יעקב   והמלאך

(ראה גם: יעקב-ועשו)

 

ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו מה שמך, ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך, ויאמר למה זה תשאל לשמי, ויברך אותו שם. (בראשית לב כה)

וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו, בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. (הושע יב ה)

זהר:

עיין בראשית קמד ותלט. 

בא וראה, הכל הודו על אלו הברכות, העליונים והתחתונים, ואפילו הוא, שהוא חלק גורלו של עשו הודה עליהם, והוא ברכו והודה על הברכות והעלהו על ראשו למעלה, כלומר שנכנע לפניו, כי כתוב ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, ויאמר שלחני, מפני שיעקב החזיק בו, ואיך אדם שהוא בשר ודם יוכל להחזיק במלאך שהוא רוח ממש, שכתוב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. אלא מכאן נשמע אשר המלאכים שליחי הקב"ה כשיורדים לעולם הזה הם מעוטפים בגוף... וכן כאן זה המלאך כשירד למטה לא היה מתאבק עם יעקב, אלא מתוך שהיה מלובש בגוף בדומה לעולם הזה, ועל כן התאבק עמו יעקב כל אותו הלילה.

בא וראה, בשביל שהשליטה של אלו אינה אלא בלילה, בודאי משום זה השליטה של עשו אינה אלא בגלות שהוא לילה, ועל כן בלילה נלחם עם יעקב ונתאבק עמו, וכשהבוקר בא, נחלש חילו של המלאך ולא יכול לו, ואז נתגבר יעקב, משום ששליטתו של יעקב ביום היא...

כי אם ברכתני, כי אם תברכני היה צריך לכתוב, לשון עתיד, מהו כי אם ברכתני, אם תודה לי על אלו הברכות שברכני אבי, ולא תקטרג עלי בשבילם, אז אשלחך... למה קראו ישראל, שאמר לו בעל כרחינו יש לנו לשרת אותך, כי ברוב כחך נתעטרת למעלה במדרגה עליונה, ועל כן ישראל יהיה שמך... כי שרית עם אלהים, הכי יעלה על דעתך שעל עצמו אמר, ומשיב, אלא אמר לו שרית להתחבר ולהזדווג עם אלקים (שהיא השכינה) בחבור וזווג של השמש והלבנה, ועל כן לא כתוב את אלקים, אלא עם אלקים וזווג אחד... דבר אחר ויאמר (פירושו שעוררו ואמר) לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל, (שיתאמץ ויעלה ממדרגת השם) יעקב (למדרגת השם) ישראל... (תולדות קסב, ועיין שם עוד)

בא וראה, משום שיעקב בטח בו בהקב"ה, וכל דרכיו היו לשמו, על כן אויביו ישלים אתו, סמאל הזה שהוא חילו ותוקפו של עשו השלים עם יעקב, ומשום שהשלים עם יעקב והודה לו על הברכות, אז גם עשו השלים עמו, וכל עוד שלא השלים יעקב עם אותו הממונה שנתמנה עליו, לא השלים עמו עשו... (שם קעב)

ראה עוד: יעקב-ועשו, תולדות קצה.

ויעקב היה תקיף בכל הצדדים, בצד יצחק ובצד אברהם. בא (סמאל) לימין, ראה את אברהם חזק בתקפו של יום, דהיינו בצד הימין שהוא חסד. בא לשמאל ראה את יצחק חזק בדין קשה. בא לגוף ראה את יעקב חזק מב' הצדדים האלו שמסבבים אותו, אז וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, שהוא מקום מחוץ לגוף, והוא עמוד אחד של הגוף, אז ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. כיון שהאיר הבקר והלילה עבר, נתחזק יעקב ונחלש כחו של סמאל, אז אמר שלחני, שהגיע הזמן לומר שירת הבקר, ואני צריך ללכת, והודה לו על הברכות, והוסיף לו ברכה אחת משלו, שכתוב ויברך אותו שם... (שם קצז, ועיין שם עוד)

אמר רבי חזקיה, אם כן למה כתוב ויותר יעקב לבדו, (איפה היו כל מחנות המלאכים שאתה אומר שסבבוהו ובאו עמו). אמר רבי יהודה, שמשום שהביא את עצמו לסכנה, והיה רואה בעין את הסכנה, לכן נפרדו ממנו, ואז אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, אלה הם מחנות הקדושים שסבבוהו נפרדו ממנו. רבי יצחק אמר (נפרדו ממנו) כדי לעזב אותו לבדו עם אותו הממונה של עשו, שברשות העליון בא אליו, ואלו הלכו לומר שירה, שבאותה שעה הגיע זמנם לומר שירה לפני הקב"ה, ואחר כך חזרו אליו. וזה שאמר קטנתי מכל החסדים וגו', ועתה הייתי לשני מחנות, מחנה שכינה וכל ביתו...

רבי אלעזר אמר, למדנו הלילה ההוא היה שליטתו של צד עשו, באותה שעה שכתוב יהי מאורות חסר, ומשום זה ויוותר יעקב לבדו, שיעקב שהוא השמש נשאר לבדו, כי הלבנה נתכסתה מן השמש, ומה גם ששמירתו של הקב"ה לא הוסרה לגמרי מיעקב, כי על כן לא יכול לו, שכתוב, וירא כי לא יכול לו... ובשביל זה (אומר הכתוב) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, הקיף אותו מכל צדדיו כדי להצילו, וכשהשכינה שרתה בתוכו, כמה צבאות ומחנות מלאכים באו עמו, ומאלה המלאכים שלח אל עשו. (וישלח י, ועיין שם עוד)

ויאבק איש עמו, מהו ויאבק, רבי שמעון אמר מן אבק (בא אליו) אבק טפל לעפר... אבק הוא שנשאר מן האש, ואינו עושה פירות לעולם, עפר הוא שכל פירות יוצאים ממנו, והוא כלל הכל... ואבק הוא נוקבא של סמאל, שהוא אל אחר, שאינו עושה פירות, ועל כן מכונה אבק... ועל כן ויאבק איש (דהיינו סמאל), שהוא בא באותו אבק ורוכב עליו כדי לקטרג על יעקב.

עד עלות השחר, שאז ממשלתו עברה וחלפה, וכך הוא לעתיד לבא, כי הגלות דומה עתה ללילה, ואותו אבק שולט על ישראל, והם מושלכים לעפר, עד שיתעלה האור ויאיר היום, ואז ישלטו ישראל ותנתן להם המלכות, כי יהיו קדושי עליון... (שם פז, ועיין שם עוד)

בא וראה, בעוד שחשך היום והאור מכוסה, והבוקר בא להאיר, יאיר מתחילה מעט מעט, עד שמתרבה האור כראוי, כן כאשר הקב"ה יתעורר להאיר לכנסת ישראל, יאיר מתחילה כמו שחר... ובא וראה, כיון שעלה השחר, לא כתוב כי בא השחר, אלא כי עלה, כי בזמן שבא השחר, אז מתגבר אותו הממונה (של עשו), והקיש את יעקב, כדי לתת אומץ לעשו להתגבר. אבל כאשר אותה שחרית של השחר עולה, אז בא האור, ויעקב מתגבר, כי אז מגיע זמנו להאיר... והוא צולע על ירכו, זה הוא רמז, כי בעוד שישראל הם בגלות וסובלים כאבים וצער וכמה רעות, כאשר יאיר להם היום ותהי להם מנוחה, יסתכלו אז ויכאב לבם מכל אלו הרעות והצער שסבלו, ויתמהו עליהם, על כן... והוא צולע על ירכו הוכאב ונצטער בעצמו על מה שעבר עליו.

