יצר הטוב

(ראה גם: יצר, יצר הרע)

זהר:

ובא וראה, היצר טוב ויצר הרע שניתנו לאדם הוא משום שהנוקבא ניתנה ביניהם ונקשרה עמהם, ואינה נקשרת ביניהם מטרם שהיצר הרע נתעורר אצלה ונקשרים זה בזה, ואחר שנקשרו זה בזה אז נתעורר יצר הטוב שהוא חדוה ומביא את הנוקבא אצלו... (בראשית ב רח, ועיין שם עוד)

רבי שמעון פתח ואמר, ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, בא וראה כמה יש לו לאדם לתקן דרכיו בו בהקב"ה, כדי לקיים מצוות התורה, כי למדנו שודאי שני מלאכים יש לאדם שליחים מלמעלה להתחבר עמו, אחד לימין והאחד לשמאל, והם עדים על האדם, ובכל מה שהוא עושה הם נמצאים שם, וקוראים אותם יצר טוב ויצר הרע. בא האדם להטהר ולהשתדל במצוות התורה, אותו יצר הטוב שנתחבר בו, הוא כבר נתגבר על יצר הרע והשלים עמו, והיצר הרע נהפך לעבד ליצר הטוב, וכשבא אדם להטמא, אותו יצר הרע מתחזק ומתגבר על יצר הטוב.

ודאי שאותו אדם בא להטהר, כמה התגברות הוא צריך להתגבר, וכאשר מתגבר יצר הטוב, אז גם אויביו ישלים אתו, כי היצר הרע נכנע לפני יצר הטוב, ועל זה אמר שלמה, טוב נקלה ועבד לו, ואז כשהולך האדם במצוות התורה אז אויביו ישלים אתו, זהו היצר הרע, וכל הבאים מצדו ישלימו אתו... (תולדות ער)

ואוקימנא דכתיב טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד, ילד זה הוא יצר הטוב, שהוא ילד מימים מועטים עם האדם, כי מי"ג שנה ואילך (הוא עם האדם), ממלך זה היצר הרע, שהוא נקרא מלך ושליט בעולם על בני אדם, זקן הוא ודאי שמיום שהאדם נולד ויצא לאויר העולם הוא נמצא עם האדם...

רבי שמעון אמר... מי הוא ילד מסכן, הנה בארוה, ולמדנו שהוא יצר הטוב, אבל טוב ילד, זהו שכתוב נער הייתי גם זקנתי, זהו נער (מטטרון), שהוא ילד מסכן, שאין לו מעצמו כלום, ולמה נקרא נער, משום שיש לו חידוש הלבנה שהיא מתחדשת תמיד, והוא תמיד ילד מסכן כמו שאמרנו, וחכם משום שהחכמה שורה בו... 

בא וראה, על כן הקדים (היצר הרע להתחבר) עם האדם מיום שנולד בו, בכדי שיאמין לו, וכשיבא אחר כך היצר הטוב, אין האדם יכול להאמינו, ודבריו דומים עליו למשא... (וישב ג, ועיין שם עוד, וראה עוד ערך יצר הרע)

...אלא אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה ולדעת כי ה' הוא האלקים, אז והשבות אל לבבך, ותדע זה, כי לבבך פירושו שיצר הטוב ויצר הרע (השוכנים בלב) נכלל זה בזה, והם אחד... ואז תמצא כי ה' הוא האלקים... (וארא צ, ועיין שם עוד)

ומה שלמדנו בכל לבבך הוא בשני לבבות שהם שני יצרים, אחד יצר הטוב ואחד יצר הרע, ושני אלו כל אחד ואחד נקרא לב, זה נקרא לב טוב, וזה נקרא לב רע... (תרומה תרסט)

כיון שנתפס האדם על ידי סערה ההיא בבית חליו, מה כתוב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם. אף על פי שהאדם בבית חליו, אין הנשמה מתעוררת לשוב לפני אדונה לפדות עוונותיו. מה כתוב, ויקרב אליו רב החובל, מי הוא רב החובל, זהו יצר הטוב שמנהיג הכל, ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך וגו', אין השעה לנום, כי מעלים אותך לדין על כל מה שעשית בעולם הזה, שוב מעוונותיך. (ויקהל פג)

אמר הקב"ה אני ושכינתי הננו שותפים של הנשמה, ואביו ואמו שותפים של הגוף... המלאכים (נשתתפו בו, כי) מהם יצר הטוב ויצר הרע שהאדם יהיה מצויר משניהם... (פנחס קכו)

אמר רעיא מהימנא, מאחר שהגוף הוא מעץ הדעת טוב ורע, אין אבר בגוף שלא יהיו בו יצר הטוב ויצר הרע לבינונים, ולצדיקים גמורים ב' יצרים שהם זכר ונקבה, אלא ששניהם טובים, שהם כמו חתן וכלה, ולרשעים גמורים יש בכל אבר ב' יצרים רעים זכר ונקבה מצד סמאל ונחש... (שם תטז)

ויולד נח שלשה בנים, תאני רב כרוספדאי אלו ג' הנהגות אשר באדם, הנהגת הנשמה להיות לו עזר בעבודת בוראו, והיא הנקראת שם, והנהגת התאוה והיצר הרע המנעים והמחמם את הגוף בדבר עבירה, והיא הנקראת חם, והנהגת היצר טוב המנהיג את האדם בכל טוב וליפות מעשיו בתורה וביראת השם, והיא הנקראת יפת, וההנהגה הזו ינהיג האדם להולכים בדרך חיים. (זהר חדש נח מו)

