יעקב   החלום

(ראה גם: יעקב-כללי-הבטחה-נדר)

 

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. והנה ה' - נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך... וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה. ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שם העיר לראשונה... (בראשית כח יב)

ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים. ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב, ואמר הנני. ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. אנכי הא-ל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר, עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך. (שם לא י)

זהר:

אמר לו, שאלתי על מה שאמרת בפסוק הזה, והאבן הזאת וגו', שהיא אבן שתיה, איך אפשר זה, הרי אבן שתיה מקודם שנברא העולם היתה, וממנה נשתל העולם, ואתה אומר אשר שמתי, שמשמע שיעקב שם אותה עכשיו. ועוד יעקב היה בבית אל ואבן זו היתה בירושלים. אמר לו שקפל תחתיו כל ארץ ישראל, ואותו האבן תחתיו היה... ומשום זה ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, וישם אותה מצבה, מהו מצבה, שהיתה נפילה (בהמלכות) והקים אותה, ויצוק שמן על ראשה, כי ביעקב תלוי הדבר לתקנה יותר מכל בני העולם, כי יעקב הוא מרכבה... (נח רעח, ועיין שם עוד)

בא וראה, וכי יעקב הקדש בחיר שבאבות נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, לא ראה את ה' אלא בחלום, ומשיב, אלא יעקב לא היה נשוי באותו זמן, ויצחק היה חי, (ועוד לא הגיע זמן שליטתו), ועל כן כתוב בו חלום ולא מראה בהקיץ. ואם תאמר הרי לאחר שנשא אשה כתוב וארא בחלום, שם המקום גרם, שהיה בחוץ לארץ. ולאחר כך שבא לארץ הקודש עם השבטים ועקרת הבית נשלמה עמהם, ואם הבנים שמחה, כתוב וירא אלקים אל יעקב וגו', וכתוב ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה, כאן לא כתוב בו חלום, כי כבר היה במדרגה עליונה, והיה ראוי למראה בהקיץ... בא וראה החלום הוא על ידי גבריאל, שהוא למטה במדרגה הששית מנבואה...

משום זה יעקב בזמן ההוא כתוב בו ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, מהו סולם, הוא מדרגה שכל שאר המדרגות תלויות בו (דהיינו הנוקבא)... והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו הם הממונים של כל העמים העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים נשפל הסולם ואלו הממונים עולים, וכשישראל מטיבים מעשיהם מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת. הכל תלוי בסולם הזה. כאן ראה יעקב בחלומו הממשלה של עשו, והממשלה של כל שאר העמים... (ויצא מח, ועיין שם עוד)

והנה ה' נצב עליו, כאן ראה יעקב קשר האמונה (הנוקבא המקשרת כל הספירות) כאחד. נצב עליו, הוא כמו שאתה אומר נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם להקשר הכל בקשר אחד...

דבר אחר והנה ה' נצב עליו, על יעקב, כדי שיעשו כולם מרכבה קדושה, ימין ושמאל וביניהם יעקב וכנסת ישראל, (שהיא הנוקבא), התקשר ביניהם... מכיון שאמר אברהם אביך ודאי שהוא בא באמצע, ואלקי יצחק נרמז בזה שיעקב קשור לב' הצדדים, ימין ושמאל, וכולל אותם... ועד שלא היה יעקב נשוי אשה לא נאמר בו יותר בגלוי, ונאמר בגלוי רק למי שיודע דרכי התורה... כלומר שיהיה מרכבה בב' הדרכים בימין ושמאל, וכל עוד שלא נשא אשה הוא יכול להיות מרכבה לז"א בלבד... ואם תאמר שנשלם לגמרי בשעה ההיא, אינו כן, אלא רק ראה שישתלם לאחר זמן. ואם תאמר הרי כתוב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (אינו כן), אלא הפירוש הוא, שהשגחתו של הקב"ה והשמירה שלו לא תעזוב את יעקב לעולם בכל מה שהוא צריך בעולם הזה, אבל בעולם העליון לא יוכל להשיג עד שיהיה נשלם, דהיינו שישא אשה.

ואנכי לא ידעתי, וכי פליאה היא שלא ידע השגה גדולה כזו, אלא הוא כמו שאתה אומר ופני ה' לא חליתי, (כלומר לא ידעתי). אמר, וכי כל זה נתגלה לי ולא הסתכלתי לדעת אנכי (השכינה), ולהכנס תחת כנפי השכינה להיות אדם שלם... מיד ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, דבר זה הוא לשני צדדים, כי מה נורא המקום הזה נאמר על אותו המקום שאמר בתחילה, שהוא השכינה, ואחד על אות ברית קודש שלא צריך להתבטל, ואף על פי שהן שתי בחינות, אחת הן, אמר אין זה כי אם בית אלקים, אין זה (יסוד) ראוי להיות בטל, אין זה ראוי להמצא בלבדו קיום שלו, אינו כי אם בית אלקים (הנוקבא), להשתמש בה ולעשות בה פירות ולהשפיע לה ברכות מכל אברי הגוף, כי זה (יסוד) הוא השער לכל הגוף... שער להריק ברכות למטה... (שם נט, ועיין שם עוד)

...סלם רומז שראה בניו שעתידים לקבל התורה בהר סיני, כי סלם הוא סיני, משום שהר סיני מוצב ארצה, וראשו, היינו העלתו מגיע השמימה, וכל המרכבות ומחנות המלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, היינו כמו שאמר הכתוב ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו. והכל ראה יעקב בחלומו, ראה את מטטרון זקן ביתו (של הקב"ה), שהוא עומד בשליטה על העולם בשם ש-די... והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות עולים (על ידי מטטרון), והאחרים שאינם קרובים למלכות (שהם  מס"א) יורדים, ואין להם תקומה... 

כשהקיץ מה כתוב, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים, מטטרון בית אלקים ודאי, והוא שער להכנס בו לפנים... (שם ע, ועיין שם עוד)

...בא וראה, אבן זו נברא מאש ורוח ומים והתקשתה מכולם, ונעשתה אבן אחת ועומדת על התהום, ולפעמים מים נובעים ממנה ומתמלאים התהומות, וזו היא האבן שהעמיד והשתיל יעקב להתפשטות וקיום העולם, וזה שאמר ויקח יעקב אבן וירימה מצבה.

והאבן הזאת אשר שמתי וגו', וכי אבן זו שם אותה יעקב, הרי היא נבראה מתחילה כשברא הקב"ה את העולם, אלא ששם אותה לקיום למעלה ולמטה... (ויחי תמו, ועיין שם עוד)

כעין זה אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ וגו', ולמדנו שנתקפלה מתחתיו כל ארץ ישראל, וכי ארץ ישראל שהיא ת' פרסה על ת' פרסה איך נעקרה ממקומה ובאה תחתיו, אלא ארץ אחרת עליונה יש לו להקב"ה ונקראת ארץ ישראל (שהיא המלכות), והיא תחת מדרגת יעקב שהוא עומד עליה, והורישה הקב"ה לישראל מחמת האהבה שלהם שתדור עמהם ותנהיג אותם ולהגן עליהם מכל, ונקראת ארץ החיים... (קדושים עז, ועיין שם עוד)

ויפגע במקום, רבי יצחק אמר, באיזה מקום פגע, במקום שעתיד לעמוד בית המקדש, והתפלל שם. רבי יהודה אומר היום היה גדול ורצה להלוך ולא יכול. אמר רבי יוסי התפלל באותו מקום והתחיל להתרעם לפני קונו, על דאתעבר מניה ההוא שולטנא דשמשא, הדא הוא דכתיב וילן שם, ולמה, מפני כי בא השמש, שנעברה ממנו השמש וניתנה לעשו. מה עשה יעקב, התחיל בוכה, מיד ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, כדי לצער נפשו, ויקח מאבני המקום, אמר רבי יוסי אבן אחת היתה, דכתיב מאבני ולא אבני. (זהר חדש ויצא יד)

