(ראה גם: אדום, ישראל-ועמים, עשו)
ויאמר ה' לה, שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבד צעיר. (בראשית כה כג)
ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך. וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו, ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי... (שם כז מ)
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך. וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד ויצר לו, ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה... וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו... (שם לב ד והלאה)
וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש, ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות. וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים. והוא עבר לפניהם, וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו, ויבכו... ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, ויאמר למצא חן בעיני אדוני. ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי, כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני. קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלקים וכי יש לי כל, ויפצר בו ויקח. ויאמר נסעה ונלכה, ואלכה לנגדך. ויאמר אליו אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי, ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. יעבר נא אדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי, לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, עד אשר אבא אל אדוני שעירה. ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי, ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדוני... (שם לג א והלאה)
ובא וראה, יעקב היה יודע שעשו היה לו להתדבק באותו נחש העקלתון, ועל כן בכל מעשיו היה נמשך עליו כנחש עקלתון אחר לעומתו, בפקחות ובמרמה, כן צריך להיות. וזהו עולה כמו שאמר רבי שמעון, מה שכתוב ויברא אלקים את התנינים הגדולים זהו יעקב ועשו, ואת כל נפש החיה הרומשת אלו שאר המדרגות שביניהם, ובהכרח שיעקב עשה עצמו חכם כנגד נחש האחר ההוא... ומשום זה מקדימים עצמם ישראל ומתחכמים אליו בחכמה במרמה כדי שלא יוכל להרע ולשלוט, ועל כן יעקב שהוא בסוד האמונה, כל מעשיו כלפי עשו היו, כדי שלא ליתן מקום לנחש ההוא לטמא המקדש, ושלא יקרב אליו, ושלא ישלוט בעולם... (תולדות ל, ועיין שם עוד)
בא וראה, פעם אחת היה יושב רבי שמעון ושאר החברים, בא לפניו רבי אלעזר בנו, אמרו לו לרבי שמעון דבר גדול יש לנו לשאול ממך בענין יעקב ועשו, איך לא רצה יעקב לתת לעשו נזיד עדשים עד שמכר לו הבכורה שלו, ועוד שאמר עשו ליצחק אביו ויעקבני זה פעמים, איך אפשר זה שיעקב ירמה את עשו... (שם עז, וראה עוד יעקב-והבכורה)
לשון רמיה, שהנחש רמה את אדם ואשתו והביא עליו רע ועל העולם, ואחר כך בא יעקב ולקח משלו את כל אלו הברכות... חצי גבור שנונים, זה עשו שנטר שנאה ליעקב על אלו הברכות, כמו שאתה אומר וישטום עשו את יעקב על הברכה וגו'... (שם קמג, ועיין שם עוד)
ובא וראה, כאשר יעקב נתעורר אל סמאל שהוא מדרגת עשו, וסמאל רב והתאבק עם יעקב, ויעקב נצח אותו בכמה אופנים, נצח הנחש בערמה ובמרמה, ולא נוצח רק בשעיר, (היינו שני השעירים שהגיש ליצחק אביו, שבהם ניצח את עשו שהוא דרגא דנחש), ואף על פי שהכל אחד, מכל מקום נצח עמו כמו כן גם את סמאל בנצחון אחר... (שם קצה, ועיין עוד יעקב-והמלאך)
ואמר רבי אלעזר, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', מה ראה יעקב שבקש ללכת לדרכו כשנולד יוסף, ומטרם שנולד יוסף לא בקש כלל ללכת לדרכו, אלא כבר בארוה, שראה שנולד שטנו של עשו, כי יוסף הוא שטן של עשו, שנאמר והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש. (ויצא רלח)
בא וראה, שיעקב היה עושה כל כך כלפי עשו בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עמו בערמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, כמו שכתוב בתחלה בכורתי ואחר כך ברכתי (שאותיותיהן שוות), וכל זה היה כדי למשול עליו בדרך הישר כראוי לו. (שם רפא)
וישלח יעקב מלאכים, אמר רבי אבא, וכי למה נתעורר יעקב אל עשו, הלא מוטב היה לשתוק ממנו, אלא אמר יעקב, יודע אני שעשו חרד על כבוד האב, ולא הרגיזו לעולם, ויודע אני, הואיל ואבי חי איני מפחד ממנו, לכן עתה, כל עוד שאבי חי אני רוצה להתרצות עמו. מיד הזדרז וישלח יעקב מלאכים... (וישלח טו)
דבר אחר, טוב נקלה זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו וישלט עליו, ויתקיים בו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'. ועתה עוד לא היה זמנו כלל, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים, על כן היה עתה נקלה, ולאחר כך אותו מתכבד יהיה אז עבד לו, אותו שיהיה אז חסר לחם יהיה עבד לאותו שנתנו לו רוב דגן ותירוש. על כן, משום שידע יעקב שהוא צריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה, ויותר חכמה וערמה עשה בזה מכל מה שעשה מעולם נגד עשו. ואילו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבא לזה, אבל יעקב עשה את הכל בחכמה. מיד פתח יעקב להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו, כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים כמו שאמרנו...
אמר רבי יהודה, מה ראה יעקב ששלח אל עשו, ואמר עם לבן גרתי. אלא לבן הארמי קול הלך בעולם, שעוד לא היה אדם שינצל מידיו, כי הוא היה מכשף שבמכשפים וקסמים יותר מהם, ועם כל זה לא יכול ליעקב, והוא רצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב ארמי אובד אבי... ואם תאמר שלא עלה מזה בידי כלום, ויהי לי שור וחמור, אלו הם שני גזרי דינים (מזיקים), שבשעה ששניהם מתחברים יחד, אינם מתחברים אלא להרע לעולם, ומשום זה כתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו... כך אמר יעקב עם לבן גרתי, עשרים שנה נתמהמהתי עמו, ואני מביא נחש להרוג בני אדם, שמע עשו אמר ווי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרגני יעקב בפיו, (שחשב שניצח את לבן, ודאי כחו גדול). התחיל לצאת לקראתו ולהתרצות עמו.
כיון שראה אותו מה כתוב, ויירא יעקב מאד ויצר לו, כיון שקרב אליו, התחיל לכרע ולהשתחוות לפניו, אמר עשו אם היה לו כל כך כח היה משתחוה לפני, התחיל להתגאות... (שם יט, ועיין שם עוד)
אמר רבי יצחק, נאה ליעקב שהיה קדוש, שיאמר שנטמא בלבן ובכשפיו... אמר לו רבי יוסי, אף על פי שאמר רבי יהודה אני מתרץ לך, שהנה כתוב אנכי עשו בכורך, וכי נאה הוא לצדיק כיעקב שיחלף שמו בשם של טמא, אלא באנכי טעם מפסיק, אף כאן ויהי לי שור וחמור, לאמר אל תשים לבך ורצונך לברכה ההיא שברכני אבי שנתקיימה בי, הוא ברך אותי ברוב דגן ותירוש, הרי לא נתקיים בי, כי לא אצרתי אותם, אלא ויהי לי שור וחמור... עם לבן גרתי כגר, שלא היה לי שום בית... וכל זה שלא יסתכל ביעקב לקנאותו על הברכות ויקטרג עליו... באנו אל אחיך, ואם תאמר שחזר בתשובה, לא, אלא עשו הרשע כמקודם לכן, וגם הולך לקראתך, ואם תאמר שהולך בלבד, לא, אלא ארבע מאות איש עמו. ולמה אמרו לו כל זאת, משום שהקב"ה רוצה תמיד בתפלת הצדיקים ומתעטר בתפלתם... (שם מ, ועיין שם עוד)
בא וראה, יעקב תפלתו הגינה עליו מפני עשו ולא זכותו, משום שרצה להניח את זכותו לבניו אחריו, ולא להוציאו לצורך עצמו עתה מפני עשו, על כן התפלל תפלתו אל הקב"ה, ולא סמך על זכותו. בא וראה, מה כתוב, ויחץ וגו' לשני מחנות, למה לשני מחנות, משום שאמר אם יבא עשו וגו' והיה המחנה הנשאר לפליטה. בא וראה, שהשכינה לא סרה מאוהל לאה ומאהל רחל, אמר יעקב, יודע אני שיש להם לאלו שמירה מן הקב"ה, לפיכך וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, אמר, אם יכה עשו יכה את אלו, אבל בעד אלו (בני הגבירות) איני מפחד בעדם, משום שהשכינה עמהם... כיון שעשה זאת ערך תפלתו עליהם מה כתוב, ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם וגו'. (שם נח, ועיין שם עוד)
והוא עבר לפניהם, רבי אליעזר פתח ואמר, כי לא תשתחוה לאל אחר וגו', וכי יעקב שהוא הבחיר שבאבות, שנבחר חלק שלם להקב"ה, איך השתחוה לאותו רשע עשו, שהוא בצד אל אחר, ומי שמשתחוה לו משתחוה לאל אחר. ואם תאמר שהוא משום שאמרו השועל שהגיע שעתו השתחוה לו, אינו כן, כי עשו הוא כאל אחר, ויעקב לעולם לא ישתחוה לאותו הצד ולאותו החלק... אף כאן, והוא עבר לפניהם, מהו והוא, זהו השכינה העליונה שהיתה הולכת לפניו, שהיא השמירה העליונה, כיון שראה אותה יעקב, אמר, עתה הגיעה השעה להשתחוות אל הקב"ה שהיה הולך לפניו, ולא כתוב וישתחו לעשו, אלא כיון שראה שהקב"ה הולך לפניו, אז השתחוה לנגדו...
והרשעים כים נגרש, זהו עשו, שכל מעשיו ברשעות ובחטא, וכשבא ליעקב לא היו מעשיו בשלמות, ויפול על צוארו, היינו צואר אחד, ירושלים שהיא הצואר של כל העולם, משום ששתי פעמים נחרב בית המקדש, אחת מבבל, ואחת מזרעו של עשו, ונמצא שהפיל עצמו על ירושלים והחריבה רק פעם אחת, על כן כתוב, ויפול על צוארו, אחד. וישקהו נקוד מלעיל, שלא נשקו ברצון, ולמדנו מה שכתוב ונעתרות נשיקות שונא, אמר רבי יוסי כתוב קומה ה' הושיעני וגו' שני רשעים שברת, ולמדנו אל תקרי שברת אלא שרבבת, שנשתרבבו שניו, שחשב לנשוך אותו, ועל כן ויבכו, זה בכה וזה בכה. בא וראה כמה היה לבו ורצונו של עשו להרע ליעקב, כי אפילו באותה שעה שנשקו, חשב, לכשיארכו הימים יעשה לו רע ויצור אותו, ועל כן ויבכו, זה היה בוכה שלא חשב שינצל ממנו, וזה היה בוכה בשביל שאביו היה חי, ואינו יכול לו...
אמר רבי אבא, ודאי הוא שנחלש כעסו של עשו בשעה שראה את יעקב, מהו הטעם, משום שהסכים הממונה של עשו, ועל כן לא יכול עשו למשול בכעסו, כי כל הדברים שבעולם הזה תלויים למעלה. יעבר נא אדוני וגו', אמר רבי אלעזר, היינו שאמרנו מכבר, שיעקב לא רצה עתה לקבל הברכות הראשונות שברכו אביו, מפני שדחה אותם לאחרית הימים, שתוצרכנה אז לבניו להשתמש בהן כנגד כל אומות העולם. ומשום זה, בשעה שאמר עשו נסעה ונלכה, ונחלק את העולם בינינו, ונשלוט בו יחד, מה אמר יעקב, יעבר נא אדוני לפני עבדו, יקדים עשו שליטתו עתה בעולם, ואני אתנהלה לאטי, ואני אעלה את עצמי לעולם ההוא הבא, ולאחרית הימים, לאלו הימים ההולכים לאט... עד אשר אבא וגו', יעקב אמר לו אני אסבול את הגלות שלך, עד שיבא ויגיע הזמן שלי לשלט על הר עשו, כמו שאתה אומר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו... (שם קיז והלאה, ועיין שם עוד)
בשעה שמת יצחק, באו יעקב ועשו לחלק בירושה, ועשו יצא מחלקו בארץ ומהכל, ויעקב שיסבול גלות יקח הכל, ועל כן ראה שבירה ההיא שהיה לו במצרים הוא ובניו לסבל הגלות... (מקץ קה)
ביעקב כתוב, בשעה שבא לנצח אותו, מה כתוב, וריב לה' עם יהודה, מה הוא הריב, כמו שכתוב בבטן עקב את אחיו וגו', על דבר זה באה התוכחה וכל אלו המריבות, וכי אין זה דבר גדול, בבטן עקב את אחיו, וכי רמאות עשה בבטן, כן ודאי, וכן למדנו, בכל דחה יעקב את עשו, כדי שלא יהיה לו שום חלק (בקדושה), עשו לא התרעם אלא מאחד שהם שנים, שכתוב ויעקבני זה פעמים, ויעקבני פעמים היה צריך לומר, אלא על אחד השוה לשנים, אחד שיצא לשנים, ומה הוא, בכרתי, שנתהפכו האותיות והיה ברכתי, ולא ידע עשו מה שעשה לו בבטן, אבל השר הממונה שלו היה יודע, והקב"ה הרעים את השמים וצבאם לקול הזה, (קטרוגו של שרו של עשו), כי ברכה ובכורה לא נשה ממונה שלו, ולא אמר כי ברכה היה לו לנשות ולא נשה, אחוה הוא נשה ודאי, שכתוב ומבשרך לא תתעלם, ולא רצה יעקב לתת לו לאכול עד שלקח ממנו הבכורה שלו, מהו הבכורה שלקח, הבכורה שלמעלה ושלמטה, (להקריב קרבנות ולקחת פי שנים וכו'). בכרה כתיב, חסר, אז עקב את אחיו ודאי, שעשה אותו עקב והשליכו לאחור, מהו אחור, שהקדים אותו שיצא תחילה לעולם הזה, אמר יעקב לעשו קבל אתה עולם הזה תחילה, ואני אחר כך.
בא וראה, מה כתוב, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, מהו בעקב עשו, וכי יעלה על דעתך שידו אוחזת ברגלו, אינו כן, אלא ידו אוחזת בההוא מי שהוא עקב, הוא עשו, כי עשו נקרא יעקב משעה שעקב אותו אחיו, ומיום שנברא העולם קרא אותו הקב"ה עקב, (שהוא בחינת נחש), שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, ומי הוא ראשו, סמאל, שהוא ראש הנחש שמכה בעולם הזה.
