יעקב   ובניו

(ראה גם: יעקב-יוסף, יוסף-ואחיו, שבטים)

זהר:

בא וראה, כמה גורם מעשה בני אדם, כי כל מה שהאדם עושה, הכל נרשם ועומד לפני הקב"ה, כי יעקב בשעה שבא אל לאה, כל אותו הלילה רצונו ולבו היו ברחל, כי חשב שהיא רחל, ומשורש הזה מטפה ראשונה ומאותו הרצון נתעברה לאה, ובארוהו, אלו לא היה כך לא היה עולה ראובן בחשבון (השבטים, כי היה חס ושלום בן תמורה, אלא בשוגג היה), ועל כן לא נתעלה בשם ידוע, אלא שמו סתם ראובן, (ראו בן, בלי שם), ועם כל זה חזר המעשה למקומו, שכמו שהרצון הראשון נפעל ברחל, הרצון הזה חזר אליה, כי בכורתו חזרה ליוסף בכור רחל, למקום שהרצון היה שם, והכל בא למקומו, כי מעשיו של הקב"ה כולם אמת וצדק. (וישלח רכ)

וימצאהו איש וגו', מה כתוב למעלה, ויאמר ישראל וגו' לכה ואשלחך אליהם, וכי יעקב השלם שאהב את יוסף מכל בניו, והיה יודע שכל אחיו שונאים אותו, למה שלח אותו אליהם, אלא הוא לא חשד אותם, שהיה יודע שכולם צדיקים.

מצאתי בספרי הראשונים, שצריכים היו בני יעקב למשול על יוסף טרם שירד למצרים, שאילו ירד למצרים והם לא היו שולטים עליו מתחילה, יכלו המצרים לשלוט לעולם על ישראל, על כן נתקיים ביוסף שנמכר לעבד, והם שלטו עליו למכרו, ואף על פי שהיה אחר כך מלך, נמצאים ישראל שכבר שלטו על כולם, (והחלישו כח המצרים)... (וישב קב)

רבי יהודה פתח המקרא ואמר, ויכל יעקב לצוות את בניו וגו', לברך היה צריך לומר, אלא שצוה אותם על שכינה שיתקשרו עמה. עוד שציוה על דבר המערה שהיא קרובה לגן עדן, ושם אדם הראשון קבור. (ויחי תתא)

ספרי:

וכן אתה מוצא כשנפטר יעקב אבינו מן העולם, קרא להם לבניו והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו, וחזר וקרא אותם כולם כאחד, אמר להם, שמא יש לכם בלבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אמרו לו שמענו, כשם שאין בלבך מחלוקת, כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אלא ה' אלקינו ה' אחד. על זה הוא אומר וישתחו ישראל על ראש המטה, שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת, יש אומרים שעשה ראובן תשובה... (ואתחנן לא)

תלמוד בבלי:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים... (שבת י ב)

בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני, מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף, מה ראה, ובחללו יצועי אביו כתיב, אלא מה ראה שנתנה ליוסף, אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום, ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי, אמר ליה ואי לאו דחטא ראובן לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם, אלא רבי יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה... (בבא בתרא קכג א)

אבות דרבי נתן:

...מצינו בבני יעקב שכיזבו לאביהן בתחלה האמין להם, שנאמר ויקחו את כתונת יוסף, וכתיב ויכירה ויאמר כתונת בני (בראשית ל"ז), אבל באחרונה אף על פי שדברו אמת לפניו לא האמין להם, שנאמר ויפג לבו כי לא האמין להם... (פרק ל ד)

מדרש רבה:

...אמר לו ולא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אמר לו הין, אמר לו הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה... (בראשית ע ז)

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אמר להם אל תוציאו בידכם פרוסה (פרוטות), ואל תכנסו כולכם בפתח אחד מפני העין... (שם צא ב)

ויהי הם מריקים שקיהם וגו', מלמד שחשדן אביהן, ויאמר אליהם יעקב אביהם וגו', כבר יוסף איננו ושמעון איננו, עלי להעמיד שנים עשר שבטים, ויאמר ראובן אל אביו וגו', רבי אומר הרי זה בכור שוטה, בניך לא בני הם, אתמהא... (שם שם יב)

יראו את ה' קדושיו (תהלים ל"ד), אמר רבי עזריא, בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף יצא ופניו מצהילות, והשבטים אומרין דין כל עמא עם קיימא, בשביל שהוא מלך עם מן דקיימין קיימין, אמר להם יעקב אבינו יראו את ה' קדושיו, אנא מספקא לכוליה. (שם צז א)

