(ראה גם: הסטוריה בית ראשון-חטא)
וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה, וירם יד במלך. וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה, בנה את המילוא, סגר את פרץ עיר דוד אביו. והאיש ירבעם גבור חיל וירא שלמה את הנער כי עושה מלאכה הוא, ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף. ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים, וימצא אותו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה. ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים. ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים, כי כה אמר ה' אלקי ישראל הנני קורע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים. והשבט האחד יהיה לו למען עבדי דוד ולמען ירושלים העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל... ואתך אקח ומלכת בכל אשר תאוה נפשך, והיית מלך על ישראל. והיה אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד ונתתי לך את ישראל... ויבקש שלמה להמית את ירבעם, ויקם ירבעם ויברח מצרים אל שישק מלך מצרים, ויהי במצרים עד מות שלמה. (מלכים א יא כו והלאה)
ויהי כשמע ירבעם בן נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני שלמה המלך, וישב ירבעם במצרים. וישלחו ויקראו לו ויבא ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר... (שם יב ב)
ויהי כשמע כל ישראל כי שב ירבעם, וישלחו ויקראו אותו אל העדה וימליכו אותו על כל ישראל... ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים וישב בה, ויצא משם ויבן את פנואל. ויאמר ירבעם בלבו, עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם, אל רחבעם מלך יהודה. ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מלעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן... ויעש את בית במות, ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי, ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה, ויעל על המזבח... אשר עשה בבית אל... (שם יב כ והלאה)
והנה איש אלקים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל, וירבעם עומד על המזבח להקטיר. ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך... ויהי כשמע המלך את דבר איש האלקים אשר קרא על המזבח בבית אל, וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו, ותיבש ידו אשר שלח אליו ולא יכל להשיבה אליו... ויען המלך ויאמר אל איש האלקים חל נא את פני ה' אלקיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי, ויחל איש האלקים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה. וידבר המלך אל איש האלקים באה אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת... (שם יג א והלאה)
אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה, וישב ויעש מקצות העם כהני במות, החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות. ויהיה בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה. (שם שם לג)
בעת ההיא חלה אביה בן ירבעם. ויאמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ידעו כי את אשת ירבעם והלכת שילה, הנה שם אחיה הנביא הוא דבר עלי למלך על העם הזה... ויהי כשמע אחיהו את קול רגליה באה בפתח, ויאמר באי אשת ירבעם למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה. לכי אמרי לירבעם כה אמר ה' אלקי ישראל, יען אשר הרמותיך מתוך העם ואתנך נגיד על עמי ישראל... ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך ותלך ותעשה לך אלהים אחרים ומסכות והכעיסני ואותי השלכת אחרי גוך. לכן הנני מביא רעה אל בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל, ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תומו. המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים, והמת בשדה יאכלו עוף השמים כי ה' דבר. ואת קומי לכי לביתך, בבאה רגליך העירה ומת הילד... והקים ה' לו מלך על ישראל אשר יכרית את בית ירבעם זה היום ומה גם עתה... ויתן ה' את ישראל בגלל חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל... והימים אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה, וישכב עם אבותיו וימלך נדב בנו תחתיו. (שם יד א והלאה)
ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו... וימיתהו בעשה בשנת שלש לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו. ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם לא השאיר כל נשמה לירבעם עד השמדו, כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו אחיה השילוני. על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל בכעסו אשר הכעיס את ה' אלקי ישראל. (שם טו ז וכח)
...כי עזבו הלוים את מגרשיהם ואחזתם וילכו ליהודה ולירושלים כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן לה'. ויעמד לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה. (דברי הימים ב יא יד)
...הלא הדחתם את כהני ה' את בני אהרן והלוים, ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות כל הבא למלא ידו בפר בן בקר ואילים שבעה והיה כהן ללא אלקים. (שם יג ט)
פתח רבי יוסי ואמר, יהי דן נחש עלי דרך, מתי היה דן נחש, בימיו של ירבעם שכתוב ואת האחד נתן בדן, כי הוא עבודה זרה, ולמה ניתן שם, עלי דרך, היינו עלי דרך ההוא שימנעו מלעלות לירושלים... (ויחי תשכג)
אמר לו רבי אלעזר, אבא, ודאי כך הוא, וישראל לא עשו (העגל), אבל ירבעם שעשה העגלים הרי ישראל היו ועשו העגל. אמר לו ודאי, והעמידוהו, אבל ירבעם חטא והחטיא ולא כמו שאמרו (שעשה העגלים רק למראית עין, שלא ילכו לירושלים, אבל לא היה בהם ממש), כי ודאי חטא רע עשה ובמלכות חטא. אמר ירבעם אני יודע ודאי שצד הקדושה אינו שורה אלא בלב כל העולם, וזהו ירושלים, אני איני יכול להמשיך צד ההוא דקדושה כאן, מה אעשה, מיד ויוועץ המלך ויעש וגו', לקח עצה רעה, אמר, הרי הסטרא אחרא הנמשכת מיד לכל מקום, וכל שכן בארץ הזאת שחשקם לשרות בתוכו, אבל אינם יכולים להתלבש אלא בצורת שור.
