(ראה גם: יעקב-שם)
מי מנה עפר יעקב וגו', וכבר העמידוהו, אלא אמר רבי יוסי ב' מדרגות הן, יעקב וישראל, מתחילה (כשהוא בו"ק) הוא יעקב, ואחר כך, (כשמשיג ג"ר) הוא ישראל. ואף על פי שהכל אחד, שתי מדרגות הן, ומדרגה עליונה היא ישראל. (בלק תסז)
...דכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה, תני לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא כי ישראל יהיה שמך (בראשית ל"ה), ישראל עיקר ויעקב טפלה. רבי זבדא בשם רבי אחא מכל מקום שמך יעקב כי אם ישראל, יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו. (בראשית מו ו)
שבעים שמות לישראל, נער בכור רך יחיד ילד אח ריע בן אהוב עבד לעם לאום בת רעיתי בתולה כלה אשת נעורים פרדס מעין ידידים גאולים קדושים ממלכת כהנים משרתים צבאות אלים אדונים עליונים ארץ אישים אדם עדה קהל אילי הצדק יחידים עברים אפרתים אריה נחש אילת זאב שור רם כרם נטע שעשועים אגוז תמרה תפוחים ענבים תאינה רמון זית נחלה סגולה יונה צפור בני א-ל חי עגלה פרה אישון תולעה אם חכמים גבורים צדיקים חסידים ישרים קרובים ענוים תמימים. (בראשית מו ח)
למה פעם אחד אמר ישראל ופעם אחד אמר יעקב, אמר לו כשהוא בארץ ישראל נקרא ישראל, וכשהוא בחוץ לארץ נקרא יעקב, והא כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, עד לסוף כיון שראה בני כהנים קרא ישראל. (בראשית וישב)
איכא למידק, כד נחית למצרים קרא ליה ישראל, והשתא דאתפטיר מעלמא קרי ליה יעקב, ותו אמאי לא מהדר יעקב לארץ ישראל... ועוד יש לומר דנשמתיה אקרי ישראל וגופא או נפשא אקרי יעקב, וכד נחית למצרים קאמר קרא ויאמר אלקים לישראל, כלומר אף על גב דתיחות למצרים לא תיחות מדרגא דילך, ודהא נשמתא דאיהו ישראל תיחות בהדך, משום דשכינתא וכל רתיכאה יחתון בהדך, כדכתיב אנכי ארד עמך וגו'... (שם ויחי)
כי שרית - ...ושרית עם אלהים רוצה לומר, שר תחשב עם המלאכים ועם אנשי השרים. (בראשית לג י)
שמך יעקב - אני מקיים לך עתה זה השם שיהיה קיים, ישראל יהיה שמך - שתשתרר על כל יושבי כנען, ויקרא את שמו - ברך אותו שיתחיל קצת ענין שם ישראל מעכשיו, שיוכל נגד המתקוממים עליו. (שם לה י)
ויברך אותו - שיקרא שמו ישראל, רוצה לומר שמשתתף עמו. (שם לה ט)
וכענין שמצינו באבות ששם הא-ל מעלתם למעלה משרי מעלה, כענין שכתוב ביעקב כי אם ישראל יהיה שמך, כי שרית עם אלהים וגו', כלומר שעשאו הא-ל שר על השרים וכן יצחק נקרא ישראל... וכן אברהם... (שופטים מצוה תקי)
שמך יעקב - אני מקיים לך עתה זה השם שיהיה קיים ישראל יהיה שמך - שתשתרר על כל יושבי כנען, ויקרא את שמו - ברך אותו שיתחיל קצת ענין שם ישראל מעכשיו, שיוכל נגד המתקוממים עליו. (בראשית לה י)
שמך יעקב - לקיים לו שזרעו ימשל אחרי ממשלת עשו, וקראו ישראל לומר ששרה את האלקים, וכל מה שעשה לא היה בעקבה כי אם ישר. (שם)
נחזר לענין, יעקב נקרא ישראל, כי שם יעקב בפנימיותו מורה על ענין ישראל, רק ששם ישראל יותר ויותר עילוי מעל מדרגת האבות בנעלמם היה ישראל, ולא נתגלה שם זה רק ביעקב, כי יצא ממנו אומה שלימה שהיא ישראל. ותמצא דבר נפלא, בתיבת ישראל נרמז האבות והאמהות ושבטי י-ה כזה, ישר מן ישראל, ראשי תיבות יצחק שרה רבקה... (תורה שבכתב תולדות, וראה שם עוד)
