(ראה גם: אלקים-ישראל, יעקב)
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. (בראשית לב כט)
ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. (שמות יט ה)
ויאמר ה' אל משה, ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא... (שם לב ט)
כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. (במדבר כג ח)
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. (שם שם כג)
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו... (שם כד ה)
לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. (דברים ז ז)
וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמר כל מצוותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה' אלקיך כאשר דבר. (שם כו יח)
אין כא-ל ישורון, רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. מעונה אלקי קדם ומתחת זרועות עולם ויגרש מפניו אויב ויאמר השמד. וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך. (שם לג כה)
ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים. ואשלח את משה ואת אהרן ואגף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו, ואחר הוצאתי אתכם... (יהושע כד ב)
לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו... (ישעיה כט כב)
ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי. אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך, ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך. אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלקיך, אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי. הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי מצותך... אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ה' וגואלך קדוש ישראל. הנה שמתיך למורג חרוץ בעל פיפיות, תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים... (שם מא ח, וראה עוד ערך גאולה)
ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד. (שם מה יז)
כה אמר ה' גאלך קדוש ישראל אני ה' אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים. ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני... (שם מח יז)
הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם. כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם, כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו. (שם נב יג)
מי האמין לשמועתנו וזרע ה' על מי נגלתה. ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה, לא תאר לו ולא הדר, ונראהו ולא מראה ונחמדהו. נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו. אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה. והוא מחולל מפשעינו מדכא מעונותינו, מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו... (שם נג א)
ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'... (שם סא ט)
אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי... (שיר א ו)
שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים. מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן... (שם ז א)
...ועוד הוא ירד והכה את הארי בזמנים הראשונים, כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה, היו ישראל נמצאים בשלימות, כי היו זובחים זבחים וקרבנות לכפר על נפשותיהם, ואז היתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד, והיו רואים אותו על המזבח רובץ על טרפו, אוכל הקרבנות כאיש גבור, וכל הכלבים היו נחבאים מפניו ולא יצאו לחוץ... (הקדמה צו, ועיין שם עוד)
אבל הנשמה של ישראל יוצאת מתוך גופו של אותו האילן (ז"א), ומשם נשמות עפות לתוך ארץ הזו (המלכות), לתוך מעיה ולפנים, והסוד הוא כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועל כן ישראל הוא בן יקיר שמעיה המו עליו, ונקראים העמוסים מני בטן ולא מן הכנפים שהן לחוץ (לגוף), ועוד הגרים אין להם חלק באילן העליון, וכל שכן בגוף שלו, אבל חלקם הוא בכנפים ולא יותר, והגר הוא תחת כנפי השכינה ולא יותר... (שם רלב, ועיין שם עוד)
אמר רבי אבא נפש חיה הוא על ישראל, מפני שהם בניו של הקב"ה, וממנו נשמותיהם הקדושות באות. נפש שאר העמים עכו"ם מאיזה מקום הם באים, אמר רבי אלעזר יש להם נשמות מאותם כחות השמאל המטמאים אותם, ועל כן כולם טמאים, ומטמאים את כל הקרב אליהם... (בראשית ב קע)
בא וראה, אין לו התעוררות לאור התכלת הזה, להדלק ולהתחבר לאור הלבן, כי אם על ידי ישראל שהם מתדבקים בו מתחתיו, דהיינו כמו הפתילה המתדבקת באור התכלת מתחתיו, ובא וראה, אף על פי שדרכו של אור תכלת שחור הזה לכלות כל שנתדבק בו מתחתיו, עם כל זה ישראל נדבקים בו מתחתיו ונמצאים בחיים, וזה שאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים... (שם רנו, ועיין שם עוד)
בא וראה, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מהו הטעם, משום שהם שומרים את הברית שהעולם מתקיים עליו, כמו שאומר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי... ולא עוד אלא שישראל נקראים משום זה צדיקים, מכאן למדנו, שכל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליו נקרא צדיק... (נח ב)
...ואחר כך כשישראל מגיעים לחג (הסוכות), מתעורר צד הימין של מעלה כדי שהלבנה תתקשר בו, ופניה יאירו כראוי, אז מחלקת חלק מברכותיה לכל אלו הממונים של מטה, (ע' השרים), כדי שיתעסקו בחלקם ולא יבואו לינק וליקרב לצד חלקם של ישראל... כעין זה למטה (בעולם הזה), כאשר שאר האומות כולם מתברכים, הם נעסקים בנחלת חלקם, ואינם באים להתערב עם ישראל ולחמד את נחלת חלקם, ומשום זה ממשיכים ישראל ברכות לכל אלו הממונים כדי שיתעסקו בחלקם ולא יתערבו עמהם. וכאשר הלבנה מתמלאה עם ברכות למעלה כראוי, באים ישראל ויונקים ממנה לבדם, ועל כן כתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם... ועל כן ישראל מרצים (את הקב"ה) במים, לתת להממונים חלק מהברכות שיתעסקו בו, ולא יתערבו אחר כך בשמחתם של ישראל כאשר ינקו ברכות העליונות, ועל יום זה כתב דודי לי ואני לו, שאחר אינו מתערב עמנו... (שם קז, ועיין שם עוד)
הנה כי כן, הנה כן היה צריך לומר, אלא לרבות דבר אחר שלמדים ממנה, שכל זמן שהשכינה היתה צנועה במקומה כראוי לה, כביכול, בניך כשתילי זיתים, אלו הם ישראל כששורים בארץ ישראל, סביב לשולחנך, שאוכלים ושותים ומקריבים קרבנות ושמחים לפני הקב"ה ומתברכים בשבילם עליונים ותחתונים. אחר שיצאה השכינה ממקומה נגלו ישראל משולחן אביהם, ובאו בין העמים וזועקים כל היום ואין מי שישגיח עליהם, חוץ מקב"ה, שכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'... שכתוב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, אלו הם הכהנים, שמחו לפניך כשמחת בקציר, אלו הם ישראל, שהקב"ה ברך להם תבואת השדה, ונתנו מעשר מכל. כאשר יגילו בחלקם שלל, אלו הם לוים, שמקבלים מעשר מן הגורן. פירוש אחר הרבית הגוי אלו הם ישראל, שאמונתו של הקב"ה עליהם כראוי, לו הגדלת השמחה, זה הוא מדרגת ראש העליון, שאברהם נתדבק בה, שנקרא גדול, ושמחה נמצאת בו... (וירא תלג, ועיין שם עוד)
אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם מכל העמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות, כי בכולם כתוב הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו, היינו בשעה שעתיד הקב"ה לבער אותם מן העולם וישאר הוא לבדו. רבי יהודה פתח ואמר, אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וגו', בא וראה, כל עמי העולם עובדי עכו"ם נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים כמו שלמדנו, וכולם הולכים אחר אלהיהם כמו שכתוב, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה גוזלים ומכים ומנאפים ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכחם להרע. וישראל אין להם גבורה וכח לנצח אותם רק בפיהם (בתפלה), כמו תולעת זו שאין לה גבורה וכח אלא בפה, ובפה היא שוברת הכל, ועל כן נקראים תולעת. ועוד, מה תולעת זו אין לשום בריה בעולם כמו לתולעת הזו של טוית המשי, שממנה יוצאים כל לבושי כבוד, תלבושת מלכים, ולאחר טויתה זורעת זרע ומתה, ואחר כך מאותו זרע שנשאר ממנה היא קמה לתחיה כמקודם, לכן כך הם ישראל, שאף על פי שמתו יחזרו ויחיו בעולם כמקודם לכן...
מתי ישראל, זה הוא עץ החיים, ומשום שבני ישראל נתדבקו בעץ החיים, משום זה יהיו להם חיים, ויקומו מעפר ויתקיימו בעולם ויהיו לעם אחד לעבוד את הקב"ה. (וישלח רמט, ועיין שם עוד)
אשרי חלקם של ישראל שהם מתדבקים בהקב"ה כראוי, ונותן להם עצה להנצל מכל צדדים אחרים שבעולם, משום שהם עם קדוש לנחלתו וחלקו, ועל כן נותן להם עצה בכל דבר... (וישב רכח)
רבי חייא פתח ואמר, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו', אשריהם ישראל מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה קרא אותם צדיקים, להוריש להם ירושת עולם בעולם הבא, ולהתענג בעולם ההוא, כמו שכתוב אז תתענג על ה', משום שישראל מתדבקים בגוף המלך, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום... אף כאן באהבת הקב"ה את ישראל אמר ועמך כולם צדיקים, ומשום זה לעולם יירשו ארץ, כי ראוים לרשת את השכינה, מה הטעם שיורשים את השכינה, הוא משום שנמולו, כמו שלמדנו, כל מי שנמול ונכנס בנחלה הזו (השכינה) ושומר את הברית הזה נכנס ונתדבק בגוף המלך, ונכנס בצדיק הזה. ומשום זה נקראים ישראל צדיקים, ועל כן לעולם יירשו ארץ. מהו ארץ, הוא ארץ החיים (השכינה)... (ויחי קה, ועיין שם עוד)
בא וראה, מה בין ישראל לעמים עכו"ם, כאשר ישראל כשנמצא אדם מת, הוא מטמא לכל גוף והבית נטמא, וגוף של עכו"ם אינו מטמא לאחר וגופו אינו טמא כשהוא מת. מהו הטעם, ישראל בשעה שמת כל הקדושות של אדונו נעברים ממנו, נעבר ממנו צלם הקדוש ונעבר ממנו רוח הקדוש, ונשאר גופו טמא. אבל נכרי כעכו"ם, אינו כן, שבחייו הוא מטמא מכל הצדדים, הצלם שלו טמא, והרוח שלו טמא, ומשום שטומאות אלו שורות בתוכו אסור לקרב אצלו, כיון שמת יוצאות כל אלו הטומאות ממנו ונשאר הגוף בלי טומאה... (שם קצו, ועיין שם עוד)
והוא הולך כפי שאמר רבי אלעזר הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, הרבית הגוי אלו הם ישראל, שכתוב בהם כי מי גוי גדול, וכתוב גוי אחד בארץ. לו בשבילו, הגדלת השמחה, זו היא הלבנה שנתגדל אורה בשביל ישראל. אומות העולם מחשבים לפי השמש, וישראל ללבנה. איזה מהם עדיף, ודאי הלבנה היא למעלה, והשמש של אומות העולם היא מתחת לבנה הזו, ואותו השמש (מקבל אור) מלבנה זו ומאיר. ראה מה בין ישראל להם, ישראל אחוזים בלבנה ונשתלשלו בשמש העליון, ונתאחדו במקום המאיר משמש העליון ונתדבקו בו, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'... (שם תקסה, ועיין שם עוד)
רבי שמעון אומר יש גפן ויש גפן, יש גפן עליון ויש גפן שנקרא גפן דסדום, וכן יש גפן נכריה בת אל נכר, משום זה כתוב גפן זאת, אותה שנקראת כלה זרע אמת. שורק אלו הם ישראל שיוצאים מגפן הזה, כשחטאו ישראל ועזבו את גפן הזה מה כתוב, כי מגפן סדום גפנם וגו'. (שם תר, ועיין שם עוד)
מילדי העברים זה, שהם רכי לב, ולא מילדי העכו"ם שהם קשי עורף וקשי לב. הם רכי לב בזכותם של האבות והאמהות לשוב לפני אדונם... (שמות רה)
רבי יצחק אומר כל אומות העולם מושכים חוזק מן השרים עליהם (הממונים עליהם), וישראל מושכים כוחותיהם מן הקב"ה, והם נקראים עם ה' ולא עם של מושל... ושם כתוב ראה ראיתי את עני עמי, עמי ממש, כי ישראל נקראים עם ה', ושאר האומות נקראים עמו של המושל הממונה שלהם, שכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו. אמר רבי אליעזר פסוק זה היה לו לומר, בני ישראל רב ועצום, מהו עם בני, אלא עם בני ישראל ממש, (עם שלמטה שהוא ישראל הגשמי הנמשך) מישראל שלמעלה, אבל העם (עצמו אינם מיחסים לישראל של מעלה, ועל כן הוסיפו המלה) עם, כי חשבו שעם בני ישראל (שלמטה) הם, ולא עם ה', וכתוב ויקוצו מפני בני ישראל, ולא כתוב מפני עם בני ישראל ממש, (שלבסוף הכיר שהם בני ישראל של מעלה, דהיינו עם ה'). (שם רצז, ועיין שם עוד)
...ישראל משתמשים בכתרים עליונים הקדושים, עכו"ם בכתרים התחתונים שאינם קדושים, אלו הם מימין, ואלו הם משמאל, ועל כל פנים נבדלים נביאים העליונים (של ישראל), לנביאים התחתונים, נביאים של הקדושה מנביאים שאינם מן הקדושה.. (שם שצד)
וכאשר לא נמצאו מעשיהם של ישראל כראוי, כביכול, אלו ממונים השליחים כשרוצים לעמוד על אלו המעשים של ישראל, הם עומדים על ה', כי כשישראל עושים מעשים שאינם טובים, כביכול, מחלישים כח הקב"ה, וכשעושים מעשים טובים, נותנים גבורה וכח אל הקב"ה, ועל זה כתוב, תנו עוז לאלקים... (יתרו ז)
תאני רבי שמעון, אשרי הם ישראל שהקב"ה קראם אדם, שכתוב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, מה הטעם שקראם אדם, הוא משום שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם, אתם ולא שאר עמים עכו"ם, ומשום זה אתם אדם, אתם קרואים אדם, ואין עכו"ם קרואים אדם. שלמדנו, אמר רבי שמעון כיון שאדם מישראל נימול, נכנס בברית שכרת הקב"ה עם אברהם, שכתוב, וה' ברך את אברהם בכל, והתחיל להכנס במרום הזה, כיון שזכה לקיים מצוות התורה נכנס בו באדם הזה, ונתדבק בגוף המלך, ואז נקרא אדם. וזרע ישראל נקראים אדם. בא וראה, כתוב בו בישמעאל והוא יהיה פרא אדם, משום שנימול והתחלה של אדם היתה בו... אבל לא נשלם במצוות התורה, אבל זרע ישראל שנשלמו בכל נראים אדם ממש, וכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו... (שם תה)
וישראל הם מח העליון של העולם, ישראל עלה במחשבה תחילה, (כי במחשבה קדמה פנימיות לקלפה), העמים עכו"ם שהם הקליפה הקדימו (במעשה), שכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל, ועתיד הקב"ה להקדים המוח בלא קליפה, דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, ואף על פי שהמח יקום בלא קליפה, מי הוא שיושיט ידו לאכול ממנו, משום שכל אוכליו יאשמו... (משפטים רסז)
בכמה רשומות רשם הקב"ה את ישראל, שיהיו ניכרים אלו מימין תלוים בהקב"ה, אלו שמשמאל תלוים בשכינה, או אלו התלוים בהקב"ה ושכינתו ביחוד אחד. ודאי אלו שיש בהם תורה רשומים (בימין) בחסד, ואלו שיש בהם מצוה רשומים (בשמאל) בגבורה, ואלו בעלי תפילין ואות שבת ואות ברית רשומים בצדיק. (אותם מישראל) שהם בהמות, עמי הארץ, רשומים בהעברת הערלה והפריעה... אבל תלמידי חכמים כולם רשומים (למעלה), מהם בכסא, ומהם במלאכים, בארבע החיות הנושאות את הכסא, מהם בכוכבים ומזלות ומהם רשומים במדות שהקב"ה נודע בהם, ואלו העוסקים בתורה ובמצוות לשם הקב"ה ושכינתו, שלא על מנת לקבל פרס, אלא כבן מחויב בכבוד אביו ואמו, זה מתקשר בודאי ונרשם בעמוד האמצעי ושכינתו כאילו היו בו אחד. ומי שיש בו תורה בלא מצוה או מצוה בלא תורה, כביכול, כאלו היו בו בפרוד. אבל בזה וזה הוא כאילן שענפיו מתפרדים לימין שענפיו מתפרדים לימין ושמאל, והאילן הוא היחוד של שניהם באמצע.
הרשעים רשומים בלא סימני טהרה, שאין להם תפילין על הראש ועל הזרוע, והם שאינם רשומים בתורה ומצוות, והם שאינם שומרים שמור וזכור ואינם רשומים בתכלת ולבן של הציצית, ואלו שאינם רשומים בסימנים האלו שקץ הם לכם, אינם ישראל אלא עמי הארץ... ואם חוזרים בתשובה ואינם פותחים פיהם להטיח דברים כלפי מעלה, והמיתה שלהם היא בסתימת פה כבהמה שהיא מתה ואין לה קול ודיבור, ובוידוי שלהם יאמרו כך, אין לי פה להשיב וכו'... (שם תנח)
אשרי העם הקדוש שנקראים צאן של הקב"ה, להקריב עצמם קרבן לפניו, כמו שכתוב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ומקריבים עצמם כצאן בתענית, כי מיעוט החלב והדם של התענית הוא חשוב יותר מקרבן של בהמות... (שם תסט, וראה שם עוד)
למדנו שישראל נקראים קדש, ומשום שהם קדש אסור לאדם לקרות לחברו בשם של בזיון, ולא לכנות שם לחבירו, וענשו גדול... (שם תקיא, וראה שם עוד)
ואת המשכן תעשה וגו', רבי יהודה פתח ברב עם הדרת מלך, אלו הם ישראל, שכתוב בהם, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, והם עם העולים לכמה אלפים וכמה רבבות, וכשהם מרובים בחשבון הוא כבוד הקב"ה, כי עליונים ותחתונים משבחים שמו של המלך העליון, ומשבחים אותו בשביל עם הקדוש הזה, זה שאמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואם תאמר הרי כתוב כי אתם המעט מכל העמים, ודאי שהם המעט, אבל מעט מעם אחד הם יותר מרובים, שאין עם בכל העולם גדול ורב כישראל, ואם תאמר הרי בני ישמעאל והרי בני אדום שהם הרבה, ודאי הוא כך, אבל כל שאר העמים מתערבים אלו באלו, שיש לעם זה בנים בעם זה, ולאלו באחר, (וישראל אינם מתערבים). ומשום זה אין עם בכל העולם שיהיה גדול ורב כישראל, עם ברור ויחיד הם... (תרומה תרצב)
מתוך בני ישראל, למה מתוך בני ישראל, אלא הכל אינו נקרא (אחד להיות אחד כראוי, אלא מתוך בני ישראל, כי בני ישראל עומדים למטה לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק הנרות (שהם ספירות העליונות, ולקרב הכל ממטה למעלה, שיהיה הכל אחד... (תצוה לט)
אשרי הם חלקם של ישראל, שהקב"ה מטהר אותם במים טהורים עליונים (מימי הבינה), שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם... (פקודי תתקז, ועיין שם עוד)
תא חזי מה בין ישראל לעמים עכו"ם, ישראל, אף כל פי שאדם מישראל לא זכה אלא בנפש, מדרגה עומדת עליו, כי אם הוא רוצה לקנות רוח, ואם הוא רוצה לקנות נשמה, קונה וזוכה בה. אבל עמים אחרים עכו"ם אינם קונים לעולם (יותר מנפש הטמאה שלהם), חוץ אם נמול שקונה נפש ממקום אחר. וישראל העומדים במדרגה תחתונה דנפש, אם אינו רוצה לזכות יותר עונשו גדול, אוי לאותו רשע השוכח מצות התורה, שאינו עוסק בתורה ושוכח את אדונו, עליו כתוב יתמו חטאים מן הארץ... (ויקרא תלח, ועיין שם עוד)
וישראל רשע שנפל בידי ישראל רשע אחר, (הוא רק) בזמן שהרשע לא נתכוון להרגו, (שאז אינו מטעם שליחות), אלא משום שיענשו שניהם ויקבלו עונש לטהר אותם. אמר רבי אלעזר מאין לנו זה, אמר לו הם בימין ולא נתדבקו בשמאל, ולא נתערבו בו לעולם, (על כן לא יוכל להיות שליח של השמאל להעניש למי מהם). אמר רבי אלעזר מאין לנו זה, (שאם רשעים ישראל מתכונים להרג אם נעברים מן העולם), בא וראה מפלגש בגבעה... (שמיני כא, וראה שם עוד)
רבי יצחק פתח, אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אשרי הם ישראל שהם קדושים, והקב"ה רוצה לקדשם. בא וראה, ישראל הקדושים כל חיי עולם שיורשים הכל תלוי בעולם הבא ההוא (בינה), משום שהוא חיים של הכל... (שם פג, ועיין שם עוד)
אבל בא וראה, אשריהם ישראל שהם דבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם, שכתוב אהבתי אתכם אמר ה', ומתוך אהבתו הכניסם לארץ הקדושה להשרות שכינתו ביניהם ולדור עמהם, ושימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם. (תזריע קמה)
אמר רבי יהודה אם היו יודעים ישראל למה פקד הקב"ה עליהם לייסר אותם יותר מכל שאר העמים, היו יודעים שהקב"ה ויתר על שלו ולא נפרע מהם אחד ממאה... כשהזמין את ישראל בעולם הזה, הכתיר אותם בכתרים קדושים כעין של מעלה, והשכין אותם בארץ הקודש, כדי שימצאו בעבודתו, וקשר כל העליונים בישראל. ושמחה אינה נכנסת לפניו, ועבודה לא נעשית לפניו עד שישראל עושים למטה, כל זמן שישראל נמצאים למטה בעבודת אדונם, כן הוא למעלה. ובזמן שישראל מבטלים העבודה למטה, מתבטלת גם כן למעלה... אמר הקב"ה לישראל, אם הייתם יודעים כמה גדודים כמה צבאות מתעכבים בשבילכם, הייתם יודעים, שאין אתם ראוים להיות בעולם אפילו שעה אחת, ועם כל זה מה כתוב, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'... (אחרי קעז)
כי ישראל הם מעץ החיים, ויש עבד טוב ועבד רע... (קדושים נא, ועיין שם עוד)
רבי חייא פתח ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום וגו', בא וראה אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, שהקב"ה בחר בהם והם מתדבקים בו, ונקראים קדושים, עם קדוש, וכן עד שהעלה אותם למדרגה עליונה שנקרא קדש, שכתוב קדש ישראל לה' וגו', כמו שהעמדנו, כי ישראל משמנת ימים מתדבקים בו בשמו, ורשומים בשמו, והם שלו, כמו שאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ... (אמור נד)
אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, שהם יודעים להתדבק במלך הקדוש, ולעורר הכח של מעלה ולהמשיך קדושה של אדונם עליהם, משום זה כתוב אשריך ישראל מי כמוך וגו'. (שם פג)
אלא בירושלים של מטה נקראים ישראל אחד, (דהיינו כשהם יושבים בה). מאין לנו, כי כתוב גוי אחד בארץ, ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה הם נקראים אחד, ולא כשהם בלבדם, כי ומי כעמך ישראל גוי אחד היה די, אלא משום שלא נקראו אחד אלא בארץ, בחבור עם ארץ הזו כעין שלמעלה... (שם צח, ועיין שם עוד)
פתח ואמר מה אקוב לא קבה א-ל וגו', בא וראה, כמו שיש למעלה כן יש למטה, למעלה במלכות יש ימין ויש שמאל, אף למטה יש ישראל ועמים. ישראל נאחזים בימין, בקדושת המלך הקדוש, עמים עכו"ם נאחזים בשמאל, בצד הטומאה, שהוא למטה מכל המדרגות דשמאל. וכל המדרגות אחוזות זו בזו, עד שתלויות בראש, ובאותו אופן שהראש נוסע, כמו זה נוסע גם כן הזנב למטה (שהוא רוח הטומאה)... (במדבר מו)
ועתה שאר העמים שהם נאחזים בזנב עולים למעלה ושולטים ומכים, והראש כפוף לעפר, ועם כל זה הראש מנהיג את הזנב ושומר אותו, כמו שאמר שמוני נוטרה את הכרמים, שהם עמים עכו"ם שהם בזנב... אמר לו רבי אלעזר מה לסגולתו, (שאומר ישראל לסגולתו), אמר לו שלשה אבות אלו נקראים סגולה, בין למעלה (חג"ת), בין למטה (אברהם יצחק ויעקב), וכעין זה כהנים לוים וישראלים, והכל אחד, ואלו הם סגולתו של הקב"ה למעלה וסגולתו למטה... (שם נא, ועיין שם עוד)
אלא ודאי על צורה זו של אות ה' העמידו, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, וכשזהו (המלכות שהיא סוד שבת) שורה על ישראל, אין להם יגיעה ולא שעבוד... (נשא לד, ועיין שם עוד)
...ועץ הדעת טוב ורע שהוא איסור והיתר טומאה וטהרה, לא ישלוט יותר על ישראל, כי הפרנסה שלנו לא תהיה אלא מצד עץ החיים, שאין שם לא קשיא שהוא מצד הרע, ולא מחלוקת מרוח הטומאה, כי כתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ... (שם צא)
וישראל נקראו אדם, ומאין לנו שיש בישראל בהמה ואדם, זה שאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, צאני אלו הם עמי הארץ, שהם טובים מצד הטוב, אדם אתם היינו תלמידי חכמים. וגם במקרא רומז לזה, לו עמי שומע לי ישראל וגו', אחר שאמר עמי, למה אמר ישראל, אלא עמי עמי הארץ, ישראל הם תלמידי חכמים, ובשבילם נאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה... (שם צו)
ועתה יגדל נא כח ה', רבי אחא ורבי יוסי אומרים אשרי הם ישראל מכל העמים שבעולם, שהקב"ה רצה בהם, וקרא שמו בהם והתפאר בהם, כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל שיעסקו בתורה, משום שאחד באחד מתקשר, וישראל למטה בעולם הזה הם הקיום שלו, והם קיום כל שאר העמים, מתי זה, היינו בזמן שעושים רצונו של אדונם. (שלח פג, ועיין שם עוד)
כי רב הוא, כי מלפנים הוא (עשו) היה רב, ורב הוא קטן, שכתוב עליו הנה קטון נתתיך בגוים. וישראל נעשו רב במקום עשו, שכתוב בו ורב (ורב יעבד צעיר). הוא משום שראו ששלטו ישראל למעלה ולמטה, כי כתוב את כל אשר עשה ישראל לאמורי... שהפילו משליטתם השרים והשליטים שלמטה... ועל כן אמרו כי רב הוא, במקום הרב, דהיינו בכור קדוש, שכתוב בני בכורי ישראל. ואם תאמר שהקב"ה רצה כך, ואינו מן הדין, בא וראה, עשו היה קליפה וסטרא אחרא היה, והקליפה קדמה למח, ועל כן יצר ראשון. כיון שיצאה הקליפה, ונעברה, הנה נמצא המח. ערלה הראשונה נמצא בחוץ, הברית הוא יקר מכל נגלה אחר כך, (על כן אין קדימת עשו נחשבת לבכורה, כי קליפה וערלה הוא, שאין לו שום ערך). (בלק יד, ועיין שם עוד)
שבח עליון שאינו נמסר למלאכים העליונים בלבד, אלא ביחד עם ישראל מה הוא, הוא קדוש, ברכה נמסר להם לבדם כמו שנמסר לישראל, אבל קדוש לא נמסר להם לבדם, אלא עם ישראל. ואם תאמר הרי כתוב וקרא זה אל זה ואמר וגו', מתי הוא זה, בזמן שישראל מקדשים למטה, ועד שישראל אינם מקדשים למטה אינם אומרים קדושה. (שם קז, ועיין שם עוד)
הוסיפו וחטאו מה כתוב, וישמע הכנעני מלך ערד. וכתוב וילחם בישראל וישב ממנו שבי, וכל זמן שישראל שבים לאביהם שבשמים ויוחזרו להם אלו המתנות, ויהיו חופים עליהם. ולעתיד לבא יוחזר הכל, שכתוב ושב ה' אלקיך את שבותך וגו'. (שם קנב)
רב המנונא הראשון אמר, הדוחק והמיצר של ישראל כמה טוב וכמה תועלת גרם להם. הרפיון של שאר העמים (שאין להם דחקות וצרות) כמה רעות גרם להם. הדוחק והמצר של ישראל גרם שיהיה להם טוב ותועלת, ומה הם כלה שהכל דחוק... מי הם כליה (שנאמר וככלה תעדה כליה), אלו הם ישראל, שהם כלים של כלה הזו (שכינה). כי ישראל שהיה להם דחק וצרה (זוכים אל הכתוב) אקים להם את סוכת דוד הנופלת, שהוא סוכת שלם. ושאר העמים שהיה להם רפיון מן צרה וצוקה, (מגיע להם אחר כך) כלה ברפיון, (כ"ף ולמ"ד בלתי גדושות), ועל כן כי אעשה כלה בכל הגוים וגו', ואותך לא אעשה כלה, כי אינו ראוי לך מאחר שכבר היית בדחק בתחילה פעמים רבות.
ויסרתיך למשפט, מקרא זה כך היה צריך לומר ויסרתיך במשפט, כי יסורין הוא בשעת הדין, אלא כתוב ה' במשפט יבא עם זקני עמו. ויום ההוא מקדים הקב"ה רפואה לישראל מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו. ומהו הרפואה, הוא שבכל שעה ושעה נותן הקב"ה לישראל מעט יסורין, בכל זמן ובכל דור, כדי כשיעלו ליום הדין הגדול שיחיו המתים לא ישלוט עליהם דין... ועוד ונקה לא אנקך, אף על פי שאתם בני, לא אעזוב עונותיכם, אלא אפרע מכם מעט מעט, כשבאים לדין מביא סמאל כמה כתבים עליהם, והקב"ה מוציא כמה כתבים של יסורים שסבלו ישראל על כל עון ועון, וכל העונות נימחו, ואינו עושה להם ויתור כלל... (שם רעא)
ישראל יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה וציור כראוי, אבל בגוים לא יתחשב סוד הזה, משום שאין להם כתב ולשון (מקורים), שיהיו מצוירות על פי הצורות העליונות... (שם שמו)
השאלה השניה, ודאי אנו קרבים אל מלך העליון יותר מכל שאר העמים, ודאי כך הוא, שישראל עשה אותם הקב"ה לב של כל העולם, וכך הם ישראל בין שאר האומות כמו לב בין האברים, וכמו שאברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האברים... וישראל מונהגים תוך שאר העמים כמו הלב בתוך האברים, הלב הוא רך וחלש, והוא קיום של כל האברים, וכל האברים אינם יודעים מצער ויגון כלל, אלא הלב, שבו הקיום ובו התבונה... כך ישראל קרבים אל המלך והקדושה ושאר העמים רחוקים ממנו...
השאלה האחרת, שישראל אינם אוכלים נבלות וטרפות וטנוף ולכלוך של שקצים ורמשים כשאר העמים, כך הוא, כי הלב שהוא רך וחלש והמלך והקיום של שאר האברים אינו לוקח למזונותיו אלא מהצח מכל הדם... ועל כן בכל שאר האברים יש אבעבועות שאת או ספחת, אבל ללב אין מכל זה כלום, אלא הוא נקי וברור, שאין בו מום כלל, כך הקב"ה לקח לו את ישראל שהוא נקי וברור. (פנחס קנב)
אמר לו רעיא מהימנא יפה אתה אומר לגמרי, אבל אפילו ישראל אין כולם שוים, כי יש בהם בני מלכות מצד המלכות הקדושה, ויש בהם בחינות עבדים מצד העבד (מטטרון), ויש מהם שהם כבהמות, ונאמר בהם ואתן צאני וגו', ואלו שהם שדומים לצאן צוה אותם הקב"ה להקריב במקומם בהמות לכפר עליהם. ואלו הדומים למלאכים הקרבנות שלהם הם המעשים הטובים, שעליהם ממונים מלאכים המקריבים (המעשים) לפני הקב"ה במקומם... (שם רכא, ועיין שם עוד)
אשרי חלקם של ישראל, כי אז ניכרים ישראל, שהם בני המלך הקדוש, כי כולם רשומים ממנו, רשומים בגופם ברושם הקדוש, רשומים בלבושם בעטוף של מצוה, רשומים בראשם בבתים של התפילין, שהם שם אדונם, רשומים בידיהם ברצועות של קדושה. רשומים בנעליהם בנעל של מצוה (בפסח דכתיב נעליכם ברגליכם), רשומים בשדה בזריעה וקצירה... (ואתחנן קיט)
...וכך ישראל נאמר בהם כל ישראל בני מלכים, וכמו האב כן הבנים אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל... (תצא ה)
דבר אחר, כי ימצא איש נערה בתולה, אלו הם ישראל, שכתוב כי נער ישראל ואוהבהו, נער מצד מטטרון, ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה. כי ימצא איש נערה בתולה, היינו בתולת ישראל, שנאמר בה נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. (ואיש היינו הקב"ה שפיתה אותה, שכתוב) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. ואחר כך פתח להם חמשים שערי חרות, שהם חמשים שערי רחמים. (שם כז, ועיין שם עוד)
ומשום שהלבנה כלולה מטוב ורע מחשבים בה ישראל ומחשבים בה בני ישמעאל. וכשהיא נלקה בימי מלואה סימן רע לישראל, וכשהיא נלקה בימי חסרונה סימן רע לישמעאלים... (שם קיג)
אמר רבי יוסי כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, כי בתחילה קרא אותם גוי קדוש, שכתוב כי עם קדוש אתה וגו', ואחר כך קרא אותם קדש, שכתוב קדש ישראל לה'... (אדרא זוטרא רב, ועיין שם עוד)
ודבר זה שאמרו חברינו כך הוא וכן גזרתי בסוד המשנה שלנו. כשברא הקב"ה את השמש והלבנה, גזר על השמש שתחזור להיות שליטתו של עשו. וגזר על הלבנה שתהיה בעולם הזה שליטתו של יעקב, ומינה עליהם שרים חזקים עד שיבואו שתי אומות האלו. והשר ההוא שנתמנה על הלבנה בשביל האומה של יעקב בקש מהקב"ה שתנתן השליטה ללבנה בעולם הזה. אמר הקב"ה וכי מה צריכה האומה של יעקב, אלא לעולם הבא יהיו שולטים על כל אומות העולם, אבל בעולם הזה לכי ומעטי את עצמך ושעבדי עצמך בגלות לזכות לעולם הבא. כשבאה האומה של יעקב התרעמו לפני הקב"ה, על שנלקחה מהם הממשלה וניתנה לעשו, אמר להם הקב"ה, וכי עוד אתם צריכים ממשלה בעולם הזה, שהרי אני ערב להשליט אתכם לעולם הבא על כל האומות, ומשום זה הקריבו עלי כפרה, כלומר על אותה הבטחה שאני ערב בו, הקריבו כפרה ועיסקו בתורה, ועלי לתת לכם שכר טוב, ועלי להשליט אתכם על כל האומות, שמשום זה מיעטתי את הירח בעולם הזה. (זוהר חדש בראשית תקעז)
ורבי חזקיה אמר, אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה להשמר (מהמקטרגים) שלמעלה (ומהמזיקים) שלמטה, כדי שלא ישלט בהם רק הקב"ה בלבדו. והם יודעים לדחות מהם כל המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו... (שם נח א)
ועוד אמר רבי אליעזר, אף על פי שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקב"ה או שטנה על ישראל עונשו גדול מכולם. שלא מצינו צדיק טוב כאליהו בכל הדור, ומשום שאמר שטנה על ישראל... בה בשעה חרה לו הרבה... (שם קכד)
אמר רבי יצחק כל שרי האומות היו עולים ויורדים בשביל זה (מטטרון), כשיש לו מעלה יורדים שרי האומות, כשיש לו ירידה הם עולים, והכל תלוי בבניו של יעקב, (אם הם עוסקים בתורה אם לא). אמר רבי יהודה בר שלום אין טוב ואין רע בא לעולם אלא בשביל בניו של יעקב. (שם ויצא נד)
דבר אחר נמשלו ישראל ליונה והכנפים למצוות, כמו שהיונה שבשעה שיש לה כנפים והכנפים שלמות אין עוף בעולם שיקח אותה, כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצוות אין בכל העולם מי שיוכל להם... (שם אחרי סז)
פירוש אחר, אף על פי שהכל אחד, אהבת צדק אלו ישראל, שאחוזים בצדק הזה, והוא חלקם, שכתוב אהבתי אתכם וגו' ואוהב את יעקב. את, בא לרבות מדרגת צדק שיעקב אוחז בה, (דהיינו ז"א), בשעה שנקרא יעקב... (שם חקת קה)
עוד לא היה יום מיום שנברא העולם שהקב"ה היה צריך להיות עם ישראל, כבאותו הזמן, שבלעם רצה לכלות שונאיהם של ישראל מן העולם. ועל זה אמר הקב"ה בלעם רצה לכלותכם מן העולם, אבל אני לא אעשה ככה, אלא כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה. (שם נו)
פתח רבי שמעון ואמר, שיר השירים אשר לשלמה, כתוב הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו', כמה פעמים הוכיח הקב"ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים והולכים בדרך הישר, כביכול התעלות היא להקב"ה עמהם מכל אומות העולם. כי כשישראל זכאים והולכים בדרך הישר, מעלה אותם הקב"ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו. ולא הם בלבד אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו בשביל ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש בשביל ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש מתעלים בכבודו של הקב"ה למעלה ולמטה.
