(ראה גם: אלקים-ישראל, גלות-ישראל בגלות, הסטוריה, ישראל-חטא, עונש, תוכחה)
אחר שיצאה השכינה ממקומה נגלו ישראל מעל שולחן אביהם ובאו בין העמים, וזועקים כל היום ואין מי שישגיח עליהם, חוץ מהקב"ה, דכתיב, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', ואנו רואים כמה קדושים עליונים שמתו בגזרות קשות, וכל זה בשביל עונש התורה שלא קיימו ישראל בהיותם שורים בארץ הקדש. ראה מה כתוב, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך וגו', מקרא זה הוא סוד תחת אשר לא עבדת בשמחה, בזמן שהכהנים היו מקריבים קרבנות ועולות וזה הוא בשמחה... (וירא תלד)
והקב"ה ימצא אצלה בגלות (באלף הששי) כחשבון וי"ו... דהיינו שש מאות באלף ההששי, ואז יקום ויפקוד את העולם לעשות נקמות, ומי שהוא שפל יתרומם... (שם תנ, ועיין שם עוד, וערך גלות)
ומיום שנחרב בית המקדש אין לך יום ויום שאין בו זעם ורוגז, כמו שאתה אומר, וא-ל זועם בכל יום. והוסרה השמחה מלמעלה ומלמטה, וישראל הולכים בגלות והם ברשות אלהים אחרים, ואז מתקיים המקרא שכתוב ועבדת שם אלהים אחרים. וכל זה למה הגיע, משום שכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, מהו מרב כל, ושם בחסר כל, עד שיתעורר הקב"ה ויגאל אותנו מבין העמים... (וישלח רל, ועיין שם עוד)
ועיני ישראל כבדו מזוקן, רבי חזקיה למד, זהו ישראל למטה, ומשום זה אין אתה מוצא כלשון הזה (בכל התורה), כי כשישראל יהיו בגלות כל ימי החורבן הזה, נזדקנו, לא יכלו לראות פני השכינה עד שיבא רוח אחר בהם. מקודם לכן נטמאו בארץ העמים ולא היו הולכים בחוקי התורה כמו שהיו צריכים ללכת, וישבו זמן רב בין הנכרים דור אחר דור, ולמדו מדרכיהם, כאשר ישובו לארצם בתחילה לא יכלו לראות פני השכינה, עד שנתן להם הקב"ה רוחו בהם. (ויחי ק)
אחר שהצרות הללו מתעוררות על ישראל, וכל העמים ומלכיהם יתיעצו יחד עליהם ומעוררים כמה גזירות רעות וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה, אז יתראה עמוד האש עומד ממעלה למטה ארבעים יום, וכל העמים שבעולם יראו אותו... (שמות צח, וראה עוד משיח)
מיום ההוא עד י"ב חדש יתיעצו כל המלכים ויגזרו כמה גזירות וכמה שמדות על ישראל ויצליח בהם, כמו שלמדנו, אשרי הוא מי שיקרה שם, אשרי מי שלא יקרה שם, וכל העולם יהיו במבוכה גדולה... (שם קיז וראה עוד משיח)
בגן עדן יש היכל אחד, שנקרא היכל החולים, אז משיח נכנס בהיכל ההוא וקורא כל המחלות וכל המכאובים והיסורים של ישראל שיבואו עליו, וכולם באים עליו, ולולא שהוא מיקל על ישראל ולוקחם עליו, לא היה אדם שיכול לסבול יסוריהם של ישראל על עונשי התורה. זה שאמר אכן חלינו הוא נשא, כעין זה רבי אלעזר בארץ... וכשישראל היו בארץ הקדושה, באלו עבודות והקרבנות שהיו עושים היו מעבירים כל אלו המחלות והיסורים מן העולם. עתה משיח מעבירם מן העולם, עד שנפטר אדם מעולם הזה, ומקבל ענשו. ואם העוונות מרובים מכניסים אותם בתוך הגיהנם באלו מדורים תחתונים האחרים, ומקבלים שם עונש גדול מרוב הזוהמא אשר בנשמה, אז מדליקים אש יותר שתאכל הזוהמא ההיא... (ויקהל שלו)
ראה עוד: גלות-ישראל בגלות.
