ירושה

(ראה גם: אב-בן, ארץ ישראל-ירושה, בכור, נחלה)

 

כן בנות צלפחד דוברות, נתון תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם, והעברת את נחלת אביהם להם. ואל בני ישראל תדבר לאמר, איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. ואם אין לו בת, ונתתם את נחלתו לאחיו. ואם אין לו אחים, ונתתם את נחלתו לאחי אביו. ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה, והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה. (במדבר כז ז)

והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים, ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהינה להם, ומגרל נחלתינו יגרע... (שם לו ג)

והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר. כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכרה. (דברים כא טז)

ספרי:

והתוודו את חטאתם אשר עשו, ולא על מה שעשה אביו, שאם אמר לו תן לי פיקדון שהפקדתני אצל אביך, והוא אומר לא הפקדת, משביעך אני ואמר אמן, ולאחר מכן נזכר, שומע אני שהוא חייב, תלמוד לומר והתודה אשר חטא עליה, ולא על מה שעשה אביו... (נשא ג)

...מנין שהאב קודם לאחיו בנחלה, היה רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר, הרי הוא אומר והעברתם את נחלתו לבתו, מפני הבת מעביר אתה את האב, ואי אתה מעביר מפני האחים, ומנין שהאב יורש, אמרת קל וחומר, ומה אחים מן האב שאינן באים אלא מכח אב הרי הם יורשים את האב, שאין אחים באים אלא מכח האב, ודין הוא שיורש. ומנין לעשות את בת הבן כבן, אמרת קל וחומר הוא, ומה בנות צלפחד שלא היו אלא לשעה עשה את בת הבן כבן, קל וחומר לדורות. מנין לעשות נקבות כזכרים, הרי אתה דן, הואיל והבנים יורשים ואחי האב יורשים, מה בנים עשה נקיבות כזכרים אף בכל היורשים עשה נקיבות כזכרים, ומה בנים הקדים זכרים לנקיבות, אף בכל היורשים הקדים זכרים לנקיבות, ומה בגואלים עשה בנים כאבותם, אף בכל היורשים נעשה בנים כאבותם. ומנין שהבת יורשת, הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל. אין לי אלא בת, בת הבן מנין, אמרת קל וחומר, ומה בת שהורע כוחה במקום הבן, הרי היא יורשת, בת הבן, בן שיפה כוחו במקום הבן דין הוא שתירש. ומנין שהאיש יורש את אשתו, תלמוד לומר ממשפחתו וירש אותה, דברי רבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, ואומר ולא תיסוב נחלה וגו'... (פנחס קלד)

והיה ביום הנחילו את בניו, ביום מפילים נחלות, ואין מפילים נחלות בלילה. את אשר יהיה לו, מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק... (תצא רטז, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

מותר המת ליורשיו... (שקלים ב ה)

אידך דתנן, המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור, דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין, ואמר ריש לקיש, לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום. ואידך דתנן הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מיתתו האב אינו יכול למכור מפני שנתנן לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב... (יבמות לו א)

החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחים לנחלה, ואם יש שם אב נכסים של אב. הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו, רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב... (שם מ א, וראה שם עוד)

דאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם, בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה, הגדילו יכולין למחות, ורב נחמן דידיה אמר הגדילו אין יכולין למחות, דאם כן מה כח בית דין יפה... (שם סז ב, וראה שם עוד)

דתניא בסדר עולם, אשר ירשו אבותיך וירישתה, ירושה ראשונה ושניה יש להן, ושלישית אין להן... (שם פב ב, וראה עוד ארץ ישראל-ירושה)

יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא, ויתיב רב המנונא וקאמר, כשם שאין הבנים יורשין אלא מן הקרקע, כך אין הבנות ניזונות אלא מן הקרקע, אושו עליה כולי עלמא, דשביק ארעא הוא דירתי ליה בניה, דלא שביק ארעא לא ירתי ליה בניה, אמר ליה רב יוסף ודלמא כתובת בנין דכרין קאמר מר... (כתובות נ ב)

לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב, שהוא תנאי בית דין... (שם נב ב, וראה שם עוד)

...דאמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, וכל שכן מברא לברתא... (שם נג א)

הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך, הרי זה אוכל פירות בחייה, ואם מתה יורשה... (שם פג א, וראה שם עוד)

מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, הראשונה קודמת לשניה, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה, נשא את הראשונה ומתה, נשא שניה ומת הוא, שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה... (שם צ א, וראה שם עוד)

אדמון אומר שבעה, מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשים והבנות נזונות, ובנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים, אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי, אמר רבי גמליאל רואה אני את דברי אדמון. אמר אביי הכי קאמר, בשביל שאני זכר וראוי לעסוק בתורה הפסדתי. אמר ליה רבא מאן דעסיק בתורה ירית, מאן דלא עסיק בתורה לא ירית... (שם קח ב)

האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה, כיצד, מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים על נזירותו ומת, ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא, אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה... איזהו שמגלח על נזירות אביו, מי שהיה הוא ואביו נזירים, והפריש אביו מעות סתומים על נזירותו... (נזיר ל א, וראה שם עוד)

והא אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר... (נזיר סא א)

רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חברו אינו מניח בן ליורשו... (סוטה יא א)

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין... מתו צריך ליטול רשות מן היורשים, אם הלוון בפני בית דין אינו צריך ליטול רשות מן היורשין... (גיטין ל א, וראה שם עוד)

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי, כופין את היורשין וכותבין לה גט שחרור... (שם מ א, וראה שם עוד)

וכדרב כהנא, דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה... (שם עז א)

דתנו רבנן, ועבדך שש שנים, לך ולא ליורש... אמר רבה דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו, שנאמר וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו, מכלל דאית ליה יורשים. גר את העובד כוכבים אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים, דתנן גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים,יכול גר לומר לעובד כוכבים, טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות, טול אתה יין נסך ואני פירות, ואם משבאו לרשות גר אסור. ואי סלקא דעתך דאורייתא, כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל, אלא מדרבנן, גזירה הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו... עובד כוכבים את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים... רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, ודלמא ישראל מומר שאני, אלא מהכא, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה... (קדושין יז ב)

