(ראה גם: אדם-בריאה, ביאה, בריאה, יצר, לידה)
מצאתי בספרו של שלמה המלך, שהשם החקוק של שבעים ושנים שמות חקק (אלישע) עליו (על חבקוק) במלים, משום שאותיות האלף בית שחקק בו אביו בתחלה פרחו ממנו כשמת, ועתה שאלישע חיבק אותו חקק בו כל אלו האותיות שבע"ב שמות... (הקדמה קטז, ועיין שם עוד)
סתר הסתרים לחכמי לב נמסר, שלשה מדרגות הן הנאחזות זו בזו, נפש רוח נשמה. נפש היא בחינת כח שהגוף נבנה ממנו, כי כשהאדם מתעורר בעולם הזה להזדווג בנוקביה, כל האברים מוסכמים ומתתקנים להנות מזה. והנפש והרצון של האדם נכנס אז בהסכמה באותה הפעולה, ומושך את הנפש ומכניסה בהזרע שהוציא. ומתוך הרצון ועם המשכת הנפש שהמשיך שמה נמשך שם כח אחר מאלו המדרגות המלאכים הנקראים אישים, והכל נכנס בהמשכת הזרע, והגוף נבנה מהם, זה הוא כח הראשון התחתון מאלו שלשה מדרגות הנ"ל שהוא הנפש. (לך צו, ועיין שם עוד)
כעין זה כל אנשי העולם כלולים מלמעלה ומלמטה, וכל אלו היודעים לקדש את עצמם בעולם הזה כראוי כשהם מולידים בן, ממשיכים עליו רוח קדוש מן המקום שכל הקדושות יוצאות ממנו, ואלו נקראים בנים למקום, משום שהגוף שלהם נעשה בקדושה כראוי, וכן נותנים לו רוח ממקום קדוש עליון כראוי... (חיי רב)
יש עשוק משאר העשוקים (מחמת עוון שעבר אביו או זקנו), כמו שאמר לא תעשוק את רעך, והוא עבר ועשק, שהוא עשוק בבניו על ידי הסטרא אחרא ההוא, ומשום זה אמר את כל העשוקים... אשר נעשו, אשר גרו היה צריך לומר, הרי אין עשיה שלהם אלא למעלה מהשמש, אבל ודאי שנעשו, ואיך נעשו, אלא כיוון שעשוקים שם מרוחיהם למה באים לעולם הזה (בגלגול, כי עשיה נופל על הגוף שהוא בעולם עשיה), אלא הרוחות ודאי נעשו, שנעשו ברוח וגוף בעולם הזה, וכיון שנשתכלל הגוף שלהם ורוח ההוא נעשה בגוף זך ונקי בלא לכלוך של עונות בעולם הזה, אז נעשק הגוף כמו שנעשק הרוח. וזה הוא הגוף (שהסט"א) נהנית בו יותר מכל. ויש שם רוחות עשוקים שנעשו (בגופים, ועל כן אומר שנעשו).
יש אחרים אשר נעשו, שבני אדם הטריחו את רבונם, ומי הם, הוא ממי שעשק אשת חברו בסתר או בגלוי, ואתו הילד שנולד מהם עשוק הוא בלא רצון אדונם, ובלא ידיעת בעל האשה, אלו המעשים עשוקים, והטריחו הקב"ה לעשות להם גוף ולצייר להם צורה. אלו הם עשוקים אשר נעשו, ודאי נעשו גופים שלהם באונס... (משפטים שנ, ועיין שם עוד)
ועל כן הקב"ה גוזר זכר או נקבה, להמצא רצון בעולם, ובכל צריך האדם שרצונו יתדבק למעלה להקב"ה, שימצא רצון תחילה בעולם, (שהיא המלכות, ואז גם אשתו תזריע תחילה ותלד זכר). אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים להדביק רצונם אל המלך הקדוש... (שם סא, ועיין שם עוד)
והכל הוא כעין יצירת האדם, שהקב"ה בורר אותו הזרע ומנפצו כמי שבורר ומנפץ חטים, התבן לבד והקש לבד, שבורר החטים על מקומם... (זהר חדש שיר כט, ועיין שם עוד, וזהר פנחס תרל"ט)
פתח ואמר, מה הוא שאמר הראיני את מראיך, בעת שהאדם נעשה מטפה בשליתה של אמו, כמו שגדל מכניס בו הקב"ה מעט רוח ונפש, ונר ניתן על ראשו בלילה, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי, ועמוד של אור ביום, שנאמר ויסע עמוד הענן וגו', ונאמר כי נר מצוה ותורה אור... ומלמדים אותו כל התורה, ומלמדים אותו כל המצות, ואומרים לו ראה זה הוא דרך עקלתון הנקרא לילה, ובמקום זה יעלו כל נפשות בני אדם, שנאמר קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. ומראים