יעקב   פחדו

(ראה גם: יעקב-כללי-נדרו-חלום, צדיק)

 

ויירא יעקב מאד ויצר לו, ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות... הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים. ואתה אמרת היטב איטיב עמך, ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב. (בראשית לב ח והלאה)

זהר:

יעקב כעין זה היה גם כן מפחד אולי יחטא, ומשום זה לא האמין בהבטחת ה' שניתנה לו. ואל תאמרו שלא האמין בה', אלא שלא האמין בעצמו, ופחד אולי יחטא, (ובצירוף החטאים שבעולם), יגרום החטא שלא ישוב לביתו בשלום, והשמירה תסור ממנו... (ויצא פ, ועיין שם עוד)

יעקב שהיה עץ החיים למה פחד, הרי (הס"א) אינו יכול לשלט עוד עליו, ועוד הרי כתוב (שהקב"ה אמר לו) והנה אנכי עמך, למה היה מתיירא, ועוד הרי כתוב, ויפגעו בו מלאכי אלקים, אם מחנות המלאכים עמו למה פחד.

אלא הכל אמת הוא, יעקב לא היה רוצה לסמוך על הנס של הקב"ה, שחשב שאינו כדאי שהקב"ה יעשה לו נס, משום שלא עבד את אביו ואמו כראוי ולא עסק בתורה, ולקח שתי אחיות, ואף על פי שהכל נתיישב, (שיעקב לא חטא בזה כלל), עם כל זה צריך האדם לפחד תמיד, ולבקש בתפלה לפני הקב"ה, שכתוב אשרי אדם מפחד תמיד... (וישלח מח)

ראה גם יעקב-כללי, בראשית קפו.

תלמוד בבלי:

...דרבי יעקב בר אידי רמי, כתיב הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב ויירא יעקב מאד וייצר לו, שהיה מתיירא שמא יגרום החטא... (סנהדרין צח ב)

מדרש רבה:

ויירא יעקב מאד וייצר לו, רבי פנחס בשם רבי ראובן, שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קל"ה) כי יעקב בחר לו י-ה, ואמר לו הקב"ה והנה אנכי עמך (בראשית כ"ח) ובסוף נתיירא שנאמר ויירא יעקב... 

דבר אחר, ויירא יעקב מאד וייצר לו, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי, לא היא יראה ולא היא צרה, אלא ויירא שלא יהרוג, ויצר לו שלא יהרג, אמר, אם הוא מתגבר עלי הורגני, ואם אני מתגבר עליו אני הורגו... אמר, כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא אלי מכח כיבוד אב ואם, שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי, תאמר שמת אותו זקן ובא להרגני. אמר רבי יהודה ברבי סימון, כך אמר לו הקב"ה שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, תאמר עד כאן היו התנאים, ושמרני בדרך הזה ולא יותר.

אמר רבי יודן, אמר לו המקום שוב אל ארץ אבותיך אף על פי כן ויירא יעקב מאד, אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה... (בראשית עו א וב)

מדרש תנחומא הקדום:

...ויעקב לא היה יודע ששלח לו הקב"ה מלאכים (לפגוש את עשו), לכן אמר לו למצא חן בעיני אדוני (שלחתי המחנות שפגעו בו), וכין שראה הקב"ה שהוא מתיירא, שלח לו מיכאל לעשות עמו מריבה... (וישלח ז)

פסיקתא:

...כשנגלה על יעקב לא נגלה עליו באנכי אלא באני, שנאמר ויאמר אני ה' וגו' (בראשית כ"ח), לפיכך נתיירא, ויירא יעקב מאד, למה נתיירא, אמר על אבותי לא נגלה בלשון הזה באני אלא באנכי, תאמר מה עוון אירעני שלא הסיח עמי בלשון הזה שהיה מסיח עם אבותי... (פרק לג)

לקח טוב:

וישלח יעקב מלאכים לפניו, אמר רבי שמואל בר נחמן, בא וראה בצדיקים כמה מתייראים מן החטא, שאחר כל ההבטחות שהבטיח הקב"ה את יעקב אבינו היה מתיירא מעשו, ושלח לפניו מלאכים. ולמה היה מתיירא, אמר, זה עשרים ושתים שנה שלא ראיתי את אבי ולא שימשתי אותו, שמא יגרום החטא ויעמוד עלי ויהרגני, שעמד לפני אבי ושרתו, לפיכך וישלח יעקב מלאכים. (בראשית לב ד)

...דבר אחר ויירא שלא יהרוג, ויצר שלא יהרג, אמר, אם יתגבר עלי רע, ואם אני מתגבר עליו רע, למה, כי כל השנים האלו ישב בארץ ישראל ומכבד את הוריו, אם אכהו יאמרו בא להכות את יושב ארץ ישראל ולהרוג מכבד אביו, לכך נאמר ויירא ויצר. דבר אחר, ויירא יעקב, מיכן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה... דבר אחר למה נתיירא, לפי שעבר המקום לבית אל ולא עשה העישור, כמו שאמר בשעה שראה החלום... (שם ח)

ילקוט ראובני:

...ובא ענין יוסף עליו, וכל דא סיבב הקב"ה עליו, שלא בטח בהבטחת הקב"ה, כמה דאתמר מפחד מסטרא מסאבא, ובקש לעשות שלום עמהם. (בראשית וישב)

רש"י:

קטונתי מכל החסדים - נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא, ויגרום לי להמסר ביד עשו... (בראשית לב יא)

אבן עזרא:

לפליטה - ...ואם ה' אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ וגו' אולי על אחרים, כי אין הנביא יודע הנסתרות אם ה' לא יגלה לו, וזו תשובה לשואלים למה פחד למרות ההבטחה, וידענו שעוון קטן גדול נגד העושה הגדול, ופחד שמא חטא או שגג במחשבתו, שהרי משה שנשלח לגאול את ישראל כמעט נהרג בדרך בשגגתו. (שם שם ט)

רמב"ן:

קטונתי - לרש"י נתמעטו זכויותי על ידי חסדים ואמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתקלקלתי בחטא... ואיננו נכון בלשון הכתוב, ועוד כי אמר אחרי כן ואתה אמרת היטב איטיב עמך, ומה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא, ועוד כי יעקב הזכיר שתי הבטחות שהבטיחו הקב"ה בבית אל ובחרן... אבל קטונתי הוא לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו, וכן מי יקום יעקב כי קטון הוא... (שם שם יא)

ואתה אמרת היטב איטיב עמך - אף על פי שהיתה פחדתו פן יגרום החטא, אמר, עשית עמדי חסדים גדולים שלא הייתי ראוי להם, כל שכן שיש לעשות עמי חנם החסד הזה אשר הבטחתני עליו שתיטיב לי ותרבה את זרעי, ואין חטאי ראוי למנוע ממני הטובה אשר הבטחתני, גם כי מתחלה לא הייתי ראוי לה אם עונות תשמור לי, ולא הבטחתני עליה בעבור מעשי רק בחסדיך. ויש אומרים כי יעקב היה חומל על בניו ועל ביתו פן יכה אותם עשו, כי לא היה יודע בהבטחת והיה זרעך כעפר הארץ, אם על אלה או על אחרים, כי יתכן שימלט הוא לבדו, וירבה עוד זרעו, ואיננו נכון בעיני, כי אם היתה זאת מחשבתו, איך אמר בתפלתו ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך, ועוד כי שם נאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' כי לא אעזבך, ואם יהיו בניו נופלים בחרב אחיו, אין ההבטחה הזאת קיימת... (שם שם יג)

הנה כבר התבאר כי כל הבוטח מאמין, ואין כל המאמין בוטח, וזהו לפי מאמר שמא יגרום החטא, אך לפי פשט הפשוט, אפילו לא היה יעקב מצר שמא יגרום החטא, אלא מצד נוהג שבעולם, רוצה לומר מצד החיל הגדול שהיה עם עשו, לא היה בטחונו בבורא חסר כלום אם יירא שלא יזיקנו עשו, שכך אמר הקב"ה ושמרתיך, כלומר הוא ובניו, שלא יקרא נשמר מי שבניו מתים בחייו, אבל שאר העם אשר אתו, וצאן ובקר, הם היו נכסים שקנה, ואפשר שיאבד מקצתן ובמקצתו יתקיים כי לא אעזבך, ועל כן אמר והיה המחנה הנשאר לפליטה... אף כאן אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, על כרחו והיה המחנה הנשאר לפליטה. נמצא יעקב בוטח במה שאמר לו והנה אנכי עמך, אבל מפני המחנה האחת הקדימו במנחה... (האמונה והבטחון פרק א)

