יעקב   ולבן

(ראה גם: יעקב-והמקלות, לבן)

 

ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחותו, וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו, ויספר ללבן את כל הדברים האלה. ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה, וישב עמו חדש ימים. ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם, הגידה לי מה משכורתך... ויהי בבקר והנה היא לאה, ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רמיתני. (בראשית כט יג והלאה)

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן ואלכה, כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך. ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך, נחשתי ויברכני ה' בגללך. ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה... (שם ל כה)

וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום... ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, ולא נתנו אלקים להרע עמדי... ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי... ויגנב יעקב את לב לבן הארמי, על בלי הגיד לו כי בורח הוא... ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה, ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע... ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי, ותנהג את בנותי כשבויות חרב... ויען יעקב ויאמר ללבן, כי יראתי, כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי... ויחר ליעקב וירב בלבן, ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי... זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו, ואילי צאנך לא אכלתי... ותחלף את משכורתי עשרת מונים. לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני, את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש. ויען לבן ויאמר ליעקב, הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא, ולבנותי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו. ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה, והיה לעד ביני וביניך... עד הגל הזה ועדה המצבה, אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה, ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה... (שם לא א והלאה)

וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. (דברים כו ה)

זהר:

ויהי כאשר ילדה וגו', אמר רבי יהודה בא וראה שלמותו של יעקב, שלא רצה ללכת אלא ברשותו של לבן, ואם תאמר בפעם האחרת למה לא הלך ברשותו, ומשיב, אלא משום שיעקב היה מתיירא שלא יעזוב אותו ללכת ממנו, ויושלמו י"ב השבטים בארץ נכריה, ועל כן כיון שראה יעקב שהגיעה השעה ללידת בנימין, ברח...

שמע רבי שמעון, אמר, ודאי כל דבריו של רבי יהודה טובים, ואלו עולים על כולם. ואם תאמר למה לא הלך לדרכו מיד, אלא שעוד נתעכב ועבד שש שנים בצאן לבן, הוא משום שכל עוד שרחל לא נתעברה עם בנימין נתעכב שם, כיון שהגיעה השעה שנתעברה עם בנימין ברח, ולא בקש רשות מלבן, כדי שלא יתעכב שם, ויתחבר יעקב בכל השבטים במקום הצריך, דהיינו בארץ הקדושה. (ויצא רמו)

ויאמר נקבה שכרך וגו', מהו נקבה אמר רבי יצחק אותו הרשע אמר, אני רואה שיעקב אינו מסתכל רק בנקבות, ומשום זה יעבד לי, על כן אמר נקבה שכרך, הנה נקבה תהיה שכרך כמו בתחילה, ואתנה, כלומר באיזו נקבה הסתכלת בה, ואתנה לך אותה ותעבד בשבילה.

ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה, אמר חלילה, כי אני כל מה שעשיתי בשביל כבוד המלך הקדוש עשיתי, ועל כן לא תתן לי מאומה, כי לא היתה כונתי לזה אלא אם תעשה לי וגו'... בא וראה וענתה בי צדקתי וגו', הרי שהוא לא עשה כדי שיקח מלבן משהו בחנם, אלא הכל עשה באמת ובשלמות הרצון, ולא עוד אלא שקבל רשות על כל זה מן לבן, ועל זה כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך, כי כמה מיני כשפים עשה לבן ובחן את מזלו אם הוא בשביל יעקב, והיה מוצא בכל חודש מאה צאן ומאה כבשים ומאה עזים יותר על צאנו בגלל יעקב, ולפיכך נתן לו רשות. רבי אבא אמר אלף צאן ואלף כבשים... וכשבא יעקב לקבל שכרו לא מצא אלא עשרה מכל מין, ויעקב חשב את זה לעשירות גדולה, ראה כמה לקח משל לבן ממה שהיה נותן הוא בזכותו ללבן, וכל זה שהגיע ליעקב לא היה אלא בכל אלו המקלות ששם אצל הצאן...

בא וראה כמה טרח אותו השלם יעקב אחר לבן. כתוב וישם דרך שלשת ימים וגו', והיה מביא לו כל העושר הזה, ועם כל זה לא רצה לבן שיהיה שכרו של יעקב כך כמו שהתנה עמו, אלא שלקח עשרה מן זה ועשרה מן זה, ונתן לו, ואמר לו קח את אלו, ואם יולידו כמו שאמרת, באופן זה יהיה שכרך, וזה שאמר ותחלף את משכורתי עשרת מונים, דהיינו עשרה מן זה ועשרה מן זה. ובאלו העשרה היה משתדל אחר הקב"ה והיה מברך אותו, ומכל מה שהתנה לבן עם יעקב חזר בדבורו, ולקח מיעקב הכל, עד שהקב"ה רחם עליו, ולקח משל לבן בזרע... (שם רצו, וראה עוד יעקב-המקלות)

ורחל יראה שלא יתנו (התרפים) עצה להרע ליעקב, ומשום בזיון עבודה זרה נתנה אותם תחתיה, עד שלא יכלו לדבר, כי כשמתקנים אותם לדבר מטאטאים ומרביצים לפניו... ומשום זה נעצר לבן ג' ימים, שלא היה יודע שברח יעקב, שכתוב ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. ואמר רבי יהודה הכין עצמו בב' דברים, שנתאזר בכל הכשפים שהיה לו, ונתאזר בכלי זיין כדי להאביד את יעקב מן העולם, שכתוב ארמי אובד אבי, כיון שראה הקב"ה שרוצה להאבידו, מה כתוב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. והיינו שכתוב יש לאל ידי לעשות עמכם רע, במה בטח כל כך, שבטח בהכשפים שבידו. בא וראה לבן הלך ביום אחד דרך שבעה ימים שהלך יעקב, כדי לעקור אותו מן העולם, א' משום שהלך ממנו, וא' על התרפים שגנבו ממנו, ואף על פי שרחל עשתה זה, מכל מקום נענשה שלא גידלה את בנימין מפני הצער של אביה, ואף על פי שנתכוונה לטוב... 

רבי יצחק אמר, כל התוכחה הזאת שהיתה ליעקב עם לבן החזירה את לבן בתשובה להודות להקב"ה, שכתוב ראה אלקים עד ביני וביניך. בא וראה, כתוב אלקי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, שחזר אותו רשע לסורו...

