ירושלים

(ראה גם: ארץ ישראל, בית המקדש, דוד-מלחמה, יבוסי, מלכי צדק, ציון)

 

ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גי הנם ימה אשר בקצה עמק רפאים צפונה... (יהושע טו ח)

וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבוסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה. וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד. ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העיורים שנאי נפש דוד, על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית. וישב דוד במצדה ויקרא לה עיר דוד, ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה... (שמואל ב ה ו)

כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון, קנאת ה' צב-אות תעשה זאת. (מלכים ב יט לא)

איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט, צדק ילין בה ועתה מרצחים... (ישעיה א כא)

והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים. אם רחץ אד-ני את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער. וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה... (שם ד ג)

כצפרים עפות כן יגן ה' צב-אות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט. (שם לא ה)

ותאמר ציון עזבני ה' ואד-ני שכחני. (שם מט יד)

התעוררי התעוררי קומי ירשלים אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו, את קבעת כוס התרעלה שתית מצית. (שם נא יז)

למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער. וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו. והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלקיך... על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ... (שם סב א והלאה)

שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה, למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה... (שם סו י)

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני... (ירמיה לב לא)

בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח, וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו. (שם לג טז)

והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קורא. (יואל ג ה)

ובהר ציון תהיה פלטה והיה קדש, וירשו בית יעקב את מורשיהם. (עובדיה א יז)

והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. (מיכה ד ב)

ואמר אנה אתה הולך, ויאמר אלי למד את ירשלים לראות כמה רחבה וכמה ארכה... ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים מרב אדם ובהמה בתוכה. ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. (זכריה ב ו)

ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן, ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, הלוא זה אוד מוצל מאש. (שם ג ב)

כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים, ונקראה ירושלים עיר האמת והר ה' צב-אות הר הקדש. כה אמר ה' צב-אות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה... (שם ח ג)

והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה למען לא תגדל תפארת בית דוד ותפארת יושב ירושלים על יהודה. ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ובית דויד כאלקים כמלאך ה' לפניהם. והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלים... ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגידון... (שם יב ז)

יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי המלכים נועדו עברו יחדו המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו. רעדה אחזתם שם חיל כיולדה. כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צב-אות, בעיר אלקינו אלקים יכוננה עד עולם סלה... סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה. שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון... (תהלים מח ג)

אהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. נכבדות מדבר בך עיר האלקים סלה... ולציון יאמר איש ואיש ילד בה והוא יכוננה עליון... (שם פז ב)

עומדות היו רגלינו בשעריך ירשלים, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל להודות לשם ה'. כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך. (שם קכב ב)

לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים. (איכה ד יב)

ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומות ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה אוכלו באש. ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך, ואין מקום לבהמה לעבר תחתי... (נחמיה ב יג, וראה עוד הסטוריה בית שני-בנין)

ואמר להם לא יפתחו שערי ירשלים עד חום השמש, ועד הם עמדים יגיפו הדלתות ואחזו, והעמיד משמרות יושבי ירושלים איש במשמרו ואיש נגד ביתו. והעיר רחבת ידים וגדולה, והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים... (שם ז ג)

וישבו שרי העם בירושלים, ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלים עיר הקדש, ותשע הידות בערים... (שם יא א)

ובירושלים ישבו מן בני יהודה ומן בני בנימין ומן בני אפרים ומנשה... (דברי הימים א ט ג, וראה שם עוד)

וילך דויד וכל ישראל ירושלים היא יבוס, ושם היבוסי ישבי הארץ. ויאמרו ישבי יבוס לדויד לא תבוא הנה, וילכד דויד את מצדת ציון היא עיר דויד, ויאמר דויד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש. וישב דויד במצד, על כן קראו לו עיר דויד. ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב, ויואב יחיה את שאר העיר... (שם יא ד)

ואבחר בירושלים להיות שמי שם, ואבחר בדויד להיות על עמי ישראל. (דברי הימים ב ו ו)

ויבן עזיהו מגדלים בירושלים על שער הפנה ועל שער הגיא ועל המקצוע ויחזקם. (שם כו ט)

הוא בנה את שער בית ה' העליון ובחומת העפל בנה לרוב... (שם כז ג)

זהר:

כתוב מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו'. תנן עשה הקב"ה את ירושלים של מעלה (בינה), כעין ירושלים של מטה (מלכות), בחומות ומגדלים ופתחים פתוחים... ואלו החומות אשר שם יש עליהם שומרים שכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו', מיכאל כהן גדול הוא עליון על כל שומרי השערים. (לך צג, ועיין שם עוד)

והצדיקים הנשארים בירושלים לא ישובו עוד לעפרם, דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, הנותר בציון ובירושלים דייקא. אמר רבי אחא אם כן מעטים הם, אלא כל אלה שנשארו בארץ הקדש דישראל דין שלהם כירושלים וכציון לכל דבר, מלמד שכל ארץ ישראל בכלל ירושלים היא, ממשמע דכתיב וכי תבאו אל הארץ, הכל בכלל. (וירא שצד)

בא וראה, ירושלים כל ארץ ישראל מקופלת תחתיה, והיא נמצאת למעלה ולמטה באופן זה, יש ירושלים למעלה ויש ירושלים למטה, כי נאחזת למעלה ונאחזת למטה, ונמצאת ירושלים של מעלה אחוזה משני צדדים למעלה ולמטה, וירושלים שלמטה אחוזה בשני צדדים למעלה ולמטה, ועל כן היא כפולה... (חיי קיג, ועיין שם עוד, וכן וישב ק)

כיון שאמר וירעם בשמים ה' למה כתוב ועליון יתן קול, אלא כאן סוד האמונה שאמרתי, שציון הוא השכלול והיופי של העולם, והעולם ממנו ניזון. (דהיינו שיש בה ב' בחינות חכמה וחסדים, הוא) משום ששתי מדרגות הן, והן אחד, שהן ציון וירושלים, זו דין וזו רחמים, ושתיהן הן אחת, מכאן דין ומכאן רחמים... (וישב קמז, ועיין שם עוד)

אמר רבי יוסי עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולטהר אותה מטנופת העמים עד שלא נשלם יום ההוא של האומות... (שמות רצג)

וסטרא אחרא ההוא הוא נקודה האמצעית של חלק העולם החרב, משום שכל חורבן ושממה סטרא אחרא ההוא שולט עליו. ונקודה האמצעית של חלק העולם המיושב הוא צד הקדוש (המלכות), ועל כן עומדת ירושלים באמצע חלק העולם המיושב... (תצוה צז)

בא וראה, אלו אבנים של יסודות ציון וירושלים חס ושלום ששלטו עליהן שאר העמים, לא שרפו אותן ולא נשרפו, אלא כולן נגנזו וגנז אותן הקב"ה... וכשיחזור הקב"ה ויקים את ירושלים על מקומה, אלה היסודות של האבנים הראשונות יחזרו למקומן, ולא תשלט בהן עין אחר... (פקודי שפב, ועיין שם עוד)

פתח רבי פנחס ואמר, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים, מהו הטעם מציון, כי משם (שהוא יסוד המלכות) יוצאות ברכות לכל, זה שאמר כי משם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. ומשום זה יברכך ה' מציון, כי משם יוצאות הברכות לכל. וראה בטוב ירושלים, כי בשביל ציון מתברכת ירושלים (שהיא מלכות), כיון שציון נתמלא עם ברכות, אז מתברכת ירושלים, ונמצאים בה רחמים, וכשמתברכת ירושלים מתברך כל העם... (שמיני יא, ועיין שם עוד)

למדנו עתידה ירושלים שחומותיה יגיעו למעלה ויתקרבו עד כסא הכבוד של המלך. זה שאמר בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', אז כתוב והיה אור הלבנה כאור החמה... (מצורע ס)

למדנו, כשרצה הקב"ה לברא את העולם התחתון כולו כעין של מעלה עשה אתו, עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ, ומקום אחד עליה שנקרא ציון (שהוא סוד יסוד), וממקום הזה מתברכת. וממקום הזה של ציון התחיל העולם להבנות, וממנו נבנה... (אחרי קעה)

בא וראה, כשברא הקב"ה את העולם, השרה את ים אוקינוס המקיף כל ישוב העולם וישוב של כל ע' אומות מקיפים את ירושלים, וירושלים שורה באמצע כל הישוב, והיא מקפת את הר הבית. (שלח פו)

עתידה ירושלים להוציא מים ולהיות למעין ונובע, וכן יש לומר שהסוף של כל המדרגות אין זה אלא ירושלים, אלא ודאי שירושלים ויום ההוא הכל אחד... (שם רנז, ועיין שם עוד)

...בא וראה, ירושלים וציון הם דין ורחמים, ואף על פי כן כתוב עיר דוד היא ציון, (שהדין כלול ברחמים), וכתוב בקרבך קדוש ולא אבא בעיר, שנשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה, (עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה). אמר רבי יהודה, כשתחזור מלכות בית דוד למקומה למטה. (ואתחנן נג)

זכתה (הנשמה) לעלות, עולה באותו עמוד עד שמגעת עד הפתח השלישי, והוא נגד הרקיע הנקרא זבול, ומגעת עד ירושלים אשר שם, ושם השומרים... (זהר חדש נח לז)

ספרא:

אחוזתכם, אחוזה מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים, אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד. (מצורע פרשה ה ה)

תלמוד בבלי:

...היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש... (ברכות ל א)

והנצח זו ירושלים, וההוד זו בית המקדש. (שם נח א)

מאי בעיר של זהב, רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים דדהבא, כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו. (שבת נט א)

אמר רב יהודה אמר רב אנשי ירושלים אנשי שחץ היו... אמר רב חסדא וכולן לזנות. אמר רבי יהודה עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל, ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה... (שם סב ב)

והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים. (עירובין ו ב)

ואמר רבי ירמיה בר אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים... דכתיב נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים... (שם יט א)

...מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר, בהר הבית חולין, בירושלים בשעת הרגל מעשר בשאר ימות השנה חולין, ואמר רב שמעיה בר זירא מאי טעמא, הואיל ושוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום... (פסחים ז א)

אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק, מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים, כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו, נמצאת עליה שלא לשמה. כיוצא בו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי מפני מה אין חמי טבריה בירושלים... (שם ח ב)

...לא קשיא, כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלים, דאמר רבי שמואל בר רב יצחק, מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים, מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים... (שם פה ב)

 והתניא אחוזתכם, אחוזתכם מטמאה בנגעים, ואין ירושלים מטמאה בנגעים, אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד... תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים. ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין, אולם והיכל בית קדשי הקדשים, ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי, ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום... דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהם... (יומא יב א)

...ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים... (שם כא א)

כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת... (שם לט ב)

אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב... (סוכה לו ב)

רבי אלעזר בר צדוק אומר כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו... להודיעך כמה היו זריזין במצוות. (שם מא ב)

כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד... אמר רבי יוחנן מה טעם, כדי לעטר את שוקי ירושלים בפירות... (ביצה ה א)

והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים, אפילו עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם... (שם יד ב)

...הכי אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה, ומי איכא ירושלים למעלה, אין, דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו... (תענית ה א)

