ישי

(ראה גם: דוד, משיח, רות)

 

ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלך על ישראל, מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי, כי ראיתי בבניו לי מלך... (שמואל א טז א, וראה שם עוד)

ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי, והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. (שם יז יב)

ובועז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי. וישי הוליד את בכרו את אליאב, ואבינדב השני, ושמעא השלישי. נתנאל הרביעי רדי החמישי. אצם השישי דויד השביעי, ואחיותיהם צרויה ואביגיל... (דברי הימים א ב יב)

זהר:

בא הוא (עובד) עבד ועדר את עיקר ושורש האילן, ויצא מפנים המרים וחזר ותקן בנוי האילן (המלכות), בא ישי בנו וחיזק אותו ותקן אותו ונאחז בענפיו של אילן אחר עליון... (משפטים קעז, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, אמר רבא ואיתימא רב זביד ואיתימא רב אושעיא זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא. (ברכות נח א)

מיתיבי, ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד, וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא, דכתיב ואת עמשה שם אבשלום תחת יואב שר הצבא, ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הואי, דכתיב ואחיותיהם צרויה ואביגיל, אלא בת מי שמת בעטיו של נחש... ((שבת נה ב)

מדרש תנחומא הקדום:

אמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר בן פדת, ומה חסד עשה נחש עם דוד, שאמר כאשר עשה אביו עמדי חסד, אלא כשברח דוד משאול הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב, אמר להם קבלו בית אבא, שנאמר וינחם את פני מלך מואב (שמואל א' כ"ב), וקבלו אותם, וכיון שיצא דוד עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד, לא נשתייר מהם אלא אחד... ברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון וקבלו... (וירא כה)

...בועז עובד וישי, אמרו רבותינו יותר מארבע מאות שנה היו חיין... (ויחי ד)

ילקוט המכירי:

אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, מדרש, הן בעוון חוללתי (תהלים נ"א), מלא כתיב בשני ווי"ן, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, חד אמר דוד בן אהובה היה, וחד אמר דוד בן שנואה היה, כיצד ישי ראש לסנהדרין היה ולא היה יוצא ונכנס אלא באוכלוסא בס' רבוא, והיו לו ס' בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים. לאחר ג' שנים היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה, אמר לה בתי, תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור, הלכה השפחה ואמרה לגברתה הצילי עצמך ונפשי ואדוני מגיהנם, אמר לה מה טעם, שחה לה את הכל, אמרה לה, בתי מה אעשה שהיום ג' שנים לא נגע בי, אמרה לה אתן ליך עצה, לכי תקיני עצמך ואף אני כך, ולערב כשיאמר סגירי הדלת תכנסי את ואצא אני, וכך עשתה, לערב עמדה השפחה וכבת את הנר, באת לסגור את הדלת נכנסה גברתה ויצאה היא, עשתה עמו כל הלילה נתעברה מדוד, ומתוך אהבתו על אותה שפחה יצא דוד אדום מבין אחיו... לט' חדשים בקשו בניה להרגה ואת בנה דוד, כיון שראו שהוא אדום, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן, והיה הדבר טמון עד כ"ח שנה... (תהלים קיח)

ילקוט שמעוני:

אל ישי בית הלחמי, בית ארתוקופיון של ישי (חנות של לחם), שהוא בא מבית לחם יהודה... ואת ערובתם תקח, אמר רבי יודא בר רבי סימון למוד אותו שבט להיות ערב אלו לאלו, שנאמר אנכי אערבנו, אמר ישי לבנו, הגיעה השעה שתלך ותקיים אותו הערבות של יהודה זקנך שערב את בנימין מיד אביו... (שמואל א פרק טז ויז, קכה וקכו)

תרגום יונתן:

ישי - דמתקרי נחש בגין דלא אשתכחת ביה עילא לאתמסרא בידוי דמלאכא דמותא... עד דאדכר קדם ה' עיטא דיהב חיויא לחוה... (רות ד כב)

רש"י:

אפרתי - בית לחם בארץ אפרת. ח' בנים - ובדברי הימים ז', נראה שאחד מת בלא בנים. בא בשנים - נמנה בכנסית החשובים. (שמואל א יז יב)

מהר"י יעבץ:

...ואמר במדרש (המכירי תהלים קי"ח) שישי היתה לו מריבה עם אשתו, ושחרר שפחתו והטבילה כדת, ושמרה אשר ראוי לשמור, ותבעה לתשמיש, והיא אמרה לגבירתה ונכנסה תחתיה, ונתעברה מדוד, ולכן היה לו ספק עליו והבדילו לשמר הצאן... ולזה אמר הן בעוון חוללתי, כי היה בן תמורה, ולכן אין להאשימו כל כך. (תהלים נא ז)

