(ראה גם: אברהם-ברכה, יעקב-ברכה-ועשו)
ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, וישב יצחק עם באר לחי רואי. (בראשית כה יא)
גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמר משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי. (שם כו ב)
ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה, ויקנאו אותו פלשתים. (שם שם יב)
וירא אליו ה' בלילה ההוא, ויאמר אנכי אלקי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי. (שם שם כד)
ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות... ולא הכירו, כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות, ויברכהו... ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אורריך ארור ומברכיך ברוך... ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, ויאמר מי איפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו, גם ברוך יהיה... ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו, ולך איפוא מה אעשה בני... ויען יצחק אביו ויאמר אליו, הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמים מעל. ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך... (שם כז ד והלאה)
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען... וא-ל ש-די יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך, אשר נתן אלקים לאברהם. (שם כח א)
...ודבר זה היה תלוי על סמאל, (מה שעשק את המוחין והברכות מאדם הראשון על ידי ערמתו), עד שבא אילן אחר הקדוש, הוא יעקב, ולקח מן סמאל בחזקה את הברכות, שלא יתברך סמאל המלאך מלמעלה שהוא שרו של עשו, ולא יתברך עשו למטה, כי על ידי חורבנו של אדם הראשון נבנו סמאל ועשו, ועל ידי חורבנם של סמאל ועשו חוזרת ונבנית הקדושה... (ומה שדוקא יעקב נתעצם בזה להשיב את הגזילה שגזל סמאל מאדם הראשון, כי יעקב היה דומה לאדם הראשון, כי יפיו של יעקב היה כיפיו של אדם הראשון... ויעקב כל מה שלקח, שלו לקח)... (בראשית תלט)
...מהו השינוי שהקב"ה היה צריך לברך את יצחק, משום שאברהם לא ברך את יצחק, מהו הטעם שלא ברכו אברהם, כדי שלא יתברך עמו עשו בנו, ועל כן עברו אלו הברכות אל הקב"ה, והקב"ה ברך את יצחק... וישב יצחק עם באר לחי רואי, אלא שנתחבר עם השכינה (כתרגומו), באר שמלאך הברית נראה עליה, ועל כן ברכו... (תולדות ח, ועיין שם עוד)
בא וראה, יעקב כל מעשיו היו לשם הקב"ה, ומשום זה היה הקב"ה עמו תמיד, שלא סרה ממנו השכינה, כי בשעה שקרא יצחק לעשו בנו, לא היה שם יעקב, והשכינה הודיעה לרבקה, ורבקה הודיעה ליעקב. רבי יוסי אמר, בא וראה, חס ושלום היה עשו מתברך באותו זמן, לא היה שולט עוד יעקב לעולם, אלא מעם הקב"ה היה שיתברך יעקב, והכל על מקמו בא כראוי. ערב פסח היה, ויצר הרע היה צריך להתבער מן העולם, והלבנה היתה צריכה לשלוט, שהיא סוד האמונה, ועל זה עשתה שני תבשילין. רבי יהודה אמר, מרמז כאן שבניו של יעקב עתידים להקריב ביום הכפורים שני שעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל, ועל כן הקריבה רבקה שני גדיי עזים אחד בשביל המדרגה של מעלה, ואחד בשביל להכניע מדרגת עשו שלא ישלוט על יעקב, ומשניהם טעם יצחק ואכל... (שם קכו, ועיין שם עוד)
דבר אחר וירח את ריח בגדיו, כיון שלבשם יעקב העלו ריחות באותה שעה, וכל עוד שיצחק לא הריח את ריח הלבושים לא ברכו, כי אז ידע שהוא ראוי להתברך, כי אם לא היה ראוי להתברך, לא עלו כל אלו ריחות הקדושים עמו...
רבי אלעזר אומר, יעקב אמר שירה זו בשעה שאמר לו אביו גשה נא ואמושך בני וגו', אז היה יעקב בצרה גדולה, שהיה מתיירא שאביו ידע אותו, אז אמר אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני... בא וראה, בשעה שאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה, בה"א, וביארוה, ויצא עשו לצוד ציד כדי שיתברך מיצחק, דאמר לו ואברככה לפני ה', ואילו אמר ואברככה ולא יותר היה טוב, כיון שאמר לו לפני ה', באותה שעה נזדעזע כסא הכבוד של הקב"ה, ואמר ומה זה, הרי יצא נחש מאלו הקללות וישאר יעקב בהם... באותה שעה נזדמן מיכאל ובא לפני יעקב, ועמו השכינה, ויצחק ידע זאת, וראה את הגן עדן עם יעקב, ויברך אותו, וכשנכנס עשו נכנס עמו הגיהנם, ועל כן, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, כי חשב מקודם לכן שעשו אינו מאותו הצד, ועל כן פתח ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה... משום זה בא יעקב במרמה והטעה את אביו, כדי להביא ברכות על העולם, ולקחת מן הנחש מה שמנע מן העולם, ומדה כנגד מדה היה, ועל זה כתוב, ויאהב קללה ותבואהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, ונשאר בקללה לדורי דורות, ויעקב בא ולקח ממנו הברכות... (שם קלד, ועיין שם עוד)
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ, היינו מלמעלה ומלמטה בחיבור אחד. ורוב דגן ותירוש, כבר בארוהו, אבל הוא כמו שכתוב, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם... יעבדוך עמים בזמן ששלט שלמה המלך בירושלים, שכתוב וכל מלכי הארץ וגו' מביאים איש מנחתו וגו'. וישתחוו לך לאומים, בזמן שיבא מלך המשיח. רבי יהודה אומר, הכל יהיה בזמן שיבא מלך המשיח. הוה גביר, הוה, ולא אמר היה, אלא זה סוד עליון של האמונה, כי אלו האותיות הן סודות האמונה...
רבי יוסי אמר הכל הוא בזמן שיבא מלך המשיח, משום (שכל זמן) שישראל עוברים על דברי התורה, נאמר אז ופרקת עולו מעל צואריך. ולפיכך לא יוכלו הברכות להתקיים רק אחר ביאת המשיח, שיעשו תשובה ולא יחטאו יותר...
בא וראה, בשעה שאותו הנחש הביא הקללות על העולם והארץ נתקללה, מה כתוב, ולאדם אמר כי שמעת וגו' ארורה האדמה בעבורך וגו', שלא תעשה פרות כראוי, כנגד זה ומשמני הארץ, בעצבון תאכלנה, נגד זה מטל השמים, וקוץ ודרדר תצמיח לך, כנגד זה ורוב דגן ותירוש. ועל הקללה בזיעת אפיך תאכל לחם, נתברך כנגד זה יעבדוך לאומים, שהם יעבדו הארץ ויתעסקו בעבודת השדה, כמו שאתה אומר ובני נכר אכריכם וכורמיכם, והכל לקח יעקב, ומשלו לקח.
אמר רבי חזקיה, והרי אנו רואים שמשמני הארץ וטל השמים הם הברכות שעשו לקחם אחר כך, כמו שאתה אומר הנה משמני הארץ יהיה מושביך ומטל השמים מעל, ואיך תאמר שהם באים כנגד הקללות שבעץ הדעת אחר התשובה בימי המשיח.
אמר רבי שמעון אין זה כזה ואין זו כזו. כמה נבדלים המדרגות, ביעקב כתוב ויתן לך האלקים, ובזו כתוב יהיה מושבך, (ולא נזכר האלקים, שלא היה בברכה מהקדושה). ביעקב כתוב מטל השמים ומשמני הארץ, ובעשו כתוב משמני הארץ ומטל השמים, (הארץ קודם לשמים), כי אין זו דומה לזו, והמדרגות נבדלות זו מזו הרבה והרבה. שהרי בזה של יעקב כתוב בו ויתן לך האלקים מטל השמים, זהו טל העליון, שהוא השפע הנמשך מעתיק יומין, שנקרא טל השמים, השמים של מעלה... ואז נאמר עליה ומשמני הארץ, זו היא ארץ החיים של מעלה, וירש יעקב הברכה שלו בארץ של מעלה ובשמים של מעלה, ושל עשו היתה בארץ שבכאן ובשמים שבכאן למטה. ועוד יעקב נתברך למעלה ולמטה בשמים ובארץ של מעלה ובעולם הזה, (בביאת המשיח), ועשו רק למטה, שמים וארץ של עולם הזה. ואף על פי שכתוב והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, זה נאמר על השמים וארץ שבכאן בעולם הזה, אבל למעלה אינו מתבטל כלום, שכתוב כי חלק ה' עמו וגו'... (שם קמט, ועיין שם עוד)
רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא אמר לרבי אלעזר, האם לא שמעת משהו מאביך, למה לא נתקיימו הברכות שברך יצחק את יעקב, והברכות שברך יצחק את עשו נתקיימו כולם.
אמר לו, כל הברכות האלו נתקיימו, וכן ברכות אחרות שהקב"ה ברך את יעקב נתקיימו. אבל בתחילה לקח יעקב (כל הברכות רק) למעלה, (ועל כן הם אצלו מחוסרי השלמות כל עוד שלא לקח מלמטה), ועשו לקח למטה, ולאחר כך כשיקום מלך המשיח יקח יעקב מלמעלה ומלמטה, (גם משמים התחתונים), ויאבד עשו מכל, לא יהיה לו חלק ונחלה וזכרון בעולם. וזה שאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, מפני שיאבד עשו מכל, ויירש יעקב שני עולמות, עולם הזה ועולם הבא... (שם קנו, ועיין שם עוד)
ויחרד יצחק וגו', ויאמר מי איפוא. מהו מי איפוא, אלא אמר מי איפוא, משום שהשכינה עמדה שם כשברך יצחק את יעקב, ועל כן אמר מי איפוא, איה הוא מי שעמד כאן והודה על הברכות, ודאי גם ברוך יהיה, שהרי הקב"ה הסכים על הברכות האלה. רבי יהודה אמר, בשביל אותה החרדה שהחריד יעקב ליצחק אביו נענש בעונש של יוסף... (שם קעג)
פתח רבי ייסא אחריו ואמר, ואתה אל תירא וגו', מקרא זה בארוהו, אבל באותה שעה שיצא יעקב עם הברכות מלפני אביו, הסתכל בעצמו ואמר, הנה אלו הברכות אני רוצה לדחות אותם לאחר זמן לאורך ימים, והיה מתפחד (שלא ינוחו עליו מיד), יצא קול ואמר, ועתה אל תירא עבדי יעקב וגו' כי אתך אני, שלא אעזוב אותך בעולם הזה, כי הנני מושיעך מרחוק, לאותו הזמן שאתה מדחה את קיום הברכות, ואת זרעך מארץ שבים, שאף על פי שעתה לקח עשו את הברכות, ובניו יעבידו את בניך, אני אוציאם מידו, ואז בניך יעבידו אותו... (שם קפח)
אמר רבי אלעזר היינו שאמרנו מכבר, שיעקב לא רצה עתה לקבל הברכות הראשונות שברכו אביו, ועוד לא נתקיימה בו אפילו אחת מהן, משום שדחה אותן לאחרית הימים, שתוצרכנה אז לבניו כנגד אומות העולם. (וישלח קכז)
ואם תאמר הרי יעקב שברכו אביו ולא בירך את הקב"ה מתחילה, בא וראה, שבשעה שבירך יצחק ליעקב לא ברכו עד שבירך הקב"ה תחילה, מאין לנו זה, שכתוב ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', כאן נמצא הברכה להקב"ה, שנתברך בקיום הברכות, ואחר כך כתוב אחריו ויתן לך האלקים... (ויחי שעז, ועיין שם עוד)
בא וראה, וירח את ריח בגדיו בתחילה, (שהיה חושב שמהם בא הריח), וכשהרגיש אמר ראה ריח בני, כי ידע שבו תלוי הדבר, שבשבילו עלה הריח, כריח שדה אשר ברכו ה', וכי מאין היה יודע יצחק ריח שדה אשר ברכו ה'. אלא ב' דברים והכל הוא אחד, שכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב... אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערת המכפלה, ובשעה שהיה יצחק בא אל השדה ראה שכינה עליו, והעלה ריחות עליונות קדושות, ומשום זה היה מתפלל שם וקבע אותו לתפלה. (בא קנד, ועיין שם עוד)
ביום ראש השנה יוצא יצחק בלבדו, (קו שמאל שולט בלי ימין), והוא קורא לעשו (הס"א) להטעים לו תבשילין של כל העולם כפי דרכיהם, (דהיינו לתבוע דין על מעשי בני העולם), כי באותה שעה ותכהינה עיניו מראות, כי יוצא ממנו מי שמחשיך פני הבריות (המקטרג)... ורבקה, (שהיא מלכות), אמרה אל יעקב בנה אהוב נפשה ומצוה אותו שיתעורר באלו מטעמים שלו. ויעקב מתעורר מלמטה, מתלבש בתפלות ובקשות, והקול קול יעקב בשופר... אז וירח את ריח בגדיו, היינו תפלות ובקשות שעולות, ויברכהו, שנח הרוגז ושמח הלב, והכל הוא רחמים... (אמור ריז, ועיין שם עוד)
ועיין עוד זהר חדש שיר השירים קפג וריא.
הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול, ואמר לו, בני, זה הלילה כל העולם כלו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה, עשה לי מטעמים עד שאני בעודי אברכך. ורוח הקודש משיבה ואומרת, (משלי כ"ג) אל תלחם את לחם רע עין. הלך להביא ונתעכב שם, אמרה רבקה ליעקב, בני, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרים שירה, הלילה הזה עתידים בניך להגאל, הלילה הזה עתידין לומר שירה, עשה מטעמים לאביך עד שהוא בעודו יברכך. יעקב היה בקי בתורה, פחד לבו על קללת אביו, אמרה לו אמו, בני, ברכות עליך ועל זרעך, ואם קללות עלי ועל נפשי, שנאמר (בראשית כ"ז) עלי קללתך בני. הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, והלא די לו באחד, שנאמר (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו, אלא אחד כנגד הפסח, ואחד לעשות לו מטעמים לאכול, דתנינן הפסח אינו בא אלא על השובע. נכנס ואמר לו קום נא שבה ואכלה מצידי, אמר יצחק הקול קול יעקב ביחוד השם, הקול קול יעקב בהגיון תורה, ולא עוד, אלא שמכריזין בשמים הקול קול יעקב, השמים רועשים. רבי יהודה אומר, עשר ברכות ברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שנאמר ויתן לך האלקים מטל השמים וגו'. וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו יצא מעוטר כחתן וככלה בקשוריה, וירד עליו תחיית טל מן השמים ונדשנו עצמותיו, ונעשה גם הוא גבור חיל וכח, לכך נאמר (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל. (פרק לב)
טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז'), הברכות הראשונות שבירך יצחק ליעקב על טללי השמים ועל דגן הארץ, הברכות האחרונות ברכת יסוד עולם, ואין בהם הפסק, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר (בראשית כ"ה) וא-ל ש-די יברך אותך, ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם, שנאמר (שם) ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, הוי אומר טוב אחרית דבר מראשיתו. (פרק לה)
...אל תשתע כי אני אלקיך, אמר רבי הושעיה, בשעה שאמר יצחק ליעקב, (בראשית כ"ז) גשה נא ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו, והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול, הדא הוא דכתיב אל תשתע כי אני אלקיך... (בראשית מד ד)
ועתה שא נא כליך תליך... אמר לו הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא הוא מתבריך. דבר אחר שא נא כליך זו בבל... תליך זו מדי... קשתך זו יון... וצא השדה זו אדום, ארצה שעיר שדה אדום... (שם סה ח)
לצוד ציד להביא, אם מצא הרי מוטב, ואם לאו להביא מן הגזילות ומן החמסין. ורבקה אמרה אל יעקב הביאה לי ציד וגו', אמר רבי לוי לך וקדם את האומה שמשולה לצאן, הדא מה דכתיב, (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי. וקח לי משם וגו', אמר רבי לוי אם מצאת הרי מוטב, ואם לאו הבא לי מפרפורנין שלי, שכך כתב לה, שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום. טובים, רבי חלבו אמר, טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות, וטובים לבניך, שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים, דכתיב (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'.
ויאמר יעקב אל רבקה אמו, הן עשו אחי איש שעיר, גבר שידין, כמו דאמר (ישעיה י"ג) ושעירים ירקדו שם. ואנכי איש חלק, כמו שאמר (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב. רבי ולוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן, ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח, ונתן ידו על ראשו והעבירו, כך עשו מתלכלך כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב, בא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנאמר, (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם...
אולי ימושני אבי וגו' כמתעתע, כמת וכתועה וכעובד עבודה זרה, והבאתי עלי קללה וגו', אפילו ברכה אחת שהוא עתיד ליתן בסוף אינו נותנה לי... וילך ויקח ויבא לאמו, אנוס וכפוף ובוכה. (שם שם י)
אנכי עשו בכורך, אמר רבי לוי, אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכורך. קום נא שבה, אמר לו הקב"ה ליעקב, בו בלשון אני פורע לך, שנאמר (במדבר י') קומה ה' ויפוצו אויביך... אמר הקב"ה לעשו, אתה אמרת יקום אבי דגדא דעבודה זרה דאת קאים, חייך אף אני בו בלשון אני פורע לך, יקום אלקים יפוצו אויביו.
מה זה מהרת למצא בני, מהרת למצא את הברכה בני, אביך נתברך בן ע"ה שנים, ואתה בן ס"ג שנים... רבי יוחנן אמר לעורבא דאייתי נורא על קיניה, בשעה שאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני, אמר יצחק, יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקב"ה וזה מזכיר, אין זה עשו אלא יעקב, וכיון שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו, והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה ב' מלאכים, א' מימינו וא' משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו, כדי שלא יפול.
