יעקב   בכורה

(ראה גם: יעקב-ברכה-ועשו)

 

ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי, על כן קרא שמו אדום. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכורתו ליעקב... ויבז עשו את הבכורה. (בראשית כה ל)

זהר:

בא וראה, פעם אחת היה יושב רבי שמעון ושאר החברים, בא לפניו רבי אלעזר בנו, אמרו לו לרבי שמעון דבר גדול יש לנו לשאול ממך בענין יעקב ועשו, איך לא רצה יעקב לתת לעשו נזיד עדשים עד שמכר לו הבכורה שלו, ועוד שאמר עשו ליצחק אביו ויעקבני זה פעמים, איך אפשר זה שיעקב ירמה את עשו.

אמר להם, בשעה זו אתם חייבים לקבל מלקות, כי האמנתם בדברי עשו ושקרתם בדברי יעקב, הרי הכתוב מעיד עליו ויעקב איש תם, ועוד שכתוב תתן אמת ליעקב, אלא כך היה ענינו של יעקב עם עשו, כי עוד מקודם לכן היה עשו שונא את הבכורה, והיה מבקש מיעקב שיקח אותה אפילו בלי כסף, וזהו שכתוב ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה... אמר רבי אלעזר, ויזד יעקב, הנה בארוה, שבשביל אבלות של אברהם היה, אבל ויזד יצחק נזיד היה צריך לומר, כי הוא היה האבל ולא יעקב. ומשיב משום שיעקב היה יודע השורש של עשו באותו הצד שנתדבק בו, ועל כן עשה תבשילים אדומים, דהיינו עדשים שהם תבשיל אדום, משום שתבשיל זה משבר כחו ותוקפו של דם האדום, ויוכל לשבר בהם תוקפו וכחו של עשו... (תולדות עח, ועיין שם עוד)

מדרש רבה:

ויאמר יעקב מכרה כיום, אמר ליה זבון לי חד יום מן דידך, אמר רבי אחא כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו.

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות, ריש לקיש אמר, התחיל מחרף ומגדף, למה לי אין כתיב כאן, אלא למה זה לי, מלמד שכפר בזה א-לי, דבר אחר הנה אנכי הולך למות, שהיה נמרוד מבקש להמית אותו, בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון... 

ויאמר השבעה לי, מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה, דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, אמר, יהיה רשע זה עומד ומקריב, לפיכך נתן נפשו על הבכורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ה) כי לדם אעשך ודם ירדפך וגו', ועשו שונא את הדם, רבי שמואל בר נחמן אמר זה דם בכורה בקרבנות, רבי לוי אמר זה דם מילה...

ויבז עשו את הבכורה, ומה בזה עמה, אמר רבי לוי תחיית המתים בזה עמה, הדא הוא דכתיב (משלי י' י"ח) בבא רשע גם בוז, בבא רשע זה עשו, שנאמר (מלאכי א') וקרא להם גבול רשעה, בא גם בוז, שבא בזיונו עמו... (בראשית סג יח וכ)

...וכי אברהם היה בכור, אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה, וקירב, שנאמר ויעלהו לעולה תחת בנו (בראשית כ"ב). מת אברהם ומסרה ליצחק, עמד יצחק ומסרה ליעקב, וכי יעקב בכור היה, אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מעשו בערמה, אמר לו מכרה כיום את בכורתך לי (שם כ"ה), את סבור שמא על חנם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה, לאו, אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול, מפני שלא היה בכור, אמר עשו מה אני מבקש מן הבכורה הזאת, שנאמר (שם) הנה אנכי הולך למות וגו', ובאותה שעה נתנבא עליו יחזקאל (יחזקאל ל"ה) אם לא דם שנאת ודם ירדפך, וכי שונא היה עשו את הדם, הרי כמה צדיקים הרג, הרי כמה חסידים הרג, אלא אמר לו אם לא דם הקרבן שנאת, שהיה בכור, והבכורות מקריבין, ולפיכך ודם ירדפך, באותה שעה כיון שלקח יעקב את הבכורה התחיל מקריב... (במדבר ד ו)

מדרש תנחומא הקדום:

ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי, אמר לו בכורה אתה מבקש, מבקש אתה חלקי של עולם הבא, אמר לו איני יודע אם יש לך חלק לעולם הבא, אבל מכור לי הבכורה, שהיא מפרסמת כיום. (תולדות ד)