חזקוני:

ויירא יעקב - יש לומר שהמלאכים שפגעו בו היו מיכאל וסמאל, ולכך ירא שיעזר לעשו, דבר אחר שלא השיב ליעקב דבר, שהרי אמר אני בעצמי הולך אליו, ולא ידע אם מחשבתו לטובה. (בראשית לב ח)

רשב"ם:

קטונתי - עשית יותר מהראוי לי, ואני ירא שעדיין לא קיימתי נדרי, ואתה דן את האדם לפי מעשיו... (שם שם יא)

אלשיך:

ראה יעקב-כללי, דברים ח ו.

מהר"ל:

ומה שהקשו למה נתיירא יעקב אחר שהקב"ה הבטיחו, הנה יש חילוק בין הבטחה ונבואה, כי בהבטחה לצדיק יפול שינוי, אם יהיה שינוי בהמקבל שיתלכלך בחטא, כי הובטח רק מפני זכותו, אבל הנבואה לטובה לא תשתנה... (גור אריה בראשית לב ח)

כלי יקר:

ויירא יעקב - כשראה שהחניף לרשע, ויצר - שיצטרכו לנקות לו מזכויותיו. (שם)

אור החיים:

ויירא יעקב - שלא יוכל להראות אליו בלי זיין ועם זיין, כי עשו מראה פניו לשלום, ועל כן ויחץ את העם - חציים באהבה, וחציים מזויינים. (שם)

מלבי"ם:

ויירא יעקב - והבוטח בה' אין לו לפחד, לכן ויצר לו - על שהיה ירא, ומזה דן שאינו ראוי לנס, כי בטחונו אינו שלם, ולכן ניסה לעשות הכנות טבעיות. הצילני נא - הגם שהבטחת היטב איטיב, איני ראוי להבטחה, אחר שאיני בוטח ואיני ראוי לנס. (שם שם ח ויא)

העמק דבר:

אנכי מגן לך - ...דבאמת יש להבין אמאי לא הוקטן שכרו, כמו שאמר יעקב קטונתי וגו', אף על גב שהיה לו ללמוד מאברהם שלא הוקטן שכרו, ונראה משום דמשונה הצלת אברהם מהמלכים מהצלת יעקב מלבן, המלכים עוד לא הגיעו לאברהם, והיה אברהם בחוץ, רק שהיה עלול שיגיעו, ואין זה אלא אברוחי ארי, דלאו מילתא היא, ואין לנקות שכר בשביל זה... מה שאינו כן יעקב, שכבר הגיע לבן אליו, ובידו להרע לו ואם כן מתפרש הענין יפה, אל תירא - מקבלת שכר, אנכי מגן לך - ואיני מניח שתגיע אליך החרב, וזה כי אברהם הלך לפניו כח התורה, ויעקב כח גמילות חסדים ואהבת השלום, וגדול כח התורה להציל ממרחק. (בראשית טו א)

רש"ר הירש:

ראה יעקב-ועשו, בראשית לב ח.

