(ראה גם: בריאה-מאורות, לבנה, קדוש החודש)
ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הכוכבים. (בראשית א טז)
עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. (תהלים קד יט)
יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ, יהי מארת חסר, רבי חזקיה אומר מאורות ששרוי בה תוקף הדין וקליטת הדין. רבי יוסי אומר יהיה קללה למטה, כי היא הלבנה (דהיינו מלכות), שבה תלוי אסכרה לתינוקות שבעולם התחתון, ובה תלוי קללה... משום שהוא אור קטן מכל האורות דאצילות, ולפעמים נחשכת ואינה מקבלת אור, על כן נמשך ממנה למטה אסכרה וקללה... (בראשית שצ, ועיין שם עוד)
אמר רבי ייסא הקב"ה מיעט את הלבנה ושלט בה הנחש. אבל משום חטאו של האדם היא נתקללה גם כן, כדי לקלל העולם ביום ההוא (שנח הקריב קרבן), יצאה הארץ, (שהיא הנוקבא, רק) מאותה קללה, אבל עוד עומדת הלבנה במיעוטה. חוץ משעה שנמצא קרבן בעולם, וישראל יושבים על אדמתם, אז ניתקן מיעוט הלבנה, (דהיינו בימי שלמה)... אמר רבי חזקיה עתיד הקב"ה להעביר את רוח הטומאה מהעולם, שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכתוב בלע המות לנצח וגו'. ועתיד הקב"ה להאיר את הלבנה ולהוציא אותה מחשך, שהשיגה מכח אותו נחש הרע, כמו שכתוב והיה אור הלבנה וגו', הוא אותו האור שגנזו הקב"ה במעשה בראשית. (נח רמה, ועיין שם עוד)
...אבל בא וראה, כשברא הקב"ה את העולם עשה את הלבנה, ואחר כך מיעט אורותיה באופן שאין לה מעצמה כלום, ומשום שמיעטה את עצמה, היא מאירה מן השמש, ובכח אורות עליונים שבו. ובזמן שבית המקדש קיים, היו ישראל משתדלים בקרבנות ועולות ועבודות שהיו עובדים הכהנים הלוים והישראלים כדי ליחד יחודים ולהאיר האורות. ולאחר שנחרב בית המקדש נחשך האור, והלבנה אינה מאירה מן השמש, והשמש נסתלק ממנה ואינו מאיר, ואין לך יום שאינו שולט בו קללות וצער ומכאובים כמו שלמדנו.
ובזמן ההוא שיגיע זמן הלבנה להאיר (מכח עצמה, דהיינו בגמר התיקון), מה כתוב, הנה ישכיל עבדי וגו', שנאמר על הלבנה, הנה ישכיל עבדי זהו סוד האמונה, הנה ישכיל פירושו שנתעורר אז התעוררות של מעלה... (וישב מב, ועיין שם עוד)
יהודה אתה יודוך, רבי יוסי פתח, עשה ירח למועדים, בשביל לקדש בו ראשי חדשים וראשי שנים, ולעולם אין הלבנה מאירה אלא משמש, וכשהשמש שולטת, הלבנה אינה שולטת, כשנאסף השמש אז שולטת הלבנה, ואין חשבון ללבנה, אלא כשנאסף השמש. ושניהם עשה הקב"ה להאיר, זהו שכתוב, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ וגו'. והיו לאותות, אלו הם השבתות (שנקראים אות), שכתוב כי אות היא, ולמועדים, הם הימים טובים, ולימים אלו ראשי חדשים, ולשנים אלו הם ראשי שנים, ושיהיו אומות העולם עושים חשבון לשמש, וישראל ללבנה... איזה מהם עדיף, ודאי הלבנה היא למעלה, והשמש של אומות העולם היא מתחת לבנה הזו, ואותו השמש (מקבל אור) מלבנה זו ומאיר. ראה מה בין ישראל להם, ישראל אחוזים בלבנה ונשתלשלו בשמש העליון, ונתאחדו במקום המאיר משמש העליון ונתדבקו בו, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם... (ויחי תקסד, ועיין שם עוד)
כעין זה עשה הקב"ה לפניו, אותו (המקטרג) שהוא תובע דין לפני המלך על כל בני העולם, וביום הזה ניתנה לו רשות לכסות פתח המלך (שהוא ז"א), והלבנה (שהיא המלכות) מתכסה בפנים עד שיהיה נגזר דין על כל בני העולם. ואף על פי שהכל גלוי לפני הקב"ה, מכל מקום אינו רוצה אלא בדין. (אמור רט)
עתה ביאר בישיבה מי שביאר, שהלבנה הקדושה היא בצבע לבן, (שהוא סוד אור החסד), וכל הצבעים נוצצים ונרקמים בה, (דהיינו גם אור החכמה), והוא כאותו היופי והלבן של השמש ממש (שהוא סוד ז"א), ובים ההוא (של המלכות) בתוך שבעים שנה יוצא דג אחד ומוציאה ממנו צבע תכלת... (שלח קכד, ועיין שם עוד)
הוא (סמאל) נהנה מסעודת המלך בחלק זה (שלוקח מן השעיר לחטאת), ועל כן הוא שמח ונפרד מישראל ואינו מקטרג עליהם, ואם לא שהיה מיעוט הירח, (דהיינו המלכות), לא היו נותנים (לסמאל) מסעודת המלך כלום. וכי מה הוא עושה במיעוט הירח, אלא משום שקרב ויונק (ממקום החסרון שבמלכות), ולוקח כח לעצמו מצד השמאל של הלבנה, ומתחזק בו, ובשעיר הזה הוא נפרד מכל ונהנה בזה. ומשום שהקב"ה מיעט את הלבנה, לפיכך מקריבים שעיר הזה, כדי (שסמאל) יפרוש ולא יקרב אל המקדש, (שהוא המלכות), ועל כן למדנו (שהקב"ה אומר), הביאו עלי כפרה היינו בשבילי, שאני מיעטתי אותה, ומשום הסבה שלי אתם צריכים לזה. (פנחס תרפג, ועיין שם עוד)
...ולמה נקראת (המלכות) לבנה, שהוא על שם לבון ההלכה, (שהחכמה) היא מבפנים, (המלכות בסוד) כל כבודה בת מלך פנימה. ובאש הבינה היורדת עליה היא מתלבנת, וסוד הדבר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו... (שם תרפח, ועיין שם עוד)
ומשום שהלבנה כלולה מטוב ורע, מחשבים בה ישראל ומחשבים בה בני ישמעאל, (שישראל אחוזים בטוב שבה, ובני ישמעאל ברע שבה), וכשהיא נלקה בימי חסרונה, סימן רע לישמעאלים, ובזה כתוב ואבדה חכמת חכמיו, ודהיינו חכמה דישמעאלים... במיעוטה של הלבנה שהוא עניות נבראה לילית, שהיא שבתאי, שהוא רעב וצמאון וליקוי המאורות, שעליה נאמר יהי מארת חסר... (תצא קיג, ועיין שם עוד)
איהי לבנה לבון ההלכה שהיא רחמים, והיינו מצד החסד, והיא נקראת חמה, ברה כחמה מצד הגבורה. פני משה כפני החמה, ומיעוט הלבנה שהיא לבנה אפלה, שהיא השפחה שלה, (של המלכות), שהיא הגיהנם וחמה רעה, וכן השפחה שלה היא שבתאי שהיא לקוי המאורות, והיא חלול שבת... (שם קיח, ועיין שם עוד)
אמר רבי יצחק, עשה הקב"ה מאורות האלו והניחם ברקיע הזה, (שהוא יסוד דז"א), להיות ממשלה על הארץ (שהיא המלכות), ולהשתמש בהם הבריות (שהתחתונים יאותו לאורם), וכשבראם נתנו שניהם את אורם בשוה, אמרה הלבנה רבונו של עולם, אין לך להתנהג בשני כתרים בשוה, מה עשה הקב"ה, המעיט אותה, היינו הכפרה של שעיר ראש חדש, שנאמר בו (חטאת) לה'... ודבר זה שאמרו חברינו כך הוא פירושו, וכן גזרתי בסוד המשנה שלנו. כשברא הקב"ה את השמש והלבנה, גזר על השמש שתחזור להיות שליטתו של עשו, וגזר על הלבנה שתהיה בעולם הזה שליטתו של יעקב, ומינה עליהם שרים חזקים עד שיבאו שתי אומות האלו, והשר ההוא שנתמנה על הלבנה בשביל האומה של יעקב, בקש מהקב"ה שתנתן ללבנה השליטה בעולם הזה, אמר הקב"ה וכי מה צריכה האומה של יעקב (לשליטה בעולם הזה), אלא לעולם הבא יהיו שולטים על כל אומות העולם. אבל בעולם הזה לכי ומעטי את עצמך, ושעבדי עצמך בגלות לזכות לעולם הבא... (זהר חדש בראשית תקעב, ועיין שם עוד, ועיין עוד שיר השירים תפח והלאה)
תני חדא אור של בית הכנסת ושל בית המדרש מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו... ואי בעית אימא הא דאיכא סהרא הא דליכא סהרא (שהחזן יכול לאכול לאורה). (ברכות נג א)
אמר ליה חזאי (בחלום) דנשקי סיהרא, אמר ליה בא על אשת ישראל... (שם נו ב)
תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה מעשה בראשית... (שם נט ב)
האי מאן דנולד בלבנה יהי גבר סביל מרעין (חולי), בנאי וסתיר סתיר ובנאי, אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ורזוהי כסיין, אם גנב מצלח... (שבת קנו א)
ואמר שמואל, אין לך תקופת ניסן שנופלת בצדק שאינה משברת את האילנות, ואין תקופת טבת שנופלת בצדק שאינה מייבשת את הזרעים, והוא דאיתיליד לבנה או בלבנה או בצדק. (עירובין נו א)
אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא. (שם סה א)
רב חסדא רמי, כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה, וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, לא קשיא כאן לעולם הבא כאן לימות המשיח... ולא קשיא, כאן במחנה שכינה, כאן במחנה צדיקים. (פסחים סח א)
שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח, ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה... ומי מחליף, והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן... (יומא כח א)
תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה. (סוכה כט א)
כיצד בודקין את העדים... ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה, כמה היה גבוה ולאין היה נוטה, וכמה היה רחב, אם אמר לפני החמה לא אמר כלום... דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה... דחלשה דעתה... דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעליתו, שבהן מראה את ההדיוטות, ואומר הכזה ראית או כזה... מי שרי, והתניא לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני, כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו... איבעית אימא דפרקים הוה, ואיבעית אימא להתלמד עבד...
