ים   מים

(ראה גם: בריאה, מים, נהר, קריעת ים סוף)

 

זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות. שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו... (תהלים קד כה)

יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים. המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג. יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע. ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. יקם סערה לדממה ויחשו גליהם... (שם קז כג)

ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא בשומי ענן לבשו וערפל חתולתו. ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים, ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופה ישית בגאון גליך. (איוב לח ח)

זהר:

ולמקוה המים קרא ימים, זה הוא בית קבוץ המים שלמעלה (שבבינה), ששם מתקבצים כל המים, ומשם נמשכים ויוצאין... (בראשית שעט, ועיין שם עוד)

כתוב אתה מושל בגאות הים וגו', בשעה שהים קופץ בגליו והתהומות עולים ויורדים, הקב"ה שולח חוט אחד (של חסד) מצד הימין, ומושך בחזרה את גלגליו וכעסו שכך, ואין מי שישיג אותו... יונה ירד לים ונזדמן לו אותו הדג ובלע אותו, איך לא יצאה נשמתו הימנו, אלא משום שהקב"ה מושל בגאות הים, (הדינין הבאים מכח שליטת קו השמאל, והקב"ה שולח חוט של חסד מצד הימין), וגאות הים ההוא הוא חוט אחד של השמאל המעלה את הים למעלה ובו הוא התעלה, אם לא היה מגיע לו חוט ההוא של חסד מימין לא היה מתעלה לעולם, כי כאשר חוט ההוא יורד להים והים נאחז בו, אזי מתעוררים גליו ושואגים לטרוף טרף, (כי אינם יכולים לקבל וליזון משפע החכמה מפני חסרון החסדים), עד שהקב"ה מחזיר הגלים לאחוריהם וחוזרים למקומם, (שממשיך החוט של חסד ומלביש החכמה בחסדים)...

הדא הוא דכתיב בשוא גליו אתה תשבחם וגו', היינו אתה תשבחם לגלי הים, תשבחם הוא כמו תשברם, להחזירם למקומם. דבר אחר תשבחם ממש, (שהתרוממות הגלים) הוא שבחם, משום שעולים לראות בתשוקה, מכאן כל החושב להסתכל ולדעת, אף על פי שאינו יכול, נחשב לו לשבח... (נח ריז, ועיין שם עוד)

ויאמרו הבה נבנה וגו', רבי חייא פתח והרשעים כים נגרש וגו', וכי יש ים נגרש, הן, כי כשהים יוצא ממקום תקונו, והולך לבלי גבול, (שרוצה לעבור את החול), אז הוא נגש ויוצא ממקומו, כמו השכור מיין ואינו יושב על היכנו אלא עולה ויורד, משום כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, שמימיו מוציאים כל טיט הים וכל טנופת מקרקע הים אל שפתו. כעין זה הרשעים... (שם שלט)

ויהיו חיי שרה, רבי יוסי פתח ואמר וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. כאן יש להסתכל, מהו הטעם שהים הרעיש על יונה ולא הרעיש עליו הארץ (הנוקבא), כיון שהיה הולך (לחוץ לארץ), שלא תשרה עליו השכינה, אם כן הים למה אחז בו כשהלך ולא הארץ שממנה ברח. אלא ודאי הדבר במקומו היה, למדנו שהים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד... ומשום זה הים נאחז בו, וקבל אותו לתוכו, משום שהיה בורח מפני הים, (מפני הנבואה הנמשכת מהמוחין דנוקבא, שהם בבחינם ים), ועל כן הרעיש עליו הים ולא הארץ... (חיי שרה א, ועיין שם עוד)

רבי אחא אמר, הים אחד הוא ונקרא ימים, משום שמקום יש בים שהוא מים זכים, ומקום יש בו מים מתוקים, ומקום שיש בו מים מרים, ומשום זה נקרא ימים, ועל כן אומר הכתוב לחוף ימים, אמר רבי אבא כל שבט ושבט כל אחד ואחד הוא קשר אחד מאלו הקשרים שמתחברים בגוף (הנוקבא, ומשום זה יש מקומות משונים בנוקבא שנקראת ים, ועל כן נקראת ימים)... (ויחי תרסט, ועיין שם עוד)

כי הוא על ימים יסדה, אלו הם שבעה עמודים שהארץ נסמכת עליהם (ז"ס דז"א), והם שבעה ימים וים כנרת שולט עליהם. אמר רבי יהודה אל תאמר ששולט עליהם אלא נתמלא מהם... (וארא טז, ועיין שם עוד)

רבי אבא פתח כל הנחלים הולכים אל הים וגו', מקרא זה כבר נתבאר, אבל בוא וראה, כשאלו הנחלים (אורות דז"א) הולכים אל הים (המלכות), והים מקבל אותם ובולע אותם לתוכו, משום שהמים נקפאים תוך הים, וקרח זה שואב לתוכו כל המים הבאים בו, ואחר כך יוצאים המים בתוקפו של הדרום (חסדים שבצד ימין), ומשקה כל חיות השדה... (שם קנו, ועיין שם עוד)