פסיקתא:

...יעקב היה יושב ומבשל עדשים, בא עשו אמר לו, מה ראית להיות יושב ומבשל עדשים, אמר לו מפני שמת זקני ואני יושב ומתאבל ומצטער, כדי שיהא יודע היאך נצטערתי עליו, וכשיחיו המתים לעתיד לבא יהא אוהבי. אמר לו שוטה, כך אתה סובר, משאברהם מת וכלה בקבר שעתיד לחיות, והוא כפר בתחיית המתים, הנה אנכי הולך למות (בראשית כ"ה), אמר לו ועוד הבכורה שאתה סבור יש בה כלום, תן לי קערה אחת מן העדשים האלו ואני נותנה לך... (פרק יב)

לקח טוב:

...ויש אומרים מן האדום האדום הזה, כי גם זהובים שאל לו עשו במכירת הבכורה, כי בתבשיל לבד לא היה נותן לו, ומה שכתוב ויאכל וישת ויבז, מאחר שנתן לו הממון האכילהו והשקהו. (בראשית לה כד)

מדרש הגדול:

...אמר לו יעקב ואם אין עולם בא ולא תחיית המתים בכורה זו למה לך, מכרה כיום את בכורתך לי, מאי כיום, היום בכורה נמכרת, אבל לאחר מתן תורה אין בכורה נמכרת, שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר. דבר אחר כיום, אמר לו הוי יודע שיש עולם בא, ויש מתן שכר, שלא תאמר הטעיתי בך... וימכר את בכורתו ליעקב ויעקב, ללמד ששני מקחות לקח הימנו, בכורה וברכה, וכן הוא אומר ויעקבני זה פעמים. (בראשית כה לא ולג)

ילקוט ראובני:

יעקב החסיד התם, בהיותו רואה עולם הזה עומד בדוגמא של מעלה, וכל הענינים התחתונים הם דוגמא לעליונים, וידע ענין אברהם ויצחק אביו וענינם שהם המרכבה, נשתדל לשם שמים ולא לכבודו, להוריש לבניו סוד הקרבנות ועבודת השם יתעלה, ולקח מאותו רשע סוד הבכורה בשביל אותו אכילה שנתן לו עדשיא"ל, וזהו הסוד הנה אנכי הולך למות, ולא כאשר דימית, כי חלילה כוונת יעקב אבינו ע"ה היה בשביל הממון... 

אמר רבי אלעזר בא וראה כמה יש לאדם ללכת בדרך ישרה, בא וראה, מפני שנטל יעקב בכורתו ברמאות, תדע לך שלא ניתן רשות לשום אומה בעולם שישתעבד בישראל, זולת אומה של עשו. (תולדות)

רש"י:

מכרה כיום - כתרגומו, כיום דלהן, כיום שהוא ברור כך מכור לי מכירה ברורה. בכורתך - לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. הנה אנכי הולך למות - אמר עשו מה טיבה של עבודה זו, אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה, שתויי יין ופרועי ראש, אמר אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה. ויבז עשו - העיד הכתוב על רשעו, שביזה עבודתו של מקום. (בראשית כה לב ולו)

אבן עזרא:

את בכורתך - שיקח פי שנים בממון אביו, ויש אומרים לבכור מעלה לקום מפניו ולשרתו, הולך למות - שמסתכן בציד, ואולי ימות לפני אביו. (שם)

רמב"ן:

מכרה כיום - לרש"י מכירה גמורה, ופשוטו, כעת הזאת, ולפי אונקלוס ליום בו תפול הבכורה. יש אומרים שאין הנזיד מחיר הבכורה, אלא נשבע שימכרנה בכסף, ואין זו דעתי. השבעה לי - שלא תחפוץ בבכורה לעולם, ונתן לו המחיר או הנזיד, או השבעה שלא תערער לעולם. (שם)

ויבז עשו - כי הקרוב שימות בחיי אביו. ורבי אברהם השתבש מאד, כי הכתוב אומר ויברך אלקים את יצחק, והאבות כמלאכים... ואולי הבכורה לפנים רק לנחול מעלת האב ושררותו, ואולי גם נוחל מעט יותר. (שם שם לד)