מעשה ובאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם, כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה, וקיבלן רבן גמליאל... תניא אמר להן רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבא, פעמים בא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. אמר רבי יוחנן מאי טעמא דבי רבי, דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, שמש הוא דידע מבואו,ירח לא ידע מבואו... אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא, אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים... (ראש השנה כג ב)
...רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים... (חגיגה יב ב)
ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא החודש הזה לכם, וכתיב התם זה א-לי ואנוהו. תנא דבי רבי ישמעאל, אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים, אמר אביי הילכך נימרינהו מעומד. מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי, אמר ליה רב אחא לרב אשי במערבא אמרי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי, אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה ברוך וכו' אשר במאמר ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, ברוך אתה ה' מחדש חדשים. (סנהדרין מב א)
המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה... יוליכם לים המלח, רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין, שעל המבוזין מותרין... (עבודה זרה מב ב, וראה שם עוד)
רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן, אמרה ירח לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך, אמרה לפניו, רבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי, אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני (מה מועיל נר לאור היום), אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, זיל ליקרו צדיקי בשמך, יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן. חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה', אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח. (חולין ס ב)
...שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה שישתמש בהן העולם, מאה ושמונים ושתים במזרח, ומאה ושמונים ושתים במערב, ואחד באמצעו של רקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית. מה שהחמה מהלכת לשלשים יום הלבנה מהלכת לב' ימים ומחצה, מה שהחמה מהלכת לשנים עשר חודש הלבנה מהלכת לשלשים יום. אמר רבי יונה לית כאן שיעורא אלא אפילו פרא מיכאן... (ראש השנה יב ב, וראה שם עוד)
כל הכוכבים והמזלות ושני המאורות נבראו בתחלת ליל רביעי, ולא קדם זה לזה אלא שתי ידות שעות, לפיכך כל מעשה חמה במתינות וכל מעשה לבנה בזריזות, מה שהחמה מהלכת כל ימות השנה, מהלכת הלבנה ליום אחד, וכל שהחמה מהלכת כל ימות השנה הלבנה מהלכת לשלשים יום. כל הימים משרתים לראש מולד הלבנה לאחריהם למפרע, בתחלת ליל רביעי ראש מולד לבנה בשעת שבתאי שנ"ץ כמ"ל ח"ש, ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום שלאחריו בתחלת ליל שני ראש מולד הלבנה בשעת צדק, ולאחר שלש שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחלת ליל ראשון ראש מולד לבנה בשעת כוכב, ולאחר שלש שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחלת ליל שבת ראש מולד לבנה בשעת מאדים, ולאחר שלש שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחלת ליל ששי ראש מולד לבנה בשעת לבנה, ולאחר שלש שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו לתחלת ליל החמישי ראש מולד הלבנה בשעה חמה, ולאחר ג' שנים של מחזור קטן חוזר יום של אחריו בתחלת ליל רביעי ראש מולד הלבנה בשעת שבתאי בשעה שנברא. מחזור הגדול של לבנה כ"א שנה, שבעה מחזורים קטנים יש בו מג' ג' שנים וכל מזל ומזל משרת את ימי חודש הלבנה, וימי חודש הלבנה כ"ט ימים ומחצה ושני ידות שעה וע"ג חלקים וכל מזל ומזל משרת את ימות חודש הלבנה שני ימים וח' שעות וג' מזלות לז' ימים. השר המתחיל בראש חודש הלבנה הוא השר המשלים בסוף חודש הלבנה. הלבנה מתחדשת בכל מולד ומולד, אחת בלילה ואחת ביום, וזה האות שלה, ויהי ערב ויהי בוקר, אין בכל מולד לראש מולד לשנה הבאה, אלא ד' ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים...
עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים יתרון ימות החמה על ימות הלבנה, והעיבור נכנס להשוות ימות שנות החמה עם ימות שנות הלבנה, והחמה והלבנה מתחילין בראש חודש ניסן. החמה מהלכת לפניה בתקופתה וטלה מתחיל לשרת לפניה ביום, וכן המזלות משרתים אחריו כדרכן, והלבנה מהלכת לאחריה וטלה מתחיל לשרת לפניה בלילה, וכל המזלות משרתין אחריו כדרכן, וכן עד שנת מחזור קטן, עד שנת העיבור. בא העיבור דוחה לראש מולד לבנה ועומד בראש חדש טבת, וכן עד י"ב עיבורין באין החמה והלבנה שוין לתחלת ליל רביעי בשעת שבתאי בשעה שנבראו.
אין בין מולד למולד אלא ל"א שעות ושני ידות שעה וע"ג חלקים. אין הלבנה חסרה מן השמים אלא כהרף עין, אפילו יש בה כמלא החוט בוססת במזרח ובמערב, ואין כח בעין לראות הלבנה עד שמונה שעות גדולים, בין בראש מולד לבנה בין בסוף מולד לבנה. חשבון ימות שנות הלבנה ג' מאות ונ' ימים ושליש יום תתע"ו חלקים. כל השעות של חדש הלבנה תרק"ח שעות וב' ידות שעה, כל השעות של שנת הלבנה שמונה אלפים ותק"ד שעות. כל המזלות משרתים למולד הלבנה ולתולדות בני אדם ועליהם העולם עומד. וכל מי שהוא חכם ומבין הוא מבין מולד לבנה ותולדות בני אדם, ועליהם העולם עומד. וכל מי שהוא חכם ומבין הוא מבין מולד לבנה ותולדות בני אדם ועליהם אומר הכתוב (בראשית א') והיו לאותות ולמועדים. אותות הללו לא ימושו, משרתים לחמה ביום וללבנה בלילה, בשלשה מחזורות של לבנה פ"ד שנים, שהיא שעה אחת מיומו של הקב"ה באין חמה ולבנה שוים בתחלת ליל רביעי ובשעת שבתאי בשעה שנבראו. ובשעה ששלהבת לבנה מגעת לחמה ביום במעלת ששים עובר בתוכו ומכבה את אורו, ובשעה ששלהבת החמה מגעת ללבנה בלילה במעלות ארבעים עובר בתוכו ומכבה את אורו.
רבי נהוראי אומר, גזרת מלך במלה מפורסמת היא, בשעה שישראל חוטאין ואינן מעברים את השנה כראוי, בשעה ששלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה מעלות ארבעים הקב"ה מכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין, וכשישראל עושין רצונו של הקב"ה עושה ברחמיו הרבים ומכהה את החמה, ושולח את רוגזו על עובדי גלולים.
כשם שאין אור החמה מושל באור הלבנה ולא אור הלבנה באור החמה, כך אין מונים לא מנין החמה בלילה ולא מנין הלבנה ביום, ולא ישיגו גבול איש את רעהו. מדור הלבנה בין ענן לערפל עשויין כמין שני קערות כפויות זו על גב זו, והיא יוצאת בין שניהם. וכשהוא מולד לבנה אלו שני עננים הופכים את פניהם ברוח מערבית, והיא יוצאת מבין שניהם כמין שופר. בלילה הראשון מדה אחת, בלילה השניה מדה שניה, וכן עד חציו של חודש. עד שיהא מתגלית בו כלה. ומחציו של חודש אלו שני עננים הופכים את פניהם לרוח מזרחית, פאת הלבנה שיצא מתחלה מתחיל ונכנס ומתכסה בין שניהם בלילה הראשון מדה אחת, בלילה השנית מדה שניה, עד סופו של חודש, עד שמתכסה כלו. ומנין שהוא נתון בין שני עננים שנאמר (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו, ומנין שהוא מתכסה כולו, שנאמר (תהלים פ"א) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, ביום שמתכסה כולו. (פרק ז)
רבי זכריה אומר, אחר ראש חדש מה כתיב, (במדבר כ"ח) ושעיר עזים אחד לחטאת לה', כשברא הקב"ה את עולמו ברא שני מאורות גדולים, שנאמר (בראשית א') ויברא אלקים את שני המאורות הגדולים וגו', הגדיל אחד והקטין אחד, והקשה הירח את ערפו שלא להיות קטן, לפיכך היו ישראל מקריבין שעיר חטאת למעלה מעולת ראש חודש, אמר הקב"ה השעיר הזה יהיה כפרה בשביל שמיעטתי את הירח. (פרק נא)
בראש חודש ישבו החבורות של זקנים ושל בלווטים ושל תלמידים מן המנחה ולמעלה עד שישקע החמה, וצריך בברכת היין לומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר גידל חורשי הורם ולמדם זמנים וחדשים טובים, ירח כליל לבנה, מינה נבונים סודרי עתים, פילס צורינו קיצי רגעים, שבט מתקן אותם חדשים ומועדים, דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, ואומר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה, וחותם ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים וכו' הודו לה' כי טוב, ביום הזה בירושלים ששים ושמחים כולנו במקום, אליהו הנביא במהרה יבא אלינו, המלך המשיח יצמיח בימינו את הימים בשנים בבנין בית המקדש, ירבו שמחות ויענו העם ויאמר אמן, ירבו בשורות טובות בישראל, ירבו ימים טובים בישראל, ירבו תלמידי תורה בישראל, מקודש החודש, מקודש בראש חודש, מקודש בזמנו, מקודש בעיבורו, מקודש בתורה מקודש בהלכה, מקודש בעליונים, מקודש בתחתונים מקודש, ברוך אתה ה' מקודש בציון בירושלים, מקודש בכל מקומות ישראל, מקודש בפי רבותינו, מקודש בבית הוועד, הודו לה' כי טוב, ואומר כולכם ברוכים. ועל כל ברכה וברכה אומר הודו לה' כי טוב חוץ מברכת הלוים. (פרק יט)
אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה ומיישר את רגליו ומברך אשר במאמרו וכו'... ואומר ג' פעמים סימן טוב סימן טוב תהיה לכל ישראל, ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך, ורוקד ג' רקידות כנגדה, ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו אחרים לנגדי להזיקני לא יגעו בי, כי תפול עליהם אימתה ופחד, ולמפרע, אמן אמן סלה הללויה, ואומר לחבירו ג' פעמים שלום, וילך לביתו בלב טוב. (פרק כ)
ויאמר אלקים יהי מאורות, רבי יוחנן פתח (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים, אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים, כדי לקדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים. רבי שילה דכפר תמרתה בשם רבי יוחנן אמר אף על פי שעשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו, אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. יוסי חברא בשם רבי ברכיה אמר, הרי הוא אומר (במדבר ל"ג) ויסעו מרעמסס בחמשה עשר יום לחדש, ואם לבנה אתה מונה, עד כדון לית לה אלא ארבע עשרה מטמועין הוא, הוי אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. רבי עזריה בשם רבי חנינה אמר, לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, אלא מלמד שצפה הקב"ה שעתידין אומות העולם לעשותן אלוהות, אמר הקב"ה מה אם משהן שנים מכחישין זה את זה אומות העולם עושין אותן אלוהות, אלו היה אחד על אחת כמה וכמה. רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר שניהם נבראו להאיר, שנאמר ויהיו למאורות. (בראשית ו א)
רבי יודן בשם רבי תנחום בשם רבי חייא רבי פנחס בשם רבי סימון אמרי, מאחר שהוא קורא אותן גדולים הוא חוזר ופוגם אותם, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, אתמהא, אלא על ידי שנכנס בתחומו של חברו. אמר רבי פנחס בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד חטאת, ובראש חדש כתיב שעיר עזים אחד חטאת לה', אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חברו. ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב, הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה.
רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר, דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה... מה הלבנה הזאת שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה בעולם הבא. רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם... כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב. (שם שם ד וה)
ואת הכוכבים, אמר רב אחא משל למלך שהיו לו שני אפוטרופסים, אחד שולט בעיר ואחד שולט במדינה. אמר המלך הואיל ומיעט את עצמו זה להיות שולט בעיר, גוזר אני עליו בשעה שהוא יוצא, תהא כל אוכלוסא יוצאה עמו, ובשעה שיהא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסת עמו. כך אמר הקב"ה הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה, בשעה שהיא יוצאת שיהיו הכוכבים יוצאים עמה... (שם שם ו)
היכן גלגל החמה ולבנה נתונים, ברקיע השני, שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. רבי פנחס בשם רבי אבהו אמר מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פירשוהו, (נחמיה ט') אתה הוא ה' לבדך וגו' שמי השמים וכל צבאם וגו', היכן הוא כל צבאם נתונים ברקיע שהוא למעלה מן השמים. (שם שם ט)
ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, כיצד גלגל חמה ולבנה שקועים ברקיע, רבי יהודה בר אלעאי ורבנן, רבנן אמרין מאחורי הכיפה ולמטה, ורבי יהודה בר אלעאי אמר מאחורי הכפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלן בימות החמה, שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין, ומליהון דרבנן דאמרין מאחורי הכפה ולמטה בימות הגשמים, שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין. אמר רבי שמעון בן יוחי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע, ואם מהלכין הן כדרכן, הדבר קשה מאד, ואי אפשר לבריות לעמד עליו. (שם שם יג)
...שס"ה חלונות ברא הקב"ה ברקיע, קפ"ג במזרח, קפ"ב במערב, מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה שיהא העולם שט אחריו והוא מהלך כולן, חוץ מי"א חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן. כגון אפרכוס ודוכוס שהיו נוטלין דונטיבה (מתנות), אפרכוס נוטל לפי כבודו, ודוכוס לפי כבודו, כך השמש נקרא גדול שהוא גדול על הלבנה י"א יום, לכך ברא הלבנה בשביל מועדות שיהיו ישראל מרבין וממעטין בלבנה ואינו רע לה בעבור תקנת המועדות... וכל הימך לומר שבשביל אלו המועדות עשה את הלבנה, עמד דוד ופירש עשה ירח למועדים. אמרו לו לדוד עד שאנו במצרים נטלנו חדש של לבנה, הדא הוא דכתיב החדש הזה לכם. (שמות טו כב)
...הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד ט"ו ימים ודיסקוס שלה מתמלא, ומט"ו עד ל' אור שלה חסר, בל' אינה נראית, כך ישראל ט"ו דור מן אברהם עד שלמה, אברהם התחיל להאיר, שנאמר (ישעיה מ"א) מי האיר ממזרח, בא יצחק אף הוא האיר... כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר (דברי הימים א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך... כיון שבא צדקיהו דכתיב (ירמיה ל"ט) ואת עיני צדקיהו עיוור, חסר אורה של לבנה... (שם שם כו)
...ולכך מסר הקב"ה סוד הלבנה לישראל שיהו הם מונים בה, והעכו"ם מונין לחמה, לומר מה חמה אינה אלא ביום, כך אין מושלים אלא בעולם הזה... וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה, כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא, וכשם שהלבנה היא של אור, כך ישראל נוחלין האור, שנאמר (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק, ולכך נאמר החודש הזה לכם, שיהא שלכם שאתה בדוגמתה. (שם שם כז)
דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג'), מלמד שעלו שמש וירח לזבול ואמרו לפניו, רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, ואם לאו לא נצא, עד שזרק בהם חצים, ואמר להם לכבודי לא מחיתם, לכבוד בשר ודם מחיתם, והאידנא עד דמחו להו לא נפקי. (במדבר יח טז)
החדש הזה לכם, רבי ישמעאל אומר, הראה לו הירח בלילה, ואמר לו כזה אתם רואים וקובעים כן הלכה לדורות, ולמד להם מולד לבנה, ואמר להם עד עכשיו אני הייתי מעבר את השנים, הרי כבר מסרתי לכם, מעכשיו התחילו למנות... (בא ו)
...כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה, היום לוה מן הלילה, ולילה לוה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כמו הבריות, שנאמר (תהלים י"ט) יום ליום יביע אומר וגו', אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. הלבנה לווה מן הכוכבים והכוכבים לווין מן הלבנה, וכשהקב"ה רוצה אינו מוציאן, שנאמר (איוב י"ט) האומר לחרס לא יזרח ובעד כוכבים יחתום... (משפטים יב)
יכין ובועז כנגד ירח יכון עולם (תהלים פ"ח), וירח מכין לישראל מועדים ושנים, שנאמר (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים... (פרק ב)
אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום חמה ולבנה מכסות עיניהם מאורה של לבנה של מעלה, והם מתעכבות לצאת, מה עושה הקב"ה מאיר לפניהם הנר והם מתהלכות לאורו, שנאמר (תהלים פ"ו) ה' באור פניך יהלכון... (תהלים יט)
...לכך ברא הקב"ה הלבנה בשביל המועדות, שיהיו ישראל מונין וממעטין בלבנה ואינו רע לו בעבור תקנת מועדות, שכל השנה מונה לשני העולם ולשנים של בני אדם והוא יודע קצו של כל אדם ואדם כמה שנים יראה השמש, והכל הולך לומר שבשביל אלו המועדות עשה את הירח, עמד דוד ופירש עשה ירח למועדים, אמרו לו לדוד עד שאנו במצרים נטלנו חדש לבנה, הדא הוא דכתיב החדש הזה לכם. (שם קד)
...בו ביום נטל אור וחתמו וטבעו וקראו שמו ירח על שם ירוץ אורח, וקראו סהר שמשמש בלילה להאיר העולם שהוא חושך כבית הסוהר, והיו שניהם שוים ושקולים כאחד... עד שקטרגה הלבנה על החמה ואמרה לפני הקב"ה, רבונו של עולם למה זה בראת עולמך בבי"ת, אמר לה להודיע לכל בריותי שב' שנים כנגד ב' עולמות וב' עדים, אמרה לפניו רבונו של עולם איזה עולם גדול מחבירו העולם הזה או העולם הבא, א"ל העולם הבא גדול מעולם הזה, אמרה לפניו רבונו של עולם מפני מה בראת ב' עולמות עולם הזה ועולם הבא אחד קטן וא' גדול, בראת שמים וארץ שמים גדולים מן הארץ... בראת שמש וירח צריך שיהא אחד גדול מחבירו, אמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שבדעתך שאגדיל אותך ואמעיט אותו, הואיל וקטרגת עליו לכי את ומעטי את עצמך אחד מן ששים לאור החמה. מיד אמרה לפניו רבונו של עולם על דבר אחד שאמרתי נענשתי כל כך, אמר לה עתיד אני להחזיר אותך כאור החמה... (מדרש כונן וראה שם עוד)
אמר רבי שמעון בן לוי בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עיניהם מן האורה של מעלה והם מעכבין לצאת, מה עושה להם הקב"ה מורה בהן חיציו והן מהלכין לאורו, שנאמר ואור חציך יהלכו, רבי לוי אומר בכל יום ויום עומדין לדין לפני הקב"ה למה שהם מתביישין לצאת, ואומרים שהבריות משתחוין להם ומכעיסין להקב"ה, מה הקב"ה עושה, מורה בהם חציו והם יוצאין על כרחם, שנאמר בבקר בבקר משפטו יתן לאור... (תהלים יט, תרעג)
יו"ד נטל אש וחתמו וטבעו וקרא שמו שמש, בו ביום נטל האור וחתמו וקרא שמו ירח וכו', והיו שניהן שווים ושקולין כאחד, הדא הוא דכתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שניהם היו גדולים עד שקטרגה הלבנה לחמה ואמרה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, למה זה בראת את עולמך בב', אמר לה להודיע לכל בריות שנים כנגד שני עולמות שני עדים. אמר לפניו רבונו של עולם איזה גדול מחבירו, עולם הזה או עולם הבא, אמר לה עולם הבא גדול מעולם הזה, אמרה לפניו רבונו של עולם, למה בראת שני עולמים העולם הזה קטן והעולם הבא גדול... בראת אש ומים מים מכבין האש, בראת שמש וירח צריך להיות אחד גדול מחבירו, אמר לה הקב"ה גלוי וידוע לפני שדעתך שאגדיל אותך ואמעיט אותו, הואיל וקטרגת עליו לכי ומעטי את עצמך א' מן ס' לאור החמה, אמרה לפניו, רבונו של עולם על דבר אחד שאמרתי לפניך נענשתי כך, אמר לה עתיד אני להחזיר אותך כאור החמה וכו'. (בראשית)
המאורות הגדולים - והוון שוין באיקריהון עשרים וחד שעין בציר מנהון שית מאה ותרין שובעין חולקיהון שעתא, ומן בתר כן אישתעית סיהרא עילן שימשא לישן תליתאי ואזדערת... (בראשית א טז)