ועל כן בבטן עקב את אחיו, ששם עליו להיות עקב, ולקח עשו את העולם הזה תחילה, וזה שכתוב, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל, וזה סוד שאמר שלמה המלך נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא יבורך, באחרית העולם... (משפטים שט, ועיין שם עוד)
ועל כן דחה אותו יעקב, ודחה אותו שמואל שלא יהיה לו חלק בקדושה, ומשום זה כל נטירת שנאה לישראל הוא על זה. לכלב שחטף עוף טהור מן השוק והביא אותו, ומטרם שהספיק לשברו בא אדם אחד וחטפו ממנו, ואחר כך נתן לו עצם אחד נגרר בלא תועלת. כך עשרו של עשו הוציאו אותו מבטן ההוא, ואחר כך חטפו ממנו ירך ההוא, ואחר כך נתנו לו עצם אחד... (שם שכח)
ירך שאמרנו, הרבה התקיפו ישראל לסט"א בירך הזה. מרדכי היה מראה אותו להמן הרשע, ירך ההוא שלו, ועל זה היה כועס, שהוא דבר הראוי לו, והוא הכעיס אותו עמו, (שהראה לו שכבר חטפו אותו ממנו). ראו חברים מה כתוב, ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו', באלו הלבושים שלו גזל יעקב אותו, והוציאו מכל הברכות שלו ומן הבכורה, ומשום זה תואנה מצאו המרכבות שלו לרבנן, והוא החיכוך שלהם שמחככים בבגדי רבנן תמיד לירכים ולבגדיהם, כי אלו ב' דברים היו של הסט"א, וכל כעסם הוא, מפני שגזלו אותם ממנו. ומשום זה אלו הבגדים של רבנן שבלו הוא מחיכוך שלהם, ואלו הברכים של רבנן שעיפו מהם הוא ודאי. (שם שלז, ועיין שם עוד)
ואז חזר עשו להיות מגינו של יעקב, ויעקב לא רצה דובשו ועוקצו, ואמר יעבר נא אדוני לפני עבדו, אז וישב ביום ההוא עשו לדרכו. מתי, בשעת תפלת נעילה, כי אז נפרד מעם הקדוש. כיון שהמקטרג הלך במנחה ההיא ונפרד מהם, רוצה הקב"ה לשמח עם בניו, מה כתוב ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית וגו'... (אמור רכג)
פתח רבי שמעון ואמר, וישא עיניו וירא את הנשים ואת הילדים, בא וראה אותו רשע נתן עיניו להסתכל בנשים, ובשבילו התקין יעקב את תקוניו, יעקב נתן תחילה את השפחות, ובניהם שהם חשובים יותר אחריהן, ואחריהם לאה ובניה אחריה... (בלק שכא)
ואף על גב שיעקב נהנה לראות שנצח שרו של עשו, מה כתוב בו, והוא צולע על ירכו, אמר רבי אחא האור האיר, אבל לבו היה חושך על יוצאי ירכו, שישתעבדו תחת עשו... (זהר חדש בראשית תרה)
אמר רבי אלעזר, בא וראה כמה יש לו לאדם ללכת בדרך ישרה, מפני שלקח יעקב את הברכות מעשו ברמאות, תדע לך, לא ניתנה רשות לשום אומה בעולם לשעבד את ישראל זולתי האומה של עשו. (שם נח קלא)
...כיוצא בו וישקהו, שלא נשקו בכל לבו. רבי שמעון בן יוחי אומר, הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו... (בהעלותך סט)
בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני, כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', מאי שנא כי אתיליד יוסף, אמר ליה, ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש... (בבא בתרא קכג ב)
ראה גם: יעקב-כללי, סוטה מא ב.
כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, הארי זה לבן, שרדף אחרי יעקב לחטוף את נפשו, הדוב זה אחיו, שעמד על הדרך, בא להמית אם על בנים, עמד יעקב והיה מתפלל לפני הקב"ה, ואמר, רבונו של עולם, לא כך אמרת לי, שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. מה עשה הקב"ה, שלח לו מלאך להצילו ולהושיעו... כשעבר יעקב לבא בארץ כנען בא אליו אחיו מהר שעיר בזעף אף, ולקח יעקב את מעשר קנינו שהביא מפדן ארם ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו, אמר להם אמרו לו כה אמר עבדך יעקב. (פרק לז)
...רבי לוי אומר, בשעת אסיפתו של יצחק הניח את מקנתו ואת קנינו ואת כל אשר לו לשני בניו, לפיכך גמלו לו חסד שניהם, שנאמר ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. אמר עשו ליעקב, נחלוק כל שהניח לנו אבא לשני חלקים, ואני בורר שאני בכור. מה עשה יעקב חלק לשני חלקים כל מה שהניח אביו חלק אחד, ואת ארץ ישראל לחלק אחד, מה עשה עשו, הלך אצל ישמעאל למדבר להמלך בו, אמר ישמעאל לעשו, האמורי והכנעני אז בארץ, ויעקב בוטח לרשת את הארץ, אלא טול מה שהניח אביך, ואין ליעקב מאומה. ולקח עשו כל מה שהניח אביו, וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב, וכתבו כתב עולם ביניהם, ולקח עשו את נשיו ואת כל אשר לו... ובשכר שפינה מפניו את כל כליו בשביל יעקב אחיו, נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל... (פרק לח)
ויתרוצצו הבנים בקרבה, רבי יוחנן אמר זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה. ריש לקיש אמר זה מתיר ציוויו של זה, וזה מתיר ציוויו של זה. רבי ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה, הדא הוא דכתיב (תהלים נ"ח) זורו רשעים מרחם. ויתרוצצו הבנים בקרבה, בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב (ירמיה א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובשעה שהיא עוברת על בתי עבודה זרה, עשו רץ ומפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב זורו רשעים מרחם. (בראשית סג ו)
ויהי כאשר כלה יצחק לברך וגו', אמר רבי אייבו פוליונו של אבינו יצחק מפולש היה, זה בא מכאן וזה בא מכאן. רבנן אמרי כמי איסטרופומיטא הדלתות היו נכפלין לאחוריהם, עמד לו יעקב אחורי הדלת עד שנכנס עשו, ויצא לו... (שם סו ו)
רבי יהושע בן לוי אמר, שילח עמו (מתנות ללבן), אלא שעמד עשו ונטלן ממנו... (שם סח ג)
וישלח יעקב מלאכים לפניו, רבי יהודה ברבי סימון פתח, (משלי כ"ה) מעין נרפש ומקור משחת וגו', כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע, וכמעין נירפס וכמקור מושחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע, אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו, ואומר לו כה אמר עבדך יעקב.
וישלח יעקב, רבי הונא פתח, (שם כ"ו) מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו. שמואל בר נחמן אמר, משל לארכיליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים, עבד חד ושרי מעיר ליה, אמר ליה קום לך דבישא שכיח הכא, קם ושרי מקפח ביה, אמר ליה ינער בישא, אמר ליה דמיך הוה ועוררתני, כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו, ואומר לו כה אמר עבדך יעקב...
ויהי לי שור וחמור... רבנן אמרי שור זה משוח מלחמה, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה מלך המשיח, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על חמור וגו'... וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו, שאתה נוהג בו כאח, הוא נוהג בך כעשו. וארבע מאות איש עמו, ריש לקיש אמר עמו כעמו, מה הוא שהוא גבור ויכול לעמוד כנגד ארבע מאות איש, כך כל אחד ואחד מהן עשוי על ארבע מאות איש. רבי לוי אמר, הלך ונטל אגרומי ממצרים, אמר אין יכילנא ליה הא מוטב, ואם לאו אנא אימא ליה אייתי מכסא, ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה... (שם עה ב-ז)
דבר אחר וישלח יעקב, (תהלים ק"מ) אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק, אמר לפניו, רבון העולמים, אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו, מהו זממו אל תפק, אמר לפניו רבונו של עולם, עשה לו זמם לעשו הרשע, כדי שלא תהא לו נחת רוח שלימה... אמר לפניו, רבונו של עולם, כשם שהיתה בדעתו של לבן לעשות עמי רעה ולא עזבתו, אף מחשבות של עשו אחי שמחשב עלי להרגני הפר דעתו... מהו ויאמר עשו בלבו, אמר, קין הרג את אחיו ולא עשה לו המקום כלום, וסוף שהוליד בנים אחרים וירשו עמו את העולם, אף אני אהרוג את יצחק אבי תחלה, ואחר כך אהרוג את יעקב אחי ואירש את העולם לבדי, שנאמר יקרבו ימי אבל אבי, אמר אקרב אבלו של אבי, ולא הספיק הקב"ה בידו, לכך נאמר אל תתן ה' מאויי רשע.
דבר אחר וישלח יעקב מלאכים... ויקרא שם המקום ההוא מחנים, שתי מחנות למה, מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת, ונדמו לחיילות של מלך, מהן לבושי ברזל... פגע בלבושי ברזל, אמר להם משל מי אתם, אמרו לו של יעקב, פגע ברוכבי סוסים, אמר להם משל מי אתם, אמרו לו של יעקב... שנאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ואף יעקב היה מזכיר לעשו שמו של הקב"ה ליראו ולבהלו, שנאמר כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים... אמר עשו הרשע הגיעו הקב"ה לכבוד הזה, שוב איני יכול לו.
דבר אחר, וישלח יעקב מלאכים, למה שלח יעקב אצלו שלוחים, אלא כך אמר, אשלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה. אמר להם, אמרו לו, אל תאמר יעקב כדרך שיצא מבית אביו הוא עומד, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן וגו'. ויצו אותם לאמר, אמרו לו, אל תאמר כשיצא מעמך נטל בידו כלום מתפיסת הבית, אלא בשכרי קניתי כל הללו בכחי, שנאמר ועתה הייתי לשני מחנות. באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני, אמר לו הקב"ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו ח' מלכים קודם לבניך, שנאמר (בראשית ל"ו) ואלה המלכים אשר מלכו וגו'. אמר להם, אם לשלום אתה מתוקן אני כנגדך, ואם למלחמה אני כנגדך, יש לי גבורים ובעלי גבורה וזרוע, שאומרים לפני הקב"ה דבר והוא עושה להם רצונם, שנאמר רצון יראיו יעשה.
דבר אחר ויהי לי שור וחמור, שור זה יוסף, שנאמר בכור שורו הדר לו, חמור זה יששכר, דכתיב (בראשית מ"ט) יששכר חמור גרם, ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, שנאמר (שמות י"ז) ויחלוש יהושע את עמלק וגו'... באותה שעה הלכו השלוחים אצל עשו, וראו עמו גבורים מזויינים, ובאו ואמרו ליעקב, שנאמר וישובו המלאכים אל יעקב לאמר. מהו וארבע מאות, אמר רבי שמואל בר נחמני ת' מלכים קושרי כתרים, ויש אומרים ת' מיני אפרכין היו עמו, ורבי ינאי אמר ת' ראשי גייסות היו עמו, וכיון שאמרו ליעקב כל אותה גדולה היה מתיירא, והיה מחלק את נשיו ואת בניו לשתי מחנות... (שם שם ט-יב)
דבר אחר ויירא יעקב מאד ויצר לו, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי לא היא יראה ולא היא צרה, אלא ויירא שלא יהרוג, ויצר לו שלא יהרג, אמר אם הוא מתגבר עלי הורגני, ואם אני מתגבר עליו אני הורגו, אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם, שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי, תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני... (שם עו ב)
...רבי יהודה בר סימון אמר, יש בי כח לערוך תפלה, רבי לוי אמר יש בי כח לערוך מלחמה, וכיון דמטא ויחץ את הילדים וגו', אמר כל איניש ואיניש דכוותא תקום ליה...
וישקהו... אמר רבי שמעון בן אלעזר... מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. אמר לו רבי ינאי, אם כן למה נקוד עליו, אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע, ומה תלמוד לומר ויבכו, אלא זה בוכה על צוארו, וזה בוכה על שיניו... (שם עח י ויב)
אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' כראות פני אלקים, מה פני אלקים דין, אף פניך דין, מה פני אלקים ולא יראו פני ריקם, אף את ולא יראו פניך ריקם. אמר לו כמה יגיעות יגעתי עד שתבא לידי, אבל אתה מאליה היא באה אצלך. אשר הבאתי אין כתיב, אלא אשר הובאת, ויפצר בו ויקח, מיתחמי חזר וידיה פשוטה... (שם שם טו)
עד אשר אבא אל אדוני שעירה, אמר רבי אבהו חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו, אלא אימתי הוא בא אצלו לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב, (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו... (שם שם יח)
רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו דורון, רבי אבין בשם רבי חוניא אמר ט' שנים היה מכבד את עשו באותו דורון... (שם שם כ)
מה כתיב למעלה מן הענין, ואלה המלכים אשר מלכו, וכתיב הכא וישב יעקב, אמר חוניא משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים, ונתיירא מהם וישב לו ביניהם, כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתיירא מהם, וישב לו ביניהם. אמר רבי לוי משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסו למדינה, אמר אנה יכנסו כל החבילות הללו, והיה שם פקח אחד, אמר לו מאלו אתה מתיירא, גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן, כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתיירא, אמר לו הקב"ה מאלו אתה מתיירא, גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך, ואתם שורפין אותם כולם, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והיה בית יעקב אש לבית יוסף להבה וגו'. (שם פד ג)
אמר רבי שמואל בר נחמן כשעמד עשו עם יעקב, אמר לו עשו, יעקב אחי, נהלך שנינו בעולם הזה כאחת, אמר לו יעקב (בראשית ל"ג) יעבר נא אדוני לפני עבדו, טול עולמך תחילה... (דברים א יז)
טובה חכמה מכלי קרב, טובה חכמה זה חכמתו של יעקב אבינו, מכלי קרב של עשו הרשע, אמר רבי לוי זיינם כלי זיין מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לג' דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה... והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה, אמר, מוטב שיפגע בי ולא בבני. וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, ולמה שעירה, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמני, רבי אלעזר אומר מפני שטר חוב, ורבי שמואל אמר אמר מפני הבושה... (קהלת ט כה)
עם לבן גרתי - אמר, אף על פי שישבתי עם לבן שהוא אב הרמאים זה עשרים שנה, יש לי שור וחמור ועושר גדול, לכך הודיעו כדי שיהרהר בלבו, ויאמר, יעקב לא עבר כי אם במקלו ועשה עמו עשרים שנה, ולבן אב הרמאין הוא, וזה נתעשר אצלו ושב בשלום, ואני אוכל לו. ויהי לי שור - אין לי לירא ממך, שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, וחמור זה משיח בן דוד, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על חמור, צאן אלו זכותן של שבטים, שנקראו בניהם צאן, שנאמר (יחזקאל ל"ו) ואתנה צאני וגו'. גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן... כבקר יאכל תבן זה יוסף, שידין עשו שהוא תבן... (וישלח א)
כה תאמרון לאדני לעשו, יעקב קורא לעשו אדוני, למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות... כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא, יצאו לקראתו להתלוות לו, שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלקים. התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב, שנאמר מחנים, מה עשה, שלח מהן בשליחותו, מיד הלכו וקדמו לעשו, ועשו עצמן כשני ראשי גייסות, פגעה בו כת ראשונה, שהיו בה ד' כתות, נפלו עליו הכוהו ושברוהו, אמר להם הניחוני שאני בן בנו של אברהם, הוסיפו להכותו, אמר להם הניחוני שאני בנו של יצחק שנעקד על גבי המזבח, הוסיפו להכותו, אמר להם הניחוני שאני אחיו של יעקב שבא מפדן ארם, התחיל מבקש מהם ולומר להם יעקב אחי בא לכלל עשרים שנה, ואני מבקש לראותו, כיון שהזכיר להם יעקב הניחוהו, אמרו לו, אתה הוא אחיו של יעקב אוהבנו, הרי אנו מניחין אותך לכבודו ולאהבתו, שאל לנו בשלומו. כשפירש מהם כת ראשונה פגעה בו הכת השניה... ומנין שכן עשו אומר ליעקב מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. כשהלכו המלאכים מה עשה יעקב, אמר להן שיאמרו לעשו ויהי לי שור וחמור... שהצדיקים ממעטין את עצמן, והרשעים מרוממים את עצמן... כין שפגע בעשו מה כתיב בו, וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, בקש עשו לנשכו, ונעשה צוארו של שיש, לכך נקוד וישקהו, שלא היתה נשיקה של אמת... (שם שם ג וד)