חזקוני:

מכרה כיום - שעדיין אין העבודה נוהגת, אבל לעתיד שעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות בכורה, דבר אחר, כיום - מיד, לפי מה שחלק בכורה שוה כיום, שהוא דבר מועט, שהרי כמה נולדות בדבר להבא. אנכי הולך למות - שחלק הבכורה של ירושת ארץ ישראל יבא רק אחר ת' שנה, ומה ריוח יש לי בה... ויעקב נתן לעשו - עם הכסף שנתן לו נתן לחם וכו' לעדות, ויבז עשו - מה אני מלכלך ידי בקרבנות וכו', דבר אחר כדי שלא יחזיקהו לסכל, אבל לבסוף התחרט, שאמר את בכורתי לקח. (שם שם לא-לד)

הרקאנטי:

יעקב החסיד התם בכל דרכיו, בהיותו רואה העולם הזה עומד בדוגמא של מעלה וכל ההויות התחתונות הם דוגמות לעליונות, וידע ענין אברהם ויצחק אביו ועניניו, שהם המרכבה, נשתדל לשם שמים ולא לכבודו להוריש לבניו סוד הקרבנות ועבודת השם יתעלה, ולקח מאותו רשע סוד הבכורה בשביל אותה האכילה שנתן לו כסוד העזאזל. וזהו סוד הנה אנכי הולך למות, כאשר רמזתי, והבן זה מאד, כי חלילה שכוונת יעקב אבינו ע"ה היתה בשביל ממון. (תולדות דף כח)

עקדה:

...ומכאן תפיסה עצומה על יעקב אבינו ראש יחסנו, אשר מלאו לבו להפר ברית אחים, ובראותו אחיו עיף ויגע תרע עינו מתת לו לחם, עד ימכור לו בכורתו, ובא עליו שנית במרמה לקחת ברכתו, ואיה תמימותו וכו'... ובעד ריוח פי שנים בנכסי אביו גרם משטמה בינו לבין אחיו עד שהוצרך לפייסו בממון רב... ואם כונתו רק על הברכות הרוחניות האלוקיות, למה לו בכורה, והלא אין מעצור ביד ה' לברך רב או צעיר ועוד.

אלא בודאי לא היתה כונת יעקב על הירושה הברכה והכבוד, כי כל זה נמאס בעיניהם, אלא אל קניית הטובות האמיתיות התלויות בברכה האלוקית, ונעלם מאתנו מדוע הבכורה והברכה נמשכים ותלויים זה בזה, שהרי לא נתפייס יצחק מחרדתו עד שצעק עשו את בכורתי לקח, ואז אמר לו הן גביר שמתיו לך וגו', ומאז עשהו עיקר הזרע, והזהירו שלא ישא מבנות כנען, וה' קיים לו הבכורה, באמרו בני בכורי ישראל. (שמות ד')...

מכרה כיום - כמדומה שהיה ענין הבכורה אצל עשו באותו עיון רוח שהוא היום אצל המון עמינו בענין סעודת לויתן וכו', שלא יאמינו בו קצתם, אמנם המשכילים יבינו ויאמינו. ואמר לו כיום - אולי יקרה לך דבר כיום הזה סכנת עייפות וכו' ועמך תמות הבכורה, וכן השיב הנני הולך למות - כי הבכורה היתה אצלו רק פי שנים בקנינים המדומים. השבעה - לפי שהבכורה אינה נקנית בדרכי הקנינים, ויאכל - והיה לו זמן, ובכל זאת לא התחרט אחר כך, כי אם עוד ביזה את הבכורה. (שם)

דרשות הר"ן :

...גם המעשים אשר היו ביניהם היו ראוים לסבב ביניהם שנאה וקטטה, ראשונה אשר לקח יעקב בכורת עשו בענין זר מאד צריך ישוב, כי איך היה מחק יעקב איש תם לאמר לעשו שימכור אליו בכורתו בנזיד עדשים, כי אין בחוק השלם שיתן עיניו במה שאינו שלו לומר לרעהו מכרה נחלתך לי, והשני אם יונהו לקחת ממנו בכורה נכבדת במחיר בזוי, כי עם היות יסכים בזה עשו לסכלותו, כבר היה ראוי ליעקב לתקן עוותו, ולא יונהו אונאה מרובה, כי עם שנניח שמכירת הבכורה לא היתה נוגעת לממון כלל, שלקיחת הבכור פי שנים הוא דבר חדשה אותו התורה, ושמכירת הבכורה היתה לכבוד, עדיין לא יראה שיאות ליעקב לאמר לעשו שימיר כבודו בלא יועיל. ואם נניח כדברי האומר שמכירת הבכורה לא היתה נזיד עדשים אבל כסף רב, עדיין יקשה הסדר אשר בו נתגלגל מכירת הבכורה, כשיבא עשו מן הציד עיף מבקש ממנו אוכל להשיב נפשו. 