כעין הים, שאין במי הים היוצאים ממנו שום תפיסה ושום צורה, אלא התפשטות מי הים על כלי שהוא הארץ נעשה בהם דמיון, ואנו יכולים לעשות שם חשבון, דהיינו המקור של הים, הרי אחד, יוצא ממנו מעין כפי התפשטותו בכלי עגול שהוא י' (הרי שתי צורות), כי המקור אחד, והמעין היוצא ממנו הרי שתים... (בא רכ, ועיין שם עוד)

וכשהים מעלה גליו (הדינין), כל האניות עולות ויורדות, וסערה נמצאת, ורוח חזק הולך עליו בחזקה, וגלי הים מתפזרים לכל צד, אלו למזרח ואלו למערב, ואלו לצפון ואלו לדרום, וכל בני העולם רואים רשימה עליהם מחמת חטאם לוקחים גאותם ובולעים אותה במערות העפר. וכל האניות אינן זזות ממקומן, ואינן עולות ויורדות, חוץ מאותה שעה שבא מנהיג אחד של הים וידע להשלים את רוח הסערה של הים, וכיון שעולה זה על הים הוא נח מזעפו, ומנוחה נמצאת, ואז כל האניות הולכות בדרך הישר, ואינן סרות לימין ולשמאל, זה שאמר שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו, זה הוא בדיוק... בא וראה כעין של מעלה יש למטה, וכעין של מטה יש בים התחתון (המלכות)... (בשלח ק, ועיין שם עוד)

בא וראה, בשעה ההיא ששבר משה את הלוחות, שכתוב וישבר אותם תחת ההר, צף אוקיינוס ממקומו ועלה להטביע העולם, מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף אותו באש וגו' ויזר על פני המים. קם משה על מי אוקיינוס ואמר, מים מים מה אתם רוצים. אמרו הרי לא נתקיים העולם אלא על התורה דלוחות, ועל התורה ששקרו בה ישראל ועשו עגל הזהב אנו רוצים לשטוף את העולם, מיד אמר להם, הנה כל מה שעשו בעוון העגל מסור לכם, ולא די כל אלו האלפים שנפלו מהם, מיד ויזר על פני המים. ולא היו משתככים המים, עד שלקח מים מהם (ממי אוקינוס) והשקה אותם, מיד נשקע האוקינוס במקומו. כי במדבר ההוא לא היה מים, שכתוב לא מקום זרע וכו', ומים אין לשתות. ואם תאמר שלבארה של מרים השליך, חס ושלום שישליך שם משה זכרון הרע הזה ולשתות אחר כך, ועוד דע דעד כה לא היתה להם באר, עד שבאו למדבר מתנה... כתוב כאן על פני המים, וכתוב שם על פני תהום (מה שם אוקינוס, אף כאן אוקינוס). (משפטים תשסט)

כעין זה יש בים, שיש בו כמו בריות משונות זו מזו, זה שאמר זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות וגו', וכולן תלויות זו בזו, וכולן כעין של מעלה, ובכל העולמות אינו שולט בכל רק האדם, והקב"ה עליו. רבי נהוראי סבא ירד לים הגדול וסער הים, ונאבדו כל אלו שהיו באניה. וקרה לו נס וירד בשבילים ידועים בלב ים, ויצא מתחת הים לישוב אחד, וראה מאלו הבריות שכולן קטנות, והיו מתפללות תפלה, ולא ידע מה אומרות. קרה לו נס ועלה, אמר, אשרי הם הצדיקים שמשתדלים בתורה, ויודעים הנסתרות של סודות עליונים, אוי לאלו החולקים על דבריהם ואינם מאמינים. מהיום ההוא כשבא לבית המדרש שהחכמים היו אומרים דברי תורה, היה בוכה, אמרו לו למה אתה בוכה, אמר להם בשביל שעברתי על אמונה בדברי חכמים, (שלא האמין שיש ז' ארצות שבהם בריות משונות, עד שראה אותן). (ויקרא קמג)

בא וראה, הים הקדוש הזה (מלכות), כמה נהרות מתוקים (ספירות דז"א) נכנסים בתוכה, ומשום שהיא דין של העולם מימיה מרים, משום שאחוז בה המות של כל בני העולם, ואף על פי שהם מרים, כשמתפשטים הם מתוקים, לפעמים מי הים מרים (מצד שהמוות נאחז במלכות), לפעמים מי הים בולעים כל שאר מימות ונקרא ימא דקפא, ובלע לכל אלו המימות האחרים ושואב אותם בתוכו ואינם נגרים לחוץ, ולפעמים נפתחים המים ונמשך מהים ההוא כל מה שנמשך לתחתונים, ובכמה אופנים עומד הים ההוא... (נשא עב, וראה שם עוד)