אמר רבי יוסי, ודאי שלקיום כראוי נשבע יעקב כך, כלומר, שכן צריך להיות. ויעקב הסתכל בדבר, אמר, הרי לבן כבר אמר אלקי אברהם ועזב את אבי, אני אשלים את הכל, מיד וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, כדי להכלל בדין, כדי לעמוד בפני לבן. (שם שעח)

ובכל עשרת מיני כשפים וקסמים מהארת הכתרים התחתונים עשה לבן כנגד יעקב ולא יכול לו, זה שכתוב ותחלף את משכורתי עשרת מונים וגו', כי כולם עשה לבן כנגדו ולא עלה בידו להרע לו, מה הם מונים, כתרגומו מינים, וכתוב לשעירים אשר הם זונים אחריהם, מונים הם מינים כמשמעו, ועשרה מיני כשפים וקסמים בכתרים התחתונים וכולם עשה לנגדו. (וישלח לד)

ספרי:

ארמי אובד אבי, מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאובד, ומעלה על לבן הארמי כאילו איבדו... (תבא שא)

פרקי דרבי אליעזר:

רב הונא אמר, הכל צפוי לפני הקב"ה, קודם שבא יעקב לחרן מה עשה הקב"ה, שלח מגפה בצאנו של לבן, ונשתיירו מעט מהרבה, מה שהיתה רחל רועה... שנאמר ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות, הנותרות מן המגפה, ויברך ה' אותך לרגלי, זכו רגליו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן, מכאן אמרו, יש רגל מברכת בית ויש רגל מחרבת בית. והיתה רגל יעקב מברכת, שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי, וכן אמר לבן ליעקב, נחשתי ויברכני ה' בגללך. כששמע לבן את שמע יעקב בן אחותו וכח גבורתו שעשה על הבאר, רץ לקראתו לנשקו ולחבקו, שנאמר ויהי כשמע לבן את שמע יעקב וגו', ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה וגו', וכי אחיו היה, ללמדך שבן אחותו של אדם קרוי בנו, ובן אחיו של אדם כאחיו. ומנין אנו למדים, מאברהם, שאמר ללוט אל נא תהי מריבה כי אנשים אחים אנחנו... התחיל יעקב לעבד באשה שבע שנים, לאחר שבע שנים עשה ז' ימים משתה ושמחה, ולקח את לאה.

...ועוד אמר רבי אליעזר, ברח יעקב לבא אל לבן, וברח לצאת מפני לבן. ברח לבא אל לבן, שנאמר (הושע י"ב) ויברח יעקב שדה ארם, ברח מפני לבן, שנאמר (בראשית ל"א) ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. למה ברח, אמר לו הקב"ה, יעקב, איני יכול לשכון שכינתי עליך בבית לבן, אלא שוב אל ארץ אבותיך וגו', לפיכך ברח. ולקח לבן כל אנשי ביתו ועירו גבורי כח ורדף אחריו להשיגו ולהרגו, ירד מיכאל ושלף חרב אחריו ובקש להרגו, אמר לו אל תדבר עם יעקב וגו', השכים לבן בבקר וראה כל אשר ליעקב, ואמר לו כל אלו משלי, הואיל ולקחת את כל אלה, למה גנבת את אלהי, התרפים שהייתי משתחוה להם. לפיכך גנבתם רחל, שלא יגידו ללבן שברח יעקב, ולא עוד אלא להרחיקם מבית אביה...

יעקב כרת ברית עם עמי הארץ, שאמר לו לבן אני יודע שהקב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל, כרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין ארץ ארם, והציב לו מצבה, והביא את בניו עמו בשבועה... (פרק לו)

כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, הארי זה לבן שרדף אחרי יעקב לחטוף את נפשו, הדוב זה אחיו... (פרק לז)

מדרש רבה:

ויהי כשמע לבן וגו', אמר, אליעזר פסול הבית היה, וכתיב ויקח העבד עשרה גמלים, זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה, וכיון דלא חמי אפילו אפיסתקיתי, ויחבק לו, אמר דנרין אינון ואינון בחרציה (בחגורתו), כיון דלא אשכח כלום וינשק לו, אמר דילמא מרגליות אינון ואינון בפומיה, וכיון דלא חמא כלום, אמר לו יעקב, מה אתה סבור ממון אתית טעון, לא אתית טעון אלא מילין, ויספר ללבן וגו'. ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה, אמר לו מלך הייתי סבור לעשותך עלי, וכדין דלית גבך כלום, אך עצמי ובשרי אתה, הדין גרמא אנא מחלק לך. (בראשית ע יג)

ויאהב יעקב את רחל, בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין, לפיכך אני מברר עסקי עמך, ויאמר אעבדך ברחל בתך, ברחל ולא בלאה, בתך, שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל, קטנה, שלא תחליף שמותן זו בזו... (שם שם יז, וראה עוד: לבן)

ויאמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך וגו', ניסיתי ובדקתי וברכני ה' בגללך... ירד יעקב אצל לבן ובאת ברכה לרגלו, שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי... ויאמר לבן הן לו יהי כדבריך, אמר רבי חייא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו י' פעמים למפרע, שנאמר הן לו, ורבנן אמרי ק' פעמים, שנאמר ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים... ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות, ריש לקיש אמר נותרות מהנהון בישין מהנהון עקרון מהנהון קווסרין... (שם עג ו וז)

כי מששת את כל כלי מה מצאת, אמר רבי סימון בנוהג שבעולם חתן שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד, אפילו סכין אחד, ברם הכא מששת את כל כלי, אפילו מחט אפילו צנורא לא מצאת... (שם עד ז)

מדרש תנחומא:

...ללמדך שלא היה מתעצל אלא מתייגע בכל כחו, ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, מהו עשרת מונים, עשרה פעמים אינו אומר, אלא עשרת מונים, אמר רבי אבא עשרת מונים ק' פעמים, פעם מן עשר עשר. רבי חייא אמר ק' פעמים מן ק' כך היה מתהפך עליו... מה היה לבן עושה, כשהיו הצאן מעוברות היה אומר כך, וכשם שהיה אומר כך היו יולדות, שהיה הקב"ה מחליף את העקודים לנקודים ואת הנקודים לעקודים, שנאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים, והדעת הזו היה מתהפך עליו שלא יהיה בידו כלום, והיה הקב"ה רואה באיזו דעת האחרונה עומדין, והיה אומר למלאך צור אותם כדעת האחרונה, שכך אמר הכתוב, ולא נתנו אלקים להרע עמדי... (ויצא יא)

ראה עוד: יעקב-כללי, וישלח ד.