...אלא ללמד כשמת יצחק אמר יעקב אפשר שיקבר הרשע בקבורת הצדיקים, מה עשה, הביא כל כספו וזהבו ועשה מהן כרי, אמר לעשו, מה אתה מבקש הכרי הזה או הקבר הזה, נטל עשו את הכרי, ויעקב נטל אותה מערה... (ויחי ו)
בא וראה מה עשה עשו הרשע ליעקב, ראה אותו ריקם ולא ריחם עליו, אלא אמר הריני קודמו לדרך ואינו יכול לעבור בדרך, ושם אני הורגו. ומנין שכך, הנביא אומר על רדפו בחרב אחיו וגו' (עמוס א' י"א), ידע יעקב ותלה עיניו להקב"ה, ועשה עמו נסים, ונתן מקלו בירדן ונקרע הירדן לפניו, ועבר, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה. והמתין עשו בדרך ולא עבר יעקב בדרך, והרגיש עשו כי יעקב ברח ועבר את הירדן, מה עשה עשו, רדף אחריו, ומצא אותו במערה מקום דומה למרחץ שבטבריא, אמר יעקב לא פת ולא לחם בידי אכנס ואחמם במרחץ, בא עשו הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו, אמר לו הקב"ה, רשע שבעולם, כנגדו אתה מזדווג, מיד אמר לו הקב"ה ליעקב מה אתה מתיירא הנה אנכי עמך... (ויצא ג)
מני אפרים, מימיו של יעקב היה השבט הזה מתוקן להפרע מן עשו, אימתי, אלא כשהיה יעקב בא מפדן ארם התחיל עשו מקדים אותו ואת בניו להרוג אותם, וכיון שראה יעקב התחיל מיצר, ויירא יעקב מאד ויצר לו, באותו שעה נגלה הקב"ה עליו ואמר לו הא בנים של רחל עמך ואתה מתיירא, חייך הם עתידים להפרע הימנו בכל שעה שיהא עומד על בניך, כיון שראה יעקב כך, עמד והיה משמר לרחל ולבניה... אמר יעקב אם יהרגו כל בניו וישתייר בנה של רחל, שאני ניצל על ידי בנה, והיה המחנה הנשאר לפלטה... (פרק יג)
אמרו רבותינו, בעוד שהיו יעקב ועשו במעי אמן, אמר יעקב לעשו, עשו אחי, שני אחים אנחנו, ושני עולמות יש לפנינו, העולם הזה והעולם הבא, והעולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן ולשאת אשה ולהוליד בנים ובנות, אבל העולם הבא אינו כן בכל המדות הללו, ואם הוא רצונך, טול אתה העולם הזה, ואני אטול העולם הבא. ומניין שכך הוא, שנאמר ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי (בראשית כ"ה), כשם שהיינו אומרים בבטן... וכשבא יעקב מבית לבן וראה עשו שיש ליעקב נשים ובנים ועבדים ושפחות ובהמות וכסף וזהב, מיד אמר עשו ליעקב, יעקב אחי, לא כך אמרת לי שתיטול אתה העולם הבא ואני העולם הזה, ומנין לך כל העולם הזה, למה אתה נהנה ומשתמש מן הדברים שבעולם הזה כמוני. ויאמר לו יעקב זה מעט הרכוש שנתן לי הקב"ה להשתמש בו לפי הצורך שלי בעולם הזה. באותה שעה העמיד עשו בדעתו, ואמר, ומה העולם הזה, שאין ליעקב בו חלק כך נתן לו הקב"ה, העולם הבא, שהוא חלקו של יעקב על אחת כמה וכמה. ובאותה שעה אמר עשו ליעקב, יעקב אחי, בא ונעשה שותפות אני ואתה, טול אתה העולם הזה והעולם הבא חצי, ואני אטול גם כן העולם הזה והעולם הבא חצי, שנאמר ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי, ואמר לו יעקב לעשו אדוני יודע כי הילדים רכים, ואינם יכולן לעמוד ביסורין של בניך... אבל כשהיה בא יעקב לארץ ישראל, אמרו רבותינו, שהיה יעקב פותח פתח ממקום אחר, זה שאמר הכתוב (קהלת כ') גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה... (פרק יט)
ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו, למה לא הכניסן בערבוביא, כדי לתמהו על דורון שלו, ולמה לא הכניסן כולן כאחד, כדי לשבע עיניו של אותו רשע אתי למחסל, והוא אמר קבל אתי למחסל, והוא אמר קבל. ותעבור המנחה על פניו, אף הוא היה בערקא, ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו, ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה, אמר, עינו של אותו רשע רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני, אמר לו הקב"ה למס מרעהו חסד, מנעת חסדך מן אחוך ונסבתה לאיוב ולא גיירתיה, לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור. (בראשית פרק לב, קלא)
אמר עשו הרשע איני הורג את יעקב בקשת וחצים אלא בפי ובשיני ומוצץ את דמו, שנאמר וירץ עשו לקראתו וישקהו, אל תקרי וישקהו אלא וישכהו, ונעשה צוארו של יעקב כשיש, ועליו הכתוב אומר צוארך כמגדל השן, וקהו שניו של עשו והתחיל כועס וחורק בשיניו, שנאמר רשע יראה וכעס. (שם פרק לג, קלג)
צעקה אחת הצעיק יעקב לעשו, והיכן נפרע לו, בשושן הבירה, ויזעק זעקה גדולה... (אסתר פרק ד, תתרנו)
מהו ויתרוצצו, שהיו עולין ויורדין במעיה כגלי הים, זה אומר אני אצא תחילה וזה אומר אני אצא תחילה, אמר לו עשו ליעקב אם אין אתה מניחני לצאת תחלה הריני הורג אמי ויוצא דרך דופן, אמר יעקב הרשע הזה שופך דמים מתחילתו, והניחו לצאת תחילה. (בראשית כה כב)
ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך, מחוסרי אמנה אומרין, בנוהג שבעולם אדם שהוא נותן לחברו קערה של עדשים אומר לו מכור לי את בכורתך, אלא דברים היו שם. כשנכנס עשו מצא יעקב שהוא עומד ומבשל ועיניו מתעשנות. אמר לו כל הטורח הזה למה לך, שא נא עיניך וראה כל באי העולם אוכלין כל הנמצא, דגים שקצים ורמשים בשר חזיר וכל כיוצא בהן, ואתה מצטער עד שתבשל קערה של עדשים, אמר לו יעקב ואם אנו עושין כך היאך נעשה לאותו היום שכתוב בו בקשו צדק בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה' (צפניה ב' ג')... אמר לו יש עולם בא, או שמא יש תחיית המתים... אמר לו יעקב ואם אין עולם בא ולא תחיית המתים בכורה זו למה לך... (שם שם ל)
...דכתיב כה אמר עבדך יעקב, מכאן אמרו לעולם יהא אדם מענה רך ומשיב חמה, ומה דברים שלח יעקב אצל עשו, אמר לו אחי, עד מתי אתה מתקנא על הברכה שברכני אבי, כלום שמש זורחת בארצי ובארצך אינה זורחת... אם אמר לי יעבדוך עמים, כבר אמר לך ועל חרבך תחיה, בא ונכתוב שטר אני ואתה, שכל צרות הבאות נקבלם בשווה, כיון שהלכו שלוחיו אצל עשו, אמרו לו חבריו אל תקבל עליך את התנאי הזה, שכבר אמר הקב"ה לאברהם ידע תדע כי גר יהיה זרעך, המתן עד שירדו למצרים ויפרע את השטר, ואחר כך כתוב את השטר... (שם לב ה)
ויירא יעקב מאד, לפי שידע בעשו שאין בו יראת שמים, לכך נתיירא ממנו... (שם שם ח)
ויתרוצצו הבנים, היו מחתכין בתוך הבטן, כענין שנאמר ותרץ את גלגלתו (שופטים ט' כ"ג), סימן לדורות, זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה, כדברי רבי יוחנן, ורבי שמעון בן לקיש אמר זה מתיר צוויו של זה וזה מתיר צוויו של זה, כיצד, זה אוסר את יום השבת, וזה אוסר את יום ראשון... (בראשית כה כב)
ויאמר יעקב השבעה לי כיום, לפיכך הלך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני השבועה שנשבע לו. (שם שם לג)
ולמה הוא שם את הגמלים באמצע, אמר לו יעקב, הוי רואה את עצמך כאילו אתה יושב על בימה גבוהה ודן אותי, ותתמלא עלי רחמים. (שם לב טז)
ויאמר נסעה ונלכה, מדרש: אמר לו עשו נחלוק העולם הזה והעולם הבא, אמר לו יעקב אדוני יודע כי הילדים רכים, ואין יכולין לסבול דינה של גיהנם, אלא יעבר נא אדוני לפני עבדו, זה ממשלה של עולם הזה, והעולם הבא ינחלו ישראל, אמר לו ואין אתה ירא משעבוד מלכיות, אמר לו ואני אתנהלה לאטי... כלומר לא אתגאה עליהם, כי אסבול עולם... (שם שם יג)
ולכן נשלחה איבה בין יעקב ועשו בקטנותם, פן ילמד יעקב מעשו, וכן אין לבב הצדיקים עם הרשעים...
ויתרוצצו הבנים בקרבה, שהיו חולקים בשביל עולם הזה ועולם הבא, באותה שעה בקש סמא"ל להרג את יעקב במעי אמו, אלא דעמד מיכאל כנגדו, באותו שעה עמד מיכא"ל ובקש לשרוף את סמא"ל, עד שהושיב הקב"ה בתי דינין כנגדן עולם הזה ועולם הבא ליעקב... (בראשית תולדות)
ראה והבין דברים נוראים, כי ז' פעמים שם הוי"ה עולה קפ"ב, בגימטריא יעקב, שאלולי ו' שלקח מעשו וניתוסף ליעקב, כי הוא לקח כללו, ועולה אהי"ה הוא כתר עליון, לכן עשו מתאבק עם יעקב, וכחו של עשו מיצחק, ויאהב יצחק את עשו... (שם, ועיין שם עוד)
יעקב היה יושב אוהלים של שם ועבר, והם נתנו לו עצה, ואמרו ליעקב יש לך לדעת כי זה האיש עשו הוא יועץ בליעל לעוות אדם בריבו, וכל מלחמתו עם בניך, והוא בלען ושתיין והלך אחר תאוות לבו, וסימן זה יהיה בידך, כי אתה סימן לבניך, שזה האיש ימכר בכורתו בעד ככר לחם יהיה לבניך סימן, כי ביום הדין הגדול לא יוכל עם בניך, ויתפרש מהם מכח האכילה והלעיטה משעיר לעזאזל, ואחר שראה שמכר לו הבכורה בשביל אכילה ולעיטה שמח, כן יעשה לבניו, והקטיגור נעשה סניגור... (שם)
ויירא יעקב מאד, יש לשאול, אם אותן המלאכים היו עמו, ממה היה מפחד, אלא המלאכים היו כעוסים עליו, בשביל שהתחבר עם סטרא אחרא עם לבן, ובהעברה בעלמא עברו לפניו להפחיד לעשו, ונראין לפניו כעין בעלי מלחמות מלובש בכלי זיין וכו', ולמה לא נמצאו אלו המלאכים עם יעקב, אמרו רז"ל כדי שיתפלל, כי הקב"ה חפץ בקילוסם של צדיקים. (שם וישלח)
וילך אל ארץ - דהוה רמיא עליו אימתא דיעקב אחוהי. (בראשית לו ו)
מלאום יאמץ - לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר אמלאה החרבה, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. (שם כה כג)
והיה כאשר תריד - לשון צער, כלומר כשיעברו בני ישראל על התורה, ויהי לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עולו וגו'. (שם כז מ)
...לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו, והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו, אמר לו מה אעשה לצווי של אבא, אמר לו יעקב טול מה שבידי, והעני חשוב כמת. (שם כט יא)
ואשלחה להגיד לאדוני, כי רצוני לעשות אשר יצוה, וזהו למצא חן. (שם לב ו)
כאשר תריד - בשיחך מתגרת ידו, ופרקת - ירמוז לישראל שלא יתגרו בם יותר מדאי לעשות עמם רע, והוא מה שצוה הכתוב אל תתגרו בם וגו', וכך הזכירו רבותינו, אמרו כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, אמר לו הקב"ה, אני אמרתי אל תתגרו בם, ואתה התגרית בהם, חייך שאין ו' חדשים הללו נמנין לך ולא למלכותך... (בראשית כז מ)
מתנחם לך - ...ואמר כאן כי כאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו עלה בלבו שיהרוג אחיו, והתנחם בזה מרע לבו... ולא רצה לצער את אביו או פחד שיקללנו, ורבקה פחדה פן ימות הזקן פתאום, או יזדמן לו ויהרגנו. (שם כז מא)
להגיד לאדוני - ...ויותר נכון להגיד שיש לי עושר ותוכל לעשותו בו כטוב בעיניך. (שם לב ו)
ויירא יעקב - בעבור שיצא לקראתו עם האנשים, ונראה שעשו לא קבל השלוחים כלל, או שלא כהוגן, כי לא השיבו מדבריו מאומה, אלא חקרו במחנה וידעו שהולך לקראתו, ולרז"ל הכירו בו שנאה, ורק בסוף נכמרו רחמיו וחשב כי מודה בגדולתו עליו, וה' יטה הלבבות ככל שיחפוץ. (שם שם ח)
אכפרה פניו - ... והנכון שהוסיף שיאמרו דרך כבוד גם עבדך יעקב אחרינו, והקדימנו לתת כופר נפשו כדרך העבדים כאשר יתנו להם לראות פני מלך... (שם כא)
מי לך - עבדי יעקב עשו כאשר ציום, ולא רצה לקבל מהם, או בגאותו ועברתו לא שאלם, והם יראו מגשת אליו, ושאל עתה, כי חשב שהם ליעקב מדברי המלאכים הראשונים, או השלוחים הגידו כן במחנה עשו, ושאל מי הוא הגדול אצלך שתשלח לו כל אלה, וענה למצא חן, שאתה הגדול והאדון. (שם לג ח)
שעירה - שהיה לו דרך בארץ שעיר, ואינו נדר, שאין עשו צריך לו, כי אם לכבדו, או שהרחיב לו הדרך כדי שיתרחק ממנו, וכברש"י. (שם שם יד)
...אך לפי פשט הפסוק אפילו לא היה יעקב מצר שמא יגרום החטא, אלא מצד נוהג שבעולם, רוצה לומר מצד החיל הגדול שהיה עם עשו, לא היה בטחונו בבורא חסר כלום, אם יירא שלא יזיקנו עשו, שכך אמר הקב"ה והנה אנכי עמך ושמרתיך, כלומר הוא ובניו, אבל שאר העם אשר אתו וצאן ובקר אפשר שיאבד מקצתן... נמצא יעקב בוטח במה שאמר לו והנה אנכי עמך, אבל מפני המחנה האחת הקדימו במנחה. ולא חצה יעקב נשיו ובניו לב' מחנות, אלא העם אשר אתו והמקנה אשר לו, וכיון שלא חצה אותם, למדנו שלא היה ירא שיכה עשו אותם... (האמונה והבטחון פרק א)
והנה גם הוא אחרינו - שרצה לברח בדרך אחרת לולא עכבו המלאך, ורצה להטעותו בזה. (שם לב כא)
ורב יעבד צעיר - רב הונא אמר זכה יעקב רב יעבד צעיר, לא זכה רב יעבד מן הצעיר, דבר אחר הרבה יעבד הצעיר. (בראשית כה כג)
עם לבן גרתי - ולכן היה לי רכוש, שהוא דודנו, דבר אחר במצות אבי ואמי, ולא שברחתי ממך, דבר אחר שלא יצא להקביל פניו כ' שנה, כי היה שכיר אצל אחר. (שם לב ה)
למצא חן בעיניך - שאני מגלה לך כל אשר לי. וגם הולך לקראתך - להקביל פניך מרוב שמחה, וארבע מאות איש עמו - לחלוק לך כבוד. ויירא יעקב - יש לומר שהמלאכים שפגעו בו היו מיכאל וסמאל, ולכן ירא שיעזר לעשו. דבר אחר שלא השיב למלאכים דבר, שהרי אמר אני בעצמי הולך אליו, ולא ידע אם מחשבתו לטובה. ויחץ - אמר אם ימצאני בורח אכניס בלבו שנאה. (שם שם ז וח)
מן הבא בידו מנחה לעשו - ששלח לו אבנים טובות שאדם צוררן בידו. מנחה - בגימטריא אבנים. (שם לב יד)
עזים מאתים - כל הפסוק מסיים במ"ם, וכן פסוק ומנחתם ונסכיהם, שבשביל הבהמות ששלח לעשו והם תק"ן, ולא סמך על הבטחת הקב"ה, הוצרכו בניו להביא תק"ן קרבנות בשנה. דבר אחר לפי שכל הבהמות ששלח לו היו בעלי מומים, שלא יקריב מהן קרבן. (שם שם טו)
אחי יהי לך אשר לך - בגימטריא: זה הברכות. (שם לג ט)
ודע כי כל זה הענין נרמז בספורי יעקב ועשו, כי העזאזל נרמז באמרו אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ונהפך הקטיגור סניגור, ומליץ בעדנו, ורוצה שכחותיו יהיו לעבודתינו, כאמרו אציגה נא עמך מן העם, וכל היום ההוא מליץ טוב על ישראל, שנאמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, הוא שעיר העזאזל שנתנו לו, זהו שנאמר באפס עצמים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון... (ויקרא אחרי מות, דף סב)
...והוא, כי בכל עמים רבים לא ימצא ראוי לנטור עברה וצרות עין בממשלת ישראל כעשו, כי שארית הגוים אשר קדמו לאברהם כבר ראו כי בו בחר השי"ת, וזרעו ראוי להיות יורש עצר, ולזה לא תרע עינם בממשלתו כלל, וכן ראוי להיות דבר האומות המסתעפות ממשפחת אברהם, לבל יקנאו בזרע יצחק... אבל עשו להיותו אח ליעקב, בן כבודה כמוהו, תרע עינו באחיו ובבן אמו, מתנשא עליו, ויתן דופי אם לא ישיב השי"ת אחור ימינו של עשו באהבתו את יעקב, ולזה אמרו, כי משלוות ארמנות יעקב והיות ערי עשו שממה, וכי לא נתנו השי"ת להרע עמו, יוכל יעקב לבחון כי ה' אהבו, כי לא מצא ביעקב אוון ולא יעמיק להשחית ביעקב בקנאו קנאתו.