הקול קול יעקב, הא קול דקל חכים וידיה דמשלחין מיתין, (קולו של חכם וידיו מפשיטות מתים). דבר אחר אין יעקב שולט אלא בקולו, הידים ידי עשו, אין עשו שולט אלא בידים. אמר רבי פנחס קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו מרמיז ליה והוא אתי. דבר אחר, אמר רבי ברכיה, בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות י"ז) וילונו כל עדת, ויבא עמלק וגו', ובשעה שהוא מצפצף אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות... דבר אחר הוא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים... בשעה שישראל אומרין שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך תרפנה כנפיהם... ואומרין ברוך כבוד ה' ממקומו וכו'...
ולא הכירו, בשעה שהיו רשעים עומדין ממנו. ושקה לי, אמר לו, אתה נושקני בקבורה, ואין אחר נושקני בקבורה. וירח את ריח בגדיו, אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, אלא בשעה שנכנס יעקב אבינו אצל אביו נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר ליה, ריח בני כריח שדה. ובשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו גיהנם, הדא מה דכתיב בא זדון ויבא קלון... דבר אחר מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ראה ריח בני, הרי בנוי, הדא מה דכתיב ריח ניחוחי תשמרו, כריח שדה הרי חרב, כמו דאמר, ציון שדה תחרש (מיכה ג'), אשר ברכו ה' בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר, (תהלים קל"ג) כי שם ציוה ה' את הברכה. (שם שם יד והלאה)
ויתן לך, יתן ויחזור ויתן, יתן לך ברכות ויתן לך כבושיהן, ויתן לך שלך ויתן לך של אביך, יתן לך שלך, ויתן של אחיך. רבי אחא אמר, יתן לך ויתן אלקותא, אימתי, לכשתצטרך לה, הדא הוא דכתיב, (שופטים ט"ז) ויאמר ה' אלקים זכרני נא וחזקני נא...
מטל השמים זה המן, ומשמני הארץ זה הבאר, שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים יותר מדאי. ומשמני הארץ אלו הקרבנות, דכתיב עולות מחים אעלה לך (תהלים ס"ו), ורוב דגן אלו הבחורים, דכתיב (זכריה ט') כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים. ותירוש אלו הבתולות, דכתיב (שם) ותירוש ינובב בתולות. דבר אחר מטל השמים זו ציון, שנאמר (תהלים קל"ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, ומשמני הארץ אלו הקרבנות, דגן אלו הבכורים, תירוש אלו הנסכים, דבר אחר מטל השמים זה מקרא, ומשמני הארץ זה משנה, דגן זה תלמוד, תירוש זו אגדה.
יעבדוך עמים, אלו ע' אומות, וישתחוו לך לאומים אלו בני ישמעאל וקטורה, הוה גביר לאחיך זה עשו ואלופיו, וישתחוו לך בני אמך, ולהלן את אמר וישתחוו לך בני אביך, אלא יעקב על ידי שנטל ד' נשים הוא אומר בני אביך. אורריך ארור, ולהלן הוא אומר (במדבר כ"ד) מברכיך ברוך ואורריך ארור, אלא בלעם על ידי שהיא שונא פתח בברכה וסיים בקללה, ויצחק שהיה אוהב פתח בקללה וסיים בברכה, רבי יצחק ברבי חייא אמר, הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה... (שם סו ג והלאה)
...מי איפוא, מי הוא זה שהוא עתיד ליאפת כאן, אני או בני יעקב, אמר לו הקב"ה לא את ולא בנך יעקב, אלא הוא הצד ציד... רבי אליעזר בנו של רבי יוסי אומר, מה הוא לא יחרוך, לא יאריך הקב"ה לרמאי ולצידו, דאמר רבי יהושע בן לוי כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן, ומלאך בא ומפריחן, וכל כך למה, והון אדם חרוץ (משלי י"ב), כדי שיבא יעקב שהוא יקרו של עולם ויטול את הברכות, שמעיקר העולם חרוצות לו...
ואוכל מכל, רבי יהודה אומר, מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, רבי נחמיה אומר, מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבא. אמר לו עיקרו של דבר מה האכילך, אמר לו איני יודע, אלא טועם הייתי טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל מעדנים שבעולם. אמר רבי ברכיה, כיון שהזכיר בשר מיד בכה, אמר אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה.
אמר רבי לוי לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר, תאמר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור, כיון שאמר את בכורתי לקח, אמר יאות ברכתי. אמר רבי אליעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אילולא שרימה יעקב באביו לא נטל את הברכות, תלמוד לומר גם ברוך יהיה. אמר רבי יצחק בא לקללו, אמר לו הקב"ה הזהר, שאם את מקללו לנפשך את מקלל, שאמרת אורריך ארור. (שם טז ב והלאה)
הן גביר שמתיו, אמר רבי ברכיה ברכה שביעית, ולמה הוא אומרה לו תחלה, אלא אמר לו מלך עשיתיהו עליך וברכותיך שלו הן... ולכה איפוא, ברם לך פיתך אפויה. רבי יוחנן אמר הרף ממנו, שפורניתא אפויה לפניו בכל מקום, ריש לקיש אמר, הרף ממנו, שאף וחמה מסורין לו.
רבי שמלאי ואמרי לה בשם רבי אבהו, אמר לו הקב"ה, כך היית אומר ולכה איפוא, אמר לו יוחן (ישעיה כ"ו), אמר לו רשע הוא, אמר לו בל למד צדק, לא כיבד את הוריו, אמר לו הקב"ה בארץ נכוחות יעול (שם), עתיד הוא לפשוט ידו בבית המקדש, אמר לו אם כן השפיע לו שלוה בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' לעתיד לבא.
משמני הארץ יהיה מושבך, זו איטאליאה, ומטל השמים מעל זו בית גוברין... ועל חרבך תחיה, רבי לוי אמר טול חרבא ואת חיי, ואת אחיך תעבוד, אמר רבי הונא אם זכה תעבוד, ואם לאו תאבד. והיה כאשר תריד, את יש לך ירידים שווקים, הוא יש לו שווקים, את יש לך נימוסות, והוא יש לו נימוסות. אמר רבי יסא בר חלפתא, אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו גזור עליו שמדים, ואתה שולט בו... (שם שם ח והלאה)
ויברך אותו, רבי אבהו אומר, לפי שהיו הברכות מפקפקות בידו, והיכן נתאוששו בידו, כאן. (שם שם י)
...וכך היא המדה, שנאמר (ישעיה ס"ג) אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן, להודיעך שכל הברכות שברך יצחק את יעקב כנגדו ברכו הקב"ה מלמעלה. יצחק אמר לו (בראשית כ"ז) ויתן לך האלקים מטל השמים וגו', והקב"ה ברכו בטל ומטר, שנאמר (מיכה ה') והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל וגו'. יצחק אמר לו ומשמני הארץ, והקב"ה ברכו בתבואה, שנאמר (ישעיה ל') ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה... ואף רבקה אמו ברכתו כנגדן, שנאמר (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון, וכך אמרה לו כי מלאכיו יצוה לך וגו', כיוון שאמרה לו בלשון הזה ברכתו רוח הקודש, יקראני ואענהו וגו'. וכי מאחר שברכו הקב"ה, אביו למה חזר וברכו, שנאמר (בראשית כ"ח) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, אלא שראה יצחק ברוח הקודש שעתידין בניו להגלות לבין אומות העולם, אמר לו, בא ואברכך ברכות של גליות, שיחזיר עליך הקב"ה ויקבצך מבין הגלויות. (שם עה ח)
אלא בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם מסר לו יצחק את ברכת החול, כמו שכתוב (בראשית כ"ח) ויתן לך את ברכת אברהם, מהו את, אמר רבי חמא בר חנינא כך אמר לו, ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד, כי ברך אברכך, ברכה לאב ברכה לבן... וכחול אשר על שפת הים, את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב, לפיכך הוא אומר והיה מספר בני ישראל כחול הים... (במדבר ב יא)
...תדע לך בשעה שיצא (עשו) לצוד ולהביא לאביו שיברך אותו, מה עשתה רבקה שהיתה אוהבת את יעקב בנה, נתנה לו מטעמים ואמרה לו לך אצל אביך וטול הברכות עד שלא יטול אותן אחיך. באותה שעה אמר לה יעקב, אמי אין את יודעת שעשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק, שלא ירגיש אבי שאיני עשו ואני מתבייש מפניו, אמרה לו בני, אביך עיניו כהות, ואני מלבשת אותך אותן כלים נאים שאחיך לובש ומשמש בהן את אביך, ואתה נכנס אצלו, והוא אוחז בידך וסבור בך שאתה עשו ומברך אותך, לפיכך כשנכנס יעקב אצלו, מה יצחק אומר לו, הקול קול יעקב והידים ידי עשו. ברך אותו ויצא לו, ובא עשו ונכנס אצל אביו, אמר לו מי אתה מסיח עמי בלב (בקול) גדול, אמר לו אני בנך בכורך עשו, כיון ששמע את קולו ידע שעשו הוא, באותה שעה התחיל עשו צווח ואומר בא וראה מה עשה לי התם הזה... (דברים א יד)
מהו רב לכם, אמר רבי אחא נוגעין אתם בו, בשלכם אתם נוגעים, כיצד, ברכה אחת ברכו אביו ועל חרבך תחיה, וליעקב בירך עשר ברכות. שכן כתיב (בראשית כ"ז) ויתן לך האלקים וגו', אם בטלה היא ברכתו, גם שלכם בטלות... אמר רבי ברכיה, כשנכנס עשו אצל אביו וראה שנטל יעקב את הברכות, אמר לו לא הנחת לי אפילו ברכה אחת, שנאמר (שם) הלא אצלת לי ברכה. אמר לו יצחק אפילו אני מברך אותך לו אני מברך, לא כך אמרתי לו, הוה גביר לאחיך, העבד וכל מה שיש לו לא של אדוניו הם... (שם שם יז)
עמד יצחק לברך את יעקב, אמר, ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל. אבא הפסיק ביתן, אף אני מתחיל ביתן, מנין, שנאמר ויתן לך האלקים, ובמה חתם יצחק, בקריאה, שנאמר (בראשית כ"ח) ויקרא יצחק את יעקב, עמד יעקב לברך את השבטים, אמר איני פותח אלא בקריאה... (שם יא א)
כתיב ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו (בראשית כ"ז), אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו רע ושקשה יותר משטף של עזים, והוא אומר וירח את ריח בגדיו, אלא כיון שנכנס יעקב אבינו נכנסה עמו גן עדן, הדא דאמר ליה, (שם) ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. כיון שנכנס עשו הרשע נכנס עמו גיהנם, מאי טעמא, (משלי י"א) בא זדון ויבא קלון, הדא דאמר ליה מי איפה, מי נאפה בתנור זה, השיבו רוח הקדש הוא הצד ציד... (שיר ד כג)
...ומה ראה יין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין שהיה מתנסך על גבי המזבח, ולא עוד, אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות, בשעה ששלח יצחק את עשו לצוד ציד שיאכילנו, נאמר לרבקה ברוח הקדש, שנאמר ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו, ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר וגו', לך נא אל הצאן, רבי ברכיה בשם רבי חלבו אומר, אמרה לו טובים לך טובים לבניך, שהן מתכפרין עליהן ביום הכפורים. הכניס לאביו יין ובשר האכילהו והשקהו, התחיל מברכו, שנאמר ויתן לך האלקים וגו'. (תולדות י)
ויחרד יצחק, מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי אך יצא יצא יעקב, זה יצא וזה נכנס, היאך היה הדבר הזה, אלא מי שנתון באורה אינו רואה למי שנתון בחשיכה, אבל מי שהוא נתון בחשיכה רואה למי שנתון באורה. עשו בא מן השוק, ולא ראה ליעקב שהיה לפנים מן הבית, אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת. כיון שנכנס עשו יצא יעקב. כך שיער הקב"ה את השעות, שלא יבא עשו ויטול את הברכות. אלא כיון שיצא עשו לצוד שלח הקב"ה עליו שטן ולא הניחו לצוד עד שיבא יעקב ויטול את הברכות, כיצד, היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניח, ורץ ותופס אחר וקושרו ומניחו, והשטן מתירן ומבריחן, והיה עשו בא ולא היה מוצא אחד מהן, וכן הוא אומר לא יחרוך רמיה צידו...
יקום אבי, היה גוזר עליו, אבל יעקב לא אמר כן, אלא נא, בלשון בקשה, קום נא שבה ואכלה, שלשתן לשון בקשה, לשון שפלות וענותנות... אמר ליה הקב"ה אתה אמרת קום נא, הרי בן בנך משה יאמר לי קומה ה' ויפוצו (במדבר י'), אתה אמרת שבה, ובנך יאמר שובה ה' רבבות. אבל עשו שאמר יקום אבי, בו בלשון אני מעורר עליו מדת הדין, שנאמר (תהלים ס"ח) יקום אלקים יפוצו אויביו. יקום אבי, באותה שעה הכיר קולו והתחיל חרד, אמר לו מי אתה, לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן ונתישבה דעתו... אבל כשנכנס עשו נפתח לו גיהנם... אמר לו ואכל מכל, מכל מה שברא הקב"ה מששת ימי בראשית היה באותן תבשילין... בקש ליטול את הברכות ולומר ארור יהיה, אמר לו הקב"ה מה אתה עושה, לעצמך אתה מקלל, שאתה אמרת לו אורריך ארור ומברכיך ברוך. חזר וקיים את הברכות, ואמר גם ברוך יהיה. (שם יא)
יצחק בשעה שנכנס עשו התחיל מזדעזע ולומר גם ארור יהיה, אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש, ואתה סבור שפיך ברשותך, חזר ואמר גם ברוך יהיה. (שם יב)
ויחרד יצחק חרדה גדולה, זה שאמר הכתוב חרדת אדם יתן מוקש, ובוטח בה' ישוגב. חרדה שהחריד יעקב ליצחק ראוי היה שיקללנו, ומי גרם לו שברכו, בוטח בה' ישוגב... (שם יג)
...בא יעקב וקבל חמשה ברכות, שנים מאביו, ואחד של מלאך, ואחת של הקב"ה. מאביו שנאמר (בראשית כז) ויחרד יצחק, למה ויחרד, אמר רבי אלעזר בן פדת, שראה גיהנם פתוח לפניו, בקש לומר ארור יהיה, והוסיף ברכה ואמר, (שם) גם ברוך יהיה, שניה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו... (ברכה א)
ויאמר יצחק אל בנו וגו', אמר לו כי הקרה ה' אלקיך לפני (בראשית כ"ז), ועוד אמר לו כשנעקדת על גבי המזבח ואמר המלאך אל תשלח ידך אל הנער, שמא היה שם כלום, לא הצמיח הקב"ה בשבילך... וכיון ששמע יצחק שאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני, אמר אין זה עשו, אמר אין עשו מזכיר ה' אלקיך. אמר לו גשה ואמושך בני וגו', ויגש יעקב אל יצחק אביו (שם), אמר לו הויא את עושה בקולך, אבל הידים ידי עשו... (תולדות י)
ויתן לך האלקים, מהו האלקים, בדין, אם היה ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו לא אמר כן, אלא משמני הארץ וגו', בין צדיק בין רשע יתן לך, למה, אלא כך אמר יצחק, עשו רשע הוא, ויעקב הצדיק אפילו עושה מצוה ומתייסר אינו קורא תגר אחר מדת הדין... אמר רבי יהושע כיון שאמר גשה נא, הרתית גופו והיה שוחה כשעוה הזו, מה עשה הקב"ה, אמר לשני מלאכים וסייעו, לגבריאל ולמיכאל, למיכאל מימינו לגבריאל משמאלו, והוא בכבודו יתברך שמו תומך בו מאחוריו, ואמר לו, יעקב, למה אתה מתיירא וגופך שוחה עליך, אני אלקיך ואיסטריא שלי בעזרך ותומכין לך ואתה מתיירא... מיד אמר לו הקול קול יעקב וגו', כחך יפה משלו, עשו אם תופס אדם הרי הוא בידו, ואם הוא בורח אינו יכול לעשות לו דבר, אבל אתה אפילו אדם בורח מסוף העולם ועד סופו הקול קול יעקב, אתה אומר דבר בבית הכנסת, והרי הוא בא מעצמו. (שם יד וטו)
דבר אחר הקול קול יעקב, כל הקולות שלך, שנאמר ויהי קולות וברקים וגו' (שמות י"ט), ואין הגשמים יורדים אלא בזכותך, שנאמר לקול תתו המון מים בשמים (ירמיה י'). דבר אחר ידי עשו מתמוטטות כשיבא קולו של יעקב, זה מלך המשיח... דבר אחר, אמר לו עשו אחיך אם הגיעו צרה מתחיל מחרף ומגדף, אבל את אם הגיעך יסורין כבוש יצרך ואל תכעוס בקולך את יוצרך, ואם מפטיט אתה בקולך, הרי ידי עשו ממשמשות בך...
מהיכן היה לו יין, הרי מצינו שלא נתנה לו אמו יין אלא ותתן את המטעמים, ומי הביא לו יין, מיכאל הביא לו יין מגן עדן, אמרו רבותינו, אין את מוצא יין של ברכה אלא זה ושל אברהם, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, ואף זה כיון ששתה בירכו...
