(ראה גם: בלהה, זלפה, לאה, רחל)
ויאהב יעקב את רחל, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה... ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה... ויהי בערב, ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו, ויבא אליה... ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת, ויתן לו את רחל בתו לו לאשה. ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה, ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות. (בראשית כט יח והלאה)
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל, ויאמר התחת אלקים אנכי, אשר מנע ממך פרי בטן. ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה, ותלד על ברכי, ואבנה גם אנכי ממנה. (שם ל א)
...וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים. (שם לב ב)
ואמר רבי אלעזר, יעקב שאשה נזדמנה לו על הבאר, למה לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים, אלא לאה לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב ויהי בבקר והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה דבר, שזה היה רצון הקב"ה. ועוד כדי להמשיך עינו ולבו של יעקב ביפיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה גם לאה והעמידה כל אלו השבטים...
בא וראה מה שכתוב, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, מה היה דעתו של יעקב שלא אמר עשרה חדשים או שנה אחת, אלא יעקב עשה בחכמה, כדי שלא יאמרו הבריות בשביל התשוקה ביפיה של רחל עשה זה, אלא בחכמה, כי הלבנה בת שבע שנים היא... (ויצא קכו, ועיין שם עוד)
יעקב השלם, שהכל גלוי לפני הקב"ה שכל דרכיו היו באמת, והרהורי אמת היה מהרהר תמיד בכל דבר, באותו לילה ששימש באשתו לאה, ההרהור שלו היה ברחל, והמקור שלו הלך באותו ההרהור שלו... ושלא לדעת (עשה זה), כי לא היה יודע (שהיא לאה), משום זה לא עלה ראובן בשם... (שם קפה, ועיין שם עוד)
כי שכר שכרתיך בדודאי בני, למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים, ומשיב, כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים, אבל יעקב היה יודע שהדבר אינו תלוי בדודאים אלא למעלה... (שם רכט, ועיין שם עוד)
בא וראה, ובלילה ההוא שבאה לאה ליעקב ונתנה לו אלה הסימנים שנתן יעקב לרחל, ועלה ברצונו שהיא רחל, ושימש בה שימוש, וטיפה ההיא של יעקב היתה הראשונה, כמו שאמר כחי וראשית אוני, והוא חשב שהיא רחל, הקב"ה שהוא מגלה עמוקות ומסתרים ויודע מה בחשך, העלה אותו הרצון למקומו, והבכורה נסתלקה מראובן וניתנה ליוסף... ורחל ירשה את שלה. (ויחי רסב)
ומקבלת (המלכות) כח, (דהיינו מוחין) מעולם העליון (בינה), על ידי יעקב איש תם, שחבר אותם יחד... וחיבר אותן יחד למטה, ומשם יצאו י"ב שבטים קדושים כעין של מעלה. יעקב שהיה שלם הביא אהבה שבשני העולמות שכמו שהעמדנו, (שנשא שתי אחיות לאה ורחל שהוא סוד ב' עולמות בינה ומלכות), שאר בני אדם שעושין זאת הם מגלים עריות למעלה ולמטה, וגורמים שנאה בשני העולמות, וגורמים פירוד... ואם תאמר מהו ותקנא רחל באחותה, כך הוא ודאי, כי עולם התחתון (רחל), כל חשקה אינה יותר אלא להיות כעין עולם העליון, לאה (שהיא בינה), ולרשת את מקומה. במקום אחר קנאת סופרים תרבה חכמה, וכאן (יש גם כן) קנאת סופרים, משום שיש ספר וספר, מרבים המשכת החכמה אצלם... (תרומה ד, ועיין שם עוד)