ועל זה הצד יובן מה שדרשו רבותינו במגילה באמרו ולאום מלאום יאמץ ועוד, שדרשו בו שאי אפשר להיות שניהם שוים בגדולה, אבל אם מלאה זו נחרבה זו. ויש לשאול, למה יחוייב זה באדום מכל הגוים. אבל זה על הצד שכתבתי, כי מצד שאין גוי ראוי שיקנא ביעקב, יהיה אפשר שימשול ממשל רב גם בהיות מושל בישראל, כי ממשלת הגוים בארצותם לא תעיק לישראל כלל, כי דבר אין להם עמו, אך עשו כי משתמצא ידו יגבה לבו להתנשא על אחיו, כי הוא הבכור, ומזה יחוייב מוט עשו, כי ירים יעקב את ידו וגבר, ואמנם מוט יעקב לא ימשך מהתנשאות עשו, אבל התנשאות עשו יחוייב למוט יעקב.
וסבת פירודם יהיה כי הרב יעבוד צעיר, ולהיות זה בלתי נסכם לטבע האנושי, לא יעמדו כי אם במריבה, כי לו סודר הענין בהיפך, כי הבכור ימלוך והצעיר יעבדנו, לא ימשך מזה ריב ומצה, כי הצעיר לא ימאן לענות מפני הבכור, אבל הבכור לא ימצא את לבבו להכנע לצעירו, ולזה תהיה ביניהם לעולם מצה ומריבה, וזהו מה שיורה עליו התרוצצם בבטן לבקש כל אחד עוז ותעצומות על חברו... ואם תרצה לומר כי רצה השי"ת לשית עשו כלי זעמו על ישראל, ולזה הטביע בטבע מנגד ליעקב למען יתנגדו במדותיהם, כי כפיהם תהיה השנאה והאהבה בין האנשים, מצורף עוד כי למה שידע השי"ת כי עשו וזרעו היו ממורדי אור, הטביעם בענין שישנאו איש את אחיהו, למען הרחיק עשו מעל גבול ישראל, ולא ימשך אחיו לאחוזתו...
ואמנם הטבעו על החלוף מזגיהם בדרך פלא, כי רצה השי"ת שלא יאות אחד לחבירו לסבות שזכרנו, וכן היה, כי דבר כל אחד ומעשהו היה מנוגד לחבירו, כי עשו היה יודע ציד ואיש תחבולות, כי הצייד בתחבולות יצוד, ואיש שדה אוהב לנוע, ויעקב היה בשתי התכונות בהיפך, כי היה איש תם, לא למד תחבולה וערמה, ויושב אהלים כי לא אהב לנוע. גם המעשים שהיו ביניהם היו ראוים לסבב ביניהם שנאה וקטטה, ראשונה אשר לקח יעקב בכורת עשו בענין זר מאד צריך ישוב...
ועם כל זה אין ספק, שכאשר השיב עשו הענין אל לבו, וסרה מעליו רוח עועים אשר בעתתו, שטם את יעקב על זה, כי כמו שהוטבעו האחים על טבעים מתגנדים, ממשיכים מיעוט האחוה ורוב שנאה, כן נמשכו מעשיהם מקניאים עשו ביעקב, כי אם היות אשר יעקב לא פעל ועשה כי אם מה שראוי לעשות, עם כל זה דרכיו ומעשיו עם עשו באו בענין אשר כמעט אפילו בשר המת ירגיש והרפאים יחוללו, אף כי מרגיז הארץ כעשו. ובפרט דבר הבכורה עם היות שיעקב פיתהו ויפת, מכל מקום כבר הסכים בו מדעתו ותלונתו לנפשו וחמתו על עצמו, אבל דבר הברכה מקנא יותר מאד, מי יוכל שאתו... (דרוש ב)
עם לבן גרתי - הקרוב לשניהם, ואם כן לא נסתר מפניו, שגם עשו היה יכול לבא לשם. ויהי לי - ולכבודו הוא אח בעל קנינים כזה. (בראשית לב ה)
וילן שם - מחכה לתשובת הא-ל שלא באה, עד שעשה השתדלות עם חסרון כיס, שיפרע דבר חשוב בעד הבכורה, והתעורר להשכים ולשלח מנחה לעשו... (שם שם יד)
יעבר נא אדוני - בהצלחות הזמניות לפני עבדו, אם כן לא טעה יעקב בשלחו דורונות, כי רק אחרי השתדלותו נראה ה' אליו... (שם לג יד)
ויירא יעקב - אין המורא הזה חוסר בטחון, כי הוא פחד רק מכחו החיוני, ובכל זאת מבטחונו הלך לקראת עשו, ולא חפש תחבולות אחרות להמלט ממנו, ועל כן כתב ויאמר יעקב, ולא ויתפלל או ויצעק, שכן דבר אל עצמו להתחזק. (שם לב ט)
למצא חן בעיניך - שבודאי תשמח על טובתי, וגם הולך לקראתך - לא רק שלא היה עשרך בשורה בעיניו, כי אם בא בודאי להלחם. (שם שם ו וז)
לעבדך ליעקב - ציוה השלוחים שיעשו כמו שאינם מכירים את עשו, פן יחשוב שאחיו ידע שהוא בא ושולח לו מחמת יראה, אלא יעשה כאילו הוא שלוח ללכת לשעיר. (שם שם יט)
ועמו ארבע מאות איש - שלא התכפרו פניו במנחה. וירץ עשו - נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב, כברז"ל, שקילל אחיה את ישראל בקנה הנכנע לבל הרוחות, ולו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב הבית. (שם לג א וד)
...וצריך לברר למה לא השיא ליצחק אשה אחרת שיצא ממנה עשו, או השיאו אשה שלא יצא ממנו עשו כלל, ומדוע לא ילדה אותם בשני עבורים, והיה נתקן צערה, ולא היתה מפסידה י' בנים, ויעקב לא היה מצטער בשכונת עשו ט' חדשים, ולא היה ריב הברכות, כי יעקב היה הראשון, ועוד. אמנם כתבנו שבמתן תורה דבר ה' עם כל אחד ואחד מישראל, וזה אפשר רק כשפסקה זוהמת נחש מהם, ולשם כך היה צריך אלף דור, אך בלי תורה היו אלו הדורות אובדים, ולכן סלק תתקע"ד מהם, ושתלם בכל דור ודור, וחשב מחשבות למרק כ"ו הדורות בשיעור מופלג, והוא מאברהם עד מתן תורה, שמירקו בכבשן ובי' נסיונות, ונשא את הגר בערלות, ויצחק נולד אחר שמל, ואחר שפסק דם נדות משרה, שהוא בא מחטאת זוהמת נחש, וממנו עיקר יצירת הוולד, ובשרה לא היה של דם טבעי. ועוד מירק את יצחק על ידי העקדה, ואחר שנקדש כעולה לא יכול לשאת זולת בת זוגו הקדושה, ואם היתה מתעברת פעמים היה מעורב בכל וולד זוהמא, ועוד שהיא בבחרותה ויש לה דם נדה, על כן גזר שיהיו תאומים וישאב האחד מהם כל הזוהמא.
שני גוים ולאומים - לא ישקטו מלערוך מלחמה, כי לא יפחדו פן ינוצחו, והקטן לא יכיר קטנות ערכו מפני הגדול, כי אין לאחד מהם מלוכה אלא כשמנצח את חברו. (שם כה כב וכג)
וישלח יעקב - ...ועוד שלח מלאכים שיוכלו לדעת אם הוא עשו בשנאתו או אחיו באחוה, ועוד שלח ארצה שעיר שדה אדום, שפעם הוא בשעיר ובפעם בביתו, ומלאכים ידעו מקומו, והמלאכים לא ענו ליעקב שאינו צריך לפחד, כי גם ה' לא אמר לו, והטעם כי לא היה בוטח בהחלט אלא נכנע מפני עשו, וכן אמר וישובו אל יעקב שייראו אותו לפי דעתו ולפי שליחותם. (שם לב ג)
ויירא יעקב - לא ידע אם עשו בא להרגו או רק להטיל חמתו על עשרו, ועוד לא ידע אם ימצאו לעשו זכויות נגדו, כגון ישיבת ארץ ישראל וכבוד הוריו מאז הלך יעקב חרנה. ועוד לא ידע אם הברכות גזל בידו או לא. ולכן חילק לב' מחנות, באחד שם כל הרכוש, וחשב אם יכה רק את הרכוש טוב, ואם אחר כך ישים פניו גם נגדי, ה' לא יעזבני בידו וילחם נגדו, ועל מקרה זה התפלל לומר שגם לו יש זכויות. (שם שם ח)
יהי לך - עתה וויתר עשו על ברכות עושר, אבל לא על ברכת הוי גביר, שהיא איננה לו עתה, כי אם לעתיד לבא, ועל עולם הבא הלא וויתר עשו, או אמר לו ולקחת מנחתי - שאינה מנחת פיוסין, כי אם ידידות... (שם לג י)
ויתרוצצו - שעשו מבקש לצאת בפתחי עבודה זרה, והלא אין יצר הרע באדם אלא משעה שנולד, אך מה שרצה עשו לצאת לא היה בשביל יצרו, אלא שרוצה לשוב אל מינו וטבעו ככל דבר, ומה שרבו הוא, כי הם מנוגדים בטבע כאש ומים, שאי אפשר להם לעמד יחד, ואף שמצד הטבע יכלו לחיות יחד, אין עיקר האדם הטבע, ולא שההתנגדות מצד עצם מציאותם בעולם הזה, שאם כן לא היו צריכים להתנגד כל זמן שעדיין אינם בעולם, אלא שהתנגדותם קודם מציאותם בעולם הזה מורה על המריבה בעולם הזה ובעולם הבא, וההתנגדות שיש לב' דברים הוא, שכל אחד רוצה לדחות את השני המתנגד אל מציאותו, אם כן יעקב ועשו כל אחד רצה שתהיה לו כלל המציאות, היינו העולם הזה והעולם הבא. (גור אריה בראשית כה כב)
עם לבן גרתי - לא נעשיתי שר וכו', רוצה לומר, אמר לו מה שנתקיימו בי הברכות הוא ששמרתי התורה, והן ברכות התורה, שאין אתה מקנה בזה, דבר אחר לא נתקיימו בי הברכות כי אם בזרעו, ועל זה לא היה עשו חושש אלא לעצמו, ועשו ראה באביו מה התורה גורמת, שלא היה שוטה אלא רשע... (שם לב ה)
כי אמר אכפרה - אמר להם שיאמרו שמתבייש מפני הרעה שעשה לו, ומבקש מחילה במנחה. (שם שם כ)
...ואם תשכיל בענין מכירת עשו הבכורה ליעקב, אל תאמר שהיה דבר קטן, כי זה רמז על עיקר הענין יעקב, כי כאשר תבין ותדע, כי באמת יעקב הוא בכור והוא עלול בראשון, רק לענין התגלות בעולם הטבעי לצאת לפועל עשו יותר ראשון, כי הדבר אשר הוא קרוב אל העלה הראשונה הוא רחוק מן התגלות בעולם הטבעי, ואשר הוא רחוק מן העלה הוא קרוב להתגלות בעולם הטבעי. ולכך היה יוצא עשו להתגלות בעולם הטבעי תחילה, אבל באמת יעקב הוא הבכור, שכך ראוי בסדר העולם, כי הוא העלול בראשונה. וכאשר גדלו, ואז קבל יעקב מעלתו ועשו את פחיתותו, מכר עשו הבכורה ליעקב ומסרה לו, שכן דין הבכורה למי שהוא עיקר וראשית... (גבורות ה' פרק כט)
ובפרקי דרבי אליעזר אומר, מכרה כיום בכורתך לי, אמרו, כשהיו יעקב ועשו במעי אמם, אמר יעקב לעשו אחי, שני עולמים לפנינו וכו'... הנה ביארו בזה דברים גדולים מאד, כי מה שהיו יעקב ועשו מתרוצצים בבטן אמם, היינו מפני שהם הפכים, כי יעקב כל עילתו שהוא מסולק מן הגשמי, ודבר זה בארנו בכמה מקומות, וזה עצם מעלת יעקב בפרט, ועשו היפך זה, כי כל ענינו אין רק בעולם הגשמי הזה בלבד, ומפני שהם שני הפכים זה לזה, והיו בבטן אחד, לכך לא היו עומדים ביחד, והיו מתרוצצים כמשפט שני הפכים, כאשר יבואו יחד. ואל תתמה הלא לא היה דעת ורצון בהם, כי אין זה קשיא, כי היה ההתנגדות הזה מצד כח שלהם, שכל אחד היה מתקשר בכח מיוחד, שהיה דבק בו, כי היה יעקב דבוק בכח קדושה ועשו בכח הטומאה וכח הזוהמא, ומצד הזה בא להם ההתנגדות בבטן אמם.
ואל יקשה לך אחר שיעקב מוכן אל עולם הנבדל הבלתי גשמי ועשו מוכן אל עולם הגשמי, מה הוא המחלוקת שהיה להם, זה אין קשיא, דודאי כל אחד היה רוצה בכל, שהרי עולם הזה ועולם הבא שניהם נבראו לאדם, ואם לא היה עשו, היה ליעקב עולם הזה וגם עולם הבא, כי לא היה נמצא ההיפך שהוא ראוי אל עולם הזה, ומפני כי יעקב ועשו הפכים, לכך לפי מדרגת יעקב אין מציאות לעשו, וכן לפי מדרגת עשו אין מציאות ליעקב. ולכך היו מריבים בנחלת שני עולמות, כי יעקב היה רוצה בעולם הזה והעולם הבא כאילו אין כאן עשו, וכל זה מצד התנגדות שלהם בעצמם. אבל אי אפשר שיהיו שני העולמות ליעקב ועשו ביחד, כי אם כן היו שני הפכים בנושא אחד, כי העולם שהוא הנושא להם הוא עולם אחד, ויהיו בו ההפכים מושלים בו, דבר זה אי אפשר, ובשביל זה היו מתרוצצים. ואין לשאל מנין שהיו מריבין בשביל שני עולמות, שמא בשביל עולם הזה בלבד או עולם הבא, ומנין החלוקה שהגיע ליעקב עולם הבא ולעשו עולם הזה, שאין זה קשיא, כי אי אפשר לומר שהיה מחלקותם בעולם הזה, דממה נפשך אם היה עשו מנצח ליעקב והיה לו עולם הזה, לא שייך לומר ויתרוצצו, הרי כבר נצח עשו, ואין לומר שאין אחד היה מנצח לאחר, והיו עומדים כך במחלוקת, אם כן היה לשניהם עולם הזה וכן עולם הבא, ודבר זה אי אפשר, כי מאחר שהם הפכים, איך אפשר שיעמדו יחד בעולם אחד, אחר שהרי היו מתרוצצים בבטן...