דבר אחר, ורוב דגן ותירוש, אלו כהנים גדולים, כיון שברכו את אלו הוסיף שש ברכות כדי שיהיו עשרה, אלו הן, יעבדוך עמים אלו בני נח, וישתחוו לך לאומים אלו בני קטורה, הוי גביר לאחיך אלו בני ישמעאל, וישתחוו לך בני אמך אלו בני עשו, אורריך ארור זה בלעם וחבריו, ומברכיך ברוך זה משה וחבריו. (שם טז)
דבר אחר למה חרד, על שבירך לקטן קודם לגדול, שכך היה בדעתו לברך את שניהם, וקרא לעשו לברכו תחילה, שהיה גדול, ואחר כך ליעקב... הלא אצלת לי ברכה, אמר ריש לקיש זה אחד מג' בני אדם שבאו בעקיפין על הקב"ה, אמר לו עשו אילו היינו שנינו צדיקים לא היה לאלקיך ברכות לברך את שנינו, ואמר ליה הקב"ה יסכר פיך, הרי יעקב מברך לשנים עשר שבטים ולא כשהוא מברך לזה מברך לזה, אף על פי שכן נתמלא עליו רחמים. בא לברכו נסתלקה שכינה ממנו, התחיל להתפלל ואומר יוחן רשע... מיד תלה עשו עיניו למעלה ובכה, שנאמר וישא עשו קולו ויבך, אמר הקב"ה אף על פי שהוא רשע החניף לו, אמר רבי אלעזר שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו ואחת נסתלקה בתוך עינו, אמר הקב"ה הרי הרשע היה בוכה על חייו, מה אני מחזירו ריקם, מיד אמר לאביו שיברכו... (שם כג וכד)
אבינו יעקב היה בשעה שנתברך בן ס"ג שנה, בו בפרק מת ישמעאל, שנאמר וירא עשו כי ברך וגו' וילך עשו אל ישמעאל, שאין תלמוד לומר אחות נביות, מלמד שקדשה ישמעאל ומת, והשיאה לעשו נביות אחיה... (פרק ב)
וירא והנה איל... רבי ברכיה אמר עלה ריח ניחוח של יצחק וערב עליו, מה עשה הקב"ה, פשט יד ימינו ואחז בראשו של יצחק ונשבע לברכו בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר כי ברך בעולם הזה, אברכך בעולם הבא... (בראשית פרק כב, קא)
כנגד י' מאמרות ברך הקב"ה לאדם הראשון, ואלו הן, פרו ורבו... ונגדן ברך יצחק ליעקב י' ברכות, ויתן לך, יעבדוך עמים... (פרק ה)
...נכנס אצל אביו והריח, שנאמר (בראשית כ"ז) וירח את ריח בגדיו, שההריח יצחק באותו הריח שנעקד על גבי המזבח. דבר אחר וירח את ריח בגדיו, בוגדיו, אותן הרשעים שבוגדין בהקב"ה כשהן עושין תשובה כך הן עונותיהם כמור ואהלות (תהלים מ"ה), לכך נאמר וירח וגו' כריח השדה, ריח הקרבנות שבציון, שנאמר (ירמיה כ"ו) ציון שדה תחרש. אמר לו טול הברכות שנתנו לך, ויתן לך האלקים, בדין, אם יש לך מעשים נותן לך, ואם לאו אינו נותן לך, אבל בעשו לא אמר לו ויתן לך, אלא הנה משמני הארץ וגו', לא הזכיר הקב"ה אלא הנה משמני הארץ, אבל ליעקב ויתן לך האלקים מטל השמים... דבר אחר ויתן לך האלקים מטל השמים זה המן, שנאמר (במדבר י"א) וברדת הטל זה המן, ומשמני הארץ זה הבאר, שהיתה מעלה להן דגים, ורוב דגן ותירוש אלו שלוים, יעבדוך עמים אלו בני נח, וישתחוו לך לאומים אלו בני ישמעאל, הוה גביר לאחיך אלו בני קטורה, וישתחוו לך בני אמך זה עשו ואלופיו, אורריך ארור זה בלעם, ומברכיך ברוך זה משה, שנאמר וזאת הברכה וגו'. (אגדת בראשית פרק מב)
כיון שעמד יעקב לצאת אצל לבן קרא אותו יצחק ואמר לו, תהא יודע שממך הקב"ה מעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר (שם כ"ה) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וגו', ואל ש-די וגו' ויתן לך את ברכת וגו'. ברכה שברך את אברהם ואמר לו הבט נא וגו' בך הוא מקיימה... (שם פרק עב)
...דע כי בראות יצחק אבינו ע"ה כי כל שני עולמים הם, או עולם הזה ועולם הבא, וראה את ישראל דחופים ומצטערים בעולם הזה, וראה מדתו שהוא מדת הדין מתוחה על ישראל מצטער, ואמר מה יעשו בניו בידי גוים בע' אומות, והאיך יתנהגו ביניהם בגליות, אמר, מוטב שאתן לעשו בני עולם הזה, הבא מכח מאכל ומשתה, כדי שימשלו על ישראל, מאחר שיחטאו ישראל ויפלו בגלות, יותר טוב שיגלו בגלות עשו אחיהם, משיפלו בגלות אחרים נכרים שהם ע' אומות, אמר יצחק, מאחר שאי אפשר שלא תגבה מדת הדין החוב שלה מישראל, יותר טוב הוא שיגבה החוב על ידי אחיהם משיגבה אותם על ידי נכרים, וזהו סוד לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. ולפיכך אהב יצחק את עשו, מפני שהוא תיקון יעקב שלא יפלו בגיהנם, וזהו סוד כי ציד בפיו. ולפי שהענין כך, אמר יצחק אין עשו ראוי לירש ברכה עליונה שכלית, אבל הוא ראוי לירש ברכה גופנית, שהוא דבר שהגוף נהנה בו, וזהו מאכל ומשתה, לפיכך אמר יצחק ועשה לי מטעמים ואוכלה בעבור תברכך נפשי, בודאי הנפש המקבלת מזון ולא הנשמה, ולפי דרך זה נתכוין יצחק אבינו ע"ה להקל עונשים על ישראל בגלות, שלא ירשו דיני גיהנם. (בראשית תולדות)
כל הברכות שברכו יצחק ליעקב, כנגדם ברכו הקב"ה מלמעלה, יצחק אמר מטל השמים, והקב"ה ברכו בטל ומטר, שנאמר והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל... יצחק אמר יעבדוך עמים, והקב"ה אמר והיו מלכים אומניך... ואף רבקה אמרה ברכות כנגדן, שנאמר יושב בסתר עליון, וכן אמרה כי מלאכיו יצוה לך, וכיון שאמרה לו כן, ברכתו רוח הקודש יקראני ואענהו...
ענינו של יצחק אשר חפץ לברך את עשו שהוא איש שדה, זה שדה של הרוצחים והגנבים, ויצחק רצה להמתיק אותו שדה שבחלק עשו מטל השמים, ולזאת אמר לו ויתן לך האלקים מטל השמים וגו', כי היה איש שעיר, והשעיר יתחלק בשכון הטל, ולפי דעתו לעשו מברך, וגם עתה שנודע לו האמת ובירך את עשו, אמר ומשמני הארץ יהיה מושבך לכוונה הנזכרת. ואם היה עשו מקבל הברכות הראשונות, לא היה קיום ליעקב כנגד מדת הדין, וגם העטר"ה היתה מקבלת יותר מן הנפש, לכן עשה יעקב את המעשה, והשדה שלו נקרא שדה אשר ברכו ה'... (שם)
תא חזי, ברכאין דעשו הוי לתתא לתתא, וברכין דיעקב הוי לעילא לעילא, ויצחק אף על גב דלא הוי מחזיק עשו לרשיעיא, מכל מקום לא אחזיק ליה כל כך לצדיקיא, וכך אתי יעקב וחשיב יצחק שהוא ברך עשו ובריך ליה, לא בעי לאחזיקא ליה אלא כנסת ישראל תתאה, אבל שכינתא ממלא בפומיה ואדביק יתיה בתפאר"ת, כמה דאמרן, כד אתי עשו ואמר יקום אבי ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, תהו על תהו, חדא דקיומא דברכאה לא הוי ליה לברי, ותו דאסתליק יתיר בדרגין עילאין יתיר ממאי דהוה חשיב... וכיון דאתוודע ליה דיעקב בריה הוי ההוא דאתברך, ואסתלק בכל הנהו סליקא עילאין בהאי עידנא הוי אמר גם ברוך יהיה. (שם)
ויקרא את עשו - בארביסר בניסן, ואמר ליה ברי, הא ליליא דין עלאי משבחין למארי עלמא ואוצרי טלא מתפתחין ביה... (בראשית כז א)
מטוב - מטוב טלין דנחתין מן שמיא, ומטוב מבועין דסלקין ומרביין צמחי ארעא מלרע... (שם כז כח)
וא-ל - יברך יתך בנכסין סגיאין ויפשינך ויסגינך לתליסר שבטין, ותהי זכי לכינשת דבני סנהדרין דסכומהון שובעין כמניניא עממיא... (שם כח ג)
את ברכת אברהם - שאמר לו ואעשך לגוי גדול, והתברכו בזרעך, יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך. (שם כח ד)
והיה כאשר תריד - ...ויש בברכתו אלו כמה שאלות קשות, אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך. והשיבו נבוני הדור, כי השם אמר לו כשבא יעקב ברך את זה, ואילו היה כן היה אומר יצחק לעשו השם צוני, ועוד למה בירך לעשו בעבור שבכה. ואחרים אמרו כי לא היה יצחק נביא וברכתו לא נתקיימה, גם אלה טעו, כי הכתוב אמר וירא ה' אליו... ואחרים אמרו מה תועלת יש בדברים אחרי שהיתה מחשבתו על עשו, והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר הקול קול יעקב, ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו היו שניהם...
והנכון בעיני, שברכת הנביא כעין תפלה היא, והשם שמע תפלתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם... (שם כז מ)
בעבור תברכך נפשי - היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ ולהיות הוא בעל הברית לאלקים, כי הוא הבכור, ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה' לה ורב יעבד צעיר, כי איך היה יצחק עובר את פי ה' והיא לא תצלח... ועתה לא רצתה לומר לו כך הוגד לי מאת ה' טרם לדתי, כי אמרה באהבתו אותו לא יברך יעקב, ויניח הכל בידי שמים, והיא ידעה כי בסבת זה יתברך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה, או הם סבות מאת ה' כדי שיתברך יעקב וגם עשו בברכת החרב, ולו לבדו נתכנו עלילות. (שם כז ד)
לפני ה' - לא נזכר בכל הפרשה לפני ה', רק במקום הזה, כי אמרה לו אמו הברכה לפני ה' תהיה ברוח הקודש, ואם יתברך בה עשו אחיך תתקיים בו ובזרעו לעולם, ואין לך עמידה לפניו. (שם שם ז)
מטל השמים - אין הברכה שיתן לו האלקים מטל השמים, כי הטל ירד בכל מקום... אבל פירושו כי הזכיר בו ברכת ה' כריח שדה אשר ברכו ה' והטעם אשר ברכו ה' לבני, כי השם ברך אותו בשדה, לומר שיצליחנו שם בצידו, ולא ימות ולא תבואהו בו רעה, ואמר ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ, והברכה תוספת ורבוי, או שיהיה ורב דגן ותירש בתוספת הוא"ו, ושיעורו ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ רב דגן ותירוש. והנכון בעיני כי מתת האלקים תמיד הוא, ואין לו הפסק לעולם, ולכן אמר ויתן לך האלקים כל ימיך על אדמתך... ולעשו לא נתנו במתת אלקים ולא ברבוי, אבל אמר גם לך אצלתי אחריו משמני הארץ ומטל השמים יהיה מושביך בעוד אשר תשב שם, ירמוז כי יכלה ויאבד, אך בעודו יהיה חלקו טוב. (שם שם כח)
ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים - אינו ברכת הוה גביר לאחיך, שכבר אמר הן גביר שמתיו לך, אבל יתכן שיהיה הוא הגביר ולא יהיו הם עבדים, כענין כי יהודה גבר באחיו, אבל אמר נתתי לו לעבדים ממאמרו וישתחוו לך לאמים... (שם שם לז)
הנה משמני הארץ - טעם הנה, לומר, הנה אוכל לתת לך משמני הארץ ומטל השמים, כי לשניכם יספיק, אבל בענין הממשלה שלו תהיה ולו תעבוד, ולא נתן לו גם כן רב דגן ותירוש כאחיו, כי רצה לכבד המבורך ראשונה עליו, ואחרי כן אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגוריך להיות לו רב הדגן והתירוש בארץ כנען מתנת אברהם, ולעשו יהיה הטל ומשמני הארץ בארץ אחרת. (שם שם לט)
ועל חרבך - כמו בחרבך, ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו, כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ועל כן אמר ואת אחיך תעבוד, שלא תתגבר עליו והוא יגבר עליך... (שם שם מ)
...ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, נכתב זה להגיד כי נתקיימה בו ברכת יצחק, שאמר לו ועל חרבך תחיה, כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם... (שם לו כו)
...ועוד יש לומר, שניתנה ליעקב מדת האמת, כדי להעיד עליו שלא במרמה קבל הברכה... ומה שאמר אנכי עשו בכורך, פירוש אנכי במקום עשו בכורך, כלומר לבכורה, שבשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו, ועל כן היו הברכות ראויות ליעקב במקומו, שכבר לקח ממנו הבכורה, והבא מכח חברו הרי הוא כמוהו, ועומד במקומו לאותו דבר שהוא לו מכחו... על כן הזכיר הבכורה כל פעם. ומה שאמר כאשר דברת אלי, כאילו אמר בעבורי, כלומר לטובתי דברת... וברכו בטל ורוב דגן ותירוש, שאותו זמן היה פסח, ובפסח זמן הזכרת הטל, ובפסח העולם נידון על התבואה, וכן ברכו בתירוש שישראל עתידין לשתות ד' כוסות של יין בפסח... (האמונה והבטחון פרק טו)
ועשה לי - ...וידע שרק עשו זקוק לברכתו, ויעקב יתברך בברכת אברהם הזרע המיוחד ובארץ, וכן לא ברך אברהם את יצחק. (שם כז ד)
ויתן - ...אמר כריח שדה, כי ברכו ה' ונתן לו ריח טוב, וכמו שברכו כן יתן לו עוד. מטל - כי הטל כולו לברכה, ולא כן מטר, כי יש מטר סוחף, או שלא בעתו, והברכות האלו לו ולזרעו. גביר לאחיך - בני עשו, וכן היה בימי דוד ויהיה לעתיד לבא. (שם שם כח)
לא ידעתי יום מותי - ואם אמות תפסיד הממון והשררה, שהרי מכרת בכורתך, לפיכך אני רוצה להקדים לתת לך הכל מחיים כמתנת בריא. ואוכלה - מכרת לאחיך בהנאת סעודה, ובהנאת סעודה אחזיר לך, שאתן לך כל השררה, כדכתיב הוי גביר לאחיך. לפני ה' - שעל כל ברכה שיברכך אביך יסכים הקב"ה, לפיכך אני מצוך לחזור אחריהם. (שם כז ד-ז)
מטל השמים - שהרי ארץ כנען נתונה לזרעו של אבא ולזרעי, וגשמים אין יורדין בה אלא ב' פעמים בשנה, יורה במרחשון ומלקוש בניסן, ושאר כל ימות השנה צריכה טל מן השמים... הוה גביר לאחיך - הסכימה דעתו לדעת הקב"ה שגזר ורב יעבוד צעיר. בני אמך - אם היא תנשא עוד אחרי מותי. אוררך ארור - לפי הפשט היה יצחק סבור שהוא עשו, ויודע שהוא שנוא, ואף על פי כן שהיה חסיד בעיניו, מכל מקום גברא אלמא הוה, והיה מצוי ביערים, לפיכך הקדים קללתו לברכתו... (שם שם כח וכט)
ויחרד יצחק - פירש רש"י ראה גיהנם פתוחה מתחתיו, לפי שרצה לקלל את יעקב, ויש מפרשים אמר יצחק אני טעיתי בין עשו ליעקב, בזה אין אני חרד ואין לי תימה בדבר, שהרי כהו עיני ולא הכרתי אותו, אבל על זאת אני חרד, שאין דבר נסתר מעיני הקב"ה, היאך הסכים להעביר הבכורה מן הגדול ונתנה לצעיר. גם ברוך יהיה - שעל פי הדבור ברכתיו, שהרי קנה הבכורה ממך, ושורת הדין עשיתי... דבר אחר מפי הקב"ה עתיד הוא להיות ברוך... (שם שם לג)
ועל חרבך תחיה - בשכר שלקחת תליך וקשתך במצותי, ואת אחיך תעבוד - אמר עשו, מאחר ששמתו לי גביר הוא ינהג בי מנהג בזיון, אמר אביו ועל חרבך תחיה, תשמישך יהיה בחרב, ואין זה מנהג בזיון... אמר לו ואת אחיך תעבוד בתשמיש זה, וירחם עליך... (שם שם מ)
ועשה לי מטעמים - אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כחות הגוף יתעוררו כחות הנפש, ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש... ומה שבקש מטעמים לשמחת הנפש ולא בקש כנור, כמנהג הנביאים, מפני שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים, טל השמים ומשמני הארץ... (שם כז ד)
גם ברוך יהיה - מכל, ואמר כן, להורות כי המתברך בארץ מפי האבות כמתברך מפי אלקי אמן... (שם שם לג)
ולכה איפוא מה אעשה - הכתוב הזה יורה, שיעקב נתברך בפסוק ויתן לך ברכה שלמה, כוללת הגוף והנפש, כי דגן ותירוש ומשמני הארץ הם בפשטן בברכת הגוף, והם רומזים גם כן בברכת הנפש, שאילו היתה הכונה בדגן תירוש של שבעת עממין בלבד, מדוע יאמר ולכה אפוא מה אעשה בני, כי בודאי גם לעשו ברך בטל השמים ומשמני הארץ, אלא הכונה שברכו ברכה כפולה בברכת הגוף והנפש, ולא נשאר לעשו כלום... (שם שם לז)
משמני הארץ - לא תמצא בברכת עשו זכרון השי"ת, אבל בברכת יעקב הזכיר ויתן לך האלקים, וזה יורה כי נתן לעשו משמנים וטל ולא במתת אלקים כמו ביעקב, אלא בדרך מסלות הכוכבים ומזלות... ונתנם לו לזמן, וזהו לשון מושבך, כלומר בעוד שתשב בארץ... ועוד שאין ברכתו של עשו, אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, כי הברכות היו על תנאי, ככל יעודי התורה... (שם שם לט)
ועל חרבך תחיה - לפי אומנותו, שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן היה ראוי לברכת החרב, וכוכב מאדים שהוא לשופכי דמים כחו... (שם שם מ)
ויתן לך האלקים - זו מדת הדין, וכלומר אם אתה ראוי לכך, ואילו כלפי עשו כתיב, הנה משמני, בין ראוי ובין אינו ראוי, וכן בתפלת שלמה גבי ישראל אמר ועשית לאיש כדרכיו, לפי שלא יקראו תגר, וגבי נכרי ועשית ככל אשר יקרא אליך, שאם לא כן יטיח דברים... ובז' מקומות נתברך, כאן, ולקמן וא-ל ש-די, והנה ה' נצב עליו, כי אם ברכתני, וירא אלקים אל יעקב, ויאמר אנכי ה' אלקי אברהם אביך, וכן אברהם נתברך ז' ברכות, וכנגדן ז' מועדות בשנה... (שם כז כח)
...וכבר רמזתי בפרשת בראשית ענין מניעת הברכות יעקב מעשו, כי היה מדה כנגד מדה, כי כמו שמנע סמאל שרו של עשו הברכות מלמעלה בהחטיאו אדם הראשון, כך מנע יעקב הברכות מעשו... הלא אצלת לי ברכה, בעבור כי הברכות היו נאמרות ברוח הקדש, והיו נאצלות מן המרכבה העליונה, על כן אמר לשון אצילות... (תולדות דף כח, ועיין שם עוד)
...אבל האבות שלא היו מזה הכלל, רצוני לומר שלא היו מכלל הנביאים שנצטוינו לשמע אליהם, נשארו היעודים ההם על טבעיהם המוחלט, רוצה לומר מהם אפשר כי הבטול כיעודים הרעים, אלא במה שבא עליו פועל דמיוני, שזה מקיים היעודים כלם טובים ורעים. וזה מסיר ספקות רבות, כי יצחק ברך את יעקב, ואמר לו הוה גביר לאחיך וגו', וזה היעוד ענינו שיתקיים באחרית הימים, כאשר יהיה בית יעקב אש וגו', כי כאשר כלה עשו כבר נעשה חפשי, אין מנוס אם כן שיתקיים זה היעוד בעשו, אלא בעוד בחיים חייתו, ואין ראוי שיובן גם כן שיהיה גביר זמן מה, כי המתברך לא יתברך לאמר היום תהיה גביר ויתר זמנך בגלות. לא תובן אם כן הברכה אלא על הרוב מהזמן... ולא נשאר אם כן אלא שנאמר כי חטאתינו המעיטו ממנו זמן זה היעוד הטוב, כי לא היה יצחק מכלל הנביאים אשר נצטוינו לשמע אליהם, ולזה נשארו יעודיו על טבעם המוחלט, להיות כולם מקבלי השינוי, כפי מעשי המיועדים...