בא וראה, בשעה שישראל כשרים, כסא הכבוד שלמעלה (מלכות) מתעלה למעלה למעלה בכמה שמחות, בכמה אהבה, ומתחברים העולמות בשמחה, וכולם מתברכים מעומק הנחלים, וכל העולמות מושקים ומתברכים ומתקדשים בכמה ברכות בכמה קדושות, והקב"ה שמח עמהם בשמחה בשלמות. ובשעה שישראל אינם כשרים, הכל הוא להיפך, ועם כל זה אהבת הקב"ה אינה נמנעת מהם, והכסא שלו יושב עליהם, כאם על בנים שאינה נמנעת מלבקש עליהם רחמים... (שם שיר צט, ועיין שם עוד)
בא וראה, ישראל לוקחים חלקם ושמחים באותה השמחה מהיין הטוב המאיר והזך והשוקט ועומד על שמריו, יתר העמים כולם אינם מקבלים אלא מתוך השמרים שהם מתחת היין, (דהיינו הדינים)... ועל כן ישראל השמחה שלהם היא ביין המשומר היוצא מעולם הבא, שהוא משומר בענביו... (שם קעט, ועיין שם עוד)
וכל המחנות האלו של יתר העמים וכולם מתפזרים ומתחלקים זה מן זה, ועל כן נקראים ישראל גוי אחד, כי הם ביחוד וקשר אחד, ועל כן נקראים הצאן המקושרות, מה שאין כן ליתר העמים. (שם שנז)
סגלה, במה סגלתו של אדם חביבה עליו, כך תהיו חביבין עלי. רבי יהושע בן קרחא אומר, כדי שתבקע אוזן, כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה והבן מאחר אביו והעבד מאחר רבו והשפחה מאחר גברתה, יכול אף אתם מסוגלין לי מאחרי, תלמוד לומר כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי, כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליהם אחרים, אלא אני, וכן הוא אומר לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ממלכת, איני ממליך מאומות העולם אלא מכם, וכן הוא אומר אחת היא יונתי תמתי וגו', רבי אליעזר בנו של רבי יוסי אומר, מניין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר תחת אבותיך יחיו בניך. אי בנים יכול יהו דווים וסגופים, תלמוד לומר תשיתמו שרים בכל הארץ, אי שרים יכול פרגמיטיוטין, תלמוד לומר ממלכת, אי מלך יכול יהא חוזר ומכבש, תלמוד לומר כהנים, יכול כהנים מבטלים, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו, מכאן אמרו ראויים היו כל ישראל לאכל קדשים עד שלא עשו העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים, שנאמר שה פזורה ישראל וגו', המשילן כשה, מה שה זו כשהיא לוקה מאחת מאבריה כל איבריה מרגישין, כך ישראל אם נהרג אחד מהן כלן מרגישין ומצטערין, אבל אומות העולם אינו כן, אלא אם נהרג אחד מהם, כולם שמחים במפלתו. וגוי קדוש, קראן גוי קדוש, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו', קדוש קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשקוציהם. (יתרו בחודש פרשה ב)
...רבי נתן אומר לאוהבי ולשומרי מצוותי, אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות, מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני ישראל, מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי המצה, מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב, ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי, מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. (שם פרשה ו)
ששת ימים תעשה מלאכה, וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר תיעשה מלאכה, וכן הוא אומר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם, וכשאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ועשית כל מלאכתך, ולא עוד אלא ועבדת את אויביך... (תשא)
אשר ציוה ה' את משה, כדי השליח לשלחו, את משה אל בני ישראל, כדי השליח למי שנשתלח אצלו, וכדי מי שנשתלח אצלו לשליח, אל בני ישראל, זכות ישראל גרמה... (בחוקותי פרשה יג)
בנים אתם לה' אלקיכם, רבי יהודה אומר אם נוהגים אתם כבנים הרי אתם בנים, ואם לאו אין אתם בנים, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלקיכם, וכן הוא אומר והיה מספר בני ישראל כחול הים. לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות, אלא היו כולכם אגודה אחת, וכן הוא אומר ואגודתו על ארץ יסדה... כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, קדושה שהיא עליך היא גרמה לך. דבר אחר אל תגרום לעם אחר להיות קדוש, כיוצא כי בו בחר ה', כי יעקב בחר לו י-ה... דבר אחר כי עם קדוש אתה, קדושת עצמך בך. ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים, מלמד שכל אחד ואחד מישראל לפני הקב"ה ככל אומות העולם, יכול אף מאבות הראשונים, תלמוד לומר מכל העמים אשר על פני האדמה, משלפניו ומלאחריו, ולא מאבות הראשונים. (ראה צו וצז)
הוא עשך ויכוננך, היה רבי מאיר אומר כרכא דכולא ביה, כהניו מתוכו, נביאיו מתוכו, סופריו מתוכו, וכן הוא אמר ממנו פנה יתד. רבי יהודה אומר עשאך כוין כוין, רבי שמעון בן יהודה אומר הושיבך על בסיסך... (האזינו שט)
ויהי בישורון מלך, כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי, בהתאסף ראשי עם, ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, יחד שבטי ישראל, כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות, וכן הוא אומר הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה, רבי שמעון בן יוחי אמר, משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגונים ובעשתות והעמידן על גביהם, ובנה עליהם פלטירין, כל זמן שהספינות קשורות פלטורים קיימים, כך ישראל כשעושים רצונו של מקום עליותם בשמים, וכשאין עושים רצונו של מקום ואגודתו על ארץ יסדה. כיוצא בו אתה אומר זה אלי ואנוהו, כשאני מודה לו הוא נאה, וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו אתה אומר ואתם עדיי נאם ה' ואני א-ל, וכשאין אתם עדיי אין אני א-ל. כיוצא בדבר אתה אומר, אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, אילמלא אני לא היית יושב בשמים. אף כן אתה אומר יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות. (ברכה שמו)
וישכן ישראל בטח, אין בטח אלא רוחצן, וכן הוא אומר וישכן לבטח במדבר. בדד - לא כבדד שאמר משה ה' בדד ינחנו, ולא כבדד שאמר ירמיה מפני ידך בדד ישבתי, ולא כבדד שאמר אותו רשע הן עם לבדד ישכן. עין יעקב - כברכה שברכם יעקב אביהם, והיה אלקים עמכם, אל ארץ דגן ותירוש, כברכה שברכן יצחק אביהם, שנאמר ויתן לך האלקים מטל השמים וגו'... אשריך ישראל - ישראל אומרים מי כמוך באלים, ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל... (שם שנו)
...עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי (שיר ג'), זה אוהל מועד שמשם נתחייבו ישראל בהוראה, אלקי אבי וארממנהו, עמי ניהג במידת רחמים, ועם אבותי ניהג במידת הדין... דבר אחר אלקי אבי, אני אהובה בת אהובים, מלכה בת מלכין טהורה בת טהורים, קדושה בת קדושים. משל למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה, פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, פעמים בוש בקרובותיה, אבל אני אהובה בת אהובים, וכשישראל עושין רצונו שמו של הקב"ה מתגדל בע', שנאמר ויהי כשמע כל מלכי האמרי וגו'... וכשאינן ישראל עושין רצונו שמו של הק' מתחלל בעונם, שנאמר ויבא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי, באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל ל"ו)... (שמות בשלח טו ב)
...ומניין שהתפילין עוז גם לישראל, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך... אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בן אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו, אמר ליה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אין דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם... (ברכות ו א)
דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים עצמם עד כזית ועד כביצה. (שם כ ב)
וידבר ה' אל משה לך רד, מאי לך רד, אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה למשה משה, רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, אתה למה לי... ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר... (שם לב א וב)
רבי חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני בעתו וגו' וכתיב ואספת דגנך וגו', לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. (שם לה ב)
...ומאי שנא יונה, דמתילי כנסת ישראל ליונה, דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה, אף ישראל אינן ניצולין אלא במצוות. (שם נג ב)
תנו רבנן, הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה... תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו... (שם נח א)
...וכי לאורה הוא צריך... אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. (שבת כב ב)
...וגליא קמי קוב"ה דמהימני ישראל, אמר לו הן מאמינים בני מאמינים, והאמין בה'... (שבת צז א)
אמר אביי רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם... תנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראויין לאותה איצטלא. (שבת קכח א)
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, עדיין עושין אותה בשמחה... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם... (שם קל א)
...שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן... (שם קמו א)
איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר, ויש מזל לישראל, רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל... שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, הם יחתו ולא ישראל... (שם קנו א)
נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדוליכם ועד קטניכם... ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר חרות, אל תיקרי חרות אלא חירות... (עירובין נג ב)
תנו רבנן, פעם ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל, אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים, ונטל כוליא מכל אחד, ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות... ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם... (פסחים סד ב)
...אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן... (שם סו א)
...דאמר רבי יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. (שם פה ב)
ורבא אמר אני חומה זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, בנותינו כזויות אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן... אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהם. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו רבונו של עולם, כל העולם שלך, העבירם באומה אחרת. אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה, אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל... ישראל שהם בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי, תורה... שמים וארץ... בית המקדש... ישראל קנין אחד, דכתיב עם זו קנית, ואתה אמרת העבירם באומה אחרת. אמר רבי אושעיא מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות... תני רבי חייא מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום, לפיכך הגלה אותם לבבל... רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה, רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן... עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה... (שם פז א)
...אבל בית האסורין ישראל שוחטין בפני עצמו, כיון דאבטחינהו מפיק ליה, דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. (שם צא א)
פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים... (שם קג ב)
דאמר רבי חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל... (יומא כח ב)
התורה חסה על ממונן של ישראל... (שם לט א)
אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן, ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה... (שם נד א)
...דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת... אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים... (סוכה כז ב)
תניא רבי מאיר אומר כל זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדים במכותיהן... תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה... ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתייראין מכל אלו, שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו וגו'... (שם כט א)
רבי לוי אומר כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים. (שם מה ב)
...מה תלמוד לומר כי חוק לישראל, מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא מלך וצבור, מלך נכנס תחילה לדין... מקמי דליפוש חרון אף. (ראש השנה ח ב)
אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה', מאי קאמר להו... כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל... (תענית ג ב)
רבי אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא, בעצלתים ימך המקרה, ובשפלות ידים ידלוף הבית, בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך... ושמואל אמר לא מאסתים בימי יוונים, ולא געלתים בימי נבוכדנצר, לכלותם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, כי אני ה' אלקיהם בימי גוג ומגוג... (מגילה יא א)
אמר רבא יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות... (שם יב ב)
אחר הדברים האלה, אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עוון אפרים... (שם יג ב)
אמרה מדת הדין לפני הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הקב"ה, ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה. אמר ליה גם אלה ביין שגו... (שם טו ב)
דרש רבי יהודה בר אילעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים. (שם טז א)
תניא רבי שמעון בר יוחי אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'... והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות... (שם כט א)
...מאי היו עלי לטורח, אמר הקב"ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם... (שם לא ב)
תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין. תנא דבי רבי ישמעאל מימינו אש דת למו, אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש, איכא דאמרי דתיהם של אלו אש. שאלמלא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם. והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש ג' עזין הן, ישראל באומות... (ביצה כה ב)
...אמר הני מערב רב קאתו, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו... (שם לב ב)
אמר רבי אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופיא של אומה זו, נתבעין לעגל נותנין, נתבעין למשכן ונותנין... (שקלים ב ב)
כיוצא בדבר אתה אומר, הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל, וכי כושים שמן, והלא ישראל שמן, אלא מה כושי משונה בעורו, אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות. (מועד קטן טז ב)
אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו, רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו, שנאמר ובצל ידי כיסיתיך... ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה... מאי מפני גוה, אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים... (חגיגה ה ב)
אמר ליה אליהו לבר הי הי ואמר ליה לרבי אלעזר, מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות, אמר שמואל ואיתימא רב יוסף, היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא. (שם ט ב)
...וחכמים אומרים על י"ב עמודים עומדת (הארץ), שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל... מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי... (שם יב ב)
תנו רבנן, גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם... וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות... (יבמות מז א)
...דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. אמר רבי אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה... אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל. כל גויי הארץ, אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל... תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל... אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה... (שם סג א וב)
אמר (דוד) שלשה סימנין יש באומה זו, הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים... כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו...(שם עט א)
רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין. (כתובות ז ב)
בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר, אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה, אלא ביד בהמתן של אומה שפלה... (שם סו ב)
אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא... (נדרים כב ב)
קונם שאיני נהנה לבני נח, מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים. וישראל מי נפיק מכלל בני נח, כיון דאיקדש אברהם איתקרו על שמיה, שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים. והאיכא ישמעאל, כי ביצחק יקרא לך זרע. והאיכא עשו, ביצחק ולא כל יצחק... (שם לא א)
באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן... (שם סו א)
...ואתם בני יעקב לא כליתם, היינו דכתיב חצי אכלה בם, חצי כלים, והם אינן כלים. (סוטה ט א)
מאי חיות, אילימא חיות ממש, אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה, אלא אמרו לו, אומה זו כחיה נמשלה, יהודה גור אריה, דן יהי דן נחש... (שם יא ב)
...אמר להן וכי יש שינה לפני המקום, והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה, לכך נאמר עורה למה תישן ה'. ועיני גבוהים תשפלנה, שגורמין שפלות של ישראל... (שם מח א)
אמר רבי אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנאמר שיתה ה' מורה להם... (שם מט א, וראה שם עוד)
שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסיר, שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים... דרש רב עוירא זימנין אמר להו משמיה דרב אמי, וזימנין אמר להו משמיה דרב אסי, בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם זאת להם לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע, אמר להן לא זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל... (גיטין ז א)
אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי, אזל אסקיה לטיטוס בנגידא, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל. מהו לאידבוקי בהו, אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו, זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב היו צריה לראש וגו', כל המיצר לישראל נעשה ראש... אזל אסקיה בנגידא לפושע ישראל, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, מהו לאדבוקי בהו, אמר ליה טובתם דרוש רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו... (שם נו ב)
עשרה יוחסין עלו מבבל, כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזירי נתיני שתוקי ואסופי... אמר רבי חמא ברבי חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל, לכל ישראל לא נאמר, אלא לכל משפחות. והמה יהיו לי לעם, אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, ואילו בגרים כתיב מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי וגו'... (קדושין סט א וע ב)
ואמר רב חיננא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו', וכתיב וידל ישראל מאד מפני מדין. (בבא מציעא נט א)
אמר רבי אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא... תניא אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני, מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו... נענה רבי יהושע ואמר... שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן... אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי, רבי אליעזר המודעי אומר... שאין עושין אלא לחרף אותנו בו. נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לישראל ולאומים חטאת. אמר להם רבן יוחנן לתלמידיו נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל... אמר להם רבן יוחנן בן זכאי כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם. (בבא בתרא י ב)
...ריש לקיש אמר מהכא, כפלח הרמון רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון, רבי זירא אמר מהכא, וירח את ריח בגדיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו... לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא... (סנהדרין לז א)
חטא ישראל, אמר רבי אבא בר זבדא אף על פי שחטא ישראל הוא, אמר רבי אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה, ואסא קרו ליה. (שם מד א)
...דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים, ממאן, אילימא מישראל מי פקירי כולי האי... (שם ס א)
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... (שם צ א)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו, אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל, ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה... (שם צג א)
רבתי בגוים שרתי במדינות, אמר רבא אמר רבי יוחנן כל מקום שהן הולכין נעשין שרים לאדוניהן... (שם קד א, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה... (שם קו א)
אמר להם הקב"ה (לאומות) במאי עסקתם, אומרים לפניו רבונו של עולם, הרבה שווקים תקננו... וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם... (עבודה זרה ב ב)
רבי חמא בר חנינא רמי, כתיב חימה אין לי, וכתיב נוקם ה' ובעל חימה, לא קשיא, כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים... והיינו דאמר רבא מאי דכתיב אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע, אמר להן הקב"ה לישראל כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כעובדי כוכבים, דכתיב עוה עוה עוה אשימנה וגו', אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולת. דבר אחר אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, אני מצרפן לחשבון גדול... והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקב"ה אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעולם הבא, ואלי יחשבו רע... והיינו דקאמר להו נביא עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' למען דעת צדקות ה', אמר רבי אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל, עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט... (שם ד א)
תנו רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן אתה, כפויי טובה דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלוקל... אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם. (שם ה א)
תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן... (שם ח א)
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (אבות ג יד)
...ישראל חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראויים למלכות... (הוריות יג א)
תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן, שעשאני ישראל... (מנחות מג ב)
...אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחילה בעולם... אמר רבי יהושע בן לוי למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואמר רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין. (שם נג א וב)
ישראל קדושים הן, יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה... (חולין ז ב)
תניא היה רבי מאיר אומר, הוא עשך ויכוננך, כרכא דכולה ביה, ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו... (שם נו ב)
...לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני... (שם פט א)
מיתיבי, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום... וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה'. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר, והדר ויריעו כל בני אלקים... רבא אמר אלו שלשה שרי גוים שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור... (שם צא ב)
ולא נקראו בני ישראל עד סיני... (שם קא ב)
...והני מילי ישראל מישראל דקיימו בדבורייהו... (בכורות יג ב)
אמר רבי חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. (כריתות ו ב)
ישראל דדייגי במצוות חביל גופייהו ומסריח... נדה לד ב)
אמר רבי חיננא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה, ולאמר לציון עמי אתה. (מגילה כו א)
אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. (עוקצין ג יב)
כך ישראל בוטחים בצל יוצרם הם ברוכים ומתוקים ויש מהם הנייה לעולם, ובזמן שהם סרים מאחרי יוצרם ובטחו בלא יועיל הם נארים ורעים ואין מהם הנייה לעולם... (פרק ט)
...וירד הקב"ה ושבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים לשון, ומנה מלאך על כל לשון ולשון... ומנין שהפיל גורלות ביניהם שנאמר (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל ביתו... (פרק כד)
ישראל לעולם עומדין לא עזבן ולא מיעזבן לא כלין ולא מכילין, שנאמר (מלאכי ג') אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם... אמר רבי יהושע גדול הוא השלום, שבשעה שעמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמח בהן הקב"ה ונתן להם תורתו וברכם בשלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום... (פרק יא)
בראשית ברא אלקים, ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו ויש מהן שעלו במחשבה להבראות... האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות... ישראל מנין, שנאמר (תהלים ע"ד) זכור עדתך קנית קדם... (בראשית א ה)
רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן... יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה... מה הלבנה הזאת שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא... שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן, כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם. (שם ו ה)
אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקב"ה... ישראל דכתיב (הושע ט') כענבים במדבר מצאתי ישראל. (שם כט ג)
מה תמרה זו אין בה פסולת... כך הם ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד מהם בעלי אגדה. מה תמרה זו וארז כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם... (שם מא א)
ושמתי את זרעך כעפר הארץ, מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו, ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, ומה עפר מבלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך ישראל כל העכו"ם בטלים והם קיימים, ומה עפר עשויה דייש, אף בניך עשויין דייש למלכיות... כך בניך מבלין את כל העכו"ם והן קיימין לעולם. (שם יב)
והוא יושב פתח האוהל, רבי ברכיה משום רבי לוי אמר ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה, שב, אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן. כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבין לכבודי ואני על גבן, שנאמר (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל. (שם מח ו)
רבי ברכיה פתח, שובי שובי השולמית שובי שובי (שיר ז'), ד' פעמים כתיב שובי, כנגד ד' מלכיות שישראל נכנסין לתוכן ויוצאין בשלום. השולמית, אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל. השולמית, אומה שהכהנים משימין לה שלום בכל יום, שנאמר (במדבר ו') וישם לך שלום. השולמית, אומה ששלום העולמים דר בתוכה, שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... רבי שמואל בר תנחום ורבי חנין בשם רבי אידי אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאילולא היא הייתי מחריב את עולמי... רבי אלעזר בן מרון אומר, אומה שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הגשמים אינם יורדים אלא בזכותה, הטללים אינם יורדים אלא בזכותה, שנאמר ויתן לך האלקים, לך בזכותך ובך הדבר תלוי. (שם סו ב)
וידבר חמור, ריש לקיש אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה, בחשיקה ובחפיצה... (שם פ ו)
תני רבי חייא... ואין הקדש אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב') קדש ישראל לה'. (שם פא א)
למדנו שנקראו ישראל על שם רחל, שנאמר (ירמיה ל"א) הבן יקיר לי אפרים. (שם פב יא)
והנה גפן לפני, אלו ישראל, שנאמר (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע... (שם פח ד)
ואלה שמות בני ישראל וגו', שקולים הן ישראל כצבא השמים, נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות, שנאמר (תהלים קמ"ז) לכולם שמות יקרא... (שמות א ג)
וירא מלאך, הדא הוא דכתיב אני ישנה ולבי ער (שיר ה') אני ישנה מן המצוות, ולבי ער לעשותן, תמתי בסיני, שנתממו עמי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר רבי ינאי מה התומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש, כך אמר הקב"ה (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה. דבר אחר מהו עמו אנכי בצרה, כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקב"ה... (שם ב ז)
לך ואספת, לעולם זקנים מעמידים את ישראל, וכן הוא אומר (יהושע ח') וכל ישראל וזקניו וגו', אימתי ישראל עומדים, כשיש להם זקנים... (שם ג י)
וילך משה ואהרן וגו', אמר רבי עקיבא למה נמשלו ישראל בעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, אף ישראל אינם יכולים לעמוד אלא בזקנים... (שם ה טו)
...כך ישראל הן תרומתו של הקב"ה, שנאמר (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית תרומתו, (שם ט"ו ו'), צבאות השמים מלאכים, שנאמר וכל צבא השמים עומדים (דברי הימים ב' י"ח), צבאות הארץ ישראל, שנאמר (שמות י"ב) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, ואדון שניהם הקב"ה, וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים, כן הגוים יראים מישראל... שדימה הקב"ה את ישראל למלאכים, במלאכים כתיב (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו, ובישראל נאמר (דברים כ"ט) אתם נצבים היום, המלאכים אומרים כל יום קדוש וכו', וישראל אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. המלאכים נקראו אש, דכתיב (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט, וישראל כמו כן, דכתיב (עובדיה א') והיה בית יעקב אש, המלאכים מתחדשים בכל יום ומקלסין להקב"ה והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, שנאמר (איכה ג') חדשים לבקרים וגו', כך ישראל משתקעין בעוונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה, והאלקים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ונתתי לכם לב חדש, לכך כתיב איומה כנדגלות. (שם שם ז)
דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (משלי ה') לך לבדך ואין לזרים אתך, אמר הקב"ה איני מזהיר עכו"ם על עבודה זרה אלא לכם... לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר (הושע ה') שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. הצדקה שלכם, שנאמר (דברים כ"ד) ולך תהיה צדקה, הרחמים שלכם, שנאמר (שם י"ג) ונתן לך רחמים, ושמיטים ויובלות שלכם... (שם כג, וראה שם עוד)
דבר אחר, משל למלך שהיו לו אוצרות מלאי זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד, כל זמן שהבן קטן היה אביו משמר את הכל... כך היה הקב"ה משמר את הכל, שנאמר (בראשית א') והיו לאותות וגו', כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל, שנאמר החדש הזה לכם. דבר אחר משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא ללקחה כותב לה מתנות רבות כבעל... כך העולם הזה אירוסין היו, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר (ישעיה נ"ד) כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להן את הכל... (שם שם ל)
אמר רבי נחמיה, בא וראה אהבתו של הקב"ה על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו עשאן שומרים לישראל, ומי הם, מיכאל וגבריאל, שנאמר (ישעיה ס"ב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים... כך לעתיד לבא יעשה על ידיהם, שנאמר (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון, זה מיכאל וגבריאל. ורבינו הקדוש אומר זה מיכאל לעצמו, שנאמר (דניאל י"ב) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, שהוא תובע בצרכיהן של ישראל ומדבר עליהם... כך מיכאל וסמאל עומדים לפני השכינה והשטן מקטרג, ומיכאל מלמד זכותן של ישראל, והשטן בא לדבר ומיכאל משתקו... (שם יח ה)
מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ד) צעקו וה' שמע, מהו כן, אלא ב' ירושות הנחיל יצחק לב' בניו, הנחיל ליעקב הקול... (שם כא א)
...אי מה אהליהם של ישמעאלים מטלטלין ממקום למקום, יכול אף ישראל יטלטלו, תלמוד לומר כיריעות שלמה, כיריעה של מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן כאהל לא זזו ממקומן. אי מה אהליהן של ישמעאלים אין להן תכבוסת, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה, מה השלמה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת, כך ישראל, אף על פי שהן חוטאין הן שבים בתשובה לפני הקב"ה... (שם כג יא)
דבר אחר, מה הצאן אין מתקנין לה אפוטיקון אלא רועה בכל יום, כך ישראל לא התקין להם אפוטיקון אלא במדבר, שנאמר (שמות ט"ז) ויצא העם ולקטו, דבר אחר הצאן אף על פי שמחבלת את האילנות אין בעליה מעלין עליה, כך ישראל אף על פי שהן חוטאין הקב"ה נוהג בהן כצאן... מה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה שם נמשכת, כך ישראל כל מקום שהיה משה מסיען הן נמשכין אחריו... (שם כד ג)
ורבנן אמרין, בני אם ערבת לרעך אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה, חביבין ישראל שנקראו ריעים, שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי, ומה היתה ערבותן, אלא בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה, לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל... (שם כז ח)
אמר רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקב"ה לישראל א-לוה אני על כל באי עולם, אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם, איני נקרא אלקי עכו"ם אלא אלקי ישראל... (שם כט ג)
ג' דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הן, ישראל, והתורה והדינים, ישראל כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו, שנאמר (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו... (שם ל ד)
...כך הקב"ה הזהיר לישראל על המצוות, למה שהם חביבין עליו יותר מן המלאכים, שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם... (שם שם ה)
...כך עשה הקב"ה את העולם ערימה, ונטל ישראל שהם תרומתו... לכך אמר הקב"ה לישראל בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טרפה, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו... (שם לא ח)
בשעה שגלו ישראל מירושלים הוציאו אותם השונאין בקולרין, והיו עכו"ם אומרים, אין הקב"ה חפץ באומה זו, שנאמר כסף נמאס קראו להם (ירמיה ו')... אמר לו הקב"ה אפילו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר (ירמיה ל"א) כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה... (שם שם ט)
הנה אנכי שולח מלאך, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלקים אתם, אילו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה, לא היתה עכו"ם ולא מלאך המות שולט בהן... (שם לב א)
דבר אחר... אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב), כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה, אמר הקב"ה למלאך המות על כל העכו"ם יש לך רשות, ועל אומה זו אין לך רשות, שהם חלקי, כשם שאני חי וקיים כך בני קיימין... (שם שם ז)
הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה למשה, מי ששימר את האבות הוא ישמור את הבנים... (שם שם ח)
דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב, (שיר ה') אני ישנה ולבי ער, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקב"ה ער, שנאמר (תהלים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלקי לעולם. אני ישנה מן המצוות, אבל זכות אבותי עומדת לי ולבי ער... (שם לג ג)
ואתה תצוה, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל') זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, וכי לא נקראו ישראל אלא בזית הזה לבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל, בגפן ותאנה... בתמר בארז... באגוז... וקראן בכל מיני שלחים, שנאמר (שיר ד') שלחיך פרדס רמונים, אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט... כך ישראל באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותם... ואחר כך עושין תשובה והקב"ה עונה להם... דבר אחר מה ראה ירמיה למשול ישראל לזית, אלא כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינן מתערבים עם העכו"ם, שנאמר ולא תתחתן בם (דברים ז'). דבר אחר, כל המשקין אדם מערב בהם ואינו יודע אי זה תחתון ואי זה עליון, אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה, כך ישראל, בשעה שהם עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מן העכו"ם... (שם לו א)
לכן נקראו ישראל זית רענן, שהם מאירים לכל, לכך אמר הקב"ה למשה ויקחו אליך שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, למה, כדי להעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל... (שם שם ב)
...אבל ישראל אינו כן, אלא מהם גדוליהם, מהם מלכיהם, מהם כהניהם, מהם נביאיהם, מהם שריהם, שנאמר ממנו פנה זה המלך... (שם לז א, וראה שם עוד)
אמר משה מעונה אלקי קדם (דברים ל"ג), אלו ישראל שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד... אמר רבן שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן, שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל... (שם לח ה)
פתח רבי תנחומא בר אבא (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע, למה נמשלו ישראל לגפן, אלא מה הגפן כשבעליהם מבקשין שתשביח מה הם עושין, עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת, כך כיון שבקש הקב"ה להודיע את ישראל בעולם מה עשה, עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם והתחילו מקבלים התורה... ויצא להם שם בעולם... מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענים על המתים, אלו האבות. (שם מד א)
זהב וכסף זו כנסת ישראל, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף... תכלת זו כנסת ישראל, שנאמר (במדבר ט"ו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, וארגמן ותולעת שני זו כנסת ישראל, שנאמר (ישעיה מ"א) אל תיראי תולעת יעקב וכן כחוט השני שפתותיך... (שם מט ג)
...כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אלא אותי, אלא צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל, אמור אל בני ישראל, אמר לו שהן דבוקין בי... (ויקרא ב ד, וראה שם עוד)
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אף הכתובים חלקו כבוד לישראל, כמה דתימא אדם כי יקריב מכם... (שם שם ה)
ישראל נקראו עדה, שנאמר וסמכו זקני העדה... נקראו אבירים, שמעו אלי אבירי לב, נקראו אדירים ואדירי כל חפצי בם, נקראו חכמים, חכמים יצפנו דעת, נקראו תמימים, ותמימים ינחלו טוב... נקראו צדיקים ועמך כולם צדיקים, נקראו אישים, אליכם אישים אקרא... נקראו גבורים, גבורי כח עושי דברו. (שם ה ז)
אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעולם הזה אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. (שם ז ו)
...כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו, אמר להם משה, אל תתייראו, אלו לאומות העולם, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמח... (שם טו ד)
רבי כהן פתח בעצלתים ימך המקרה וגו', על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת לפני הר סיני, וירד ה' על הר סיני... דבר אחר על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה ימך המקרה ויגל את מסך יהודה... (שם יט ד)
אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים, עכשיו כשאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין לשושנה בין החוחים, ותנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו... (שם כג ז)
דבר אחר פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה שיש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים, כפות תמרים אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל, יש בהם תורה ואין בהם מעשים... אלא אמר הקב"ה יוקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הדא הוא דכתיב הבונה בשמים מעלותיו, ואימתי הוא מתעלה, כשהן עשויין אגודה אחת... (שם ל יא)
הדא הוא דכתיב, גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזה אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולים, אלא בולשין אותה מתחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך תגרש גוים ותטעה, מה הגפן הזה כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משובחת, כך הם ישראל... מה הגפן הזה אין נוטעין אותה ערבוביא אלא שורות שורות, כך ישראל הם דגלים דגלים, מה הגפן הזא נמוכה מכל האילנות ושלטת בכל אילנות, כך הם ישראל נראים כאלו שפלים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא הן עתידים לירש מסוף העולם ועד סופו, מה הגפן הזה שרביט אחד יוצא ממנו ומכבש כמה אילנות, כך ישראל צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופו... מה הגפן הזה העלים שלה מכסין על האשכלות, כך הם ישראל, עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים. מה הגפן הזו שיש בה אשכולות גדולות וקטנות, הגדול מחבירו נראה כאלו נמוך מחבירו, כך ישראל, מי שאחד מהם יגע בתורה וגדול בתורה נראה נמוך מחברו. מה הגפן הזו טעונה שלש ברכות, כך ישראל מתברכין שלשה ברכות בכל יום, מה הגפן יש בה ענבים יש בה צמוקים, כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי אגדה. מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל חייבין לברך על הטובה ועל הרעה... מה היין כל מי ששותה ממנו פניו מאירות, וכל מי שאינו שותה ממנו שניו קהות, כך ישראל, כל מי שבא ומזדווג להם סוף שנוטל את שלו מתחת ידיהן. מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה לשלחן מלכים, כך ישראל נראין כאלו מאוסין בעולם הזה... מה גפן זו עולה על כל מסע ומסע (כשחוזרים ושותלים אותה משבחת יותר), כך ישראל סופרין על כל מלכות... מה גפן זו נשענת על גבי קנה, כך ישראל נשענין בזכות התורה שכתובה בקנה. מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה, כך ישראל השומר שלהם למעלה... (שם לו ב)
...אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב, (דברי הימים ב' ו') ונתת לאיש ככל דרכיו, אשר תדע את לבבו, אם ראוי לו היה נותן לו, ואם לאו לא היה נותן לו, ולא תאמר בית המקדש, אלא אילולא ישראל לא היה מטר יורד ולא השמש זורחת, שבזכותן הקב"ה מרויח בעולמו... (במדבר א ג)
אבל ישראל יש לקב"ה הנייה מהם, קורין קריאת שמע, ומתפללין ומברכין שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכל יום, לפיכך הם נמנים כל שעה... (שם שם ד)
...שמשלן בעפר משלן בכוכבים, בעולם הזה הם משולים בעפר, מה עפר הארץ עשוי דייש לכל באי עולם, כך ישראל עשויים דייש לאומות העולם, דבר אחר מה עפר הארץ אם אינו נמצא אין אדם מתקיים... כך אם אין ישראל אין העולם מתקיים, שנאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. בעולם הזה הם משולים לעפר, לימות המשיח הם משולים לחול הים, מה דרכו של חול מקהה שיניו, כך ישראל לימות המשיח מכלין כל העכו"ם... דבר אחר מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציאו בולים ועושין הימנו כלי זכוכית, כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים... לעתיד לבא משלום בכוכבים, מה הכוכבים מזהירין בכל הרקיע, כך הם מזהירין לעתיד לבא... (שם ב יב)
...מה התמר הזה עושה תמרים רטובים ניקלווסין נובלות ועושה סולין, כך הם ישראל יש בהם בני תורה, ויש בהם עמי הארץ, ויש בהם בורים. מה התמרה הזו יש בהם נובלות שאינן נכנסות לאוצר ועושה תמרים והם נכנסות לאוצר, כך ישראל שכשהיו במדבר הם נכנסו לארץ ישראל... דבר אחר מה התמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה לולבים להילול... כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה... מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות, וכל הענין... (שם ג א, וראה שם עוד)
יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב), אני נטלתי יעקב לנחלה והוא היה לחלקי, לפי שהיה זרעו דומה לחבל שהוא משולשל זה בזה, שהיו כולם מיוחסים בני אבותיהם, ולא היה זרע אחר מפסיק ביניהם. (שם ט ד)
ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ'), אמר רבי לוי כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם, בחרישתן, ובזריעתן, בקצירתן, ובעמרן, בדישתן, בגרניהם, ביקביהם, בתגלחתם ובמנינים... (שם י ג, וראה שם עוד)
ולענוים יתן חן (משלי ג') אלו ישראל, שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם, וסובלים עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקב"ה, שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן... (שם יא א)
והלא דברים קל וחומר, מה אם העגלות שנדבקו במלאכה באהל מועד ניתן להם הויה עד שיהיו קיימות לעולם, ישראל שהם דבוקים בהקב"ה על אחת כמה וכמה, שנאמר (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם. (שם יב כג)
מכאן אתה למד, שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש... (שם טו טז)
והייתם קדושים, בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות, פרשתם מן המצוות נעשיתם מחוללים... (שם יז ז)
מלך שבירר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים, ואלו חבלו ונחלתו וסגולתו... (שם כ טז)
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא, ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה... הרי הן ישנים מן התורה ומן המצוות, ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ולמתן, אם נתקל אחד מהם בכולם או אם מחבלין באין ליגע באחד מהן, ממליך להקב"ה... (שם שם יט)
...כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהן ואין גדולים עושים צרכיהם, אשמה תלויה בראשם של גדולים... (דברים א ח)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה, כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה, שנאמר (שמות ל"א) ביני ובין בני ישראל... (שם שם יח)
...אבל הקב"ה כביכול עושה ישראל עיקר, אשר לו גוי קרוב אין כתוב כאן, אלא אשר לו אלקים קרובים אליו... דבר אחר כי מי גוי גדול, אמר רבי חמא ברבי חנינא איזו אומה שגידלה אלקיה כאומה זו, בנוהג שבעולם אומה מבקשת לעשות מלחמה ואינן יודעין אם נצולין ואם אין נוצחין, וישראל ודאי נוצחין, שנאמר כי מי גוי גדול וגו'. (שם ב ח וט)
כשירד הקב"ה לסיני ירדו עמו חבורות חבורות של מלאכים, מיכאל וחבורתו, גבריאל וחבורתו, יש מאומות העולם שביררו להן מיכאל, ויש מהן שבררו להן גבריאל, אבל ישראל ביררו להן הקב"ה, אמרו חלקי ה' אמרה נפשי, הרי שמע ישראל ה' אלקינו... (שם שם כד)
רבי אבא בר כהנא פתח, צהלי קולך בת גלים (ישעיה י'), אמר ישעיהו לישראל עד שאתם אומרים שירים ומזמורים לפני עבודת אלילים, צהלי קולך בדבר תורה, צהלי קולך בבתי כנסיות... (איכה פתיחתא א)
אמר רבי שמעון בן יוחי כתיב (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי, ואין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא, וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל, או ישראל בשביל תורה, לא תורה בשביל ישראל, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה. אמר רבי יצחק מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם, הוי והארץ לעולם עומדת... (קהלת א ט)
דבר אחר הפכפך דרך איש אלו אומות העולם, שמהפכין ובאין על ישראל בגזרות, איש, הבאים מנח שנקרא איש, וזר שהם עובדין עבודה זרה, וזך וישר פעלו זה הקב"ה שנוהג עמהם בישרות. רבי אחא אמר הפכפך דרך אלו ישראל, שנאמר (דברים ל"ב) כי דור תהפוכות המה, וזר, שעשו עצמם לפני הקב"ה כזרים, שנאמר (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, וזך זה הקב"ה שנוהג עמהם במדת יושר בעולם הזה, ונותן שכרם שלם לעתיד... באותה שעה אמר הקב"ה בני סרבנים הם, לכלותן אי אפשר, להחליפן באומה אחרת איני יכול, אלא מה אעשה להם, הריני מייסרן ביסורים ומצרפן ברעבון... (רות פתיחא ג)
אלופינו מסובלים, רבי יוחנן אמר סובלין אין כתיב כאן, אלא מסובלים, בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים אין פרץ, אין פרצה של מגפה... ריש לקיש מסרס קרא, בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים אין פרץ של גלות, דכתיב (עמוס ד') ופרצים תצאנה, ואין יוצאת של גלות... (שם שם ו)
אמר רבי אלכסנדרי בכל מקום שנכנסו ישראל לא יצאו ריקנין, בביזת מצרים לא יצאו ריקנין, בביזת סיחון ועוג לא יצאו ריקנין... (שם ז ד)
נגילה ונשמחה בך, בי' לשונות של שמחה נקראו ישראל, גילה שישה שמחה רינה פצחה צהלה עלצה עליזה חדוה תרועה, גילה, (זכריה ט') גילי מאד בת ציון... (שיר א ל)
שחורה אני ונאוה... אמרה כנסת ישראל שחורה אני בפני עצמי ונאוה בפני קוני, דכתיב (עמוס ט') הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, כבני כושיים אתם בפניכם, אבל לי כבני ישראל נאם ה'. (שם שם לה)
...כיריעות שלמה, מה יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת, כך ישראל אף על פי שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה, יום הכפורים בא ומכפר עליהם... אי מה אהלי קדר מטלטלין ממקום למקום, תלמוד לומר כיריעות שלמה, כיריעותיו של מי שהשלום שלו מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן עוד לא זזו ממקומן. תני רבי אליעזר בן יעקב (ישעיה ל"ג) אהל בל יצען, בל יצא ובל ינוע, מה אהלי קדר אין עליה עול כל בריה, כך ישראל לעתיד לבא אין עליהם עול כל בריה... (שם שם לח)
...אמר הקב"ה כשם שששתי על המצריים לאבדן בים, כך ששתי לאבד שונאיהם של ישראל, ומי גרם להם להנצל, מימינם ומשמאלם, בזכות התורה שעתידים לקבל מימינו של הקב"ה, דבר אחר מימינם זו קריאת שמע, ומשמאלם זו תפלה... (שם מח, וראה שם עוד)
הנך יפה רעיתי, הנך יפה במצות, הנך יפה בגמילות חסדים, הנך יפה במצוות עשה, הנך יפה במצוות לא תעשה, הנך יפה במצוות הבית, בחלוק תרומה ומעשרות, הנך יפה במצוות השדה... (שם שם סב)
עיניך יונים, רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדירין שלהם, מה היונה הזאת תמה, כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים. מה יונה זאת מצויינת, כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה בציצית. מה יונה זו צנועה כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר, (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרים על האומות... מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר... מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה, מה יונה זו מחדש בכל חדש וחדש גורן, כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים... (שם שם סג)
רבי אבא בר כהנא אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני היא וחביבה אני שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקב"ה מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו הלא היא דכתיב (ישעיה כ"ו) ה' בצר פקדוך. אמר רבי אחא אמרה כנסת ישראל בשעה שאתה מעמיק עיניך בי אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה... (שם ב ד)
...כך העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לראות מה שעשה ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה במים, דור המבול נמחה במים, דור הפלגה במים, הביא קצצים לקצצו, שנאמר (תהלים פ"ט) ה' למבול ישב, וראה שושנה של ורד אלו ישראל, ונטלה והריח בה בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו נעשה ונשמע. אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם. (שם שם ו)
אמר רבי לוי שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, קוו לדגלים, קוו למשכן... (שם שם יא)
דבר אחר כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כל חלאים שאומות העולם מביאות עלי בשביל שאני אוהבת אותך, דבר אחר אף על פי שאני חולה אהובה אני לו. (שם שם יד)
דודי לי ואני לו, הוא לי לאלקים, (שמות כ') אנכי ה' אלקיך, ואני לו לעם ואומה, שנאמר (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי, הוא לי לאב כי אתה אבינו, ואני לו לבן, שנאמר (שמות ד') בני בכורי ישראל... (שם שם לד, וראה שם עוד)
בעטרה שעיטרה לו אמו, אמר רבי יוחנן שאל רבי שמעון בן יוחי את רבי אלעזר ברבי יוסי אפשר שמעת מהו בעטרה שעטרה לו אמו. אמר לו הן, אמר לו היאך, אמר לו למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי, והיה קורא אותה בתי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, כך היה מחבב יותר מדאי הקב"ה לישראל וקראן בתי... (שם ג כא)
...ומדברך נאוה, שמראין באצבע ואומרים זה א-לי ואנוהו, באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך, הריקן שבך רצוף מצוות כרמון הזה, אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם... (שם ד ג)
אחותי כלה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, בי' מקומות נקראו ישראל כלה, שיתא הכא, וד' בנביאים... (שם שם כא, וראה שם עוד)
אני ישנה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם, אני ישנה מן המצוות, ולבי ער לגמילות חסדים, אני ישנה מן הצדקות, ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער לקריאת שמע ולתפלה... אמר רבי חייא בר אבא איכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל, מן הדין קרא דכתיב (תהלים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. (שם ה ב)
רבי יודן בשם רבי חמא ברבי חנינא ורבי ברכיה בשם רבי אבהו, כתיב (ויקרא כ') ואבדיל אתכם מן העמים וגו'... המברר היפה מן הרעה שוב חוזר ובורר, כך אילו נאמר ואבדיל את העמים מכם, לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, לשמי לעולם... (שם ו ד)
אי מה לבנה זו פעמים חסרה ופעמים יתירה, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר ברה כחמה... אי מה חמה ולבנה אין להם אימה יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר איומה כנדגלות, כנדגלין של מעלה, כגון מיכאל וגבריאל... (שם שם טז)
דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו, שהוא נשמע וניכר, כך הם ישראל, כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שאינו יהודי, למה שהוא ניכר, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'... דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה את נוטל אחד מהכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך הן ישראל, לקה אחד מהן כולן מרגישין, הדא הוא דכתיב האיש אחד יחטא וגו'... דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי זה העולם, לראות באבי הנחל אלו ישראל, לראות הפרחה הגפן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנצו הרימונים, אלו התינוקות שיושבין ועוסקין בתורה... (שם שם יז)
תני רבי חייא, משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים, נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין, והיו חברותיה תמיהות עליה... אמרה להן כשם שאתם תמיהות עלי כך אני תמהה על עצמי, וקוראת על עצמה לא ידעתי נפשי שמתני וגו', כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסים ובזויין בעיני המצרים... (שם שם יח)
שובי שובי השולמית, רבי שמואל ברבי חייא בר יודן בשם רבי חנינא ד' פעמים כתיב כאן שובי, כנגד ד' מלכיות ששולטין בישראל, וישראל נכנסין תוך ידיהן בשלום ויוצאין לשלום. השולמית ששלום חי העולמים מתנהג בה, דבר אחר השולמית, שמסיימים לה שלום בכל יום, הדא מה דכתיב וישם לך שלום. דבר אחר אומה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום, דבר אחר שאני נוטה עליה שלום... רבי שמואל בר תנחום ורבי חנן בריה דרבי ברכיה בוצריה בשם רבי ירמיה, אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאילו לא קבלה תורתי הייתי מחזיר עולמי לתוהו ובהו... (שם ז א)
הדודאים נתנו ריח, אלה עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר... (שם שם יח)
אם חומה היא נבנה עליה אלו ישראל, אמר הקב"ה אם מעמידין מעשיהם כחומה נבנה עליה ונצילם, ואם דלת היא, אם מטלטלין הן דבריהם כדלת זו, נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת. אני חומה, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אני חומה, ונעמיד מצוות ומעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות, שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים כיוצא בנו בעולמך... וישראל היו משיבין להם אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רגל רדופים בבית אביה, סוף שחזרה לביתה לשלום. (שם ח י)
...כך אף על פי שישראל עוסקין במלאכתן כל ששת ימים ביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין קריאת שמע, ועוברין לפני התיבה, וקורין בתורה ומפטירין בנביא, והקב"ה אומר להם, בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ואין חברים אלא מלאכי השרת... ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה... (שם שם טו)
אמר רבי זירא בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת, קולך השמיעיני... כך כשישראל אוכלין ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקב"ה מקשיב לקולם, ומתרצה, ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים... הביטה בעמך ישראל שמברכין וכו', ורוח הקודש צווחת ברח דודי, ברח מאומות העולם והדבק בהם בישראל... בארבע דברים נמשלה גאותן של ישראל, בקציר ובבציר ובבשמים וביולדה, בקציר הדא חקלא כד היא מחצדא בלא ענתה אפילו תבנא לית הוא טב... (שם שם טז)
דבר אחר ויהי ביום השלישי, לעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים... (אסתר פרשה ט)
...ומצינו שאמר לנח לא יהיה עוד מים למבול, ובא ישעיה ופירש שנשבע, דכתיב אשר נשבעתי, וקיים דברי לעולם, שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל על אחת כמה וכמה, אלה הן: כן נשבעתי מקצף עליך וגו' (ישעיה נ"ד), נשבע ה' בקדשו (עמוס ד'), והשלישית (ישעיה ס"ב) נשבע ה' בימינו... (נח יא)
אם חומה היא נבנה עליה טירת ארז, אם נותן (אברהם) את נפשו כחומה שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה וימסור נפש עצמו על קדושת השם נבנה עליה טירת כסף, אלו ישראל, שקראם כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים ס"ט)... (לך ב)
...אבל ישראל קרבן הקב"ה וקראן חבל ונחלה וחלק, וכתיב (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו... (וישב ב)
אמר רבי מאיר כל המברך את ישראל כאילו מברך את השכינה, שנאמר כי מבורכיו, כי מבורכיהן לא נאמר אלא כי מבורכיו (תהלים ל"ז). אמר רבי שמעון בן יוחי כל העוזר את ישראל כאילו עוזר את השכינה, שנאמר אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' (שופטים ה')... (ויחי ה)
לעולם הזקנים מעמידין את ישראל, וכן הוא אומר וכל ישראל וזקניו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון, אימתי ישראל עומדין, כשיש להם זקנים, למה כשהיה בית המקדש קיים היו נשאלין בזקנים, שנאמר שאל אביך ויגדך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל... (שמות כט)
...למה נמשלו ישראל לתולעת, לומר לך, מה התולעת הזה אינו מכה בארזים אלא בפיו, והוא רך ומכה את הקשה, כך אין להם לישראל אלא תפלה, שהעכו"ם נמשלו לארזים... וכשהן מתגברים עליהם חוזרים בתשובה וצועקים ומתפללין... (בשלח ט)
את מוצא כל זמן שישראל בנס הנס לפניו, שנאמר ויקרא שמו ה' נסי, צרה לישראל צרה לפניו, שנאמר בכל צרתם לו צר (ישעיה ס"ג), שמחה לישראל השמחה לפניו, שנאמר (שמואל א' ב') כי שמחתי בישועתך... (בשלח כה)
...ומלאכי השרת אומרים מהו זה שסלק שכינתו מן ישראל, והוא אומר סלקתי את שכינתי ממקום פלוני מפני שראיתי הדיין שקלקל את הדין ועמדתי משם, שנאמר (תהלים י"ב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'... (משפטים ד)
עקילס הגר בן אחותו של אדרינוס היה מבקש להתגייר, והיה מתיירא מפני אדריינוס דודו, אמר לו אני מבקש לעשות סחורה... לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות, אמר לו כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואתה משתכר... חזרתי על כל האומות ולא ראיתי שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות... (שם ה)
...אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו. אם הוא תובע בנים, ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך, אל תתן לו, וכן אם תובע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן אל תתן לו, אבל נכרי ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי... אבל ישראל מכירין שמך וכבודך, ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף... אלא אפילו ישראל שאלולי הם לא היה מטר יורד לעולם ולא השמש זורחת, ולעתיד לבא אומות העולם רואים היאך הקב"ה מתדבק עם ישראל והם באים להתדבק בהם, שנאמר (זכריה ח') נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם... (תרומה ט)
...כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים, ראה מה הקב"ה מקלס לישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במעשים הנך יפה במעשי אבותיך, הנך יפה בבית הנך יפה בשדה, עיניך יונים, מה העינים הללו כל הגוף מהלך אחר העינים, אף ישראל כלם מהלכין אחר סנהדרין על כל מה שאומר להם על הטמא טמא ועל הטהור טהור. דבר אחר מה היונה הזו כל אחת מכרת חלונה ושובכה, כך ישראל כל אחד ואחד מן התלמידים מכיר את מקומו... (תצוה ה)
אמר להן הקב"ה לישראל, כביכול אני אסור בשבועה עמכם, בזכות מה, בזכות שתי ריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם, וירץ לקראתם... (שם ו)
כי תשא, ואף כאן אמר הקב"ה למשה תן דעתך על ישראל שהם דבקים לי במתני, שנאמר (ירמיה י"ג) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, והם המליכוני בעולם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, ומרוב חבתם ירדתי מן העליונים לתחתונים ושכנתי בתוך יריעות עזים... אמר משה, רבוני, משבעים אומות אין את מצוני על אחת מהם אלא על ישראל, כי תשא את ראש בני ישראל, ואל בני ישראל תאמר... אמר לו לפי שהם חביבין עלי מכל האומות והם סגולתי ובהם חשקתי ובהם בחרתי... בא וראה כמה חבבן שנקראו חמשה פעמים בפסוק אחד, ואתנה את הלוים נתונים לאהרן וגו'... כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה... כך אמר הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל לפני ולפארן עשה, שבהם אני מתפאר, שנאמר (ישעיה מ"ט) ויאמר אלי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (תשא ח)
אמר הקב"ה כשם שישראל נושאים לי פנים כך אני נושא להם פנים, והיאך נושאים לו פנים, אדם מישראל עני יש לו חמשה בנים או ששה, והוא נוטל ככר אחד והן יושבין כולן ואוכלין אותו הככר, ואין שבעים ממה שהם אוכלין, ומברכין, הכתוב אומר ואכלת ושבעת וברכת... (צו ה)
בא וראה כמה ישראל מחבבין את המצוות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצוות ולשמח בהם, אמר הקב"ה אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה... (תזריע ה)
אמר רבי אבהו, כי ישועה שבאה לישראל היא של הקב"ה, שנאמר (תהלים צ"ח) עמו אנכי בצרה וגו' ואראהו בישועתי... (אחרי יב)
...כיון שבא יעקב אמרו לפני זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר (בראשית ל"ה) ולא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ונקראו כל ישראל על שמו, באותה שעה קדש הקב"ה את ישראל לשמו, שנאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר. אמר הקב"ה לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר כי קדוש אני, לכך נאמר קדושים תהיו... אמר להם הקב"ה אם זכיתם אתם נקראים עדת קדושים, לא זכיתם אתם נקראים עדה רעה... (קדושים ב)
...אבל ישראל נקראו בשמו של הקב"ה, כל שם חביב שהיה להקב"ה בהם קרא את ישראל, קרא שמו אלקים, וקרא לישראל אלקים, שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם, נקרא חכם, שנאמר (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח, קרא לישראל חכם, שנאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון... (שם ה)
...כל מה שנטל הקב"ה מהעכו"ם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים, ולא נתן להם כל אלו אלא כדי שיעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו... (שם יא)
אמר רבי יהושע בן לוי, אילו היו יודעין העכו"ם שבשביל עונות ישראל הן לוקין היו מעמידין להם ב' איסטרטיוטין לכל אחד ואחד מישראל, כדי שישמעו את התורה ולא יחטאו, ולא דיין שאין העכו"ם משמרין את ישראל, אלא עוד הן מבטלין אותן מן המצוות, שאם יחטאו כל העולם לוקה, שנאמר על כן עליכם כלאו שמים מטל... (בחקותי ב)
...ולא תאמר בית המקדש בלבד היה יפה להם, אלא אילולי ישראל לא היה מטר יורד לעולם, ולא השמש זורחת, שבזכותן המטר יורד והקב"ה מזריח בעולם הזה. ולעתיד לבא עכו"ם רואין היאך הקב"ה מתדבק עם ישראל והם באים להדבק בהם, שנאמר (זכריה ה') נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. (במדבר ג)
חבה גדולה חיבב הקב"ה את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו נכרים בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, ומנין שהיא אהבה, שכן הוא אומר (שיר ב') ודגלו עלי אהבה... שני יודין עשרים, נון חמשים, הרי שבעים, אלו שבעים אמות, ומכולם לא אהב אלא ישראל, שנאמר ודגלו עלי אהבה... (שם י)
איש על דגלו, זה שאמר הכתוב ימצאהו בארץ מדבר, מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקב"ה את ישראל... תהו היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים, יליל ישימון, לילה היה העולם עד שלא קבלו ישראל את התורה, וכיוון שבאו להר סיני וקבלו את התורה האיר העולם, שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור... (שם יג)
אל תכריתו וגו', הרי יפה אמר הכתוב (מלכים ב' י"ד) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל, אין הקב"ה מבקש שימות א' מישראל. (שם כה)
משל למה הדבר דומה, לפלטרין שהיתה בנויה על גבי הספינה, כל זמן שהספינות מחוברות פלטרין שעל גביהן עומדת, לפיכך נאמר הבונה בשמים מעליותיו, אימתי, בזמן שאגודתו על ארץ יסדה... (בהעלותך יא)
...מכאן אתה למד, שכל שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש, לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. (שם יג)
כתועפות ראם לו, כך היא מדתו, חטאו קמעה הורידם כעוף, שנאמר (הושע ט') אפרים כעוף יתעופף כבודם, זכו מעלן ומרוממן, שנאמר (ישעיה ס') מי אלה כעב תעופינה. כי לא נחש ביעקב... כשהם צריכין להלחם בשונא עמד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאלין בהקב"ה... (בלק יד)
...ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד, לישראל, שנאמר יספת לגוי, ואין גוי אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד. אמרה כנסת ישראל, רבונו של עולם, עליך ליתן לנו מועדים, ועלינו להיות מקריבין לפניך קרבנות כראוי... (פנחס טז)
אף נחלת שפרה עלי, יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה, אבל ישראל אינם כן, אלא הם נאים ולבושיהם נאים, הם נאים לארץ וארץ ישראל נאה להם... (מסעי ד)
אמר להן משה לישראל עשו עצמכם כתות כתות והטו לבבכם לשמע דברי תורה, דבר אחר כתתו לבבכם ונפשכם לשמע דברי תורה... ומתוך שישראל מוסרין עצמן על דברי תורה ועל קדושת שמו לפיכך עשה להם הקב"ה חטיבה וברכה בעולם, שנאמר את ה' האמרת היום וגו', וכשם שישראל עושין חטיבה לפני הקב"ה, כך הקב"ה עושה להם חטיבה, שנאמר וה' האמירך היום. אמר רבי יהושע בן לוי כשם שהעליה כובשת, כך עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכיות תחת רגליהם... (תבא ב)
אתם נצבים היום, אתם קיומו של עולם הזה ושל עולם הבא... (נצבים ד)
אתה מוצא שאין ישראל עומדים בעולם אלא בזכות המצוות שהם עושים בארץ, אמר בלעם מי מנה עפר יעקב (במדבר כ"ג), מי יכול למנות מצוות שישראל עושין בעפר... כך הוא אומר למען תחזקו ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים י"א), שאפילו ישראל באין לידי סרחון (חסרון) והקב"ה כועס עליהם ומביא עליהם מרדות והם באים לידי חסרון, אלא חוזרים ומתרבים... דבר אחר מה האגוז הזה עשוי ארבע אגורות, כך כשיצאו למדבר עשאם משה ארבעה דגלים והשכינה באמצעם. דבר אחר מה האגוז הזה שחוק לתינוק ותענוג למלכים, כך ישראל כשהם זוכין והיו מלכים אומנייך, וכשהם חוטאים הייתי שחוק לכל העמים (איכה ג'). דבר אחר האגוז הזה עצו משמר פריו, כך ישראל עוסקים בתורה וחבריהם שלהם עוסקים בגמילות חסדים. דבר אחר מה האגוז הזה כל זמן שעצו דבוק לפריו הוא משומר, פירש הימנו משליכים אותו לאשפות, כך ישראל, כל זמן שחבריהם דבוקים לחכמים ושומעים דבריהם הם זוכים לקנות שני עולמים, פרשו מהם אבדו מן העולם... אבל האגוז כיון שאתה נותן ידך ונוטל מהם מעט כולם מתרעמים ומרגישים, כך ישראל, איש אחד חוטא כולם מרגישים... דבר אחר האגוז הזה נתון בקופה, אם מבקש אדם שומשמין ליתן או פילפלין ביניהם מחזיקים הם, מה שאין אתה מוצא בשאר הפירות, כן ישראל מקבלים כל מי שבא להתגייר. אמר רבי לוי האגוז הזה יש בו שלשה מינים, אגוזי פרך בינונים וקטרונים, של פרך שניפרך מעצמו, והבינוניים אתה מקיש עליו והוא נשבר, והקטרונים מתקשה לשבר... כך הוא ישראל, יש בהם בני אדם שהם עושים מצוה מעצמם, אילו של פרך, ויש בהן שאתה תובעם למצות ומיד הם נותנים, אילו הבינוניים, ויש בהם שאפילו אתה מקיש עליו כמה פעמים אין מועיל הימנו כלום, אף על פי כן אמר רבי לוי הפתח שאינו פתוח למצוה פתוח לרופא.