...וכי האבן שממנה נשתל כל העולם, שראשו היה נשקע בתהום הגדול, וראשה עלה בבית המקדש, ועליה קדש הקדשים ועליה השכינה היקרה העליונה. זה שאמר משם רועה אבן ישראל, והשם הקדוש של מלך העליון נחקק עליה. כשבא יעקב קרא אותו השם הקדוש לקחה מכן (מהתהום הגדול), נתנה באותו מקום שקדש הקדשים היה שם... האבן הזאת היתה עיקר לכולם, והיתה עולה עד המקום שהיה שם בית המקדש, ויעקב לא היתה כוונתו על שום אחת מהן, אלא עליה, משום שרמזה לו רמז, מה היא הכל נשתל ממנה, כך יעקב כל העולם נשתל ממנו. באותה שעה ויקח מאבני המקום, (את אבן שתיה) שהיא עיקר העולם, וישם מראשותיו, ששם בלבו שהיא מראשותיו, כי זה דומה לזו, מיד וישכב במקום ההוא, כלומר נתישבה דעתו באותו מקום... (שם לא, ועיין שם עוד)

תנו רבנן, והנה סולם מוצב ארצה, זהו בית עולמים, וראשו מגיע השמימה, כדאמר מכון לשבתך פעלת ה', איזהו ראשו, זהו ציון, ששם השכינה והכרובים וקדש הקדשים. אמר רבי אבא סולם זה סיני, שבו ניתנה תורה, ושם נגלו מרכבותיו של הקב"ה. (שם נו)

הארץ אשר אתה שוכב עליה, אמר רבי יצחק, מלמד שקפל לו ארץ ישראל. אמר רבי יהודה בית המקדש ממש היה ועליו נתבשר, ועליו היה שוכב, משמע דכתיב וישכב במקום ההוא. אמר רבי יהודה מן הג' אבות לא נתבשר אחד מהם על בית המקדש, אלא יעקב שהוא שלישי מן האבות... (שם סה)

ספרי:

אמר רבי אלעזר הקפר, מנין אתה אומר שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים, שנאמר ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אין חלום אלא שיש לו פתרון, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, זה בית המקדש, וראשו מגיע השמימה, אילו הקרבנות קריבים שריחם עולה לשמים, והנה מלאכי אלקים אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש, והנה ה' נצב עליו, ראיתי את ה' נצב על המזבח... (קרח קיט)

תלמוד בבלי:

...דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום, כי מטא לחרן אמר, אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי, כד יהיב דעתיה למיהדר, קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום. כד צלי בעי למיהדר, אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, מיד בא השמש. כתיב ויקח מאבני המקום, וכתיב ויקח את האבן, אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו, תנא וכולן נבלעו באחד.

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, תנא כמה רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים, עולים שנים ויורדים שנים, וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו. תנא עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. בעו לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו. אמר רבי שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו. הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו', מאי רבותיה, אמר רבי יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו... (חולין צא ב)

 

פרקי דרבי אליעזר:

בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו, והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך ב' ימים, והגיע בחצי היום לשם, ופגע בו הקב"ה, שנאמר ויפגע במקום (בראשית כ"ח), ולמה נקרא שמו מקום, אלא בכל מקום שהצדיק שם הוא נמצא עמהם, שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אמר לו הקב"ה, יעקב, הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכול ולשתות במקום הזה, אמר לפניו, רבונו של עולם, עד עכשיו לא ירד השמש חמשים ירידות ואני שוכב במקום ובלא עתו. בא השמש במערב, והביט יעקב וראה את השמש בא במערב וילן שם, שנאמר (בראשית כ"ח) וילן שם כי בא השמש. לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו באותו מקום, להודיעו שעתידין לעמד ממנו שנים עשר שבטים, ונעשו כולם אבן אחת, להודיעו שכולם עתידים להיות עם אחד בארץ.

רבי לוי אומר, באותה הלילה הראה לו הקב"ה את כל האותות, הראהו סולם עומד מן הארץ ועד השמים, שנאמר (שם) ויחלום והנה סולם, ומלאכי השרת עולים ויורדים בו, ורואין פניו של יעקב, ואומרים זה הפנים כפני החיה שבכסא הכבוד, אלו עולים ואלו יורדים, שנאמר (שם) עולים ויורדים בו. השכים יעקב בבקר בפחד גדול, אמר, ביתו של הקב"ה במקום הזה, שנאמר (שם) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, מכאן אתה למד, שכל המתפלל במקום הזה בירושלים, כאילו התפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים שם הוא, ופתח פתוח לשמע תפלה. וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כולם אבן אחת, ושם אותו מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר (שם) ויצוק שמן על ראשה, מה עשה הקב"ה, נטה רגל ימינו וטבעה בארץ עד עמקי תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שעושה סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתח כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד, שנאמר (שם) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה והיה מתפלל לפני הקב"ה, ואמר רבון כל העולמים, אם תשיבני למקום הזה בשלום אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות, שנאמר וידר יעקב נדר לאמר... (פרק לה)

מדרש רבה:

תני בר קפרא, אין חלום שאין לו פתרון, והנה סולם זה הכבש, מוצב ארצה זה מזבח, (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי, וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, והנה מלאכי אלקים, אלו כהנים גדולים עולים ויורדים בו, שהם עולים ויורדים בכבש, והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט') ראיתי את ה' נצב על המזבח. 

רבנן פתרין ליה בסיני, ויחלום והנה סולם זה סיני, מוצב ארצה (שמות י"ט) ויתיצבו בתחתית ההר, וראשו מגיע השמימה, (דברים ד') וההר בוער באש עד לב השמים. דבר אחר והנה סולם זה סיני, חושבנא דדין כחושבנא דדין. והנה מלאכי אלקים אלו משה ואהרן, עולים (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, ויורדים זה משה, (שם) וירד משה, והנה ה' נצב עליו, (שם) וירד ה' על הר סיני.

רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר, תרכוסא של שלש רגלים הראה לו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, מה החבל הזה פחות מג' אין מפקיעין אותו, כך האבות אין פחות מג'.

רבי ברכיה אומר, עולם ושליש עולם הראה לו, עולים אין פחות משנים, ויורדים שנים, ומנין שהמלאך שלישו של עולם, שנאמר (דניאל ג') וגויתו כתרשיש פניו כמראה הברק.

רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר עולים ויורדים בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב, מעלים ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, סוטנים בו, שנאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה, עולים למעלה ורואים איקונים שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן, משל למלך שהיה יושב ודן, עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן, ויוצאין בפרווד ומוצאין אותו ישן. דבר אחר מלאכים שהן מלוין את האדם בארץ ישראל אין מלוים אותו בחוצה לארץ, למעלן כל מי שהוא אומר זכותו עולה, חובתו יורד, למטן כל מי הוא אומר זכותו יורד, חובתו עולה. עולים ויורדים בו, עולים אותם שליוו אותו בארץ ישראל, יורדים אלו שליוו אותו בחוצה לארץ.

רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, מלאכי השרת שגלו מסטירין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, רבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלא, אמר רבי חמא בר חנינא על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, היכן חזרו, כאן, עולים ויורדים, עולים ואחר כך יורדים. (בראשית סח טז-יח)

רבי יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות, ויצא יעקב מבאר שבע, הדא מה דכתיב (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו... ויחלום והנה סולם, זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סמל הוא סלם, אותוי דדין הן אותוי דדין, מוצב ארצה, (דניאל ג') אקמיה בבקעת דורה, וראשו מגיע השמימה, רומיה אמין שתין פתיה אמין שית, והנה מלאכי אלקים, זה חנניה מישאל ועזריה, עולים ויורדים בו, מעלים בו ומורידים בו, אפזים בו שוטנים בו, ידיע ליהוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין. והנה ה' נצב עליו, אמר להם חנניה מישאל ועזריה עבדוהי די א-להא עילאה פוקו ואתו. (שם שם יט)

...איש זה יעקב, כיון שעמד אבינו יעקב איש יחד פני רעהו, שנתייחדה עליו השכינה, והנה ה' נצב עליו, אמר רבי אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה, והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבאה מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו, כך בתחלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כיון שנתגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו.