ומפני מה מי הים מלוחים, הוא מפני חמימות הרקיע ורתיחתו. בא וראה, קדירה העומדת על האור, וכל מה שמתעכבת על האור התבשיל נמלח יותר מרוב חמימות האש. ואמר רבי יהודה, אם הרקיע היה עומד בין המים, כל המים היו נקפאים כמלח, אלא הולך וסובב ואינו עומד בין המים. (זהר חדש בראשית שסז)

ולמדנו גבול הגביל הקב"ה את הים, ומה הוא הגבול, רבי אבא אמר זה הוא החול, שכתוב אשר שמתי חול גבול לים, וכשהגלים רואים את החול הזה הם חוזרים לאחור, ואינם יוצאים מאותו הקו, שנתן להם הקב"ה. אמר רבי יצחק, בא וראה כמה הם מים עיקר העולם, כי השמים לקחו מהם השם מים... (שם תקא)

הקורא למי הים, ים אחד הוא והוא שבעה, רבי כרוספדאי אומר, הלא ים אחד בעולם הוא, אמר רבי רחומאי ימים כתוב, ולמקוה הימים קרא ימים (הרי שהרבה ימים ישנם), וכולן נכנסין לים הגדול, והם שבעה וכולם נכנסים בו זה למטה מזה עד התהום, עד שתמצא הים הגדול שהוא שבעה, וכולם תלוים במאמר אחד. (שם רות נח)

מכילתא וספרי אחרי תלמוד ירושלמי.

תלמוד בבלי:

...ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית, רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואהו לפרקים... אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות, יורדי הים... דכתיב יורדי הים באניות וגו', המה ראו מעשה ה', ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות, ואומר יחוגו וינועו כשכור, ואומר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם, ואומר יקם סערה לדממה, ואומר וישמחו כי ישתוקו, ואומר יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. (ברכות נד א)

הזורק בים ד' אמות פטור... הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה פטור... (שבת ק ב)

תנו רבנן רוחצים במי גרר במי חמתן במי עסיא ובמי טבריא, אבל לא בים הגדול, ולא במי משרה ולא בימה של סדום, ורמינהו, רוחצים במי טבריא ובים הגדול, אבל לא במי משרה ולא בימה של סדום... אמר רבי יוחנן לא קשיא, הא רבי מאיר הא רבי יהודה, דתנן כל הימים כמקוה, שנאמר ולמקוה הימים קרא ימים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר ים הגדול כמקוה, ולא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה. רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת... (שם קט א)

מרימר פסיק לה לסורא באוזלי (רשתות ומכמורות ןמבואות), אמר, חיישינן שמא יעלה הים שרטון. (עירובין ח א)

תנו רבנן לשון ים הנכנס לחצר אין ממלאין הימנו בשבת, אלא אם כן יש לו מחיצה גבוה י' טפחים, במה דברים אמורים, בזמן שפירצתו ביותר מעשרה, אבל עשרה אין צריך כלום... (שם יב א)

רבי נתן אומר, ואמת ה' לעולם דגים שבים אמרוהו... אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה, אמר לפניו, רבונו של עולם, כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו, אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן, אמר לו רבונו של עולם, יש עבד שתובע את רבו, אמר לו נחל קישון יהא לי ערב, מיד פלט אותן ליבשה, ובאו ישראל וראו אותן... באותה שעה פתחו דגים של ים ואמרו ואמת ה' לעולם. (פסחים קיח ב)

רבי יצחק נפחא אמר, אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם, שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פינתה... (יומא נד ב)

תניא רבי אליעזר אומר, כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, אמר לו רבי יהושע, והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן, אמר לו ממתקין בעבים... (תענית ט ב)

אמר ריש לקיש בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך, עד שגער בו הקב"ה ויבשו, שנאמר, גוער בים ויבשהו וכל נהרות החריב... (חגיגה יב א)

...אמר לו מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלקים, אמר לו כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות... (שם טו א)

נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה... ושוב מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו, אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא, מן הארכובה ולמטה לא תנשא... (יבמות קכא א, וראה שם עוד)

...אלא כי פליגי בים הגדול, דתניא איזהו ארץ ואיזהו חוץ לארץ, כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים ארץ ישראל... הנסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים ארץ ישראל, מן החוט ולחוץ חוצה לארץ, רבי יהודה אומר כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים, והנסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס, ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס... (גיטין ח א)

אמר רבה אישתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא, ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה אהי-ה אשר אהי-ה צב-אות אמן סלה, ונייח. אמר רבה אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומא דגלא תלת מאה פרסי. זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינן גלא עד דחזינן בי מרבעתיה דכוכבא זוטא, והויא לי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא (בית זרע מ' כור חרדל), ואי דלינן טפי הוה מקלינן מהבליה, ורמי לה גלא קלא לחברתה חברתי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה, דניתי אנא ונאבדיה, אמר ליה פוק חזי גבורתא דמריך, מלא חוטא חלא ולא עברי, שנאמר האותי לא תיראו נאם ה' אם לא מפני תחילו, אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנו... 