דבר אחר האגוז הזה חלק, מי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל, כך כל מי שמשרת את ישראל צריך לשמור עצמו שלא יטול את שלו מתחת ידיהם, כגון משה וישעיה ואליהו... דבר אחר אל גנת אגוז, אמר רבי יהושע בן לוי הגינה שאני גוזז אותה כל שעה, אומות העולם חוטאים אני מאריך רוחי עמהם, אבל ישראל איני מקיף להם, אלא חטאו, מיד אני גוזזם, אף על פי כן כל דבר שהוא נגזז, מיד הוא מחליף ומשבח... (פרק יא)
אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות, חבצלת, שעשיתי לך צל על ידי בצלאל, השרון, שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון, חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסתני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו שירה... (תהלים א)
נתת שמחה בלבי, אמרו ישראל, אומות העולם על ידי שעשו ז' מצוות השפעת להם שלוה בעולם הזה במתן שכרן, אנו שנצטוינו על תרי"ג מצוות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא, לפיכך כשאנו רואים שלותם של אומות העכו"ם אנו שמחים, רבי יהושע בן לוי אמר משל למלך שעשה סעודה והכניס את האורחין והושיבן על פתח פלטרין ורואין את הכלבים שיוצאין ובפיהם פסיונים וראשי פטומות וראשי עגלים... (שם ד)
...דבר אחר שני גוים, שנאיהון דאומייא במעיך, הכל שונאין לעשו, והכל שונאין ליעקב, דבר אחר שני גוים ששונאין זה את זה... (שם ט)
יקראני ואענהו (תהלים צ"א), אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי והן משתתפין בכבודי, כבודי עמהם, באותה שעה אני עונה אותם, אמר רבי יודן לאשה שהיא עם אמה בכעס, עלתה אמה למעלה ובשעת לידתה היתה מצוחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה וצווחת גם היא כנגדה... (שם כ)
גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזה בוצרין אותה והיא שותקת, דורכין אותה והיא שותקת, ובסוף היין שלה מתשה לאדם ומפלת אותו, כך ישראל לאומות העולם, ומה הגפן הזה משליכין עליו גולגליות וארנוניות וסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה על ראשו, כך ישראל, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו'... (שם פ)
נכספה גם כלתה נפשי, ולא משל עכשיו אלא משהיו ישראל בים נתאוו לבית המקדש, שנאמר (שמות ט"ו) תביאמו ותטעמו. אמרו ישראל עד מתי יהו שונאין אותנו ואומרים (משלי כ"ז) כצפור נודדת מקנה וגו'... ואומרים שאין הקב"ה חוזר לביתו, שנאמר (שם כ"ח) כן איש נודד ממקומו... (שם פד)
...אי מה ארז אין עושה פירות כך ישראל, תלמוד לומר תמר, מה תמר זו עושה פירות, כך ישראל. אי מה מתמר זה אין גזעו מחליף אף ישראל כן, תלמוד לומר ארז, מה ארז גזעו מחליף, כך ישראל, ומה הארז שבלבנון שרשיו מרובין למטה בארץ, ואפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כך ישראל... (שם צב)
...ומהו מבקש מכם, השתחויות, שנאמר בואו נשתחוה ונכרעה וגו', אימתי אני עמו וצאן מרעיתו, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי, כשאנו אריות הוא שונא אותנו, שנאמר (ירמיה י"ב) היתה לי נחלתי כאריה ביער. (שם צח)
אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של ישראל תורה היא... (שם קד)
תחת אהבתי ישטנוני, ואילמלא ישראל לא היתה ברכה בעולם, שנאמר (דברים כ"ח) יצו ה' אתך את הברכה, ואילולא ישראל לא היו המאורות זורחים, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה, ולא היה המטר יורד, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אמרו ישראל לאומות העולם, כל אלה עושה לכם הקב"ה בשבילנו, ואתם שונאים אותנו, תחת אהבתי ישטנוני. שבעים פרים אני מקריב בחג על שבעים אומות, ואני מתפללת עליהם שירדו הגשמים, הוי תחת אהבתי ישטנוני... (שם קט)
...שיר המעלה אין כתיב כאן, אלא שיר המעלות, כשישראל עולים אינם עולין מעלה אחת, אלא למעלות הרבה, וכן הוא אומר (דברים כ"ח) אתה תעלה מעלה מעלה, וכתיב מי זאת עולה מן, מי זאת המתעלה מן המדבר, וכשהן יורדין אינם יורדין ירידה אחת, אלא ואתה תרד מטה מטה... (שם קיט)
...מה הגפן בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך תגרש גוים ותטעה... (שמואל ט"ז, וראה שם עוד)
ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם, ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן, תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם, אמרתי לו, בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו וגו', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') קודש ישראל לה' ראשית תבואתו, משל למלך שהיה לו אשה ובנים בתוך הבית, וכתב את האגרת אל המקום שאשתו ובניו שם... (אליהו רבא פרק יד)
אבי שבשמים, יהא שמך הגדול מבורך לעולם ותהיה לך קורת רוח מישראל, עברתי בכל מקומות מושבותן של ישראל, וראיתי כל הדברים המכוערים ודברים שאינם ראויין שעשו ישראל, ואף על פי כן לא שמרת אתה להם שום קנאה ונקמה ולא התגאת אתה עליהם, ודברי תורתך לא מנעת מפיהם, אלא זכרת להם הטובות שעשו לפניך ולא הרעות שעשו לפניך, ואמרת להם על ידי ישעיהו (ישעיה ס"ו) לא תזכרנה הראשונות... וכך אמר להם הקב"ה לישראל כמה וכמה פעמים, כמו כן עתיד אני לקרא עליכם אלף אלפים לטובה, מפני שסלסלתם את התורה וחבקתם אותה על זרועכם ועל ידכם... (שם פרק יז)
נוכח פני ה' (איכה ב'), רבונו של עולם, ראה נא בענינו וריבה ריבנו יעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה, וזכור כמה בעלי בתים יש בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה תמיד, וזכור כמה עניים יש בהם בישראל שהעכו"ם מושכין את בשרם מעליהם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, וזכור כמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות ונותנים ולומדים את בניהם תורה. זכור כמה נערים וקטנים יש בהם בישראל שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ועוסקים בתורה בכל יום תמיד, זכור כמה זקנים וזקנות שיש בהן בישראל שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומחמדים ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד... (שם פרק יט, וראה שם עוד)
...מכאן אמרו שישראל הם גדולים בתורה יותר ממלאכי השרת, ואין צריך לומר שישראל הם גדולים יותר מכל באי עולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולמו, לכן שנו במשנה הוי עז כנמר וקל כנשר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים. מאי מי מנה עפר יעקב, אלא כמה עפר יש בהן בישראל שהן עוסקין בהן בדברי תורה, שהן מגינים על ישראל ודומין לכלי זיין, שנאמר ברח דודי וגו', כמה בעלי בתים יש בהן בישראל שעוסקין בתורה, וכן היה מיום שבחר הקב"ה באברהם אבינו ע"ה ועד עכשיו, כמה נערים וקטנים יש בהן בישראל שהן בחותמיהן עד שהן נכנסין לחופתן, כמה נערות בתולות יש בישראל שהן בחותמיהן עד שעה שנכנסו לחופתן... (שם פרק כא)
ואומר (ישעיה מ"ח) הנה צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות שבעולם ולא מצא מדה טובה לישראל אלא העניות, שמתוך עניותיהן של ישראל הם יראים את ה', שאם אין להם לחם לאכול ובגד ללבוש ושמן לסוך הם מבקשים רחמים מן הממציא כל המציאות, כי על ידי עניות הם יראים את ה', ואין צדקות בא אלא מתוך עניות, ואין אדם הוא ירא שמים אלא מתוך עניות... (אליהו זוטא פרק ה)
ובכל יום ויום מדת הדין מתגברת ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם, כתבת בתורתך לא תשבעו בשמי לשקר וגו', וישראל משכימין לשוקין ונשבעין לשקר וחומדים את נכסי חבריהם ואת נשי חבריהן, ומספרין לשון הרע על חברי ריעיהם, שמא יש לפניך משוא פנים, אבל הקב"ה מדבר טוב על ישראל, ואומר אל מדת הדין, ישראל משכימין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומביאין את התינוקות לבית רבן, ומוהלים את בניהם את בשר ערלתן, ולא עוד אלא שבראתי להם את התשובה שהיא שקולה כנגד כל הקרבנות... (שם פרק כב)
...בא וראה היאך אני מחבב אתכם, שאפילו חוטאין ונתונין בירידה, עמהם אני, שנאמר (הושע י"ב) ויהודה עוד רד עם א-ל, וכך אמרתי ליעקב (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה וגו'... בכל מקום את מוצא שני השבטים הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין (מנגדים) זה לזה, יהודה ויוסף, כך את מוצא (שופטים א') וישאלו באלקים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחלה, ויאמר ה' יהודה יעלה, ומה כתיב (שם) ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וגו'... תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף ומשיח העומד מיהודה אף הן אנטדי"קין זה לזה, חס ושלום אין ביניהן קנאה, שנאמר (ישעיה י"א) וסרה קנאת אפרים וגו', אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבא כשיתחברו זה עם זה מתעלין, שנאמר (הושע ב') ונקבצו בני יהודה וגו', אותה שעה (שם) ועלו מן הארץ, אמר הקב"ה עכשיו שנתחברתם עליתם, אף אני עמכם מתעלה... וכשישראל עולין האומות יורדין, בימי רחבעם כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (מ"א נ"ד) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים... אבל לעתיד לבא מ"ה יורדין, שנאמר (יחזקאל ל"ב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו, וכן (שם כ"ו) והורדתיך אל יורדי בור, וישראל מתעלין, שנאמר (הושע ב') ועלו מן הארץ, ואף הקב"ה עמהם, שנאמר (תילים צ"ו) מאד נעלית על כל אלהים... (אגדת בראשית פרק סג, וראה שם עוד)
הקב"ה נמלך במלאכים, אמר להן עולם אני מבקש לבראות, אמרו לו למה, אמר להן בשביל עם אחד שנקרא ישראל. אמרו לו ומה טיבן, אמר להם כשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך במצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כשם שהבדלתי מים העליונים מהתחתונים, אף אני עתיד לעשות כן, שנאמר והמים להם חומה... בראתי אדם ויפח באפיו, אף להם עץ חיים היא למחזיקים בה. אמרו לו, רבונו של עולם, מה עשה לך העם הזה שאתה כל כך מחבבו, אמר להם ביום ראשון בראתי שמים ומתחתים, שנאמר הנוטה כדוק ששמים וגו', אף הם אני משרה שכינתי ביניהן, שנאמר ועשו לי מקדש. בשני הבדלתי בין מים למים, אף הם והבדילה הפרוכת לכם... (בראשית פרק ב, יז)
ונתתי לך ולזרעך אחריך, רבי יודן אמר חמש, אם מקבלין בניך אלקותי אני אהיה להון לאלקים, לפטרון, אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלקותי, ואם לאו אין מקבלין אלקותי, אם מקיימין בניך את המילה אהיה להם לא-לוה ולפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון, שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלקותי, ואם לאו אין מקבלין אלקותי... (שם פרק יז, פב)
והיה זרעך כעפר הארץ, מה עפר אינו מתברך אלא במים, כך בניך אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, מה עפר מכלה כלי מתכות והוא מתקיים לעולם, כך בניך מכלים כל אומות העולם והן קיימין לעולם, מה עפר עשוי דיש לעולם, כך בניך נעשים דיש למלכיות... (שם פרק כח, קכ)
ארבעה נקראו קנין, ישראל שנאמר עם זו קנית, ארץ ישראל שנקראת קנין, שנאמר הר זה קנתה ימינו... (שם פרק טו, רנב)
ד' נקראו נחלה, ישראל נקראו נחלה, שנאמר והם עמך ונחלתך, ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, בית המקדש... התורה... (שם רנג)
...ישראל משולין כשה, מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו כולם מרגישין, כך הם ישראל, אחד מהן חוטא נהרג וכולן מצערין, אבל עכו"ם אינו כן, אלא אם נהרג אחד מהן כולן שמחים במפלתו. וגוי קדוש... מקודשים פרושים מעובדי אלילים ושקוציהם... (שם פרק יט, רעו)
דבר אחר שמעה עמי, לשעבר עד שלא קבלתם התורה שמכם ישראל כשמותם של אומות העולם, משקבלתם את התורה עמי, אלקי, אלקים אלקיך אני... (שם פרק כ רפו) ...אתה מרבה להם ימים טובים אוכלין ופוחזין ונכנסין לבתי תרטיאות ולבתי קרקסיאות ומכעיסים אותך בדבריהם ובמעשיהם, הוי יספת לגוי, שמא קראת ה' ונכבדת? אבל ישראל, יספת לגוי ונכבדת, אתה נותן לו בן הוא מוהלו לשמונה ימים, אם הוא בכור פודהו לשלשים יום, הגדיל מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכך בכל יום ברכו את ה' המבורך, אתה נותן לו בית הוא קובע בו מזוזה... אתה נותן להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ושמחים, ונכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבין בתפלה ומרבין בקרבנות ומרבין במוספין... ראה כמה ישראל מחבבין את המצוות, כמה הם מוציאים הוצאות כדי לשמרם. אמר הקב"ה אתם משמרין את המצוות אני מוסיף, לכם שמחה, שנאמר ויספו ענוים בה' שמחה... (ויקרא פרק יב, תקמז)
...אמרה תורה רבונו של עולם, כתוב בשמאלה עושר וכבוד, ובני עניים, והקב"ה משיבה, ואומר לה להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעולם הזה, כדי שלא יעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה... (במדבר פרק כא, תשסד)
...הן עם לבדד ישכון, כשהוא משמחן אין אומה שמחה עמהן, אלא הכל לוקין, שנאמר ה' בדד ינחנו, וכשאומות שמחין בעולם הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להן מן החשבון, שנאמר ובגוים לא יתחשב. דבר אחר כי מראש צורים אראנו, אני רואה אותם שקדמו לבראשית ברייתו של עולם, משל למלך שהיה מבקש לבנות, היה חופר ויורד ומבקש ליתן תמליון, והיה מוצא בצים של מים... היה מוצא למטה פטרא, אמר כאן אני בונה. כך הקב"ה היה מבקש לבראות את העולם, והיה יושב ומתבונן בדור אנוש ובדור המבול, אמר היאך אני בורא את העולם, ורשעים אלו עומדין ומכעיסין אותי, כיון שצפה הקב"ה באברהם שעתיד לעמוד, אמר, הרי מצאתי פטרא לבנות עליה ולייסד העולם, לכך קרא לאברהם צור, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם, ולישראל צורים... (שם פרק כג, תשסו)
דבר אחר, אמר לו מי יכול למנות שכרן של בחורי ישראל, כענין שנאמר, שדיך כשני עפרים. אדם עסוק בדבר עם חברו, ומתוך משא ומתן שלו גורם לו והוא מגדף, מיד בא לו אצל הזקן, והוא מפשיטו על הספסל ומכה אותו, ומשהוא לוקה הולך ונותן פיו בעפר ומנשק רגליו של זקן, ושכרו של זה אתה יכול למנות. וכן לובש בגדים של שבת ושל מועד ונכנס ומתאבק בעפר לשמע לזקן ולשמע דברי תורה, הוא שיעקב אמר ליששכר מי גרם לך להיות בן תורה, שאתה רובץ בעפר ובאשפתות... אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה אתם מקיימין את המצוות בעפר, אף אני התנערי מעפר קומי שבי ירושלים... (שם תשסז)
עם נבל ולא חכם, נבל לשעבר ולא חכם לעתיד לבא, כיוצא בו אתה אומר ישראל לא ידע עמי לא התבונן, מי גרם לישראל שיהיו מנוולין ומטופשין, שלא היו מתבוננין בדברי תורה... אמר להם משה לישראל, חביבים אתם לי קנין אתם לי, ואי אתם ירושה לי, משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו, אותה היה אוהב מכל שדות שהורישו אביו, וכן מי שהורישו אביו עשר פלטיריאות ועמד וקנה פלטורא אחת משלו, אותה היה אוהב מכל פלטורות שהנחילו אביו, כך אמר משה לישראל, חביבים אתם לי קנין אתם לי, ואי אתם ירושה לי... (שם פרק לב, תתקמב)
דבר אחר בהנחל עליון גוים וגו', כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם פירש תחומן לכל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבין, שלח בני גומר לגומר... כדי שלא יכנסו לארץ ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים. דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה אלא ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים. דבר אחר כשהנחיל המקום העולם לעובדי אלילים חלקן לגיהנם, שנאמר יצב גבולות עמים... (שם)
כי גוי אובד עצות המה, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל, אבדו ישראל עצה טובה שניתנה להם, ואין עצה אלא תורה... (שם תתקמו)
כי שמענו, אמר רבי שמעון בן אלעזר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם, שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו', כי ה' אלקיכם הוא האלקים וגו'. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום שמו מתחלל בעולם, שנאמר ויבואו אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי וגו'... (יהושע ב י)
כי לא באו לעזרת ה', אתה מוצא כל מי שהוא עוזר לישראל כאילו עוזר למי שאמר והיה העולם, שנאמר כי לא באו לעזרת ה', לעזרתנו לא נאמר, אלא לעזרת ה', וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו, וכל מי שהוא קם על ישראל כאילו קם על מי שאמר והיה העולם... (שופטים פרק ה, נב)
אמר רבי אחא מצינו שכל המלמד סניגוריא על ישראל הקב"ה מרוממו בעולם, דכתיב ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. (שמואל ב פרק יח, קנא)
רבי אבא בר כהנא אמר צהלי קולך בת גלים, אמר להם ישעיה לישראל עד שאתם עסוקים בשירין וזמרים לאלילים צהלי קולך בדברי תורה, בת גלים, מה הגלים הללו מסויימים בים, כך אבותיכם מסויימים בעולם, דבר אחר בת גלים, ברתהון דגלוואי, בתו של אברהם שנאמר לו לך לך מארצך, בתו של יצחק שנאמר בו וילך יצחק אל אבימלך, בתו של יעקב שנאמר וילך פדנה ארם... (ישעיה פרק י, תטו)
איש בער לא ידע, כל אדם מישראל שהוא בער ולא למד בינה חכמי ישראל ילמדוהו דברי תורה, שנאמר בינו בוערים בעם, אבל כותי בקי הוא כסיל, למה שאינו יודע דברי תורה, שנאמר וכסיל לא יבין את זאת. (תהלים צב, תתמג)
ולענוים יתן חן אלו ישראל, שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם, וסובלין עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקב"ה, שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהם... כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהן עושין את התורה ואת המצוות, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו', ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקב"ה להנחילם כסא כבוד... (משלי פרק ג, תתקלה)
אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי סימן נתן הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו. כיצד, בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם (נחמיה ט'), ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה (דברים י"ד). נאמר לו לך לך מארצך (בראשית י"ב), ולבניו אעלה אתכם מעני מצרים (שמות ג'), לאברהם אמר ואברכה מברכיך (בראשית י"ב), ולבניו אמר יברכך ה' (במדבר ו'), לאברהם ואעשך לגוי גדול (בראשית י"ב), ולבניו כי מי גוי גדול (דברים ד'). באברהם כתיב בו אחד היה אברהם (יחזקאל ל"ג), ולישראל גוי אחד בארץ (דברי הימים א' י"ז). לאברהם היה רעב בארץ, לבניו כיון ששבו ממצרים והרעב כבד בארץ (בראשית מ"ג). אברהם על ידי רעב ירד למצרים, ובניו וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר (שם). אברהם כשירד למצרים נזדווגו לו המצרים, שנאמר ויראו המצרים את האשה וגו' (שם י"ב), ולבניו הבה נתחכמה לו (שמות א'). אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף ישראל עתידין כל האומות להתרגש עליהם, שנאמר למה רגשו גוים. מה אברהם יצא ונלחם כנגד שונאיו, שהיה זורק עפר ונעשו חצים, שנאמר יתן כעפר חרבו (ישעיה מ"א), וכתיב מי העיר ממזרח, אף כך עתיד הקב"ה לעשות לבניו, שנאמר (זכריה י"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו'. (תהלים מזמור ב)
רבי אליעזר אומר תן חלק לשבעה זו שבת, שנאמר וביום השביעי שבת, וגם לשמונה אלו שמונה ימי מילה, דכתיב וביום השמיני ימול, שאין עומד לישראל בכל דור ודור אלא שבת ומילה... (ויקרא יב א)
...נמשלו בה ישראל, פרה אלו ישראל, דכתיב בהו כי כפרה סוררה סרר ישראל, אדומה אלו ישראל, דכתיב בהו אדמו עצם מפנינים, תמימה אלו ישראל, דכתיב בהו יונתי תמתי... (במדבר יט א)
דע כי מזמן שידע יעקב השער ונטל המפתח אין לשום בריה בעולם לכנוס להשי"ת אלא יעקב ובניו, כלומר עד שיתגיירו ויהיו מהולים ויכנסו תחת כנפי השכינה, ובאיזה שער יכנסו בשערי צדק, ועל זה נקראים גרי אמת וגרי צדק. (בראשית ויצא)
המצריים נקראו בהמות, ונקראים בשם אדם בשם המין, כענין הבהמות החיות והעופות שכלם נקראו בהמות טהורות וטמאות, וכן החיות והעופות שכלם נקראו בהמות טהורות וטמאות, וכן העופות, כן הדבר באדם כלם נקראים אדם בשם המין, אלא שזה אדם טהור וזה אדם טמא, ואם כן ישראל הם ישראלים מובדלים מן העכו"ם, שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ואם כן הם צריכים להבדיל, שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו'. (ויקרא קדושים)
...מלמד שעמד נגרסנאיל שרו של גיהנם לפני הקב"ה ואמר לו, רבונו של עולם, כל מצריים נתת לי שתאכלם אשו של גיהנם, ואומה זו מפני מה אינך נותן לי שתאכלם אשו של גיהנם כדרך כל עכו"ם, השיב לו הקב"ה ואמר לו, הרי כל המצריים הן בפתקין שלך לעשות להם כרוע מעלליהם ולדונן בתוך גיהנם, ואומה זו ישראל אינן בפתקין שלך, ואין לך עסק בהן. אמר לפניו למה, אמר לו מפני שהם עוסקים בתורה ובמצוות ומקיימים אותם, ואהבתם בלבי עד עולם, שנאמר ואהבת עולם אהבתיך, ואינם עוברים בתוך גיהנם, לפי שאני עמהם וב"מ, אמר לו אל תקרי אלבם, אלא א"ל ב"ם, שנאמר כי תעבור במים אתך אני, ולא עוד אלא שכינה שרויה בתוכם, שנאמר והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, לכך נאמר א-ל בם. (שם בחקותי, מאותיות דרבי עקיבא בסופו)
למה נקראו בני בכורי, לפי שכתוב בתורה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים, כך ישראל יורשים שני עולמות. (דברים תצא)
באחסנתא עילאה עלמא לעממיה די נפקו מן בני נח באפרשתא מכתבין לישנהון לבני נשא בדרא דאפלוגתא, בהי זימנא רמא פירצתא עם שבעים מלאכים רברבין עמין דאתגלי עמכון למחמוי קרתא, ובהי זימנא אקים תחומא עממין בסכום מנין שבעין נפשא דישראל דנחתו למצרים וכיון דנפל עמא קדישא בפרשתא דמרי עלמא, פתח פומא ואמר אתון חולק טב דשום מימריה דה' עמיה, פתח גבריאל פומא בתושבחתא ואמר דבית יעקב אחסנתיה. (שם האזינו)
תמצא כל שבעה שרים מקיפים גדולה וגבורה, וכמו שגדולה וגבורה אינם עולים למעלה, כך ע' שרים של אומות העולם וכו', ומשה רבינו ע"ה מבשר להם לישראל ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך, כלומר אף על פי שהעכו"ם יעלו למעלה, גבול וקץ לעלייתם שאינם יכולים לעלות יותר מן המקומות שהם דבקים בהם, שהם גדולה וגבורה, אבל ישראל עולים עד אין סוף, וזהו על במותימו תדרוך וכו', ואם חס ושלום חטאו ישראל אין להם עליה ונמסרין ביד ע' אומות וביד אומות העולם בגלות, וזה סוד לכן גלה עמי מבלי דעת, כלומר כשנתפרדו מן הדעת שעולה עד אין סוף, לבתר נפלו ביד שרי האומות... (שם הברכה)
והאחד עשר (התמיה), שהוא רואה האומה הזאת המחזיקה בתורה הזו שפלה ומזולזלת, אנו אומרים אלו נתן לתופשי התורה השלטון התמידי היו אומרים עליהם הכופרים שהם עובדים את ה' כדי לשמור על טובתם, וכפי שידעת אומרים על איוב... לפיכך רומם החכם את אלה ולא האמינו בו, ובכך נתקיימה הטענה נגדם, והשפיל את אלו (ישראל) ולא כפרו בו, ולפיכך אשרונו מני ארחך. (מאמר ג פרק י)
ואם ישאל אדם ויאמר אותם שיחיו מי ומי הם? נענהו שהם האומה כולה הצדיקים מהם ומי שמת בתשובה, ונלמד זה ממה שנאמר והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, כל מי שנקרא עמי הרי הוא בכלל בהבטחה זו. ומצאתי שהצדיקים נקראים עמי... ואומר עוד דבר כללי, האם אין אנו מקהלות המיחדים מודים שהבורא יתרומם ברוממותו מחיה כל המתים בעולם הבא לגמול, ואיזה דבר מוזר יש באמרינו שתהא לאומה זו עדיפות בזמן, נוסף שיחיה בו מתינו לפני העולם הבא, כדי שישלב את אחיהם אלה בחיי העולם הבא... והרי אומתנו כבר יסר אותה בדברים גדולים, כאמרו כי בחנתנו אלקים צרפתנו, כל שכן שיוסיף לה תקופת זמן זו לפני העולם הבא, ויהיה לה בכך עדיפות על כל אותם שיוטב אליהם, כמו שהיתה תוחלתה ויסוריה יותר מהם... (מאמר ז פרק ז)
הודיענו ה' יתהדר על ידי נביאיו שהוא ימלטנו קהל בני ישראל מן המצב הזה שאנו נתונים בו ויקבץ פזורינו ממזרח הארץ וממערבה, ויביאנו אל גבול קדשו וישכיננו בו, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאמרו כה אמר ה' צב-אות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים וגו'. והרחיבו נביאיו בענין זה עד שכתבו בו ספרים רבים... וכבר ייסר האומה הזו יסורים גדולים וממושכים, ואין ספק כי מקצתם אנו נענשים בהם, ומקצתם אנו מתנסים בהם, ולכל אחד מהם נתן גבול ותכלית, ולא יתכן שיהו בלי תכלית, וכאשר תסתיים חיובי הוא שיפסיק מלהעניש את אלה ויגמול את אלה... וכל הרואה אותנו במצב זה מתפלא עלינו או חושב אותנו לסכלים מפני שלא נסה מה שנסינו ולא האמין כמו שהאמננו, והרי הוא דומה למי שלא ראה חטה נזרעת, וכאשר רואה את המשליכה בתלמי האדמה כדי שתצמח יחשבהו לסכל, ולבסוף יתברר לו שהוא הסכל, בעת הגורן, כאשר יקבל על כל מדה עשרים או שלשים מדות... (מאמר ח פרק א, וראה עוד: לעתיד לבא)
והגדולה בטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם והראיה החזקה עליו, התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה, והראות האותות על ידו ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא... ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לענינים ההם יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי, והם יודעים בזה. ויראה כי ענינינו אפשר שיהיה קרוב מעניניהם במזונות ובטרפים, ואפשר שיהיה טוב מעניניהם בעתי המלחמות והתגרות, ותראה הבינונים והכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים אשר בקרבנו, כמו שהבטיחנו יוצרינו יתברך, (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'... (שער ב פרק ה)
...והענין השני טובות הבורא על עם מן העמים ואומה מן האומות, כמו שהיטיב לבני ישראל בהוציאם אותם ממצרים והביאם אל ארץ כנען וחייבם בזה עבודה יתרה על העבודה הראשונה, והיא התורות השמעיות אחר שהזהיר והעיר על התורות השכליות, ומי שקבלה לכבוד האלקים יחדו הא-ל בטובה וחייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו ושאר שבטו, כמו שמצאנו שבט לוי... (שער ג פרק ו)
ארום דילי הינון בני ישראל משתעבדין לאורייתי עבדי הינון דאפיקית יתהון פריקין מארעא דמצרים, אנא הוא ה' אלקיכון. (ויקרא כה נה)
באחסנות עלאה לעממיא די נפקו מבנוי דנח, באפרשותיה מכתבין ולשנין לבני נשא בדרא דפלגותא, ביה היא זמנא רמא פיצתא עם שובעין מלאכיא רברבי עממין דאתגלי עמהון למחמי קרתי, ובי היא זימנא אקים תחומי אומיא בסכום מנין שובעין נפשתא דישראל דנחתו למצרים. (דברים לב ח)
וגלי קדם ה' והוה רגז מן קדמוי מן דארגיזו דקמוי בניא חביביא דאיתקרון על שמיה בנין ובנן. (שם שם יט)
כד הוו ישראל לעיין באורייתא ונטורון פקודיא הוה חד מנהון רדיף אלף ותרין מנהון רביבבתא מערקין, על דחטון וארגזון קדמוי תקיף שבק יתכון ביד בעלי דבביהון. (שם שם לא)
אשירה - אמר נביא אשכחיה לישראל דמתיל לכרמא, בקרן - יהבית להון אחסנא בטור רם ובארעא שמינא... (ישעיה ה א)
קודש - כתרומה שהאוכל ממנה חייב מיתה, ראשית - וכתחילת קציר העומר שעד שלא הקריבו ממנו על המזבח האוכלו חייב, כן כל בוזזי בית ישראל... (ירמיה ב ג)
ואת הצפור לא בתר - לפי שהאומות עובדי אלילים נמשלו לפרים ואלים ושעירים... וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר (שיר ב') יונתי בחגוי הסלע... רמז לישראל שיהיו קיימים לעולם. (בראשית טו י)
בני בכורי - לשון גדולה, כמו (תהלים פ"ט) אף אני בכור אתנהו... (שמות ד כב)
ואנשי קדש תהיון לי - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי. (שם כב ל)
כי אני ה' המעלה אתכם - על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם, תנא דבי רבי ישמעאל, אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים. (שם יא מה)
למען טמא את מקדשי - את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי. (ויקרא כ ג)
ואתנה - חמשה פעמים נאמרו בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן, שנכפל אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה. (במדבר ח יז)
משנאיך - אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם... (שם י לה)
משפחת החנוכי - לפי שהיו האומות מבזין אותם, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה. וזהו שמפורש על ידי דוד (תהלים קכ"ב) שבטי י-ה עדות לישראל, השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם... (שם כו ה)
לתת נקמת ה' - שהעומד נגד ישראל, כאילו עומד נגד הקב"ה. (שם לא ג)
וימסרו - להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר, עוד מעט וסקלוני (שמות ט"ז), ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין לא רצו ללכת... (שם שם ה)
אפס כי לא יהיה בך אביון, ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון, אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם. (דברים טו ד)
על אויביכם - אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל, שנאמר להלן (דברי הימים ב' כ"ה) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל, וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום... (שם כ ד)
למען הקים אותך - כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם והוא יהיה לך לאלקים - לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם... היום - כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו... (שם כט יב)
אשריכם - ישראל שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים, משלחי - שיקבלו שכר על פעולתם הטובה. (ישעיה לב כ)
אם ימדו שמים - כמה גבהם, כן לא ימאסו בני ישראל בכל שחטאו. (ירמיה לא לו)
להם לשם - יאמרו האומות אין כאומה הזאת רחמנים שקוברים אויביהם שרצו להרגם. (יחזקאל לט יג)
אל תשמח - כשאר עכו"ם שלא קבלו תורה ולא באו לחלקי, ואתה זנית מעלי ואבדת טובות הרבה. (הושע ט א)
הרמונים - מקיימי מצוות, למה נמשלו ישראל לאגוז? שמבחוץ קשה ובתוכו מלא מגורות אוכלים, כן ישראל צנועין במעשיהם ואינם מתפארין. דבר אחר אם נופל לטיט אין תוכו נמאס, כן ישראל גולין ואין מעשיהם נמאסים. (שיר ו יא)
בני בכורי - שעבדוני אבותם בתחלה, ואני חומל עליהם. (שמות ד כב)
אנכי - ...והנה היה במערכת ישראל כוכב מזלם שיעבדו עוד במצרים, וה' חידש אותות בעולם השפל שלא היה בממשלת העולם האמצעי, והוציא ישראל מרשות המזלות לעם נחלה, ואלו האומות ראו כולם גם שאינם משכילים. וכן אמר משה בפרשת כי ישאלך שאנו חייבים יותר במצוות ה', כי עבדים היינו ועשה לנו הטובה הגדולה, ב' שהמצוות לטוב לנו ולא לצרכו, ג' וצדקה תהיה לנו לנחול עולם הבא... (שם כ ב)
ביני - ובמילה כתוב ברית גם אות, וככה בשבת, והגאון אמר כאשר ימצא נמול בפריעה ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל, וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת או לא ישא ויתן בשבת... (שמות לא יז)
כי אני ה' המעלה - כי לא העליתי אתכם מארץ מצרים כי אם להיות לכם לאלקים, ואם לא תהיו קדושים לא אהיה לכם לאלקים, על כן אם רצונכם שאהיה לכם לאלקים תהיו קדושים. (ויקרא יא מה)
...ולפי דעתי שהתאוה למות ותהיה אחריתו כאחרית ישראל שהם חלק השם ולא חלק כוכבים, כי הוא היה קוסם, ויש אומרים שמלת ותהי אחריתי כפולה בטעם, והוא היה מתאוה שימות מות ישרים כמו הישרים של ישראל, בעבור דעתו כי בחרב ימות... (במדבר כג י)
בנים - אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לכן אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם, כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים, על כן לא תעשה כמעשיהם. וטעם הסמך פרשת לא תאכל כל תועבה כי אתה עם קדוש בלב ובפה ותהיו מובדלים מן העמים, וכל רואיכם יכירו כי לא תקרחו על מת ולא תאכלו כל חי, ואם אתם עם קדוש אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש. (דברים יד ב)
בהנחל עליון גוים - אמרו המפרשים על דור הפלגה שנפצם בכל הארץ כי אז גזר השם להיות ארץ שבעה גוים לישראל, והיא שתספיק למספרם על כן למספר בני ישראל... והעד כי חלק ה' עמו, וזו היא המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שנפל ממעלתו באיוולתו... (שם לב ח)
נושאי כלי ה' - ישראל נושאי התורה. (ישעיה נב יא)
יען אשר עשית - גם מתחלה הבטיחו כי ירבה את זרעו... אבל עתה הוסיף לו יען אשר עשית המעשה הגדול הזה שנשבע בשמו הגדול ושיירש זרעו את שער אויביו, והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום, והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו. (בראשית כב טז)
ולקחתי אתכם לי לעם - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר והייתם לי סגולה. וידעתם כי אני ה' - ...כאשר אגאל אתכם בזרוע נטויה שיראו אותה כל העמים, תדעו כי אני ה' העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם ואני אלקיכם ובעבורכם עשיתי, כי אתם חלק השם. (שמות ו ז)
...ועל דרך האמת שתשמרו את בריתי לדבקה בי כטעם כי אם שמוע תשמע לקולי ועשית כל אשר אדבר, והייתם לי סגולה מכל העמים שתהיו בידי סגולה כדבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר כמו וסגולת מלכים והמדינות, ואמר כי לי כל הארץ, כטעם אשר חלק ה' אותם לכל העמים ואתכם לקח ה', וכך אמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי סגולה, או יהיה סגולה דבקות, כי לי הארץ הנקראת כל, כמו שפירשתי בפסוק וה' ברך את אברהם בכל, והמשכיל יבין, וכן ואתם תהיו לי, שתהיו אתם לי ביחוד לא כשאר העמים, וכך אמרו במכילתא, ואתם תהיו לי, כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני... (שם יט ה)
אבל סוד הדבר בכתוב שאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו', והענין כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגויהם כוכב ומזל ידוע כאשר נדע באצטגנינות, וזהו שנאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים כי חלק לכלם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כענין שכתוב ושר מלכות פרס עומד לנגדי... והנה השם הנכבד הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות להיות לשמו, ולכך אמר ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא הארץ אתכם... אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות... (ויקרא יח כה)
למען טמא את מקדשי - לשון רש"י את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי, וכבר רמזתי זה איך תטמא כנסת ישראל שהיא מקודשת לשמו הגדול באיש אחד אשר יחטא, וכבר אמרו זה במדרשים שאמרו כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו וגו', אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל, חבר הוא לאיש משחית, חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים, כי החפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול משם יהיה קיום העולם ואם לאו יתעלה בשמו הגדול ותסתלק השכינה מישראל... (שם כ ג, ועיין שם עוד)
וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי, להורות כי הגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי, ואף על פי שפסקנו בגמרא דגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאיננו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ... ומה שאמר בתורת כהנים בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר, אינו שיצטרך בגירות, אלא ככל ישראל שנכנסו לברית במילה ובטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה, אבל נתכוונו לומר שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל... והצרפתים אומרים כי טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר, ממה שאמרו באומות הלך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול, ואין דעתי כך, כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראלים ובגוים לא יתחשבו... (שם כד י, וראה שם עוד)
...אמר מראש צורים אראנו ומן הגבעות אני מביט בו ורואה אותו כי ישכון לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו, כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם, וגוי אחד הם וישכון בדד בשם יעקב וישראל, ועל כן הזכיר ארה לי יעקב וזועמה ישראל, כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמות נאות להם מאבותם... והכונה לומר, כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, והוא יהיה לראש לעולם, ואין אומה שתתגבר עליו ולא שיטפל הוא אליה. (במדבר כג ט)
... ואמר מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו, ולומר שהן נוחלי גן עדן, כי אחרית האדם המות, כי כן יבקש שימות מות ישרים הם ישראל הנקראים ישורון שיבלו ימיהם בטוב ותהי אחריתי כמוהו, כישראל אשר חלקם בחיים ואינם בני גיהנם ואבדון, והנה כלל נבואתו בזה הטעם שאין השם חפץ בקללתינו וכי אנחנו עם לבדד, חלקו ועמו, לא נתערב בגוים ולא נחשב עמהם, ואחריתנו דרך טובה בדרך ישר. (שם שם י)
כי לא נחש - אינם צריכים לנחש וקוסם שיאמר ליעקב וישראל מה פעל אל ומה גזרותיו במרום אינם מנחשים וקוסמים, אלא נאמר להם על פי נביאים מה גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, לשון רש"י. והנכון בעיני כי בעבור היותו קוסם, ובלק שלח לו כי ידעתי את אשר תברך בקסמיך מבורך... על כן אמר לו אין נחש ביעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם בישראל מזיק או מועיל, כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל בהם, כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב, לומר כי חלק ה' עמו אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש בגוים, וזה כאשר אמר משה אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה' להיות לו לעם נחלה... (שם שם כג, וראה עוד ישראל-מזל)
...ואמר ואתכם לקח ה', כי אתם חלק השם לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו, כי הוא הוציא אתכם מכור הברזל שהייתם בתוך מצרים בכור אש ועצים, והוציא אתכם משם כנגד שריהם שעשה בהם שפטים, ולולי שהפילם לא הייתם יוצאים, כי היו הם במעלתם שלא תצאון. והנה עשה כל זה כדי שתהיו לו נחלה ותהיו לשמו הגדול סגולה מכל העמים. (דברים ד כ)
חשק ה' - שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם, כלשון וחשוקיהם כסף, ויבחר בכם מכל העמים, שתהיו אתם סגולה ונחלה לו, כי הבחירה בכל מקום ברירה מן האחרים, ואמר הטעם כי מאהבת ה' אתכם - בחר בכם שראה אתכם ראויים להתאהב לפניו ונבחרים לאהבה יותר מכל העמים, ולא הזכיר בזה טעם מן הבחירה, כי הנבחר לאוהב הידוע לסבול את אוהבו בכל הבא עליו ממנו, וישראל ראוים לכך מכל עם כמו שאמרו שלשה עזים הם, ישראל באומות, כי יעמדו לו בנסיונות, או יהודאי או צלוב, וחשק בכם בעבור אבותיכם שהגיע ענינם עד שנשבע להם כדי שלא יגרום החטא ותבטל הבטחתם, ועל כן הוציא אתכם מארץ מצרים ביד חזקה. (שם ז ז)
וטעם את ה' האמרת היום - כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובקדושיה, הנה גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלקים לא תתורו באל אחר כלל. וללכת בדרכיו - שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד איש לרעהו... (שם כו יז)
ולתתך עליון על כל הגוים - שיהללוך כל עמי הארץ בהיות ה' קרוב בכל קראך אליו, ולשם - שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך כי אתה נעלה על כלם, ולתפארת - כי תתפאר עליהם לעשות בהם כל אשר תחפוץ תגזר אומר ויקם לך, כענין פן תתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי. ולהיותך עם קדוש - לדבקה בו בסוף. ועל דרך האמת לתהלה, כי אלקי ישראל הוא תהלתך ושמו הגדול הוא אלקיך ובזה תפארתך, כענין שנאמר כי תפארת עוזמו אתה תפארת ישראל. (שם שם יט)
שאל אביך - והטעם כמו שאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם וגו', כי לכל חלק במטה חלק למעלה וטעם למספר בני ישראל, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד כי חלק ה' עמו, וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שנפל ממעלתו באולתו, וזה טעם אביך קנך, כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש במעשה האב עם הבן, לשון רבי אברהם ודברי פי חכם חן, ואם כן יהיה פירוש זכור ימות עולם שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו' בינו שנות דור ודור, שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר. (שם לב ז)
אשביתה מאנוש זכרם - גלותינו בין העכו"ם אנחנו יהודה ובנימין שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל, והנה יאמר הכתוב כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם לולי כעס אויב, ויורה זה כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם שם ונקדשתי בכם לעיני הגוים וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל... אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם האותות והמופתים כי הוא אלקי אלקים ואדוני האדונים, ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם... ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים, וזה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכענין שנאמר ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו. וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלקים, כענין שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. (שם שם כו)
...והענין כי ישראל מודים ומתודים ועושים תשובה בעת צרתם לאמר ולמה מצאתנו כל זאת, אבל אויב הכנעני אובד עצות, אין לו עצה ולא תבונה רק הולך אחר עכו"ם שלו וכופר בשם הנכבד לעולם, כי כן ירש מאבותיו... אבל ישראל ששרשם טוב, אם יכרת ועוד יחליף ויעשה פרי טוב. (שם שם לב)
...ואל תשיב עלי מפסוק מיכאל שרכם, כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, ואינו כמו שר מלכות פרס, וגם שהיה זה בחוצה לארץ, ואין רשות לפרש בענין יותר מזה, כי יש עוד סוד גדול בענין והארץ אזכר... (דרשה על קהלת)
לפי המדה הזאת ישראל רובן יש להם צער ויסורין בעולם הזה יותר משאר האומות. כיצד, אי אפשר לאומות בלא צדקה ובלא מעשים נאים, ואי אפשר לישראל בלא עבירות, אלא שהאומות עובדי עכומ"ז אובדין בעונש עבודת אלילים שלהם לגיהנם ואבדון, וישראל חלקם בחיים שדבקים ביוצר הכל יתברך, ולפיכך הדין מתוח כנגד כל ישראל ליפרע מהן מלכלוך עונות בעולם הזה, ומדת הטוב פרושה על האומות עובדי אלילים לשלם להם שכר בעולם הזה על מעשים נאים וצדקה שהם עושין, וזהו שנאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם... (תורת האדם שער הגמול)
...וכל הצורות הקדושות ממונות על כל אומה ואומה, וישראל קדושים נטלו מגוף האילן ומלבו, מה לב שהוא הדר פרי הגוף, אף ישראל פרי הדר, ומה אילן תמר ענפיו סביביו ולולבו באמצע, אף ישראל נטלו גוף האילן זה שהוא לבן, וכנגד הכף חוט השדרה באדם שהוא עיקר הגוף. ומה לולב זה כתוב ללב אף לב מסור לו... (שיר השירים ח טו, ועיין שם עוד)
ויבתר אותם - ורמז לו שהאומות שהרעו לישראל יהיו מחולקים וילחמו זו בזו עד שיכלו, וכן מחולקים באמונתם, כי זה גורם השנאה, ולא כן בישראל, אף שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים ויהודה, לא נחלקו באמונתם, ולימות המשיח יתאחדו. (בראשית טו י)
משם רועה - מכבוד יוסף רועה עתה כל ישראל, או לפי שישראל עיקר בנין העולם... (שם מט כד)
ושמתי מקום לעמי - שיהיה מקומם נכון וטוב, השמים יתנו טלם והארץ יבולה... (שמואל ב ז י)
בנים גדלתי - בתורה, ורוממתי - בשכינה. (ישעיה א ב)
גם זאת - ענין המשל, ישראל כהאדמה, וה' תקנה לקבל זרע מצוותיו, ובסיני כל אחד קבל כפי כחו כהאדמה, יש ראויה לשעורים, ויש לזרעים הדקים ככמון, ושלח להם נביאים כגשם לאדמה לעוררם ולהשכילם, ובכל זאת חטאו. (ישעיה כח כט)
וגם מהם אקח - מהמשוקעים בעמים, ואף שעברו על מקצת מהדת... (שם סו כא)
מנעי - הנביאים אומרים שלא ירוצו אחרי האומות, ותאמרי נואש - לבי מללכת אחרי ה'. (ירמיה ב כה)
שפוך - כי ישראל אף על פי שחטאו לא יצאו מתחת רשותך, ומחזיקין ברוב המצוות וקוראין בשמך, ואף על פי שאין לבם נכון עוד ישובו, ועוד היום יש בהם חסידים. (שם י כה)
זית - שעליו תמיד לחים, וכן קרא ה' כנסת ישראל כשעושה רצונו וההצלחה עמה תמיד, לקול המולה - ועתה גרמו עוניך להביא גוים רבים ולהצית אש עליה, ורעו - והגוים ישברו דליות הזית... (שם יא טז)
בחר - לקבלם לעם נחלה, ונפרדו מהאמונות הרעות, ונצטוו לקבל בדעתם ולהבין בשכלם שמאתו יבא הכל לפי מעשיהם, ולא יבא במקרה. (תהלים לג יב)
אמר הכוזרי, אני רואה שצריך אני לשאול ליהודים, מפני שהם שארית בני ישראל, מפני שאני רואה שהם הטענה כי יש לבורא תורה בארץ... אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלקי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים והמכלכלם במדבר... ושלח משה בתורתו ואחריו כמה אלפי נביאים מזהירים על תורתו מיעדים בגמול הטוב לשומרה ועונש הקשה לממרה אותה. ואנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה... (מאמר א י ויא)
אמר החבר: אבל הענין מבהיל יותר, כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים אל שנים עשר שבטים, לא נמלט מהם איש ולא ברח אל ארץ אחרת, ולא נכנס ביניהם נכרי, מיחלים למועד אשר יעד בו אל אבותם שינחילם את ארץ כנען... (שם פג)
...מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם (מאלקים), בעבור שהדבור גשמי, ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם, וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה... והתקדש היום ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמע דברי אלקים פנים אל פנים... ושמע העם דבור צח בעשרת הדברים, הם אמות התורות ושרשיהן... והאמינו העם מן היום ההוא, כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא... (שם פז)
אמר הכוזרי: והלא היה יותר טוב שיישר הכל, והיה זה יותר נכון וראוי בחכמה?
אמר החבר: והלא היה יותר טוב שיהיו כל החיים כולם מדברים? אם כן שכחת מה שקדם בהמשך זרע אדם, והאיך חל הענין האלקי באיש, שהיה לב האחים וסגולת האב מקבל לאור ההוא, וזולתו כקליפה איננו מקבל אותו, עד שבאו בני יעקב כולם סגולה ולב, נבדלים מבני אדם בענינים מיוחדים אלקיים... מבקשים מעלת הנבואה ורובם מגיעים אליה, ומי שלא יגיע אליה קרוב לה בהמעשים הנרצים... (שם קב וקג)
אמר הכוזרי: אם כן אתם היום גוף בלא ראש ובלא לב.
אמר החבר: כן הוא כאשר אמרת, ועור ולא גוף, אבל עצמות מפוזרות כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל, ועם כל זה, מלך כוזר, אלו העצמות נשאר בהם טבע מטבעי החיים, וכבר היו כלים לראש וללב ורוח ונפש ושכל, טובים מגופים מצויירים מאבן וסיד בראש ועינים ואזנים וכל האברים, ולא חלה בהם מעולם רוח חיה, ואי אפשר שיחול בהם, אך המה צורות דומות לצורות אדם ואינם אדם... כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו אל יותר מן הדמיון הנראה, הקימו בתים לאלקים ולא נראה בהם לאלקים אות, הפרשו והנזרו להראות עליהם הנבואה ולא נראתה... אבל ענינם משתנה כפי רובם ומעוטם וחזקתם וחולשתם על דרך הטבע והמקרה, ואנחנו כשימצא פגע את לבנו אשר הוא בית מקדשנו אבדנו, וכאשר ירפא נרפא אנחנו, בין שנהיה רב או מעט, ועל איזה ענין שיהיה, כי מנהיגנו ומלכנו והמושל בנו והמחזיק אותנו בענין הזה שאנחנו בו מהפזור והגלות א-ל חי.
אמר הכוזרי: כן הוא, כי לא יעלה במחשבה, שאומה מן האומות תקרה בגלות כזאת שלא תשתנה לאומה אחרת, כל שכן עם אורך הזמן הזה...
אמר החבר: ואל תחשבו כי מה שסייעתיך בדבריך הודאה ממנו שאנחנו כמו הדבר המת, אבל יש לנו התחברות בענין ההוא האלקי בתורות אשר שמן ברית בינינו ובינו, כמילה... ואין אנחנו במעלת המת, אך אנחנו במעלת החולה הנשחף שנתיאשו מרפואתו כל הרופאים, והוא מקוה רפואה מצד המופת ושינוי המנהג...
אמר הכוזרי: ואיך יהיה זה משל לישראל והוא אמר אכן חלינו הוא נשא, וישראל לא מצא אותם מה שמצאם כי אם בעוונותם?
אמר החבר: ישראל באומות כלב באברים, הוא רב חלאים מכולם ורב בריאות מכולם... וכן הענין האלקי ממנו כמעלת הנפש מן הלב, ועל כן אמר (עמוס ג') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם, ואלה הם החלאים, אבל הבריאות מה שאמרו רבותינו מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון, כי איננו מניח עונותינו להתעכב עלינו ויהיו גורמים לאבדנו לגמרי... וכאשר הלב משרשו ועצמו זך שוה המזג דבקה בו הנפש החיה, כן ישראל מצד שרשם ועצמם ידבק בהם הענין האלקי, וכאשר ישיג הלב משאר האברים חליים מתאוות הכבד והביצים מרוע מזגם, כן ישראל ישיגום החלאים מהתדמותם בגוים, וכמו שאמר (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואל יהי רחוק בעיניך שיאמר בכמות זה, אכן חליינו הוא נשא, ואנחנו בצרה והעולם במנוחה, והצרות המוצאות אותנו סבה לתקנת תורתנו ובור הבר ממנו... (מאמר ב כט-מד)
...והן התורות אשר בהן התיחדו בני ישראל תוספת על השכליות, ובהן היה להם יתרון הענין האלקי... היתכן שיחזיק הישראלי בעשות משפט ואהבת חסד, ויעזוב המילה ושבת ותורות הפסח ושאר התורות ויצליח?
...וראה היאך שב הענין האלקי הדבק באברהם ואחר כן בהמון סגולתו ובארץ הקדושה, מביא האומה מדרגה אחר מדרגה, ונזהר בזרע עד שלא נמלט אחד מהם, והניח אותם בטוב שבמקומות והפורה שבהם, והרבם הריבוי המופלג ההוא, עד שהעתיק אותם ונטעם באדמה הראויה לסגולה... אך במצוע עם ראוים לקבל האור ההוא, והוא מאציל אותו עליהם, ונקראה זה ממנו אהבה, והיא אשר נקבעה לנו ונתחייבנו להאמינה ולהודות עליה ב"אהבת עולם אהבתנו". (שם נ)
אמר הכוזרי: כמה יצא המאמר במקום הזה יציאה גדולה שיהיה הבורא מתפאר בבשר, (ישעיה מ"ט, ישראל אשר בך אתפאר).
אמר החבר: ההיה זה קל בעיניך בבריאת השמש (שיתפאר בה)? ... והלא אור הלבבות יותר דק ומעולה מאור הראות. והלא היו כל אנשי העולם בעוורון ובתעות קודם בני ישראל, זולת היחידים אשר זכרנו... עד שנזדככה הקהלה ההיא שהיתה ראויה לחול עליה האור ולעשות לה המופתים הנוראים ולשנות להם המנהגים... וכל מי שבא אחריהם לא יוכל לצאת מיסודותיהם עד ששבו היום כל יושבי העולם מודים בחדוש העולם, ומופתם על זה בני ישראל, ומה שנעשה להם ומה שנגזר עליהם. (שם נא-נד)
אמר הכוזרי: אתם היום במבוכה גדול מאלה החובות הגדולות, ואיזו עדה תוכל לשמור כל הסדר הזה?
