(ראה גם: ארץ ישראל-כבוש, יהושע-יריחו)
וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו, וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה... (יהושע ב א, וראה שם עוד)
ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא. ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל. וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים. ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות. והיה במשך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר יריעו כל העם תרועה גדולה, ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו... ויאמר יהושע אל העם הריעו כי נתן ה' לכם את העיר. והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה', רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו... וכל כסף וזהב וכלי נחושת וברזל קדש לה' אוצר ה' יבא... (שם ו א והלאה)
ראה יריחו כללי עקב נב.
וחומת יריחו נבלעה, והא נפלה, שנאמר ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החמה תחתיה, כיון דפותיה (רחבה) ורומה כי הדדי נינהו, משום הכי אבלעה בלועי. (ברכות נד ב)
אחר הפסח בכ"ב ניסן וסבותם את העיר וגו' ויהי ביום השביעי וגו', רבי יוסי אומר יום השבת היתה מלחמה של יריחו... (פרק יא)
דבר אחר אפרים מעוז ראשי, מדבר ביהושע שהיה משבט אפרים, והוא עשה מלחמה בשבת, שנאמר (יהושע ו') ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר וגו', ומנין שהיתה שבת, שאין שבעה לעולם בלא שבת. ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכך החרים את יריחו קדש לה', כמא דכתיב (שם) והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו'. אמר רבי יהושע השבת כולה קדש, וכל מה שנכבש בשבת יהיה קדש לה'. אמר רבי ברכיה הכהן כעיר הנדחת עשאוה, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה, שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה (דברים י"ג)... אמר רבי יהודה הלוי בר שלום לימד לישראל מה שאמר הקב"ה (במדבר ט"ו) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, אמר יהושע, הואיל וכבשנו אותה תחלה נקדיש את כל שללה לגבוה. אם יאמר לך אדם היאך חלל יהושע את השבת, אמור לו, על פי הקב"ה עשה, שנאמר ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו', וביום השביעי תסבו את העיר וגו' (יהושע ו'), ואי אפשר לז' ימים בלא שבת... (במדבר יד ה)
...ללמדך שבשבת נכבשה חומת העיר, דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, אמר יהושע השבת קדש, דכתיב (שמות ל"א) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, וכל מה שכבשנו יהא קדש... ומנין שהסכים על ידו, שנאמר (יהושע ו') והיתה העיר חרם וגו', באותה שעה וישב ה' מחרון אפו. (שם כג ו)
אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים גזרו בית דין של מטה... ואחד בימי יהושע, בשעה שנכנסו ישראל לארץ אמר להם יהושע והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה (יהושע ו'), ואין את מוצא שנצטוה על כך אלא יהושע מעצמו אמר, ומנין שהסכים הקב"ה עמהן, שכך כתיב (יהושע ז') חטא ישראל וגם עברו וגו'... (ויחי ח)
ראה יריחו-כללי ואתחנן דף יד.
והתשיעי אמרו כי יהושע נלחם ביום השבת, ואין הדבר כן, לפי שלא נזכר בכל יום מלחמה, אלא היה בכל יום נושא את הארון ותוקע בשופרות, ופעולות אלו מותרות בשבת, אבל יום השביעי שהיתה בו המלחמה לא היה בשבת... (מאמר ג פרק ט)
אלא תרועה היא מדת הדין... וכן תראה כי חומת יריחו נפלה מפני התרועה, דכתיב עד יום אמרי לכם תריעו והרעותם, ולפי שהיא היתה תחלה בכבוש הארץ רצה הקב"ה שתהיה מדת הדין מתוחה כנגדם, ולכך היתה חרם... (דרשה לראש השנה)
ששת ימים - ...וטעם ההקפה והתרועה להבהיל העם שבעיר, ותפול החומה למען ידע כי ה' נלחם לא בחרב... ונראה שנפל מהחומה רק מה שמול מחנה ישראל, ובית רחב היה בצד האחר ולא נפל. תחתיה - נבלעה במקומה, ונראה ממנה מעט לזכרון הנס. (יהושע ו ג וה)
ויסב - וקבלו רז"ל שבשבת נלכדה יריחו והרגו ושרפו, כי מי שציוה על השבת ציוה לחללו בזה, וכן בשאר עיירות שישראל צרים עליהם וכמו שציוה להעלות עולות בשבת. (שם שם יא)
במשך היובל - ב' במסורה, הכא, ואידך במשוך בקרן היובל (יהושע ו' ה'), שגם לשם נזדמן להם שופר מאילו של יצחק, ובזכות זה השופר של מתן תורה נפלה חומת יריחו. (שמות יט יג)
חרם - שלא יטעו בהגיע להם הצלחה על ידי השלל לומר שאמונתם היתה טובה, ולכן אסר לבנותה, ונראה שאמונת ופעולות יריחו היו מגונות מהשאר, או היה כדי לתת מורך בלב שאר הגוים. (יהושע ו יז)
של נעלך - הסר המחשבות מלבך שתקח העיר בחזקה, כי המקום קדש - רוצה לומר תלכדנו בנס, ורמז בזה שיקדישו העיר ושללה. (שם ה טו)
אין יוצא ואין בא - ואי אפשר ללכדה בדרך הטבע. וסבותם - ציוה להקיף העיר שלא יחשבו כי מפחדים, ולערבב שכל אנשי העיר, ולהראות כי יד ה' עשתה זאת. (שם ו א וג)
ונפלה חומת - שיריחו היתה העיר הראשונה שכבשו, ורצה שישמעו הנס, ויכירו שה' נלחם להם ממכון שבתו ותפול עליהם אימתה. וציוה להקיף ז' פעמים וז' שופרות, לומר שהנס מעין פועל הבריאה, והתרועה סימן שהעיר נכבשת, ולכן היא באחרונה. והחלוץ - שיגינו אם יצאו מהעיר נגדם, וכן שאר העם מאחור. (שם שם ה וו)
חרם - ונראה שהמלאך ציוהו, באמרו המקום קדש, וקדש וחרם אחד, וראוי כך כי לא בחרבם ירשוה. וירע - משמחה בשמעם שהעיר נתנה בידיהם, ואחרי שמעם קול שופר היובל הריעו תרועה גדולה ונעשה הנס. (שם שם יז ויט)
עברו - נתהפך כאן הסדר, שהארון באחרונה ולפניו החלוץ ולפניו העם, להראות שהניצוח על ידי הארון, ורק שבט דן אחרי הארון. עברו - התחילו מיד לתקע, ובינתים עבר העם לפני הארון, ואחר כך הלך הארון אחריהם. (שם שם ז וח)
ראה יריחו-כללי, הושענא רבה כט.
