ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה, רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים. (ברכות לה א, וראה שם עוד)
...דהא צנון סופו להקשות ומברכין עליה בורא פרי האדמה, ולא היא, צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא, דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא... (שם לו א)
קתני ירקות דומיא דפת, מה פת שנשתנה על ידי האור, אף ירקות שנשתנו על ידי האור. אמר רבנאי זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה... ורבותינו היורדין מארץ ישראל, ומנו עולא משמיה דרבי יוחנן אמר, שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו, ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו, וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו, שלקו בורא פרי האדמה... דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה בקנוח סעודה... (שם לח ב, וראה שם עוד)
ומי איכא מידי דהוה שלק מזוני, אמר רב אשי בקלח של כרוב שנו... כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעיין, כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין... כרוב למזון ותרדין לרפואה, אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו... כל ירק חי מוריק, אמר רבי יצחק בסעודה ראשונה של אחר הקזה, ואמר רבי יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו, מאי טעמא, משום ריחא... ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה, ואלו הן, כרוב ותרדין ומי סיסין דבש... (שם מד ב)
כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות, והאמר רב לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות, כי חזא בכנייהו חזא (במחובר). עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה, אלו הן, האוכל... ושחלים... ויש אומרים אף קשואים... תנא דבי רבי ישמעאל, למה נקרא שמן קשואין, מפני שהן קשים לגוף כחרבות, איני והכתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, אל תקרי גוים אלא גיים, ואמר רבי יהודה אמר רב אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, לא קשיא, הא ברברבי והא בזוטרי. (שם נז ב)
ואמר רב חסדא בר בי רב דזבין ירקא ליזבין אריכא, כישא כי כישא ואורכא ממילא (כל האגודות שוות, ואורך ריוח)... ואמר רב חסדא בר בי רב לא ליכול ירקא משום דגריר. ואמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא, ולא בעתירותי אכלי ירקא, בעניותי משום דגריר, בעתירותי דאמינא היכא לעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי (דגים)... אמר להו רב חסדא לבנתיה... לא תיכלון ירקא בליליא (מפני ריח הפה)... (שבת קמ ב)
והאמר רב יהודה אמר רב כשות וחזיז מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה... והתניא הפול והשעורה והתילתן שזרען לירק בטלה דעתו אצל כל אדם, לפיכך זרען חייב וירקן פטור, השחליים והגרגיר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע, זרען לזרע מתעשרין זרע וירק... (עירובין כח א, וראה שם עוד)
דאמר רב חסדא סילקא חיה קטיל גברא חייא, והא קא חזינן דאכלי ולא מייתי, התם בבשיל ולא בשיל. אמר רב חסדא תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני מיעיים, אמר אביי והוא דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך... תנו רבנן לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו, ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו, וחלה ונטה למות... (שם כט א, וראה שם עוד)
אמר רב הונא כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בה, למימרא דירק מעליא, והתניא שלשה מרבין את הזבל וכופפין את הקומה, ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן... וירק, לא קשיא, הוא בתומי וכרתי, הא בשאר ירק. כדתניא שום ירק, כרישין חצי ירק, מראה צנון נראה סם חיים, והא תניא נראה צנון נראה סם המות, לא קשיא, כאן בעלים כאן באמהות, כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים. (שם נה ב)
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת בתמכא ובחרחבינא ובעולשין ובמרור... רבי יהודה אומר כל שיש לו שרף, רבי יוחנן בר ברוקה אומר כל שפניו מכסיפין, אחרים אומרים כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין... (פסחים לט א, וראה שם עוד)
ששה דברים עשו אנשי יריחו... ואלו שמיחו בידם... ונותנין פאה לירק... ולית להו לאנשי יריחו הא דתנן כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה... ומכניסו לקיום פרט לירק, אמר רב יהודה אמר רב הכא בראשי לפתות עסקינן, ומכניסו לקיום על ידי דבר אחר... (שם נו א, וראה שם עוד)
פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר ירקות (בפסח) בורא פרי אדמה ואכיל, והדר מברך על אכילת מרור ואכיל, היכא דליכא אלא חסא מאי... (שם קיד ב, וראה שם עוד)
כדתניא לא יאכל אדם שום ובצל מראשו אלא מעליו, ואם אכל הרי זה רעבתן... (ביצה כה ב)
באחד בתשרי ראש השנה... ולירקות... (ראש השנה ב א)
(הנודר) מן הכבוש אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק... (נדרים נא ב)
...מן הכרישים מותר בקפלוטות, מן הירק מותר בירקות שדה, מפני שהוא שם לוויי... הנודר מן הירק בשאר שני שבוע אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה, ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה... כתנאי, אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ, רבי חנניה בן גמליאל אומר מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ, מאי טעמא דמאן דאמר אין מביאין, אמר רבי ירמיה משום גוש (עפר)... (שם נג א, וראה שם עוד)
