ירמיה

(ראה גם: בית המקדש-חורבן, הסטוריה-חורבן, נביא)

 

דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין, אשר היה דבר ה' אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה בשלש עשרה שנה למלכו... בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגוים נתתיך. ואומר אהה ה' אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. ויאמר אלי אל תאמר נער אנכי, כי על כל אשר אשלחך תלך, ואת כל אשר אצוך תדבר, אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך אמר ה'. וישלח ה' את ידו ויגע על פי, ויאמר ה' אלי הנה נתתי דברי בפיך. ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטע... (ירמיה א א והלאה)

ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל אשר אנכי אצוך, אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם. ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחשת על כל הארץ, למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי אתך אני נאם ה' להצילך. (שם שם יז)

עמד בשער בית ה' וקראת שם את הדבר הזה, ואמרת, שמעו דבר ה' כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחוות לה'... ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי, כי אינני שומע אותך. האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה ובחוצות ירושלים... (שם ז ב וטז)

וה' הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם. ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחית עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד. וה' צב-אות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם, כי אליך גליתי את ריבי. לכן כה אמר ה' אל אנשי ענתות המבקשים את נפשך לאמר לא תנבא בשם ה' ולא תמות בידנו... (שם יא יח)

כה אמר ה' אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תביאהו... ויהי דבר ה' אלי שנית לאמר קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע... ויהי מקץ ימים רבים ויאמר ה' אלי קום לך פרתה וקח משם את האזור אשר צויתיך לטמנו שם. ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה, והנה נשחת האזור לא יצלח לכל. ויהי דבר ה' אלי לאמר. כה אמר ה' ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלים הרב... (שם יג א)

אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ, לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללני. אמר ה' אם לא שריתיך לטוב, אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב... אתה ידעת ה' זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל לארץ אפך תקחני, דע שאתי עליך חרפה. נמצאו דברים ואכלם, ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי, כי נקרא שמך עלי ה' אלקי צב-אות. לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני. למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו. לכן כה אמר ה' אם תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי אתך אני להושיעך להצילך נאם ה'. והצלתיך מיד רעים ופדיתיך מכף עריצים. (שם טו י)

ויהי דבר ה' אלי לאמר. לא תקח לך אשה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה... כי כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנד להם, כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים... (שם טז א וה)

קום וירדת אל בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי. וארד בית היוצר והנהו עושה מלאכה על האבנים. ונשחת הכלי אשר הוא עשה כחמר ביד היוצר, ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות. ויהי דבר ה' אלי לאמר הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה'... (שם יח א)

ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות, כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא, לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו. הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי. הישולם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם. לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכולות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרוגי מות, בחוריהם מכי חרב במלחמה... (שם שם יח)

כה אמר ה' הלך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים. ויצאת אל גיא בן הנם אשר פתח שער החרסית, וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך... ושברת את הבקבק לעיני האנשים ההולכים אותך. ואמרת אליהם כה אמר ה' צב-אות ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת, כאשר ישבר את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפא עוד, ובתפת יקברו מאין מקום לקבר... ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו ה' שם להנבא, ויעמד בחצר בית ה' ויאמר אל כל העם... (שם יט א והלאה)

וישמע פשחור בן אימר הכהן והוא פקיד נגיד בבית ה' את ירמיהו ניבא את הדברים האלה. ויכה פשחור את ירמיהו הנביא, ויתן אותו על המהפכת אשר בשער בנימין העליון אשר בבית ה'. ויהי ממחרת ויוצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת, ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא ה' שמך כי אם מגור מסביב. כי כה אמר ה' הנני נותנך למגור לך ולכל אהביך ונפלו בחרב אויביהם ועיניך רואות, ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה והכם בחרב... ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר.

פיתיתני ה' ואיפת, חזקנתי ותוכל, הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי. כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום, ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל. כי שמעתי דבר רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שומרי צלעי, אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו... ארור היום אשר ילדתי בו, יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך. ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר, שמח שמחהו, והיה האיש ההוא כערים אשר הפך ה' ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים. אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם, למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי. (שם כ א והלאה)

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן לאמר. דרש נא בעדנו את ה' כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו, אולי יעשה ה' אותנו ככל נפלאותיו ויעלה מעלינו... (שם כא א)

הראני ה' והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה... הדוד האחד תאנים טובות מאד כתאני הבכרות, והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע... (שם כד א)

...אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל ישבי ירושלים לאמר. מן שלש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר ה' אלי ואדבר עליכם אשכים ודבר ולא שמעתם... (שם כה ב)

...כה אמר ה' עמד בחצר בית ה' ודברת על כל ערי יהודה הבאים להשתחוות בית ה' את כל הדברים אשר ציויתיך לדבר אליהם אל תגרע דבר... ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר צוה ה' לדבר אל כל העם, ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם לאמר מות תמות... וישמעו שרי יהודה את הדברים האלה, ויעלו מבית המלך בית ה' וישבו בפתח שער ה' החדש. ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם לאמר משפט מות לאיש הזה כי נבא אל העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם. ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם לאמר ה' שלחני להנבא אל הבית הזה ואל העיר הזאת את כל הדברים אשר שמעתם. ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול ה' אלקיכם וינחם ה' אל הרעה אשר דבר אליכם. ואני הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם. אך ידע תדעו כי אם ממיתים אתם אתי כי דם נקי אתם נותנים עליכם ואל העיר הזאת ואל יושביה, כי באמת שלחני ה' אליכם לדבר באזניכם את כל הדברים האלה. ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים ואל הנביאים אין לאיש הזה משפט מות, כי בשם ה' אלקינו דבר אלינו... אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אתו ביד העם להמיתו. (שם כו א והלאה)

כה אמר ה' אלי, עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארך. ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה. וציוית אותם אל אדוניהם לאמר, כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל כה תאמרו אל אדוניכם... ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי... (שם כז א והלאה)

...ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה', יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה'... ויקח חנניה את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו. ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר ה' ככה אשבר את עול נבכדנאצר מלך בבל בעוד שנתים ימים מעל צואר כל הגוים, וילך ירמיה הנביא לדרכו... ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא שמע נא חנניה לא שלחך ה', ואתה הבטחת את העם הזה על שקר, לכן כה אמר ה' הנני משלחך מעל פני האדמה, השנה אתה מת כי סרה דברת אל ה'. וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי. (שם כה ו והלאה)

ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלים אל יתר זקני הגולה ואל הכהנים ואל הנביאים כל העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלים בבלה... בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרים... כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקימותי עליהם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה... (שם כט א והלאה)

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשנה העשירית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה עשרה לנבוכדראצר. ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים, וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית מלך יהודה. אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר, כה אמר ה' הנני נתן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה. וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים... ויאמר ירמיהו היה דבר ה' אלי לאמר. הנה חנמאל בן שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות, כי לך משפט הגאולה לקנות... ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים, ואשקל הכסף במאזנים... כי כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת... (שם לב א והלאה)

הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם, והבאותם בית ה' אל אחת הלשכות והשקית אותם יין... (שם לה ב, וראה שם עוד)

קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על כל ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה. אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה... ויצוה ירמיהו את ברוך לאמר אני עצור לא אוכל לבא בית ה'. ובאת אתה וקראת במגלה אשר כתבת מפי את דברי ה' באזני העם בית ה' ביום צום, וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם... וישלחו כל השרים אל ברוך את יהודי בן נתניהו בן שלמיהו בן כושי לאמר המגלה אשר קראת בה באזני העם קחנה בידך ולך, ויקח ברוך בן נריה את המגלה בידו ויבא אליהם... ויהי כשמעם את כל הדברים פחדו איש אל רעהו, ויאמרו אל ברוך הגיד נגיד למלך את כל הדברים האלה... ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. ויאמרו השרים אל ברוך לך הסתר אתה וירמיהו ואיש אל ידע איפה אתם... ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל האש אשר אל האח, עד תם כל המגלה על האש אשר על האח... וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הספר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש. ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה. (שם לו ב והלאה)

וישלח המלך צדקיהו את יהוכל בן שלמיה ואת צפניהו בן מעשיה הכהן אל ירמיהו הנביא לאמר, התפלל נא בעדנו אל ה' אלקינו. וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא נתנו אתו בית הכלא... (שם לז ג)

ויצא ירמיהו מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלק משם בתוך העם. ויהי הוא בשער בנימין ושם בעל פקודות ושמו יראייה בן שלמיה בן חנניה, ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל. ויאמר ירמיהו שקר אינני נופל אל הכשדים, ולא שמע אליו, ויתפש יראייה בירמיהו ויביאהו אל השרים. ויקצפו השרים על ירמיהו והכו אתו, ונתנו אותו בית האיסור בית יהונתן הספר כי אתו עשו לבית הכלא. כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החניות וישב שם ירמיהו ימים רבים. וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וישאלהו המלך בביתו בסתר ויאמר היש דבר מאת ה', ויאמר ירמיהו יש, ויאמר ביד מלך בבל תנתן, ויאמר ירמיהו אל המלך צדקיהו מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה כי נתתם אותי אל בית הכלא... ועתה שמע נא אדני המלך תפל נא תחנתי לפניך ואל תשבני בית יהונתן הספר ולא אמות שם. ויצוה המלך צדקיהו ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתון לו ככר לחם ליום מחוץ האופים עד תם כל הלחם מן העיר, וישב ירמיהו בחצר המטרה. (שם שם יב והלאה)