ועם כל זה אין ספק, שכאשר השיב עשו הענין אל לבו, (מכירת הבכורה), שטם את יעקב על זה, כי כמה שהוטבעו האחים על טבעים מתנגדים ממשיכים מיעוט האחוה ורוב שנאה, כן נמשכו מעשיהם מקניאים... ודבר הברכה מקנא יותר, מי יוכל שאתו, שאחר שעשו קיוה להתברך מפי אביו אשר עוררהו בזה, לא שנתעורר מעצמו, בא יעקב ויקח ברכתו... עם שהענין זר בעצמו, כי לא ימלט מאחד משני פנים, אם שלא היתה ברכת עשו כי אם כדמות נבואה פשוטה מגדת אשר יקרה לבנים האלה באחרית הימים, לכשתהיה נפש יצחק כלל נוטה לאחד משני הבנים, רוצה בתקנתו ומתפלל עליו. ועל זה הדרך לא יהיה דבר המטעמים עד שתתיחד נפש יצחק באהבת הבן, אבל כדי שתוכל נפש יצחק להתאחד בו עד שיגיד עתידותיו... כי כאשר הרוח לא בא מאת האלקים לנביא מעצמה, אבל יצטרך הנביא לחזר אחריה, ולא תושג כי אם בהכניע הטבעים כלם כדי שתתיחד הנפש ותשיג הנעלם ההוא... ולזה יצטרך שיקבל הנביא דבר נרצה אצל הטבע, כדי שיסכים בהתבודדות ויסיר מהעיק... ואם נאמר שברכת יצחק היתה נבואה פשוטה מגדת עתידות, מאין נטות לתועלת המוגד עליו כלל, היה דבר המטעמים על זה הדרך. ואם תרצה תחליט הענין שהיה לשמח יצחק, מפני שאמרו רז"ל שאין הנבואה שורה אלא מתוך דבר שמחה. ואם ברכת יצחק לא תהיה על דרך מברך ומתפלל, לא תועיל בו זכות יצחק ותפלתו כלל. והדרך השניה היא, כי בזכות יצחק ובברכתו אשר היא מורכבת מתפלה והגדת עתיד נתברך המתברך. ועל כל אחד מהפנים קושיות חזקות. אם היתה הגדת עתידות בלבד, למה ירע זה לרבקה, ולמה לא תכסוף גם היא לדעת העתיד לכל אחד מבניה ועוד. וגם על האופן השני קשה, שאם זכה המתברך בכל דבר הברכה או במקצתה בזכות יצחק ותפלתו, איך זכה יעקב בהעביר כוונת יצחק, כי גם אם לא יעתר לו השי"ת להמשיל את עשו ככוונתו, איך יעתר לו להמשיל שכנגדו?
ואשר אחשבהו בזה, כי יעקב מטרם ברכת יצחק צלח להיות גביר, כי כבר אמר השי"ת ורב יעבד צעיר. אמנם זאת הנבואה לא ידעה יצחק, כי המתנבאים בימים ההם, מן הנראה שלא היה להם רשות לפרסם נבואתם. ורבקה דאגה מאד בשמעה כי יצחק רוצה לברך את עשו, מדעתה אשר הוא אהובו, פן מצד הברכה יצלח למלוכה, עם היות שכבר נתייעדה ביעקב, כי היעודים בימים ההם לא היו חזקים הקיום, ואולי יצחק בתפלתו יהפך המלוכה לעשו. ולכן סבבה התחבולה הנפלאה שיתברך יעקב, וכאשר תחול רוח השי"ת על יצחק לברך העומד בין ידיו, ישים השם דבר בפיו ויגידהו המוצאות אותו לטוב, אם שיזכה בה מצד ברכתו שכבר נתברך מכבר, או מצד ברכתו בלבד, ובזה תהיה ממשלת יעקב יותר קיימת כאשר יעשה איזה פועל דומה ליעוד העתיד.
ואחשוב עוד, כי כאשר ברך יצחק את יעקב כבר ברך אותו כמסתפק אם הוא יעקב או עשו, כי כבר הרגיש החשש, באמרו מה זה מהרת למצא ועוד, כי אין ספק שיצחק היה אוהב את יעקב וחפץ בברכתו בכל מה שלא יביא היזק ממנו לעשו, וחשב שאם הוא יעקב לא ישים השי"ת בפיו דבר שיוזק בו עשו. (דרוש ב)
ובזה יוסר ספק גדול, איך רצה השי"ת שיברך יצחק את יעקב והוא לא ידע שהוא יעקב, שהיה יותר נאות שידע למי היה מברך... והתשובה בזה, שמבואר בפסוק שיצחק היה אוהב עשו, ואין ספק שלא היה מכיר את מעשיו הרעים, ואילו באתהו הנבואה שיניח בנו בכורו אשר אהב ויברך את יעקב, אין ספק שהיה מתעצב בזה, ויהיה עצבונו סבה שלא תחול עליו רוח השי"ת על השלימות.
ואם תקשה איך תועיל הברכה ליעקב, ולמה אמר יצחק הן גביר שמתיו לך וגו', הרי לענין נדרים שנינו נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו וכו' הרי זה יחזור ויתיר, כי הדברים שיאמרו לאיש אחד בחזקת איש אחר, לא יועילו כלום. והתשובה בזה, כי הנביא אינו פועל בנבואה כלל מצד בחירת עצמו, אבל הוא כלי בלבד אליה... גם המלות הונחו מאת ה' על לשונו, אין לו בהם בחירה כלל. וזה היה ענין יצחק עם יעקב, הברכות נאמרו ברוח האלוקי, ויצחק היה כלי לכח ההוא ולדבור ההוא, ולכן לא נגרע מערך הברכות כלל בהיות כוונת יצחק לברך את עשו, כי אין הברכות חלות מפני כוונת יצחק בהם, אבל מפני חול הרוח בו לברך מי שהיה לפניו... אבל היתה הברכה יותר שלמה שבהיות לב יצחק מתרחב יותר בזה, מצורף אל זה, שהשי"ת אשר לו נתכנו עלילות, רצה לתת איבה בין שני אלו הבנים, כדי שכאשר יחטא זה יהיה זה שבט עברתו ליסרנו... (דרוש ה)
ענין הברכות שהנביאים והצדיקים והחסידים מברכין את האנשים הוא דבר נבוכו בו המפרשים ולא העלו בו דבר הגון, אם שיהיו הברכות תפלה או הגדת העתידות, ואם הם תפלה למה חרד יצחק חרדה גדולה על שברך לזולת לעשו, יחזור ויתפלל כמו שהתפלל בתחלה, והוא אמר ואברכהו גם ברוך יהיה. ואם הברכות הגדת עתידות, למה נתרעם עשו על זה ואמר את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, ואיך אמר לו יצחק הן גביר שמתיו לך וגו', הרי לא עשה שום דבר מעצמו, אלא שהיה מגיד בנבואה העתידות לבא על המתברך, ומה תרעומות יש להם בזה?
והיותר נכון ממה שהסכימו עליו הוא, שענין הברכות כאילו דבר מורכב משניהם, מהגדת העתידות ומן התפלה על דרך זה, שהנביא יראה בנבואה העתיד לבא על המתברך, ויתפלל בעדו להרבות הטוב... ולזה הדרך יצטרכו לחלק בין הברכות הנאמרות על פי הנביא, לנאמרות מפי הצדיקים והחסידים שאינם נביאים... ושל יצחק לפי שהיה נביא היה בהם הגדת העתידות, ולפיכך חרד כל החרדה והעצבון, שהיה עצב על מה שראה בנבואה מן הטוב העתיד לבא על יעקב ורוב הצלחתו, על עשו שהיה חביב לו.
ויש לתמוה, אחר שהתפלה מועילה בברכות, למה לא התפלל יצחק על עשו שיצליח יותר מיעקב, כמו שיתפללו הצדיקים, ולמה לא הגיד לעשו שהברכות היו הגדת העתידות ושלא הפסיד דבר בברכו את יעקב, וזה היה יותר נראה, כדי שלא ישטום עשו את יעקב על הברכות. והנראה לי בזה, שענין הברכות אינו הגדת עתידות כלל, אבל הוא תפלה עם נתינת הכנה אל המקבל שיחול השפע האלקי עליו, שהשפעים העליונים ישתלשלו ויושפעו על המקבלים בהדרגות ואמצעים ראוים, ועל יחס וסדור שמור, ושיהיו עם זה מוכנים לקבל השפע ההוא. ואם יפסק ההשתלשלות מאיזה מהאמצעיים ולא יהיה היחס שמור או הסדר, או יהיה המקבל בלתי מוכן, יתבלבל השפע ולא יחול. וכשלא יהיה המקבל מוכן לקבל השפע האלקי, יוכל על ידי הנביא או על ידי הצדיק או החסיד ויהיה המברך אמצעי בהורדת השפע ההוא. וזהו ענין סמיכת היד, וכאילו החסיד או הצדיק או המברך הוא צנור להמשיך השפע האלקי על ידו...
ובעבור זה אמר יצחק לעשו, הן גביר שמתיו לך וגו', כלומר, כבר הגיעו לו על ידי באמצעות הכנתו כל השפע הזה, ואין בידי להפסיק אותו אחר שכבר נמשך, ולכה אפוא מה אעשה בני, עד שאמר לו עשו הברכה אחת היא לך אבי, כלומר שיברכהו ברכה אחרת שלא תהיה נגד הברכה שברך, וכן עשה יצחק. (מאמר ד פרק יט)
...מכל זה יש להתפלא על ברכות יצחק, שלפי הנראה כולן על עושר וכבוד וענינים מדומים חיצוניים, ואחר שניתנו ליעקב ניתנו גם לעשו, אך באמת הברכה העיקרית היא מה שאמר ויברכהו ב' פעמים, כי אין הפה יכול לפרש. ובויתן לך טפל אליה הטובות החיצוניות העוזרות לברכה העיקרית ומיפות אותה, כי בהתחבר שררה וכבוד למדות המעלות הוא נאה, וכן העושר לחכמה, כדי שלא יתבזה בעיני ההמון...
ויחרד יצחק - על כיוון הזמן וצמצומו, שלא נגעו זה בזה כמלא נימה, וגזר שהוא מאת ה' להסב הברכה אל יעקב. ואמר לעשו הנה משמני הארץ - הסביר הברכות, כי במה שאמר ויתן לך וגו', אין מהנמנע שגם לו תהיה ארץ טובה ומבורכת, ומה שאמר יעבדוך עמים אין הכונה שיהיה כעבד הנמכר, אלא יהיה עם בפני עצמו תופסי חרב, אבל יהיו למס עובד. (בראשית כז א והלאה)
ברכה מה' לברואיו היא השפעת טובה... והנה ביצחק היה מבורר שהוא יירש הברכות על פי ה', אבל היה ספק אם עשו הבכור הטבעי, או יעקב ביתרונותיו השלמים ומדותיו יירש אותם, על כן רצה יצחק לברר זה. ולא היה יכול להשוותם יחד כבני יעקב, מחמת שוני טבעם, ולפי שראה בעשו רעות, צוהו לצוד ולהשתדל במצוה, כדי שיברכו כבכור... ותכהין עיניו מראות - שהיה לו לשאול השי"ת את מי לברך, אבל האהבה לעשו עיוורה את עיניו, אבל רבקה שידעה דבר ה' וראתה מעשי נשי עשו, לא רצתה שיתגבר עשו על ידי הברכה, ויצחק היה בברכה רק כלי, ואם כן תחול הברכה שבירך על ראש מקבלה, ואין לו בה בחירה כלל, וה' סיבב שיברך את יעקב בשמחה ולב שלם... ויצחק הרגיש בברכתו שחלה על ראש יעקב בכל השפע, ואי אפשר לבטל הכנתו לברכה. (בראשית כז א)
וירח - להרחיב נפשו בתענוג הריח, ויברכהו - כענין ויהי כנגן המנגן. ראה ריח - דרכי טובו, שהשדה מספק גם המזון וגם הריח המועיל לרוח החיוני והנפשי, וכשתתבונן על מדת טובו יתן לך האלקים שדה מבורך. (שם שם כז)
מטל השמים - שהכל שמחים בו, ורוב דגן - שיפרנס גם אחרים. (שם שם כח)
וישתחוו לך לאומים - שגם המלכיות שלא יעבדוך ישתחוו לך, שתהיה עליון למלכי ארץ. הוה גביר לאחיך - כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, ושיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו מאד בעניני השררות והבלי הנפסדים, כמו שקרה לזרעו אחר כך... ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו, ממה שיהיה משועבד תחת שאר האומות... ומפני שידע שארץ ישראל היתה ראויה ליעקב בלבד, לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל, כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו. (שם שם כט)
הלא אצלת לי ברכה - אף על פי שחשבת לברכני בברכה העליונה, אין לחשוב שהיה בדתך שיהיה לי הכל, וישאר אחי שולל וערום מכל ברכה. (שם שם לו)
מטל השמים - שלא תצטרך לחקלאות הצריכה למטר, ותחיה על חרבך, וגם תלחם לבקשת אחיך וזולתו, ואם כן אם ישעבדך יותר מדאי ופרקת עולו. (שם שם לט)
ואהיה עמך - ולא יתברך בעקיפין על ידי שרו של אבימלך, והתברכו בזרעך - ולא ישען על אבימלך, כי הכל יתברכו בו... (שם כו ג וד)
כי זקן יצחק - פלא שיצחק יאהב את עשו הרשע יותר מהצדיק, ומה שיעקב נולד מהול, ועשו לא נימול לרוב אדמומיתו ואחר כך סירב, ויעקב למד כל חכמת אברהם ויצחק ועוד. אלא שיצחק רצה לברך את עשו בטובות העולם הזה, ואחר כך לברך את יעקב בטובות העולם הבא, ושינחל עשו עולם הזה לגמרי, כמו שאמרו במדרש, שא נא זו בבל, תליך זו מדי וכו'. אך רבקה חשבה, שאם יפול יעקב תחת עשו בגלות הראשונה מי יקום עוד, ולכן רצתה שעשו ימשול רק בממשלה המיוחדת לו, ועוד רצתה שייטיב לישראל גם בעולם הזה כאשר ייטיבו מעלליהם, וישובו בראותם שכאשר ידחו רע להם. ועוד חששה באמרו בטרם אמות כי ימות בטרם יספיק לברך את יעקב. בנו הגדול - הקדימו רק להיותו הגדול, ויעקב יבא אחריו בברכה. (שם כז א)
שא נא - שבעוון רשעו לא יזכה לברכה, כי אם בעשותו מצוה גדולה מעין הברכה, שהיא ברכה גשמית, והם המטעמים. וצודה - ולא יקח מהבית, כי אם יעשה המצוה בכל לסטיותו, ובתחום לסטיותו, בעבור תברכך נפשי - רק על ידי זה ילך שפע מנפשי הקדושה לנפשך הטמאה. (שם שם ג וד)
ויאמר אבי - עדיין פחד, ורצה לנסותו קודם אם מכיר בקולו, ואם יכירו יתנצל שבא רק לבקרו, ומששמע תשובתו מי אתה שלא הכירו ראה עזרת ה' עליו, וקל וחומר שאם יזכיר עניני עשו והמטעמים יחזיקנו לעשו... מה זה מהרת למצא - והלא אין לך זכות להתברך, והשיב כי הקרה ה' אלקיך לפני - בזכותך, לקרב הנאתך, ובכך נפל מהפח אל הפחת, כי אין שם שמים שגור בפי עשו, ועל ידי זה החזיקו ליעקב, ואמר לו גשה נא ואמושך. ואמר וימושהו - בנגיעת ידיו בקלות, ולא ימששהו. (שם שם י והלאה)
הגישה לי - רצה לנסות בחוש הטעם אם הם המטעמים. ויבא לו יין - שלא יבדיל כל כך בין טעם הגדי לטעם הצבי, ושקה לי - להבחין עוד בטעם הריח. שדה אשר ברכו ה' - שמצד מדת הרחמים הוא כבר מבורך, ואוסיף לברך במדת הדין. (שם שם כה והלאה)
ויבך - כי ראה שאין הברכות ביד אביו, שאם לא כן היה מברכו, אלא ביד ה', ובכה לפניו ונענה, כי שערי דמעות לא ננעלו. ואת אחיך תעבד - נתן לו עצה טובה, שיחכה עד זמן שימשל, והוא לא עשה כן, אלא עמד על הפרק להכרית וכו'. (שם שם לו והלאה)
הברכה אחת - נראה שאמר לו כל הברכות ענין אחד, ולא תוכל לברכני ברכה שאינה ענין אחד עם ברכת יעקב, והפוכה לו, שאז לא יוכל ליטלה ממני, ועל זה ברכו במשמני הארץ, וזה אין שייך לישראל, כי לישראל תהיה ארץ הקדושה, ולא ירצו באדמה טמאה, ועל חרבך תחיה, שהוא היפך יעקב שמדתו השלום. (שם שם לח)
...הנה יצחק בודאי אף שלא היה מחזיק עשו לרשע, מכל מקום לא היה נעלם ממנו כי יעקב יותר מוכן לברכת עולם הבא מן עשו, ועשו יותר מוכן לברכת עולם הזה מן יעקב, ורצה לברך את עשו בסעודה רוחנית, כדי להכניסו בקדושת עולם הזה, שממנה יבא לעולם הבא, ולהשרישו שמה, על כן היה מקדש החולין שלו ורצה לברכו בברכות עולם הזה, שהוא חלקו של עשו, רק שיהיו מושרשים בקדושה, שלא יהיה נפרד לגמרי מהקדושה. ורבקה ידעה רשעת עשו, על כן רצתה לזכות ליעקב לב' שולחנות. יצחק אמר לעשו שא נא כליך וגו', שהם כלי העולם הזה, ולעתיד כתיב וכתתו חרבותם לאתים וגו', ואמר לו יצחק תכניסם בקדושה וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים הרומזים לסעודה רוחנית שלעתיד, שרמזו רז"ל בסעודה של לויתן... ורבקה עצמה הלבישה אותו במלבושי עשו להיות מישוש לו כעשו, ואז היה גם כן לקבל ברכות עולם הזה השייכים לעשו, כי עשו יותר מוכן לברכת עולם הזה מן יעקב, ובזה בהשתנותו כמו עשו, עשתה לו הכנה גם לקבל ברכות עולם הזה, אבל עיקר מלבושיו היו בגדי חמודות שהם בגדי אדם הראשון המורים על תיקונו... וזהו ענין גן עדן שנכנס עמו, כי הוא ריח בגדים אלה, ומכח התלבשותו בגדי עשו המורה על מה שינק מעשו הטוב המיועד לו מצד שהיו תאומים בבטן אמו, כמו שכתבנו, אז אמר באמת אנכי עשו בכורך.