וזה למה, (למה היה צריך אדם הראשון להתגלגל כל כך), אלא הקב"ה ציוה ליצר הטוב וליצר הרע, שהם אדם טוב ואדם רע שלש מצות, עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים... ובצווי זה נצטוו היצר הטוב והיצר הרע ביחד. אחר שעבר היצר הרע על מצות הקב"ה גזר עליו מיתה, אמר (היצר הרע) מה אעשה, אם אני אמות, יקח הוא (היצר הטוב) עבד אחר, כי היצר הרע הוא עבד, ואותו העבד יירש מקומי, (פירוש: אדם בליעל שהוא סוד היצר הרע היה מלאך קדוש, והיה הגדול בין המלאכים ששימשו לאדם הראשון בגן עדן, ואיסור עץ הדעת היה חל גם על מלאכי מעלה, וסמאל עבר על האיסור ההוא... ואז נפגמה קדושתו ונעשה אדם בליעל וטמא, ומזה נגזרה עליו מיתה, כי צד הטומאה סופו שיתבטל מן הארץ, כי רק הקדושה נצחית).

מה עשה, הלך הוא ואשתו לפתות את אדם ואשתו שמצד הטוב, בת זוגו של יצר הרע פיתתה את אדם שהוא יצר הטוב, ועליה נאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ, והיצר הרע פיתה את חוה וגרמו להם מות... (שם יתרו קכו, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו, זו תשובה ומעשים טובים, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב... (נדרים לב ב)

אבות דרבי נתן:

יצר הרע כיצד, אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב, ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו... לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב, כיון שמחלל שבתות אומר לו, ריקה, הרי הוא אומר מחלליה מות יומת... בזמן שאדם מחמם את עצמו והולך לדבר זימה כל אבריו נשמעין לו, מפני שיצר הרע מלך הוא על רמ"ח אברים, כשהוא הולך לדבר מצוה התחילו מתענין לו כל אבריו, מפני שיצר הרע מלך הוא על רמ"ח אבריו שבאדם, ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין, דכתיב (קהלת ד') כי מבית הסורים יצא למלוך... (פרק טז ב)

רבי יוסי הגלילי אומר, הרי הוא אומר לא ידון רוחי, אמר הקב"ה, איני משוה יצר הרע על יצר הטוב, אימתי, עד שלא נחתם דינם, אבל נחתם גזר דינם שניהם שוים בעבירה. הוא היה אומר, צדיקים נוטל מהם יצר הרע ונותן להם יצר טוב, שנאמר לבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט), רשעים נוטל מהם יצר טוב ונותן להם יצר הרע, שנאמר (שם ל"ו) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו, בינונים נותנין להם זה וזה, את שבא ליצר הרע יצר הרע שופטו, את שבא ליצר טוב יצר טוב שופטו, שנאמר (שם ק"ט) כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו... (פרק לב ב וג)

מדרש רבה:

וייצר - ב' יצרים, יצר טוב ויצר רע, שאילו היה לבהמה ב' יצרים, כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה מפחדת ומתה, והרי אדם יש לו ב' יצרים... (בראשית יד ד)

דבר אחר ומקנה רב, זה שאמר הכתוב (קהלת י') לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו זה יצר טוב, שהוא נתון בימינו... (במדבר כב ח)

טוב ילד מסכן וחכם... זה יצר הטוב, ולמה נקרא שמו ילד, כי אין מזדווג לאדם אלא מבן י"ג שנה ולמעלה, ולמה נקרא מסכן, שאין הכל שומעין לו, ולמה נקרא שמו חכם, שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה... (קהלת ד טו)

...ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב, ולמה קורא אותו מסכן, שאינו מצוי בכל הבריות, ואין רובן של בריות נשמעין לו. ומלט את העיר בחכמתו, שכל השומע ליצר טוב נמלט, אמר דוד טוביה למען דשמע ליה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל, ואדם לא זכר, אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו'. (שם ט כב)

חובת הלבבות:

...והשני יועצים האחד מהם הוא השכל, המורה אותך מה שיש ברצון הא-ל... (שער ג פרק ט)

...ואם תהיה נזהר ממנו ותזמין לו שלוחי שכלך להלחם אותו בהם ותסלק חציו מעליך תנצל ממנו בעזרת השי"ת... (שער ה פרק ה)

רש"י:

בני היצהר - יצר טוב, ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה. (זכריה ד יד)

רמב"ן:

ומה שאתה צריך לדעת, כי האדם מצד טבעו ומדרך תולדתו הוא כלול ומוטבע משתי המדות האלה, רצוני לומר הכח היסודי, והעיקר של מצות עשה ושל מצות לא תעשה הוא מים ואש, האחד מימינו והאחד משמאלו, כמו שאמרו רז"ל שני המלאכים המלוים לו לאדם אחד טוב ואחד רע, וכמו שאמר החכם לב חכם לימינו ולב כסיל בשמאלו, והוא האמת, כי ההנהגה הטובה והיצר טוב הוא בימין, וההנהגה רעה והיצר הרע הוא בשמאלו, ומקטרג הוא בשמאלו, ועל זה אמר דוד ע"ה שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, לא אתרשל כהרף עין מן היצר טוב העומד לימיני. ולפי ששתי מדות האלה הם יצר טוב ויצר הרע, שהם כנגד עשה ולא תעשה הם מוטבעות באדם, ונתנה התורה והמצוה במצות עשה ולא תעשה להרגיל האדם ולהדריך אותו במדות טובות ולהיות יצר הרע נמשך אחר יצר הטוב ולהיות בטל כנגדו, ועל זה אמרו חז"ל ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך, יצר טוב ויצר הרע, ולכוונה הזאת היא המצוות והעבודות ותפלות ותענית, כדי להכניע יצר הרע שיהא טפל ליצרו הטוב, ושיהיה הגוף אשר יסודו עפר וטבעו רע ויורד למטה נמשך אחר כח הנשמה אשר יסודה חיים וטבעה כולה טוב ועולה למעלה... (שיר ד יא)

רד"ק:

כי יצר - לפי שנוצר עמו, מנעוריו - כי יצר הטוב נמצא בפועל רק כשיגדל ויקנהו מעט מעט, כי נולד בלא שכל, אבל בראתיו כך, כי כן צריך הטבע לפי המציאות, ועל כן חוטא ברוב... (בראשית ח כא)

ספר העקרים:

והושם בו היצר הטוב להשארות האיש במה שאפשר, שזהו השארות הנפש, והיצר הרע הושם להשארות המין, אשר אי אפשר שימצא האדם זולתו גזרה החכמה העליונה שראוי שימצא מטוב הרב ואף אם יעורב בו רע מעט, כי הדעת נותנת שמציאות הטוב הרב עם הרע המועט יותר נבחר מהעדר הטוב הרב בעבור הרע מעט... (מאמר ב פרק יג)

עקדה:

וכן אמרו חז"ל בשבת קי"ט ב', מלאכי השרת מלוין האדם מבית הכנסת לביתו, מצא נר דלוק וכו' מלאך טוב אומר יהי רצון שיהא כן לשבת הבאה... אלו ב' הכחות הנמצאות לאדם תמיד, הטוב הוא הכח השכלי, והרע הוא התאותני שמצד חמרו, ונקראים בלשון חז"ל יצר טוב ויצר הרע, וכשהתחיל אדם לכבד השבת כבר התחיל להשפיל יצרו הרע ומוסיף גבורה נגדו כל יום... (שמות כג כ)

...שמין האדם נחלק לג', הישר האלקי שכל מעשיו על פי השכל, ב' האיש הבהמי שכל מעשיו על פי הרצון, ג' האמצעי שהולך אחר אחד משניהם מפעם לפעם, ושני אלו, השכל והרצון נקראים בפי חז"ל יצר טוב ויצר הרע, וכאשר יבא מעשה לפני האיש ישפוט השכל כל ערב ומתוק מותריים הוא רע, והרצון ישפוט שכל ערב ומתוק טוב, אם כן שני הכחות נותנים טעם לדבריהם, והשכל לא יוכל להכחיש דברי הרצון לגמרי, ונוסף על כך, אמת טענת הרצון נראית כבר בהווה, ומה שישפוט השכל מדעת הדבר, (כגון העונש לעתיד), הוא רק בעתיד, ועוד השכל ישפט כפי הסברא הכוללת הכללית, והחמדה לפי הפרט שלפניו, ולכן אין הבהמות חוטאות ולא כשרות כי אין להן סברא כוללת, אלא זכרון הפרטים.

וכן אמרו חז"ל שבריאת האדם ממוצעת בין עליונים ותחתונים כבילקוט בראשית י"ד, חלקו העליון יחייב שיחיה, והחלק התחתון שימות, והחלק המורכב אשר לו משפט הבחירה והניצוח דלעיל, כי אי אפשר שימצא הפועל הטוב המיוחד לבחירה בלי הניצוח הזה, וכן ביארו שלמה בקהלת ט' כמלחמת מלך גדול וזקן בעיר קטנה ובתוכה איש מסכן, כי גזלו ממנו כלי מלחמתו, כי החוטאים מראים הצד הטוב שישנו בחטאים, כגון מלוה ברבית כדי שיהיו לו מעות לצדקה, ומה שאמרו חז"ל שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, רוצה לומר, שאינו חושש למה שיהיה אחריו.

והתורה האלקית נתנה לנו כלי זיין להלחם ביצר, וכבפרשה זו... כי לא למדו הפרישות, שהיא הגדולה שבתחבולות לנצח השונא. וזהו הצורך בצומות והפרישות ממאכלים ומשקים מותריים, ועל זה אמרו בתענית י"א היושב בתענית נקרא קדוש... (במדבר ד כב)

אלשיך:

טובים השנים - היצר הטוב והנפש, מן האחד - היצר הרע, יש שכר - ואל תחשוב שלא יתעוררו להלחם בו תמיד, כאשר הוא לא ינום ולא ישן, כי הנה נהפוך הוא, כי כפלים ביצר הרע יעזרו להלחם בו, כי הלא שני אלה, זולת עשות רצון קונם, יש לשניהם שכר בעמלם אשר הם עמלים להלחם בו, כי גם יצר הטוב כח רוחני הוא כבזהר הקדש, יש להם גם שכר טוב, מה שאינו כן היצר הרע, כי לא יקבל שכר על החטיאו. אם יפולו - שיחטיא היצר הרע את האדם בשוגג יקים אחד את חברו לתשובה... (קהלת ד ט)