אמר החבר: העדה שצופנה (המשגיח) ועונשה לעתה בתוכה, רצה לומר השכינה... (שם נז ונח)
אמר החבר: כבר אמרתי לך, כי זה מחק כחות השכינה, כי היתה בישראל במעלת הרוח בגוף האדם, מועילה אותם החיות האלקית ונותנת להם זיו והדר בגופותם ובתכונותם ובמשכניהם, ובעת שמתרחקת מהם מסתכלת עצתם ויתבערו גופיהם וישתנה יופים, וכשהיא מתרחקת מן יחידים נראה על כל איש סימן... וגדולת מעלת תוכן העיבור ידועה, ומה שנקבע בה לאומה זאת הדלת החומר החזקת הצורה. ואיך איננה כן, והיא איננה מורגשת בין האומות ממיעוטה ודלותה וגלותה, ומחברת אותה שארית התורה האלקית חבור שהם בו כאחד... אבל חכמת המוסיקה חשובה באומה שהיא מכבדת הנגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם... ומה תאמר בחכמת שלמה, וכבר דבר על כל החכמות בכח אלקי ושכלי וטבעי, והיו אנשי העולם באים אליו להעתיק חכמתו אל האומות עד הודו. וכל החכמות הועתקו שרשיהן וכללן מאתנו אל הכשדים תחילה, ואחר כך אל פרס ומדי, ואחר כך אל יון ואל רומי. ולאורך הזמן ורב המצועים (ממצעים) לא נזכר בחכמות שהן הועתקו מן העברים... (שם סב-סו)
אמר הכוזרי: כבר חשבתי בעניניכם, וראיתי שיש לאלקים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדולה שבסיבות בהשאיר תארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עוד אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותן השמירה הזאת המעולה... ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קבוץ לזכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדת הגלות עליכם, ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד באורך ימיכם... (מאמר ג י)
ולא מצא הענין האלקי מקבל מסכית לדברו, דבק בסדר אשר צוה בו אחרי המאורות והגלגלים, אלא חסידי בני אדם, היו יחידים מאדם ועד יעקב. ואחר כן שבו קהל, וחל עליהם הענין האלקי לאהבה להיות להם לאלקים, וסדרם במדבר כסדר הגלגלים ארבעה דגלים כארבעת רבעי הגלגל... ומי שהשלים כל אלה בכוונה גמורה הוא ישראל אמיתי, וראוי לו שיקוה להדבק בענין האלקי הדבק בבני ישראל מבלעדי שאר האומות... (שם יז)
ויש שיקראו היחס שיש בין בני ישראל ובינו וההצטרף "ה'", ובזה נאמר הלא משנאך ה' אשנא (תהלים קל"ט), כי אין צירוף בינו ובין אומה מהאומות, כי איננו אוצל אורו כי אם על הסגולה ועל בעלי דת האמיתית, והם מקובלים ממנו והוא מקובל מהם, וכן נקרא אלקי ישראל, ונקראים הם עם ה'... (מאמר ד ג)
אמר החבר הדין אתך שתחרפנו בזה, מפני שאנחנו סובלים הגלות מבלי תולדה, אבל חשבתי בחשובים ממנו, שהם היו יכולים לדחות הבוז ועבדות מעל נפשותם במלה שיאמרוה מבלי טורח, ואינם עושים זה אלא בעבור שמירת תורתם... ואילו היה מה שאתה מבקש ממני לא היינו מתעכבים בגלות הזו, עם מה שיש לאלקים בנו סוד וחכמה, כהחכמה בגרגיר הזרע אשר יפול בארץ... ואם אינו כן, למה לא נשתנו אל תורות הגוים אשר הגלום ושבו אותם, עד שמנשה וצדקיהו ומי שלא היו בישראל מכעיסים כמותם לא רצו לעזוב תורת ישראל, אבל היתה להם תאוה לתוספת מנצחון וברכת ממון בכוחות ההם אשר היו אצלם מנוסים, ממה שהזהיר הבורא מהם... (שם כג)
...ויראה כי החדושים האלקיים לא נראו על הרוב כי אם בארץ מיוחדת, והיא אדמת הקדש, ובעם מיוחד, והם בני ישראל ובעלי דת האמיתית, ובזמן ההוא ועם הענינים ההם אשר נתלו בהם ממצוות וחוקים נראה בסדורם כל מאוויי לב, ונראה בקלקולם כל רעה, ולא הועילו הענינים המקריים הטבעיים דבר בשעת הקלקלה, ולא הזיקו בשעת הסידור. ועל כן היו בני ישראל טענה בכל אומה על האפיקורסים אשר ראו דעת אפיקורוס היוני, באמרו כי כל הדברים נופלים במקרה... (מאמר ה כ)
בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן, כתר מלכות זכה בו דוד, כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כל מי שירצה יבא ויטול... הא למדת שכתר תורה גדול משניהם, אמרו חכמים ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ... (תלמוד תורה פרק ג א)
...ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצוות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיו יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצוות אבות... ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים, ושלחו. כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו, ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה. (עבודת כוכבים פרק א ג)
במה דברים אמורים ביחיד, שנאמר הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, אבל הצבור תולין להן עוון ראשון שני ושלישי, שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, וכשמחשבין להן על דרך זה, מחשבין להן מרביעי ואילך... וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאיהם, ויש להן חלק לעולם הבא אף על פי שחטאו, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ... (תשובה ג ה)
ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד עבודת כוכבים ומזלות הרי הוא כעובד כוכבים ומזלות לכל דבריו... (עירובין ב טז)
...לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו... (גירושין ב כ)
חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה... וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם... (מתנות עניים י א)
דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו באמיתת אלו הענינים אבדו באורך הזמן ובשלט האומות הסכלות עלינו... ואם תורה שבעל פה נפלה בו הקפדה מהשאירו לעד בחיבור מפורסם לבני אדם כולם, למה שיגיע בזה מן ההפסד, כל שכן שיחובר דבר מאלו סתרי תורה ויפורסם לבני אדם כולם... וזאת הסבה המחייבת להפסק אלו השרשים העצומים מן האומה, ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד ובמדרשות... (חלק א פרק עא)
...ואלו הענינים כולם כבר בארנו שאינם סותרים דבר ממה שזכרוהו נביאינו וחכמי תורתנו, כי אומתנו אומה חכמה שלמה, כמו שבאר יתעלה על ידי האדון אשר השלימנו, ואמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול וגו'. אך כאשר אבדו טובותינו רשעי אנשי האומות הסכלות, ואבדו חכמתנו וחבורינו והמיתו חכמינו, עד ששבנו סכלים כמו שיעד רע בעונותינו ואמר ואבדה חכמת חכמיו, והתערבנו בהם, ונעתקו אלינו דעותיהם כמו שנעתקו אלינו מדותיהם ופעולותיהם, וכמו שאמר בדמיון המעשים: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כן אמר בהעתק דעות הסכלים אלינו, ובילדי נכרים ישפיקו... (חלק ב פרק יא)
...והוא אמרם משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, זוהמת הדעות הנפסדות, או להיות החומר כבוש תחתיהם, או שלא ימשכו אחר תאוות גופניות. (שם פרק ל)
כמו שמנהג הנכרים כן מנהגי היהודים ברוב מקומות כגון אם הנכרים גדורים בעריות, כך יהיו בני היהודים הנולדים באותה עיר. (תתשא)
...והנה השרים האלה היו חלק האומות, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וכשם שהוא אלקי השמים ואלקי האלהים עליון על כולם, כן לשוננו עליון על כל הלשונות, ועל כן חלקנו צורנו ויסודנו שהוא יסוד לשון הקדש הוא אלקי ישראל, ואל הכונה הזאת בארו לנו רז"ל, כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי... (בראשית יא ט)
והיה זרעך כעפר הארץ - ...אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה, השפלות שיהיה זרעו בגלות בין האמות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה שיעלו לבסוף על כל העו"ג ויתגברו באחרונה כעפר הזה שהוא מדרך לכל, והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו... (שם כח יד)
והוצאתי את צבאותי - קרא הכתוב לישראל צבאותי, לפי שהם כנגד צבא הגלגלים י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות ועוד שהם נמשלים לכוכבים, שנאמר (דברים א') והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ועוד ירמוז צבאותי אל הצבא העליון, ויהיה שעור הכתוב והוצאתי את צבאותי של מעלה עם עמי בני ישראל של מטה, וזהו שאמרו גלו למצרים שכינה עמהם, ואם שכינה עמדה בגלות קל וחומר לשאר העליונים... (שמות ז ד)
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים - על דרך הפשט תהיו לי לחלקי, וקראם מלכים וכהנים, וקראם גם כן גוי קדוש בקבלת התורה... ועל דרך הקבלה ממלכת כהנים ממלכת משרתים שתעבדוני בעולם הזה, וגוי קדוש לעולם הבא, כי מלת גוי סמוכה, כלומר גוי של קדוש... והנה הם מובטחים בעולם הזה ובעולם הבא. (שם יט ו)
...והתקדשתם והייתם קדושים - והתקדשתם בגוף, והייתם קדושים בנפש לעולם הבא, כי קדוש אני... הקדושה הזאת לישראל יותר משאר העובדי גלולים אינה אלא במעשה התורה והמצוות, כי עם התורה והמצוות יתחזק כח השכל ויחלוש כח התאוות, וידוע כי התאוה חזקה בטבעה, והנה היא באדם קודמת לשכלו, כי התאוה מוטבעת בו מתחלת נעוריו, שהוא נמשך אחר ההנאות הגשמיות... ולפיכך הוצרך האדם אל התורה והמצוות לחזק כח השכל ולהחליש כח התאוות... (ויקרא יא מג)
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - מי שהוא עבד לשר אחד משרי המלך אין מעלתו גדולה כל כך כאלו היה עבדו של מלך, כי עבדו של מלך אפילו השרים והסגנים אשר למלך יראים מפניו לאימת המלך, מאחר שהעבד ההוא נקרא בשם המלך אדוניהם... (דברים כח י)
אתם נצבים היום - ...ויתכן לומר כי נכללו בפסוק זה שתי הבטחות, האחת שיהיו ישראל קיימין ולא יתבטלו לעולם, אבל יהיו דור אחרון ולעולם יעמדו, והשני שיהיו זוכין לחיי העולם הבא בקיום התורה. והוצרך להבטיח כן מפני שישראל היו ראוין להאבד לכובד התוכחות שהזכיר למעלה שעברו עליהם, ועל כן אמר שיהיו נצבים היום בעולם הזה ולא יאבדו מפני התוכחות הקשות, אבל תהיינה להם מרוק עונות שבהן יזכו לחיי העולם הבא... (שם כט ט)
ומצינו ב' מעלות פרטיות לישראל בלבד ולא בשאר האומות, ואלו הן, הארץ והתורה והנבואה ותחיים המתים, ונראה לי לפרש ולהוכיח ארבעתם מן הכתוב. הארץ שכתוב, וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש, כלומר זרע יעקב, כי להם לבדם נתנה הארץ ולא לאומה אחרת. התורה שכתוב, מורשה קהלת יעקב, ליעקב ולכל המתקהל עם יעקב. הנבואה שכתוב, נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך, שלא תבין בלשון מאחיך שיהיו בכלל זרע אדום וישמעאל, פרט ואמר כמוני. תחיית המתים הוא שכתוב, אף שמיו יערפו טל, אף שמיו של עין יעקב הנ"ל יערפו טל שבו עתיד הקב"ה להחיות המתים, וסמך לו מיד אשריך ישראל מי כמוך, שאין אומה כמותכם שתזכה למעלה הזאת... (כד הקמח אבל ב)
קיויתי ה' קיותה נפשי, ידוע שכל ענינם של ישראל מקודש ביותר משאר האומות, מפני שהם לקוחים לשמו של הקב"ה, והם עמו וחלקו, כענין שכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ומי שהוא עבד המלך הנה מעלתו יתרה על שאר עבדי השרים והסגנים, ומוראו וחיתיתו עליהם, מפני שהשרים והסגנים הם עבדי המלך אדוניו, וכענין שהזכיר מזה, ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ, מפני שהם לקוחים לשמו, וזה תהלתם ותפארתם. וכשישאל אדם מה נשתנה העם הזה משאר העמים שהם משועבדים לאומות העולם והולכים בגלות בבלה ובמלכות מדי וביון ובאדום... ידוע כי אורך הגלות הזה מתמיה עד מאד, וירידתן של ישראל ירידה מופלאה... לפי שנתחייבו ישראל כליה בחטאם ואי אפשר לכלותם, לכך גזר עליהם הפיזור והשעבוד בין האומות. וטעם הפיזור לפי דעתי, שיתפשטו ישראל בכל הקצוות בין האומות שאין בהן תבונה, וילמדו האומות מהם האמונה במציאות השי"ת ובענין ההשגחה בפרטי בני אדם. והטעם השני, לפי שישראל חטאו בארץ הקדושה שהיא נקודת העולם ואמצעות האקלימים, והסיעו עצמן מן הנקודה העליונה הנקראת קו האמצעי של מעלה וחיללו את קדושתו, והוציאו עצמן מרשותו ונשארו ברשות שאר הכחות העליונים, לכך נגזר עליהם גלות שיגלו אל יתר הקצוות מן הארץ שהיא נקודה תחתונה מדה כנגד מדה. ועם הגלות והשעבוד אנו מתמרקין, ואנו ניצולין בו מדינה של גיהנם... (שם גאולה א)
ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, אמר ישעיה ע"ה, כשישראל בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפלה, שהיה בידוע, כי מיום היות ישראל בגלות הם סבולי חלי הצרות יותר מכל אומה, ודרשו רז"ל כשהרב נכנס לבית המדרש ורצועה בידו, מי דואג, מי שדרכו ללקות, כך ישראל מורגלים בצרות מיום היותם גולים בארצות. ועליהם לדאוג יותר משאר האומות כשרואים הצרות מתפשטות בעולם, וכל שכן אם רואים אותן נמשכות עדיהן ומתפשטות בם... ובפירוש אמרו ז"ל אין הקב"ה מרעיש את עולמו אלא בשביל ישראל, והטעם בזה, כדי שיכופו לבם לתשובה ויתפללו לפניו, וכן בדין, כיון שבחר הקב"ה בישראל יותר מכל האומות והם עיקר העולם, ראוי להעמידו בשבילם או להחריבו, הכל לפי מעשיהם, ואין לתלות הענין במקרה... (שם מטר)
דבר ידוע שקדושתן של ישראל תלויה במצוות, והוא שאמרו בספרי, והתקדשתם זו קדושת המצוות, והמצוות האלה שנצטוינו להתקדש בהן הן המצוות המקובלות, שהן הן עיקר הקדושה, והוא שרז"ל חכמי האמת תיקנו לברך עליהם: אשר קדשנו במצוותיו וציונו. ועל המצוות המקובלות האלה נקראו ישראל בסיני "גוי קדוש", כי גם האומות שהם גוי אובד עצות ואין בהם תבונה, הלא הם מתעסקים בקצת המצוות המושכלות, וגם החכמים לא תקנו לברך על המושכלות כלל... (שם ציצית)
...והענין הוא, כי כבר רמזתי לך כי נפשותיהן של ישראל נאצלות ממקור הקדושה, זהו שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, וכתיב אני כברוש רענן ממני פריך נמצא, שהרמז בו על אצילות נפשותיהן של ישראל ממקור הקדושה, שנאמר קדש ישראל לה', אומר בו רענן, כי מוציא תמיד פירותיו, כענין ממזרח אביא זרעך, ועל כן קראם הקב"ה בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואמר שעושין סלע שלי פומבי, כלומר שהברית נתן לנו השם יתעלה הנקראת חותמו, כענין וצאצאיו חתם באות ברית קדש, והסיר משם כחות הטומאה בסוד הפריעה והערלה... (תצא דף פט)
...וטעם כנשר יעיר קנו, ידעת כי כנסת ישראל נקראת נשר, שנאמר ופני נשר לארבעתן, וכתיב תתחדש כנשר נעורייכי, ונקרא נשר, שאם חס ושלום ישראל של מטה עברו תורות חלפו חוק, אזי המדה הזאת נמרטת ועליה נושרין... (האזינו דף צג)
עליך השלכתי מרחם - יאמר כי אין לידתנו כלידת האומות, כי בטרם יוצרנו בבטן נקדשנו לשמו, ורמז לצור אשר ממנו חוצבנו... כי מאז נדבק בנו הא-להות, והוא אומרו א-לי אתה, וראה שלא הזכיר בפסוק הא' הא-לקות, אבל בפסוק ה' אמר כי המוליד כוון אל בן ראוי לעבוד השי"ת, והוא קבלו לעבד לו וקדשו מבטן. (תהלים כב יא)
יראי ה' - ג' חלקים יש בישראל, שרידים, בינונים, תחתיים, אמר (ישעיה מ"ד) זה יאמר לה' אני, והוא מי שכלו לגבוה, מלא תורה ומצוות כרמון, וזה יקרא בשם יעקב, והוא בינוני, וזה יכתוב ידו לה' שירצה להיותו מכלל ישראל, וזה טעם ובשם ישראל יכנה (שם), כי אף על פי ששקוע בתאוותיו הבהמיות יתן חלק מה לה'... (שם כב כד)
ואני - כמה פעמים כתבתי דעת חז"ל כי מה שאירע לדוד סימן לישראל, וכמו שהיה דוד בסכנה עצומה בסלע המחלוקת, ולא היה בחק הטבע להנצל כי אם ברחמי השי"ת, כן אנחנו עדת ישראל לרוב הצרות אשר אפפונו כמעט שכנה דומה נפשינו לולי ה' שהיה לנו... (שם לא כג)
בצאת ישראל - לפי מה שזכר ימשך כי עלינו נאמר (שמות ד') בני בכרי ישראל, ועכשיו הביא ראיה מפורסמת ומוחשת על זה, דרך העולם שירקדו עבדי המלך לפני בני המלך, ויקבלו פניהם בכבוד... (שם קיד א)
ואם ישאל עוד השואל, אחר שהיא תשלום היצירות למה נתנה לעם אחד מעמי העולם ולא לכולם, גם בזה היתה תשובתו פשוטה להשיב, שאין דעת הנוצר משיגה כוונת יוצרו, אבל מכל מקום גם לזה אפשר למצא קצת טעם לפי מנהגו של עולם, הלא ידוע כי בכל דברי העולם השפל הפסולת מרובה בו על העיקר, גם בעיקר חלק ממנו עדי עידית, וכן הדבר במיני הפרות הבהמות והעופות, ואם כן גם במין האנושי נהיה הדבר כן... ועל כן נבחר ממין האדם חלק אחד והוא ישראל, והוא המעט מכל העמים, וברוך השם שיודע כי הם מבחר המין האנושי, ובחרם להיות נקראים עמו, ונתן להם כל עקרי החכמה... וכן הדבר גם כן בכדור הארץ, שיש בה חלק נבחר מן הכל, וידע השם כי המובחר שבה הוא ארץ ישראל, והיה רצונו להושיב בה מבחר מין האדם... ואם ישאל עוד אחר שאמרת כי עיקר הכל והחלק הנבחר הם עם ישראל, איך הדבר שהם סובלים הגלות והצרות מעולם? התשובה, ידוע ומפורסם בין בני העולם, כי אדון הכל ברא שני עולמות, עולם הגופות ועולם הנשמות, ועולם הגופות כאפס ותוהו נחשב כנגד עולם הנשמות, שזה כצל עובר וזה קיים לעד... הנחיל השם לעמו עולם הנשמות שהוא עולם נצחי. ולמה לא נתן הא-ל לעמו אשר בחר שתי מנות, תענוג עולם הגופות ועולם הנשמות? התשובה, כי ידוע לכל בעל שכל שאין אפשר לבעל חומר לעולם מבלי שיחטא... ועל כן מחסדי השם עלינו שם לחלקנו לצרף החטא ממנו בעולם הזה הנפסד, להיות נפשותינו נקיות וקיימות בעולם הנשמות. ואולם יש להאמין שיגיע זמן שנזכה לשתי המנות, והם ימי המשיח... ואחרי זאת אין לתמה בצערן של ישראל בגלויות מכל האומות, כי הכל לטובתם ולכבודם... (הקדמה)
משרשי מצוה זו, לפי שרצה השי"ת לקבע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשם, אשר מוצאם ומובאם אינו שוה, ונקבע ההבדל הזה בגולת הזהב, לפי שהוא סבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף... (לך מצוה ב)
ומשרשי המצוה, לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבד לפניו, וראויים הם להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האומות על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם, ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ב"ה, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם... (בהר מצוה שמז)
משרשי המצוה, לפי שישראל הוא העם אשר בחר הא-ל מכל שאר העמים לעבודתו ולהכיר שמו, והם אינם תחת ממשלת המזלות אשר חלק השם לכל שאר העמים, אבל הם תחת ידו של הקב"ה מבלי אמצעות מלאך ומזל, וכמו שכתוב (דברים ל"ב) "כי חלק ה' עמו" וכמו שאתה מוצא כשגאלם ממצרים שהיה נס כולל כל האומה, שהוא בעצמו ובכבודו הוציאם משם... ולכן בכל עת היות ישראל מחזיקים בתורתו ומתעטרים בעבודתו, לא תנוח בהם רק טובה ושפע ברכה ורוח נדיבה וטהורה תסמכם, וההפך והיא המארה והחרם על אויביהם. ועל כן כי יקצר רוח אחד מהם ויוציא מפיו לשון קללה וחרם על ממונו וקרקעותיו שהם תחת הברכה, הודיעו הכתוב שאי אפשר לו להוציאו מרשות המברך לרשות אחר, לפי שכל אשר לישראל שהם חלק השם לו הוא, ומה שקנה עבד קנה רבו... (בחקותי מצוה שנז)
...ועמנו נתקדש בכל דבר שבקדושה, ונתן לנו הא-ל מופת לדעת ענין זה הנעלם משאר העמים, ומתוך כך תתרבה בין איש לאשתו אהבה ושלום שלם וזרענו יהיה קדוש... (נשא מצוה שסה)
...ואמרו ז"ל למה נמשלו ישראל לכלה, מה כלה זו עיניה יפות אין גופה צריך בדיקה, עיניה תרוטות כל גופה צריך בדיקה, כך ישראל בזמן שזנטורין שלהם צדיקים אין ישראל צריכין בדיקה, בזמן שזנטורין שלהם רשעים כל ישראל צריכין בדיקה, המשל בזה שהכלה כשהיא בעלת עינים אין צריך גופה בדיקה, אם נתקשטה יפה בבגדיה ובצבעוניה, ומי יחוס על כבודה יותר ממנה, אבל בהיותה חשוכת עינים צריך בדיקה, וחזקה עליה שאין דבר מתוקן יוצא מתחת ידיה, כך ישראל מסורים למנהיגים, והיא הסבה להקראם עיני העדה, והיא הכונה להקראם צופים... (משיב נפש מאמר ב פרק י)
מנה כאן ח' מלכים באדום וי"א אלופים, וכנגדן נאמרו בישראל י"א שופטים מיהושע עד שמואל, וח' מלכים עד יורם, וזהו ואלכה לנגדך. (בראשית לו לט)
וע' שמות של ישראל, ואלו הן, אשת נעורים אלי הצדק אלופים אחים אהובים אום אם אישים אפרים אדירים אצילים אגוז איומה אגודה בני א-ל חי בני בכרי בהירים בתי ברה בעולה גוי גדול גן נעול גל נעול גפן העמוסים ונשואים זרע קדש חכמים טובים יחידים יקירים ישראל ישורון יעקב יוסף יהודים יליד ידידים כלה כנה כרם כהנים משרתים מלכים מעין חתום נחלה נדיבים נאוה נער נטע סגולה עליונים ענוים עדה עברים עבדים עמים פדוים פרזים צאן צדיקים קדושים קנוים רבים רכים שבטי י-ה תמימים. (במדבר יא טז)
...וכבר העיד על זה בלעם שלא היה מאומות ישראל, והיה חכם גדול ונביא, ואמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו, שיראה שמצד חכמתו או נבואתו השיג שיהיה לישראל אחרית ותקוה אחר המות, עד שהיה כוסף שאחר שימות תהיה לו אחרית ותקוה כישראל. לפי שהבין שההשגחה בעולם הזה ראיה על הצלחתו בעולם הבא, וכל שכן כי בהיות נסים מתמידים באומה שלא כדרך מנהגו של עולם, שהיא ראיה על הצלחת הנפש בעולם הבא, כמו שכל זמן בית ראשון היתה הנבואה נמצאת בישראל תמיד... והיו נסים אחרים מתמידים באומה, כמו שתעשה הארץ בכל שנה ששית בשמטה התבואה לשלש השנים, וכמו שבכל שנת השמטה שאמר הכתוב הקהל את העם וגו', היו כולם עולים בחג הסכות לשמע את התורה, ואמר הכתוב ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך, ונסים אחרים מתמידים שהיו בבית המקדש, כמו שמנו אותם במסכת אבות ובמסכת יומא... מה שלא נמצא באומה אחרת אות מתמיד מורה על אמיתת אמונתם... ואף משנתנה תורה היו כל האומות עובדי עבודת אלילים זולתי ישראל, והיו מצליחות כל אחת במלכותה, ואין הצלחת סנחריב ונבוכדנצר ואלכסנדר והיותם מושלים על ישראל ראיה שתהיה אמונתם טובה מאמונת ישראל, והן עוד היום כולם מודים שדת הישמעאלים היא נמוסית הנחיית ואינה אלקית, ועם כל זה הם מצליחים ומושלים בחלק גדול מן העולם, ואם כן יראה שאין הצלחת האומה ראיה על טוב אמונתה. ואמנם הראיה על אמיתת האמונה היא התמדת הנסים כמו שהיו מתמידים בישראל בהיותם יושבים על אדמתם, מה שלא נמצא כן למאמינים באמונות אחרות... (מאמר ג פרק כה)
ולא נמצא אומה שיהיה השם והזרע קיים אלא אומת ישראל, שעליהם נאמר כן יעמוד זרעכם ושמכם, ותלה זה בקיום השמים החדשים והארץ החדשה, כדי שלא נאמר כי מדרך כל הווה שיהיה נפסד, וכמו ששאר האומות מצד שהיו הוות ונפסדו, כן אומת ישראל אחר שנתהוו בהכרח הוא שיפסדו, לכך אמר שאין מהכרח שכל הווה שיהיה נפסד, שהרי השמים והארץ חדשים הם, רוצה לומר הוים לפי דעת בעלי התורה ומאמיני החידוש, ואף על פי כן הם עומדים לפני השי"ת תמיד, כלומר שהם נצחיים, וכן זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים, וזה יעוד מורה על קיום ישראל ועלותם למעלה גדולה, שאם היה מיעד שיתקיימו בגלות לעולם תהיה לפי זה קללה ולא ברכה. (מאמר ד פרק מב)
...והנה נתעלתה האומה בג': האמונה האמיתית בה', קבלתם התורה והמצוה, ונתן בידם שבט המלכות לרדות בו העולם כולו, ונרמזו ג' אלה במעשה יהודה ותמר... (בראשית לז א)
ויש עוד בקדוש החודש תועלת, אולי כוון רבי יצחק גם לזה, שעניני וקורות האומה נחקקו בה, א' רמזו הרמב"ן בשם רבי נחוניה בן הקנה, כמו שהלבנה נפרצת ונבנית, כן האומה ומלכות בית דוד, ב' הלבנה מישרת הדרך בפני הלומדים חוקות הכוכבים, כי תנועתה יותר מהירה ועקבותיה יותר נודעים, וכן נודעו מציאות הבורא, יכלתו והשגחתו על ידי האומה. ג' כמו שהלבנה פוגעת במסלולה בכל כתות צבא השמים ויתחדשו על ידי זה ענינים ושינויים מופלאים בנמצאות השפלות, כן יתחדשו על ידי האומה מעשים גדולים בעולם. ד' כמו שהלבנה בעמדה מול החמה תקבל חלק יותר גדול מהאור, כן ישראל בעמדם נוכח ה'. ה' כמו שתלקה החמה על ידי הלבנה הקטנה, כן גויים גדולים על ידי ישראל. ו' וכמו שבליקוי החמה תגרום החמה לעצמה הרע על ידי כניסתה לצל, כן לא תלקה האומה מצד האומות, כי אם מצד הכנסה בדרכים המקולקלים. ז' כמו שהלבנה תלקה כולה או מקצתה, כן ישראל ילקו מקצתם או יגלו כולם. ח' כמו שבשעורי הלקות יש הבדלים גדולים, כן בזמני הגלות. ט' הלבנה חלקה רק בתוך חוקי המרחב אצל ראש התלי או הזנב, וכן האומה הזאת בהיותה במצרי עניה ואחרים ילקו על ידה, שכל המיצר לישראל נופל על ידה. י' כמו שהלבנה מלאה אור מצד אחד תמיד, רק מסתירה אותו מאתנו, כן לא סרה השגחתו מעלינו אפילו בחשכת הגלות. י"א לרמוז שאין המלכות באה עד ל' דור, מאברהם עד שלמה ט"ו דור, ואז נתמלא הדיסקוס, ומשם התחילה פוחתת. י"ב כשם שהלבנה נראית ביום ובלילה, כן ישראל בעולם הזה ובעולם הבא... (שמות יב א)
...והתורה האלוקית מתכוונת בכל דבריה והישרותיה שיהיו הנמשכים אחריה כמלאכי השרת לשמע בקול דברו, ולכוון בהם ענינים שכליים רוחניים בסודות האלקות, ולפי שבענין זה יתחלפו מעלות בני אדם זה על זה, אמר שבשני דברים אלו יהיו ישראל סגולה, שהוא קבול החכמה והשלמות, שהכח האלקי הזה ימצא רק בהם בהיותם לו יתברך על ידי למוד התורה וקיום מצוותיה, ובזה נפרדו מכללות מין האדם, ולאלו הדברים כיוונו באומרם נעשה ונשמע... ועל ידי זה נפרדו מהתחתונים והשתתפו בעליונים, ומצד שיתוף זה נמצאו נביאים שמדרגתם למעלה מהגדר האנושי... (שם יט א)
...הלא תראה שלאומה זאת היטיב שחננם מהטובות הזמניות בשלמות הספוק, ונתן לכולם שדות וכרמים, והקפיד שיחלקו לכולם בגורל, ושם כולם שרי אלפים, באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, והקפיד שלא ימכרו ממכרת עבד, וכל זה אי אפשר למלך בשר ודם לעשות. ובשלימות נפשם לא חשך מהם אורו ואמיתו שתכלול התורה, אם להקנותם דעות אמיתיות, ואם לתקן מעשיהם, מה שהספיק להרימם מפחיתות החומר הכולל לטבע מיוחד ומעולה, כאילו הם מין בפני עצמו. על כן יזהיר על טהרת המאכלים ושאר הטומאות מהנגבלות וכו', וכמו שאמרו בויקרא רבה י"ג: לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן הבריות, רוצה לומר שיחיו חיי זהירות ופרישות וקבלת עול מלכות שמים בצמצמו עצמו בהרבה שנפשו מתאוה לו, והם ממש חיי הבחירה... (ויקרא יא א)
ומה שאמר כי קלוס ברוך שם כבוד מלכותו גנוב מהמלאכים קשה, והנה אמרו בחולין נ"א חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת, שמזכירין השם אחר ב' תיבות, פירוש שהמלאכים מקדישין אותו על ג' עולמות, כי הם יודעים את עצמם ומשיגים את ענין הבדלו מהם, אבל ישראל יוכלו לקדשו בהכרה שכלית רק על ב' העולמות המורגשים המושגים להם, ומהג' יוכלו רק במאמר. וענין חביבות ישראל ממלאכי השרת הוא אף על פי שמקצרים בקלוסם, שהרי מקלסים ג' פעמים ביום, ומלאכי השרת רק פעם אחת, ויש אומרים פעם בשבוע, בחודש בשנה, ביובל, או לעולם, ואין מלאכי השרת אומרים עד שיאמרו ישראל למטה, ועוד השלמים משבחים אותו מצד עצמותו לעולם ומצד מעשיו בפומבי, והמלאכים משבחים שניהם יחד, כי משיגים איך נשתלשלו הנמצאות מעצמות מציאותו, ומחברים הכבוד והמלכות יחד, אם כן ברוך שם כבוד מלכותו מיוחד רק להם... (שם טז א)
אמנם כללות האומה הנבחרת הם דוגמת עולם הגלגלים המתנועעים על פי מניעים, וכן הוקבעו הכהנים שהם בדרגות מלאכים ללמד את ישראל תורה ומצוות, כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב וכו', והעכו"ם במדרגה התחתונה השקועה בהפסד החומר כשאר הנמצאות החמריות, וישראל נמשלו לשמים וארץ... ונתבאר שכל העולם יתנהג על פי מעשה האומה הנבחרת, כמו שיתנהג על פי תנועת השמים. וזה נתבארה אמיתותו מכל מה שעבר עד הנה מהמלכויות, והאומה הזאת הנבחרת סבה והתחלה לכל טוב העולם, כמו שאמר בתהלים קי"ז, הללו את ה' כל גוים וגו' כי גבר עלינו חסדו. (שם כא א)
...ג' לא כל משפחות האדמה הוכשרו לקבל הטוב האלקי ונתייחדו ישראל לכך משעת מתן תורה, כשאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וזה מחייב שיושם בידם סדר הזמנים הנפלא שהזכרנו, והיא היתה המתנה הראשונה שמסר להם בין אירוסין לנשואין, באמרו החודש הזה לכם, שייחד להם סדר זמנים שלא כטבעי המתחיל מתשרי, וההשגחי מניסן... (שם כג א פרק א)
ענין ג', מעלת בעלי התורה נלמד מקרבן ב' הלחם, שאם תחלה יצאו ישראל מכלל האומות שנחשבו לקוצים, היו עדיין במעלת שעורים, שהם מאכל אדם ובהמה, ועתה באו לידי שלמות כחטים שהם מאכל אדם בלבד... (שם שם פרק ד)
...והדבר המבהיל שאמר שם, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם. רוצה לומר אם שלום ביניהם הוא סימן שיש להם זכות לפניו ומאריך להם, ומה שאמרו אפילו עובדים עבודה זרה לשון גוזמא, רוצה לומר אפילו עושים מעשים זרים בלתי הגונים... (במדבר ו כו)
...ואמר על ישראל "טובים" מצד האישים המיוחדים הנמצאים במשך הזמנים כהאבות והנביאים, ולא היה כן בשאר האומות, והטוב האישי יסוב גם אל הכלל, וכן על כללות האומה שהיא טובה בבחינת זולתה, בבחינת העכו"ם שלא באו לכלל שלמות מעולם, ועל זה אמר בשיר השירים ב' כשושנה בין החוחים וגו', שאם כי השושנה אינה שלמה לגמרי וקוצים בה, בבחינת העכו"ם שאין בהם שום שלמות הם טובים ונבחרים, וכמו שתיקנו חז"ל אתה בחרתנו וכו'... (במדבר יא א)
כגנות עלי נהר, שיש להם נמוסים וחוקים ישרים, וכן העם הקדוש יהיו תמיד רעננים על נהרי התורה האלוקית המיישרת אותם. נטע ה' - שתהיה להם נצחיות וקיום תמידי, לא כשאר העמים, כארזים - שיהיו בנוי ובתפארת בתמונתם ובמעשיהם. (שם כד ו)
הדברים שהם שלמי צורה הם חלושי החומר, והאדם שהוא היותר מוכן, וזאת האומה הנבחרת שהיא יותר מכולם יתחייב היותה בהפסיד צורתה היותר חלושה, ואחר שתתחיל בהם הפורענות לא יתחזקו לעמוד כנגד שום אדם, ועל כן חויבו שישתדלו בכל עוז לעמוד על שלמות צורתם, כי ככל שהצורה שלמה יותר, יהיה הנזק הבא מהפסדה יותר חזק, ויחזקאל המשילם לגפן שאין לה גודל וחוזק, ושבחה רק מצד פריה, ואם לאו רק להבערה באש... (שם כה יא)
...ושכרם נגד קבלת הטורח קבלו ההתפארות על כל העמים, נגד ההליכה בדרכיו עשאם שומרי אוצרות תורתו, ועל קבלת החוקים אמר ולתתך עליון, ושמשגיח עליהם למלאות צרכיהם, ועל המשפטים אמר ולתפארת, שנודעו בהם על כל הכתות, ועל הד' מבטיחם ולהיותך עם קדוש, שלא יגיעם נזק כי אם יתעלו. וזה שאמר בברכות ו' שהקב"ה מניח תפילין, וכתוב בהם מי כעמך ישראל, נגד מה שכתוב אצלנו ה' אחד... וזה שאמר במדרש אם ישמרו צדקה ומשפט לשמרם כדרך ה', ה' ישמר להם חסד ורחמים, שיעלם ממדותיהם האנושיות לאלוקיות, ממדרגת צדקה לחסד, וממשפט לרחמים, וכן היו ניכרים במעלתם האלקית כל הימים... (דברים כו א)
...ואין ספק שמציאות האומה הנבחרת היתה אחרי כן בדמות הויה חדשה, שהאב הראשון שלה אברהם אבינו שנתיחסה אליו ולא אל הקודמים וכל המין האנושי היה במדרגת היולי לזאת האומה הנבחרת לפני שנבראה. והשלמות הזאת היה קשה להגיעה, והוצרכו הרבה מוסרים תוכחות ונביאים לכך, כדי להעביר זוהמת כל הדעות והאמונות הנפסדות עד שיוצקו בכור הברזל ומורק ושוטף, וישארו בברית שלא תופר לעולם... וכן ישראל שרצו לברח מתחת כנפי השכינה אך לא תעלה בידם, והיסורין שמביא עליהם הוא ללמדם דרך חיים, ולסוף הכל הוא סומך ידו לנהגם ולנהלם, והודיעם כל זה בשירה... (שם לא טז)
ג' התחלות לישראל, אדם - כערך הצומח לחי, נח - כצורה המרגשת לחי, אברהם - כצורה האנושית המשכלת לחי המדבר... (בראשית יב א, וראה שם עוד)
כה יהיה זרעך - כמו שהגלגל ספירי ובו חלקים מובחרים מאירים, כן ישראל בכללם שלמים ונכבדים, ובם מובחרים, הנביאים, או על רבוים, כי לעולם לא נמנו כולם עם הנשים והטף... וכמו שהגלגל יתנועע על ידי מניע והעליון על ידי הסבה הראשונה, כן ישראל תנועותיו ומעשיו כציווי ה', וכמו שהגרם השמימי דבק תמיד בנבדל בציורו התמידי, כן כל איש ישראל באלקיו על ידי אמונתו וציורו. וכן יהללו ישראל את ה' כהשמים בציורם ודעתם, וכמו שהשמים בסבובם למעלה ולמטה, כן ישראל פעם ברמה ופעם בשפל, בזוהר אלקי או בחושך, וכמו שתנועת הגלגל נצחית מעת שהתחילה בריאתו, כן האומה הישראלית, ועל שני האחרונים אמר ויחשבה לו צדקה, שההשגחה בצדק על פי מעשיהם. (שם טו ו)
...על כן גזרה החכמה האלקית שימול מהזמה והתאוה לפני לידת יצחק ויוולד מוטבע בשלמות, ואחר כך יעדו לקרבן, להורות שהוא וזרעו אינם נכנעים לחומרם, כי יחשב שגופם כלה ושכלם מושל, כי אינו כלה, ואם כן גם אינם מונהגים בכחות הגרמים השמימיים, כי אם בהשגחה לפי שכלם, ואם כן הוסרה מהם בזה זוהמת נחש, הוא שטן הוא יצר הרע, והוא מלאך המות המביא לידי הפסד על ידי הדביקות בחומר. (שם כב א)
...וכן ישראל בעולם השפל דבקים אליו בלי אמצעי במדרגת העלול הראשון שבשכלים, ודבקות זו השיגו כאן אצילי ישראל... (שמות כד י)
והתקדשתם - מעצמכם, אני ה' - משגיח בכם ושכינתי בתוככם, וראוי שתהיו תמיד בקדושה, שתחול עליכם הקדושה והשפע. מקדשכם - עוד טעם כי אני ציויתי אתכם. (שם כ ז)
אני ה' - היו מצוינים במלבושיכם כעבדי המלך. (במדבר טו מ)
וירום מאגג - מזמן מלחמת שאול באגג יראה חזקם, וזהו כאהלים, ומלכות דוד דימה לארזים. (שם כד ז)
אתה הראית - לבדך הראית, אם כן ראוי שרק ממך יקנא. והעצומות בהשגחת השי"ת הוא שלא תאבד תורתנו בהיותנו בין האומות הארורות לכלות הפשע בגלות הארוך, והקדים רפואה להגלותנו בין האומות המודים באמיתתה של התורה ומגדלים אותה, ואין חלוק כי אם באופן הבנתה. (דברים ד לה)
לא כן נתן לך - בל יחשבו שישמעו מהמעונן מבלי לעשות המעשים האלו, כי הגוים נמשכו לדברים אלו בהיותם תחת המזל, ואתה חלק ה' ונתן לך מעלת הנבואה... (שם יח יד)
דרך ב' - שואל איך ישחית דרכם שהם בניו, וה' בעצמו תמים וצדיק, ואם כן משחיתים רק לעצמם שלא יהיו עוד בערך בנים, ומונה ד' חסדים, אביך - שהמציא הויתם, קניך - שהוציאם ממצרים, עשך - על ידי מתן תורה, ויכוננך - על ידי ארץ ישראל ובית המקדש, ועכשיו מוכיחם על אלו הד'. בהנחל עליון - חסד ג' הוא שבחר רק בישראל מכל העמים, יצב - נגד ע' עמים ע' נפש שירדו למצרים ובחרם להנהגתו, כבחז"ל, שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד... (שם לב ו וח)
בקרן בן שמן - תנאי ראשון לשלמות הגפן היא אדמה משובחת, תנאי שני רבוי מיני העבודות, תנאי ג' זמורה משובחת, תנאי ד' הגפן תגדל או תקטן כפי מה שהיא נסמכת עליו, מה שאינו כן בשאר עצים שהם בעלי מדה מסוימת, וכן ישראל שלמותם תושג בארץ הנבחרת, שהיא ארץ ישראל, וכן להם שלמות העבודה במצוות התורה המגינים על עושיהם, והם שורק משובח מגזע האבות... (ישעיה ה א)
פרא - שה' הוציאם לחפשי, שאפה רוח - בנבואה בסיני, תאנתה - אבלה מי ישיב מעליה, בחדשה - אב, בו נחרב בית א' וב', ונחרבה אלכסנדריה, ונתגרשו מאנגליה ומצרפת, וכן כלה זמן גרוש ספרד בט' באב... (ירמיה ב כד)
ביד גדליה -...ומכל זה תראה שאין רשע כרשעת בני ישראל, שנבוזראדן לא הגלה בנות המלך לכבודן, וישמעאל מזרע המלוכה וקרובם הגלם. (שם מא ט)
כענבים - זכר ב' פירות המזינים ביותר, וכשצומחים במדבר אין בהם זיוף, ויש בהם אכילה ושתיה, כן ישראל יש בהם בני תורה ובני מעשים, ומוכיחם על הזנות ולא על עבודה זרה דעגל. (הושע ט י)
כי אם ישראל - שתשתרר על כל פליטי האומות כאמרו וקרקר כל בני שת. ויקרא את שמו ישראל - ברך אותו שיתחיל קצת ענין שם ישראל מעכשיו, שיוכל נגד המתקוממים עליו גם בארץ לא לו, כאמרם ז"ל כל מקום שהלכו נעשו שרים לאדוניהם. (בראשית לה י)
רועה אבן ישראל - הוא רועה ישראל המתקיימים לבין האומות כמו אבן יקרה או בלתי יקרה המתקיימת, כענין התגזרת אבן די לא בידין וכו', והם ישראל, כי ישורו עם אלקים ועם אנשים, כאמרם בכל מקום שהלכו נעשו שרים לאדוניהם. (שם מט כד)
מא-ל אביך - וגם היה לך זה מאת האל יתברך באשר הוא א-ל אביך שאמר לי שהנחמה תהיה לזרעי אחר השפלות האחרון, כאמרו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת... (שם שם כה)
בני בכורי ישראל - אף על פי שלקץ הימין אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכלם באשר הוא בני, עובד כמו בן מאהבה, לא כעובד מאהבת שכר ויראת עונש, ומצד מה שהוא בכורי ראשון לעבודתי בתעות כל האומות מאחרי... (שמות ד כב)
החדש הזה לכם - מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם... ראשון הוא לכם - כי בו התחיל מציאותכם הבחירי. (שם יב ב)
והייתם לי סגולה - אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז"ל חביב אדם שנברא בצלם, מכל מקום אתם תהיו לי סגלה מכלם, כי לי כל הארץ - וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק. (שם יט ה)
רגע אחד אעלה בקרבך - אתם מתאבלים על מה שאמרתי כי לא אעלה בקרבך, והוא אמנם טוב לכם שאם אעלה בקרבך אכלה אותך, בהיותך עם קשה עורף בלתי פונה לשמע קול מורים, עם היותך מוכן לשלמות בהכנה רוחנית קנויה במעמד הר סיני, ועתה הורד עדיך מעליך - אותה ההכנה הרוחנית הנתונה לך באותו המעמד הנכבד הורידה מעליך, כי הא-ל יתברך אחר שנתן המתנה לא יקחנה מן המקבל בלתי רצון המקבל... (שם לג ה)
והבגד - ...וזה להעיר אוזן הבעלים על עבירות שבידם... וכל זה בחמלת ה' על עמו שומרי מצותיו, וכן קבלו חז"ל שאין בגדי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים, וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכלם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא יתברך באומרו בצלמנו כדמותנו, ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישי הנקרא צלם אלקים ובכחו הבחירי הנקרא דמות אלקים, כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה, וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט. ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו, הנה זה דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים, והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא, כאמרו וצדיק יסוד עולם. וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו, יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי... וכאשר בחר באומה הישראלית כאומרו בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה, וזה מפני שתקוות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראוי ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה, כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתם ומקובל בכולם מהאבות כאמרו נודע ביהודה אלקים וגו', כתב להורותם התורה והוא החלק העיוני, והמצוה והוא החלק המעשי, כאשר העיד באמרו והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורים... (ויקרא יג מז)
...ובהיות מדרכי הא-ל וכבודו שלא לחלל גופות עמו אשר קדש לעבדו אמר לא תקיפו, וצוה שלא יחללם בהקפת הראש כמעשה שוטים ושכורים... (שם יט כו)
אל מול פני - ...כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל, שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי, שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאילים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים... תהיה להפיק רצון הא-ל יתברך באופן שיושג מכוונו בין כלם וירוממו את שמו יחדיו, כמו שקבלו עליהם, כאשר העיד באמרו ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, כלומר בין כלנו נשלים כונתו. (במדבר ח ב)
כתועפות ראם - לעם ישראל שאינו טורף ואוכל כארי אבל דוחה בקרניו כמו הראם, כי היתה הכוונה לגרש הכנענים ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת יושביה... כי לא נחש ביעקב - והטעם שהוציאם ממצרים ומגרש גוים בשביל ישראל ונתן לישראל תועפות ראם הוא, כי הם דור דורשיו ולא ידרשו הנחש, כאומרו כי העכו"ם הלאה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן... (שם כג כב וכג)
ולכן ייחס אותו לישראל, באמרו ראשי חדשיכם, ולא כן כתב במועדים, שלא כתב בשבת שבתכם ולא ביום בכוריכם, וטעם מנהגם זה היה, כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה יהא בצד מה דומה לענין הירח, אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה, וזה שאף על פי שקודם לעגל היה חרות על הלוחות, חירות משעבוד מלכיות לעולם, הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד, כמו שאר האומות, אבל היה זה להם לעתיד כפי שפע האור העליון עליהם, ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו, כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש, כי אין מזל לישראל, ולא אור כלל מעצמה זולתי אור הא-ל יתברך בהיותם לרצון, ובכן נקרא ה' יתברך אצל הנביאים אור ישראל, כאומרו והיה אור ישראל לאש, וכן העיד באומרו ה' אורי וישעי. וכאשר היו החטאים מבדילים, כאומרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וגו', הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות... (במדבר כח יא)
כי מי גוי גדול - והטעם שראוי להקפיד שתהיו נחשבים חכמים ונבונים לעיני העמים הוא שהא-ל יתברך קרוב אלינו בכל קראנו אליו, וזה יורה שבחר בנו מכל מעמים, ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים יהיה חלול ה', באמור לכם עם ה' אלה. ומי גוי גדול - והטעם שתחשבו חכמים בעיני האומות בשמרכם את חקי האלקים ואת תורותיו הוא, שאין גוי במציאות כזה שיהיו לו חקים מורים מציאות הא-ל ודרכיו ומשפטים צדיקים שאין בהם ענין לתועלת הדיין... אבל כל ענינם משפט וצדק... (דברים ד ז וח)
ראה - הביטה וראה שלא יהא ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג ברוב, כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, והם שני הקצוות, כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב, והקללה היא מארה ממהרת שלא יושג המספיק, ושניהם לפניכם... (שם יא כו)
את ה' האמרת היום - כשקבלת עליך להכנס בברית בשבועת האלה אשר בה אבדן כל טוב גשמי אם תעבור עליו, האמרת ורוממת את הא-ל יתברך בזה, שיהיה יותר נכבד אצלך קיום רצונו מכל טוב גשמי. להיות לך לאלקים - שיהא אצלך הנבדל הנכבד מכל העצמים הנבדלים וממנו כל הנהגת וקיום עניניך בלי שום אמצעי כראוי לנצחי באופן שראוי לך לעבוד ולהכנע לו לבדו כראוי לעליון ומנהיגך, ולהתפלל אליו בהיותו הוא לבדו מנהיגך. וללכת בדרכיו - להדמות לנכבד מכל שאר הנמצאים. ולשמוע בקולו - כראוי לעבדיו. וה' האמירך היום - במה שהוא נכנס בברית עמך ולא עשה כן לכל גוי, נתן לך מעלה בזה. להיות לו לעם סגולה - כדי שישיג בכם מה שחפץ להשיג מן המין האנושי, כאומרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ולשמור כל מצוותיו - ונתן לך גם כן מעלה במה שבחר בך לשמור כל מצותיו, אשר בם תמצא חן בעיניו, ושאר העכו"ם אצלו בלתי מוכנים וראוים לזה... ובכן אינם ראוים לשמור כל מצותיו אלא קצתם לבד, שהם מצוות בני נח.