...אחר כך נתגלה סמאל ויאבק איש עמו וכל הענין, עד שקרא שמו ישראל, ואמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, וארורין הם הרשעים שאין טובתם שלימה, שהוא לא קראו בשם ישראל רק על העבר, דהיינו הברכות שנטל, שלא יאמרו שבאו לו בעקבה ובמרמה, רק בדרך שררה. אבל עוד יש ביותר ענין פנימי משם יעקב וישראל הרומזה על העתיד, וזה נעשה בבית אל מפי הקב"ה, שבירכו והמשיך עליו ברכה ממקור הברכות... ואז בירך הקב"ה אותו וקראו ישראל שהיא המעלה הגדולה הנצחית כאשר אבאר... ורבוי השמות מורה על ריבוי כחות נפשיות ממדרגות הנשמות, וכשהתאבל על יוסף בנו מכח צערא יצא נפש יעקב וחלק זה מת, ולא נשאר בו רק חלק ישראל... ובבשורת יוסף כתיב ותחי רוח יעקב, שהרוח של יעקב חזר עליו ויחי... נמצא חלק יעקב היה תחית המתים, ואינו בדין שימות עוד, ונשאר זה החלק חי נצחי... וחיות הגופני היה מצד נפש ישראל, וזה החלק מת, כמו שכתוב ויקרבו ימי ישראל למות... בפעם השנית רומז הפסוק שאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כבראשונה, שקרא אותו אביו על שם אחיזת עקב עשו, כי אם ישראל יהיה שמך, כלומר יעקב הוא ישראל, שם יעקב מורה על העקב והסוף שהוא עולם הבא, ואז יהיה ישראל בהתרוממות, לא כענין קריאת שם ישראל שקראו לו המלאך על מה שעבר כי שרית וגו', רק על העתיד, כי יהיה מחיצתך לפנים ממחיצת מלאכי השרת בהשגה העליונה, והם ישאלו ממנו הלכה. וכן מורה שם ישראל על מעלת הנצחיות שלעתיד, כי לכל צדיק וצדיק יש ש"י עולמות, וזהו יש מן ישראל, נשאר רל"א, כי הנה מעלת ישראל ורוממות לעתיד על מלאכי השרת הוא מצד התורה וקיומה, והיא כ"ב אותיות, והכ"ב אותיות הם רל"א שערי גלגולי האלפ"א בית"א... ועתה מבואר המדרש דבראשית רבה, מר אמר ישראל עיקר יעקב טפל לו, זה יצחק קודם שמת יעקב, והיה שמו יעקב על שם אחיזת עקב עשו, ואמר המלאך לא יאמר עוד בעקבה וכו', ורבי זכריה אמר ישראל מוסיף לו, שיעקב הוא עולם הבא, שהרי אחר כך יעקב לא מת ונשאר נצחיי, ויעקב מורה על שם ישראל שהוא תוספות התרוממות למעלה, והכל על לעתיד... (שם וישלח, ועיין שם עוד)
ישראל - ישר א-ל לשון ראיה, הודה לו שהוא רואה פני א-ל, ולא עלה בידו לסמאו במציאות הא-ל. ויעקב מורה על 'עקב הלב', וישראל לשון מישור, נראה ישר בעיני הבריות, והיה שר ונגיד. (בראשית לב כט)
שמך יעקב - נראה ששני השמות רומזים לב' הגאולות, ונסי גאולה אחרונה אינם גדולים מיציאת מצרים, וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו, ובכל זאת של מצרים טפלים, כי יצאו בעקבה, באמרם נלכה ונזבחה, כי לא הספיקה זכותם, ולעתיד לבא יהיה העקב למישור, כי נתמרק העוון באורך הגלות... ומכל מקום לא יעקר שם יעקב לגמרי, וכן לא תעקר זכרון יציאת מצרים לגמרי, ויכירו ההבדל שביניהם... ועוד שהגאולה משמשת ב' גאולות, גאולת הגוף משעבוד וצרות, וגאולת הנפש מצד הענינים הרוחניים שנתנו לישראל כהוראת ב' השמות יעקב וישראל, א' חמרי וא' רוחני, ואע"פ שהרוחני עיקר, מכל מקום שם יעקב לא יעקר לגמרי, שצריך האדם ליתן חלק לזה ולזה... (בראשית לה י)