שני עגלים למה עשה, אלא אמר ירבעם, במדבר היו אלו המכשפים שכתוב עליהם בשר חמורים בשרם, (ולפיכך המשיכו ב' רוחין שור וחמור זכר ונקבה, אבל לא הלבישו אותם אלא שניהם בעגל אחד), כאן אותם ב' הרוחות הרעים יתלבשו כראוי להם (בב' עגלים), והמשיך אותם ירבעם בארץ הקדושה, והיה עוון עליו ועל ישראל, ומנע הברכות מן העולם, ועליו כתוב גוזל אביו ואמו וכו'. ועל כן היו עגלים, כי לבוש הראשון שמתלבש סטרא אחרא הוא שור, ואם תאמר למה הוא עגל ולא שור, אלא ודאי כך ראוי להיות, כי התחלת התלבשות הוא קטן... (תשא צח, ועיין שם עוד)
...ומשום שהם גרמו לך ושעשו לך טובות אתה סבלת בשבילם כמה צרות, כדי שלא יהרג משיח בן יוסף, שהוא מזרע יוסף... מחמת חטאו של ירבעם שעבד עבודה זרה היה לו להתחלל בעכו"ם הוא וזרעו, משום שירבעם בן נבט מזרעו של יוסף הוא, ובשבילו נאמר כך, והוא מחולל מפשעינו וגו'... (תצא כא)
אמר רבי אבהו, אני אביא ראיה לזה שאמר רבי יהודה, כי אנו רואים שעשה הקב"ה עם ירבעם בן נבט כעין זה, אשר כשהיה צעיר בימים היה צדיק וטוב, שנאמר ושניהם לבדם בשדה, מלמד ששקולים היו אחיה השילוני וירבעם בצדקותם ובזכותם מכל ישראל. אמר רבי ברכיה, באותה שעה אמר הקב"ה לפמליא של מעלה, ריחו של ירבעם עולה לפני, ואני רוצה לסלקו מן העולם עתה כשיש בו ריח. אמרו לפניו, רבונו של עולם, אתה דיין אמת, אם עתה כן הוא, כל שכן כשיגדל, אמר להם הקב"ה גלוי וידוע לפני שיעשה הרע בעיני. אמרו לפניו, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי לפנינו ולפני כל העולם מי גלוי. הניחו הקב"ה בחיים. מה כתיב, ויוועץ וגו' חטא והחטיא את הרבים, באותה שעה אמר הקב"ה, לא אמרתי לכם שאני רוצה לסלקו מן העולם, אללי שעשיתי כן (שהנחתיו בחיים)... (זהר חדש בראשית תתנד)
ומשיח זה הוא משבט אפרים, ומזרע ירבעם בן נבט, הוא בנו של אביה שמת בנעוריו, ובאותו יום שמת נולד לו בן, ונלקח מבית ירבעם אל המדבר, ושם לקחוהו מאה ושבעים גבורים שכולם היו צדיקים משבט אפרים שלא נמצאו בחטאו של ירבעם. ומבן אביה זה יצא המשיח הזה, ועל זה כתוב וספדו לו כל ישראל וקברו אותו... (שם בלק קכד)
תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד, וזהו איטליאה של יון... (שבת נו ב)
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. תנו רבנן, ירבעם שריבע עם, דבר אחר שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים, בן נבט בן שניבט ולא ראה. תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי, נבט שניבט ולא ראה, מיכה שנתמכמך בבנין, ומה שמו שבע בן בכרי שמו... נבט ראה אש שיוצאת מאמתו, הוא סבר איהו מליך, ולא היא, ירבעם הוא דנפק מיניה... ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי, דכתיב ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני אדמה, להכחיד בעולם הזה, ולהשמיד לעולם הבא. אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות, מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש, מפני שהוכיחו ברבים, שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה, בנה את המלא, גדר פרץ עיר דוד אביו, אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה. ומאי וזה אשר הרים יד במלך, אמר רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו. אמר רב נחמן גסות הרוח שהיתה בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד, אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה. אמר, גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, וכיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא, סברי הוא מלכא והא עבדא, ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה. מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב, ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. מאי ויועץ, אמר רבי יהודה שהושיב רשע אצל צדיק, אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא, אמרו ליה הין, אמר להו מלכא בעינא למיהוי, אמרו ליה הין, כל דאמינא לכו עבידתו, אמרו ליה הין, אפילו למפלח לעבודת כוכבים, אמר ליה צדיק חס ושלום, אמר ליה רשע לצדיק סלקא דעתך גברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים, אלא למינסינהו הוא דא בעי, אי קבליתו למימריה. ואף אחיה השילוני טעה וחתם, דהא יהוא צדיקא רבא הוה, שנאמר ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני וגו', וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלקי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל, מאי גרמא ליה, אמר אביי ברית כרותה לשפתים, שנאמר אחאב עבד הבעל מעט, יהוא יעבדנו הרבה. רבא אמר חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה, דכתיב ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכולם. אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה הם העמיקו משלי, אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה, והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב.
ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה. תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורענות, בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד. וירבעם יצא מירושלים, אמר רבי חנינא בר פפא שיצא מפתקא של ירושלים. וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך הוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה, מאי בשלמה חדשה, אמר רב נחמן כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי, דבר אחר שלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה, אמר רב יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה... אמר רב חיננא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית... חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית ישראל לאביהם שבשמים. וידח ירבעם בן נבט את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולה, אמר רבי חנין כשתי מקלות המתיזות זו את זו... אמר רבי אושעיא עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד, מכאן ואילך משנים ושלשה עגלים...
אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה, מאי אחר, אמר רב אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, בן ישי בראש, אי הכי לא בעינא... ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט, אמר רבי יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם, מפני שהוא היה תחילה לקלקלה... (סנהדרין קא ב והלאה)
אפרים מעוז ראשי, זה ירבעם דקאתי מאפרים... (שם קד ב)
רבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמתיה חיין תחילה לימות המשיח... רבי ברכיה שאל לרבי חלבו רבי חלבו שאל לרבי אימי רבי אימי שאל לרבי אלעזר רבי לעזר שאל לרבי חנינה, ואית דאמרין רבי חנינה שאל לרבי יהושע בן לוי, אפילו כגון ירבעם בן נבט וחבריו, אמר ליה גפרית ומלח שרפה כל ארצה... כיון שנשרפה ארץ ישראל נעשה בהן מדת הדין... (כלאים מב ב)
מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלים, כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות, ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו, וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך, והוא אומר לו איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו... (תענית כב ב)
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא... וכולהם חידשו עבירות, וכי מה עשה ירבעם על שעשה שני עגלי זהב, והלא כמה עגלים עשו ישראל, תני רבי שמעון בן יוחי שלשה עשר עגלים עשו ישראל, ואחד דימוסיא לכולן... (סנהדרין נ ב)
...ומה מקיים רבי יוסי אהן קרייה והביאו לבקר זבחיכם וגו', במלכות ירבעם הכתוב מדבר, כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואמר להן באו ונעבוד עבודה זרה, עבודה זרה ותרנית היא...
אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה לא בא הכתוב אלא להזכיר גניין של ישראל, יום מלכינו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים, יום שמלך ירבעם על ישראל אתון כל ישראל לגביה בפתי רמשא, אמרו ליה קום עבוד עבודה זרה, אמר לון אפתי רמשא הוא אשתי ולא אשתי, כל עמא שתו, אלא אם אתון בען אזלון ואתון בצפרא, הדא הוא דכתיב כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם, כל הלילה לא ישן אופיהם, בוקר הוא בוער כאש להבה. בצפרא אתון לגביה, אמר לון כדון אנא ידע דאתון בעון, אלא דאנא דחיל מסנהדרין דידכון דלא יקטלוני, אמרו ליה אנן קטלין לון, כהדא דכתיב כולם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם, רבי לוי אמר הרגום, היך מה דתימר כי ימצא חלל, רבי לא אמר הורידון מגדולתן, יום מלכינו החלו שרים חמת מיין, יום שנעשו בו שרים חולין, מי גרם להם חמת מיין, שהיו להוטין אחר היין. משך ידו את לוצצים, כד הוה מחמי בר נש כשר הוה מייתיב תרין ליצנין, ואמרין ליה אי זה דור חביב מכל הדורות, אמר להן דור המדבר, ואינון אמרין ליה ולא עבדון עכו"ם, והוא אמר לון בגין דחביבין לא איתענשון, והינון אמרין ליה חשי דמלכא בעי מיעבד כן, ולא עוד אלא אינון עבדין חד ודין עבד תרין.
וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן, גסות רוחו של ירבעם היא החליטתו, אמר רבי יוסי בר יעקב במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל, הדא הוא דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו', אמר אנא מיתבעי מיקרי קאים אנא, ואינון אמרין מלכא דאתרא קודם, ואין מיקרי תיניין גנאי הוא לי, ואין לא ניקרוי ביזיון הוא לי, ואין מרפינון אזלון סלקין אינון שבקין יתי אזלין לון גבי רחבעם בן שלמה... מה עשה, עשה שני עגלי זהב וכתב על ליבן והרגוך, אמר כל מלך דיקום יסתכל בהון. אמר רבי הונה הוברו היה הוברו. אמר רב הונה ושחטה שטים העמיקו, שהעמיק ברשע, אמר כל דמפרסם אנא קטיל ליה. אמר רבי אבין בר כהנא אף שבתות וימים טובים מצינו שבדה להם ירבעם מלבו, הדא הוא דכתיב ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה וגו', מלבד כתיב, כמה דאת אמר מלבד שבתות ה'. (עבודה זרה א א)
...והיה שלמה ישן עד ד' שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו... ויש אומרים ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה, רבי חגי בשם רבי יצחק עמד וכנס אלף מתוך שבטו ונכנס והוכיחו, הדא הוא דכתיב כדבר אפרים רתת. אמר לו הקב"ה למה אתה מוכיחו, נשיא הוא בישראל, חייך שאני מטעימך משררותו, ואין אתה יכול לעמוד בה, כיון שנכנס למלכות מיד ויאשם בבעל וימות... (ויקרא יב ד)
...צפון משם החושך יוצא לעולם, וכנגדן שבט דן, למה שהוא החשיך בעולם בעבודת אלילים, שעשה ירבעם שני עגלי זהב, ועבודת אלילים חשך הוא, שנאמר (ישעיה כ"ט) והיה במחשך מעשיהם, וחזר ירבעם על כל ישראל ולא קבלו ממנו אלא שבט דן, שנאמר ואת האחד נתן בדן... (במדבר ב ט)
וכשהקב"ה חפץ אף הידים אינן ברשותו של אדם, אימתי, כשבא עידו הנביא אצל ירבעם... ועצמות אדם ישרפו עליך (מלכים א' י"ג), ולמה מזבח מזבח שני פעמים מזבח שבבית אל ומזבח שבדן, ועצמות אדם, עצמות ירבעם אין כתיב כאן, שחלק כבוד למלכות. מיד אמר ירבעם שוטה הוא זה, אמר לו זה האות הנה המזבח נקרע וגו'... ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו (שם), כשהיה עומד ומקטיר לעכו"ם לא יבשה ידו, וכיון שפשט אותה כנגד הנביא יבשה, מכאן אתה למד שחס הקב"ה על כבוד אותו צדיק יותר מכבודו... (תולדות יב)
...ויען המלך ויאמר אל איש האלקים, חל נא את פני ה' אלקיך וגו' (שם), תרין אמוראין, חד אמר אלקיך ולא אלקי, וחד אמר באיזה פנים קורא אותו אלקי עומד ומקריב לעבודה זרה וקורא אותו אלקי, אף על פי כן ויחל איש האלקים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה, מה הוא כבראשונה, רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי פתח, (משלי כ"ז) אם תכתוש את האויל במכתש וגו' אין את מועיל, מה בראשונה עומד ומקריב לעבודת גלולים, אף בשניה כן... (תשא ו)
אחיה אמר לירבעם אם תשמע וגו' (מלכים א' י"א), ומה בנה לדוד נתן לו מלכות ל"ו שנה על ישראל לו ל"ג ולבנו ג', ואילו זכה ירבעם בן נבט היתה מלכות ישראל מסתיימת בידו לו ל"ג ולבנו ג'... (פרק טו)
...אלה הם העוזבים והחטיאו את הרבים וטמאו את ארץ בצרעת הרוח, שכן כתיב בירבעם (מלכים א' י"א כ"ו) וירבעם בן נבט אפרתי, ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה, למה נקרא שמו ירבעם אמר ביני ובין בני הוא נתן מריבה שעשה את העגל והפריש בני ממני, בן נבט מהו נבט לשון אש, האיש שהביא הנבט והאש על עמיו, ושם אמו צרועה שהביא צרעת הרוח על העם והסב להם ממני, אשה אלמנה, האיש שהושיב את עמי אלמנה, שנאמר איכה היתה כאלמנה, עבד, שעשה לבני עבדים לאומות העולם, לשלמה שהשלימם לשונאיהם כמו שכתוב (ירמיה י"ג י"ט) הגלת שלומים... וזה הדבר וגו' אשר הרים יד במלך שלמה שהרימו ידו במלך מלכי המלכים הקב"ה... (פרק טז)