ויקרא יעקב אל בניו, רבי יודן אמר ויקרא יעקב לא-ל להיות עם בניו, רבי פנחס אמר זימנו לבניו, אמר רבי אבון עשאו אפוטרופוס על בניו. ויאמר האספו וגו', האספו מארץ מצרים והקבצו לרעמסס... צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין כבוד. רבי אחא אמר הטהרו, ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקות, אמר להון, תהון כולכון אסיפה אחת, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגו'. (שם צח ב)

כיון שראו אותו שהוא מקנטרן, התחילו מסתלקין לזויות, כיון שראה שהן מסתלקין לזויות התחיל קורא לכל אחד ואחד, יהודה אתה יודוך אחיך... (שם שם יא)

...ואף יעקב אבינו ייסר את בניו ורידה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו. (שמות א א)

...אמר לו הקב"ה למשה מה איכפת לך, אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן, אלא דייתיקי יש בידן מיעקב אביהן היאך לשרות בדגלים, איני מחדש עליהם, כבר יש להם טכסיס מיעקב אביהם כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן. דאמר רבי חמא בר רבי חנינא כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם קרא לבניו, דכתיב ויקרא יעקב אל בניו, ברכם וציוון על דרכי האלקים, וקבלו עליהם מלכות שמים. משגמר דבריו אמר להם כשתטלו אותי ביראה ובכבוד לוו אותי, ולא יגע אדם אחר במטתי, ולא אחד מן המצריים ולא אחד מבניכם, מפני שאתם נטלתם מבנות כנען... (במדבר ב ז)

מדרש הגדול:

וישאו בני ישראל, רבי אליעזר אומר, בשכר מעשיהן שעשו בביאתן למצרים זכו ועלו ממצרים, ומה מעשים עשו, אף על פי שנתן להם יוסף עגלות לשאת את אביהן כדי שלא יצטער, מה עשו, נתחלקו לג' כתות ונשאו אותו על זרועותיהם, והיו אלו נכנסין ואלו יוצאין, מניין, שכן הוא אומר ויקם יעקב מבאר שבע, ויבאו בני ישראל אין כתיב כאן, אלא וישאו בני ישראל... (בראשית מו ה)

שמע ישראל, לפי שנאמר דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם וכו' לא נאמר, אלא דבר אל בני ישראל, זכה אבינו יעקב שיאמר הדבור לבניו, לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו, ואומר, אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי... כן הוא אומר, וידר יעקב נדר (בראשית כ"ח), מה תלמוד לומר והיה ה' לי לאלקים, אלא שייחל שמו עלי, שלא תצא ממני פסולת, וכן הוא אומר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב (שם ל"ה כ"א), כיון ששמע יעקב כך נזדעזע, אמר, אוי לי שמא אירע פסולת בבני, עד שנתבשר מפי הקב"ה שעשה ראובן תשובה, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר... (דברים ו ד)

לקח טוב:

ויבואו על העיר בטח, שמואל שאל ללוי בר סיסי, מה בטח, אמר לו בטוחים היו על כחו של זקן, כיון שראה יעקב אבינו, אמר, מה אני מניח את בני ליפול ביד האומות, מיד נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם, אמר, שאם יבואו אומות העולם להרוג אותם, אני אלחם כנגדם, הוא שהוא אומר ליוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. (בראשית לד כה)

דבר אחר את יעקב, שאף על פי שיעקב אבינו היה זקן, בניו היו טפילין לו והוא עיקר, שנאמר את יעקב איש וביתו באו, לפי שהיה יודע יעקב אבינו שארץ מצרים שטופין בזמה, לפיכך נתן לבניו נשים קודם שירדו למצרים. (שמות א א)

ילקוט ראובני:

כי עם אבני השדה בריתך, מדבר ביעקב, שנאמר ויפגע במקום, אמר, אברהם נשא שתי נשים והוליד צדיק ורשע, אף אני נוטל ד' נשים כמה יעמדו ממני, נטל ד' אבנים ואמר, אם מתאחות זו לזו מובטח אני שמטתי שלימה, מיד בבקר ויקח את האבן. רבי יהודה אומר, בשעה שהיה יעקב מהרהר ואמר י"ב שבטים אני מעמיד, נטל י"ב אבנים ושם מראשותיו, ואמר אם נעשה כולם א' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים, ולבו היה מתכוין לבוראו... (בראשית ויצא)