הארץ אשר אתה שוכב עליה, רבי שמעון משם בר קפרא אמר קפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו, כאיניש דאמר מן תחות רישך דידך. רבי הונא בשם רבי אלעזר אמר, ובלבד שיהא נקבר עליה. והיה זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים. מה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך בניך מבלים את כל העכ"ם והם קיימים לעולם. ומה עפר עשוי דיש לכל, כך בניך עשוים דיש למלכיות... (שם סט א וב)

מה נורא המקום הזה, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אומר, הסולם הזה עומד בבאר שבע, ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מאי טעמא, ויצא יעקב מבאר שבע ויחלום והנה סולם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. אמר רבי יהודה ברבי סימון, הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל, מאי טעמא, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, ויקרא שם המקום ההוא בית אל. אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים, אמר רבי אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך... דבר אחר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, מה נורא המקום הזה, זה בנוי, הדא מה דכתיב (תהלים ס"ח) נורא אלקים ממקדשיך, אין זה, הרי חרב, כמה דכתיב (איכה ה') על זה היה דוה לבנו, כי אם בית אלקים, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמה דאמר (תהלים קמ"ז) כי חזק בריחי שעריך. ויצק שמן על ראשה, שופע לו מן השמים כמלא פי הפך... (שם שם ה וו)

רבי נחמן פתח, ואתה אל תירא עבדי יעקב, מדבר ביעקב, דכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, אמר רבי שמואל בר נחמן, אלו שרי אומות העולם, דאמר רבי שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרו של בבל עולה ע' עווקים ושל מדי נ"ב, ושל יון ק"פ, ושל אדום עולה ולא יודע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר, אפשר שאין לזה ירידה, אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא עבדי יעקב, אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו, הדא הוא דכתיב אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך. אמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי שמעון בן יוחאי, בשם רבי מאיר, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, ואמר, שמא חס ושלום כשם שלאלו ירידה אף לי כן, אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. לא האמין ולא עלה. אמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמעון בן יוחאי, רבי מאיר היה דורש בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, זה אבינו יעקב, שלא האמין ולא עלה, אמר לו הקב"ה, אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמת ולא עלית, עתידין בניך שיהו משתעבדין בארבעה מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגולגליות. באותה שעה נתיירא יעקב, אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יכול לעולם, אמר לו אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק... (ויקרא כט ב)

מדרש תנחומא:

...ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו, ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכיון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום, אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקב"ה, נימחו כולם ונעשו אבן אחת... (ויצא א)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר ויחלום והנה סולם, אמר רבי יוסי הגלילי, הראה לו מנשה עשה סמל, אמר רבי אלעזר ברבי שמעון בן יוחי, הראה לו מזבח, שנאמר מזבח אדמה, וראשו מגיע השמימה, זה ענן הקטורת, והנה מלאכי אלקים, אלו הכהנים שעומדים על כבש המזבח ומשמשין, אמר רבי שמעון בן חלפתא הראה לו קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה, וראשו מגיע השמימה, הראה לו משה, שנאמר ואל משה אמר עלה אל ה'. דבר אחר ויחלום וגו', אמר רבי אלעזר בן עזריה, הראה לו יונה, שנאמר לקצבי הרים ירדתי וגו', וראשו מגיע השמימה, הראה לו אליהו, שנאמר ויעל אליהו בסערה שמים... (ויצא ז, וראה שם עוד)

שוחר טוב:

רבי יהודה אומר, בשעה שהיה יעקב מהרהר ואומר שנים עשר שבטים אני מעמיד, מה עשה, נטל שנים עשר אבנים ונתן תחת מראשותיו, ואמר, אם נעשו כולן אחת יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים, ולבו היה מתכוין לבוראו, שנאמר (בראשית כ"ח) ויקח מאבני המקום וישם, שנעשו אבן אחת. רבי נחמיה אמר שלשה אבנים היו, ואמר, אם מיחד השם שמו עלי כשם שיחד שמו על אבותי, יעשו כולן אחת, עמד ומצאן כולן אחת, שנאמר (שם) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. ורבנן אמרי אבנים שנים, והשכים יעקב ומצאן אחת, והיה בפחד גדול, ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה, ולא ידעתי שכינתו, שנאמר (שם) ויירא ויאמר וגו', מכאן אמרו כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד... (תהלים צא)

לקח טוב:

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, דע כי כל חלומות מצינו פתרונם חוץ מן חלום זה, שאין לו פתרון בתורה, ואף על פי שהחלום זה ראשון לכל החלומות, כי מה שנאמר באבימלך חלום, אינו חלום שצריך פשר, כי אם הוכחה היתה... (בראשית כח יב)

ילקוט ראובני:

והנה סולם וגו', כי הסולם הוא המלאך, והוא מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והוא סנדלפון אופן אחד בארץ וראשו מגיע השמימה לבין החיות, כי יש מלאכים שגדולים כים הגדול, ויש מלאכים מן הארץ עד לרקיע, וקול של תפלת הצדיקים הם סולמים למלאכים. והנה המתכוין בתפלתו סולמו שלם בשליבותיו, ויכולין לעלות בו, וכן סולם בגימטריא קול. ויש מפרשים כי סלם מוצב ארצה על ידי מלאך, וראשו של המציב סולם מגיע השמימה, שהוא מכוין הסולם עד כסא הכבוד. 

עולים ויורדים, כי העולים מגידים למעלה הנה יעקב ישן במקום הקודש, וירדו להבעט בו, כי לא יתכן שישן במקום המכוון נגד הכבוד, אף על פי שיעקב אבינו ע"ה היה איש טהור, אינו נכון...

דע איש המעיין, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה בחלום הנבואה, כי כל הנעשה בעולם השפל הכל נעשה ונגמר על ידי מלאכים, ואפילו נוקף באצבע, והכל בגזירת עליון, כי מלאכי אלקים הנשלחים בארץ, לא יעשו קטנה או גדולה עד שישלחו מבית דין שלמעלה, הדא הוא דכתיב עולים ויורדים בו... הנה השי"ת הראהו כי הוא יתברך עומד על הסולם, שנאמר והנה ה' נצב עליו, והבטיחו הבטחה גדולה שלא יהא ביד המלאכים, ויהיה חלק ה', שנאמר יעקב חבל נחלתו, כי מעלת יעקב יתרה ממעלות שאר צדיקים, שעליהם נאמר כי מלאכיו יצוה לך. (בראשית ויצא)

ויחלום וגו', ממה שנאמר חלום ביעקב ולא באברהם ויצחק, ולא נאמר לו וירא, כי לא יתכן, כי אם היה אומר וירא אל יעקב, הייתי אומר באלו פוסל אביו בחיין, שבעוד שיעקב אצל אביו היה מתראה לבן ולא לאב, ולא יתכן לרבי ולתלמיד שיתנבאו בפרק אחר ויכתוב הנבואה, כי היה פוגם בראשון... לכך נאמר ויחלום...

מאחר שראה הקב"ה כי נפל פחד סמא"ל על יעקב, לכן הראה לו בחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כי סלם שהוא סמ"ל המקנא לכפור ביחודו של עולם, ורוצה לומר, אף על פי שהוא למטה אצלך להרוג אותך, אל תפחוד, כי אין בידו לעשות לך מטוב עד רע, כי ראשו מגיע השמימה, ורוצה לומר ראשו של מטטרון הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול נשמתו בלא רשותו, ולא עוד אלא מלאכי אלקים עולים ויורדים בו... (שם)

...והנה זכה יעקב להשיג השער שבו יכנסו לחצרות ה', ככתוב זה השער לה' צדיקים יבואו בו וגו', ודע כשבא יעקב והשיג השער עלה עד רום הסולם, מה שלא זכה אברהם ויצחק וכו', ואלמלא זה לא היה לזרעו של יעקב תקומה בין האומות... (שם)

אבן עזרא:

והנה סולם - מה שאמרו סמל או סיני דרש הוא. ורבי שלמה הספרדי אמר, שהסולם הנשמה העליונה והמלאכים מחשבות החכמה, ולרבי ישועה הסולם לעלות תפלתו ולרדת ישועתו, ונראה שהוא דרך משל, שאין נכחד מה', והמלאכים עולים להודיע ויורדים לפעול. (בראשית כח יב)

רמב"ן:

ויחלום - הראהו שכל הנעשה בארץ בגזירת עירין והוא אינו תחת ממשלת מלאכים, כי אם בהשגחה פרטית, ואמרו כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו' הוא לשאר הצדיקים. ולרבי אליעזר הגדול הראהו מלכיות עולות ויורדות, והשם ישמרנו בכולם. (שם)

...ואם כן הכתוב שאמר ויצא יעקב מבאר שבע, כי כאשר צוהו אביו ללכת אל לבן הלך שם ליטול רשות, והוא המקום שלן בו, וראה מראות אלקים ונתן לו הרשות לצאת, כמו שאמר ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת. והסולם שראה, לדעת רבי יוסי בן זימרא ראה שרגליו בבאר שבע, במקום אשר הוא שוכב שם, וסוף שיפועו שהוא ראש הסולם מגיע עד כנגד בית המקדש, נסמך בשמים בפתח שהמלאכים נכנסים ויוצאים בו, והשם הנכבד נצב עליו, ולכן ידע שבאר שבע הוא שער השמים טוב לתפלה, ובית המקדש בית אלקים...

