(ראה גם: יעקב-ויוסף-ומצרים)
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי, ועשית עמדי חסד ואמת, אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, ויאמר אנכי אעשה כדבריך. ויאמר השבעה לי, וישבע לו, וישתחו ישראל על ראש המטה. (בראשית מז כט)
...אבי השביעני לאמר, הנה אנכי מת, בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני, ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה. ויאמר פרעה, עלה וקבר את אביך כאשר השביעך. ויעל יוסף לקבר את אביו, ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים. וכל בית בית יוסף ואחיו ובית אביו, רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן. ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה כבד מאד. ויבאו עד גורן האטד אשר בעבר הירדן, ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד, ויעש לאביו אבל שבעת ימים... (שם נ ה והלאה)
יעקב מת והעלו את גופו לארץ הקודש, יוסף מת ולא נקבר גופו בארץ הקודש, רק עצמותיו בלבדם, משה לא זה ולא זה... למה השינויים האלה ביניהם... (בראשית קנ, ועיין שם עוד)
רבי יוסי אמר, כיון שיעקב היה יודע שבניו ישתעבדו שם במצרים, למה לא נקבר שם, כדי שיגין זכותו על בניו, והרי כתוב כרחם אב על בנים, איפה היא הרחמנות. אלא כך למדנו בשעה שיעקב היה יורד למצרים היה מתיירא, אמר, אולי חס ושלום יכלו בני בין העמים, ואולי יסלק הקב"ה שכינתו ממני כבתחילה, מה כתוב, וירא אלקים אל ישראל וגו' אל תירא מרדה מצרימה וגו'... עוד אמר מתיירא אני פן אקבר שם ולא אזכה להקבר עם אבותי, אמר לו ואנכי אעלך גם עלה, אעלך ממצרים, גם עלה להקבר בקבר אבותיך. ומשום זה רצה שיעלוהו ממצרים. טעם אחר שלא רצה שיעשו אותו אלוהי, כי ראה שעתיד הקב"ה להפרע מאלוהיהם של המצרים, ואחר שראה שהשכינה תשים דירתה בין בניו בגלות, (ואינו צריך להקבר שם להגן עליהם), ואחר שרצה שגופו ידור בין גופיהם של אבותיו להכלל ביניהם, ולא יהיה עם הרשעים שבמצרים.
ולמדנו, גופו של יעקב נמשך מיפיו של אדם הראשון, והיתה צורתו של יעקב צורה עליונה קדושה, צורת כסא הקדוש, ולא רצה להקבר בין הרשעים. וסוד הדבר, שאין פירוד באבות, ועל כן כתוב ושכבתי עם אבותי... (ויחי רנה)
תאנא, אמר רבי יוסי, ראה יעקב שבכל דבר מתתקן כסא הקדוש באבות, אמר יעקב, אם יקבר כאן במצרים, איך יהיה גוף הזה מחובר עם האבות, ואפילו המערה שנקבר שם נקרא מכפלה, הוא שנים ואחד... יעקב נקבר הוא ולאה, מהו הטעם שלא נקברה עמו רחל, והרי כתוב ורחל עקרה, שיורה שהיא עיקר הבית, אלא לאה זכתה בו יותר, להוציא ממנו ששה שבטים בעולם מגזע הקדוש. אמר רבי יהודה לאה כל יום היתה עומדת בפרשת דרכים ובכתה בשביל יעקב שישא אותה לאשה, כי שמעה שהוא צדיק, והקדימה לו בתפלה... רחל לא יצאה לדרכים מעולם, ומשום זה שזכתה לאה להקבר עמו, ורחל נמצאת בפרשת דרכים ונקברה שמה... (שם רסט, ועיין שם עוד)
אמר רבי יהודה, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי וגו', שם למדנו, מי שיצאה נשמתו ברשות אחר (בחוץ לארץ), וגוף שלו נקבר בארץ הקדושה, עליו כתבו, ותבאו ותטמאו את ארצי וגו', ויעקב אמר וקברתני בקבורתם, ונשמתו יצאה ברשות אחר. אמר רבי יהודה משונה הוא יעקב, כי השכינה היתה נאחזת ונתדבקה בו, וזה שאמר אנכי ארד עמך מצרימה... (שם שלו, ועיין שם עוד)
אמר רבי שמעון בא וראה, כי יעקב אבינו אף על פי שיצאה נשמתו במצרים, לא יצאה ברשות האחר, מהו הטעם, כמו שלמדנו, שמיום שנברא העולם לא היה מטה שלמה כמטתו של יעקב, בשעה שהיה נפטר מן העולם נתקשרה נשמתו מיד במקומה. בא וראה, כשנכנס יעקב במערה, כל הריחות שבגן עדן נמצאו במערה, ובמערה היה אור, שנר אחד היה דולק, וכשבאו האבות אל יעקב למצרים להמצא עמו, נסתלק אור הנר (מן המערה), כיון שבא יעקב במערה חזר הנר למקומו, אז נשלמה המערה בכל מה שצריכה...