תרגום יונתן:

ואמר יעקב לבנוי דהוה קרי להום אחוי... (בראשית לא מו)

והוה כד שרא ישראל בארעא ההיא ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קבלי קביל מצעא דלאה אמיה, ואתחשיב עילוי כאלו שמש עמה, ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר ווי דלמא נפק מני פיסולא... מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה, לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא... (שם לה כב)

רש"י:

כי גם זה לך - ורבותינו דרשו עם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתרה. (בראשית לה יז)

והורדתם את שיבתי - עכשיו שהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו, ואם ימות זה דומה עלי ששלשתן מתו ביום אחד. (שם מד כט)

ונתתיך לקהל עמים - בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים, ואף על פי שאמר לי גוי וקהל גוים, גוי אמר לי על בנימין, קהל גוים הרי שנים לבד מבנימין, ושוב לא נולד לי בן, למדני שעתיד אחד משבטי להחלק, ועתה אותה מתנה אני נותן לך. (שם מח ד)

ויהי בארבעים שנה - ... ממי למד, מיעקב, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי... (דברים א ג)

אבן עזרא:

ליעקב בן - הזכיר כן בכולם, וכן באחרונים של לאה ליעקב, לומר שחפץ ויקרב כולם. (בראשית ל ה)

רמב"ן:

ותלד ליעקב בן - הזכיר בכל השפחות ליעקב, להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם, ואיננו נקרא לו בן האמה רק בן ליעקב, כבני הגבירות המתיחסים אליו. ואמר בלאה בן חמישי ובן ששי ליעקב, בעבור רבוי הבנים, לומר כי בכולן יחפוץ ואת כולם יקרב. (שם ל ה)

ותרא לאה - לא ידעתי למה, וצריך לומר שידעו שיהיה ליעקב י"ב בנים, ולא רצתה שיהיה הרוב מרחל, ואולי רצה גם יעקב להרבות בנים לירש את הארץ אחר דור רביעי, ונתנה לו שפחתה שלא ישא נכרית. (שם שם ט)

ויענו - ...והנה כל האחים ענו במרמה, שחשבו שאנשי העיר לא ישמעו להם... ורק שמעון ולוי רצו להנקם והרגום, ואולי היה כעסו על שהרגו האנשים החפים מפשע... ואם נאמין בספר מלחמות היו בסכנה גדולה, אלמלא חגר יעקב כלי מלחמתו ונלחם... (שם לד יג)

וישמע ישראל - ספר ענותנותו, שמע שחלל בנו יצועו ולא הוציאו מביתו ומכלל בניו, ולכן עשה מב' הפרשיות פסוק אחד... (שם לה כב)

אחיכם אחר - לא הזכיר שמעון בשמו, שלא היה רצוי לו בדבר שכם, ונכון כברש"י שנתן דעתו בשעת תפלה גם על יוסף... (שם מג יד)

ונגד לו - תכף ומיד, ולא אבה לשלחו, והיה מניח את שמעון במאסר, ולא הודה לשלחו עד שדחקו הרעב. (שם מד כד)

שנים ילדה לי אשתי - כי יעקב לקח מרצונו רק את רחל, ואהבתו בבניה כאילו יחידים, והשאר כבני פלגשים, ועל כן יקדים הפסוק רחל ללאה, כי קודמת במחשבתו... (שם שם כז)

וידברו אליו - בפשט נראה, שלא הוגד ליעקב כל ימיו שמכרוהו, אלא חשב שתעה, והמוצאים אותו מכרוהו, שהאחים יראו להגיד פן יקללם, ויוסף במוסרו הטוב לא רצה לומר, ואילו ידע היו מחלים פניו שיבקש הוא מחילתם מיוסף... (שם מה כז)

אחים - ופירשתי שחרה לו על שהרגו אנשי העיר שלא חטאו להם, ואולי היו באים בברית ה', וגם על שיחשבו שהדבר נעשה בעצת הנביא, ויהיה חלול השם... (שם מט ה)

מבעלי התוספות:

לא יאכלו בני ישראל - על שעשו שלא כהוגן, שהניחו לו ללכת לבדו, ולהזהיר מכאן ואילך על מצות לויה... (שם לב לג)

רבינו בחיי:

...ומפני שהיה יעקב מוכיח חכם והיתה לשבטים אוזן שומעת היו ככסף צרוף, וזה שאמר את יעקב איש וביתו באו. (שמות א א)