על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים, הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו מעמד מתכנסין לעריהם... (שם כו א)

קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן, ישבו שתיהן אל תאמן, חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן, שנאמר אמלאה החרבה... (מגילה ו א)

אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה... קדושת שילה יש אחריה היתר, וקדושת ירושלים אין אחריה היתר... (שם ט ב)

את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי חייב, שהוא תנאי בית דין, כך היו אנשי ירושלים כותבין... אנשי יהודה היו כותבין... (כתובות נב ב)

ורמינהי שלשה דייני גזילות היו בירושלים... ורמינהי שלשה דייני גזירות היו בירושלים, אדמון וחנן ונחום... ותו ליכא והאמר רבי פנחס אמר רבי אושעיא שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלים כנגדן בתי כנסיות, וכנגדן בתי מדרשות, וכנגדן בתי סופרים... אמר רב אסי גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה... (שם קה א)

...זו היא ששנינו חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה... (שם קו ב)

הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין... לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה, ואין הכל מוציאין לאתויי מאי, לאתויי אפילו מנוה הרעה לנוה היפה... (שם קי ב)

האומר לחולין שאוכל לך... כירושלים... הרי זה נדר בקרבן, רבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום... (נדרים י ב, וראה שם עוד)

ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה, דאמר קרא לרשתה, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים. (סוטה מה ב)

עשרה קבין יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. (קדושין מט ב)

...תא שמע, דתניא אמר רבי ישמעאל בר רבי יצחק אבני ירושלים שנשרו מועלים בהם דברי רבי מאיר, לא תימא רבי מאיר אלא אימא רבי יהודה, אי רבי יהודה ירושלים מי מיקדשא, והתנן כאימרא כדירים כעצים כאישים כהיכל כמזבח כירושלים, רבי יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום... תני תנאי נינהו ואליבא דרבי יהודה. (שם נד א)

אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים... (בבא קמא עט ב)

עשרה דברים נאמרו בירושלים, אין הבית חלוט בה, ואינה מביאה עגלה ערופה, ואינה נעשית עיר הנידחת, ואינה מטמאה בנגעים, ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות, ואין עושין בה אשפתות, ואין עושין בה כבשונות, ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים, ואין מגדלין בה תרנגולין, ואין מלינין בה את המת... (שם פב ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, איזהו מטבע של ירושלים, דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר... (שם צז ב)

תנו רבנן אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה... (בבא מציעא כח ב)

אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים. האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלניה פרצידי (גרעינין) דרומנא סומקא, ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא... (שם פד א)

ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, מנהני מילי, אמר רב שימי בר חייא אמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו, לדורות הבאין... (סנהדרין טז ב)

תניא נמי הכי, כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, לא היו חותמין על השטר אלא אם כן היו יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה, אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן. (שם כג א)

שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים, וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר, ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהן, הפנימית נאכלת וחיצונה נשרפת, וכל שלא נעשית בכל אלו הנכנס לשם אין חייב עליה... (שבועות יד א)

ובשתי תודות, תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן... מה ירושלים דבר הנאכל בה מקדשה, אף עזרה דבר הנאכל בה מקדש... ובשיר, תנו רבנן, שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים, ואומר ארומימך ה' כי דיליתני וגו', ושיר של פגעים, ויש אומרים שיר של נגעים... עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך, וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי, עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה... תא שמע אבא שאול אומר שני ביצין היו בהר המשחה תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים, תחתונה שהיתה קדושתה גמורה עמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, עליונה שלא היתה קדושתה גמורה... ומפני מה לא קדשוה, שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ואורים ותומים... אלא למה הכניסוה, מפני שתורפה של ירושלים היתה ונוחה היא ליכבש משם. תנאי היא... דתניא אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי, למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ, אלמא קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא... אלא כל שתעלה בידך מסורת מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצוות אלו נהוגות בה, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא... (שם טו ב)

אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. (מכות י א)

אלא עד שבא שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון... (עדיות א ג)

באו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להן היתר, והיא היתה נחלה... איתיבי רבי יוחנן לריש לקיש, פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים, ובקשו לגזור טומאה על ירושלים, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו, איה מתי מבול, איה מתי נבוכדנצר... נהי דאיתפני מירושלים, מכולה ארץ ישראל לא איפני... (זבחים קיב ב)

תנו רבנן, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, ואומר היתה לי נחלתי כאריה ביער... דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר מנוחה זו ירושלים, נחלה זו שילה, ואומר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה... רבי שמעון בן יוחי אומר זו וזו ירושלים... (קם קיט א)

כתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם, מאי אמרי, הכי אמר רבא בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון, רב נחמן בר יצחק אמר בונה ירושלים ה', ומעיקרא מאי הוו אמרי, אמר רבא בר רב שילא כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. (מנחות פז א)

ואלו הן בתי ערי חומה... וירושלים ביהודה... הכי נמי תרי ירושלים הוו. (ערכין לב ב)

כתוב אחד אומר כי בחר ה' בציון, וכתוב אחד אומר כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה, כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה. (נדה ע ב)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי אבין כל המטבעות היו יוצאות בירושלים מפני כן על שם יפה נוף משוש כל הארץ. (מעשר שני ד ב)

אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ, או עומד לחוץ ונוטה לפנים, מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים, בית שמאי אומרים הכל כלפנים, ובית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים... (שם יז ב)

...ועל כל משמר ומשמר היה עמוד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראל. תני ארבעה ועשרים אלף עמוד מירושלים, וחצי עמוד מיריחו, אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם, אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלים היתה מוציאה חצי עמוד. (תענית כ א)

רבי בא בשם רבי יהודה, לא קידשו תחת האגוף (של השערים) שבירושלים, רבי ירמיה בשם רב שמואל בר רב יצחק כדי שיהו מצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים... רב שאול לרבי חיה רבה גגות ירושלים מה הן, אמר לו מן מה דמתלין מתלא, פיסחא כזיתא והלילה מתבר איגרא, הדא אמרה גגות ירושלים קודש. רבי ירמיה רבי מיישא רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב גגות ירושלים חול... אם עובי החומה קידשו כל שכן חלון, אמר רבי אחא בחלון שעל גבי האגוף נצרכה, אף על גב דתימר לא קידשו תחת האגוף של ירושלים, חלון שעל גבי האגוף קודש... (פסחים נו א)

דאמר רבי פנחס בשם רבי הושעיה ארבע מאות ושמונים בתי כניסיות היו בירושלים, וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא ובית לתלמוד למשנה, וכולהם עלה אספסינוס, ואת כל בית גדול שרף באש, זה מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי, ששם היו מתנין גדולותיו של הקב"ה... (מגילה כג א)

כל הקברות מתפנין חוץ מקיברי המלך ומקיברי הנביא, אמרו לו לרבי עקיבא, והלא קיברי בני דוד מתפנין וקיברי בני חולדה היו בירושלים ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם, אמר להן רבי עקיבא משם ראיה, מחילה היתה שם, ומשם היתה טומאה מקדדת ויוצאה לנחל קדרון. (נזיר מה ב)

תני אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות, יכול אף בירושלים כן, או ייבא כיי דמר רבי יהושע בן לוי ירושלים הבנויה וגו', עיר שמחברת ישראל זה לזה. (בבא קמא לג ב)

רב אמר, בתחלה ויעל דוד בדבר גד זה מלך ונביא, ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים אלו אורים ותומים, ודוד אביהו זה סנהדרין, שאל אביך ויגדך שיר, וילך אחריהם הושעיה ושרי תודות, ואעמידה שתי תודות וגו', אמר שמואל בר רבי יודן מה כתב מהלכות ולא תהלוכות, מפני שהיתה תורפת ירושלים שם והיתה יכולה להכבש משם. (שבועות י ב)

רבי יהודה אומר בתחילה ויעל דוד בדבר גד זה מלך ונביא, ויחל שלמה לבנות את בית ה' אלקי ישראל בהר המוריה אשר נראה אלו אורים ותומים, לדוד אביהו זה סנהדרין, שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך השיר, וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה תודות, ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל החומה לשער האשפות, אמר רבי שמואל בר יודן מה כתיב מהלכות לא תהלוכות, אלא בניטלות על ידי אחר... (סנהדרין ז א, וראה שם עוד)

לפנים מן החומה מקודש ממנו, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם, החיל מקודש ממנו, שאין עובד כוכבים וטמא מת נכנסים לשם, עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת... (כלים א ח)

פרקי דרבי אליעזר:

השכים יעקב בפחד גדול ואמר, ביתו של הקב"ה במקום הזה, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (בראשית כ"ח), מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה בירושלים כאילו התפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים שם הוא, ופתח פתוח לשמע תפלה, שנאמר וזה שער השמים. (פרק לה)

אמר לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב ובזהב ובשטר עולם, וכי יבוסים היו, והלא חתיים היו, אלא על שם עיר יבוס נקראו יבוסים... אמרו לו יודעים אנו שהקב"ה עתיד ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האל, כרות עמנו שבועה שאין בני ישראל יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם של בני יבוס, ואחר כך קנה את מערת המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם... המה אנשי יבוס עשו גלולים של נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם, וכשבאו ישראל לארץ רצו לכנוס בעיר היבוסי ולא היו יכולין ליכנס מפני אות ברית שבועת אברהם, שנאמר (שופטים א' כ"א) ואת היבוסי יושב ירושלים וגו'. וכשמלך דוד ורצה ליכנס בעיר היבוסי לא הניחו אותו, שנאמר (שמואל ב' ה' ו') ויאמר לדוד לא תבא הנה וגו', והלא ישראל כחול הים, אלא מכח ברית שבועת אברהם, ראה דוד וחזר לאחוריו, שנאמר וישב דוד במצודה. אמר דוד לאנשיו, כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הגלולים הללו יהיה לראש, ועלה בראשונה יואב בן צרויה ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל בכתב עולם לאחוזת עולם. מה עשה לקח מכל שבט נ' שקלים, הרי כולן שש מאות שקלים שנאמר (דברי הימים א' כ"א) ויתן דוד לארנן וגו'. (פרק לו)

אבות דרבי נתן:

רבי נתן אומר... ואין לך יופי כיופי של ירושלים... (כח א)

עשרה נסים נעשו לאבותינו בירושלים, לא ניזוק אדם בירושלים מעולם, ולא נפגע אדם בירושלים, ולא נכשל אדם בירושלים מעולם, ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם, לא היתה מפולת בירושלים מעולם, לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים מעולם, לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים מעולם, לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלון בירושלים... ואין לוקחין בה שכר מטות ומצעות, רבי יהודה אומר אף שכר המטות והמצעות לא היו לוקחין בה. עורות קדשים מה היו עושין בהן, נותנין אותן לבעלי אושפיזין. רבי שמעון בן גמליאל אומר אכסניים היו שרויים מבפנים ובעלי אושפיזין מבחוץ, אכסניים היו מערימין ונוטלין כבשים המצויירין שעורותיהן יפה בד' וה' סלעים ונותנין לבעלי אנשי ירושלים, ובה היו משתכרים... (לה א וב)

מדרש רבה:

...אף בירושלים, דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים... ואף לעתיד לבא כן, שנאמר (ירמיה נ') בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' וגו'... רבי יוחנן סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא, אשכחיה יתיב ודריש בהדין פסוקא, אמר לו רבי, וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה', אמר ליה הקב"ה אומר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ד) הרחיבי מקום אהלך וגו'. (בראשית ה ו)

ויבן נח מזבח לה'... רבי אליעזר בן יעקב אומר על מזבח הגדול שבירושלים, ששם הקריב אדם הראשון, שנאמר (תהלים ס"ט) ותיטב לה' משור פר. (שם לד ח)

ומלכי צדק מלך שלם, המקום הזה מצדיק את יושביו. (שם מג ז)

אברהם קרא אותו יראה, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קרא אותו שלם, שנאמר (בראשית י"ד) ומלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלם כמו שקראו שניהם, יראה שלם, ירושלם. ר"ב בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, ומה היה אומר, יהי רצון שאראה בבנין ביתי. (שם נו טז)

אמרו רבותינו אל תהי קורא בנות ירושלים אלא בונות ירושלים, זו סנהדרי גדולה, שהן יושבין ומבנין אותה. דבר אחר בנות ירושלים, אמר רבי יוחנן עתידה ירושלים להעשות מטרופולין לכל הארצות, כדכתיב אשדוד ובנותיה... (שמות כג יא)

כתיב בצור, (יחזקאל כ"ז) צר את אמרת אני כלילת יופי, את אמרת אבל אחרים אינם אומרים, אבל ירושלים הכל אומרים שבחה, שנאמר (איכה ב') הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי, וכתיב (תהלים מ"ח) הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, מקום שמקריבין בו קרבנות... (שם לו ב)

משוש כל הארץ, אמר רבי יוחנן בן אלעזר מעשה היה בפרקמיות אחד שהלך לירושלים למכור את שלו, הלך וישב שם ולא מכר, אמר זו היא שאומרים עליה משוש כל הארץ, לאחר שעה מכר כל פרקמטיא שלו, אמר יפה נוף משוש כל הארץ. אמר רבי יוחנן כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשוב הולך לשם, למה שלא יחשוב בירושלים ויצר, לפי שנקראת משוש כל הארץ... (שם נב ד)

מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בה בית המקדש אלא ירושלים... (ויקרא יג ב)

ושמנים פלגשים, פ' בתי מדרשות שהיו בירושלים כנגד פתחיה... (במדבר יח יז)

רבתי עם, תני רבי שמואל כ"ד פלטיות היו בירושלים וכל פלטיה ופלטיה כ"ד מבואות, וכל מבוי ומבוי כ"ד שווקים, ועל כל שוק ושוק כ"ד שקקים, ועל כל שקק ושקק כ"ד חצרות, ועל כל חצר וחצר כ"ד בתים, וכל חצר וחצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים. תדע לך שכן הוא, אמר רבי אלעזר עובדא הוה בחד שיירא דהוה סליק לירושלים וטען מאוון (מאתים) גמלין טעונין פלפלין... כיון דמטא לירושלים אשכח חד חייט דיתיב על תרע פילי, אמר ליה מה את טעין, אמר ליה קטע קטעך (עשה מלאכתך)... נסביה ויהביה בחדא דרא, ואחמין ליה כורייתא דדינרין, אמר ליה חמי הדא מיניטא אי מפק בארעך וסב מנהון. לצפר נפק לטיילא בשוקא, אשכחיה חד מן רחמוי דיליה, אמר ליה מה את טעין, אמר ליה פלפלין, אמר ליה לית לך דיהבת לי במאה דינרין, דאית לי אריסטוון יומא דין, אמר כבר זבינית ליה לגבי פלן, אזל איהו לגביה... אמר ליה כבר זבינית יתהון לחד חייט... אזל ואשכחינון לההיא דיראתה דאיטם קמייתא (שורה ראשונה לקחו כל אחד מעט) נסבון מן אונקא, דאיטם תנייתא נסבון מן פלג אונקא, דאיטם תליתאי לא ארגשון (כבר לא היה בשבילם, להודיעך כמה רבים היו)...

מבקש אתה לדעת כמה אוכלסין היו בירושלים, מכהניא את ידע, הדא הוא דכתיב ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן ק"כ אלף, ותנינן פר קרב בכ"ד (כהנים), ואיל בי"א, הדא דאת אמר בבנין הראשון, אבל בבנין השני, פעם אחת ביקש אגריפס המלך לידע כמה מנין אוכלוסין שבירושלים, אמר להם לכהנים הפרישו לי כוליא אחת מכל פסח ופסח, הפרישו לו ת"ר אלף זוגות של כליות, ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו מנויין יותר מעשרה... (שם א ב)

רבתי בגוים... אלא רבתי בדעות, רבי הונא בשם רבי יוסי בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה היו מציעין לו קתדרא לישב עליה בשביל לשמוע חכמתו. חד מירושלים אזל למדינתא, ארע זימניה למימת, אייתי מרי דביתא ואפקיד בידיה מדליה, ואמר לי אין הוא אתי ברי מן ירושלים ויעביד לך תלת מילין דחכמתא הב ליה מדלי, ואין לא לא תיהב ליה מדלי. ועבדין ביניהן דלא להוי חד מנהון מחמי ביתא דחבריה לגבי אכסנאי. נח נפשיה. לבתר יומין אתא בריה, כיון דמטא בתרע פילי דההיא מדינתא, חמא כד מובלא דקיסין, אמר ליה מזבן את בומלא דקיסין, אמר ליה הין, סב לי טימיתהון ואוביל יתהון גבי פלן... אמר ליה דלא אמרת לי את, אלא הדין בר נש דאתי בתראי, ליה הינון. לאלתר אפתח ליה ביתיה ונכנס, ויהיבו שלמא דין לדין. הא מילא חדא. אמר ליה מאן את, אמר ליה אנא הוא בריה דההוא גברא דמית גבך. אעליה ועביד ליה מגיס, והוה לההוא גברא תרין בנין ותרתין בנתן, כד מטא ענתיה דאריסטוון, איתתי קומיה בסעודתא חמשה פריגין בתבשילא. כמה דשרו למיכל אמר ליה סב ופלג, אמר ליה לא היא דידי, אמר ליה אנא צבי דתיסב ותפלג (תחלק התרנגולות). נסב ופלג פריגא בין גברא ואיתתיה, ונסב פריגא תנינא ויהב בין תרי בנוי, נסב תליתאה ויהב בין תרתין בנתיה, נסב תרין פריגין ויהב קומיה דידיה. אכלון ולא אמר ליה ולא מידי. הא מילתא תנינא. לעידן רמשי (ערב) אייתי תרנגולא פטימתא בסעודתא, אמר ליה סב לפלג... נסב ופלג ויהב רישא קומיה גברא, נסב בני מעיה ויהב קדם אתתיה, נסב תרין טאמאתא (שוקים) ויהב לתרין בנויהי, נסב תרין גפוי ויהב לתרתין בנתיה, נסב גופא כולהא ויהב קמיה דידיה. הא מילתא תליתאה. אמר הכדין פלגין באתריכן פלגות... אמר ליה לאו אמרית לך דלאו דידי הוא, ואף על גב דפלגית, יאות פלגית. זימנא קמא חמשה פריגין, את ואיתתך ופריגא הא תלתא, תרין בנך ופריגא הא תלתא, תרתין בנתך ופריגא הא תלתא, ואנא ותרתין פריגין הא תלתא. האידנא איתית תרנגולתא נסבית רישא ויהבת לך דאת רישא דביתא, נסבית בני מעיה ויהבית קדם איתתך דמינה יפקון בניא מן מעיה, נסבית תרין אטמאתא ויהבית לתרין בנים דאינון עמודייא דביתא, נסבית תרין גפייא ויהבית קדם בנתך דלמחר יפקון ויפרחון מן ביתך ויזלון לון לבעליהון. נסבית אנא הדין אילפא, באילפא איתינא באילפא (אניה) אנא אזיל, וקום והב מדילי דאפקד אבא גבך ואיזיל. לאלתר יהב ליה מה דיליה ואזל לשלם. (שם שם ד)

ד' מירושלים אתו לאתינא, איתקבלו גבי חד בר נש, ברמשא עבד לון אריסטון מן דאכלון ושתון אתקין להון ד' ערסאתא, וחדא מנהון פחיתא וסמיכא אגב חברתא (אחת שבורה וסמוכה על אחרת). אמר, שמעית דבני ירושלים חכימין אינון סגין, אשמע מילא מנהון. קם בלילה ההוא דהוה דמיך על ארסא פחותא ואמר לון מה אתון סבירין, על ערסא אנא דמיך, לית אנא דמיך אלא אארעא ואנא תלי (תלוי באויר וכמו על הארץ). אמר לון חורן אף בישרא דאכילנן ברמשא טעם כלבא הוה ביה. אמר לון חורן אף חמרא דשתינן ברמשא טעם קברא הוה ליה. אמר לון חורן ועל אילין אתון תמהין, אף גברא דהוא מריה דביתא לית הוא בריה דאבוה. כיון דשמע גברא מיליא, אמר חד קושטא ותלת שיקרא. קם ואזל בצפרא לגבי טבחא, אמר ליה הב לי מבשרא דיהבית לי ברמשא, אמר ליה לית לי. ומה הוא עסקיה, אמר ליה חדא אימרא הוה לן, והוא ינקא ומיתא אימה, והוה לן חדא כלבתא והוה אימרא יניק מינה. אמר תרין קושטא ותרין שיקרא. אזל גבי קפילא, אמר ליה הב לי מן ההוא חמרא דיהבת לי ברמשא, אמר ליה לית לי. אמר ליה ומה הוה עסקיה, אמר ליה חד גופנא הוה לן והוה נציבא על קבריה דאבונן ועצרינן ויהביניה בקופין ואצטמטמתון לחמרא, ואתית בעי ולא הוה לן, ויהבינן לך מיניה. אמר תלת קושטא וחד שקרא. אזל לגבה דאימיה, ואמר לה בריה דמאן אנא, אמרה ליה... ברי אבוך לא הוה מוליד ודחלית דלא יסבון מדלי קריבוהי (יקחו קרוביו עושרי), בישי עבדית דאזלית וזנית ואייתיתי יתך לכל עותרא ומדלא הדין. אמר לה מן אנן חמיין הכא ייתון בני ירושלים ועבדין לון ממזרין, תו נעביד בינן דלא נקבל חד מנהון. (שם שם ה)

חד מירושלים אזל גבי תגרא באתינס. אתא איתקבל בחנות, אשכח בני נשי שרון יתבין ושתיין חמרא. מדאכל ושתה בעי מדמוך תמן, אמרין ליה עבדין בינן דלא נקבל בר נש אכסנאי עד דקפץ תלת קפיצין. אמר לון ומי אנא ידע איך אתון קפיצין, אלא קום עביד קודמוי ואעבד אנא בתרך. קם חד מנהון וקפץ ואשתכח במצעי דחנות, וקפץ אוחרן אשתכח על תראעא פומא דחנותא, קפץ אוחרן ואשתכח לברא, קם וטרד תראעא באפיהון, אמר לון חייכון מן דבעיתו למיעבד לי עבדית לכון. (שם שם ו)

