(ראה גם: גלות מצרים-ישראל)
ויאמר אנכי הא-ל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך... בראשית מו ג)
ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה, ויברך יעקב את פרעה... ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר ציוה פרעה. ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו, לחם לפי הטף... (שם מז ז והלאה)
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו, אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי, ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים... (שם שם כח)
רבי יוסי אמר, מלך זה יוסף, במשפט יעמיד ארץ, זה יעקב, כי כל עוד שלא בא יעקב למצרים לא היה קיום לארץ מחמת הרעב, כיון שבא יעקב למצרים בזכותו נסתלק הרעב ונתקיימה הארץ. (מקץ יג)
ועל כן הגיע, ויחי יעקב בארץ מצרים, ולא היה שמח, כי בארץ ההיא קשרם של העמים (כל זוהמת העמים כלולה שם, וגם) הספירים של כסא הכבוד... (ויחי ד, ועיין שם עוד, ושמות רמג)
בשעה ההיא נתעורר רוחו של סבא ההוא, בקש רשות וירד למצרים, קרא הקב"ה לכל מרכבותיו והמחנות שלו ומלכם (השכינה) בראשם, וירדו כולם עם יעקב ועם השבטים שלו... (שמות רהע)
והיינו שאמר רבי ייסה, בשעה שנסעו ישראל לרדת בגלות מצרים, יראה ואימה חזקה נפלה עליו, אמר לו הקב"ה ליעקב למה אתה מתיירא, אל תירא מרדה מצרימה. אמר לו מתיירא אני שיכלו בני, אמר לו אנכי ארד עמך מצרימה, אמר לו שוב, מתיירא אני שלא אזכה להקבר בין אבותי, ולא אראה הגאולה של בני והגבורות שתעשה להם, אמר לו ואנכי אעלך גם עלה, אעלך להקבר בקבר אבותיך, גם עלה לראות הגאולה של בניך, וביום ההוא שיצאו ממצרים העלה הקב"ה את יעקב, ואמר לו, קום ראה בגאולה של בניך, זה שאמר וירא ישראל את היד וגו'... (בשלח קצה)
ירידה רביעית שירד למצרים, שנאמר (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה. שמע יעקב על יוסף שהוא חי, והיה מהרהר בלבו, ואמר, איך אעזוב ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה בתוכה, ואלך אל ארץ בני חם, בארץ שאין בה יראת שמים. אמר לו הקב"ה, יעקב, אל תירא, אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה. ושמע יעקב את הדבר, ולקח את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת בנות בניו והביא אותם, שנאמר בניו ובני בניו וגו'... וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש, ויוסף ושני בניו הרי שבעים חסר אחת, מה עשה הקב"ה, נכנס כביכול עמהם, לקיים מה שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה... (פרק לט)
דבר אחר, ואת יהודה שלח לפניו, רבי חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא, חד אמר להתקין לו בית דירה, וחד אמר להתקין לו בית וועד שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו, תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו, היה יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה משנה אותו... (בראשית צה ב)
יעקב אבינו כשהלך אצל פרעה לא יצא מאצלו עד שברכו, ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס ברגלו, מנין, שנאמר ויברך יעקב את פרעה...
ויקרא רעב על הארץ, אמר רבי יהודה בן נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש, ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה לו הקב"ה כמה עלילות וכמה מנגנאות ונמכר יוסף למצרים כדי לירד, ויקרא רעב על הארץ, וכל כך למה, (בראשית מ"ו) ויבא יעקב מצרימה. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, משל לפרה אחת שהיו רוצין למשוך אותה למקולין שלה, ולא היתה נמשכת, מה עשו, משכו את בנה תחלה, והיתה רצה אחריו, כך עשה הקב"ה מנגנאות שעשו אחי יוסף כל אותם הדברים, כדי שירדו למצרים, גם כן כדי שירד גם יעקב, שנאמר (הושע י"א) בחבלי אדם אמשכם. (תהלים קה)
ויברך יעקב את פרעה, מה ברכה בירכו, יתוספו משנותי על שנותיך, רבי שמעון בן יוחאי אמר, יסק נילוס לרגלי וישקה את כל ארץ מצרים, ועלה נילוס והשקה את כל ארץ מצרים, להודיע שהצדיקים ברכה לעולם. (בראשית מז ז)
ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך, אמרו, היה שם עוג באותה שעה יושב אצל פרעה, אמר פרעה לעוג, הלא כך היית אומר על אברהם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד בן, הרי בן בנו משבעים נפש. אמר לו עוג, אברהם עצמו הוא זה, שהיה סבור שהוא אברהם, מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו, התחיל שואלו שאלות, אמר לו בן כמה שנים אתה... (שם שם ח)
ויברך יעקב את פרעה - לא כרש"י, שאין זה מהמוסר לשאול בשלום המלך, כי אם ברכה ממש, כדרך הזקנים והחכמים לברך בעושר וכבוד והנשא מלכותו, ובצאתו נטל רשות, ולחז"ל ברכו בנילוס. (בראשית מז ז)
ויוסף ישית ידו - להשיג חפציך, ולא תצטרך להתעסק עם המצריים הבלתי ראויים לך. (שם מו ד)
ראה יעקב-כללי, בראשית מו ג.