...דאיתמר האחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן, רב אמר בטלה מחלוקת, ושמואל אמר ויתר, ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. רב אמר בטלה מחלוקת, קסבר האחים שחלקו כיורשים הוו, ושמואל אמר ויתר, קסבר האחים שחלקו לקוחות, וכלוקח שלא באחריות... (בבא קמא ט א)

הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם, ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם... אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי, רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי... (שם קיא ב, וראה שם עוד)

...אמר אביי היכי נעביד, לוקמינהו לנכסי בידא דאחתא, דלמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן, נוקמינהו לנכסיה בידא דינוקא, דלמא לא שכיבי סבתא, ואין מורידין קטן לנכסי שבוי, אמר אביי הלכך פלגא יהבינא לה לאחתא, ואידך פלגא מוקמינן ליה אפוטרופא... מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי... אמר ליה פלוג לי, אמר ליה לא ידענא לך, אתא לקמיה דרב חיסדא, אמר ליה שפיר קאמר לך... לסוף אתו סהדי דאחוה הוא, אמר ליה לפלוג לי נמי מפרדיסי ומבוסתני דשתל, אמר ליה שפיר קאמר לך, דתנן הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע... (בבא מציעא לט ב, וראה שם עוד)

תניא רבי יוסי אומר, האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם... אמר רב אשי בההוא הנאה דצייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי. איתמר שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים, רב אמר בטלה מחלוקת, ושמואל אמר מקמצין... (בבא בתרא קו ב, וראה שם עוד)

יש נוחלין ומנחילין, ויש נוחלין ולא מנחילין, לא נוחלין ולא מנחילין... דתנא שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין, יכול יהא קודם לבן, תלמוד לומר הקרוב, קרוב קרוב קודם. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח, מרבה אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה... (שם קח א, וראה שם עוד)

סדר נחלות כך הוא, איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת, כל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת, בת קודמת לאחין, יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין, אחין קודמין לאחי האב, יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב, זה הכלל, כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין, והאב קודם לכל יוצאי ירכו. תנו רבנן בן, אין לי אלא בן, בן הבן או בת הבת או בן בת הבן מנין, תלמוד לומר אין לו, עיין עליו. בת, אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת ובת בן הבת מנין, תלמוד לומר אין לו, עיין עליו. הא כיצד נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן... אמר רב הונא אמר רב כל האומר תירש בת עם בת הבן, אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו, שאינן אלא מעשה צדוקין. דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא, שהיו צדוקין אומרין תירש הבת עם בת הבן, נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם, שוטים מנין זה לכם, ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואומר, ומה בת בנו הבאה מכח בנו תירשנו, בתו הבאה מכחו לא כל שכן, קרא עליו את המקרא הזה אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ... מה לבת בנו שכן יפה כחה במקום האחין, תאמר בבתו שהורע כחה במקום אחין, ונצחום... (בבא בתרא קטו א, וראה שם עוד)

אחד הבן ואחד הבת בנחלה, אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, והבנות נזונות מנכסי האב, ואינן נזונות מנכסי האם... (שם קכב ב, וראה שם עוד)

אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד, רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה, ואם לאו נוטלן משום מתנה... אלא אמר רבא כדשלח רב אחא בר רב עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקה נכסי לך ואחריך לפלוני, אם היה ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום, שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק... הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב... תא שמע דיוסי בן יועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה, הוה ליה עיליתא דדינרי, קם אקדשא, אזיל נסיב בת גאדיל כלילי דינאי מלכא, אולידא דביתהו, זבין לה ביניתא (קרעה), אשכח בה מרגליתא, אמרה ליה לא תמטייה למלכא דשקלי לה מינך בדמי קלילי, זיל אמטייה לגבי גזברי ולא תשיימה את... שמהו בתליסרי עליאתא דדינרי, אמר להו שבע הבו לי, שית הרי הן מקודשות לשמים, עמדו וכתבו יוסף בן יועזר הכניס אחת ובנו הכניס שש... תנו רבנן מעשה באדם אחד שלא היו בניו נוהגין כשורה, עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל, מה עשה יונתן בן עוזיאל מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש... האומר זה בני נאמן, זה אחי אינו נאמן, ויטול עמו בחלקו, מת יחזרו נכסים למקומן, נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו... (שם קלג א, וראה שם עוד)

...אמר אביי ירושה הבאה מאליה שאני... תא שמע, תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל, בן יום אחד אין עובר לא, אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחים מן האב, ודוקא בן יום אחד, אבל עובר לא, מאי טעמא, דהוא מיית ברישא, ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב... מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר, לומר שממעט בחלק בכורה, ודוקא בן יום אחד, אבל עובר לא... בפומבדיתא מתנו הכי, אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים, מאי טעמא, יכיר אמר רחמנא, והא ליתא דיכיר... (שם קמט א)

נפל הבית עליו ועל אשתו, יורשי הבעל אומרים אשה מתה ראשונה ואחר כך מת הבעל, יורשי אשה אומרים בעל מת ראשון ואחר כך מתה אשה, בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן... נפל הבית עליו ועל אמו, אלו ואלו מודין שיחלוקו, אמר רבי עקיבא מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן... שלחו מתם בן שלוה בנכסי אביו בחיי אביו ומת, בנו מוציא מיד הלקוחות, וזו היא שקשה בדיני ממונות... (שם קנח א, וראה שם עוד)

תנו רבנן הרוגי מלכות נכסיהן למלך, הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, רבי יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין... (סנהדרין מח ב, וראה שם עוד)

אמר מר, ואין מושחין מלך בן מלך, מנלן, אמר רב אחא בר יעקב דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו וגו', ירושה היא לכם... (הוריות יא ב)