והנה כתוב תיכף ומיד ויברכהו, קודם שחקר הדבר היטב אם הוא עשו יחולו עליו הברכות לענין עולם הזה, כפי ההכנה שלו, ואם הוא יעקב יחולו הברכות כפי רוחניותם, כי יש להברכות ב' פירושים, כדכתבנו... (תורה שבכתב תולדות, ועיין שם עוד)
ויהי - לשון צער, שהוצרך ליטול הברכות בדרך זו, מה שסיבב כמה סבות עלינו, בנו הגדול - ...ורצה לברכו, שבאמצעות הברכות יתהפך לטוב, ואפשר שהיה מועיל, שהרי יעקב נענש על שמנע דינה מעשו, שאפשר שהיתה מחזירתו למוטב, הרי שהיה אפשר לו לחזור... ורבקה שומעת - מודיע הכתוב שהיתה נביאה, ולזה האמין בבא יעקב שהוא עשו, כי דבר בלט עם עשו. (בראשית כז א-ה)
ויתן לך - טעם הוא"ו, שויברכהו שאמר למעלה הוא שמסר מפתח של הברכות, או נגד רוחניות שבהעלם אמר לו ויברכהו סתם, וכאן אמר על הגשמיות, או יברכך גם במדת הדין. (שם כז כח)
ויהי כאשר כלה - לשון צער, שלא כילה כל הברכות, שאז לא נשתייר אדום, אך מיהר היציאה כי עשו בא. (שם שם ל)
ויהי עשו - הוא הצעה לספור שיבא מענין הברכות, שעשו לקח נשיו מבנות כנען... וזה עורר את יצחק בדבר הברכות, שהיה ענינם מפני שידע על ידי כן שעשו אינו ראוי לברכות הנפשיות, שהיא ברכת אברם, ועל ידי כן רצה לברכו בברכת העולם הזה. (בראשית כו לד)
ויהי כי זקן - הנה תכלית בריאת העולם הוא, כדי שימצא איש צדיק וטוב אשר תלוה אליו ההשגחה האלוקית ויהיה מעון לשכינת ה' בארץ... ובאשר אדם כזה מציאותו מעטה ויקרה, ואי אפשר שיתקיים לבדו בעולם, נבראו עמו כל המון בני אדם שיכינו לו צרכיו ויהיו לו לצוותא... וה' ברך את אברהם, שמזרעו יצא הסגולה העם אשר בחר לנחלה לו שיהיה ה' להם לאלקים וישכן שכינתו בתוכם, והם יירשו את הארץ הקדושה המוכנת לדבוק האלקי ולהשגחתו. ואברהם לא מסר ברכה זו ליצחק, כי ברכה זאת אין בכח האדם להורישה לבניו, כי היא תלויה בקדושת העם ובטוב מעשיהם, ורק אחרי מות אברהם ברך ה' את יצחק בברכה זו, וכן יצחק לא היה בדעתו לברך את בניו בברכת אברהם, כי ידע שלזה לא תועיל ברכתו, רק המוכן לה יתברך בזה מה', וכן תראה שהברכה שברך יצחק עתה את יעקב ועשו יהיה מטל השמים ורוב דגן ותירוש, ולא הזכיר דבר לא מירושת הארץ ולא שיהיה ה' להם לאלקים, כי ברכה זו לא היה בידו למסרה לבניו. רק ההתעוררות שהתעורר עתה לברך את עשו היה ממה שאמר בפסוק הקודם, שעשו לקח נשים מבנות כנען, ושהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה, ובזה כבר הכיר יצחק כי עשו אינו ראוי לברכת אברהם, וידע כי יעקב לבדו, הן מצד שלקח את הבכורה ובחר לחלקו עבודת ה', והן מצד צדקתו הוא הקדוש לאלקיו, והוא אשר יירש את ברכת אברהם.
ואחר שראה והבין את זאת היה דואג לשני בניו, אם בעד עשו שראה שעל ידי רשעות נדחה מהבכורה ומברכת אברהם ויהיה כמשפחות האדמה, ואם בעד יעקב אחר שכל זרע יעקב יהיה מופרש לעבודת ה' אי אפשר שיעסקו בעבודת האדמה ובענינים ארציים, כי עסקים כאלה ישביתו אותם מעבודת ה'... וגם מי ילחם מלחמותיו להגן עליו מני צר... ובזה חשב מחשבות שלא יאבדו שני בניו... לכן רצה ששני בניו יהיו לעם אחד, כישראל ושבט לוי, ורצה לברך את עשו ברוב עושר ודגן ותירוש ובגבורה למלחמה ולממשלה, וזרע יעקב יהיו מיוחדים רק לעבודת ה', כשבט לוי אחרי כן, ובני עשו יספיקו טרפם ולחם חקם ויגינו בעדם מכל צר... (בראשית כז א)
ועתה שא נא כליך - הטעם שצוה לעשות לו מטעמים, כי אחר שענין הברכה הוא שהמברך בכונתו יעלה בדבקות נפש אל המקור העליון, אשר שם צוה ה' את הברכה, ויזיל מי הברכה מדליו על המתברך, וגם יכין את המתברך שיהיה מוכן לקבל שפע הברכה, ובזה צריך ג' ענינים, א' שיכין את המתברך שיהיה מוכן אל השפע ההוא, ב' להכין את עצמו שיעלה בסולם הדביקות עד מקור הברכה, ג' שיהיה התקרבות וחבור בין המברך והמתברך, ושלשת אלה רצה להכין עתה...(שם שם ג)
בעבור תברכך נפשי - למהר"י מינץ בעבור שהנביא צריך להפשיט את נפשו מגופו ולהדביקה ברוחניות, היה צריך לתת שוחד אל הגוף... (שם שם ד)
ורבקה שומעת - הנה רבקה הבינה כל כונת יצחק, אבל היא ידעה היטב רשעת עשו ורוע תכונתו, שלא לבד יהיה קליפה השומרת לפרי, כי כעש יאכל וכרקב יבלה את כל, והעושר שיתן לו אביו בברכתו יהיה שמור לו וליעקב לרעתו, לכן ראתה כי טוב שיבורך יעקב גם בברכת העולם הזה וממשל, כי יש מקום אשר שניהם יכונו יחדיו, ההצלחה הגופיית עם הנפשיית, ויוכל אדם לזכות לשני שלחנות אם ישמש בהעושר וממשלה רק לצורך אושר הנפש... וילך עשו השדה - כי לולא ראתה שהלך תיכף לא היתה עושה הערמה הזאת, רק היתה מדברת על לב יצחק שיסכים לדבריה, אבל ראתה שהזמן קצר, ולכן הוכרחה אל הערמה הזאת. (שם שם ה)
ותקח רבקה את בגדי עשו - שאם ילוה אל ההגדה הנבואית מעשה בפועל תתקים הנבואה בכל אופן, ואחר שענין ברכת יצחק היה כעין הודעה שמימית, רצתה שתלוה אליו מעשה פעלית מיוחס אל הדבר, שיציינהו בפועל. וידוע כי טובות העולם הזה העושר והמשרה נמשלו בכתבי הקודש בשם בגדים, שהם מלבושים חיצוניים בלתי דבקים אל האדם, אבל המעלות הנפשיות הם עקר האדם בלתי נפרדים ממנו בגוף ובנפש, ולפי זה הבגדים החיצוניים שהם טובות העולם הזה היו ראוים לעשו, ונקראים בגדי עשו, והקול שיצייר כח הדברי מנפש המדברת שהיא שלמות הנפשיי ראוי ליעקב. ורבקה שרצתה שגם בגדי עשו, רוצה לומר טובות העולם הזה יהיו ליעקב, עשתה מעשה בפועל רומז לזה, במה שהלבישה את יעקב בגדי עשו... (שם שם טו)
מה זה מהרת - כבר כתבתי, שיצחק ציוה לו שיצא השדה דוקא, ושיקח עמו כל כליו כדי שיהיה לו טורח גדול במצוה זו, שבזה יוכן אל הברכה. וכאשר ראה ששב תיכף, הבין שלא יצא לדרך רחוק, על זה אמר מה זה מהרת למצא. ויאמר כי הקרה - אני באמת לא חשבתי לצוד במקום קרוב, רק ה' הקרה לפני ציד, במקום שאין דרך שיהיה שם ציד חיה או עוף. (שם שם כ)
הקל קול יעקב - כבר בארתי למעלה, שזה היה נסבה מאת ה', שרק באופן כזה יקבל יעקב ברכת העולם הזה שמגיעים לעשו, באופן שהידים שהם כח הגבורה והגוף מגיעים לעשו, והקול שהוא כח הנפשי מגיע ליעקב, וה' סבב שיעקב יהיה לו גם ידי עשו, רוצה לומר חוזק הגוף ועניניו, וכן חלה עליו הברכה, שקול יעקב וידי עשו יהיו לאחדים, היינו שעל ידי כח הנפשי שהוא קול יעקב יהיה לו גם כח הגופיי, גבורה ועושר וממשלה, באופן שטובות החיצוניות שיהיו לו לא יהיה מצד הטבע, רק מצד ההשגחה, מצד קול יעקב ותורתו, ובעת יופסק קול יעקב על ידי התרשלו מתורת ה', לא יהיה לו גם ידי עשו... (שם שם כב)
בא אחיך במרמה - הודיע לו כי ברכתו אין לה מקום, רק כל זמן שלא נתברך יעקב, כי הלא ההון והעושר הגבורה והמשרה וכל מחמדי תבל אינם ברכות, והם רק קנינים מדומים, ולא יקראו ברכה רק כשהם עוזרים אל ההצלחה הנפשיית, ולפי זה, כל זמן שלא יתברך יעקב בברכות אלה, והיה גורלו שיהיה דל וחלוש וחסר לחם, רק יתפרנס משלחנו של עשו... ממילא היה ענין של עשו עם יעקב כענין זבולון עם יששכר, אז היה ברכתו של עשו ברכה... (שם שם לה)
ברכני גם אני - שאמצא עושר ומשרה בפני עצמי לטובת חיי העולם הזה, לא בשביל שאזכה עם יעקב לעולם הבא, כאב שמברך את כל בניו, שיהיה לכל אחד עושר וגבורה בפני עצמו. (שם שם לח)
ויברך אתו - היו בכאן שתי ברכות ושני צוויים, א' ברך אותו בברכת עולם הבא, והתנה תנאי שלא יקח אשה מבנות כנען, וצוהו מצות עשה שילך פדנה ארם וגו', ועל זה ברכו שנית שיהיה לקהל עמים, וגם שיתן לך ברכת אברהם - והוא שיהיה לו לאלקים וישרה שכינתו עליו, וזה יהיה לרשתך את ארץ מגוריך... (שם כח א-ג)
מטל השמים - כי העמים משתחווים רק לגדולה חמרית ולא לרוחנית. הוי גביר - לשון ציווי, עליך להתמודד עם אחיך, כדי שגם הוא יוכל להעריך אותך. (שם שם כח)
ועל חרבך תחיה - עכשיו הכיר יצחק האמת, עשו אמנם יהיה החזק ויכבש את העולם, וכל זה למען יעקב, רומי תכבוש את העולם ותניחו לרגלי רוח יעקב, ורק כאשר תריד - מלשון רד היום, כאשר תכנע לרוח יעקב, אז תהיה שוה עמו. (שם שם מ)
וברכתיך - אינו על עושר וגדולה שהיו לו כבר, אלא שיהיה חוט חן משוך על העוסקים בתורה, ועל ידי זה ניצלו בחורבן. בעבור אברהם - שישבו בישיבה ולימדו תורת אברהם. (שם כו כד)
ויקרא את עשו - מה שההשגחה סיבבה כך, כי יצחק ידע שיעקב ישיג ברכת אברהם התלויה בתורה ועבודה ובהשגחה פרטית, הן בדרך הטבע הן בשידוד המערכה. אבל העושה גמילות חסד מצד טבעו או משכלו מקבל שכר בעולם הזה ולא בבא, וברכת הצדיק מועילה שיקבל ברכה זו בשפע... על כן רצה יצחק שיעשה לו סעודה, ויתברך לפחות על ידי מדה זו. ורבקה רצתה מדה זו עבור רשעי ישראל שגומלים חסד. (שם כז א)
שני גדיי עזים טובים - טובים לך ולבניך, שמתכפרים על ידם ביום הכפורים. מה ענינו לכאן? שהנה ה' ברא את הרע, כי אפילו בסם יש לפעמים צורך לרפואה על פי רופא ובדקדוק גדול, אלא שרובו למיתה, וכן מדה רעה לעתים צורך בה לצורך שעה ובצמצום, וכן השתמש יעקב בשקר וערמומיות כעבירה לשמה, שגדולה בשעתה ממצוה, וכן שעיר לעזאזל... (שם שם ח)
ויאמר אבי - והמתין לתשובה, עד שיבין ממנה אם השעה מוכשרת להכין עצמו לרוח הקודש ולברך. (שם שם יז)
עשו בכורך - הזכיר לו בכורה, באשר ברכה זו היתה רק מה שנוגע לעולם הזה, ויש לה שייכות לבכורה יותר מדברים שבקדושה, שאין לה יחס כל כך עם בכורה, ואף על פי שיש גם בבכורה מעלה רוחנית, מכל מקום אינה מכרעת הרבה את היתרונות של אחר, מה שאין כן עניני עולם הזה, משום זה רצה יצחק לזכות עשו בכורו בברכת עולם הזה, ואמר יעקב שהוא הבכור. (שם שם יט)
ויברכהו - באשר הוחלט במחשבתו שהוא עשו, חשב מה שהקול קול יעקב הוא בתחבולה נכונה לעשו לשנות קולו ולשונו, כאשר נדרש להמשיך רוח הקודש על דברי יצחק, וטוב להזכיר שם ה', וגם קול יעקב המורגל בתורה ובתפלה מסוגל להופיע רוח הקודש. ויברכהו - אישר חילו, כי טוב עשה להקל ליצחק להמשיך עליו רוח הקודש. (שם שם כג)
האלקים - לפי מחשבתו שהוא מברך לעשו, הוא ממש כברכת נח ליפת, יפת אלקים, משום שאין אומות העולם יודעים רק בשם אלקים, אמנם כאשר יצאה הברכה ליעקב גם כן, באשר הברכה אינה מכח תורה ועבודה וגמילות חסדים שנעשה לשם שמים, כי אם כדור אחאב וכדומה, אם כן אז תבא שפע הברכה מכח טבע הבריאה שנוסד על זכות חסד, משום הכי אמר בשם אלקים... (שם שם כח, וראה שם עוד)
במדרש, כי יש אברים... כמו שהיה ביצחק, אף שטעה לברך עשו לא עלתה בידו, והוא על ידי מסירות נפש באמת אליו יתברך, כמו יצחק בעקידה, גם כן רוצה באמת שלא להיות ברשות עצמו, ורצון יראיו יעשה... ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן השי"ת שיהיה הברכה ליעקב על ידי מרמה, ולא נתן בדעת יצחק לברכו, רק שיהיה הברכה בביטול כל רצונו להשי"ת, כי אדם המברך בנו, אף צדיק גמור, יש לו נגיעה מצד שהוא בנו, ולכך היה כאן שלא יהיה רצון יצחק לברך את יעקב, וכמו שכתוב בזוהר הקדש, שיתברך מהשי"ת בלבד כנ"ל. (בראשית תולדות תרל"ב)
גם נראה שבודאי היה ברכת יצחק לעשו באופן שהיה עשו מרוחק מן הקדושה, שעם כל זה יוכל למצא הארת הקדושה, כי בודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק, רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה, וברכה זו נטל יעקב, והוא לדורות לזרעו, שגם שאנחנו רחוקים נוכל למצא נקודה הקדושה כנ"ל... (שם)