ולתתך עליון - להבין ולהורות, כאמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לתהלה ולשם ולתפארת - לא-ל יתברך, כאמרו ישראל אשר בך אתפאר. ולהיותך עם קדוש - נצחי לחיי עולם הבא... (שם כו יח ויט)
הלה' תגמלו זאת - אחר שכיוון לתתכם עליונים על כל עכו"ם, האמנם ראוי שתגמלו לו זאת שתקלקלו מכוונו לחלל את שם קדשו ולמנע שלא ישיג את התכלית שכיון, באמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. עם נבל - בזוי בהיותך כפוי טובה ומשלם גמול רע למיטיב על היפך הנדיב... הלא הוא אביך - לא אב טבעי הנותן מציאות מה במקרה, אבל הוא אב רצוני שנתן לך מציאות למען תהיה קנינו מוכן להשיג בה חפצו וסגולתו, וזה כי הוא עשך לגוי, כי לא היית גוי נחשב כלל. ויכוננך - נתן לה הכנות שתהיה מוכן בהם להיות לו לעם סגולה. (שם לב ו, וראה עוד דור המדבר)
וינאץ מכעס בניו - ואחר שלא השיג שלמותם בארץ בחר שלישית לצרפם בגלות ובזה, ומאס בכעסם את בניו ואת בנותיו, לא רחם על הקטנים ולא על כבוד הבנות... כי דור תהפוכות המה - הפכו להם לב אחר נוטה מדרכי הא-ל יתברך. בנים לא אמון בם - שלא למדו מאבותם דבר אמתי.... (שם שם יט וכ)
ויהי כל הארץ - נקדים כי הקדושה היא אחדות, וכחות הטומאה שלעומתה הם עולם הפירוד. נשמות ישראל הן מהקדושה, ולכן הם גוי אחד, ונפשות עכו"ם מהחיצוניים ומתיחסים לרבוי. לכחות החיצוניים אין קיום ומציאות אלא שיש באיכותם ובפנימיותם מציאות מאור קדוש... אך כשישראל עושין רצונו של מקום ניתן השפע לישראל, ומתמציתם נהנים גם הם, וכשאין עושים נהפך השפע לחיצוניים, וישראל גולים אצלם לאכול מאשר ישאבון שריהם, והשכינה מרגשת יותר צער מאתנו כאשר משפיעה על החיצוניים... ונעשה לנו שם - כי אי אפשר בלי ישראל, ועל ידי אחדותם ימשכו גם נפשות רבות מהקדושה לתוך הקליפות ההן... (בראשית יא א)
דמשק אליעזר - ישראל אפילו בחוצה לארץ מתייחסים אחר שורש נפשם בארץ ישראל, ואומות העולם אפילו בארץ ישראל מתייחסים אחר חוצה לארץ, כי שורש נפשם מהחיצוניים... (שם טו ב)
...ולא התפלל אברהם לבטל הגליות, שבירר לזרעו גלות במקום גיהנם, שעל ידי הגליות ישתחררו מעונותיהם ליום הדין... אמנם שם לפני אברהם ששיעבוד זה אינו מוכרח ויוכלו להנצל ממנו על ידי טוב בחירתם, כדכתבנו, שהקב"ה רצה לזכות את ישראל לתת להם התורה שעל ידה ינצלו מגליות, והיה אפשר לתת להם רק אחר הפסק זוהמת נחש, שעל ידי כן זכו להנבא פנים בפנים בהקיץ, וניקה אותם על ידי גירות יצחק ויעקב וכור הברזל ממצרים, לשם הותכה זוהמתם, ובימים מעטים פסקה זוהמתם לגמרי, ועל ידי זה יכלו להיות בחירות מהאומות... (שם שם ט)
לאמר להם - ...ולכן הקדים לישראל מאכלות אסורות, לומר שלולא איכותם קדושה לא היה הקב"ה מזהירם מלהביא אל פיהם בעל חי שאינו טהור. (ויקרא יא א)
נשמות ישראל קדושים נפשות א-לוה ממעל, ועל כן כולם אחדות אחת, מה שאינו כן נפשות עשו, ושרו של עשו רוצה להדבק בקדושה. והנה אין לנשמות בני ישראל דביקות בחטא, אך כשהם כשרים דבקים בה' לגמרי, כמו שכתב ואתם הדבקים בה' וגו', ולכן בהרהור של תשובה כבר נפרד מהחטא... (שם טז ח)
ולא תלכו בחוקות הגוי - ותחשבו שעל ידי זה ימלאו בתיכם טוב, כי עיקר ישיבתכם בארץ שתהיו תחת כנפי השכינה, לכן הבדלתי אתכם מן העמים - לתת לכם נשמה קדושה חלק א-לוה ממעל, וכן נפשותיכם המתקיימות במזון, והייתם קדושים - ולא תנוחו עד שתשיגו רוח הקדש. (שם כ כג)
כי יפליא - בא להורות את בני ישראל שאין הקדושה תלויה במולידים, כי אם בבחירה, וביד כל איש לקדש את עצמו עד שקדוש יאמר לו, וככהן גדול יחשב... (במדבר ו ב)
אני ה' - עשיתי עמכם לפנים משורת הדין, שלא יחלתי עד שתהיו קדושים, אלא בקדושתי הגדולה הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כדי שעל ידי צאתכם מהטומאה בלבד תהיו קדושים, ואם כן עשו את שלכם להיות קדושים. (שם טו מא)
קרובים אליו - בל יחשבו שילגלגו על החוקים, כי יאמרו שקרבות ה' אלינו היא על ידי החוקים, מאחר שמשפטים יש גם להם ואינו קרוב להם, אך הם טועים כי משפטים צדיקים - אין להם, שמשפטיהם רק להישיר את העם ואין בהם קדושה להמשיך שפע אורה ולברא כח קדוש. (דברים ד ז)
כי ה' אלקיכם - ואם תאמרו מדוע קרא עצמו אלקי ישראל ולא אלקי השמים וכו', כי בעיני העמים אתם אלהים, משתמשים בעמודים וכו', והצדיקים עושים כמעשיו, אומרים לשמש דום וכו', ומכניעים שרי האומות הנקראים אדונים, ובזה שהוא אלקי ישראל הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים. (שם י יז)
עם קדוש אתה - מפאת הנפש שהיא לה' אלקים חצובה מתחת כסא הכבוד, ובך בחר - אם כן מה צריך לבחר? הוא על בחינת הגוף, שהוא על פני האדמה, ואם כן עם קדוש אתה בכלל. לעם סגולה - כי בסיני פסקה זוהמת נחש מהם, ועתה הולכים ומטהרים ממנה על ידי מיתות וגלגולים, מה שאינו כן בשאר העמים... (שם יד ב)
את ה' האמרת - ה' חשב על ישראל ג' מדרגות, אם יזכו לסלקם מגלויות להעלותם על כל העמים, ומה גם שעל ידי עסק התורה ימשלו גם למעלה, כענין שמש בגבעון דום, ואם יזכו יותר יהיו משוללי מות, כאשר יהיה לעתיד לבא כשיהיה חמרם זך, ועל ג' אלו אמר והייתם לי סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכאן חזר על התנאים לכך: האמרת בלשון יחיד, שנתאחדו לשמר התורה, ללכת בדרכיו - במעשי חסד בין אדם לחברו, ולשמע בקולו - שהיא מדת מלאכי השרת... (שם כו יז)
כי חלק ה' עמו - מה שאינו מואס בעוברי רצונו, כי ישראל חלקו ולא יעזב חלק מאיכותו עדי אובד, ואם הם חלקו מדוע הוצרך להטיל גורל? זהו על יעקב, בזמן שאינם כשרים ועונותם מפרידים אותם ממנו, ויהיה מקום לתפוס בהם השרים. (שם לב ט)
מסיני בא - לומר שאין חשיבותם מעטה לפני הקב"ה ועל כן מתברכים רק מפי משה, ומה גם בהיותם יחד שבטי ישראל, וחשיבותם עד שה' מסיני בא - לקראתם, להקביל פניהם, מה שלא עשה לשאר העמים, שרק זרח והופיע להם... מימינו - מצד חסד ימינו נתן להם כח לכך, שיהיו בני אדם מלובשים בחומר מרכבה לשכינה, או נגד הטענה שהתורה אינה מתאימה למלאכים הרוחניים אמר להם שהיא מימינו אש דת - דרך הסוד הרוחני מתייחס למלאכים וגם נתנו לישראל... (שם לג ב)
...ועל ידי אור תורה ומצוות עולה אור קיום הרקיעים למעלה עד ה' ומהתהפכות האור חוזר שפע קדושה בהשתלשלות על הגלגלים והעולם השפל. ואם כן ישראל עוזרים שהשמים יקבלו קדושתו על ידי תורה ומצוות, ושם שוכן בבחינה התחתונה שבשכינה, כי משחקים ולמטה הגלגלים הגשמיים. רוכב שמים - רוצה לומר עליהם רק רוכב, ובך מעונתו, כי הצדיקים מקיימים כל העולם, ולכן ויגרש מפניך - זיו צלם אלקים שעל פניך יגרש שר האומות מפניך, וישכן ישראל - בזכות ישראל, אנשי המעלה ישכנו לבטח גם המכונים יעקב, שעינם רק על דגן ותירוש... (שם כו והלאה)
כטל חרמון - שאם אין ישראל באחדות תמנע הברכה, ויוליך טל הברכה לחרמון ושם הולך לאיבוד, ובשעת ברכה יורידו על הר ציון. (תהלים קלג ג)
ולצד שני שהוא מצד ישראל אמר, או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, אמר מקרב, שהיו ישראל במצרים כמו שנבלע העובר בבטן אמו, ולבסוף יוצא כאשר נשלם הויתו, וכן בני ישראל היו מתגדלים ומתהוים בתוך מצרים עד שנעשו שלמים להיות שש מאות אלף, וזהו שלימות ישראל וצורתם, ומה שנתוספו אחר כך זהו מפני הברכה שנתברכו, אבל שלימות ישראל הראוי הוא שש מאות אלף. והטעם ידוע, כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה, כי הנקודה היא אחת והיא חסירה, בעבור שאין לה התפשטות כלל, והקו יש לו התפשטות באורך ויש לו שלימות יותר בעבור שיש לו התפשטות באורך, אך אין זה שלימות גמור בעבור שאין לו התפשטות רוחב, והשטח שיש לו התפשטות רוחב הוא יותר שלם, אבל אין לו עומק, אמנם הגשם השלם הוא שיש לו התפשטות הצדדין הששה... (גבורות ה' פרק ג, וראה עוד: ישראל-מנין)
וכבר אמרנו לך הרבה פעמים כי ישראל נבדלים מן החמרי, וראוי להם המעלה הפנימית אשר אין שם גלוי והרגש אשר שייך לגשם, וכאשר הם יוצאים מן מעלה הפנימית ומגלים דברים נסתרים בזה הם יוצאים ממקום מעלתם להיות בהם ענין הגשם, והגשם יש לו השתעבדות בודאי, ודבר ברור כי כל דבר שהוא בהסתר, מפני שהוא נסתר יש לו מעלה עליונה, אבל דבר שבגלוי הוא שפל ופחות. והאומות מפני שמדרגתם הם דבקים בכח גשמי אין ענין להם להיות משועבדים שאין זה גלוי, כי כיון שזה כחם בעצמם, אבל בישראל שראוי להם להיות דבקים בכח קדוש פנימי והם יוצאים ממדריגתם, וזהו גלוי, והוא ענין הגשמות, לכך הם משתעבדים... (שם פרק יט)
...ורבי יוחנן מפרש הטעם שנגלה בסנה שהוא מורה יותר מעלת ישראל, וזה כי ישראל הם תכלית ושלימות העולם נבדלים מכל המציאות, ונותנים לעולם השפל הזה גדר והשלמה כמו הגדר שהוא השלמה אל הגנה, לכך נגלה הקב"ה בסנה, שאין הסנה רק להיות גדר אל דבר. וידוע כי הגדר שהוא גדר והשלמה מובדל מן הגנה, וענין זה לישראל גם כן, כי הם נבדלים מכל המציאות ונותנים גדר והשלמה לעולם, לכך נגלה הקב"ה בדבר שיש לו התיחסות ודמיון אל ישראל, כי הדברים אשר הם משמשים ענין אחד בעולם קרובים זה לזה, והסנה מובדל מכל האילנות, ולכן נעשה גדר...
ועוד אמרו מה הסנה עושה קוצין ועושה ורדין, כך ישראל יש בהם צדיקים ויש בהם רשעים. ביארו בזה, כי יש דמיון בין ישראל לסנה, כי הסנה יש בו קוץ וורד, כי הסנה נוטה לשני דברים מתחלפים, כן יש בישראל צדיקים ורשעים, ורשעים הם רשעים מאד, ויש בהם צדיקים גדולים מאד. וזה כי הקושי שבישראל, כאשר הוא נוטה לטוב יש בהם צדיקים גדולים מאד אינם סרים מן המצוות, וכן כאשר הוא מתהפך לרע יש בהם קושי שהם ממאנים לשמע קשי עורף, וזה דמיון אל הסנה שקושי שלו גורם לקוצים שיגדלו בו, וגורם לשושנים הגדולים אשר דרכם לגדל על דבר קשה. וכן ישראל קושי ערפם גורם לטוב שעומדים באמונתם... (שם פרק כג)
קרא ישראל בנו בכורו, רוצה לומר כמו שהבכור נקרא ראשית, כי הוא ראשית אונו, שהוא התחלת הראות כחו של אדם, כי הבן הוא כחו של אב, כך ישראל הם התחלת גלוי כחו של הקב"ה בעולם הזה, כי העלול מורה על העילה יתברך, והם עלולים בראשונה, וכמו שהראשית מובדל מדבר שהוא ראשית לו, שהרי מה שהוא ראשית הוא ענין שאינו נמצא באחר, ומפני זה הבכור קדוש, כי הוא נבדל מן השאר במה שהוא ראשית שלא נמצא זה בשאר, כך ישראל שהם ראשית נבדלים מכל האומות, והם גם כן קדושים מצד שהם ראשית... (שם פרק כט)
...וכן יציאת מצרים הוא השלמת סדר העולם, כמו שיתבאר, שידוע כי בעולם הזה העיקר הוא האדם ובישראל בחר מכל האומות, וישראל הושלמו כאשר יצאו ממצרים, ואז היו לעם, ונמצא יציאת מצרים כמו שבת, כי שבת השלמת הבריאה, ויציאת מצרים השלמת תולדות העולם. כי אחר שנשלמה הבריאה היו תולדות העולם מתחילין לצאת אל השלימות, וכל אומות זו אחר זו היו יוצאים עד ע' אומות, אבל ישראל יצאו באחרונה לכל האומות, וזה דמיון הבריאה, שהאדם נברא באחרונה, לכך אמרו על ישראל אתם קרוים אדם וגו'. ואז כאשר יצאו ישראל היה עומד העולם שלא יצאו עוד שום אומה אל הפועל. ומזה תראה, כי האומרים כי השי"ת הרחיק את ישראל אחר שחטאו זה טעות, שכמו שאין לבריאה שינוי ממה שנברא עליו, ובבריאת ישראל עצמה נמצא בהם רושם המעלה על כל האומות מצד הבריאה, ודבר שהוא בבריאה אין שינוי לו כלל, כי על מעשה אלקים אין להוסיף ואין לגרע, ולפיכך כמו שנזכר יום השבת כל השבוע מהטעם שאמרנו, כי הכל הוא פונה אל השלמה, כך יציאת מצרים יהיה נזכר לעולם, כי היציאה שהוא השלמת הכל עומדת לעולם ולעולמי עולמים...
...כי נחשב קריעת ים סוף גמר היציאה, כי כאשר הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים יצאו מענין החמרי, כי מצרים נקראו חמורים, והיו ישראל גוברים עליהם כאשר התבאר למעלה, ורצה הקב"ה להשלים דבר זה לבקע ים סוף, ונבקעו כל המים שבעולם, שהמים כמו שהתבאר הם חמריים, שאין בהם צורה, וכאשר בקע ים סוף ויצאו בחרבה, יצאו ישראל מענין החמרי לגמרי, עד שקנו ישראל אז מעלה נבדלת, שכל יציאת מצרים לא היה רק דבר זה שיצאו ממצרים החומר הגרוע והפחות, ועדיין לא יצאו לגמרי עד יום השביעי, שהיה קריעת ים סוף לא במקרה אלא בעצם, ולפיכך היציאה נחשבת עד קריעת ים סוף. (שם פרק לט)
וזה תבין ממה שביארנו לך, כי כאשר נבקעו המים אז היו ישראל מושלים לגמרי על הטבע ונעשו קדושים נבדלים, והיו קדושים לה'... ואילו לא נבקע רק הים לא היה הממשלה לישראל רק על הים ולא על כל מדת המים, אבל ישראל היו מושלים על כל המים, לכך כל המים שבעולם נבקעו. (שם פרק מב)
...וכבר התבאר זולת זה המקום המעלה הזאת שיש בישראל ענין אלקי שאין בכל הנמצאים, ולפיכך אמר אחריו אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי היציאה מארץ מצרים מורה שיש לישראל מעלה אלקית נבדלת מן הגשמית, וזה מוכח מפני שהוציא אותם מבית עבדים, שכבר התבאר כי העבד הוא חמרי... ומה שהשי"ת הוציא את ישראל מבית עבדים היו יוצאים מן העבדות לקנות מעלה האלקית, שכבר התבאר שלא היתה אומה בעולם שהיה כל ענינם הכל חמרי כמו מצרים, והם נקראו אשר בשר חמורים בשרם, והוציאם ממדה זאת, ולכך אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שכל זה הרואה שישראל קנו המעלה האלקית ראוי שיתיחד שמו יתברך על ישראל בפרט, וכאשר הוא אלקי ישראל, הוא אלקי הכל, שכל הנמצאים גשמים וטפלים אצל ישראל, כמו שימשכו כל האברים אחר הלב, והוא העיקר...
ובפרק הבא על יבמתו אמר רבי שמעון בן יוחאי... אתם קרויים אדם וכו', וביאור ענין זה, שעם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מכל מקום יש חילוק, כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים במה שהאדם שכלי, ושאר בעלי חיים הם בלתי שכליים, כך יש בין האומות גם כן הבדל, שיש אומה נוטה אל החומרי יותר, ויעיד עליהם מעשיהם שנמשכים אחר הזנות ודברים מתועבים, זה יורה על החומריות שבהם, אבל ישראל אף המדה הפחותה שבהם יורה על השכל, שהמדה הפחותה שהם קשי עורף אינם חוזרים מדרכיהם, וזה יורה על העמידה ועל הקושי, וזהו מענין השכל שאין לו השתנות, והמדה הנבחרת שיש לאומות מורה על החמריות, כמו שאמרו ז"ל העכו"ם קלים לתשובה, וזהו גם כן יורה על חמריות שנקל להשתנות, כמו כל חומר שנקל לקבל שינוי... והרי אצל האומות אז בטל הצורה אצל החומר, כאילו אינם אדם, שהחומר עיקר והצורה טפילה, וכל דבר שיש עיקר ועמו טפל, הטפל בטל אצל העיקר, ואצל ישראל הוא היפך זה, כי הצורה עיקר והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר.
ולפי זה יהיו המלאכים הנבדלים לגמרי או השמים יותר חשובים מכל הנמצאים התחתונים, ולמה לא יאמר אנכי אלקי המלאכים, שבזה היה נראה רוממותו וגדולתו. אמנם אני אומר כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל שהם אדם באמת אשר נקראו בנים לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו...
בפרק קמא דברכות אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין, ביארו בחכמתם איך ישראל הם ראשון אל השי"ת מחוברים דבקים בו יתברך, ואמרו שהוא מניח תפילין, פירוש זה, כי כל שלימות אשר יוצא לזולתו כמו שיאמר שהשי"ת השפיע כל הנמצאים במה שהשלימות הוא יוצא לזולתו הוא מעלה עליונה, ושלימות יתירה מהן השלימות אשר אינה יוצאת אל זולתו... ונתבאר לך מדברי חכמים כי הכבוד של השי"ת שיוצא לזולתו הוא במה שהשפיע את ישראל בלבד, ואליהם נמשך הכל... (שם פרק מד)
...ולפיכך עכו"ם במה שאינם שלמי צורה במה שראוי שיושלמו, אמרו חכמים עליהם כותי ששבת חייב מיתה, לפי שנאמר עליהם יום ולילה לא ישבותו, כי הם דבר שאין לו השלמה, אבל ישראל במה שהם בעלי שלימות יש להם שבת, כי השבת מורה על ההשלמה... ולפיכך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו', כלומר שסלק הקב"ה אותך מן העבדות, שהעבדות פחיתות חמרית היא, ומציאות בלתי מושלמת, וכאשר השי"ת סלק אותך מן העבדות, מורה שיש בישראל מעלת השלמה, לכך צוך יום השבת... (שם פרק מה, וראה שם עוד)
וזה כי ענין השירה, כי העלול אשר נמצא מן העלה משתוקק אל עילתו, אשר היא באה ונמצאת ממנו, ולכך משתוקק אל עילתו אשר בראו... ולפיכך אין ראוי לשיר שירה רק ישראל מה שהם נקראים בנים אל השי"ת, והם עלולים בעצם ממנו, לא כמו העכו"ם, שהם נבראים בשביל ישראל, וזהו השירה שהיא השתוקקות העלול אל העלה...
וביאור זה, כי ישראל יש להם התוקף מצד התורה שהיא שכל, שהשכל יש לו חוזק, כי הדבר שהוא גשמי הוא חלש, שהוא מתפעל, אבל החוזק הוא לשכלי שאינו מתפעל, ולפיכך התורה תקרא עוז, והיא עוז לישראל... (שם פרק מז)
וכן כל הדברים הנמשכים אחר זה הוראה על מעלה זאת, שישראל אינם מסורים תחת טבעי העולם כלל, וכן העבירנו בתוכו בחרבה שהוא מעלה בפני עצמו, אפשר שהיה נשאר קצת מים מן הים ולא היו עוברים בחרבה, ולא היה בטל שם הים לגמרי, ועוד שיקע צרינו בתוכו, וזהו תוספת מעלה, כי קריעת ים סוף אשר קרע להם הדברים הטבעיים נבקעים ונפסדים לפני ישראל והצלתם, ולא עוד אלא פועלים לאבד אויביהם, והנה הם פועלים דבר והפכו, וזה יותר בלתי טבעי. ואחר כך העלה אותם מעלה אחרת וספק צרכיהם במדבר ארבעים שנה, כלומר מקום מדבר... שתראה בזה כי ישראל נוהג עניניהם שלא על פי הטבע לגמרי... ואחר ה' מעלות אמצעיות זכר ה' מעלות קדושות, שעל ידם הדבוק עם השי"ת, הראשונה מן החמשה נתינת שבת, מצוה אלקית, והיא הברית בין הקב"ה ובין ישראל, בה יתדבקו בהקב"ה, ואחר כך שקרבם לפני הר סיני, וזה בעצמו הדביקות מה שקרבם לפני הר סיני, ועל ידי זה פסקה זוהמת נחש, ויותר מזה שנתן להם התורה הוא דבוק יותר, ויותר שהכניסם לארץ ישראל, כי הארץ הזאת לחלקו של השי"ת, ויותר מזה שבנה להם בית הבחירה, והשי"ת שוכן אתם לגמרי. (שם פרק נט)
ועוד יש לך לדעת, כי הפסח הוא עצמו מה שישראל הם לה', כמו שנתבאר פעמים הרבה מאד. ואחר המדרגה העליונה הזאת שישראל הם להקב"ה נמשך אחר זה הגאולה שהוא מהמצה, ונמשך אחר זה גם כן השעבוד, כאשר המקבל ראוי לזה, ולפיכך נאכל הפסח על מצות ומרורים... ומן מדרגה העליונה שישראל הם להקב"ה נמשך אחר זה הגאולה שהוא מהמצה, ונמשך אחר זה גם כן השעבוד, כאשר המקבל ראוי לזה, ולפיכך נאכל הפסח על מצות ומרורים... ומן מדרגה העליונה שישראל הם של הקב"ה, דבר זה מביא גאולה ומביא מרירות, כי כן נותנת המדה, כאשר הם שלמים יש להם גאולה, וכאשר יש בהם חסרון השעבוד...
שלא תאמר כי ישראל הם משותפים עם האומות, שאם היו משותפים עם האומות עד שחס ושלום היו לחלק מלאך, שאז שייך בזה אין כח נוגע במוכן לחברו, אבל אין לישראל עם האומות שווי, כי דבר שיש לו שווי עם אחר ונתן לזה חלק ולזה חלק, אין אחד נוגע בחלק אחר שכך נחלק, אבל ישראל לא קבלו חלוקה, רק הם חלק ה' יוצר הכל, ולא שייך אצל השי"ת חלק... ולפיכך הם ראויים אל הגאולה לצאת מרשות אחרים כאשר הם אל השם... (שם פרק ס)
אבל בישראל החומר בטל אצל הצורה, ומכיון שהחומר בטל אצל הצורה הוא אדם, ואם תתמה על זה גם כן, שלא נראה שיש יותר בטול חומר אצל ישראל מן העכו"ם, הרי לא נמצא הנבואה כי אם בישראל, ואם לא נמצאת המעלה הזאת בדורותינו, זהו שנתרחק מעלה זאת מישראל עם שאר המעלות, מכל מקום ישראל מוכנים לזה בפרט. ומאחר שהמעלה הזאת שיקרא אדם בפרט אינו נקרא על כל אשר בשם אדם יכונה, כי כן בעצמו תמצא אצל ישראל שחלוק יש ביניהם, כי אף על גב שכולם בשם אדם נקראים, בשביל הצלם האלקי, מפני שהצורה הזאת נתלית בחומר יש לצורה הזאת בטול מה, ובשביל כך נפל יהושע לפני המלאך... לפי שהוא פרט, והפרט יש לו חסרון זה, אבל מצד הכלל אין כאן חסרון זה כלל...
וכמו שיש הבדל בין ישראל לעכו"ם במעלת הצורה, כך יש הבדל בישראל בעצמם, כי אין הכל שוים, כי יש אצל אחד מעלה זאת יותר ממה שיש לאחר, כי הכל תלוי כאשר אין בטול אל הצורה האלקית, וכאשר הוא נבדל בעצמו מן החומר, אז אין בטול לצורה האלקית... (שם פרק סז)
...וביאור זה, כי כאשר עלו ישראל מן הים אז קנו ישראל עצם מדרגתן ומעלתן, ולכך שם ישראל עברים, על שם עבר ים... ומיד אמרו שירה, כי במה שנעשו ישראל לעם ראוי שיהיה זה לכבוד השי"ת... (שם פרק סח)
יש לשאול אחר שהעלה את ישראל אל המעלה הגדולה העליונה אשר התבאר בפרקים הקודמים, איך יתכן שיהיה בטול לזאת המעלה, והרי חרב בעונינו בית מאוויינו ותפארתנו, ואנחנו מצאנו כי הדברים אשר הם בטבעיים ואינם כל כך במעלה מיוסדים על אדני הקיום מבלי שינוי, ודברים אלקיים כאלו יהיה בטול והפסד להם? ותשובת שאלה זו, כי אם שהדברים הטבעיים ההפסד נמצא בהם ביותר, ודברים הבלתי טבעיים מקוימים ביותר, זהו בעצמם, אבל הסלוק מן המקבל הוא יותר נמצא בהם. כי הדברים האלקיים הם נבדלים, ובמעט דבר יוסרו הדברים האלקיים. ומשל זה, האדם שהוא מקבל השכל, אף על גב שאין הפסד בשכל מצד עצמו, יש בו שכחה והסרה בקלות מצד המקבל... ומזה עצמו נוכל להביא ראיה ברורה גם כן, כי ההכנה שהיתה לישראל לקבל המעלה העליונה לא הוסרה, כמו באדם שקנה השכל ונעשה שובב עד ששכח תלמודו, מכל מקום הכנה הזאת שהוא מוכן לקבל החכמה לא נתבטלה, ומוכן לחזר לקבל. כך כאשר ראינו בעם ישראל הכנתם לקבל מעלה עליונה, כי לא היה דבר זה מקרה בישראל מה שקבלו המעלה העליונה... כי דבר שהוא במקרה אינו תמידי ואינו מאודי, ובישראל היו נסים הרבה מאד שלא תמצא לשאר אומות, וכן היו נמשכים בהמשך הזמן, עד שאי אפשר לך לומר רק כי יש לישראל הכנה בעצמם לקבל המעלה העליונה, מה שאין בשאר האומות. ועוד כי הדבר שהוא בפרט נוכל לומר שהוא במקרה, אבל דבר שהוא מגיע לכלל האומה אין דבר זה במקרה. ומצאנו נסים שהגיעו לכלל ישראל כגון יציאת מצרים ובאר ומן, ואם היה זה במקרה, למה לא היה לשאר אומות גם כן, ולמה היה זה לאומה זאת בכללה ולא למקצת או לאיזה אנשים. וכיון שאנו ראינו הנסים נמשכים דוקא בישראל ולא בשום אומה והיו הנסים בכללות האומה, אין זה רק שישראל נכונים לקבל המעלה האלקית הנבדלת, ולכך היו דבקים במעלה אלקית עליונה, שהיה הנהגתם שלא בטבע, רק על ידי נסים.
ואם בשביל שהלכו שובב וחטאו ונסתלקה השכינה מישראל בשביל חטאם, כמו שיסולק השכל מן האדם כאשר הוא הולך שובב, הכנתו לקבל המושכלות אינה בטילה, כן אף שנסתלקה שכינה מישראל ונתבטלו המעלות שהיו לישראל, הכנתם על זה לא נתבטלה. ואתה מוכרח לומר שלא היה כל זה במקרה בישראל, כי אם בשביל הכנה שבישראל לקבל המעלות... יותר מזה מה שנמצא בישראל דבוק שכינה ושפע הנבואה על שאר אומות שאין להם דבר זה, כמו שיש למין האנושי מעלה יתירה שיש להם השכל על ידי הכנה שבהם על שאר בעלי חיים שאין להם השכל... וראיה שכל הדברים העליונים צריכים הכנה, דבפרק קמא דעבודה זרה אמרינן ה' מסיני בא וגו', שהחזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה. ולא מצאנו ששלח השם אליהם נביאים אלא שראה בהכנתם אם יש להם הכנה לתורה ולא מצא בם הכנה לתורה, וזהו מיאון שלהם... (שם פרק עב)
...וביאור הענין הזה, כי הכל מודים שהעולם נברא בשביל שיש כאן התחלה, וכל התחלה היא יחידית, ולכן ראוי להיות נברא העולם מן השי"ת, שמן האחד יושפע אחד, ובשביל אותה התחלה נברא הכל. ועל זה אמר שנברא העולם בשבילו, כי כבר אמרנו שאי אפשר שיהיה העולם בלא השלמה... ועתה יחשב שאר הבריאה תוספת והשלמה על המקבל. והרבוי בא מן השי"ת לא בענין אחר, עד שיקשה לך איך יבא הרבוי מן האחד, אבל יבא הריבוי מצד המקבל, ודבר זה רמזה התורה במלת בראשית ברא אלקים, כי הבי"ת פירושה בשביל ראשית נברא הכל, כלומר כאשר יש כאן ראשית שהיא אחת, בשביל אותה התחלה שהיא אחת נברא הכל, מפני שהכל השלמה אל הדבר שהוא התחלה. ופליגי מהו הראשית... ורבי ברכיה סבירא ליה כי משה הוא ראשית, כי עיקר העולם הם ישראל, ומשה הוא עיקר ישראל במה שהשלים את ישראל, וישראל הם ראשית גם כן, כדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו... (נצח ישראל פרק ג)
...כי הזמן אשר הוא מיוחד לישראל ובו מתעלים ישראל הוא הזמן שבארנו, כמו ניסן ותשרי כי זה הזמן הוא הזמן השוה אינו יוצא לשום קצה, כי נקראו קצוות שיש להם קצה וסוף אבל השוה אינו הולך אל הקצה, לכך בחודש ניסן ותשרי יש בהם לישראל המועדים והחגים, כי לשמחת ישראל ושלימות מעלתם לא יהיה קצה והפסק, אבל הזמן אשר היו גוברים המתנגדים להם הוא בתמוז ואב, שהם בקצה החמימות, ומורה כי לחורבן ישראל ותגבורת האומות יהיה קצה וסוף, כי כל דבר שהוא קצה יש לו סוף כמו שמשמע לשון קצה... (שם פרק ח)
כאשר האדם שומע הדברים אשר הגיעו לעם ה' אשר לא הגיע לשום אומה בעולם ורוב הצרות אשר באו עליהם... ותהרהר במחשבתך באולי הוא יתברך עזב אותם והם אליו כאומה אחרת חס ושלום, ויתר פחות מהם כאשר הם ירודים אל הכל, אל יבא בהרהור לבך ובמחשבתך דבר כמו זה, כי מחייב הדעת והשכל שאינו כך, וגם המוחש לא יקבל זה, גם משה עבדו הנאמן וכל עבדיו הנביאים לא העידו עליהם כך. והנה מחייב זה הדעת והשכל בראיות מופתיות מחויבים מוכרחים, כי מן הדברים שנתבארו לך בפרקים הקודמים מסדר השתלשלות הרבוי מן האחד, ובארנו לך במופת ברור כי אי אפשר רק שיש בבריאה דבר שהוא ראשית שהוא קודם וראשית אל הרבוי שאחריו, לכך אי אפשר רק שתהיה אומה אחת יחידה, והיא ראשית הרבוי מן האומות בעולם, ואם לא כן היה הספק הזה עומד במקומו מאיזה צד יבא הריבוי. אבל האומה הזאת היחידה הם ישראל, שהם אומה אחת יחידה נקראת ראשית, וכן כתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, ושאר האומות הם תוספת ומזה הצד הוא הרבוי... ויש ללמוד דבר זה מדברי חכמים אשר הודיעו לנו בחכמתם באמרם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרוים אדם ולא עובדי גלולים קרוים אדם, הנה אין צריך ראיה כי ישראל הם עיקר המציאות בעולם הזה, כאשר ישראל בפרט נקראים אדם... ויש להם סגולת האדם שנברא באחרונה, שהרי לא תמצא שום אומה נבראת ויצאה לפעולה אחר ישראל... נוסף על כל זה הרי על זה העידו הנביאים כולם פה אחד כי לא עזב השי"ת את ישראל, כך אמר ירמיה, כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה... אם ימושו החקים האלה מלפני גם זרע יעקב ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים...
ובירושלמי תענית ריש לקיש בשם רבי ינאי אמר, שתף הקב"ה שמו בישראל, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו מפתח פלטרין קטנה, אמר, אם אני אניח המפתח כמו שהיא הרי היא אבודה, אלא הרי אני קובע בה שלשלת, שאם תהיה אבודה תהיה השלשלת מונחת עליה, כך אמר הקב"ה אם אני מניח את בני ישראל הרי הם אבודים בין האומות, אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם... וישראל הם מפתח של פלטרין, שאם אין ישראל הרי דומה לפלטרין סגור, וכאשר הפלטרין סגור אין הפלטרין משמש כלום, ולא נקרא בית כי אין לו פתיחה, כן אם אין ישראל אין הפלטרין שהוא העולם משמש כלום... וכבר התבאר כי ישראל נחשבים שהם כמו צורה אל העולם... (שם פרק י, וראה גם אלקים-ישראל)
הדביקות שיש לישראל אל השי"ת אף כי נפלא הוא בעיני האדם הדביקות הזאת שיהיה האדם דבק בבורא, הנה מעידה התורה שאמרה ואתם הדבקים בה' אלקיכם, וגם השכל מחייב דביקות זו מצד הנבראים, כי מאחר שנמצא העולם הזה מאתו אי אפשר שלא היה להם דביקות וחיבור אל אשר פעל אותם, כי לא יבא דבר מדבר רק אם יש לו צירוף אליו... ומדתו יתברך שנאמר עליו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וכל זה מפני כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשטות, ולפיכך בחר בשפלים שהם פשוטים, ולכך אי אפשר שיהיה החבור הזה רק לאדם שהוא בשר ודם, ובפרט לישראל שהכתוב קראם כי קטן יעקב ודל... אבל הדביקות עם ישראל הוא דביקות גמורה, עד שהוא יתברך נחשב צורה אחרונה לישראל, וכמו שחתם שם א-ל בשמם, עד שהם דביקים לגמרי בו יתברך, כמו שיש דביקות לאילן בעיקר שלו, ואי אפשר שיהיה פירוד וסלוק לדביקות הזאת.
...ולכך אמר כי בענין הזה אינו כך, רק כי יש לישראל דביקות מכל צד, לכך זכר כאן ששה שמות של ישראל כנגד ששה צדדים, עד שיש כאן דביקות מכל צד, וזהו הדביקות הגמור... (שם פרק יב)
המעלה שהיא עוד יותר מן הקודם, כאשר תתבונן במעלת ישראל תדע, כי לא דבר זה בלבד מה שישראל חלק השי"ת, וכמו שמעיד עליהם השם של ישראל, כי אין לישראל בעצמם שום מציאות ושום הויה רק בו יתברך, ולא תאמר אף אם הם לחלק ה' מכל מקום הם בריאה לעצמם, אל תאמר כך, אבל לגמרי אל השי"ת, עד כי בטל מציאות עצמם אל השי"ת, ודבר זה נראה באומה הזאת שעל יחוד שמו וקידוש שמו בעולמו ולקיים תורתו היו מבטלים עצמם ונותנים עצמם לכל מיני הפסד, שזהו ענין קדימת נעשה לנשמע, שאמרו שאין נמשכים לרצונם כלל, רק לרצון העלה ברוך הוא, והם ונפשם אל השי"ת... ולא שייך בחטא שיהיה מבדיל ומרחיק את ישראל מן השי"ת. וגם כן כי יצחק אשר הוא מדת הדין, כאשר ירד לעומק הדין יש ללמד זכות... וזה שאמר יצחק, בני ולא בניך? כלומר הרי ישראל הם עלולים בעצם וראשונה מן השי"ת, שלכך נקראו בני בכורי, ומאחר שנקראו בניו ראוי שיהיו מסולקים מן החטא, שכל המחובר והדבק אל הטהור טהור, ועוד מצד הדין יש להם זכות...
...אבל מצד עצמם של ישראל אין כח להם כלל, ואין עוזר להם מצד עצמם, וכן אמרו בפרק קמא דברכות, אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי, מפני שיש בו מפלתן של שונאיהם של ישראל... אמר רבי נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש, דכתיב סומך ה' לכל הנופלים. וגם במאמר הזה בא לומר, כי אין לישראל מצד עצמם שום מציאות כלל, רק המציאות שיש להם הוא השי"ת שנותן מציאות להם, ואף כי כל הנמצאים קיום שלהם השי"ת המקיים הכל, הפרש יש, כי כל הנמצאים אין להם קיום מן השי"ת מצד אמיתיות עצמם, רק דבר שאין אמיתת עצמם, ולפיכך בסוף מגיעים אל ההפסד, אבל ישראל אמיתת עצמם יש לו קיום מן השי"ת, ולכן הם מקוימים ואין הפסד להם. וכל זה נרמז בשם ישראל...
כי כבר התבאר לך פעמים הרבה, כי יש אל ישראל מדרגת האמצעי, אשר האמצעי הוא הנבחר, והם מוכנים בעונותינו בעבור זה אל הנפילה, כי לא שייך נפילה בדבר שיש לו חבור, כמו שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד, כי אם יפול האחד יקים את חבירו... (שם פרק יג)
הנה יש לשאול אחר הדברים שנתבאר, מאחר שאין לדבר זה שום השתנות כלל, כי השי"ת לא עזב אותם ושכינתו יתברך עם ישראל אף כשהם בגלות, אם כן למה זה באו על אותם שהם עם ה' רבוי הצרות המשונות, והרי העו"ג חוטאים ולא מצינו שבא עליהם פורעניות כמו שבא על אותם שהם עם ה', ובשביל זה לא יספיק התשובה שהחטא הוא היה הגורם, באשר אין ספק שנמצא החטא גם בשאר עו"ג יותר, ולא בא עליהם הפורעניות כל כך. והנה על זה יש תשובה גדולה מאד, כי המכות הגדולות באו לשלם עונשם. אכן דבר זה כי העונש של החוטא הוא על שעשה דבר הבלתי ראוי לו, ואין ספק כי ישראל הם יותר רחוקים מן החטא משאר אומה, והחטא אין ראוי להם כלל, כי למעלת קדושתם אין ראוי להם החטא כלל, ולפיכך החטא אצלם יותר נחשב היציאה מן הראוי ממה שנחשב החטא לעובדי גלולים, לכך הם נענשים, אבל העובדי גלולים אינם נענשים.
ובאולי יאמר אם כן מה מעלתם במה שהם זרע אברהם יצחק ויעקב, הרי יוצא שכרם בהפסדם. והתשובה על זה, כי גם זה לעומת זה, כי אם ישראל קרובים אל העונש מן הטעם אשר אמרנו, כי החטא אין ראוי להם... וכך השי"ת בשביל מצוה אחת קטנה אשר ישראל עושים נותן להם שכר גדול מאד, ודבר זה אינו נוהג אצל העובדי גלולים... ונוסיף ביאור להעמידך על שורש הדברים. וזה כאשר ישראל מיוחדים ונבדלים מכל העובדי גלולים, אשר הם במדרגה החמרית, וישראל במדרגת הצורה... ואינם מוטבעים בחומר, וכאילו אצל ישראל בטל החומר אצל הנפש, ואין החומר רק נושא שעליו רוכב הנפש, ובטל החומר הזה אצל רוכבו, כמו שבטל החמור אצל מי שרוכב עליו. וכך ענין ישראל כאשר עושים רצונו של מקום, ואז הם צורה נבדלת בלבד, ואלו אצל העובדי גלולים הוא ההיפך, כאילו היתה הנפש בטלה אצל הגוף, וכאילו היה כולו גוף וחומר בלבד, וכאשר התבאר בראיה ברורה כי הנפש גוברת בישראל, וזה נודע מן המדה הפחותה שבישראל, שהעיד עלינו יוצרינו כי עם קשה עורף הוא, רוצה לומר שהם בלתי מקבלים תוכחה ואינם שומעים מוסר, ודבר זה בשביל שאינם חמריים, שהחומר בלבד מקבל התפעלות ולא כן הדבר שהוא כמו הצורה. ועוד אמרו רז"ל כי ישראל הם עזים שבאומות, וזה מפני כי כל זה יש לו כח הצורה, וכל זה מפני שהם נבדלים מן החמרי, כי האש שהוא להב אין בו גוף והוא קשה וחזק, וכך הם ישראל שאינם חמריים, לכך הם קשים לקבל התפעלות... וכך כאשר ישראל עושים רצונו של מקום הם באמת מושלים על כל האומות, ואז מתקיים ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, ובשביל כך אין ראוי אל הצורה הפחיתות ויציאה מענין ראוי לה, כי זה הוא ענין עצם הצורה בעצמה, שהיא שלימה בלא חסרון. ואין ענין הזה בדבר שהוא חמרי, כי אין עצם החומר שהוא שלם. ולכך כאשר ישראל שיש להם משפט הצורה שראוי לה השלימות, והם במעלתם על הכל, אבל אם יוצאים מן השלימות שאז כאילו חס ושלום אין להם מציאות כלל, וכאילו הם נעדרים, כי הצורה כאשר אינה בשלימות שלה, יש לה בטול, והכל מושלים עליהם...
וכאשר תבין אלו הדברים על אמיתת מה שראוי לך להבין, אז יפתחו לך שערים הרבה, כי דברים הרבה תלוים בזה, במה שאין לישראל שום מדרגה בינונית, או שהם מושלים על הכל, או שהכל מושלים עליהם... ואם יקשה לך, אם כן כאשר חטאו ישראל ראוי להם ההעדר, כי אל הצורה ראוי שיהיה לה השלימות, אם כן חס ושלום באולי יגיע להם ההעדר בגלותם, דבר זה אינו, כי ההעדר שאמרנו היינו העדר רוממותן וגדולתן, אבל שיגיע העדר אל עצמן זה אינו, לכך מדמה אותם לעוף פורח שיורד מלמעלה למטה עד הארץ, אבל שיגיע העדר אל עצמן זה אינו. ומדמה אותם אל עפר, שאמר הכתוב מי מנה עפר יעקב, ודרשו שאם חוטאים יורדין עד עפר, ויש לשאול הרי פסוק זה נאמר בברכת ישראל, אבל הפירוש כי הכתוב בא לומר אף השי"ת מורידן הם יורדין עד עפר ודומין לגמרי כמו העפר, כי העפר הזה עם ירידתה והיא למטה לגמרי, מכל מקום יש לעפר קיום יותר מהכל, וכמו שאמר הכתוב והארץ לעולם עומדת. ודבר זה ענין מופלג מאד, כי יש קיום לעפר מכל היסודות, והעפר מכלה כל מתכת שניתן בארץ, לכך אין הפורעניות מכלה את ישראל, ואדרבא, המכות והיסורין שבאים על ישראל הם קיומם, שהם נכנעין, שנאמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא... ובזה הם דבוקים בו יתברך ומזכירין שמו, ודברים אלו עוד עמוקים, ולכך השי"ת מביא מכות על ישראל בענין זה שלא יהיה חס ושלום כליה בהם... (שם פרק יד)
והנה אם אין די לך בתשובה הזאת, מאחר שביררנו בראיות ברורות כי ישראל הם עיקר הנבראים בעולם הזה ובשבילם נברא העולם, והרי ראינו כי רוב ימי עולם הם בצרה ובגלות, ואיך הם עיקר בעולם. והתשובה על זה, כי חכמינו ז"ל בדבריהם הנאמנים הגידו לנו תעלומות חכמה, כי העולם הזה אינו מיוחד לישראל, ואם היו ישראל מוכנים לעולם הזה והיה חלקם בעולם הזה יהיה זה שאלה גדולה, אבל ישראל אין ראוי להם עולם הזה, ואין עיקר חלקם בעולם הזה הגשמי, רק ישראל כל מעלתם ומדרגתם שהם נבדלים מן הגשמי, ואיך יעלה על הדעת שיורשים עולם הזה הגשמי, רק ישראל כל מעלתם ומדרגתם שהם נבדלים מן הגשמי... (שם פרק טו)
...ויש לך לדעת הזית הוא עומד לדבר קדושה אלקית, ולקדש במשיחתו כל דבר שראוי אל הקדושה, וכן ממנו האור שאינו גשמי. ורצה בזה אם כי המילה מורה על צורתן, אין זה אמיתת צורתן של ישראל, כי לישראל צורה נבדלת קדושה אלקית ואמיתת צורתן הוא השי"ת, שהוא יתברך צורה אחרונה להם, כמו שחתם בשמם באחרונה שם א-ל, ולא נתקלקלה הקדושה שיש בהם, ומפני זה יש לזית סגולה שיש לדברים שאינם גשמיים כי דברים הגשמיים לשפלת מדרגתם ימצאו מיד בשלמותם ובטובתם בתחלה, ושאינם גשמיים רק באחרונה למעלת שלימותם, כמו שהתבאר. ולכך ישראל אף שהגיע צרות להם, דבר זה ראוי לישראל במה שהם קדושים אלוקיים, ולכך לא נמצאו בשלימותם ובטובתם בתחלה עד לבסוף. וזה שאמר כי תחלתו (של זית) מר וסופו מתוק מורה, כי אין טובתם ושלימותם רק בסוף... מכל מקום אין כליון והפסד להם בעולם הזה, אף שאין העולם מיוחד להם, מכל מקום מפני כי עולם הזה נברא בשביל עולם הבא, שיהיה האדם מכין לעצמו בעולם הזה לעולם הבא, לכך יש להם קיום בעולם הזה... (שם פרק יט, וראה עוד ישראל-חטא)
...ומזה תדע ותבין, כי כאשר אתה רואה שלימות העובדי גלולים בעולם הזה, תדע שזהו תכליתם וסופם, אין עומדים לשלימות אחרת יותר גדולה מזו, אבל ישראל אינם כך, אחר שתראה שהם אינם בשלימותם בעולם הזה, תראה מזה כי לא הגיעו לתכלית וסוף שלהם. ואל יקשה לך כי היו ישראל במעלתם בימי דוד ושלמה, שאין להביא ראיה מן המעט, כאשר תראה הצרות שעברו על ישראל שלא היו בהם שקט ושלוה, ומזה נראה כי הם עומדים לקבל שלימות יותר... כי ד' מלכיות הם כנגד ד' רוחות כמו שהתבאר, וישראל מתיחסים אל הנקודה האמצעית מפני שהצד מתיחס אל הגשמי, שהרי כל צד אשר יש לו רוחק שהוא מתרחק מן האמצעי אשר אין לו רוחק, וכל דבר אשר יש לו רוחק הוא מתדמה אל הגשמי, אשר גדר הגשם הוא רוחק, ולפיכך המלכיות הם ד' כנגד הצדדים, אבל ישראל שיש להם מדריגה בלתי גשמית הוא נגד האמצעי, שהרי האמצעי אין לו רוחק כלל, שאינו נוטה לשום צד, ולפיכך האמצעי מתיייחס אל בלתי גשמי, ולכך ישראל הם אחד, שהרי האמצע הוא אחד והצדדין הם ד'... (שם פרק כ)
...כי המלכיות האלו מתייחסים מצד עולם הזה אשר יש בו שני דברים, כי הוא עולם גשמי, ומצד הזה אין בו קדושה, ומכל מקום אי אפשר שלא היה העולם הזה בו מדריגה קדושה בדבר מה, שאין הדבר הזה כך כלל, כי העולם הזה בא מן השי"ת שהוא קדוש, ומאחר שבא מאתו יתברך אי אפשר שלא יהיה לעולם הזה התיחסות אליו יתברך, שלא יבא דבר מדבר אם אין לו התיחסות אליו בדבר מה, ומפני זה העולם אשר הוא בעל גשם יש בו בחינה נבדלת בלתי גשמית, ובחינה זאת היא מצד הפועל שהוא נבדל מן הגשמי, ויש בעולם הזה גם כן בחינה גשמית וזה מצד הנברא עצמו שהוא גשמי, וכנגד זה עמדו בעולם שתי בחינות מחולקות, העובדי גלולים שהם נוטים אל הגשמי, והאומה הישראלית הקדושה כגנד בחינה השנית שיש בעולם בחינה שראוי לעולם צד בחינה קדושה בלתי גשמית, לכך יש לישראל התורה והמצוות וכל דברים אלקיים בלתי גשמיים... (שם פרק כא)
וביאור ענין זה, כמו שאמרנו למעלה כי אלו דוקא נקראו שתי בריכות טובות, אף על גב דכמה וכמה גרים טובים נתגיירו בישראל, לא חישב רק אלו ב' בריכות טובות, שאלו נברכו להוציא פרי חדש בישראל אשר לא היה קודם. ותבין מאד איך היו אלו ב' בריכות סבה להוציא פרי חדש, כי לא היה ראוי שיבא ענין חדש והויה חדשה לעולם כי אם על ידי העובדי גלולים, וכל אשר יותר רחוק מישראל ראוי שיהיה ממנו הויה חדשה, לכך ההויה החדשה באה מן עמון ומואב, שנמצא עליהם לא יבואו בקהל ה'... וכן הגרים שאינם אלא תוספת בלבד הם קדושים לישראל, אבל אלו שנים אינם תוספות אבל הם משלימים את ישראל, ואינם נחשבים רק הם מתחברים להם, כמו בריכה שאינה תוספת... (פרק לב)
כבר ביארנו כי לא היה דבר אחד בגאולה ראשונה במקרה רק הכל בעצם וכונה, ומה שהיו הגואלים שנים משה ואהרן... כל עם מצד שהם עם יש להם חבור אחד וראויים שיהיו מתאחדים ומתקשרים חלקי העם זה בזה עד שלא יהיו נפרדים, וכאשר הם מתאחדים ומתקשרים החלקים, עדיין בשביל זה אינם נקראים עם אחד, רק שדבר זה גורם שאינם מחולקים, שאם היו מחולקים אינם ראוים כלל להיות עם אחד, וכנגד זה היה אהרן אוהב שלום ורודף שלום, עד שהיו ישראל מקושרים מחוברים בלתי מחולקים זה מזה... (שם פרק נג, וראה עוד משיח)
...בדבר זה ביארו לך, כי ישראל תלוים בו יתברך בעצמו, ולא יהיה להם סלוק חטא בשביל האבות, כי האבות אף שהם התחלה לישראל הם התחלה במה, אבל שיהיו האבות התחלה מצד אמיתת ישראל, דבר זה אינו כלל, רק כי ישראל הם דביקים בו יתברך בלי אמצעי כלל, כי הם דביקים בעצמו יתברך, ואם באמת האבות הם התחלות ישראל דבר זה לא מצד אמיתת ישראל, אבל מצד אמיתת ישראל הם דביקים בו יתברך, ודבר זה הוא סלוק החטא מישראל, וזה שאמר כי לעתיד יאמר השם לכו נא אצל האבות ויוכיחו אתכם, רוצה לומר כי גם אצל האבות לא ימצא להם זכות... ולכך אמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', ודבר זה רוצה לומר כי מאחר שישראל אין להם אמצעי כלל, והם דבקים בו יתברך בלי אמצעי ובלי שום פירוד ובלי שום חציצה כלל, והוא יתברך בעצמו צורה אחרונה להם, לכך השי"ת מסלק ומטהר חטאם אף אם חטאו כבר, הרי יש לישראל השבה אל השי"ת בעצמו, מבלי הפרד מאתו כלל, אין כאן עוד חטא להם במדריגה זאת. ואף כי חטאו, דבר זה היה מצד כי יש בחינה בישראל שהם נבדלים מן השי"ת, וכמה שהם נבדלים מן השי"ת ימצא בהם החטא, אבל מצד בחינת אמיתתם הם אל השי"ת, ובצד זה יש להם סלוק חטא לגמרי, כי הוא יתברך מקוה טהרה, ואין כאן הבדל מאתו... (שם פרק נו)
והנה ביארו בזה, כי בלעם היה רוצה לקלל את ישראל מצד התחלתן, ולכך כאשר היה מהפך השי"ת הקללה לברכה היה מברך אותם מצד התחלתן, לומר כי מצד התחלתן ויסוד שלהם קשים הם, ויתר מזה שהתחלתם מקודם בראשית, ודבר זה מורה על התחלה העליונה שיש לישראל, וזה שאמר הן עם לבדד ישכון, ולכך אמר ובגוים לא יתחשב, ופירשו כי הטוב אשר מגיע לעובדי גלולים אין הטוב הזה נבדל מן ישראל, כי אין לעובדי גלולים קיום ועמידה בעולם רק על ידי ישראל, ועובדי גלולים תלוים בישראל, ואין ישראל תלוים בעובדי גלולים, ולכן הטוב שמגיע אל העובדי גלולים אינו נבדל מן ישראל, כיון שכל העובדי גלולים קיום שלהם מכח ישראל...