והוא (יעקב) כאשר עלתה שחרות הבקר, אז נתגבר ונאחז בו, כי נחלש כחו של המלאך, כי אין לו שליטה אלא בלילה, ויעקב שולט ביום, ועל כן נאמר ויאמר שלחני כי עלה השחר, כי אני נמצא ברשותך. (שם צה)

ומשום זה ראה הקב"ה הכל, ונרמז ליעקב, ויאבק איש עמו, היינו בכל ימות השנה, ובכל אבריו של יעקב, ולא מצא מקום לאחיזה אלא בגיד הנשה, ומיד תשש כחו של יעקב, ובימות השנה מצא את יום תשעה באב, שבו נתגבר, ונגזר הדין עלינו... (שם קד)

בא וראה, כמה מרמה וערמה התחכם באותו הלילה אותו רוכב על הנחש כנגד יעקב, כי הוא היה יודע שכתוב הקול קול יעקב והידים ידי עשו, שאם נפסק קולו של יעקב, (דהיינו קול התורה), אז הידים ידי עשו, משום זה הסתכל לכל הצדדים להרע ליעקב ולהפסיק קול תורתו... מיד ויגע בכף ירכו, שנתחכם כנגדו, אמר, כיון שנשברו תומכי התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד, ואז יקיים מה שאמר אביהם הקול קול יעקב והידים ידי עשו, וכן והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך. ובזה התחכם כנגד יעקב, כי כדי לשבור כח התורה הלך ונתחזק עשו, וכשראה שלא יכול לפגע בתורתו, אז החליש כחם של אלו התומכים (בלומדי התורה), כי כשלא ימצא מי שיתמוך התורה, אז לא היה הקול קול יעקב.

וכאשר ראה יעקב את זה, כשעלה השחר התקיף אותו ונתגבר עליו, עד שהוא ברך אותו והודה לו על הברכות, ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, לא יעקב, שמורה על מרמה, כי אם ישראל, בגאוה וגבורה שאין מי שיוכל לך... (שם קי, ועיין שם עוד)

...כיון שבא יעקב, ונתדבק באותו ממונה השר של עשו, והכיש אותו בירך שלו והיה צולע, אז מה כתוב, ויזרח לו השמש, איזה שמש, הוא השמש שגנז, כי יש בשמש הזה רפואה... (מקץ רלה, וראה שם עוד)

פתח ואמר, קח נא את ברכתי אשר הובאת לך וגו', כשראה יעקב את המקטרג סמאל באותו הלילה, ראה אותו בצורה ההיא של עשו, ולא הכירו עד שעלה השחר, כיון שעלה השחר והסתכל בו, ראה אותו בפנים נסתרים ומגולים, הסתכל בצורה ההיא שלו שהיתה כצורתו של עשו, מיד השגיח וידע שהוא הממונה של עשו, (דהיינו סמאל), התקיף אותו, מה כתוב, ויאמר שלחני כי עלה השחר, והחברים העירו שהוא משום שהגיע זמנו לומר ולזמר ולשבח אל הקב"ה, על כן אמר כי עלה השחר... משום כשבא הבקר ונעבר שליטת החושך של הלילה, אז נכנס הוא והמחנות שלו בנקב של תהום הגדול שבצד צפון... ועל כן אמר כי עלה השחר, נדחק היה בידו ותש כחו, כי נעבר הלילה, ועל כן נתגבר יעקב עליו, וראה צורתו כצורת עשו, ולא בגלוי כל כך, ואז הודה לו על הברכות... (תרומה תרפא, ועיין שם עוד)

רבי אבא פתח ואמר, ויאמר שלחני כי עלה השחר, וכי אסיר היה בידו של יעקב, אלא אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה חס על הכבוד שלהם, ואינו עוזב אותם לעולם, והרי כתוב, ותקע כף ירך יעקב. אלא המלאך לקח את שלו, ולמדנו שכתוב, והוא לן בלילה ההוא במחנה, וכתוב, ויקחם ויעבירם את הנחל, מה היה דעתו של יעקב להעבירם את הנחל בלילה, אלא ראה את המקטרג שהולך בין המחנות שלו, אמר יעקב, אעבירם לצד האחר של הנהר, אולי לא תהיה מבוכה. ראה שלהבת אש לוהט הולכת ומעופפת בין מחנותיו, אמר יעקב, מוטב לקחת אותם מכאן, והנהר יפסיק ביניהם, ולא תמצא מבוכה... בא וראה, ויותר יעקב לבדו, אז ויאבק איש עמו וגו', המלאך מצד הדין הוא בא, וממשלתו בצד של הלילה, (היינו שהוא ממונה) להכניס בגלות, כיון שעלה האור נחלש כחו, ונתגבר עליו כחו של יעקב, כי מצד הלילה בא. אמר לו עזוב אותי, כי איני יכול לך, מהו הטעם שלא יכול לו, משום שעלה האור ונשבר הכח שלו... שהגיע הזמן להתקבץ ולשבח שבחו של הקב"ה. ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני... על אלו הברכות אם אתה מודה עליהן, ואם לא, אולי תהיה מקטרג עלי בשבילם. מיד אמר לו לא יעקב... ישראל (ז"א) שממנו יוצאות הברכות, ודאי מודה עליך משום שאתה אחוז בו, ועל כן אני וכל שאר מחנות מלאכים מודים עליהן שהברכות הן שלך... (תזריע נא, ועיין שם עוד)

רבי יהודה אמר בא וראה, זה שכתוב ביעקב ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד עלות השחר, בו בזמן ניתנה רשות לכל צבאות השמים, לאלו השרים שנתמנו על המלוכות, ונבדלו אלו שימשלו על אלו, וניתנה רשות וממשלה לשר של אדום שישלוט על האומות. בה בשעה מה כתוב, ויותר יעקב לבדו, כי עד עתה עוד לא היה לו בנימין, (ומיכאל עוד) לא היה מליץ בשמים... ויאבק איש עמו, זה הוא שרו של אדום, ורצה שיעקב ינתן תחת עולו של אדום, ומשום זכות הגדולה שהיתה ליעקב לא ניתן בידו. אמר רבי יהודה, בה בשעה נתאספו כל צבאות השמים, ורצו לענות לסמאל בשביל יעקב, אמר להם הקב"ה יעקב אינו צריך אף לאחד מכם, הרי זכותו שישא ויתן עמו, מיד ויאבק איש עמו, דהיינו שנתווכח עמו. אמר רבי יודא, בא וראה, וירא כי לא יכול לו, כי זכותו היתה גדולה, ולא היה יכול להוכיח לו בדבריו, שישתעבד יעקב תחת יד אדום, מיד ויגע בכף ירכו, אלו הם בניו יוצאי ירכו. בה בשעה נחלש יעקב, ולא היה יכול להתוכח עמו, שכתוב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, כי ניתנה רשות לסמאל לשעבד בניו של יעקב תחת ידו של אדום, כל זמן שיעברו על התורה. (זהר חדש נח קנג, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

ויותר יעקב לבדו, אמר רבי אלעזר, שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. ויאבק איש עמו עד עלות השחר, אמר רבי יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה... ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתיירא מן השחר, אמר לו מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, מסייע ליה לרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צב-אות... וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר כי שרית עם אלקים, הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך. בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר ויאמר שלחני, הוי אומר מלאך בכה ליעקב. כי שרית, אמר רבה רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו, ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, מכאן רמז לו גלות... (חולין צא א)

פרקי דרבי אליעזר:

...מה עשה הקב"ה, שלח לו מלאך להצילו ולהושיעו, ונראה לו כמו איש, שנאמר (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וכיון שעלה עמוד השחר, אמר לו המלאך שלחני, שהגיע עת עמידתי לשרת ולזמר לפני הקב"ה, ולא רצה יעקב לשלחו, מה עשה המלאך התחיל לשורר ולזמר מן הארץ, וכששמעו העליונים את קול המלאך שהיה משורר ומזמר מן הארץ, אמרו, בשביל כבוד הצדיק אנו שומעים את קול המלאך מן הארץ, עליו הכתוב אומר (ישעיה כ"ד י"ג) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו'. ועוד אמר לו המלאך שלחני, אמר לו יעקב איני משלחך עד שתברכני, שנאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, וברכו, שנאמר ויברך אותו שם. ועוד אמר לו שלחני, אמר לו איני משלחך עד שתאמר לי מה שמך, וקרא שמו ישראל, כשמו שנקרא שמו ישראל. רצה יעקב להתגבר עם המלאך, מה עשה המלאך, אחז בגיד הנשה שעל כף הירך, ונשה גיד הנשה שלו, ונעשה החלב המת... רצה יעקב לעבר את מעבר יבק ולהתעכב שם, אמר לו המלאך לא כך אמרת לי (בראשית כ"ח) עשר אעשרנו לך, מה עשה יעקב, לקח את כל מקנה קנינו שהביא מפדן ארם... ועוד אמר המלאך ליעקב, והלא יש לך בנים ולא עישרת אותם לי, מה עשה יעקב, הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות, ונשתיירו שמנה, התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון וגמר בלוי... (פרק לז)

מדרש רבה:

רבי חוניא אמר נדמה לו בדמות רועה, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר את שלך ואחר כך אני מעביר את שלי, העביר יעקב אבינו שלו, אמר נחזור ונחמי דילמא אנשינן כלום, מן דחזר ויאבק איש עמו. ורבנן אמרי לארכיליסטים נדמה לו, אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך, העביר המלאך את של אבינו יעקב כהרף עין, והיה אבינו יעקב מעביר וחוזר ומשכח, מעביר וחוזר ומשכח כל הלילה, אמר לו פרקמוס, אמר רבי פנחס באותה שעה נטל אבינו יעקב פוקרין בתוך צוארו, ואמר לו פרקמוס פרקמוס, אמר רבי הונא בסוף אמר המלאך אני מודיעו עם מי הוא עוסק, מה עשה נתן אצבעו בארץ, התחילה הארץ תוססת אש, אמר לו יעקב מן דא את מדחיל לי, אנא כוליה מינה, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והיה בית יעקב אש וגו'. רבי חמא בר חנינא אמר שרו של עשו היה, הוא דהוה אמר ליה כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים. משל לאתליטיס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך, תלה עיניו וראה את המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו, הדא הוא דכתיב וירא כי לא יכול לו, אמר רבי לוי וירא בשכינה. (בראשית עז ב)

כי לא יכול לו, אמר רבי ברכיה אין אנו יודעים מי נצח, ומן מה דכתיב ויאבק איש עמו, הוי מי נתמלא אבק, האיש שעמו. אמר רבי חנינא בר יצחק, אמר לו הקב"ה הוא בא עליך וחמשה קמיעין בידו, זכותו, וזכות אביו, וזכות אמו, וזכות זקנו וזכות זקנתו, מדוד עצמך אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו, מיד וירא כי לא יכול לו. (שם שם ג)

ויגע בכף ירכו, נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים בנביאות שהן עתידין לעמוד ממנו, ואי זה, זה דורו של שמד. ותקע כף ירך יעקב, רבי אלעזר אמר שייעה, רבי ברכיה בשם רבי אסי אמר סידקה כדג, רב נחמן אמר פירשה ממקומה, כדכתיב (יחזקאל כ"ג) ותקע נפשי וגו', אמר רבי חנינא בר יצחק כל אותו הלילה היו שניהם פוגעים זה בזה, מגיניה דדין לקביל מגיניה דדין, כיון שעלה עמוד השחר, ויאמר שלחני כי עלה השחר... (שם שם ד)

ויאמר שלחני, שהגיע זמן קילוסי לקלס להקב"ה, אמר לו יקלסו חבריך, אמר לו איני יכול, למחר אני בא לקלס, והן אומרין לי כשם שלא קלסת אתמול כך אין אתה מקלס היום. אמר שייצת סייבת, לא אשלחך כי אם ברכתני, אמר לו אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה, אמר לו אותן נשתלחו על מנת כך, אבל אני לא נשתלחתי לכך, אמר לו שייצת סייבת לא אשלחך. רבי לוי בשם רב שמואל בר נחמן אמר, אמר לו מלאכי השרת על ידי שגלו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, שאשמע לך ואדחה ממחיצתי, אמר שייצת סייבת לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר רב הונא בסוף אמר אני מגלה לו, אם אומר לי הקב"ה למה גלית לו, אני אומר לפניו, רבונו של עולם, בניך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן, אני הייתי יכול לבטל גזירתם. אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך, ואני עומד שם, הדא הוא דכתיב (הושע י"ב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, עמך אין כתיב כאן אלא עמנו. 

מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים וגו' (ישעיה מ"ד), רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, משהוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אין אנו יודעין שהוא אומר לירושלים תושב וגו', אלא מלאך אחד שנגלה על יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב ויאמר אליו מה וגו' לא יעקב וגו', ועצת מלאכיו ישלים, שנגלה הקב"ה על יעקב אבינו בשביל לקיים גזירתו של אותו מלאך שאמר לו לא יעקב, ואף הקב"ה אמר לו כן... (שם עח א-ד)

כי שרית עם אלקים, נתגוששת עם העליונים ויכולת להם ועם התחתונים ויכולת להם, עם העליונים זה המלאך, רבי חמא בר חנינא אמר שרו של עשו היה, הוא דהוא אמר ליה כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים, מה פני אלקים דין, אף פניך דין. (שם שם ו)

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, כתיב ויאבק איש עמו, אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי, אם המלאך היה ברשות יעקב, ואם יעקב ברשות המלאך, אלא ממה דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו המלאך ליעקב שלחני כי הגיע קילוסי לקלס, הוי המלאך ברשות יעקב אבינו. ובאיזה צד נדמה לו, רבי חמא ברבי חנינא אמר לשרו של עשו הרשע נדמה לו... (שיר השירים ג ו)

מדרש תנחומא הקדום:

וכיון שראה הקב"ה שהוא מתיירא, שלח לו מיכאל לעשות עמו מריבה, מה עשה לו המלאך, נדמה לו בדמות רועה, שנאמר ויאבק איש עמו וגו'. (וישלח ו)

...וכיון שהעשיר שכח את נדרו, מיד גירה בו את לבן, שנאמר ויקח את אחיו עמו (בראשית ל"א כ"ג), וניצל מלבן ונתגרה בו עשו, מיד נגלה עליו המלאך, אמר לו, אין אתה יודע כל הצרה הזאת למה באה עליו, על שאיחרת את נדרך, אמר לו יעקב הגידה נא שמך (שם ל"ב ל'), אמר לו למה זה תשאל לשמי, פעמים שהמלאך נעשה רוח, שנאמר עושה מלאכיו רוחות (תהלים ק"ד ד'), פעמים שהוא נעשה ברק... מיד ברכו המלאך, שנאמר ויברך אותו שם... (שם כב)

...כך כשבא יעקב לחזור לבית אביו, קרא הקב"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו ונצא לאנפטי של יעקב, כיון שתלה יעקב עיניו ראה אותם, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים (בראשית ל"ב ב'), כשראה אותן יעקב מנין שהיו משמשין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה (שם שם ג'), לכך נאמר בזעקך יצילוך קבוציך, אלו המלאכים. (וישב ב)

שוחר טוב:

דבר אחר גבור בארץ יהיה זרעו זה יעקב, שנאמר (ישיעה מ"א) ועתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, ומהו גבוררתו, שנטל את המלאך ורשפו לארץ, שנאמר (הושע י"א) וישר אל מלאך. (תהלים קיב)

ילקוט שמעוני:

ויאבק איש עמו, יש אומרים מיכאל היה, אמר לו מיכאל, ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי, ואתה מתיירא מעשו. אמר רבי טרפון לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות, שנאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו, וכי גנב או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר. באו כתות כתות של מלאכי השרת שאמרו לו, מיכאל עלה, כי זמן הזמיר הגיע, אם אין אתה פותח בשיר נמצא השיר בטל. התחיל מתחנן ליעקב, אמר לו, בבקשה ממך שלח אותי שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עיכוב השיר, אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר לו וכי איזה מהם חביב, השמש או הבן, אני השמש ואתה הבן, ואתה צריך לברכתי, אמר לו אף על פי כן, מיד אמר לו, לא יעקב יאמר עוד שמך, אמר לו אשריך ילוד אשה, שנכנסת בפלטין של מעלה וניצלת. אמר רבי, בשעה שהיו מתאבקים רצה כת של מיכאל לסכנו, אלא שנגלה עליהן הקב"ה, וכיון שראה להקב"ה מיד תשש כחו, שנאמר וירא כי לא יכול לו. אמר לו הקב"ה למיכאל, יפה עשית, שעשית כהן שלי בעל מום, אמר לו רבונו של עולם, והלא אני כהנך, אמר לו אתה כהני ברקיע, והוא כהני בארץ, מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו, חברי, בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות, ירד ורפאו, ויש אומרים שמש שעתיד לזרח על הצדיקים ולרפאותן מחלים הזריח עליו... אמר ליה הקב"ה למיכאל למה עשית כן לבני בכורי, אמר לפניו, לכבודך עשיתי, אמר ליה מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות, הדא הוא דכתיב כי אם מיכאל שרכם... (בראשית פרק לב, קלב)

לקח טוב:

איש עמו, מלאך היה, ונדמה לו כרועה צאן, אמר לו העבר שלך ואני מעביר שלי, לאחר שהעביר את שלו, חזר לראות שמא שכח כלום, מיד ויאבק איש עמו, שרו של אדום היה. עד עלות השחר, כלומר עד שיעלה שחר לישראל, ישועת ישראל שהוא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה, אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל להטעותם מדרך ה', שנאמר שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. (שיר השירים ד' א')

וירא כי לא יכול לו, כלומר לא יכול להוציא את ישראל מיחודו של מקום, ויגע בכף ירכו, זה המילה, וכן גזרה מלכות הרשעה שמד שלא ימולו את בניהם, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, אלו שנטמאו בידי השמד, ויאבק איש עמו, מלמד שהמלאך נתמלא אבק, כן הוא אומר וישר אל מלאך ויוכל (הושע י"ב ה'). וירא כי לא יכול לו, מפני זכותו ומפני זכות אביו וזכות זקנו וזכות אמו וזכות זקנתו. ויגע בכף ירכו, נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו. ותקע כף ירך, רבי אלעזר אומר עיוה לו ירך, רבי יוחנן בן יעקב אומר פירשה, וכמו ותקע נפשי מעליה. (יחזקאל כ"ג י"ח)

ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, אמר לו אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פירשו ממנו אלא בברכה, אף אתה לא תתפרש ממני אלא בברכה, אמר לו הם נשתלחו לכך... ובירך אותו שם, בירכו שיזכו בניו לעבוד את בוראם בירושלים, שנאמר שם יעבדוני כל בית ישראל (יחזקאל כ' מ')... (שם כה-ל)

ילקוט ראובני:

ויאבק איש עמו, דין הוא סמאל רבה דאדום, ומשום זכותא רברבא דהוה ביעקב לא איתייהבא בידיה, אמר רבי יהודה, בשעה ההיא איתכנשו כל חילא דשמיא ובאו למטען עם סמא"ל בגיניה דיעקב, אמר הקב"ה לא איצטריך יעקב לשום חד מנכון, והוא זכותיה דטען עמיה... מיד ויגע בכף, אילין אינון בנוהי נפיק יריכיה, בההוא שעתא אתחליש יעקב ולא יוכל למטען עמיה, דכתיב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, בטענותיה עמו, ואתייהב רשות לסמא"ל לאשתעבד בנוהי דיעקב תחות ידא דאדום כל זימנא דיעברון על אורייתא.

ויאבק איש עמו, אמר רבי תנחומא שהעלה אבק ברגליהם, אב"ק רג"ל עולה של"ו, והנה יעקב חפץ לחזור אחר פכין קטנים, סוד ניצוצות המלאכים שנשארו למטה, שהוא זעיר חס עליהם אחר שלקח לעצמו כל הנקודה לעשות פרצופים, שאפילו פכים קטנים לא יאבדו בקליפות, וידוע פ"ך בגימטריא מאה הוא, יו"ד פעמים יו"ד, והוא טעם וידו אוחזת בעקב עשו, שהיה מעכב יו"ד קטנה שלא יאחז אותה עשו בסוד נקודה, על כן נתאבק עמו שרו של עשו, והיה מעלה אבק על ב' רגליו, מה עשה יעקב, נתאמץ ברגל אחד ודבק לו בארץ וכו'... (וישלח)

ויאבק איש עמו, ויאב"ק בגימטריא סמא"ל, ואם תאמר הרי י' חסר, כנגד י' ברכות דבויתן לך, שהודה לו על הברכות. ובאבכיר משמע דמיכאל היה, לפי שהלך לבדו, ותלמיד חכם אל יצא יחידי בלילה, לכן הזיקו, ועוד לפי שלא היו עמו מלאכים, ונגע לו בכף יריכו, לפי שנשא ב' אחיות, ופלה ירכה, אך עדיין לא ניתנה תורה, ויזרח לו השמש... כיון שנתיירא יעקב, שלח לו את מיכאל כדמות רועה, ועשה עמו מריבה... ויאב"ק בגימטריא זה מיכאל, אמר רבי טרפון לא היה למיכאל רשות לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות... (שם)

ויאמר שלחני כי עלה השחר, כן עשה סמא"ל בדור המבול ובדור הפלגה, כי היה זוהמתם גוברת עד שפגע יעקב שהיה דוגמא של אדם הראשון, ועשה מלחמה ולא היה יכול לעשות עמו, כי היה מקיף מימינו אברהם ומשמאלו יצחק, והיה רוצה סמא"ל להפריד מיעקב, כדכתיב שלחני כי עלה השחר, ולא רצה יעקב לשלחו עד שהודה בבכורתו שקנה מעשו, ובברכות שברך לו יצחק, ואמר לו ישראל יהיה שמך, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, הודה שיעקב שרר עליו...

ויאמר שלחני, כתב בעל הסוד, בראותו את המלאך השביעו בסתר שלא יזוז ממנו, על כן לא היה יכול לזוז משם בלתי רשות, ויאמר שלחני, כי אפילו השדים ורוחין ולילין אם משביעים אותם, לא יוכלו לזוז משם בלתי רשות המשביע, והוא דוחקו להזכיר שמו, כדי שיוכל להשביעו, והשיבו למה זה תשאל לשמי להשביעני, אפילו בסתם מועיל, ולא עוד אלא שלא אוכל להודיעך, כי הוא לפי שליחותי... ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך, בא מלאך כדמות עשו ליעקב, אמר שקרן אתה, למה אמרת אנכי עשו בכורך, אמר לו שקניתי הבכורה, ואמרתי עשיתי כאשר ציויתני כמה פעמים, אמר לו מה שמך, אמר לו יעקב, אמר לו לא יעקב לשון עוקבא קרא שמך, כי אם ישראל, השר לא-ל וראוי לברכה... (שם)

 

רש"י:

ויאבק איש - מנחם פירש ויתעפר איש, לשון אבק שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם. ולי נראה שהוא לשון ונתקשר, שכן דרך שנים המתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו. ופירשו רז"ל שהוא שרו של עשו... ברכתני - הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשו מערער עליהן. (בראשית לב כב-כז)

אבן עזרא:

פני אלקים - רובי המפרשים אומרים שהמלאך בא לחזק לבו, כי המלאך לא יוכל לו, אף כי בן אדם, ושרית עם אלהים רוצה לומר שר תחשב עם המלאכים ועם אנשי השרים... (שם לג י)

רמב"ן:

לא יכול לו - מלאכיו גבורי כח עושי דברו, ועל כן לא יכול לו המלאך להזיקו, כי לא הורשה רק במה שעשה עמו להקע כף ירכו, ואמרו בבראשית רבה נגע בכל הצדיקים העתידין להיות ממנו, זה דורו של שמד, והענין כי המאורע כולו רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן, והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה... ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה, והכל קבלנו ועבר עלינו, כמו שרמז ויבא יעקב שלם. (שם לב כו)

למה זה תשאל לשמי - אמר אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך, וגם מצרתך לא אושיעך, אבל עתה אברך אותך כי כן צוותי, ולא פירש הכתוב הברכה, והקרוב מה שאמרו רז"ל, שהודה לו על כל הברכות שם... (שם שם ל)

רד"ק:

ויאבק איש - מלאך, כשמדברים עם בני אדם נראים כאנשים. ושלחו הא-ל לחזק לבו שלא יירא מעשו, כי לא יכול לו, ונאבק עד עלות השחר, ולרמוז שתהיה לו אורה והצלה. (שם שם כה)

לא יכול לו - להפילו, בכף ירכו - רמז שיכאיב לו באחד מיוצאי ירכו, בתו שנבעלה לכנעני... והמעשה אפשר שהיה בנבואה או בחלום, אף על פי שצלע בהקיץ, והיה לו על שפסח במחשבתו למרות הבטחת ה', ופסח בגופו מדה כנגד מדה, שלא היה לו להרהר ולשלח לעשו מנחה גדולה לקרא לו אדון וכו', או שהיה בהקיץ, והמלאך לבש גשמיות במופת, כי נגע ממש, ותקע כף - הסיר הבשר מהעצם, וכאב בשרו. (שם שם כו)

שלחני - אם לא תרצה ממני יותר, כי עלה השחר - ולא אצטרך לפחד כשאניחך לבד. מה שמך - שאלו לפתיחת דברים, כי ידע שמו אחר ששולח אליו. לא יעקב - יש למלאך רשות להוסיף על שליחותו, כבמלאכי לוט, או שאמר לו זאת בשם ה'... (שם שם כז וכח)

מה שמך - שלכל אחד שם לפי הענין שהופקד עליו, כדכתיב לכולם בשם יקרא, ולפי ששינה את שמו, רצה לדעת על איזה ענין הוא ממונה, למה זה - אינך צריך לדעת, ולא ידענו למה יעלימו שמם... ויברך אותו - ברכה אחרת, ועוד הבטיחו לברכו בבית אל.(שם שם ל)

חזקוני:

כי לא יכול לו - להזיקו, אלא שלחו הקב"ה לחזקו ולברכו, מכל מקום הזיקו מעט, להודיעו שהוא מלאך. בכף ירכו - רצה להגביה ירכו אולי יפול, והזיקו אף על פי שהקב"ה הבטיחו ושמרתיך, לפי שנתיירא מעשו. כי עלה השחר - ואין דרך המזיקין ליראות ביום. כי אם ברכתני - שאז אהיה בטוח שלא תטור לי איבה ולא תזיקני על שנאבקתי עמך. כי שרית - נעשית שוה למלאכים בשררה, אבל לא עליהם... (שם שם כו וכז)

למה זה תשאל - הולכי דרכים בשעת פרידתן אומרים דברי אהבה ושואלין מה שמך, שאם תשלח שליח אשלים חפצך. דבר אחר המלאכים אינם רוצים לגלות שמם פן ישביעום בני אדם. דבר אחר מה יועיל לך. (שם שם ל)

רבינו בחיי:

כי לא יכול לו - לולא העוון האדם גדול ממלאך, ולא מצא לו עוון כי אם שנשא ב' אחיות בחייהן, וזהו ויגע בכף ירכו, במקום החטא. שלחני - שירא שיכוהו בפולסי דנורא אחר שנשלח להאבק. (שם שם כה)

למה זה תשאל - שמותינו משתנים לפי השליחות, או אין מלאך מגלה שמו שלא ליטול עטרה, אלא כעבד העושה שליחותו, ויש אומרים שהמנוצח אינו מגלה שמו שלא להתבייש, ועל דרך השכל, גבריאל נאבק, והוא השכל הפועל והמעלה העשירית ממעלות המלאכים הנקראים אישים, ויעקב רצה לדעת אם תוכל נפשו להיות שכלית בעודה משותפת בחומר, ואמר לו שאי אפשר עד עלות השחר, שיסתלק ממחשכי הגוף. ויש מפרשים, שהענין, כי אמר לו שאין לשכל הפועל מעלה על נפשו השכלית של יעקב, אלא שאינה קשורה בחומר... (שם שם ל, ועיין שם עוד)

בעל הטורים:

ויאבק - בגימטריא כסא הכבוד, שהעלו האבק עד כסא הכבוד. איש עמו - גימטריא עשו אדום. (שם שם כה)

בכף ירכו - לראות אם יש לו קפיצים, שלמלאך אין. ובגימטריא עשו אדום. (שם שם כו)

ברכתני - גימטריא: הודה לברכתי. (שם שם כז)

אברבנאל:

העביר משפחתו וחזר לצוות על העברת הרכוש שהוא בעיניו כפכים קטנים, ונאבקו כל הלילה, ובבקר אמר שלחני שעליך לילך לקראת עשו, ויעקב בקש שיברכהו, פירש שיודה שיעקב ניצחו, ורצה לדעת שמו אם הוא ממלאכי רחמים שנשלח לו או אכזרי, או שיוכל לקראו בכל עת לרצונו אחר שנצחו. ושאלת הרמב"ן על הרמב"ם אם היה כל זה בחלום איך צלע על ירכו אינה קשה, כי יש המתפעל כל כך בחלום עד שיארע בגופו באמת. אבל קשה שמפורש שהיה במקומות שונים, הא' במחנים, והב' ביבוק. והרלב"ג הלך בעקבותיו, והוסיף שחלם על כך, כי כל מעייניו היו במלחמתו עם עשו, וירכו כאבה על העברת חפציו בנחל... ונראה שכל זה בהקיץ מהנבואה שינצל מעשו, אבל עשו יכה בזרעו יוצאי ירכו כל הזמן שהם דבוקים עמו, ואחר כך יבקש עשו מהם רשות וברכה בעלות השחר. (שם שם כה)

ספורנו:

ויאבק איש - להורות שאם כי יהיה היזק בממון שברגליהם, ובסוף תהיה ישועתם עם ברכה. לא יכול לו - לרוב דביקותו בהשי"ת במחשבה ובדבור, ויגע - הודיע החטא העתיד במדריכי עמו, ובדאגתו הפסיק הדבור ונקרעה ירכו. (שם שם כה וכו)

מה שמך - המורה על צורתך ופועל הנמשך ממך כדי שאתבונן למה קמת לשטן ואחזור בתשובה. למה זה - הצורה האישית שלנו היא מדרגת השכלתנו, שלא תתואר בשום דבור, והוא פלא, והפועל שלה כרצון האלקי. (שם שם ל)

מהר"ל:

...אבל יעקב היה נקרא קדוש נבדל מן החומר הפחות, ולכך נקרא ישראל על שם הכבוד והשררה שהיה נבדל מן פחיתות החמרי, ואצל אדם שהיה נקרא אדם על שם אדמה בטל הצורה אצל החומר, ולא כן ביעקב, שלמעלת קדושתו, שהיה נבדל מן החומר היה החומר בטל אצל הצורה, וזהו ענין האבקות המלאך עם יעקב, ושנעשה יעקב מתנגד אל המלאך לגמרי, מה שלא תמצא בכל שאר הנבראים. ואמרו חכמים שהיו מעלים אבק ברגליהם עד כסא הכבוד, וביאור זה, כי התגברות זה שהיה כל אחד רוצה להתגבר על השני הוא מגיע עד כסא הכבוד, כי מעלת שניהם מגיעה עד הכסא, כי המלאכים הם תחת השי"ת, יושבים ראשונה במלכות לפני אלקים, וכן צורת יעקב, לפי שלו יש צלם אלקים ביותר, המעלה הזאת בכסא, הרי כי המלאכים מעלתם מצד שהם נבראים עליונים נבדלים, ומעלת יעקב מצד צורתו, וזהו שאמרו צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ופירוש זה, כי מעלת צורת יעקב יש לו דבוק והתאחדות למעלה לגמרי, עד שיש לזה דבוק והתאחדות עם הכסא, וכל דבר שיש לו התאחדות ודבוק לגמרי, יש לשניהם צורה אחת על ידי הדביקות... וכאילו אמרו שיש ביעקב ענין נבדל אלקי, שאותו ענין בעצמו שייך בכסא. והדברים עמוקים. ולפיכך היו מתאבקים ומעלים אבק, רוצה לומר התגברות כל אחד מצד מעלתו, כי המלאך במה שנבדל מן החומר יש לו מעלה, ויעקב אף על גב שהוא אינו נבדל מן החומר כל כך, מכל מקום במה שיש לו צלם אלקים... ומהחומר יש לו בטול אצל יעקב אצל הצורה, ולכך לא יכול לו המלאך חוץ ממקום אחד שהוא היפך הפנים, והירך הוא להיפך, שהצורה אינו עיקר לשם, והצורה בטלה אצל החומר, ומה שהירך הוא היפך הפנים כי הפנים הוא בגלוי, וזה מפני שהפנים יש בו הכרתו של אדם מה שהוא, וזהו ענין הצורה... (גבורות ה' פרק סז)

...וזה אמרם בפרק גיד הנשה, בהאבקו עמו, אמר רבי יהושע בן לוי, מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד... פירוש דבר זה, כי הכח שמחייב מן אחד נקרא אבק, כי האבק מתחייב ובא מכח האדם כאשר הוא מתאבק, ואמר כי כח אשר היה מתחייב מן יעקב ומן המלאך היה מגיע עד כסא הכבוד, כי המלאכים סובבים כסא כבודו יתברך, ויעקב צורתו חקוקה בכסא הכבוד, אמנם יעקב היה יכול למלאך מפני שהוא לפנים, שצורת יעקב חקוקה בכסא, ואילו המלאך אינו כך... (נתיב התמימות פרק א)

לא יאמר - ...ומה שלא הודה לו מיד על הברכות, כי חשב שיוכל עוד לקטרג עליו. (גור אריה בראשית לב כט)

...כגוי נדמה לו, פירוש כי היתה התנגדות ליעקב עם המלאך מצד הצורה האלקית שיש לישראל שנברא האדם בצלם אלקים, וצורה זאת היא לישראל דוקא, ולפיכך היה המלאך לימינו, כדי שתהיה יד ימינו עליו, והוא תחת יד ימין, וזהו שאמרו כגוי נדמה לו, כדי שתהא יד ימינו של יעקב עליו מפני הצורה האלקית שיש ביעקב עליו, כי צורת יעקב בצורתו חקוקה בכסא הכבוד... ולמאן דאמר כתלמיד חכם נדמה לו, הוא מצד שיש למלאך מעלה על האדם, כי מצד שהוא שכלי הוא יותר מן האדם, וזהו המעלה שיש למלאך על האדם שהוא שכלי, ולפיכך האדם הוא לשמאל המלאך כמו תלמיד לרבו שהוא נבדל ממנו לשמאל, שאם היה לימין המלאך יש לו התקרבות והתאחדות עמו במה שהוא לימינו.

כלל הדבר לכל החכמים היתה כאן התנגדות של מה, כי יעקב מדרגתו ומעלתו שנחשב גם כן מן העליונים מצד, כי צורת תם חקוקה בכסא הכבוד, ועם זה יעקב נבדל מן המלאכים, כי זה אדם וזה מלאך, וכל שני דברים שהם מחולקים ויש להם שתוף ביחד... והרי הם מחולקים, כי זה אדם וזה מלאך, לכך היה המלאך מתנגד ליעקב. ומי שאמר שנדמה לו המלאך כמו גוי, דבר זה מצד כי יש לו מעלה מיוחדת כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד... ומכיון שיש בזה מה שאין בזה, ויש בזה מה שאין בזה הם מתנגדים, ודבר שהוא מתנגד לאחר הוא בא לדחותו לגמרי, ולכך אמר כי מאחריו בא כנגדו משני צדדין, ולכך איסור גיד הנשה הוא בשניהם, ודברים אלו הם עמוקים מאד מאד.

ומה שאמר שהעלו אבק עד כסא הכבוד וכו', בא להודיע על ענין ההתאבקות שהיתה ליעקב עם המלאך, וזה כי מעלת יעקב היתה כמו שאמרו, כי צורתו חקוקה תחת כסא הכבוד, וזה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים, ודבר זה נמצא ביעקב בפרט, כמו שאמרו בפרק הפועלים (בבא מציעא פ"ד) שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם... וכבוד הצלם הזה אינו למלאכים כי אם לאדם, שהרי כתיב ועל הכסא דמות כמראה אדם, ואדרבא, למלאכים יש כנפים, כמו שהארכנו במקום אחר בענין זה... והיתה מגיעה ההתאבקות זו עד הכסא, כי יעקב כחו מפני שצורתו חקוקה בכסא, והמלאכים כחם בודאי מצד שהם למעלה קרובים אל הכסא... (חידושי אגדות חולין צ ב)

שנשה ממקומו ועלה וכו', דע כי לא היה ראוי שיהיה המלאך שולט רק על גיד הנשה ועל הירך, לא זולת, וזה כי ההתאבקות הזה כאשר אל יעקב היה צלם אלקים יותר מעל כל אדם... ולכך הוא מתנגד לו רוצה לבטל אותו... ומפני גודל מעלת הצלם שהיה ביעקב לא היה מלאך יכול לו, שהיה מתגבר במדרגתו, אך בכף הירך היה יכול לו, ומפני ששם אין צורה נבדלת כלל, בעבור שהוא בסתר, ואין שם ענין הצורה, שכל ענין הצורה שהיא בגלוי,כמו שהוא הפנים... וזה שאמר למה נקרא שמו גיד הנשה, מפני שנשה ממקומו ועלה, כי הוא יוצא ביותר מכלל צורת האדם אשר הוא צלם אלקים, ונכנס ברשות אחר, ולפיכך הוא נאסר בבהמה, שכל דבר אשר יוצא לאחד מן הצדדין הוא נכנס באיסור... כי גיד הנשה מתפשט ועולה ממקום הראוי לו. ואף על גב שדבר זה אינו כי אם אצל יעקב לפי מדרגתו וצלם אלקים אשר בו הגיד הזה יוצא ממקומו, מכל מקום פשט איסורו בישראל, מפני כי ישראל הם הענפים, ויעקב שורש להם... (שם צא א)

של"ה:

וכל זה רמוז בענין האבקות יעקב עם המלאך שרו של עשו, כי שם נרמז ענין ט' באב... (מסכת תענית, ועיין שם עוד)

...אבל ליעקב קרא שם א-ל, כי יעקב בסוד פנימיות הקדושה, והוא כולו לא-ל, על כן חותמו א-ל ושמו מעיד עליו, על כן היה ענין יעקב עם עשו וסמאל, ויד יעקב על העליונה, ונתקיים בו כי שרית עם אלקים ועם אנשים, כי ניצח שני מלחמות, מלחמה למטה עם עשו, ומלחמה למעלה עם סמאל... והמלאך הבטיחו שעתיד הקב"ה ישנה את שמו ויברכהו, ועם כל זאת לא הניחו יעקב עד שהמלאך הוכרח לברכו, כי ביני ביני קיבל הברכה מהמלאך ושינוי שם, ואחר כך קיבל מהשי"ת בעצמו ובכבודו יותר במעליותא. וקודם שקיבל שינוי השם והברכה מפי השי"ת בעצמו עדיין היה בו רושם נגיעת סמאל בכף יריכו, כי מטמא במגע, ויצא לפועל ביוצאי ירך יעקב, בענין דינה... ובאלו המעשים יצא זוהמת הנחש לגמרי, ונשאר ירך יעקב נקי מכל סיג ומטתו שלמה, ואז קרא הקב"ה בעצמו ובכבודו את שמו ישראל ויברכהו... 