ואדם לא זכר - הטעם שאין היצר הטוב מצליח בהרבה אנשים הוא, כי אינם זוכרים ומעוררים אותו, שאם מתעורר האיש להטהר מסייעין אותו. ודבריו אינם נשמעים - שהיצר הטוב רק רומז לאדם, ואינו מפציר כהיצר הרע. (שם ט טו וטז)

שמח בחור - מי"ג ומעלה על ילדותך שלא ביישה אותך, ויטיבך לבך - ואם תאמר מה צורך ביצר הטוב שיהיה טוב, שיעשה לפנים משורת הדין. ובמראי עיניך - ואז לא יוכל יצר הרע להטעותך על ידי סרסוריו, והסר כעס - אם יבואו עליך יסורין לנסיון. (שם יא ט)

שערי קדושה:

גם נתבאר ענין היצר הטוב והיצר הרע שבאדם מה ענינם, כי הם שתי יצירות נתווספו באדם זולת נשמתו, והם אור מאור המלאכים, ונקרא יצר טוב, ואור מאור הקליפות הנקרא יצר הרע, חוץ אל יצר הטוב וקליפה אליו, אך הנשמה עצמה של אדם פנימית מכולן, ולהיותה פנימית, גם כי נקראת עצמות האדם, לכן יש בידו בחירה להטות למקום שירצה, כי גדול הוא מהם. האמנם עיקר נטייתו אל היצר הטוב, כי הוא קדוש כמוהו, וגם כי הוא יותר סמוך אליו, אך הגוף עיקר נטייתו אל היצר הרע, כי שניהן מצד הרע, וגם שהן סמוכין יחד. והנה בבחינה זו קטטת החומר עם הנשמה, כי כיון שהנשמה אינה פועלת המצוה אלא על ידי הגוף אשר נוטה יותר אל היצר הרע, בבחינה זו יש קושי גדול להכניעו... ((חלק ג שער ב)

מהר"ל:

ראה יצר הרע.

של"ה:

יצר טוב, הפילוספים חלקו תשוקות האדם הנמצאות מג' ענינים, טוב, ומועיל וערב. ערב הוא גוף המתאווה לדברים ערבים ומתוקים, כגון חשק האכילות והבעילות וכל התאוות, אף שבריבויים מזיקים לגוף, מכל מקום חמדת ותשוקות הגוף העכור אליהם. מועיל נקרא מי שמתחכם ביותר, ומניח הערב מאחר שהוא רע לו להבריאות, ואחז המועיל מה שמועיל לגופו, וזה הוא יותר במעלה, מכל מקום אינו נצחי, כי לבסוף בבא זמן חליפתו איננו כי לקח אותו אלקים. הדרך הג' הוא תשוקת וחשקת הצדיקים הגמורים, דהיינו לידבק בהתורה והמצוות כל ימי חייו ולעשות הטוב בעיני ה', זהו הנקרא טוב. נמצא יצר רע הוא הקצה האחרון אשר נמשל כבהמה והולך אחר הערב והרע מכלה את עצמו, ויצר טוב הוא הקצה העליון, המתדבק בטוב. וחלק המועיל הוא בינוני, אם אדם הולך אחר המועיל שיהיה בריא ויחיה חיי הבל זמן ארוך, זה נוטה ליצר הרע, ואם הולך אחר המועיל כדי שיהיה בריא ויוכל לעבוד עבודת הקדש, זה נוטה ליצר הטוב, ובזה יבחר האדם. 

...ומצד שלשתן נקרא יצר טוב, מצד היום לעשותם, ואז טוב פירושו מלשון הארה, על דרך בהטיבו את הנרות, וכתיב וירא אלקים את האור כי טוב... אבל החכם עיניו בראשו ורואה ומסתכל וירא את האור כי טוב, זה החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך... על כן יעורר אדם שכלו ויהלך עם חכמים ויחכם. 

ונקרא גם כן יצר טוב בבחינת השכר למחר לקבל שכרם, והוא בעולם שכולו טוב, ועל זה הטוב היתה ראשית המחשבה על גוף המעשה, רצוני לומר, ראשית הבריאה תמצא תמיד וירא אלקים והנה טוב, כי הכוונה על התכלית סוף המעשה, דהיינו עולם שלאחר המעשה... כן במעשים טובים של עולם הזה נתגדל פרי צדיק עץ חיים נצחיים בעולם שכולו טוב, מיהו זה המשוגע שלא יאחז בהתכלית האמיתית, ושהוא היה ראשית המחשבה. ודע כי ענין יצר טוב ויצר הרע הוא כדמות יעקב ועשו, שלפי הנגלה עשו הוא הבכור, מאחר שיצא ראשון, אבל באמת יעקב הוא הבכור הטפה הראשונה, כן באמת הנשמה קדמה לגוף, כי הנשמות נבראו כבר בבריאת העולם, וגם קודם שנולד משביעין אותו שילך בדרך הטוב... ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב, כדרך הקליפה הקודמת לפרי, ואדם עיר פרא יוולד, ויצר לב האדם רע מנעוריו, עד אחר זמן בהגיעו לגדלות פועל בו היצר הטוב...