מדרש תנחומא הקדום:

וכן אתה מוצא בשעה שיצא יעקב לארם של לבן לא דבר עמו הקב"ה, והיה יעקב מהרהר ואומר, כך הניחני הקב"ה, לא כך אמר לי הקב"ה והנה אנכי עמך, ידע הקב"ה מה הרהר בלבו, אמר לו הקב"ה אתה מבקש שאהיה עמך, הפרש עצמך מלבן הרשע ואהיה עמך... (ויצא כא)

ויאמר יעקב אל לבן שלחני, ואם אין אתה מבקש לשלחני, שלא ברשותך אני הולך לי, אמר לו לבן בכל הבנים שהולדת לא אמרת לי שלחני אלא ביוסף, אמר לו שהוא יפרע מעשו הרשע, לפיכך שלחני ואלכה. ויאמר אליו לבן נחשתי, באותו יום על רגליו של יעקב מצא שימא שהוא למזל, לכך הוא אומר נחשתי... (שם כד)

ראה עוד: יעקב-כללי, וישב ח.

מסכת כלה:

...אלא קרא אזכותיה דיעקב מהדר, וירץ לבן לקראתו, בעי לנשוקיה ולא שבקיה, חבקיה הדר לנשקיה, ונקיף ליה לסתיה, דייקא נמי דכתיב וינשק, ולא כתיב וישק... (פרק ג)

ילקוט ראובני:

תדע כל הבטחות שהבטיח הקב"ה ליעקב בבית אל הכל נודע לשרו של עשו שהוא סמא"ל, ובשביל שהיה הכל בחלקו, וסטרא אחרא שולט על הישן שהוא סטרא דמותא כשהוא חלש... וכיון ששמע וראה במה שעבר בין יעקב והקב"ה, וחרה לו, מיד ותכף וילך ארצה בני קדם. וזאת היא העצה שנתנו לו עז"א ועזא"ל, ואמרו לו, תדע שאפוטרופוס של יעקב למד לאברהם זקינו תרי"ג מצוות שעתיד לפרסומי על ידי משה... ונאסר להם לקחת שתי אחיות בחייהן, וכוונתו של יעקב לבא לקחת לבנות לבן, תלך ותשתדל לפתה את לבן שיתן לו שתי בנותיו לנשים, ואולי בעבור זה ימאס בעיני השם, וכל כך השתדל והמציא סבות שלא יחזור יעקב לבית אביו, עד שכל תולדותיו יוולדו בחוצה לארץ, ואם תעשה כך תוכל לו. (בראשית ויצא)

ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, אתא יעקב ללבן ואתעבד עבד לגביה, הדא הוא דכתיב אעבדך שבע שנים ברחל בתך, ובא סיבה דאחלף ליה באחותה, עבד שבע שנין אוחרנין ואפקא תרין טיפין דזרק אדם באתר נוכראה וכו', ואפיק לן מן לבן הארמי. (שם)

אעבור בכל צאנך וגו', תתקע"ד דורות היו מגולגלים בצאן לבן, ואחר כך הוליכם יעקב למצרים, ומשם זכו להתגלגל במין אנושי, ולכן היו ישראל פרים ורבים מאד במצרים. (שם)

ויען יעקב וגו', כשרדף לבן אחרי יעקב ובקש לעקור את הכל, באה מדת הפחד לעקר את לבן וללחום עמו, כי בכח עליון היה בא לבן הארמי, ולא יהא קל בעיניך, שאמרה תורה ארמי אובד אבי, כי לבן בקש לעקר את הכל, שורש וענף, וכשראה יעקב שמדת הפחד בא לסייעו, נתגבר והתחיל להראות גבורה ותקיפות אל לבן, וזה שאמר הכתוב ויחר ליעקב וירב בלבן, ואם יעקב היה חלש, היאך עשה מריבה עם לבן... (שם)

תרגום יונתן:

והוה כד איתכנישו רעייא בעיין למשתן ענא ולא הוו יכלין, ואמתינו תרין ותלתא יומין דילמא תטיף בירא, ובכן אתנו ללבן ביומא תליתאה ארום ערק יעקב. (בראשית לא כב)

רש"י:

והיה שכרי - אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים וכו', ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אלו היו שם מתחלה, ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן. וענתה בי צדקתי - אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי, שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים. (שם ל לב ולג)

הנותרות - הרעועות שהן החולות והעקרות, שאינן אלא שירים, אותן מסר לו. (שם שם לו)

והנה העתודים - אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מהעדר המסור ביד לבן לעדר שביד יעקב. (שם לא י)

רמב"ן:

לא ספר הכתוב שהיה יעקב עובד אותו, ויתכן כי מעת שאמר וישק את צאן לבן אחי אמו לא יצא הצאן מידו, כי בראותו את רחל כי רועה היא חמל עליה, שלא תשוב לרעות צאן עוד... ואפשר עוד לומר כי לבן דבר בערמה, אמר לו מתחלה כי עצמו ובשרו הוא ויחמול עליו כאשר יחמול האדם על עצמו ועל בשרו, וכאשר ראה שהיה יעקב מתעכב שם מתפרנס מאשר ללבן, אמר לו הכי אחי אתה ותעבדני חנם, כי ידעתי כי מעתה תעבוד אותי, כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים, וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני בחנם בלא משכורת שלימה, והגידה לי מה תבקש... (שם כט טו)

אם כה יאמר - כי מתחלה נתן לו שני המראות נקודים וטלואים, גם החום בכשבים, וחזר בו לתת מראה אחר, והיה מחליף אותו בכל שנה, והיו הצאן יולדות כן, ולא היה זה במקלות, כי הוא יספר להם מעשה השם הגדול שעשה עמו להפליא מדי שנה בשנה... גם יתכן שהיה מחליף את משכורתו אחרי שהיו הצאן מעוברות, והיו יולדות כרצון יעקב, כאשר ישר בעיני היוצר לעשות... (שם ל ח)

ויברכני ה' בגללך - בעבורך ובזכותך, כי איש צדיק אתה, ולשון נחשתי נסיתי... ויש אומרים שהיה מנחש בתרפים, ויעקב אמר ויברך ה' אותך לרגלי, לא רצה לומר בגללי דרך ענוה, כי מעת שבא רגלי בביתך היית מתברך. (שם ל כז)

אשר היה מקנך אתי - רש"י, כלומר אתה ידעת כמה היה מקנך כשבאו אתי... או נפרש אתה ידעת את אשר עבדתיך, כי בכל כחי עשיתי, וידעת את אשר היה מקנך אתי, כי ימים רבים הם, וידעת כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב מאד, שלא כדרך כל הארץ, רק ברכת ה' היא תעשיר, אשר באה מעת באה רגלי בביתך. אעשה גם אנכי - עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני, וצריך אני להיות עושה עמהן לסומכן, ולא מצאנו שיהיה ליעקב צאן, ולא שירעו אותם בניו הקטנים... ואין כל זה נכון, אבל פירוש מתי אעשה גם אנכי לביתי, מתי אעשה אנכי לביתי כאשר עשיתי גם לביתך... (שם שם כט ול)