הנה ביארו בזה שלשה דברים שישראל דומין אל העפר, ענין הראשון כי העפר מיוחד לקבל דבר מלמעלה כמו המים שיורד לה מן השמים, כך ישראל מיוחדים לקבל דברים עליונים, ומיוחד לזה הדבר הקטן ביותר, כי משום גדולתו אינו בעל קבלה, הענין השני מה שאמר שהעפר מכלה המתכת והיא קיימת, וכן ישראל מכלים העובדי גלולים. ודבר זה ענין נפלא, כי העובדי גלולים נמשלו למתכת, שהרי דניאל ראה מלכות בבל של זהב וכו', כי כל מתכות משמיעות קול, וממנו נעשה הפעמון ודבר הנשמע נגלה ואין לו ענין פנימי, שכל דבר שהוא פנימי אינו נשמע, ומפני כי כח המלכיות אין כח שלהם פנימי נסתר רק כח נגלה, ולכך הם דומים למתכות, אבל ישראל הם הפך זה, שהם דומים לחול ועפר... ואין קולו נשמע, כך ישראל אין ראוי שיהיה בהם דלטוריה... ודבר זה גם כן מצד הדקות והקטנות שיש לעפר, ובשביל כך לא נשמע קולו כי יש לו ענין פנימי נסתר... ועוד אמרו שיש לישראל התייחסות אל העפר מצד כי העפר הוא קטן מכל היסודות, בשביל כך יש לעפר בחינה זאת שנעשית דיש לכל, ויש לישראל ב' בחינות מחולקות, כי מצד הקטנות שלהם יש להם מעלה אלקית עליונה, כי ראוי אל המעלה האלקית הקטנות יותר מן הגדלות שהיא סגולת הגשם... (שם פרק נז)
...אמנם כל המין מבני אדם אי אפשר שיהיו שוים כלם במעלת נפשם, ועם שכל מין בני אדם שוים באור הפנים ובעניניהם אינם שוים במה שיש חלק מהם יותר אלקי מזולתם, כמו שידוע כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו השי"ת משאר העמים, ואין ספק כי הנבואה הכנה בנפש האדם, ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר ה' יתברך, ומזה תראה כי העם הזה היה יותר נפשם אלקית מצד ההכנה הזאת. וגם זה מוכרח לומר, כי העולם הזה אשר בו מין בני אדם הוא עולם הטבע, ולפיכך הדבר אשר הוא טבעי ראוי שימצא בכל המין בשוה, במה שהעולם הזה הוא טבעי בכללו, אבל האלוקיות לא ימצא בשוה לכל המין, שאם היה נמצא לכל המין בשוה היה עולם הזה עולם נבדל... ומפני כי העכו"ם הם מן העולם הטבעי, לכך היו שבעים אומות, כי עולם הטבע נברא בשבעת ימי בראשית, וכנגד שבעת ימי עולם הטבע היו שבעים אומות כנגד כל יום עשרה, והאומה היחידה היתה על הטבע, והיא כנגד השמיני, כי השמיני הוא על הטבע, ולכך ראויה לישראל התורה, שהיא על עולם הטבע... (תפארת ישראל פרק א, וראה עוד ישראל-תורה)
...ובשביל טעם זה עצמו נקראו ישראל עם זו, שגם הם צורה אל כלל העולם, כי ישראל משלימים הכל ונותנים צורה אל כל העולם, ובלא ישראל אין נחשב כלל. ותראה שכן הוא, כי יש לישראל מדרגת הצורה, שכבר אמרנו כי ישראל היו נקראים אדם בפרט, כמו שאמרו אתם נקראים אדם, ואין מכחישי התורה נקראים אדם, והאדם הוא צורה והשלמה אל כל העולם, ולכך תמצא הסגולה של צורה באדם, וכמו כן בישראל, כי כל הדברים הצורה באה לאחרונה והחומר קודם, כי הצורה היא המשלים שראוי שיהיה באחרונה... (שם פרק יב)
...וכן ישראל הם מחויבים מצד העלה בעצמה, כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עילתו יתברך, אבל שאר הנבראים ומלאכי השרת אינם מחויבים מצד העלה, כי הם נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר שהוא מחויב... כי ישראל נקראו בנים למקום, כדכתיב בנים אתם לה' אלקיכם, כי הבן אינו נברא לשמש את אחר, ולכך על ישראל משפט העלול שהוא מחויב מצד העילה, ולא כן המלאכים... (שם פרק יז)
...וכך ישראל קודם שחטאו היו במדרגה שאינה ראויה לעולם הזה, ומצד הזה נתן השי"ת אל ישראל לוחות כאשר היו במדרגת המלאכים, עד אחר שחטאו, והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראויה לעולם הזה, ולכך דוקא בלוחות השניות שהיו מעשה משה וראוי לפי מדרגת עולם הזה, ודבר שהוא ראוי לפי המציאות נאמר בהן כי טוב... (שם פרק לה)
וכאשר ראה משה מדה זאת השתחוה על הטוב הזה, שאין בישראל קוצץ בן קוצץ, ואיך ידע משה רבינו ע"ה כי אין בישראל קוצץ בן קוצץ, אבל ידע זה, כי אף אם יש בישראל רשע, דבר זה מצד הנטיה שהוא נוטה אל הרע והוא בעצמו טוב, שהרי עצם ישראל טוב ונקראו טובים, רק כי הרשע שבהם יוצא ונוטה אל הרע, כמו האילן שהעיקר עומד במקום טהור ונופו נוטה אל הטומאה. אבל קוצץ בן קוצץ שמורה על עצם רע, וכמו האילן אשר השורש והענף רע, דבר זה אינו נמצא בישראל... (שם פרק לח)
...ולכך אמר הקב"ה כנסת ישראל יהיה בן זוגך, כי כל דבר יש לו חבור אל זמן שלו, כמו שאמרו אין לך אדם שאין לו שעה. והזמן המיוחד לישראל הוא יום השבת, כי ראוי שיהיה ישראל מתחברים לשבת כמו שהשבת נבדל משאר הימים שהם ימי החול, כך ישראל נבדלים מעכו"ם שהם חול, ולכך השבת ראויה לישראל דוקא, שהם עם קדוש, כמו שהשבת הוא זמן קדוש, ובודאי מתחברים ומזדווגים ישראל אל השבת, כמו כל דבר שיש לו חבור אל זמנו המיוחד אליו... (שם פרק מ)
...דעת רבי אבין כי שתי קדושות שנאמרו כאן, פירוש זה, כי יש לישראל הקדושה אחת במה שהם נבדלים בעולם הגשמי מן הדברים אשר הם חומריים, והשי"ת הבדיל אותם מן האומות, וכדכתיב ואבדיל אתכם מן העמים, וזה מה שנתן להם המצוות, וזהו קדושה אחת שיש להם. הקדושה השניה מה שישראל יש להם התורה שהיא שכלית, ולכך אלו שתי קדושות האחת הם המצוות שבהם קדש השי"ת את ישראל, הקדושה השניה התורה השכלית האלקית והיא יותר.
ויש לפרש גם כן שתי קדושות שיש לישראל הם המצוות לא תעשה ומצות עשה, וקדושת מצוות עשה יותר קדושה בהם ממצוות לא תעשה... ומדרגה זאת שיש לישראל אינה גשמית ולא כח גשמי, אבל בודאי מעלת ישראל וקדושתם נמצאה עם גשם בקשר מציאות בלבד במה שהם בני אדם... (שם פרק לז)
וענין התפילין האלו שהם על הראש ועל הזרע, כי מצד ב' דברים הכבוד אל השי"ת מן ישראל, האחד מצד מהות האומה בעצמה, כי מהות שלהם ביותר משובח שהם עם אחד, וכל התוארים שהם תוארים משובחים לישראל, ומצד תפארת מהותם הם כבוד אל השי"ת, והוא התפילין דמארי עלמא. הב' מצד שהוציא אותם אל פועל המציאות, כי המהות ענין בפני עצמו, ולפיכך מצד מהותם אשר יש להם מהות משובחת יש כבוד אל השי"ת אל חכמת הפועל... וכדי שתדע ענין התפילין האלו והם הכבוד שיש לו מן נמצאים, דע כי התפילין אשר המצוה הזאת נתן השי"ת לישראל הוא מפני שיש בישראל מעלה מיוחדת מצד שהוא יתברך שמו נקרא עליהם, והוא יתברך יחיד באלוקותו, כמו שכתוב בתפילין שמע ישראל וגו'... (באר הגולה באר ד)
...ורוצה לומר, שכל מין האדם מקוימים בשביל ישראל שיש להם התורה, ובודאי כל האומות הם מתחברים אל ישראל במה שהם כולם בני אדם, רק שיש לישראל מעלה יותר עליונה במה שיש להם התורה ואלו שתי המדרגות זכר התנא זה אחר זה, שאמר חביב האדם שנברא בצלם, ודבר זה כולל כל מין בני אדם, ואחר כך אמר חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה וכו'... (שם באר ו)
...אבל פירוש הכתוב רוצה לומר, שישראל כולם צדיקים, ואין הפירוש שהם צדיקים על ידי מעשה, דהוי ליה לומר ועמך צדיקים ירשו ארץ, כי אי אפשר שיהיו כולם צדיקים, ומאחר שאמר ועמך כולם, רוצה לומר שהם צדיקים בעצמם בלא צד מצוות ומעשים טובים יש להם חלק לעולם הבא, והיינו מפני שהשי"ת ברא את ישראל כסולת נקיה בלא פסולת, ומאחר שברא השי"ת העולם הזה והבא, אם לא נברא העולם הבא לישראל למי נברא?
...והוא שפירש אחריו מעשי ידי, רוצה לומר שתי ידי נטעו הנטיעה הזאת, וזהו מטעי לשון רבים. ורמז בזה הוא דבר מופלג אשר רמזנו למעלה, כי היד היא צד וקצה, שהרי היד הא' היא לימין והשנית לשמאל, וכל אחת היא קצה בפני עצמו, לפיכך אילו היתה הנטיעה הזאת מן יד אחת לא היתה הנטיעה הזאת נטיעה נצחית, מפני שהיתה יוצאת לקצה אחד, אשר כל קצה יש לו סוף, אבל מפני שהיא נטיעה בשתי ידים... יש לייחס דבר זה אל השי"ת בעצמו שבראם בשתי ידיו, ולא שייך בזה צד, כי הצד הוא צד אחד, שיאמר עליו שהוא נוטה לצד זה, אבל שתי ידים אי אפשר שיהיה נוטה לימין ולשמאל ביחד, שהם הפכים, ולכך בריאת ישראל הם בלא צד, רק מן השי"ת בעצמו שהוא כולל כל הצדדין המחולקים, ולפיכך הם נצחיים... ובמה שהם מעשה ידיו יש בהם המעלה העליונה, לכך זוכין לעולם הבא... (דרך חיים הקדמה)
...ולפיכך כאשר רצה השי"ת להשלים את ישראל מפני כי ישראל הם האדם באמת, כמו שכתוב אתם קרויים אדם, ולהם נתן התורה מן העולם העליון והשלום מעולם האמצעי, כי הם בפרט עם אחד מתאחדים ומתקשרים יחד, וכמו שכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ונתן להם י"ב שבטים אשר הם מתקשרים זה עם זה כמו שהוא בי"ב מזלות העולם האמצעי, עד שאי אפשר שיהיה הא' בלא הב', הרי בישראל שהם האדם יש בהם מן עולם אמצעי כפי מה שאפשר, ונתן להם הדין אשר כל עצמו של העולם הזה הוא הדין, עד שהם נכללים מכל ג' עולמות כאשר ראוי לאדם... (שם פרק א יח)
...כי כאשר נברא האדם היה מעלה זאת לאדם ולנח, אף כי אינם בשם ישראל נקראים, ואם אחר שבחר השי"ת בישראל מתמעט הצלם הזה אצל האומות, מכל מקום הצלם האלקי הוא ששייך לאדם במה שהוא אדם, ודבר זה מבואר... (שם פרק ג יד)
...ויש לתמה מה ענין אלו שני דברים ביחד, לומר עזות פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן יהי רצון וכו', אלא פירוש זה, כי כאשר אמר עזות פנים לגיהנם, ובשביל כך עונש הגיהנם קרוב מאד, כי יותר יש עזות פנים מן בושת פנים בעולם, בפרט בישראל, כמו שאמרנו למעלה כי ג' עזים הם, וישראל עזים באומות, עד שיש לחוש חס וחלילה לגיהנם שישלט בזרע אברהם, ועל זה אמר יהי רצון שיבנה בית המקדש ותן חלקנו וכו'. ודבר זה גלוי במדרש פרשת לך לך, רבי שמעון רב אבא משום רבי יוחנן ארבעה דברים הראה לו הקב"ה, גיהנם מלכיות ומתן תורה ובית המקדש, אמר לו כל זמן שבניך עוסקים בשתים ניצולים משתים, ובארנו כי בית המקדש והתורה הם עיקר העולם, כי כמו שבאדם הלב והמוח, כך בכלל העולם בית המקדש והתורה שהם עיקר העולם... לכך אמר כאשר ישראל מתעסקים במקדש ובתורה ינצלו מן הגיהנם... (שם פרק ה כ)
ורוצה לומר כי ראוי לישראל כל אשר השי"ת נותן להם גדולה להקטין עצמם, דבר זה כי גדולתם ומעלתם אינה כמו האומות שגדולתם מצד עולם הזה הגשמי, ולכן כאשר השי"ת נותן להם הגדולה והחשיבות הם מתגאים יותר תמיד... אבל ישראל מצד שהם קדושים נבדלים מן הגשמיות, וכל מעלתם אלקית, ואין ראוי לאומות רק גדולה גשמית... והיפך זה בישראל שיש להם גדולה אלקית, וכל שיש לו מעלה אלקית נמצא בו הענוה, כמו שאמרו אצל השי"ת כל מקום שאתה מוצא גדולתו של מקום אתה מוצא ענותנותו, ולכך כל עוד שהגדולה יותר בישראל והם יותר מגיעים אל מדריגה אלקית, נמצא בהם הענוה יותר והם ממעטין עצמם, שזה מדת הפשיטות, והיא מדה נבדלת מן הגשמי, והיא מדת הקב"ה, והיפך זה באומות... (נתיב הענוה פרק ב)
...ואל תאמר כי אלו הדברים נאמרו בהרחבת הלשון בלבד, רק נאמרו בחכמה מופלגה מאד, כי סופם ותכליתם של ישראל הוא אל השי"ת, כי הוא יתברך צורת ישראל האחרונה, כמו שהוא מורה שם ישראל שחתם אל השם באחרונה, מפני כי הוא יתברך צורה אחרונה אל ישראל, ובזה הוא יתברך מקיים אותו קיום נצחי... (אור חדש ד"ה הפיל פור)
ובמקדש ובשילה שהיו בחלק ג' שבטים אלו נאסרו הבמות, וישראל על ידי זה היו אחד, ולכן אלו ג' שבטים הם גוברים על עמלק שמבטל האחדות, שאין השם שלם עד שיכרות זרעו של עמלק, שתראה מזה כי עמלק מבטל האחדות מן השי"ת, ואלו ג' שבטים על ידם הם ישראל עם אחד, ומורה זה כי יש להם א-ל אחד, ובכח השי"ת שהוא אחד מבטל כח עמלק שהוא כנגד זה... ומה שאמרו בגמרא כי אומה זו משולה לעפר ולכוכבים, ופירוש זה, כי נפול תפול משמע נפילה גמורה עד שאין אחריה נפילה, ודבר זה מפני כי אין אומה כמו זאת ישראל, כי השי"ת צורה אחרונה להם, ואם אין ישראל עושין רצונו של מקום השי"ת מסתלק מאתם, אשר הוא צורה להם, אז הם נופלים לגמרי, וכבר אמרנו כי מורה על זה שם ישראל, כי א-ל הוא אמיתת צורתם, וכאשר השי"ת מסלק כבודו מהם, כאילו יש בטול לשמם ובטל עצם עצמותם, ואז הם נופלים לגמרי, וכאשר הם עולים עולים עד לרקיע, כי הם דביקים בו יתברך כאשר מורה שם א-ל שהוא בשמם... (שם ד"ה וישב מרדכי)
...ופירוש דבר זה, כאשר היו גוברים על המן זכו ישראל למדרגה עליונה מאד וזכו לתורה, אף כי כבר היתה להם התורה, זכו להיות דביקים במעלות התורה השכלית, וקודם זה אף שהיה התורה להם, היה להם מונע הוא עמלק המבטל את דביקות ישראל בתורה, ולכך זכו ישראל באותו זמן אל הדביקות במעלת התורה לגמרי... כל אחת מעלה יותר מן הראשונה, שזכו לתורה שהתורה היא שכלית ומקבל אותה השכל. ויום טוב הוא לנפש, כי השמחה של יום טוב היא לנפש, והוא עוד יותר מעלה. והמילה היא לגוף, וכאשר יש קדושה לגוף הוא עוד יותר מעלה, והתפילין אשר זכו אליהם עוד יותר קדושה, כי בתפילין שם ה' לגמרי הוא על האדם, והם הפאר... (שם ד"ה ומרדכי יצא)
...וזה כי ישראל הם היפך זרע של עמלק, כי כל זמן שזרע עמלק בעולם אין שמו אחד, וישראל הם מיחדים שמו ערב ובוקר, ובשביל זה הם עם אחד דביקים בו יתברך, שהוא אחד, ומפני שישראל עם אחד, ראוי שיהיה בהם עם אחד, ויהיה להם חבור וריעות גמורה, לכן יש להם להחיות אביונים מצד שהוא אחיו והם עם אחד... (שם ד"ה ומשלוח מנות)
ויכו - ...שכל נמצא יש לו דבר מיוחד, כח עוג היפך כח ישראל שכל כחו גשמי, וישראל נבדלים מהגשמיות שהם דבקים בו יתברך, לכן התייחד עוג בסגולה שהיא לגשם, שהיא ההתפשטות, וזה שספר על גדלו. וישראל להיפך מתוארים בקטנות, וכן: יעקב בנה הקטן, ולפיכך אמר הכתוב הקול קול יעקב, שהקול הוא הרוח הבלתי גשמי, כי זה כח יעקב שהם דבקים בו יתברך שאינו גוף, אבל הידים ידי עשו, שאין בכל אברי האדם שיש בהם התפשטות כמו הידים, וזהו סגולת הגשם שיש לו התפשטות... ותמצא תמיד התנגדות מהגשמי לבלתי גשמי, לפיכך התחדשה התנגדות, שהיה עוג דבק במזל מן המזלות שהם כח גשמי, ומשם מקבל כחו, וישראל אין להם מזל, לכך אמר מחנה ישראל ג' פרסה, שהג' יורה שהם מובדלים מהגשם, לפיכך היה יעקב שנקרא קדוש הג', משה ג' לבטן ועוד, כי ב' קצוות היא התפשטות הגשם, והאמצעי שהוא הג' אין לו התפשטות... ואמרנו שכח ישראל נמשל לתולעת מנסרת בארזים, כי הבלתי גשמי מחלק הגשמי. ודבר זה מופלג מאד, כי הגשמי יש לו רחקים והבלתי גשמי לא שייך בו התפשטות רחקים, ולפיכך דומה לאמצעי המחלק ומנקב הקצוות, ולכך לא יוכל לפעול בו בכח שלו... (גור אריה במדבר כא לה)
...וכמו כן ישראל והם בתחתונים שיש בהם הריבוי, והם מעידים על השי"ת שהוא קודם והוא אחד בעליונים ובתחתונים וכאשר תדע ותבין כי היו"ד לגמרי מורה על ישראל, כי היו"ד היא קטנה מכל האותיות, וכן ישראל כי אתם המעט, ולפיכך בעולם הזה אחדותו יתברך מצד ישראל שהם אומה אחת בתחתונים מעידים על השי"ת שהוא אחד, ומפני כי אחדותו יתברך בעולם הזה אינו רק מצד העדות מה שמעידין ישראל על האחדות, לכך לקיחתו בעשור... (דרוש לשבת הגדול)
כל המתפלל בערב שבת וכו', דבר זה ביארנו, לפי שישראל הם נבראו מן השי"ת בעצם, לא כמו האומות, שאף שהם נבראו מן השי"ת, אינם נבראים ממנו בעצם, כי הבריאה בעצם הם ישראל, כאילו בריאת האומות מקרה אשר נמשך אחר הבריות בעצם. והנה העלול בעצם מורה על העלה, ולא כן מי שאין בריאתו בעצם כמו שהוא בריאת שאר האומות, שלכך דוקא ישראל נקראו בנים, כלומר שהם הבריאה בעצם ובראשונה, ולפיכך ישראל שהם עלולים בראשונה בעצם מעידים על העלה יתברך... (חידושי אגדות שבת קיח ב)
אשר קדש ידיד מבטן, נראה כי עם ישראל נקראים ידידים להקב"ה, והם קדושים מבטן, דהיינו כל אחד מיד שנולד מקודש למצוה למנות למילה, וזהו אשר קדש ידיד מבטן... (שם קלז ב)
שמסרו נפשם למיתה, פירוש כי ראוי להם שימסרו נפשם על עבודה זרה, כי ישראל בעצמם אל השי"ת גופם ונפשם, לא כמו שאר אומות שאינם חלק השי"ת, אבל ישראל חלק השי"ת, ולפיכך היו מוסרים עצמם גם כן על קדוש השי"ת, כלל הדבר, כי מצוה זאת היו מוסרים נפשם עליה... (שם קל א)
אלמלא תפלתו של דוד וכו', דבר זה ענין נפלא בא להגיד על ישראל שאין ראוי להם העושר, כי העושר אין ראוי רק לאומות, ודבר זה כי ישראל שהם קדושים, והקדוש הוא פשוט, והפשיטות אין דבר מצורף אליו... (שם סוטה מט א)
סוגה בשושנים וכו', פירוש כי ישראל נתן להם תורה יותר מן כל האומות, והם ראוים לה, בעבור שהם קרובים אל קבלת החוק והגדר, ולפיכך אמר כי ישראל אפילו סוגה של שושנים לא יפרצו בה פרצים, בעבור קבלתם הגדר והחוק. ולא כמו שאר האומות, בעבור שהם בעלי חומר כמו שפרשנו בכמה מקומות, והחומר בעל שנוי, לכך האומות שהם נמשלים לחומר שהוא בעל שינוי, אין שומרים חוק וגדר, כי אם ישראל שהם נמשלו לצורה, כמו שבארנו בכמה מקומות, והפך זה גם כן הוא לפעמים לרע, כי ישראל עם קשה עורף הם, והם רחוקים מן התשובה, וכל זה שהם עומדים לא ישנו מעשיהם... (שם סנהדרין לז א)
...וכוונתו במה שאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, רוצה לומר מפני שיש עליהם שם ישראל, שהרי אמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וקאי סיפא על אלו שאין להם חלק לעולם הבא, כי כל כך גדול רשעות של אלו עד שאינם בכלל ישראל נחשבים ואין עליהם שם ישראל, שיוצאים מן כלל ישראל, עד שאין להם חלק לעולם הבא, אפילו יש עמהם מצוות ומעשים טובים הרבה אין להם חלק לעולם הבא, שהרי יוצאים מכלל ישראל... (שם צ א)
ואמר מעשה ידי להתפאר, כלומר אי אפשר שלא יהיה אל ישראל הנצחיות בעולם הבא, מפני כי הם מעשה ידיו יותר מן האומות, כי ישראל נקראים בנים אל השי"ת, ואם לא יהיה לישראל נצחיות לעולם הבא, חס ושלום יהיה חסרון במעשה ידיו, ואין חסרון במעשה ידיו, ואף על גב כי כל הנבראים נאמר גם כן עליהם מעשה ידיו... הפרש יש, כי אין נקראים בנים למקום ואם הם מעשה ידיו של הקב"ה אינם מעשה ידיו בעצם, רק שנבראו בשביל לשמש ישראל, לכך אין עליהם שם מעשה ידיו, ואין צריך שיהיה בהם תפארת, אבל ישראל נבראו לעצמם, והם נקראו בשביל זה בנים, וראוי שיהיה בהם תפארת ולא יהיה בהם חסרון, ולכך יש להם קיום גם כן, כי הדבר החסר יש לו הפסד, ולא דבר שהוא בלא חסרון. (שם)
ואמר להם חכימא דיהודאי אנא, דע כי מה שאמר להם חכימא דיהודאי אנא, רצה בזה, כי היהודים אליהם ראויה החכמה בסדר העולם, ולאותם האומות אין ראויה החכמה בסדר העולם, ומה שאמר ואתינא למגמר חכמה מנייכו, כי אי אפשר בלא חכמה בהם. ואמר להו אי זכיתו לי כל דבעיתו עבידו לי, ואי אנא זכי לכו אכלו נהמא גבאי, כי זה ענין האומות, כי כאשר הם מנצחים את ישראל, הם גוברים עליהם ורוצים לכלותם, רק השי"ת שומר אותם, ואם ישראל מנצחים אותם לא מצינו שעשו להם דבר, רק כי היו שולטים עליהם... שלא לעשות כתועבות שלהם... (שם בכורות ח ב)
...והנה עם הקדוש הנבחרים לסגולתו של הקב"ה נפשם מצד הקדושה והטהרה, עם שיש בהם עצמם חילוק, כי אין נפש הצדיק כנפש הרשע, וגם בין אלה חלקו בנפשותם כפי מדרגות. אבל נפשות העכו"ם מצד הטומאה, והם טמאים. וראיתי בספר היחוד לבעל התמונה בזה ענין נפלא, אמר שם בזה הלשון, וצורת ישראל היה ראוי להיות משונות ומובדלות ממין האדם, כאשר הכחות ונפשם, אבל חק השמיטה וקושיה להיות הכחות המתערבות ומגולגלות ומתגלגלות בגופות בגופים רבים משונים, וכולם ישובו למקומם על ידי הקרבנות הנקרבות על המזבח לרצון מהבהמות. פירוש, לכן היה צריך שצורת של ישראל תהיה משונה משאר הבריות, כמו שנפשם וכחם הם משונות ומובדלות מהם, כך היה ראוי שיהיו הגופים, אבל סדר השמטה וקושיה אין נותן הדרך הזה, בעבור כי הכחות והנשמות בעונות הגופים מתגלגלים זה בזה, רוצה לומר שנפשם של ישראל מתערבות בגופות העכו"ם, ואותן המתערבות בגופי הבהמות נפדו על ידי הקרבן הנקרב לרצון מן הבהמה... (בית ישראל)
והתורה נדרשת בכלל ופרט, רצוני לומר דברנו מענין סוד אדם יחידי, אמנם אומה הישראלית בכלל נקראת אדם, ואין בכלל אלא מה שבפרט, כי הכלל דביקות גדול של ה', כמו שכתוב ואתם הדביקים בה' אלקיכם וגו'... וברוך הוא אשר שמו הגדול קרא עלינו בבחינת שם ע"ב שורש ישראל הם שבעים זקנים, כמו שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה ואהרן על גביהם... (בית אהרן, ועיין שם עוד)
עוד יש דבר כמוס בענין, מה שאמר דוד המלך לשלמה המלך בנו, דע את אלקי אביך, לרמוז על מעלה גדולה לישראל באמצעית התורה שקבלו, שהם תכלית הבריאה, כי תכלית הבריאה בשביל התורה וישראל, ואחר כך הנבראים תחתונים ועליונים הם בשביל ישראל ולצרכם, ומעלת ישראל למעלה אף ממעלות מלאכי עליון, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת... (בעשרה מאמרות מאמר ב)
דע כי כל ישראל הם נקראים נפש אחת, וכולם בכלל נקראים אדם, כמו שכתוב אדם אתם, וכן כתיב כל הנפש הבאה ליעקב וגו', קראם נפש אחת, וכמו שרמ"ח איברי הגוף הם אדם אחד, כן ישראל כל אחד מהם אבר אחד, ונקראים בזהר שייפא דגופא, ויש מדריגות באברים זה מח וזה לב וזה עין וכו', כך מדרגות בישראל זה למעלה מזה, ומכל מקום שייפא דגופא מתחברות ונעשים אדם אחד, והם מרכבה לסוד האדם היושב על הכסא, שהוא אחד ברמ"ח איברים רוחניים שהם שורש רמ"ח מצוות אשר יעשה האדם וחי, נמצא האדם המפריש את עצמו מן הכלל ויוצא מהסכמתם אז הוא אבר מן החי וזה האבר הוא מת, והוא חרם כי הלך לחרמה, ועל כן חרם עולה רמ"ח. וכל מעלת ישראל הוא שהם אחד, וכן תקנו נוסח אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד, וכמו שנאמר ה' אחד ושמו אחד, כן יעקב עם השבטים אחד בסוד ה' אחד, ויוסף עם השבטים אחד בסוד ושמו אחד... (תורה שבכתב פרשת וישב)
ואמנם ענפי אילנו של אברהם אבינו ע"ה הכוללים, הנה הם עד ששים רבוא, שהם אותם שיצאו ממצרים, ונעשית מהם אומה הישראלית, ולהם נחלקה ארץ ישראל, וכל הבאים אחריהם נחשבים פרטים ותולדות הענפים הכוללים האלה. והנה לאלה ניתנה התורה, ואז נקרא שעמד אילן זה על פרקו. (דרך ה' חלק ב פרק ד, ה)
והנה נשתעבדו לזה הסדר כל בני אדם גם כן, להתחדש בהם כפי מה שימשך להם מן המערכה. אמנם כבר אפשר שתבוטל תולדות הכוכבים מכח חזק עליון עליהם, ועל יסוד זה אמרו אין מזל לישראל, כי כח גזירתו יתברך שמו והשפעתו גובר על הכח המוטבע בהשפעת המערכה, ותהיה התולדה לפי ההשפעה העליונה, ולא לפי השפעת המערכה. (שם פרק ז, ג)
...והנה הוא היה והוה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד, אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי, ולעתיד לבא יתגלה לגמרי לכל הרואים, כמו כתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אמנם ישראל שזכו לתורתו האמיתית, יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם עתה, והנה הוא מה שאמר הכתוב, ואתם עדי נאום ה' (ישעיה מ"ג), וזה זכות גדול לנו. והנה כלל הנהגת העולם הזה מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה, וכמו שכתבנו בחלק ג' פרק ראשון, ובכל בקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם כפי סדר ההנהגה, ואולם אנחנו בני ישראל נתחייבנו להעיד על אמיתת יחודו יתברך בכל הבחינות, פירוש, בין בבחינת המציאות, שהוא לבדו המצוי המוכרח, וכל הנמצאים הם נמצאים ממנו ובו תלויים, בין בבחינת השליטה שהוא לבדו יתברך השליט המיוחד, ואין פועל שיפעל אלא מכח ורשות שניתן לו ממנו, בין בבחינת ההנהגה, דהיינו שאף על פי שהמסבות רבות וגדולות ועמוקות, אין המסבב אלא אחד, ואין התכלית אלא אחד, דהיינו הוא יתברך שמו המסבב את הכל אל תכלית השלמות האמיתי... (שם חלק ד פרק ד, א)
והנה כשהגיע הזמן הראוי חיזק האדון ב"ה את השפעתו והארתו על ישראל, וכפה את הרע לפניהם והבדיל אותם ממנו, ורומם אותם מן השפלות שהיו בו והעלם אליו, ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם, ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה, דביקה בו יתברך ומתעטרת בו. והנה זה תקון שנתקנו לעולמים, וכל הטובות שהגיעו ושמגיעות לנו כולן תלויות על גבו, ועל כן נצטוינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו... (שם שם ט)
ענין הציצית הוא, כי הנה רצה האדון ברוך הוא שיהיו ישראל מתוקנים בכל בחינותיהם בעניני קדושה, ועל כן נתן להם מצוות לכל זמניהם וכפי כל מקריהם, כדי שיתוקנו בכולם... וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו, והוא היות האדם נסמן לאלקיו כעבד לאדוניו... אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה, והוא כי נתן הבורא יתברך לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו יתברך ויתעטרו בו, באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יתיחסו תחת האור הגדול הזה ויתוקנו בו תקון גדול... (שם פרק ו, ו וז)
הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל, והוא עם המעותדים לדביקות בו יתברך, וראוי להם שיהיו מעוטרים בעטורי קדושה גדולה, ותהיה שכינתו יתברך שורה עליהם ומתדבקת בם שישתלמו בזה עד שיזכו לטובה האמיתית. וצריך שתדע, שאף על פי שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון, ותשתלם בכל עיטוריה ותתדבק בה השכינה, ואחר כך יגיע העולם למצב השלם, ויזכו הפרטים כל אחד ואחד כפי מה שזכה במעשיו. ואולם דבר זה לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה... (מאמר העקרים)
ענין מה שמוסיפים בקדושת השם ובכן יתקדש שמך וכו', דע כי הנה בכלל העולם יש הטוב והרע, ובמין האנושי ישראל ואומות העולם. והנה תיקון העולם הוא, שיהיה הטוב שולט והרע נכפה, ובמין האנושי ישראל שולטים ואומות העולם משתעבדים תחתם. והנה בהיות הדבר כן הנה טוב לכל, כי הנה הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם, ובהיות אומות העולם משתעבדים תחתם נתקנים על ידם, ונמשך להם המשך מן הקדושה ההיא. אך אם אומות העולם מתפרצים מתחת ידי ישראל ושולטים, וישראל נכנעים, הנה ישראל מפסידים שהם בשפלות, והקדושה אינה מתחזקת בעולם, לפי שמקום המיוחד לה, שהוא ישראל, איננו בתקונו וחזקו, וגם מפסידים האומות עצמם, שאין נמשך להם מהקדושה שום הארה כלל, אלא אדרבא מיטמאים והולכים ומתרחקים מהטוב...
וצריך שתדע, שהנה האדון ב"ה הוא אחד, ואין הארתו מתחזקת אלא בענין שמתאחד, והנה ישראל, אף על פי שבאישיהם הם רבים, נקראים גוי אחד, והם ראוים שתתחזק בם הארתו יתברך. אמנם האומות רבים ונפרדים לגמרי ואינם נתקנים ביחוד, ונמצאים רחוקים מהתקון לגמרי, ואין להם תקון אלא שישתעבדו לישראל, ומצד ישראל ישובו להתקשר, ויחזרו גם הם לבחינת אחדות, ואז יהיו ראויים גם הם לקבל קצת הארה במאור היחוד...
והנה צריך שתדע שאף על פי שישראל מצד עצמם כבר הם נבחרים ומקודשים ומעוטרים בעטרותיו יתברך, הנה עד שהעולם כולו בכל חלקיו אינו נתקן, גם ישראל אינם מגיעים לתכלית מעלתם. אמנם בשכבר יגלה מלכותו יתברך בעולמו וישלוט הטוב ויכפה הרע כראוי, אז יירשו ישראל מעלתם בשלימות, וזהו ובכן תן כבוד לעמך, וארבעה מיני טובה נזכרים כאן, כנגדן ארבע אותיות השם יתברך שבהן מתעטרים ישראל, והיינו כבוד ותהלה תקוה טובה ופתחון פה. והנה לשתתחזק הקדושה כראוי צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, כי הם העם הנבחר, והיא הארץ הנבחרת, ובישראל ימלוך מלך מבית דוד, שהוא המלך הנבחר, ובו נקשרים כל ישראל ליקשר בקדושה, ואם אחד מהן התנאים האלה חסר, אין הקדושה מתחזקת כראוי...
ואולם מדרגות רבות יש בישראל, כולן טובות, מקבילות להארות העליונות, פירוש יש צדיקים, חסידים, יראים, וכבר מנו בספר התיקונים עשר מדרגות על דרך זה. ואמנם המבוקש הוא שכולם יהיו בשמחה, ברוב הארה והשפעה, וכנגד זה מדרגות הרשעה יכנעו ויתבטלו... (מאמר החכמה, ההוספה בברכת קדושת השם)
הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים להיות מתעלים במדרגתם ממדרגה האנושיות החמרית, ולהיות ראויים להעטר בעטרות הקדושה, ומה שעד אותו זמן היה חושך החמריות מתגבר בגופם וגורם לאור התורה הקדושה שלא יאיר, הנה מאחר שסבלו ישראל העינוי והשעבוד הגדול שסבלו נתפייסה מדת הדין, ונשאר המקטרג בלא טענה, ונזמנו לאור באור העליון. והנה בלילה הזה כל זה מתחדש ומתעורר מה שנעשה בראשונה, וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתעשה... (שם ענין סדר ליל פסח)
והנה גם זה בטובו הזה שיש מדרגות שזכו להם ישראל והעולם בדורות שונים, פעם יותר ופעם פחות, כגון דורו של משה, דורו של דוד, דורו של שלמה, וכיוצא בזה כל הדורות שזכו לטובה, הנה היה הכל הארת פניו יתברך אליהם כפי עילוי נשמתם שהעלוה בכח מעשיהם. (דעת תבונות עח)
הנה הקב"ה עם ישראל הוא כאב אל בנו וכאיש אל אשת נעוריו, אשר כל תשוקתו יתברך אלינו... כי הקב"ה כביכול תאב להשתעשע בברואיו ושמח בם, כענין שנאמר ישמח ה' במעשיו, ובהיותו באמת פונה אליהם, הנה מאהבתו אותם ומשמחתו ששמח בם, כביכול, חושב מחשבות ואינו פוסק להיטיב להם ולהרבות אותם ומחדש להם טוב תמיד, השפעה אחר השפעה בכל אופן היותר נאות לתיקונם וטובתם. והנה העיקר בכל זה הוא ישראל, כי להם תאותו, וכל שאר הבריאה תלויה רק בהם. כי אשר יפנה אליהם באהבה, הנה לא יהיה אלא מחדש תמיד טובות אחר טובות לכל העולם. אמנם קשה העבירה לעשות שיהיה הקב"ה פונה חס וחלילה מישראל, וכבעל הכועס על אשתו או האב על בנו, ועל הזמן ההוא נאמר ויתעצב אל לבו, ואז כל השפעה נעדרת וסרה ההצלחה חס וחלילה, ונמצא כי בריאת הרע אינה נולדת אלא מהסתר הפנים שהאדון ב"ה לא פנה באהבה לגבי התחתונים ולא שמח בם... ותפס במעשה הצדיקים כי הם העומדים להתקיים לנצח נצחים ובכחם ברא עולמו וקיימו וגם חקק בו להיות הטוב מתגבר והולך עד שיעבור הרע ובטל מן העולם לגמרי. ונמצא שבאמת כל ההנהגה וכל תולדותיה מיוסדים רק על ישראל, בפנות טובו יתברך להם באהבה או בפנות מהם חס וחלילה, ונמצאו הם לבדם העיקר בכל הבריאה כולה, וכל השאר תלויים בהם... (שם קל)
הנה עיקר הנבראים הוא האדם, ועיקר האדם כנסת ישראל, וכבר אמרו ז"ל מלאכי השרת יושבים מבחוץ וישראל בפנים, ואמנם צריכים אנו להבחין באדם שתי בחינות הפכיות שיש לו... שאין בריה כל כך עלולה לרע כמו האדם... אך מצד אחר כשהוא נשלם הוא המתנשא לכל לראש ולו מגיע ההתדבק בו יתברך שמו, וכל שאר הבריות תלויות בו. וכמאמרם ז"ל על ישראל שהם ככוכבי השמים וכעפר הארץ לרום ולעומק... והנה כביכול כנסת ישראל לבה גס בהקב"ה כאשה לבעלה, וזה מצד היות לה חלק בתיקון העולם עצמו, אשר על כן יש לה פתחון פה לפניו... מה שאינו כן לנשמות טרם באות בגוף לעולם הזה, כי לא יהיו אלא כעבד דשקיל ואזיל אחרי אדוניו... בבושת מקבל הצדקה... ויש עבד שהוא חביב על המלך ויקבלהו המלך בסבר פנים יפות ויחזיר פניו אליו וידבר עמו על הצורה, הוא הענין האמור במשה ובישראל, פנים בפנים דבר ה' וגו'...
ומה שיש לנו לדעת עוד, שאף על פי שישראל כבר מוכנים הם מצד עצמם להיות לעבודתו יתברך, וגם הם פועלים מעצמם שלא בהכרח כלל, אמנם כח העבודה עצמה אינו ניתן להם אלא מידו יתברך, וזה מה שנתן להם בשעת מתן תורה, ומה שמקיים ומחדש לכל אחד ואחד תמיד... והנה האדון ב"ה מחלק מעצם הנהגתו לכנסת ישראל להיותה שותפת עמו בהשלמת הבריאה שיהיה הוא יתברך מתקן מצד אחד והיא מצד אחד, ומניה ומינה יסתיים התיקון השלם, ובבחינת זאת אמרו ז"ל במדרש, יונתי תמתי - תאומתי... (שם קנח)
והנה עוד ענין עיקרי אודיעך, והוא שיש לכנסת ישראל שורש של קדושה שהיא כללית לכל האומה הקדושה מצד היותם ישראל, ואפילו לרעים שבהם, שהרי אמרו רז"ל: ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, ואף על פי שדבר זה מושרש בענינים גבוהים מאד, בהיות ישראל משתלשלים ממנו יתברך, כמו שאמרה התורה (איכה ג') חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו, אף על פי כן הנהגת העולמות הרבה והרחבה מאד בכל סדרי הנמצאות לטוב או למוטב אינה תלויה בזה, אלא בענין המעשים של בני האדם לדון כל אחד לפי מעשיו, ונמצא שיש מציאות לכנסת ישראל מציאות כללית שאין לה תולדות הרבה וענפים רבים, אבל הוא מציאות שאינה כל כך עיקרית, אף על פי שהיא גבוהה הרבה עוד יש מציאותה העקרית, שהוא מציאותה לפי ענין העבודה שבידה שתלויים בה כל עניני ההנהגה הגדולה והעמוקה... (שם קס)
...כי הקב"ה סדר המאורות שעל ידיהם יצא השפע לעולם, ועל כן הם כולם מאירים זה בזה ומאירים בענפיהם, ותדע שכל הבריאה היא ענף המאורות, ובהיות המאורות שמים פניהם להאיר לתחתונים, נמצאו כל חלונות האורה וברכה נפתחים, ועל כן ירבה הטוב בכל. וכאשר גרמו העונות, אז הסתירו המאורות פניהם ולא האירו זה לזה... ואז תשש כח הקדושה וכל הנמשכים אחריה, ונתגבר כנגד זה כח הטומאה. והבן מאד, כי כל זה גרמו עוונות ישראל, כי בחטאם נתחזקה הטומאה והיתה מתגברת לעמד במקומות מן הקדושה לפי חטאם, עד שאם הדבר נמשך יותר כבר היה צריך העולם ליחרב. ומאהבת הקב"ה את ישראל לא המתין להם עד מלאת סאתם, רק הקדים להגלותם. והבן כי בהיות המאורות מאירים ברווחה למי היה נמשך אותו השפע, הלא לישראל, על כן לא היו שולטות האומות עליהם להגלותם, וכל שכן שלא היו יכולות להחריב את הבית הקדוש. וכיון שהסתירו המאורות פניהם, נתמעטה ההשפעה מישראל ומבית המקדש, ואז גברו עליהם האומות והיתה הגלות, ואז קבלו המקטרגים חלקם ונפרשו מן הקודש שלא לטמא הדרכים. ומאז והלאה נשארו הדברים כך, כי כל המאורות הם מעלימים אורם... שלא נמשך אלא מה שבהכרח ואי אפשר זולתו, ונמצא הכל בצמצום...
הקלקול הרביעי הוא היות ישראל מדוכאים בחבלי עוני, וגזירות קשות נתחדשו עליהם, ובאמת כי זה צירוף הכור המצרף והמטהר, כי אלה היסורים לא חנם הם, רק בהתחזק הגבורה הקשה מפני עונותיהם, לקחו שרי העונש את תוקף הדין החזק, ובו פועלים פעולות, ובהם מענישים את ישראל עד תום חלאתם...
ועתה צריך שתדע, כי כל אלה האורות וכל הדברים האלה דרך פנימיות המאורות הם ולא נראו החוצה, ועל כן לא הגיע מהם לא התעוררות ולא תיקון רק אל ישראל, ולא אל צבאות המלאכים ושאר המשמרות כלל, כי ישראל מבפנים הם יוצאים והמלאכים מבחוץ. ותדע שבהאיר המאורות בזאת החמדה והתשוקה אז תימשך מהם לישראל אורה גדולה ועצומה אל כל נשמותיהם, ואפילו שלא נודעה בגלוי, אך נשמותיהם קבלו זאת ההארה, ונתן בלבם לשוב אל אלקיהם ולבקש אותו. ועל זה הענין כתוב (דברים ד') בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך, ואז נאמר (שיר ה') קמתי אני לפתח לדודי. והבן כי זאת היא הקימה שזכרתי לך למעלה, והוא סוד גדול, כי עד היות כנסת ישראל שוכבת לעפר, שהיא ברמז הקליפה, לא אפשר להמצא החיבור הקדוש, ועל כך צריך בתחילה שתקום, ואחר יתחבר עמה דודה...
ועתה תדע שזה יקיים השמחה בישראל יותר מכל אור, כי בחידוש הברכה והוא רוב השמחה. והנה כתוב (ישעיה ס') כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך, ובאמת כי ישראל כל מעשיהם וכל מקריהם מתנהגים על סדר ההנהגה העליונה, ובהיות המאורות ברעש ונתגבר בהם הדין שלט עליהם והוכיחם, וזהו בקצפי הכיתיך, ובהגיע זמן הרצון נתעורר הוא בכל תקפו, ואז יאמר וברצוני רחמתיך. ונודע שבהתעורר הרצון יהיה תמיד עת רצון, וההשפעה תהיה תמיד ומיתוק הגבורה לא יפסק... ואז לא די שלא שלטו האומות בישראל, אלא שישראל לקחו הם הממשלה, ואם לא שחטאו בעגל. והנה בעגל חזר הרע שכבר יצא ונדבק בהם, ואז נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. והבן מהו העדי הזה, כי מה שלקחו מן עשו ומן ישמעאל נעשה להם עדי יקר סביבם... והנה אז התנצלו אותו, ולכן ניתנה עוד ממשל לאומות העולם, ומאז שלטו בהם. והנה להם היו שני כתרים נגד נעשה ונשמע, והכל סוד אחד, כי הם בסוד החסד והגבורה... אבל כיון שחטאו לא עלה בידם, וכל שכן שחזרו עוד וקלקלו במרגלים, ולא אבו ללכת אל הארץ... והאמת שזה הרע שחזר ונדבק עדן לא הטהרנו ממנו, וזה נמעט וחסר או חזר ונתגבר, אך לא יצא לגמרי... עד עמוד לכסא משיח צדק, כי בזמן ההוא יעמדו שני המשיחים ובהם יתתקן העולם, ומשה הרועה הנאמן יהיה להשלים תיקונם של ישראל...
והבן הפסוק הזה, (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו', ותראה סודות גדולים, ותבין שאין ישראל יכולים ליעקר חס ושלום, כי משורש הקדושה יצאו, ואף שהרע נדבק בהם מפני חטאתם, לא ידבק לעולם כל כך עד שיחזרו כולם רע, שיוכלו ליקרא נמאסים בסוד כסף נמאס קראו להם (ירמיה ו'). והנה אלמלא כך היו חס ושלום נגעלים משרשם ונעקרים מן הקדושה, אבל באמת לא ייעשה זה, והשורש יהיה קיים, כי הכל חיבור אחד, ואי אפשר לגעול בישראל אם לא יגעול בשורש חס ושלום, כי לולא היו הם נגעלים חס ושלום גם הברית שהיא השכינה היתה חס וחלילה.