לו בעמוד אש שהוא על ראשו כמה דובים ונמרים ואריות ומלאכי חבלה שיושבים שם, וכלב שם, על זה אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ומקום זה הוא חשך, ומלאכי חבלה קוראים אותו לילות... ואומרים לו אם תזכה למצוות כל מצוה ומצוה יעשו לך ממנו מלאך טוב, ובשעה שתבא למקום הזה יאמרו סולו סולו פנו דרך וגו', ולא ישלטו עליך מלאכי חבלה. כדמיון הזה אומרים ביום אם תזכה בתורה כל אות ואות תהיה מלאך שיעזור לך במקום הזה... (רות ח, ועיין שם עוד)
...אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והקב"ה אינו כן, צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים... (שם סא א)
...לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר חדא יצירה הואי, ומר סבר שתי יצירות הואי, לא דכולי עלמא חדא יצירה הואי, מר סבר בתר מחשבה אזלינן, ומר סבר בתר מעשה אזלינן... (כתובות ח א)
...מהיכן נוצר הוולד, מראשו, וכן הוא אומר ממעי אמי אתה גוזי, ואומר גזי נזרך והשליכי וגו', אבא שאול אומר מטבורו, ומשלח שרשו אילך ואילך. אפילו תימא אבא שאול, עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה, דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר, אבל לענין חיותא דכולי עלמא באפיה הוא... (סוטה מה ב)
ואמר ליה אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה, אמר ליה משעת יצירה, אמר לו אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת, אלא משעת פקידה. אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר ופקודתך שמרה רוחי. ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה אמר ליה משעת יצירה, אמר ליה אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה... (סנהדרין צא ב)
אמר רב חסדא הרי אמרו יצירת הוולד באשה ארבעים יום, בעי רב חסדא בבהמה בכמה, אמר ליה רב פפא לאביי לאו היינו דזעירי, דאמר זעירי אין טינוף פחות משלשים יום... (בכורות כא ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל מאי טעמא דרבי מאיר, הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם, אלא מעתה המפלת דמות תנין תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמר בו יצירה כאדם, שנאמר ויברא אלקים את התנינים, אמרי דנין יצירה מיצירה, ואין דנין בריאה מיצירה... (נדה כב ב)
מיתיבי, את זו דרש רבי יהושע בן חנניא, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר, אלמא בעור תליא מילתא... תנו רבנן, איזהו שפיר מרוקם, אבא שאול אומר תחלת ברייתו מראשו, ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב, תני רבי חייא מרוחקין זה מזה, שני חוטמין כשתי טיפין של זבוב, תני רבי חייא ומקורבין זה לזה, ופיו מתוח כחוט השערה וגויתו כעדשה, ואם היתה נקבה נדונה כשעורה לארכה, וחתוך ידים ורגלים אין לו, ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני... אמר רבי עמרם תנא ב' ירכותיו כב' חוטין של זהורית, ואמר רבי עמרם עלה כשל ערב, ושני זרועותיו כב' חוטין של זהורית, ואמר רבי עמרם עלה כשל שתי... (שם כה א)
תנו רבנן, שלשה חדשים הראשונים ולד דר במדור התחתון, אמצעיים ולד דר במדור האמצעי, אחרונים ולד דר במדור העליון, וכיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא, וזהו חבלי אשה... דרש רבי חנינא בר פפא מלמד שלא מכל טפה כלה אדם נוצר, אלא מן הברור שבה... (שם לא א)