וסוד הדבר, יעקב לקח ארבע נשים וכלל אותן בתוכו, ואף על פי שהעמדנו דבר זה בסוד אחר, דהיינו שהוא עומד בין ב' עולמות (שבאצילות, המכונים רחל ולאה, עם זה) סוד הכל כשיעקב לקח היכל הזה, שהוא היכל השישי, לקח וכלל בתוכו כל אלו ארבע נשים, שהם ארבעה מלאכים, וכולם דבקים בהיכל הזה, אלו הם ארבעה ראשי הנהרות שכתוב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים... (פקודי תשיא, ועיין שם עוד)
וישא את קולו ויבך, למה בכה, אמר רבי אליעזר, בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה, ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. דבר אחר, לפי שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הדא הוא דהיא אמרה לה, לכן ישכב עמך הלילה, אמר לה עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך. דבר אחר שראה את האנשים מתלחשים אלו ואלו מפני שנשקה, מה בא זה לחדש עלינו דבר ערוה, שמשעה שלקה העולם בדור המבול, עמדו כל האומות וגדרו עצמן מן הערוה... (בראשית ע יב)
הבה את אשתי - אמר רבי אייבו אפילו אדם פרוץ אינו אומר כלשון הזה, כך היה יעקב אומר הבה את אשתי ואבואה עליה, אלא כך אמר לו, אמר לי הקב"ה שאני מעמיד י"ב שבטים, עכשיו הרי אני כבר פ"ד שנים, ואם אין אני מעמידן עכשיו, אימתי אני מעמידן... וכל הלילה ההוא הוה צוח לה רחל, והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה, אמר לה מאי רמייתא בת רמאה, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים, לא כך הוה צוח לך אבוך עשו ואת ענית ליה. (שם שם יז)
...רבי חנין בשם רבי שמואל ברבי יצחק אמר, כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים, אמר, לאמן של אלו אני מגרש, ובסוף הוא מודה על הדבר, הדא הוא דכתיב וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מ"ז), מי היה ראש מטתו של יעקב אבינו, לא לאה. (שם עא ב)
ויחר אף יעקב ברחל, רבנן דרומאה בשם רבי אלכסנדרי בשם רבי יוחנן אמר, (איוב ט"ו) החכם יענה דעת רוח, זה אברהם, (בראשית ט"ז) וישמע אברם לקול שרי, וימלא קדים בטנו זה יעקב, ויחר אף יעקב ברחל, אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה. ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, ממך מנע, ממני לא מנע. אמרה לו כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה, אמר לה אותו לא היה לו בנים, אבל אני יש לי בנים, אמרה לו זקנך לא היה לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה את יכולה לעשות כשם שעשת זקנתי, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה בא אליה... (שם שם י)
רבי אבא בר זוטרא אמר, בא וראה עד היכן חיבב יעקב אבינו את רחל, אפילו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפילה לה, ברכות שדים ורחם יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו. (שם צח כד)
...אמר יעקב, בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל ויבא עליה, ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו', אילולי כן, יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו... (ויצא יב)