הירח לדם - בהיותו רחוק מראש התלי וזנבו קרוב מו' מעלות, ולעולם אלו אותות למלחמה. (יואל ג ג)
עשה ירח - הזכיר אלו שהם סבת הגשמים כפי תנועתם ומבט המשרתים עליה, ירח - שיתחדש כל חדש, וכפי תוספת וחסרון אורו יתחדשו דברים במתכות בצמחים ובחיים וכפי נטות השמש לרוחות יתחדשו דברים במקומות הישוב. (תהלים קד יט)
וירח בלילה - תוסיף לחה מולידה התחלואים. (שם קכא ו)
עשה ירח - הזכיר אלו שהם סבת הגשמים כפי תנועתם ומבט המשרתים עליהם. ירח - שיתחדש אורה כל חודש, וכפי תוספת וחסרון אורו יתחדשו דברים במתכות בצמחים ובחיים, וכפי נטות השמש לרוחות יתחדשו דברים במקומות הישוב. (תהלים קד יט)
הירח שני מהלכים אמצעיים לו, הירח עצמו מסבב בגלגל קטן שאינו מקיף את העולם כולו, ומהלכו האמצעי באותו הגלגל הקטן נקרא אמצעי המסלול, והגלגל הקטן עצמו מסבב בגלגל גדול המקיף את העולם, ובמהלך אמצעי זה של גלגל הקטן באותו הגלגל הגדול המקיף את העולם הוא הנקרא אמצע הירח. מהלך אמצע הירח ביום אחד י"ג מעלות וי' חלקים ול"ה שניות, סימנם י"ג יל"ה. נמצא מהלכו בעשרה ימים קל"א מעלות ומ"ה חלקים ונ' שניות... ונמצא שארית מהלכו בכ"ט יום כ"ב מעלות וששה חלקים ונ"ה שניות, ועל דרך זו תכפול לכל מנין ימים או שנים שתרצה. ומהלך אמצע המסלול ביום אחד י"ג מעלות ושלשה חלקים ונ"ד שניות, נמצא מהלכו בעשרה ימים ק"ל מעלות ל"ט חלקים בלא שניות, סימנם ק"ל ל"ט, ותמצא שארית מהלכו במאה יום רכ"ו מעלות וכ"ט חלקים ונ"ג שניות, ונמצא שארית מהלכו בכ"ט יום י"ח מעלות ונ"ג חלקים וד' שניות, סימנם י"ח נג"ד, ונמצא שארית מהלכו בשנה סדורה ש"ה מעלות וי"ג שניות בלא חלקים סימנם ז' ש"ה י"ג. מקום אמצע הירח היה מתחלת ליל חמישי שהוא העיקר לכל חשבונות אלו, במזל שור מעלה אחת וי"ד חלקים ומ"ג שניות, סימנם א' י"ד מ"ג, ואמצע המסלול היה בעיקר זה פ"ד מעלות וכ"ח חלקים ומ"ב שניות, סימנם פ"ד כ"ח מ"ב. מאחר שתדע מהלך אמצע הירח והאמצע שהוא העיקר שעליו תוסיף, תדע מקום אמצע הירח בכל יום שתרצה על דרך שעשית באמצע השמש. ואחר שתוציא אמצע הירח לתחלת הלילה שתרצה, התבונן בשמש, ודע באיזה מזל הוא. אם היתה השמש מחצי מזל דגים עד חצי מזל טלה, תניח אמצע הירח כמות שהוא, ואם תהיה השמש מחצי מזל טלה עד תחלת מזל תאומים תוסיף על אמצע הירח ט"ו חלקים. ואם תהיה השמש מתחלת מזל תאומים עד תחלת מזל אריה, תוסיף על אמצע הירח ט"ו חלקים. ואם תהיה השמש מתחלת מזל אריה עד חצי מזל בתולה תוסיף על אמצע הירח ט"ו חלקים, ואם תהיה השמש מחצי מזל בתולה עד חצי מזל מאזנים הנח אמצע הירח כמות שהוא. ואם תהיה השמש מחצי מזל מאזנים עד תחלת מזל קשת, תגרע מאמצע הירח ל' חלקים, ואם תהיה השמש מתחלת מזל דלי עד חצי מזל דגים תגרע מאמצע הירח ט"ו חלקים.
ומה שיהיה אחר האמצע אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו או תניח אותו כמות שהוא, הוא אמצע הירח לאחר שקיעת החמה בכמו שליש שעה באותו הזמן שתוציא האמצע לו, וזה הוא הנקרא אמצע הירח לשעת הראיה. (קדוש החודש פרק יד)
אם תרצה לדעת מקום הירח האמיתי בכל יום שתרצה, תוציא תחלה אמצע הירח לשעת הראיה לאותו הלילה שתרצה, וכן תוציא אמצע המסלול ואמצע השמש לאותו העת, ותגרע אמצע השמש מאמצע הירח, והנשאר תכפול אותו, וזה הנקרא מרחק הכפול. וכבר הודענו שלא באנו בכל אלו החשבונות שעשינו בפרקים אלו אלא לדעת ראית הירח, ולעולם אי אפשר שיהיה מרחק זה הכפול בליל הראיה שיראה בה הירח אלא מחמש מעלות עד ס"ב מעלות, ואי אפשר שיוסיף על זה ולא יגרע ממנו... (שם פרק טו א, וראה שם עוד)
כיצד, הרי שרצינו לידע מקום הירח האמיתי בתחלת ליל ערב שבת, שיומו שני לחדש אייר משנה זו שהיא שנת העיקר. ומנין הימים הגמורים מתחלת ליל העיקר עד תחילת ליל זה שאנו רוצים לידע מקום הירח האמיתי בו כ"ט יום, תוציא אמצע השמש לתחלת ליל זה, יצא לך אמצעו ל"ה מעלות ול"ח חלקים ול"ג שניות. ותוציא אמצע הירח לשעת הראיה זו, יצא לך אמצעו נ"ג מעלות וכ"א חלקים ומ"ו שניות. תגרע אמצע השמש מאמצע הירח, ישאר י"ז מעלות ונ"ח חלקים ושש שניות, וזה הוא המרחק. תכפול אותו יצא לך המרחק הכפול, ל"ה מעלות ונ"ו חלקים וי"ב שניות. לפיכך תוסיף על אמצע המסלול חמש מעלות כמו שהודענו, ויצא לך המסלול הנכון ק"פ מעלות וכ"א חלקים, ואין מקפידים על החלקים במסלול כדרך שביארנו בשמש.
ובאנו לחקור על מנת זה המסלול הנכון שהוא ק"ח נמצאת מנה שלו חמש מעלות וחלק אחד, ולפי שהמסלול הנכון היה פחות מק"פ תגרע המנה שהוא חמש מעלות וחלק אחד מן אמצע הירח, ישאר מ"ח מעלות ול"ג חלקים ול"ט שניות, תעשה השניות חלק ותוסיף על החלקים, נמצא מקום הירח האמיתי בשעה זו במזל שור בי"ח מעלות ול"ו חלקים ממעלת י"ט. ועל דרך זו תדע מקום הירח האמיתי בכל עת שתרצה מתחלת שנה זו שהיא העיקר עד סוף העולם. (פרק טו ח, וראה שם עוד)
העגולה שסובבת בה הירח תמיד, היא נוטה מעל העגולה שסובבת בה השמש תמיד, חציה נוטה לצפון וחציה לדרום, ושתי נקודות יש בה זו כנגד זו, שבהן פוגעות שתי העגולות זו בזו. לפיכך כשיהיה הירח באחת משתיהן נמצא סובב בעגולה של שמש כנגד השמש בשוה, ואם יצא הירח מאחת משתי הנקודות נמצא מהלך לצפון השמש או לדרומה, הנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לצפון השמש היא הנקראת ראש, והנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לדרום השמש היא הנקראת זנב. ומהלך שוה יש לזה הראש שאין בו לא תוספת ולא גרעון, והוא הולך במזלות אחורנית מטלה לדגים ומדגים לדלי, וכן הוא סובב תמיד, מהלך הראש האמצעי ביום אחד ג' חלקים וי"א שניות... ואמצע הראש בתחלת ליל ה' שהוא העיקר תהיה ק"פ מעלות ונ"ז חלקים וכ"ח שניות...
ומאחר שתדע מקום הראש ומקום הזנב ומקום הירח האמיתי, התבונן בשלשתן אם מצאת הירח עם הראש או עם הזנב במעלה אחת בחלק אחד, תדע שאין הירח נוטה לא לצפון השמש ולא לדרומה, ואם ראית מקום הירח לפני מקום הראש והוא הולך כנגד הזנב, תדע שהירח נוטה לצפון השמש. ואם היה הירח לפני מקום הזנב והרי הוא הולך כנגד הראש, תדע שהירח נוטה לדרום השמש. הנטיה שנוטה הירח לצפון השמש או לדרומה היא הנקראת רוחב הירח, אם היה נוטה לצפון נקרא רוחב צפוני, ואם היה נוטה לדרום נקרא רוחב דרומי, ואם היה הירח באחת משתי הנקודות לא יהיה לו רוחב כמו שביארנו... (שם טז א, וראה שם עוד)
כל הדברים שהקדמנו כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה. וכשתרצה לדעת זאת תתחיל ותחשוב ותוציא מקום השמש האמיתי ומקום הירח האמיתי ומקום הראש לשעת הראיה, ותגרע מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי והנשאר הוא הנקרא אורך ראשון.
ומאחר שתדע מקום הראש ומקום הירח תדע מקום הירח כמה הוא, ואם הוא רוחב צפוני או דרומי, והוא הנקרא רוחב ראשון... והתבונן באורך הזה הראשון וברוחב הזה הראשון, אם יצא לך תשע מעלות בשוה או פחות, תדע בודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל. ואם יהיה האורך הראשון יתר על ט"ו מעלות, תדע בודאי שהירח יראה בכל ארץ ישראל... ואם יהיה האורך הראשון מט' מעלות ועד ט"ו תצטרך לדרוש ולחקור בחשבונות הראיה עד שתדע אם יראה אם לא. במה דברים אמורים, כשהיה מקום הירח האמיתי מתחלת מזל גדי עד סוף מזל תאומים, אבל אם היה מקום הירח מתחלת מזל סרטן עד סוף מזל קשת, ויהיה אורך הראשון עשר מעלות או פחות, תדע שאין הירח נראה כלל באותו הלילה בכל ארץ ישראל. ואם יהיה האורך הראשון מעשר מעלות ועד כ"ד תצטרך לדרוש ולחקור בחשבונות הראיה אם יראה. ואלו הם חשבונות הראיה... (פרק יז א, וראה שם עוד, וערך קדוש החודש)
וכבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו וכמה תוספות וכמה גירועין אחר שיגענו הרבה, עד שהמצאנו דרכים קרובים שאין בחשבונם אומד גדול, שהירח עקלקלות גדולות יש במעגלותיו, ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו, ירח לא ידע מבואו. ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, כמו שתראה מחשבונות אלו, שפעמים תוסיף ופעמים תגרע עד שתהא קשת הראיה, ופעמים תהיה קשת הראיה ארוכה ופעמים קצרה כמו שביארנו.
וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים והראיה על כל דבר היא חכמת התקופות והגמטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה, והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל הדברים האלו בראיות ברורות שאין בהם דופי, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות. (שם שם כג)
לפי שאמרו חכמים שבכלל דברים שהיו בודקין בהן את העדים אומרין להן להיכן היה הירח נוטה, כשר בעיני להודיע דרך חשבון דבר זה, ואין אני מדקדק בו, לפי שאינו מועיל בראיה כלל. ותחלת חשבון זה לדעת נטיית המזלות תחילה... (שם פרק יט א, וראה שם עוד)
משרשי המצוה, הקדמה: ידוע לכל חכם לב בבני אדם כי גלגל השמש וגלגל הירח פועלים בכחם הנאצל עליהם מאדון כל הכחות בעולם השפל פעולות גדולות בגופות בני אדם ובכל מיני שאר בעלי חיים, גם בכל הצומח בארץ. ודרך כלל בכל שהוא מד' היסודות, שהם למטה מהם ותחת ממשלתם, וכן כתוב בוזאת הברכה, וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים (דברים ל"ג), ומפורסם בכל המון העם נערים עם זקנים כי כח הלבנה ניכר בכל אשר נעשה בארץ, כידוע לכורתי האילנות לבנינות, כי לא יכרתום בזמן שהלבנה בחידושה, עד עבור חמשה ימים או יותר, ויורדי הים גם כן אין מפליגין בה עד אחר חמשה ימים של חדוש הלבנה, וכן נזהרים כל בני אדם מהקיז דם סמוך לחידושה... ולכן כי בחדושה של הלבנה לפעולות אדם יתחדש ענין, והכל בדברו של מקום ברוך הוא ובגזירתו, ראוי לנו גם כן לחדש ולהקריב קרבן נוסף על שאר הימים לשמו ברוך הוא, ולהעיר רוחנו ולקבע בלבבנו כי כל החדושים ההווים בעולם מאתו ברוך הוא, וכל כחם של גלגלים לא ימצא רק מהשם לבדו... (פנחס מצוה תג)
...וכמו שיתחלף (שונה) חומר כל מה שתחת גלגל הירח לחומר גלגל הירח להיות עלותיהם מתחלפות, שהאחד עילה והאחד עלול, כן יתחלפו כל הגלגלים האחד מהם לאחר, ולא ישתתפו בדבר אלא בתמונה הכדורית והתנועה הסיבובית. וכאשר מה שהוא למעלה מגלגל הירח קיים באיש ובלתי נפסד, ומה שהוא למטה נפסד ובלתי קיים באיש אלא במין. ולזה היה האור בירח נוסף וחסר, להורות, שהוא כאמצעי בין הדברים ההוים ונפסדים ובין הדברים הקיימים באיש הבלתי נפסדים... (מאמר ב פרק יא)
וחפרה החמה - המושלת על אדום, ובושה הלבנה - המושלת על ישמעאל. (ישעיה כד כג)
ועל זה הדרך מהתבוננות על סתרי הטבע הישר היה כל האמור בירח כמו שזכרנו, אלא שהיתה מצוה שלא לשמה ואורך הויכוח ראיה לזה ולא עוד אלא שאפילו אחרי רוב הפיוס לא נתפייס ולא נתקררה דעתה, לפיכך הוצרכה הכפרה. והנה באה התשובה הראשונה אליה שתקטין עצמה, כי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, והוא הטעם האמור בבראשית רבה שנקרא מאור קטן על ידי שנכנס בתחומו של חברו אף על פי שנכנס ברשות, ולא עוד אלא שאמרו אני גרמתי לו ליכנס בתחומו של חברו, כי בהיות הירח מרגשת בחסרונה ראוי ומחוייב אליה שתודה היותה צריכה אל השמש יותר מצרכו אליה, שעם הודאתה זאת היא תמעט עצמה, כאמרו לכי ומעטי את עצמך. וגם זה לה נחמה קצת ממה שנתבאר בתעניות ובסנהדרין כי המתבייש מעצמו אין לו בושת פנים כמו המתבייש מאחרים, ועם זה תמשול ביום ובלילה כי אף בממשלת השמש היא תהיה לו עזר כנגדו, שכן הנשים צדקניות מגדלות את בנינו ומצילות אותנו מחטא החסרון למנוע עצמו מפריה ורביה, ומחטא היתרון העריות שבתורה... והמאורות גם כן אף על גב דממגד תבואות שמש, הא בעינן נמי ממגד גרש ירחים. ולא עוד אלא שהיא בעלת פקדון וכל יש לו נתן בידה, וגם זה לה מעוט מצד וגדולה מצד, כי היא מחלקת ברשותו מנכסיו למאן דצריך קטנים עם גדולים, כי יש מהם עוסקי מצות כגון להרבות את הדמות שמצותו בלילה, וכן אין רנה של תורה אלא בלילה, ולעומתן כתיב בו תרמוש כל חיתו יער, והיא לכלם ולסרניהם תתן טרף לביתה וחק לנערותיה. (מאמר אם כל חי חלק א סימן יג)
בפרק קמא דשבועות, אמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לחטאת לה', אמר הקב"ה שעיר זה יהיה כפרה עלי על שמיעטתי את הירח וכו'... חס ושלום אין הדבר כמו שחשבו, כי כל סילוק והסרה נקרא כפרה, ולפיכך מה שאמר הביאו קרבן כפרה עלי, הוא סלוק תרעומת במעשה ה' שנתמעט הירח בכל חודש על שלא נמלא אור מן הירח, ולא תמצא כך בכל צבא השמים העליונים, ויש יציאה בירח משאר צבא השמים, ולפיכך קבע השי"ת לה נגד זה מעלה, כי זה מדת השי"ת שנותן מעלה תחת שפלות שהגיעה לו, עד שהכל שוה, ולא נמצא תרעומות אצל הבורא. וזה מה שנתן לה קרבן בראש חודש. ואולי יקשה מה מעלה הוא לירח בקרבן שיש בראש חודש, יש לך לדעת, כי הקרבן שנקרא בשם הזה מורה על הקירוב שיש ביום הזה אל השי"ת יותר מבשאר הימים, והנה המיעוט של הירח גורם התקרבות אל השי"ת אשר מקרב השפלים והקטנים... ולכך הירח בהתחדשותו באותו זמן הוא יותר קטן, ולכך הוא מקבל על ידי זה גם כן קירוב, ולכך אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה, רוצה לומר שיביאו דבר שהוא הסרה לתלונת הירח על המיעוט, וזה הקרבן, כי בשביל מיעוט הירח מקבל העולם הקירוב אליו, וזהו סילוק התלונה. (באר הגולה ד)
ובפרק היו בודקין, אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה... דע כי דבר זה מה שאמרו כאילו מקבל פני שכינה הוא ענין עמוק מאד, כי יש לך לדעת, כי הירח הוא בפרט קרוב אל האדם, כאשר ידוע כי הירח בגלגל התחתון, ומפני כך ימצא בירח מה שלא ימצא בשאר הכוכבים, שהוא מתמעט וחוזר ומתחדש, כמו בני אדם שמתמעטים ומתחדשים, וכמו שאמר אחר כך עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה. ושייך בירח קבלת פנים ביותר מכל הכוכבים, מפני כי הירח הוא מן העליונים ויש בו קבלת פנים, כי יש לירח חיבור אל התחתונים כמו שאמרנו, כאשר הוא בגלגל התחתון, והוא דומה כמו אורח שבא אל בעל הבית, ובעל בית מקבל פניו. אבל החמה אין לה חבור אל התחתונים, לכך על הירח בלבד אמרו כאילו מקבל פני שכינה... וכאשר הוא מקבל פני האורח שלא היה אצלו כלל, ובא עתה אליו מצד קבלתו עתה הפנים מחדש, נחשב כאילו קבל פני שכינה מצד הדמיון הזה, כי אותו שלא היה אצלו עתה מקבל עיקר צלמו כשנראה לו מחדש, וזה כאילו היה מקבל פני שכינה, כי האדם הוא בצלם אלקים, והבן זה מאד.
וכן הירח הוא מן העליונים, ויש לו התיחסות מה אל השי"ת, כי שכינה יש לה חבור אל האדם, וכן הירח יש לו חבור אל האדם שהוא בתחתונים, מה שאין לכל צבא השמים, לכך אמרו כאשר מקבל פני הירח מברך עליו, שיהא חשוב כאילו מקבל פני השכינה, כמו שאמרו על האורח גם כן דהוא כאילו מקבל פני שכינה, בשביל שהאדם דומה ליוצרו שנברא בצלם אלקים...
ומה שתיקנו בברכה זו ששים ושמחים לעשות רצון קונם, ואילו בברכת יוצר אור תקנו עושים באימה רצון קוניהם, ומה שייך לשון רבים, כי הששון והשמחה מצד שהוא עובד השי"ת באהבה, שהרי ששים ושמחים לעשות רצון קונם, והעובד מאהבה הוא דבק בו, והרי הוא יתברך אחד, ועל ידי זה העובדים את השי"ת כמו המלאכים גם כן מתאחדים ביחד מצד השי"ת שהוא אחד, ולפיכך בזה שייך לומר ששים ושמחים לעשות רצון קונם, אבל היראה שהוא ירא מן השי"ת, בזה אין הדביקות בו יתברך, כי הירא אינו מתחבר עמו, ולכך אמר עושים באימה וביראה רצון קוניהם, רוצה לומר שכל אחד עושה רצון קונו בפני עצמו, כאילו אמר קונה של כל אחד ואחד, מה שאין כן באהבה, שמצד האהבה פונה כל אחד אל עילתו שהוא אחד, ובזה שייך לומר רצון קונם.