 

שפת אמת:

ובודאי... זה שאמר במדרש בחיר שבאבות ובחיר שבנביאים הבטיח להם ה' ונתייראו, הוא טעם כיון שהם הנבחרים, שכל בני ישראל תלויין בהם, לכן כל מעשיהם היה בעבור כל הדורות הבאים, וכן יש לפרש הפסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, שהם הדורות האחרונים עוקבתא דמשיחא, ומצד הדורות השפלים נתייראו האבות בימים הרעים, כי מצד עצמם אין דבר רע מזיק להם, וכענין אף על גב דאיהו לא חזי וכו', כיון שכל הדורות נשרשו בהם נפל עליהם היראה מכח מה שיהיה לבניהם אחריהם, ולכן ויירא ויצר, שאף על פי שהיה מיצר לו, אף על פי כן רצה שיוכל לתקן כל המקומות הללו, ולמצא בחינת מה רב טובך שהוא שנאמר טוב מאד... (בראשית וישלח תרל"ז)

קטנתי וגו'... ויש לומר עוד גם לפירוש קטונתי כפשוטו, שאף שהרגיש יראה בעצמו שהיה במקום סכנה, אף על פי כן נתחזק באמונתו, ואמר שיודע שגם הירידה היא לטובה, והוא מכל החסדים והאמת שעשה עמו הבורא, והראיה כי במקלי עברתי וכו', וכיון שעשה עמו הקב"ה אות לטובה, אם כן הירידה אינה חס ושלום לחלוטין, כי הפוכי מטרתא למה לי, ולכן הוא בטוח בו יתברך שהוא לטובה כנ"ל. (שם)

בפסוק ואתה אמרת וגו', וקשה, אם כן למה נתיירא, אך שמעתי ממו"ז ז"ל פירוש ויירא ויצר, שצר לו על היראה שנתיירא ממנו, ויש לומר שבודאי ידע שהקב"ה ישמור אותו, כמו שהבטיח לו, רק זה שאמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך, פירוש שירגיש בעצמו זו הטבה כמו שכתוב עזוב תעזוב עמו, וכיון שנתיירא על זה, התפלל שיהיה לו שייכות בהישועה. (שם שם תרמ"ט)

ויצר לו... ועיקר המיצר הוא, כשאין יכולים להתפשט ולהרחיב הפנימיות, כי יעקב הוא נחלה בלי מצרים, שהוא נברא להאיר לכל, כמו שכתוב ואתה אמרת היטב איטיב עמך, ואין טוב אלא תורה, ועל ידי יעקב נמשך הארת התגלות אור התורה לכל הדורות, ואז לא היה יכול להתפשט ולהרחיב, כי כשזה קם זה נופל... ולבסוף כשהלך עשו לדרכו ונפרדו ממנו הד' מאות איש... אז כינס יעקב מחנהו, ועיקר הצרה כשיש מצרים וגבולים מכח הטבע, ואין הפנימיות יכול להתפשט ולהרחיב... (שם שם תרנ"ו)

...ויש להוסיף על זה, כי באמת אם הבטיחו הקב"ה למה הביאו אותו מן השמים להיות עשו רודף אחריו, רק באמת זה תוספות חיבה יתירה, דאיתא לעושה נפלאות גדולות לבדו, שאין בעל הנס מכיר בניסו... אבל בחינת הרחמים היא להיות בצרה, ושעל ידי מעשיו ירחם עליו הקב"ה... (שם שם תרס"ה)

שם משמואל:

וישלח יעקב ...ועוד מה נתחדשה לו יראה אחרי חזירתם של המלאכים, וכי תחילה לא שיער בנפשו את זדון לבו של עשו, ובודאי לא מחמת ד' מאות האיש שהלכו אתו נתיירא, כי יעקב לא בטח בזרע בשר, שיהיה נפקא מינה בין מחנה קטן לגדול, ועוד כי רבים אשר אתו שני מחנות מלאכים. והעיקר בלתי מובן, הרי כבר הובטח מאת השי"ת זה פעמים בהליכתו לבית לבן, והנה אנכי עמך. והטעם שמא יגרום החטא, אבל עדיין אינו מובן, שהצדיקים הללו מארי דחושבנא, איך יתכן שלא ידעו בעצמם אם חטאו. וברמב"ן אולי חטא שבא בברית עם לבן, והלא כריתת הברית עם לבן לא היתה אלא שלא יעברו זה על זה למלחמה, ולא לברית אהבה כלל... 