והנה מה שכתוב ולא געלתים לכלותם (ויקרא כ"ו) גם כן נכלל בו סוד גדול, ותבין כי אפילו שהיתה הקליפה רודפת ותופסת בישראל מפני חטאותיהם, אם לא היה מוסר אותם בידם המלך לא היו יכולים להם... אלא לא מסרם אלא בשיעור ולא לכלותם. וסיים כי אני ה' אלקיהם, והוא הקב"ה ושכינתו שהם מנהלים אותם תמיד אפילו בגלותם... (מאמר הגאולה)
ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית קדשו ותפארתו, אין ויהי אלא לשון צער... והתחילה החכמה להסתלק מישראל, כמו שהיה החושך הולך ומתגבר מפני הרעה שהיתה גוברת ומתחזקת מדי יום ביומו, והנה ישראל משתקעים והולכים בחושך הגדול הזה בכל הדורות, ונמצאו רחוקים מהשכינה הקדושה. כי אף על פי שאין ישראל משתנים מקדושתם לעד לעולמי עולמים, ונאמר עליהם לבני ישראל עם קרובו, אלא שהחושך מחשיך ואי אפשר להם להביט באורה אף על פי שהוא קרוב להם, על כן נקראו רחוקים ממנה. אבל הא-ל ברחמיו השאיר לנו שריד, והיינו פשט התורה שזה נתנו מורשה שלא ימוש מפנינו לעולם ועד, ומצד זה נמצינו קרובים אליו, אם לא בגלוי לפחות בהסתר פנים, אבל צרה גדולה היא לעמנו שלא יכלו לאור באור החיים לימצא בקרבתו יתברך ולעמוד בסודו, כי לכך נוצרו... ועל זה היה דוד המלך אומר צמאה לך נפשי וגו', כי היתה זאת להתענות בעניות ידיעת כבודו יתברך, שבידיעה הזאת הנשמה מתרווית ושבעה מאור השכינה הקדושה... והוא ענין תרדמה נפלה על אברם והנה אימה וגו', כי בגלות המצב של ישראל הוא כאיש ישן... כי השינה נמשכת משליטת עשני הגיהנם שהם הסותמים על העינים, ואינם מניחים אותם להתלבש בראות העליון כמו שהיה ראוי להם... (הקדמה למאמר הוויכוח)
ענין שני נוקבין לאה ורחל הוא, כי שני שרשים יש לישראל, א' שורש כללי לכל האומה, לרעים ולטובים מצד היותם ישראל, ודבר זה משתרש בשרשים גבוהים בבחינת שרשי ההארות העליונות, שאינם עשויים אלא בשביל ישראל, וישראל הם השתלשלות מן האורות העליונים. אך אין עיקר ההנהגה תלויה בזה, ועל כן אין לשורש זה תולדות רבות, אף על פי שהוא ענין עיקרי וגבוה, אך יש שורש אחד לישראל לפי בחינת מעשיהם, והוא השורש שנופלים בו המצבים הרבים המתחלפים דכנסת ישראל. ותולדות השורש הזה רבות מאד, שבזה תלויים כל המקרים המתחדשים בהנהגה, אם לטוב אם למוטב, וזה ענין לאה ורחל, לאה היא שורש ישראל, והיא גבוהה מאד, שנעשית ממלכות אימא, והיא במקום המוחין, אך אין בה כל השינויים שיש לרחל, ואין הזיווג עמה עיקרי, אדרבא, היא עלמא דאתכסיא, אך רחל היא שורש התחתונים לפי ענין מעשיהם, המשתנית במצביה לכל התחלף ענין התחתונים בזכותם, ועיקר ההנהגה תלויה בה, והיא עקרת הבית, והזיווג העיקרי הוא בה... (ספר הכללים, כללים ראשונים לב)
ככוכבי השמים וכחול - החול הוא בזמן שקמים עליהם כגלי הים ולא יוכלו להם, וכן אמר יעקב בתפלתו כשבא עשו לקראתו, וכשהם שפלים חול לדוש יפרצו לכל רוח. (בראשית כב יז)
ימה וקדמה - מונה ההפכים ולא כסדרם, לומר שיעלו מהקצה אל הקצה ולא עליה אטית. (שם כח יד)
ואשא אתכם - הזכיר ג' מדרגות, מתחלה ואשא אתכם כאשר ישא האומן את היונק, אז הקב"ה במדרגת אב, ואביא אתכם אלי - שתהיו שוים לי כב' אחים, ואחר כך אמר ממלכת כהנים - כביכול מלכים לי, צדיק מושל ביראת אלקים, וכן במדרש... וג' מדרגות אלו גם באבות עד יעקב שנאמר בו כי שרית עם אלקים וגו'. (שמות יט ד)
כצאת העבדים - שכנעני אשר לא נגה עליו אור תורה אין לו תכלית כי אם לעשות כסף וזהב ולצבר בר, והוא עבד נרצע לממונו שבו זן שיניו ועיניו... אמנם איש ישראל אינו מבקש הקנינים המדומים כי אם שיהיו אבריו חזקים לעסוק בתורת ה' שניתנה ביום הז', ופנוי לעסק בה בשבת, ואז הוא בן חורין, וגם בבחרותו כאשר בידו די סיפוקו עוסק בתורה, לכן נתנה לו התורה חירות אחר ו' שנים... (שם כא ז)
קול עלה נידף - פירוד הלבבות בישראל, כמו שכל קנה דוחף את חברו ברוח. (ויקרא כו לו)
לא קבה א-ל - אינם מקללים מלכם חס ושלום כשבא עליהם בחוזק, ועל כן לא יקבם גם בשעת קלקלתם. (במדבר כב מא)
וישת אל המדבר - כדמסיק ברבתי, מי זאת עולה מן המדבר, כל מעלתן של ישראל מן המדבר וכו', כוונת המדרש, שבזכות הענווה המצויה בישראל, שעושין עצמן כמדבר, זכו לכל המעלות, כבעירובין פרק ה' על הפסוק וממדבר מתנה... (שם כד א)
טובו אוהליך - שהם עצמם נזהרים מעין הרע, ולכן אין פתחי אהליהם מכוונים, ועל כן אין עין הרע שולטת בהם. (שם כד ה)
בדד ינחנו - שהבדילם מהעמים להיות לו, וזה כאשר אין עמו - שיעשו אותו חטיבה אחת בעולם. (דברים לב יב)
את צבאותי - המיוחדים, שלא יקראו עוד צבאותי אלא בשמם המיוחד, בני ישראל. (שמות ז ג)
התפאר עלי - להראות חביבות ישראל שנעתרים בכל עת, ולא כשאר עבד המצפה ולואי שישמע... (שם ח ד)
שבעת ימים - וגם יסודי הקדושה שהם שורש נשמות ישראל ז' עינים, ונקרא כנסת ישראל לכן בת שבע... (שם יב טו)
ושלא יטעו לחשב, כי האדון ב"ה חס ושלום צריך להם לשום דבר, אמר שהם סגולה, כמלכים שחפצים בדבר סגולה יקר, הגם שאין להם צורך בו. עוד ירמוז למה שאמרו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, וזו סגולתם מכל העמים, עוד ירמוז שענפי הקדושה שנתפזרו בעולם אין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל, וביותר באמצעות עסק התורה, וגם לשון הקודש יקרא סגולה. ורמז כי לי כל הארץ - שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ, וזה טעם פיזור ישראל לחזור אחר אבידתם, וזולת עונם של ישראל היו יכולים להשיג הדבר בלי פיזור, שבכח עוצם תורתם היו מולכים בכל העולם ושואבים משם כל בחינות הקדושה. (שם יט ה)
וידבר - ...או ה' דבר בתגבורת הדבור כדי לומר לכל אחד אנכי ה' אלקיך, ליחד שמו על כל אחד להפריד מהם הזוהמא... (שם כ א)
אלקיך - ועליהם לקבל מאמרו וגזירותיו, וראיה על זה מיציאת מצרים, והוצאתם מעבדות מחייבתם, או כידוע ליודע חן, שנשמות ישראל היו טבועים בטומאת מצרים, ובאמצעות יעקב ובניו הוציאו אותם, כאמרו לגוי גדול אשימך שם, וליודעי נסתרות הוא עצמו ביררם משם, וזה אשר הוצאתיך... או לפרסם בעליונים שאינו מתרצה כי אם בתהילות ישראל... (שם שם ב)
לא תונה - והנכון, ידוע שנשמות בני ישראל שורש הקדושה, בני אברהם וכו', וכל זולתם חלק רע, ולכן לא יקפידו בזלזול אדם שאינו מהם, ומזה יוולד ענפי האונאה, על כן אמר שאין לך לומר שהוא בחינת שורש רע או שהוא מוטבע בבחינת קליפה, כי גם אתם גרים הייתם, שנשמות ישראל היו טבועים בקליפה במצרים, ואם כן הגר כאחד מכם. (שם כב כ)
ואיש - ונראה באיסור זה, שנפשות ישראל במדרגה שאין למעלה הימנה, סוד חלק ה' עמו, שהגם שהם בעולם התחתון, דבוקים בחוט של חסד במקום שורשם, ונפש הבהמה ממדרגה תחתונה יתיחס מקומה לקליפת נוגה... וזה פירוש כרת, שיכרות החוט הקשור בשרשו, שהוא מקיים כללות נפשות עם ה'. והנה בישראל מדרגות שונות, ולבל נחשוב שרק הפחותה תכרת ובגבוהה רק תעשה רושם, לכך ריבה כל אלו... (ויקרא יז י)
ושמרתם אתם - או אם אתם והגרים ישמרו, אין כח במעשה הגוים להקיא הארץ יושביה... (שם יח כו)
...ובנחה יאמר שובה ה', שישיב ניצוצות הקדושה לקבץ האלפים והרבבות, כי כל ניצוצות הקדושה יקראו ישראל... (במדבר י לה)
זאת חוקת - ...וההבדל בו הורמו בני ישראל מהגוים הוא באמצעות התורה, שעל ידי שקבלו התורה, הרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם, להיות חטיבה של קדושה עליונה בחייהם וגם במותם, בחייהם שהנוגע במת וכדומה תדבק בהם הטומאה שבמת, ותפרד רק בכח גדול שחקק ה' במצות פרה, וכן במיתתם, כמו שאמרו רז"ל אדם כי ימות, ישראל מטמאין באהל ולא עכו"ם. והמשלתיו לב' כלים אחד מלא דבש ואחד זבל, למי מתקבצים זבובים ורמשים? וכן אדם מישראל שמת להיותו מלא קדושה עריבה בצאת נפש, יתקבצו קלפות אין קץ התאבים להדבק בקדושה ליהנות מהערב... (במדבר יט ב)
מה אקב - ...ובלעם לא מצא בשרשם פגם לעורר הדין, וחפש גם באבותיהם הצורים ולא מצא, ואם תאמר תרח ובתואל, על זה אמר עם לבדד ישכן, אין שורשם מאלו אלא מחצב לבדו בלי המולידים, וגם בגוים - בקרובים להם כישמעאל אין להם קורבה, ועל עונותיהם הם כבר נאמרה להם סליחה. (שם כג ח)
לא הביט אוון - ...ופירוש אוון הוא הכח הרע הנמשך מעבירה... אינו אפילו ביעקב, שהם המון העם, שכולם נשמרים מעשות הרע, והגם שיטעו מדרך השכל, אינו נקבע בנפשם האוון, שהיא חלק הרע, על דרך אומרו כולך יפה רעייתי ומום אין בך, פירוש שאין החטא עושה בו מום קבוע, אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה, כמו שרמזו רז"ל במה שאמרו שחורה אני ונאוה... ולא ראה עמל - פירוש אפילו פגם שצריך עמל להעבירו, אינו באותם שנקראים ישראל, שהם הצדיקים, או חטא המחשבה שגם הוא יקרא אוון... פירוש שאין עושה ביעקב המחשבה הרעה רושם האוון, שהוא ענף הרע... גם נתכוון לומר, שהצדיקים הגם שעושים מצוות וכל עסקם בתורה, אינם מרגישים שיש להם עמל, אלא אדרבא כאדם המרויח ומשתעשע... והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, והוא אומרו א-ל מוציאם וגו', כי לא יציאה ראשונה בלבד, אלא בכל שנה מוציאם כנזכר, ונתן טעם כתועפות ראם - כי ה' מוסיף ומחזק אותם לרוממם עד גדר שלא ישאר שום תערובת הרע בקדושה... ולא קסם - הוא בחינת הטומאה שלמטה ממנה, ואז יהיו ישראל בגדר שלמות המעלה, ותהיה מעלתם יותר מן המלאכים. (שם שם כא וכב)
כלביא - קומתו ראשונה אינה כשאר עולם, שבתחלה להיותו חסר התלמדות במלחמה לא יעשה גבורות, אלא כלביא יקום ויעשה נפלאות... וכארי יתנשא - ...שהגם שיעברו עליו כמה מלחמות, לא מפני זה יהיו נחלשים, אלא הולכים ומתגברים, ועוד ירצה שמלבד כח אשר עשה ה' בהם, עוד יהיו בעיני כל האומות במדרגה גדולה לפחד מהם, והוא אומרו כלביא יקום... (שם שם כד)
ויהי - לשון צער, שבשעה שקבלו ישראל התורה נתקנאו האומות בהם, אמר להם הקב"ה הביאו ספר יוחסין שלכם, וכשקלקלו בשטים אמרו האומות העטרה שהיתה בידם בטלה ושוים הם לנו, זקפן ה', שנגף כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן. (שם כו א)
...ורמז בחשבון זה קבוע י"ד כבשים, לרמוז ב' הדרגות שבישראל שבאים ברמז הכבשים, א' נסתר וא' נגלה, הנסתר הם הברורים שצריך לברר מהאומות, והנגלה הם המבררים, ולזה כשכלים הפרים זה לך האות שכלה מהם הנסתר, ולא ישארו כי אם ישראל למופת ואות. והוא מה שרמז ה' בקרבן עצרת ז' כבשים שהם לבני ישראל, פר אחד הוא הנשאר מישמעאל, איל הוא הנשאר מבני עשו מיצחק, והבן. (שם כט יג, וראה עוד: ישראל-ועמים)
ואשמיעם - כחז"ל, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, ופירשנו שהיה באמצעות גבורת דברי אלקים שיצאה נשמתם וזוהמתם המונע את האדם מלירא ה', וזהו הסבה שישראל לא מרו כבודם וסבלו צרות אין מספר, וטבע נפשם לירא את ה' כי אין זוהמא מבדלת בינם לה'. (דברים ד י)
וה' האמירך - אף אם תשתדל אומה אחרת להדבק בשכינה לא תשיג מעלת ישראל, או אף אם יכעיסו לא ימירם בעם אחר. ולשמר - גדלם על ידי שנתן להם הרבה מצוות, כי הם שמירה מתיעוב ולכלוך הנפש, או ה' יחזקם לשמור המצוות... (שם כו יח)
כי חלק ה' עמו - ה' מושל על ישראל, ועל ידי זה על כל העולם, ופירוש חבל ראש הנחלה, ועוד יכוון לב' בחינות נשמות הבאות מעולם העליון, ויש באות ממקום הנקרא נחלת ש-די... (שם לב ח)
כאישון עינו -... שהוא זך ואינו סובל נגיעת אצבע גסה, כך הם זכים רוחניים ואינם סובלים הגשמי, וזהו אחר שיבוננהו במתן תורה, והבן. ועוד כבמסכת שבת, שתלמיד חכם צריך שמירה, שהמזיקין מתקנאים במעלתו ומתגרים בו. (שם שם י)
כי מגפן - נותן טעם למכירתם, וכבר הודעתי כי דבר שבקדושה יש כנגדו בסט"א, וישראל נמשלו לגפן, וכשהרשיעו אמר מגפן סדום, וגפן אילן רע של אחיזת הרשעים, ולפי שאינם אלא אוחזים בה ואין כל ענפם ממנה אמר מגפן ולא כי גפן, ואמר סדום, שמלאה סאתם כסדום... (שם שם לב)
ומאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל היתה מרכבה קדושה לה', אזי גם כללות החיות של עולם הזה שהיא קליפת נוגה עכשיו תצא אז מטומאתה וחלאתה, ותעלה לקדושה להיות מרכבה לה' בהתגלות כבודו, וראו כל בשר יחדיו ויופיע עליהם בהדר גאון עוזו וימלא כבוד ה' את כל הארץ, וישראל יראו עין בעין כבמתן תורה... ועל ידי זה יתבלעו יתבטלו לגמרי כל השלש קליפות הטמאות, כי יניקתן וחיותן מהקדושה עכשיו היא על ידי קליפת נוגה הממוצעת ביניהן. ונמצא כי כל תכלית של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי כבודו ואלקותו יתברך ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ, תלוי בהמשכת אלקותו ואור אין סוף ב"ה לנפש החיונית שבכללות ישראל בכל רמ"ח אבריה על ידי קיום כל רמ"ח מצוות עשה, ולהעביר רוח הטומאה ממנה בשמירת כל שס"ה מצוות לא תעשה, שלא יינקו ממנה שס"ה גידיה. כי כללות ישראל שהם ששים רבוא נשמות פרטיות הם כללות החיות של כללות העולם, כי בשבילם נברא, וכל פרט מהם הוא כולל, ושייך לו החיות של חלק אחד מששים רבוא מכללות העולם התלוי בנפשו החיונית להעלותו לה' בעלייתה, דהיינו במה שמשתמש מעולם הזה לצורך גופו ונפשו החיונית לעבודת ה'. והנה המשכה והארה זו שהאדם ממשיך ומאיר מהארת אור אין סוף ב"ה על נפשו ועל נפשות כל ישראל היא השכינה כנסת ישראל מקור כל נשמות ישראל כמו שכתבנו לקמן על ידי עסק התורה... (ליקוטי אמרים פרק לז)
...וכך הם על דרך משל היראה והאהבה הטבעיות המסותרות בלב כל ישראל, כי הן ירושה לנו מאבותינו וכמו טבע בנפשותינו. (שם פרק לח)
צבאותי - נאמר על התאחדות פרטים יחד, וחיל נאמר על קבוץ עם רב בכח, וישראל נקראו צבאות ה', רוצה לומר מאוחדים בחפץ נפשם לעמד תחת משמרת ה' ולעשות מצותו, והשם צבא יורה על התאחדות והתחברות ועל רצון, ורוצה לומר בעל הרצון המתאחד... (שמות יב מא)
מי מנה עפר - מי מלאו לבו לחשב כעפר, ונראה שהוא מלשון חשיבות ומינוי, מי החשיב את העפר יעקב, רוצה לומר החומר הגשמי, כי יקדשוהו בעבודתם, ומספר - משון ספיר, הבהיקו את ארבעת היסודות שישתמשו בהם לעבודת ה'. (במדבר כג י)
עקש ופתלתול - בעקשותו עוד מערב דברים זרים, למשל אם יסורים באים עליהם אינם מייחסים אותם כהשכל לרוע מעלליהם, אלא לחק הטבע האלקי שמתנהג פעם כך ופעם כך עם בריותיו. (דברים לב ה)
והייתי להם לאלקים - יזכו הם עצמם שאהיה להם לאלקים מצד עצמם ולא מצד אלקות של האבות, כי מאז יהיו ראוים בעצמם אל הענין האלקי, וה' יקרא אלקי ישראל מצד קדושתם וצדקתם. (בראשית יז ח)
ככוכבי השמים - וגם שהרבוי כולל גם הגדולה, שיהיו בניך צדיקים, שכל אחד יהיה עולם מלא בפני עצמו, כמו שכל כוכב עולם בפני עצמו, וגם יהיה רבוי הכמות כחול אשר על שפת הים - ...והמו גליו ולא יעברוהו, כן המון עמים רבים לא יוכלו לעבור הגבול הזה ולכלות את ישראל, ולבסוף יתגברו עליהם... (שם כב יז)
ויהי כי זקן - תכלית בריאת העולם הוא כדי שימצא איש צדיק וטוב אשר תלוה אליו ההשגחה האלקית ויהיה מעון לשכינת ה' בארץ... וכאשר רצה ה' שתהיה אומה שלמה שידבק בה הענין האלקי ויהיו מהם חסידים ונביאים וצדיקים ושרי קודש ויראי אלקים... ואי אפשר שכולם יעסקו בענינים האלקיים, שמי יכין להם לחמם וכל צרכיהם, הפריש שבט הלוי שהוא יהיה מופרש מכל עניני העולם ונבדל לעבודת ה', וכל זרע ישראל ישאו צרכיו במעשר פירותיהם... והיו ישראל בין העמים ובין שבט לוי כהאלמוג, שהוא אמצעי בין הדומם ובין הצומח... לכן רצה (יצחק) שיהיו שני בניו לעם אחד כישראל ושבט לוי, ורצה לברך את עשו ברוב עושר ודגן ותירוש, ובגבורה למלחמה ולממשלה, וזרע יעקב יהיו מיוחדים רק לעבודת ה' כשבט לוי... (שם כז א)
...והיתה ברכתו שלא יקרא שמו יעקב רק ישראל, כי גבר בכח הצוריי והנפשי שבו, וזה שאמר כי שרית עם אלקים ועם אנשים, שיש בך כח אלקות מצד הנפש וכח אנושי מצד החומר... (שם לב כז)
בחדש השלישי - ...ובעם ה' נמצאו ג' מדרגות, המון העם שאין משיגים רק הלבוש החיצון שהם פשטי התורה, והלוים שמשיגים גופי התורה וטעמיה ותורה שבעל פה שהוא הגוף שתחת הלבוש... (שמות יט א)
והייתם לי סגולה - יש הבדל בין עם סגולה ובין עם קדוש, שסגולה היא דבר שחשוב מצד הבחירה, דבר שיקר בעיני בעליו מצד החן והיופי... ונקראו עם סגולה מצד שבחר ה' בהם אף שאינם עבדי ה' וגוי קדוש, אבל עם קדוש נקראו בעת יתקדשו ויתרוממו מצד קדושת מעשיהם... שעם קדוש מציין מעלתם מצד קדושת מעשיהם, ועם סגולה מציין מה שבחרם ה' בלא שום הכנה מצדם... (שם שם ה)
לא תונה - ...כי יש בישראל ג' מדרגות, העושים המצות רק בפועל כפי משפטי התורה כעבד העובד עבודה, והמשרת מעולה מן העבד, שעומד בכבוד אצל אדוניו וישרת אותו בשירות קל של כבוד, והם הלומדים פנימיות התורה ומקיימים המצוות כפי תוכיותם ועובדים עבודת הלב והשכל והמחשבה, ולמעלה הם אוהבי ה' אשר יגלה להם סודותיו, והם בני עליה הנכנסים לפרדס בסודות התורה והמצוות. העבדים יקרבם ה' רק מצד בריתו עם כלל האומה, והמשרתים כבר ימצא בהם רצון שהוא מדרגה יותר, והאוהבים נדבק עמהם בהשגחה פרטית ושומרם תמיד בשמירה השגחיית... (שם כב כ)
אבני זכרון לבני ישראל - רוצה לומר שזה יורה על אחדות ישראל, שהגם שהם חלוקים לכמה שבטים, ויש שבטים הפונים לימין שהם במעלה יותר, ויש הפונים לשמאל, בכל זאת הם מתאחדים על כתפות אפוד אחד המחברם. ובמה שישא אהרן את שמותם שזה יהיה לפני ה' לזכרון, להזכיר למעלה שמות השבטים שכולם מתאחדים ליחד ה' ביחוד שלם... (שם כח יב)
אות היא לעולם - הבטיח להם שהאות הזה ישאר לעולם, וישראל ימסרו נפשם עליה, ועל ידי כן יתקיים אות זה בידם לעולם. וגם הבטיח שעובדי אלילים לא יקבלו יום זה לשביתה... (שם לא יז)
...כי שם ישראל כולל פעמים כל האומה ובני אהרן בכללם, ופעמים יגביל שם ישראל נגד בית אהרן... (ויקרא טז כא)
כי מראש - באר לו שאי אפשר שתחול עליהם קללה מצד רעות העולם השפל ומקריו, כי אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ורעותיו מצד ד' טעמים, א' מצד יחוסם מראש מצד האבות, ודמה אותם להררי עד גבוהים ורמים ונשאים מכל כדור העולם השפל הלז, והם צור ויסוד הכדור הארצי... ב' לבדד ישכן - שאינם כשאר אומות הקדומות שיתערבו בם אומות אחרות ובטל יחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם, כי הם עם לבדד ישכן, שלא נתערבו זרים בתוכם, וגם בגוים לא יתחשב - בחשבון אחד, כי הם נבדלים בכל דבר ולא באו בחשבון גויי הארץ הקדומים. ג' מי מנה - מצד כמותם ואיכותם... וכמו שכתוב במדרש, שהעפר אם יהיה בו חסרון יתמלא תכף, כן ישראל כשחסרו על ידי דבר נתמלאו תכף, ועל זה אמר אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ... על זה אמר מי מנה עפר יעקב - שיעקב הם ההמוניים נמשלו כעפר מצד רבוים, שלא יצדק על זה מספר רק מנה... ומספר את רבע ישראל - וישראל שהם הגדולים שבאומה שמצד זה הם נחלקים לארבעה דגלים כדוגמת כוכבי השמים... שכל כוכב הוא עולם בפני עצמו, ואם יחסר כוכב אחד מן המציאות יהיה חסרון בכלל הבריאה, ומצד זה הם נבדלים ממקרי העולם השפל, והם עומדים ככוכבים לעולם ועד, ואי אפשר שישיג אותם רעה על ידי כשוף ונחוש... ד' הם נבדלים מעניני העולם השפל ורעותיו מצד נפשם האלקית שהיא נצחית וקיימת לעד, ועל זה אמר תמות נפשי מות ישרים... (במדבר כג ט וי)
...ה' אלקיו עמו - על ידי שלא הביט אוון ביעקב לכן ה' אלקיו עמו, אף שיחטאו לפעמים לא יסיר מהם השגחתו והשכינה בקרבם, ועל ידי שלא ראה עמל בישראל תרועת מלך בו, כי ההשגחה דבוקה עם ישראל, שהם הגדולים שבהם, ומציין שה' הוא מלכם והם עמו... (שם שם כא)
לא מרבכם מכל העמים - שאין ה' חפץ ברבוי עם, כי הפרי והסגולה היא מועטת, כמו בעץ... כי אתם הלב והפרי והסגולה שהיא מועטת, והיא הסגולה אצל הנוטע והחביבה בעיניו. (דברים ז ז)
כי עם קדוש אתה - כבר ביארתי שיש הבדל בין מה שאמר כי עם קדוש אתה, שזה מציין מעלתם העצמית מצד קדושת מעשיהם... ובין מה שכתב בך בחר ה', שזה אינו מצד קדושת מעשיהם רק מצד בחירתו, ואז אמר שבחרם מצד רצונו, בלא הכנה מאתם נתעלו אצלו להיות לו סגלה כדבר יקר וחשוב שאוצרו באוצר... ואז נתעלו להקרא בשם ישראל מצד שנעשו לו סגלה... שלפעמים ישקיף על מעלתם בעצמם בלא צירוף ערך יתר האומות לנגדם, וזה כשהם עם קדוש מצד קדושת מעשיהם, וזה שאמר עם קדוש אתה קדושת עצמך, ולפעמים כשאין מעשיהם מספיקים ישקיף עליהם לערוך מעשיהם נגד הבבליים, וזה שאמר להיות לו לעם סגלה מכל העמים... (שם יד ב)
...הדרש שצמצם השכינה בקרבם כלב מוקף מהגוף או כמח המקיף כולו, ואם הוא כלב ינהיג בהנהגה נסתרת טבעית, ואם כמוח הוא בהנהגה שכלית בחירית נסית. וזהו הבדל ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, וכן כאן היו מוקפים ממנו, והמקום שמתנאי הגשם לא חצץ בעדם. (יהושע ג י)
וימעלו - מודיע שישראל כולם כגוף אחד, ועל ידי הפסד אחד יתהוה חולי או מום בכל הגוף. ויחר אף - סילק השגחתו מהם. (שם ז א)
כולכם בני ישראל - ויש לכם דין מלך לעשות משפט לצורך שעה... (שופטים כ ז)
ואבחר בדוד - שהוא מאחד את ישראל כאיש אחד, כדוגמת הנפש המאחדת הגוף, וכן התאחדו על ידי ירושלים כנפש החיונית. (מלכים א ח טז)
משה - ישראל הם במדרגה שישרה שכינתו עליהם כמשה ואהרן בדיבוק אלוקי, וקרואי שמו כשמואל שנענה. (תהלים צט ו)
וירם קרן לעמו - שישראל התרוממו מהעולם השפל לעלות להר ה', עם קרובו - התעלו עד ראש העגולה. (שם קמח יג)
...גם לאדם יש חוק "למינו" השולט בכל כחותיו ויצריו. ומתוך מין האדם יעד את ישראל למין מיוחד, שהתורה היא חוק למינו, בתוך מסגרתה יכול האדם היהודי להתפתח לשיא העצמאות והחופש האינדיבידואליים. בראש חוקים אלו עומדים חוקי העריות, בהם תלויה טהרת האופי הרוחני והמוסרי המיוחד של האדם. לפי דרגת האדם כן הגבלותיו המיניים, מבן נח שהותרו לו שאר אחוה ונדה, ועד לכהן גדול המותר רק בבתולה... (בראשית א יא)
ברוך ה' אלקי שם - רעיון האלקות של שם יתפשט בסופו של דבר בכל העולם וינצח את החושניות הפרועה של חם... ביפת נפגשים השכל והחושניות לרוח נינוחה, וזה הכח הראשון במעלה בצאצאיו. יפת הגיע לשיא תרבותו בתרבות יון, ועד היום נשארו שני אלו, ישראל ויון, שני מעצבי דמות האנושות ומוריה. יפת עידן את העולם מהצד האסטטי, ושם האיר את העולם ברוחניות ומוסריות... יפת מכשיר את הקרקע לשליחותו של שם, הפרא המצייר ציורים על גופו עומד על סף התרבות. מתחילה יעמד האדם בסימן היפה והטוב של היונים, ואחר כך יתנשא אל הטוב יותר וההרמוני, אל האלוקי שבתורת שם... (שם ט כו, וראה שם עוד)
אחרי הפרד לוט מעמו - ...ה' דבר עם אברהם אחר שהדור הצעיר, שאברהם חשבו ליורשו, נפרד מעמו, כי היה להוט יותר מדאי אחרי שגשוג חמרי. אין תפקידו של אברהם מסיונרי לחנך אחרים, כי יהודים צריכים להוולד כיהודים, ולא רק להתחנך כיהודים... (שם יג יד)
עתידים ישראל להתיישב בסביבות הקבר של סדום ועמורה, והמאורע הזה הוא אזהרה גדולה להם, השפע והמותרות הם אויבי החירות, אם אין חיסון מפני סכנתם. ישראל לא יזכו בחירות ובעצמאות בשבתם בארץ הזאת, אלא אם כן נתמסרו לתורה בכל מאודם... חותמת השלטון של התורה טבועה על החקלאות בארץ ישראל, וחומרה יתרה נוהגת בעבודת הכרם, המייצגת את השפע והמותרות... אין שגשוג לישראל אלא על אדמת התורה, ישראל יאבד מבחינה טבעית וחברתית אם יפרוק מעליו את עול התורה. (שם שם יז)
ויצחק - ...תחילת העם היהודי וכל קיומו עומדים בסימן הצחוק, קיומו מצחיק ואינו ניתן להבנה אלא בשיפוטה של סבה עליונה בעלת רצון ופעולה חפשית. ה' רצה ליצור בזה עם שיעמד בנגוד לכל הכחות הטבעיים המופיעים בהסטוריה, וישמש כאצבע אלקים להורות לעמים את המצחיק שבכפירה בהשי"ת הכל יכול. הצחוק המלוה את היהודי בכל דרכיו הוא ערובה לאלקיות הדרך היהודית, והיהודי אינו שם לב לצחוק, בהיותו רגיל אליו מכבר. (שם יז יז)
וירא אליו - ...השי"ת מודיעו את ענין סדום ועמורה, לא למענו, אלא כדי שלעיני צאצאיו תעמוד התמונה של הנגודים: אברהם המחכה לפני האוהל לאורחים, מול סדום המסתגרת בפניהם. מה ניאצו את מורשת אברהם! העלילו על היהודים שהם מסתגרים מן העולם, שהמולים מתנשאים ומתגאים על הערלים, והנה יושב הנימול הראשון בעולם, ודאגתו הגדולה היא, להכניס לביתו אורחים ערלים, ולקראתם הוא עוזב גם את השכינה, ומניע את כל בני ביתו. לפי חז"ל כל זה מפני החשש שמא יתבדלו האחרים מעתה - ממנו! בני אברהם שגשגו בהתבודדות-מילתם והתעלו היות האנושיים ביותר מכל בני האדם. בנגוד לכל העולם הם מוכנים תמיד לטפח את האנושי והנעלה שבאדם, בכל מקום בו יש עדיין ניצוץ מתכונות אלו... (שם יח א)
לא אעשה - על כל פנים למד אברהם מענין סדום את פעולת ההשגחה, וידע ולמד מכאן הוא וזרעו, שאף אם הצדיקים מעטים בקרב זרעו, שהם מצדם שוב מיעוט בקרב עמי העולם, אין להתייאש מהטבת המצב. אפילו בסדום המושחתת כל כך היתה תקות-קיום עם עשרה צדיקים בלבד... (שם שם כט)
יצחק - ...אפשר שכאן נרמז כבר הצד האירוני של הצחוק. הן ידע העולם את היומרה של אברהם ושרה, אותם שני יחידי סגולה, אשר העיזו לשחות נגד זרם הזמן... ועתה עוד יומרה מגוחכת זו, להרכיב את העזתם-תקוותם על נטע רך שניטע באחור זמן כזה... עד היום שמים ללעג את היומרות החובקות-עולם של עם ישראל, עם עולם... (שם כא ו)
שבו לכם פה - לרגלי הר המוריה נפרדו דרכי זרע אברהם ובני נח, רק מי שהתורה פועמת בקרבו ומעוררת בו את ה"הנני" המוחלט, רק הוא יכול להתנשא לדרגת מלאך, אשר בשתי כנפים יכסה פניו ורגליו, לעשות את המצווה לו, מבלי לראות לאן הוא הולך ומה הוא עושה, מדרגה זו קבלו רק ישראל מאז העקדה. (שם כב ה)
וילכו שניהם יחדיו - בלי התנשאות על האחרים, שלא זכו להתעלות באופן כל כך נעלה על כל החמריות... בזרע אברהם אין הבדלי מקצוע ומעמד בין האדון וחוטב העצים או העבד, ככל שהוא יותר גדול, הוא יודע פחות מגדולתו, לכן נחלקו חז"ל אם חסידות גבוהה יותר או ענוה... (שם שם יט)
...אומות העולם מונות את ישראל בנטייתם למקח ולממכר, והנה מוזר הדבר, כאשר מדע המשפט שלנו מבקש לו דוגמה בכתבי הקודש ללמוד ממנה את הצורות של מקח וממכר, הרי נמצא לו רק קנין הקבר כאן, שדה עפרון, וקנית השדה בירמיהו, אותו שדה שהנביא נצטוה לקנות לאישור נבואת העתיד... גם קדושי אשה נלמדים מלקיחת שדה עפרון. "היהודי קונה את אשתו" כך מאשימה אותנו תקופה חסרת מחשבה, נכון, הוא קונה אותה, אך היא נשארת שלו, והרי הוא מכבד אותה כקנינו העליון עלי אדמות, ואשרינו אם על ידי זכרון זה, כל נישואינו נוסדים כביכול במקום קבורת שרה, וחדורים מרוח אותם חיי הנישואין שאברהם ושרה מזכירים לבניהם, אותה רוח שמצאה את ביטויה האחרון והקיים בקנין מערת המכפלה. (שם כג בסופו)
...יש לשים לב לכך, שהגרעין העיקרי של עם ישראל לא יצא מאותה אם, שיעקב, במדה שהתורה מגלה, בחר בה בראש וראשונה על פי הרושם החיצוני של יופיה הגדול בלבד, הקב"ה לקח דוקא את העלובה והמדוכאה ועשה אותה לאם הבנים לעמו... האהבה הטהורה לבעל ולבנים, והבטחון המלא בהשגחה העליונה, הם שהיו ערכי היסוד להורתם ולידתם, גידולם וחינוכם של שבטי ישראל... (שם כט לא)
גיד הנשה - גיד הכניעה... בשבת בני ישראל אל שולחנם לאכול, יזכרו שהמלאך נטל מיעקב רק את עמדתו הפיסית-חמרית. דבר זה היה נחוץ כדי לפקח את עיני עשו לראות שישראל לא ינוצח מצדו הרוחני, יעקב נופל רק בעזבו את תורת ה', ולא ממחסור חמרי... (שם לב לג)
...כאן אנחנו רואים לשעה קלה את חרבו של עשו בידי בני יעקב, ולהבהרת דברי ימי ישראל אנחנו למדים, אם בסופו של דבר סולדת נפש עמנו משפיכות דמים, עד שהיינו אנחנו הרך והרחמן שבאומות, הרי לא חולשתנו או מורך לבנו הביאונו לידי כך, הימים האחרונים של המדינה היהודית גילו לכל את אומץ לבנו ואת רוחנו המלחמתית... יכולים גם אנו להניף את החרב, יכולים גם אנו להיות צמאי-דם, רוחנו האנושית והרכה הנה פרי החינוך, שהקב"ה העניק לנו בגורלנו ובתורתו. (שם לד כה)
גוי וקהל גוים - הגוי שיצא מחלציך יהיה אחד כלפי חוץ, ורבים שיהיו לאחדים כלפי פנים, כל שבט ייצג סגולה לאומית מיוחדת, יהיה כביכול לאומה בזעיר אנפין. ועם יעקב יהיה לישראל, והוא יגלה לאומות את כוחו של הא-ל המתגבר ומשתלט על כל דבר ארצי ואנושי ומעצב אותו כרצונו, לפיכך אל תהא דמותו חד-צדדית. בשבטיו יביא לידי ביטוי את עם הלוחמים ואת עם הסוחרים, עם החקלאות ועם המדעים. כך יתגלה לכל כי הקדשת חיי האדם בברית האלקית של התורה איננה תלויה בדרך חיים או תכונה לאומית מיוחדת... (שם לה יא)
...העם אשר בתכונתו הוא עז שבאומות, ואיננו עם נכנע כל עיקר, אשר בתכונותיו גם מידת הנקימה והנטירה, ובראשית ימיו הנה הוא מבצע גם פשע מתוך קנאה ושנאה, הנה עם זה כה התרומם והתעלה על ידי חינוך תורתו וגורלו, עד כי פשעים גסים כשפיכות דמים וגילוי עריות לא נודעו בחוגו מאות בשנים... אם יכלה ההשגחה להעיז, כפי שראו זאת הזמנים שעברו זה עתה, להפקיר אותו לגזירות מלכיות אשר במשך מאות בשנים היו עלולות לזרוע פירוד לבבות, קנאה ושנאה ממארת אל חיק המשפחה היהודית, כאשר נאלצו בנים להמתין למות אביהם, ואחים צעירים למות הגדולים... הפכו קשרי המשפחה הטבעיים למכשלה וקללה. אם למרות כל זה יצאה המשפחה היהודית מלהט נסיונותיה באהבת הורים, בנים ואחים, מזהירה כיהלום, והעזות היהודית התעלתה לעמידת גבורה לעומת כל נסיונות ופתיונות, הנה אין כל זה אלא נצחון החוק האלקי... (שם לז ב)
וידגו - ...במקום חיותה הנבדל, במעמקים שעין האדם לא תשופם, שם תחיה הדגה את חייה השקטים... כך תשלים משפחת יעקב את חייה העצמיים השקטים והמאושרים, היא תחיה בקרב הארץ במקום חיותה הנבדל, במקום שהעולם שמסביבה לא יחדור אל תוכו, ואת משמעותו לא יעלה על דעתו... (שם מח טז)
את יעקב - ...קו יסודי אחד היה טבוע באופיים ומשותף לכולם, והוא היסוד של הלאומיות היהודית, את יעקב איש וביתו, וכן יהיה בעתיד, עת אשר האומה סחופה ומעונה בידי פרעה... הלא אז יבנה ה' את העם מהמסד של הבית, שה לבית אבות שה לבית, המה קשרי המשפחה, זיקת הבנים לאבות, והאבות לבניהם, בסיס זה של עם ה' הנצחי הרוס היה בשעת התקומה והפדות, אך רק בכח נכבש ונהרס... (שמות א א)
...לפיכך באמור ה' בני בכורי ישראל, הרי פירושו, בישראל ייפתח רחם האנושות, בישראל יפתח המצעד אליו חייבים להצטרף כל העמים כבני... (שם ד כב)
וארא - ...העם הזה היה יכול להבנות ככל העמים האחרים בבנין הולך ועולה, אך ה' רצה להוות את עם ישראל כעם ה' שאינו מבוסס על חומר ועל אדמה חמרית וכו'. עם זה התחיל להתפתח מנקודה בה נעלמים עמים אחרים מעל במת ההסטוריה... (שם ו ג)
לי לעם - ...לה' לעם, בכך כבר אמור שהיהדות אשר ה' ייסדה לעולם אינה דת, בתוך היהדות מצוי גם יסוד זה, שמכנים אותו בכל מקום כדת, אבל המושג יהדות רחב ושונה הוא לאין ערוך. בדתות אין לו לאלקים כי אם היכלות, כנסיות, כיתות כהונה, קהילות וכדומה, ואילו העמים מול מלכים ושלטונות יעמודו, וביסוד קיומם המושג של המדינה ולא של הדת והא-ל, אולם כאן, לא כנסייה ייסד ה' כי אם עם, חיי עם שלמים יעוצבו על ידו, ישראל יהיה עמו ולא רק קהל מאמיניו... (שם שם ז)
והבאתי אתכם אל הארץ - העם מושלם אל המדינה, כך שאין העם תלוי במדינה, אלא להיפך, בעלות הארץ תלויה במילוי תפקידם כעם. (שם שם ח)
במכסת נפשות - ...ה' הבטיח לישראל ולקחתי אתכם לי לעם, לא כעדה כנסייתית מתפללת, כי אם כאומה, כיחידה סוציאלית, שישותה מושרשת בה'. על ידי קרבן פסח הונח היסוד לבנין זה. ויקחו להם - הקב"ה נתן להם אישיות פרטית ורכוש פרטי בנגוד לעבדותם במצרים. בזה שאחד יכול לשחוט את הקרבן עבור אחרים הוא קובע את יסוד שויון הכל לפני השי"ת. בנין האומה התחיל מהבית, מהמשפחה, אך לא על ידי כפיה, כל אחד יכול להמנות ולמשוך ידיו מהקרבן, הקשר אינו נוצר על ידי הצורך הדוחק או מתוך אנוכיות, כי אם מתוך שפע - אם ימעט הבית מהיות משה, ועליו להושיט משפע זה לאחרים, האחרים שוב עוזרים לו למלא את חובתו, וכך קשור כל עם ישראל זה לזה על ידי מצות הצדקה... (שם יב ד)
בבית אחד יאכל - ...הרי מראש נקבע אופייה של מצות פסח, בנין הבית היהודי וקידושו. לא יחידים ולא המון עם, אלא בתים הם היסוד שעליו בונה ה' את עמו... זאת חוקת הפסח - חוק זה בא לקבע את התכונות האישיות שהן תנאי לחברות בבית יהודי, על חבירו להשתייך לברית היהודית-לאומית עם ה' מצד ייעודם ואורח חייהם, ועל גופם יהיה מוטבע חותם ברית זו, כפי שקבעו ה', כי כשם שחפץ ה' לראות את הציבור רק כהשתקפו בבתים, כן ביקש ה' לראות את הבית רק במסגרת הכלל, אל יהיה הבית יחידה בודדת השייכת רק לעצמה, אלא כל בית הוא מקום מטע, בו רוחו הלאומית ותפקידו הלאומי של הכלל יטופחו ויגעו לידי השלמתם... (שם שם מו)
ממלכת כהנים - כל אחד ואחד מכם יהיה כהן על ידי שיקבל עליו את ממשלתי, בכל מעשה אשר יעשה. ועל ידי שיקבל עליו עול מלכות שמים ויגשימו, ויפיץ דעת ה' וכניעה לה' על ידי אמרי פיו ומופת מעשיו... גוי קדוש - כשם שכלפי פנים יהיה כל אחד ואחד מכם כהן, כן תהיה הופעת קהלכם כלפי חוץ הופעה של קדושה לה', גוי אחד ויחיד הוא יהיה בין הגויים אשר אינו חי למען תהילת עצמו, אלא למען כינון מלכות שמים ותפארתה עלי אדמות. גוי זה לא יבקש גדולה בעוצמתו, אלא בממשלתו המוחלטת של חוק המוסר האלוקי, והלא זה משמעה של קדושה. (שם יט ו)
שמור - ...אחדות שמור וזכור היא מחאה חריפה נגד אלו המנסים לעשות מן השבת זכירה רוחנית בלבד, רעיון סתמי בלי מעשה. אמנם בפסיקתא ר"ג אמר רבי יודן זכור ניתן לאומות העולם ושמור לישראל, להם ניתנה זכירה רוחנית בלבד, שאבדה מהם מהר, ורק שבת ישראל, שעם השמירה המעשית, היא שנשארה קבועה לדורות עולם. (שם כ ח)
וזה אשר תעשה על המזבח - לא עשיית וחנוכת המשכן והכהנים הם המביאים את השכינה בישראל, כי אם ההתמסרות היומיומית לאידיאל היעוד היהודי, המשכן רק מאפשר זאת. ולהורות על כך בא כל יום קרבן התמיד. שנים ליום - כנגד היום, בסימן עליה ובסימן ירידה נשאר ישראל תמיד שוה בתפקידו ובהתמסרותו. (שם כט לח)
אשר הוצאתיך מארץ מצרים - אתה היודע הכל, וידעת כי העם לא יכנע מיד לתורה, והרי בכוונה בחרת לך בעם קשה עורף להופיע עליהם בקולות ובברקים, ולא בחרת בעם הנכנע בקלות, ובודאי לא התכוונת אם כן להשמידם מיד במרים הראשון נגדך. (שם לב יא)
אשר נשבעת להם - ...תחילה הוא מזכיר את אברהם, יצחק ויעקב, הלא זה השורש המובחר, שממנו יצא כל העם הזה, אף כי עתה עם קשה עורף הוא, השורש הזה היה בעל תכונות מוסריות כה אציליות ואיתנות, שיצחק היה שקול כנגד אברהם ויעקב כנגד יצחק, ולפיכך וודאי שאצילות זו לא אבדה מכל וכל בעם שיצא מהם, והיא תתגלה מחדש במשך הזמן ותעמיד דור אשר יתקרב אל מעלת האבות... שאם לא כן לא היה ה' מבטיח לאבות בשבועה, שזכות תהיה לו לזרעם על הארץ עד עולם. ומה יהיה על השבועה אם כל העם יצא לתרבות רעה, וגם איש כמשה לא יימצא בו? אין זאת אלא ששבועה זו ניתנה על יסוד ההנחה הודאית, שזרע אברהם בכללותו לא יישחת לעולם עד כדי כך, שהנהגתו המחנכת של ה' לא תוכל להחזירם למוטב... (שם שם יג)
וינחם ה' - ...וכל זה היה כדי להראות למשה את סודות ההנהגה האלקית, בהבינו כי העתיד היותר טוב דוחה את הסכנה העכשוית. כך מצא את תפקידו לחנך את העם לקראת עתיד זה, וכאשר ניצול התפקיד האלוקי על ידי איש אחד בקרב כל העם מסולקת סכנת הכליה, כמו שהיה אחר כך בקנאת פנחס לשם ה'. (שם שם יד)
...מכאן שהפצת ההכרה באלוקיות שליחותם של משה וישראל בקרב האנושות שמחוץ לישראל היתה מעצם מטרת בחירתם של משה וישראל, אולם אם אמנם היה זה מעיקר כוונתו של ה', לאמת בקרב האנושות את דבר שליחותם של משה וישראל כשליח ה' וכעם ה', הרי שעתידה האנושות לקבל דבר מידי משה וישראל בשם ה', דבר שעל מוצאו האלוקי תעיד אלוקיות שליחותם, ודבר זה לא יוכל להיות אלא התורה, ולמוצאה האלוקי הבלתי אמצעי של התורה תערוב הופעתם ההיסטורית של משה וישראל... (שם לג טו)
...השמחה והשלמות הם הגשר אל ה', ולכן השלמים הם הקרבן הישראלי המיוחד, כבזבחים קט"ז, הנכרי מקריב לעומת זאת רק עולות... (ויקרא ג א)
...המצוות שחייבים עליהם כרת הן המיוחדות דוקא לישראל, וכן למשל בעריות, כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בן נח מוזהר עליה... (שם ד ב)
קרבן האומה מורכב משתי קבוצות, שעיר לחטאת ועגל וכבש לעולה, ושור ואיל לשלמים ומנחה בלולה בשמן. הקבוצה הראשונה מבטאת את מעמד האומה כלפי ה', ואילו הקבוצה השניה מבטאת את מעמד האומה כעם בקרב העמים. וכך נודרת האומה בעמדה לפני ה', בקרבן שעיר עזים לחטאת היא מבטאת שהיא תעמוד בעוז בפני כל פיתוי של זרים, היא תדבק במעמדה שהרועה היחיד הציב לה, וכך היא מבטאת על ידי עגל וכבש בני שנה לעולה, ברעננות נעורים ובכח גברי תלך אחרי הנהגת ה' המעלה אותה אל על... ומשמעות שור ואיל לשלמים, בהם היא מבטאת בשמחה את המעמד המיוחד שזכתה לו בקרב העמים, הודות לעמידתה האיתנה והתמסרותה הנאמנה... מנחה בלולה בשמן מבטאת את האמצעים המאפשרים לעם קיום של רווחה, אף הם יוגשו אל המזבח כאות של כניעה... אולם מנחה קשורה כאן לשלמים, ואילו בפסוק י"ז היא קשורה לעולה, וכתובה בין עולה לשלמים, נמצא שהמנחה משלימה שם עם העולה, ויחד עם זה היא גם היסוד של השלמים, שכן מסירת האישיות, המובעת בעולה, תושלם על ידי ההכרה שכל הנכסים המאפשרים קיום של רווחה קנויים לה' ומסורים לידיו... (ויקרא ט ג)
...אם נשוה לנגד עינינו שאסור לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל, כבנדה ו' ב', ועל ידי הרמת מתנות כהונה והעליה לרגל היו דיני טומאה וטהרה נפוצים וידועים ונשמרים בקרב עם ישראל, נוכל להשיג עד כדי כמה השפיעו דינים אלו על חיי יומיום של העם, על מוסריותו והעדינות בכל מהלכי החיים. הטובים שבעם כיוונו את כל חייהם לפי המקדש וקדשיו, ואוכלים את חוליהם בטהרה, כבר בימי שאול ודוד שמרו בחיים היומיומיים על דינים אלו, כפי שמוכח משמואל א' כ' כ"ו... (שם יא מה)
משכני אשר בתוכם - אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם. השי"ת השרה שכינתו ביניהם למרות חמריותם, והוא שכן לחמריות זו, כדי שתורתו תלבה בקרבם את הצד האלוקי שבאדם, כך שצד זה יתגבר על החושני-חמרי, וישעבדו לעבודת ה', בלא זאת יפלו בטומאה ולאבדון. (שם טו לא)
אשר יעשה אותם האדם וחי - כל אחד יכול להתעלות על ידי התורה לרום המעלות, אין התורה חוקים יוצאים מהכלל שנתנו רק לישראל, כי אם חוקים לכלל האנושות: וחי בהם... (שם יח ד)
אתם תירשו - הראתם כשרונות לתפקיד המיוחס שיעדתי על ידי שהחלטתם לגדור את עצמכם. והבדלתם - אם אין רצונכם להשחת כשאר האומות עליכם להתחיל בשמירת חוקי מאכלות אסורות כתנאי ראשון להבראת הנפש ולטהרה ולקדושה מוסרית... (שם כ כד וכה)
וספרתם לכם - כל אחד לעצמו, עצמאות וארץ וחופש הם לגביכם רק תחילת היעוד הלאומי, ועליכם לספר אל שלימות אחרת. במקום בו מפסיקים עמים אחרים לספר, שם עליכם להתחיל... שבעת כבשים - הז' בעולם המוחש רומז אל האחד בעולם שאינו מוחש, הם מסמלים את ישראל הממחיש את ההשגחה הנסתרת בעולם. רק בראש השנה וביום הכפורים, בהכרת אי-מילוי חובתם בשלימות, ובשמיני עצרת בו נמצא ישראל אצל אלוקיו והתורה בידו, שם הם מופיעים במספר יחיד, פר אחד וגו'... (שם כג טו ויח)
ביום השבת - ביום בו מפסיק היהודי את בקשת פרנסתו, ומניח את כל עמלו בהערצה לרגלי השי"ת, בו ביום מניח גם הצבור את הלחם והלבונה לפני ה'. לחם הפנים הוא הלחם אשר לפני ה'. הנס שנעשה בלחם הפנים מראה את השגחת השי"ת על לחם ופרנסת ישראל. (שם כד ח)
...כל עוד ישראל מסור לה' וגורלו נתמך בידי ה', הרי ה' משגיח בהשגחה מיוחדת על קיומו ועל התפתחותו. פריחת מציאותו והגשמת שאיפותיו אינן תלויות במערכות הפיסיות והפוליטיות שמסביבו. ה' פונה אליו ונושא אותו על כנפי נשרים (שמות י"ט). הווייתו והתהוותו ההיסטורית של ישראל לא היתה מתחילה תוצאה של סיבות הפועלות במשותף בהסטוריה העולמית. אם ביטל ישראל את הייעוד שלשמו ניתנה התהוותו וקיומו כעם, חסר לו כל יסוד חמרי המצמיח בדרך כלל הוויה לאומית, עם ישראל אינו אלא מאמר "יהי" שהבורא אמרו בהיסטוריה העולמית, אם ביטל ישראל את הייעוד שלשמו ניתנה לו הוויה לאומית, הרי די שה' יסתיר את פניו ויסלק את הנהגתו המיוחדת והוא יאבד מאליו בקרב כל היסודות הפועלים כנגדו בהיסטוריה העולמית...