דבר אחר וירא ה' כי שנואה לאה, לא מפני שהיא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו, שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים, וישב שם שבע שנים... אמרה לו ואתה למה רמית את אביך, כשאמר לך האתה זה בני עשו ואמרת לו אנכי עשו בכורך, ואתה אומר למה רימיתני, ואביך לא אמר בא אחיך במרמה, ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא בבנים ובעלה נכסף לה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה... (שם יא)
...עד שעמדה רחל בתפלה לפני הקב"ה, ואמרה לפניו, רבונו של עולם, הזכר לי שלא הקפדתי על צרה שלי, ולא עוד אלא שעבד בי בעלי ז' שנים ובשעת כניסתי לחופה החליפו את לאה אחותי, ולא דברתי עם יעקב כלום כדי שלא יכיר בין קולי לקול אחותי, והלא דברים קל וחומר, ומה אני שאני בשר ודם לא הקפדתי על צרה... (פרק ל)
...ויהי בערב וגו' כל הלילה היה משמש עמה סבור שהיא רחל, כיון שעמד בבוקר והנה היא לאה, אמר לה ברתיה דרמאה למה רמית אותי, אמרה לו ואת לא רמית באביך, כשהיה אומר לך האתה זה בני עשו והיית אומר אנכי עשו בכורך, ואת אומר למה רימיתני, אביך לא אמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה. אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא אם יהיה לה בנים, הריני נותן לה בנים ובעלה נכפף לה... (אגדת בראשית פרק מח)
מה זאת עשית לי, נתיירא הצדיק שמא בעל בעילת הזנות, כיון שאמר לו לא יעשה כן במקומנו, והודיעו שהוא מנהג המדינה, נתקררה דעתו. (בראשית כט כו)
דבר אחר, זה הוא שאמר הכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, זו רחל ויעקב שהיו מדברין זה עם זה, שנאמר ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (בראשית ל' א'), אמר לה וחוץ מכאן אין את מתה, אמרה לו יודעת אני שהכל מתים, אלא אם אין לי בנים ממך אין לי חלק עמך, ואני מתה כדרך שהרשעים מתים לעולם הבא... ויחר אף יעקב ברחל, ויאמר התחת אלקים אנכי (שם), אמר לה, אנטקסר במעיך ואת מידנדנת עלי, אותו השלטון שעתיד לומר במצרים כי התחת אלקים אני, ואת אומרת הבה לי בנים... כיון ששמעה מיעקב כל הדברים הללו, נתנה עצמה בתפלה ואמרה זכרני ה' ברצון עמיך (תהלים ק"ו), מיד שמע הקב"ה תפלתה... (שם ל כב)
כיון שראו נשיו שהוא מתיירא מפני עשו, התחילו מריבים עמו, אמרו לו, אתה יודע שאתה מתיירא מעשו, למה הוצאתנו מבית אבינו, לכך ויירא מבחוץ, ויצר מבפנים, ויירא מעשו, ויצר מנשיו... (שם לב ח)
...ואלו סימנים מסר יעקב לרחל, ואמנם האשה צריכה להתחיל בבהן הרגל שהוא סימן התחתון, ואחר כך בהן יד שהוא אצבע, ואחר כך תנוך אוזן בעלה שהוא עליון, ובדרך זה מסר יעקב לרחל. (בראשית ויצא)
...אבל יעקב שלא היה עקר, לא הוא ולא לאה, אם כן למה נשא את רחל, ולא די בזה, אלא שמיהר לבא גם אל השפחות, ושמא תאמר כי צריך יעקב לקחת ד' נשים להביא י"ב שבטים כנגד ד' רוחות העולם, הדין עמך, אבל היה לו להחזיר אחר נשים כשרות, ואם תאמר מכח טרדות הצאן, מכל מקום יצחק אביו למה לא הזהירו בכתב או באיש עתי, והנה עולים ויורדים מארץ ישראל לחרן, ואחר שנשאן למה לא הכריחו יצחק לגרשן, אלא על כרחך הוא, ואין לך פה להשיב, שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ובהיתר נשאן, והשפחות גיירן, ואם קראן שפחות אחר כך כדי לייחס בני הגבירות... על כל הדברים האלה יש סודות עמוקים... (שם ויחי)