חד מאתינס אתא לירושלים, אשכח חד ינוקא יהב ליה פריטין, ואמר ליה זיל ואייתי לן תאינין ועינבין, אמר ליה יישר חילך את בפרוטך ואנא ברגלי, מן דאתא אמר ליה סב פלג, נסיב ינוקא ויהב קומי דידיה בישין (לקח לעצמו הרעות), וטבייא הוה מייתי ויהב קומי דההוא גברא, אמר טבאות אינון אמרין דבני ירושלים חכמין אינון סגיא... אלא תא נעביד נאוזין (גורל)... ונסב מה דהוה ליה (התינוק זכה בכל). (שם שם ז)

חד מאתינס אתא לירושלים, אשכח חד מדוכא מטלקא (שבורה), נסביא ואובליה גבי חייטא, אמר ליה חייט לי הדין מדוכא תבירא, אפיק ליה איהו מלא קומציה חלא, אמר ליה שזור לי חוטין ואנא חייט לה. (שם שם ט)

חד מאתינס אתא לירושלים, אשכח חד מינוקא, יהב ליה פריטין, אמר ליה זיל ואיית ביעין וחובצין (גבינות), מן דאתא אמר ליה אחמי לי אידא היא חובצא דעיזא חיורתי, ואידא היא דעיזא אוכמתי (שחורה), אמר ליה איהו את גבר סב ואחמי לי את אידא היא ביעתא דתרנגולתא חיוורתי ואידא היא דאוכמתי. (שם שם י)

חד מאתינס אתא לירושלים אשכח חד כהנא אמר ליה מובלא דקיסון כמה עבדין תנן (כמה עשן עושה חבילת עצים), אמר ליה כד יבישא הוה כולה תנן, כד רטיבא היא תלתא תנן ותלתא קטם ותלתא אשא אכלה, יליף לה מעצי המערכה. (שם יא)

חד מאתינס אתא לירושלים, על לבי ספרא אשכח תנוקיא דיתבנון תמן ורביהון לא הוה גביהון, הוה שאילון והינון מגיבין. אמרין ליה תא נעביד בינינן דכל דשאיל שאלתא ונצח לחבריה דנסבין ליה מנוי. אמר לון אין. אמרין ליה אמור את דאת גבר סב, אמר אתון דבני אתרא מקדמין לי. אמרין ליה הדין מיליא מה אינון, ט' נפקין וח' עללין, ותרין מזגין וחד שתי וכ"ד משמשין, ולא יכיל מגיב לון, ונסבין מנוי. אתא לגבי רבי יוחנן רביה רביהון, אמר לה אהא רבי כל הדא בישתא רבתא אית גביכון... אמר ליה בני, תשעה נפקין אילין ירחי לידה, ותמניא עללין תמניא יומין דגזירתא, ותרין מזגין אילין תרין דדיא, וחד שתי הוא מינוקא דאיתיליד, וכ"ד משמשין כ"ד ירחי מינקותא. לאלתר אתא ומגיב לון ונסב מנוי... (שם שם יב)

חד מאתינס אתא לירושלים, עבד תלת שנין ופלג למילף לישן דחוכמתא ולא יליף. בתר תלת שנין ופלג זבין חד עבד והוא עויר. אמר בתר תלת שנין ופלג זבנית עבד עויר, אמר ליה חייך דהוא חכים טפי סגי וצפי מרחיק. מן דנפקון מן פילי (שער העיר) אמר ליה גוד (מהר), דנמטי לוייתא, אמר ליה ואית לוייתא (שיירא) קומינן, אמר ליה אין, ואית קומינן אנקא (גמל) חדא עוירא בחדא פרגא ובטנה תרין (מעוברת שנים), וטעינא תרין זיקין חד דחמר וחד דבסים (שמן), ורחוקא ד' מילין, וגמלא עמם (הגמל נכרי). אמר ליה עמא דתביר קדל (קשה עורף), מנן את ידע דהיא דסמיא מחד עינא, אמר ליה חמי דחד גבה דאורחא ריע (נאכל), וחד לא ריע, ודבטנה תרין מנא את ידע, אמר ליה רבעית (רבצה) ומחמיתא אתריהון דתרויהון, ומנן את ידע דטעינא תרין זיקין, אמר ליה מן מטפייתא דחמרא ספיג (נספג בארץ) ובסימא תסיס. דגמלא עמם מנן את ידע, דאישתין במיסוון דאורחא (השתין באמצע הדרך)... (שם שם יג)

חד מאתינס אזל לירושלים, והוה מפלי (לועג) בבני ירושלים סגיא. אמרין מאן ייזיל ומייתי ליה גבן, אמר לון חד, אנא איזיל ואייתי ורישיה גריע (מגולח). אזל ירושלמי לאתינס, איתקבל גבי ההוא גברא. לצפרא נפקין תרוויהון לטיילא בשוקא, אפסיק חד סנדליה, אמר ליה לאומנא סב לך תרמיטא (מטבע) הדין ועבדיה לי הדין סנדלא... אמר ליה וכל הדין יקירין סנדליא גביכון, אמר ליה אין. אמר ליה מכמה דינרין, אמר ליה מט', מי'... אמר ליה אי אתינא לגביכון בהדא סחורתא מזבנת יתיה לי, אמר ליה אין. אלא דלא תיעול למדינתא בר מדעתי... כיון דאתא, אמר ליה עבדינן בינינן דלא ייעול בר נש למזבנא זבינוהי אלא אם כן רישיה גריע ושיחרור אפוי (פניו נשתחררו). אמר ליה ומה אנא מנזק דאנא גרע ראשי ואזבין עבידתי. נסביה ואותביה במיסוון דשוקא, וכד הוה בר נש אתי למיזבן מיניה סנדלא אמר ליה הדין סנדלא זוגה הוה (בכמה), אמר ליה מן י' דינרין או מן ט' דינרין, ברם לית אנא פחית מתמניא דינרין, וכד הוה שמע הוה טפח ליה על רישיה בסנדלא ואזיל ולא זבין, אמר ליה כל הדא בישתא שלמית לך כד הוית באתראי (כך גמלתי לך בעירי?), אמר ליה מכאן ולהבא לא תיפלי בבני ירושלים. (שם שם יד)

בני ציון היקרים, מה היתה יקרותן, עירוני שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וכן ירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב. דבר אחר מה היתה יקרותן, בשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו היה עושה שולחנות יותר מן היציאות, ירודה ממנו, היה עושה הוצאות יותר מן השלחנות. (לרמוז שהשולחנות פחותים ממה שעליהם). דבר אחר מה היתה יקרותן, לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה. (שם ד ב)

...דבר אחר מה היתה יקרותן, שלא היה אחד מהן הולך לסעודה אלא אם כן הופך יד אונקלי שלו, וכל כך למה, כדי שלא יטעננו אחר טענת חנם (יזמיננו בחנם), דבר אחר מה היתה יקרותן, שלא היה אחד מהן טוען טענת חנם. רבן שמעון בן גמליאל אומר זה מנהג גדול היה בירושלים פורשין מטפחת על גבי הפתח, כל זמן שהמטפחת פרושה אורחין נכנסין, נסתלקה המטפחת אין רשות להכנס אלא ג' פסיעות. דבר אחר מה היתה יקרותן, שהיו מוסרין הסעודה לטבח, אם נתקלקל דבר בסעודה היו עונשין את הטבח, הכל לפי כבודו של בעל הבית ולפי כבוד האורחין. דבר אחר מה היתה יקרותן, בשעה שאחד מהן עושה סעודה, היה צר כל מיני סעודה במפה, וכל כך למה, מפני האיסטניסים, כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו. (שם שם ד)

ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו', הויין שייפן ברומיהון (מגביהות קומתן) ומהלכן בגסות הרוח. כשאחת מהן לובשת את תכשיטיה היתה מטה מכאן לכאן את גרונה בשביל להראות את תכשיטיה. ומסקרות עינים, רבי אסי דקיסרין אמר, שהיא משקרות את עיניהם בסיקרא, ורבי שמעון בן לקיש אמר בקלורית אדומה. הלוך וטפוף תלכנה, כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה טפה על גביהן, וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה לובשת קרקוסין (סנדלים) עבים כדי שתראה ארוכה. וברגליהם תעכסנה, רבי יוסי אומר שהיתה צרה צורת דרקון על מנעליה, ורבנן אמרין שהיתה מביאה זפק של תרנגול וממלא אותו אפרסמון ונותנת אותו בין עקיבה למנעלה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה דופקת עליו והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס הזה של עכנא... (שם שם יט)

דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל ישראל אינם מתכנסין אלא לירושלים ועולים בפעמי רגלים בכל שנה ושנה, והים איננו מלא, וירושלים אינה מתמלאת לעולם, דתנינן עומדין צפופים ומשתחוים רוחים. רבי שמואל בר חובה בשם רבי אחא אמר ד' אמות ריוח בין כל אחד ואחד, ואמה מכל צד, כדי שלא יהא שומע תפלתו של חבירו ויטעה... (קהלת א כ)

 

מדרש תנחומא:

...שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל על אחת כמה וכמה, אלו הן... בחצרות קדשי זו ירושלים, ומה נשבע, שהוא בכבודו בונה אותה, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז), אמר רבי שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגליות ולא נבנית ירושלים אל תאמין, למה שכך כתיב בונה ירושלים ואחר כך נדחי ישראל יכנס. אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם על ידי עונותיכם חרבה וגליתם מתוכה, אבל לעתיד לבא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם, שנאמר (שם ק"ב) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו. (נח יא)

אלה פקודי המשכן, זה שאמר הכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה י"ז)... וכן אתה מוצא שירושלים מכוונת למעלה כמו ירושלים של מטה, מרוב אהבתה של מטה עשה אחרת למעלה, שנאמר (ישעיה מ"ט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד... וכן אמר דוד ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו (תהלים קכ"ב), כלומר כעיר שבנה י"ה, ותרגם ירושלמי דמתבניא ברקיע קרתא לאתחברא כחדא בארעא, ונשבע ששכינתו לא יכנס בשל מעלה עד שיבנה של מטה... (פקודי א)

...כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל ל"א)... וירושלים באמצעיתא של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים. (קדושים י)

אמר רבי יהודה בר סימון מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון, כיצד, תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה, תמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום... (פנחס יג)

ואף ירושלים לא נשתבחה אלא על ידי הדין, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ויצא לך שם בגוים ביפיך וגו', ואיזהו הדור, זה הדין, שנאמר (שמות כ"ג) ודל לא תהדר בריבו... (שופטים א)

תוספתא:

אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים, אם יש לפניהם גינה או אישפה הרי זה מותר... (בבא קמא פרק ח)

שוחר טוב:

יפה נוף משוש כל הארץ, מהו יפה נוף, שהכל מיפין לה היופי שלא היתה כמותה... ובמה היתה משוש, שהיתה משמחת כל הארץ, היה אדם עובר עבירה היה דואג בלבו ולבו שח עליו... היה הולך לירושלים מקריב קרבן ומתכפר לו ולבו שמח עליו, ויוצא משם שמח... (תהלים מח)

אמר רבי אחא אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר ירושלים הבנויה, וסמיך ליה ששם עלו שבטים, כי שמה ישבו כסאות למשפט, לדון אומות עכו"ם, שאלו שלום ירושלים, מה ראו לומר ולירושלים אחר ברכת הצדיקים, דכתיב שאלו שלום ירושלים, היכן מתרוממת קרני הצדיקים, בירושלים. (שם קכג)