לא יקרא - צריך לדעת מה נשתנה יעקב מאברהם, כי הקורא לאברהם אברם עובר בעשה...ואולי כי לצד ששינה ה' דברו הטוב האמור ביעקב מהאמור באברהם, במה שאמר שמך יעקב... ודאי נתכוון לומר שם קבוע הוא לך, אלא שצריך לדעת טעמו... ויראה טעם נכון למה שקדם לנו ששמות בני אדם הם שמות נפשותם, וה' שם שמות בארץ, והנה יעקב יהיה שם נפש שהיתה לו, ולזה הגם שנתוסף בו רוח אלקים הנקרא ישראל, לא מפני זה אבד הראשון, והרי ישנה לראשון גם לשני, ויכול הוא ליקרא יעקב, ואין ראוי שיעקר שמו הראשון לחלוטין, מה שאינו כן באברהם, כי גם אחר שינוי שמו לעילוי לא נעקר שם הא', כי יש בכלל אברהם אברם, ולזה יצו הא-ל לקרא לו בתמידות אברהם, ואין עקירה לראשון. (שם)
ויחי יעקב - קראו יעקב על שם נפשו הקבועה בו עדיין, ששמה יעקב, והמושכל שנתעצם יעקב להשיגו ושעליו נקרא ישראל, הוא ממקום המנוחה והשמחה, וכל זמן שאין בו עצבון וכו' היתה הנשמה העליונה הזאת אתו, ובהעדרה לא יקרא ישראל... (שם מז כח, וראה שם עוד)
שמך יעקב - יעקב הוא שם הטבעי מצד הנהגתו הטבעיית, ושם ישראל הוא מצד ההנהגה הנסיית, שיחול עליו הענין האלקי עד שמפניו יגורו אלים. אמנם שם יעקב לא נעקר, כי היה שם יהדות, ולפעמים יתנהג בדרך הטבע, כי הנס אינו מתמיד... (בראשית לה י)
...אולם בספר משנה תורה יתפוס לרוב לשון ישראל, לא בני ישראל, כי שם ישראל מציין כלל האומה שמצוינים כאיש אחד, ושם בני ישראל מציין הפרטים וצווי ה' היו לכל אחד ואחד מן האומה בפרטות, לכן אמר תמיד דבר אל בני ישראל... (דברים א ג)
ישראל - משורש "שרה", הצד האחד של מושג השליט, היות גבוה משכמו ומעלה, נמצא פרושו המילולי של ישראל: הא-ל הוא גבוה מעל גבוה... יעקב, במעמדו החיצוני, נתון למרמס לרגלי כל השאר, אך בשעה שיעקב זה עומד בנצחון מול התקפות השנאה של אויב חגור ברב כח, הרי הצלחתו זו מורה על קיומו של כוח רוחני הגובר על כל גדולה ועצמה חומרית, נצחונו של יעקב מורה על מציאות הא-ל הכל יוכל... (בראשית לב כט)
בפסוק וידו אוחזת וכו', ועל שם זה נקרא יעקב, כי ב' השמות יעקב וישראל הם בחינת תקון הגוף אשר על זה צריכין להלחם עם עשו, כמו שכתוב הידים ידי עשו. ופרשנו שהוא הגוף שהוא יד וכלי ומקום אל הפנימיות... ואחר כך בא לבחינת ישראל, שהוא בחינת הנשמה והפנימיות, ושם לא יש מגע נכרי... ומכל מקום עיקר כחו בא מזה המחלוקת שהיה לו בבחינת יעקב, ועל זה כתיב כי יעקב בחר לו, ובחירה הוא במקום שיש תערובות, ישראל לסגולתו, הוא המקום שאין עליו ערעור כלל... (תולדות תרמ"ט)
לא יעקב יאמר עוד שמך וגו', וב' שמות אלו זכו בהם בני ישראל, והם בחינת הגוף והנשמה, כי צריך כל אדם לתקן הגוף עד שיחול עליו כח נשמתו, ואז נקרא ישראל... אך יעקב אבינו ע"ה תיקן גופו עד שזכה להיות מרכבה להשי"ת, נמצא גם גופו כמו נשמה, ולכן גם בחומר גופו היה יכול להלחם עם המלאך, וזה שאמר לא יקרא שמך עוד יעקב, פירוש שגם הגוף שמכונה בשם יעקב איננו אצלו בבחינת גוף ונהפך לרוחניות כמו הנשמה... (וישלח תרל"ו)