ויאהב גם - הזכיר שאהב רחל יותר, כי הטבע לאהב יותר האשה שידע בראשונה, כברז"ל, שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, וזה גם טעם כי שנואה לאה, כי כאשר רמתה את אחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה, שאחז בה והכניסה אליו, היה לה להגיד לו או לרמז שהיא לאה, אף כי היתה מתנכרת, ולפיכך לא הכיר בה עד הבקר, ולכן שנאה יעקב, והא-ל יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן וריחם עליה. ויש אומרים ששתי נשים שאחת אהובה מאד תקרא השניה שנואה כנגדה, כמו שאמר מלאה... (בראשית כט ל)
...וחשבה כי באהבתו אותה יתענה וילבש שק וכו', ויחר ליעקב, שאין תפלת הצדיקים בידם, שתשמע על כל פנים, וענה שאינו במקום אלקים ואינו חושש בדבר, כי רק ממנה נמנע פרי הבטן, וזה ליסר אותה ולהכלימה, ובראותה שאינה יכולה להסמך על תפלת הצדיק שבה להתפלל בעצמה לשומע תפלה. ואולי התפלל יעקב על אשתו האהובה ולא נענה, ובאה רחל להתעולל עליו שיתן לה על כל פנים בתפלתו, כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, וחרה אפו, כי הדבר ביד אלקים ולא בידו. (שם ל א)
ותרא לאה - לא ידעתי מה המעשה הזה ללאה, ולמה נתנה שפחתה לבעלה, והיא לא היתה עקרה... אולי נצטרך לומר, כי היו נביאות יודעות שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים, ורצתה שיהיו רוב הבנים ממנה או משפחתה, שהיא ברשותה, ולא תתגבר אחותה עליה בבנים, וכן יעקב בעבור זה שמע אליה שיעמיד בנים רבים, כי ידע כן, ויתכן כי מדעתו שנתנה הארץ לזרעו, ואברהם ויצחק לא הרבו בנים, היה חפץ בנשים רבות להרבות זרעו לנחול הארץ, כי דור ד' ישובו הנה, ולכן רצתה ליתן לו שפחתה, שלא ישא נכרית. (שם שם ט)
נשי אביו - יקראם שפחות רק בהיותם עם רחל ולאה הגבירות, ואולי בחיי רחל ולאה קראן שפחות ופלגשים, ועתה לקחן לנשים. (שם לז ב)
ילדה לי אשתי - כי יעקב לקח מרצונו רק את רחל, ואהבתו בבניה כאילו יחידים, והשאר כבני פלגשים, ועל כן יקדים הפסוק רחל ללאה, כי קודמת במחשבתו, ועל כן יאמר רחל אשת יעקב בלא מרמה, ולדעתי הוא שהזכירה שם בין השפחות. (שם מד כז)
ואקברה שם - ...וכוונתו היתה שלא לקבר במערת המכפלה ב' אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה נישאה לו בהיתר, ורחל באהבתו ונדרו אשר נדר לה לקחה. (שם מח ז)
וישק יעקב - אחרי שראתה כל זה שעשה בעבורה, קבלה נשיקתו. ויבך - משמחה ואהבה והמיית הלב. (שם כט יא)
ויאהב גם - להודיע שגם את לאה אהב, אף על פי שלא בחר בה, אבל יותר אהב את רחל. כי שנואה לאה - לא היה יעקב שונא אותה, אלא לפי שאהב את רחל יותר מלאה קראה שנואה, ולפי שהיתה עלובה בעיניה ראה ה' בעניה. (בראשית כט ל ולא)
ברחל בתך - שאינה חשובה בעיניך כלאה הגדולה, ועוד שלא יאמר עשו אף אשתי אנסת. (שם כט יח)
את בלהה - וכתיב לאשה, וכן בזלפה, וכתיב את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, מלמד שהיו נשיו בכתובה וקדושין, ולא היו השבטים בני פלגשים, ורק כשמזכירן עם רחל ולאה הגבירות קראן פלגשים... (שם ל ד)
ועיני לאה רכות - ואידך ידבר אליך רכות (איוב מ' כ"ז), כי היתה מדברת אליו רכות, אף על פי כן לא היה אוהב אותה. (שם כט יז)
וירא ה' כי שנואה לאה - סופי תיבות אהי"ה, לפי שחשדה יעקב כמו שהפקירה עצמה לו כך הפקירה עצמה לאחר, לכך העיד הקב"ה שמו עליה. (שם שם לא)
ויש לתמה שקבע מעצמו ז' שנים, ולא השתדל לפחות לו, ויתכן שרחל תשלים לי"ב שנה ותהיה ראויה להריון, ויוכל לקיים המצוה. (שם שם טו)
ראה עוד: יעקב-כללי, בראשית כ"ט י', וכ"ח א'.