וישמע שפטיה בן מתן וגדליהו בן פשחור ויוכל בן שלמיהו ופשחור בן מלכיה את הדברים אשר ירמיהו מדבר אל כל העם לאמר. כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר, והיוצא אל הכשדים וחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי... ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה כי על כן הוא מרפה את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת... ויאמר המלך צדקיהו הנה הוא בידכם כי אין המלך יוכל אתכם דבר. ויקחו את ירמיהו וישלכו אותו אל הבור מלכיהו בן המלך אשר בחצר המטרה וישלחו את ירמיהו בחבלים, ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט. וישמע עבד מלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי נתנו את ירמיהו אל הבור והמלך יושב בשער בנימין, ויצא עבד מלך מבית המלך וידבר אל המלך לאמר... ויצוה המלך את עבד מלך הכושי לאמר, קח בידך מזה שלשים אנשים והעלית את ירמיהו הנביא מן הבור בטרם ימות... וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור וישב ירמיהו בחצר המטרה. וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו הנביא אליו אל מבוא השלישי אשר בבית ה', ויאמר המלך אל ירמיהו שאל אני אתך דבר אל תכחד ממני דבר. ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני, וכי איעצך לא תשמע אלי. וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמר חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך ואם אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את נפשך... ויאמר צדקיהו אל ירמיהו איש אל ידע בדברים האלה ולא תמות. וכי ישמעו השרים כי דברתי אתך ובאו אליך ואמרו אליך הגידה נא לנו מה דברת אל המלך... ואמרת אליהם מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם... (שם לח א והלאה)

ויצו נבוכדראצר מלך בבל על ירמיהו ביד נבוזראדן רב טבחים לאמר. קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע, כי אם כאשר ידבר עליך כן עשה עמו... וישלחו ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אותו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן להוציאו אל הבית וישב בתוך העם... (שם מט יא)

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אחר שלח אתו נבוזראדן רב טבחים מן הרמה בקחתו אותו והוא אסור באזיקים בתוך כל גלות ירושלים ויהודה המגלים בבלה... ויקח רב טבחים לירמיהו ויאמר אליו ה' אלקיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה... ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את עיני עליך, ואם רע בעיניך לבוא אתי בבל חדל... ועודנו לא ישוב ושבה אל גדליה בן אחיקם בן שפן אשר הפקיד מלך בבל בערי יהודה ושב אתו בתוך העם או אל כל הישר בעיניך ללכת לך. ויתן לו רב טבחים ארוחה ומשאת וישלחהו. ויבא ירמיהו אל גדליה בן אחיקם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ... (שם מ א)

ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדינו אל ה' אלקיך בעד כל השארית הזאת כי נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך רואות אתנו, ויגד לנו ה' אלקיך את הדרך אשר נלך בה ואת הדבר אשר נעשה... והמה אמרו אל ירמיהו יהי ה' בנו לעד אמת ונאמן אם לא ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלקיך אלינו כן נעשה... ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו... ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי ה' אלקיהם אשר שלחו ה' אלקיהם אליהם את כל הדברים האלה. ויאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הזדים, אומרים אל ירמיהו שקר אתה מדבר, לא שלחך ה' אלקינו לאמר לא תבואו מצרים לגור שם. כי ברוך בן נריה מסית אתך בנו למען תת אותנו ביד הכשדים להמית אותנו ולהגלות אתנו בבל... (שם מב ב ומג א והלאה)

ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי החילים את כל שארית יהודה... ואת ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריהו ויבאו מצרים, כי לא שמעו בקול ה', ויבואו עד תחפנחס. ויהי דבר ה' אל ירמיהו בתחפנחס לאמר. קח בידך אבנים גדולות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים... (שם מג ה)

הדבר אשר ציוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך בבל בשנת הרביעית למלכו ושריה שר מנוחה. ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל... והיה ככלותך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת. ואמרת, ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו. עד הנה דברי ירמיהו. (שם נא נט)

ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום... (דברי הימים ב לה כה)

זהר:

ועל זה נחרב בית המקדש בימיו של ירמיהו, (שנסתלק ז"א מן המלכות), ואף על פי שנבנה אחר כך (בית שני), לא חזר האור למקומו כראוי, ועל כן השם של נביא ההוא שהתנבא על זה הוא ירמיהו, ירום יה"ו, הסתלקות אור העליון למעלה למעלה, ולא חזר להאיר אחר כך כראוי... (תצוה ו, ועיין שם עוד)

מכילתא:

...נמצאת אתה אומר שלשה נביאים הם, אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן... ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן, שנאמר נחנו פשענו ומרינו, לכך נכפלה נבואתו, שנאמר ועוד יוסיף עליהם דברים... (בא הקדמה)

...רבי אליעזר אומר לימות המשיח ולימות ירמיה הנביא. שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה, אמרו לו במה נתפרנס, הוציא להם צלוחית של מן, ואמר להם, הדור אתם ראו דבר ה', אבותיכם שהיו עוסקין בתורה ראו במה נתפרנסו, אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה יפרנסכם מזה... (בשלח-ויסע פרשה ו)

ספרי:

כיוצא בו אתה אומר ואלה הדברים אשר דבר ירמיה על ישראל ועל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיה אלא אילו בלבד, והלא שני ספרים כתב ירמיהו, שנאמר עד הנה דברי ירמיהו, ומה תלמוד לומר אלה הדברים, אלא מלמד שהיו דברי תוכחות... (דברים א)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, שלשה... נביאים הם, הרואה (בחלום)... ירמיה ידאג מן הפורענות. (ברכות נז ב)

אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו, לא אמר נורא... (יומא סט ב)

ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי, אמרי בי רב משמיה דרב חולדה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד עליה. ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה... רבי יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם, שהלך להחזיר עשרת השבטים... איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן נריה ברוך... ירמיה... (מגלה יד ב)

ספר תורה שנשרף מנלן (שקורעים), דכתיב ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח וגו'. מאי שלש דלתות וארבעה אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות, אמר להו מה כתיב ביה, איכה ישבה בדד, אמר להו אנא מלכא... היו צריה לראש, אמר להו מאן אמרה, כי ה' הוגה על רוב פשעיה, מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש... (מועד קטן כו א)

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים ישרפו לך, והלא דברים קל וחומר, ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט כך... (כם כח ב)

ואמר רבי אלעזר כל המחניף לחברו סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו... שנאמר ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך, וכתיב ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה, ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל... וכתיב ויתפש את ירמיהו ויביאהו אל השרים. (סוטה מא ב)

כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי, רבי אליעזר אמר שחשדוהו מזונה, רבי שמואל בר נחמני אמר שחשדוהו מאשת איש... (בבא קמא טז ב)

כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא... סמכינן חורבנא לחורבנא... ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות... (בבא בתרא יד ב)

המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור, דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר כה אמר ה' הנני שובר את קשת עילם, נשא חנניה קל חומר בעצמו, מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם, כשדים עצמן על אחת כמה וכמה, אתא איהו בשוק התחתון אמר כה אמר ה' וגו', שברתי את עול מלך בבל... (סנהדרין פט א)

מאי עניה ענתות, עתיד ירמיה בן חלקיה ומתנבא עלה מענתות, דכתיב דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין... (שם צה א)

אמר רבי יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום... משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע, בא ירמיה ואמר הלוך להרגיעו ישראל... (מכות כד א)

...אלא אמר רבי יוחנן ירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך עליהן, ומנא לן דהדור, דכתיב כי המוכר אל הממכר לא ישוב, אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל, אלא מלמד שהחזירן ירמיה (את עשרת השבטים)... (ערכין לג א)

תלמוד ירושלמי:

ירמיה אמר הא-ל הגדול הגבור ולא אמר נורא, ולמה הוא גבור, לזה נאמר להקרות שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, ולמה לא אמר נורא, אין נורא אלא בית המקדש, דכתיב נורא אלקים ממקדשיך... (מגילה כז א)

...ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור, רבי יהושע בן לוי אמר חנניה בן עזור נביא אמת היה, אלא שהיה לו קיבוסת (צער ודאגה), והיה שומע מה שירמיה מתנבא בשוק העליון ויורד ומתנבא בשוק התחתון. אמר חנניה בן עזור כל סמא דמילתא לא דא היא, אלא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, וכל ימיו של מנשה אינן אלא חמשים וחמש שנה, צא מהן עשרים שנה שאין בית דין מעלה עונשין וכורתים, ושתים של אמון, ושלשים ואחד של יאשיהו, הדא היא דכתיב... שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' וגו', אמר לו ירמיה אתה אומר בעוד שנתים ימים אני משיב וגו', ואני אומר שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר בבלה יובאו ושמה יהיו וגו', אמר לו תן סימן לדבריך, אמר לו אני נתנבא לרעה, ואיני יכול ליתן סימן לדברי, שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם, ואתה מתנבא לטובה, את הוא שאם הוא צריך ליתן סימן לדבריך, אמר לו לאו את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך, אמרו לו אין כיני הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש, שהשנה ההיא הוא מת... מלמד שמת בערב ראש השנה, וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר שיוציאוהו אחר ראש השנה, בשביל לעשות נבואתו של ירמיה שקר. (סנהדרין נו ב)