עוד בו שלישית למה נקרא יצר טוב, על שם טוב ה' לכל, השי"ת ב"ה הוא עצם הטוב, והנשמה חלק א-לוה ממעל, והיצר טוב הוא אפוטרופוס הנשמה, על כן נקרא טוב על שם הטוב האמיתי ברוך הוא... גם באמרו יצר טוב יש בזה התעוררות שיהיה יצר של אדם טוב תמיד, אף בשלא שעת מעשה, דבשעת מעשה פשיטא כשתבא עבירה לידו שידחנה חיש מהר, וכשתבא מצוה לידו יעשנה בזריזות, אלא אף בשעה שהוא בטל מזה יחשוב בלבו ויתאוה לדבר טוב וימאוס ברע, רצוני לומר, שיהרהר אחר רדיפת מצוה ואל יהרהר בעבירה... (שער האותיות יצר טוב, ועיין עוד יצר הרע)

רמח"ל:

כבר זכרנו היות האדם אותה הבריה הנבראת לידבק בו ית"ש, והיא המוטלת בין השלמות והחסרונות, והיכולת בידו לקנות השלימות, ואולם צריך שיהיה זה בבחירתו וברצונו, כי אילו היה מוכרח במעשיו, להיות בוחר על כל פנים בשלימות, לא היה נקרא באמת בעל שלימות, ולא היתה הכוונה העליונה מתקיימת. על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטיתו שקולה לשני הצדדים ולא מוכרחת לאחד מהם, על כן נברא ביצר טוב וביצר רע, והבחירה בידו להטות לצד שהוא רוצה.

אולם היות הדבר הזה נשלם כראוי, גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה וגוף ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו, דהיינו הגוף לחמריות והנשמה לשכליות, ותמצא ביניהם מלחמה, באופן שאם תגבר הנשמה תתעלה היא ותעלה הגוף עמה, והיה אותו האדם המשתלם בשלמות המעותדת. ואם יניח האדם שינצח בו החומר, הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו, והיה אותו האדם בלתי הגון לשלמות, ונדחה ממנו חס ושלום... (דרך ה' חלק א פרק ג א)

תניא:

...ויהיה הגוף כולו מלא מהם לבדם, ולא יעבור זר בתוכם חס ושלום, דהיינו תלת מוחין שבראש יהיו ממולאין מחב"ד שבנפש האלקית, שהיא חכמת ה' ובינתו להתבונן בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף, ולהוליד מהן על ידי הדעת היראה במוחו ופחד ה' בלבו ואהבת ה' כאש בוערה בלבו רשפי שלהבת להיות נכספה וגם כלתה נפשו בחשיקה וחפיצה לדבקה בו באין סוף ברוך הוא בכל לב ונפש ומאד, מעומקא דלבא שבחלל הימני, שיהיה תוכו רצוף אהבה מלא וגדוש, עד שתתפשט גם לחלל השמאלי לאכפיא לס"א יסוד המים הרעים שבה, שהיא התאוה שמקליפת נוגה, לשנותה ולהפכה מתענוגי עולם הזה לאהבת ה', כמו שכתוב בכל לבבך, בשני יצריך, והיינו שיעלה ויבא ויגיע למדרגת אהבה רבה וחיבה יתרה ממדרגת אהבה עזה כרשפי אש, והיא הנקראת בכתוב אהבה בתענוגים, להתענג על ה' מעין עולם הבא. והעונג הוא במוח החכמה, שכל המתענג בהשכלת ה' וידיעתו כפי השגת שכלו וחכמתו, והוא בחינת המים וזרע אור זרוע שבקדושת נפש האלקית המהפכת לטוב את בחינת המים שבנפש הבהמית, שמהם באו תאות תענוגי עולם הזה מתחלה, וכמו שכתב בעץ חיים שער נ' פרק ג' בשם הזהר, שהרע נהפך להיות טוב גמור, כמו יצר טוב ממש בהסיר הבגדים הצואים ממנו שהם תענוגי עולם הזה שהוא מלובש בהם, וכן שאר המדות שבלב, שהן ענפי היראה והאהבה יהיו לה' לבדו, וכל כח הדבור שבפה והמחשבה שבמוח יהיו ממולאים מן לבושי המחשבה והדבור של נפש האלקית לבדה, שהן מחשבת ה' ותורתו להיות שיחתו כל היום לא פסיק פומיה מגירסא, וכח המעשה שבידים ושאר רמ"ח אבריו יהיה במעשה המצוות לבד, אך נפש הבהמית שמהקליפה רצונה ליהפך ממש לטובת האדם שיתגבר עליה וינצחנה כמשל הזונה שבזהר הקדוש. (ליקוטי אמרים פרק ט)

ראה עוד: יצר הרע, שם פרק יא.