היורש סומך, תני רב חנניה קמיה דרבא יורש אינו סומך יורש אינו מימר, והא אנן תנן היורש סומך ומביא את נסכיו ומימר, אמר ליה איפכאי... (מנחות צג א, וראה שם עוד)

יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן, בכור לכהן ואינו בכור לנחלה, בכור לנחלה ולכהן, ויש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן... (בכורות מו א, וראה שם עוד)

הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק... ואלו שאינן חוזרים ביובל, הבכורה והיורש את אשתו... רבי יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה מהן את הדמים. מאי טעמא דרבי מאיר, מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל, מתנה וירושה לא, והני מירושה ירושה, דמתנה מתנה, בכור לתת לו פי שנים, מתנה קריה רחמנא, והיורש את אשתו, ירושת הבעל דאורייתא... והכא במאי עסקינן כגון שהורישתו בית הקברות, ומשום פגם משפחה אמור רבנן לשקול דמי וליהדר... (שם נא ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

רבי אבהו בשם רבי יוחנן היורש מביא ואינו קורא, מה נן קיימין, אם יורש בחיי אביו, שלוחו הוא, ואם לאחר מיתת אביו שלו הן, אלא כי נן קיימין כשהיה אביו חולה או מסוכן... רבי שמעון בן לקיש כדעתיה דאמר אין אדם יורש את אשתו דבר תורה. (בכורים ד א)

רבנין דרבי יוסטינה בעון קומי רבי יוחנן דברי חכמים מתה מי יורשה, אלין אחיה יורשין אותה, רבי ירמיה בעא קומי רבי אבהו כתיב אם יהיה היובל לבני ישראל, בשעה שהיובל נוהג הנחלות חוזרות, ובשעה שאין היובל נוהג אין הנחלות חוזרות, אדרבה אתא מימר לך אפילו בשעה שהיובל נוהג והנחלות חוזרות ירושת תורה אינה חוזרת... (כתובות נב ב, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא הקדום:

ובנים לא היו להם, רבי יעקב בר אביי בשם רבי אחא אמר אילו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר שכל הקודם לנחלה קודם לכבוד, ובלבד שיהא נוהג במנהג אבותיו. (אחרי ט)

מדרש הגדול:

לחקת משפט - מכאן אמרו כל תנאי שבממון קיים חוץ מתנאי שבירושה, שנאמר  לחקת משפט. (במדבר כז יא)

למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, מגיד שהמלכות ירושה לבנים, וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה... יכול אפילו רשעים תלמוד לומר הוא, מה הוא כשר אף בניו כשרים. וכשם שהמלכות ירושה לבנים, כך כהונה גדולה ירושה לבנים, והוא הדין לכל השררות וכל המנויין שבישראל, שהן ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, יכול אפילו בזמן שאינו ממלא מקומו שלאביו, תלמוד לומר תחתיו מבניו, בזמן שהוא ממלא מקומו שלאביו. היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, לא היה ממלא ביראה אף על פי שהוא ממלא בחכמה, אין ממנין אותו למנוי שבישראל. (דברים יח כ)

ילקוט ראובני:

למה הבכור נוטל פי שנים, לפי שהעבודה בבכורות, ולא היה להם חלק כדי שיהיו זריזים בעבודה, וכשחטאו בעגל נטלו מהם העבודה ונתנה ללוים, ונתן להם חלקם וחלק לוים כדי לרצותם, לפי שעלו לא ירדו, אלא אם כן נמצא בם עבירה, ולכן ניתן להם הכפל. (תצא)

רש"י:

ואם יהיה היובל - כלומר אין זו מכירה שחוזרת ביובל, שהירושה אינה חוזרת, ואפילו יהיה היובל לא תחזור הנחלה לשבטו... (במדבר לו ד)

אבן עזרא:

ובן אין לו - מכאן שהבן יורש. לאחיו - מאב או מאם. (במדבר כז ח וט)

אח נפשע - הגורל יפריד בריב אפילו בין אחים נפשעים, שרוב התגרות על נחלה. (משלי יח יט)

רמב"ן:

קבלו רבותינו כי האב יורש את בנו כאשר אין למת זרע, והכתוב לא הזכיר זה, והטעם כי במשפטי הירושה כל מנחיל נוחל, כי הקורבה שוה, וכיון שאמר הכתוב שהבן יורש את אביו גם האב יורש את הבן, ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו, לא בצדדין, אם כן ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש נחלה, שהאב יורש בקבר, וממנו תבא לאחים, אבל לא רצה לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו, כי דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים, ואולי לא היה זה בבאי הארץ שינחיל האב את הבן. וטעם והיתה לבני ישראל לחוקת משפט, שיהיה המשפט הזה לדורות, לא בנחלת הארץ עתה בלבד... (במדבר כז ט)

משנה תורה:

התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל, ואף על פי שירושת הבעל מדברי סופרים, עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וכל תנאי שבירושה בטל, ואף על פי שהוא ממון, שנאמר בה לחוקת משפט... (אישות יב ט)

הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו, ומאימתי יזכה בירושתה, משתצא מרשות האב, ואף על פי שעדיין לא נכנסה לחופה, והואיל ונעשית ברשות בעלה יירשנה... הנושא את האשה שהיא אסורה לו, הואיל ויש לו בה קידושין אם מתה תחתיו יירשנה, וכן הנושא את הקטנה, אף על פי שאין קידושיה קידושין גמורים, אם מתה תחתיו יירשנה... (שם כב א, וראה שם עוד)

האומר לבנו הרי את אסור בהנייתי, או שנשבע שלא יהנה בו, אם מת יירשנו, שזה כאומר נכסי עליך אסורין. אסר עליו הנייתו ופירש בין בחיי בין במותי, אם מת לא יירשנו, שזה כמי שאמר לו נכסים אלו אסורין עליך. אסר בנו בהנייתו, ואמר אם יהיה בן בני זה תלמיד חכם יקנה בני זה נכסי כדי להקנותן לבנו, הרי זה מותר, ויהיה הבן אסור בנכסי האב, ובן הבן מותר בהן אם יהיה תלמיד חכם, כמו שהתנה. זה הבן האסור בירושת אביו אם נתן ירושת אביו לאחיו או לבניו הרי זה מותר, וכן אם פרעם בחובו או בכתובת אשתו, וצריך להודיען... (נדרים ה ו, וראה שם עוד)