מה שהיה צריך להיות ברכת יעקב שלא ברצון יצחק, נראה על ידי שבברכה זו תלוין כל העולמות, ולא שייך שיהיה על ידי איש רק על ידי הקב"ה, שאין זה דבר במקרה... (שם תרל"ג)
ויתן לך, פירש"י יתן ויחזור ויתן. כי לכאורה אין הפרש כל כך בין ברכת יעקב לעשו, שגם כן כתוב משמני הארץ ומטל השמים, ואיתא כי ההפרש בין יתן ליהיה עיין בזוהר הקדש, והפירוש הפשוט, כי בודאי מה שברך יצחק ליעקב בעניני עולם הזה הוא אחר השלימות, כי אין יעקב מבקש עולם הזה קודם שמתקן עצמו כראוי בעבודת השי"ת... וזה שאמר ראה ריח וגו' ויתן וגו', פירוש אחר שיהיה לו שלימות הראויה, ובירך אותו שיוכל לקבל גם עולם הזה שיהיה דבוק בכח הנותן, וזה שאמר ויתן ולא יתן, שיהיה לעולם אצל הנותן, שיהיה דבוק בשורש השי"ת שממנו הברכה, וזה שאמר ויחזור ויתן, כי המקבל מתנת השי"ת כראוי מעלה נחת רוח ליוצרו, ועל ידי זה נותן לו יותר, וזה פירוש ויחזור ויתן, שיבא בחזרה הקבלה אל השי"ת הנותן, והבן. (שם תרל"ד)
בענין הברכה שרצה לברך את עשו, נראה כי ודאי הברכה המיוחדת ליעקב, לא רצה ליתנה לעשו, שהרי אחר כך בירכו ויתן לך את ברכת אברהם וגו', שהיא הברכה המיוחדת ליעקב וזרעו אחריו, רק ברכת העולם הזה רצה לברך לעשו, ובא יעקב ולקחו במרמה, ופירוש הענין, אף כי ודאי עולם הזה לעשו, רק שצריך לבא על ידי יעקב, וזה שאמר ביעקב ויתן לך, ובעשו משמני הארץ יהיה מושבך, כי כל השפע צריך לירד לבני ישראל כמו שהיה בזמן שבית המקדש קיים, שאומות ניזונים מתמצית, ואף על פי כן בודאי היו הרשעים מתענגים בעולם הזה יותר מבני ישראל גם בזמן המקדש, רק שבני ישראל עיקר כוונתם התדבקותם בשורש השפע, ואין מבקשין גוף התענוגים, והם נחשבים שיריים לגבי כח הנתינה, ולכן הברכה ליעקב הנתינה, ויתן לך וגו', ולעשו גוף הגשמיות משמני הארץ וגו', ואילו היה עשו משכיל, היה יודע כי יעקב לא חסרו מאומה, ואדרבא כשיהיה השפע על ידי יעקב ייטב לו יותר, וזה שאמר לו אביו, משמני הארץ יהיה וגו' ואת אחיך תעבוד, כלומר שלא יחסר לך על ידי הברכה שלו... (שם תרל"ז)
ונתתי לזרעך... ואפשר היה זה הטעם שהזמין הבורא יתברך להיות ברכת יעקב מאביו שלא מדעתו, כי רצון יצחק היה לברכו על פי מדת הדין, כמו שכתב רש"י ז"ל ויתן לך האלקים בדין וכו', אך דינו של יצחק אי אפשר להתקיים בו העולם, אכן בהיותו סבור כי הוא עשו, ובלי ספק ידע יצחק כי גדלה מעלתו של יעקב מעשו, רק שרצה לברך הבכור, וידוע כי לפי מדרגת הנשפט הוא המשפט, והמשפט של הצדיק הוא בודאי ביותר דקדוק... ונמצא ברכתו שבירך לעשו כפי דעתו במדת הדין, הרי הוא ליעקב במדת חסד ורחמים והבן... (שם תרל"ח)
ויתן לך וגו'... יתן לך אלוקותו וכו', פירוש זה, דגם בעשו אמר משמני הארץ ומטל השמים, אך ההפרש הוא הנתינה שברך ליעקב שיהיה לו דביקות בקבלת השפע מיד הנותן ב"ה, וזאת עיקר הברכה, זה שאמר יתן ויחזור ויתן, פירוש שתמיד יש לו דביקות בשורש השפע, ולעשו אמר שיהיה לו הצריך לו, יהיה איך שיהיה, אבל ליעקב מסר כח השפע, וזה עיקר הברכה, לכן אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' והוא ריח גן עדן... (שם תרל"ט)
בפסוק והרביתי את זרעך... והנה יצחק היה עובד ה' במדת הדין, וזה היה כל ענין הברכות שסיבב הבורא יתברך על ידי רבקה, שיקבלם יעקב שלא ברצון יצחק, ובודאי הכל היה נצרך, שהיה צריך להיות מחשבתו ורצונו של יצחק כך להנהיג הכל על פי הדין, רק במעשה לא היה יכול לגמור כן, ושיתף השי"ת מדת הרחמים כדי לקיים העולם, וזה היה על ידי רבקה, כמו שכתוב בפרשת חיי בפסוק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, ואיתא התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים... (שם תרמ"א)
בפסוק ועתה שא נא כליך, יש לומר כי יצחק אבינו ידע מעשה עשו, אך רצה להשיבו בתשובה, ועתה לשון תשובה, ואם היה נגמר כן היה מעלה כל הכלי ציד לה', והיה תיקון השלם, וזה שא נא כליך וגו', כי בודאי הכל היה יפה בעתו, כי רצון יצחק היה לתקן כל צד הגבורה והקליפה, אך כי אין העולם יכול להתקיים במדת הדין, וכתבנו במקום אחר, כי כך צריך להיות הרצון לתקן במדת הדין, ובפועל צריכין לשתף מדת הרחמים, לכן לא נגמר בפועל מחשבת אבינו יצחק... (שם תרמ"ד)
בענין ברכת יעקב, יתן לך האלקים... פירוש שבכל מקום שבני ישראל שם מבררין השלימות ושורה הברכה, ולכן הם כלים שנשתלחו משמים בכל המקומות להיות הברכה שורה על ידיהם, והם המקבלין את הברכה על ידי שמעלין ריח ניחוח למעלה, כמו שכתוב ראה ריח בני וגו' ויתן לך וגו', פירוש שבכל עת שיש נחת רוח למעלה מעבודת בני ישראל נמשך השפע לתחתונים, נמצא שיעקב אבינו ע"ה לא גזל את עשו, רק אדרבה הוא מקבל הברכה לכל העולם, וזה שאמר לעשו משמני הארץ יהיה מושבך ואת אחיך תעבד, פירוש כי לא תחסר את המבוקש שלך, ומבוקש של יעקב אבינו ע"ה לא היה רק שורש הברכה... (שם תרמ"ה)
בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו, ובפירוש נראה, כי ברכת יעקב היתה מיוחדת אליו כמו שברכו לבסוף ברכת אברהם שהוא עיקר הברית שכרת השי"ת לזרעו אחריו, אבל זו הברכה היא להיות גביר לאחיו וכו', כי יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות, כמו שכתוב עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים, ואם היה עשו מתקן מעשיו היה הוא כמו זבולון עם יששכר, והוא היה מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה, ולא היה נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה' בלי מלחמות... והנה יעקב הוא בחינת השבת יושב אהלים, כמו שכתוב בשבת, אל יצא איש ממקומו... אבל התקונים שצריך בימי המעשה לעשות ממדבר שדה, והוא הכנה אל השבת, דרך זה רצה יצחק להנחיל לעשו, אך כי לא זכה עשו לזה, והוצרך לקבל יעקב גם זאת על שכמו לתקן עולם הזה... (שם תרנ"א)
בענין יעקב ועשו... ועשו היה מוכן לתקן זאת, יודע ציד גי' בחוץ איש שדה, ב' אלו ההכנות בחוץ ועתדה בשדה, ונקרא עשו על שם תיקון העשיה וימי המעשה, ויעקב בחינת שבת נחלה בלי מצרים, שאין בו מגע נכרי... אבל כאשר קלקל עשו ולא זכה לבחינת התקונים הנ"ל, הוצרך יעקב לצאת לחוצה לארץ על ידו, ולתקן בעצמו אלה התקונים, ולכן בדין ירש ברכת עשו, כמו שאמרו, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן... (שם תרס"ב)
יברכך... והנה יברכך בחינת יצחק, כמו שכתב רש"י, יברכך בממון, וכן בלך לך ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק, והתחיל בה כי שורש הברכות נמסרו ליצחק, ולכן כתיב וישמרך, שלא יהיה לעשו אחיזה בזה, ולכן היא "מכל", אינה דבוקה כל כך בשורש מצד חלק עשו... (במדבר נשא תרנ"ב)
ראה עוד יצחק-כללי, תולדות תרנ"ח.
ובזה יש לומר הטעם שרצה יצחק אבינו לברך את עשו, אף שהיה יודע שיעקב יותר צדיק מעשו, אך כוונתו היתה להאיר את עיניו על ידי הברכות והקדושה שיכניס בו, שידע מהי שלימותו. אולם לא ידע מגסות הרוח של עשו, דעל ידי גסות הרוח שבו אין לו שום תרופה... שזוהי קליפה של גסות הרוח, שאם באה בו מעט קדושה על ידי זה מתגאה עוד יותר... (בראשית תולדות תרע"א)
בענין הברכה שברך יצחק את יעקב יש להתבונן, דאפילו אם נימא שחשב שעשו הוא צדיק, אבל על כל פנים הלא לא מצינו שחשב את יעקב לרשע חס ושלום, ואם כן למה לא השאיר לו אף ברכה אחת, ועוד. על כן נראה שחשב יצחק שהם כגוף אחד, והם כשבטי יעקב אשר כל י"ב השבטים הם כגוף אחד, וכלל כולם בברכה אחת... ובכן אין נפקא מינה למי לברך, אם ליעקב או לעשו, אחר שלא היתה כוונתו רק מי יהיה הצינור המשפיע שעל ידו יהיו נשפעין הברכות, ואחר שהיה עשו הבכור רצה לברך אותו, שהוא יהיה הצינור, אבל הכל לשניהם יחד, אבל אחר שנודע לו שעשו הוא היפוך יעקב, ואם כן הלא לא היו הברכות לשניהם יחד, לכן אמר הן גביר שמתיו וגו', ולכן עתה הוסיף ליעקב ברכת אברהם, דעד הנה, שחשב שהם גוף אחד, אם כן לא היה צריך לפרש ברכת אברהם, אחר שהם שניהם זרעו, אם כן למי שייכת ברכת אברהם אם לא להם, אבל אחר שנתוודע לו על ידי גיהנם שנכנס עם עשו שהוא היפוך יעקב, והוא רשע, וירא פן תתקיים בו ברכת אברהם, ולכן ברך את יעקב דווקא בברכה זו, שלא יהיה לעשו חלק בה. (שם)
ויתן לך האלקים, פירש"י בדין וכו'. וצריכין להבין, דאם בדין מגיע לו, מה צורך לברכה, ונראה דאין הפירוש שיגיע לו בדין, רק שיהיה ראוי לקבל הברכות, דהיינו שלא יקלקלו אותו... (שם)
ויתן לך האלקים וגו', כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר, שהברכה היתה, שיתן לו אלקות בכל דבר. ויש לבאר דבריו, דידוע מה שכתב ברח"ו, שבכל דבר שבעולם מלובשת בו אלוקות... אך חומר הדבר וגופו מכסה על האלוקות שבו, עד שאינה נרגשת, אבל ודאי יש צדיקים שעיניהם פתוחות ורואין בכל דבר את האלקות שבו, וחושך החומר לא יחשיך מהם לראות את האלוקות שבכל דבר, ולצדיקים הללו אין המאכל מגשם כלל, אדרבא מוסיף חיות וכח בעבודת השי"ת. וזו היתה ברכת יצחק, שיתן לך האלקות מטל השמים וגו', שלא תהיה האלקות כל כך בהסתר ובהעלם, וממילא לא יגשם כנ"ל... (שם תרע"ב)
בענין מה שרצה יצחק לברך את עשו, וכפי הנראה לא רצה לברך כלל את יעקב... וכי לא היה יודע שיעקב איש תם יושב אהלים וכו'? ונראה בהקדם דברי אבי אדמו"ר זצללה"ה בענין מה שיצחק בחר בציד למאכלו, שהוא לפועל דמיוני למדתו לכבוש עבדא תחת מריה, ולפי זה נראה שיצחק חשב בעשו שעסק כל היום בציד, שמדתו נמי לאכפיא חשוכה לנהורא, ואף שיודע בעשו שאינו כל כך צדיק יסוד עולם, שיהיה ביכלתו לפעול על כלל העולם, כי בודאי הרגיש בו פסולת וברצונות לחמריות, מכל מקום חשב שכופף את רצונו תמיד מפני רצון ה'... ויעקב הפך חשוכא לנהורא, ואין לו עוד יצר הרע כלל, כמו שהיה באמת. והיה חושב ששניהם כאחד טובים, אלא שיעקב בבחינת שבת, ועשו בבחינת ששת ימי המעשה, אחד בבחינת אתכפיא, ובשבת בחינת אתהפכא... והנה שבת מקור הברכה, ואין שליטה לכחות החיצוניים, וכן נמי יעקב הוא מקור הברכה, ועל כן לא חשב כלל לברך את יעקב, כי הברכה שייכת רק במקום שיש דבר המתנגד, ובהמשכת הברכה נתברך ונתרבה ונתגבר צד הקדושה.
על כן רצה לברך רק את עשו, שהוא איש שדה מכניע כחות החיצוניים, לזה נצרכת הברכה להתברך ולהתגבר על הכחות החיצוניים ויכניעם להקדושה, ויהיו שניהם כדוגמת מלך וכהן גדול, שהמלך מרים דת האמת ומכניע הכל לקדושה.
ויש לומר עוד, שכונת יצחק היתה שעשו יכניע את כל העולם כולו לטוב, כי בודאי אם היה עשו רוצה להכניע את זדון לבו, היה באמת בכחו להכניע את כל העולם, כי ראשית גוים עמלק, כחו של עשו, ובהכנע הראשית נכנע הכל, והיה כמו לעתיד. ולפי האמור יובנו דברי המדרש, שא נא כליך וגו', שרמז לו ד' מלכויות, שחשב שעשו יגביה את כל ד' המלכויות המתנגדות להקדושה, ויגביה אותן להיותן נכנעות לקדושה.
אך באשר עשו הרע לעשות, ואם חס ושלום היה משיג הברכות היה עוד להיפך, שהיה מתגבר צד הטומאה, על כן היתה עצת רבקה שגם בחינת אתכפיא תימסר ליעקב, בזה עצמו שהיא מצוה אותו לרמות את יצחק וכו', שהיה קשה עליו מאד, מכל מקום יכניע את רצונו, בזה זכה לבחינת אתכפיא, להכניע את כל העולם תחת הקדושה.