וחרה אף ה' בכם, שומע אני שהם כלים מן העולם, תלמוד לומר ועצר את השמים וגו', ה' מיני פורעניות הם עתידים לבא עליכם, וכן הוא אומר חיצי אכלה בם, חיצי כלים והם אינן כלים. וכן הוא אומר כלה את חמתו שפך חרון אפו, נאמר כאן אף ונאמר להלן חרי אף, מה חרי אף האמור להלן חרב, אף חרי אף האמור כאן חרב, ומה חרי אף האמור להלן דבר וחיה רעה, אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה. ומה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות, אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות, נמצינו למדים שכל מקום שנאמר חרי אף חמשה מיני פורעניות הם, חרב וחיה רעה ורעב ודבר ועצירת גשמים וגלות. דבר אחר וחרה אף ה' בכם ולא באומות העולם, שיהיו אומות העולם אומרים הם שרוים בטובה והם שרוים בצער, אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם, והם קוברים בניהם ובנותיהם.
ועצר את השמים שיהו עננים טעונים גשמים ואין מורידים גשמים אפילו טפה אחת. ומנין אפילו טללים ורוחות, תלמוד לומר ונתתי את שמיכם כברזל, או אינו אלא בית השלחין יהיה עושה פירות, תלמוד לומר ואת ארצכם כנחושה. והאדמה לא תתן את יבולה, אף לא מה שאתה מוביל לה. או אינו אלא יהי אילן עושה פירות, תלמוד לומר ועץ השדה לא יתן פריו. או ילך לחוצה לארץ ויהיה שרוי בטובה, תלמוד לומר והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל.
דבר אחר וחרה אף ה' בכם וגו', אחר כל היסורים שאני מביא עליך אני מגלה אתכם, שקשה היא גלות שהיא שקולה כנגד הכל, שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ואומר והיה כי יאמר אליך אנה נצא, ואמרת כה אמר ה' אלקים אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי... נמצינו למדים שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה שהיה כסאו מעל כל המלכים ואוכל ושותה בטרקלין של מלכים.
דבר אחר ואבדתם מהרה, מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכה, ואם תאמרו אנשי דור המבול היה להם ארכה מאה ועשרים שנה, אנשי דור המבול לא היה להם ממי שילמדו, אתם יש לכם מה שתלמדו. דבר אחר ואבדתם מהרה, גולה אחר גולה, וכן אתה מוצא בעשרת השבטים גולה אחר גולה... (עקב מג)
דבר אחר האזינו השמים, היה רבי בנאה אומר בזמן שאתם מתחייבים אין פושטים בו יד אלא עדים, שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם, בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר, וחרה אף ה' בכם ועצר השמים, ואחר פורענות ממשמשת ובאה, שנאמר ואבדתי בהם... (האזינו שו)
וירא ה' וינאץ... אמר הקב"ה הריני מסלק שכינתי מביניכם, אראה מה אחריתם, אדע מה בסופיהון. דבר אחר הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדים אותם... (שם שכ)
אספה עלימו רעות, הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורעניות כולם כאחת. דבר אחר אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן, אלא אספה, שיהו כל הפורעניות כלות והם אינן כלים, וכן הוא אומר חצי אכלה בם, חצי יכלו אותם אין כתיב כאן, אלא חצי אכלה בם, אילו חצי רעב, וכן הוא אומר כשלחי את חצי הרעב הרעים בהם. מזי רעב ולחומי רשף, שיהיו מאווים ברעב ומושלכים בחוצות... וקטב מרירי, לפי דרכנו אתה למד שכל מי שהשד בו מודד. ושן בהמות אל תיקרי ושן בהמות, אלא ושן בהם... דבר אחר שיהא אחד מהם מתחמם ומושך עצמו ומעלה נמי ומת והולך בם, וכבר אמרו מעשה היה שהרחלים נושכים וממיתים... (שם שכא)