רב ספרא משתעי, זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא, והוו ליה קרני וחקיק עליה אנא בריה קלה שבים והוינא תלת מאה פרסי ואזילנא לפומא דלויתן... רבי יוחנן משתעי, זימנא חדא הוה דקא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא, נחית בר אמוראי לאתויה, ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה, ושדא זיקא דחלה ונחת, נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטילתא דדביתהו דרבי חנה בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא לצדיקי לעלמא דאתי. רב יהודה הינדוא משתעי, זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא, נחית בר אמוראי לאתויה, אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא, אתא פישקנצא פסקיה לרישיה, אתהפיכו מיא והוו דמא, אתא תנינא חבריה, שקליה ותליה ליה וחיה, הדר אתא קא בעי בלעה לספינתא, הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה, שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא, הוה הני ציפרי מליחי בהדן, אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדא.

תנו רבנן, מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן ורבי יהושע נעור, נזדעזע רבי יהושע וננער רבי אליעזר, אמר לו מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת, אמר לו מאור גדול ראיתי בים, אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית, דכתיב עיניו כעפעפי שחר... 

ואמר רבי יהודה אמר רב בשעה שבקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבונו של עולם די שאעמוד בשלי, מיד בעט בו והרגו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב. אמר רבי יצחק שמע מינה שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסים, אל תקרי לים מכסים, אלא לשרה של ים מכסים. ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא מערת פמייס, תניא נמי הכי, ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא, ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן... כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, אלו שבעת ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, ואלו הן שבעה ימי, ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול...

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה, שנאמר ירתיח כסיר מצולה, ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר ים ישים כמרקחה, ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים, שנאמר אחריו יאיר נתיב, אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה, שנאמר יחשוב תהום לשיבה, ואין שיבה פחותה משבעים... לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים... (בבא בתרא עג א והלאה)

אף ערכה שולחנה, אלו ימים ונהרות וכל צרכי עולם... (סנהדרין לח א)

...וכשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה אומר, מה רבו מעשיך ה', יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, שבים אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות... תנו רבנן כל שישנו ביבשה יש בים חוץ מן החולדה... (חולין קכז א)

אמר להן בימא יאי למידר או ביבשתא יאי למידר, אמרו ליה ביבשתא יאי למידר, דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא... (תמיד לב א)

כל הימים כמקוה, שנאמר ולמקוה המים קרא ימים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה, לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה. רבי יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלין ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת. (מקואות ה ד)

 

תלמוד ירושלמי:

רבי מאיר הוה אידמך ליה באסייה (נפטר), אמר אימורין לבני ארעא ישראל, הא משיחכון דידכון (תשגיחו להעלותו לארץ ישראל), אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא, דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, שבעה ימים סובבין את ארץ ישראל, ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דסמכו, ימא דמילא, ימא דחולתא, ימא דשלית, ימא דאפמיא, והא איכא ימא דחמץ, דיקלטינוס הקוה נהרות ועשאו... (כלאים מג א)

אמר רבי לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג, המהלך בדרך בעצמו, והישן בבית אפל לעצמו, המפרש בים הגדול. אמר רבי יצחק בר מריון אילולי דכתיב כה אמר ה' הנותן בים דרך, כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה נתץ, ורבנן אמרין, הנותן בים דרך מן העצרת ועד החג, ובמים עזים נתיבה מן החג ועד חנוכה. רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אנין עובדא הוה באסיא אחא בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכתה, חמתי חדא מטרונה אמרה ליה כדון מפרשין, איתחמי ליה אבוי וגם קבורה לא היתה לו, ולא שמע לא לדין ולא לדין ואזיל בימא. רבי כהן אחוי דרבי חייה בר בא הוה פריש, אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתא, אמר לאחוי צלי עלי, אמר ליה אין דצלייתי עלך, אלא אין חמיתינון לצבור מצליין למטרא לא תתרחץ על צלותי, הא דאת קטר לולבך קטור רגלך. (שבת יט ב)

כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה, דברי רבי עקיבא, העושה כלים מן הגדל בים וחבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא. (כלים יז יג)

כל הימים כמקוה, שנאמר (בראשית א') ולמקוה המים קרא ימים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה, לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים, רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת. (פרק ח ח)

מכילתא דרשב"י:

את הים ואת כל אשר בם, והלא ים בכלל מעשה בראשית היה, אלא מגיד שיש שבח בים כנגד כל מעשה בראשית. (יתרו כ יא)

מכילתא:

...כך עמד משה על הים, אמר לו משה בשם הקב"ה שיבקע ולא קבל עליו, הראהו המטה ולא קבל עליו, עד שנגלה הקב"ה עליו בכבודו ובגבורתו התחיל הים בורח, שנאמר הים ראה וינוס, אמר לו משה, כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך, עכשיו מפני מה אתה בורח, אמר לו לא מפניך בן עמרם אני בורח, אלא מפני אדון חולי ארץ... (בשלח פרשה ד)

כי ששת ימים וגו', מגיד שהים שקול כנגד כל מעשה בראשית. (יתרו-בחודש, פרשה ז)

ספרי:

...מניין אתה אומר כשם שנותן מטעמים בארץ כך נותן מטעמים בים, תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, והרי ים אחד הוא, שנאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, מה תלמוד לומר קרא ימים, מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור, ולא העולה מצור לעולה מאספמיא... (עקב לט)

...וכן לענין הים הוא אומר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים, שמשעה שגזרתי על הים שמא שינה מדותיו, ואומר אעלה ואציף את העולם, לא כענין שנאמר ואשבר עליו חוקי, ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, ולא עוד אלא שמצטער ואין יכול מה לעשות, כענין שנאמר יהמו גליו ולא יוכלו... (האזינו שו)

כי שפע ימים יינקו, שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפעים, ומלכות ים נוטל בשפע ונותנת בשפע. דבר אחר כי שפע ימים יינקו, זו ימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, מניין אתה אומר שכל ספינות שאבדו בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שהים הגדול מקיאם לימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, תלמוד לומר, כי שפע ימים יינקו... (ברכה שנד)

פרקי דרבי אליעזר:

קורקוסי השמים במימי אוקיינוס הם אחוזים, שמימי אוקיינוס בין קצות הארץ לבין קצות השמים, וקצות השמים על מימי אוקיינוס הם פרושים, שנאמר המקרה במים עליותיו... (פרק ג)

בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ, וכשיצא הדיבור מפי הגבורה יקוו המים, עלו מקצות הארץ ההרים והגבעות ונפזרו על פני כל הארץ, ונעשים עמקים על תוכה של ארץ, ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר ולמקוה המים קרא ימים, מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתנן תחת כפות רגליו ומדדן בשעלו, שלא להוסיף ולא לגרע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את חול לפניהם חוזרין לאחוריהן, שנאמר (ירמיה ה' כ"ב) האותי לא תיראו וגו', אשר שמתי חול גבול לים... (פרק ה)

שבעה ימים ברא הקב"ה, ומכולם לא בחר אלא ים כנרת, והנחילו לשבט נפתלי... (פרק יח)

מדרש רבה:

אמר רבי יוחנן, תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב, (שמות י"ד) וישב הים לפנות בקר לאיתנו, לתנאין שהתנה עמו... (בראשית ה ד)

אמר רבי אלעזר, מתחלת ברייתו של עולם גזר הקב"ה ואמר יקוו המים, למה, (עמוס ה') הקורא למי הים, שני פעמים, אחת בדור המבול, ואחת בדור אנוש, בשביל והאלקים עשה שייראו מלפניו... כל כך למה, (תהלים ל"ג) כונס כנד מי הים, בשביל וייראו מה' כל הארץ וגו'. (שם שם ה)

דרש רבי אבהו אוקיינוס גבוה מכל העולם, אמר רבי אלעזר בן מנחם והלא מקרא מלא הוא, (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' צב-אות שמו, אתמהה, כזה שהוא שופך מלמעלה למטה, שתי פעמים כתיב, הקורא למי הים, כנגד שתי פעמים שעלה הים והציף את העולם, ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן בשניה, רבי יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינה, בראשונה עלה עד עכו ועד יפו, ובשניה עלה עד כפי ברבריא... רבי אלעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה, ובשניה עד כפי ברבריאה. (שם כג יא)

אמר רבי יהודה בן פזי, מה ראו ישראל לומר שירה באז, אלא אמרו מתחלה היה הים הזה יבשה, ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז, שנאמר (בראשית ד') אז הוחל לקרא בשם ה', ועשאו הקב"ה ים ופרע מהם, שנאמר (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ, ועכשיו ים היה ונעשה לנו יבשה... (שמות כג ה)

...ולכך הקריב קערה כנגד הים, שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה, ולמה היה שלשים ומאה משקלה, לפי שכשהקוה הקב"ה ביום השלישי של יצירת העולם כל המים למקום אחד קראן ימים, וימים בגימטריא ק', בא שלמה והוסיף ים אחד למלאכת המקדש לטבול בו הכהנים... וכנגד אותן ל' אמה שיהיה קו הים שעשה שלמה סביב, הוסיף על משקל הקערה ל' שקלים... (במדבר יג יג)

יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שברא את עולמו בחכמה ובתבונה... (תהלים ל"ג) כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות, מהו כונס כנד, כשברא הקב"ה את עולמו, אמר לו לשר של ים, פתח פיך ובלע כל מימות בראשית, אמר לפניו, רבונו של עולם דיי שאעמוד בשלי, התחיל לבכות, בעט בו והרגו, שנאמר (איוב כ"ו) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, את מוצא ששר של ים רהב שמו, מה עשה הקב"ה כבשן ודרכן וקבלן הים, שנאמר (עמוס ד') ודרך על במתי ארץ ושם להם חול בריח ודלתים, שנאמר (איוב ל"ח) ויסך בדלתים ים וגו'... אמר לו הים, אם כן יתערבו מימי המתוקין במלוחין, אמר לו לאו, כל אחד ואחד יש לו אוצר בפני עצמו, שנאמר (תהלים ל"ג) נותן באוצרות תהומות... (שם יח יח)

מדרש תנחומא:

...אמר הקב"ה תראה היבשה, אמרו הים הרי כל העולם אנו מלאין, והוא צר לנו, להיכן נלך, מה עשה בעט באוקינוס והרג שר שלו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כ"א), ואין מחץ אלא לשון הריגה, שנאמר והלמה סיסרא ומחקה ראשו (שופטים ה'), כשהרג אותו היו המים בוכין עד היום הזה, שנאמר (איוב ל"ח) הבאת עד נבכי ים, ולמה הרגו, מפני שהבית המחזיק מאה בני אדם חיים מחזיק אלף מתים, וכך נקרא אוקינוס הים המת, ועתיד הקב"ה לרפאותו, שנאמר (יחזקאל מ"ז) ובא הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים. שאר המים כשראו שבעט הקב"ה באוקינוס לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן, שנאמר מן גערתך ינוסון, ובורחין ואינן יודעין לאיזה מקום בורחין, שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות... אף המים כששמעו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד לא הודיען אם לצפון אם לדרום, היו חוזרין והולכין, שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות, עד שסטרן הקב"ה מסטור, אמר להו למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך, שנאמר שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו. גבול שמת בל יעבורון, כגון בשר ודם שהכניס בהמתו לדיר ונעל הסגר לפניה, שלא תצא ותרעה את התבואה, כך נעל הקב"ה מי הים בחול, והשביען שלא יצאו מן החול, שנאמר גבול שמת בל יעבורון... (חיי ג)

שוחר טוב:

מקולות מים רבים, מעשה באדרינוס שבקש לעמוד על סופו של אוקינוס, נטל חבלים והיה משלשל שלש שנים, שמע בת קול אומר, כלה אדריאנוס. עוד ביקש לדעת מה המים מקלסין להקב"ה, עשה תיבות של זכוכית ונתן בני אדם לתוכן ושלשלן לאוקינוס, ועלו ואמרו כך שמענו לאוקינוס מקלס, אדיר במרום ה'... (תהלים צג)

ילקוט שמעוני:

רבי יודן בשם רבי יודן בר לוי רבי ברכיה בשם רבי יודן, כל העולם מים במים ואת אמרת אל מקום אחד, משל עשרה נודות נפוחים ומונחות בטרקלין, והוצרך המלך למקומן, מה עשה המלך להם, התירן והוציא את רוחן וסלקן לזוית, כך דרך הקב"ה כל מי בראשית וסלקן לאוקינוס, הדא הוא דכתיב הן יעצור במים וייבשו ודורך על במתי ים. אמר רבי לוי הימים היו אומרים אלו לאלו נעשה קלוסים להקב"ה, הדא הוא דכתיב נשאו נהרות ה' וגו'. ישאו נהרות דכים, רבי לוי אמר דרך ים דרך ים, רבי אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלניא, רבי הונא אמר להדך ימא, רבי יהודה ורבי יהושע בן חנניה לדוכסס ים, רבי אליעזר אומר קלוטין דימא, הדא הוא דכתיב הבאת עד נבכי ים, רבנן אמרי דכים אנו, מדוככים אנו, קבלונו. אמר רבי יהושע בר נחמיה, המים היו עולים הרים ויורדים בקעות עד שהגיעו לאוקינוס, שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם... (תהלים מזמור צג, תתמ"ח)

כל הנחלים הולכים אל הים, מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מפרשים בים הגדול, וכנסה ספינתן למים שאין הולכין, אמר רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון, מלאו משם חבית מלאה מים, כיוון שעלה לרומי, אמר להם אדרינוס, מי אוקינוס מן הם, אמרו לו מים בולעים מים, אמר להם והבון לי, מלון מיניה לגינתא והוון יהיבין לגווה והיא בלעה להון, על דעתיה דרבי אליעזר משם הם שואבים, על דעתיה דרבי יהושע שם הם שבית ללכת...

דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים זה הלב, כל התורה כולה אינה נכנסת אלא ללב, והים איננו מלא, אף הלב אינו מתמלא... (קהלת פרק א, תתקסז)

לקח טוב:

ולמקוה המים קרא ימים, הוא מקום הים, ולא המים שבים, כי המים נקראים ים, שנאמר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה' ח')... (בראשית א י)

ילקוט ראובני:

ים אוקינוס כלול מז' ימים, ואמאי אתקריאו אוקיינוס, בגין דכל מיא ונונין ורחשין דלאו אינון דיליה וימחון לאעלא ביה איהו מקיא להון, ומתמן הם שבים ללכת... אמר רבי אליעזר מתחלת ברייתו של עולם נאמר יקוו המים מתחת השמים, וכל כך למה, ותראה היבשה, ומפני מה כתיב הקורא למי הים וישפכם על הארץ, ב' שמות ב' פעמים, א' בדור המבול, ואחד בדור ההפלגה, אלא והאלקים עשה שייראו מלפניו... (בראשית דף יד)

תרגום יונתן:

כל הנחלים הולכים אל הים - אוקינוס דמסחר עלמא כגושפנקא, שם הם שבים - מצונרי תהומא. (קהלת א ז)

רש"י:

יקוו המים - היו שטוחין על פני כל הארץ, והקוום באוקינוס, הוא הים הגדול שבכל המים. (בראשית א ט)

והיה לכם הים הגדול - למיצר, וגבול - נסין שבתוך הים אך הם מן הגבול. (במדבר לד ו)

בשומי ענן - סביב ים אוקינוס כלבוש, חתולתו - תכריכו, ואשבר - עשיתי לו שברים סביב לעכבו בתוכם. (איוב לח ט)

והים איננו מלא - שאינם נשארים בתוכו, שאוקינוס גבוה מכל העולם, והולכים במחילות תחת ההרים וחוזרים ונובעים... (קהלת א ז)

אבן עזרא:

יעלו - הגלים או יורדי הים, יחוגו - כי מזעף הים אין בהם כח לעמד בספינה או לשבת... (תהלים קז כו)

שלשת ימים - ...והנה באוקינוס יבא חושך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ולילה, ויעמד לפעמים ה' ימים, ואני הייתי שם פעמים רבות. (שמות י כב)

ים סוף - יש אומרים מגזרת סוף, כי הוא אוקינוס סוף העולם, וזו טעות, כי הוא ים מזרחי שכנגד מצרים, וים ספרדי גדול ממנו. (שם יג יח)

והים איננו מלא - כי תמיד יעלה אד מהמים והם העננים וישובו גשם, וממנו המעינות... (קהלת א ז)

רמב"ן:

קרא ימים - ים מים, ים הוא הקרקע שתחתיו. (בראשית א י)

וערפל חתולתו - אוקינוס מקיף הארץ וסופו לקצות השמים יגיע, ועננים יחבשוהו. (איוב לח ט)

רד"ק:

יורדי הים - אף שהים גבוה מהארץ, על שפת הים גבוהה היבשה, או הירידה באניה העמוקה... המה ראו נפלאות - בדגים הגדולים וברעש הים, ונתן באדם תחבולה לעמוד על לוחות עץ. יעלו - אנשי האניה על הגלים, ובינתים נפשם תתמוגג בין עליה לירידה. (תהלים קז כג-כו)

רבינו בחיי:

...ויש מדה הנקראת ים, שעל ידה עברו... (שמות יד כ)

אלשיך:

ויבשת - ארץ ישראל, שאפילו במבול נשארה יבשה, ותחילה ברא אותה, ומשם התפשטה הארץ, כי בדור אנוש הגיעה עד יפו. (תהלים צה ה)

יורדי הים - בנחת, והרגילים למלאכה במים רבים צריכים להודות, כי ראו נפלאותיו, ולא רק אלו שניצולו מסכנה בסערה. (שם קז כג)

אזלו מים - בבא הנפש לעולם מביאה עמה מימי שפע ים כסא הכבוד שחוצבה משם, שגם הוא נקרא ים. (איוב יד יא)

ואשבר - ומאז דור אנוש הוצרך שמירה יתרה בדלתים ובריח, אחר שהחלה מדת הדין לפעול תפעל שוב בקלות, והבריח הוא דבורו של הקב"ה עד פה תבא... (שם לח י)

גדול כים - שהוא שני שלישי הישוב, ובחורבן אבדו ב' שלישי ישראל, שהם מקיימי המציאות. (איכה ב יג)

מהר"ל:

...והאמונה הזאת קנו ישראל על ידי קריעת ים סוף, כי הים אינו דבר פרטי, כי אין שני ימים בעולם, כמו שיש כמה נהרות, וידוע שיש כחות מושלים על דברים פרטיים מה שהוא בחלקם, אבל הים אינו פרטי, ולפיכך דבר זה מיוחס אל מי שהוא כל יכול... (גבורות ה' מז)