איש יביא בפריו אלף כסף זה היה ירבעם בן נבט שאמרו לו ישראל מלוך עלינו, אמר להם עני אנכי, אמרו לו הרי כסף וזהב, שנאמר ברעתם ישמחו מלך (הושע ז' ג'). (ישעיה פרק יז)
רבי חיננא בר פפא פתר קרא בירבעם, (מלכים אף י"א) ושניהם לבדם בשדה, שהיה שקול כאחיה השילוני, וישבו שניהם, שישבו לסדור במעשה מרכבה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, אדם שהוא עתיד להעמיד שני עגלים את מגלה לו סדרי המרכבה, אמר להם ועכשיו מהו, אמרו לו צדיק, אמר להן איני דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה השעה. (תהלים ה)
ירבעם בשכר שהשיב דבר לפני המלך שלמה נתנו בידו עשרת השבטים... (פרק כד)
...שכן כתיב בירבעם (מ"א י"א) וירבעם בן נבט אפרתי ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה. למה נקרא שמו ירבעם, אמר ביני ובין בני הוא נתן מריבה שעשה את העגל והפריש בני ממני. בן נבט, מהו נבט לשון אש, האיש שהביא הנבט והאש על עמיו. ושם אמו צרועה, שהביא צרעת הרוח על העם והסב לבם ממני. אשה אלמנה, האיש שהושיב את עמי אלמנה, שנאמר איכה היתה כאלמנה, עבד, שעשה לבני עבדים לאומות העולם. לשלמה, שהשלימם לשונאיהם, כמו שכתוב (ירמיה י"ג) הגלת שלומים... וירם יד במלך וגו' וזה הדבר וגו' שהרימו ידו במלך מלכי המלכים הקב"ה. (מדרש תדשא טז)
אמר רבי יהודה בר אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש, שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה, ומה שהיה לאלקים ליפרע מירבעם וחבריו, כבר פרע מהן באותן שבע שנים, הוי אפילו ירבעם בן נבט וחבריו חיים לימות המשיח, ומי גרם להם להנצל מדינה של גיהנם, קבורת ארץ ישראל, שנאמר וכפר אדמתו עמו. (תהלים קטז, תתעד)
ויאמר יוסף בני הם וגו', הקב"ה רצה להמית ירבעם בקטנותו, והמליצו בעדו המלאכים. אמר הקב"ה אתם רואים ראייה אחת, ואני רואה שתי ראיות. ובירבעם היה ניצוץ קדושה, וזהו שאמר יוסף אשר נתן לי אלקים בזה, כי יעקב ראה ירבעם אמר מי אלה, אינם ראויים לברכה, ויאמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלקים בז"ה, רוצה לומר בזה עצמו שאמרת שאינו ראוי לברכה, יש בו גם כן צירוף קדושה, וזהו שאמר בז"ה דייקא. (בראשית ויחי )
בקש משה להעביר ירבעם מן העולם, והשיב לו הקב"ה רב לך, יש בו ניצוץ קדושה וכו', אמר לו הקב"ה רב לך, כי לא תוכל אתה להעביר ירבעם אלא באותו עת שיקויים ויתא ראשי עם, אז גם כן יתוקן ירבעם ויהיה משיח בן יוסף, כי ראשי תיבות של מלך בהתאסף ראשי עם יחד בהתאחד הוא ירבעם, כי באותו פעם יבא ויתקן בניצוץ הקדושה שלו, ואז יקויים שלם ישלם המבעי"ר אותיות ירבעם. (דברים הברכה)
וירא שלמה - קודם לכן (שהוכיחו), כי עושה מלאכה - זריז, לכל סבל - מסים של מנשה ואפרים, לפי שהיה מאפרים. (מלכים א יא כח)
בחדש השמיני - דרש להם שהוא חודש האסיף ובו ראוי להיות החג. (שם יב לב)
מצאתי און - כח, ומדרש מצאתי שטר חוב שיש לי על ישראל כמו אונו, אמר ירבעם בן נבט מצאתי שטר חוב שכל ישראל עבדים לי, שנאמר ויאמרו הננו לך לעבדים, וכל ממונם לי, כתיב אחריו אנכי ה' אלקיך, גדולה הבאה לאביך יוסף במצרים ממני היתה, ושכחת אנכי ה' אלקיך. (הושע יג ט)