מדרש תדשא:

אבל לעתיד לבא הקב"ה בונה את מקדשו בבית חדש, שכן כתיב (תהלים קמ"ז) בונה ירושלים ה', ותשב אחור שחזרה לאחוריה מה שהיתה, עד שלא נבנתה מדוד המלך הכנעני והיבוסי היו יושבים בה, ומשנבנתה היו ישראל ושכינה בתוכה, נשתעבדו לה כל האומות ויצא שמעה בכל העולם. חזרו וחטאו ונסתלקה שכינה מתוכה ובאו גוים ושרפו את הבית, והרגו כהנים ולוים וגלו נביאים, וחזרה להיות מדור הגוים כמו שהיתה לפנים לכך נאמר ותשב אחור... (פרק כ)

כתוב אחד אומר ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם (יהושע ט"ו), וכתוב אחד אומר ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין (שופטים א' כ"א), אם בני בנימין למה בני יהודה, ואם בני יהודה למה בני בנימין, אלא שזה הטעם שלו, שהיתה ירושלים לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה, והתחתונה בגורל בנימין, שנאמר וצלע האלף והיבוסי הוא ירושלים זאת נחלת בני בנימין (יהושע י"ח). ואחרי מות יהושע עלו בני יהודה ולקחו את חלקם ושרפו את העיר באש (שופטים א' ח') ועזבוה חרבה, אבל ירושלים התחתונה שהיתה לבנימין לא אבו בני בנימין להורישם, אלא שהיתה עומדת עד ימי דוד, שכן כתיב ואת היבוסי לא הורישו בני בנימין... וכשלכד דוד אותה התחיל בונה ירושלים העליונה, ועשה חומה אחת בהיקף וסיבב לעליונה ולתחתונה, ונעשה שתיהם שם האחד ירושלים... בה נטה אוהל לארון, באותה ירושלים בנה דוד את המזבח בגורן ארונה היבוסי בגזרת המקום לעצור המגפה, בירושלים התחתונה שהיתה לבנימין נבנה בית המקדש בימי שלמה, לקיים מה שנאמר (דברים ל"ג) לבנימין אמר וגו'... (פרק כב)

אותיות דרבי עקיבא:

...וכסא כבוד ינחילם, אין כסא אלא ירושלים, שנאמר (ירמיה ג') בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'... (אות ד"ל)

דבר אחר סמ"ך זה ירושלים, שהרים סביב לה כנגד אבות, וגבעות סמוך מוקפות לה כנגד אמהות, שנאמר (תהלים קכ"ה) ירושלים הרים סביב לה. (אות סמ"ך)

ילקוט המכירי:

...נקראת עיר דוד, שנאמר וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד (שמואל ב' ה' ז'), ומפני מה נקראת על שם בשר ודם, על שם שגלוי לפני הקב"ה שבשר ודם בונין אותה ובשר ודם מחריבה, אבל לעתיד לבא נקראת על שמו, עיר ה' ציון, נקראת יפה נוף, מה שמחתה של כל הארץ, היא שמחתן של צדיקים, נקראת הר ציון, שכשם שהן מעמידין ציון לקברות להודיע בין טמא לטהור, כך הודעתי לכל באי עולם שהיא חגי ואני חגה... (ישעיה פרק סב, וראה שם עוד)

מדרשים:

כתוב אחד אומר ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם (יהושע ט"ו) וכתוב אחד אומר ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין (שופטים א'), אם בני בנימין למה בני יהודה, ואם בני יהודה למה בני בנימין, אלא שזה הטעם שלו שהיתה ירושלים לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה בגורל בנימין, שנאמר וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים זאת נחלת בני בנימין (יהושע י"ח), ואחרי מות יהושע עלו בני יהודה ולקחו את חלקם ושרפו את העיר באש (שופטים א') ועזבוה חרבה, אבל ירושלים התחתונה שהיתה לבנימין לא אבו בני בנימין להורישם אלא שהיתה עומדת עד ימי דוד, וזו העיר התחתונה, שנאמר בספר הזה ולא אבה האיש ללון ויבא עד נכח יבוס היא ירושלים וגו' לא נסור אל עיר נכרי (שופטים י"ט), ועוד זו היא שנלחם בה דוד בשנת שמנה למלכו... וכשלכד אותה דוד התחיל ובנה ירושלים העליונה ועשה חומה אחת בהיקף וסיבב לעליונה ולתחתונה ונעשו שתיהן שם האחד ירושלים, שנאמר (דה"א י"א) ויבן העיר מסביב... (מדרש תדשא כב)

ילקוט שמעוני:

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני, יכול עד עכשו הרי הוא בחמה, תלמוד לומר ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון, החזיר לה שם הראשון, וכן הוא אומר ההר חמד אלקים לשבתו, הרי הוא בחמדה ותאוה, מלמד שכפר לה חורבנה. ומנין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שתעשה הר, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא וגו', עד בהר ה' יראה. (ירמיה פרק לב, שכא)

ויהי בשלם סוכו, אמר רבי ברכיה מתחלת בריתו של עולם עשה לו הקב"ה סוכה בירושלים, כביכול היה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון שיעשו בני רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי, וכיון שחרב הוא מתפלל ואומר יהי רצון שיעשו בני תשובה שאקרב בנין ביתי. (תהלים עו, תתיג)

...שכן מצינו כמה שוקים היו בירושלים, ולא היו מתערבים אלו באלו, שוק של מלכים, שוק של נביאים, ושל כהנים ושל לוים ושל ישראל, היו נכרים בלבושיהם ובשוקיהם, מה שהיו אלו לובשים ולא היו אלו לובשים... (רות פרק א, תרא)

מדרש הגדול:

שבעים שמות לירושלים, ירושלים, שלם, מוריה, ה' יראה, יבוס, גלעד, לבנון, צאן, כסא י-ה, עיר ה', יפה נוף, ירכתי צפון, קרית מלך רב, כלילת יופי, משוש לכל הארץ, בעולה, חפצי בה, אבן מעמסה, אפרתה, שדה יער, מנוחה, אריאל, הר מועד, סף רעל, בתולה, כלה, אשת נעורים, רבתי עם, שרתי במדינות, רבתי בגוים, בית תפלה, עיר שחברה לה יחדו, מגדל עדר, שגל, מצודה, גולה, וסורה, עדן, גן אלקים, הר דרום, מקודשת, ידידות, דרושה, עיר לא נעזבה, עקרה, מוראה, העיר היונה, הר גבוה, עיר צדק, קריה נאמנה, גיא חזיון, דלתות העמים, במות, נחלה, בשן, כרמל, ה' שמה, רמת, הר הקודש, הר חמד, גבעת הלבנון, רחל, ארמון, טבור הארץ, החדרך, יער הנגב, הר מרום ישראל, שם חדש אשר פי ה' יקבנו. (בראשית מו ח)

ילקוט ראובני:

הר המוריה הר שיצא ממנו הוראה לישראל וכו', ירושלים על שם אברהם שקרא הר ה' ירא"ה, ועל שם מלכי צדק מלך של"ם, לכך אין אנו כותבים יו"ד לירושלים בין למ"ד למ"ם על שם שלם, וההר נקרא מוריה, על שם שממנו יצאה מורא לעובדי גלולים במתן תורה, הדא הוא דכתיב ארץ יראה ושקטה, אי נמי יש לומר דלירושלים קרא מוריה, על שם שיש מורא לעובדי גלולים. (בראשית וירא)

פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מן חורבות ירושלים בשעת תפלה היתה, ומצאתי אדם בפנים, ואמר לי פעם אחד נכנסתי לחורבה ושמעתי סיבת חסרון יו"ד מירושלים, ואמרתי לו תג"ד לי מה ששמעת, ואמר לי יו"ד של ירושלים רמז ליו"ד של שד"י, ליו"ד של אהי"ה, ליו"ד של הוי"ה, ואם נחסר שד"י יו"ד נשאר ש"ד, וזה ש"ד משד"י יבא, ואם נחסר יו"ד של אדנ"י ישאר אד"ן כענין אד"ן לריב... ואם חסר יו"ד משמות הללו היה כליה לשונאיהן של ישראל, ויען שהיתה הגלות גזירה עלינו נחסר מירושלים ונסתלק השכינה משם עד שישוב חרון אף השי"ת ויחס עליו והוא בשוב ה' את שיבת ציון אם תשוב אל ה'. (שמות וארא)

ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד וגו', יש כאן סוד הקרבנות שנתחררה עליה ירושלים במזבח הראשון של אדם הראשון ונמשך עליהם שם בן נח, ובו נעקד יצחק והוקרב עליו אילו של אברהם אבינו, ואוירה היה מצוי בכל המקומות שהקריבו אבותינו בהם לצורך שעה, כי הוא שער השמים... (דברים עקב, ועיין שם עוד)

רש"י:

ארץ המוריה - ירושלים, וכן בדברי הימים (ב' ג') לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה. ורבותינו פירשו על שם שמשם הוראה יוצאה לישראל... (בראשית כב ב)

ה' יראה - פשוטו כתרגומו, ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות... (שם שם יד)

היבוסי - מחוז היה בירושלים ושמו יבוסי, מבני אבימלך שנשבע לו אברהם ולנינו ולנכדו, שהיה עדיין קיים ולא יכלו להורישו. (שופטים א כא)

צלצח - צל לצח, הוא הקב"ה שהוא צח ואדום והיא ירושלים. (שמואל א י א)

ויגע בצנור - גובה המגדל ששם עכו"ם שלהם, ובימי דוד כבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועת אבימלך. מן המילוא - חומה נמוכה וממלאים אותה עפר, ועליו בנה דוד, והמלוא היה סביב למצודה. (שמואל ב ה ח וט)

ויוצרה - מאז שברא העולם עלתה ירושלים ובית המקדש במחשבה... (ישעיה כב י)

עיר ירושלים היתה לנו תמיד לישועה, והמושיע ישית חומותיה. (שם כו א)

יושבת העמק - ירושלים שבעמק, דבר אחר שהקב"ה העמיק עליך עצה להחריבך... (ירמיה כא יג)

כי רצו - אהבו אף אבניה ועפרה, ומדרש, יכניה וגלותו נשאו עמהם מאבני ועפר ירושלים לבנות בית כנסת בבבל. (תהלים קב טו)

אבן עזרא:

על לב ירושלים - כנסת ישראל. (ישעיה מ ב)

יושבי המכתש - מסילה היתה בירושלים לסוחרים ולמחליפים ושמה מכתש. (צפניה א יא)

בשלם - ירושלים שהיא שלמה כנגד שער השמים, או שראויה להיות בשלום. (תהלים עו ג)

בירושלים - מקום נביאים וחכמים, כי ישראל לא ידורו רק בג' האקלימים האמצעיים מהז', ורוחב ירושלים הוא ל"ג מעלות והוא חצי הישוב... (קהלת א יב)

רמב"ן:

שלם - היא ירושלים, כענין שנאמר ויהי בשלם סוכו, ולמלכה יקרא גם בימי יהושע אדני צדק, כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקום באמצע הישוב, או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא צדק, ובבראשית רבה המקום הזה מצדיק את יושביו, ומלכי צדק ואדוני צדק נקראת ירושלים צדק שנאמר צדק ילין בה. (בראשית יד יח)