סדר עולם:

ומנדעא ליודעי בינה, זה ירמיהו, שנאמר (ירמיה א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'... (פרק כט)

אבות דרבי נתן:

...אף ירמיה יצא מהול, שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך... (ב ה)

מדרש רבה:

עמדו ד' נביאים וחתמו גזר דינם (של עמון ומואב), ואלו הם, ישעיה ירמיה  צפניה יחזקאל... ירמיה אמר (ירמיה מ"ט) לכן הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה, והיתה לתל שממה ובנותיה באש תצתנה, וירש ישראל את יורשיו אמר ה'. (בראשית מא ד)

...רבנן אמרי, נביא את ואין את אסטרטלוגוס... בימי ירמיה בקשו ישראל לבא לידי מדה זו, ולא הניח להם הקב"ה, הדא הוא דכתיב (ירמיה י') כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו', כבר אברהם אביכם בקש לבא לידי מדה זו ולא הנחתי אותו... (שם מד יד)

רבי חפני בר יצחק אמר כל מה שהיה אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו מלמטה, היה הקב"ה כופת שריהם של עכו"ם מלמעלה, ולא עשה, אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן בימי ירמיהו אמר להם הקב"ה מה אתם סבורים דאלין כפותיא קיימין... (שם נו א)

ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו, שנאמר (ירמיה כ') ארור היום אשר יולדתי בו זה יום הלידה, יום אשר ילדתני אמי זה יום העיבור. אפשר חלקיהו אדם צדיק והיה משמש מטתו ביום, אלא לפי שהיתה איזבל הורגת בנביאים בא ושמש מטתו ביום וברח. (שם סד ה)

כמה בקש ירמיה שלא להתנבאות ונתנבא שלא בטובתו, שנאמר (ירמיה א') אל תאמר נער אנכי, כי על כל אשר אשלחך תלך... (שמות ד ג)

וכן אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו הריני נכנס עם עבודה זרה לדין, ואמר מעשיה ומעשה אלקים, ויודע מה בין הקב"ה לעבודה זרה. אתה מוצא ד' פעמים בדף אחד הראה ירמיהו גנותה של עבודה זרה ושבחו אלקים, שנאמר (ירמיה י') אל דרך הגוים אל תלמדו וגו' כי חקות העמים הבל הוא וגו', שמעתם גנותה של עבודה זרה באו ושמעו שבחו של הקב"ה, שנאמר (שם) מאין כמוך ה' מי לא ייראך מלך הגוים וגו'... (שם טז ב, וראה שם עוד)

...על דורו של ירמיה אמר הפסוק הזה עם נבל, שעשו נבלות, שנאמר (תהלים ע"ט) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, למה שלא היו חכמים, שנאמר (דברים ל"ב) עם נבל ולא חכם... (שם כד א)

והגיד לכהן זה ירמיה, שנאמר מן הכהנים אשר בענתות, כנגע נראה לי בבית, זה טנופת עבודה זרה... (ויקרא יז ז)

כשם שמצינו ברחב הזונה על שהכניסה את המרגלים לביתה ומלטה אותם, העלה עליה הקב"ה כאילו עמו עשתה ויתן לה שכרה... שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים על גבי המזבח, והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש, ואלו הן, ברוך בן נריה, ושריה בן מחסיה, וירמיה בן חלקיה... (במדבר ח י)

אמר הקב"ה לירמיה, אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות, אמר לפניו, רבונו של עולם, איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקב"ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים. מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם עמדו שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה, אמרו לו למה, אמר להם איני יודע, מפני שהיה מתירא שלא יאמרו בימיו היתה לבנינו זאת, הניחן ירמיה ועמד על שפת הירדן וקרא... (איכה פתיחתא כד)

אמר רבי אחא ג' דברים צוה נבוכדנצר לנבוזראדן על ירמיהו (ירמיה ל"ט), קחנו ועיניך שים עליו, עליו ולא על אומתו, ואל תעש לו מאומה רע, לו לא תעשה, אבל עם אומתו עשה כרצונך רעה... והיה ירמיה רואה כת של בחורים נתונים בקולרין ונותן את ראשו עמהם, ונבוזראדן בא ומעבירו מהן, וחוזר ורואה כת של זקנים שלולים בשלשלאות ונותן את צוארו עליהם, ובא נבוזראדן ומעבירו מהן. אמר נבוזראדן לירמיה חזי חד מן תלת מילין אית בך, או בנביא שקר את, או מבעט ביסורין את, או שופך דמים את, או נביא שקר את, שכל הדין שנייא את מתנבא על הדא קרתא דהיא חרבה, וכדו דחרבה נפשך באישה עלך סגי, או מבעט ביסורין את, דאנא לית אנא בעי למיעבד בישא, ואת בעי למעבד לך בישא, למימר לית ייסורייא חשיבין עלי מידי, או שופך דמים את דמלכא פקיד עליך סגי בדיל דלא למעבד לך בישא, ואת בעי למעבד בישא בגין דישמע מלכא ויקטלוניה לההוא גברא. 

ובסוף אמר ליה אם טוב בעיניך בא ואשימה עיני עליך. ולא קבל עליו, כמו שנאמר בסוף הפרשה, עד שנאמר לו מפי הגבורה, הדא הוא דכתיב (ירמיה מ') הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר, מה היה אותו הדבר, אלא שאמר לו ירמיה אין את יתיב הכא אנא אזיל עמהון, ואין את אזיל עמהון אנא יתיב הכא, אמר לפניו רבונו של עולם אין אנא אזיל עמהון מה אנא יכיל מהני להון, אלא ייזיל מלכהון ברייהון עמהון.

עד היכן היתה נבואתו של ירמיה, רבי יעקב ורבי אבא ואית דאמר רבי אלעזר ורבי יוחנן, חד אמר עד (שם ל"א) מזרה ישראל יקבצנו, וחרינא אמר (שם) עד ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.

ובחזירתו היה מוצא אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים והיה מלקטן ומגפפן ומחבקן ומנשקן, ונותנן לתוך טליתו ואומר להם, בני, לא כך הזהרתי ואמרתי לכם, (שם י"ג) תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך, על אותה שעה נאמר (שם) על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה וגו'. (שם שם לד)

 ...רב נחמן אמר אף על פי שקללן ירמיה באלפא ביתין איכה, הקדים ישעיה ורפאן על כל פסוק ופסוק עד תבא רעתם לפניך. (שם א כא, וראה שם עוד הפירוט)

אני הגבר, רבי חמא בר חנינא פתח, (ירמיה ל"ו) וירמיהו לקח מגלה אחרת וגו', ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה, שאין תלמוד לומר כהמה, מה תלמוד לומר כהמה, רב כהנא אמר ועוד נוסף עליהם דברים רבים, כמה דברים, איכה ישבה, איכה יעיב, איכה יועם, רבים, זכור ה', כהמה אני הגבר. (שם ג א)

תשתפכנה אבני קדש אלו שתי רביעיות של דם שהיה ירמיה נוטלן וקוברן... (שם ד א)

למה לנצח תשכחנו, אמר רבי יהושע בר אבין ארבעה דברים אמר ירמיה, מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה... והושב על ידי ישעיה, דכתיב (ישעיה מ"ט) גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך... (שם ה כא, וראה שם עוד)

ותשבר כד על המבוע, תרין אמורין, חד אמר כדו של ברוך על מבועו של ירמיה, וחד אמר כדו של ירמיה על מבועו של ברוך, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. (קהלת יב ח)

מדרש תנחומא:

...ועוד מי היה זה, זה ירמיה, בשעה שאמר ליה הקב"ה הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך וגו' (ירמיה ל"ב), ויבא אלי חנמאל דודי וגו', מיד קיים ירמיה את הפרשה הזאת, שנאמר ואקנה את השדה וגו', ומהיכן למד, מפרשה הזאת, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. (בהר ג)

פסיקתא:

הוא היה אחד מארבעה בני אדם שנקראו יצורים... הרביעי הוא היה ירמיה, דכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' (ירמיה א'). יציאתו של ירמיה לעולם זעק זעקה גדולה כבחור, ואמר מעי מעי אוחילה, חושש אני קירות לבי, איברי זעו עלי שבר על שבר, אני ששברתי כל הארץ. ומנין שאמר ירמיה כן, דכתב מעי אוחילה וגו'. פתח פיו והוכיח לאמו, אמר לה, אמי אמי לא עברתני כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות, שמא היו דרכיך כדרכי הסוטות... מנין שאמר ירמיה כך, דכתיב ומצח אשה זונה היה לך וגו' (שם ג' ג'). כיון ששמעה אמו דברים הללו, אמרה מה ראה זה לומר בי כך שלא בעונתו, פתח פיו אמר לה, לא עלייך אמי אני אומר, לציון ולירושלים אני אומר... אמר לו הקב"ה בטרם אצרך בבטן, עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתיך להיות מתנבא על עמי. ענה ירמיה ואמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא להם ולא בקשו להורגו... לא ידעתי דבר כי נער אנכי (שם א' ו'), אמר לו הקב"ה הלא לנער אני אוהב, שנאמר כי נער ישראל ואהבהו (הושע י"א א')... טול הכוס הזה של חימה והשקה את הגוים. נטל ירמיה את הכוס ואמר למי אשקה תחילה, אמר לו את ירושלים ואת ערי יהודה השקה תחילה, שהם ראש לכל המלכיות, כיון ששמע ירמיה כך התחיל פותח פיו וארר את יומו. הוא היה אחד משנים שאיררו וקיללו את יומן שנולדו בהם, איוב וירמיהו...

