(ראה גם: אדם-חברו, ישראל-אחדות, עונש)
וכשלו איש באחיו, אינו אומר איש באחיו, אלא איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. (בחקותי פרק ז)
...כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו. וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא, והכתיב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, ותניא, אמר רב שמעון, אם הוא חטא משפחתו מה חטאת, לומר לך, אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין... מפני שמחפין עליו, התם בדינא אחרינא, הכא בדינא דידיה... וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם כולו, שנאמר אלה וכחש, וכתיב על כן תאבל הארץ. ואימא עד דעביד להו לכולהו, לא סלקא דעתך, דכתיב מפני אלה אבלה הארץ. וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב וכשלו איש באחיו, איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, התם שיש בידם למחות ולא מיחו... (שבועות לט א)
שה פזורה ישראל, למה נמשלו ישראל לשה, מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין, כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישין, האיש אחד יחטא, תני רבי שמעון בן יוחאי משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה את יושב ועושה, אמר להם מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח, אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה... (ויקרא ד ו)
ראשיכם שבטיכם... דבר אחר כלכם ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם, כלכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד, אלא אפילו צדיק אחד ביניכם כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר (משלי י') וצדיק יסוד עולם. וכשאחד מכם חוטא, כל הדור לוקה, וכן אתה מוצא בעכן, (יהושע ז') הלא עכן בן זרח מעל בחרם וגו'... (נצבים ב)
דבר אחד כל הפירות יכול אדם ליטול מהם מתוך השק ואין חביריהם מרגישים, בין תמרים בין תותים, אבל האגוז הזה, כיון שאתה נותן ידיך ונוטל מהם מעט, כולם מתרעמים ומרגישים, כך ישראל, איש אחד חוטא, כולם מרגישים, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף... (פרק יא)
...ומי הרג אותם, פנחס, שהיה ספק בידו למחות ולא מיחה, ולהתיר לו נדרו ליפתח ולא התיר, וכל מי שספק בידו למחות ואינו מוחה, להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר, כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו, שנאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו', ואתה כי הזהרת את הרשע וגו', מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה... (שופטים פרק יא, סח)
כל ישראל ערבים זה לזה, אלמלא הערבות לא היה אדם מוחה חבירו על חטאיו, ולא היו נותנים לב לחקור על עושי רשעה לבערם, אלא כדי שיעשו סייגות וגדרות שלא יחטאו... (צג)
ואתם תשובו - ...ועוד שמצד אחדות העם יענשו כולם עבור חטא היחיד כמו בעכן, או תסור השגחת ה' מכולם בעונו... (יהושע פרק כב, טז)