ויש לך לדעת כי לגמרי היו מריבין נחלת שני עולמות, ולבסוף, השי"ת, שהוא נותן לכל בריה את הראוי אליה, נתן ליעקב עולם הבא, ולעשו העולם הזה... וכאשר היו במעי אמם, כבר אמרו כי יעקב זרע ראשון ועשו אחרון, ולכך עשו היה קרוב תמיד אל המדור התחתון, ויעקב אל מדור העליון, וכל אחד היה עומד בשלו, זה קרוב למדור התחתון, וזה לעליון. והנה כאשר היו מתרוצצים בבטן אמם, היה יעקב רוצה להפשט אל המטה גם כן, עד שיהיה לו מקום עשו שהוא עולם התחתון, מפני שרצה בב' עולמות, ועשו כאשר היה מתרוצץ ומבקש להתפשט אל המעלה, גם כן רצה בעולם הבא, וכאשר היו מתרוצצים ואין אחד נדחה לגמרי, ואז כל אחד נשאר במקומו, וכאשר יצאו לאויר העולם, אמר יעקב לעשו מכרה בכורתך לי, כלומר, כשם כאשר היינו בבטן האם היה מחלוקת הזה בינינו... (נצח ישראל פרק טו)
בפרק קמא דעבודה זרה, אמר רבי יהודה אמר שמואל, עיר אחת יש לה למלכות רביעית, אחת לשבעים שנה מביאים אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חגר וכו'... הרי כי מה ששלט המלאך על יעקב מה שנגע בכף ירכו, הוא שגרם לשלוט בו עשו, ועשו הוא אדם שלם, ודבר זה גורם שעשו רוכב על יעקב שהוא צולע, וזה שאמר שמביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חגר. ואמר שמלבישין אותו בלבוש אדם הראשון, פירוש דבר זה, כי כל המאמר הזה בא לפרש כי היה לעשו עולם הזה, ולכך כל מה שראוי אל עולם הזה היה לעשו, ולא היה ליעקב רק עולם הנבדל מן הגשמי, ולכך אמר שמביאין אדם שלם, כי ראוי אל עשו שיהיה אדם שלם, כאשר יש לו לעשו העולם הזה, ולא כן יעקב, שאין ראוי לו עולם הזה, ולכך היה חגר ברגליו, והיה צולע על ירכו, כי יעקב היה מיוחד אל הדבר שהוא אלקי ולא גשמי, ואין דבר שהוא גשמי כמו הירך, לפי שאין בו צלם אלקים... (שם פרק טז, ועיין שם עוד)
וזהו שאמרו אחוהי דמרנא זייפנא, יחסו אותו בשם אחיו ולא אמרו יעקב זייפנא, כוונתם היה להגדיל רמאותו, ואמרו אחוהי דלבן... כי לבן התחיל עמו ברמאות, אבל אחוה דמרנא, כי עשו לא התחיל, ויעקב התחיל רימה אותו בבכורה ובברכות הוא רמאי וזייפן. ואמר אחר כך פיהם הכשילם, שהם מודים שעשו הרשע הוא הזייפן והרמאי, ויעקב אבינו לא התחיל ברמאות, רק הוא קודם ברמאות, הן מצד כחו של מעלה, הן מצד עצמו, כמו הוא הנחש הערום מכל, והיה חקוק בירך שלו, הן מצד עצמו נהג רמאות עם אביו, היאך מעשרין המעשרות. ואף בזה המאכל שאמר לו יעקב מכרה לי בכורתך, אז מתחילה נהג עשו הרשע רמאות גדולות, כתיב ויזד יעקב נזיד, פירש רש"י עדשים אדומות היה... והראה עשו עצמו כאילו אינו יודע משום אבילות, כי שבתו בבית מעט ובשדה נמצא, על כן לא הזכיר עדשים, כלומר איני יודע שזה עדשים, רק אני רואה שהוא מאכל אדום, והעולם הבינו רמאותו וקראו לו אדום. (תורה שבכתב תולדות)
דע כי מלחמת יעקב עם עשו היתה כפולה, בגוף ונפש גשמי ורוחני, דהיינו עשו למטה וסמאל למעלה. המקטרג הגדול היה בו אחיזה מחמת שתי אחיות שנשא, אף שיש לו תירוץ על זה, מכל מקום לרוב חשיבותו שצורתו חקוקה בכסא עושה רושם... ושלח למעלה לסמאל וליתר המלאכים שמתקנאין בו מלאכים ממש, וענין שליחותו למטה לעשו היו דברי הכנעה לקבלו לאדון, וענין שליחותו למעלה הוא גילוי זכויותיו וצדקתו לבעל הקטרוג והקנאה, על כן דבר גבה גבה במאד... (שם, וראה שם עוד)
כאשר ילדה - ...ורז"ל אמרו, משנולד שטנו של עשו דהיינו יוסף, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, אף על פי שמקרא זה נאמר לעתיד, אולי ידע יעקב ברוח הקדש שסופו ליפול ביד יוסף... ועוד שיוסף שטנו של עשו, לפי שעשו אין לו טענה על יעקב כי אם מה שלקח ממנו הבכורה, ולעתיד יוסף משיב לו, כשם שנלקחה הבכורה מראובן על ידי חילול יצועי אביו ונתנה ליוסף, כך בדין נלקחה מעשו, שהיה צד נשים וכו', וניתנה ליעקב... (בראשית ל כה)
באנו אל אחיך - לא קבל דברינו שהוא הגביר לך, ואמר שאתה אחיו, וגילה בזה שאין לבו שלם עמך. או אנו נבוכים, כי מראה אחוה, ובכל זאת יוצא לקראתך, ועל כן התפלל. (בראשית לב ז)
כראות פני אלקים - כמו הרואה פני אלקים ג' פעמים בשנה צריך להביא עולות ראיה, על כן אבקש שתקבל מנחתי, כי מודה אני שאין הברכות שלי, שאתה גביר, וכל גביר ושר נקרא אלהים. ואמר קח נא את ברכתי על הברכה, ומה שיש לי כל הרכוש הוא כי חנני אלקים כחונן דלים, ולא מצד החיוב מצד הברכות, אמנם בנסתר היתה כוונת לבו כמו שנבהלתי בלילה כשראיתי פני המלאך שלך, כך נבהלתי בראייתך. (שם לג י)
כאשר תריד - אפשר שנתכוון לומר, שכל הברכות שברכו יהיה כאשר יעבד את אחיו, וכאשר ירד ממדרגה זו, או כאשר תהיה רדוי ואבוד, יקדים לפרוק עולו, ואחר כך תרד, ויהיה בית יעקב אש וגו'... או כאשר תשלוט אתה בעולם לא תהיה מעלתך עליו, אלא ופרקת עולו וגו', ומה שמשל אחר כך, עוונות הטו אלה. (שם כז מ)
מלאכים - נתן טעם למה שלח מלאכים ממש, שהוא אדם גדול, או שלא יוכל להכותם, או שיירא מפניו. עשו אחיו - שלח דרך שלום ורבנות, כי ירא שתעמוד לו זכות אבותיו, או יראו מחשבותיו אם בא כעשו או כאחיו, וזאת יוכלו רק מלאכים. שדה אדום - קודם שיצא ממקומו, ורמז ג' זמנים, א' שיהיו באחוה עד עת החורבן, והיו רק זמן מה תחת יד ישראל, ב' זמן החורבן שעשו במעלה גדולה, ורמזו במלת ארצה בפתח, ג' שתהיה אדום ירשה לנו. (שם שם ד)
עם לבן גרתי - אולי מדרך אחים נאמנים להודיע זה לזה הכל, ועוד שאין ראוי להרחיקו, כי גם עם לבן המופלג ברשע ורמאות גר יחד ולא כעבד כי אם כעשיר, ואף על פי כן מזומן לעבד לו. (שם שם ה)
יש לי רב - אם אתה מתכוון לצד הנאתי, ואם להנאת עצמך שיתקרב לבי אליך, אחי יהי לך אשר לך - לא תוכר אחוותי אלא אם המתנה תחזר, שלולא זאת יראה כאילו רק בשבילה אני מחזיק אותך כאחי. אם נא - אהבתני כאח, תעשה חסד שתקח המנחה, כמשפט המקבלים פני הגדולים. (שם לג ט)
ויבז עשו - את המעלה הנפשית שבבכורה, אבל לא את הגשמית, לכן קראו יעקב תמיד אדוני, ולכן לא אמר יעקב לאביו אני בנך בכורך, כי אם בכורך סתם, במעלה הנפשית שבבכורה. (שם כה לד)
כאשר תריד - מלשון רדיית הפת, וכדי שיתרחק ממנו, ואז לא ימשול בו, ולפיכך אמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, ואז תתבטל השנאה. (שם כז מ)
לעבדך ליעקב - שלא יחזיק עשו גם בעבד המביא את המתנה, כי העבדים התרגלו לעבודת ה' בבית יעקב. (שם לב יט)
ויתרוצצו - ...לזה יצאו עשו ויעקב להיות דוגמא אל הכלל, זה לעומת החומר וזה לעומת הצורה, וכמו שראוי שהצורה תמשול על החומר מצד מעלתה, כן רב יעבד צעיר, וכמו שהחומר קודם לצורה בזמן ואחרון במחשבה, כן יצא עשו קודם ליעקב, ומוכן שיעקב ימשל בו, וכמו שבראשית ימי האדם ימשול החומר ואחר כך תמשול הנפש, כן וידו אוחזת בעקב עשו, וכמו שהאדם לאדם אם יזכה תמשול הנפש בגויה, ובהפך ימשול הגוף על הנפש, כן אם יזכה יעקב ימשול על עשו, ואם לא ימשול עשו. ולזה כמו שהנפש והגויה הם במריבה ונגוד תמיד מלדה ומבטן ומהריון, כן התרוצצו הבנים בעודם בבטן... (בראשית כה כב)
שני גוים - ובא להורות ד' דברים, א' כי שני גוים בבטנך, שכל אחד יהיה גוי גדול, והורה כאלו כבר צר להם המקום לשבת יחדו מפני רבוים, ב' ושני לאומים, לאום מורה שיש להם דת ואמונה מיוחדת... אחר כך ד' ולאם מלאם יאמץ - רוצה לומר חוזק כל אחד יהיה נתלה בהחלשת כח השני... וזה ימשך עד עת קץ, ואז ורב יעבד צעיר - וזה גורם גם כן הפרוד, שעבודת הרב להצעיר הוא נגד טבע העולם, ולא יהיה זה מבלי ריב ומלחמה. (שם שם כג)
וישלח יעקב - כשהרגיש על ידי המלאכים שהוא בסכנה, נסה לאחוז בדרכים טבעיות לרצות את עשו, ולהראות לו שמבקש מנוח וחסות בארצו תחת ממשלתו. כה תאמרון - דברים שיראו שהברכה נתקיימה רק בעשו. לאדוני - לעשו הגביר. (שם לב ד)
ויצו - שם בפיהם דברים להוציא המשטמה שיש לעשו עליו על הברכות, ולהראות לו שלא נתקיימו בו רק בעשו, אחר שכוונת אביו היתה על עשו. על הברכה הוי גביר לאחיך אמר, כה תאמרון לאדוני - שעשו הוא האדון והגביר, וגם שהברכה מטל השמים ומשמני הארץ נתקיימה בעשו, שכבש ארץ מיוחדת והוא שר ומושל שם, לא בי שגרתי בארץ לא לי, ולא תאמר כי עוד חזון למועד שיתקיימו בעתיד, שהלא ואחר - זה זמן רב... (שם שם ה)
באנו אל אחיך - ואינו מחזיק עצמו אדונך, כאילו שהברכות נתקיימו בו, הולך לקראתך - ואינו רוצה כלל שתבא לארצו. ויירא יעקב - והבוטח בה' אין לו לפחד, לכן ויצר לו - שהיה ירא, ומזה דן שאינו ראוי לנסים, כי בטחונו אינו שלם, ולכן ניסה לעשות הכנות טבעיות. (שם ז וח)
ויחץ את הילדים - אחר שראה שנגע בכף ירכו, התיירא פן היה זה הוראה שיגבר עשו על זרעו ובניו עתה, לכן חצה אותם, שלא ימצאם כאחד. (שם לג א)
יש לי רב - ...על פי זה אמר, אם תחשוב כי מתנה זו היא רבה לפי ערך המקבל, טעית בזה, כי יש לי רב - ומנחה זו קטנה לפני, ואם היא רבה בערך הנותן, כי נתת בזה כל אשר לך, אך למותר היא, למה תוורש, יהי לך אשר לך. (שם שם ט)
ויעקב נסע סכותה - הנה צורך הספור הזה בארו חז"ל, שעשו אמר נחלק שנינו העולם הזה והעולם הבא, שאם היה יעקב משתתף אז עם עשו והולך לשעיר, היו שניהם גוי אחד, והיה חולק עמו הכל בשוה, ויעקב שהיה עתיד להנהגה אחרת נשמט ממנו בהשגחת ה', עד שכל הדברים שעברו בין יעקב ועשו הם מאורעות שעתידים לעבור בין בניהם בדורות הבאים... (שם שם יז)
וישלח - רצה להודיע לעשו איך ובאיזה אופן רכש את כל רכושו, גרתי - בגורלו המר של הגר, ואחר - היה מוכרח להשאר, ולא שנשאר שם מרוב טובה, ואשלחה להגיד - רוב צרותי, שיהיו כפרה על חטאתי. ויירא יעקב - פגישת יעקב ועשו מציינת ואופינית לעתיד, יעקב העובד, אבי המשפחה מלא הדאגות, מטופל בילדים, ולעומתו עומד עשו העשוי ומושלם אשר יש לו כל, לא כיעקב שהיה צריך לעמול קשה, כדי להשיג משהו. יעקב מצא חיי משפחה מאושרים, ואילו עשו השיג בינתים עמדת כח פוליטית, שררה ואנשי צבא. שני עקרונות עומדים כאן זה מול זה, האם העיקר הוא להיות אדם, והעמדה הפוליטית והסוציאלית הם אמצעים לכך, או שהעמדה היא העיקר, וכל האנושי לרבות המשפחה הוא רק כדי לשמש כאותות נצחון בהתגוששות הפוליטית. מענין ההבדל בין עמדת יעקב מול לבן ומול עשו, מול לבן עמד בעוז בתודעת נקיון כפיו, ומול עשו הוא עומד בנקיפת מצפון על עוול ועלבון שגרם לו... (שם לב ד וח)
והנה גם הוא - יעקב רוצה שחמתו של עשו המצטברת תמיד שוב לנכח סיכויי הפגישה הקרובה עם אחיו תשוכך על ידי מנחה חדשה המפתיעה אותו. (שם שם יט)
ולרגל המלאכה - הוסיף עוד טעם שאינו כדאי להתעכב בשבילו, כי כל עוד לבו בשמירת הצאן וכו' וגידול הבנים, אינו יכול לקבל כבוד כראוי, עד אשר אבא אל אדוני - בעצמי. לדרכו שעירה - ברוגז קצת, ולא נפטרו זה מזה בנשיקה כמו לבן, ומשום הכי לא הלך יעקב אליו שעירה לקבל כבוד. (בראשית לג יד וטז)
ורב יעבד צעיר, זכה יעבד. העולם מפרשים אם זכה יעקב, ולדעתי אין הפירוש כן, דהא בעשו משתעי... אך הפירוש אם היה זוכה עשו היה עבד ליעקב, והוא הטוב לו ותקונו, ואם לא יזכה ויעבוד עם בני ישראל, זה מפלה שלו ודאי, וכן מצינו בברכת יצחק לעשו ואת אחיך תעבוד, שהיא הברכה שלו, כי בודאי יותר ברכה להיות עבד לאיש ישראל, מלעבוד עם איש ישראל בפרך... (בראשית תולדות תרמ"ג)
ובענין שלקח ברכת עשו... אבל הענין הוא, לפי מה שאמרו חז"ל, לכל אחד יש חלק בגן עדן ובגיהנם, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו וכו'... ובודאי יצחק אע"ה שאהב את עשו ראה חלק המוכן לו בגן עדן, וזה הפנימיות אהב, אך כי לא זכה עשו לתקן את עצמו ולקבל זאת החלק המוכן לו, ונטלו יעקב, ונתלבש באותן המלבושים של עשו... ובאמת היה גם זה לטובת עשו אם היה יודע ומאמין כי על ידי יעקב היה יכול לחזור ולקבל על ידו את חלקו... ומצינו שיעקב אע"ה שלח אחר כך לעשו ורצה לתקנו ולקרבו, ועתה שנתלבש בחלקו של עשו למעלה כתיב וירח את ריח בגדיו, ואמר אמת אנכי עשו בפנימיות חלק המיוחד לו. (שם שם תרמ"ז)
בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו... אבל זו הברכה היא להיות גביר לאחיו וגו', כי יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות, כמו שכתוב עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים, ואם היה עשו מתקן מעשיו, היה הוא כמו זבולון עם יששכר, והוא היה מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה, ולא היה נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה' בלי מלחמות, כי הרי כתיב ראשית גוים עמלק, והוא איש שדה... (שם שם תרנ"א)
במדרש תנחומא כי בריחת יעקב היה כמו גלות למי שהורג נפש בשוגג, כי נחשב לו לחטא מה שנדחה עשו על ידו, כי היה לו לקרב גם אותו, אם כי לנו נאמר מדבר שקר תרחק, אבל ליעקב איש אמת היה בכחו לקרב הכל להשי"ת, ורק כי היה שפל בעיניו ונחשב לשוגג. (שם ויצא תרל"ד)
וישלח יעקב מלאכים וגו'... ואפשר היה כל ההליכה ללבן כדי למצא אותן מלאכים מסטרא דשמאלא, שיוכלו לתקן שליחותו אל עשו, כי היה דברים שלא היה יכול הוא עצמו להגיד לו, כי לא היה כדאי עשו שיתקרב אליו רק על ידי שליח, וזה שאמר לשמרך בכל דרכיך, כי היצר הרע הוא לטובת האדם, שיהיה לו שמירה בכל הדרכים שצריכין שמירה כנ"ל... (שם וישלח תרל"ג)
וישלח וגו', ומקשים למה הקדים לשלח לפניו לעורר השנאה, אבל התירוץ הוא, כי רצה להמשיכו לחוצה לארץ, וכשיבא לארץ ישראל יהיה בכל השלימות, כמו שכתוב ויבא יעקב שלם וכו', וגם זה אמת, כי בודאי יעקב אע"ה בעצמו לא נתיירא מפניו, וכשהיה נכנס לארץ ישראל ועלה במדריגה עליונה לא היה לעשו שום שליטה עליו, אכן לטובתנו זרע ישראל רצה לכנוס לעובי הקורה וללחום מלחמות עשו בכל הג' אופנים, לפיוס ולדורון ולמלחמה וכו', ולכן נתיירא, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, על ידי שהכניס עצמו לסכנה... והרגיש יעקב אבינו איך כל העולם תלוי בו, ולכן הכניס עצמו לכל אלה המקומות, להכין לדורות אחרים כנ"ל. (שם שם תרל"ט)
במדרש ויבא יעקב שלם... אכן יעקב אבינו ע"ה רצה לתקן כל בחינת העשיה, וכתיב ויירא ויצר מזה עצמו שראה שנמצא רשע בעולם, כי רדף אחריו, שהוא העובד ה' באמת צר לו מזה, ולכך חשב להניח קצת ממדרגות גבוהות שהיו לו, והשפיל עצמו בבחינת הקטנות, כדי שבאופן זה אפשר יהיה תיקון גם לעשו, שרצה לקרב אותו וכל העולם אל הבורא יתברך, וכיון שראה שגם זה לא הועיל, וישב וגו' עשו לדרכו, לכן נסע סכותה... רק מקודם היה יעקב אבינו ע"ה מפוזר, ועשו בא עם ארבע מאות איש, כי הרשעים תחילתן שלוה... ונפרדו ממנו אחד אחד הד' מאות איש, ויעקב נשאר בהאחדות, ופיזור שיש לצדיקים הוא כדי להמשיך הנצוצות קדושות להאחדות... (שם שם תרמ"ג)
ויירא שמא יהרוג וכו', רמזו על הנ"ל, כי ירא שמא אם יתרחק ממנו לגמרי יהיה נדחה עשו על ידו, ואם יתקרב אליו פן יזיק לקדושתו, לכן ויחץ וכו', כי לא היה יכול להיות בהאחדות האמת כשהרשע לנגדו, לכן אמר קטונתי וגו'. ואחר כך כשעלה בשם ישראל נפסקה המלחמה עם עשו, כי כל שם יעקב בעודו לוחם עם עשו, כמו שכתוב וידו אוחזת, לכן הובטח לא יעקב יאמר עוד, פירוש שלא יצטרך לעסוק עוד בבחינת עם עקש תתפל, רק באמת האמיתי בלבד... (שם)
בפסוק וירץ לקראתו וגו', דרשו חז"ל בקש לנשכו וכו', שמעתי מפי מו"ז ז"ל, שהנשיקה עצמה היא הנשיכה, כדכתיב נעתרות נשיקות שונא, עד כאן דבריו ז"ל. כי כמו שיעקב הכין עצמו לשלשה דברים, דורון תפלה מלחמה, כמו כן זה לעומת זה, כאשר ראה עשו שאין יכול לו במלחמה בא להזיק לו על ידי התקרבות, ונעשה צוארו כעמוד של שיש שלא יוכל להתדבק בו שום מגע נכרי. וענין התפלה שלא שייך אצל עשו, מכל מקום מצינו שהמשיך השר שלו להלחם עם יעקב אע"ה, שיש לעשו כח גדול עד שורש שלו, שהוא מכוון נגד סטרא דקדושה של יעקב אע"ה, כאשר חכמים הגידו, ויאבק שהעלו אבק עד כסא הכבוד, כמו שצורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד, כמו כן מגיעה מלחמה שלו עם הסט"א בהרבה מדרגות עד השורש, וכל אלה המלחמות תלוין בשורש יעקב שלמטה, וזה שאמר שרית עם אלקים ועם אנשים מלחמה דלמטה ולמעלה. (שם שם תרמ"ד)
במדרש על שליחת המלאכים מביא הפסוק מחזיק באזני כלב... נראה דחז"ל למדו מפסוק דכתיב ושכח וכו' אשר עשית לו, ושלחתי ולקחתיך, והיא שלחה אליו את דבורה, נראה דהיה נשכח אצל עשו השנאה, ויש לומר על דרך הרמז, בפסוק כאשר ילדה את יוסף, שהוא בחינת הזכירה, ממילא נפל עשו בשכחה, כי כשזה קם זה נופל, לכן אמר שלחני וכו', וכמו כן במחיית עמלק זכור אל תשכח, שבזה תלוי מחיית זרעו של עשו, ומה ששלח המלאכים, לפי פשוטו יתכן לומר כיון שהקב"ה הבטיחו והשיבותיך אל האדמה הזאת, היה בטוח שישלים עמו עתה בדרך. (שם שם תרמ"ה)
בפסוק קטונתי וגו', כי עשו ירש החרב ומדת הדין, ואם היה מכניע עצמו ליעקב היה ניתקן גם במדת הדין, כידוע שמדת הדין צריך להתבטל למדת החסד והרחמים, וכיון שלא רצה להכניע ונתחזק במדת הדין, בא למדת השקר, וזהו שם עשו, כמו שאמרו ז"ל הא שוא שבראתי בעולמי, וכל היראה והצער שהיה ליעקב כדי לקיים העולם בחסד ורחמים מיד אחי הוא מדת הדין, מיד עשו מדת השקר, היפוך חסד ואמת, וכתיב לבית יעקב אשר פדה את אברהם, כי אברהם ויצחק היו עמודים שהיו צריכים תיקון, ויעקב תיקן מדת אברהם, ולעתיד על ידי מלך המשיח יתוקן גם מדת יצחק... וכל אלה התולדות עשו והמלכים אשר מלכו לפני מלך מלך לבני ישראל הם שרים שלמעלה שמתגברים במדת הדין, וכמו שכתוב למכה מלכים גדולים וגו' שהוא חסד גדול, שהכה הקב"ה אותן הגבורים למעלה שמעכבים החסד מלהשפיע למטה, וקני קניזי קדמוני ירש עשו, ומלך המשיח יגבור ידו עליהם, ולכן כתיב אחר זה סדר השבטים ולידת המלך המשיח. (שם שם תרנ"ז)
בפסוק הצילני נא וגו', פירשו המפרשים שבקש להנצל מלהתקרב עמו יותר מדאי ומן המלחמה עמו, והנה כתיב והידים ידי עשו, אם כן יש לו ב' ידים, והם ב' התארים איש יודע ציד לרמות אנשים שיחשב להן כאוהב, ואיש שדה הרציחה, ובאמת היה לעשו שורש גדול, וכמו יעקב אבינו ע"ה, שהוא מכריע בין מדת אברהם ויצחק וכולל ב' הבחינות שלהם, כי רחמים יש בו מדת החסד והדין, כן היה מוכן עשו להמשך אחר מדת האבות, רק שלא זכה, ונטל יעקב גם חלקו... (שם שם תרס"ב)
ברש"י ממדרש, ראה יעקב כל האלופים נתיירא, אמר לו הקב"ה ניצוץ אחד משלך וכו', פירוש כי על ידי שראה כח אלופי עשו נתחזק כחו, וכינס כל הכחות להלחם נגדו, וזה שאמר ולאום מלאום יאמץ, כי על ידי התחזקות כח היצר הרע נתוסף כח ביצר טוב להלחם נגדו... זה שאמר במדרש וישב יעקב, כינוסו וכינוס בניו וכו', שנתישב בחזקה על ידי שראה האלופים וכו'. (שם וישב תרל"ו)
וברש"י ממדרש תנחומא... כי באמת אין לסט"א כח רק מצד זה שעל ידי שיגבור הצדיק נגדם יעלה בתוספות מעלה, וזה שאמר ולאום מלאום יאמץ, כי מאין לעשו כח והתאמצות, רק מצד זה, שעל ידי כחו יתוקן צד הקדושה ביותר תוקף ועוז, לכן מיעקב יש התאמצות כח גם לעשו והבן... (שם שם תרל"ז)
במדרש כינוסו וכינוס בניו הצילו, על פי הפסוק בזעקך יצילוך קבוציך, כי כל זמן שהיה בעשו קצת ניצוצי קדושה, היה לו כח לרדוף, וכן כל הרדיפות של האדם כדי להוציא השייך לו, ועל ידי שכינס הוא ובניו הוציאו מהם כל הכח, ממילא וילך אל ארץ, כי נשאר קש ומוץ בלבד שידפנו רוח... (שם שם תרמ"ב)
בפסוק הילד איננו... ובאמת עשו אם היה מבין כי אין לו תיקון רק על ידי שהיה בטל ליעקב אע"ה, היה יכול להיות לו תיקון, אבל הוא רצה דוקא להיות לו מקום בפני עצמו, ולכן כל שנתגבר על יעקב היה לו מפלה ביותר, כי באמת לא היה לו קיום בעצמותו רק על ידי יעקב, והיה צריך להבין זאת על ידי שניטלה ממנו הבכורה וניתנה ליעקב... (שם שם תרמ"ו)
נסמך פרשת וישב ומחלוקת השבטים אחר תולדות עשו, כמו שאמרנו במקום אחר, כי עשו בחינת שקר, והוא להלחם עם בחינת יעקב, תתן אמת ליעקב, ותולדות עשו עמלק בראש, בחינת מלחמה ומריבה מול בחינת יוסף שלום, והם כחות מסט"א העומדים להלחם עם הצדיקים, ויעקב אע"ה היה מוכרח להשתמש בקצת שקר באומרו אנכי עשו בכורך, כי מהם ובהם צריך להיות המפלה מבית אבא שדי ביה נרגא, וכמו כן להלחם עם אלופי עשו ועמלק הוצרך להיות מחלוקת בין השבטים, שהאותן הרשעים מעכבים השלום ואין זה חידוש, שהרי נשבע הקב"ה וברוך שמו, שאין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ומכל שכן שהשבטים לא היו יכולין להשלים בעבור אותן הרשעים... (שם שם תרס"ב)
שמעתי מפי מו"ז... ועשו היה כלול מכל הד' מלכיות, כדאיתא שכותבת טרוניא מכולן, ולכן הוצרך יעקב אע"ה להלחם עמו בכל מיני כלי זיין, כמו שכתוב מיד האמורי זה עשו, שעשה מעשה אמורי, והקשת מכוון להלחם עם היונים שהם באין בערמומיות בחכמת יונית, והיה העצה בבחינת הודאה, והם נופלים מעצמם... (שם חנוכה תרמ"ה)
...ובדוגמא זו יש לומר, שכן היתה בריאת עשו ויעקב, שעשו הוא כמו קליפה שקדמה לפרי, והכוונה היתה שעשו יהיה שומר ליעקב וממציא לו את כל הדברים הנצרכים, למען יהיה יעקב פנוי לדברים שבקדושה... שבאם היה נכנע ליעקב והיה כמו שומר לפרי שמצטרף לקבל טומאת אוכלים, היה זה תיקונו, אך עשו בזדון לבו נעשה נפרד לעצמו כאילו הוא התכלית, ועל כן ובית עשו לקש... (בראשית לך לך תרע"ד)
ראה עוד: יעקב-כללי, תולדות תרע"א.
ונראה לפרש על פי מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שיעקב ועשו הם כדמיון עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, ששניהם יש להם כח החיבור כטבע האמצעי, אלא שעץ החיים מחבר חלקי החיים לבד, ועץ הדעת טוב ורע מחבר טוב ורע, כן יעקב חיבר השמים והארץ על ידי שהעלה את הארץ לשמים, ועשו השפיל את השמים לארץ... והנה תכלית צורת האדם ושלימותה הוא יעקב, שהוא היה עיקר המחבר שני העולמות, וזה שאמרו ז"ל צורת תם חקוקה בכסא, שאם עושה כל מעשי עולם הזה רק לצורך עולם הבא, ולא ליהנות מעולם הזה, בזה הוא מחבר עולם הזה לעולם הבא, ויובן ממילא, שאם עושה כל מעשיו לשם שמים לצורך גבוה ולא לצורך עצמו כלל, אפילו לצרכי עולם הבא, בזה הוא מחבר את כל הבריאה להשי"ת, וזה מצינו ביעקב שהשתמש בעולם הזה רק לצורך גבוה... ואם כן כל הענינים של רמאות שקיים יעקב עם עקש תתפתל, באשר הכל היה לצורך גבוה נתעלו גם כל אלו הענינים ונתחברו להשי"ת. ולהיפוך מזה היה עשו שנולד עם כח החיבור כמו יעקב, אבל עשה להיפוך, שהשתמש בעניני קדושה לרמאות ולצוד את אביו בפיו, על כן חיבר במעשיו הרעים את עולם הבא לעולם הזה... (שם תולדות תרע"ב)
ובזה יש לפרש הכתוב ותאמר אם כן למה זה אנכי וגו', ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגו', אינו מובן במה הרגיעה את רוחה. ויש לפרש שהיא בהרגישה ניגוד ורציצה בבטנה, עלה גם כן בדעתה שאולי היא מעוברת תאומים אחד צדיק ואחד רשע, אך תשיב אמריה למה שניהם בבטן אחת, היו צריכים להיות כמו ישמעאל ועשו, שתצא הפסולת תחילה, על כן שפטה שהוא איש אחד מעורב טוב ורע, ואמרה הלואי לא נתעברתי, ועל זה באה התשובה ששנים הם, וממעיך יפרדו, לשון פירוד מורה לדבר שיש לו שורש אחד ומתפרדין. וכמו שהיו שניהם בשורש אחד הוא כח המאחד ומחבר, על כן לא יתכן שיבראו אחד אחד, שכל תולדות יצחק היו בכח המאחד... (שם)
ולפי דרכנו יתיישב למה נולדו שניהם בבטן אחת, שנמשך מזה צער גדול לרבקה מרציצת הבנים עד שקצה בחייה, ולא נולד זה אחר זה כמו ישמעאל ויצחק. יש לומר שהם דוגמת עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים, שהם בשורש אחד. ויש להוסיף ולומר דמשום הכי היתה עקרה וזקוקה לעתירת יצחק, שהתפלה היתה מרובה כל כך, יותר מכלי מקבל התפילות, ועל כן עלו למעלה ראש, למעלה מהתחלקות הקוים שורש האחדות, ומשם נולדו שניהם בשורש אחד, כמו שבבריאת העולם מאחדות ה' יצאו עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים משורש אחד, להורות שהכל הוא אחדות גמורה ואפס זולתו.