ירמיה היה אחד משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור, ירמיהו היה מתנבא בשווקים, צפניה בתוך בתי כנסיות, וחולדה אצל הנשים. וירמיהו היה מתנבא ואומר אם תשובו ממעשיכם הרעים ותשמעון לדברי ירומם אתכם הקב"ה על כל המלכיות, ואם לא תשמעו הרי הוא מוסר את ביתו ביד השונאים והם עושים בו כרצון נפשם...

כיון ששמע אותו ירמיה אמר לו אמן כן יתקיימו דבריך ויתבטלו שלי, אני משתכר ואתה מפסיד, אני כהן אוכל מבית המקדש, ואתה גבעוני חוטב עצים ושואב מים למזבח, עד שאתה מתנבא על ביתו של הקב"ה התנבא על עצמך, שהשנה אתה מת ונקבר בשנה השניה. כשהיה עזור עובר למות קרא לשלמיה בנו, אמר לו, הוי יודע שעמד ירמיה וקילל אותי, ראה האיך תמצא לו עלילה ותפרע ממנו. היה שלמיה חוזר ומבקש ולא מצא, ואף הוא כשהיה עובר למות קרא לבנו יראייה ואמר לו היאך תמצא עלילה לירמיהו ותפרע הימנו. ראה אותו יוצא בשער בנימין, הלך ואחז בו, ואמר לו אל הכשדים אתה יוצא. אמר לו ירמיה שקר אתה דובר, ליטול חלקי עם הכהנים אני הולך. אחזו והוציאו אצל השרים, אמר להם הרע לנו הרבה האיש הזה, ומצאתיו יוצא אצל הכשדים להשלים עמהם, רגזו עליו השרים והכוהו... אותה השעה שלח צדקיהו והביאו אצלו, ואמר לו יש דבר מאת ה', אמר לו ירמיהו דבר, עתיד מלך בבל להגלותך, נשתנו פניו של צדקיהו וזעף לנגד ירמיהו. ירא ירמיהו שמא יהרגנו והפליגו למקום אחר, ואמר לו יש לנו ללמד מן הרשעים שאין נפרעים עד שמוצא אחריו עלילה, על אחת כמה וכמה הצדיקים, ולא עוד אלא שנקרא שמך צדקיהו, שאתה אדם צדיק, מה חטאתי לעם הזה שנתנו אותי בבית האסורים... וישמע שפטיה בן מתן... את דברי ירמיהו מדבר אל כל העם לאמר (שם ל"ח), אותה השעה באו אצל צדקיהו המלך אמרו לו הרבה האיש הזה מתנבא עלינו רעות, אינו דורש שלום למקום הזה, ענה ואמר להם הרי הוא בידכם עשו כטוב בעיניכם. נטלו את ירמיהו והשליכו אותו לבור מלכיה בן המלך, והיה הבור מלא מים, עשה לו הקב"ה נסים, ירדו להם המים למטה והטיט למעלה, ויטבע ירמיהו בטיט, והיה יונתן הסופר מחרפו ומונה אותו, ואמר לו הרכין ראשך על הטיט, שמא תבא שינה לעיניך.

וישמע עבד מלך הכושי, הוא היה אחד מארבעה בני אדם שנקראו כושים, צפורה, וישראל, ושאול ועבד מלך הכושי, ולמה נקרא שמו כושי, אלא כשם שהכושי ניכר בעורו, כך היה ניכר במעשיו הטובים בתוך פלטיריו של צדקיהו. בא אצל צדקיהו ואמר לו הוי יודע שאם ימות ירמיהו בתוך הבור ניתנה העיר לשונאים, אמר לו צדקיהו קח אתך שלש אנשים והעלה ירמיהו מן הבור. ובקושי העלהו, נכנס עבד המלך הכושי לבית המלך והוציא משם בלאי הסחבות ובלאי מלחים, והלך ועמד לו על הבור והיה קורא ואומר, אדוני ירמיה, אין קול ואין עונה, נתן ידיו בלבושיו וקרעם, והיה בוכה והולך, וירמיהו היה שומע, אלא שהיה מתירא שמא יונתן הסופר הרשע היה, כיון ששמע קולו בוכה, אמר מי הוא שקורא אותי ובוכה, אמר לו הוא עבד מלך הכושי, חי אתה, סבור הייתי שאתה מת. הרי החבל הניחו תחת אצילי ידיך והמלחים, ויעלו את ירמיהו מן הבור... 

והיה צדקיה צווח ואמר בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי ואמר לי לבבל אתה הולך ובבבל תמות, ובבל עיניך לא יראו, ולא הייתי שומע לדבריו, והריני בבבל ועיני לא רואות. 

ירמיה הנביא יצא מענתות לבא לירושלים, נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה, אמר בלבו שמא חזרו ישראל בתשובה להקריב קרבנות, שהרי עשן הקטורת עולה. בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשוי לו גדירות גדירות של אבנים וחומת ירושלים מסוגרת. התחיל צווח ואומר באיזו דרך הלכתם הלכו להם חטאים, באיזו דרך הלכו האבודים, אלא אני אלך ואובד עמהם. היה הולך ורואה את השביל מלא דם, והארץ מרובצת בדם הרוגיה מכאן ומכאן, קבע פניו לארץ וראה פרסות רגלים יונקים ועוללים שהיה מהלכים בשבי, היה גוחן לארץ ומנשקן, כשהגיע לגלות גיפפן ונשקן, היה בוכה לנגדם והם לנגדו, ענה ואמר להם, אחי ועמי כל כך אירע לכם, שלא הייתם שומעים לדברי נבואתי. כיון שהגיע לנהר פרת ענה נבוזראדן אמר לו, אם טוב בעיניך לבא אתי בבל, חשב ירמיה בלבו ואמר, אם אני הולך עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם. יצא לו מהם. נטלו הגלויות עיניהם וראו ירמיהו שפירש מהם, געו כולם בבכיה בקול רם, וצווחו ואמרו אבינו ירמיה הרי אתה מניחנו, שם בכו, שכן כתב, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו. וענה ירמיה ואמר להם, מעיד אני שמים וארץ, אלו בכיתם בכייה אחת עד שאתם בציון לא גליתם. היה ירמיה הולך ובוכה, וכך אמר, חבל עליך יקרת המדינות.

אמר ירמיהו, כשהייתי עולה לירושלים נטולתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר, לבושיה שחורים ושערה סתור, צועקת מבקשת מי ינחמנה, ואני צועק ומבקש מי ינחמני. קרבתי אצלה ודברתי עמה, ואמרתי לה, אם אשה את דברי עמי, ואם רוח את הסתלקי מלפני, ענתה ואמרה לי, אינך מכיריני, אני היא שהיו לי שבעה בנים, יצא אביהם למדינת הים, עד שאני עולה ובוכה עליו, הרי שניבא עלי ואמר לי נפל הבית על שבעה בנייך והרגם, איני יודע על מי אבכה ועל מי אסתור שערי. עניתי ואמרתי אין את טובה מן ציון, והיא עשויה מרעית לחיות השדה, ענתה ואמרה לי אני אמך ציון, אני היא אם השבעה, שכן כתב אומללה יולדת השבעה (ירמיה ט"ו)... (פרק כו)

דבר אחר למה שני פעמים בכיה, בכה תבכה, בכיה על ירושלים בכיה על נהרות בבל, בוכה על עצמה ובוכה על שפירש מהם ירמיה. למה שהיה מיקל את העול מעליהם. מה היה עושה, היה נותן את הקולר על צוארו, והיה נבוזראדן מסירו והיה אומר לו חובל אתה בנפשי... (פרק כט)

שוחר טוב:

רבנן אמרי ארבעה סדרו תפלה וקנטרו דברים לפני המקום, ירמיה אמר (ירמיה ל"ב) ואתפלל לפני ה' ואומר אחרי תתי את ספר המקנה, ועל ידי שקינטר דברים מה כתיב למעלן (שם) הנה הסוללות באו העיר... רבי יהודה ברבי סימון אמר, בתוך תפלתן שם קנטירן, ירמיה אמר (שם) ואתפלל אל ה', ומהו אומר צדיק אתה ה' כי אריב אליך, שאני היום ומחר אינני ואני אריב עמך, וכל כך למה, שאתה צדיק כי אריב אליך... (תהלים פט)

אמר רבי אבהו בשעה שהלך עבד מלך הכושי להעלות את ירמיה מן הבור מהו אומר לו, שים נא בלואי הסחבות והמלחים וגו' (ירמיה ל"ח), אמר לו ירמיה הלואי והוה לי סולם חד, אמר לו הקב"ה סולם את מבקש, אין לזקנתך בידי אלא חבל, לא כן כתיב, (יהושע ב') ותורידם בחבל בעד החלון, אף אתה וימשכו את ירמיה בחבלים. (שמואל פרשה ט)

תנא דבי אליהו זוטא:

בימי צדקיהו מלך יהודה היה ירמיהו הנביא מתנבא על ישראל אם יעשו תשובה ויחזרו למוטב, ועמדו ישראל עליו להרגו, והשליכו את ירמיהו לבור טיט, ואחר כך העלוהו מן הבור טיט ונתנו אותו בחצר המטרה. פעמים רבות עמדו עליו ישראל על ירמיהו להרגו, והיה ירמיהו מקלל ישראל קללות רבות, כל אותה קללה וקללה שהיה ירמיהו מקלל את ישראל, הקב"ה היה מתאנח כנגדו, שנאמר (ירמיה י"ב) כי את רגלים רצת וילאוך וגו'... (פרק ט)

מדרשים:

יאבד יום אולד בו, שלשה הם שקללו יומן, איוב ודוד וירמיה, ירמיה קלל את יומו על ידי ישראל ואיוב על ידי עצמו... וירמיה אמר אמר ארור היום אשר יולדתי בו (ירמיה כ' י"ד)... קלל ליום ולא ללילה, אמר ארור היום תשעה באב שנולדתי בו, ובו נשרף ההיכל ובאותו יום חזר העולם לתהו ובהו... (מדרש איוב כ)

ילקוט שמעוני:

ואם לא תורישו את יושבי הארץ, אמר הקב"ה לישראל, אני אמרתי כי החרם תחרימם, ואתם לא עשיתם כן, אלא ואת רחב הזונה וגו' החיה וגו', הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים שלשכים בעיניכם ושלצנינים בצדיכם, לפיכך צריך הכתוב לומר דברי ירמיהו בן חלקיהו. (במדבר פרק לג, תשפז)

...רבי יהודה ברבי סימן פתח, נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואת אמרת כמוך, אלא כמוך בתוכחות. אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה נתנבא ארבעים שנה, זה נתנבא ארבעים שנה. זה נתנבא על יהודה וישראל, וזה נתנבא על יהודה וישראל. זה עמדו בני שבטו כנגדו, וזה עמדו בני שבטו כנגדו, זה הושלך ליאור, וזה הושלך לבור, זה הוצל על ידי אמה, וזה הוצל על ידי עבד, זה בא בדברי תוכחות, וזה בא בדברי תוכחות... (דברים פרק יח, תתקיט)

ארבעה דברים שאל ירמיה את הקב"ה בשעה שפירש הימנו, על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו, ואלו הם, מאיסה וגעילה עזיבה ושכחה. לפי שראה ירמיה הדינים המשונים שהעביר על ירושלים והוא עומד ומתמיה לומר, אפשר הקב"ה שב עליהם מעתה, והוא שואל מהקב"ה הללו ארבעה דברים, וכן הוא אומר בסוף מגלת קינות, למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד... כך אמר ירמיהו לפני הקב"ה רבונו של עולם, המאוס מאסת את יהודה אלא אם בציון געלה נפשך, אם יש בדעתך לשוב אליה מדוע הכיתנו ואין מרפא, אמר לו לך לרבך ולרבו של רבך, משה רבן של כל הנביאים, כך אמרתי לו בסוף התוכחות, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים, הרי על שתים השיבו, כיון שראתה ציון שד' דברים שאל ירמיה מאת הקב"ה והשיבו הקב"ה על מאיסה וגעילה ולא השיבו על עזיבה ושכיחה, התחילה תובעת שתים, ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני... (ישעיה פרק מט, תע)

דברי ירמיהו בן חלקיהו, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד, והלא שני ספרים כתב, שנאמר עד הנה דברי ירמיה, ומה תלמוד לומר דברי ירמיהו, מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו', ואומר כי גדול היום ההוא מאין כמוהו... (ירמיה פרק א, רנג)

..דבר אחר דברי ירמיהו קינטי דירמיהו, איכה ישבה בדד, איכה יועם, דבר אחר מיתוי דירמיהו, אשר למות למות. דבר אחר דברי ירמיהו, אמר לו הקב"ה לירמיהו לך אמור לישראל עשו תשובה, ואם לאו אנא מחרב ית בית מקדשי, דברי יקום בירמיהו. דבר אחר, אמר הקב"ה לך ירמיהו דברי אנא בעי גביהון, אני אמרתי להם אנכי ה' אלקיך, והם לא עשו כן, אלא אומרים לעץ אבי אתה, אני אמרתי להם לא יהיה לך והם לא עשו כן, אלא המשתחוים על הגגות לכל צבא השמים... (שם רנו, וראה שם עוד)

דבר אחר ירם י-ה, עשר מסעות נסעה השכינה, מכרוב לכרוב... דבר אחר ירמיהו שבימיו נעשה בית המקדש אירימון, דבר אחר שבימיו התרוממה מדת הדין. בן חלקיהו, אמר רבי יודן ברבי סימון מאותו שבט שכתוב בו אני חלקך ונחלתך... אמר רבי שמואל בר נחמני ארבעה הם שבאו ממשפחת נכריה, ואלו הם, פנחס ואוריה, יחזקאל וירמיה... היו מזלזלים אחריו ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, וצריך הכתוב ליחסו, דברי ירמיהו בן חלקיהו. (שם רנז)

מן הכהנים, אמר רבי ברכיה אמר ירמיה עשוק שמי בכהנים, בימי משה יברכך ה', ובימי ולוקח מהם קללה, בימי משה וישמרך, ובימי אשר מות למות... בארץ בנימין, נתן חלקו של בנימין בארץ, מה בנימין לא נתברר יעקב אבינו שהוא מעמיד שנים עשר שבטים עד שנולד בנימין, כך כל הנביאים לא נתבררה נבואתם עד שעמד ירמיהו. ומה בנימין כל ימים שהיה במעי אמו לא מתה, וכיון שיצא מתה, הדא הוא דכתיב ויהי בצאת נפשה כי מתה, כך כל ימים שהיה ירמיהו בתוך ירושלים לא חרבה, וכיון שיצא ממנה חרבה, וזה שירמיה אומר פתיתני ה' ואיפת, אפקתני מן גו ביתה וחרבתיה. (שם רנח)

ירמיה הנביא היה מארבעה בני אדם שנקראו יצירים, הראשון היה אדם... הרביעי הוא היה ירמיה, דכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך. יציאתו של ירמיה לעולם זעק זעקה גדולה כבחור... (שם רסב)

הלוך וקראת, זה היה תחלת הספר, למה נכתב כאן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה... (שם פרק ב, רסד)

אמר רבי לוי משל למטרונא שהיו לה שני שושבינים, אחד עירני ואחד מבני מדינה... כך ירמיה על ידי שהיה עירני מענתות היה נכנס לירושלים ואומר לישראל דברים של נחומים, שמעו דבר ה' בית יעקב, אילין מיליא ערובתא הון אבהתכן עדבין... (שם רסה)

מי יתן ראשי מים וגו', אמר רבי אחא כיון שחרבה ציון וירושלים ובית המקדש נשרף ויצאו ישראל בקולרין, היו מבקשים לבכות ולא הניחום השונאים אלא היו רודפים אותם... וכיון שיצא יום ראשון נפנו אלו לאכילה ושתיה, ונפנו אלו לבכיה, ועליהן ירמיה מקונן בכה תבכה בלילה, אמרו ישראל לירמיה נעשה תנאי בינינו, אנו ואתה, שאתה נתון ברוחה, דכתיב קחנו ועיניך שים עליו וגו', הוי בוכה ביום, ואנו בוכים בלילה. וכן עשו, ירמיה היה בוכה ביום ואומר ארור היום אשר יולדתי בו... בא וראה משה מקלסן מי יתן והיה לבבם זה להם, וירמיה אמר מי יתן ראשי מים... כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ויושע ה' ביום ההוא, כשיצאו ישראל מירושלים אמר ירמיה נתנני ה' בידי לא אוכל קום... (שם פרק ח, רעט)

מי לא ייראך מלך הגוים, אמר לו הקב"ה לירמיה, אתה קורא אותי מלך הגוים, ומלכיהון דישראל אנא. אמר לו רבון העולמים לפטום מה דאמרת לי נביא לגוים נתתיך, אף אנא קרי לך מלך הגוים. (שפ פרק י, רפה)

דבר אחר פתיתני ה' ואיפת, בשעה שהגיעה קצה של ירושלים ליחרב, אמר לו הקב"ה לירמיה קום לך לענתות וקח השדה מאת חנמאל דודך. אותה שעה חשב ירמיהו בלבו שמא נותן חן המקום על בעליו ונושאים ונותנים בתוכו. אמר לו הקב"ה קום קנה השדה. כיון שיצא ירמיה מירושלים ירד מלאך מן השמים ונתן רגליו על חומת ירושלים ופרצה, קרא ואמר יבואו השונאים ויכנסו לבית שאדונו אינו בתוכו ויבוזו אותו ויחריבו אותו, ויכנסו לכרך ויקצצו את גפניו, שהשומר הניחו והלך לו, שלא תהיו משתבחים ואומרים שאתם כבשתם אותו. קריה כבושה כבשתם, עם הרוג הרגתם. באו השונאים וקבעו בימה שלהם בהר הבית, הלכו ועלו להם בבימא האמצעית מקום שהיה שלמה המלך יושב ונוטל עצה מן הזקנים, שמשם נשתכלל בית המקדש, שם ישבו השונאים ונטלו עצה היאך לשרוף בית המקדש. עד שנמלכו ביניהם נטלו עיניהם והנה ארבע מלאכים יורדים ובידם ארבעה לפידים של אש, ונתנו בארבע זויות של היכל ושרפו אותו. 