ורצה יעקב ברחל, כי פגשה על הבאר, וזה סימן, ועוד שהיתה יפה, אבל לבן אמר לו שאין זה בתורת שכר, שבין כה וכה טוב תיתי אותה לך. (שם כט יא)
ויאהב גם את רחל - אף שבדרך כלל יחלש החשק על ידי משכב נשים אחרות, כאן גדלה אהבתו עוד כאשר השוה אותה אל לאה, וה' רצה כך כדי שיוליד הרבה, ורחל שהיתה עקרה מטבעה לא יכלה להוליד הרבה, ואם יקח נשים זרות יהיה ריב בביתו, מה שאינו כן באחיות... (שם שם כא)
כי שנואה לאה - במעשה, שבא אליה רק במקרה, ובדברים שהיה מדבר אתה בכעס ובגערה (?), על כן אמרה כי שנואה אנכי, ואמרה עתה יאהבני אשי - שרק בה מתקיים תכלית הזווג, ואחר כך אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי - ועתה לא ידבר עמה בבזיון. ואחר כך ילוה אשי אלי - שעתה בסור השנאה יאהבנה, שעתה תסור גם השנאה מהלב, כי ילדה לו יותר בנים ממה שהיו לאביו ולזקנו... (שם שם לא והלאה)
ויבך - שלא זכה לשאתה בנעוריו, והיו לו כבר בני נעורים. (שם כט יא)
כימים אחדים - חשב שהיא ראויה למוהר גדול מזה. (שם שם כ)
ויאהב גם את רחל - בשביל מעשיה הנמשכים לצורתה, אף שלאה היתה ראשונה. כי שנואה - אחר שהכיר בה סימני עקרה, וחשב שבשביל זה הטעתו. (שם שם ל)
וכי בן רבקה הוא - האריכות היא להסביר לה שאין הוא הבן הרשע הבא משולח מכל ונעזב מכל והדומה לאביה, אלא בן רבקה הוא, הצדיק, או מה שעשה ברמאות לקחת הברכות היה מצד היותו בן רבקה ושומע בקול אמו. (שם כט יב)
גם אל רחל - לא שנא אותה על שהיתה ידה ברמאות, כי אם הכיר חסידותה בדבר, ועדיין היה אוהב את לאה ששתה עצמה בסכנת בושה לאהבתו על צדקתו, אלא שאחר הכנס רחל היה ממעט באהבתה עד בא לגדר שנאה, וכבחז"ל שהיה בלבו לגרשה. (שם שם ל)
ומדרש הזה קשה, כי בשביל שרחל קבלה עליה אהבה ולא ביישה אחותה, לכך ימחל הקב"ה לישראל שעבדו עבודה זרה. אבל ביאור ענין זה, כי בשביל שידעה רחל שיעקב ראוי בפרט לזה שלא יהיה לו אשה אחת, שאם היה ליעקב אשה אחת היה זרעו שהם שתים עשרה שבטים בלתי מחולקים, ודבר זה אין ראוי שיהיה בעולם הזה שיהיו ישראל אחד, ולכך קבלה רחל דבר זה באהבה, אף שידעה כי היא עיקר אשת יעקב, והיא ראויה לו בפרט, ידעה גם כן שאין יעקב ראוי שיהיה לו אשה אחת בלבד, לכך קבלה דבר זה באהבה, מאחר שאין העולם ראוי לכך... (נצח ישראל פרק לד)
ויש לך לדעת, כי לא היה חבור ליעקב שהוא חבור גמור רק לרחל, שהיא קטנה, והיא נקראת אשת יעקב יותר מלאה, וכיון שהיא נקראת אשת יעקב, היתה השכינה עם יעקב מצד חבור זה, כי כל חבור גורם השכינה, וכאשר מתה רחל היה יעקב באוהל בלהה שהיא שפחת רחל, ובשביל כך היתה השכינה עם יעקב, ולפיכך כאשר בלבל יצועי יעקב בלבל שתי יציעות, יצוע שכינה גם כן, ואין להקשות כאשר לא היה לו אשה, אם כן חס ושלום לא היתה השכינה עם יעקב, שזה אינו, כי עכשיו שהיה לו אשה, וראוי היה ליעקב לאשה, היה השכינה עם יעקב בשביל אשתו. (חידושי אגדות שבת נח ב)