ודעת רבי יהודה ברבי סימון, כי ויפגע במקום הוא הר המוריה, וילן שם כי בא השמש בלא עתו, שאמרו צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, וראה הסולם רגליו במקום ההוא, ושיפועו שהוא ראשו מגיע עד כנגד בית אל, והיא עיר לוז, ואמר כי זה המקום בית אלקים, ושפוע הסולם שער השמים, והנה הר המוריה טוב לתפלה וגם בית אל מקום ראוי לעבוד האלקים, והקים המצבה בבית אל, כי לדעת כלם נגד השפוע הקים אותה, ויסכים דעתו של רבי יהודה ברבי סימון עם המדרש שבגמרא בפרק גיד הנשה ובפרק חלק... (שם שם יז)

מורה נבוכים:

והנה ה' נצב עליו, קיים עומד עליו, כלומר על הסולם, אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה, עד שישיג מי שעליו בהכרח, אחר שהוא עומד קיים על ראש הסולם, ומלאכי אלקים הם הנביאים, שנאמר בהם בפירוש וישלח מלאך, ומה טוב אמרו עולים ויורדים בו, העליה קודם הירידה, כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר בעבור זה כינה בירידה... (חלק א פרק טו)

מאירי:

ונשוב לדברינו, והוא שכבר הודיע במהות הנבואה שהיא חלום או מראה... ומזה המין, רצוני לומר החלום הצודק, באו חלומות נבואיים בהודעת דברים עיוניים, לא יספיקו בהם הקדמות עיוניות והשגות מופתיות... וכבר אמר ויחלום והנה סולם, ואמרו כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה, וכל מה שראה ישעיה ראה יעקב אבינו ע"ה, שנאמר והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ואמרו ז"ל על זה סולמו של יעקב מקורת עץ החיים נעשה, וכבר העידו שקורת עץ החיים מהלך חמש מאות שנה, והוא אמרם ז"ל עץ החיים מהלך חמש מאות שנה, וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו, וכבר ידעת הדמות החכמה למים, הוראה שכל חכמה טבעית נכללה בו... וממה שיאמת זה אמרם כמה מעלות היו בסולם ארבע, ובמקום אחר אמרו שבע, והכל מכוון לדעת אחת, וכן אמרו על רוחב הסולם שהוא עולם ושליש, והתבאר להם זה מאמרו עולים ויורדים, שנים עולים ושנים יורדים, מצורף לזה אמרם מלאך שלישו של עולם, וכבר התפרסם הבאור שבמלת מלאך בזה הוא מונח על כלל עולם המלאכים, והוא שלישו על עולם, אחר שהנבראות כלם יחלקו לשלשה חלקים, כמו שביאר הרמב"ם... הנה התבארו לו בזה המין מן הנבואה, והוא אמרם והנה ה' נצב עליו, מלמד שהאבות הם הם המרכבה, אלא שיש לפרש בו הוראת היות ההשגחה דבקה בהם. ועל זה הצד להורות שהנבואה באה בשוללות כל סיג חמרי אמרו עליו ויקץ יעקב משנתו, אל תיקרי משנתו אלא ממשנתו... (משיב נפש מאמר ב פרק ט)

בעל הטורים:

סולם - בגימטריא קול, שבתפלה עולים ויורדים המלאכים, ובגימטריא ממון ועוני, שזה עולה וזה יורד. (בראשית כח יב)

הרקאנטי:

דע כי הסולם הוא דרך לעלות בו יעקב אבינו ע"ה לחצר המלך יתעלה, כאדם היודע מלכות השם יתעלה ולא היה יודע מאיזה צד יכנס בו, והראה לו השם יתעלה דרך הכניסה על ידי הסולם הנזכר, כענין שנאמר זה השער לה' צדיקים יבאו בו, בו בעודו על הסולם הנזכר שנאמר והנה ה' נצב עליו, רוצה לומר על הסולם, והשער ההוא הוא בית אל, שנאמר אין זה כי אם בית אלקים, וזה שער השמים...

ענין אחר הראה לו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים, והכל בגזירות עליון שעליהם... והראהו כי הוא יתעלה נצב על הסולם, ומבטיחו ליעקב הבטחה גדולה שלא יהיה ביד המלאכים רק יהיה חלק ה' תמיד. ועל דעת רבי אליעזר הגדול היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברהם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות מעלתן וירידתן... (בראשית ויצא דף כח, ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

כי האדם יש בו ב' פניות, לצד מעלה ולצד מטה, וכשיתבונן וישלים עצמו במושכלות, ויהיה בעל תכונות טובות, הוא נפרד מהתחתונים ופונה אל צד המעלה, וכשיפסק עיונו מזה ויטה אל הדברים החומריים, הנה הוא פונה אל צד המטה, כאשר נרמז במראות יעקב אבינו עליו השלום בסולם, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והוא שנראה אליו שהמקום ההוא מוכן לנבואה, ושממנו יעלו האישים להשלים עצמם. אמנם הראו לו, כי עוד בחיים חייתם אי אפשר שתהיה העליה רצופה הולכת על סדר, אבל יהיו עולים כל עוד שיתעסקו בצרכי נפשם, והיתה ההערה בזה להרבות הדברים העוזרים לעליה, ולמעט הדברים המחייבים הירידה כפי האפשר...

ושתי מדרגות אלה הם שיחקה הנביא נבואותיו במשלים וחידות, כענין יעקב שנאמר ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והנה היה זה המשל להודיעו מעלת ארץ ישראל על שאר הארצות, שהיא הסולם אשר ממנו יעלו אל השמים הצדיקים שנקראו מלאכי אלקים, שאילו היה להורות לו שכל הנעשה בארץ הוא באמצעות המלאכים, ויהיה המשל שהמלאכים יתהלכו בארץ וישובו אליו יתברך לאמר התהלכנו בארץ, והיה הוא כענין השטן, היה לו לומר מלאכי אלקים יורדים ועולים בו, כי הירידה קודמת לעליה, אבל מלאכי אלקים בכאן רמז לצדיקים, אשר הם עולים דרך במעלות בארץ ישראל, ומפני זה אמר עולים ויורדים בו, כי אי אפשר שתהיה העליה לצדיקים רצופה, כי נפש האדם כמו שאמרנו יש לה שתי פנות אל צד המעלה ואל צד המטה, ואי אפשר כל עוד היותה בגוף שתהיה פנייתה אל צד המעלה בלבד, אבל תצטרך גם כן לפנות להנהגת גופה, והוא המשל הנרמז באמרו מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. והראה לו זה השי"ת להיות ארץ ישראל יקרה בעיניו, ולהיות מגמתו אליה אחר שישא את נשיו. והודיעו עוד, כי בצאתו מארץ ישראל צריך שמירה מיוחדת יותר מבהיותו שם, והוא אמרו והנה אנכי עמך וגו'... וכן כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי, שאי אפשר שיאמר שלאחר מיכן אעזבך, אבל פירושו הודיעו שבהיות דבקות הצדיקים בשי"ת בהיותו בארץ הנבחרת, יותר מחייב שיעזבנו, אך מאשר היתה הליכתו לקיים מצות אביו, ישמרהו השי"ת ויהיה עמו... (דרוש ה)

עקדה:

...וכן ביעקב באה אליו ההערה האלקית להשכילו מה שהיה זר בעיניו בתחילה שייחס ה' קביעות דירה ובית מושב, כי השכל אומר, שאין ה' בעל שיעור כמשפט כל מתקומם במקום... ושלימותו של יעקב הביאה שיערה עליו רוח ממרום להשכיל גדולות. וכל מה שזכר מאבני המקום וכו', האבנים הכל רומז לגודל הענין הזה, כי לא ספרה תורה דברי הבאי. ומה שאמר ויפגע במקום הוא על עיונו באלוקיות. ובמדרש, ויפגע, שבקש לעבור ונעשה לו העולם ככותל, רמזו לתשוקתו להשיג האמיתויות, ועמידת המונעים ההיולאניים בפניו. ועוד דרשו ויפגע לשון תפלה, שעל זה יתפלל לנותן השלמות. ויקח מאבני - הן ההקדמות האמיתיות, שהן אבנים יקרות שעליהן יווסד, וישם מראשותיו - שהשכיל את כולן והוליד מכללן מה שאפשר, והיו מריבות זו עם זו, שכל אחת רוצה ליטול השם, ובאמת כולן מופת אחד הנה, ויש אומרים שהיו ג' אבנים נגד החכמה הלימודית הטבעית והאלוקית, ויש אומרים ב' על הטבע ושלאחר הטבע.  