אברבנאל:

מגזע ישי - שמת בלא חטא ורק בעטיו של נחש, ולכן ייחס המשיח אליו... (ישעיה יא א)

רמ"ע מפאנו:

לפיכך אמר דוד הן בעון חוללתי, פירוש מאז העמדתי תולדות בעון ומדה כנגד מדה לא בטלה, שהרי בחטא יחמתני אמי. אמרו עליו באגדה שישי אביו בזקנתו היה פורש מאשתו, ואין ספק אצלנו שהיה ממדת חסידות שמא מה שאמרה תורה לא יבוא עמוני ומואבי פירושו מואבי ואפילו מואבית, שכן הלכה זו היתה רופפת ביד אותו הדור, עד שבא יתרא הישמעאלי חתנו של ישי שחרד וחגר חרבו כישמעאל ונעץ אותה בבית המדרש להעמיד הלכה מואבי ולא מואבית מבית דינו של שמואל הרמתי. וישי הצדיק לאפוקי נפשיה מספיקא ולקיים בעצמו "ולערב אל תנח ידך" בקש לבא אל שפחתו. ומסתברא לן שהיה זה אחר ששחררה על תנאי, אם מואבי ולא מואבית אמרה תורה הרי את בת חורין, ואם מואבי ואפילו מואבית אין בדברי כלום, שהרי ודאן בודאן מותר, כדתנינן בעשרה יוחסין... הוה ניחא ליה טפי שיהיו בניו עבדים ויוכל לשחררם מיד, ולא יהיו לו אחר פסולו, שאילו היתה אמם משוחררת היו הבנים כמוהו הולכים אחר הפגום ואסורים לבא בקהל עד עולם. והנה השפחה הנאמנת ויודעת שכן הלכה רווחת להתיר את הנשים מבנות עמון ומואב לבא בקהל מסרה סימנין לאשתו של ישי שהיתה באותה שעה שנואה לבעלה למעלתה, כמו שיבא בלאה בפרק י"ח, ומאותו מעשה נולד דוד כלידתו של ראובן... (מאמר חקור דין חלק ג פרק י, וראה עוד ערך דוד)

ישי נתעבר ברבי חייא, וז"ש בקידושין פרק עשרה יוחסין (פ"א ב') רבי חייא מההוא עוברא דתבע לאמתיה, ודאי אשתו עיבורה של אשת ישי אבי דוד, ומעשי אבות יעשו בנים, כי נתן עיניו בכוס זה והיה שותה בכוס אחר, כשכעס על אשתו ותבע לשפחתו והיא הגידה לגבירתה והלכה לבעלה בחשאי, והיה ישי סבור לבא על שפחתו, לכך היה אומר דוד נעים זמירות ישראל הן בעוון חוללתי, כי באותה ביאה נוצר דוד. ומה שמת (ישי) בעטיו של נחש מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, אלא הביאו בעיבור דרבי חייא, כי רב זכותו לזכות ישי, כי ידוע מה רב כוחו כי הוה מצלי אתא מטרא... (גלגולי נשמות סד)

מצודת דוד:

ז' בניו - בדברי הימים חשב רק ז' עם דוד, ונראה מהמדרש שהיה לו עוד בן ושמו אליהו הנזכר בין הנגידים, והיה מאשה אחרת, וצרויה ואביגיל היו אחיותיהם מן האם, אולם לחז"ל היו בנות ישי. (שמואל א טז י)

ר' צדוק:

וכן בישי אמרו ז"ל שפירש מאשתו ורצה לבא על שפחתו, ופירש הרמ"ע בעשרה מאמרות לטהר זרעו, ומסתמא לא היה דוד בן תמורה חס ושלום, וכשבאתה אשתו במקומה בשעת הרגל דבר מסתמא הגידה לו האמת, כי היא צדקת וכונתה לשמים להקים הזרע שנתכוונו לו בנות לוט כנ"ל, ובודאי דלא רצתה שיהיה דעתו לאחרת... ובודאי גם אז רמז הקב"ה למלאך דתאוה מה שלא פירש. וזהו "בעוון" מלא דעל ידי הקב"ה בא לו התאוה להנאת עצמו אז, דכך רצה השי"ת שיהיה לו כונה להנאתו. ובאמת גם זה מהשי"ת להוציא נפש יקרה כזו מכונה כזו דוקא ולברר כנ"ל... (חלק ה תקנת השבין עמוד קמו)