הוסיף לה אהבה בראותו יתרונה לצד לאה, ויש אומרים שתוספת אהבה זו נמשכה מלאה, בעבור שמסרה לה סימנים, וזה יחשב לה לצדקה, על כן הוסיף בה אהבה. (בראשית כט ל)
כי שנואה חשבה בבן ראשון שתהיה אהובה, כי הבן אהוב בלי ספק, ואיך תהיה בור שנואה ומימיה חביבין, ואחר שילדה גם בן שני, ראתה שגלוי לפני ה' שעודנו בשנאתו, ויכול להיות שבבן ראשון אהב אותה, ובינתיים נתקלקלה השורה, וזה שאמרה כי עתה יאהבני אשי, עתה בשעת לידה, ובבן שלישי כתיב קרא שמו, יעקב קראו להראות שמסכים אתה, ורצונו להדבק בה. (שם שם לג)
ויאהב יעקב את רחל - לא לצד היופי, אלא שהיתה בת זוגו, או כדעת חז"ל, שתלמיד חכם צריך שתהיה לו אשה יפה נגד יצר הרע, ואף שיעקב אבינו משולל יצר הרע, התורה תלמד כל אדם דעת. (בראשית כט יח)
ויעבד יעקב ברחל - היה מפרסם הדבר בשעת עבודה לשלול את לאה, ושלא ישכח הדבר. הבה את אשתי - שצריך לקדשה בביאה, כי שכר העבודה הוא מלוה, והמקדש במלוה אינה מקודשת, או להיפך כבר קניתיה, כי להרמב"ם עבדים נקנים במלוה, ואין צריך עוד קנין כי אם אבואה. (שם שם כ וכא)
המעט קחתך - כוונת לאה בזה היא על דרך אומרם ז"ל, כי קביעות מטתו של יעקב היתה אצל רחל, ולזה אמרה המעט קחתך, פירוש חלק העודף הוא אצלך הוא נגרע מחלק לאה, ואומרו ולקחת וגו', תתכוון לומר, כי בחינת הלידה מתהווה מרוב זיקוק ומהתמדת שכיבת הבעל, ומעשה הדודאים הם סגולה ללידה, לזה אמרה לה די קחתך את אישי בתמידות אצלך, ולמה תוסיף קחת דודאי בני. וטעם יעקב שהיה עושה הפרש בין ב' נשיו, לצד שאין עליו חיוב לאה זולת עונה האמורה בתורה, כי לא נשאה ברצונו ובידיעתו, מה שאינו כן רחל אשתו ובה עבד... (שם ל טז)
ראה עוד: יעקב-כללי, בראשית כ"ט כ"ג.
ולמה רימיתני - שזה ירחיק ממנו חיבוב הזיווג, וגם לומר לו שבאמת שתיהן חשובות לפניו, ולא שירבה עכשיו במחיר רחל. (שם שם כה)
גם אל רחל - בא אליה ביתר קביעות, ובכל זאת לא נתמעט חשקו אליה. וירא ה' - לומר שלאה לא הרגישה בדבר, רק חשבה שאינה אהובה כל כך. (שם שם ל)
וללבן שתי בנות - יספר הטעם מה שיעקב התחייב תיכף בעבודה של שבע שנים, שלפי הסברא היה לבן מתרצה בעבודה של ג' שנים. ובאר שזה היה מד' טעמים, א' כי ללבן שתי בנות - ויירא יעקב פן ירצה דוקא שיקח שתיהן, והוא לא רצה בלאה. ב' שם הגדולה לאה - ולא ירצה לתת הצעירה לפני הבכירה, ג' ועיני לאה רכות, ובודאי יעשה לבן כל התחבולות שיקחה יעקב אחר שהיא בעלת חסרון, ד' מצד שרחל היתה יפת תאר, ויעקב אהב אותה, וידע שבעבור זה ירצה בעדה שכר הרבה. (בראשית כט טז ויז)
ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה - ...יאמר שאהבתו את רחל לא היתה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, כי אהבת החשק היא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב לא את עצמו, ועל זה אמר באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת. (שם שם כ)