וייצר שני יצירות, יצירה לאדם ויצירה לחוה, יצירה לז' ויצירה לט', רב הונא אמר נוצר לז'... יצירה מן התחתונים ויצירה מן העליונים... אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים... אלא הריני בוראו מאלו ומאלו, אם יחטא ימות, ואם לאו יחיה. וייצר, יצר טוב ויצר רע... יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא. בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בבשר ובעור וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעולם הבא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר... (בראשית יד ב-ה)
דבר אחר אין צור כאלקינו, בשר ודם מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא צר אותה, אבל הקב"ה הוא צר בו צורה מתוך טיפה אחת, בא וראה הטווס שבו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים, והוא ניצר מטיפה אחת של לובן, ולא תאמר בעוף, אלא אפילו באדם מטיפה אחת של לובן הוא נוצר... (תזריע ג)
שיש אויר מגדל בעלי כח, ויש בעיר יותר זכרים מנקבות ופירות שגדלים בו גבורים חזקים ושמנים, אם היו בולטות אמ"ש. וכשברא אויר חלש מגדל חלשים ונקבות יותר מזכרים ופירות כחושים, אז היו בולטים אותיות אש"ם, כי זכר באמ"ש, כי מ' הממוצא בין א"ש היא יו"ד מתחלפת בא"ת ב"ש הרי איש, והנקבה מתחלפת מ' בה', בא"ב של א"פ ב"ע ד"ס ד"ן ה"מ, הרי אשה. (בראשית)
וייצר בשני יצרין, יצ"ר יצ"ר בגימטריא שקר, ואמת חתום בצורתו של אדם, י"ה מלא יו"ד ה"א, והוא הוי"ה מלא יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגימטריא אדם, ושק"ר ואמ"ת בגימטריא ובדכר ונוקבא ברא אותם. (שם, וראה עוד בריאה-אדם)
אבל אופני קנות הכניעה והדרך שמקל אותה על האדם הוא שתהיה מחשבתו ורעיונו תמיד בשבעה דרכים, אחד מהם שורש הויתו והתחלתו מן הבלונית והדם אחר התעפשם ובאוש ריחם, ואחר כך הוא נזון מדם הטומאה כל ימי עמדו בבטן אמו, אחר כך יצא והוא חלוש ודל בגופו ובאבריו... (שער ו פרק ה)
ונתתי עליכם גידים - ובאיוב אמר תחלה תלבישני עור ובשר ואחר כך עצמות וגידים, כך בתחלת בריית הולד, אבל בתחיית המתים מה שפושט אחרון לובש ראשון. (יחזקאל לז ו)
כי תזריע - ...ורבים אמרו, שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר, על כן וילדה זכר, ועל כן דעת חכמי יון שהזרע לאשה וזרע הזכר מקפיא, וכל הבן מדם האשה, והנה פירוש תזריע תתן זרע, כי הוא כמו הארץ. (ויקרא יב ב)
כי תזריע - ...ובמשמעותו אמרו, אשה כי תזריע, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה, כי האשה אף על פי שיש לה ביצים כביצי זכר או שלא יעשה בהן זרע כלל או שזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר, אבל אמרם מזרעת על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה באם ומתאחז בזרע הזכר, כי לדעתם הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש, ולשניהם יקראו זרע, וכך אמרו ג' שותפין יש בו באדם, איש מזריע בו לובן, שממנו גידים ועצמות ולובן שבעין, אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין, וגם דעת הרופאים ביצירה כך היא. ועל דרך פילוסופי היונים כל גוף העובר מדם האשה, אין בו לאיש אלא הכח הידוע בלשונם היולי, שהוא נותן צורה בחומר, כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר לנולדת מן המתפלשת בעפר שום הפרש, וזו תגדל אפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח בהמנע ממנו החום היסודי, שהוא לה היולי. (שם)