והנה סולם - הסולם הכולל שהוא מדרגת הנמצאות וסוד השתלשלותם, ובו יקשור העולמות יחד, מלאכי אלקים - הם השלמים מבני אדם המשתדלים לעלות במחשבותיהם עד הגיעם אל ראש הסולם, והיא חכמת הטבע הנקראת מעשה בראשית. ובמדרגה זאת הושפע עליהם אור השכל האלוקי, והשיגו בנבואה אמיתת הנמצאות והשתלשלותם מהסבה למסובב, ולכן כינה אותם ירידה, כי הוא לימוד מהנכבד למתחת ממנו, ולימוד זה מכונה מעשה מרכבה... אני ה' - הודיעו שלסבת הארץ נתגלגלו עליו כל הדברים, וה' רצה את מעשהו שבינו ובין אחיו...

ויירא - כי הוכרח לקבל מה שהראו לו, ופחד פן יכשל בהתקוממות שכלו. וגזר אין זה וגו', הוא שער לה' צדיקים יבואו בו, להכיר שיעור השגחתו על עבדיו, ולכן הקים האבן למצבה לקבע מסמרות במה שהושג לו, וקבע יראה למקום - מה נורא המקום הזה, ואולי אמר נגד ג' המחיצות שנגד ג' העולמות: מה נורא המקום, בית אלקים, ושער השמים. אם יהיה - הנה כל הנבואה היתה בחלום, וגם נבואתו הראשונה, והיה יכול להסתפק אם היתה נבואה או לא, ולכן תלה אמיתת החלום במה שימשך מקיום ההבטחות שנאמרו לו בו, שאז יוחלט לו שהיתה נבואה, ונמשכה אליו משלמות המקום, אף על גב שלא היה מוכן לכך... (בראשית כח י)

ספר העקרים:

...ואמנם אי אפשר שיגיע האדם לשום מדרגה ממדרגות הנבואה כלל, אם לא יקדמו לו אותן הד' מדרגות הראשונות הטבעיות שמנינו לנבואה, כמו שאמרו רז"ל, אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה... ולזה מה שאמרו על יעקב אבינו כמה מעלות היו בסולם, ארבעה, לרמוז שלא קדמתהו מדרגת רוח הקודש, שהיא קודמת לפעמים לנבואה, אלא מעלת החכמה היא שקדמה לנבואתו, לפי שנטמן בבית עבר י"ד שנה, כי בזולת זה לא היתה הנבואה מגעת אליו... (מאמר ג פרק י)

אברבנאל:

ענין הנבואה, יש אומרים שהודיעו מעלת ארץ ישראל שיכסוף אליה, או רמז לסיני, או לד' מלכיות שינצל מהם, או רמז לחכמה ולנשמה, או שינהיגהו בהשגחה ולא במלאך, לרמב"ם הראהו ההויה וההפסד המושפעים מלמעלה, והמלאכים הגרמים המשפיעים שגם להם יש מנהיגים. עוד פירוש, הסולם הוא הגשמי, והמלאכים הנביאים, או המלאכים הם ד' היסודות, כבתנחומא, שהיו בסולם ד' שליבות. וקשה שכל זה אינו נבואה כי אם עיון. עוד מפרשים שהראהו שכל הטובות הגשמיות אינן בנות קיום, אבל לא כן זרע יעקב, שעליו ה' נצב, אך כל המראות האלו אינן שייכות למצבו ולזמנו של יעקב במקום הזה. אלא נראה שיעקב פחד שלא עשה כדין בלקיחת הברכות, על כן קימום לו מלמעלה, שכאן תחול השפע והדביקות על בניו ויעלו תפילותיהם וקרבנותיהם, שעל זה ראה המלאכים עולים ויורדים. והנה ה' נצב עליו - שבו תדבק ההשגחה ורבוי הזרע, וגם רמז לו שיגלה עוד, באמרו והיה זרעך כעפר הארץ, ובסוף יתברכו בו בזמן הגאולה. והבטיחו שישמרהו ויחזירהו לבית אביו. (שם)

במקום הזה - השתומם בחשבו שה' רק במקום בו יש אנשי חיל כבאר שבע, ותלה הכל בקדושת המקום, אף שבאמת נתקדש רק על ידי העקדה, על ידי יעקב עצמו, ועל ידי מקדש ישראל, ואמר שהמקום מיועד להורדת השפע, כבחז"ל שהמקדש מכוון כנגד מקדש של מעלה. (שם שם טז)

אלשיך:

ויפגע במקום - הראהו שכל ג' העולמות טפלים לו ומשועבדים אליו, שנעתק הר המוריה לקראתו, וגם השמש מעולם הגלגלים בא למענו, וגם המלאכים באו לכהנו. והנה יפלא בעיני יעקב מדוע המשילו בכל מעשה ידיו, ולכך הראהו הסולם, שהצדיק מקיים כל העולמות ועולה על גביהם, כי לשם קיום העולם חילק ה' נשמות קדושות בכל דור להקימו ולקיימו, והתקין את האדם עולם קטן, שחומרו יכלול הד' יסודות, והנפש החיונית הנותנת חיות ותנועה בחומר כאיכות הגלגלים, והרוח מעין עולם המלאכים, והנשמה שמעולם העליון, ובקיים האדם המצוות בד' חלקיו יתקדשו כולם, וישלשל שפע עד לארץ, והראהו זאת בסולם. או הסולם רומז למקדש המחבר העולמות, ובכל זאת מעלתו של יעקב גדולה ממנו, כי השם הגדול ניצב עליו, ויהיה עמו גם בחוצה לארץ.

אברהם אביך - שיעקב ישאל מדוע עליו לצאת לחוצה לארץ, אחר שאת אברהם הביא משם, וליצחק אסר לצאת מהארץ. ואמר לו שאברהם ניצול רק בזכותו מכבשן האש כבחז"ל, ובכל זאת מניחו ללכת לחוצה לארץ, כי כל הארץ וגם חוצה לארץ שלך, וכל העולם יתקדש על ידו... ועל כל זה אמר לו לך אתננה, ופרצת ימה וקדמה וגו', ורצה שיוולדו בניו בחוצה לארץ, כדי להחזיק מעתה בכל. או, אברהם הוא אביך, ואין זכותו עומדת לעשו, וזכות הארץ תעמד גם לו ולא לעשו, וגם אנכי עמך, ולא תהיה תחת השרים בחוצה לארץ, ולא אעזבך, וישמרהו מעשו שהוא בעל בחירה... (שם שם יא ויג, וראה שם עוד)

מהר"ל:

שוכב עליה - יש מקשים, איך שייך שקפל כל ארץ ישראל תחתיו. והנה ארץ ישראל ת' על ת' פרסה, ויסוד של ת' הוא ד', וכל דבר בעולם נכנס תחת היסוד שלו, ובמאמר הארץ וגו' קפל כל ת' על ת' בד' אמות של יעקב. והנה לא היה הסולם עומד בשוה, אלא בשפוע, להודיע דבר עמוק, כי העליונים יותר במעלה ובמדרגה מן התחתונים, ואינם מתדמים במין, לכן לא היו עליות הסולם בשוה, אלא מצד אל צד. אמנם בית המקדש שהוא בית ועד השכינה יש בו שני הצדדים, מתייחס לעליונים ולתחתונים, והכל שוים בו, לכן ראוי שיהיה אמצע שפוע הסולם נגד בית המקדש הכלול משניהם. ומה שרגלי הסולם בבאר שבע, כי הוא מקום משובח בארץ לקבל ברכה כראוי לתחתונים, ושם ברכה רובצת, ולפיכך היתה שם ברכה של בארות, ולפיכך שם רגלי הסולם להתעלות, ובית אל היה שם ענין אלקי, וכמו שאמרו שלא שלט שם מלאך המות. אמנם במדרש שהיה הסולם עומד בבאר שבע וראשו בבית המקדש, ולחד עומד בבית המקדש וראשו בבית אל, פירוש, שאין ראוי שיהיה חבור אחד מן התחתונים לעליונים לגמרי, בעבור שלא ישתתפו, כי הם מתחלפים במדרגתם. ומה שקפצה לו הארץ שבא לבית אל, ושם בא לקראתו הר המוריה, כדי שיתפלל בב' מקומות קדושים כאחד, ונראה שלכתחילה כשעבר שם לא התפלל, כי היה ירא מעשו ולא יוכל לכוון, וכשבא עד חרן היה בטוח שלא ירדוף עוד. (גור אריה בראשית כח יא)