ובזה יובן מאמרם ז"ל בפרק גיד הנשה, וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה וכו', וקשה כפל הענין, הלא כבר הודיע שיעקב נעשה שר, איך הוה אמינא שהשר בכה לעבד. הנה יש ב' ענינים, יעקב וישראל, ומתחילה יעקב נעשה שר למלאך, כמו שנאמר כי שרית, וקרא שמו ישראל, ומזה החלק של ישראל הוא עדיף ממלאך, אבל מצד החלק הנקרא יעקב איני יודע, על זה הוא אומר המלאך בכה ליעקב, אף מצד בחינת חלק יעקב, וכן יהיה לעתיד כשיתרומם שם יעקב... (תורה שבכתב וישלח)

כלי יקר:

ויותר יעקב לבדו - שהיצר הרע כזבוב היכול להתעסק רק במכה, מקום שפתוח קצת, וכן היצר הרע אינו יכול לאיש השלם, אך יעקב יצא קצת ממדת ההסתפקות, ונשאר יחידי בלילה עבור פכין קטנים. ויאבק - רצה לאבק ולעוור עין שכלו לגמרי, עד שיכחיש שיש א-לוה וכסא הכבוד, וכשלא יכול לו, כי מעלות השחר ידע יעקב שיש מנהיג, נגע בכף ירכו, שלא יוכל לראות בסתרי תורה הנקראים חמוקי ירכיך, שעל ידי שנעשה אוהב כסף יהיה עיוור משכלו. (בראשית לב כה)

כי אם ישראל - ישר א-ל, לשון ראיה, הודה לו שהוא רואה פני א-ל, ולא עלה בידו לסמאו במציאות הא-ל, ויעקב מורה על עקוב הלב, וישראל לשון מישור, נראה ישר בעיני הבריות, ותהיה נגיד ושר. (שם שם כט)

מלבי"ם:

כשם שבעולם הגדול ובאדם כחות לטוב ולרע, כך בעמים ישראל לטוב ועשו לרע, שר של ישראל ממריץ לטוב, ואז יגבר ישראל על עשו, ושר של עשו לרע, ומכוון להכשיל את ישראל כדי שעשו יגבר, וכן יש לכלל האומה בחירה חפשית לטוב, והראה כאן ליעקב שקודם שילחם עם עשו עליו להלחם עם היצר הרע שלו, וגם ביצר הרע הכולל של האומה, שהוא שרו של עשו.

והנה התכונן יעקב לנבואה, שנאמר ויותר יעקב לבדו, אבל כשניתן רשות ליצר הרע שלו שהוא החומר התאבק אתו, ולא הניחו להתפשט ממנו בשביל הנבואה, ולרז"ל עלה אבק רגליהם עד כסא הכבוד, פירוש, רצה להדיחו משרשי אמונתו, אבל יעקב התגבר על החומר, ורק בגיד הנשה לא התפשט רוחו מהחומר, כי צריך לקיום המין... והיתה נבואה אמיתית ומוחשית, ופירושה שעשו ישתדל להתחבר ליעקב, וינסה להדיח הבנים שעליהם יתגבר רק באחרית הימים, ויעקב בקש ממנו שיודה על נצחונו, והשיב שאין צורך לזה, כי בשמו ישראל נרמז כבר, שגדול כחו אפילו ממלאכי השרת, שכן מנצח בכח הבחירה... (שם שם כה)

כי ראיתי אלקים - אילו השיג ה' רק בשכל וחקירה ולא בנבואה לא היה ניצל, וכנגדו ישראל אלמלא קבלו התורה, בדור של שמד. (שם שם לא)

רש"ר הירש:

ויאבק איש - האבק הוא נסיון לקחת מהשני את עמידתו וקיומו על הארץ, לעשותו לאבק... בחולין צ"א: שהעלו אבק רגליהם עד כסא הכבוד. זהו תוכן כל ההסטוריה הנמשך עד עלות השחר, עד הזמן בו אפשר כבר להבחין, אך צריך עדיין לחפש, זמן ההכרה הברורה באמת האמיתית עוד לא הגיע. ראוי לציין כי האיש הוא הנאבק עמו, ולא יעקב הוא המתקיף.

ויגע בכף ירכו - כל הלילה נסה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו, אך לא הצליח בכך, על כן בסוף אוחז בשריר הירך, ובזה מצליח להחליש את כחו החמרי, שלא יוכל להשתמש בכשרונותיו הטבעיים, כדי להתקדם על פני הארץ.

ויאמר שלחני - כאשר עולה האור הופך פתאום יעקב לחזק ביותר, שהשני צריך להתחנן לו. יעקב אינו רוצה נצחון, כי אם הכרה שהוא הראוי לברכה במקום שנאה, וכן אומר לו המלאך, לא יעקב יאמר עוד שמך - הפירוש של שמך יעקב הוא ישר א-ל, שהא' הוא שליט עליון, כי זהו המוסר הנלמד מבחינת יעקב - הנשאר בסוף למרות כל רדיפות העמים המצוידים במלא הכח החמרי, והוא נשאר בתוקף כחו הרוחני.

למה זה תשאל לשמי - כאשר עולה השמש והאור, מחוירים כל השמות והמושגים לפני ה' אחד, רק למי שלא רצה שם, יהיה אז שם. ויברך אותו שם - על סף חזרתו לארץ ישראל, לא בין האומות, כי אם בשובו לבדידותו. (שם שם כה-ל)

ויקרא יעקב - אמר לו גנב או קביוסטן אתה, אמר לו מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה וכו'. גם שרו של עשו הוא מלאך, אך שירה אינו יכול לומר עד שיכיר בעקרון של ורב יעבד צעיר, רק אז יתאחד גם הוא בסימפוניה של כלל ההסטוריה, המהללת את ה'. (שם שם לא)

העמק דבר:

בהאבקו עמו - עתה רצה המלאך למשך ידו, וחזר יעקב ונאבק, ועבר על מדתו השלום, ולכן נענש, כי מדה שהורגל בה היא כנדר. הגידה נא שמך - כי כח המלאכים לפי מה שנוצרו, ורצה לדעת כחו בפרטות, ויהיה לתועלת כשיצטרך לכך. למה זה תשאל - הלא אתה מתפלל לה', שהוא כח כל הכחות. (שם לב כו ול)

שפת אמת:

לא יעקב - וענין מלחמת המלאך, נשמת האדם גדולה מהמלאך כידוע, אבל גוף המלאך גדולה מעלתו מגוף האדם, הנמצא בעולם העשיה, אבל יעקב תיקן גם גופו עד שזכה להיות מרכבה להשי"ת, וגם גופו בחינת נשמה, וגם גופו יכול להלחם במלאך... (בראשית וישלח תרל"ו)

בפסוק ויאבק איש עמו, אמרו חכמים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ביאור הענין, כי כל האומות נמשך להם שפע על ידי השרים למעלה, ובני ישראל חלק ה' עמו, נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עליה על השרים העליונים, וזה היה המלחמה לראות כל אחד עד כמה כחו מגיע... כי באמת אדם השלם למעלה מן המלאך רק אם הוא איש אמת, לכן יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב, נתעלה מן המלאך בפועל ממש. (שם תרל"ט)

כי אם ישראל - השם של אדם הוא על מה שנשלח לתקן בעולם הזה, ועל זה נקרא מהלך, שמתקן מעט מעט, וכשגמר השליחות צריך להפטר מן העולם, כי אחר חטא אדם הראשון אי אפשר לתקן לגמרי בלי מיתה, וכאשר גבר יעקב על המלאך, הוא סימן שבא לבחינת עומד כמלאך, שתיקן כל השליחות בשלימות, לפי שתיקן חטא אדם הראשון, כדאיתא שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון, והיה צריך להסתלק מן העולם, אבל הקב"ה נתן לו שם ושליחות חדשה בעולם, והוא למעלה מבחינת מלאך שאינו עושה ב' שליחויות, וזה שרמזו יעקב אבינו לא מת, הגם שבשם ישראל מצאנו מיתה. (שם תרנ"ט)