תשב - ...וטעם הכפל בנקבה או כדברי ר"א על דעת רבי ישמעאל, שאמר שהזכר נגמר לארבעים ואחד יום ונקבה לשמונים ואחד, אבל דעת חכמים שאמרו אחד זכר ואחד נקבה לארבעים ואחד, הטעם בעבור כי טבע הנקבה קר ולח, והלבנה ברחם האם רבה מאד וקרה ועל כן ילדה נקבה, ועל כן צריכה נקיון גדול מפני רבוי הלחות והדם המעופש שבהן ומפני קרירות כידוע... (שם שם ד)
גלמי - הטפה הקפואה לפני שיצורו בה האברים, ראו עיניך - נתת בה כח היצירה, ימים יוצרו - בימים רבים ייוצרו האברים, ואל אחד - והוא ידע כולם ברגע. (תהלים קלט טז)
כי תזריע - כרז"ל, ויש אומרים שבאשה ז' נקבים, אם הזרע נכנס בשל ימין תלד זכר, ואם בשמאל נקבה, ואם באמצע טומטום או אנדרוגינוס, וכששוכבת על ימין ותלד זכר הטומאה ממהרת לצאת... וזה שאמר שמאלו תחת לראשי להוליד זכרים. (ויקרא יב ב)
וצריך לנהוג חומרא יתרה במגע הנדה, כי מפני שבאשה כלי היצירה צריך שיתנהג עמה בטהרה, כדי שתהיה היצירה טהורה וראויה לקבל הנפש הטהורה, כי מדות הנפש נמשכות אחר עיקר היצירה... (ויקרא טו יט)
קדושים - ויתכן שקדושים תהיו על קדושת המחשבה, כמו שאמרו יקדש עצמו בשעת תשמיש, לפי ששלמות הקדושה לזרע ישראל תלויה ביצירה, ולכך אמר אל כל עדת, שגם הנשים נכללות בכך... (שם יט ב)
מאין באת מטפה סרוחה, בא לבאר שורש הוויתו והתחלתו מה הוא, וידוע כי הוא מן הדם, הוא דם האשה הנקרא אודם, והדם הזה הוא חומר הגוף, כמו העפר שהוא חומר לכל צמח, וכשם שהצמח לא יצמח כי אם אחר שהתעפש ונבאש. ונראה לומר כי מפני שהאדם נוצר משניהם, מלובן האיש ואודם האשה, שהוא הדם, לכך לא אמר מדם סרוח אלא מטפה, שהוא לשון כולל את שניהם, ולפי שהעיקר משניהם הוא הלובן, שהוא הנותן צורה בחומר, על כן הזכיר לשון טפה, שיש משמעותו יותר על לובן האיש על שם ההטפה יותר. סוף דבר, היצירה שהיא משניהם אינה אלא אחר התעפשם, וכל הימים שהוא במעי אמו הוא נזון מדם הטומאה, ועל גודל פחיתות הוייתו בראשיתו אמר, מאין באת מטפה סרוחה... (אבות ג א)
כחלב - רמז אל הזרע של האשה הנגר תחלה, ואחר כך יקפיאהו ויעמידהו החום הטבעי שבזרע הזכר. (איוב י י)
זורו רשעים מרחם - מה שעשו רשעה ניכר שהוא מרחם, שבעת הזיווג היה ברוע כוונה, או מארס נחש שהטיל זוהמא בחוה... (תהלים נח ד)
נעשה אדם - והנה ידוע שאין הכל בא אל האדם בבת אחת, אלא בתחלה הנפש, ועל ידי זכויות בא הרוח, ואחר הפליאו בשלמות נותנים בו נשמה... (בראשית א כו)
אם תתן ערבון - שהנשמה נשלחת רק ג' ימים אחר הביאה, ואז יתפלל, והיא רצתה שיכוון מעכשיו. והערבון הוא, חותמך - ברית קדש, ופתיליך - קיום המצוות, ומטך - ונוסף לכך שבט מלכות, שיכוון בביאתו להוליד בעל ג' בחינות אלו. (שם לח יז)
ויש לפרש גם כן כי בריאת האדם יש בו ג' דברים, האחד החומר, והשני הצורה המוטבעת בחומר, הג' הנשמה הנבדלת לגמרי. ונגד זה ביצירת הולד ג' חדשים הוא במדור התחתון, כי עד ג' חדשים יושלם החומר, וג' חדשים שניים יושלם הצורה המוטבעת בחומר, וג' חדשים האחרונים יושלם הכח הנבדל שהוא באדם, וכמו כן היה לתיבת נח ג' מדורים... (חדושי אגדות נדה לא א)