ומה שתיקנו פועל אמת שפעולתו אמת, כלומר כי לפעמים נמצא פועל שאינו אמת ופועל במקרה דבר אמת, או להיפך, אבל השי"ת מה שפעל הוא אמת וישר, ואין בהם שקר בדבר, רק הכל באמת וביושר. ואמר וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, פירוש כי הלבנה היא מתחדשת יותר מן כל הכוכבים, מפני כי היא שייכת לתחתונים, כי היא ברקיע התחתון, והתחתונים מתחדשים, ולכך הוא סימן לישראל, שיהיו מתחדשים כשיהיו נגאלים כהחודש הזה, לפאר ליוצרם, כי כאשר יתחדשו ישראל, דבר זה פאר והדר מלכותו. (נתיב העבודה פרק יג)
...כי התרעומת על חסרון כדפירשנו, שמצד עצם הבריאה אין ראוי לה הקטנות, רק מצד סדר הבריאה, אך אין לשום בריאה על הקב"ה כלום, כי מחסדו בראם, והוא דבר נכבד שהוקבע ביום חדושה קרבן מיוחד, שזה מורה על קדושה עליונה שיש בחדושה. ובזה התיקון על מה שמיעט אותה. ומצד הבריאה הפרטית נקרא כפרה וחטאת לה'... והנה עתה השי"ת מחדש אור הירח, וציוה להתקרב אל ה' להיותם בו דבקים, נמצא דבקים במדה שמתחדש האור, לא במה שממעטו, וזה שאמר ותשועת נפשם מיד שונא, הוא השטן, מלאך המות העדר הנמצאים, ועתה דבקים במדת טובו שהוא מהווה ומחדש, והוא יציאה ממדה שהיה מנהיג עולמו מתחילה למעט הירח. ואחרי מיעוט הירח נמשך חסרון ומיעוט התחתונים... והשי"ת מנהיג עולמו בחידוש האור, לכן מקריבים שעיר חטאת לכפר, לסלק פחיתות הירח ומיעוטו, ודבקים בו יתברך במדת טובו אשר משפיע האור ממעלה עליונה... (גור אריה במדבר כח טו)
...כי חילוק יש בין חודש ובין ירח, כי ירח נאמר על כלל הירח, וחודש הוא על תחלת החודש, וכאן נאמר הוא חודש זיו, ואין ראוי לקרות ניסן חודש זיו, לפי שעדיין לא נולדו זיוו של עולם... (חידושי אגדות ראש השנה יא א)
מעולם לא ראתה וכו', יש לדעת כי הלבנה בא לה האור על ידי שהיא פונה אל החמה, ולעולם כאשר היא בקרוב אל החמה היא יותר באורה, עד שכאשר היא עומדת נגדה היא מתמלאת אורה לגמרי, ובשביל זה לעולם אי אפשר שתהיה החמה רואה פגימת הלבנה מבטת בחמה, שהשי"ת היוצר בראשית ברא אותם בתאר זה, שעושה שלום במרומיו... אבל עכשיו שהלבנה משתתפת עם החמה במה שהיא פונה אליה, אף כי אינה משתתפת עם החמה באורה בצד שהיא פונה ממנה, כי ללבנה ב' בחינות, הבחינה האחת במה שהיא משתתפת עם העליונים, הבחינה השנית במה שהיא פונה מהם למטה, כי הלבנה היא בגלגל אחרון קרוב לארץ, ולכך יקרה לה מקרה הארץ להיות חוזרת ומתחדשת תמיד, כאשר הנמצאים התחתונים מתחדשים. ולפיכך המאור של הלבנה היא לעולם נגד החמה, כי במה שמשתתפת עם החמה היא מלאה אור, ובמה שהיא פונה ממנה היא חסרה, והיינו דקאמר אם היתה הפגימה נגד החמה היתה חלשא דעתה, פירוש כאילו היה חסרון בה במה שהיא משתתפת עם העליונים, אבל עכשיו דבמה שהיא משתתפת עם העליונים מלאה ושלימה אם כן אין חסרון בה, ובמה שהיא פונה ממנה הוא הפגם, לפיכך אתי שפיר הך קושיא דקאמר דחלשא דעתא... כי הפגם לפי שהיא פונה מן החמה היא הוראה שהלבנה היא בכלל העליונים, ובמה שיהא פונה לתחתונים מצד זה היא הפגם. (שם כג ב)
ובמדרש, (ויקרא רבה ל"א) אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עינים מן האורה של מעלה, והם מעכבין לצאת, מה עושה להם הקב"ה מורה בהם חציו והם מהלכים לאורו, שנאמר לאור חציך יהלכו. רבי לוי אמר בכל יום ויום עומדים לדין לפני הקב"ה, למה שהם מתביישים לצאת, אומרים שהבריות משתחוים להם ומכעיסים להקב"ה, מה הקב"ה עושה והם יוצאים על כרחם, שנאמר בבקר יתן משפטו לאור. הנה לדעת רבי יהושע בן לוי כמו שאמרנו כי התנועה הזאת היא מן השי"ת, כי השמש וירח שהם עלולים, והעלול במה שהוא עלול, אין ראוי שיהיה ממנו פועל זה הוא התנועה הראשונה לכל התנועות, כי התנועה היא למתנועע מצד שהוא בכח, ואלו המניע הוא בפועל, וכל אשר הוא בכח צריך אל אחר שיוציא אותו אל הפועל, וזה שאמר שעיניהם מכהה מאור העליון, ורצו בזה, כמו שהתבאר כמה פעמים, כי האור הוא המציאות בפועל לגמרי, שהרי באור הכל נמצא ובחושך אין מציאות לו. ומה שאמר כי עיניהם מכהות, כלומר שאינם נמצאים בפועל הגמור מצד שהם עלולים, ונגד אורו של הקב"ה, שהוא בפועל הגמור, עיניהם כהות, כלומר, שאינו צריך להוציא אותם אל הפועל, והם בכח, וכל גשם מתנועע ואז הוא בכח, ולכך אי אפשר שתהיה התנועה מצד עצמם, כי המניע צריך שלא יהיה בכח כלל, ולפיכך אין התנועה להם מצד עצמם, רק התנועה מצד השי"ת, וזה שאמר שאינם יוצאים עד שזורק בהם חץ, כלומר שהשי"ת מניע אותם בכח שלו, והוא יתברך נבדל מהם לגמרי, ואינו בכח, ומה שאמר והם מהלכים לאורו, פירוש ממציאות השי"ת מתחייב התנועה הזאת, ואין התנועה זאת מעצמם... (נדרים לט ב, וראה שם עוד)
...מה שאמר הביאו עלי כפרה הוא סלוק תרעומת ותלונת הירח, שהיה לה תרעומות במעשה ה', שאחר שהם שני מושלים בעולם, החמה ביום והירח בלילה, נתמעט הירח בכל חדש וחדש עד שלא נמצא אור הירח, ולא תמצא כך בכל צבא השמים העליונים, ויש יציאה מן הסדר בירח משאר צבא השמים, ולפיכך קבע השי"ת לירח נגד זה מעלה, כי זה מדת השי"ת שנותן מעלה תחת שפלות שהגיע לו, עד שהכל שוה, כי השי"ת משוה כל הנמצאים ולא נמצא תרעומת אצל אחד שיהיה נמצא תרעומת על מעשה הבורא, וזה מה שנתן לה קרבן בראש חודש, שלא תמצא בחמה ובכל שום צבא השמים דבר זה, שכנגד שנתן לה מיעוט, שלא נמצא בכל צבא השמים, נתן לה הקרבן שכתוב בתורה...
אבל כאשר תעיין בדברים אשר בארנו, תדע להבין אמתת הדברים ודקדוק אמת הוא, כי הכתוב שאמר את שני המאורות הגדולים, שכלל אותם ביחד בבריאה בשם גדולים, לא היה לומר אחר כך את המאור הגדול ואת המאור הקטון, ומתרץ שנבראו שניהם שוים, ועל ידי שקטרגה מיעט הירח. ופירוש דבר זה, דודאי מצד בריאתם מן השי"ת שוים הם במדרגה, כי מצד שהם נבראים מן השי"ת ראוי שיהיו שוים, שאין לאחד מהם מלכות מצד הבריאה שנבראו מאתו, כי מצד הבריאה והיציאה לפועל אינם מלכים, כי הם עלולים מן השי"ת, ולפיכך הם נבראים שוים, אבל מצד עצמם יש קטרוג, שאין ראוי שיהיו שוים, שאין לאחד מהם מלכות מצד הבריאה שנבראו מאתו, כי מצד הבריאה והיציאה לפועל אינם מלכים כי הם עלולים מן השי"ת, ולפיכך הם נבראים שוים, אבל מצד עצמם יש קטרוג, שאין ראוי שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד, כי מצד שהשמש מושל בעולם התחתון כמו מלך, וכן הירח, שהוא מושל בלילה, אין ראוי שיהיו שוים ויהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד, כי המלך במה שהוא מלך אל הכלל צריך שיהיה מלך אחד ואין משותף עמו... ודוקא הירח היה מקטרג ולא השמש, וזה מפני כי השמש על כל פנים אף אם הם שניהם שוים נבראו השמש היא ראשונה, כי כל שניות אי אפשר שלא יהיה אחד ראשון, ובמה שהוא ראשון הוא אחד, ואין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, אבל הירח שיש בה שניות, שייך בזה כי שני מלכים משתמשים בכתר אחד, ולפיכך אמר הקב"ה לכי ומעטי עצמך, ובזה לא יהיו עוד כאן שני מלכים, כי יש לחמה מדרגה יותר עליונה כאשר תמעט הירח, והרי אין כאן שני מלכים משתמשים בכתר אחד. ואמרה הירח מפני שאמרתי דבר הגון וכו', פירוש, אחר כי מצד עצם הבריאה נבראו שניהם כאחד, ואין ראוי להיות אחד יותר גדול מן האחר, רק מצד ממשלת העולם ומלכותו אשר הם מושלים אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, אם כן נקצר שלימות הירח במה שראוי לה מצד עצם הבריאה, ואין לקצר מה שיש לה בעצם הבריאה. ואז השיב לה הקב"ה לכי ומשלי ביום ובלילה, ורוצה לומר, שאין הקטנות פחיתות על שתתרעם, אדרבא, מצד מה הוא עילוי, שהרי הקטנות גורמת למשול ביום ובלילה, וזה אם לא הוקטנה הירח לא היה האחד נמצא בזמן השני, רק השמש ביום והירח בלילה, שהיה היום לשמש והלילה להירח, אבל עכשיו אין הבדל בין הירח ובין החמה, ויכול להיות הירח נמצא ביום גם כן, שאין כאן הבדל בין המלכים. דרך משל, שנמצא השר עם המלך במקום אחד, ולא נמצא המלך עם מלך במקום אחד, וזה בשביל שלא ישתמשו בכתר אחד.