אנכי הא-ל - ...ובאשר יעקב התיירא מרדת מצרים מפני ששה דברים, אמר לו אל תירא, א' התיירא שיתערבו בניו בין המצריים, אמר לו כי לגוי - שיהיו גוי מצוינים, ב' פן יתמעטו, אמר גדול, ג' פן לא תשרה שם האלקות עליו, אמר אנכי ארד עמך מצרימה, ד' פן יקבר שם, אמר ואנכי אעלך, ה' פן ישארו שם בניו לעולם, אמר גם עלה בעת הגאולה, ו' פן ימות יוסף בחייו, אמר ויוסף ישית ידו על עיניך. (שם מו ג)
ויעמידהו לפני פרעה - ולא השתחוה לו, כי היו אורחי יוסף ולא עבדי פרעה... ויצא מלפני פרעה - ולא מעם, שהלך לאחוריו דרך כבוד. (שם מז ז וי)
ראה יעקב-כללי, בראשית ויגש תרל"ב, וויחי תרל"ו ותרל"ח.
בשם מו"ז, ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות למצרים, ופירוש, שהיה צריך לירד מדרגה אחר מדרגה עד למצרים, ועל ידי יוסף זכה לירד למצרים בלי השתנות... (שם ויגש תרל"ה)
ויחי יעקב - אא"ז מו"ר ז"ל אמר, על ידי בחינת אמת יכולין לחיות גם בארץ מצרים, ויעקב היה גם שם בבחינת חיים, שהיא דבקות בשורש ומקור שמשם נמשך חיות, וידע שהמצרים רק קלפה והסתר, והפנימיות היא חיות מהשי"ת... וזה שאמר רש"י בקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו, רצה לברר שהגלות רק הסתר, והכח הפנימי מה', אך אם היה זה נגלה לא היה גלות כלל... (ויחי תרל"א)
במדרש, פרשה זו סתומה... ופירוש הדבר אחר הוא גם כן, שלפי שסתם ממנו כל הצרות לכן היה הגלות, כי כל ימיו של אבינו יעקב שהיה בצער, היה הכל בעבור בני ישראל, ואם היה סובל צער בי"ז שנים הללו בארץ מצרים, לא היו צריכין לגלות כלל, אבל השי"ת חס על הצדיק... (שם תרל"ח)
שבע עשרה שנה - י"ז גימטריא טוב, שיעקב בירר כל התערובת, שעיקר גלות מצרים היה לברר תערובת טוב ורע, ועל זה נקרא כור הברזל, ויעקב לא היה בו מגע רע אפילו במצרים, וזה ההכנה לגאולה. (שם תר"ס)
ונראה דהא דאנו אומרים וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, ובפשיטות משמע דיבור של שכינה, אך זה אינו מפורש כלל בכתוב שיהיה ציווי ללכת למצרים, אלא כלפי שיעקב אבינו היה מפחד מלירד למצרים, היה דבר ה' אליו אל תירא וגו', ואדרבא נסיעתו לבאר שבע היתה קודם הדבור הזה, ובמדרש שהלך לשם לקצוץ ארזים להביאם למצרים. ומפי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שמעתי לפרש, דהנה הגלות תחת יד אומה אי אפשר אלא כשיש קצת השתוות ביניהם על חטאים, ועל כן יעקב אבינו שהיה בתכלית הקדושה, אי אפשר שיהיה בגלות מצרים ערות הארץ, אלא שבמדרש (צ"א) שמעולם לא יצא מפי יעקב דבר של בטלה, אלא זה שאמר לבניו למה הרעותם לי וגו'. והנה ברית המעור וברית הלשון מכוונים, על כן מפאת דיבור של בטלה זה, היה אפשר שתשלוט בו גלות מצרים, ובזה יש לפרש אנוס על פי הדבור, על דבור זה שיצא מפיו לבטלה. (ויצא תר"פ)
ויחי יעקב בארץ מצרים, מבואר בזוהר הקדוש, דאותן י"ז שנה היה ברום המעלות מאד. נראה כמו שהלך יעקב אבינו לבית עבר י"ד שנה קודם לכתו לבית לבן כדי לקשר את עצמו בתורה, שלא יתקלקל חס ושלום בבית לבן, כמו כן היה י"ז השנים במצרים, כדי שיתקשרו ישראל על ידי אמצעות יעקב בקשר חזק ואמיץ, שלא תזיק להם הגלות חס ושלום... (ויחי תרע"א)
ובמה שכתבנו יובן צורך ירידת יעקב למצרים, אף שלא היתה לו שמה גלות כלל, אדרבא, כאן היו עיקר שנות חייו. דהנה כתב האריז"ל דקליפת מצרים היא שכחה, והיינו דהקליפה ההיא משכחת מן האדם כל התפעלות וכל רעיון טוב, ועל כן פרעה ומצרים, אף שבשעת המכות התפעלו ונכנעו, אך ברגע כאשר סרה המכה שכחו מה שראו. והנה בגלות מצרים היתה הקליפה ההיא תוקפת בכח על לבב בני ישראל, להשכיחם כל רעיון והארה אלקית וקבלת האבות, והיו צריכין ישראל לחיזוק ביתר שאת, ועל כן יעקב שהוא היה עץ החיים דלא תשתני ולא תתהפך לעלמין, הוא היה ממש היפוך מצרים, ובהיותו שמה התיש כח הקליפה ההיא... (שם תרע"ב)
ומבואר עתה מה שכתוב לשון ויחי ולא ויהי, ופרט בארץ מצרים, ולהורות בזה שיעקב המשיך חיות חדשה בלב ישראל, והאיר עיניהם על ידי רזין חידושין דאורייתא, נגד טומאת מצרים כנ"ל, ודוקא בארץ מצרים אחרי שנשלמו שבעים נפש... (שם תרע"ג)