בפסוק קטונתי וגו'... וזהו השלשה שמות יעקב ישראל ישורון, יעקב בעולם הזה, על שם וידו אוחזת בעקב עשו, וישראל הוא המדריגה הגבוהה, וישורון הוא ליישר כל המקומות שנקרא בריח התיכון, והוא האדם הישר, דכתיב האלקים עשה האדם ישר... (שם תרמ"ה)
בפסוק ויירא ויצר... כי באמת כל הג' צריכין לעובד ה', כי יש דברים שצריכין להלחם בעצמינו עם היצר הרע וסט"א, ויש דברים שאי אפשר רק בסייעתא דשמיא, כמו שכתוב אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו, ויש דברים שצריכין לקרב מן הסט"א להוציא בלעם מפיהם, כענין שאמרו בכל לבבך ביצר טוב וביצר הרע, וג' בחינות אלו הם יעקב ישראל וישורון... ויעקב אבינו שכתיב בו תתן אמת ליעקב היה עומד תמיד בלי נטיה מן האמת, שלא לקרב כמלא נימא יותר מהראוי, ושלא לרחק יותר מן הראוי... (שם תרנ"ד)
בענין המרגלים וסמיכות פרשת ציצית... דהנה יש לישראל ב' שמות, יעקב וישראל, ישראל לי ראש, בחינת שמן על ראשך, ושם אין מגע סט"א, כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ וגו' שם ה' נקרא עליך ויראו. ובחינת יעקב י' עקב הוא המלחמה עם הסט"א, כמו שהיו ימי יעקב בתחלתו להלחם עם עשו ולבן, ואחר כך זכה לשם ישראל, שהיא המנוחה בחינת שבת... (שלח לך תר"ס)
בפסוק לא מרובכם... אבל ישראל יש בהם ב' הבחינות, מעט הכמות ורב האיכות, והם ב' בחינות יעקב וישראל, יעקב על שם המיעוט, כדאיתא כל מקום שנאמר דך עני בישראל הכתוב מדבר, שלהם בחינת המיעוט והכנעה אל השי"ת... וכמו כן הרוממות של נפשות בני ישראל הוא רב יותר מכל העמים כמו שכתוב כי מי גוי גדול... (ואתחנן תרס"ב)
שובה ישראל... אך יש ב' שמות לכלל ישראל, יעקב וישראל, ובאמת שם ישראל לעולם אינו מתבטל לגמרי, ומזה אמרו אף על פי שחטא ישראל הוא, כי יש חלק לכל איש ישראל בזה השם, והיא חלק הנשמה שמסתלקת כשאדם חוטא, אף על פי כן יש בה כשלון על ידי עונות האדם... (שבת תשובה תרס"ה)
ראה גם ישראל-כללי, בלק תרמ"ה.
...ואפשר לומר עוד, שזהו ענין שם יעקב וישראל, שהענין להציל העשוק מיד עושקו צריכין לעשות בתחבולות ועקבה, ואין לך עיקש יותר מזה שבא לעשוק מגבול הקדושה. אבל שם ישראל הוא על התרחבות והתפשטות גבול הקדושה, כמו שכתוב (בראשית ל"ב) כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל... (בראשית ויצא תרע"ז)
ולפי האמור יש לפרש שני השמות יעקב וישראל, והא דאהדרא קרא שם יעקב, כי יעקב הוא מלשון עקב, דהיינו הכנעה היפוך נפש רחבה, וזה סילוק כח התאוה קליפת חמור, וישראל הוא ישר א-ל, היינו שיש בו שכל ישר נסמך לתיבת א-ל, כמו הררי א-ל, והיינו שהוא בתכלית ישרות השכל, היפוך קליפת חמור שהיא השקר, אך שכל ישר בלתי אפשר שיהיה לאדם טרם הוא מסולק מתאוות חיצוניות... ועל כן אי אפשר שיהיה שמו ישראל בלתי שם יעקב, כי אם יצויר בלתי שם יעקב שהוא שם מורה על סילוק התאוה אי אפשר שיהיה שמו ישראל... (שם וישלח תרע"ו)
ועל זה מורה שם ישראל, כי שרית עם אלהים, זה יצר הרע שהוא מלאך שנקרא אלהים, ועם אנשים זהו כח אנושי, שהחומר מושך למה שהוא... שיש בכל אחד מישראל כח השררה לשלוט על כחות החומר.