ואפשר עוד לפרש שזאת המשנה היא מקושרת עם מה שכתב למעלה שניתן להם כלי חמדה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, אמר שהתורה והמצוה לא ניתנו אלא בערבון שיצאו ערבים זה לזה, אשר הערבות הזו היא מצודה לצוד את בני האדם ולהמיתם כדגים הנאחזים במצודה. ואמר והיא פרוסה על כל החיים, והם הצדיקים אשר הם קרואים חיים, כי נתפשים על עון הדור, ונפרעין מן הערב תחלה. החנות פתוחה והחנוני מקיף, כלומר אף שהם ערבים זה לזה, ובהכרח יש בכל דור ודור מכעיסין לפניו יתברך, עם כל זה החנות, שהוא זה העולם אשר בראו השי"ת להטיב עם בריותיו פתוחה... (אבות פרק ג כב)
אדם - מערבותם זה לזה יחשב חטא האחד על הכלל. יקריב מכם - על ידי המחשבה לשוב ולהקריב הוא נעשה שוב מכם ומאחדותכם יחשב... (ויקרא א ב)
איש איש - בל תחשוב שמספיק אם הרוב קדושים ואין להקפיד על היחיד והגר, כי הכל ערבים עליו. (שם כ ב)
כל איש ישראל - כי ישראל גוי אחד, כי כל הנשמות משורש אחד, ורק לא ישתוו במדרגה פחות או יותר, ועל כן ערבים זה לזה, ואם נמצאו בעמנו רשעים בטלה האחדות, כענפים שנקצצו מהאילן שבטלה אחדותם. וכסא הכבוד הוא עיקר האילן שממנו יתפשטו הנשמות... וכאן אמר להם שנצבים כולם למעלה לפני ה', והוא דבר בחר ה' מאד מאד, ועל כן הקפיד בתפילת ימים נוראים שתהיה באהבת שלום לשתקובל תפלתם. והוא סוד גדול, כי בהתאחד הנפשות למטה יתאחדו שרשיהם למעלה. והנה יש בנפשותיהם שהיא מבחינת חסד, או דין או רחמים, מעין בחינות העליונות, ועל ידי התאחדותם למטה יתאחדו שרשיהם למעלה, ויהיה יחוד שהוא תכלית כל עסק תורה ומצוה... (דברים כט ט)
כך האדם עם חברו, כי ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו, מפני שהנשמות כלולות יחד, יש בזה חלק זה ובזה חלק זה, ולכך אינו דומה מרובים העושים את המצוה, וכל זה מפני כללותם, ולכך פירשו רז"ל (ברכות מ"ז ב') על הנמנה מעשרה ראשונים בבית הכנסת, אפילו מאה באים אחריו, מקבל שכר כנגד כולם, מאה כמשמעו, מפני שהעשרה הם כלולים אלו באלו, הרי הם עשר פעמים עשרה הרי הם מאה, וכל אחד מהם כלול ממאה, אם כן אפילו יבואו מאה הוא יש לו שכר מאה, וכן מטעם זה ישראל ערבים זה לזה, מפני שממש יש בכל אחד חלק אחד מחברו, וכשחוטא האחד פוגם עצמו ופוגם חלק אשר לחבירו בו, נמצא מצד החלק ההוא חבירו ערב עליו, ואם כן הם שאר זה עם זה. ולכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חבירו ועינו טובה על טובת חברו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא הוא ממש. ומטעם זה נצטוינו ואהבת לרעך כמוך, וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו, כדרך שאין הקב"ה רוצה בגנותנו ולא בצערנו, מטעם הקורבה אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו, וירע לו ממנו כאילו היה הוא ממש שרוי באותו צער או באותה טובה... (פרק א' לשארית נחלתו)
וכדי שיהיה מקום לתקון הגדול הזה, קשרה מתחילה את האישים זה עם זה, וזה ענין כל ישראל ערבים זה לזה שזכרו רז"ל (שבועות ל"ט), כי הנה על ידי זה נמצאים מתקשרים קצתם בקצתם ולא נפרדים איש לעצמו. והנה מדה טובה תמיד מרובה, ואם נתפסים זה על זה בחטא, כל שכן שיועילו זה על זה בזכות. ואמנם על פי שרש זה נסדר שיגיעו צרות ויסורים לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו. והנה מחיוב הצדיק הוא לקבל באהבה היסורים שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה היסורים שהיו ראוים לו מצד עצמו, ובמעשה הזה מטיב לדורו שמכפר עליו. (דרך ה' חלק ב פרק ג ח, וראה שם עוד)