..וכאשר יאמר כי יש למלאך שני אלפים ורוחב הסולם ארבעת אלפים פרסה, אין הפירוש שכך היה הסולם במדידה הגשמית, רק שכך היה לסולם מהות השעור הזה, ואין כאן מקום זה. ומפני כי יש כאן התעלות והתקשרות עליונים בתחתונים ותחתונים בעליונים, ודבר זה הוא יציאה מן העליונים לתחתונים ומתחתונים לעליונים, ודבר זה הוא מקום נחשב בעבור שהוא יציאה מרשות לרשות, ולפיכך אמר שיש לסולם ח' אלפים פרסה, שהוא מקום ד' מלאכים, שנים עולים ושנים יורדים. (חידושי אגדות חולין, וראה עוד: מלאך)

של"ה:

כי יעקב הוא זרע הקדש מטה שלימה בלי פסולת, שעליו היה כוונת הבריאה, כי ישראל עלו במחשבה, ועל זה מראה הגדול הסולם וכו', כי ירמוז להשתלשלות העולם ושהוא נברא בשביל התורה שיקבלוה אומה ישראלית, ורומז על מרכז העולם שהוא בית המקדש, ורומז על בנינו וחורבנו ובנינו לעתיד, ושכל זה לאומה הישראלית שהם י"ב שבטים, וממספר י"ב שבטים.

ועתה אפרש אחת לאחת. הסולם הוא השתלשלות העולמות, וכבר הסכימו כל המפרשים וכתבו שהוא נגד ג' עולמות, מוצב ארצה הוא עולם השפל, מגיע השמימה הוא עולם הגלגלים, מלאכי אלקים הוא עולם המלאכים, והנה ה' נצב עליו - והוא יתברך גבוה על גבוהים. והנה אלו החלוקות של ג' עולמות הם מורגלות בפי פילוסופי עמינו, אבל בפי המקובלים נרמזו ד' העולמות, שהם אצילות בריאה יצירה עשיה, ואפשר שלזה רומזים ד' שליבות הסולם... ועל כן רומז בסולם ענין מעמד הר סיני ומתן תורה, כבבראשית רבה... ויראה כי לפי הדרך הראשון שרומז על ויתיצבו בתחתית ההר וראשו מגיע השמימה, כי התעוררות מעשיהם הולך מלמטה למעלה, ומתעוררים למעלה, ואז יורד השפע מלמעלה למטה, זהו מתחילה עולים ואחר כך יורדים. ואמר והנה ה' נצב עליו, רומז כי הכל הוא בעזר אלקים, ואף שהדבר מצד הבחירה בטובה, מכל מקום הבא לטהר מסייעין לו... והנה בדרך הראשון של הסולם, הרומז על התורה, יתפרש על פי מעשה המצוות של התורה, כי מעשה הוא פועל למעלה, כאמרם העבודה צורך גבוה. והדבר אחר מפרש הסולם על התורה, דהיינו לימוד התורה ועיונה והשכלתה, וסוד עליה וירידה של משה רבינו תרמוז לעומק ההשגה, כי לשון עליה על ראשית ההשגה, כמו שנאמר בכמה מקומות... גם הוזכר כאן מרכז העולם שהוא בית המקדש הקרבנות והכהנים, ולבסוף ירמוז על בנין בית המקדש וחורבנו ובנינו לעתיד, כאשר יתפרש לקמן. עוד רומז שכל אלה הענינים הם ליעקב ובניו אומה ישראלית, והם תכלית העולם, ולהם נתנה התורה ובית המקדש, גם ירמוז על שורש זרע יעקב הם האבות הקדושים, וזרע יעקב כולם מונחים לחלק עולם הבא, ודרך כלל נרמז זה בתיבת וישכב במקום ההוא. (תורה שבכתב ויצא, ועיין שם עוד)

הכתב והקבלה:

אכן יש ה' - אינו מתחרט על השכיבה, שהרי השיג בה השגות גדולות, וגם אינו מדבר מקדושת המקום, שאם הוא העיקר צריך להקדימו, לומר אכן במקום הזה יש ה', אלא מתפעל שישות ומציאות ה' נתבררו לו במקום הזה, שנאמר לו אני ה', ואנכי לא ידעתי - אף שעדיין לא השיג את הידיעות הנחוצות למדרגת נבואה כזאת. ויירא - השיג יראת הרוממות ואמר מה נורא המקום - אחר שהחזיק את עצמו בלתי ראוי, חשב שהנבואה באה עליו מצד קדושת המקום המאיר באור נבואה, נורא - מלשון נר, בית אלקים - דעת האדם המתקדשת פה להבין הצורות הקדושות, וזה שער השמים - כאן משערים השגת השמים. (בראשית כח טז ויז)

מלבים:

ויצא - ...וספר כי המראה הזו שראה יעקב בחלומו היתה באספקלריא שאינה מאירה, וזה מד' טעמים, א' כי לשלמות הנבואה צריך שהיה במקום מקודש, ונבואה זו היתה בעת שיצא יעקב מבאר שבע, שאף שלא היה עדיין בחוץ לארץ, כבר עשה תנועת ההעתק מארץ ישראל. ב' ויפגע במקום וילן - כי פחד ללכת בלילה, ולא היה בו רוח גבורה, ג' נגד מעלת העושר לקח מאבני המקום ולא היה בידו כר וכסת, ד' נגד מעלת החכמה שיכין את עצמו בעיון ובמושכלות והוא שכב במקום ההוא, ולא הכין עצמו לנבואה זו על ידי עסק התורה. (שם שם י ויא)

ויחלום - עתה יספר ד' חסרונות שהיו בנבואה עצמה, שהנבואה הבלתי שלמה בחלום, ויבואו בה משלים וחידות, ועל זה אמר והנה סולם, שהנבואה שאינה באספקלריא המאירה תבא על ידי מלאך, ועל זה אמר והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והנבואה הבלתי שלמה יתערב בה כח המדמה ויראה מחזות ודמיונות, והנה ה' נצב עליו - שנדמה לו בדמיונו שה' מתקומם במקום... (שם שם יב ויג)

אכן יש ה' - שבהכרח קדושת המקום גורם, כי אנכי לא ידעתי - לא הכינותי את עצמי לנבואה, ומזה ידע שמקום הזה יש בו קדושה יתרה... (שם שם טז)

שפת אמת:

ואנכי לא ידעתי, מלשון דביקות, (ידע את חוה), שלא הרגיש בעצמו שנוספה לו יראה על ידי החלום, שזה הכלל, שכל הארה הבאה לאדם צריכה להביא יראה לאדם, שזה תכליתה. (בראשית ויצא תרל"ב)

ויחלום - ודאי לא היה צריך לנבואת חלום, אלא שהכניס עצמו במקום בו לא יוכל להסתכל באספקלריא המאירה כי אם בחלום, וכן הגלות נדמה לחלום, כמו שכתוב היינו כחולמים, והחלום בא על ידי רוב התדבקות כל היום בעבודת הבורא, ויעקב קבל יראה מהחלום והוא סימן אמת, כל מעלה שמקדמים לה אמת מתקיימת, וכל מעשה אמת מביא לידי יראה. (שם תרל"ו)

במדרש על פסוק ויחלום וגו', כמה לך בשרי בארץ ציה וכו', כי יעקב אבינו ע"ה לא הוצרך לחלומות, אך כי הלך לחוצה לארץ, ושם לא היה יכול לראות בהקיץ, לכן נראה לו בחלום, והנה יעקב רצה בזה שיתגלה לו השי"ת גם במקום החושך, אשר מוכרח להיות על ידי חלום, וזה שאמר כמה לך, שמצפה לראות גם בארץ ציה כנ"ל... (שם תרל"ז)

בפסוק והנה סולם מוצב וגו' ולא כתיב נצב, כי סולם זה צריך האדם להעמידו כאשר מתקן מלא קומתו, והוא הוא הסולם שגופו למטה ונשמתו מגיע השמימה, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כי גופו למטה מהם, ושורש נשמתו למעלה מהם, לכן אדם נקרא מהלך בכל אלה המדריגות של הסולם, כי בודאי סולם זה כולל כל שרשי נשמות בני אדם... וכתיב אחר כך ויירא וכו', כי כך צריך להיות על ידי השגת המדרגות שרואה האדם עד היכן כח נשמתו מגעת, ואשר כל התחתונים והעליונים תלויין בו, צריך ליפול עליו אימה ופחד ביותר, לכן גם כן וידר נדר וגו'... (שם תרל"ט)