עיקר גדר הבטחון הוא, לדעת כי הכל מאת השי"ת, ואם כי אנו עושים מעשים ומחוייבים אנו לעשות אחרי קללת בזיעת אפיך תאכל לחם, מכל מקום צריכים לדעת שהמעשים אינם הסבה, אלא הכל בא ממש מהשי"ת...
ענין זה נוכל ללמד מפרשת יריחו, יהושע ו'. ויריחו סוגרת ומסוגרת - שלא היתה עוד כל עצה ללכדה בדרך הטבע. מפני בני ישראל - גם בזכות קדושת ישראל לא היו זכויות מספיקות לנס הגדול שהיה נצרך לכבוש יריחו. ויאמר ה' - הוצרך לזה מדת חסד מיוחדת. ראה נתתי בידך - העצה הראשונה להגיע לזכות הנצרכת היא לראות, פירוש להכיר בלב, שיהא רואה כי השי"ת, שהוא הסבה הראשונה האמיתית, הרי הוא כבר נתן את יריחו ביד ישראל. נתתי בידך - כי אין שום עיכוב בשום דבר, אלא רק רצונו יתברך. את יריחו ואת מלכה גבורי החיל - ואז לא תדאג כלל מגבורה גשמית, כי תכירו אפסותה הגמורה. וסבותם את העיר - שתלכו מסביב לראות את חוזקה, ולהכיר ולהתבונן שאין אפשר ללכדה בדרך הטבע. כל אנשי המלחמה - דוקא אנשי המלחמה העוסקים בפעולות המלחמה הם הצריכים ללמוד זה... ששת ימים - להכיר שבכל כח המעשה שבעולם אין אפשרות לנצח חומת יריחו בשום אופן.
שבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים וגו', ויום השבת היה. כל אלה כדי שיתעמקו לראות ולהכיר האמת על פי ההבחנה הרוחנית. וכן רמזו כמה פעמים בדברי חז"ל שסוד מספר שבע הוא ענין ההבחנה הרוחנית שבתוך הגשמיות. בשמעכם - קביעת הסבה, על ידי שמעכם, כי על ידי זה תכירו ותזכרו את כח השי"ת הטמון בכל, ואך אז יריעו כל העם תרועה גדולה, כי רק אז כאשר תדעו כי אין במעשה האדם כלום תזכו לנס.
ונפלה חומת העיר תחתיה - עיין רלב"ג, שלכאורה יש לטעות שהתרועה הפילה את החומה, שהרי הקול הגדול יניע את האויר ויזעזע החומות. אך באמת כל הרוצה לכפור תולה כל נס באיזה תירוץ רחוק, וכבר דברנו גם כשהקב"ה עושה נס הוא משאיר פתח לטעות עבור המתעקש, כדי שלא להקטין את אפשרות הבחירה, וכן גם כאן היה צריך שתהיה תרועת כל העם, אבל הם היו צריכים ללמד מקודם שאין סבה אמיתית בשום מעשה האדם, ורק השי"ת עושה הכל והוא סבת הכל, ועל ידי זה זכו לנס ונפלה החומה. מכאן שהבטחון האמיתי הוא לבדו הגורם שימלא ה' משאלות לבנו לטובה.
נבאר עוד יותר את ענין התקיעות וההקפות. ענין תקיעות ותרועות במלחמות ישראל הוא, כדי לעורר את לב העם לתשובה, ואז ממילא כח האויב בטל. כל אויב של ישראל הוא בחינה מיוחדת של טומאה נוגדת לקדושה, וכשישראל נלחמים באויב זה, ענינו הפנימי הוא שבאים לעקור טומאה זו מהעולם. אכן רק אם בלב ישראל גברה הקדושה על בחינה זו של הטומאה וטהרו לבם ממנה, אז גובר ישראל על אויב זה ועוקרתו מן העולם.
כשבאו ישראל לכבוש את יריחו, לעקור בחינה של טומאה זו מהעולם, לא הספיקו התעוררות התקיעות ז' ימים, אלא הוצרכו גם כן הקפות. וגדר הקפות הוא, הפרדה משורש הטומאה הסובבת מבחוץ, (שטומאה בחינת חיצוניות), וזה נעשה על ידי הקפת הטומאה בקדושה, אשר מנתקת ומפרדת אותה משרשה, שאז נפסקת חיותה וניתנת להבטל... על ידי ההקפות הפרידו לגמרי את הטומאה הפרטית ההיא משורש הטומאה הסובבת, ואחר ההקפות באה תרועת העם, להשלמת עקירת הטומאה לגמרי, ואז ממילא נפלו חומות יריחו מעצמם... (חלק ב עמוד קסב, נפילת חומת יריחו)