ולפי האמור יש לומר, שתעודת יעקב ועשו היתה דוגמת מלך וכהן גדול, שתעודת המלך היא ללחום מלחמות ולהכניע את הצד הרע לקדושה, וכן לעשות משפט הוא בכלל זה. ואילו תעודת כהן גדול היא, להמשיך חסדים ולהעלות את התפלות וכל העבודות, ועל כן היתה תעודת עשו להיות מלך, ותעודת יעקב להיות כהן גדול... ועם זה יובן למה נולד עשו בכור... כי מלך קודם לכהן גדול... (שם תרע"ח)
ויהי לי שור וחמור וגו', במדרש רבה שור זה משוח מלחמה, חמור זה מלך המשיח וכו'... והנה במדרש רבה דמה ששלח יעקב אליו שרצה להחזירו בתשובה, ולכן שלח לו כל זה להגיד לו שזהו עיקר תכלית הבריאה... (וישלח תרע"א)
...והנה יעקב כשבא מבית לבן עם כל השלימויות, כבמדרש, שור זה משוח מלחמה וכו', חשב מחשבות שהגיעה העת לתקן את כל העולם כמו שיהיה באמת לעתיד, והיינו לתקן בראשונה את עשו, ואחריו כל אדם ימשך, אך לעתיד באשר כבר יצאו ממנו כל הנשמות הגבוהות, רבי מאיר ורבי עקיבא וכו', ולא ישארו בו רק מעט חלקי הטוב, ולעומת זה מאז עד לעתיד הרע לעשות ונשתאבו בו כל כך הרבה חלקי הרע, לא תהיה להם תקנה כי אם לכלותם, ולא יהיה שריד לבית עשו, ורק מעט הטוב שבו יהיה לפליטה. אבל באם היה מתוקן בימי יעקב, בעוד היו בו כל הנשמות הגבוהות ולא נשתאבו בו עוד כל כך הרבה חלקי הרע, היה התיקון לגמרי באופן אחר נעלה מאד, ולא היה צריך כליה ומחיית שמו, אלא שהכל היה נכלל בקדושה.
וחשב יעקב שראשית מעשה התיקון צריך להיות על פי הסדר שיהיה לעתיד, תחילה ענין משיח בן יוסף להפריד ממנו כחות הטומאה שנדבק בהם, ואחר כך להסיר ממנו קשיות הלב, ואחר כך ליטע בלבו אור הקדושה. והנה ראשית דבר חשב, שבעוד גאותו ורום לבו קיימים אין תרופה, כי כל מה שיוסיף להאיר לבבו מתוך החושך יתגאה עוד יותר, על כן שלח אליו מלאכים, שצורתו ביטול שהוא בטל בתכלית להשי"ת, וזה יגרום אל לבו הכנעה, וכאשר יכנע מעט, אז יפרדו ממנו על כל פנים לשעתו כל כחות הטומאה, שאין להם נייחא בלב בלתי מתגאה.
ואז יעשו השליחות השניה, שיאמרו לו עם לבן גרתי, ובזה יסירו קשיות לבו, כעין מעשה משיח בן יוסף, וחמור זה משיח בן דוד לטעת בלבו אורות קדושים וכו'. ואם היה כן היה בדעתו של יעקב ללכת אליו לשעיר כדי לתקנו לגמרי, אך עשו בזדון לבו לא קבל את השלוחים ולא שם דעתו להכנע אפילו במעט, ועל כן לא אמרו כלל השליחות השניה... (שם תרע"ב)
וירץ עשו לקראתו ויחבקהו וגו'... וכענין זה יש לומר, דהנה יעקב בהשתחויותיו הכניס בעשו חלקי קדושה, ואם היה מתעורר להיטיב מעשיו היה נדבק ביעקב, והיה לו תיקון, אך באשר נשאר כמו שהיה מקודם, היו הנשיקין שלו ליעקב כעין הנשיקין של ערפה, שהשיב ליעקב כל חלקי הקדושה שהכניס בו, ובאשר היו נשמות גבוהות מאד, נדבקו אז הנשמות ההן בחלקי הקדושה שהכניס בו יעקב, וכולן נמשכו ליעקב. ומזה נסתעף מה שהיה להן עליה אחר כך מבין שיני הסט"א, ובכן יעקב לא נשך לעשו, כי כבר הכניס בו חלקי קדושה בהשתחויותיו... (שם)
ועם מה שכתבנו יש ליתן טעם לשבח, למה היה נצרך לשלח מלאכים רבים, ולא היה די במלאך אחד... שמכל מצוה נברא מלאך, ואותם המלאכים שנעשו ממצוותיו של יעקב אותם שלח לעשו שיבואו תוך לבו לעוררו בתשובה... ולפי האמור יש לומר ששלח להכניע קליפת שור וחמור דקדושה, ועל כן היה נצרך למלאכים מתייחסים לצד הימין ולצד השמאל, ולא היה סגי ליה באחד. (שם תרע"ד)
ובזה יש לפרש כפל הלשון הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי יעקב אבינו ע"ה ידע שעשו בא עליו בשני כחות טומאה אלו, שור וחמור, מיד אחי מתיחס לגנב כמסתתר לדורש טובתו, כריע אח לו, הוא קליפת שור, מיד עשו מתייחס לגזלן, לתקפהו בכח התאוה, והוא קליפת חמור... ולפי זה יובן מאמר השליחות ויהי לי שור וחמור, היינו שור וחמור דטומאה מעתה נכנעים לי, ומפני זה עצמו יש לו שני המשיחים שהם שור וחמור דקדושה, שמעתה אין ביכולת שור וחמור דטומאה למנע אותם לצאת לפועל, והרי כאילו הנם מעתה בידי. וזהו ששלח אין לך לבטח בתרין גזרי דינין בישין שור וחמור ולבא עלי, כי כבר הוצאתי בלעם מפיהם, ואין להם עוד כח, שכל כח הסט"א מפאת חלקי הקדושה שנתערבו בהן, ועל כן מוטב שתשליך מידך את כחות שני גזרי הדינין בישין, ורק סטרא דקדושא ימצא חן בעיניך... אבל עשו שזדון לבו עבר כל חוק וגבול, והתמכר כל כך לכחות החיצוניים עד שנעשה מרכבה לטומאה, ואינו רוצה לטעום כלל, מה בצע בשליחות זו אליו... ומעתה יובן כשנתבקשו לעורר את עשו שיפנה דעתו ורצונו לדברי שליחות נדרש שיהיו שני מיני מלאכים, מלאכי ארץ ישראל שהם מלאכי שבת, לעורר בו מעלת הראש והשכל להסתכל בשכל הישר ולא בשכל עקום ובשקר, ומלאכי חוצה לארץ, שהם מלאכי חול, לעורר בו רצון שיבחר בטוב, אחר שיבין וישכיל שהוא טוב, היפוך שני כחות החיצוניים, קליפת שור וחמור. והנה אם היו המלאכים באים לפני עשו והביט בפניהם בודאי היתה עצת יעקב טובה, אך הרשע הזה לא נתן להם רשות כלל שיעמדו לפניו, כמו שכתב הרמב"ן... (שם תרע"ו)
ויש לומר בפשיטות על פי דברי הרמב"ן, שיעקב פחד אולי חטא בבואו בברית עם לבן, אך לא מחמת הברית, אלא על שכתוב ויקרא לאחיו לאכל לחם וגו', הרי שקרא להם אחיו. ויובן על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, דאיש זר בתוך האגודה מקלקל את כל האגודה... ועל כן נתיירא שמחמת האחוה עם אנשי לבן נפגמה אצלו האחדות. ולקח עשו ממנו כח האחדות, וזהו ויצר לו, היינו שמעתה יש לו מצרים. ובזה יש לפרש עצת יעקב ויחץ את העם אשר אתו, שיעקב אבינו ע"ה קבל עליו את הדין, ובשביל קבלתו את הדין הרי הוא כאילו קיבל העונש בפועל, ונעתר לו ה' וניטל כח האחדות מעשו וחזר ליעקב.
ועם דברינו אלו יתבאר דקדוק עצום, דבעשו כתיב ארבע מאות איש עמו, וביעקב העם אשר אתו, ובסוף אמר עשו ליעקב אציגה נא עמך מן העם אשר אתי. דבתחילה היה בעשו כח האחדות, ועל כן כתיב אצלו לשון עמו, ובאשר יעקב פגם בכח האחדות כתיב אצלו אתו, ואחר כך כשתיקן הכל כתוב להיפך. (שם)
וירץ עשו לקראתו וישקהו וגו'... ויש לדקדק למה נעשה צוארו שיש ולא מתכת שהיא דבר קשה... ונראה בעיקר מחלקותם אם בא לנשכו, או שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו, יש לפרש באופן שיהיו כל דברי חכמים מקויימים, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, שיותר היה יעקב מתיירא מן האחוה והקירוב של עשו ממה שהיה ירא מחרבו, והיינו שלא יטמא אותו בדביקותו להכניס בו כחות רעים מושכים לרע.
והנה מה שנכמרו רחמיו של עשו היה על חלק ההריגה בחרבו, אבל על החלק מה שהיה ירא שמא יטמאהו על זה אין שייך שימנע מחמת שנכמרו רחמיו, אדרבה יותר היה משתדל להיות אתו כאיש אחד, והיינו שנשקו בכל לבו שסילק ממנו רציחה, אבל בא לנשכו להטיל בו זוהמא וטומאה על ידי דביקותו אצלו, והנשיקין הן התדבקות רוחא ברוחא, כדמיון נחש להטיל בו ארס, אך נעשה צוארו של יעקב שיש, שאינו מקבל טומאה, דכלי אבנים וכו' לאו בני קבולי טומאה נינהו, ומשום הכי לא אמר ככלי ברזל, דפשוטי כלי מתכת טמאים... (שם)
ונראה על פי מה דאיתא בספר מגלה עמוקות, שכוונת עשו שהתחתן בישמעאל היתה, לבא על יעקב משני סוגי כחות חיצוניים, כחות ישמעאל מימין, שהוא קליפת חמור, וכחות עשו מצד שמאל, קליפת שור המזיק... על כן כדי להכניע שני סוגי כחות אלה שלח לעומתם מלאכים משני מחנות, מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוצה לארץ. מלאכי ארץ ישראל מתייחסים לימין, ומלאכי חוצה לארץ מתייחסים לשמאל... אך הטעם שלא הועילו להכניע את הכחות הרעים הנ"ל יש לומר, דהנה אמרו ז"ל אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות... מכל מקום ידוע שלהכניע את זולתו צריכין לכח גדול יותר משל זולתו, ובאשר המלאכים אין בהם מדת התכללות, אף שלכחותיהם של עשו וישמעאל נמי אין התכללות, מכל מקום לא היו יכולים להכריעם על כרחם שלא בטובתם. ויעקב חשב שמכל מקום אולי יתעוררו בו חלקי הנשמות שהיו טבועים בו ומעצמו יעשה תשובה...
ולפי האמור יתבאר הענין, שהתקין עצמו לשלשה דברים הללו, לדורון לתפלה ולמלחמה. והיינו אחר שראה שנתבקש לו כח גדול בקדושה יותר מכחו של עשו בטומאה להכריעו שלא בטובתו, הבין שמוכרח שהוא בעצמו יתראה אתו, כי יעקב כלול הוה, וידוע שהמרכבה והתכללות נתהווה כח עצום מה שלא היה נמצא בפרטים... וזהו ענין שלשת הדברים הללו, לדורון היא מדת החסד מדתו של אברהם אבינו ע"ה, שקירב את העולם תחת כנפי השכינה... למלחמה היא מדתו של יצחק, מדת הגבורה, לכבוש עבד תחת רבו... ולתפלה היא מדתו של יעקב בעצמו, שתפלה פירושה חיבור מלשון נפתולי אלקים...
עם לבן גרתי, פירש רש"י ותרי"ג מצוות שמרתי וכו', יש להבין מה נפקא מינה זה לעשו, האם חשב שישא לו פנים בשביל ששמר המצוות. נראה דודאי לא שוטה היה עשו כל כך שיתפאר בלבבו שיעשה רע ליעקב היפוך הברכות שברכו אביו, שהרי יקרות וחשובות היו בעיניו, אך נראה שכוונתו היתה שיתקיימו הברכות ליעקב בפנימיות, וחשב שיספיקו ליעקב הענינים הרוחניים, אבל בחיצוניות יגבר הוא עליו וידכאהו. וכך מדת הרשעים, שחושבים הרוחניות והגשמיות לשני ענינים מופרדים, ומחל ליעקב את הרוחניות, ותהיה לו הגשמיות... ולפי האמור יובן מה ששלח לו שקיים התרי"ג מצוות, היינו שקיימן בפועל, ועל כן נשלמה נמי בחינת הגוף, שהיא החיצוניות שבו, ועל כן גם העולם הזה הגשמי מוכן הוא אליו, ומוטב שיתפייס וישלים עמו. (שם תרע"ז)
...לפי דרכנו יש לומר, שכוונת יעקב היתה, שיותר טוב לשלוח אליו לשעיר שדה אדום ארץ הדמים, ששם שולטת קליפת השור ביותר, והכעס והרוגז לא יניחוהו להסתיר את השנאה ולהראות לו פנים שוחקות, ובקרבו ישים ארבו למשכהו ברשת קליפת חמור... על כן התחכם לשלוח את המלאכים ארצה שעיר, והמלאכים של שני המחנות יכניעו את שתי הקליפות אחת ואחת, קליפת שור ששולטת שם בראשונה, וקליפת חמור באחרונה. אבל מאת ה' היתה זאת שכבר יצא מארצו ארץ הדמים ובא עד ארץ גלעד, שם שולטת קליפת חמור, בכדי להביא אותו בנסיון היותר גדול, שלא יהיה מתפתה חס ושלום כחוט השערה אל האחוה שלו. וזו היתה עצת יעקב בכריעות והשתחויות, וקראו כל פעם אדוני, שלא תהיה לו התחברות עמו, ושלא יביט בפניו כלל, ועל כן וישקהו עשו ליעקב, אבל לא יעקב לעשו, כי לא הגביה פניו אליו כלל. (שם תרע"ח)
ויש לומר שכסגנון הזה ששלח משה רבינו ע"ה למלך אדום, כן היה שליחות יעקב אבינו לעשו, והיינו ששלח מלאכי מעלה ארצה שעיר שדה אדום, רמז על משכן ס"ם ומשרייתיה, שכאשר יבאו המלאכים לשם אף באין אומר כמו שהם בבחינת הביטול, כך יהיו גורמים הכנעה בצד מה לטבע הארץ וכחותיה, ומחמת זה תיטהר הארץ ותשוב להיות ראויה לישראל, ולא תהיה עוד ראויה לעשו, וישאר ככלבא בלי מאתיה, ואז בהכרח יכנע גם הוא... (שם תרע"ט)
והנה כתיב מיד אחי מיד עשו, שיותר היה מתיירא מן האחוה שלו, שהיא קליפת חמור, להיטות התאוה, כחו של ישמעאל, מכל מקום באשר קליפת שור הוא כח עצמי שלו הקדימו בראשונה, כמו להבדיל מי שיש לפניו שתי תפילות תפילת חובה ותפילת תשלומין, מקדים את של חובה, כן נמי להכניע את כח הרע הזה של עשו העומד לפניו, יש להקדים, מלהכניע את הכח הרע שהוא לקוח מישמעאל. אך המלאכים בחזירתם אמרו באנו אל אחיך אל עשו, והיינו שעשו מתאמץ בקליפת ישמעאל ביותר, וזהו וארבע מאות איש עמו, דידוע שיש בקדושה ד' מאות עלמין דכסופין, ולעומתן בטומאה הד' מאות איש הם בכסופין ותאוות רעות, ועל כן נתיירא ביותר, שמא חס ושלום יפגמהו להטיל בו ארס של כח רע... וזהו שהתקין עצמו לדורון תפלה ולמלחמה, תפלה היא להשי"ת, ודורון ומלחמה נגד עשו, דורון להמתיק הקליפה של האחוה, ומלחמה להמתיק הקליפה של עשו, או להיפוך, דורון להמתיק הקליפה של גסות רוחו של עשו, ומלחמה היא התחמקות ממנו, לעומת האחוה של קליפת ישמעאל. (שם תר"פ)
...ויש לומר עוד בפשיטות, דהנה פרט כאן חמשה דברים, שור וחמור צאן ועבד ושפחה, שהם לעומת חלקי הנפש, נפש רוח ונשמה חיה יחידה, וחמש הרגשות הן באדם... כי מספר ארבע מורה על פירוד לכל צד, והחמישי הוא המאחד את כל החלקים מכל הצדדים, על כן יש בכחו להפוך את רשעת עשו שהוא מכל צד, כי עשו אין בו הכח החמישי המאחד, שהוא בבחינת ענפין מתפרדין... אבל הם השיבו לו, שסופו הוא עשו, ואין לקוות ממנו שיהפך לקדושה, וזהו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, היינו כמו שאתה כלול ממחנות המלאכים מכל צד, כן לעומתך הוא בטומאה, מוקף מכל צד בטומאה, וזהו לקראתך, שוה לך...