שם משמואל:

והנה מלאכי אלקים... והנה יש להבין למה הוצרך יעקב למלאכים ללוותו ולשמרו, הלא הוא ע"ה היה גדול ממלאך, וכתיב כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, אך יש לומר שמעלתו זו לא השיג עדיין עד שובו מבית לבן, ועדיין נצרך לשמירה ולויה של המלאכים... (ויצא תרע"ה)

והנה ביעקב כתיב ויותר יעקב לבדו, היינו דמעיקרא כתיב ויעבור את מעבר יבוק, והנה כל מחנהו היה מעבר הנהר מזה, והוא לבדו מעבר הנהר מזה, וכל מחנות המלאכים היו עם מחנהו ועזבו אותו לבדו להורות מעלתו, שהוא דבוק בהשי"ת בלי אמצעות המלאכים, ועל כן גבר על המלאך הנאבק עמו, כי המלאך עם כל מעלתו עדיין צריך לאמצעי, כמו שכתוב (קהלת ה') כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, אבל יעקב צורת תם חקוקה בכסא, דבוק בלי אמצעי, על כן גבר על המלאך. והנה לעומת שכל עלייתו ודביקותו של האדם למעלה הן באמצעות המלאכים מלאכי השיר, שמזככים את הנשמות ואת התפלות ואת כל עבודת התחתונים, יעקב אבינו ע"ה לא הוצרך לאמצעותם... (וישלח תרע"ח)

כי מנסה ה' אתכם... והענין שעובד בשלימות ואינו בא לידי טעות כזו שיסבור שזו מצוה, וכדרך שאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה על הגמרא חולין צ"א, שחד אמר שליעקב אבינו ע"ה השטן נדמה לו כגוי, ולחד כתלמיד חכם נדמה לו, שהיצר הרע הוא בב' אופנים, כגוי שמראה לו שאיסור הוא, בכל זאת מפתהו לעשות האיסור, וכגוי שאין מעצור לפניו, והשני כתלמיד חכם, שמטעהו שזאת מצוה. ויעקב אבינו הכניס בכלל ישראל שלא יטעו כלל. (דברים ראה תע"ר)

פרי צדיק:

וכן יש להבין מה שנאמר ויקרא יעקב וגו', כי ראיתי אלקים וגו', וכן מה שכתבה תורה כי שרית עם אלקים, והלא המלאך הס"מ שרו של עשו, ואיך יקרא אותו בשם אלהים ופני אלהים. אך נראה שבאמת גם בו יש ערבוב טוב ורע, וזה ענין מה שאמרו (חולין צ"א) דפליגי, חד אמר כתלמיד חכם נדמה לו, וחד אמר כעכו"ם נדמה לו, אבל באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, שהיה מעורב משניהם, מהרע והטוב, וחלק הטוב כתלמיד חכם נדמה לו... (וישלח ד)

...והוא שזה כח היצר הרע, שלפעמים מתחפש כמורה דרך לטובה, ואמר לרע שהוא טוב, ושם חושך לאור... וזה מה שאמרו כתלמיד חכם נדמה לו, רק שיעקב מדתו אמת, ולא יכול להטעותו חס ושלום, ויגע בכף ירכו, שבתולדותיו יוכל עוד לקטרג ולכנוס ולהטעות, ואחר כך שנתרפא יעקב, היינו שראה יעקב אבינו ע"ה שלא יוכל לשלוט בזרעו חס ושלום להטעותם, שיתברר אחר כך, וזהו שלם בתורתו, שלא יוכל היצר הרע לקלקל על ידי תורה שיתעה להיות למשמאילים בה... (שם י)

כוכבי אור:

...ועיין ברמב"ן על הפסוק ויגע בכף ירכו, שהביא דברי המדרש רבה, שנגע בכל הצדיקים שעתידין לצאת ממנו, זה דורו של שמד, היינו כי השיג רשות להביא את יעקב בכור הנסיון עד מסירות נפש, אם ימסור נפשו על קדושת השי"ת. (חלק א סימן ב)

מכתב מאליהו:

...הרי מי שמתקרב אל הרחוקים כדי להשפיע עליהם, עומד בסכנה גדולה להיות נפגם על ידם, ואף אם חסרה נקודה אחת בשלימות הלשמה, אז לא רק שילמד מהם, אלא ילמדוהו וישפיעו עליו בעל כרחו. ענין זה מרומז בתורה, (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו וגו', ומדרש רבה, שרו של עשו היה, והיינו שהסטרא אחרא נלחם ביעקב והצליח לפגע בו קצת, כדכתיב וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. ואיתא בזוהר שפגע בתלודותיו, והענין הוא, שלא היה יכול בשום אופן לפגע חס ושלום בשלימות יעקב עצמו, אלא רק מצד שיש לבניו שייכות וחיבור עם רחוקים בהשתדל להשפיע עליהם, ובנקודה זו הצליח לפגום קצת, וזהו שאמרו בחז"ל, נגע בצדיקים ובצדקניות שעתידין לעמוד ממנו, ואיזה, זה דורו של שמד... שגם האומות מצדם רצונם להשפיע על ישראל בכיוון שלהם, ולשם כך גוזרים עלינו שמדות, ויש אחיזה לטומאה זו רק כשחסר לישראל בשלמות הלשמה בשאיפתם להשפיע גובר הסטרא אחרא נגדם, ומשתדלים להטיל בישראל מזוהמתם... (חלק ב, חנוכה, עמוד קיג)

בשעה שיעקב אבינו ע"ה ניצח את המלאך שנאבק עמו, שרו של עשו, אמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר, ואיתא במסכת חולין צ"א, שאמר אני מלאך, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. ולמה דוקא עכשיו הגיע זמנו? נברא מגיע למדרגת שירה בשעה שהוא בא לשלימות תכליתו, כישראל על הים, שבאו אז לידי השגות העליונות בהכרת הבורא, לכן בשעה שיעקב נצח את השטן, מילא הלה את שליחותו, שהיא לשמש לצדיק אמצעי לעליה, על ידי שגובר עליו בבחירתו הטובה, בזה בא השטן לידי שלימות, אז הגיע זמנו לומר שירה... (חלק ג שלמות העבודה, עמוד קנב)

 המלאך אמר ליעקב "שלחני כי עלה השחר" (בראשית ל"ב כ"ו), ופרש"י "וצריך אני לומר שירה ביום", ועיין בגמרא (חולין צ"א) שאמר מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.

והביאור: כי לכל ענין יש סבה ויש תכלית. תכלית היצר הוא שינוצח על ידי הטוב, על ידי בחירת האדם, והיינו גילוי כבודו ית' - אור דנצח לחשך. והסבה - מלחמת היצר שקדם לזה. וזהו מה שאמר "כי עלה השחר", פירוש שכבר מנוצח הוא והגיעה השעה שיתגלה זה בבריאה, וזהו בחינת שירה, פירוש הבעת אושרו שזכה שיבא גילוי זה על ידו והודאתו עליו, וזהו תכליתו. ועל כן לא רצה עוד להתעכב עם יעקב, כי מאחר שכבר נוצח אין עוד ענין שיהיה להסמ' שייכות עם האדם. ומה שאמר "מיום שנבראתי לא הגיע זמני וכו'", פירוש שעד יעקב לא היה מנוצח בבחינת שלמות, כידוע שמדת יעקב היא השלימות, "ויבא יעקב שלם" (בראשית ל"ג י"ח), וכן מטתו שלמה (ויק"ר ל"ו ה'. (חלק ה עמוד תסט)