האחין שחלקו כלקוחות הן, ומחזירין זה לזה חלקו ביובל, לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה. וכן הבכור והמייבם אשת אחיו מחזיר ביובל חלק שנטל, ונוטל החלק שכנגדו. אבל היורש את אשתו אף על פי שירושת הבעל מדבריהם עשו חזוק לדבריהם כשל תורה, ואינו מחזיר ביובל, ואם ירש ממנה בית הקברות יחזיר לבני משפחה משום פגם משפחה ויתנו לו דמיה, ומנכין לו דמי קבר אשתו, שהרי חייב בקבורתה. (שמטה יא כ)

כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה, שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל... משיח מלחמה אין בנו מתמנה תחתיו לעולם, אלא הרי הוא כשאר הכהנים... (כלי מקדש ד כ)

שכיב מרע שאמר פלוני יירשני הרי זה יורש אותו לבדו, ולא יירשוהו שאר הבנים, וכן אם אמר על בת בין הבנות או אח בין האחין או שאר קרובי יורשין דבריו קיימין. אבל אם הבריא אין דבריו קיימין... (זכיה ומתנה יב א, וראה שם עוד)

סדר נחלות כך הוא, מי שמת יירשוהו בניו, והם קודמין לכל, והזכרים קודמין לנקבות. בכל מקום אין לנקבה עם הזכר ירושה. אם אין לו בנים יירשנו אביו, ואין האם יורשת את בניה, ודבר זה מפי הקבלה. וכל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין... אפילו בת בת בת בנו עד סוף העולם היא תירש את הכל. לא נמצא לו זרע בן חוזרין אצל הבת... לא נמצא לה זרע בת חוזר הירושה לאביו, לא היה אביו קיים מעיינין על זרע האב שהן אחי המת...

מי שהיו לו שני בנים ומתו שני בניו בחייו, והניח הבן האחד שלשה בנים והניח הבן השני בת אחת, ואחר כך מת הזקן, נמצאו שלשת בני בניו יורשין חצי הנחלה, ובת בנו יורשת החצי, שכל אחד ואחד מהן יורש חלק אביו. ועל דרך זו חולקין בני האחים ובני אחי האב עד ראש הדורות.

משפחת האם אינה קרויה משפחה, ואין ירושה אלא למשפחת האב, לכך האחים מן האם אין יורשין זה את זה, ואחין מן האב יורשין זה את זה, ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד, או אחיו מאביו ומאמו. כל הקרובין בעבירה יורשין ככשרים, כיצד, כגון שהיה לו בן ממזר או אח ממזר, הרי אלו כשאר בנים וכשאר האחים לנחלה, אבל בנו מן השפחה או מן הנכרית אינו בן לדבר מן הדברים ואינו יורש כלל.

האשה אינה יורשת את בעלה כלל, והבעל יורש את כל נכסי אשתו מדברי סופרים, והוא קודם לכל בירושתה, אף על פי שהיא אסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול... ואף על פי שהיא קטנה, ואף על פי שהבעל חרש הוא יורש את אשתו...

בעל שמתה אשתו, ואחר כך מת אביה או אחיה או אחד מן המורישין אותה, אין הבעל יורש אותן, אלא יורש אותה זרעה אם היה לה זרע, או תחזור הירושה למשפחת בית אביה, שאין הבעל יורש נכסין הראויין לבא לאחר מכאן, אלא לנכסים שכבר באו לירושה קודם שתמות. וכן אין הבעל יורש את אשתו והוא בקבר כשאר היורשין של משפחת האב, כיצד, בעל שמת ואחר כך מתה אשתו, אין אומרים הואיל והבעל היה קודם לכל אדם בירושתה, כך יורשי הבעל יקדמו לשאר יורשי האשה, אלא יורשי האשה ממשפחת בית אביה הם היורשים אותה אם מתה אחר בעלה. וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו. כיצד, מי שמת ואחר כך מתה אמו, אין אומרין הואיל ואילו היה הבן קיים היה קודם אף יורשין של בן קודמין ליורשיה של אשה זו, ונמצאו אחיו מאביו יורשין את אמו של זה אחר מותו של זה, אלא זרע בנה הוא שיירשנה אם היה לו זרע, ואם אין לו זרע תחזור ירושתה למשפחת בית אביה... (נחלות א א, וראה שם עוד)

הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו, שנאמר לתת לו פי שנים... (שם פרק ב א, וראה כל הפרק ופרק ג)

מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן, והיה נוהג בו מנהג בנים או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו, אם תלמיד חכם הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצות, הרי זה יירשנו, ואף על פי כן אינו נושא בת ישראל, עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואחר כך ילדה... 

כל היורשין יורשין בחזקה, כיצד, עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו, אף על פי שאינן עדי יחוס ולא ידעו אמיתת היוחסין הרי אלו יורשין בעדות זו. יעקב שמת והניח ראובן ושמעון ולא הוחזק לו בן אלא שניהם, תפס ראובן לוי מן השוק, ואמר גם זה אחינו הוא, ושמעון אומר איני יודע, הרי שמעון נוטל חצי הממון וראובן שליש, שהרי הודה שהם שלשה אחים, ולוי נוטל שתות... (שם פרק ד ו והלאה, וראה שם עוד)

 זה הכלל ביורשין, כל שני יורשין שאחד מהן יורש ודאי והשני ספק, אין לספק כלום, ואם היו שניהם ספק שמא זהו היורש או שמא זה היורש, חולקין בשוה...