ובזה יובן לשון רז"ל, בינוניים זה וזה שופטן (יצר טוב ויצר הרע), דכתיב כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו. ולא אמרו זה וזה מושלים בו חס ושלום, כי כשיש איזו שליטה וממשלה ליצר הרע בעיר קטנה, אפילו לפי שעה קלה, נקרא רשע באותה שעה, אלא יצר הרע אינו רק על דרך משל כמו שופט ודיין האומר דעתו במשפט, ואף על פי כן יכול להיות שלא יהיה פסק הלכה כך למעשה, מפני שיש עוד שופט ודיין החולק עליו, וצריך להכריע ביניהם, והלכה כדברי המכריע, כך היצר הרע אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב, ומהלב עולה למוח להרהר בו, ומיד חולק עליו השופט השני, שהוא הנפש האלקית שבמח המתפשט בחלל הימני שבלב, מקום משכן היצר הטוב, והלכה כדברי המכריע, והוא הקב"ה העוזרו להיצר טוב, כמאמר רז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. והעזר היא ההארה שמאיר אור ה' על נפש האלקית להיות לה יתרון שליטה על סכלות הכסיל ויצרה הרע כיתרון האור מן החושך כנ"ל.

אך מאחר שהרע שבחלל השמאלי בבינוני הוא בתקפו כתולדתו להתאוות תאוה לכל תענוגי עולם הזה, ולא נתבטל במיעוט לגבי הטוב ולא נדחה ממקומו כלל, רק שאין לו שליטה וממשלה להתפשט באברי הגוף מפני הקב"ה העומד לימין אביון ועוזר לו ומאיר לנפש האלקית, לכן נקרא רשע... שיחזיק עצמו לבינוני ולא להאמין להעולם שאומרים שהרע שבו נתבטל לגבי הטוב, שזו מדרגת צדיק, אלא יהיה בעיניו כאילו מהותו ועצמותו של הרע בתקפו ובגבורתו בחלל השמאלי כתולדתו, ואדרבא נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתיה ושאר עניני עולם הזה. ואף מי שבתורת ה' חפצו ויהגה בה יומם ולילה לשמה, אין זו הוכחה כלל שנדחה הרע ממקומו, אלא יכול להיות, שמהותו ועצמותו הוא בתקפו ובגבורתו במקומו בחלל השמאלי, רק שלבושיו שהם מחשבה דבור ומעשה של נפש הבהמית אינן מתלבשים במח והפה והידים ושאר אברי הגוף, מפני ה' שנתן שליטה וממשלה למוח על הלב, ולכן נפש האלקית שבמוח מושלת בעיר קטנה... אבל מהותה ועצמות של נפש האלקית אין לה שליטה וממשלה על מהותה ועצמותה של נפש הבהמית בבינוני, כי אם בשעה שאהבת ה' הוא בהתגלות לבו בעתים מזומנים כמו בשעת התפלה וכיוצא בה. ואם גם זאת הפעם אינה רק שליטה וממשלה לבד, כדכתיב ולאום מלאום יאמץ, כשזה קם זה נופל, שנפש האלקית מתאמצת ומתגברת על נפש הבהמית במקור בגבורות שהיא בינה להתבונן בגדולת ה' אין סוף ב"ה, ולהוליד אהבה עזה לה' כרשפי אש בחלל הימני שבלבו, ואז אתכפיא ס"א שבחלל השמאלי, אבל לא נתבטל לגמרי בבינוני אלא בצדיק, שנאמר ולבי חלל בקרבי, והוא מואס ברע ושונאו בתכלית השנאה, אבל בבינוני הוא דרך משל כאדם שישן, שיכול לחזור וליעור משנתו, כך הרע בבינוני בשעת קריאת שמע ותפלה שלבו בוער באהבת ה'... (שם פרק יג)

נפש החיים:

...וכאשר האדם מגביר שרשין דיליה שבקדושה, הנה יסוד האש שבלבו מגביה לבו בדרכי ה' להתדבק בשרשו, ובוער ברשפי אש שלהבת י-ה לתורה ועבודה... ומתעורר יסוד המים שבמוחו ומצמיח לו שכל טוב בתורה ועבודה ולהתענג על ה' במצוותיו... ומתחבר עמם יסוד הרוח שבכנפי הריאה, דנשיב על לבא ששואבת כל מיני משקין שבמוחא, וזהו קלא דכליל מאשא רוח ומיא, לקיים והגית בו יומם ולילה, ויסוד העפר הוא מנא לאפקא חיליהון דשרשין קדישין בדבור ובמעשה, וניכר בו עצלות וכבדות שלא לעבור חס ושלום על רצון השי"ת אף באיסור קל, ועצבות על עונותיו, ובכל עצב כגונא דא יהיה מותר שמאשא טבא דבלבא מתעורר בינה דבמוחא, דמיניה מתערין דינין להבין דבר מתוך דבר כמה קלקולים גרם במחשבה דבור ומעשה, ואיך הוא רחוק מה', וכל מי שמרבה לחפש דרכיו ולחקור מתעוררים גבורות דקדושות, ומתמרמר במרירות על נפשו על שנתלבשה בלבוש מחשבה דבור ומעשה אשר לא טובים, ומתעורר מיא שבמוחא להוציא דמעה על זה, ומתמתקות הגבורות בחסד ה' כשנפתחות שערי דמעה... (שער א פרק ו, וראה עוד: אדם-בחירה, ויצר הרע, שם)

שפת אמת:

...ועיקר הסיוע לאדם בכח הנשמה, והיה רצון השי"ת שקודם יאכל האדם מעץ החיים, ואז לא היה עץ הדעת מזיק לו, ומשהקדים עץ הדעת מקדים היצר הרע באדם, וקשה ליצר הטוב לגבר עליו, אך הנשמה מקדימה לבא בהיותו בבטן אמו ומסייעתו. (בראשית נח תרנ"ו)