הענין השני שמורה עליו שם ישראל נוטריקון ישר א-ל, או שיר א-ל, כי האדם נברא ישר, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלכן צורת האדם לעמוד בקומה זקופה, כי צורתו להיות מרכבה להשי"ת, שכתוב בו צדיק וישר הוא, היינו להיות כל מדותיו על קו הישר, ואז הוא מרכבה למדת ישר, והוא בעצמו אותיות שיר, ששיר הוא דביקות העלול בעילה, וכל עוד שאין מדותיו ישרות, אי אפשר להדבק באמת.
הענין השלישי שמורה עליו שם ישראל הוא נוטריקון לי ראש, היינו שתעודת איש ישראל להיות ראש וראשית הבריאה... ויש לומר ששלשה ענינים אלה שמורה עליהם שם ישראל הם לעומת נפש רוח ונשמה, הענין הראשון להיות מושל על כחות החומר, ויצר הרע מתייחס לנפש, ונפש היא לשון רצון... הענין השני שמורה עליו שם ישראל הוא שיהיו מדותיו על קו הישר, מתיחס לרוח שמשכנו בלב, שמשם תוצאות כל המדות... והענין השלישי שמורה עליו שם ישראל הוא לי ראש, שיראה אדם את עצמו שהוא ראש וראשית הבריאה, ואת תעודתו למשוך את כל באי עולם תחת כנפי השכינה מתייחס לנשמה... ושם יעקב שמורה על הכנעה, אף שלכאורה הוא היפוך ממה שמורה שם ישראל, שזה על התנשאות וזה על שפלות, מכל מקום אין זה סתירה לזה, דההכנעה היא להשי"ת בלבד, ומכל מקום הוא מתנשא על האנשים הנתונים תחתיו לעבודת המלך... (שמות תרע"ז)
וישב יעקב וגו', בפסוקים אלו נזכר ב' פעמים בשם יעקב, ואחר זה נזכר ב' פעמים בשם ישראל. הענין דהנה ידוע ששם יעקב הונח על פשוטי עם, ושם ישראל יורה על תלמידי חכמים... והנה נאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ואמרו בבראשית רבה, שיעקב אבינו בקש לישב בשלוה וכו', והיינו שרצה בדעתו שיהיו מתוקנים בזה כל תולדותיו, שאף עמי הארץ אשר נקראו על שם יעקב יהיה גם כן מובטח בהם שהם נכללים בקדושה... ועל זה נאמר אלה תולדות יעקב יוסף וגו', וכמו שאמרו קפץ עליו רוגזו של יוסף, היינו שהראו לו שיש עוד בירורים בזרעו מה שצריך עוד לתיקון... ואחר כך נאמר וישראל אהב את יוסף מכל בניו וגו', והיינו שחשב יעקב אבינו ע"ה שעל ידי בחינת ישראל דהיינו על ידי כח התורה יהיה על כל פנים שלימות הבירור, שעל זה יורה שם ישראל... (וישב א)
...אך כבר אמרנו דיעקב אבינו מצדו לא הוצרך לשם ישראל, על שם כי שרית וגו', שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול, ולא ידע כלל מיצר הרע והנאת הגוף, אך נקרא ישראל על שם זרעו שפעל שמטתו שלמה, שזרעו יוכלו לכבוש היצר הרע, וזה שאמר חדוותא דיליה בהו בישראל בכנסת ישראל זרע יעקב... (דברים הושענא רבה לב)
יש בחינת יעקב, ויש בחינת ישראל, הן שתי דרגות שונות במעלות הרמות בעבודת השי"ת, שני עולמות שונים, בחינת יעקב בעולם התחתון, ובחינת ישראל בעולם העליון. גם בבחינת יעקב הגיע לאמת ושלמות, כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, ויבא יעקב שלם, אלא שהיא שלימות העבודה בבחינת העולם התחתון. בבחינה זו מבחין העובד את העולם הזה כמציאות בפני עצמו, אלא שכל מה שעושה בתוכו הוא לשם שמים ממש, בחינת קרבן שמקריב לכבודו יתברך, אבל בחינת ישראל הינה מצב העבודה אשר בו כבר נסתלקה הבחנת העולם הזה כמציאות נפרדת, ומציאותה נבחנת אך ורק ככלי לעבודת ה', וממילא נסתלקה גם הבחנת ויתור וקרבן. לבחינה זו הגיע בנצחו את שרו של עשו... (חלק ב עמוד ריח)