ועוד כי הים מבטל הישוב, כי כאשר המים הם מכסים הארץ הישוב בטל לגמרי, עד שאין עוד ישוב, וכאשר גזר השי"ת על הישוב, גזר על הים יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, שהוא הישוב, ונגר טורא הוא להיפך, כי על ידו הגיע הישוב, לכך אמר שהוא נמסר לשר של ים, כי מכח היפך אחד ימצא הפכו, ושר של ים שהוא אמונה על הים והוא מבטל הישוב, ימצא נגר טורא שהוא היפך זה... (חידושי אגדות גיטין סח ב)

ומה החול אשר על שפת הים וכו', פירוש, החול הוא מגין על הים, כי הים מצד עצמו לא היה קיום לו, שהארץ דוקא ישוב העולם, ולא הים שאינו מן הישוב, ומפני שאינו מן הישוב לא היה עמידה וקיום לו, וראיה לזה, שהרי הים בעצמו אין השקט אליו, כדכתיב, (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל, ולא כן הארץ שהיא נחה ועומדת, לכך שיש קיום לו, והוא מן הישוב, והדבר שנותן גבול לים הוא החול, אשר הוא על שפת הים, שהוא מן הישוב, הוא מגין על הים, ובזה יש לו קיום... (שם בבא בתרא ז ב)

ומה שאמר שהגל אומר לחברו מי שבקת מידי, רוצה לומר, כי מצד הים ראוי היה שיהיה מכסה הארץ, ולכך הגל אומר לחברו, רוצה לומר כי אין מצד הגל האחד להחריב העולם, ומכל מקום מצד כלל הגלים ראוי החורבן לגמרי, ולפיכך אם השאיר הראשון יחריב השני, ואם ישאר השני יחריב הג', עד שהכל חרב. ובספרי (ריש האזינו), שגזרתי על הים ואמרתי עד פה תבא ולא תוסיף, ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות, כענין שנאמר ויהמו ולא יוכלו. וכל זה כי מצד עצם הים ראוי שיהיה מכסה הארץ, רק כי הוא יתברך גזר בחכמתו שלא יוכל לכסות הארץ, והוא ההתרוממות עצמו שישלים. ועיקר הדבר ושרשו מה שאמר הכתוב (בראשית א') יהי רקיע בתוך המים, שהרקיע בתוך המים, ומזה יודע לך התרוממות הגלים עד הרקיע ששם מקומם, וכל ענין זה מצד עצם צורת הים כמו שאמרנו. (שם עג א)

כבר ביארנו לך, כי כל דברים אלו לבאר ענין הוויית הים, וכמו שהם נבדלים משאר הנמצאים שביבשה בגודל, כך הם נבדלים בכח ובחוזק, שאף על גב שיש לחשוב כי המים בעצמם אינם חזקים וקשים כמו הארץ, ויש לחשוב שגם כן כך הנבראים שהם במים, שאינם חזקים, על זה אמר שאין הדבר כך, אבל הם מתוארים בחוזק יותר מיבשה עצמה, עד שאפשר לקרות עליו אגמא, ואפשר לאפות ולבשל, כל זה מכח חוזק הבריאה הזאת. (שם)

מלבי"ם:

קרא ימים - היא החפירה, וזה תעשה גם על ידי רעש אדמה מטבע ההויה והפסד. כי טוב - שזה מהלך השלימות. (שם שם י)

רש"ר הירש:

קרא ימים - בל ישארו מקוה מים, כי אם יפרצו לתוך היבשה ויפרידו בין היבשות, ועל זאת ההפרדה נאמר וירא אלקים כי טוב, פרוד בלי טעם... (בראשית א ט)

משך חכמה:

את הים - שלא מסר הממשלה בו לאחרים, ואין ממשלת המזלות נכרת אלא ביבשה בהמתקת הפירות וכו', וכן כל הכשפים נבדקים על המים, וכן אמר יונה את האלקים אני ירא אשר עשה את הים. (שמות כ יא)

הים האחרון - בירושלמי שקלים, כשחטא דור אנוש הציף האוקינוס עד ברבריא וכו', והראהו שיותר לא יצוף, ולכן אומר רבי יהודה שמברך שעשה הים הגדול, ולא עושה מעשה בראשית, כי נעשה אחר כך. (דברים לד ב)

ר' צדוק:

...והוא לחוף ימים ישכון, דידוע ים מורה תוקף החשק שאין לו שביעה, כמש"נ "כל הנחלים" וגו' והים איננו מלא", והיינו חשק דעולם הזה שהוא מלא טרדות וכמו שאמרו ז"ל דכל יורדי ים אין להם נייחא עד שיעמדו ביבשה, וזהו המיון האומות שהוא כשאון ימים בשקיעה יתירה בכל חמדות עולם הזה שאין להם קץ, ועל כן הים ראה ארונו של יוסף שהוא ההגדרה מחמדות עולם הזה, וינוס ונעשה יבשה... (חלק ה תקנת השבין עמוד לג)