בעל הטורים:

בשבעים נפש - הפסוק מתחיל ומסיים בבי"ת, לומר שיעקב הזהירם שידבקו איש בביתו ולא יתערבו במצרים, ולכך נקראת בית יעקב. (דברים י כב)

אברבנאל:

ויקרא יעקב - אחר כך, שלא יקנאו בברכת בני יוסף, אשר יקרא אתכם - שישתוקקו לבא לשמע התגליות, כי פחדו מתוכחתו. הקבצו - אחר שבאו אמר להם שראוי שישמעו גם לתוכחתו, או שכולם מקובצים לברכה... ונראה שרצה להודיעם מי ימלוך, ועל כן בחן תכונותיהם והעתיד לבא על זרעם. (בראשית מט א)

ספורנו:

ויתן לי בן - ...והנה הסכימו הגבירות בדבריהן אלה שתהינה השפחות משוחררות, וזה באמרן שיהיו בני השפחות להן לבנים לא לעבדים, כמו שהיה הדין אם היו אמותם שפחות, כאמרו האשה וילדיה תהיה לאדוניה, לפיכך לא שעבדו בהן כמו ששעבדה שרה את הגר בהסכמת אישה, כאמרו הנה שפחתך בידך, ובכן היו כלם בני יעקב לירשו, והיו כולם רצוים לזכרון לפני ה' באפוד ובחושן, שכל אחד מהם נחשב ליעקב זרעו המיוחס אחריו, והפך זה היה בישמעאל... (שם ל י)

והחריש יעקב עד בואם - החריש מלצאת בריב, עד שיבואו בניו וידעו הדבר, וישמרו עצמם מאנשי ריבם. (שם לד ה)

עלי היו - כל המקרים קרו בבני ולא בבניכם, וזה בלי ספק בסבת מריבותיכם זה עם זה. (שם מב לו)

שובו שברו - כי חשב שהיו מבקשים להוליך עמם את בנימין כדי לאבדו כיוסף, כמו שאמר אותי שכלתם, לא שהיה הדבר כמו שספרו. (שם מג ב)

אלשיך:

וישבנו אתכם - ולא תהיה לנו עוד חרפה שערל מכם אנס את אחותינו, ויעקב לא מיחה בידם, כי חם לבם ולא ישובו מפני כל, ויהיה כמכה בנו גדול. (שם לד טז)

למה תתראו - חשש שיקנאו בבנימין שאינו משלחו אתם, על כן אמר כמיצר, אוי לי שתצטרכו להתראות בעידן ריתחא במקום החיצוניים. (שם מב א)

אותי שכלתם - בראותו שהחזירו כספם, חשש שמכרו את שמעון עבור התבואה, וכן את יוסף מכרו, ועכשיו רוצים למכור את בנימין... (שם מב לו)

אם כן - בראותו בטחון יהודה לאמר אנכי אערבנו וגו', אם כן אין עליכם סכנת מות, ורק חרדה עלי על שהחרדתי את אבא לומר מי איפוא הוא הצד. אחיכם אחר - משראה את יהודה מוסר נפשו על בנימין, סר חשדו שהרג את יוסף, ואם כן יוסף חי, כי בעלי חיים ודאי לא פגעו בו. (שם מג יא ויד)

אור החיים:

ראה יעקב-כללי, בראשית כט כג.

מלבי"ם:

ויהיו בני יעקב שנים עשר - שהוא פסקא באמצע פסוק, שנראה שלא חטא ראובן, כי היו כלם צדיקים ושוים בצדקתם. והמקובלים בארו שמנשה ואפרים היו ראוים לצאת מיעקב בלילה ההוא שבלבל יצועי אביו, ועל ידי הבלבול הזה לא נולדו, וזה נחשב לראובן כאלו שכב עם בלהה... וראובן שידע מנבואה זו, ורצה שהבנים המובטחים יוולדו מלאה אמו, בלבל יצועו שהיה באוהל בלהה... וגרם בזה שיהיו בני יעקב רק שנים עשר, ובזה נבין למה נטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף... שיעקב היה מוכרח להחזיק מנשה ואפרים כבניו... ובהכרח לתת להם פי שנים, ולקח פי שנים של ראובן שגרם זאת ונתנה לבני יוסף, שלא יפסידו יתר שבטים שלא חטאו. ובזה יובן מה שאמר יעקב ליוסף א-ל ש-די נראה אלי בלוז ויברך אותי וגו' ועתה שני בניך וגו'... (בראשית לה כג)