אשביתה מאנוש זכרם, לא יהו בעולם, אבל מה אעשה להם, לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. דבר אחר ויאמר להשמידם לולא משה בחירו. לולי כעס אויב אגור מי גרם להם ליפרע מאילו, כעס של אומות שהיה כנוס לתוך מעיהם... פן ינכרו צרימו, בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם ועושים אותם כאילו אין מכירים אותם בעולם... ומעשה בפולמוס שביהודה שרץ דיקריון אחד אחר בן ישראל בסוס להורגו ולא הגיעו, עד שלא הגיעו יצא נחש וכרך לו על עקבו, אמר לו בבקשה ממך אמור לפלוני דבר אחד, לא תהיו סבורים שאנו גומרים ונמסרו בידינו, אלא אם כן כי צורם מכרם. (שם שכב)
אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, איני מסגיר אתכם על ידי עצמי אלא על ידי אחרים, וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה... מכריני מיד ומסגיריני מיד, כטמאים ביד טהורים, ומנין שאין מסגירים אלא טמאים, שנאמר והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים. כי לא כצורנו צורם, לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם, כשאתה נותן את התוקף הם מתנהגים עמנו במדת אכזריות, הורגים ממנו ושורפים ממנו וצולבים ממנו. ואויבינו פלילים, כבר כתב לנו שאויב לא דן ולא מעיד, שנאמר והוא לא אויב לו יעידנו, ולא מבקש רעתו ידיננו, ואתה מנית עלינו אויבים עדים ודיינים... (שם שכג)
תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע דברי ה', וכתיב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו... תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. תניא רבי יוסי בן אלישע אומר, אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל... לפיכך מביא הקב"ה עליהם ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער... (שבת קלח ב)
חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח, מאי היו עלי לטורח, אמר רבי אלעזר לא דיין לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן. אמר רבי יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי... (שם קמה ב)
ראה עוד ישראל-כללי, סוטה ט א.
אמר רבא אמר רבי יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה, מפני שעברו על שלשים ושש כריתות שבתורה, אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בי"ת, מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת... (סנהדרין קד א)
וראה עוד ישראל-כללי, מגילה לא ב, גיטין ז א, מנחות נג ב.
ראה ישראל-כללי פרק יז ד-ו.
רבי חייא בשם רבי יוחנן אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, על שלא שמרתי חלה אחת כתיקונה בארץ ישראל, הריני משמרת שתי חלות בסוריא, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים, ואיני מקבלת שכר אלא על אחת. רב אבא בשם רבי יוחנן אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה על שלא שמרתי יום טוב אחד כתיקונו בארץ ישראל הריני משמרת שני ימים טובים של גליות בחוצה לארץ, סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהם, ואיני מקבלת שכר אלא על אחד... (שיר השירים א מג)
ראה עוד ישראל-כללי, בראשית עח יז.
ותשא כל העדה, וגו', זה שאמר הכתוב נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה י"ב), אותו קול שבכיתם גרם לכם ללקות בשונאים, ועל אותו הדור אמר ישעיה ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי, עד שלא בא השרב פרחת, נד קציר ביום נחלה. ביום שאמרתי ליתן לכם נחלת אבותיכם עשיתם קלון בעולם, וכאב אנוש זו הפורעניות שנטלתם ירושה לדורות, שבכו העדה בליל תשעה באב, ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם לילה זו בכיה לדורות, ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב ועל ישראל שיגלו בין אומות העולם... (שלח יב)