אביו מזריע לובן, פירוש ראוי היה שיעלה זרע האיש בפני עצמו וזרע האשה בפני עצמה, והרי נעשה מהם אדם אחד, אי נמי אפכא שהיה ראוי שיהיה הכל מעורב ולא יהיה ניכר כל אחד בפני עצמו, מפני שנתערב הכל יחד זרע האיש וזרע האשה, וכאשר עולה אז עולה כל אחד בפני עצמו. כלל הדבר, כי זרע האיש מחולק לעצמו, וזרע האשה מחולק לעצמו, ואצל האדם, כאשר הנזרעים מחולקים כל מין ומין עולה לעצמו, והקב"ה עושה אדם אחד מן הדברים המחולקים. ולפעמים הוא אצל האדם הכל אחד ואינו מחולק, כאשר נותן הצבע סממנין ליורה אי אפשר שיהיה חלוק ביניהם, ואצל השי"ת אף על גב שמתערב זרע האיש וזרע האשה, מכל מקום נעשה כל אחד בפני עצמו, כי מן זרע האב עצמות וגידין וצפרנים כמו שהתבאר... (שם)
אשה מזרעת תחלה וכו', יש מפרשים כאשר זרע האשה למטה בא עליו זרע הזכר ומתגבר עליו, דכל עליון גובר לפעול בתחתון יותר ממה שפועל התחתון בעליון... אמנם נראה כי הזרע של נקבה יותר שייך לזכר, מפני כי הזכר הוא מצטרף דוקא אל האשה יותר, והאשה מצטרפת אל הזכר, ולפיכך כאשר האשה מזרעת תחלה, מפני כי האשה יש לה צירוף אל הזכר, מולידה בנים זכרים, וכאשר זרע שלה קודם אז זרע הזכר טפל אצלה, והזכר צירוף שלו תמיד אל הנקבה, כי הנקבה בת זוגו, ולפיכך כאשר הזרע שלו בא תחלה, אז הוא עיקר, והתנועה הולכת תמיד אל השלמת המתנועע, ותשלום הזכר הוא בנקבה, ותשלום הנקבה בזכר לכך יוליד כל אחד דבר שהוא השלמתו, וזהו שרמז לך הכתוב אלה בני לאה וגו' ואת דינה בתו, כי מפני שהזכר מתחבר יותר אל הנקבה יאמר ואת דינה בתו, שכל פועל הוא פועל יותר השלמתו ממה שהוא פועל כיוצא בו... וכך הזכר בפרט על ידו הנקבה יוצאת אל הפועל, ועל ידי הנקבה יוצא הזכר אל הפועל, והנה יפעול כל אחד ואחד השלמתו. (שם)
ארבעים יכנו - ...ונראה לי של"ט הוא בריאת הגוף, וביום מ' מקבל הולד הנשמה, ובגוף החטא, שבו היצר הרע, והנשמה חוטאת כל זמן שהיא עם הגוף, וכשמכין אותו ל"ט הגוף נקי מהחטא, וממילא גם הנשמה טהורה. (גור אריה דברים כה ג)
ועוד הדבר ידוע, כי לובן שמזריע האב לשעה קלה הוא עיקר בנינו ויסוד חומרו של עובר, ומן האודם שמזרעת האם משמש נתקן לבוש עור ובשר על גבי עצמות וגידים נעשים מהלובן, אלו ואלו מצטיירים ברחם האם כל ימי ירחים שאין בהם שנה, אלמא עיקר החומר הוא מזרע האב, וכל עצמה של צורה לרקום האברים והגידים כלם היא מכח האם, וזה יספיק להוכיח במישור שיש הקדש עילוי אל החומר בצורה אפילו בנבראים הגשמיים, כי הוא הנושא הקיים מעמיד בשעתן הצורות המשתנות חולפות ובאות שיש לכולן ביטול ותמורה חוץ ממנו... (שער האותיות עיקר ג', ועיין שם עוד)
כי תזריע וילדה - ...ועוד כברז"ל, אחור וקדם צרתני, אחור לכל המעשים וקדם למעשה בראשית, שבאדם ב' יצירות, לרוח ולגוף, וכפי הכוונה שיכוון המזריע מושך לנפש, צא ולמד מבני הצדיק המופלא חזקיה שנשא בת נביא, ולצד מחשבה שחשבה בעבדי מרודך בלאדן המשיכה נפש רעה לבניה, שזו עיקר הלידה בשעת כי תזריע, ומכאן תשכיל הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן, שאף על פי שלא נברא גוף לנפשות שמשכו בעת זיווגם שם... (ויקרא יב ב)
...והגיד כ"ק אדמו"ר זצללה"ה שכחות החיצוניים מונעים יצירת הוולד, ורק בהמשך זמן ארבעים יום תצא היצירה לפועל, וזה שדייק הש"ס נדה ל' שיצירת הנקבה כפלים מפני שהטומאה בכפלים, הרי שהטומאה גומרת שהיית היצירה, ועל כן חוה הולידה חמשה... (שמות תרפ"ד)