רש"ר הירש:

לא יחיה - עד כדי כך חינך יעקב את בני ביתו, שהיה בטוח כי לא גנבו דבר. (שם לא לב)

לנחמו - ומדוע לא אמרו לו שחי עדיין? כי זו היתה אכזריות עוד יותר גדולה, טוב לטרוף אחד שאינו אבוד אצל ההורים, מילד סורר, כי בזה היה מאבד את עשרת ילדיו שמכרו את אחיהם. (שם לז לה)

העמק דבר:

אותי שכלתם - מבואר שחשדם שנגעו בידיהם ביוסף ובשמעון, היו כלנה - כל בני היו עלי לצערי ולמרר חיי. (שם מב לו)

כל נפש בניו ובנותיו - ...אלא נראה שגם יעקב היו לו עוד בנות, כמו שכתוב ויקומו כל בניו וכל בנותיו, ולא נזכרו בשם אלא אלו, שהיה בהם ענין נוגע לאומה הישראלית... (שם מו ז)

שפת אמת:

ויחי - ...ובזה פירשנו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, שלא מצאו עוד חיותו של יעקב, ויוסף ירש מקום אביו, והיה דבוק בגאולה, והבין שהכל לטובה, כי שורש הגלות היא הגאולה, וזאת רצה יעקב אבינו ע"ה לברר להם, שורש הגלות והגאולה, כי רע בא רק מחסרון המקבלים, והוא הסתר ולא רע... (בראשית ויחי תרל"ב)

בקש לגלות הקץ - פירוש בקש להראותם עומק הרע ושתתגלה להם מלכותו יתברך בכל המקומות עד דרגא תתאה, ונגלתה עליו שכינה, וכך לא יכול לגלות הקץ, שהוא רק בעת ההסתר, ודרכו של יעקב להכנס לכל המקומות המסוכנים, כמו שאמר המלאך הגואל אותי וכו', ורצה ללמד דרך זו לבניו ונסתם ממנו. (שם תרל"ו)

שם משמואל:

...וממילא אחר מכירת יוסף, שנסתלקה ממנו רוח הקודש, לא תלה שהוא בשביל העצבות, אלא בשביל שהיה רואה את עצמו כאחד מבני גיהנם. והטעם יש לומר, ששליח שנהרג בדרך צריך המשלח כפרה, מה גם יעקב שהיה יודע שאחיו שונאים אותו, וזה שנקרא רוגזו של יוסף, שהוא פחד הגיהנם. ומאחר שחשד בשבטים שהרגוהו, הנה הם אבודין ונדחין מאת פני הקודש כקין, גם עוד תקוה אחת שנשארה בלבו על בנימין, שהיה נקי מאלה, חרד לו שיקרהו אסון בדרך רדתו למצרים, ואולי היה לו חשד על השבטים שיעשו עמו כמו שעשו ביוסף, ואם כן ראה שחס ושלום כל עבודתם מאברהם ואילך הכל יעלה בתוהו... (שם וישב תרע"ד)

חכמה ומוסר:

...הנה ידוע גודל ערך מעלת השבטים... והנה ראובן חטא במעשה בלהה, ואמרו רז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה... עם כל זה לא מחל לו אביו הנביא... קנסו כל כך ולקח ממנו כתר כהונה וכתר מלוכה, אף כי בודאי עשה תשובה, כי רגיל הוא בתשובה, ולא עוד אלא שהקניטו ברבים, ואמר לו ראה מה שאני נוטל ממך בשביל דבר קל של פחיזות פעם אחת, וזה מבהיל! ...וכן לשמעון ולוי, אף כי חסידים גדולים היו, ובפירוש נאמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, וכן נאמר ולא רדפו אחרי בני יעקב, לומר לבד זכות אביהם הנביא אף גם זכות עצמם גרם להם, ועם כל זה ארר אפם והפיצם בישראל, ולא מחל לחסידים האלה שלחמו קנאת ה' צב-אות בלי ספק... והנה יעקב אבינו למד זה מדרכיו יתברך, אבינו - והנה רחמי האב מרובין על הבן... והוא יתברך בלי תכלית, ועם כל זה מלכנו - מדקדק כמלך אדיר ונורא כחוט השערה, הרי שזה הדקדוק הוא גם כן רחמי האב בלי תכלית. (חלק א סימן קא)