ועוד יש בזה דבר מופלג מאד, כי הקטנות גורם לה שתמשול ביום ובלילה, כי כל דבר שהוא במעלה אי אפשר לו בלא חסרון, כמו השמש, שהוא מאור הגדול, אי אפשר לה בלא חסרון והעדר, כי כל הנבראים התחתונים דבק בהם העדר וחסרון, ולכך השמש שהיא מאור הגדול, אינה מושלת רק ביום בלבד, ובלילה היא נעדרת, אבל דבר שהוא קטן, אפשר בלא העדר גמור, כי במה שנמצא קטן הוא חסרונו ולא צריך העדר, ולפיכך קטנותו גורמת שישמש ביום ובלילה, ודבר זה ברור למבינים.
אז השיבה שרגא בטיהרא מאי אהני, כי אין זה אלא בטול מציאות, כי נמצא הירח ביום עם השמש ובטל אצל השמש, עד שאמר לה לימנו בך ישראל ימים ושנים, וכאשר הוקטן אז בא לה מקרה העולם הזה מבני אדם, שהם כלים ונפסדים וחוזרים להתחדש, ובשביל זה שהוא דומה לעולם הזה מונין לה לישראל, בעבור שהיא ביחוד נקרא מלך עולם השפל, שנעשית ראש לשועלים... ואילו היתה החמה בשוה לא היו מונין לה, ובשביל זה הקטנות שלה אין פחיתות מצד זה, אבל הוא עלוי וחשיבות...
ועוד דבר זה מופלג, דע כי הירח יותר ראוי למנות אליה מן החמה, וזה כי ראוי למנות אל דבר שיש לו שעור קטן, כהירח, שהוא מתחדש בחדש, ולכך הוא יותר ראוי לשער בו הזמן, וכמו שיותר ראוי למדידה הכלי שהוא יותר קטן מן כלי שהוא גדול, לפי שאין הכל נמדד בכלי גדול, אבל הכל נמדד בקטן, ולפיכך יותר ראוי למנות לירח, ואין דבר מסוגל יותר אל הזמן שהוא תולה בתנועה מן הירח, שהוא משלים סבוב שלו בחודש אחד, ומפני זה האריכו חכמי המחקר ואמרו, כי הזמן תולה בגלגל היומי, לפי שהוא סובב ביום אחד. אבל דעת התורה, אף על גב שהזמן הפשוט הוא תולה בגלגל היומי, מכל מקום הזמנים המקודשים אינם תולים בו, והם נמנים אל הירח המאור הקטן, שמפני שהוא קטן יש לו זמן קטן, ולכך הוא ראוי לשעור הזמן... ואז השיבה נמי בדידה לא סגי, דהא מנין הירח נמשך אל החמה, שהרי צריך לעבר חודש אחד בשביל תקופת החמה, אם כן לא סגי בלא דידה, ואין כאן מעלה מיוחדת לירח בשביל הקטנות, ואז השיב הקב"ה צדיקים יקראו על שמך, וכך פירושו, כל התרעומת הוא על הקטנות, אמר לה הרי הקטנות בעצמו דבר הגון, שהקטנות הוא ראוי אל דבר שהוא צדק, מפני כי הצדק הוא שיש בו היושר, ואינו נוטה מן המצוע כלל... ואילו הגדול בעבור גדולתו אין לו סגולת האמצעי שהוא קטן, וזה שאמר צדיקים יקראו על שמך, כי הצדיק במה שהוא צדיק וישר שאינו יוצא מן האמצעי יש לו סגולת הקטנות, ולפיכך אין תלונה על הקטנות, שהרי הקטנות עצם הצדק. ועוד כי הקטן הוא עלול יותר מן העלה ממה שהוא הגדול, כמו שידוע, ולפיכך הצדק הוא הקטנות. ואפילו הכי לא נתיישבה דעתה, אחר שהיתה לירח מעלה ונחסרה.
ואמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח... רק הקרבן הוא הקרבתם אל השי"ת אשר הוא מביא אליו הקרבן, כמו שמורה לך שם קרבן, וכאשר יש קירוב והשבה אל השי"ת אשר הוא בעל המעלה בלי חסרון, מסולק מאתו כל חסרון והעדר המצורף אליו, שהוא החטא. וזהו סוד הקרבן, שהוא השבת העלול אל עלתו יתברך על ידי הקרבן, שמתקרב אליו העלול, וזה מסלק כל חטא המצורף אליו, וזהו לשון כפרה, שהוא לשון קנוח... כי הירח מצד קטנותו הוא מוכן להתקרב אל השי"ת, ודבר זה מסלק החטא מה שהיה מקטין הירח, כי קטנות הירח הוא העדר האור והיה כאן חסרון, וכאשר היה כאן התקרבות על ידי קטנות זה וזה מסלק החסרון, וזה שאמר חטאת לה', כלומר כי הקרבן הוא סלוק החסרון שנמצא בעולם, הוא העדר האור מצד הקטנות אשר יש לירח, וזהו בתחלת החודש, שהירח הוא בקטנותו ביותר, ומצד הקטנות הזו יש לירח התעלות, לכך יש סלוק החטא, אשר החטא הוא ההעדר כאשר הוקטן הירח. וכאשר אמרה התורה להביא בראש חודש שעיר לחטאת, וזה הוא הדביקות למעלה, ובזה יש הסרה לחטא, שהוא הריחוק מן השי"ת, ובשביל זה יש קירוב גמור אל השי"ת, והקירוב הזה עצמו הוא סלוק ההעדר... (שם שבועות ט א)
שמש ירח עמד זבולה וכו', דע לך כי לא נמצא בנבראים פעולה מהירה תמידית כמו התנועה של השמים... והשמש והירח הם המושלים בצבא השמים, ואם אין השמש והירח פועלים כל הנמצאים בטלים, ולכך תולה הכל בשמש וירח שהם המושלים... וכל הפעולות הם במדת הדין... וכאשר אין כאן דין בעולם אין ראוי התנועה הסיבובית, אשר היא הקודמת לכל התנועות... וכאשר אין דין בעולם אין כאן תנועה... (שם סנהדרין קי א, וראה עוד תנועה)
והנה העת היא המלכות המגלה כל אור בפני עצמו, והוא סוד הלבנה שמסבבת בכל חדש לגלות אור כל ההויות הנכללות בשמש כל אחת בפני עצמה, ומצדה לכל זמן, כי האורות אינם מתגלים אלא זה אחר זה, ונעשה הזמן לתחתונים, והבן היטב. (אדיר במרום דף לא)
ואפרש לך עכשיו סודו. הנה כתיב מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, והענין שיש לס"א שני שרשים, א' מסוד השבירה, וב' מסוד מיעוט הירח. ופירוש הענין, הנה כיון שנשברו הכלים אז נעשה הבירור לצורך התיקון, ומכל הספירות נדחה מה שנדחה לא שלא נראה לעמוד בקדושה ויצא הס"א, אך זה אינו נותן לה אלא המציאות שלה לבד, ואם כן לא היה צריך להיות לה תוספת ושינוי, אלא היא בריאה א' מסודרת בסדרה לעמוד שם בחק הבריאה, אך יען רצה המאציל ב"ה לצורך הבחירה שיהיה בה שינוי ושליטה, נעשה ענין מיעוט הירח, כי בהעשות הנוקבא שהיתה ראויה להיות פנים בפנים עם ז"א בסוד שני המאורות הגדולים, נולד קטרוג של הס"א שנתעוררה, והוא כי באמת לא נתקנה המלכות היטב להיותה בסוד שם ב"ן שהוא השבירה, והוא לא נשלם תיקונו, ומכח זה לא היתה יכולה להיות שוה עם ז"א שהוא סוד אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואז נתמעטה, ובמיעוט זה ניתן כח לס"א להתפשט יותר ממציאותה הראשון, וסוד הענין אמלאה החרבה. והענין, כי הנה אז לא נתמלאה הס"א מן חורבן המלכות, כי הט' ספירות שהם תוספת במלכות כמבואר במקום אחר, לא נטלו ממנה, אבל נכנסו בתוך ז"א, אך אז קבלה הכנה, שכאשר יחטאו בני אדם, אז יהיה כך שתתמלא החרבה מחורבנה... והנה על מציאות הס"א מסוד השבירה נאמר מעוות לא יוכל לתקן, ולמציאות התפשטות הס"א מכח מיעוט הירח נאמר וחסרון לא יוכל להמנות, שהוא ממש גריעו דסיהרא, וסוד הענין הוא לכי ומעטי את עצמך, שאין האורות מאירין בכל כחם שיש בהם, אלא נעלם כחם ואינם מאירים אלא בחלק קטן שבהם... (שם דף מח, ועיין שם עוד)
הירח שופע אור רך מוכסף, אורו כה ענוג וחביב, עד שאפילו עיני תינוק סובלות אותו ומשתעשעות בו. תוך דמדומים קלילים שומר הוא על האדמה הישנה, והוא נלווה באדיבות ובנועם אל הנודד בלילה להורותו הדרך. ברוב ענותנותו מצטנע הוא מעיני החוק, פעילותו מתגלה רק בחשאי, בהנעת הכוחות, בשאון גלי הים, בתנודות העצבים, ואורו מקדם את פנינו לא בתדירות קבועה ולא במדה אחידה. לסירוגין הוא מתמלא ומתמעט, כאילו היה צומח וגדל מתוך אפלה גמורה, ונאבק ומתפתח להיות אור מלא, ושוב הוא נאבק בכחות החדלון כדי לשוב ולהתחדש במלא אורו. ממלכתו פרושה בלילה, אך איננו נרתע גם מקרני השמש בעיצומו של יום, אם כי זוהר השמש מעמעם אותו, בכל זאת הוא ממשיך לנוע במסלולו בשקט ובצנעה גם בממלכת השמש.
מלבד תפקיד האור והחיים של שני המאורות הגדולים, השונים זה מזה במדת גודלם, יעד להם הבורא גם את התפקיד של החדירה העמוקה לתוך חייו הרוחניים של האדם, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. והיו לאותות, עליהם להיות אותות המסמלים ומבטאים רעיונות, עליהם לבטא את פנייתו של הבורא אל האדם, ולהוות את הכתב האלוקי, המעמידו על האמת ועל יעודו בחיים...