ומה שיישב זה הוא מה שאמרו רז"ל, שאותו היום מת אברהם, ובשל יעקב עדשים להברות האבל, (בבא בתרא ט"ו ב'), ועשו לפי הנראה לא היה בפטירת אברהם כלל, לא דמעה עינו במותו, ולא נשבר לבו לאבל יצחק, והתעסק בשדה כדרכו בשגעונותיו, וגם כאשר קרה מקרהו לבא אל הבית, לא הסב לבו כמשפט לנוד ולנחם, אבל אמר כדרך הזוללים הלעיטני וגו', ובראות יעקב מקלה אבותיו על זה הענין הזר, קנא מאד שירשם כבוד יצחק עליו יותר ממה שירשם על יעקב, כי כבוד הבכור על הצעיר הוא מהיות האב מתחקה ונרשם יותר עליו, כי הוא ראשית אונו, ולזה יחוייב הצעיר לכבד האח הגדול, ולזה אמר יעקב לעשו בראותו רוע מעשיו אחרי אשר אני מעלה אבותי על ראש תפארתי, וכיום אני מתייחס אליהם יותר ממך, מכרה כיום את בכורתך לי, כלומר שיהיה יחסנו אל אבינו בימים הבאים כיחסנו היום, כי אין מן הראוי שתריח כל היום ריח שדך, ואנכי הולך בעקבות אבותי, וכאשר יעלה על רוחך תתנשא לאמר אשר עליך נקרא שם אבינו יותר ממני. ועשו התבונן ממעשהו אשר בחר בו, ואמר הנה אנכי הולך למות וכו', ענינו שהטובים ילכו לעולם בדרך אבותיהם הטובים, שיהיה נקרא שם אבותיו עליו, ולזה אמר אני לא בחרתי לכת בדרך אבותי אשר תפארתם לשבת בית, אבל תאבתי להיות למוד מדבר הולך על נפשי על מעונות אריות וכו', ומה בצע כי יקרא שם אבותי עלי, ולא דרכיהם דרכי.

ויעקב ראה, כי מכירת הבכורה לבשתו וכלימתו, ולזה אמר השבעה לי כיום, ולא רצה זה למען יאסר עשו בזה מיראתו לנפשו, כי איש כמוהו לא יאסרהו נדר וכל שבועת איסר, אבל להיות יעקב רואה מקום עירעור בדבר המכירה, כי בכורת אב כיצחק לא ישקל כסף מחירה, רצה לקיים בשבועת עשו דבר המכירה, לבל יזקק אליו עוד אשר לו המשפט אם יבא לערער עליה... (דרוש ב)

ועוד סבב השי"ת ענין הבכורה, לפי שידוע שהעברת הנחלות ולנחול הראוי לחברו בסבתו היא סבה חזקה להפריד בין אחים, ולפי שלא היתה זאת הסבה חזקה עדיין, כי עשו עצמו הסכים במכירת הבכורה, סבב השי"ת ענין הברכה להמשיך השנאה קבועה בין האחים וזרעם. (דרוש ה)

אברבנאל:

מה שרצה יעקב הבכורה לא היה בשביל נכסי יצחק או כבוד אחיו, כי אם לרשת את ברכת אברהם, שבהיותו ירא אלקים חשק בה, וחשב שאי אפשר ששניהם ירשוה, שאין אפשר להם להתחבר. ולא היה בזה עלבון לעשו, כי לא האמין ביעודים האלו. גם פחד שתאבד המתנה מרשעת עשו. ולרלב"ג רצה ממנו הזכות להתברך לפני מיתת האב כהמנהג אז, או שאמר לו אינך מתענין בהנהגת הבית כמצוות הבכור במקום האב שחלוש, אם כן מכור הבכורה הזאת לי, שאז עלי להאכילך. ועשו התבונן בנ"ל שאין כדאי וראוי לו הבכורה, על כן מכרה ליעקב עבור כל נכסי אביו, כמו שאמר במקלי עברתי את הירדן הזה, או בשכר שיעקב ינהל את כל עניני הבית, והעיד שלא נתחרט אחר כך עד לברכה... (בראשית כה כט)