רד"ק:

ומה שכתב שבירושלים ישב היבוסי הוא על מצודת ציון, שלא נכבשה עדיין ושם עברו, אבל ירושלים עצמה נכבשה בימי יהושע והתיישבו בה ישראל... (שופטים יז א)

אל היבוסי - שהיתה קבלה בידם כי ציון ראש ממלכת ישראל, וילכדנה רק מי שמלך על כל ישראל. (שמואל ב ה ו)

בורא - מחדש ירושלים ששם העיקר, ומשם תצא תורה והדרך הטוב לכל העולם, שבעבורם היה שלום, כמו שאמר לעיל על המשיח. (ישעיה סה יח)

יושבת העמק, שירושלים גבוהה וסביבותיה עמק, וכן צור המישור, שסביבותיו מישור. (ירמיה כא יג)

ויהי בשלם - ירושלים שהיא שלמה נגד שער השמים, או שראויה להיות בשלום. (תהלים עו ג)

כוזרי:

והנה ידיעת שבתות ה' ומועדי ה' תלויה בארץ שהיא נחלת ה', עם מה שקראתו מאשר נקראת הר קדשו והדום רגליו ושער השמים וכי מציון תצא תורה... ומה שהם מרוממים אותו עתה עם העדר הראות השכינה עליו, ושכל האומות חוגגות אליו ומתאוות לו זולתנו מפני גלותנו ולחצנו... (מאמר ב כ)

...וכל שכן מי שהיה שוכן בעיר השכינה ואיננו פוגע כי אם כתות על מדרגות הקדושה, מכהנים ולוים ונזירים וחברים ונביאים וחכמים ושופטים ושוטרים, או יראה המון חוגג בקול רנה ותודה בשלש פעמים בשנה, ואיננו שומע כי אם שיר ה', ולא רואה כי אם מלאכת ה', וכל שכן אם יהיה כהן או לוי יחיה מלחם ה' ועומד בבית ה' מנעוריו כשמואל... (מאמר ג כא)

תורתנו קשורה בהלכה למשה מסיני או מן המקום אשר יבחר ה', כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, במעמד שופטים ושוטרים וכהנים וסנהדרין... (שם לט)

...והצדיקים באמת לא יהיו כי אם מהסגולה, והם בעלי דת האמיתית, ואין ראוי להם כי אם הסגולה מהמקומות, והיא ירושלים... (שם עג)

ורומזים על מה שיוגבל במקום דרך העברה, כמו שאמר יושב ציון... שוכן ירושלים... (מאמר ד ג)

אמר הכוזרי, אבל התורות אשר אחריכם, כאשר יודו באמת ולא יכחישוהו, כולם משימים יתרון למקום ההוא, ואומרים כי הוא מקום עליית הנביאים בשער השמים, ומקום מעמד הדין והנפשות נקבצות אליו... (שם י)

...ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ (ימהר) הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר (תהלים ק"ב י"ד) אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף. (מאמר ה כז)

משנה תורה:

...אמת המים שבירושלים, וחומת ירושלים וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה, ועובד כוכבים שהתנדב מעות לדברים הללו או לעשות עמהם בחנם אין מקבלין ממנו, ואפילו גר תושב, שנאמר לא לכם ולנו לבנות וגו', ונאמר ולכם אין חלק וזכרון בירושלים. (שקלים ד ח)

ענבים של כרם רבעי התקינו בית דין שיהיו עולין לירושלים מהלך יום לכל צד, כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות... (מעשר שני ט ה)

בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו. אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך ועל פי נביא ובאורים ותומים, ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים, שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו לדורות, ומשה רבינו מלך היה. וכיצד מוסיפין על העיר, עושין בית דין שתי תודות ולוקחין לחם חמץ שבהם, והולכים בית דין אחר שתי התודות, ושתי התודות זו אחר זו, ועומדין בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן שבירושלים, ואומר ארומימך ה' כי דיליתני וגו', עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו, ועומדים שם ואוכלים שם לחם תודה אחת משתי התודות, והשניה נשרפת, ועל פי נביא שורפין את זו ואוכלין את זו... וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה, לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם מלך ולא אורים ותומים, ובמה נתקדש, בקדושה ראשונה שקדשה שלמה, שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא. (אמר אברהם סברת עצמו היא, ולא ידעתי מאין לו... ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שניה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר ארץ ישראל, אבל לירושלים ולמקדש לא אמר, לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידין להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם, כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו, ולפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת). (בית הבחירה ו י והלאה)

ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית וכו' לא קדשה לעתיד לבא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם, ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים, אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש... וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה... (שם טז)

ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות חומה, שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה, ואלו דברים שנאמרו בירושלים, אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם, ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה קברות, חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים ראשונים, ואין נוטעין בה גנות ופרדסים, ואינה נזרעת ואינה נחרשת שמא תסרח, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים שהיתה שם מימות נביאים הראשונים ואין מקיימין בה אשפה מפני השרצים, ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אוהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים... ואין הבית נחלט בה, ואינו מטמא בנגעים, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים. (שם ז יד)

נמצא (ההרוג) קרוב לירושלים או לעיר שאין בה בית דין מניחין אותה ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו... (רוצח ט ה)

מבעלי תוספות:

יראה - שמיראה נעשה הר תלול, שהיה בתחלה עמק, ולפי שמתחלה נקרא שלם, כמו שכתוב מלך שלם, ואברהם קראו יראה, קראו עכשיו ירושלם. (בראשית כב יד)

רבינו בחיי:

אברהם אביך - ...ולפי שב' מדות אלו מכוונות נגד בית אל, העמיד ירבעם נגדם ב' עגלים, נגד הגדולה כדי למשוך ממנו כחו מן הקו האמצעי, שהוא מכחות ירושלים, והב' נגד הגבורה שיתגבר במלכותו, והעמידם חוץ לירושלים כדי לעקר המלכות מבית דוד, שהצדק מדת דוד, וירושלים עיר הצדק... (שם כח יג)

את משכן - ...והוא הסוד בשם ירושלם המורה על שנים ויו"ד החסרה הוא מקדש של מעלה, היא ה"א אחרונה בשם, ועל כן תמצא ה' ירושלים מלאים במקרא, לרמוז כי הה"א חוברה לה בזמן השלמות. (במדבר יט יג)

מהר"י יעבץ:

יפה נוף - כל הארץ כולה כאילן אחד, ירושלים כנוף האילן וכל הארצות כענפיו, כי כמו שמנוף האילן יבא הלחות אל הענפים, כן מירושלים יבאו שפע וברכה לעולם כלו, ולכן אמר יפה נוף משוש כל הארץ, ואם תאמר והלא מהשרשים יבא הלחות גם כן אל הנוף גם אל הענפים, והיה ראוי שידמהו להם, דע כי שרשי האילן הזה ירושלים של מעלה שירושלים של מטה מכוונת כנגדה, וממנה יבא לה השפע. הר ציון ירכתי צפון - בצפון ירושלים, כמו שכתוב (ישעיה י"ד) ואשב בהר מועד בירכתי צפון, ויתכן לומר, כי בעבור היותו על טבור הארץ, וממנו יבא השפע לכל קצוות הישוב שרובו בצפון, קראו ירכתי צפון... קרית מלך רב - ...אבל זאת העיר כל המלכים בחרוה לישיבתם תמיד, לא יזוזו ממנה, כאומרו (תהלים קל"ב) פה אשב כי איויתיה. (תהלים מח ג)

בעל הטורים:

אל ארץ המוריה - בגימטריא: בירושלם. את המקום - בגימטריא: זה ירושלם. (בראשית כב ב וד)

ובין כתפיו שכן - בגימטריא ובירושלם. (דברים לג יב)

אברבנאל:

וילך אברם - התעורר מעצמו ללכת לארץ ישראל... וירושלים במקום גן עדן. (בראשית יב ד)

וילכד דוד - ...ומה שכתוב בשופטים וילחמו בני ישראל, רוצה לומר במחוז ירושלים. (שמואל ב ה ו)

למן היום - ואיך אמר אוהב ה' שערי ציון וגו'? אלא רוצה לומר שהעיר היתה מיוחדת להשגחתו מיום שנבנית, וחורבנה מפני רשעת העם היתה על אפו, כי גדלה רעתם מאד. (ירמיה לב לא)

וישבה ירושלים - שלא בנוה במקומה הראשון, והראיה לכך שקבר הנוצרי היה חוץ לירושלים ועתה הוא באמצעה. (זכריה יב ו)

ספורנו:

אשר יאמר היום - שהיו ישראל אומרים ביום נתינת התורה, שבהר ה' יראה - כאשר יגלה הא-ל יתברך, כאמרו והיה המקום אשר יבחר ה', וזה היה בימי דוד, אותו המקום קרא אותו אברהם ה' יראה. (בראשית כב יד)

אלשיך:

יפה נוף - שממנה נתברכה כל הארץ, אלקים בארמנותיה - גם אחר החורבן לא זזה שכינה משם. (תהלים מח ג וד)

בשעריך ירושלם - שגם ירושלים מכוונת נגד ירושלים של מעלה, ואם כן עומד בב' שערים. עדות לישראל - שכך הוא, שמשתחוים רווחים, שפע ירושלים של מעלה הרוחני עמהם. כסאות למשפט - גם לדין דבק שפע העליון בתחתונים. יהי שלום בחילך - כאשר תהיה חומת אש סביב לה יהיה שלוה לישראל שבארמנותיך... (שם קכב ב והלאה)

לחם דמעה:

משוש - כולם ששו על יופיה ולא היתה צריכה לדאג מקנאתם, שיאמרו - לשון עתיד, אמרו שחורבנה כל כך שלא תשוב מעולם להיות כלילת יופי. (איכה ב טו)

מהר"ל:

...ואחת (מפתחי גיהנם) בירושלים, היא השגחת השי"ת בעולם, ודבר זה נראה מירושלים אשר היה השי"ת שומר אותה תמיד, וכדכתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו', וזה שתקנו הפורש סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, כי העיר הזאת שומרה הוא השי"ת, ואם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר, ודבר זה נראה בירושלים, כאשר היו עושים רצונו של מקום היה השי"ת משגיח על העיר הזאת לשמור אותה, ולפיכך מביא הכתוב לראיה נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, דבר זה נאמר על סנחריב שהבטיח את ישראל שישמור העיר ולא יחריבה, ומי שאינו מאמין בשמירת השי"ת שהיא ההשגחה יש לו שם אור ותנור... (גבורות ה' פרק מז)

...אלא שכך צריך להיות שלא ישכח ירושלים כלל, כמו שאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, כי ירושלים היא עצם ועיקר מעלת העולם, ודבר שאינו עיקר ועצם יש בו הסרה והסתלקות, אבל דבר שהוא עיקר אין שכחה בדבר שהוא עיקר... (נצח ישראל פרק כג, וראה עוד ירושלים-אבלות)