אמר רבי אבא חניטותו של יעקב מה היתה, אמר לו לך שאל לרופא, בא וראה, כתוב ויצו יוסף את הרופאים וגו', וכי יעלה על דעתך שחניטה זו היתה כחניטת שאר בני אדם, ואם תאמר שמחמת הדרך עשו זה, הרי כתוב וימת יוסף, אף על פי שלא הלכו עמו בדרך, כי הוא נקבר שמה, וכתוב ויחנטו אותו.
אלא דרך המלכים הוא, שבכדי לקיים את הגוף חונטים אותם בשמן המשחה, ושמן הטוב ההוא נבלע בגוף... משום שכל ארץ כנען זו וכל ארץ מצרים מכלה את הגוף ומרקיבה אותו... ועושים חניטה זו בפנימיות הגוף ובחיצוניות, כי שמים את השמן הזה על הטבור, והוא נכנס בפנימיות דרך הטבור, ונבלע במעיו ומקיים את הגוף לימים רבים... (שם תתנג, ועיין שם עוד)
ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, אמר קרנא, דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו, שמא לא יזכה למחילות. (כתובות קיא א)
מאי שנא מעיקרא, דכתיב ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו', והדר כתיב וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו, ומאי שנא לבסוף דכתיב וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו, והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו. אמר רבי יוחנן, בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד, דכתיב ויבאו עד גורן האטד, וכי גורן יש לו לאטד, אמר רבי אבהו, מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב, כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולם כתריהם ותלאום בארונו של יעקב... כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב, אמר להן ממרא קרית הארבע היא חברון, ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו... והאי דפייש (שנשאר) דידי הוא, אמור ליה זבינתיה, אמר להו נהי דזביני בכירותא, פשיטתא מי זביני, אמרו ליה אין, דכתיב בקברי אשר כריתי לי, ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, אין כירה אלא לשון מכירה... אמר להו הבו לי איגרתא, אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא, ומאן ניזיל נפתלי דקליל... חושים בריה דדן תמן הוה יקירן ליה אודניה, אמר להו מאי האי, אמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים, אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון, שקל קולפא מחייה ארישיה, נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב, פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך... (סוטה יג א)