...והאי תנא הוא, דתניא המבריך אילן בירק רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום רבי יהודה בן גמדא איש כפר עכו, וחכמים אוסרין... (סוטה מג ב, וראה שם עוד)
ומרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים... (בבא בתרא כה א)
...דאמר מר צנון מחתך אוכל, חזרת מהפך מאכל, קישות מרחיב מעיים, והא תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קישואין, מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות, לא קשיא, הא ברברבי הא בזוטרי. (עבודה זרה יא א)
...בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן, אם רצונו של הקב"ה בערבוביא, למה אמר למינהו... מיד יצא כל אחד למינו. פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. בעי רבינא הרכיב שני דשאים זה על גב זה, לרבי חנינא בר פפא מהו, כיון דלא כתב בהו למינהו לא מיחייב, או דילמא כיון דהסכים אידיהו כמאן דכתיב בהו למינהו דמיא, תיקו. (חולין ס א)
רבי אבא אמר רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו, רבי זעירא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומר עליהם בורא פרי האדמה, שחקן אומר עליהן שהכל נהיה בדברו... (ברכות מב ב, וראה שם עוד)
רבי יהושע הוה מפקד לטלייא לא תיזבין לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא, קם עימיה הזכור לטוב, אמר ליה זיל אומר לרבך לית הדא גינתא דסיסרא, דיהודא הות וקטלו ונסביה מיניה... (דמאי ח ב, וראה שם עוד)
...דאמר רב חמשה ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כולם מותרין ליזרע בערובה... לא דרב אמר כולן מין אחד, אלא אמר מיני ירקות הן, וכולן מותרין ליזרע בערוגה... הקישות והמלפפון אינן כלאים זה בזה, רבי יהודה אומר כלאים. חזרת וחזרת גלים... ופול המצרי והחרוב אינן כלאים זה בזה... (כלאים א ב, וראה שם עוד)
כל מין זרעים אין זורעין בערוגה, וכל מין ירקות זורעין בערוגה, חרדל ואפונין השופין מין זרעונין, אפונין הגמלונין מין ירק... (שם טו א, וראה שם עוד)
מימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית, משיעשה כיוצא בו... בראשונה היה ירק אוסר בספרי ארץ ישראל, התקינו שיהא ירק מותר בספרי ארץ ישראל, אף על פי כן היה אסור להביא ירק מחוצה לארץ לארץ, התקינו שיהא מותר להביא ירק מחוצה לארץ לארץ... (שביעית יח א, וראה שם עוד)
הפיגם והירבוזים השוטין והחלוגלגות וכוסבר שבהרים וכוסבר שבנהרות וגרגיס שבנהרות של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחים מכל אדם בשביעית, שאין כיוצא בהן נשמר... (שם כד ב, וראה שם עוד)
ובירק הקישואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות... חייבים קטנים וגדולים... ואיזהו גורנן למעשרות, הקישואין והדלועין משיפקיסו, ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה... ירק הנאגד משיוגד, ואם אינו אוגד משימלא את הכלי, ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צרכו... (מעשרות ג ב, וראה שם עוד)
כוסבר שזרע לזרע ירקה פטור, זרעה לירק מתעשר זרע וירק... חזקיה אמר כיון שלקט ממנה שתים ושלש מורויות באה במחשבת ירק, אף לענין הזרע כן... זרעה לזרע מתעשרת לשעבר, זרעה לירק מתעשרת להבא... (שם כ א, וראה שם עוד)
אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד... שבשעת ליקוטו עישורו... (בכורים ט ב)
ונותנין פאה לירק, לא היו נותנין אלא מן הלפת ומן הקפלוטות שלקיטתן כאחת, רבי יוסה אומר אף לא כרוב... (פסחים ל א)
תני לא יהא יוצא ומלקט עשבים ומוכרן בשוק שאין דרכו לוכל מהן במועד... (מועד קטן ז א)
הנודר מן הירק מותר בדילועים, ורבי עקיבה אוסר, אמרו לו לרבי עקיבה והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין, ואמר להן וכן הדבר, או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית, אלא שהדילועין בכלל הירק, ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש... (נדרים כד א, וראה שם עוד)
אמר רבי יוסי בי רבי בון אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק... (קדושין מח ב)
אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב, (איוב ל"ח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו', לשון שוטר... (בראשית א ז)
...למדך התורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך לאכסניא וקבלו חבירו, יום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות, בב' מאכילו בשר, בג' מאכילו דגים, בד' מאכילו ירק... (במדבר כא כג)
...אמר רבי שמואל מפני מה דמיה של אשה משונין עליה, מפני שהיא אוהבת לאכילת ירקות, והירקות משנין את הדם... (ויקרא יג ב)
...והפול והעדשים והספיר ולחם שעורים ולחם מצות והכרוב והחציר והבצלים והשומים והחרדל והצנון כל אלו מאכלים רעים הם, אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאד, ובימות הגשמים... והפול והעדשים בלבד אין ראוי לאוכלן לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, והדלועים אוכלין מהן בימות החמה... (דעות ד ט)
זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאינו מוציא עלין הרי זה אילן, והצלף אילן לכל דבר... (כלאים ה כ)
הירקות אף על פי שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן, לפי שנאמר במעשר תבואת זרעך, תבואה וכיוצא בה, אבל הירקות אינן בכלל התבואה, ויראה לי שהוא הדין בתרומה... אבל תרומת הירק מדבריהם במעשר. אין מפרישין תרומות ומעשרות מן הירק בחוצה לארץ, ואפילו במקומות שאמרנו שמפרישין בהן מעשרות, וכן ירק הבא מחוצה לארץ לארץ, אף על פי שיש עפר בעקריה הרי זה פטור, ולא גזרו עליו. התבואה והקטנית שזרען לירק בטלה דעתו אצל כל אדם, והירק שלהן פטור, והזרע חייב בתרומה ובמעשרות... (תרומות ב ו וז, וראה שם עוד)