כבר ביארנו בהלכות אישות דין הבנות עם הבנים במזונותיהן ובפרנסתן, ושם ביארנו שהמזונות מתנאי כתובה, בזמן שהנכסים מרובין אין לבנות אלא מזונותיהן, והבנים יירשו הכל, ויתפרנסו הבנות בעישור נכסים, כדי שינשאו בו לבעליהן, ובזמן שהנכסים מועטין אין לבנים כלום, אלא הכל למזון הבנות... (שם פרק ה א, וראה שם עוד)

אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש, אף על פי שזה ממון הוא, לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט, לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה, בין שצוה והוא בריא, בין שהיה שכיב מרע, בין על פה בין בכתב אינו מועיל, לפיכך האומר איש פלוני בני בכורי לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום... אבל היו לו יורשין רבים, כגון בנים רבים או אחים או בנות, ואמר כשהוא שכיב מרע פלוני אחי יירשני מכלל אחי, או בתי פלונית תירשני מכלל בנותי, דבריו קיימין, בין שאמר על פה בין שכתב בכתב, אבל אם אמר פלוני בני יירשני לבדו, אם אמר על פה דבריו קיימין, אבל אם כתב כל נכסיו לבנו לא עשהו אלא אפוטרופוס... אמר פלוני בני יירש חצי נכסיי ושאר בני החצי דבריו קיימין. אבל אם אמר הבכור יירש כפשוט, או שאמר לא יירש פי שנים עם אחיו לא אמר כלום... ואם היה בריא אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר היורשין.

במה דברים אמורים כשאמר בלשון ירושה, אבל אם נתן מתנה דבריו קיימין... ירושת הבעל, אף על פי שהיא מדבריהם עשו חזוק לדבריהם כשל תורה, ואין התנאי מועיל בה אלא אם כן התנה עמה כשהיא ארוסה.

העכו"ם יורש את אביו דבר תורה, אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו לפי מנהגם. והגר אינו יורש את אביו העכו"ם, אלא מדבריהם תקנו לו שיירש כשהיה שמא יחזור למרדו. ויראה לי שתנאי מועיל בירושה זו, הואיל ואין העכו"ם מחוייב לעמוד בתקנת חכמים, ואין העכו"ם יורש את אביו הגר, ולא גר יורש את גר לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשין, אף על פי שאין היורשין נוהגין כשורה, אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזכו האחרים בכל מה שנתן להן. מדת חסידות היא שלא יעיד אדם חסיד בצוואה שמעבירין בו הירושה מן היורש, אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה. ישראל שהמיר יורש את קרוביו הישראלים כשהיה, ואם ראו בית דין לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש כדי שלא לחזק את ידיהם, הרשות בידן. ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהן המומר להן, וכן המנהג תמיד במערב.

צוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו אפילו בדבר מועט, שלא יבואו לידי תחרות וקנאה. (שם פרק ו א והלאה)

אין היורשין יורשין עד שיביאו ראיה ברורה שמת מורישן, אבל אם שמעו בו שמת או שבאו עכו"ם משיחין לפי תומן, אף על פי שמשיאין את אשתו על פיהם ונוטלת כתובתה, אין היורשין נוחלין על פיהם... מי שטבע במים שאין להם סוף, ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו, אף על פי שאין משיאין את אשתו לכתחלה, הרי היורשין נוחלין על פיהם, וכן אם באו עדים שראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים... בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה בעדות זו, אף על פי שאין משיאין את אשתו, שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת, אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה, והעידו שראו אותן הדברים ואבד זכרו, ואחר כך נשמע שמת, הרי אלו נוחלים על פיהן.

שבוי שנשבה ושמעו שמת וירדו יורשיו לנחלה ויחלקו אותה ביניהם, אין מוציאין אותה מידן, וכן הבורח מחמת סכנה. אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת, וירדו יורשיו לנכסיו וחלקום, מוציאין מידן עד שיביאו ראיה שמת מורישן... (שם פרק ז א, וראה שם עוד)

האחין שעדיין לא חלקו ירושת אביהן אלא כולן משתמשין ביחד במה שהניח להן הרי הן כשותפין לכל דבר... היו היורשין גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע. אמרו ראו מה שהניח לנו אבא, והרי אנו עושין ואוכלין, השבח של משביח, והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח... 

אחד מן האחין שלקח מעות ועשה בהן סחורה, אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת הרי השכר שלו, שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו. אחד מן האחין שמינהו המלך גבאי או סופר שמכניס ומוציא בממון המלך וכן כל יוצא בזה מעבודת המלכים, אם מחמת אביהן מינהו כגון שהיה אביהן ידוע בדבר זה, ואמר נעמיד תחתיו בנו כדי לעשות חסד עם היתומים, הפרס שיטול וכל השכר שישתכר בעבודה לכל האחין... ואם מחמת עצמו מינהו הרי זה לעצמו...

אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית וקנה עבדים בשמו לבדו, הלוה לאחרים והיה שטר החוב בשמו לבדו... עליו להביא ראיה שנפלה לו ירושה אחרת או מצא מציאה או זכה במתנה... אבל אם היו חלוקין בעיסתן שמא מעיסתו קימץ, ועל האחין להביא ראיה שהן משל אמצע...

אחד מן האחים שנטל מאתים זוז ללמוד תורה או ללמוד אומנות, יכולין האחין לומר לו אם אין אתה אצלנו אין לך מזונות אלא לפי ברכת הבית, שאין הוצאת מזונות האחד לבדו, כהוצאת מזונותיו בין רבים.

מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסים פרנסת הקטנים ולא הקטנים נזונים מזונות הגדולים, אלא חולקים בשוה... גדול האחין שהיה לובש ומתכסה מלבושין נאים, אם יש לאחים הנאה ממנו כדי שיהיו דבריו נשמעין הרי זה לובש מתפיסת הבית. (שם פרק י א והלאה, וראה שם עוד)

שני אחים שחלקו, ובא להן אח ממדינת הים, וכן שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן, אפילו נטל זה קרקע וזה כספים בטלה מחלוקת, וחוזרין וחולקין השאר בשוה. מי שציוה בשעת מיתתו שיתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו, וחלקו האחין ולא נתנו לפלוני כלום, הרי המחלוקת בטלה... האחין שחלקו שמין מה שעליהן, אבל מה שעל בניהן ובנותיהן שקנו להן מתפיסת הבית אין שמין, וכן מה שעל נשותיהן. במה דברים אמורים בבגדי חול, אבל בבגדי שבת ומועד שמין מה שעליהן.

מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתן קטנים, ורצו לחלוק בנכסי אביהן כדי שיטולו הגדולים חלקן, מעמידין בית דין אפוטרופוס לקטנים ובורר להן החלק היפה, ואם הגדילו אינן יכולין למחות, שהרי על פי בית דין חלקו להם, ואם טעו בית דין בשומא יכולין למחות, וחולקין חלוקה אחרת אחר שהגדילו... קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד והולך בדרך רעה אין בית דין מונעין ממנו ממונו, ואין מעמידין לו אפוטרופוס, אלא אם כן ציוה אביו או מורישו שלא יתנו לו אלא אם כן יהיה כשר ומצליח, או שלא יתנו לו עד זמן מרובה. השוטה והחרש הרי הן כקטנים ומעמידין להן אפוטרופוס. (שם פרק י א והלאה, וראה שם עוד)

הנחלות כדינין, שנאמר בהן לחוקת משפט, לפיכך אין מפילין נחלות בלילה. (סנהדרין ג ה)

בן סורר ומורה הרי הוא ככל הרוגי בית דין שממונם ליורשיהן, שאף על פי שאביו גרם לו סקילה, הרי הוא יורש כל נכסיו. (ממרים ז יד)

ספר חסידים:

אדם שיודע שבניו בני מריבה לא יגרום שיבואו לידי מחלוקת בעבור הירושה, יחלוק בחייו וימנה אפוטרופוס על שלו בפני עדים, כדי שיהיה שלום לאפוטרופוס ולזרעו, וכתיב עליו ועל כיוצא בו (משלי י"ד ל"ב) "וחוסה במותו צדיק"... (תקסט)

כשיקרבו ימי האדם למות יצוה לפני עדים, ואפילו לאביו לא יאמין, כל שכן לבניו ולאשתו. ואם יודע שאביו אינו נאמן לא יעזוב ביד אביו רק ביד ירא שמים נאמן, שאם לא כן אתה פושע וקשה יותר מן הגזלן, שזה אחר מיתה אין תשובה ואין כפרה... מצוה לקיים דברי המת, והוא כשמצוה ממון... או שציוהו הנה ממון גדול אתה יורש שהוא ממוני, אל תעשה טובה באותו ממון ואל תתן צדקה, ואל תהנה אלא אתה לבדך, מוטב שיאמר הבן, תן אבי לאחרים כיון שאין הנאה להקב"ה ממנו, או תן לי רשות לעשות רצוני וגם אני אהנה ממנו... (תשיח ותשכ)

צדיק אחד היה רגיל להתפלל בראש השנה וביום הכפורים כי הצבור בחרו בו לפי שהיה צדיק, ובסוף ימיו לא רצה להתפלל, אמר להם אם אתפלל ואמות יאמר בני אני רוצה להתפלל תחת אבי, ואני חפץ שבימי יתפלל אדם הגון... אבל מצוות אינן ירושה, אלא הזקן הצדיק בעיר הוא יקשור ספר תורה ולא אחר... (תשנז)

אין יכולים מדין תורה לקבע מקום בבית הכנסת לירשו... ומה שיושבים במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת... (תתיא)

ספר החינוך:

שנצטוינו בדיני נחלות, כלומר שמצוה עלינו לעשות ולדון בענין הנחלה כאשר דנה התורה עליה, שנאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו', ואל תחשב שאמרו בזה שהמצוה היא שנעשה בענין הנחלה כאשר דנה התורה עליה, שירצה לומר שיהיה האדם מצוה מהא-ל לתת מה שיש לו ליורשו על כל פנים, כי הא-ל ב"ה לא רצה להוציא נכסי האדם מרשותו שלא לעשות מהם כל חפצו בשביל יורשו כל עוד נשמתו בו, כמו שיחשבו חכמי האומות. אבל הודיענו שזכות היורש קשורה בנכסי המוריש, ובהסתלק כח המוריש מן הנכסים במותו, מיד נופלת עליהם זכות היורש, כענין השתלשלות היצירות שרצה היוצר ב"ה זה אחר זה מבלי הפסק. ורבותינו ז"ל קראו לזכות החזקה שיש ליורש בנכסי מורישו בלשון משמוש, כלומר שזכות היורש במוריש כאילו הגופים דבוקים זה בזה, שכל היוצא מן האחד נופל על השני. ומפני כן אמרו ז"ל שאם ציוה ואמר המוריש אל יירשני בני, או בני פלוני לא יירש עם אחיו וכדומה, אין בדבריו ממש, שאין בידו לעקר דבר הא-ל, אבל יכול ליתנם לכל מי שירצה ולעשות בהם כל חפצת נפשו, ואפילו לאבדם בכל לשון, חוץ מזה של ירושה, לפי שזה הדבור כנגד דברו של מקום וגזירתו... רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, פירוש אם אמר על בן בין הבנים או על בת בין הבנות שיירשנו אחד מהם לבדו, דבריו קיימין, ודריש ליה בגמרא מדכתיב והיה ביום הנחילו את בניו, שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל מי שירצה מן הראויין לירש, ונפסקה שם הלכה כרבי יוחנן לגבי פשוטין, אבל לא לגבי בכור, שאין כח באב לעקר ירושה מן הבכור בענין זה... 