אמר רבי יצחק, כבוד חי העולמים היה עמהן, כתיב ויבואו עד גורן האטד, אמר וכי גורן יש לאטד, אמר רבי שמואל בר נחמן חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד, אלא מהו אטד, אלו הכנענים שהיו ראויין לידוש באטד, ובאי זו זכות ניצלו, בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד, ומה חסד עשו עמו, רבי אלעזר אמר איזוריהם התירו, רבי שמעון בן לקיש אמר קישרי כתפיהן התירו, רבנן אמרין זקפו קומתן, אמר רבי יודן בר שלום הראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים... אמר רבי אבהו כל אותם שבעים יום שבין איגרות לאיגרות (של המן לשל איגרות מרדכי) נגד שבעים יום שעשו המצריים חסד עם אבינו יעקב... (סוטה ח א)
רבי אליעזר אומר, בשעת אסיפת יעקב קרא לבנו יוסף ואמר לו בני השבע לי בברית אברהם שתעלני למערת המכפלה... ונשבע לו, ושמר ועשה ועלה לקבור ולגמול חסד עם יעקב אביו, שנאמר ויעל יוסף לקבר וגו', נמצא מחנה ישראל וכל הארץ מביאין רעבון לחם למחנה של יוסף. אמר להם הקב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי, אף אני אתן לכם שכרכם לבניכם בעולם הזה, וכשמתו כל המצריים בים סוף לא נשארו במים, אלא זכו ליקבר בארץ... וכשבאו למערת המכפלה בא עליה איש מהר שעיר לחרחר ריב, ואמר שלי היא מערת המכפלה, מה עשה יוסף, שלח לנפתלי לכבוש במזלות ולירד למצרים ולהעלות כתב עולם שהיה בינם, לכן נאמר נפתלי אילה שלוחה. חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו, אמר להם מפני מה אנו יושבים כאן, הראהו באצבע, אמרו לו בשביל האיש הזה, שאינו מניח אותנו לקבר את יעקב אבינו, מיד שלף את חרבו והתיז את ראשו ונכנס לתוך מערת המכפלה, ואת גויתו שלחו להר שעיר. (פרק לט)
אל נא תקברני במצרים, למה, שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים, ויהיו מרחשות בתוך גופי, לפיכך אל נא תקברני במצרים. דבר אחר, שלא יעשו אותו עבודה זרה, שכשם שנפרעין מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות י"ב) ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים... (בראשית צו ו)
...את מוצא בשעה שעלו לקבור את יעקב אבינו באו בני חת להתעורר עמהן על הקבורה, ורץ נפתלי כאילה והביא את הספר ממצרים ושיפר על ידן. (שם צח כב)
ג' ציווים נאמרו בענין, ויצו אותם ויאמר אליהם וגו', ויכל יעקב לצוות וגו', ויעשו בניו לו כן כאשר צום, הראשון על עבודה זרה, השני על ברכת השם, השלישי על נשיאת המטה, אמר להם תנו דעתיכם שלא יגע עכו"ם במטתי, שלא לסלק את השכינה מעלי, אלא כסדר הזה עשו לי, שאו אותי ג' מן הצפון... כשם שאתם עושין לי, כך אתם עתידין להעשות ד' דגלים במדבר והשכינה באמצע. (שם ק ב)
ויעברו ימי בכיתו, להלן את אומר ויתמו ימי בכי אבל משה (דברים ל"ד), אלא משה על ידי שלא היו לו בוכים כתיב ויתמו, אבל יעקב על ידי שהיו לו בוכים כתיב ויעברו ימי בכיתו. יוסף למי אמר, לדגלת שתפייס למלכה, והמלכה תפייס למלך, ולמה לא נכנס הוא, רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל, שאין אבל נכנס בפלטין של מלך...