אם לא תשמע - כל הקללות הללו בלשון יחיד, ובבחוקותי בלשון רבים... וכאן כפולות צ"ח נגד מ"ט שם, שבתורת כהנים נאמרו קודם הערבות שקבלו עליהם בשבועת הר גריזים ועיבל, ועל כן הם במספר מ"ט, שבנ' שערי בינה נברא העולם, ונמסרו למשה חסר א', אם כן אפשרי למין האנושי להכנס להיכל החכמה והבינה על ידי מ"ט שערי צדק הפתוחים לפניו להבין מתוכם בינה ודעת ה'. והחוטא שנכנסה בו רוח שטות ולא נכנס בא' מהם ילקה במ"ט. וקודם הערבות כתב לא תשמעו בלשון רבים, שדוקא אם כולם סרו, והצדיק שבתוכם נפשו ימלט, וכאן אחר הערבות כל אחד יסבל עונו ועון חברו... (דברים כח טו)
אתם נצבים - הנכון שרצה לכרות אתם ברית חדשה תחת הראשונה שנתקלקלה בעגל, אשר נעשה מצד שעדיין לא היו ערבים זה לזה, על כן איש הישר בעיניו יעשה ואין אומר השב, על כן ראה להביאם במסורת ברית של ערבות על ידי שבועת הר גריזים ועיבל, כי הערבות הזאת סבה גדולה להשיב מעוון, פן יהיה נתפס עליו... (שם כט ט)
אתם נצבים - נראה שטעם משה בברית הזאת להכניסם בערבות, כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבר פי ה', ויהיו נתפסים זה בעד זה, והעד מה שגמר הנסתרות לה' אלקינו, הרי שעל הערבות מדבר, ואין זו הברית שאמר בסוף תבא, כי אותה הברית על עצמן, וזה שיתחייב כל אחד על אחיו כפי היכולת שביד כל אחד, וזה שאמר אתם נצבים, מלשון נצב על הקוצרים, לשון מינוי, ואמר שעל כולם העוול הזה, על דרך אמרם ז"ל במסכת שבת כל מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל וכו', וזה שפירש ראשיכם וכו', שכל אחד יתחייב לפי מה שבידו... (שם)
בתורים - שאמרו נעשה ונשמע, ונעשו בזה כחרוזים שנכנסו בערבות זה בעבור זה. (שיר השירים א י)
אלקי הרוחות - ...ואם על הערבות רוצה להענישם, זו רק מצד הבשר ולא מצד הרוח, שמצד זה אין נענשים זה על זה, כביחזקאל: הן כל הנפשות לי... הנפש החוטאת היא תמות... (במדבר טז כב)
...וזה בעצמו כוונת ענין הקבוץ שקבצם כאן שהיה כדי שכל ישראל יהיו ערבים זה בזה איש באחיו וברעהו, והוא מצד שיש להם קשר ודבוק עצמי על ידי הנשמות הסבוכים בסבך עץ החיים איש את רעהו יעזורו להשלים קומה שלמה, ואי אפשר שיתוקן האחד זולת השני, כי האהל אחד, לזה אמר אחר כך כי אתם ידעתם על פי מה שאמר ששאל מין אחד לרבי פלוני הלא כתיב בתורה אחרי רבים להטות ורוב העולם עובדים עבודה זרה, והשיב לו בישראל כתיב שבעים נפש, ובעכו"ם כתיב שש נפשות, והכוונה כי ישראל כולם נפש אחד מעץ החיים אשר בתוך הגן, ונפשות אומות העולם המה ממקום הפרוד לרשות הרבים, לזה קרוים נפשות, לזה אין קבוצם קבוץ ואין חבורם חבור כלל... (דברים כט ט, תורה אור)