אבל ירבעם בן נבט חטא לפי דעתי, שקצץ לחמש בן חמש (ה' תחתונות מה' עליונות), ועל כן נקרא חברו הגוזל אביו ואמו וכו', ואמרו ז"ל במסכת תענית, אמר רבה האי רדייא דמיא לעגלא וכו' וקאי בין תהומא עילאה לתהומא תתאה, פירוש מלאך הממונה על הגשמים כך שמו. ולפי דעתי לא עשה עגלים לכוונת ענין אלא לצורך המקומות, ואילו היה צריך עוד להניח במקום אחר היה עושה ג' או ד', אך הכוונה היתה לכלול ב' הכחות כדי להפסיק כח הימין מן האמצעי, כי הכח נמשך אל החומר שהצורה נדבקת בו. (האמונה והבטחון פרק ג)
הרים יד - גבה לבו אחרי נבואת אחיה שימלוך. בנה את המילוא - מקום אספת העם, והורע בעיני העם שבנאהו לבת פרעה, או דוד הניח פרצה שאם ימרדו בו יברח דרכה בלא יודעים, ושלמה סתמהו, ואמרו ראו גבהות לבו שבוטח ממרד... (מלכים א יא כו)
והוא מתכסה - אין לו הכרע אם אחיה או ירבעם מתכסה, ומחלוקת רב ולוי, ואמר רב שמואל מסתבר של אחיה, שדרך צדיקים לקרע במחלוקת בית דוד. (שם שם כט)
כי שכם בא כל ישראל - שהיה בשבט אפרים, ונראה שנבואת אחיה נודעה לעם, ורצו למצא עלילה להסב המלוכה אל ירבעם, ולכן לא נאספו לירושלים... (שם יב א)
בית אל - שיעקב אבינו אמר ששם בית אלקים. ובמדרש, שהושיב ברדסיאות על תבור ועל המצפה שלא יעלו לירושלים, וזה שאמר בהושע כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור. לחטאת - תחלה אמר שעושה אותם לשם ה', ואחר כך יצא לחטאת שקבלוהו לאלוה ויצאו לעבודה זרה. עד דן - באו אליו מהקצה האחר, כל כך היו אדוקין בעבודה זרה. (שם שם כט ול)
מקצות העם - מעליונים או מהפחותים, ולרז"ל מהקוצים שבעם. לא היו משבט לוי - שלא עבדו מעולם עבודה זרה... וכשראה ירבעם כך, אמר יקחו מעשרותיהם ואחוזתם במלכותי ויעבדו בירושלים, ולכן הזניחם וגרשם ממלכותו. בחדש השמיני - להרחיקם מירושלים, או אחר ששבו מירושלים יחוגו החג הזה מיראת ירבעם. (שם שם לב)
והשתנית - אם הנביא ינבא עליה ודאי יכירנה, אלא שלא יכירוה העם ולא ידעו אם הנביא יתנבא עליו רעה, פן יהי לו למוקש. (שם יד ב)
...אך אלו האומות כפי אשר קרבו רחקו, ואם לא, הנה ירבעם וסיעתו יותר קרובים אלינו, והיו עובדי אלילים, והם ישראל נמולים שומרי שבת ושאר המצוות, אלא מעט ממה שהביאם צורך ההנהגה לעבור עליהם, והם מודים באלקי ישראל המוציאם ממצרים, ואין לאלה עליהם אלא בהרחקת הצורות...
אמר הכוזרי, צריך שנבדיל בין סיעת ירבעם ובין סיעת אחאב הבדלה גדולה, כי עובדי הבעל הם עובדי עבודה זרה לגמרי, וכן אמר אליהו (מלכים א' י"ח) אם ה' הוא האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. ובהם היו מסופקים החכמים, איך היה אוכל יהושפט מסעודת אחאב, ולא אמרו כזה בסיעת ירבעם, וגם אליהו לא דבר בעבודת העגלים כאשר אמר קנא קנאתי לה' וגו' (שם א' י"ט), כי סיעת ירבעם לה' אלקי ישראל היו כל מעשיהם, ומה שהיה להם מהנביאים היו נביאי ה', ונביאי אחאב נביאי הבעל... ועושי העגל הראשון וסיעת ירבעם ובעלי הבמות ופסל מיכה לא היו מכוונים כלם רק לאלקי ישראל, אך עם עבירה שחייבים עושיה מיתה, כמי שנושא אחותו לצורך או לתאוה, אבל הוא מקיים כל מצוות הנשואים, כאשר ציוה בהם האלקים... (מאמר ד יג ויד)
אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק - על דרך הקבלה הזכיר מדות הגדולה והגבורה, ועל ב' מדות אלו אמר כי שם נגלו אליו האלקים... ולפי שב' מדות אלו מכוונות נגד בית אל, העמיד ירבעם נגדם ב' עגלים, נגד הגדולה כדי למשוך ממנו כחו מן הקו האמצעי, שהוא מכחות ירושלים, וה' נגד הגבורה שיתגבר במלכותו, והעמידם חוץ לירושלים, כדי לעקר המלכות מבית דוד, שהצדק מדת דוד וירושלים עיר הצדק, וזהו חטא עבודה זרה, כי קיצץ בנטיעות והפריד המיוחד, ועל כן קראו לו איש משחית גוזל אביו ואמו, ושגזל מהתפארת והכבוד הכח של מעלה... (בראשית כח יג, ועיין שם עוד)