ירמיה הנביא יצא מענתות לבא לירושלים, נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה... התחיל צווח ואמר פתיתני ה' ואפת, הפקתני מן לגו ביתה וחרבתיה. והיה בלבי כאש בוערת, אמר ירמיה רבון העולמים מה עונות היו בידי שהנביאים שעמדו לפני ועתידים לעמוד אחרי לא החרבת ביתך על ידיהם, אלא על ידי. ואף אני לא אזכרנו, ומה אני יכול לעשות והוא בלבי כאשה יושבת על המשבר... מה היה ירמיה עושה, חוזר וצווח מעי מעי אוחילה, קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש. (שם פרק כ, ש)

ארור היום אשר יולדתי בו, שנים אררו וקללו יום שנולדו בהם, איוב וירמיה... וירמיה אמר ארור היום אשר יולדתי בו. אמר ירמיה אומר לכם למה אני דומה, לכהן שעלה גורלו להשקות מים המרים, וקרבו האשה אצלו ופרע את ראשה ופרסם שערה, נטל הכוס להשקותה, נסתכל בה וראה שהיא אמו. התחיל צווח ואומר, אוי לי אמי שהייתי משתדל לכבדך והריני מבזך. כך היה ירמיה אומר, אוי לי עליך אימא ציון, שהייתי סבור להיות מתנבא עליך דברים טובים וניחומים, והריני מתנבא עליך דברי פורענות... (שם שא)

...ותוכחתי לא אביתם, זה ירמיה שהיה מוכיח את ישראל והיו מבזים ומלעיגים עליו, אמר להם ירמיה עתיד יום לבא שאלעג ואשחק עליכם, שנאמר גם אני באידכם אשחק וגו'... (משלי א, תתקלב)

ויצא ירמיהו מירושלים ללכת וגו', רב אמר ליטול חלקו יצא, רבי בנימין אמר למשרי תמן נבואן סגיאן, דבר ירמיהו אין כתיב כאן, אלא דברי ירמיהו. (שם פרק יז. תתקנו)

ילקוט ראובני:

ירמיהו התחיל לעסוק בספר יצירה, יצתה בת קול ואמרה קנה לך חבר, הלך אצל סירא בנו, נתעסקו בספר יצירה בשנים, כשרצו לצרפם באלפ"א בית"א בצירוף, לקיים מה שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ולבסוף שעשו הלל והמאמר נברא להם אדם אחד, והיה כתוב במצחו אמת, היה סכין בידו של אותו הנברא, והיה מוחק אות א' של אמת, אמר לו ירמיהו מאי האי, אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה בונה כמה בתים כמה מדינות כמה מגדלות, ולא היה אדם מרגיש באומנותו ולא במלאכתו כלל, עד שפיתוהו ב' בני אדם ולימדם סוד אומנותו, עד שידעו הכל על דרך האמת, וכשידעו האומנות וסודו ותכונתו התחילו לקנתרו בדברים, עד שנפרשו מחכמתו ונעשים בנאים כמותו, מה שהוא היה עושה בדינר, הם עושים בג' פשיטים, וכשהרגישו בהם בני אדם הניחו כבודם של זה האומן, והולכים כולם אליהם ומכבדין אותן, ועוסקים בהם בענין הבנין שהיו צריכים. כך הקב"ה ברא אתכם בדמות וצלם וצורה ואתם בראתי, יאמרו אלקי בעליונים ואלקי בתחתונים, אמרו ליה אם כן מאי תקנתיה, אמר להם כתבו אל"ף בי"ת למפרע באותו עפר הנדבק בכוונת לבבכם, ושב אותו אדם לעפר ואפר. (בראשית)

תרגום יונתן:

מן הכהנים - מראש מטה הכהנים, מאמרכלי ירושלים. (ירמיה א א)

כי - דנה תיובתא לירמיה... אנת דמי לגברא דרהיט עם רגלוי ולאי... ואם על טבון דאנא מיטיב לנבוכדנצר... את חזי ומתמיה, ומן פון דאחזיק מה דאנא עתיד למעבד לאבהתך צדיקיא דמן עלמא דרהטן כסוסותא למעבד עובדין טבין... ואף אמרית להון דאיתי על בניהון ברכן ונחמן... (שם יב ה)

מדי אדבר - בזמן דאנא מתנבי אנא מרים קלי בכי ומצווח... (שם כ ח)

לחלק - לפלגא אחסנתא דאית לי תמן (בענתות). (שם לז יב)

איכה - אמר ירמיה נביא וכהנא רבא... (איכה א א)

רש"י:

מן הכהנים - יבא בן רחב שתקנה מעשיה ויוכיח זרע כשר שקילקל מעשיו. בטרם - מימי אדם הראשון הראהו הקב"ה דור דור ודורשיו ונביאיו. נביא לגוים - לישראל שנהגו כעכו"ם, הקדשתיך - עליך אמרתי נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ששניהם התנבאו מ' שנה והוכיחום. (ירמיה א א וה)

כי אריב - יודע אני שתצדק אם אתוכח, אך חפץ אני להודיעני דרכיך. דרך רשעים - מדוע נתת גדולה לנבוכדנצר, דבר אחר על אנשי ענתות צועק. (שם יב א)

ישבתי - יחידי ומשתומם באבלות כי נבואת זעם מלאתני... (שם טו יז)

פתיתני - ללכת בשליחותך, חזקתני - הכבדת עלי ידך החזקה ללכת בעל כרחי, מדי אדבר - איני קורא עליהם לטובה, כי אם נבואת חמס ושוד... (שם כ ט)

אל מלך אדום - בשנה ד' לצדקיה שעשהו נבוכדנצר שליט על ד' מלכים, ט"ו שנה היו המוסרות על צוארו, משנה א' ליהויקים עד ד' דצדקיה, ושברם חנניה בן עזור. (שם כז ג)

וירמיה בא - כשמלך צדקיה הוציאו את ירמיה מבית האסורים, שהיה צדיק ודורו רשעים. (שם לז ד)

דודי חמק - ...ומה שהוכיחם ירמיה לשוב היה להקל הגזירה ולא לבטלה, וכדי להכין מלכותם בעת ישובו מהגולה. (שיר ה ו)

אבן עזרא:

ישכיל עבדי - ...ורב סעדיה גאון פירשו על ירמיה שהיה קטן כאשר התנבא, וחטא רבים נשא להתפלל עליהם... (ישעיה נב יג)

רד"ק:

בטרם אצרך - ...שאביו ואמו נזהרו בקדושה וטהרה בעת ההריון, ולרמב"ם הוא כן בכל נביא, מה שאמר זאת רק בירמיה, כי סרב בנבואה, ואמר לו ה' שמוכן מבטן לנבואה, כדי לחזק לבו לכך. אשלחך - הנבואה באה לו בענתות, ורצה לשלחו לירושלים מקום המלוכה, והבטיחו שיחזק לבו ויתקן דבורו שיוכל להוכיח בלי מורא. להצילך - שלא ימיתוהו, אבל לא הבטיח שלא יכוהו. (ירמיה א ה ז וח)

הודיעני - שחושבים להאכילני סם... ככבש - לפני שה' הודיעני הלכתי עמהם ככבש (שם יא יח ויט)

משפטים אדבר - כאדם הנושא ונותן עם חברו בטענות, כי אני נבוך בזה. (שם יב א)

מפני ידך - נבואתך, או שהכוהו, כמו אכזב - שתחלה הבטיחו נתתיך לעיר מבצר וגו', ועתה מכים ומחרפים אותו. (שם טו יז ויח)

לא תקח - וכי לא היתה כדאי זכותו של ירמיה שיחיו בניו בזכותו, ועוד. ונראה שנאמר לו רק שלא יקח ויוליד בענתות, שנאמר על אנשיה ושארית לא תהיה להם... ואפילו ירמיהו עצמו לא ינצל בענתות עד שיהיו ג' צדיקים בעיר, כמו שנאמר ונח דניאל ואיוב בתוכם, ואם הם י' יצילו כל המקום בזכותם, ואולי יצילו רק ממיתה ולא מעונש... (שם טז ב)

לא תאבד - אמרו מה אנו חסרים, אם ימות ירמיה בעבור זה לא תאבד תורה משאר הכהנים, ואתנו עוד נביאים, נכהו - נלשין עליו למלך שימיתהו. לכך - אחר שחשבו עלי להמיתני אני רשאי להתפלל עליהם לרעה. (שם יח יח וכא)

פתיתני - צעק על שפשחור הכהו ונתנו במהפכת, פתיתני - אל תאמר נער אנכי וגו', ודבר דברי צער על עצמו ולא שלא כהוגן, ולפיכך לא נחשב לו לחטא, כלעיל כשאמר היה תהיה לי כמו אכזב וכו'. חמס אקרא - כי הכוני ויחרפוני כל היום - כל הימים שאדבר. (שם כ ז וח)

מגור - מפחידים אותי מסביב, ולתרגום יונתן לשון אסיפה. שומרי צלעי - מחכים מתי אכשל ואצלע, אולי יפותה - לאכול עמנו ונשקהו סם. (שם שם ט)