ולפי האמור יתיישב נמי מה שנתוספו לו יראה אחר תשובת המלאכים, אף כי גם מקודם ידע זדון עשו, כי מקודם חשב להכניעו בעודו בשעיר ארץ אדום, ששם עיקר קליפת שור, ואחר כך היה נקל להכניע גם קליפת חמור בהיותו לבדו, אבל אחר השליחות נתוודע שקודם יש לו להתגבר על קליפת חמור שהיא יותר קשה, וממנה מתיירא ביותר. ותתיישב נמי עיקר הקושיא למה היה מתיירא כלל אחרי שכבר הובטח פעמים בשמירה, שאין הפירוש שהיה ירא שמא חטא לשעבר, אלא מקליפת חמור, והיינו על פי דברי רש"י שבפסוק שוב אל ארץ אבותיך, אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך, ואם כן נתיירא מהאחוה לבדה, שבל יתחבר עמו עשו חס ושלום, ואז תסתלק ממנו שכינה וכל מחנות המלאכים, ושוב יהיה בלי שמירה, ואז שוב יש לו לירא מחרבו הקשה זו קליפת שור... (שם וישלח תרע"ח)

חכמה ומוסר:

בקצרה אכתוב לך הערה איומה על עומק הדין... כך אמר יעקב לפני הקב"ה שני הבטחות הבטחתני וכו', פירוש להתחנן על נפשי אולי נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו, איזה חטא עשה, הלא מסר נפשו ליקח מעשה הברכות למען טובת כלל ישראל, כפקודת רבקה בנבואה... ותרי"ג מצוות שמר, ואיזה לכלוך נתלכלך? 

הנראה לדעתי הדלה, כי עיקר יראתו היתה פן נתקרב על ידי זה, כי צדיקים חביבים עליהם ממונם וכו' הכל לשם שמים, יש לנו הרבה דברים בזה, אבל חשש פן לא כיוון המדה כחוט השערה, וראיה מלוט, כי אחרי גדולתו כבר נתלכלך בחמדת הממון יותר מהמדה לפי ערכו הרם... על כן היה מפחד פן נתלכלך על ידי עשרו והיותו עם לבן כחוט השערה יותר מהמדה, כי אלה הדקות לא יוודע לאיש, רק חוקר ובוחן כליות יודע... הרי שלא התפלל על בניו בשביל שהם בניו, אבל בשביל שהם כלל ישראל כדרך כל הנביאים שמסרו נפשם כל ימי חייהם בשביל ישראל, לתפלה לדורון ולמלחמה, ואם כן מה הפחד קטונתי, אבל מבהיל מאד הענין הזה, כי האדם היותר גדול אם נמצא בו חטא כל דהו, לא יועיל לו כל ההבטחות שבעולם... (חלק א סימן עה)

וזה הענין בעצמו של המדרש על ויירא יעקב וגו'. הנה הבטיחו השי"ת והנה אנכי עמך (בראשית כ"ח), וזה ודאי דרך נסי, עם כל זה לא הניח עצמו יעקב להנהגה הנסית, כי אמר שמא יגרום החטא, לא כפשוטו, שלא יגרום החטא שלא יקיים לו ה' ההבטחה, רק שמא יגרום זה הענין את החטא, פירוש שלא יחטא בשביל זאת, יען כי אין לו שוב מקום מזכרת, היינו היסורים הבאים על האדם לעוררו, כי הרי הובטח מהשי"ת. על כן לא נהג עצמו על דרך בחינת הנסיי, רק חלק את העם לשני מחנות, והכין עצמו לדורון ולמלחמה בדרך הטבעי, ואז כבר לא היתה הנהגתו בטוחה מן השמים, שלא יארע לו שום תקלה... כי כל מה שירא מעשו הרשע לא היה ממנו, רק בזה יבין שהקב"ה אינו מרוצה ממעשיו, כיון ששולח עליו עשו הרשע... (חלק ב סימן רכב)

שעורי דעת:

וישלח יעקב מלאכים וגו' ויירא יעקב וגו', קשה מאד לצייר לנו איך מגיעים למעלה גבוהה כזו, להיות דבוק כל כך בה' עד שיהיה אפשר להשתמש במלאכים כמו בבני אדם. אבל עוד יותר קשה להבין, איך זה אפשר שאדם כזה יפחד עוד שמא יגרום החטא, וימסר הוא ובניו ביד עשו בשעה זו שהוא נמצא וחי בעולמות רמים ונשאים כאלה, בהיותו דבוק בה' במדה כזו עד כדי לצוות על מלאכי מעלה, באותה שעה יפחד שמא נפגם בחטא, עד שיפול הוא ובניו ביד עשו, ויבטל על ידי זה כל ענין התעודה הנשגבה של כלל ישראל. אולם יש לומר, שלא חשש יעקב אבינו שמא נתחייב בדין, אלא אחר שנמצא במצב של סכנה גדולה, עשו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו, ובדרך הטבע לא יוכל להמלט אך באורח נס ופלא, אם כן ידע שצריך הוא לזכויות גדולות ורחמים מרובים, ולכן היה ירא שמא נתלכלך בחטא, וירד ממדרגתו עד כדי שלא תעמוד ההבטחה שהבטיחו ה' והנה אנכי עמך וגו'. אך עדיין יש להתפלא עד היכן מדת הדין מגעת, שבשביל חטא קל, שאינו מורגש ואין להבחין אותו, יפול האדם ממדרגתו הכי רמה, ויאבד כל אשר לו...

ואמנם רואים אנו שהיה לו ליעקב מקום לפחד, כי באותה שעה גופא שפגש את עשו חטא ופגם בזה שקרא לעשו שמונה פעמים אדוני, וגרם על ידי זה שיעמדו מבניו של עשו שמונה מלכים קודם לבני יעקב... וכשאנו מתבוננים יש ללמד עוד מזה, כי באמת לא חטא יעקב בזה שקראו אדוני, אלא צריך היה להתנהג עמו ככה, וכברמב"ן, ואדרבא ממנו למדו וכן עשו לדורות, ובכל זאת גרם לו להענש כל כך, שלא מלכו מלכים מבניו עד שמלכו שמונה מלכים מבני עשו. ורואים אנו מזה, כי ענין שכר ועונש אינו כמו שחושבים דבר נפרד מפעולות האדם, שבעד מעשה טוב נותנים לו שכר, כי אם באמת המצוה ושכרה החטא ועונשו אחד הוא, כי כן נסדר במערכת הבריאה... ולכן אף על פי שמוכרח היה יעקב להכנע מפני עשו ולהשפיל את עצמו לפניו מפני סכנת נפשות, בכל זאת הטבע עושה את שלו, ונעשה רושם בנפשו שנחסר בו במדה ידועה כח המלוכה... ואילו היה נמצא במצב יותר נעלה, היתה עין ההשגחה צופיה עליו במדה יותר גדולה, וממציאה לו דרכים אחרות שלא יבא לידי מצב סכנה כזה. נמצא שחסרון נפשו הוא שגרם למעשה זה, ומן הדין יענש, ואף על פי שהיה נמצא במצב נעלה שהשתמש במלאכים... 

על כל פנים רואים אנו מזה מה גדול הוא הרושם הנעשה בנפש האדם על ידי כל דבר, אף אם קל הוא ופעוט... (חלק ב, עומק הדין, עמוד לה)

מכתב מאליהו:

וזהו ענין ויירא יעקב, ואמרו ז"ל שלמרות ההבטחות שהובטחו לו התיירא שמא נתלכלך בחטא, ולמדו מזה שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה, כלומר שקיום ההבטחה תלוי בזכויותיו. ויש להניח שיעקב הבין שעדיין הוא שייך לקיום ההבטחה, כי לא מסתבר שיטעה בעצמו כל כך, אך בראותו את עשו וארבע מאות איש עמו, ובהבחינו שמרחפת עליו אפשרות של סכנה שתוכל להתפתח לצרה, יש להבין שמשמים רוצים ללמדו, שישנו בו עדיין צורך לדקדוק ולחיפוש שמא התערב בו איזה שמץ חטא חס ושלום, שיכול להיות שורש לנפילה רבה, כמו שהסכנה תוכל להתפתח לצרה גדולה, הרי שיראת הצרה נהפכה אצלו ליראת חטא. (חלק ג, מדרגות בלמודי היסורים, עמוד רלו)