ספורנו:

מכרה כיום - אחר שדעתך כל כך על מלאכתך, עד שאתה עיף מלהכיר הנזיד, לא תוכל לשרת הא-ל כראוי לבכור. השבעה לי - כי הוא דבר שאין בו ממש. ונזיד עדשים - לקנות בחליפין, ויבז עשו - גם אחר המעשה, ואם כן לא נתאנה עשו במקחו. (שם שם לא-לד)

אלשיך:

מכרה כיום - שהרגת נפש, וכהן שהרג פסול מעבודה עד שיתקן בתשובה. השבעה לי - שלא יטעון אחר כך שמחמת עייפותו מכר, או מפני שהוא דבר שאין בו ממש. (שם)

מהר"ל:

מכרה כיום - נראה שדוקא אחר שציוה ה' שעבודה בכהנים אי אפשר למכר, אבל לפני מתן תורה היה רק מסברא שהבכור החשוב עובד, ויכול למחול על כבודו ולמכר, וצריך לומר שעשו הקנה גופו לענין הבכורה, ולא הוי דבר שלא בא לעולם. (גור אריה שם)

...וכאשר יצאו לאויר העולם, אמר יעקב לעשו מכרה בכורתך לי, כלומר, כשם כאשר היינו בבטן האם היה המחלוקת הזה בינינו, ועתה מכרה בכורתך לי לעשות המעשה בפועל. ונקרא עולם הבא בכורה, כי הבכורים הם קדושים לה', ולכך אמר כי אין ראוי אליך הקדושה של בכור, לפי המחלוקת שהיתה בבטן האם, רק כל דבר שהוא גופני בלבד הוא ראוי לך, והבכורה שיש בה קדושה אלקית למה לך. וזה שאמר עשו הנה אנכי הולך למות מיד כפר בתחיית המתים, שהיה אומר שהעולם הזה עיקר, והוא העולם הגשמי, ואין כאן תחיה כלל, ואם כן למה זה לי בכורה, דהיינו הקדושה הנבדלת מן הגשמי, כי אין לאדם דבר זולת עולם הגשמי הזה.

ועוד יש לך לדעת, כי עולם הבא הוא עולם השני, כי עולם התחתון הוא ראשון לאדם, ונברא העולם בב' של בראשית ברא, כי יש עולם שני, ותמצא כי אותיות 'בכר' הכל שניים, הב' באחדים, הכ' בעשיריות, הרי"ש במאות, ולכך אמר יעקב לעשו מכרה בכורתך לי, הוא עולם הבא, שהוא עולם שני, ולכך נתן יעקב לעשו לחם ונזיד עדשים, הכל לתאות הגוף שלקח בעד הבכורה, שהיא קדושה בלתי גשמית, והחליף אותו בעולם הבא הבלתי גשמי... וכל זה מורה כי חלק יעקב הוא עולם הבא, ומאחר שהוא כך, מסולקת השאלה מכל וכל... (נצח ישראל פרק טו)

ויש לך להבין איך על ידי התפילה נעשה יעקב בכור, כי אף על גב כי עשו הוא ראשון ובכור מצד שנולד קודם, אבל יעקב ראשון מצד מה שאדם נברא מן השי"ת היה יעקב כראשון, מפני שהוא קרוב אל השי"ת, ולכך אמר אשר לקחתי בחרבי ובקשתי, הוא התפילה, כי התפילה בזה הוא קרוב אל השי"ת... ויעקב היה מוכן לזה מכל, שנאמר הקול קול יעקב, ולכך בתפילתו שעל ידו הוא קרוב אל השי"ת בפרט, לקח הבכורה מעשו. (חדושי אגדות בבא בתרא קכג)

כלי יקר:

ויעקבני זה פעמים - פירוש עתה נודע שלקח הבכורה כדי שיוכל לומר אני בנך בכורך, והרבה תלוי בה, ואם כן היה מקח טעות. (בראשית כז לו)