כתב לך - כי הם דברים עתידיים לאחרית הימים, והם נחמה לדור שיראו שתתקיים הפורענות בקרוב, כן ידעו שתתקיים הנחמה הגדולה באחרית הימים. (שם ל ב)

ויסתירם - שחפשו במקום שהיו ולא מצאום, שהיה חושך סביבם, או שבטל את ראייתם. (שם לו כו)

מחוץ - לרז"ל שנתנו לו פת קיבר הנמכרת חוץ לפלטרא, רוצה לומר פת סובין. (שם לז כא)

עד הנה דברי ירמיה - ומכאן ועד סוף הספר ספורי דברים, או כהרמב"ם, שאחר כך לא ניבא עוד, שהנבואה תפסק מהנביא לפני מותו זמן רב או מעט. (שם נא סד)

בעל הטורים:

וימשכו - ב' במסורת, הכא, ואידך וימשכו את ירמיהו (ירמיה ל"ח), שנפרע מירמיה מה שעשו ליוסף. (בראשית לז כח)

נביא אקים להם - בגימטריא זהו ירמיהו, כדאיתא בפסיקתא... (דברים יח יח)

אברבנאל:

ירמיה היה שלם בשלמות נפשו והשגתו וקרבת אלקים, עד שנתקרב בהרבה דברים לאדון הנביאים, א' שהיה גם כן לוי, ב' שסירב בתחילת שליחותו, ג' שניבא מ' שנה, ד' שהושלך לבור וניצל על ידי עבד מלך, ה' שהוכיח את דורו ויעד גלות וגאולה, ו' הוכיח על חילול שבת, ז' הקשה קושית צדיק ורע לו, ז' הזהיר מלשוב מצרימה, ח' גנז הארון, ט' לא זכה להקבר בארץ, ועוד. אמנם במליצת הלשון לא היה שלם כישעיה, ויחשבו המפרשים שלפעמים חסרים מלים בדבריו, ויחליף זכר ונקבה יחיד ורבים ועוד, ואחשוב שהוא מפני שהתחיל בנבואה בהיותו נער, ולא גדל בבית המלך כישעיה, וכן בנוגע ליושר הכתב רבים הקרי וכתיב בו, וכדומה ולפי הרד"ק הם באים משכחה בזמן גלות בית א', ואנשי כנסת הגדולה לא יכלו להכריע בין הספרים, ואיך יתכן שעזרא והנביאים לא יכלו להכריע בכך, ועוד... ובירמיה רוב התיקונים דקדוקיים ולשוניים, וכפי גודל מעלת המחבר ימעטו בספרו הקרי והכתיב והדקדוקים. או שכל הזרויות האלו נכתבו בחכמה נסתרת, וידיעתנו קצרה מהשיגם. (ירמיה הקדמה)

דברי - התחיל כך, כי מספר גם מענינים קרו לו ומדבר בעדו. ידעתיך - הודעתיך, שהשפעתי בנפשך הידיעה, וגלה בזה שנשמת האדם אינה כח והכנה, ולא תתהוה ותפסד עם הגוף כי אם ברואה מששת ימי בראשית, רוח שיחול בגוף בגזרת בוראו, וזה שאמרו שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ונביאיו וכו'. הקדשתיך - עשיתי מזגך והרכבת גופך נוטה לקדושה ופרישות, ואם כן אינך צריך ללמוד הידיעה ולחינוך המדות. (שם א א וה)

כי נער - צריך לומר נער בשנים, שאם לא כן מה פירוש לא ידעתי דבר, וכן בפסוקים שניבא מ' שנה, וחי עוד שנים רבות במצרים בלא נבואה כדברי הרמב"ם, ולחכמי היונים דבר אתו שם פלטון. (שם שם ו)

הלוך וקראת - שלא תהיה תחלת נבואתו לעם לרעה. (שם ב ב)

הדבר - כדפירשנו מצאנו לשון זה הרבה בירמיה, לרמוז על האמצעים בנבואתו, שלא היתה מהסבה הראשונה כבמשה. שמעו - יקרא להם הברית שבתורה, ויתחיל בדבריו כאילו היא ברית חדשה, למען יקשיבו לו. (שם יא א וב)

בצרות - מניעת גשם, וירמיה התפלל בעדם, וה' אמר לו שלא יתפלל כי הוא בחטאם. (שם יד א)

כי לא תאבד - צריך להשתיק את ירמיה כי יודע להוכיחם מתורה, מעצה מדינית, ומיעודים אלקיים. ונכהו לשון - נכרות לשונו ולא יוכל להוכיח, ולא רצו להטיל בו מום כי כהן הוא. (שם יח יח)

ציוה לקחת בקבוק להורות על ריקות העם מעצה וריקות ירושלים מיושביה, ועל זה מורה השם בק ובוק, על שם ריקנות, ויקנהו כפי שה' קנה עמו, ויעשה זאת בגיא הנם ששם עבדו הבעל. (שם יט א)

ארור היום - נתחרט מתאותו לראות נקמתו בהם. היום - בדרש שנולד בט' באב. (שם כ יד)

ירמיה לא שב לירושלים, וגם יורשיו לא ירשו את השדה כי לעולי בבל נתחלקה, והרמז על הגאולה העתידה, ומודיע צדקת ירמיה שהוציא כספו לאבדה כדי לעשות רמז לתקות ישראל. אחרי תתי - שלא שהתפלל קודם כדי שלא לקנות השדה. (שם לב טו וטז)

בימי יהויקים - יתכן שנבואות ירמיה היו מפוזרות ואנשי כנסת הגדולה קבצום ולא חששו לסדר זמניהם, אף שאמרו חז"ל בבבא בתרא ירמיה כתב ספרו, שכתב כל נבואה ואחר כך קבצם לספר בלי סדר זמנים. והנכון, אחר הנבואה שלא שמרו מצות שלוח עבדים סדר נבואת בני רכב השומרים מצות אביהם. הלוך - שיאמר להם שהוא דבר ה' שיעשו הנסיון הזה בפרהסיא, ועשה הנסיון ביין שאין בו קושי, כמו אם יאמר קחו בתים ושדות וכו'... (שם לה ב)

לברוך - ולא כתבה בעצמו כשאר הנבואות וספר שמואל ומלכים, כי המגלה ברוח הקודש שהיא מדרגה למטה מהנבואה... והמליצה והשיר ברוח הקודש צריכים התבודדות רבה, ולא יוכל להטריד עצמו בכתיבה. (שם לו ד)

ועוד נוסף - ירמיה הוסיף מדעתו, ולכן הושמה המגלה בין הכתובים, שנכתבה רק ברוח הקדש. (שם לב)

נראה שיהויקים כלא את ירמיה שהתנבא עליו רעות, וצדקיה שיחררו, ובשנה הי' שוב כלאו כשהתנבא שינתן ביד מלך בבל, ושם התנבא על קנין השדה והנבואות הטובות, ויצא מבית הסוהר ועשה נסיון הרכבים, וכאן שוב כלאוהו בחצר המטרה, והשרים שמוהו בבור מלכיה וכו'. (שם לז טז)

קחנו - משמים העירו לבו על כך, וגם היהודים מגלות יהויכין אולי הודיעוהו נבואותיו, ומזה התעורר גם כן לעלות על ירושלים. וישלח - כל אחד מהשרים שלח בפני עצמו, ובסוף שלחו יחד לקחתו. (שם לט יב)

ארוחה - נראה שציוה על גדליה לתת לירמיה מחלק המלך ארוחת תמיד. (שם מ ה)

עד הנה דברי ירמיהו - והשאר העתיקו אנשי כנסת הגדולה שהתקיימה נבואתו. (שם נא סד)

...ובירמיה כתב שם אביו, לומר שהיה בן הכהן הגדול ירא ה' שמצא ספר התורה, ומענתות, הכהנים הקרובים לירושלים, ששימשו תמיד בבית המקדש... (הושע א א)

מהר"ל:

...ולפי שאמרו במדרש כי ירמיה דומה בנבואה למשה, ועליו נאמר נביא אקים להם וגו'... כמה דברים שהיו שוים בזה ובזה, ולפיכך אמרו בפרק קמא בבא קמא, כרו לי שוחה, רבי אלעזר אומר שחשדוהו מזונה, רבי שמואל אמר שחשדוהו מאשת איש. רוצה לומר שירמיה התדמה למשה, שכמו שלא היה משה אדם פרטי מיוחד, כך לא היה ירמיה אדם פרטי מיוחד, וזה כמו שמשה מתנבא לישראל ויהודה, לכך אינו כמו שאר אדם פרטי. וזהו שחשדוהו מזונה, רוצה לומר כיון שאינו אדם פרטי מיוחד אין לו זיווג מיוחד, וזהו החשד מזונה, כמו שחשדו את משה, רק בשביל שמשה היה שקול נגד כל כלל ישראל, לכך כל אחד חשד אותו מאשתו, אבל ירמיה אינו שקול נגד כל ישראל, רק שאינו כמו שאר אדם פרטי, ולכך אין לו זיווג פרטי מיוחד. ולמאן דאמר חשדוהו באשת איש, דעתו כי אין שייך לו זיווג כלל, ולפיכך סבר שחשדו אותו מאשת איש, כלומר שהזיווג שלו אין שייך בו יחוד כלל, וזהו זיווג מאשת איש... אבל הכל שקר, כי היה למשה וירמיה מדריגה נבדלת אלקית כמו שהתבאר, והבן הדברים האלו מאד... (גבורות ה' פרק יט)