והבדילו ה' לרעה - בגימטריא: הנה זה ירבעם. (דברים כט כ)
עגלי זהב - ופלא איך שמעו לו לעבור על דברי תורה, ונראה שהיו אוכלים ושותים ושמחים ככתוב בתחילת מלכות שלמה, ולא עסקו בתורה, וראו שנעשו תועבות גדולות בירושלים בימי שלמה, ומזה פרצו חטאים בעם. (מלכים א יב כח)
עגלי זהב - דברי רד"ק והרלב"ג אינם מספיקים, וגם איש האלקים שבא מיהודה ואחיה לא הוכיחום על העגלים כי אם על המזבח שעשה. ונראה שלא עשה העגלים לעבודה זרה ולהשתחוות, אלא סימן למלכותו, כב' העמודים שעשה שלמה בבית המקדש, ועשה העגל ששור הוא סמל בית יוסף, והיה העגל בפתח הבית שעשה למקדש לזבח. ומה שאמר הנה אלהיך ישראל לא על העגלים, אלא שאין ה' רק בירושלים על הכרובים, אלא הוא בכל מקום. (שם יב כח)
מקצות העם - לבטל השרשים שהמלכות מבית דוד והכהונה מזרע אהרן... (שם שם לב)
ויעל - סיפר שהמלך בעצמו העלה רק בבית אל, והקטיר שהיא העבודה המשובחת, והיה מקטיר לה' לפני העגלים שהם נגד מנשה ואפרים, ושתתמיד מלכותו. או הקטיר לעגלים אחר שנהו העם אחריהם. וברז"ל כדעתי, שאמרו בסדר עולם ט"ז שאביה ניגף שחשד את ישראל ואמר ועמכם עגלי הזהב לאלהים. ועשה את העגלים כמו שעשה שלמה הכרובים, שהם גם כן מהמרכבה, וכמו שכנפי הכרובים פרושות למעלה להוריד שפע, כן קרני העגלים. (שם יב לג)
...ושנים הסבו לב חכם כירבעם לעבד עבודה זרה, אהבת השררה פן יסירוהו ממלכותו בירושלים, ומה שנשתרש בחטאו שמשועבד ליצרו הקשה, ומה גם המחטיא את הרבים שאין מספיקין בידו לשוב. (שם יג ו)
וישב ויעש - עתה נתיירא ירבעם וראשי העם מלהקריב ככהנים בבמות פן ישרפו עצמותיהם, ועשה כהנים מקצות - מהגרועים שבעם, ואם כן אם היה פורש מעבודה זרה היה העם פורש עמו, שנתבזתה אצלם. (שם שם לג)
צא ולמד, כי כל הראשונים לא נענשו אלא בשביל הקנאה, ועשרת השבטים לא גלו למצרים אלא בעון "ויקנאו בו אחיו", וסוף סוף נענשו בעשרה הרוגי מלכות, וירבעם שכל חכמי דורו לפניו כעשב השדה, יטרד מן העולם בקנאתו במלכי בית דוד... (חלק ב שער ד)
אחר כך בקש הקב"ה שיהיו רחבעם וירבעם יהודה ואפרים יחדו המלך והמשנה למען סור שמירת הכרובים ולהט החרב מקדם לגן עדן, לקיים שם "והתהלכתי בתוככם" ,כדאיתא בפרק חלק, אלא שלא זכינו נזכה ונחיה ונראה. (מאמר חקור דין חלק ד פרק יז וכן במאמר אם כל חי חלק ג סימן י)
אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלים וכו', דע כי מה שהכניס ירבעם שני עגלים אחד בבית אל ואחד בדן, הוא התחלת חורבן הארץ והתגבר הפכו, הוא כח האומות, וזה כי אף שהיו קודם זה עובדים עבודה זרה, לא היה זה חורבן, עד שהיה ירבעם מעמיד שני עגלים אחד בבית אל ואחד בדן, והיה כונת ירבעם לעשות אלו שתי כחות, כי כחות של עבודה זרה הם כחות חלקים, ורצה ירבעם לעשות רבוי כחות, ולא היה העבודה זרה כדומה שלו, עד שיהיו דומין חס ושלום אל השי"ת שיש בו רבוי כחות, שהוא יתברך הכל, ולכך נתן אחד בבית אל נגד שם א-ל, ולכך נקרא בית אל, והכניס אחד בדן נגד שם אלקים, אשר הוא מדת הדין, ועשה עבודה זרה לקבל כח ימין וכח שמאל, אשר הימין והשמאל הם הכל... ומפני זה כאשר הכניס אחד בבית אל ואחד בדן היה נבנה כרך אחד באטליא של יון, והוא התחלת בנין אטליא של יון, שהיה זה כאשר העמיד שני עגלים, והיה נחשב חורבן הארץ כל הארץ, ולא בחלק אחד רק הכל, כאשר היו אלו שני עגלים שני עבודה זרה נגד הימין ונגד השמאל שהם הכל... ויש לך להבין מה שאמר זו אטליא של יון, שהיא היפך ארץ ישראל הקדושה... (חידושי אגדות שבת נו)