...אמר חזקיה בנו של רבי חייא, למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר אחת או שתים... מיד הוריקו פניהם, ואמרו מי יכול לעמוד באלו. מיד קרא אותן משה והיה מפייסן. מה כתיב למעלה מן הענין, ויקרא משה אל כל זקני ישראל וגו', ואתם לא שמעתם בקולי ואמרתם לפני דברים שאתם חייבין עליהם כלייה, ולא עשיתי אתכם כלייה, שנאמר (תהלים ק"ו) אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וגו', ולא עוד אלא שאמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל. ואם תאמר מפני מה העכו"ם נתחייבו כליה ואנו קיימין, לפי שבשעה שבאו עליהן יסורין מבעטין בהן ואינם מזכירין שמו של הקב"ה, שנאמר (תהלים ע"ט) שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וגו', אבל ישראל כשהיסורין באין עליהן הן נכנעין ומתפללין, שנאמר (שם קט"ז) כוס ישועות אשא וגו', צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. לפיכך אמר להם הקב"ה אף על פי שקללות הללו באות עליכם הן מעמידות אתכם, וכן הוא אומר (דברים ח') למען ענותך ולמען נסותך וגו', וכך אמר להם משה לישראל, אף על פי שהיסורין הללו באין עליכם יש לכם עמידה, לכך נאמר אתם נצבים היום כולכם. (נצבים א)
איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא, איום ונורא אלו ישראל, אני אמרתי אלהים אתם, ממנו משפטו ושאתו יצא, כיון שחטאו לקו בזיבות ובצרעת, הדא הוא דכתיב וירא משה את העם כי פרוע הוא, ולהלן ובגדיו יהיו פרומים... מהיכן נתחייבו ישראל בזיבה וצרעת, רבי תנחום אומר על ידי שהיו מליזין אחר הארון שאמרו ארון זה הורג את נושאיו. ורבנן אמרי מן העגל, דכתיב כי פרוע הוא, שפרחה בהם זיבה וצרעת... רבי יהודה בר רבי סימון אומר ממתאוננים, עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, מכאן נעשו זרים לאהל מועד. (ויקרא פרק יד, תקסז)
ועצר את השמים ולא יהיה מטר, שיהיו עננים טעונין גשמים ואין מורידים אפילו טפת גשמים, ומנין אפילו טללים ורוחות, תלמוד לומר ונתתי את שמיכם כברזל. או בבית השלחין יהא עושה פירות, תלמוד לומר ואת ארצכם כנחושה. היה רבי יהודה אומר, משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין במדינה והשלים להם את שלו, ומסר להם את בנו, ואמר להן כל זמן שבני עושה רצוני היו מעדנין אותו ומאכילין אותו ומשקין אותו, וכשאין בני עושה רצוני אל יטעום משלי כלום. כך בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים... (דברים פרק יא, תתסח)
ועת צרה היא ליעקב, רבנן אמרין למה הדבר דומה, לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיה לו שלשה פדגוגים, האחד אמר עשו לו כבלים של מאה ליטרין, והשני אמר אינו יכול לעמוד בהם, עשו לו של שנים עשר ליטרין, והשלישי אמר אינו יכול לעמוד בהם, עשו לו כבלים של ליטרא. כך משה אמר ומצאוהו רעות רבות וצרות, דוד עמד יענך ה' ביום צרה, כשם שהיום י"ב שעות, ירמיה אמר עת צרה היא ליעקב וממנה יושע... (ירמיה פרק ל, שיא)