ויעל עמו גם רכב וגו', אמר רבי יצחק גדול העולמים היה שם, ואית דאמרין כבוד חי עולמים. (שם שם ה וו)
...דאמר רבי חמא בר רבי חנינא, כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם קרא לבניו, דכתיב ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מ"ט), וציוון על דרכי האלקים, וקבלו עליהם מלכות שמים, משגמר דבריו אמר להם כשתטלו אותי ביראה ובכבוד לוו אותי, ולא יגע אדם אחר במטתי, ולא אחד מן המצריים, ולא אחד מבניכם מפני שאתם נטלתם מבנות כנען, וכן הוא ואמר ויעשו בניו לו וגו', בניו ולא בני בניו. היאך ציום, אלא אמר להם, בני יהודה ויששכר וזבולון יטענו מטתי מן המזרח... יוסף אל יטען שהוא מלך, ואתם צריכין לחלק לו כבוד, לוי אל יטען למה שהוא טוען את הארון, ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים אינו טוען ארונו של מת, ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם, האלקים עתיד להשרות אתכם דגלים... (במדבר ב ז)
אל נא תקברני במצרים... דבר אחר, יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים שהן משולין לחמורים, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם, ואני משול כשה, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה כ'), וכתיב ופטר חמור תפדה בשה (שמות י"ג)... (ויחי ג)
דבר אחר וזאת אשר דבר, ויצו אותם וגו', אמר להם אם זכיתם נטפלתם בעצמי, ואם לאו משאני מסתלק מן העולם אצל אבותי אני הולך, וכיון שנסתלק, מיד ויעשו בניו לו כן כאשר צום... (שם יז)
דבר אחר, אל נא תקברני במצרים, מפני מה נשתדל יעקב לישא עצמותיו ממצרים, כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו אלולי היא ארץ קדושה, לא נקבר בה אבינו יעקב. דבר אחר, לפי שאמר לו הקב"ה הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (בראשית כ"ח), אם שוכב את עליה הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך. דבר אחר כדי שיבואו אליו השבטים מהרה, שהיה בוטח בהקב"ה לקיים את דברו והשיב לב אבות על בנים וגו' (מלאכי ג'). דבר אחר נתיירא כשיבואו המכות על המצרים, שמא יבואו ויסובבו את קברו להתחנן עליהן, אם נתפלל עליהן נמצא מציל את אויבי המקום, ואם לאו נמצא השם מתחלל, ויאמרו אין ביעקב ממש... (בראשית מז ל)
ויגוע יעקב ויאסף אל עמיו, ומיתה לא נאמרה בו, אמרו רז"ל יעקב לא מת, לפי פשוטו נתלבש צורה כעין גוף האדם קדמאה קודם חטאו, ויהא משוטט בעולם הזה לתועלת עם קדוש, וכי תאמר הרי הזכיר יעקב מיתה בעצמו, וכן כתיב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, משמע מת הוא, ויש לומר אולי לא ידעו אותו הסוד, ויעקב כמו כן לא ידע בנפשו, או לא רצה לתת כבוד. (בראשית ויחי)
יעקב אבינו לא מת, כי שאר נפשות צדיקים כיון שעולים לא יורדים, אבל יעקב לקדושת גופו ומעלתו היתה נפשו עולה ויורדת, והכח הגדול הזה אינו נמצא רק לקדושים אשר בארץ יחידי הדורות, כגון רבינו הקדוש וכו'... (שם)
וירא יושב הארץ וגו', בפסוק הזה נעלם ח', וכתב בעל הסוד, יעקב נקבר ביום א' דסוכות, ונעלם דין אבלות עד אחר החג, וזהו והפכתי חגיכם לאבל, וכנגדם ח' אורים בקרא, וכנגדם היו משחקים בבית המקדש בח' אבוקות בשמחת בית השואבה. (שם)
ראה עוד: יעקב-כללי, בהעלותך.