השני, המופיע רק לסירוגין ולמקוטעים, ואינו מאיר במלא שפע אורו אלא לעתים רחוקות, תוך השתנות מתמדת, הוא נאבק וחותר לקראת האור, ובמאבק זה הוא מתגלה בגדלותו שאינה יודעת ליאות, אמנם צנוע הוא וענוג, אינו מסנוור ואינו צורה, וממלא את שליחותו בשובה ונחת, אך אינו נסוג מפני שלטונו של הכח האחר, הגדול ממנו. עומד הוא בקרן זוית וכמעט אין מכירים בו, כל זמן שהלה שולח את קרניו המאירות, אך ממתין הוא באורך רוח לבא עתו, עד שתשקע קרנו העצומה של השני, כי אז יתבלט הוא בעדנתו החביבה ויאיר את לילות החיים הארציים. זהו גודלו הלילי והיומי... (במעגלי שנה חלק ב עמוד רסא)
אלהי כסף - ...או השמש המושל על מכמני זהב, והירח... (שמות כ כ)
...והנה זה עצמו הוא ענין קטרוג הלבנה שלא רצתה לקבל האור מזבול באמצעות השמש אלא בעצמה, וזהו שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד... והנה כמקרה אשר קרה לשבטים, שבמקום ההשפעה שהיתה ראויה להם על ידי יוסף, שרה עליהם כח חיצוני להאפיל את נפשותיהם הטהורות, קרה גם לירח בקטרוגו, שמפני הקטרוג שלא רצה רצה לקבל האור באמצעות השמש, בא בו לעומתו כח חיצוני, והוא האפיל בעדו מלקבל אור השמש לפרקים... והיינו כי בשלשת מיני הבהמות לעולה מעוררין השפעת ג' האבות שהם כנגדם כנ"ל, אך למען לשבור את מחיצת הברזל המפסיקה, וזה נמשך מפאת קטרוג הירח ובחטא מכירת יוסף, ומקריבין שעיר עזים לחטאת להעביר את כחו משם, וזהו שכתב בזוהר הקדוש שהוא לאדכאה מקדשיא, שזה גורם טומאת מקדש וקדשיו... (שמות פקודי תרע"ג, וראה שם עוד)
והנה כשנבראו המאורות היו שניהם שוין, שנאמר את שני המאורות הגדולים, ומחמת קטרוג הלבנה נתמעטה. ואין הפירוש שלולא החטא היה לה אור מעצמה שלא מחמת השמש, שזה לא יתכן, שהרי כל סדר הבריאה ממעלה עד מטה הכל הוא בחינת משפיע ומקבל. אלא הפירוש שהיה מהלכה בגלגל גבוה, אשר לפי מהלכה היתה תמיד נוכח השמש, ועל כן לא היה לה שום מיעוט לעולם וגם לא לקויים, וזה הפירוש שנתמעטה הלבנה, היינו שמהלכה בגלגל יותר נמוך לארץ, ועל כן מסבבת הגלגל בזמן מועט... וזה שאנו אומרים בברכת הלבנה למלאות פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, היינו שמעמדה יהיה תמיד נוכח פני החמה, שבזה תלוי המיעוט. ואמר עוד ויהיה אור הלבנה כאור החמה, היינו שלא יהיה שום דבר ביניהם המסתיר ומאפיל את האור...
וכן הוא ענין ישראל שהם דוגמתה, בזמן הזה יש שני קלקולים, הא' מה שאין ישראל מסתכלים כלפי מעלה עומדים הכן... ולא עוד אלא אפילו בימי אהבה שמסתכלין כלפי מעלה נמצא גם כן כמה וכמה מסכים ומבדילים שאין אפשר לקבל את אור האלקי בעצם טהרתו, כי באם היה מגיע אלינו האור בעצם טהרתו היה צריך להיות ללבוש מלאכות... (ויקרא תרע"ד)
...אך מכל מקום עדיין אינו מובן, דהתינח התחדשות עצם הנפש שהיא למעלה מהשמש, אבל הרי החידוש הגיע גם לגופין שהיו תחת הזמן, והזמן הוא גשמי מסודר בסדר התולדות. ונראה שלזה היה תיקון מה שישראל מונין ללבנה, והזמן נמסר לישראל למלא ולחסר ולעבר, כבירושלמי כתובות פרק א' סוף הלכה ב', בתולה לאחר ג' שנים אין בתוליה חוזרין, ונמנו בית דין לחסר החודש או לעבר השנה, בתוליה חוזרין. ועל כן שייך גם בגופים שהם תחת הזמן ענין התחדשות. ובזה יש לפרש דברי המדרש אמר רבי יוחנן לא נברא... לבנה אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים, והיינו שכל עצמה של הלבנה נבראה כדי להעלות את הזמן מתחת השמש להיות ברשות ישראל, ובזה יש לפרש הלשון קידוש חדשים ולא קביעות חדשים, שקדושה היא הבדלה, היינו שמבדילין את זמן החודש מהיות תחת השמש כנ"ל... (שם שמיני תרע"ט)
ואם כן יש להבין מה שאנו אומרים בברכת הלבנה למלאות פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט וכו', שרחוק לומר שיתחדש מהלכה שיהיה במתינות עד שתהיה עומדת תמיד נוכח השמש, שאין זה במשמע, ועוד יש להבין הלשון פגימת הלבנה, הלא הלבנה אינה נפגמת כלל, שלעולם חציה מאיר... והנה במה שלעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה פירשנו, שלעתיד תהיה הלבנה מלוטשת ומזוככת מאד, ותהיה מאירה ביותר כאור החמה. וענין הפגימה כי עכירת הלבנה מונע שלא יתפלש אור החמה אל תוכה, ואינה מאירה אלא מחמת האור החוזר של ניצוצי השמש המכים עליה. אבל לעתיד תזדכך זיכוך רב, שיתפלש אור השמש אל תוך תוכה ותשוב כולה כמו כדור אור מאיר, ואם כן תאיר גם המחצית השניה שאיננה רואה פני השמש.
וידוע שהלבנה דוגמת כנסת ישראל, וכאשר ישראל מלמטה יהיו מזוככים מאד עד שהאור האלוקי יתפלש אל תוך תוכם ויהיו פניהם מאירים כשמש וכירח... וכאשר יהיה זה למטה יהיה זה למעלה, וזה יגרום הזדככות הלבנה בפועל. וכנראה כן היה גם קודם הקטרוג של הלבנה... (שם תזריע תרע"ג)
...ואם כן יש להבין למה נאמר בלבנה בכסה, אך הענין משום דכל מיעוט הירח נמשך מפאת חטא הירח שקטרגה, ועל כן בהגיע הזמן שהלבנה בתכלית הדקות נזכרה מחטאה ומגיע לה בושת, וכמו המתבייש שמכסה פניו מחמת בושה, ככה הוא למעלה למשכיל, ועל כן נקראת גם הלבנה התחתונה שנכסה. והנה היא גורמת הכנעה ובושה גם לישראל למטה שמונין אליה... וזהו ענין כפור קטן בעת מיעוט הירח, וזהו שאיתא בספר גנת אגוז שראש חודש הוא ראש מועדי הכנעה, והיינו שבשביל ההכנעה והבושה נעשה מזה מועד... (ראש השנה תרע"ו)
האדם אינו עומד תמיד בסדר ומצב אחד ויש לו תדיר עליות וירידות כנודע לכל השם דרכיו. והוא מה שיסד השי"ת בבריאה ענין מיעוט הירח, דידוע שמש וירח הם רומזים לקוב"ה ושכינתיה, דירח רומז לכנסת ישראל שמקבלין אורן מן החמה שמש ומגן ה', ויש בה מילוי וחסרון בכל חודש והם י"ב חדש בשנה נגד י"ב שבטים כידוע מרז"ל (תנחומא ויחי ט"ו), היינו דבכל שבט יש מעלה וחסרון מיוחד שאין בשבט אחר, ולפיכך הם י"ב מיני מילוים וי"ב מיני חסרונות, ואלו החסרונות הוא מה שמתולדה כענין בראתי יצר רע, שהשי"ת ברא החסרון ומילויו. וזה ענין הביאו עלי כפרה על שמיעטתי הירח (שבועות ט'), כי שורש החסרון שבכל שבט הוא בתולדה מהשי"ת שברא האדם בעל חסרון שצריך השלמה. וזהו שורש ישראל שמונין ללבנה, שהם בעלי חסרון ומקוים השלמתן מהשי"ת... וזה ענין הירח שכל אורה מהחמה ויש בה חסרון ומילוי בהשגת אורה על הארץ, כי כשסמוכה לחמה פניה המאירים למעלה ואין נרגש על הארץ, אף על פי שבאמת יש לה אור, וכן חסרון שבשורש ישראל היינו בנגלה בהיותם בגוף נראה כחסרון, אבל באמת אין חסרון כלל... (חלק ה רסיסי לילה כה עמוד לב, וראה שם עוד)
בשל"ה הקדוש (ריש דרוש שובבי"ם ת"ת), שבשנת העיבור מוסיפין פרשת ת"ת על שובבי"ם, וכתב הטעם דהעיבור הם להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה, וזה בא על ידי מיעוט הירח, שמזה בא הקטרוג שלמטה, קטרוג היצר הרע והקלפות, נמצאו העיבורין שבאו מכח הקטרוג הם גרמו שנתהוו קטרוג שלמטה המביא לידי חטא, על כן בשנת העיבור ראוי ביותר לתשובה. והמכוון על פי מה שכתוב (חולין ס') הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח, שמכח קטרוג הלבנה נתהוו הקליפות, אך צריך להבין מה שייכות מיעוט הירח לימים אלו שבאים להשוות שנות הלבנה לשנות החמה. אך לדעתי אפשר לומר להיפך גם כן, שימי העבור מסוגלים יותר לתשובה, מפני שבאים להשוות שנות הלבנה לשנות החמה, ומעין עולם הבא שיהיה אור הלבנה כאור החמה, ויתבטלו אז הקליפות מכל וכל. ונבחרו לזה פרשת תרומה תצוה, שמדבר מבנין המשכן וכליו, שהוא שישכון השי"ת בתוך ישראל, ועיקר המכוון שיהיה לב ישראל משכן לשכינה, ולולי הקלקול היה כל מחנה ישראל משכן לשכינה... (פרי צדיק ראש חודש אדר י)