ויפגע במקום, תיקן תפלת ערבית, ויקח מאבני המקום, אבנים הם אותיות שהתעורר על ידי התפלה, שם אותם בראשו ולבו, לכך ויחלום, כדאיתא כמה לך בשרי וכו', ונתקיים בו בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור וכו'... ולכך נשתנה אצלו הטבע, שקפצה לו הארץ ושקעה לו חמה, דיש עולם שנה נפש, ובכח נפש איש ישראל לעורר הקדושה בעולם ובזמן ונתבטלו אל הצדיק. (שם תרמ"ג)

במדרש והנה ה' נצב עליו, י"א על הסולם וי"א על יעקב, ומסתמא ב' הפירושים אמת, כי לפעמים על הסולם, והוא בימי המעשה, שההנהגה על ידי המלאך, והוא במדרגות ושליבות וצמצומים רבים... אבל בשבת קדש ההנהגה מאתו יתברך בלבד, והיא המיוחדת לבני ישראל, ובזה בחר יעקב אבינו ע"ה, ולכן אמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, נחלת יעקב ופרצת ימה וכו'. ומה שאמרו במדרש בכל זאת חטאו וכו' על שלא רצה יעקב לעלות, נראה הפירוש, כי היה ראוי לתקן ולהעלות כל הסולם, וכמו שיהיה לעתיד ה' אחד ושמו אחד, אכן מצד כי יעקב אבינו ע"ה היה כולל כל הדורות, ולאשר אנחנו חטאנו וראה שיעמוד ממנו דורות שנאמר עליהם לא האמינו בנפלאותיו, לכן לא היה יכול להיות התיקון כראוי. (שם תרנ"א)

ויחלום וגו', במדרש צמאה לך נפשי וכו', וכיון שיעקב תיקן גופו להיות כל אבר מצפה לנבואה כמו הנפש, לכן נגלו לו ב' מדרגות, הסולם רומז לגוף, שיש בו מדרגות ושינוי זמנים עולים ויורדים, וה' ניצב עליו בחינת הנשמה שהיא אחדות, והם ב' בחינות ימי המעשה והשבת. (שם תרנ"ה)

במדרש, והנה סולם זה סיני, כי התורה היא משיבת נפש, ומלמדת איך להעלות כל הדברים אל השורש, כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא, ויש בתורה הרבה פירושים פרד"ס, והם כמו סולם מדריגה אחר מדריגה עד השורש העליון. אכן מה שאמר עולים ואחר כך יורדים, נראה שהוא לרמוז ליעקב אבינו ע"ה כי עתידין בני ישראל להקדים נעשה לנשמע... (שם תרנ"ו, וראה שם עוד)

במדרש, אל תירא עבדי יעקב וגו', שהראה ה' ליעקב הסולם, ולא רצה לעלות וכו', כי בחינת יעקב למעלה מהטבע, שהוא ענין הסולם ומדרגת הד' מלכיות וע' אומות, ורצון יעקב שיהיו מתוקנים בלי לחטא, כמו שהיה במתן תורה, ועכשיו בגלות קיימים בזכות אברהם ויצחק, כי על ידי העקדה נמשכת מדרגת הסולם והתנהגות העולם על פי הדין והטבע... ועל ידי העקדה שנמשך גם זה לבני ישראל, ומזה בא שיכולים להפוך מדת הדין לרחמים. (ראש השנה תרל"ו, וראה גם יעקב-כללי, ויצא תרס"ב)

שם משמואל:

ולפי מה שכתבנו יובן טעמו של דבר מה שלא היתה לו נבואה בהקיץ, ובזוהר הקדוש תירץ משום דעדיין לא נסיב, ויצחק הוה קיים. ולפי דרכנו יש לומר עוד טעם, מאחר דחשיב כאילו הוא בחוץ לארץ, ואין הנבואה שורה רק כשהתנבא פעם בארץ, ומאחר שלא מצינו לו נבואה מקודם בארץ, על כן לא באה אליו הנבואה כי אם בחלום. ואולי הזוהר לא תירץ כן, דרבי שמעון בר יוחאי לשיטתיה דאזיל בתר כוונה, ולעולם חשבינן סוף ותכלית הכוונה, ומאחר שלא היה ברצונו להשאר שם, רק לשוב לארץ ישראל, אי אפשר לחשוב כאילו הוא לגמרי בחוצה לארץ... ולפי זה ניחא מה דבחרן מצינו מאמר השי"ת אליו להדיא, כי זה היה אחר שראה את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום, ויהב דעתיה למיהדר... (בראשית ויצא תרע"ב)

והנה סולם מוצב ארצה וגו', במדרש רבה סולם זה הכבש וכו', רבנן פתרין ליה בסיני, וברעיא מהימנא סולם דא צלותא וכו'... וכן בעולם הזה אשר התורה היא בלבוש עניני עולם הזה, נמי לימוד התורה הוא תכלית הכל, אך לא כל לימוד תורה שוה, ומעלתו רק לפי ערך הזדככות הלומד, וגם לפי הכשר ותיקון כל העולמות, שבתפלה ובמעשים טובים ובמצוותיה של תורה מתקנים את כל העולמות. ועל כן לעולם הבא, שיהיו כל העולמות מתוקנים ושמים וארץ על מכונם, לא יהיה עסק אחר לא תפלה ולא מצוות מעשיות רק לימוד התורה... ובעולם הזה כל התפלות והמציאות והמעשים הטובים הכל הם רק תיקון העולמות בכדי להגיע אל התכלית, נמצא שהתורה צריכה לתפלה ומצוות ומעשים טובים, כדי שיהיו העולמות מתוקנים, ושיהיה האדם עצמו מתוקן מכל שמץ ופגם ודבוק בהקב"ה, ואז לימודו בתורה רם ונשא וגבוה מאד... 

ומעתה נבא לביאור המדרש, דהנה ענין סולם איננו ענין תכליתי, רק הכנה כדי להגיע על ידו אל העליה כמובן, וכאשר הראו ליעקב אבינו ע"ה מראה הסולם, היינו שהראו לו את ההכנות המביאות לשלימות, וזה שאמרו זה מזבח, שהוא ענין הכנה להקריב בו קרבנות, וזה מוביל לקנין השלימות, שהקרבנות מכפרין ומסלקין את הפחיתות מן האדם, ואז נעשה ראוי לקנין השלימות והתכלית. ומאן דאמר תפלה הוא נמי כנ"ל, שנקרא חיי שעה, אף שהתפלה היא דביקות הנפש בשרשה ולא סילוק הפחיתות, מכל מקום איננה עוד התכלית, והכל הוא הכנה אל התכלית, ונרמז גם זה במראה הסולם. וחד אמר זה סיני, היינו תורה, שאף שהתורה היא התכלית, מכל מקום הרי יש בה גם זה שהיא מכשרתו ומרוממתו על המעשים, ועם כל מעלתה הרי היא מנקה גם כן את הפסולת מן האדם... (שם)