ויש לפרש שזהו שהלבישה רבקה ליעקב את בגדי עשו, היינו שירגיש בו יצחק מעט פסולת של עשו, שיראה שזה נצרך לברכה. ולפי דרכנו יבא על נכון, שעד כה ישב יעקב בשלוה יושב אוהלים, כי לא לו היה הענין להכניע כנ"ל, אך אחר שחידשה רבקה ומסרה לו ולזרעו גם מדת אתכפיא, להכניע את כל העולם להקב"ה, התחיל פרק אחר, והיה צריך ללכת אל בית לבן להכניעו... (שם תרע"ד)
יש להבין, מדוע נתגלתה רשעתו של עשו לרבקה ולא ליצחק... ומדוע לא סיפרה רבקה ליצחק מה שנתגלה לה במראות הנבואה. ונראה דהנה למעלה אין נמצאת מדת העצבות, ועל כן להמשיך ברכות משרשו, היה צריך להיות בתכלית החדוה והשמחה... וכשראה זה העומד לפניו להתברך, שחשב שהוא עשו, ראה אותו במעלה עליונה מאד, עד שהיה נצרך להעמיק בחוש הריח אולי ימצא בו מעט פסולת, כמו שכתב וירח את ריח בגדיו, שדרשו ז"ל ריח בוגדיו, אם היה חושב ששני בניו יחד ירשו חמדת העולם וכל המעלות ומטתו שלמה, על כן היה בתכלית השמחה ולא נתערב עצב עמה, ולזה היו צריכין כנ"ל, אבל באם היה יודע שעשו נדחה, היתה בהכרח תערובת עצב עמו, ולא היה אפשר להמשיך הברכות בבחינה כל כך גבוהה. (שם)
שני גדיי עזים טובים, וברש"י האחד הקריב לפסח והאחד מטעמים. ובפרקי דרבי אליעזר אחד לפסח ואחד לחגיגה. ויש להבין למה לא אמר יצחק לעשו שיעשה לו שנים אחד לפסח ואחד לחגיגה? וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד, כי פסח הוא ביעור עבודה זרה, ועשו היה מרכבה טמאה אליו, ועל כן כשניטלו הברכות מעשו, היה אז זמן ביעור עבודה זרה, אבל מעיקרא כשצוה יצחק את עשו לא היה ביעור עבודה זרה, ולא היה ענין לפסח. אך עדיין צריכין להבין, הלא גם לפי מה שהיה יצחק סבור שעשו הוא טוב, גם בלעדיו היתה עבודה זרה בעולם, ולמה לא עשה פסח על שם ביעורה? והנה הגדנו שכוונת יצחק לאכפיא כל החיצונים להקדושה, והיה סבור שעשו יותר נאות לזה... ועל כן לפי האמת שהיה יעקב שיש בו מדת שתי הבחינות אתכפיא ואתהפכא עשה שני שעירים, שרומז לשני אלה, אבל לפי כונתו של יצחק שחושב שעשו יעשה זה, ואפילו שהיה סבור בו שהוא טוב, מכל מקום אין בו אלא בחינת אתכפיא, על כן לא היה נצרך אלא גדי אחד... (שם)
...ולפי האמור יש לומר, דהא שחשב יצחק לברך את עשו, ושהוא יגביה את כל העולם לשמים לאו מפני שחשבו לצדיק יותר מיעקב, אלא דהנה ידוע שהיו בעשו נשמות גבוהות מאד, רבי מאיר ורבי חנינא בן תרדיון וכל גרי הצדק שבאו מעשו, אלא שהיה עשו כקליפה עבה, אך יצחק, באשר נזדכך מאד והיה עולה תמימה, גם חושך לא יחשיך ממנו, והיה רואה אותן האורות של הנשמות הטמונות... וחשב יצחק שיהיה לו תיקון על ידי שיקשר אותו לקדושה, ויהיה כדמיון חלבנה המצטרפת לסממני הקטורת, שאחר שנקשר מתעורר בתשובה. ועל כן רצה לברכו בברכות עליונות מאד, שבאמצעות המתנות הטובות האלה יתקשר בקדושה ויתעוררו בו הנשמות הגבוהות, כי ימצא מין את מינו וניער, והן יכשכשו בקרבו עד שיביאוהו לתשובה שלמה. אבל יעקב ידע שאינו נצרך להתעוררות על ידי ברכות... (שם תרע"ו)
ויתן לך וגו', ברש"י, יתן ויחזור ויתן. ויש להבין היד ה' תקצר ליתן בפעם אחת? ונראה לפרש על פי הרמב"ם באבות, אינו דומה מי שיתן אלף זהובים בפעם אחת, למי שיתן אלף זהובים באלף פעמים. ויש לומר עוד טעמו של דבר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה ענין מתנות עניים, שהעני יש לו מעלה שהוא מדוכא, וכתיב אני את דכא, ובאמצעות מתנות עניים הוא מתחבר לעני וקונה ושואב ממנו מעלה זו, וזהו יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. והנה במדרש ויתן לך האלקים, יתן לך אלקותא, פירוש עם הברכה יתן נמי אור אלקי, ואם כן באמצעות הברכה יש לו חיבור לאלקות. ועל כן בעשו לא נאמר לשון מתנה, אלא הנה משמני הארץ יהיה מושבך, והיינו שלא יהיה לעשו שום חיבור חס ושלום, אבל ביעקב הכוונה היא החיבור, ואם היה נותן לו בפעם אחת היה זה גרעון בחיבור. (שם תרע"ו)
יעבדוך עמים וגו', יש לדקדק שעבדות לא נאמר אלא בעמים, אבל באחיך לא כתב לשון עבדות, שלשון עבדות הוא כשאין לו מציאות בפני עצמו, ומה שקנה עבד קנה רבו, וגביר והשתחויה שייך גם לאיש המעלה, כמו איש אלקים קדוש וחכם מופלג שהוא גביר על זולתו... וכן כשסיפר לעשו אמר לו הן גביר שמתיו לך, שעליו יהיה רק גביר, ואת כל אחיו זולתך נתתי לו לעבדים. אך אחר שכתוב וישא עשו קולו ויבך, אמר לו יצחק ואת אחיך תעבד... וכדפירשנו מובן, שיצחק בברכתו שחשב ששני האחים כאחד, לא היתה שייכת עבדות לחד על השני. אך אחר שראה שעשו הוא חיצוני, וכמו יתר ד' המלכיות, כאשר אחר כך ביקש לו תקנה שיהיה לו על כל פנים בעולם הזה הוסיף לו עבדות, שיהיה הוא נמי עבד ליעקב כמו יתר העמים, וזה יהיה תקונו לעתיד. (שם)
ולפי האמור יש ליתן טעם על הצורך שהברכות יבואו ליעקב בבלי דעתו של יצחק, ושיחשוב שהוא עשו... דאם הרגישו החיצונים שיצחק בא לברך את יעקב, בודאי היו עושים כל מיני תחבולות למנע הברכה, על כן היתה עצת השי"ת שכוונת יצחק תהיה לברך את עשו, ולזה רקדו וחלו שיתברך חס ושלום נחש הקדמוני, ואף שהרגישו שיעקב הולך בערמה ליטול את הברכות חשבו שבודאי יצחק יכירנו, או הם בעצמם יעוררוהו ויכניסו בו מחשבות והרהורים לומר שזה יעקב, וירויחו בזה בכפלים, שיהיה יעקב חס ושלום מקולל... ולפי זה מובן ביעקב שנכנס אצל אביו שהשכינה היתה עמו, שוב לא היתה יכולת לכחות הרע לבא שמה לעורר את יצחק, וקיבל יעקב את הברכות, ושוב לא חשש מהם, כי מאז כל הכחות הרעים משועבדים לו, כמו שכתוב יעבדוך עמים וגו'. (שם תרע"ז)
ועשה לי מעטמים וגו', ורבקה הוסיפה לחם, ויעקב הוסיף יין. ונראה דהנה במדרש (פרשה י"ט) ועשה לי מטעמים, רבי אליעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר, שלשה דברים נאמרו בו (בעץ הדעת), טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה... ונראה שהמדרש בא לרמז שכל עצמם של המטעמים שדרש יצחק היה לתקן את החטא של אכילת עץ הדעת טוב ורע. והנה שלשת הדברים שנאמרו בעץ הדעת טוב ורע נראה שמקבילים לגוף ונפש ושכל, טוב למאכל בגוף שנהנה מטעם, יפה לעינים הוא נפש המתפעלת ממראה נאה, ומוסיף חכמה הוא בשכל. והנה יצחק לא עלה על דעתו לתקן אלא קלקול בחינת הגוף שבחטא אכילת עץ הדעת, שהוא הדבר הראשון מג' הדברים, כי עדיין היתה בחינת הרע שבעולם בתוקפה בסבת עשו. אלא שלא ידע שהוא הסבה. אך רבקה שידעה בנבואה שיעקב יטול את הברכות ועשו ירד פלאים הוסיפה את הלחם, והוא תיקון בחינת שכל, כמאמרם ז"ל (ברכות מ') אין התינוק יודע לקרא אבא עד שיטעום טעם דגן. ויעקב כשראה שמעשיו מצליחים בפועל, שאכל מה שהביא לו, והרגיש תיקון מן הלחם ומן המטעמים, הוסיף להביא גם יין לתקן גם את בחינת העינים, שיין מתייחס לעומתן, כדכתיב חכלילי עינים מיין, והוא מעורר נמי הטבת כחות הנפש, כמו שכתוב ויין למרי נפש. ובזה יש להבין נמי הענין דוירח את ריח בגדיו, כי לעולם התיקון צריך להתחיל מדבר שלא נפגם, והנה בספר בני יששכר שכל ד' החושים נפגמו באכילת עץ הדעת וחוש הריח לא נפגם, על כן יצחק שהרגיש שיעלה בידו התיקון הקדים להתחיל מבחינת הריח שלא נפגם. (שם תרפ"א)
...והטעם שבני נח לא הקריבו שלמים, יש לומר, משום דג' אבות תיקנו חטא אדם הראשון, ויעקב השלים את התיקון, ועל כן כל עוד שלא נתקן חטא אכילת האיסור, לא יתכן לאכול קדשים, דמשלחן גבוה קזכו, אך יעקב שהשלים התיקון, ממנו התחילה אכילת קדשים, ועל כן יצחק לא צוה לעשו לא פסח ולא חגיגה, רק יעקב מצדו האכיל ליצחק פסח וחגיגה, שהוא ידע שהשלים התיקון. ויש לומר דגם חטא חוה שהאכילה לאדם הראשון את האיסור היה צריך להתקן מקודם, וזה יתוקן על ידי רבקה, שעשתה את המטעמים לאכילת מצוה זו. ויש לומר שמזה נסתעף הא דויבא לו יין, שיצחק לא צוה כלל לעשו דבר יין, דהנה אמרו ז"ל (בראשית רבה י"ט) בחוה שסחטה ענבים ונתנה לו, וטרם שניתקן חטאה היה היין בשפל המצב, ולא היה ראוי לשתייתו של יצחק, ואפשר מטעם זה נכשל נח ביין, אך יעקב שידע שניתקן החטא על ידי רבקה, הביא לו גם יין... (שם תרפ"ג)
ענין שמברכין טל בפסח, הנה אמרו בפרקי דרבי אליעזר, כשרצה יצחק לברך את עשו, אמר לו הנה הוא זמן שנפתחים בו אוצרות טל. והענין כי טל לא מיעצר לעולם, כי הגשם בא מאתערותא דלתתא, אבל טל הוא אפילו בלא אתערותא דלתתא. ולכן כשרצה יצחק אבינו ע"ה לברך את עשו, אף שלא היה מחזיק את עשו לרשע, אבל בודאי לא היה מחזיק אותו לצדיק, שיזכה לברכות על ידי מעשיו, ולהכי רצה לברכו בבחינת טל, שיתקיים אף שלא יהיה ראוי... ולזה היה צריך שיבואו הברכות ליעקב אבינו ע"ה על זה האופן, כי אם יצחק אבינו ע"ה מברך ליעקב בידיעה שהוא יעקב, והוא היה ראוי לברכות מצד מעשיו, ממילא אם היה זמן שישראל חס ושלום אינם ראויין, לא היה מקום לברכות לחול. (ויקרא פסח תרע"ב)
...ומכל מקום בעולם הזה שהוא עולם הבחירה הבחירה ביד האדם, ודבר זה עמוק ואין בשכל אדם להבינו איך אפשר לשניהם יחד כידוע, ומזה נצמח אהבת יצחק לו ושחפץ לברכו, כי חשב שיוכל להמשיך קדושה בו שיבחר בטוב ויתקדש בקדושת הבכורה הבאה לקדושת השתדלות במעשים, דעל כן נתן יעקב הבכורה ליוסף, דזהו "כי ציד בפיו" היינו בהתגלות בפשיטת טלפים כמשז"ל, ועל כן נקרא חזיר כמ"ש הבראשית רבה ובויקרא רבה, וחשב שבו יהיה בירור עלמא דאתגליא. ואף דידע שפנימיותו לא כן, וידע שהוא איש שדה ויעקב יושב אהלים, חשב שהוא כענין דרך ארץ שקדמה לתורה שהוא על דרך ימי המעשה הקודמין לשבת והא בלא הא לא סגי, דמי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת... וטוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת וכו' (אבות פ"ב מ"ב). וחשב דיעקב הוא תורה, ועשו שקדמו בלידה הוא דרך ארץ הקודם לתורה, וזהו שנזהר בכיבוד אב ואם הרבה, שזהו מצד מדת דרך ארץ ודבר שכל האומות גם כן זהירים בו, כי זה דבר שהשכל האנושי גוזר בהנהגת דרך ארץ. והאבות קיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וחשב יצחק דגם עשו כן כמו ששאלו כיצד מעשרין וכו', ומקיים גם כן כיבוד אב ואם מצד מצות ורצון השי"ת שקיבל ושמע מסתמא תורה מאבותיו. ובאמת הוא מאס בתורה ובחר בזה רק מצד שכל אנושי ואם כן אינו כלום... (חלק ב ישראל קדושים עמוד עא)
...וכן מעט החיות דעשו שהשי"ת בראו והניחו להתגדל בעולם הזה "ואתה מחיה את כולם" כתיב, אותו חיות הוא נפרד והולך ממנו מעט מעט ונכנס בישראל אם על ידי גרים כר' מאיר מזרע נירון וכיוצא דבשם ישראל יכנו, או על ידי הרבה דרכים אחרים למקום כידוע למשכילים... ויצחק כשראה שנענה בתפילתו ידע שהשי"ת הסכים עמו שיהפך הרע לטוב מאד חשב שזה בכלל זרעו, ולא טעה בעצמותו כי הוא מצ"ע באמת כן, וכמשז"ל דעשו אין נקרא זרעו, רק טעה בעשו כי קודם קבלת הברכות לא נתברר עדיין דבר זה וחשב שפירוד הלאום מלאום היינו שיעקב כולו טוב שאין בו שום רע כלל והרע המתהפך לטוב מאד שהוא ברע דעשו. (שם עמוד פו)
...וכל שכן עשו, שהיה מאכיל לאביו ומקיים המצוה כתיקונה, רק כונתו לא היתה לשם שמים רק מפני חיוב השכל, בודאי היה לו מצוה בזה, והיה יצחק אבינו ע"ה מרגיש באכילתו קדושת סעודת מצוה, שהוא מסייע לו לקיים מצות כיבוד, שאי אפשר לבן לקיים כי אם על ידי סעודת האב... ועל כן כשרצה לברכו מפני שהיה סבור שהוא טוב... ורצה שבשעה שיברכו תשרה עליו השכינה, לכן אמר לו וצודה לי ציד ועשה לי וגו'... ויצחק היה סבור שתמיד עושה לשם מצוה, ולכן מרגיש בו קדושת סעודת מצוה, רק כאן היה חושש כיון שמצוהו להביא ציד כדי שיברכנו, פן יכוון להנאת עצמו שיקבל הברכות, ועל כן אמר לו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, דדייקא, והיינו שיהיה בקדושה, ואמר למען תברכך נפשי וגו', והיינו שעל ידי השמחה של זכות מצוה שתרגיש הנפש בהמטעמים, הנפש בעצמה תברך כפי מה שיבא בה מהשכינה, שתשרה מתוך שמחה של מצוה, כי הוא מצדו לא ידבר, שהרי אין מסיחין בסעודה, רק מכח הנפש יגולגל על פיו הברכות על ידי השראת השכינה... ועל כן רבקה כשספרה ליעקב דברי יצחק אמרה ואברככה לפני ה', אף שהוא לא אמר לפני ה', רק הוא עצמו מה שאמר בעבור תברכך נפשי, שהמכוון שתשרה עליו שכינה ותהיה מדברת מתוך פיו הברכות, וזהו מה שאמר לפני ה'.
ויש להבין למה היה לה לבקשו כל כך על דבר קל וקטן שישמע לקולה, ואמרה בלשון נא, ובפרט שהיא דורשת טובתו. אך הטעם שרצתה רבקה אמנו שירגיש יצחק בהמטעמים טעם סעודת מצוה מעין קדושת המטעמים שצוה לעשו לעשות, והיינו מצות כיבוד, וזה לא ירגיש במאכל יעקב, שהרי לא נצטוה ממנו להביא... ועל כן אמרה ליעקב שיעשה בכונה רצויה לקיים מצות כיבוד אם, ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב, והיא תכניס בזה מצות כיבוד אם, וירגיש יצחק גם כן טעם מצוה... (פרי צדיק בראשית תולדות ב)
ויתן לך האלקים וגו', ברכת יצחק אבינו ע"ה היתה שיהיה האכילה בקדושה, ואמר בשם אלקים, שזו היתה מדרגתו, שהיה מרכבה למדת גבורה... ואמר שיתן ה' שיהיה בקדושה ולא יזיק רוב דגן ותירוש. וזה שנאמר אחר כך שאמר יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך וגו' ודגן ותירוש סמכתיו... וכי אי אפשר לתת דגן ותירוש לשניהם, אך לפי האמור היה זה תשובה, שאם יאמר עשו והא הברכות נתונות ליעקב על תנאי אם יהיה ראוי להם, ואם כן יש עוד תקוה שאם יקלקל מעשיו חס ושלום יתגבר עליו, ועל זה אמר לו ודגן ותירש סמכתיו, והיינו סמכתיו שלא יזיקו לו, שתהיה אכילתו בקדושה, ועיקר קיטרוג היצר הרע בא על ידי אכילות רשות... (שם ז)
בבראשית רבה, מטל השמים זו מקרא, ומשמני הארץ זו משנה וכו'... רק באמת גם האכילות ושתיות גשמיות מה שהם נותנים חיות לנפש האדם, וחיות הנפש הוא רק על ידי דברי תורה, כמו שנאמר כי הוא חייכם... וחט"ה בגימטריא כ"ב, שיש בה חיות מכ"ב אותיות התורה, ועל ידי זה אמר לכו לחמו בלחמי וגו', שהוא תורה שבכתב ותורה שבעל פה... וזה שאמר מטל השמים זו מקרא, שהוא מן השמים מהקב"ה שנתן התורה ולא מצד יגיעת האדם, וכמו כן משנה כתיבה ומנחא... ותלמוד היא ארוכה מארץ מדה, שצריכים יגיעה להתחדשות רוב החכמה, דאיתא שצריכה צער ונדוד שינה... ועל זה מרמז ורוב דגן שהוא הלחם המחיה האדם והיינו רבוי חיים בחכמה שבמוח, ותירוש היינו יין שמרמז על ישרת הלב, דכתיב ויין ישמח לבב אנוש... (שם ח)
וכאן אף שהיה יעקב המתברך ולא היה מזיק אף אם היה המכוון שלא לשמה, והיה בו ערבוב כונה להנאת עולם הבא וכדומה, ומכל מקום הזהירה אותו רבקה שיעשה לקיים מצותה, כמו שנאמר שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך וכו', וכן מצינו שעשה יעקב במכוון נקי רק לשם שמים, וילך ויקח וגו', אנוס וכפוף ובוכה, והיינו שלא רצה לעשות, רק עשה לקיים מצוה כבוד אם. והטעם שכאן שלא היה עדיין אומה ישראלית, אם לא היה הכונה נקיה רק לשם שמים לא היה דינו כישראל, שרק אחר שנתברר יעקב אבינו ע"ה ונעשה אומה ישראלית, אז אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, וגם העושה כדי שיחיה בני או שיזכה לחיי עולם הבא הרי זה צדיק גמור, כיון שקשור בשורש במעמקי הלב... (שם י)
...ואמר ויהי לי שור וגו' ואשלחה להגיד לאדוני וגו', והיינו שהודיעו שלא לקח הברכות כפשוטן על עניני עולם הזה, כמו שסובר עשו, שעל זה לבש קנאה ורודפו, רק כל הברכות קיבל על עומק המכוון בדברי תורה, וכמו שנדרש בבראשית רבה ס"ו, מטל השמים זו מקרא וכו', ועל זה אמר ויהי לי שור זה משוח מלחמה, והיינו משיח בן יוסף שעסקו היראה להוריק הרע מלב כסיל, שעל ידי היצר הרע יש כח בקליפה לשלוט על ישראל... (שם וישלח ה)
איתא במדרש על הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק, משל לקווץ וקרח שעמדו בגורן... ולהבין על פי הדרוש הזה, אם כן מה נתיירא בזה אולי ימושני אבי, ומה יהיה אם יכירו בזה, הלא עוד ייטב בעיניו. אמנם יש לומר, כי יעקב אבינו ע"ה חשב שיצחק אבינו ע"ה מכיר אותם בתכונתם באמת, ודייקא עבור זה רצה לברך את עשו, כדי שיוכל להכניסו להקדושה, מה שאינו כן יעקב אבינו ע"ה שאינו צריך לזה, כי גם בלא זה הוא מקושר בהקדושה, ועל עצה זו עשה יעקב מטעמים לאביו שני גדיי עזים טובים, ואיתא במדרש טובים לבניך, שהמה נגד השני שעירים... ועל ידי המטעמים שאכל יצחק הטעים לו יעקב אבינו ע"ה גם מסטרא דעשו, שיתברר ממנו להקדושה מה שנמצא בו, והמותר מה שלא יוכל להתברר ממנו ולכלול בהקדושה יהיה נמחה זכרו, וזה היה באכילת המשמנים ושתיית ממתקים של יצחק אבינו ע"ה.... (מוצאי יום כפור י)
...יצחק היתה מדתו פחד, על כן חשש שתשאר לו מדת הדין לעתיד לבא, ולכן רצה לתת הברכות לעשו, כמו שאמרו חז"ל בחגיגה ט' יאתה עניותא ליהודאי, ומאהבתו ליעקב שישאר נקי ממדת הדין, רצה לתת לעשו העולם הזה לגמרי, והיו משעבדים בישראל יותר, ולא יכולנו להתקיים כי אם בנס, אך חשב שהכל כדאי שלא יצטרכו ישראל דינא קשיא של עולם הבא. אך משמים ידעו, שאי אפשר לסבול גלות קשה כזו, ונודע הדבר לרבקה וכו'. (חלק א סימן קצג)
...כי למד מאביו אברהם ע"ה לרחם גם על הרשעים ולדרוש טובתם, ולכן בשביל מדה טובה זו בקש לברך את עשו, ולתת לו את עולם הזה להתענג בו, תאוה מטל השמים וגו', וגאוה הוי גביר לאחיך, ויעקב בנו הקטן האהוב אצלו יותר, ידע יצחק כי ללא כלום זה בעיניו, ואהבת תענוג לימוד החכמה באין ערך ערב לו יותר, וגם כאשר גביר יהיה לאחיו עליו גם כן זה נהנה וזה לא חסר... ולכן תמצא כי כשברך את עשו היה מבקש ממנו שיביא לו ציד בפיו, למען תקשר נפשו בו לברכו, אבל כשברך את יעקב בלכתו פדנה ארם ברכו בלא הכנה, והיינו כי אליו היתה אהבתו עצומה בלא הכנת ציד בפיו.