הלוך להרגיעו ישראל, אמר רבי יוסי בר חנינא ארבעה גזירות גזר משה על ישראל, ובאו ארבעה נביאים ובטלוה. משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, בא עמוס ובטלה, חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא. משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע, בא ירמיה ובטלה, הלוך להרגיעו ישראל. משה אמר פוקד עוון אבות על בנים, בא יחזקאל ובטלה, שנאמר הנפש החוטאת היא תמות. משה אמר ואבדת בגוים, בא ישעיה ביטלה, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. (שם פרק לא, שיג)
ויהי ה' משגב לדך, אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר דל דך מך עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר, שאין עניות זזה מהם משחרב בית המקדש... (תהלים ט, תרמג)
למנצח על ידותון לאסף מזמור, כשהקב"ה מראה לנביאים הצרות הבאות על ישראל הם עומדים ומתרעמים לפני הקב"ה, לכך נאמר למנצח על ידותון, מהו ידותון, על הדתות ועל הדינין... מאנה הנחם נפשי, למה היא ממאנת להנחם, שאינה יודעת עד מתי, תודיעיני עתך ואני מתנחמת. אדם בא להכות את בנו אמר ליה עשר רצועות אתה לוקה, הכהו אחת אמר ליה עוד תשע, שניה אמר ליה עוד שמונה, מתנחם והולך, ואימתי אינו מתנחם, בזמן שאינו מודיעו כמה עליו ללקות, כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה מאנה הנחם נפשי, למה שאיני יודעת את הקץ, שנאמר הודיעני ה' קצי... (שם עז תתטז)
וצבא תנתן על התמיד בפשע וגו', בפשע של תורה, כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ מלכות הזאת גוזרת ומצלחת, ומה טעם ותשלך אמת ארצה, ואין אמת אלא תורה... (דניאל פרק ח, תתרסו)
ועוד לא הניח המקום לגוים לטבוח אדם מישראל, לולא ישראל שחטו תחלה בנותיהם לשדים, לא הניח המקום לשרוף ספרים קדושים עד ששרפו ישראל תחלה, שנאמר ויהי כקרא יהודי שלש דלתות והשלך אל האש, לא הפסיק הקב"ה נביאים קדושים מן העולם ראשונה, אלא ישראל רדפו והרגו אותם... (פרק כ)
דע כי לפעמים נמצאו ישראל חסרים, ואינן ראוים לטוב ולא לרחמים לפי שאינן עוסקין בתורה ובמצוות, וכשהן נדונין בבית דין של מעלה יוצא מן הדין שיהיו נענשים בכל מכה, באותה שעה ממהרת מדת אברהם שהוא החסד ועומדת בבית דין, ואומרת מה משפט בני, אומרים לו מן הדין יצא שיהיו נענשים בכל מיני מכה. באותה שעה אומרת מדת החסד שלו, אם אין מוצאים זכות לבני הרי אני ירושתן, שהרי אני אביהם והם יורשין אותי, ואם אינם ראויים להטיב להם מצד הדין הטיבו להם מצד החסד, כמו שאברהם עבד ה' מצד החסד, ובדרך הזה ישראל ניצולין מכמה פורעניות. ואם ישראל עוסקין בתורה ובמצוות ממהרת מדת הרחמים של יעקב ואומרת לבית דין תנו לבני על פי הדין שהוא אמת כל צרכה, כי צדיקים הם וראויים להטיב להם... (ויקרא בחקותי דף מה)
והאחד עשר (מהתמיהות), שהוא רואה את האומה הזו המחזיקה בתורה הזו שפלה ומזולזלת, אנו אומרים אלו נתן לתופשי התורה השלטון התמידי היו אומרים עליהם הכופרים שהם עובדים את ה' כדי לשמור על טובתם... לפיכך רומם החכם את אלו ולא האמינו בו, ובכך נתקיימה הטענה נגדם (נגד הכופרים), והשפיל את אלו ולא כפרו בו, ולפיכך זכו בדין... (מאמר ג פרק י)
ויסרתיך למשפט - יסורין לאלפותך, ברך בדין חסוך. (ירמיה מו כח)
ראה ישראל-כללי.
ואמרו כל הגוים - אם העונש על רצח וניאוף, הלא גם שאר העמים בכך, והתירוץ ששאר העמים לא נכנסו בברית על זה כישראל. (דברים כט כג)
...שהשי"ת אשר לו נתכנו עלילות ומביא עצות מרחוק, רצה לתת איבה בין שני אלו הבנים, כדי שכאשר יחטא יהיה זה מטה אפו, והטביע זה בטבעם להיותם הפכיים... (דרוש ה)