נקוד - ...ולפי דעתי כל נקוד וטלוא בכבשים וכל חום בהם היה שכרו, שהרי לא עשה במקלות מראה חום... ופירוש הכתוב הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל חום בכבשים, והסר טלוא ונקוד בעזים והיה שכרי, ג' המראות בכבשים והשנים בעזים. (שם שם לא)

ויסר - ספר הכתוב כי יעקב אמר סתם הסר משם טלוא ונקוד בעזים, ולבן חשש לזרע האב, והפריש הזכרים והנקבות, והפריש אפילו העקודים אשר להם לובן מעט ברגליהם במקום העקודים, והפריש בכבשים כל אשר לבן בו וכל חום, ואם יהיה כל אשר לבן בו לומר שהפריש בתישים ובעזים כל אשר לבן בו, מראה לבן, בין עקוד בין ברוד, יהיה וכל חום מוסיף על המראות הנזכרות... (שם שם לה)

רד"ק:

אעבדך שבע שנים ברחל - לבד ערך בגדים ומחיתי... (שם כט יח)

לא תתן לי מאומה - דבר קצוב, כי אם דרך מקרה וטובת הא-ל... (שם ל לא)

וענתה בי צדקתי - כי בצדק הנהגתי עמך ואתנהג, וצדקתי תעיד בי, שיולידו הצאן רבים כאלה... לו יהי - הלואי שלא תחזור בך, כי חשב בלבו, כיון שהמולידים לא היו כן, הנולדים נקוד וטלוא וחום יהיו מעטים. (שם שם לג)

ואלקי אבי היה עמדי - הוא שונא אותי מקנאתו, כי רכושי רב, ולא משלו אלא כי אלקי אבי היה עמדי והצליח דרכי. (שם לא ה)

עשרת מונים - פעמים - ואמר עשרה שהוא סוף האחדים וראש העשיריות, ורוצה לומר פעמים רבות, ולחז"ל דוקא י', בשנה ראשונה ראה שחלקו רב והחליף אחר כך פעמים בד' שנים ובשלישית עוד פעם. (שם שם ז)

ויחר ליעקב - שלא האמין בו ומשש הכלים שלא כמוסר. (שם שם לו)

רבינו בחיי:

עשרת מונים - החליפו פעמים בכל שנה, שבהמה דקה יולדת ב' פעמים בשנה, ורק בשנה הראשונה עמד בתנאו. (שם לא מא)

חזקוני:

אך עצמי ובשרי אתה - לכן לא ארחיקך כמו שהתרחקת מקרוביך, אחר שרימית את אחיך פעמים, וישב עמו חודש ימים - לנסותו אחר מה שעשה לעשו. (שם כט יד)

ונתנה לך - לשון רבים, לפי שרימהו לא האמינו עד שהבטיחוהו אנשי המקום. (שם שם כז)

נקוד וטלוא - ולא כבש ותיש ועז, ולא עקודים, והוא הסיר גם את אלו, וזו רמאות גדולה, ולכן עשה יעקב את המקלות מפוצלים. (שם ל לב)

עקדה:

לא תתן לי מאומה - דבר קצוב, כי אין הברכה שורה בו, וגם יוכל לחזור בו... (שם ל לא)

כי דלקת אחרי - שהרדיפה תתכן על ה' דברים אם הייתי לוקח דבר משלך, ואתה לא מצאת דבר, או שפשעתי במלאכתי, אך רחליך ועזיך לא שכלו, אפילו על ידי מלאך המות, או שנהניתי יותר מדאי מנכסיך ועלי להשיב העודף, אך אילי צאנך לא אכלתי, או ששלמת שכר גדול מדאי, גם זה אינו כי הייתי ביום אכלני חורב וגו', או שלא היה בינינו חשבון מכוון לשכר, אך עבדתיך י"ד שנה בשתי בנותיך וגו', ועוד לי התרעומת שהחלפת המשכורת... מה אעשה לאלה - אמר לו, יש לי טענה חזקה שלמענה עלי לרדוף, שעלי לעשות חזוק כדי שכל הנכסים האלה ישארו לבנותי ולילדיהן ולא לנכריות, ואף שהיה יכול לטעון נגדו שאת הנכסים האלה רכש לעצמו בעבודתו, קבל דבריו. (שם לא לו ומג)

אברבנאל:

אתה ידעת - לבן רצה לתת רק על העתיד, ויעקב אמר שמגיע לו גם על שעבר, לפי רוב הברכה שהיתה בצאנו, ואין שכרה רק הנשים בלבד. לא תתן לי מאומה - ובכל זאת אני מוותר על שעבר בתנאי דלקמן, שכל הנולדות מעתה האלו יהיו שלו. ויאמר לבן הן - והסיר מיד כל הנקודות וכו', כדי שהנשארות לא יולידו כמותן, וגם הרחיקן ג' ימים, לכן השתמש יעקב במקלות. (שם ל כט ולא)

ויגנב יעקב את לב לבן - שלא הגיד לו מהנזכר למעלה, או עשה מעשיו בהסתר, או לא הגיד לו בשעתו שהוא בורח מעשו, ולכן בטח לבו שלא יברח ממנו. (שם לא כ)

אם אני לא אעבור - אחר הברית עשה תנאי שמחוייבים לבא זה לעזרת זה. לרעה - לעת צרה. (שם שם נא)

ספורנו:

אך עצמי ובשרי אתה - אף על פי שתוכל להתפרנס ברעיה בלעדי, מכל מקום אתה עצמי וראוי שתשב אצלי, וישב עמו - בעבודתו. (שם כט יד)

אשר עבדתיך - לא תייחס תוספות המקנה אל הנחש הנמשך אחר המזל, אבל תייחס לשלמות עבודתי שהיתה שם בקיאות והשתדלות רב במלאכת מרעה הצאן, היה מקנך אתי - שהיו בו נשברות וחולות, וחבשתי הנשברת ורפאתי לחולה כראוי לרועי הבקר, ויברך ה' - אמנם מה שאמרת שברך ה' אותך לרגלי הוא אמת בלי ספק. ועתה - מאחר שהא-ל ברך אותך בשבילי, מתי אעשה - גם אנכי איזה מעשה מבורך מאתי לביתי, כמו שעשית אתה לביתך, ולא יספיק לזה השכר המורגל לרועים. (שם ל כט ול)