מה נשגב הוא הרעיון הלאומי הגנוז בסליחות, המבטאות את ההכרה שכל אחד מאתנו אחראי מכח חטאו הפרטי לאסון הלאומי שפגע בעמנו. חטאו של היחיד רובץ כמועקה כבדה על כלל ישראל. הפיוטים הנוקבים מאשימים את היחיד על קלות דעתו, על חטאו, על שפלותו המוסרית ...בגין מעשיו הנפשעים אשם הוא בדמעות הזולגות על לחיין של משפחות יעקב ובחרפה הרובצת על מקדשי עמנו. המונח "כלל ישראל" אינו מושג מופשט וחסר תוכן מוחשי, שהרי ה"כלל" משמעו סכום חברים הנמצאים במרכז האומה. כל איש ואשה מבני עמנו איננו אישיות נפרדת, כי אם חלק של הכלל, כל ישראל ערבים זה בזה (שבועות ל"ט) אמרו חז"ל, הקריאה יוצאת איפוא, אל כל אחד ואחד מאתנו, חזור אתה בתשובה, כדי שהקב"ה יגאל את כולנו מן הגלות המרה... (במעגלי שנה חלק ד עמוד קסט)
במדרש אם ערבת לרעך וכו'... וכמו כן ערבות של ישראל שקיבלו עליהם התורה יש להתחזק בה', ולהאמין כי בודאי יהיה השי"ת בעזרו לגמור אשר קבל עליו, כענין שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, וכמו כל כל בני ישראל ערבים זה לזה, ובכח הערבות יכול כל אחד להיות עוזר לחבירו... כי ערבות הוא לשון תערובות שיש שייכות להערב בזה העסק. (בראשית ויגש תרמ"ב)
במדרש תנחומא כולכם, כולכם ערבים זה בזה, צדיק אחד בכם בזכותו כולכם עומדים וכו'. פירוש כפי מה שמכניס אדם עצמו בזה הערבות לקבל כל אחד על עצמו עונש כללות ישראל, על ידי זה זוכין גם כן לעמוד בזכות זה הצדיק, שזה בא בזכות הערבות. ובאמת סטרא דקדושה נקודה קטנה כוללת הכל, כי אין הפרש בין רב למעט, לכן אם יש צדיק אחד לפני השי"ת ניתקן על ידו הכל. אך שצריכין להכניס עצמו בכלל ישראל על ידי הערבות, ועל ידי זה יש לנו חלק במעשה הצדיק... ומאד צריכין לעשות כל המצוות ומעשים טובים בכלל בני ישראל, וגם צריכין לידע כי גם כל הדורות שלאחרינו הכל תלוי במעשינו, לכן נאמר לא אתכם לבדכם וכו', וקשה למה אמר להם זה, רק כדי שידעו כי בקבלת הברית שהם מקבלין על ידי זה מזכין לכל הדורות הבאים, וכן הוא גם עתה בכל מעשים טובים שבישראל. (דברים נצבים תרל"ו)
...ויש לומר שזאת היתה כוונת משה רבינו ע"ה במה שכנסם כולם לברית, כל עשר כתות ישראל ראשיכם וגו', וקשרם כולם יחד בברית את השי"ת, שבזה שתתקיים האחדות בהם ובכח הזה יעלו ויירשו את הארץ. ובזה תובן כל הפרשה פן יש בכם וגו', והיינו שיחשוב מאחר שכל הנצחון והכיבוש בא מצד הכלל, שעל זה באה כריתת הברית, אם כן אף אם היחיד ילך בשרירות לבו, לא ימנע מלבוא לו הטובה מצד הכלל, באשר הוא מתחבר לכלל... ועל זה נאמר לא יאבה וגו', והבדילו וגו', כי כמו שארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה, כמו כן כנסת ישראל אינה קולטתו, והיא מבדילתו מן הכלל ואינה קולטת אלא הראוי לה. והנה לאו כל אדם זוכה להיות ראוי שכלל ישראל יקלוט אותו. וכבר כתבנו שזה החילוק בין מצבה למזבח שהוא של אבנים הרבה, ומצבה אבן אחת, כי כח הצבור הוא במזבח, ועל ידי כח הציבור יכולים להקריב קרבנות, ועכשיו בלתי אפשר ליחיד להיות נרצה אלא מצד הכלל... וכמו כן יש לומר בישראל כשעומדים מוכנים ומזומנים ומבטלים את דעתם ורצונם לרצון השי"ת לעשות ככל אשר יצטוו, שוב הרי הוא ראוי להקלט בכלל, כי מצדו לא יבצר לעשות כל רמ"ח מצוות עשה, והמניעה היא רק מאשר לא נצטוה להיות כהן וכדומה, אם כן הרי יש לו שייכות בכל המצוות שבתוך הכלל כולו, ועל כן זוכה להתאחד בתוך הכלל, ושוב חשוב כאילו קיים כל המצוות בפועל, ונשלמו כל אברי הנפש, ושורה עליו צלם אלקים בשלימות. (שם תרע"א)