הכתב והקבלה:

מכרה כיום - להמפרשים צריך לומר מכרה בקמ"ץ תחת המ"ם, ונראה שיעקב נתן לעשו מיד נזיד עדשים, ובתוך האכילה התלוצץ עשו על הבכורה, ואז אמר לו אם כן הרי היא מכורה לי, כי אינך ראוי לה, ולכן לא הוזכרו דמי המכירה. את בכורתך - הקשור לבכורתך, כיום - כעת הזאת שגילית כי הבכורה בזויה בעיניך, ואם כן היא הפקר, ואני זכיתי בה. השבעה - לבאר דעתך שרצונך להחליטה לי, ואין בלבך עלי... ויבז עשו - את המעלה הנפשית שבבכורה, אבל לא את הגשמית, ולכן קראו יעקב תמיד אדונו, ולכן לא אמר יעקב לאביו אני בנך בכורך, כי אם בכורך סתם במעלה הנפשית שבבכורה. (שם שם לא-לד)

מלבי"ם:

מכרה כיום - אחר שראה יעקב שאין הבכורה נאותה אליו, אמר מכרה כיום, רוצה לומר כפי שאתה מתנהג היום, ואתה מבזה את הבכורה ואינך רוצה בה, מכרה אותה לי... ואמר מכרה שהוא כעין שם, רוצה לומר, שממילא היא נמכרת לי, אחר שאינך מתנהג בה, וזה דומה כמי שרואה אחד שרוצה להשליך כיסו לים, ומבקש שימכרהו לו בעד לחם ונזיד עדשים, שאין זה מרמה חברו, רק כמציל מן ההפקר. (שם כה לא)

ויעקב נתן לעשו - שמעתה הוטל על יעקב פרנסת הבית. וספר שעשו לא התחרט על מעשהו כלל, שגם אחר שאכל בזה את הבכורה, ומזה מבואר, שלא מכר את הבכורה מפני שהיה רעב או תאב אל מאכל הזה, שאם כן היה מתחרט אחר שאכל. רק כי הבכורה היתה בזויה בעיניו, ושמח על שלקחה יעקב ממנו. (שם שם לג)

רש"ר הירש:

ויעקב נתן - כבר לפני המכירה, ולא שהכריחו על ידי הרעבה למכר. ורצה את הבכורה כיתרון הרוחני, כדי שינהיג את בית יצחק אחרי מותו. משחק הנערים נשאר לדורות, יעקב מוכן לתת לעשו המתאוה את החומריות, בתנאי שירשה ויניח לו להתמסר בשלוה לרוחניות. (שם)

שם משמואל:

ראה יעקב-כללי, תולדות תרע"ב.

ר' צדוק:

וזהו הנזיד שהוא התחלת וראש השתדלותו במעשה הנזכר בתורה שמצד ההשתדלות במעשה היה בכורת עשו בעולם המעשה, והשתדלות יעקב הוא לבוא לביטול ההשתדלות דעולם הזה. ולפי שעדין יש גם בזה צד נטייה לההיפך חס ושלום, דיש מואס בעולם הזה בשביל העולם הזה, כי חפץ בבטלה ומנוחה, וזה היה חשקו של עשו אל נזיד זה שקינא ליעקב במנוחה ולא שבחר להיות יושב אהלי תורה כמוהו, רק שחשב בזה יש מילוי תאוה יותר... ועל כן אמר לו יעקב מכרה כיום בכורתך, היינו כח ההשתדלות כיון שאתה בוחר במנוחה ואין רצונך להיות עוד עיף ביגיעה כל כך. והבכורה הוא צד הקדושה שיש בזה, ומהשתדלות שמצד הקדושה היה יעקב אבינו ע"ה לקלוט אז ממנו כשהתחיל בהשתדלותו... ואמר לו השבעה לי, כי ענין מכירת בכורה דהיינו הקדושה שבזה הוא דבר דלא שייך עליו קנין כלל, וכמו שכהן לא יכול למכור כהונתו לישראל, אבל כל בכורות עשו היה מצד עולם הזה וצד הקדושה של בכורה שהיה בו היה רק דרך פשיטת טלפיים... (חלק ב ישראל קדושים עמוד פ, וראה שם עוד)