הנה ירבעם בן נבט לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד, הוא מה שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"ב) תפסו הקב"ה בבגדו אמר לו חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, אמר לו בין ישי בראש, אמר לו, אי הכי לא בעינא... (מסילת ישרים פרק יא)
ומלכת בכל אשר תאוה נפשך - תנאי למלכות על העם הוא שימלך קודם על כחות נפשו, ויכניעם תחת השכל. (מלכים א יא לז)
שני עגלי - ולא בנה כדוגמת בית המקדש, שלא היה לו העושר לכך. ואין נראה כמהר"י אברבנאל, דכתיב בדברי הימים י"ג, ועמכם ב' עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים, ועוד. אלא שראה זאת בהיותו במצרים, שהיו ב' שוורים במוף ובית שמש ועבדוהו בחודש הח', וליראי השם אמר, שכמו שה' ישכון על הכרובים המורים על החכמה, כן ישכון על פני שור שבמרכבה המורה על רוב התבואות, והעגל מורה על חופש מעבודה, שפטרם מעול שלמה ומעול עבודת המקדש. אשר העלוך מארץ מצרים - לפטור אתכם מכל עבודה ומס. (שם יב כח)
ויעש כהני במות - בראותו שהעם רוצה לזבח, ויעשה כהנים - והכהנים הלכו לירושלים, או שלא יפתו את העם לעלות לירושלים... (שם שם לא)
ותשב ידו - אז אאמין שעשית מופתים, וגם יראה בזה שעדיין פתוחה לפניו דרך התשובה. (שם יג ו)
אך יש להבין, למה לא נבחר למלך הראשון מזרע יוסף, כמו לעתיד משיח בן יוסף, ונבחר שאול משבט בנימין במקומו. ונראה דהנה מה שירבעם בא לכלל חטא העגלים, אף שהיה אדם גדול מאד, כמו שאמרו בסנהדרין ק"ב שתורתו אין בה שום דופי ועוד, ואם כן יש לתמוה איך אדם גדול כזה יבא לתכלית הקלקול, כמו שכתוב שם... ויש לומר ביוסף נמי כי השתיקה והעדר הדיבור במקום שראוי לדבר נחשבו לו כפגם דיבור וכלשון הרע, וזה עצמו הביאו להביא דבתם רעה אל אביהם בפועל ממש, כי עבירה גוררת עבירה, אף שהכונה לא היתה ללשון הרע, אלא שאביהם יישירם, מכל מקום לצדיק כביר כזה גם זה נחשב לחטא. ולפי זה יש לומר שגם הא דקלקול ירבעם לא ממנו היה, אלא מן הקלקול הקדום של יוסף הצדיק, שלרגלי מעלתו נחשב לקלקול ועבירה, ועדיין לא נתקן לגמרי עד עשרה הרוגי מלכות כידוע. קלקול זה המעט שבשורש שהוא הענין פירוד והבדל... עד שבירבעם שהיה מזרע יוסף משכהו לקלקול גמור ופירוד וקיצוץ בנטיעות... ולפי האמור יש ליתן טעם מה שהמלך הראשון קודם דוד המלך ע"ה לא היה מזרע יוסף, שהיה עלול לחטא... והיה משחית כל הענין של מלכות בית דוד ובנין בית המקדש... (וישב תרע"ז)
ושמענו מרבינו הקדוש זצוקללה"ה, שעבור זה היה לו חן לירבעם בעיני אחיה השילוני, מפני שהיה ירבעם מנוקה מתאוות, וכמו שנאמר בו אפרתי, שמורה על זה, ואחיה היה משילה, שהוא מחלקו של יוסף, וכן באמת יצא ממנו משיח בן יוסף מאביה בן ירבעם, כמו שאמר בזוהר הקדוש בלק, וכמו שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, והראו לו שגם בזה אין תכלית הבירור עוד... (וישב א)
...וגם בירבעם שבא מזרע יוסף היה בו התפשטות מתורה שבעל פה, כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין ק"ב) מלשון הכתוב ושניהם לבדם בשדה, שכל טעמי התורה מגולה להם כשדה, ומאביה בנו יצא משיח בן יוסף... (ויקרא פסח שני ב)
...ומצינו (סנהדרין ק"ג) מנשה היה שונה נ"ה פנים בתורה כהנים, וירבעם ק"ג, ואמרנו שהוא גימטריא של עגל, והיינו שהראה פנים בתורת כהנים שגם בעגל שלו יש עסק עבודה ושלום, וזה המשמאילים... (במדבר ראש חודש תמוז א)