והנה השי"ת ידע, כי לא יאות זאת לבניו לקבל עבדות על פי פסק הלכה, כי חס ושלום עניות מעבירין על דעתו ועל דעת קונו (עירובין מ"א), ולכן הוגד לרבקה להלביש את יעקב, למען יקבל הברכה על פי דעתו גם בעולם הזה, ורק כאשר תריד וגו' יהיה זה לקנס... (חלק ב סימן ריג)
ומה שלא גילה לו הקב"ה מעשיו של עשו, הוא כדי שיוכל לברכו בברכת והיה כאשר תריד, כדי שעל ידי זה יהיה לישראל פחד ממנו בגלות לשוב בתשובה, וכבר כתב הר"ן כי המברך צריך להתדבק במתברך, ואם היה יודע יצחק מעשיו הרעים של עשו לא היה לו התדבקות אליו, ולא היתה חלה הברכה. (שם סימן רפד)
נשאלתי, איך היה אפשר לו ליצחק לטעות כל כך בעשו, עד שבחר בו למסור לו את הברכה, והלא ידע שיעקב איש תם יושב אוהלים, ושם שמים שגור בפיו, ואם כן הוא יותר ראוי לברכת אלקים מעשו שלא היו בו כל המעלות האלו... באמת אין הענין קשה, רק צריך להבינו לאשורו, יצחק אבינו היה יודע כי ברכת אברהם לא יוכל להנחילה לשני בניו, כי רק אחד מהם יכול לזכות לה, ולכן כשהיה צריך לבחור באחד מהם, לא היה רשאי להעביר על סדר הברכה המגיעה לבכור, וגם הידיעה שאין עשו כדאי וראוי לברכה כמו יעקב לא יכלה למנע את יצחק מלמסור לו את הברכה, כי הדרך הנכונה היא לברך את הבכור, וכן רצון ה', ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, אחר שלא חשב את עשו לרשע, ואם הוא אינו כדאי, אפשר שבניו יהיו זכאין וצדיקים, ויביאו את העולם לתכליתו באופן יותר קל וקרוב מאשר בני יעקב. גם היה אפשר שעל ידי הברכה יחזירו למוטב.
אך קשה, כי מאחר שכבר מסר את הברכה ליעקב והודה לו, וכמו שנאמר גם ברוך יהיה, ואת עשו הכיר כי רשע הוא, איך היה מסכים אחרי זאת לבקשת רשע לברך אותו משמני הארץ יהיה מושבך וגו' והיה כאשר תריד ופרקת עולו, איך החליט בדעתו לברך את הרשע ולהוסיף לו עצמה?
קושיא זו יכולה להשאל רק כפי המצב שבו נמצאים אנו עתה, ומפני קטנותנו... אבל האבות הקדושים שהיו מרכבה לשכינה, וחיו בזמן שהיה צריך להוסד ולהבנות כלל ישראל תכלית כל העולם, הם שנשתתפו כביכול לבורא בסדור העולם ובנינו של כלל ישראל, היו צריכים לכלול ולהקיף בחשבונותיהם ומעשיהם צירופי כל הסבות על פי המצבים שימצא בהם עם ישראל בכל הזמנים עד סוף כל הדורות. הם הכירו וראו ברוח קדשם, כי למען יוכל עם ישראל למלא את תעודתו דרוש ליתן כח ועוז לעשו ולחזק על ידי כן את כח הרע... כי אז בנצחון הקדושה על הרע יגדל אור האמת, ועוד כי בעת שעזבו את ה' ישכחו את חובתם ולא ימלאו את תעודתם יווסרו על ידו. אבל תכלית ברכת יצחק את עשו היתה למען יגיע עם ישראל על ידי זה למטרתו כפי יעודו.
והנה כבר עמדנו על תמיה אחרת בפרשה, למה היה יצחק צריך למטעמים אלו, ולמה בחר דוקא במצוה זו ולא באחרת, אם לא שהיה זה דרוש ליצחק בעבור תברכנו נפשו... ביארנו כי מספורי התורה אנו רואים ולומדים כי כמה שיגדל האדם ובאיזה מצב של קדושה וטהרה שיעמד אי אפשר לו להפרד לגמרי מכל עניני החומר שלא להתחשב בהם, ולכן גם ביצחק היו נמצאים באיזו מדה דקה מן הדקה הענינים וכל הכחות, והוא ידע והכיר בהם, וכשרצה לברך וחפץ שהברכה תהיה בשלמותה, שלזה היה דרוש שכל כחותיו יעזרוהו, צוה לעשו לצוד ציד ולהכין לו מטעמים, כי על ידי שיהנו מהם הכחות הנמוכים שבנפשו יחפצו גם הם בברכה, ויגדילו את כח השפעתה... (חלק א, קרבנות)
...ראשית יש להבין, מהו ענין הברכה, ואיך היא חלה על המתברך, ועוד, הלא בכוונה תליא מילתא, ואיך שייכת בה הטעאה, ואם תמצי לומר שחלה אפילו באופן זה, עדיין עלינו לשאול, מדוע סיבבו משמים שיעקב יטול את הברכות על ידי הערמה, ועוד.
ובזהר הקדש אמרו, הלא יצחק אבינו היה נביא ושכינה עמו תמיד, ואיך לא הרגיש ברשעת עשו. ותירצו, שמן השמים העלימו ממנו את מעשי עשו, כדי שיתברך יעקב שלא מדעתו של יצחק, אלא מדעתיה דקוב"ה או מדעתה דשכינתא. וצריך עיון, אם כן מה צורך ביצחק בכלל, ומה פירושה של ברכת השכינה. ועיין ילקוט תולדות, שכיון שראה רשעים עומדים ממנו, חשב שעשו עומד לפניו, משמע שידע מרשעת עשו, ועוד תמוה שמובא בילקוט שברכו דוקא מצד הרשעים שעומדים ממנו, כדכתיב וירח את ריח בגדיו, ריח בוגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות וכו', שהיו בוגדים ורשעים גמורים ובסוף מתו מתוך תשובה.
הברכה היא כמו גדר התפלה, שהמברך מכיר שהברכה וההשפעה שהוא חפץ בהן לצורך אהובו לא תבואנה אלא מאת השי"ת, ועל ידי הכרה זו הוא מתדבק ומתבטל אל השי"ת מקור הברכה, ומי גרם לזה, המתברך, שצרכיו הם שהביאו את המברך לדרגה זו של התבטלות... ועוד צריכים אנו לדעת, שלעולם אין אדם יכול לפעול על בחירתו של חברו, על בחינת עולם הבא שלו, אלא על עניני העולם הזה, היינו על הסבות החיצוניות הסובבות את האדם, ואשר יש להן השפעה רק על מצב נקודת בחירתו, באילו ענינים ודרגות יתהוו נסיונותיו, ולא על פעולת הבחירה עצמה.
נמצאנו שתי דרכים להשפעת טובה בעולם הזה, האחת שמשפיעים טובות לצדיק פנימי שעבודתו לשם שמים בתור סייעתא דשמיא, שיהיו לו הכלים ולהרבות עוד מצוות ומעשים טובים לשמן... ויש עוד דרך שמשפיעים טובות העולם הזה למי שיש בידו זכות של מצוות חיצוניות, ומקבל שכר חיצוני בעולם הזה. ויש בזה שני אופנים, אם נמצא בו ניצוץ טוב, אפשר שישתמש בטובות ההן להמשיך במעשיו הטובים, ואף שהם שלא לשמה, ואפשר שיגיע על ידם לתשובה ולדרגה פנימית של לשמה, אך אם אין בו כל ניצוץ חי, הטובות האלו לרעתו, שמשלמים לו כל שכר מצוותיו בעולם הזה, כדי לברר שאין לו כלום לעולם הבא.
מדתו של יצחק היתה גבורה, מדת הדין, ולפי נקודת ראייתה אין ראוי לתת סייעתא דשמיא לצדיק פנימי, שסייעתא דשמיא בחינת רחמים וצדקה, ומצד מדת הדין יש לצדיק לזכות בדין מתוקף בחירתו העצמית... והנה זה ברור, שיצחק אבינו ע"ה ידע שעשו היה חיצוני, אך לא ידע שהתמכר כל כך לרע, עד שהמית כל ניצוץ טוב שבו, ובזה מבואר למה רצה לברך את עשו ולא את יעקב, כי הכיר שיעקב הוא צדיק פנימי, ולפי דעתו דוקא מפני זה לא היה ראוי לתת לו ברכות שהן סיועים חיצוניים, אך בחשבו את עשו ללוחם ומתלבט להתגבר על תכונותיו הרעות, ראה צורך לברכו דוקא שיסתייע בדרך עבודתו. ולכן כתוב ויאהב יצחק את עשו כי אהבה היא תולדת נתינה, והוא היה תמיד נותן סיוע לעשו והיה מקרבו ומחבבו מאד. ולא עוד, אלא שלפי דעתו היה רואה בעשו אותו אופן של עבודה שמילא את תוכן חייו הוא, עבודה של התגברות תמידית על קשיים פנימיים, ועל כן היה אוהבו ביותר.
כתבנו שהברכה מועילה מצד שהמתברך נעשה כלי לעלייתו הרוחנית של המברך הבאה מתוך ברכתו, ויוצא איפוא, שהברכה עבודה פנימית כתפלה. וברכת יצחק אבינו ע"ה שהיא מתקיימת לכל דורות העולם, לא היתה אפשרית אלא בעבודה גדולה מאד, וברור שנסיון גדול היה כרוך בה, מה היה נסיונו של יצחק, לפי מדתו היה מבין שעשו הוא הראוי לברכה כדביארנו, וכשבא יעקב לפניו נסתפק בו, כמו שכתוב הקול קול יעקב וגו', שהרגיש בקולו של יעקב דרגה ברורה של פנימיות שלא הכיר עד עכשיו בעשו. אך בראותו ביעקב גם בחינות חיצוניות נשתכך אצלו הספק, וזהו המבואר בילקוט ולא הכירו וגו', בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו לא היה מכירו, ואחרי כן כתוב ויברכהו, שמשום כך החליט לברכו. וכן בילקוט וירח את ריח בגדיו - בוגדיו, וחוזר פעם שניה ואומר ויברכהו, שלכן חיזק החלטתו לברכו.
ועלינו לדעת, שיצחק אבינו כבר נעתק כל כך מן הגשמיות עד שהיה כולו קודש... על כן כיון שראה לפניו במבטו הפנימי בחינות החיצוניות עלה בדעתו לברך, לפי שיטתו שרק בחינות אלו ראויות לברכה. אך פתאום ראה רמז מן השמים שיתן את ברכתו לצד הקדושה והפנימיות, פירוש שישנה דעתו ויודה בצורך לסייעתא דשמיא גם לצדיק פנימי, שגם הוא יזכה לרחמים בעבודתו, והיינו דכתיב ראה ריח בני וגו', ואמרו ז"ל שנכנס עמו ריח גן עדן, או כבזוהר שנכנסה עמו שכינה, לרמז לו שיכוון בברכתו לצד הדרגה הפנימית ההיא. ומלת 'ראה' מורה על הנסיון שהרגיש בזה, אולם דבר זה היה נסיון גדול עבורו, כי הרמז ההוא היה קלוש ודק, ובקלות היה יכול לתרצו ולדחותו, ומצד שני עמדה דעתו שעליה ביסס את כל עבודת חייו... והיה צריך להתגבר על מדתו הגבורה, ולברך את צד הקדושה דוקא, אף שהוא נגד כל מה שהכיר לאמת עד הנה, מפני שהבחין שכך הוא רצון ה', זוהי בחינת גבורה שבגבורה.
מעתה נתבארו לנו דברי הזוהר, שפירשו למה לא גילתה השכינה ליצחק שעשו היה כבר רשע גמור, וכתבו שם, והכי אצטריך, פירוש בשביל הנסיון הנ"ל, כדי שיתברך יעקב בלא דעתיה, היינו נגד שיטת יצחק, ואדעתא דשכינתא, היינו לפי הרמז שרמזה לו השכינה. וזה מבואר לפי דברי הילקוט, שבתחילה רצה לברך אותו צד של חיצוניות ביעקב מפאת הדורות העתידים, עד שנרמז לו משמים לברך את צד הטוב, וזה שכתוב ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ופירש רש"י, גן עדן, וידוע שהוא דרגה פנימית.
והאמת היא, שיעקב כלל שתי הבחינות שנתגלו בזרעו, הבחינה הפנימית הטהורה, וגם בחינת העבודה החיצונית, שיתלבט הניצוץ הטוב לבא אל נצחונו מתוך עוצם הרע וההסתר, ומכוונתו הראשונה של יצחק חלה הברכה גם עליהם, שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרמון, וכענין יוסף משיתא וחבריו שחזרו בתשובה עמוקה אחרי שנטמעו בתהום הטומאה. אך בעיקר נתקיימה הברכה על דעתא דשכינתא, שגם הצדיק הגדול יזכה לסייעתא דשמיא תדירית בעבודתו. (חלק ב',ברכת יצחק, עמוד רו)
(ראה לעיל ערך יצחק). וזה סוד אהבת יצחק לעשו, כי הכיר שעשו היה "איש שדה" - חיצוני - ולפי דרכו של יצחק עיקר קידוש השם יוצא ממי שהוא חסר יותר ברוחניות, כי שבירת היצר וביטולו הוא העיקר, וכל שגדל יותר היצר כן יגדל קידוש ה' שבשבירתו ועל כן התאמץ בכל כחו לקרב את עשו ולחזקו. וזהו מה שכתבנו במקום אחר שאהבתו לעשו היתה ליצחק עבודת ה'. ולא במקרה נולד עשו ליצחק כי אם בכוונה עליונה. כי לאחר שפתח אברהם אבינו ע"ה את שערי החסד הוצרך היצר הרע חיזוק כנ"ל, ודוקא מצד הקדושה (כי אם לא כן אין זה כלום), והיינו שנולד עשו מצד הצורך לבסס גם את מדת הדין, ועל כן נולד ליצחק שעבודתו היתה במדת הדין.
וענין הברכות היה נסיון גדול ליצחק אבינו ע"ה, כי לפי מדתו החליט לברך את עשו, לחזק עוד יותר את מדת הדין, וזה כעין מה שהתפלל יצחק על היסורין (ב"ר ס"ה ט'), ובדרך זו גם יעקב יזכה בחלקו בקידוש ה' מתוך מדת הדין, היינו מתוך הגבלה וקשיים גדולים, כי לדעת יצחק זהו הגדול שבחלקים. אבל כשהכיר את הרמז מן השמים, ("ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" בראשית כ"ז כ"ז) עמד בנסיון וברך ליעקב. (חלק ה עמוד נט)