ברש"י ממדרש... פירוש על ידי שראה כח אלופי עשו נתחזק כחו, וכינס כל הכחות להלחם נגדו, וזה שאמר ולאום מלאום יאמץ, כי על ידי התחזקות כח היצר הרע נתוסף כח ביצר טוב להלחם נגדו... (שם וישב תרל"ו)

זה הדבר - ...ואמר להם שעל ידי עבודתם תתגלה השכינה שבמשכן, שצריך לעורר על ידי מעשה, כי יצר הרע חל גם בלי הכנה כשיושב ובטל, ורוחא דקדושא בעי למקני וכו'. (ויקרא שמיני תרל"א)

ראה אנכי וגו'... וכן בלב האדם בפרט אמרו חז"ל בכל יום יצרו מתגבר עליו, והיתכן שלא יהיה התגברות הזאת ליצר טוב בכפלים, רק על ידי שנותן כח חדש ורוח טהרה בכל יום לכל איש ישראל המיחלים אליו יתברך, ממילא כמו שאמרו ז"ל הגדול מחבירו יצר גדול ממנו, כן היצר הרע מתגבר בכל יום, לכן צריך כל אחד לקבל עול מלכות שמים בכל יום ויום... (דברים ראה תרמ"א)

ר' צדוק:

ראה יצר הרע, חלק ב צדקת הצדיק רמח.

חכמה ומוסר:

והנה יש ד' מדרגות בעבודת השי"ת, א' מי שהולך ביצר טוב לבד, ב' ביצר הרע לבד, ג' ביצר הרע עם יצר טוב, ד' ביצר טוב עם יצר הרע. יצר הרע עם יצר הטוב היינו כי עושה עבירות לשם שמים, וזה קשה מאד, כי יום הכפורים לא יועיל, יצר טוב עם יצר הרע, היינו כי כבר השלים יצר הרע אתו, ועושה טוב עם יצר הרע, נצחון לשם שמים, מתגאה בדרכי השי"ת, שומר ממון בשביל שלא יפול בגזל וכהנה רבות. והנה כמו שהיצר הרע אורב לפתח, היינו כדי להכנס בפנים, וגנב מבפנים קשה מאד, כי אחרי שעושה עבירות לשם שמים הנהו באמת בעל הבית אצל האדם. לעומת זה צריך להיות יצר הטוב גם כן בפתח, היינו להשתמש בכל ההנאות לשם שמים, וזה כי הפתח להשי"ת יבא בו, כי אז ישיג ממנו עזר אלקים כיעקב אבינו ע"ה. והשער הוא ההכנה הגשמית, והיינו מה שנאמר מקודם נקי כפיים ובר לבב, וכאשר יעשה ההכנה הנ"ל, ממילא הוא קרוב לפתח הפנימי, היינו שכל ההנאות יהיו לשם שמים, והיצר הטוב ישלים אתו... ואז מוכן הוא שיבא מלך הכבוד, היינו שיבין בזה העולם גם כן אלוקותו יתברך, היינו האיך הוא מקומו של עולם. ואחר כך כשכבר נכנס היצר טוב בפתח, אז נאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם, כי עתה הוא נכנס באמת... (חלק ב סימן עו)

...כי הנה יש יצר הרע מבפנים, לעשות הרע בינו לבין עצמו כבטול תורה וכו', ויצר הרע מבחוץ מה שנוגע להזולת. וכנגד זה יש יצר הטוב מבפנים ויצר הטוב מבחוץ לעשות טוב לזולתו לגמול חסד ולהציל עשוק מיד עושקו. והנה יש ב' כתות, תופסי התורה הם מסוגלים ליצר הטוב מבפנים, ותופשי העסק הם מסוגלים ליצר הטוב מבחוץ, ורצון העליון היה שיתקבצו אצל האדם עצמו ב' הבחינות, ובאם לאו אזי יתחברו ב' אנשים מב' הכתות להשלים הענין, ואז מב' אנשים יתהוה איש אחד... (שם סימן שח)

 

כוכבי אור:

...אולם עבודת ה' היא דבר שהכל מחויב וטוב מצד עצמו, ומה מקום לקבול שכר? לזאת ברא הקב"ה שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע, שני כחות רוחניים, האחד חטאת רובץ, והשני יתיצב על דרך הטוב, ובשכר שיכבוש האדם את יצר הרע יזכה לנועם ה'...

והנה פעולת היצר הרע נראית לעין גודל כחו להתעות האדם מדרך הטוב, אולם פעולת היצר טוב מה כחו לכאורה נעלם מאתנו, אם כחו גדול ככח היצר הרע בודאי היה האדם הולך בדרך טובים, ומדוע אנו רואים, כי רוב בני אדם ימשכו אחרי יצר הרע כאילו לא היו שני יצרים כלל. ואם נאמר כי באמת יצר הרע כחו גדול מיצר הטוב, אם כן איך יוכל האדם להכניע היצר, ומה תועלת ביצר הטוב כלל?