...וכמו שבליקוי הלבנה תגרום הלבנה לעצמה הרע על ידי כניסתה לצל, כן לא תלקה האומה מצד האומות כי אם מצד הכנסה בדרכים המקולקלים. ז' כמו שהלבנה תלקה כולה או מקצתה, כן ישראל ילקו מקצתם או יגלו כולם. ח' כמו שבשעורי הלקות יש הבדלים גדולים, כן בזמני הגלות. ט' הלבנה תלקה רק בתוך חוקי המרחב אצל ראש התלי או הזנב, וכן האומה הזאת בהיותה במצרי עניה, ואחרים ילקו על ידה, שכל המיצר לישראל נופל על ידה... (שמות יב א)
הנה יש לשאול, אחר הדברים שנתבארו, אם כן מאחר כי אין לדבר הזה שום השתנות כלל, כי השי"ת לא עזב אותם ושכינתו יתברך עם ישראל אף כשהם בגלות ופזורים בין האומות, אם כן יש לך לשאול למה זה ועל מה זה באו על אותם שהם עם ה' רבוי הצרות המשונות, והרי העובדי גלולים חוטאים הם, ולא מצאנו שבא עליהם פורעניות כמו שבא על אותם שהם עם ה', ובשביל זה לא יספיק התשובה שהחטא הוא היה הגורם, באשר אין ספק שנמצא החטא גם כן בשאר עובדי גלולים יותר ויותר, ולא בא עליהם הפורעניות כל כך. והנה על זה יש תשובה גדולה מאד... והנה יש לך לדעת כי מכות אשר באו על ישראל, המכות הגדולות לשלם עונשם, ובא עליהם העונש יותר ממה שבא על שום אומה שבעולם, אכן דבר זה כי העונש של החוטא הוא על שעשה דבר הבלתי ראוי לו, ואין ספק כי ישראל הם יותר רחוקים מן החטא משאר אומה, והחטא אין ראוי להם כלל, כי למעלת קדושתם אין ראוי להם החטא כלל, ולפיכך החטא אצלם יותר נחשב היציאה מן הראוי ממה שנחשב החטא לעובדי גלולים, לכך הם נענשים. אבל העובדי גלולים אינם נענשים על חטאת ישראל. ובאולי יאמר אם כן הוא מה מעלתם במה שהם זרע אברהם יצחק ויעקב, והרי יוצא שכרם בהפסדם, והתשובה על זה כי גם זה לעומת זה, כי אם ישראל קרובים אל העונש מן הטעם אשר אמרנו, כי החטא אין ראוי להם, ולפיכך השי"ת מדקדק עמהם כחוט השערה... וכך השי"ת בשביל מצוה אחת קטנה אשר ישראל עושים נותן להם שכר גדול מאד, ודבר זה אינו נוהג אצל העובדי גלולים.
ואל יקשה בעיניך הרי בפרשת בחקותי שמזכיר הכתוב הברכות שיהיה להם על המצוות, והם אינם כל כך הרבה כמו העונש, אינו קשיא, כי הברכות הם לישראל כסדר שהם מאל"ף עד תי"ו, מאם בחוקתי עד קוממיות תי"ו, ובזה יש הכל. אבל הקללות הם שלא כסדר, ואין דבר נמשך אחר הקללות כאשר הם שלא כסדר, ובהיפך הסדר, לכך אין הקללות שבאו על ישראל כמו הברכות, כי הברכות שהיה בכלל הזה בכלל הכל, ויותר מזה, כי הדבר שהוא כסדר נשאר קים, ואם יש להם בטול לזמן מה, חוזר הכל אל הסדר. אבל הקללות הפוכות, שהם מתחילין וי"ו ואם לא תשמעו, ומסיימין בה"א ביד משה, וזה לפי שהדבר שהוא הפוך אינו קיים, ואם הוא לזמן מה אי אפשר שיהיה קיים, וחוזר הכל אל הסדר, לכך הקללות הם הפוכים ואין בהם הכל, שהרי מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א... וכן שאר ברכות שנתן השי"ת לישראל נתן להם ברכות שהם הכל, אבל אצל החטא כתיב ויספתי ליסרה אתכם, כמו אדם שמייסר את בנו להשיב אותו לדרך הטובה, כך השי"ת מייסר את ישראל כדי לסלק מאתם החטא, ולפיכך אין המכות שמביא הקב"ה לישראל רק לסלק החטא מהם ולא לכלותם... ורבי אבא פירש עוד כאשר תתבונן בפרשת ברכות תמצא, כי אם שנראים הברכות מעטים, נתברכו ישראל בכל, ולפיכך מתחילין באל"ף ומסיימין בתי"ו, לומר שבכללן הכל, אבל הקללות עם רבויים, אין הקללות האלו הם בכל חס ושלום, רק שנראים רבים אצל המקבל, אבל אין הדבר הזה הרבה... ולכך אם תראה הצרות שהם בישראל, הלא הדבר הזה יוצא מן סדר העולם, וכל דבר שיוצא מסדר העולם, אי אפשר שיהיה קיים על ענין זה, כי השי"ת סדר שיהיה הכל מסודר, והדבר שהוא כסדר יש לו קיום.