לא תתן לי מאומה - שאם ה' נותן לך בעדי חן לא ימעיט המוכן לך. כל שה - יסיר משם רק הקטנים, למען יולידו קצתם בדומה לחלקו. וענתה בי צדקתי - כשתבא לחלק הנולדים תראה שלמות עבודתי, שבשכרה ישנה הא-ל בנולדים, כדי שיהיה בחלקי. ויסר ביום - ותיכף שינה לבן טעמו, והסיר משם הגדולים והקטנים. (שם שם לא-לה)

לא שכלו - היטבתי לך והשתדלתי עבורך, לא אכלתי - אפילו כמנהג הרועים, אנכי אחטנה - טרפה שנטרפה על ידי שגגתי לא הבאתי כי אם שנטרפה באונס, ואף על פי כן מידי תבקשנה, שלא כדין. (שם לא לח ולט)

והצאן צאני - ואם החלפתי משכורתך או שלחתיך ריקם לא הייתי נוטל משלך, כי במרמה בא לידך. ולבנותי - מה אעשה לפרנסן, ואיני חפץ להזיקך, לכן נכרות ברית. (שם שם מג)

 

אלשיך:

את שמע יעקב - ולא אמרה לו רחל שהוא אחיו ברמאות, שאם לא כן לא היה רץ, או בשמעו שמע יעקב בעיר, שגלל האבן ושעלו המים לקראתו, אמר, אי אפשר ששדדוהו בדרך, כי ה' עמו, אלא ודאי החביא את עשרו, ורץ לחבקו. ויספר ללבן, כי אחר שלבן ראה שלא הביא מאומה לא דבר אתו. הכי אחי אתה - ברמאות, ואם כן לא עבדת חודש ימים בחנם, ובמה נתת עיניך. (שם כט יג ויד)

מצאתי חן - עד עתה חשבתי ששנאתני כי רימיתיך בלאה, או אם ברכני ה' בגללך סימן הוא שהיה ברצונו שרימיתיך בלאה. נקבה שכרך - שאין ראוי שתוליך הנשים מבלי שתוכל לפרנסם. אתה ידעת - ואין לך לפחד שלא אוכל לפרנסם, והרי מזלי טוב ממזלך. או אתה ידעת שעבודתי בהשגחה, ואם אני הרועה צאנך שמורים, ועתה אם תתן לי שכר תאמר אני העשרתיך, לכן יהיה השכר בהשגחה מה', היודע הראוי בשכרי. (שם ל כז-כט)

וישם את פניו - לא בדרך הכבושה הארוכה, אלא בדרך קצרה, וכדי שלא יטעה, שם את פניו נוכח הר הגלעד. תקע את אהלו בהר - להלחם אם צריך, ולבן תקע את אחיו - השאירם שם, כי לא רצה לבא עוד בדמים, והלך לבדו אל יעקב. ותגנוב אותי - כעס על שגנב הברכות מאחיו וברח ממנו, ומי יודע מה גנב עתה ממנו וברח, ועוד שבנותיו מסתכנות עתה על ידי חרב עשו, וכשנתנן לו על בלי הגיד לו כי בורח הוא מעשו. וישבע יעקב - ולא רצה שלבן יזכיר שם אליליו בשבועתו. (שם לא כא-נג)

אור החיים:

הסר משם - מדבריו מוכח, שלא יהיה חלקו אלא נקודים וטלואים בכבשים בעזים וחום בכשבים, אבל עקודים אינם חלקו, ומהסמוך משמע שלקח גם העקודים, ונראה כי יעקב בתנאי לא רצה שיקח בחלקו עקודים, וטעמו הוא, כי אם יקח גם העקודים, יצטרך להסירו גם כן מצאן לבן, ומעתה אין סימן הלובן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו, והרי הוא יגע לריק, כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן שבעולם, וחשב שבאמצעות העקוד ימצא שיחמו הצאן לילד גם כן הנקוד והטלוא שהוא לוקח לעצמו, וכמו כן תמצא שאמר הכתוב וישם פני הצאן אל עקוד... והרמאי לבן נתחכם לדעת זו, ונטל הכל, עקוד נקוד וטלוא, עוד נתחכם והסיר כל אשר לבן בו, תפחנה עצמותיו, כי לא כן היה התנאי, שאם כן מנין יצא עקוד או נקוד או טלוא, ומעתה פקע שכרו של יעקב, ומטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טרחו ויצג המקלות, ולקח לעצמו גם העקודים, כי ממה שהסירם לבן, גילה דעתו כי באלה חלק יעקב... (שם ל לב)

וירא יעקב - מקדים ב' דברים שמסיבתם ברח יעקב בלא ידיעת לבן, זולת זה לא היה הולך בלי ידיעתו, או עדיין מתעכב כמה ימים... אלא לצד דברי בני לבן ופני לבן חשש שיגזול ממנו כל יגיעו, כדאמר לקמן, ואם לא היתה באה אליו הנבואה, הגם שהיה שומע דברי בני לבן לא היה ממהר ללכת באותו זמן, עד שיתחכם לקחת רצונו באורך הימים... (שם לא ב)

הגר"א:

והמצפה אשר אמר - הענין של גל ומצפה, לפי שגל הוא ענין גלוי ומצפה דבר סתר, לפי זה אתי שפיר, שלבן אמר אם אני לא אעבור אליך את הגל, שלבן לא יוכל לעבור רק בגלוי, אבל יעקב ללבן היה יכול לעבור בגלוי ובסתר, כמו שאמר אם תענה את בנותי הרי זה בסתר, ואם תקח נשים על בנותי הרי זה בגלוי, לכך אמר לו ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת. (קול אליהו ויצא)

מלבי"ם:

אך עצמי - אם רבקה אוהבת רק אותך, גם אני אגן עליך. הכי אחי אתה - פועל פשוט אם לא התנה מקבל שכר כמנהג, אבל כקרוב יוכל לתבע שכר בלי שיעור. (שם כט יד וטו)

טוב תתי אותה לך - ולבן נשמט מכל התנאים, ואמר לו שלא יעבד כלל עבור בתו, רק ישב עמו והוא יכלכלנו, ויעקב לא הבין זאת. (שם שם יט)

נחשתי ויברכני - כל הברכה בשבילך, ואם תלך מכאן תתבטל, ואם כן נמצא שלא עבדת אצלי כלום בשביל הבנות. ויאמר - עוד את בנותי נתתי לך בחנם, ועתה פרש מה שכר אתה רוצה... ואם כן אין לך רשות להוציא את בנותי מן המדינה. (שם ח כז וכח)