נוכל לומר בדומה יש איש כעסן בטבע, שכל דבר קטן יעורר בקרבו חמה וכעס גדול, ויש איש סבלן בטבע, אולם לפעמים דבר גדול יעורר רוחו וכעסו, ואז ישפוך חמתו הרבה יותר מהכעסן, כן הדבר בלא יצר הטוב בודאי לא היה כח ביד האדם לכבוש את יצרו, וכח היצר הטוב גדול ככח היצר הרע ועוד יותר. אולם ההבדל שהיצר הרע יעשה מעשהו בלי שום מעורר, אולם היצר טוב מעצמו לא יעשה כלום, שוכב נרדם בחיק העצה, יניח לאדם לילך בשרירות לבבו, ואולם אם האדם מעצמו בכח השתדלות וברב אונים יעורר את היצר הטוב, אזי היצר הטוב יחלץ חושים ובחכמה ותחבולה יכבוש את היצר הרע לגרש אותו כלה, הוא מה שאמרו רז"ל ברכות ה', לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, וזה כל תכלית למוד המוסר... (חלק א יצר טוב ויצר הרע)

אנחנו רואים גבורת היצר הרע פעולתו יותר מפעולת יצר טוב, כי הוא יצודד נפשות יום יום. אולם דבר אחד רואים בחוש אשר כח היצר הטוב יותר מכח היצר הרע, היצר הרע יעשה מעשהו בהכרח לאט לאט ממטה למעלה, אין בכחו ליפול פתאום על איש משלומי אמוני ישראל להסיתו להיות רשע גמור או לעשות אחת העבירות הגדולות כי אם בהדרגה, אולם היצר הטוב עוז לו בכחו להטות גבר ברגע אחד מרשע גמור לצדיק גמור להיות בעל תשובה. (שם כח יצר טוב על יצר הרע)

והנה אחר כך ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, ודרשו חז"ל (ברכות נ"ד) בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. ויש לפרש כפשוטו, כי יש שני מיני מצוות, אותם שכולן קדש לה', כמו לימוד התורה תפילין וכו', ויש מצוות שיסודותם הוא עם דרכי העולם הזה, כמו מצות עונג שבת ואכילת ערבי יום כפורים, יסודותם בתענוגי העולם הזה, רק האדם צריך להקדישם קדש לה'. והנה המצוות אשר אין שייכין לעניני העולם הזה זהו העבודה ביצר טוב, והמצוות אשר יסודותם בעולם הזה, כמו מצות פריה ורביה וכדומה יסודותם הוא ביצר הרע. וזהו בשני יצריך, הן ביצר הטוב והן ביצר הרע צריך להיות בכל לבבך. והנה העבודה ביצר הרע קשה מאד, להפוך היצר הרע לשם ה', וזהו המבואר במדרש על הפסוק מי זאת עולה מן המדבר, מי הם אלו שעולים באש ויורדים באש, היינו כי המצוות שכולם קודש זהו עולה באש, והמצוות אשר יסודתם עם היצר הרע זה מיקרי ירידה... (שם מט, מלפנו מבהמות הארץ)

מכתב מאליהו:

אשר שאלת בענין הנפש והנשמה ויצר הטוב ויצר הרע, ידע תדעו חביביי, כי האנוכי של האדם היינו הנפש, האנכי הזה יש בו מדות טובות ורעות, הרי אלו היצרים הטבעיים, יצר טוב טבעי ויצר הרע טבעי, מלבד זה ברא השי"ת שני מלאכים, האחד אשר ידרש טובת האדם ומלמדהו לטובה, ואחר כך ביום הדין מלמד עליו זכות, והוא יצר הטוב, והשני, הדורש להרע לאדם, והוא כח הטומאה, וחושך הרוחני שבבריאה, כאמור יוצר אור ובורא חושך, (בריאה של חושך רוחני וטומאה, דהיינו ההסתר שבלתו אי אפשר שיהיה גילוי), והמלאך הזה הוא היצר הרע, הוא השטן שמקטרג ביום הדין, והוא מלאך המות... מהו הטעם שהיה צורך ליצר רע רוחני ולא היה די בטבעי, זהו דבר שיש בו לדבר הרבה... והנה אמר הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים, באפיו של מי? של האדם, אלמא כבר היה אדם טרם שנופחה בו נשמתו. וכך הוא באמת שהאדם נברא בנפש, היינו אנוכיותו כמו כל הנבראים החיים, ונפשו גדולה שהיא משכלת בחכמה, פירוש שיש לו גם שכל וגם כח הדבור וההסבר, מה שאין כן בשאר בעלי חיים. ואחר כך שם בו הקב"ה את הנשמה הקדושה, היינו כח קדושה עליונה, שהקדושה נקראת חיים, שהיא מציאות, והטומאה נקראת מות... (חלק א עמוד עא, האנכי היצרים וכו')

...אין הבחירה שייכת אלא בנקודה שבין צבאו של היצר הטוב לצבאו של היצר הרע, הרבה נכשלים תמיד בלשון הרע, מפני שהורגלו בו, ולא יעלה על דעתם כלל כי רע הוא, ואותם אנשים עצמם לא יבא לפניהם יצר הרע להציע להם מחשבת חילול שבת, ביטול תפלה וכו', משום שבאלו נתחנכו והורגלו כל כך עד שאין כניסה שם ליצר הרע. אמנם נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות עולה האדם למעלה, היינו שהמקומות שהיו מערכת המלחמה מקודם נכנסים לרשות היצר הטוב, ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיו בלי שום מלחמה ובחירה כלל, וזהו מצוה גוררת מצוה, וכן להיפך... (שם עמוד קיג, נקודת הבחירה)