אך אם תמיה היא על דבר זה, כי איך תהיה האומה הקדושה העליונה שבחר בה השי"ת יגיע לה השפלות כמו זה, ויגיעו מהיפך אל היפך... כאשר ישראל מיוחדים ונבדלים מכל העובדי כוכבים אשר הם במדרגה החמרית, וישראל במדרגת הצורה, ודבר זה בארנו פעמים הרבה כמו שאמרו חז"ל כי האדם נבדל מן הבעלי חיים במה שאין האדם חמרי גשמי, אלא שכלי, וכך מדרגת ישראל, ואין החומר רק נושע שעליו רוכב הנפש, ובטל החומר הזה אצל רוכבו. וכאשר הם עושים רצונו של מקום, ואז הם צורה נבדלת בלבד, ואלו אצל העכו"ם הוא להיפך, כאילו היה הנפש בטל אצל הגוף, וכאילו היה כולו גוף וחומר בלבד... אבל אם ישראל יוצאים מן השלמות, שאז כאילו חס ושלום אין להם מציאות כלל, וכאילו הם נעדרים, כי הצורה כאשר אינה בשלימות שלה יש לה ביטול והכל מושלים עליהם...
ובפרק קמא דמגילה גם שם אמרו לבאר השאלה הזאת, דרש רבי יהודה, כי נפל תפול לפניו, שתי נפילות אלו למה, מלמד שאומה זו נמשלת לעפר ונמשלת לכוכבים, אם יורדים יורדים עד עפר, ואם עולים עולים עד לרקיע. ואם יקשה לך, אם כן כאשר חטאו ישראל ראוי להם ההעדר, כי אל הצורה ראוי שיהיה לה השלימות, אם כן חס ושלום באולי יגיע להם ההעדר בגלותם, דבר זה אינו, כי ההעדר שאמרנו היינו העדר רוממותן וגדולתם, אבל שיגיע העדר אל עצמן, זה אינו, לכך מדמה אותם לעוף הפורח שיורד מלמעלה למטה עד הארץ, אבל שיגיע העדר על עצמם, זה אינו. ומדמה אותם אל עפר, שאמר הכתוב מי מנה עפר יעקב, ודרשו על זה, שאם חוטאים הם יורדים עד עפר... מכל מקום יש קיום לעפר יותר מהכל, וכמו שאמר הכתוב והארץ לעולם עומדת. ודבר זה ענין מופלג מאד... והעפר מכלה כל מתכת שניתן בארץ, לכך אין הפורעניות מכלה את ישראל, ואדרבא, היפך הוא הדבר כי המכות והיסורין שבאים על ישראל לא שאינם כלים מהם, רק שהם קיומם... ולכך השי"ת מביא מכות על ישראל בענין זה שלא יהיה חס ושלום כלייה בהם, ולכך תמצא בעונשם אשר מביא ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאותיכם, ואין הפירוש השי"ת מייסר החוטא שבע פעמים על מה שעשה חס ושלום... אבל הפירוש כי הוא יתברך אם היה מביא המכה בפעם אחת כפי מה שעשה, אין ספק שלא היה יכול לעמוד מפני המכה של הקב"ה, לכך מביא המכה מחולקת... (נצח ישראל פרק יד)
פירוש כי יש ללמד מן המגילה דבר גדול מאד, כי מה שכתוב (דברים כ"ח) כן ישיש ה' עליכם וגו', אין לפרש על הקב"ה שהוא שש וגו', דזה אי אפשר, שהשי"ת שמח במפלתן של רשעים, אלא שהוא משיש אחרים, שמגדיל את הרשע, והרשע בודאי רוצה להאביד חס ושלום את ישראל, כמו שעשה להמן שהגדיל אותו עד שבא להאביד את ישראל. ובא לתרץ בזה קושיא גדולה, כי השי"ת נתן ישראל בידו לעשות בהם רצונו, ולמה הגדיל הרשע אחר שישראל ביד השי"ת ויכול לעשות בהם כרצונו, ולמה הוצרך להעמיד את המן? רק שאין השי"ת רוצה לשלוח יד בעצמו בישראל מפני האהבה, כמו האב שאינו רוצה לייסר את בנו ומניח לאחר לעשות... (אור חדש ד"ה רבי שמואל בר נחמני פתח)