הסר משם - לא כרוב המפרשים, אלא שיעקב יקח עתה כל נקוד וטלוא וחום בכשבים, וזה שכרו, ויסר - ותיכף רימה אותו, שלקח כל האמורים לעצמו, והוסיף לקחת גם עקודים וברודים, כדי שיוכל תמיד להחליף את משכורתו, ולומר לאלה התכוונתי. (שם שם לב ולה)

ויקם יעקב - יספר איך עשה יעקב בחכמה, שלא ירגיש שום אדם שהוא בורח שלא מדעת לבן, כי דרך הבורח שישלח תחלה את רכושו, והוא לקח את בניו ואת נשיו תחלה ואחר כך נהג את מקנהו, ב' דרך הבורח לצאת בהחבא, והוא הרכיבם על הגמלים, ג' דרך הבורח למכר צאנו ובהמותיו ולצרור הכסף בידו, והוא נהג את מקנהו, ד' שאמר לכל בפרהסיא שהולך כדי לבא אל יצחק אביו, ועל ידי כן האמינו כולם שהולך מדעת לבן. (שם לא יז יח)

ויחר ליעקב - אחר שראה שממשש על גנבות אחרות, וראה שגם התרפים לא נמצאו, מבואר שמחפש עלילות... (שם שם לו)

העמק דבר:

כאשר ילדה רחל - בפשט משום שעד כה היה ירא שלא יעכב לבן את רחל, באשר לא זכה להוליד ממנה, וירצה להשיאה לאחר. (בראשית ל כה)

נקבה שכרך - שהבין, מפני שיעקב אינו משיב מאומה, שאין הדברים מתקבלים אצלו, מה שאמר ויברכני ה' בגללך, דמשמעו רק בזכותו, ואם כן אין מגיע לו רק טובת הנאה, ויעקב ידע שלא כן הוא, אלא שכר עבודה הוא מבקש, על כן חזר ואמר נקבה שכרך. (שם שם כח)

היה מקנך אתי - בשמירה יתרה, יותר מעבד נאמן לאדונו, שהיו אצלי בחסד ורחמים, וזה גרם כי גדלו יותר בטוב. לרגלי - לא בשביל זכותי לבד, אלא בשביל עמלי והשגחתי היתרה סייע הקב"ה. (שם שם כט ול)

לקח יעקב - שכל הצאן שילדו נקודים וטלואים על ידי תחבולה זו גנבה היא, ולאבינו המה, ב' אפילו יהיה גוף הצאן של יעקב, הכבוד שהשיג במסחר הצאן עוולה בפני עצמה, שמבלה זמנו בעסקיו ואינו שומר צאן לבן באמונה. (שם לא א)

ויברח הוא - ובטח שלא יוודע ללבן, אמנם טוב היה אלו לא הסתיר ממנו, ולא הגיע לגנבת התרפים, שגרמה לו רעה רבה, וכן דרכי ישראל, שה' מפר עצתם ומצילם בדרך אחרת, שלא חשבו עליו. (שם שם לא כא)

ותגנב - על ידי שנהגת בבנותי כך, הודעת שאינך מוקירן, למה נחבאת - משראה כליו עמו, אמר, שהכין את הבריחה מזמן, ומסתמא גם גנב מכלי לבן. (שם שם כו)

ויען יעקב - יעקב שתק, אבל לבן רצה לכרות ברית, ולזה צריך תוכחה, על כן משכו לבן לריב. (שם שם לו)

משך חכמה:

ויחן את פני - ...אבל יעקב שמטתו שלמה, ודי לשכינה בזרעו, קבע תחומין, והבדיל עצמו מהאומות, וגם לא הקריב את לבן לאמונה, וזה שאמר, בטח בדד עין יעקב. (שם לג יח)

שם משמואל:

וקום ברח לך אל לבן וגו', לכאורה הלא היכולת בידו לרדוף אחריו, ושם לא יהיו לו שום מצילין, ויותר טוב שישאר בביתו של יצחק. ויש להבין את הסבה שעשו לא רדף אחריו לשם. ונראה דכל אדם איך שהוא בעצמו, כך הוא מחזיק את חברו, אם צדיק צדיק, ואם רשע רשע. ולכך רבקה חשבה, שאף שבית לבן הוא מקום כישוף, ששום אדם עוד לא ניצל ממנו, אף על פי כן יעקב בצדקתו יתקומם נגדו ויתגבר עליו, אבל עשו שהיה רשע, חשב שיעקב לא יעמוד בבית לבן, ולבן יגבר עליו שיהיה רשע, וכמו שהיתה מחשבת לבן, שבקש לעקור את הכל, ואם כן על ידי זה יתקיים והיה כאשר תריד ופרקת עולו, ויחזרו הברכות אצלו. (תולדות תרע"א)

שלחני ואלכה וגו', פירש"י, כיון שנולד שטנו של עשו וכו'. ויש להבין, הלא היו עוד ליעקב אבינו לעשות כל הבירורין שעשה אחר כך במקלות וכו'. ויבואר על פי האריז"ל בענין גלות ישראל, שהיא רק לברר את הניצוצות הקדושים, ואם לא חטאו ישראל היו כל הניצוצות הקדושים באים אליהם מרחוק לארצם, וזו גופא היתה כוונת יעקב אבינו ע"ה אחר שנולד יוסף ששולט למרחוק, חשב שיהיה בכחו למשוך כל הניצוצות שמה לארץ ישראל... אך יש להבין דבתחלה מה כסבור ובסוף מה כסבור. ויש לומר דמה שניחם אחר כך והמתין על בנימין, דיותר ממה שרצה יעקב לברר את הניצוצות הקדושים מלבן, רצו חלקי הקדושה שבלבן להתברר ממנו ולבא ליעקב להמשך אחריו. ומובן שהבירורים שעושים בארץ ישראל יותר טובים מהבירורים בחוצה לארץ... ואחר שראה יעקב שלבן רוצה שיתעכב עוד בחרן, הבין שעדיין אי אפשר שיבואו הניצוצות לארץ ישראל... ומזה הבין שעדיין חסר לו בנימין... (ויצא תרע"א)