וכבר הגדנו כי תחילת השליחות לא היתה מחמת יראה, אלא כדי לעשות גמר התיקון, אולם אחר חזרת השלוחים שאמרו וארבע מאות איש עמו, שלשון עמו לא שייך בהם, שהרי הם ענפין מתפרדין, על כן נתיירא פן יש אתו כחות קדושים, וזה שבמדרש, שמא בא אלי מכח כיבוד אב, שמא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל, וזהו שגרם לו היראה, אחר שאי אפשר לתקנו אלא לדחותו, שוב יש לחוש מפני כחות הקדושה שיש בו... (שם תרפ"א)
...והנה במדרש רבה וישלח יעקב מלאכים ממש, ששלח לו שיחזור בתשובה, ולזה היה צורך במלאכים ממש שיבואו לתוך לבו, והמלאכים הם הנבראים ממצוות ומעשים טובים של יעקב, שמכל מצוה נברא מלאך, אך עשו בזדון לבו התגאה עוד יותר. ונראה שיעקב הצר לו, שחשב כי מכיון שמצוות ומעשים טובים שלו יש בהם פסולת לא הצליח בשליחותו, ולא תלה החסרון בזדון עשו, וגם זו ירושה היא לישראל למצא תמיד במעשיהם הטובים חסרון... (במדבר בלק תרע"ד)
...אבל בברכתו לעשו אמר לו "ואת אחיך תעבוד", וזה חידש עתה בברכתו לו, שגם הוא עצמו יעבוד, וזה לבד הוא הברכה לו, כי הרגיש שאין ראוי לברכה מעתה ורק מה שהשי"ת בראו ונותן לו חיות מה שראה גם בו צורך בבריאה ולא להוסיף עוד. ועל כן מ"ש תחלה "הנה משמני" וגו' אמר בלשון "הנה" דמשמע שזה דבר נכון ומזומן לפניו, ולא שהוא ברכו בזה כמ"ש ליעקב "ויתן לך" וגו', רק שסיפר לו מה שרואה ברוח הקדש מה שהוא מוכן לו מהשי"ת. והוא ברכו שיעבוד ליעקב שזה תכלית שלימות עשו וכל האומות כשיהיו עבדים לישראל... (חלק ב ישראל קדושים עמוד פט)
וזה חלוקת יעקב ועשו, כי עשו נטל לחלקו העולם הזה שהוא שקר, וכן נקרא שמו עשו, דאיתא שוא שבראתי בעולמי, ויעקב נטל לחלקו העולם הבא, כמו שנאמר תתן אמת ליעקב... (פרי צדיק בראשית ויצא א)
...והנה יעקב אבינו ע"ה היה מסופק בתוכן פנימיות של עשו, מאחר שראה שיצחק אבינו ע"ה היה מקרבו ואוהבו, ואמרו דרישיה דעשו בגו עיטפיה דיצחק, וכמו כן היה לעשו כח גדול בחכמה שבראשו, וכמו שאמר האריז"ל על פסוק כי צדיק בפיו, שהוא הכח שיצא ממנו רבי מאיר, שהיה שורש חכמת תורה שבעל פה, רק הוא בעצמו לא היה שורש בחכמת התורה, והיינו שאין חכמתו מורה ומלמד ללבו, שזהו שם תורה, אמנם חכמה של ישראל הוא בעצם תורה, שמורה ומלמד ללבו הדרך ילך בה, כמו שנאמר החכם עיניו בראשו... אמנם יעקב היה מסופק שאפשר שיש בזה יתרון לעשו על ידי כח חכמתו, ויוכל להכניסו בקדושה... ולכן שלח לו המלאכים, היינו שהדיבורים שלו הם כמלאכים, ואמר להם כה תאמרון, היינו דייקא דברי יעקב ממש, כי על ידי זה יפעלו הדברים בלבו כנ"ל... ואמר לאדוני לעשו על תרי אפי, מפני שהיה מסופק אפשר הוא אדוני, שיש לו יתרון עליו מצד חכמתו, ועל אופן זה ירמוז לו ויהי לי שור וחמור על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד... ואמר לעשו, היינו באם אין בו שום שורש קדושה רק עשו הרשע, יבין הדברים כפשטן, וגם המלאכים השיבו לו באנו אל אחיך אל עשו, שעשינו שליחותך ממש, לומר לו מלתא דמשתמעא לתרי אפי... (שם וישלח ב)
ויש להבין, לרבנן למה שלח לו מלאכים, ובודאי לא נראו לעשו רק בדמות אנשים, והיה לו לשלח מעבדיו, וכדעת תנא קמא, גם מה שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו יש להבין, למה אמר לאדוני... וזה הענין שאחר שראה יעקב שהוליד השבטים ונולד יוסף שטנו של עשו, היה סבור יעקב שכבר בא הזמן לשפוט את הר עשו, ולכן שלח המלאכים ארצה שעיר שדה אדום, אף שכפי הנראה בכתוב היה עשו דר אצל אביו בחברון אז, דכתיב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב וגו'... אך לפי האמור שלח המלאכים להיות מושיעים לשפוט את הר עשו... ולכן אמר כה, שידברו כדברים האלה ממש, שיהיה המכוון להשי"ת ולעשו, שיסבור עשו שיעקב מפייסו, ולכן אמר שימליצו טוב בעדו לפני השי"ת, עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ועשו ישמע הדברים כפשטן, לא נעשיתי שר וחשוב... (שם ג)
...וכן היו יעקב ועשו זה לעומת זה, יעקב שורש הטוב ועשו כנגדו בחלק הרע, יעקב כתוב תתן אמת ליעקב, וכנגדו עשו, דאיתא הא שוא שבראתי בעולמי, וכמו שהרע נברא להיות עבד להטוב, וכאמור בשורש הבריאה, כן עשו נברא לעבוד ליעקב, כמו שנאמר ואת אחיך תעבוד... וענין השליחות איתא במדרש רבה, אשלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה וכו', והיינו שקבל עליו שיהיה כמו שנברא לסייע להטוב, וזה ענין מה שכתוב בבראשית רבה, שפגע בלובשי ברזל, אמר להם משל מי אתם, אמרו לו משל יעקב וכו', וכל זה שירא בכבודו ויכיר מעלתו, שיתרצה על ברכת אביו ואת אחיך תעבוד...
וכן בעשו היה גם כן הערבוב שהיה בו גם נקודה מהטוב, ועל זה נדמה ליצחק כתלמיד חכם, והציד בפיו היתה נשמת רבי מאיר שבאה מזרעו. ובגמרא למאן דאמר כתלמיד חכם נדמה לו, ופירש רש"י וחלק לו יעקב כבוד כאילו היה רבו, והיינו גם כן לחלק הטוב שבהמלאך שרו של עשו חלק כבוד והחזיקו כרבו, וכן קרא לעשו אדוני, שרצה שיחזור בתשובה, וראה נקודת הטוב שבו, שיש בו משורש החכמה, ולזה הנקודה קרא אדוני, וזה הענין שאמר לו יעקב, כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים... נקודת שורש חכמה שבו, המקבל פני זקן כמקבל פני שכינה, ומצד הרע שבו, שהוא רשע, המסתכל בפניו עיניו כהות, כמסתכל במראה דמות כבוד ה', שעיניו כהות...
ויעקב שלח לו, שאחר כל הכבוד והגדולה שזכה (אצל לבן), לא גבה לבו ולא נתגאה, והשפיל עצמו וקרא לו אדוני. וזה נתברר יעקב אבינו דלא אתגאי כלל, ועשו לא למד ממנו כלל, ועל ידי שקראו אדוני נתגאה ורם לבבו, ואז נתברר שחלק עשו הרע ואין זכרון לחלק הטוב שבו, כי יעקב זכה ונטל חלקו הנקודה טובה שיש בעשו, ונתבררו שניהם... (שם ד)
...וזה מה שאמרו כתלמיד חכם נדמה לו, רק שיעקב מדתו אמת, ולא יכול להטעותו חס ושלום, ויגע בכף ירכו, שבתולדותיו יוכל עוד לקטרג ולכנוס ולהטעות, ואחר כך שנתרפא מצלעתו, היינו שראה יעקב אבינו ע"ה שלא יוכל לשלוט בזרעו חס ושלום להטעותם, שיתבררו אחר כך, וזהו שלם בתורתו, שלא יוכל היצר הרע לקלקל על ידי תורה שיתעה להיות למשמאילים בה... ושלם בממונו, הוא בודאי מענין עשו, וכמו שאמרנו שעל ידי הדורון שהיה שייך לעשו הוציא ממנו כל הניצוצות הקדושה שהיו בו, וכל החכמה שהיה כלול בו... (שם י)
וכן בענין יעקב עם עשו, ששלח יעקב אבינו ע"ה להתחנן לו, וגם ויחץ את העם לשני מחנות, היה עושה הכל בפשוטו כמו איש פשוט, כי האדם צריך להתנהג על פי הטבע, אבל עומק המחשבה בכל מעשה דרך הטבע שהוא עושה צריך להיות כמו כולו לה', כי הוא מסבב הטבע... (חלק ב סימן רכא)
להתפלא ולהשתומם הוא, על מה נענש יעקב כה מר, על שלא רצה לקחת את עשו לחתן לבתו, איזה חטא בזה, שרצה להשיא את בתו לתלמיד חכם ולא לרשע? ויעקב הלא ידע מה זאת מסירת בת לרשע, ועל ספק אולי תחזירהו למוטב לאמלל את בתו?
המדרש אומר על זה למס מרעהו חסד, מנעת חסד מן אחוך... אבל זהו שאמרנו שחטא היה בזה שעוד היה אצל יעקב "אני נפרד", אני שדרש, שבתו הוא לא תמסר לרשע, שלבתו הוא יהיה איש תלמיד חכם, כי לו היתה שאיפת יעקב רק מלכות שמים ולא יותר, כי אז היה מוסר את בתו לעשו, והגם שהיה ספק אם יוחזר למוטב, מכל מקום בידעו הכחות הגדולים שהיו לעשו והאושר הגדול שצפון בזה, שיחזור עשו למוטב, ומה שיופעל בכחות כאלו לקדושת ה'... ולו לא היה אצלו אני נפרד, בודאי היה עומד בנסיון, והיה מוסר את דינה גם על ספק לעשו... (חלק ב, אם ראשונים כמלאכים, עמוד קעב)
וכן גם כאן לכאורה יש מקום לשאול, שאחרי שעשו היה איש יודע לרמות, ויעקב אינו בקי ולא חריף בכל אלה, אם כן נמצא שעשו היה יותר חכם מיעקב? אבל האומנם כי זה החלפת מושגים בכל סוד החכמה, ואדרבא, הרי יעקב אמר על עצמו כי אחיו (של לבן) אני ברמאות, אלא שזהו מצד מעלת התמימות, כי נמנע ממנו היכולת לרמות מצד מדת תמימותו, והאיש היכול לרמות, היודע ציד, הנהו ההיפך מתמימות, והוא עשו בודאי... (דעת תורה בראשית כה כז)
ויעקבני זה פעמים, וברש"י, לשון תימה הוא וכו', הכוונה, כי כאשר נכשל זאת הפעם השניה נתעורר על הדבר, והבין כי שמו יעקב לא היה מקרה, כי אם נבואה מן השמים על שם סופו, והבין כי נתאנה, וכי מכירת הבכורה היה בה מעשה אונאה ועקבה, והנה גם עכשיו הוא לוקח ברכתו בעקבה, וחשב מזימות להתאבק ולא לעבור על זה עוד בשתיקה. (שם כז לה)
פגישת יעקב ועשו היוותה גם היא נסיון מסוג זה, כשנתבונן בפרשה זו על פי היסוד הנ"ל, נזכה להבנה בהירה בסוד הגלות. את ענין השתחואת יעקב לפני עשו מבאר לנו הזוהר הקדוש... אלא מאי והוא עבר לפניהם, והוא, דא שכינתא עילאה דהוה אזלא קמיה... אמר הא עידנא לסגדא לגבי דקב"ה... למדנו שלא השתחוה לעשו כלל, אמנם עשו ושאר העומדים שם חשבו שהיה משתחוה לו, אך באמת השתחוה כלפי השכינה שנתגלתה אז עוברת לפניהם. ברור שהתגלות השכינה ברגע זה לא היתה במקרה.
השתחואת יעקב לפני עשו היו לה שתי פנים, ההשקפה הנחותה אינה רואה כאן אלא כניעת החלש לפני הגבור, אך הזוהר הקדוש מראה לנו את ההשקפה העליונה שיש בענין, לראות לא את האויב הגבור, אלא רק את השי"ת העובר לפניהם, היינו להכיר ולהתבונן שגזירת המקום היא שיסבול גדר גלות וישתחוה לעשו.
נמצא שמאורע זה הוא חלק מנסיונותיו של יעקב אבינו, שניסהו השי"ת אם ידבק בצורה הרוחנית של המעשה, תוכנו האמיתי, בהיותו מצווה לעסוק בדברים אשר חומרם צורתם החיצונית היתה ערמה, וכשזכה לצאת שלם מתוך נסיונות לבן ומאבקו עם שרו על עשו נאמר, לא יעקב וגו', לשון שררות, וגם רמז ללשון יושר, כי שני כחות אלו קשורים זה בזה במלחמת היצר... (חלק ג, הדרך אל השלמות, עמוד קנה)
ראה עוד בערך יעקב.