ושכבתי עם אבותי - שתחלה נקבר במצרים, ונשאתני - שיקח עמו שיעור תפוסה ג' אצבעות. (בראשית מז ל)
אבל שבעת ימים - יש מפרשים שבאו שם לכבודו אלופי עשו ישמעאל וקטורה, ועשו אבל חדש, כהדרך בבא אחד מקרובי המת. (שם נ י)
אל נא תקברני - ...ושהאבות מחבבין ארץ ישראל מכפרת העוונות, ושם שער השמים להכנס התפלות והקרבנות, והנשמות הזכות חוזרות משם לשרשן ואינן צריכות להתגלגל... (שם מז כט)
ושכבתי - הוא הנחת המטה במקום ההספד וסבוב הסופדים, לכך נאמר לשון זה בכל המלכים, ונשאתני - אחר עבור ימי השכיבה, שיסור יגוני מלבם ולא ימחו בך. (שם שם ל)
אל נא תקברני - נותן טעם מדוע בקש שיעלוהו מיד ולא ביציאת מצרים, וכברש"י, ועוד ושכבתי - נאמר על נפש הצדיק, שתיכף בצאתה שוכבת ונדבקת למעלה עם הנפשות המתייחסות לה, והם למעלה מארץ ישראל, ועל כן לא רצה להשאר חלק ממנו במצרים או סמוך לה, ונשאתני - בעצמך, ותוליך השכינה עמך אחר המת, כפי שהובטח ואנכי אעלך, או כי ג' האבות הם המרכבה, ואין להפריד ביניהם כלל, מג' טעמים אלו צריך להעלות את יעקב מיד. (שם)
והנה אמר ושכבתי עם אבותי, יעקב אבינו רצה לתרץ קושיא אחת, שהיה לכאורה קשה עליו בבקשה זו להיותו נקבר בארץ ישראל, שרז"ל אמרו בכתובות אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה וכו'... מכל מקום באותו פעם שהיו שם כל ישראל ביחד היה שם אוירא דארץ ישראל, נמצא יעקב ויוסף שמתו והיו מכונסים כל ישראל ביחד, היו מתים באויר ארץ ישראל, ואחר שיצאו ישראל ממצרים אז נסתלק משם אויר דארץ ישראל, ונשארה הארץ בטומאתה, על כן לא רצה להקבר שם... על זה אמר יעקב ליוסף ושכבתי עם אבותי, ורמז לו הענין, כלומר אל תחשוב שאני מת בארץ טמאה חס ושלום, רק שוכב עם אבותי שהם בארץ ישראל, כי עתה בכאן אוירא דארץ ישראל... (תורה שבכתב ויחי)
ושכבתי - אמר ג' טעמים, א' מצד הנפש ושכבתי עם אבותי, כי בארץ ישראל מקום הקדושה ושם אבותיו, ב' מצד הגוף ונשאתני ממצרים - ששם מקום טמא, ג' וקברתני בקבורתם - מערת המכפלה. (בראשית מז ל)
ויפול יוסף - נתקיים מה שנאמר לו ויוסף ישית ידו על עיניך. וישק לו - כי גופו קדוש ולא נטמא על ידי המות. (שם נ א, וראה שם עוד)
והנה בזוהר הקדוש הקשה, איך יעקב הניח את ישראל בלבדם במצרים וצוה להעלותו ולקברו במערת המכפלה, אמאי לא יתקבר תמן בגין דיגין זכותיה על בנוי וכו'... ונראה על פי מה שאמרנו במקום אחר, שיעקב העמיד את יוסף במקומו, שמעולם היה יוסף האמצעי בין יעקב לשבטים, ומאחר שהניח את יוסף במקומו, ויוסף לא נעשה נפרד מיעקב אף לאחר שהועלה יעקב ממצרים להקבר במערת המכפלה, כי בנסיונו שהיה למעלה מן הטבע, זכה שאין רחוק מקום בטבע מפרידו מיעקב, ואם כן נחשב כאילו עדיין השבטים מקבלין מיעקב באמצעות יוסף. ואולי יש לפרש בזה מה שכתב, ויוסף ישית ידו על עיניך, היינו על עניניך למלאות את מקומו... (בראשית ויגש תרע"ז)
והנה אמרו יעקב אבינו לא מת (תענית ה')... ולמה לא הקשו יותר, שהרי מפורש שנקבר במערת המכפלה, ואם לא מת לא שייכת קבורה. ונראה על פי האריז"ל, ענין מיתה וקבורה כדי שחלקי הרע שנשתאבו בגוף מחטא אדם הראשון יתאכלו בעפר, ויעמוד לתחיה נקי, ועל כן יעקב שהיה נקי אין בו ענין למיתה וקבורה כלל, והקבורה היתה רק הטמנה לגוף, אחר שהנפש עלתה לשמש במרום, ואין זו מיתה שהיא השפלה, ואצלו לא היתה השכיבה השפלה לא לנפש ולא לגוף... (ויחי תרע"ד)