במדרש רבה וישכב במקום ההוא, רבי יהודה אומר כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב, ורבי נחמיה אמר כאן שכב, אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב... נראה דרבי יהודה סובר שקנין שלימותו היה בבית עבר, עוד טרם בואו לבית לבן, שלגודל הכשפים והטומאה שבבית לבן, לא היה יכול להחזיק שם מעמד, אלא מחמת שנשתלם מקודם בבית עבר, ולכן עכשיו ינוחו יגיעי כח. ורבי נחמיה סבר, שהשכיבה לא היתה מפני שכבר הגיע לשלמותו, רק הכנה על היותו אחר כך בבית לבן לקנות שם שלימותו, וכפשטא דקרא, שהחלום היה הכנה לכך... ומה היה אומר, רבי יהושע בן לוי אמר, ט"ו שיר המעלות שבתהלים... רוצה לומר היה הולך עליה אחר עליה מן שלימות נפשו, עד שנעשה בחינת משפיע, ואז יצא להקרא בשם ישראל... (שם תרע"ב)

לא תתן לי מאומה וגו', נראה שיעקב לא רצה בשכר כזה שיהיה לבן הנותנו, רק שמאליו יבא לו על ידי לידת הצאן, ויובן על פי דברי האלשיך בפסוק ונתן לי לחם לאכל, שתגיע לו השפעה רק על ידי השי"ת בעצמו, ולא על ידי שר הארץ, וזה על ידי לבן. ויש לומר עוד שנותן ומקבל יש להם חיבור וצירוף על ידי שהדבר הניתן מחברם, ויעקב לא רצה להתחבר אל לבן כלל, וזה הפירוש עם לבן גרתי, שהיה תמיד מחזיק עצמו לגר בלתי מחובר ללבן... (שם)

בענין יעקב אבינו ע"ה, שהיה צריך מירוק בעשו ובלבן, כבר אמרנו, מפני שיעקב כלול היה ממדת אברהם וממדת יצחק, על כן מצד מדת אברהם שבו, מדת החסד נצרף בבית לבן... ויש עוד לומר דהנה כתיב ויעקב איש תם, היינו מושל על מדת התם שבו, שהשכיל להיות בטל לגמרי להשי"ת, ולבטל את דעתו ורצונו אליו ית"ש, וכענין שאמרו ז"ל בהמה אדעתא דמרה אזלא, אף שטבעו של יעקב אבינו ע"ה היה לעשות כל עניניו בהשכל ודעת שלמה, ביטל דעתו לדעת ית"ש, ולזה היה הצירוף והמירוק בבית לבן הארמי, שהוא היפוך מדת התם, כמו שפירש"י, כל שאינו תקיף לרמות קרוי תם, והיה צריך ללכת תמיד עם לבן ברמאות, וזה לעשרים שנה, ומכל מקום נשאר במדתו להיות תם עם השי"ת, וזה עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ונתבררה מדתו שהוא איש תם מושל על מדת תם שבו ולבו ברשותו... (שם תרע"ד)

עוד זאת מצינו השתוות גלות יעקב בבית לבן לגלות בבל, בבבל היה עיקר הנסיון בעבודה זרה, וכן בבית לבן שהיה מלא כשפים שהם עבודה זרה, וכן נמי בבבל שם עיקר העירוב טוב ורע כידוע מענין הצלם, ודוגמת זה היה בבית לבן, שיעקב אבינו ע"ה בירר את הטוב מבין הרע לחלקו...

ונראה דיש להבין למה רצה לשוב, הלא עוד היה לו לברר חלקי הטוב מלבן. ונראה על פי המבואר במהר"ל, שענין לויה הוא חיבור של המלוה אל המתלוה, ועל כן יעקב שאמר ללבן שלחני, שפירושו לויה, כבמדרש ויהי בשלח פרעה, והיינו שכוונת יעקב היתה, שלבן יעשה לו לויה, כדי שיתרצה להתחבר עמו, ובזה עצמו תהיה אחת משתי אלה, או שעל ידי שלבן יהיה מחובר לטהור יהיה כמוהו, ויתנוצץ בו רוח טהרה להתהפך לטוב, ואם לא, על כל פנים חלקי הטוב שבלבן ימשכו אחרי יעקב, ובזה היו נעשים תיכף כל הבירורים והתיקונים שבכל שש השנים. אבל באשר מיאן לבן בזה, שוב לא היה רוצה לילך ממנו בלי רשותו, אף שהיה יכול לברח כמו אחר כך, שעדיין היה חסר הבירורים כנ"ל. (שם תרע"ו)

וענין לבן הארמי, נראה שהיה דומה לעוג מלך הבשן, דהנה בזוהר הקדוש, לבן הארמי הוה חרש בחרשין ורב בקוסמין, ואבוי דבעור הוה... ומעתה יובן אשר להכניע קלפות קשות כאלה, עשו ולבן, שהן דומות לקליפות סיחון ועוג, לא היה אפשר אלא על ידי יעקב, כמו שקליפות סיחון ועוג אי אפשר היו להכבש אלא על ידי משה רבינו ע"ה, ועל כן אין תימה מה שהיה ירא יעקב אבינו ע"ה, שלא יתגברו הם עליו וימשכוהו לכל הרעות שבעולם. ויש לומר שזהו הרמז שנרמז לו בחלום, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, לעומת תפילין של ראש ושל יד, שבידו נתנו להעלותם בבית לבן או חס ושלום להורידם... 

ולפי האמור יתבאר עוד, הא דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, רצה יעקב אבינו לשוב, ורק על ידי בקשת לבן נתעכב עוד... דיעקב באמת חשב, דאחר שהוציא משם את שתי המרגליות הטובות רחל ולאה, שהן דוגמת עלמא עילאה ועלמא תתאה והוא המחברם, כבר גמר את אשר עליו לעשות בבית לבן... אך כשהפציר בו לבן להשאר עוד אצלו, והוא היה יודע ומכיר בלבן שהוא שונא לו עד התכלית, ובודאי היה לבן מוחל כל העושר שבא לו לרגלי יעקב כדי שלא יצטרך להביט בפניו, ומזה עצמו שלבן הפציר בו שישאר, הבין שעוד לו לתקן בבית לבן... שעדין היה צריך לענין התפילין לזרעו אחריו... (שם תרע"ח)

ובדוגמא זו יש לומר נמי כאן, דהנה יעקב אבינו אמיתי הוא, והוא היפוך לגמרי מלבן הארמי, לא היה אפשר שיהיה יעקב אבינו אצלו בגלות לפי הנחה הנ"ל, שצריך שיהיה בצד מה השתוות ביניהם, אך באשר לפי הנראה בחיצוניות השיג הברכות ברמאות, אף שלא היה זה ממנו, וכל מה שעשה היה בציווי אמו הנביאה, מכל מקום באשר לפי החיצוניות היה נראה כרמאות... על כן שוב יש במה לתלות שתחול עליו גלות לבן הארמי... ולפי האמור דכל פחדו של יעקב היה מחרשוי וקסמוי דלבן, משום שבחיצוניות היה נראה בו ענין רמאות, יש ליתן טעם על הטמנתו בבית עבר י"ד שנים לעסוק בתורה, שתורה היא פנימיות, ומאחר שהיה טמון בתורה היה נטמן בפנימיות עד שלא היה נחשב כלל שהוא בחיצוניות העולם... (שם תר"פ)