...כי לא משום חסד נפרז ונדיבות לב ראוי לאדם להשתתף בעלבונו וענשו של חברו, כשהלזה עושה דבר לא טוב, כי אם בדין ובמשפט הוא נוטל חלק בעוון ובגמול. ואדרבא, פחיתות בנפש ושפלות תהיה לו בראותו את חברו עלוב ויאמר שלום עליך נפשי, כאילו אין לו חלק באשמה זו. כלל גדול הוא, שותף הוא האדם לפעולת חברו, אי אפשר כי פעולת האחד תהיה משוללת השפעה על משנהו ועל הקרובים לו, ולא רק עליהם, כי אם במדה זו או אחרת משפיע הוא על נפשות בני האדם בכלל. בזכותו את נפשו, בשפרו את מעשיו... תרבה השפעתו להיטיב ולתקן נפשות זולתו. רגשותיו הטהורים וכו' מתפשטים וחודרים ללבות בני אדם, ויוצרים אוירה של אמת טהורה. וכמו שמצינו בספרים הקדושים, שכשהאדם עושה מצוה מוקף הוא באויר גן עדן המתפשט ומטהר את הסובב אותו, וכפי גודל המצוה וזכות נפש עושיה, כן יתרחב חוג ההיקף של אוירת גן עדן אשר תקיפהו ומתפשטת ממנו. וכן הדברים אמורים בהכשל אדם באיזה דבר מגונה, כי אזי על כולנו להרגיש את השתתפותנו באותו המעשה, כי לו היינו מזקקים את לבותנו יותר, לו היינו מתקנים את דרכנו אזי אין ספק שהשפעתנו היתה מתגברת על עושה העוול, והיתה מונעתו מלעשות רע, ולא עוד אלא שפועל הרע מוכרח שישפיע גם עלינו בזה אשר קרב את החטא גם אל אלה אשר לא נכשלו בו בפועל ומושפעים הם ממנו. נמצא שהחוטא בשעה שהוא פועל רשע משתתפות בזה, מבלי דעת, נפשות יתר בני האדם המתקלקלות יחד אתו...
זה הוא בנוגע להשפעה הכללית אשר יש לכל אדם באשר הוא אדם, על אנשי תבל. אולם בני ישראל יש להם קרבות נפש מיוחדת המסבבת וגורמת להשפעה גדולה בנפש כל אדם מישראל על שאר בני עמו, ואפשר שזוהי כוונת חז"ל באמרם וכשלו איש באחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, לא אמרו זה לזה, אלא זה בזה, היינו שנפשותיהם מקושרות ומעורבות יחד, ולכן פעולת היחיד מוצאת הד קול בלבות כל בני ישראל, ואי אפשר שיפרד האחד ויחטא על חשבון עצמו, מבלי אשר יפגום בנפשות זולתו. למדים אנו מזה, כי אם יתעורר אצל האדם הרגש והחפץ להשתתף בעלבונו של חברו בעד מעשה לא טוב אשר עשה, אם ידע האדם בשעה זו, כי לא רק הרצון לחפות על כלימתו של חברו הולידה אצלו החפץ לשאת בענשו, כי אם ובעיקר הידיעה שגם הוא אינו חף מפשע, וכתוצאה מזה יש לו ליטול חלק בעלבון ובעונש, כמה נאה ומשופר הוא המעשה הזה, וסרו כל הדברים המתעוררים ובאים, כשהוא עושה בלי רגש ערבות שלמדתנו התורה.(חלק א עמוד קנד)
...נמצאנו למדים, שיש שנים המתחייבים בעונשי החטאים, הא' הוא החוטא בעצמו, והב' הצדיק אשר החוטא הוא כלי עבורו. כי אילו היה הצדיק הזה מתעלה יותר, כי אז היה זוכה שיתגלה חסדו יתברך על החוטא, שהיה עושה אותו לכלי לגילוי של בחינת העבירה על המדה, והיה מתכפר לחוטא בזה מעונש גיהנם... ועל כן הוא אשם בדבר, ונוטל חלקו באחריות עונש החוטא. וזהו גדר הערבות, כאמרם ז"ל כל ישראל ערבים זה לזה. והוא משום שכל אחד הוא כלי לחברו, כי כך נברא העולם שכל אחד יסייע לחברו, וכל אדם משמש בתפקיד כפול, מצד אחד משפיע הוא וחבריו הם כלים לו, ומצד שני הוא כלי לחברו, ואחריות כל אחד באה מצד יכולתו להשפיע על סביבתו בין במעשה בין בתפלה והתחסדות רוחנית... (חלק ב עמוד רפ)