...והנה ישראל חטאו הרבה והיו חס ושלום חייבים כליה, מה עשה הקב"ה, לוה מס"מ הרשע, והיינו שרצה שיאריך לו הזמן, וזקף עליו במלוה את החוב, שאם לא ישובו בתשובה חס ושלום יאבדם, וגם ההלואה הזאת לא היתה בחנם אלא ברבית, כי כך היא ההנהגה עם הס"מ הרשע, והרבית היא כל השלוה והגדולה שניתנה לעוברי רצונו. והנה לכן צריך שלא יקנאו ישראל בהם או ללכת בדרכיהם, כי זאת להם תחת מה שהניח ס"מ הרשע קיום לישראל, והאריך הזמן עד שיחזרו בתשובה. והנה על זה כתוב תחת עבד כי ימלוך, שהוא ס"מ שמתגאה בכחו, ושרים הולכים כעבדים, שנעשו עבדים לפניו מפני ההלואה הזאת, והוא תמיד נעשה כנושה לדחוק בעבור חובו, וגורם ירידה וסתום תמיד. ומכאן נמשכו הגזירות הרבות שהיו בעונותינו הרבים בזמן הגלות. ולכן צריך לתקן תמיד תקונים בעבור זה, כי באמת הגלות הוא קלקול גדול שכולל כמה מיני קלקולים... (אדיר במרום יא)
ויהי - לשון צער, שפרחו מהם האותיות, וזה גרם לנו כל מה שטעמו אבותינו גם אנחנו מכוסות המרים, המיתה עצמה ומר ממות, כי אם היו הלוחות הראשונים פסקה צרה מן העולם וחירות אפילו ממלאך המות... (שמות לב יט)
על המזבח - על יסורי הגלות שנקראים מזבח כי מכפרים, ויהיו בב' גדרים אלו כל הלילה על הגלות, עד עבור ת"ק לאלף הו', כי יומו של הקב"ה אלף שנה ואם כן ת"ק ראשונים מהם לילה ות"ק אחרונים יום, וגילה סודו שהוא לאלף השני של הגלות, דכתיב היה זרועם לבקרים, בוקר שני. ואולי אם היו שלמים היו נגאלים בבקר הראשון... ואמרו ואש המזבח תוקד - שבאור בקר יעשן אף ה' על שענונו בני עוולה, ובפרט בני מערב הפנימי אין כוס מר שלא הטעימונו, ויתעוררו הדינים... והרים את הדשן - נגד מה שהרעו ביסורין יותר מגלות מצרים, ששם היו מאכילים אותם חנם, וגלות זו עוד יאמרו מדוד והבא, וגוזלים גם מה שאין לו עד שימות, ותאכלם אש העמים. על המזבח - מוסיפים יסורין יותר מהקצוב, ובזה מראים שגם בעיקר אין כוונתם לקיים גזירת ה' כי אם מרוע בחירתם, וייענשו על תוספת ועל עיקר... (ויקרא ו ב)
כמוס עמדי - הגם שנמנעתי להענישם מפני כעס האויב, לא יפסדו לגמרי ליום הדין. חתום - על דרך אומרו נושא עוון, ושנלאה נשא יחתמהו באוצרות, וינקום על ידי הוצאת שמש מנרתיקה. (דברים לב לד)
ותמלא הארץ אותם - רוצה לומר, כל ארץ מצרים מלאה מהם, ולא רק ארץ גושן, ויצאו מדעת יעקב שרצה שישבו רק בגושן, וזה שאמרו שהפסיקו למול ורצו להיות כמצרים, והיא הסבה שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו. (שמות א ז)
במדרש רבה (פרשה א') ואלה שמות בני ישראל וגו', על שם גאולת ישראל נזכרו כאן, ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי וכו'. נראה לפרש שהוקשה לו למה חזר והזכירם כאן אחר שכבר הזכירם בפרשת ויגש, וגם למה לא הזכיר שמות כל הע' נפש... ועל זה מתרץ שכל עצמם לא הוזכרו כאן אלא משום שנקראו על שם גאולתן, והיינו על פי מאמרם ז"ל במגילה י"ג שאין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה... ביאור הדברים, שאין כוונת הכאה לישראל על דרך עונש ונקמה על לשעבר, אלא למרקם ולזככם למען יהיו ראויים לקבל המעלה המעותדת להם, וגם כן אם לא תצויר הרפואה מקודם לא תתכן המכה, וכן היה בענין הגלות, שהכוונה היתה להיישירם לקבלת התורה ולבית המקדש ולגאולה העתידה... ועל כן אף בעודם בגלות חשובים גאולים בכח, אף שעדיין אין הגאולה בפועל, ומצד זה עצמו היה להם כח ועוז להעמיד עצמם נגד זרם שטף הגלות לבל יטמעו בה... (שמות תרע"ה)