...כאשר אמר לבן ליעקב אם מצאתי חן בעיניך, נתוודע יעקב שעוד יש בו בלבן חלקי קדושה שהם המוצאים חן בעיניו... עד שראה את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום, שמזה הבין שנשלם כל הענין, ומחמת שהרגיש שבאה העת לשוב, על כן בא אליו המאמר שוב אל ארץ אבותיך. (שם תרפ"א)

הנה כתיב ביעקב ויברח הוא וכל אשר לו וגו', ולמה לא יצא בפרהסיא, והרי גם אחר הבריחה היה צריך להשתמש בנסים, ובודאי השכיל שלבן ירדוף אחריו. ונראה דמעשה אבות סימן לבנים, שיהיה להם כח זה לברח על כל פנים מפני כחות החיצוניים, אפילו במקום שאי אפשר להם לעמוד בקשרי מלחמה, והבריחה היא להסיח דעתו מדברים חיצוניים אלו, ולהטמין עצמו בתורה... (בחקותי תרע"ג)

פרי צדיק:

ובזה יש להבין גם שאר הפסוקים, וענית ואמרת ארמי אובד אבי וגו', שבאמת הוא פלא, מה שלא נמצא כזה להזכיר חסדי המקום ב"ה דוקא מה שניצול מלבן, ויותר היה שבח להזכיר שניצול מיד עשו, שבא כנגדו עם ד' מאות איש. אמנם כידוע, שעיקר קדושת יעקב אבינו ע"ה היה בבחינת אמת הקיים לעד, כמו שנאמר תתן אמת ליעקב, וידוע שעיקר שליטת כח האומות על ישראל, כשיש טענה על ישראל, גם כן שיש בהם חסרון באותה מדה שיש באומה זו, אז יוכל להיות להם שליטה עליהם, כדי לבררם במדה זו. והנה על יעקב אבינו ע"ה היה יכול להיות על הגוון טענה קצת, שיש בו נגד בחינת קדושתו בחינת אמת, שעל הגוון היה התנהגותו עם עשו ולבן בדרך רמאות, היפך בחינת אמת, וזה היה כח לבן הארמי, כדאיתא במדרש שהיה רבן של רמאים, ולזה נקרא כאן דייקא בשם זה ארמי, כי על ידי כחו בזה היה לו שליטה וטענה גדולה על יעקב אבינו ע"ה, וכמו שאמר לו שיש לאל ידי לעשות עמכם רעה, היינו על ידי טענה הנ"ל... אך עם כל זה ביעקב אבינו ע"ה עצמו לא היה לו שום שליטה, כמו שנאמר וירא כי לא יכול לו... (דברים תבא ז)

חכמה ומוסר:

הן מתנאי המשכיל החכם לשנא את הרע ולבלי לסבול את העול, וכבר ראינו זאת ביעקב אבינו ע"ה, באמרו אל הרועים הן עוד היום גדול וגו', ונקל לנו לצייר איך לא סבל ושנא את העוול והבלתי צודק, ולא יפלא אפוא כי גדלה חמתו על לבן, עד "ויחר ליעקב וירב בלבן" על העוול, כי מלאו לבו לדלוק אחריו אחר שעבד אותו עשרים שנה, ואכלהו חורב ביום וקרח בלילה וכו'. בכל זאת כיון שענה לו לבן הבנות בנותי וגו', היינו אמת כי עתה המה שלך, אבל אנכי הלא הייתי הגורם לזה, ואם כי טענה חלושה היא עד מאד, בכל זאת ויזבח יעקב זבח וכו', אחרי קראו לכרות ברית, ויקרא לאחיו לאכל לחם, ולא קרא ללבן, בהראותו כי הכל שלו, והראה לו הכנעה רבה, רגע אחרי הראותו את חרון אפו וכעסו הגדול על העוול הגדול... שההתעוררות הזאת היתה מצד החכמה אשר תשנא ולא תסבול עוול, והיא יודעת חוק וגבול, וכיוונה את הנקודה הגבולית תכף ומיד אחרי אמר לבן דבר מה, אם כי חלוש מאד, ויבקש לכרות ברית, ואמרה החכמה להכעס די... (חלק א סימן נ)

ראה עוד: יעקב-כללי, חלק א', ק"ה, וחלק ב' רכ"א.

שעורי דעת:

...ותמוה מאד הדבר, מה זה ראה יעקב אבינו להתנות כל התנאים האלה עם לבן, היש מקום לטעות בכוונתו, הלא הכל יודעים שעל רחל בתו נתכוון בדבריו, ואם נאמר שהכיר כבר בלבן שהוא רמאי, אם כן מה יועילו כל תנאיו, וכמעשה שהיה, שאחרי כל התנאים רמהו. אלא האמת היא, שיעקב בהכירו את כחות האדם, ידע שמדות האדם מתחלקות לכמה מדרגות, וכי נקל לו לאדם יותר לשקר, ואף שהוא יודע שהכל מבינים שהוא משקר, בכל זאת יכול הוא להעיז פניו נגד בעל דינו, כשיש לו איזה אופן ותחבולה שבדבריו לא יהא ניכר שהוא משקר, ואף על פי שאינו יכול להטעות איש, בכל זאת איזה פתחון פה יש לו נגד בעל דינו... (חלק ג פתחון פה, עמוד קלה)

רבינו ירוחם:

...הוא אשר אמר יעקב וענתה בי צדקתי, כל מעשיו של יעקב אבינו היו תמימים ובאמת, כל מעשיו היו באופן של "כיום" שהוא ברור, כל משאו ומתנו עם לבן היה גלוי וברוב בתכלית הודאות... הנה הצאן שלי יהיו רק אלה הנקודים וטלואים, והצאן שלך תסיר משם, כי אינני חפץ בשום אופן שתאמין לי, אלא אני חפץ דוקא באופן כזה, שאם תחשדני אזי תבא צדקתי וענתה בי, אני חפץ בחוזה ברור... אלה הם מעשה אבות ומעשה הצדיקים... (דעת תורה א, בראשית ל לג)

ראה עוד: יעקב-כללי, בראשית כ"ט כ"ה.