ותקש בלדתה - אחר הברכה שברכו ה', להיות תחת ההשגחה האלקית, היה פגם בדבר שהיה נשוי ב' אחיות, ולכן לא נקברה במערת המכפלה. (שם לה טז)
כי שנואה לאה - לא כתב כי לאה שנואה, רק ביחס לשתיהן היתה לאה היותר שנואה. מציין הדבר כי עיקר בית ישראל נולד מאשה זו, שברגשי נחיתותה התמסרה ביתר להט לאהבת בעלה ואמהות ילדיה, ודוקא היא נהנתה יותר מהצדדים היפים שבחיי האישות. (שם כט לא)
הבה את אשתי - נקראה אשתו במה שייחדה לו כדין בן נח. ואבאה אליה - וגם כבר איננה קטנה, וראויה. (שם שם כא)
כי עמדה מלדת - הבינה שהיא חוטאת על זלפה, שמקנאה בירך בלהה. (שם ל ט)
הפעם יזבלני אישי - שעד כה היה ביום שלא בשעת עונה עיקר דירתו בבית רחל, ומשום הכי נקראת ביחוד אשת יעקב, שהיא היתה לו לעזר בהליכת עולמו בישוב הדעת, ואמרה שמעתה תהיה עקר דירתו באהל לאה. (שם שם טז)
אם על בנים - ...והוא מוזהר שלא לישא אחרות אפילו אחרי מותן, שלא יגרע ירושת בניהן, כמו שאמר לבן, או לבניהן אשר ילדו. (שם לב יב)
והנה היא לאה, במדרש, שאמרה לו כמו שהוא רימה את אביו באנכי עשו וכו', נראה לבאר על פי המדרש שהיה התנאי שגדולה לגדול, לאה לעשו, והנה זכה יעקב ליקח חלק עשו, ואם כן זכה גם ללאה שהיתה מיוחדת לאותה הארה, ויעקב ולאה תקנו מה שהיה על עשו לתקן, וזה שאמרה ראובן, מה בין בני לבן חמי וכו'. (ויצא תרמ"ז)
ראה גם יעקב-כללי, תולדות תרע"ח, וויצא תרע"ח.
...וכן יש לפרש כי שנואה לאה, ובזוהר הקשה, והא בני שנואה לאו בני מעליא נינהו, וחזינן דכל אינון בני מעלי מלאה נפקו. ולכאורה קשה, הלא כתיב ויאהב גם את רחל מלאה, שהפירוש הפשוט הוא, שאהבת רחל היתה גדולה מאהבת לאה, ולא שלאה היתה שנואה. אך יש לומר דמחמת שבני שנואה רעים ופושעים, בתחבולה עשה יעקב להראות כאילו היא שנואה, למען יתנו החיצוניים להוליד את הנשמות הגבוהות האלה, כי אינם יודעים תעלומות לב. וזה וירא ה' כי שנואה, היינו איך היא שנואה, רק לפנים, אבל אחרים לא ראו. (בראשית ויצא תרע"ח)
...אך מאחר שחכמת נשים בנתה ביתה, זו רבקה, שגם בחינת סור מרע הוא עץ הדעת טוב ורע לזכות על ידו למעלות גבוהות מסרה ליעקב, שוב נעשית גם לאה, אחר שזכתה למדתה הארת עלמא דאתכסיא, שתהא גם היא בת זיווגו של יעקב. ורחל למדתו מתחילת היצירה עשה טוב ועץ חיים, ולאה למדתו שהשיג מחדש על ידי רבקה סור מרע, עץ הדעת טוב ורע. ולפי זה יובן מה שרחל היתה עיקרו של בית, והקדימו רחל ללאה, מפני שרחל היא זיווגו שלו לבחינה העצמית שלו, ולאה היא לבחינתו הנקנית... (שם תרע"ט)
לשלימות בחינת יעקב זכה יעקב אבינו ע"ה בעבודתו הנאמנה אצל לבן, ולשלימות מדת האמת זכה כמתנת שמים, תתן אמת ליעקב, היינו שנקבעה בו בקביעות גמורה. זוהי שלימות העבודה בעולם התחתון. יעקב אבינו ע"ה הכיר שלא היה בעולם סיוע יותר מתאים מרחל לקניית מדרגה זו, ועל כן כל עצמו של יעקב לא עבד אלא בשביל רחל... (חלק ב, תתן אמת ליעקב, עמוד ריט)