 

של"ה:

כי הנני מקים רע מתוך ביתך נתקיים בנבוכדנצר שבא מזרע דוד הנקרא ארי, דהיינו כששכב שלמה אצל מלכת שבא נתעברה, ומזה הזרע יצא נבוכדנצר, וירמיה גילגול נשמה של שלמה... (מסכת תענית)

מצודת דוד:

כאבי נצח - זמן רב אורבים לי אנשי ענתות, אנושה - המכה מכאיבה מאד, מאנה הרפא - אינם חוזרים מדעתם. (ירמיה טו יז)

משפט מות - חשדוהו שמלבו הוא נבא. והעם - שהיו קודם עם הכהנים והנביאים חזרו בהם בשמעם שדבריו בשליחות ה'. לבלתי תת - כאשר שמעו זאת לא אמרו השרים עוד דבר, והעם נמשך שוב אחרי הכהנים והנביאים, אך אחיקם דבר אליהם בכח ידו. (שם כו יא טז וכד)

את המוטה - אחד מהמוטות שעשה ירמיהו, ואולי עוד לא שלחם אל המלכים, או השאיר אחד על צוארו נגד מלך יהודה, וישברה - את הקשר שבמוטה, לשון זכר. (שם כח י)

מלבי"ם:

מה שכתב מהר"י אברבנאל להרים מעלת ירמיה מאד אסכים, וכן דעת חז"ל, ולא במה שהשפילו בדברו ובכתיבתו, כי הנבואה למעלה מדרך הטבע ותלויה ברצון אלקי ובכוחו. ודברי הנביא הושמו בפי הנביא ובעטו ברוח ה', ולא היו משכלו וחכמתו, ואין בהם טעות. ותראה שרוב הטעיות שמנה האברבנאל אינן בנבואות שהתנבא בצעירותו כי אם בזקנותו, ובמשלים וקינות שכתב אינם נמצאים כלל, ועוד. ולחז"ל בא הקרי תמיד לפי הפשט והכתיב לפי הדרוש. ומגודל הנביא דבר הרבה על שני האופנים, וכן אראה שיש קשור עניני בין דבריו. וכפלו אצלו נבואת נביאים קודמים, כי בזמנו נחתמה הגזירה. (ירמיה הקדמה)

ירמיהו - מיוחס מצד אביו שהיה כהן גדול ונביא, ואם כן היה גם עשיר, בענתות - שהיו מיוחדים ביראת ה', בארץ בנימין - זר, ולא ישא פנים לאנשי ירושלים... (שם א א)

נער אנכי - ואם ישפיע עליו השלימויות הנ"ל בכל זאת לא יערב לבו לדבר אל הגדולים, ולא יוכל לדבר במליצה ויקומו עליו להרגו... אשר אשלחך - אם המשלח הוא גדול לא יבוש גם צעיר ונבזה בשליחות, אשר אצוך - אשים דברי בפיך ותדע לדבר. (שם ו וז)

וישלח ה' ידו - שליחות יד בנבואה רוצה לומר שמסר לו כח לפעול בנבואה התחדשות במציאות, כי יד ה' היא הכח העוסק בהוית הדברים או בקיומם. (שם שם ט)

מה לידידי - מדוע באת להתפלל עליהם בבית ולהקריב, שירמיהו כהן היה. (שם יא יד)

ויהי לי דברך - נביא אחר הכין עצמו על ידי נבל וכנור לדבר ה', וירמיה היה תמיד ביגון, ובא אליו הדבור ושמחו. תוציא יקר - תציל לפחות הנפשות היקרות ויבדלו מהרשעים, ואתה לא תשוב - לא יפחד פן יכריחוהו לדבריהם. (שם טו טז ויט)

לא אצתי - לא דאגתי, מרעה - להיות רועה ונביא, ויום אנוש - ידעתי שהנבואה תהיה יום אנוש - חזק וכבד לי. (שם יז טז)

בקבוק - עתה הראהו שבני ישראל יצאו מתחת יד ה' כהבקבוק מיד היוצר שכבר הוסק ואם נשבר אין לו תקנה, והבקבוק מלא דבש שאי אפשר להוציאו אלא על ידי שבירת הבקבוק, וכן אי אפשר להוציא מחשבותיהם הרעות כי אם בשבירה. (שם יט א)

ארור היום - ביום שנתעברה אמו הרג מנשה כל נביאי ה' והיה ארור מכבר, וט' באב הוא יום לידתו. (שם כ יד)

מה משא - שהנביא נושא דבריו במשלים ובמליצות, וירמיה לא נבא בשם משא, כי כל נבואותיו על החורבן, ושאלוהו בליצנות מה משא, וספרו נבואותיו איש לרעהו בליצנות בלשון משא. (שם כג לג ולד)

וכל העם - תפסוהו בעל כרחו, ולא שחשבו שהוא נביא שקר, אלא לא רצו שיוכיחם ויתרה בם... מדוע נבאת - הגם שהנבואה אמת, לא היה לך לנבא נגד רצוננו. וישמעו שרי - ובאו לשפוט על פי הדין, ואז נסתלק העם שידעו שאי אפשר להמיתו על פי הדין. (שם כו ח וט)

הקיצותי ואראה - ירמיה ראה נבואותיו של פורענות תמיד בחלום, כי נבעת, וזו ראה בהקיץ. (שם לא כה)

כי דבר ה' - לא שהיה מסתפק בנבואתו, אלא לא ידע אם היא הודעה שיבא או מצוה לקנות השדה. ודקדק מדברי חנמאל כי לך משפט הגאולה שהוא מצוה. (שם לב ח)

קרא אלי - שירמיה לא היה יכול להנבא בכל עת, שעל ידי שנבא פורענות לא היה יכול לשמח שמחה של מצוה ולהנבא. (שם לג ג)

בטרם אצרך בבטן ידעתיך - זהו החילוק שבין ישעיה שנאמר בו יצירה מבטן, היינו על דבר הישות והתגלות, אבל בירמיה נאמר בטרם אצרך היינו בחינת אין למעלה מן ההשגה הנ"ל. (מטות ט)

...אבל יובן זה עם פתיחת הפסיקתא על הפטרת דברי ירמיה עם פסוק זה, והיה אשר תותירו מהם וגו', ואמר שמפני שישראל הותירו משבעה אומות את רחב הזונה על ידי זה נולד ממנה ירמיה, שדברי נביאותו היה לשכים בעינים וגו', כי אלו הז' אומות אשר נצטוו עליהם לא תחיה כל נשמה הוא מפני שהם השרש של שבעה מדות של ההיפך, ועל ידי שהותירו ישראל את רחב הזונה כדי להכניס גם מבחינת שבעה אומות ההיפך להקדושה, על ידי זה ילדה רחב שבעה נביאים, ומהם ירמיה שדברי נביאותו היה תמיד על חורבן הבית שניתן ביד מלך בבל, ודבר זה היה לישראל לשכים בעיניהם, כי השליכו את ירמיה לבור מפני שנבואותו קשה להם. והנה אמרו ז"ל (פסיקתא דברי) על פסוק נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו' מרמז על ירמיה, שניבא לישראל ארבעים שנה כנבואת משה רבינו ע"ה, וגם אמר דברי תוכחות. ובודאי אם היו ישראל שומעים לדברי משה רבינו ע"ה לא היו הלוחות משתברים, והיה אז מיד גמר התיקון בשלימות, וכמו כן אם היו ישראל שומעים לדברי ירמיה כמאמר הפסוק אליו תשמעון, לא היה הגלות בישראל, אמנם זה היה דייקא סיבה מנורא עלילה, שלא ישמעו ישראל אליו, ועל ידי זה יצטרפו ויתלבנו ישראל בגלות... (מסעי ה)

חכמה ומוסר:

שמע נא עוד דבר מבהיל מאד, כמה צריך שלא יתגלגל מתוך ידו במקום האסור. גרסינן בסוטה מ"א המחניף לרשע סוף נופל בידו וכו', שנאמר ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' (ירמיה כ"ח), וכתיב ויתפש יראיה בירמיהו וגו' (שם ל"ז), וכתב רש"י חנופה היא זו, שהיה לו לומר שקר אתה נביא, ועיין שם. ירמיה אמר להם כי הוא נביא שקר, אך כי לא אמר תיכף בהדיא שקר אתה נביא, ותופסת הגמרא כי נתגלגל מתחת ידו חנופה, מבהיל מאד. ולמדנו מזה עומק הדין, ידוע מה שירמיה הנביא סבל בשביל כלל ישראל... וזה לא כבר קרוב היה למיתה, ומה זה חדוש כי היה אומר לחנניה בלשון רכה מי יתן והיה כדבריך, אבל אך שמע נא וגו', ועם כל זה לא וויתר לו כלל ונפל ביד בן בנו. הא לנו עומק הדין כמה הוא מכוסה מבני אדם. ולראות עוד כמה לא נשאו חז"ל פנים גם לנביא גדול כירמיה. הנה כאשר נראה מדבריהם ז"ל כל המחניף לרשע סוף נופל בידו, נראה לנו כי יאמרו זאת על מי שהוא מושרש בחנופה כל היום, והנה גם על ירמיה הנביא אמרו זאת, ומה היה שם, תנועה קלה, ההפרש שבין לשון רכה ללשון קשה. מבהיל מאד! (חלק א סימן קו)