אמר לו הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה וכו'... הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין וכו'. וכבר פירשנו שלא האמין שלא יבא הוא או אחד מזרעו לידי חטא, ויהיה גדול צער הירידה יותר מאילו לא עלה כלל. אך עדיין אינו מיושב כל הצורך, הלא בודאי ד' המלכיות שהם מכעיסים ובאים, ואם לפי הזכות והחובה לא היתה צריכה להיות להם עליה אפילו יום אחד, ואם כן אינו לפי הזכות והחובה, ושוב למה מתיירא... ובזה יש לפרש שיעקב חשב, שכמו העליות של שרי האומות שהן בטבע וסדר הבריאה, כמו כן אמר לו לעלות ותהיה לו מציאות גם מצד הטבע, אך הוא בקדושתו מחל על כל חיי הטבע, ולא חפץ רק בהשפעת החיים מצד השי"ת, ואפילו שעל ידי זה יצמח לו באחד מן הזמנים כשחס ושלום ישראל לא יעשו רצונו של מקום ירדו פלאים, נמי יותר טוב לו, והיינו מחמת תכלית ביטולו להשי"ת, ולא היה חפץ בשום מציאות בלתי מהשי"ת לבדו בלי התלבשות בטבע, וזהו שלא האמין בעצמו, שישארו תמיד עושין רצונו של מקום, ואם חס ושלום לא יעשו רצונו של מקום, ואף על פי כן יהיה להם מציאות כמו שאר האומות, אם כן לא יהיו מאושרים, ומוטב לו לסבול חס ושלום רעות רבות כאשר לא יהיו עושין רצונו של מקום, ושיהיו כל מציאויותיו מהשי"ת לבדו. ואם כן למה לו לעלות, ממה נפשך, אם יעשו רצונו של מקום יהיה להם כל טוב מהשי"ת בלי התלבשות הטבע, אף מבלעדי העליה, ואם חס ושלום להיפוך, הוא מרוצה שלא יהיה להם מהטבע כלל... אך גם זה נחשב ליעקב לחטא, כי אדרבא מחמת גודל הביטול לא היה לו להתחכם יותר מדי, ואם רצונו של הקב"ה שתהיה לו מציאות בטבע, היה צריך לקבל באהבה גם את זה, ואם כן אם היה עומד בנסיון זה, היה נעשה דבק עוד יותר, עד שבלתי אפשר היה לו ולזרעו לבא בשום פעם לבחינת אין עושין רצונו של מקום. ויש לבאר עוד יותר, שבזה היה מתקדש עולם הטבע כמו לעתיד, אבל עכשיו שלא עלית, והבחירה חפשית לבא באחד מן הזמנים בבחינת אין עושין רצונו של מקום, הרי בניך ישתעבדו בד' מלכיות... (שם תרע"ד)

...אך הענין הוא, דהנה הירידה לאומות העולם באה על ידי עלייתם, שמתגאים בעליתם ואינם מכירין מאין באה להם העליה, ונעשים יש בפני עצמו, וזוהי עבודה זרה, ונעשים נפרדים, על ידי זה באה להם ירידה. אכן בני ישראל, אם מקבלין טובה ועולין לגדולה הם מכירין מאין באה להם העליה, וממעטין ומבטלים עצמם ונעשים יותר דבוקים בהשי"ת, כי מחמת שיש בהם חלק אלוקי ממעל, על כן באמצעות ההשפעה הבאה להם מהשי"ת יתעורר בקרבם החלק האלקי להדבק בהשי"ת. אך יעקב אבינו ע"ה לא האמין בעצמו ובזרעו אחריו שלא יתגאו, ויגרום ירידה עוד יותר. אך במדרגת יעקב אבינו ע"ה איש תם גם זה נחשב לחטא, מחמת שהשי"ת אמר לו שיעלה, לא היה לו להתחכם על מאמר השי"ת, והיה לו לקבל בתמימות... כמו כן אמר הקב"ה ליעקב, עכשיו שלא האמנת ולא עלית, עתידין שיהיו משתעבדין בד' מלכיות ונשארין תמימים עם ה' ותורתו, ואינם מתחכמים להתנהג על פי שכלם, רק על פי שכל התורה, ובזה הם מתקנים מה שחסר יעקב אבינו ע"ה אז... (ראש השנה תרע"א)

...והנה הטבע הוא הנהגה על ידי הגלגלים, והגלגל המתגלגל למעלה, כשמגיע למרום קצו מתחיל לירד, כן היא הצלחת אומות העולם, ועל כן ראה אותם יעקב אבינו ע"ה עולים ויורדים. וכשאמר לו הקב"ה לעלות, היה סבור שחס ושלום תהיה גם הנהגתו כמו של אומות העולם תחת גלגל הטבע, ואמר חס ושלום כשם שלאלו ירידה כך לי, ואמר השי"ת שלא תהיה לו ירידה. ועדיין לא האמין בעצמו שתהיה הנהגתו בנסים שלא על ידי טבע כלל, כי לא מצא בעצמו זכות לזה, מה גם שהבחירה חפשית, ופן זרעו אחריו לא יהיו ראויים לנסים גלויים, וידוע שהחטאים נחשבים לפי מעלת האדם. על זה אמר לו הקב"ה אילו האמנת ועלית, שהיה מאמין שהשי"ת בחסדו יעשה צדקה, לא על פי זכותם בלבד, לא היתה לו ירידה לעולם, כי היתה כל הנהגתו בהתגלות שלא על פי הטבע, ולא היה נופל תחת שינוי, ועכשיו שלא עלית, מוכרח שתהיה ההנהגה בלבוש הטבע, ועל כן עתידין בניך להשתעבד תחת ד' מלכיות... (שם תרע"ג)

...אך להנ"ל יש לומר, שהנה העליה היא פועל דמיוני שיתקיים על כל פנים, כברמב"ן, אך יעקב חשב שמוטב להיות בטל להשגחת השי"ת, ואם יהיה הרצון של הקב"ה שתהיה לבניו ירידה, הוא מוכן לקבל עליו. מכל מקום תפס עליו השי"ת, שמאחר שאמר לו לעלות לא היה לו להתחכם יותר, והיה לו להיות בטל לרצון השי"ת גם בזה... (שם תרע"ד)

 ונראה עוד לומר, דהנה כתיב בעשו (עובדיה א' ד') אם תגביה כנשר וגו', הפירוש שהגבהתו סיבה להשפלתו וירידתו, והיינו שמטבע אומות העולם כשמשיגין גדולה מתגאין, וזוהי סבה להשפלתם אך ישראל מטבעם שממעטין עצמם וכשמשיגין גדולה הם ממעטין עצמם עוד יותר, באשר ישראל יודעין היטב שאין להם אצל הקב"ה כלום, והכל בהוא בחסד ה'... וזהו שאמר הקב"ה ליעקב אף אתה עלה, והכוונה כי הגדולה תהיה סיבה שימעט עצמו עוד יותר ויתקיים בו מגביה שפלים עד מרום... אבל יעקב לא האמין בעצמו ובזרעו אחריו, שהגבהתו לא תגרום לו גיאות חס ושלום, ותהיה חס ושלום ירידתו יותר גדולה ממצבו קודם שעלה, ומכל מקום נחשב ליעקב חטא, שמאחר שנאמר לו עלה, לא היה לו לחשב חשבונות, אלא לקבל דבריו של הקב"ה בתמימות, ועל כן נגזר שיהיו בניו משתעבדים, שזהו עיקר הנסיון בגלות לבטל דעתם לדעת התורה, אפילו שיתראה בעיניהם שזהו היפוך הצלחתם... (שם תר"פ)

 

חכמה ומוסר:

וזהו הענין ביעקב אבינו ע"ה, כשהלך לבית לבן, מתחלה היה סגור באוהל, ואחר כך כשהלך ללבן, ושם היה צריך להיות בעל עסק וגם להתנהג ברמאות, הראו לו מן השמים סולם מוצב ארצה, פירוש להתנהג בבחינת ארציות גם כן, ולא ישתומם מן העולם, רק יתייצב המספר אחד אחריו, וזהו וראשו מגיע השמימה, לא בשביל להרבות ממון, אלא רק בשביל עבודת השי"ת, בזה יהיה כל עבודת הגשמיות קדש, וזהו מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כי הצדיקים עולים תחלה להשיג מדרגת הפרישות, ואחר כך כשעוסקים בגשמיות אשר להם זאת ירידה היא, אבל הכל בסולם הוא, כי זה בשביל עבודת השי"ת... (חלק ב סימן רכב)

מכתב מאליהו

אך יעקב אבינו לא עלה, ומשום מה לא עשה כציווי הקב"ה, מבואר שם במהר"ל, משום שבאותה שעה עדיין היה חסר משהו למדרגת הדביקות השלמה, שרק לאחריה לא יתכנו שום פירוד ושום נפילה כלל. וזו כוונת המדרש, לא האמין ולא עלה, כלומר שעדיין לא אסתייעא מילתא לתקן בפנימיות נשמתו את סבת הגלויות, להשפיע ולקבע שלמות כה יציבה לדורי דורות עד שלא יצטרכו לעולם לצאת לגלות. הרי ביארנו לעיל, שכל החושש ואינו מרגיש את היכולת להגיע ולהשיג מטרה מסוימת, זה לאות שאין דבקותו שלמה אל אותה מטרה, ודבר זה כשלעצמו הוא בחינת חסרון והסתר של הגלות. מכאן נסתבבו כל הגלויות של עם ישראל, שמטרתן לזככם ולטהרם מכל חוצץ ומסתיר, עד שיזכו לדבקות שלמה בקדושה... (חלק ג, יעקב נתיירא ולא עלה, עמוד רו)

ראה עוד: יעקב-כללי, חלק א עמוד ריג.