משרשי המצוה כדי שידע האדם ויתבונן כי העולם ביד אדון משגיח על כל בריותיו, וברצונו וחפצו הטוב זוכה כל אחד ואחד מבני העולם בחלק הנכסים שהוא משיג בעולמו, ומתנתו ב"ה מבורכת שתמשך לאשר יתננה לו, אם לא כי מחטא הקדמוני נקנסה מיתה בעולם, ומפני סלוק גופו, אינו להיות הפסק למתנת הא-ל המבורכת, אבל תתפשט מאליה בגוף המשתלשל ממנו, שזהו בנו או בתו, ואם בעונו ימות ובן אין לו, ראויה ברכת השם שתשוב אל הקרוב אליו, כי זאת הברכה שזכה בה, או זכותו גרמה לו או זכות אבותיו, או עם הקרובים לו יותר, למד כשרון המעשה שזכה עמו לנכסים, ולכן ראויים הקרובים שסייעו אותו לזכות להיות קודמין בהם לכל אדם... (פנחס מצוה ת, וראה שם עוד)

הרקאנטי:

ואל בני ישראל תדבר לאמר וגו', כבר הודעתיך כי אפילו מצוות הדינין והנחלות תלויין במרכבה עליונה, ומשם השתלשלותם ואצילותם, וידעת כי תפארת ישראל ושכינת עוזו נקראים בן ובת ויורשים נחלת החכמה והבינה הנקראים אב ואם בסוד ארבע אותיות של שם הגדול הרומז לאב ואם ובן ובת ולפי זה תוכל להבין כי הבן קודם לבת בירושת אביו ואמו, והוא חייב לזון הבת מנכסי אביו, כמו שאמרו רז"ל הבנים ירשו והבנות יזונו... (פנחס דף עט, ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

...אבל פעולות האדם בידו ורשותו אין עליו מכריח או מעכב, ועם כל זה לא יוכל לכפור בשום פנים שלא יהיו לאדם הכנות נמשכות אחר המזג לקצת מדות טובות או רעות, ואלו תכונות נפשיות נמשכות ומשתלשלות מאבות לבנים, לפי שהם טבעיות נמשכות אחר המזג לתת הכנה, ואם לא יכריחו. ולזה מאשר היו בני כנען מוטבעים בתכונות רעות, היו בוחרים האבות להתרחק מהם ולהתדבק במי שיראנו מוטבע באותן תכונות הרעות, גם כי היה עובד עבודה זרה, לפי שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם, והם כמו חולי הגוף הנקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים, לפי שמצוות ועבירות התורה על שני פנים, מהם יעשו רושם בנפש והגוף יחד, ומהם שלא יעשו רושם רק בנפש לבד, והרושם ההוא שיהיה בנפש לבד, הרושם ההוא עם היותו מזיק מאד לא יתעבר לבנים, כי אין לנפשות יחס וקורבה. אבל אותן שירשמו וישנו לרע הנפש והגוף, בהכרח יעבר רשומם אל המשתלשל מהם... (דרוש ה)

רמ"ע מפאנו:

ומלתא אגב אורחין מבעי לן למנדע דאף על גב דתניא בספרי בפרשת המלך שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם ובתורת כהנים יליף מדכתיב גבי כהן גדול ואשר ימלא את ידו דבעי ממלא מקום אבותיו, ובפרק הנושא מוכח דסגי ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה, הני מילי בכתר כהונה וכתר מלכות וכל דדמי ליה, כגון שררותא דמתא, אבל גבי נשיא ואב בית דין כיון שכתר תורה מונח בקרן זוית הרוצה יבא ויטול אין הדבר כן מדין התורה, לפיכך לא מצינו בנשיאים הראשונים שיהיו מנחילים כתריהם לבניהם אלא מהלל ואילך... ואפשר שכיון שקלקלו עבדי חשמונאי בבית שני ועמדו הורדוס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות שאינה הוגנת התקינו בית דין שיהא כתר תורה משלים לכתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יט)

והנה דרך הכתוב לקרא נחלה הנמשכת ביושר כנחלי מים למשפחותם לבית אבותם, והראשון הזוכה בה לו ולדורותיו יקרא מתנחל, כי הוא עושה עצמו נחל נובע לזכות ליוצאי חלציו או לקודמים אליו להנחיל לבניהם בקו ישר, שכן נחלה למפרע ממשמשת והולכת עד ראובן... וירושה היא הבאה ממקום אחר, כגון הבן את אמו והאיש את אשתו... (שם שם פרק כח)

ספורנו:

לא יוכל לבכר - בשביל האהובה, אבל מסבת רשעותו ראוי להעביר, כביש נוחלין, וכן נראה שעשה יעקב, כאמרו ובחללו וכו' ניתנה בכורתו לבני יוסף. (דברים כא טז)

הכתב והקבלה:

לא יירש - נחלה היא של רבים יחד, וירושה היא הנופלת או לאחד או לעם ולמין אחד. ואמרה שישמעאל פרא אדם ויירש הכל מבלי להשאיר דבר ליצחק. ונראה שיירש מלשון ראש, שלא רצתה שיהיה לו התחברות ויהיה לראש ליצחק, כפי שהתנהג עד עתה. (בראשית כא י)

על פני - נגד רצון, ואף על פי שהאומר לא אירש לא אמר כלום, ואפילו קנו מידו (עיין מ"מ אישות כ"ג ה', וא"הע צ"ב), שאני בכור שיכול למחול בכורתו (עיין קצו"הח לזה, ונתיבות רע"ח)... (דברים כא טז)

מלבי"ם:

לא תבורך - כמו שאמרו חז"ל על מעות ירושה ומציאה שאין בהם ברכה, וכל שכן ירושה קודם הזמן. (משלי כ כא)

הירושה מציינת הורקת הקנין מרשות המוריש לרשות היורש, ויוצא מרשות זה לרשות אחר, עד שהמוריש יורש ונשאר בלא קנין זה והורישו לאחרים, ומציין אף דבר שלא בא בנחלה מאבותיו, כמו וירשת את הארץ, שאינו מאבות לבנים, ומזה בא בהפעיל 'הוריש' על הגירוש והטירוד שיוריש בעלים הראשונים מקניניהם שהיה להם. (הכרמל)

רש"ר הירש:

העולם מושתת על יחס הבנים להוריהם, כל זמן שהבנים רואים בהורים את שומרי הפקדון האלוקי ומחשיבים בהם את הרוחני ולא את הגשמי יכולה האנושות לשגשג... אם הדור הצעיר רואה רק את הצד החמרי של ההורים נעלמת ממנו היראה, והגזע נכרת. הדור הצעיר רואה את עצמו כיורש הדור הזקן ההולך ותש, הוא מסיגו הצדה ויורשו, מלשון גרש. היחס היהודי בין הדורות הוא זה של נחלה-זרימה, הדור הזקן מעביר את כחותיו לדור הצעיר, מקור הכח הוא למעלה, כי הדור הזקן מעביר, כתפקיד רוחני, את האמצעים הנחוצים לדור הצעיר. במקום "ירושה" אין הדור הצעיר מקבל מהדור הזקן, ואם כן עליו להתחיל הכל מחדש, ואין התפתחות עקבית לקראת העתיד... (בראשית ט כב)

כי אירשנה - ...הפועל ירש כולל במשמעותו גוון של פעילות עצמאית. משום כך, הוראת ירש היא לעתים לכבוש, ואכן, במשמעות זו הוא נזכר בכיבוש הארץ, "ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש וגו'" (דברים א' כ"א), ובכן כאן נאמר לאברהם אתן לך את הארץ הזאת למען תירשנה דרך כיבוש... (שם טו ח)

תורישמו ידי - ירש פירושו לדחוק ולהוציא החוצה, הן את הבעל מאחוזתו, הן את האחוזה מידי הבעל... ומכאן גם תירוש, מיץ הענבים הנסחט מן הפרי. גם בנין הפעיל של הפעל ירש בא בכתובים הן לגבי האדם הן לגבי הדבר... (שמות טו ט)

אשר ינחילך ה' - אל תראה את עצמך כיורש הגוים, ירושה היא מצד היורש, ונחלה מצד המנחיל, והארץ היא לך נחלת ה'. (דברים יט ג)

העמק דבר:

והעברתם - ללמדנו שיש לבית דין איזה כח להעביר וליתן כמו שיש ביד האב... (במדבר כז ח)

חכמה ומוסר:

הנה תמיד אנו אומרים האב מנחיל את בנו מה שהוא אוהב, הוא אוהב כסף ועונג גופני, מנחיל לבנו כסף ועונג, וכענין שאמר כנען לבניו אהבו את הגזל אהבו את הזימה. החכם המתענג בחכמה מנחיל לבניו חכמה ועונג המעלות...(חלק א קסב)

שעורי דעת:

ובזה יובן לנו, שכל דבר טוב שנעשה בזמן מהזמנים נשמר וקיים לדורות, זכותו תעמוד לכלל עמנו בעת צרתו, ופרי ברכה נמצא בכל המעשים והפעולות שנעשו במשך הדורות שקדמו לנו, ואף שאין אנו רואים ואין אנו מכירים בזה, הם ישמרו וינצרו אותנו. ועל כן אין תימה אם אפשר שבדורנו נצפה לגאולה, בעת שדורות הראשונים, שהיו טובים וזכים ממנו לא זכו להגאל. כי הנה כל רחש טוב, אף היותר קל, לא יחלוף ולא יעבר חנם, ומכל שכן האמונה וההכרה בצדקת ה' שמשתקפות ונראות בכל דור ודור, שנשארות ומתמשכות משפיעות ופועלות בכל היקום לדורות וקיימות לעד... ויבואר לנו בזה ענין זכות אבות, שאין זאת רק שבשביל הטובות והזכויות שנעשו ונפעלו על ידי האבות הקדושים יזכו הבנים, אף שאין להם שום יחס וקשר לאותו הטוב, אלא לפי האמת זכותם וצדקתם של האבות חיה ופועלת בבנים וזכותם תלויה בהם...

והנה ענין זה של מסירת זכות האבות לבנים, יסוד ושרש יש לו בכללי ירושה, ישנם הרבה דברים שאי אפשר למסרם על ידי מתנה ואף לא במכירה, אלא על ידי מורשת אבות. במתנה ובמכירה נמסר החפץ מרשות זה לרשות אחר, מה שאין כן בירושה, ברא כרעא דאבוה, הרשות והבעלות של האב נמשכת ונמצאת בבנו, כמו שמצינו בספרים הקדושים שנפש האב מתלבשת בנפש הבן, והיא חיה בו, רק שורש נשמתו, העיקר שבו, נמצא למעלה, אבל חלקיו התחתונים נמצאים כאן, והוא יודע ומרגיש כל מה שמתהוה ומתרחש עמו פה, אף שהבן לא יחוש ולא ירגיש, כמו שראש האדם יודע ומרגיש מכל אברי הגוף, ורגלו או ידו לא תרגישנה משאר האברים... 

כן יבוארו דברי רז"ל על הכתוב ונתתי לך ולזרעך אחריך וכו', כל המניח בן צדיק כאילו לא מת, היינו אם הוא מניח בן צדיק, שנפשו תתלבש בו, הרי כל מה שבנו רוכש וזוכה, יזכה בזה גם אביו... (חלק א עמוד רד, זכות אבות)

מכתב מאליהו:

תלה תולדות יעקב ביוסף, כבר ביארנו גדר התורשה הרוחנית והגופנית, וכן גדר ירושת הנכסים. כל אחד כשבא לעולם מזמנים לו חלק מיוחד בתכלית הבריאה, בגילוי כבוד השי"ת בעולם, ולצורך מילוי החלק הזה נותנים לו כל הכלים הדרושים לזה, בין בכחות הנפש ובמדות ובכשרונות, בין בנכסים בסביבה ובמקרים מכל המינים. כל אלה ביחד מהווים נסיונות חייו המיוחדים לו, ובאופן הגבתו עליהם יתבטא מילוי חלקו הרוחני בבריאה. בניו של אדם ממשיכים את עבודת ה' של האב, לכן מוצאים על פי רוב שהם מתדמים להוריהם בכשרונות ובמדות ובמראיהם החיצוני, כי מכל אלה מתרקמים נסיונות חלקם. וכן ירושת נכסי האב איננה מקרה בעלמא, אלא שכך גזרה חכמתו יתברך, שמה שהותירו ההורים מהכלים שניתנו להם לצרכי עבודתם הרוחנית ישתמשו הבנים כנדרש להם לעבודתם... (חלק א עמוד שיז, וישב)