אחר שביארנו לך בפרק הקודם ענין הארץ הקדושה ומעלתה, יש לדעת גם כן ממעלת עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים עיר הקדושה תבנה ותבנה בב' עולמות. כי יש לך ללמוד דכל שכן וכל שכן הדבר שהיה במעלה אלקית כבר שיוסיף בקדושה ובמעלה אלקית ממה שהיה לו... ובבבא בתרא ושמתי כדכד שמשותיך, אמר רבי שמואל בר נחמני פליגי בה תרי אמוראי דארץ ישראל יהודה וחזקיה בניו של רבי חייא, ותרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל, חד אמר דשוהם וחד אמר דישפה, אמר להם הקב"ה ליהוי כדין וכדין... וביאור ענין זה כי ירושלים אינה עיר טבעית כמו שאר עיר, רק היא עיר אלקית במעלתה האלקית, לפיכך אמר הכתוב שמתי כדכד שמשותיך, כי  כדכד היא אבן יקרה, ולפיכך אמר כי לעתיד למעלת ירושלים שתהיה יותר אלקית ממה שהיתה קודם, וראוי שיהיה בנינה כפי מעלתה מאבנים טובות ויקרות, ולכך חושן שהיה בו אורים ותומים שמות הקדושים היה מאבנים טובות, ופליגי מיכאל וגבריאל בענין החומה הזאת, כי החומה בה יוגדר העיר, וכן השער במה שהוא כניסת העיר שגם המקום נקרא על שם השער, ולפיכך החומה והשער שהם צורת המקום ראוי שיהיו כפי מדריגתם. ופליגי בה ב' מלאכים... מיכאל שהוא ממונה על המים אמר שצורת העיר הקדושה יהיה הטוב, שתהיה דביקה בחסד ובטוב, ולפיכך החומה תהיה של שוהם, כי השוהם, גוון שלו מורה חסד וטוב, וגבריאל שהוא דין אומר שצורת המקום יהיה ישפה, שהוא גוון מורה דין. ואין ספק שכל אחד ואחד מן שתי המדות האלו הוא מעלה בפני עצמה... ומפני שהשי"ת כולל הכל דין וחסד, ולא כמו המלאכים שהממונה על חסד אינו ממונה על דין, והממונה על דין אינו ממונה על חסד, והוא יתברך כולל הכל, ונותן לה מעלה כוללת... וביאר שתהוי כדין וכדין, ואם שתהיה לה המעלה העליונה הצורה הנבדלת, עד שתהיה דביקה בעולם הנבדל לגמרי...

ועוד שם, אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתידה ירושלים שתגבה שלש פרסאות למעלה, שנאמר וראמה וישבה תחתיה. מאי תחתיה, כתחתיה, ומאי תחתיה שלשה פרסאות הוי, אמר רבא אמר ליה ההוא סבא, ירושלים קמייתא תלתא פרסאי הוייה, ושמא תאמר יש להם צער לעלות, תלמוד לומר מי אלה כעב תעופנה... וביאר ענין זה, כי ירושלים היא ג' פרסאות, כי ירושלים עיר קדושה... ולכך מדרגתה ג' פרסאות, כי הקדושה השלימה היא על ידי ג' כנגד ג' קדוש, וכל קדוש שיאמר הוא מדלי (מרומם) מן הארץ, ומפני שירושלים תהיה קדושה לגמרי, תהיה מדלי מן הארץ ג' פרסאות, ואז תהיה קדושה בשלימות לא התחלת קדושה, ואמר שמא יש צער לעלות, רוצה לומר שמא לישראל הדרים בה מפני כבדות החמרי שהוא מבדיל בינם ובין הקדושה יהיה להם צער לעלות, רוצה לומר לקנות אותה מדריגה הקדושה, על זה אמר וכיונים אל ארובותיהם, שהעוף פורח באויר מפני קלות החומר שיש לו ואינו מונע לעוף לעלות למעלה, וכן ישראל יהיו דומים לעוף, שיהיה להם חומר זך עד שלא יהיה להם מעכב... (נצח ישראל פרק נא)

...ולא היה ראוי לדבר בזה כלל רק להראות לכל איך לעג על דברים שהם דברים גדולים מאד מאד. אמר על מה שאמרו ז"ל ירושלים באמצע העולם, כמו שאמרו ביומא בפרק הוציאו לו, עולם מאמצעיתו נברא, דכתיב מציון מכלל יופי, וכן בתנחומא קדושים, כשם שהטבור נתון באמצע האדם, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל... והרבה האיש הזה להביא ראיות כי טבור הארץ אינו ירושלים, ריפא השבר על נקלה בתחבושת וברטיה אשר לא זרה ולא רוככה בשמן חכמה ותבונה... אבל המשיב ומתרץ בדברי ריק ותפל כמוהו יותר גרוע, מראה כאילו אין תשובה זולת זה שהוא ריק ותפל.

ודע כי דבר זה מה שאמרו חז"ל כי ירושלים באמצע העולם, הוא כמו שאר דברים אשר הבאנו למעלה, כי בני אדם מבינים הדברים האלו על מדידות השיעור הגשמי המוחש. ואין הדברים כך כלל, אבל מה שאמרו ארץ ישראל באמצע העולם הוא ענין זה, שבודאי אמת נכון וקיים דבר זה, שאם היה ראוי שיהיה נקרא בשם אמצעי דבר שהוא באמצע העולם ממש, היה בודאי ראוי שיהיה אמצעי העולם המקום אשר הוא תחת הנקודה שבשמים, ששם עיגול חצי היום העובר מקוטב לקוטב... לפי מצב כדור השמים. אבל אין ראוי שיהיה אמצעי העולם דבר זה. אבל אמצעי העולם האמיתי הוא האמצעי, כי הצדדין הם מחולקין, כי הצדדין משתנים בענינם, כי צד מזרח אינו כמו צד מערב בענינו... כי כל אחד משתנה... וכן אין ספק שהחלק אשר הוא אמצעי לפי מצב כדור הארץ אינו ארץ ישראל. אבל אמצעי העולם אשר הוא אמצעי שוה בין הצדדין המחולקין והוא אמצעי ביניהם, זהו ארץ ישראל, אשר היא אמצעית בין הצדדין המחולקין, שאין זה כזה, וחלוף הצדדין נתלה במהות העולם. וראיה לדבר שאמרו כי ארץ ישראל היא באמצע העולם כמו הטבור שהוא באמצע האדם, כמו שדרשו על שררך אגן הסהר, זהו בית המקדש שהוא אמצע העולם, וכאשר תמדוד בקו אין הטבור באמצע מצד המדידה הגשמית, רק כי הטבור באמצע בין החלק שנקרא חלק עליון ובין הנקרא חלק תחתון, ויש לכל חלק ענין מיוחד, ודבר זה נמשך לפי מהות האדם, לכך ארץ ישראל נחשבת באמצע העולם ובין הצדדין המחולקין ביניהם, והרי היא ארץ לא תחסר כל בה, אם כן ארץ ישראל שייך בה כל, ואי אפשר שיהיה זה אלא דבר שהוא באמצע, שהוא כלול משני קצוות כאשר ידוע לכך לארץ ישראל יש סגולת האמצעי.

ואין להקשות למה לא יהיה האמצע אשר הוא אמצע לפי מצב כדור השמים, כי אין זה קשיא, כי דבר זה אינו נחשב לכלום, מה שהוא אמצעי בשיעור גשמי, ואין זה מעלה כלל, אבל הדבר שהוא אמצעי בין שני הצדדין המחולקין, זהו הדבר השוה שאינו יוצא לשום קצה, זהו חשיבות מעלה עליונה. ומטעם זה נקראת ארץ ישראל ארץ החיים, לפי שארץ הוא באמצע בין הקצוות, וכל דבר שהוא קצה הוא הולך אשר בקצה דבק ההעדר, ואילו ארץ ישראל שאינה נוטה אל הקצה, היא ארץ החיים... ובשביל כך כל ההולך לארץ ישראל נקרא עולה, כי היא באמצע, ואינה נוטה אל הקצה אשר יש בו ההעדר... (באר הגולה באר ו)

הקשו בתוספות, איך אפשר לומר דירושלים באמצע ארץ ישראל, דהא ארץ ישראל מהלך ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וכאן לא היה רק ל"ב מילין עד סוף ארץ ישראל. ותירץ שפירוש דירושלים באמצע ארץ ישראל, לומר דמקום ירושלים הוא אמצע ארץ ישראל, לומר שזה נקרא אמצעיותו, ולא אזלינן בזה אחר שטח הארץ, לומר דנקודה אמצעית היא ארץ ישראל, אלא לומר לך, כי מקום ירושלים הוא אמצע ארץ ישראל, שכך הוא נחשב כמו שאמר כי הלב של אדם באמצע הגוף ממש. רוצה לומר שזה אמצעיתו שהכל מצטרף ומתחבר אליו, כמו שדרך הכל מצטרף אל אמצעי כך מצטרף הכל אל ירושלים, ואין הדבר תולה כלל בשטח, אלא שהדבר הוא שירושלים הוא עיקר ולב ארץ ישראל, שהכל תלוי בו, והוא אמצעיתו בשביל זה... (חידושי אגדות ראש השנה כג)

אמנם יש לך לדעת עוד דברים גדולים מאד באלו שלשה מקומות, ירושלים ביתר טור מלכא, וזה כי ירושלים אשר היה באמצע הארץ דומה ללב אשר הוא באמצע הגוף, אמנם ביתר נגד הימין, כי כל אמצע יש לו ימין ושמאל, ולכך אי אפשר שלא יהיה כאן ימין ושמאל, אשר להם גם כן דברים מיוחדים... (שם גיטין נה)

עולם הבא אין עולים אלא מזומנים, פירוש ירושלים בעולם הזה, אף על גב שהיא קדושה, מכל מקום היא עיר וקבלה קדושה, ומפני כך עולין בין קדושים ובין אינם קדושים, שהרי קבלה קדושה ועיקר שלה חול, לכך הכל מוכנין אצלה מצד זה, אבל ירושלים של מעלה היא כולה קדושה לגמרי ואין בה שום חול, ואין עולין לה אלא מזומנים ולא הכל... (שם בבא בתרא עה)

וכולם בלעתינהו חד דשא, כי כח ירושלים כח נבדל כח קדוש בולע כח ברזל, עד שאין הכח הזה נחשב אל מעלת הקדושה, ואל תאמר כי הברזל היה ברזל גשמי, רק כח ברזל שהיה לשבר אשר רמז בשלש מאות פרדות שהיו נושאים כלי השחתה שלו, ועם כל זה לא היה יכול. (שם סנהדרין צו)

בונה ירושלים ה', פירוש מפני כי על ידי קבוץ ישראל בונה ירושלים, ואי אפשר דבר זה בלא ישראל... וענין השומרים האלו, מפני כי אי אפשר שלא יהיו שומרים לירושלים, שלא יהא בטול לה מפני גודל מעלתה, ולכך ירושלים היא מושגחת מן השי"ת, כי על ידי ירושלים יהיה קבוץ נדחי ישראל, כי ירושלים היא באמצע העולם, ולפיכך העיר הזאת מיוחדת לקבוץ, כי הנקודה שהיא באמצע מקבצת הכל, ולכך המלאכים אומרים בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, ובישיבתה שאין צריך לקבוץ ישראל קיום מציאותה, מה שנכנסת תחת השמירה העליונה מן המלאכים, זה שכתב כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, ודבר זה מקיים מציאותה ונכנסת תחת שמירה עליונה, ויש לך להבין זאת. (שם מנחות פז א)

של"ה:

אלא הענין הוא, כי שם לא היה קורא להעיר שם מעולם, רק היתה העיר נקראת שלם מעולם, ונראה זה השם שלם אף מפי שם, אבל לא שהמציא שם את השם הזה. אבל השם של יראה זה השם המציא אברהם, על כן מאחר שאברהם יותר עצמי בשמות יש לו קדימה, אמנם לפי זה צריך להעמיק בענין מה יוצא מזה כבוד לשם, שנשאר השם של שלם, מאחר שהוא לא המציאו. יש לומר מאחר שנקרא מלכי צדק מלך שלם, אלו היה נשתנה השם של שלם לא היינו יודעים מעלתו של שם, כי מי היה יודע שהיה מולך על ארץ הקדושה, כי היה נשכח בדורות אחרים מהו שלם. אמנם יש להעמיק עוד פשר דבר למה לא קרא יראה שלם, כי אברהם קראה יראה, ולא ירו... עוד באתי ליתן טעם ירושלם כתיב חסר וקרינן ירושלים... (בית ה בית דוד, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

וזה כי החכמה רבה נמשכת באדם מכח ההתפשטות הזו של הגן עדן, וכבר נמצא זה לדור דעה במדבר, וגם בירושלים אחר כך, ובכח האויר הזה היתה רבתי בדעות, וסוד זה הוא הרוח של משיח... ובארץ ישראל היתה ההתפשטות נפתחת מגן עדן אל ירושלים, ולעתיד לבא יותר, בסוד ומלאה הארץ דעה את ה'... (אדיר במרום עמוד יג)

...וזה כי אין לך דבר מלמטה אשר לא יהיה נגדו אור למעלה, מכוון אל בחינת הדבר ההוא התחתון, על דרך אמרם ז"ל ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה, ולא שיהיה למעלה עיר תקרא ירושלים, אבל בחינת אור הוא וקדושה מכוונת אל בחינת ירושלים הבנויה פה למטה... (ילקוט ידיעת האמת ב, עמוד רצג)

כלי יקר:

...ומה שאמר בונה ירושלים ה', נ"ל על פי הגמרא בפרק הספינה, חזא מלאכי השרת דקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות וכו', אמר להו הנהו למאי, א"ל עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים, אם כן בכל זמן בונה ירושלים ה'. (בראשית ד יז)

 

מלבי"ם:

אשר יבחר מכל שבטיכם - ובפסוק י"ד אמר אשר יבחר ה' באחד שבטיך, ויש בזה פלוגתא (מגלה כ"ו ויומא י"ב) שרבי יהודה סבר שירושלים נתחלקה לשבטים, ות"ק שם סבר שלא נתחלקה לשבטים, נראה שכן סבר רבי שמעון, דהא בתוספתא (מעשר שני י"ז) אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינו שלהם, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף לא מטות, ומסתמא כן סבר רבי שמעון אביו. על פי זה פליגי פה רבי יהודה ורבי שמעון במה שכתוב ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים, שלרבי יהודה לשטתו שירושלים נבנתה בחלקו של שבט אחד סבר שיחדו דושנה של יריחו לשבט שיבנה בית המקדש בחלקו... ורבי שמעון לשטתו שירושלים לא נתחלקה לשבטים ולא נבנה המקדש בחלקו של שבט מיוחד... (דברים יב ה, וראה שם עוד)

כי מציון - מושב הסנהדרין והכהן הגדול והמלכות, ודבר ה' מירושלים - ששם הנביאים מתאספים ושואבים רוח הקדש בכל העיר. (ישעיה ב ג)

ציון - היו מושב הסנהדרין והמלך והמקדש, לה יאמר על הר גבוה, וירושלים מושב ההמון יאמר עליה הרימי בכח קולך, שמבשרת קבוץ גליות. (שם מ ט)

כעיר שחוברה - מחבר כל אברי הגויה להיות גוף כולל, כן מחברת ירושלים כל חלקי האומה. (תהלים קכב ד)

שער הצאן - היה באמצע צד מזרח ובנו משם צפונה, כי שער הצאן נגד בית המקדש, ושם נפגשו ב' התודות, אחריו לצפון מגדל חננאל ומגדל המאה, ואחריו שער הדגים... החומה הרחבה - שבצד צפון, ששם אין הרים, ויעזבו - והיה צריך לבנות חומה חזקה יותר, ולא הזכיר שער אפרים ששם, כי אולי לא נחרב כל כך. (נחמיה ג א וח)

מדה שנית - בצד ההוא לא היו שערים ומגדלים, לכן חלקוהו לב' מדות, והם בנו החלק השני עד מגדל התנורים שבמערב. שער האשפות - חומת שער הגיא הלכה עד שער האשפות, ומשם לשער העין, וקרוב לו מי השלוח הנקרא ברכת המלך וגנות המלך, ועיר דוד במזרח ההר, והגן והברכה בתוך העיר, וגשר מזה לזה על פני הגיא. שער המים - היה במזרח... (שם שם יא וכה)

רש"ר הירש:

...עתידה האמונה באלקי הצדק להיות נחלת כלל האנושות, אך באותה שעה היא חיפשה לה מקלט בשלם, ושם מצאוה כל שוחרי שלום, וגם דורות רבים אחר כך היתה ירושלים מקום מקלט, מלון לצדק שהעמים בזו לו... נראה כי בשמה של שלם ומלכה מלכי צדק נשתמרה מסורת בלב העמים, עתידה האנושות להגאל ולמצא שלום בזכות הצדק... (בראשית יד יח)

משך חכמה:

ה' יראה - ...כי בנח תוקנו המדות וקראה שלם, ובאברהם תוקנו המושכלות וקראה יראה, כי שני אלו יתוקנו בירושלים. (בראשית כב יד)

שפת אמת:

וידבר אלקים וגו'... אבל על ידי החכמה זוכין ליראת הרוממות, והיא יראה מתוך השלימות ולא מתוך החסרון, כדכתיב אין מחסור ליריאיו, דייקא, וזו היראה היתה בירושלים ובבית המקדש, דכתיב ג' פעמים בשנה יראה יראה שעל ידי הראיה חל היראה, ולכן נקראה ירושלים על שם היראה מתוך השלימות כנ"ל... (במדבר שבועות תרנ"ו)

הנני נותן לו... ואיתא על ירושלים מקודם נקראה שלם, ובא אברהם אע"ה וקראה יראה, היום בהר ה' יראה, ובא הקב"ה וצירף ב' השמות ירושלים. והענין כנ"ל, כי קודם אבותינו נהג הבורא יתברך העולם רק בחסדו יתברך, כמו שאמרו חז"ל כ"ו כי לעולם חסדו על כ"ו דורות בלי תורה שנהגם הבורא יתברך בחסדו, אחר כך בא אברהם ועשה הכנה שיוכל האדם למצא השלימות על ידי הכנת היראה, ושניהם היו צריכין, כי על ידי שהקדים הבורא יתברך הנהגה בחסדו ית' הוכן העולם להיות יכולת אחר כך לאדם לזכות על ידי מעשיו לעורר ולמצא עזר השי"ת... (שם פינחס תרל"ח)

ערבה - ...ובירושלים היתה היראה בשלימות, ועל זה נקראת ירושלים, וזה השער לה', ולכן אין תורה כתורת ארץ ישראל. (סוכות תרס"ב)

שם משמואל:

..ודוגמא דידהו בעולם הזה הן שילה וירושלים, כי שילה בחלקו של יוסף, יוסף הוא ראש של ישראל, ויעקב כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, ותורה מתיחסת למוח ושכל... ובמקום אחר פירשנו שיוסף הצדיק הכניס בחינת הראש והשכל בכל ישראל... על כן שילה שבחלקו של יוסף היא בחינת הראש שבעולם... וירושלים היא בחלקו של בנימין ויהודה, היא בחינת הלב, כי בנימין הצדיק דלתתא היתה מדתו השתוקקות למעלה, וכדאיתא ביומא י"ב רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין וכו', והיה בנימין הצדיק מצטער לבולעה, לשון המורה על גודל התשוקה. וכן יהודה שממנו מלכות בית דוד, שהיה כל ענינו תשוקה וצמאון להשי"ת... והיו בחינת לב, דירושלים היא ליבא דכל עלמא... ומכל מקום ירושלים היא יותר במעלה משילה, אף שלכאורה נדמה שמעלת שילה שהיא בחינת ראש היא יותר במעלה, מכל מקום ענין מקומות אלו היתה התגלות אלקות, רבותא יותר שנתפשטה הקדושה והתגלות אלקות אף במקום שהוא בחינת לב, מהרבותא שנתפשטה הקדושה במקום שהוא בחינת ראש... ונראה שאף על פי שחרבה שילה, מכל מקום היתה לעומתה ציון, ולעולם זאת על ישראל ב' הבחינות האלה, וציון בחינת ראש, וידוע שציון בגימטריא יוסף, ובמדרש תנחומא סוף ויגש מחשב שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון...

ונחלה זו ירושלים, כלשון התוספות יבמות פ"ב, מה נחלה אין לה הפסק, כן ירושלים אין אחריה היתר, כי באשר היתה התפשטות הקדושה למטה אפילו בבחינת לב, ונתקדש אפילו הדומם, שוב אין לזה ביטול, כי ביטול שייך רק בדבר בלתי נשלם... (דברים ראה תרע"ה)

...והנה ידוע שכל דבר הממוצע צריך שתהיה בו קצת בחינה מזה וקצת בחינה מזה, על כן בכחו להיות ממוצע ומצרף זה לזה, על כן אמרו חכמים שציון היא הממוצע שיש בה דברים מעולם העליון, כידוע שמקום ארון אינו מן המדה היפוך הגשם, ולא עוד אלא שאפילו בירושלים לא אמר אדם לחברו צר לי המקום... ובאשר יש בו בחינת שני העולמות, על כן הוא ממוצע בין שני העולמות, ועל כן שם היא התחלת בריאת העולם, כדי שלא יהיה בשום זמן הארץ הנשמה הזאת מופרדת מן העולם העליון לגמרי... ומכל מקום התגלות חיות זו תלויה בנקיון מן הכחות הרעים המתפשטין בעולם... ומעתה יש לפרש הענין שאברהם קראו הר, היינו שהיתה אז נכללת בו פסולת משני צדדין, ישמעאל ובני קטורה מימין ועשו משמאל, ואם היה אברהם ממשיך חיות נגלה כנ"ל היו גם כן משתמשין באור ההוא, על כן היה ממשיך רק בהסתר גדול, שיהיה נבדל מכחות חיצוניים, כי אין להם אחיזה אלא במה שגלוי, על כן קראו הר שהוא מובדל לרוממותו מכללות הארץ. ויצחק שלא היתה בו פסולת אלא עשו לבדו, המשיך אור יותר נגלה מעט, ועל כן קראו שדה, שמתפרנסים ממנה בני אדם, ואף שאיננו ישוב גמור, מכל מקום הוא יותר ישוב מהר הנבדל. אך יעקב שהיתה מטתו שלימה בלי שום פסולת, המשיך חיות ואור יותר בהתגלות, עד שראה אותו בדמות בית, שנחשב לבוש שלישי לנפש ומקום לחיות נגלה. ועל כן ביעקב מצינו למקום ההוא ענינים בלתי חומריים וכל האבנים שהניח תחת ראשו נעשו אבן אחת, ועל כן ראה הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהיא צירוף וחבור עולם בעולם, ועל כן קרא הקב"ה בית המקדש על שמו... (ראש השנה תרפ"א)