אולם אם ישראל לא עזב את דרך ה' מכל וכל... הוא הולך עם ה' או חוזר ללכת עם ה', אך הולך עמו בקרי ובמקריות, הליכתו עם ה' ועשיית רצונו איננה מגמתו הראשונה והיחידה... מבקש קיום והצלחה בדרכים אחרות, מתוך שאיפות אחרות, והוא משאיר זאת למקרה... אז ה' לא יאביד אותו, כי מעט המצוות המתקיימות על ידו ולו רק שלא במתכוון, יש בהן כוח נפלא לקיים את העם למען עתיד טוב יותר. ה' הולך עמו, אך בקרי, אין הוא נושא אותו על כנפי נשרים... קיומו ופריחתו של העם אינם נתונים עוד להשגחתו המיוחדת של ה', ואין הוא נתמך עוד על ידי כוח הנס של ברכתו והגנתו, אלא הוא מוסר אותו למהלך הטבעי של ההסטוריה, וזו איננה מסייעת לקיומו של עם היהודים... ועתה יסבול את כל כובד המשקל של הכחות העוינים את קיומו ופריחתו... (שם כו כג)
ולפי העלות הענן - ...כאן רכש ישראל את הסבלנות לנדידתו הארוכה במדבר העמים, המתבטאת בדברי חבקוק: אם יתמהמה חכה לו. (במדבר ט יז)
המקנא אתה לי - על ידי הופעת אלדד ומידד נקבע לדורות, שאין הגדולה הרוחנית מיוחדת רק לנבחרי האומה הסנהדרין. אין בישראל הבדל כלשהו בין ה"כמורה" להמון. תפקיד הזקנים הוא להרביץ תורה בעם עד שיעשו את עצמם למיותרים: מי יתן כל עם ה' נביאים! (שם יא כט)
וכל מנאצי לא יראוה - שבדרך להשגת טוב ארצי-גשמי אינם מחשיבים את השי"ת, אלו אינם יכולים לרשת את הארץ. כן יהיה גם לעתיד, כך שכל ההסטוריה היא תהליך של חנוך העם במדת ארך אפים, עד להשגת שלימות היעוד הרוחני-מוסרי של העם. (שם יד כא)
לבדד ישכון - בתוך ארצו, ולא כגוי המרשים בגבורתו נגד שכניו. מי מנה - אין למנותם בכח ובמספר פיסי כשאר העמים. בכלל דבריו יש לומר, עתיד ישראל אינו קשור בתנאים ככל העמים האחרים, ועל כן אינם נפגעים מפגעים הפוגעים בשאר העמים. (שם כג ט וי)
מה טובו אהליך - טובו ולא יפו, הם טובים על פי אידיאל המוסר, כל בית ממשיך את הברכה והמסורת לצאצאיו כנהר, ובסוף הם מתאחדים לנהר גדול. יזל מים מדליו - של השי"ת, וזרעו גדל על מים אלו. מוסריות זו השולטת במשכנות ובמשפחות ישראל היא חזקם. (שם כד ה וז)
ויחר אף ה' - אין בישראל מוסד של תובע ממלכתי, אלא על כל העם, ועל כל שנים מנציגיו לשמש כתובעים בפני בית הדין, שאין לו לפעול בלי תובעים כאלו. כאן שתק העם, ולכן חרה אף ה', ובאה הוראת שעה לבית הדין לפעול מעצמו. (שם כה ד)
כי אתם באים - אתם העם היחיד שיש לו חוקים לפני שיש לו מדינה, לומר שהם לא אמצעי להתהוות העם, כי אם תפקיד ומטרה, על ידי התורה אתם עם, ואתם מקבלים אחר כך ארץ כדי לקיים את התורה, התורה היא אבסולוטית ולא הארץ. (דברים ד ה)
השמע עם - רק לך נגלה ה' לחושיך, אתה היחיד בעל התגלות זו, ובזה טמונה שליחותך הנצחית ויעודך המיוחד. אתה היחיד שאינך רק מאמין בה', כי אם גם יודע מהאלוקות. השמע עם - שבאת עם גופך לקרבה רוחנית קרובה לאלוקים, לומר לכם, שגם חייכם הגופניים-חמריים בעולם הזה עומדים בשרות השי"ת. (שם שם לג)
באר היטב - נגד דעת הטוענים שבטבע ישראל הוא להסתגר בפני העמים האחרים ולהתבודד, התורה נכתבה בע' לשון לידיעת כל העמים, ואפילו פסוק למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם נכתב שם. (שם כז ח)
כי חלק ה' עמו - ישראל נעשו לעם במקום אחר ולא בארצם הם, ואחר כך בהיותם עם קבלו את ארצם, שבינתים פותחה ונעבדה על ידי עמים אחרים, כי מה שלעמים אחרים הארץ, היה לישראל השי"ת, הוא שרשם ויסודם, על ישראל להכניס אתם את תרבותם הפיסית הרוחנית והמוסרית והסוציאלית אל ארצם. יעקב - בלי עמדה וכח היו כשבחר בהם השי"ת, כך שלא יוכלו לטעות כמו העמים האחרים, ולומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל. (שם לב ט)
ולכל היד החזקה - אינה מרפה, ומזהירה על כל נסיון לנכר את ישראל משליחותו שנועדה לו. (שם לד יב)
סורו - שוב מזהיר אותם על הדרך לגאולה. סורו הברו - ולא ינגעו על ידי גסות סביבתם, ולא ישכחו לעולם כי הם נושאי כלי ה', מכשיר להגשמת מטרתו בעולם. (ישעיה נב יא)
רחקי מעושק - זהו תפקידך להתרחק אף משמץ עושק, ואף שהחלש בדרך כלל מתנגד לעוול ולחמס הנעשים לו על ידי החזק בפנותו לדרכי מרמה. גור יגור - הם החזקים רק גרים בארץ, ואתה שהיית גר נשארת אחר שנות אלפיים קיים. (שם נד טו)
באוות נפשו - וקרי נפשה, עם כל ההופעה הפראית כלפי חוץ ופירוק כל עול מצוארה, יש בה רגש תלות חזק במנהיגה, ולכן כל מבקשיה לא ייעפו - אלה המבקשים להחזירה למקורה. (ירמיה ב כד)
שושן עדות - לישראל יש קיום אם יפרח כשושנה, ישר מבלי לנטות לצדדים, מוקף קוצים נגד סביבתו. זנחתנו פרצתנו - משך מאות בשנים היה גבול ישראל פרוץ להתנפלויות השכנים, מלחמות תמיד אלו שימשו למען הבטחתם מהתערבות בשכנים. (תהלים ס ב וג)
וכנה - ישראל היה כן ובסיס לכל האנושות לשוב אל ה'. (שם פ טז)
ותרם כראם - כדי לאבד את הרשעים אין צורך בהתערבות השי"ת הישירה, אך להרמת קרן הבלתי מוגן ולהבטחת עמידתו בכל הצרות הבאות עליו היא נחוצה. בכל אבדן של עקרון הרשע תתרומם קרן ישראל. (שם צב יא)
תקופת הפריחה של יהודה לא היתה קיימת כלל, ולא יתכן איפוא שהמזמור הזה חובר על רקע תקופה כזאת. תקופה אידיאלית בה היה כל עם ישראל נאמן לאלוקיו בלי יוצא מן הכלל, לא היתה קיימת גם היא, ישראל הולך בשרירות לבו, ולכן נגזר עליו לסבול מאויבים וצוררים. במזמור זה כבר מופיע השם שישראל נושאו בגלות, יעקב. שם זה בא להזהיר את ישראל, שבלעדי אמונתו בה' יהא עליו להיות כרוך בעקביהם של יתר העמים, כמו כן נקרא העם בשם יהוסף, שהוא היה הראשון מבני יעקב אשר נמכר לבני נכר. הוא מסמל את נטייתו של מלך ישראל לאורח החיים של עמי הנכר, ואת סכנת הטמיעה בין האומות... אפילו בהיותו שרוי בין נכרים מוכיח יוסף כי רוח ה' עדיין שורה עליו וחיה בתוך לבו, ולכן מובטח לו שלא ירד לטמיון, לא בגופו ולא ברוחו, רוח היא מאת ה' שלא לעזוב ולא לנטוש את ישראל... (במעגלי שנה חלק א עמוד צג)
העם היוני עמד בפיסגת התרבות של כל עמי יפת. היונים הורו לכל יתר העמים את היפה, וגרסו כי כל מה שהוא יפה הוא גם טוב. ואילו בפיסגת התרבות של בני שם עמד עבר, הוא העם העברי, הנוטה את אהליו לרצון הא-ל, כדי לקדש בהם את שמו. הם בונים את מקדש הצדק והאהבה. שליחותן של שתי התרבויות היא לכסות את ערוות בהמיותו של האדם, שתיהן נועדו להעלות את האדם אל רמת האנושות ואל האלוקות, ולהכניע על ידי חינוך יאה את "חם", את הדם החם והגס הלהוט אחרי הערוה הבהמית... (שם עמוד קפה)
...ומאידך יכולה אומה להניף את דגל הכרת האמת, לשקוד על השבחת האדם, לטפח את הגדולה הרוחנית-מוסרית ולראות את עוצמתה האמיתית ואת כבודה האמיתי רק בהשתלמותה העצמית מבחינה על-ארצית, ואת כל יעודה בשאיפה זו אל האידיאל הרוחני-אלוקי. אומה כזאת לא תייסד ממלכות, לא תכבוש ארצות, לא תקים את כסאה הרם על תלי לבבות נשברים ועיי חרבות, לא תטיל מורא ופחד על הארץ, היא תעלה ותרד לסירוגין בהתאם למדת השתלמותה או הפסדה באידיאל הרוחני-מוסרי. בשעת ירידתה היא נידונה לסבול ממהלומות הכח הגס, לשאת את בוזם ולעגם של ה"גדולים" המבזים את חולשתה החומרית, אך בסופם של דברים היא תאריך ימים על פני כולם, היא עולה ויורדת, אך לעולם אינה שוקעת... (שם חלק ב, עמוד רסד)
איש שה לבית אבות שה לבית (שמות י"ב), פסוק זה צופן בחובו את המימד השלישי והרביעי באופי הלאומי של ישראל. כל אחד נכנע מרצונו לרצון הבורא יתברך, כשהוא חדור הכרה ברורה בעצמאותו, ולפי רצון הבורא הריהו משתייך לשושלת אבותיו ולדורות הבאים, וכן ל"בית", לביתו הוא ולכל בתי הדורות הבאים אחריו. איש לבית אבות איש לבית, זוהי אבן הפינה של עם ישראל. כל אדם מישראל גדל על ברכי הוריו, אשר אהבוהו וטיפחוהו בגופו וברוחו, ועליו לראות איפוא כתפקידו הראשון במעלה שיקים אף הוא בית בישראל, ועל ידי טיפוחם של ילדיו הן בגוף והן ברוח, הריהו גומל להוריו בעד האהבה והמסירות בה טיפחו אותו. לא בכדי מהווה טהרת המשפחה תנאי מוקדם בעל חשיבות כה רבה לגבי התפתחותו הלאומית של עם ישראל, לא לחנם היתה זו הזכות הגדולה אשר בעבורה היו ישראל ראויים ליעודם הנשגב בתולדת האנושות, שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם, ושלא גילו עריות... כל ילד יהודי היו לו אב ואם אשר טיפלו בו יחדיו באהבת הורים עמוקה, והשפיעו עליו בשנות התבגרותו בדברם אליו ובשמשם לו דוגמה ומופת... (שם חלק ג עמוד קכט)
עד היום טרם הצליחו העמים להשליט בעולם משטר של שויון ואחוה אמיתית ולבטל את כל הבדלי המעמדות של העשירים והעניים, בני מרום העם ודלת העם, וכיוצא באלה. בו בזמן שהקהלה היהודית בתחומה הצר עשתה זאת בכח התורה הקדושה, אשר למשמעתה סרו כל חברי הקהל. הודות למפעלי צדקה ומוסדות חסד לא היו מעולם יהודים אשר העוני והרעב הדיחו אותם אל דרך הפשע. בתי הדין של הקהלה הכריעו בכל דין ודברים במהירות ובצדק, שלא כבתי הדין של הגוים, אשר שם המשפטים מתמשכים לאין קץ ובולעים את כל הונם של היריבים. בחיי המשפחה היה כל צד שוקד על אושרו וטובתו של משנהו, וכמעט תמיד היו יחסי המשפחה לבביים ומאושרים ביותר. לימוד התורה היה נחלת הכלל, ולא היה ילד יהודי אשר לא למד תורה מפי הוריו ומוריו. ואילו מחוץ לגיטו השתוללו האלימות והעריצות, האמונות הטפלות והדעות הקדומות, ורק יחידי סגולה זכו למידה כלשהי של חרות ודעת... (שם עמוד קצד)
אל תיקרי חרות אלא חירות, זוהי העדות שמעידים הלוחות לישראל. כיוצא בכך שומה על ישראל להיות כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם (מיכה ה'), ברגע שהכריזו ישראל נעשה ונשמע, קבלת התורה, ויתרו על כל בסיס גשמי, וקיבלו על עצמם להתמכר לדבר ה' בלי כל סייג, להתעלות רק בכח ה' ולבטוח בו בלבד בכל עת ובכל מקום, כשם שהאבן תיפול ארצה כשהיא נמשכת אל האדמה בכח הכובד הטבעי, כך אין להם לישראל כל יסוד גשמי להתקיים כעם במשך זמן רב.
עבד נודד חסר מולדת, כך חזו חוזי אומות העולם את העם בהיוולדו. ללא ארץ ואדמה הוא יהיה מופקר לכל שרירות לב ולכל אלימות ועריצות. ואולם, כאשר ישראל נישאים על כנפי ה' וחוסים בצילו, הן בחייהם הציבוריים והן בחייו של כל יחיד, יתגלו כל התחזיות והחישובים המדיניים וההיסטוריים כמופרכים מעיקרם. בהיותם נישאים על ידי דבר ה' החופף עליהם, אין הם מתייראים כלל מפני המוות ומפני כוחן של אומות העולם... ישראל אינם תלויים בכל חוקי הטבע וההיסטוריה השולטים בשאר העמים, לא החורבן כי אם המשך קיומו של ישראל, הוא נס ההשגחה האלוקית... (שם חלק ד עמוד לז)
זה היה יעודו של ישראל, שבכל רגע ורגע מחייו עלי אדמות ירגיש את עצמו נישא על ידי הקב"ה "מתחת" על ידי זרועות ה' בגבורתו, בהכרה ובתודעה זו ישכון לבטח ובשלוה בתוך כל גורלות העמים המתחלפים. אך ישראל לא השכילו להכיר את צור ישעם, את מעוז קיומם הנצחי, ונהגו כאילו עדיין צריכים הם להשיג את אשר כבר ניתן להם, את היסוד המוצק לקיומם, ולכן פנו לחפש להם מחסה מדיני על ידי תכסיסים מדיניים וקשרי ידידות עם עמי נכר. כך נסחפה יהודה עם נחשול העמים, ובמקום לישב בשלוה ללא תנודות וזעזועים, "היא ישבה בגוים", והפכה להיות עם נע ונד בגויים ללא ארץ ומולדת, אשר עליו לשאת את כל משברי האנושות, ועד היום הזה עדיין אומות העולם שוקלות ודנות ביניהם אם ובאיזו מדה יש להעניק לה זכות קיום - לא מצאה מנוח... מפני מה גלתה יהודה, מפני שברוחה כבר היתה שרויה בגלות מזמן, מפני שלא הרגישה את עצמה בבית, בתוך מולדתה, מפני שעוד לפני כן כבר גלתה עם מאווייה שאיפותיה ודעותיה, מפני שכבר לא הספיק להם להיות יהודים, אלא שאפו להיות גם אשורים, כשדים ומצרים, אמנם את השאיפות הללו לא השיגה, אבל קיפחה את גדלותה ולא מצאה מנוח בין עמי הנכר, לכן מצאו אותה אויביה בין המצרים, ויכלו בנקל להשיגה ולדכאה עד עפר... (שם עמוד קמד, וראה שם עוד)
...וכן כלל האומה נקרא ישראל, אבל כל יחיד, יש שנקרא שמו ישראל, ויש שלא הגיע לכך. (בראשית א כו)
ברוך ה' - ...שם שעשה לשם מצוה מתברך שיהיו מבניו עובדי ה', עד שיחול עליהם השגחת הטבע על ידי ה' בעצמו, כמו שאומרים ה' אלקינו וה' אחד, שמנהיג גם בהנהגה נסית... (בראשית ט כו)
לספר הכוכבים - לא בשביל ריבוי, שכבר המשיל זרעו לעפר הארץ, אלא הוסיף כאן שיהיו הרבה אנשי מעלה שיאירו ככוכבים... (שם טו ה)
ויאמר אליו - הודיעו שסגולת ארץ ישראל הקרבנות, ולזה מסוגלים גם כן רק ישראל, ויש הפרש בין קרבנות ישראל לקרבנות עכו"ם, כגון שצריך לקחתו לשם קרבן, ובעל מום פסול, ומביאים נסכים שהוא לריח ניחוח, ומביאים גם חטאות. (שם שם ט)
לקהל עמים - ...ואמר לו שיהיה י' עמים, שכל שבט יהיה לעם ומנהג בפני עצמו, אף על גב שיהיה להם תורה ומלך אחד, מכל מקום משונים בהליכות עולם, רק יהודה ובנימין למנהג אחד, ולוי אינו נכלל בשאר שבטים, ומנשה ואפרים נכללים ביוסף. (שם כח ד)
ויברח הוא - ובטח שלא יוודע ללבן... וכן דרכי ישראל תמיד, שה' מפר את עצתם ומצילם בדרך אחרת שלא חשבו עליה. (שם לא כא)
משם רועה - משקיע דעתו ברעיון גדול, כמו רועה רוח, רוצה לומר על ידי מדת החסד מתחבר עפרורית ישראל להיות לאבן אחת, ועל ידי זה מתקיימים ומתגלגלים יחדיו בגלות. (שם מט כד)
בני ישראל - ...ורז"ל למדו מכאן שיצחק נקרא ישראל, רוצה לומר שישראל כינוי על הליכות למעלה מהטבע, ובגלות מצרים היו למעלה מהטבע רק בהליכות יצחק, שהיא ההשגחה לפרנסה. (שמות א א)
קדש לי - ...והנה אגוד כל אומה הוא על ידי הנהגתה לעמוד כלפי חוץ וכלפי מהרסים בפנים, והנהגה זו בישראל על ידי קבלת מלכות שמים, שמוכנים למסור נפשם עבורה, ב' על ידי ראשי ישראל המנהיגים הצריכים להשתקע בעבודת ה' ולעסוק בתורה, כדי שיהיו מוכשרים לכך, והכשירם מבטן. (שם יג ב)
כי קרוב הוא - וה' רצה להעמידם על צורת ישראל המיוחדת, ופחד שיתערבו בפלשתים. (שם יז)
ולא תטמאו - ...כל שצורתו גבוהה חומרו יותר חלש, ואם יתחילו להטמא יתקלקלו ביותר, עד שיאכלו גם המשוקץ לדעת אדם. המעלה אתכם - שאתם יותר נקיי הדעת, ומוכשרים גם כן להיות קדושים. (ויקרא יא מד ומה)
ומך אחיך - ומשום הכי עובד כוכבים שצורת רוחו ונפשו באשר הוא אדם בר דעת, שיהא מתנהג בדרך ארץ ובנקיות ובטוב עם הבריות, הצורה הזאת, למי שיש לו בשלמות אינה מתקלקלת מהר, מה שאינו כן ישראל, אשר צורתו היא עבודת האלקים, אם הוא משחית צורתו זאת נפסד עמו גם חומר הנפש האנושית, אשר בטבע ישראל להיות נפש נקיה משקוצים יותר מעובד כוכבים, וגם נפש חומל ומרחם כפי טבע בני אברהם יצחק ויעקב, אבל כל זה הוא אם אינו משחית צורת נפשו הישראלית... (שם כה מז)
ואשבר מטות - ...כך ישראל נוצרו לגלות, כמבואר ברבה איכה על הפסוק בת גלים, ברתא דגלואי, שהרי אברהם אבינו יצחק ויעקב הלכו בגלות ובטלטול, אבל בשעה שעושים רצונו של מקום הקב"ה מבטיח ואשבר מטת עלכם, שאין לכם לחוש להתגברות אומות העולם לשעבד אתכם, וגם ואולך אתכם קוממיות, בדעת גבוהה וחפשית כאלו בטוחים המה שלא ישתעבדו לעולם... (שם כו יג)
...וכדאיתא דעשרת השבטים כשגלו שמחו בזה בתחלת גלותם, שהיו סבורים שכאן אין השגחת ה' עליהם לא לרעה ולא לטובה, וטבע הארץ לבד ייטב גם להם, וככל הגוים בית ישראל, על כן היה ההכרח להשגיח לרעה גם שמה, עד שיבינו וישכילו כי הטבע הטוב לאומות העולם אינו מועיל להם, ואדרבה, השגחתו הפרטית רודפם גם שמה, עד שמגיע מזה להכרה אמיתית כאשר יבואר... (שם שם לו)
כי מראש צורים - המשיל כלל ישראל להר גבוה, ושבח ההר מלתחת והוא ראש רוחב ההר, היינו התחלתו, במה שקשה הרבה עד שחוצבים ממנו ברזל או אבני צור, ושבח ראש גובה ההר, שהוא למעלה שיאו. כך הנמשל המון יעקב התחתונים והמרובים נמשלים לתחתית ההר ברחבו, ואמר שהוא צורים, תוקף האמונה חזק כצור. ומגבעות אשורנו - גדולי ישראל נמשלים לגובה ההר, שהמה למעלה מהליכות הטבע... לבדד ישכון - לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד, ואינו מתערב עמהם, לבדד ישכון - במנוחה וכבוד, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו, ואין איש מתחרה עמו. ובגוים - כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם, לא יתחשב - אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם... דמי שצורתו גבוהה ומאבד ומשחית צורתו נעשה גרוע מאשר תחתיו, ומתבזה עליו... (במדבר כג ט)
לא איש א-ל - ביארנו דשם א-ל הוא כח ההנהגה, והנה נהיו ישראל לעם סגולה, להנהיג בהם עולמו על פי תורה ומצוות שלהם, ואמר בלעם דזה אי אפשר לשנות, כי מתחלת הבריאה רצה הקב"ה להשכין שכינתו בארץ... (שם שם יט)
וכארי יתנשא - ...וזהו ברכת ישראל, שמלבד שמתגבר בטבע, עוד כארי ינשא נפשו בכבוד המעלה כשנכנס למלחמה. (שם שם כד)
עם קדוש אתה - פרוש ומובדל לגבוה, ואם כן יש לדעת כי כל צער ומקרה רע ר"ל רצון הקב"ה הוא לכבודו יתברך או לכפרת עוון... לעם סגולה - שיהיו נכנסים ונקבצים בכם כל מי שבא לעבוד ה' מכל העמים, כמו שביארנו ענין סגולה... (דברים יד ב)
שמור - ...החודש הזה (האביב) אות לישראל אשר נחליף כח, ובניסן עתידין להגאל. והמתבונן יותר יראה שישראל כמו הגרעין, שאין אדם מחבבו לאכילה והוא שומר קיום המין, ובאביב שכל הפרי נרקב הוא חוזר לעשות פרי, כן ישראל אינם נראים לעיקר בעולם, והם מקיימים את העולם, וכאשר יגיע מועדם אז יעלו מין האדם. (שם טז א)
יעקב חבל נחלתו - כלל האומה נמשל לחבל שהוא מפותל מהרבה חוטים... ולמעלה מפותלים יפה ולמטה נפרדים כל חוט בפני עצמו, כך הקב"ה הוא יתברך נשמתא דנשמתין, וכל נשמות ישראל למעלה מקושרים המה, ולמטה לכל אחד נשמה בפני עצמה... ובזה נקראים בשם היחוד בניך, ועל הקב"ה נאה לומר אביך, באשר כל מעיינו ועסקיו הם לבניו, באשר המה חלק ממנו... (שם לב ט)
כנשר - עתה מבאר היאך נקרא הקב"ה עשך... תקון והעמדה על צורת הדבר... ה' בדד ינחנו - הוליכם במדבר למען העמידם על צורת עם ישראל, היינו בשני דברים, א' להיות בדד שלא להיות מעורב עם אומות העולם יותר מן ההכרח... ואין עמו אל נכר - שלא להיות תחת תקוה של כח אחר זולת ה' לבדו, והליכות המדבר הכריחם לכך, באשר אין שם טבע פרנסה... (שם שם יא ויב)
וישמן ישורון - אנשי המעלה בישראל גם המה אחר ששגו בתענוגי בני אדם, ויבעט - יצא מדרכו להיות דבק באלקים ולהיות עמל בתורה כראוי לישורון... עבית - נעשית אדם עב הדעת בלי הרגש דק, ואחר כך כשית - אינו רואה כלל, ויטוש - צורתו הישראלית. (שם שם טו)
חמת תנינים - הוסיף לצייר רעת לבבם בין אדם לחבירו, שלא רק לישראל היו רעים, אלא כמו תנינים שטבעם רעים אפילו לבניו, כך הם רעים אפילו זה לזה... (שם שם לג)
משכו וקחו לכם - ימשכו עצמם מהעבודה זרה, ויקחו כל ההרגשות שמקומן בלב, ושהאומות מאלילים אותם ואת המצוין בהם, לומר שהוא אלוה, ויעשו ברגשות אלו מצוות, כגון אהבת רעים והמשפחה - חסד, יופי - פרי הדר וכיוצא בזה. וישראל ממליכים על עצמם הראש והשכל שבו, ומאמינים במציאותו ובאחדותו יתברך בכח מושכל המתגבר על ההרגשות, וכן כאן חזרו על ידי זה ברגע אחד לאמונה האמיתית, וזכו לכך בגלל מסירות הנפש שלהם... (שמות יב כא)
ואמרתם - להורות שמלחמת ישראל על ידי השי"ת כמו שהיה במצרים. וישתחוו - על בשורת הבנים, שנאמר להם כי יהיו רשעים מתוך עושר של ארץ זבת חלב ודבש, ואם כן יש להם תקנה על ידי צרה, שישובו. (שם שם כז)
...ויספרו משם עד למחרת השבת השביעית, שאז יהיו מקושרים זה לזה, ויקיימו מתנות עניים. והתקשרות האומה אינה רק ענין נמוסי ולאומי, אלא על ידי התורה וחכמיה, ולפיה גם באה להם השגחת השי"ת... וזה התחיל מערב שבועות, כשהחלו להתנהג על פי חכמי האומה... (ויקרא כג יד)
המעלך מארץ מצרים - אפילו אם אתם במדרגה נמוכה כאז, אלא שאין בכם דלטורין, כבירושלמי ריש פאה. (דברים כ א)
...אך מאין נמשך הטעות שיכולין לטעות חס ושלום שהעולם הוא מחויב המציאות. דע שזה נמשך מחמת שבאמת עתה שכבר נאצלו ונמשכו נשמות ישראל, עתה בודאי העולם הוא בבחינת מחויב המציאות, כי כל העולם ומלואו הכל לא נברא אלא בשביל ישראל כידוע, וישראל מושלין בעולם. ועל כן בודאי עתה אחר שנאצלו ונבראו נשמות ישראל, כביכול הוא ית' מוכרח לברא ולקיים העולם... אך נשמות ישראל בעצמן כשנאצלו היו הם בעצמן עם כל העולמות התלויים בהם הכל היה אפשרי המציאות, כי היה באפשרותו להאצילם ולבוראם או שלא לבוראם... אבל באמת רק השי"ת לבד הוא מחויב המציאות אבל כל הדברים הם אפשרי המציאות כנ"ל.
ועיקר הכונה שברא כל העולם בשביל ישראל היה כדי שישראל יעשו רצונו ושיחזרו וידבקו בשרשן, דהיינו שיחזרו ויוכללו בו ית' שהוא מחויב המציאות, ובשביל זה נברא הכל. נמצא כל מה שישראל עושין רצונו של מקום ונכללין בשרשם שהוא מחויב המציאות, על ידי זה נכלל כל העולם שנברא בשבילם בחיוב המציאות, כי עיקר התכלית שנברא העולם הוא בשביל זה... ועל כן אז דייקא כשעושין רצונו נכלל העולם בבחינת מחויב המציאות כנ"ל, כי כל מה שעושין רצונו יותר, הם נכללין ביותר עם כל העולמות התלויים בהם בחיוב המציאות, כי על ידי שעושין רצונו ית' הם חוזרין ונכללין בו ית' שהוא מחויב המציאות... (נב)
ברש"י... רק כל זה היה בשביל ישראל, שכל הבריאה תמשך אחריהם, ואיתא כי החזיר הקב"ה התורה לבני עשו וישמעאל וכו', אשדת למו, שניתנה לישראל בכל המדרגות אשר בה, וכמו שהיא אש דת כך ניתנה לישראל, ומצידנו לא היתה צריכה להתלבש בכל אלה המעשים, רק כדי לתת להם נחלת גוים... ואף על פי שעתה גם לפשוטי בני ישראל אינה מתפרשת רק בהתלבשות, כל זה נעשה כדי שיוכלו בני ישראל לקרב כל הברואים והמעשים להקב"ה על ידי התורה, לכן זה באמת קצת נחות דרגא לבני ישראל, אבל הוא ירידה שצורך עליה... וכל זה כדי לתת להם נחלת גוים כנ"ל. (בראשית תרל"ו)
וישלחהו - ...ואחר החטא נשתלח לעבוד את האדמה בבחינת עבד, ואחר כך זכו בני ישראל לחזור ולכנוס בבחינת בנים כשקבלו התורה בזכות האבות ומשה רבינו ע"ה שתיקנו חטא אדם הראשון ונכנסו מתוך העבדות לבחינת בנים... ובודאי מה שהניח הקב"ה את האדם בגן עדן ואחר כך גירשו, משום שהיו כלולין בו זרע ישראל שהם בני עולם הבא וגן עדן, ומצד תערובות הרשעים שהיו בו אחר החטא נתגרש מגן עדן. (שם תרס"א)
התהלך לפני ...והוא דבר גדול מאד, עד אשר על ידי רוב הרצון ואהבת הבורא שמקלקלת השורה זכה להשתנות גוף הטבע להיות נבדל בחתימת ברית קודש מכל האומות, ודרך זה ניתן ביחוד לבני ישראל, ועל זה נאמר מקודם לך לך אל הארץ אשר אראך, כי האומות אם שיש לכל אחד דבר מה, היינו להיות עומד על מדריגתו כמו שנברא שלא לקלקל, אבל אין בו תוספות, אבל זרע קודש בני ישראל ניתן להם דרך מיוחד שיזכו בעבודתם להמשיך כח עליון מלמעלה, וזה שאמר אשר אראך, כי אין לזה סוף ותכלית, ולכן לא הראה לו מיד, כי לעולם צריך איש הישראלי לייגע עצמו בעבודת הבורא ולהיות נמשך אחר מה שיראנו הבורא יתברך משמים, והבן. (שם לך תרל"ט)
וירא אליו... ועתה התחילה להיות הנהגה מיוחדת בעבור בני ישראל, וזה שאמר אליו בפרט... כי זה עיקר ההפרש בין אומות העולם הקדמונים שנמצא גם בהם במקרה איזה מראה כמו שכתוב ויקר וגו', אבל בני ישראל קבועים הם ומיוחדים לנבואה בכל עת, ואין צריך להשתנות בעת הנבואה, זה שאמר וירא אליו וגו' והוא יושב פתח האהל, זו מילה כמו שכתוב בזוהר הקדש פתח הגוף, כי אחר החטא כתוב כתנות עור, אחר שנעשה תערובות טוב ורע, רק לבני ישראל נמסר סוד הפתח במצות מילה, ומכל מקום כל הגוף עודנו מכוסה, והוא עבודת האדם בחומר לתקן כל הבריאה... (שם וירא תר"מ)
במדרש גיל יגיל וגו'... לכן אחר שנעשה זה הקשר של ג' האבות נעשה תיקון קבוע לזרע ישראל, דגם מקודם היו צדיקים כאדם ונח מתושלח וכו', אבל היה במקרה שנמצא אחד במשפחה, אבל עכשיו נעשה תיקון בקביעות, להיות נמשך שלשלת הקדושה בתולדותיהם דור אחר דור עד ביאת משיח צדקינו... (שם תולדות תר"מ)
בענין הג' בארות... אבל אברהם ויצחק באו לזה ממדריגה למדריגה מן אהבת עולם לאהבה רבה, ומן יראה תתאה ליראה עילאה, וכן הוא המדה בכל איש ישראל שמדרך הטבע בהתישרות המדות בא אחר כך מתוך שלא לשמה אל לשמה, אבל אומות העולם אין בהם בחינת לשמה כלל, כמו שאמרו ז"ל מה דעבדין לגרמייהו עבדין, לכן אפילו מדות טובות שבהם אין להם קיום, כי כל מה שהוא מדרך הטבע אינו דבר של קיימא... אבל בני ישראל שבאין אחר כך לדרך האמת בכח התורה שהיא מים שאין להם סוף, והם בני עולם הבא, היא רחובות ונחלה בלי מצרים כנ"ל. (שם שם תרנ"ט)
וישב יעקב... דהנה ברית מילה דבר גדול מאד שחתם הקב"ה אות שמו בנפשות בני ישראל חלק אלקות מן השמים, ולכן כל הסט"א מקנא על זו הרשימה כמו שכתוב רבות רעות צדיק... שרומז לאומות העולם וסט"א, שרואין שהקב"ה בחר בבני ישראל ועשה לו כתונת פסים, הוא רשימת המילה במלבוש הגוף של איש ישראל להיות ניכר ונבדל מגופות אומות העולם כמו פסים, כן זו הרשימה באבר המילה חלק בגוף ללמד על כל האברים יצא, להיות לו דבקות בשמים... (שם וישב תרס"ב)
טמאו כל השמנים... ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשארת נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי, ועל זה נאמר מגן אברהם... רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה וחופש בכל כחו נמצאת לו... (שם חנוכה תרל"ג נר ג)
כתב המהר"ל כי יון רצו להעביר בני ישראל על פי החכמה להמשיכן לחכמה חיצוניות. ונראה כי יון הוא מלשון אונאה שרצו להטעות את בני ישראל, כי הרבה מקומות יש ביודעי דעת להחליף בין האמת והשקר והוא תלוי בנקודות דקות, אך כל איש ישראל יש בו נקודה דביקות להשי"ת, וזה הדעת שניתן לבני ישראל, ומזה יכול להכיר האמת, ולכך נעשה הנס דחנוכה בשמן, כי שמן יש בו סגולה זו שנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה והמים נשאר בסוף, וכן נדמו בני ישראל לשמן, מה שמן אינו מתערב בשאר משקין כמו כן בני ישראל, וזה היתה הישועה בחנוכה, כי יונים רצו להטעות בני ישראל בחכמה, ועל זה נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל למשוך אחר האמת... (שם תרל"ה ליל ד)
חנוכה הוא נס האחרון... הגם שיש ביד הקב"ה לשמור את בני ישראל שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס, אך אדרבא הוא להראות כי אין לבני ישראל קיום רק בהארות הבאים מעולם העליון למעלה מהטבע, והנסים הם מיוחדים להנהגת בני ישראל, וזה עצמו טעם כל הד' מלכיות, כדי שיצטרכו בני ישראל תמיד לעשות להם נסים כנ"ל, ולכן כשעשה הקב"ה נס לאבותינו היה להם מזה חיות... (שם תרל"ז ליל א)
במאמר קבעום ועשאום יום טוב בהלל... כי בני ישראל הם כלים מוכנים לקבל הנסים ונפלאות וזהו להתנוסס, שנמשכים אחר הנס ומקבלים הארת הנס כראוי, כי תכלית הנסים שעשה עמנו הבורא יתברך הוא כדי לרומם את נפשותינו ללמוד לגבור גם נגד הטבע, כמו שהוא מנהיג אותנו למעלה מהטבע, ובני ישראל אז נמשכו אחר הנס והרימו את הזמן... (שם תרמ"א)
ויגש אליו יהודה, מלשון הודאה, והוא כל איש ישראל, שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול, שיודעין שהכל ממנו יתברך וכו', ועל ידי זה יכולין ליגש, וזה עצה בכל שעת צר והסתרת פנים לכל איש ישראל, העצה להתבטל לרצון השי"ת על ידי שמברר האדם אצלו שגם בתוך ההסתר יש חיות מרצון השי"ת... (שם ויגש תרל"א)
בפסוק כל הנפש... וענין זה היה שורש והכנה להגאולה, שעיקר הגלות הוא הפיזור, כמו שכתוב מפוזר ומפורד, אבל בני ישראל מתקשרין בנפש אחת אפילו בגלות, וזה האחדות הוא מצד אלקות, שהגם שכל נפש יש לו רצון אחר, ולכן נתפרש כל נפש בפני עצמה, אבל בני ישראל שכל נפשם ורצונם לעבודת הבורא, וזה הרצון עולה על כל שאר הרצונות, אם כן זה הרצון שוה בכל נפשות בני ישראל, ובזה הם נעשין נפש אחת... (שם שם תרס"ג)
בפסוק מי אנכי... והענין הוא, כי פנימיות בני ישראל מאד נעלה, וחלק ה' עמו, וכביכול כמו שלפניו יתברך היה הוה ויהיה הכל אחד, כן לבני ישראל עבר והוה ועתיד הכל אחד, ולעולם נמצא בהם בחינת התורה ואלקיות, רק שיש זמנים שאין יכולין להוציא מכח אל הפועל הפנימיות שלהם, וזה שאמר בהוציאך וכו' תעבדון את האלקים כי עתה הוא בכח, וכשיגאלו יצא אל הפועל ויקבלו התורה מן השמים בפועל ממש כנ"ל. (שמות תרמ"ז)
במדרש יודיע דרכיו למשה... אכן הדיבור מיוחד לבני ישראל, כמו שכתוב מגיד דבריו ליעקב, וזה היה שורש הגלות של מצרים, כדאיתא בזוהר הקדש שהדיבור היה בגלות, וזה שאמר נודע הדבר... (שם תרמ"ה)
וימררו את חייהם, איתא במדרש כי גלות מצרים היו יסודות הקודמין לתורה... אכן חייהם תרתי משמע, והם ברית הלשון וברית המעור שעיקר החיות תלויה בהם... ולפי שכל כוח של ישראל בב' בריתות האלו, לכן הסט"א מתגרה דוקא בהם, וכל הגלות והגאולה תלוי בב' הנ"ל, ואמת מאחר שנקראו ברית בוודאי לעולם הם מושיעים את בני ישראל... (שם תרנ"ט)
וידבר אלקים... אמרו חז"ל כי בישראל הקב"ה מחשב מחשבה כמעשה, והטעם כי בני ישראל שורשם במחשבה, והגשמיות טפל אצלם ועיקר רצונם בהתדבקות הרצון בהשי"ת, ובשבת קודש מתגלה בחינת המחשבה כמו שאמרו יומא דנשמתין איהו ולאו דגופא... לכן קיבלו בני ישראל התורה בשבת, כי אי אפשר בימי המעשה כנ"ל רק ביום המחשבה... (שם וארא תרל"ו)
בפסוק וארא... הענין הוא כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא, ועל זה נבראו בני ישראל לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם, אכן הרשעים וחומריות עולם הזה מסתיר הקדושה, ולכן הוצרכו בני ישראל שיעשה לנו הקב"ה נסים לשנות הטבע... וב' אלו הדרכים נמצאו בבני ישראל ממה שזרעו האבות בהם כח האמונה, כמו שאמרו מאמינים בני מאמינים, שהאמונה נטבעה בבני ישראל מכח האבות, ועיקר המדרגה המיוחדת לבני ישראל היא הנהגת התורה על ידי משה רבינו ע"ה, שהוא התגלות הנסים להיות מתנהגין בפרהסיא שלא כדרך הטבע, ועתה בגלות ניכר שבחן של בני ישראל בכח האמונה, וזה שאמר שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבות, פירוש באמונה שנמצאה בבני ישראל בכח האבות... (שם תרמ"ט)
במדרש משכו ידיכם מעבודה זרה, שהיה קשה להם לפרוש מעבודה זרה, וכו' והנה מיד אחר זה נאמר וגם צידה לא עשו להם, ודרשו על זה הפסוק זכרתי לך חסד נעוריך וגו', יש ללמוד מזה שבחן של בני ישראל שעצם בני ישראל לעולם להתמשך אחר הבורא יתברך, רק החושך יכסה ארץ, ותיכף ברגע אחת שנגאלו מיד נתעורר כח אהבתם להשי"ת, לכן כתוב משכני אחריך נרוצה, שהגם שבגלות האהבה מסותרת, מכל מקום על ידי רמז מועט שימשוך אותנו הבורא יתברך אנו מוכנים לרוץ אחריו בכל לב... להגיד שבחן של בני ישראל, כי עצם לבות בני ישראל לעולם אינו משתנה... וכיון שהכין הבורא את בני ישראל והכניסם באלה המלכיות, בטח יהיה לבם כי יוכלו לגבור נגדם... (שם בא תרל"ט)
בפסוק כלה גרש יגרש, פירוש שלא ישאר בהם ליכלוך מן הגלות, כאשר ראינו שנתהפכו מיד להיות נקראים צבאות ה', וזה שבחן של ישראל שמתברר על ידי הגלות בהיותם נשארים בתמותם... ומכל גלות ניתוסף העדות על בני ישראל, שכל גלות הוא כמו נסיון לברר שבני ישראל אין משתנים מפנימיות שלהם, וממילא כשיצאו נקיים ניתוסף להם קישוטין ממה שהיו מתלכלכין בגלות, ואף על פי כן נתכבסו אחר כך... (שם שם תרמ"ה)
במצות תפילין... והענין שבפנימיות בני ישראל יש נשמות טהורות וקדושות, רק שהמלבוש צריך תיקון על ידי המצות, ובשעת התפילין ובשבת יכולין לעורר הפנימיות והשפעת הנשמה יתירה שבאה בשבת, ובחול בשעת התפילין יכולין גם כן לעורר הארה מזה... (שם)
בפסוק החודש הזה לכם, כי השי"ת שינה כל הטבע ביציאת מצרים בשביל בני ישראל, ובאמת היה זה עדות על הבורא ית"ש, כי הוא הבורא, וגם היה עדות על בני ישראל כי כל העולם נברא בשבילם, ולכן בעבורם שינה השי"ת הטבע, כי הלא היה יכול השי"ת לגאול אותנו בדרך הטבע, אך כל הגלות היה לברר כי הקב"ה משנה עולמו עבור בני ישראל, ויתכן כי יציאת מצרים היה עדות על בני ישראל, וקריעת ים סוף עדות על הבורא יתברך... וכבר כתבנו בשם מו"ז, דכתוב אין כל חדש תחת השמש, ובני ישראל שהם גוברים על הטבע במסירות נפש זוכין לקבל התחדשות... (שם תרמ"ט)
במדרש כל בן נכר, הדא הוא דכתיב לב יודע מרת נפשו. והענין הוא על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש פנחס, ששאל אותו גוי את ר"א אתם אומרים אתם קרובין למלכא, ולמה יש לכם בכל עת צער והאומות יש להם שלוה. והשיבו כי בני ישראל נמשלו ללב באדם, אשר הלב מרגיש כל צער וסיבות הנולדות לנפשו, ושאר אברים אין מרגישין, שהם רחוקים מהנפש. ולכן בני ישראל נמשלו ללב שדבקין בנפש, ולכן כפי הזמן שמתגלה בשמים כך נמצא לבני ישראל מלמטה, ובזמן הגלות יש הסתר מלמעלה ומרגישים בני ישראל מרת נפשם, ובזמן הגאולה בשמחתם לא יתערב זר... אבל מי שהוא בעל נפש יודע ומרגיש בזמן שהנפש בגלות ובזמן שהוא בשלימות... וביום השביעי שבת וינפש, שמתגלה הארת הנפש, לכן גם למטה בני ישראל מקבלין נשמה יתירה, ומתגלה בנפשותם הארה האמיתות, ועל ידי שבני ישראל יש להם לבב יודע להבחין בין הזמנין כתב אות הוא... (שם תר"נ)
במצות תפילין... והענין הוא, דכתיב אתם עדי, וזאת העדות אינו בבטוי שפתים בלבד, אבל כל איש ישראל בעצמותו הוא עד על הבורא יתברך, דכתיב עם זו יצרתי לי, מדכתיב עם זו, מוכח שיש להם ציור מיוחד לשמו יתברך, וזה הציור מתגלה על ידי התפילין, כמו שאמרו חז"ל בפסוק וראו כל עמי הארץ, וגו' שם ה' נקרא עליך, זה תפילין של ראש, קריאה הוא לשון חיבור ודביקות, שעל ידי התפילין חל שם שמים על האדם ומתגלה בו צלם הפנימי, ובאמת בקבלת התורה נגלה זה הציור, ועל ידי החטא נסתר מהם... (שם תרנ"א)
בפרשת קדש לי... וכשאמר הקב"ה קדש לי ניתוסף קדושה בכלל בני ישראל, כי ביציאת מצרים נעשו בני ישראל כלים להיות הקדושה בתוכם בכלל ובפרט, אכן להיות ניכר בפועל ממש הוא בבכור, ואחר כך על ידי החטא ניתן זה הכח להכהנים, אבל פנימיות הקדושה ניתן לכל איש ישראל, ולכן אמר משה רבינו זכור את היום וכו', כי לימד לבני ישראל שבכח זכירת יציאת מצרים יכולין להוציא מהכח אל הפועל רשימה קדושה זו שקיבלו בני ישראל בעצמם היום הזה... ונראה שעל ידי שקיימו מצוה ראשונה באהבה ושמחה, כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי, ועל ידי שהיה הראשית באמת ובלב שלם, לכן מה שכרן, קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, וניתן להם הקדושה... רק שצריכין לייגע עצמן בכל יום להוציא מכח אל הפועל רשימת נקודה זאת. (שם תרנ"ג)
מה שנאמר בשבת זכר ליציאת מצרים... ובני ישראל כפי מה שמתרחקים מגשמיות ויצאו ממצרים ממ"ט שערי טומאה, כפי כן נתקרבו אל הקדושה, ולכן בני ישראל יכולין לקבל השבת, והם עצמם השמירה מהאומות, שהשבת מתלבש בבני ישראל כנ"ל, וזה שאמרו כנסת ישראל יהיה בן זוגך... כי לא היו יכולין להתקרב להשי"ת קודם יציאת מצרים, וכן שבת שהוא התקרבות להשי"ת כמו שאמרו בשבת ניתנה תורה וכו' הוא זכר ליציאת מצרים כנ"ל. (שם יתרו תרל"ד)
בפסוק אנכי ה' אלקיך... הענין הוא שבני ישראל נקראו בנים למקום, וביציאת מצרים ובקבלת התורה יצאו בני ישראל מכלל עבדים להיות בנים, ויש גם כן חסידי אומות העולם ונקראו עבדים, והענין הוא שנמסרו תחת ממשלת השרים, ולכן נקראו עבדים, אבל בני ישראל נתרוממו להיות רק תחת ממשלת הבורא יתברך בלבד, לכן לא יהיה לך וגו', שהשי"ת בלבד אלקינו בלי שום תערובות ושיתוף. ומהאי טעמא קודם שנתקנו בני ישראל לכנוס בכלל בנים היו משועבדים למצרים, כי אין זה מקומן של ישראל, ואין להם מקום בעולם הזה השפל מצד עצמם, רק כמו שכתוב ובגוים לא יתחשב... (שם תר"מ)
במדרש, בני אם ערבת וגו', זכו בני ישראל להיות נקראים בנים על ידי שהכניסו עצמם בערבות לתקן כל הבריאה, באמרם כל אשר דבר ה' נעשה. ובאמת בכח כללות ישראל לעשות הכל, וזה שאמר ויענו כל העם יחדו, שאין יכולים לאמר כדברים האלה רק כללות ישראל ממש... כי באמת כל עבודת בני ישראל שלוחי המקום ב"ה לתקן ולהעלות כל הבריאה, כי עצמות בני ישראל מצדם הם קדמו לכל הבריאה והם נשמת אלקי בלבד, רק נכנסו בערבות הנ"ל, ועל ידי זה הגם שבאו אחר כך למכשולים, בטוחים הם כי יהיה נגמר בעזרת השי"ת הכל על ידיהם, ואחר החטא הוסיפו בתשובה לתקן ולהעלות ניצוצי קדושה עוד יותר ממקודם... (שם תרמ"ג)
בפסוק זכור... והנה בני ישראל נבחרו להיות מוכנים לקבל הברכה, ובימי המעשה הם שלוחים לתקן עולם הזה, כי עיקרן של נשמות ישראל הם בעולם הבא, רק שנשלחו לעולם הזה לתקן העולם, ובשבת קודש הם מקבלים הברכה, וזה שאמר זכור וכו' יום השבת, כי כשהנשמה משתלחת בעולם הזה נשכח מאתה אור הגדול שלמעלה, ובשבת בכח נשמה יתירה נזכרת מקדושה עליונה. (שם תרמ"ט)
בפסוק זכור... לכן בני ישראל שנבחרו מכל העמים להיות לו סגולה הם בעולם הזה שפלים מכולם, בפרט בגלות, וכמו שהשבת הוא שורש כל הברכות ולא משתכח ביה מזוני בהתגלות, כמו כן בני ישראל הם מקבלים שורש כל הברכות, וברוחניות לא בהתגלות... אבל חיך אוכל יטעם, כמו הגוף בכלל מקבל המזון, וחיך מקבל הטעם ודקות המאכל, כמו כן בכלל העולם בני ישראל הם פה וחיך והם מבחינים ויודעין להרגיש זה הטעם, זה שאמר פריו מתוק לחכי, וכל זה הנחילנו הש"ית להיות לו לעם נחלה, וזה שאמר אנכי ה' אלקיך וגו', ומקשים למה לא כתב אשר בראתיך, אבל באמת בעולם הזה אין לבני ישראל מקום בקביעות, ולכן עבדים היינו במצרים וכו', כי אין זה מקום שלנו, ולכל אומה יש מקום, אך בני ישראל מקום שלהם למעלה מן הטבע והזמן והמקום, לכן באמת כשבית המקדש חרב וגלינו מארצנו אין לנו מציאות בעולם הזה, אבל כאשר הוציאנו השי"ת ממצרים והרים אותנו מבית עבדים להיות בחינת בנים, נתן לנו מציאות בהנהגת התורה... עד שהכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו בית הבחירה, אז ניתן לנו מקום בעולם... (שם תרנ"א)
במדרש מגיד דבריו...ובספר אוה"ח פירש סגולה שנשתנו נפשות בני ישראל שהם מסוגלים לקיום מצות השי"ת, וזהו מגיד דבריו, הגדה לשון המשכה שנמשכו בני ישראל אחר הנהגה העליונה של השי"ת, לכן כתיב עתה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שכבר הם כלים מוכנים אחר הדיברות... (שם משפטים תרמ"ט)
סמיכת העבד עברי לפרשה הקודמת, כי זה החירות קבלו בני ישראל בקבלת התורה שלא יוכל איש ישראל להיות משועבד רק להשי"ת... (שם תר"מ)
במדרש מים רבים לא יוכלו לכבות וכו', שאנו רואין אחר כל החטא נתקנו בני ישראל על ידי הנדיבות, וכמו שכתב מו"ז ז"ל כי יש נקודה בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי כלל, שעל זה כתיב אנכי מגן לך וכו', וכמו שאמרו מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, בנעלים, כל שאין שם מגע נכרי, ולכן יכולין בכח זאת הנקודה לשוב בתשובה... (שם שקלים תרמ"א)
בענין העשיר לא ירבה... וכסף פקודי היה בשוה להראות כי האהבה ורצון שנמצא בלבות בני ישראל הוא הכח אשר נטע השי"ת בתוכינו בעת קבלת התורה, ואינו בכח נפשי, כי היראה ושאר המדות הוא כל אחד לפי כחו, והאהבה היא מתנה מהקב"ה... והגם כי מצינו כי יש חסידים אנשי מעשה שאהבתם גדולה במאד משאר אנשים, אין זה סתירה מכמה טעמים, ואחת היא כי הנקודה מתפשטת כפי הכנת הכלי והמלבוש... אבל עיקר הנקודה שוה בכל איש ישראל... (שם תרמ"ט)
כי תשא, אמרו חז"ל כשקורין פרשת שקלים זוקף משה רבינו ע"ה ראשן של בני ישראל, דכתיב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, כי הצדקה מיוחדת לבני ישראל... כי על ידי הצדקה מעוררין גם בשמים חסד ורחמים, וזה הכח הוא רק לבני ישראל שיש להם דביקות בהקב"ה, ויכולין לשנות הגזירה שהיא בטבע, ולכן חסד לאומים חטאת, כי חסד הוא לעשות לפנים משורת הדין, כי באמת כל העונשין ויסורין שבעולם הן בדין צדק, אבל בני ישראל מצווין לעשות חסד וצדקה, לעורר מדת הרחמים לשנות הגזירה, ולזה הכח אין שייכות לשום אומה עכו"ם... אבל בני ישראל בצדקה וחסד שלהם מתרוממים... ולכן בני ישראל יש להם התרוממות בכל שנה, ונתן לנו הקב"ה מצות השקלים לעורר בזה כח התרוממות על ידי הצדקה... שעל ידי שמתעלים לבחינת הקודש יכולין למחות שמו של עמלק, כמו שכתוב כאשר ירים משה ידו וגו'... (שם תרנ"ט)
במדרש וכי לאורה צריך וכו', אבל על כל פנים מבואר שבני ישראל מאירין, ואין הקושיא איך יכולין להאיר, כי כן רצונו יתברך שבני ישראל יוסיפו אור במעשיהם הטובים, רק שצריכין לידע שאין האור על ידי כח עצמות שלהם, רק על ידי שכן צוה השי"ת... (שם תצוה תרל"א)
במדרש ואתה תצוה וכו', ביאור הענין שיש בנפשות בני ישראל נקודה טמונה, אשר על זה נאמר אם תבקשנה וכו' וכמטמונים תחפשנה וכו', ועל ידי רוב יגיעות נפש ויגיעות בשר לזכך החומר מתגלה הפנימיות... שנפשות בני ישראל הם הפתילות להמשיך השמן אחר האור, ומשה רבינו ע"ה שורש התורה הוא האור... והמצות הם הכלים שבאמצעות המצות מתחברין השמן והפתילה להאור...(שם תרל"ח, וראה שם עוד)
במדרש זית רענן וכו', כי בא להראות שגם כשבני ישראל בשפל המדרגה, מכל מקום נמצא נסתר בהם אור התורה, רק שצריכין יגיעה לברר הפנימיות, ולכן אם כי יש להם כמה מדרגות זו למעלה מזו, מכל מקום מדרגה זו נמצא בהם לעולם... וגם בכאן אחר החטא שהיו בני ישראל בשפל המדרגה, והראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה כי מכל מקום נמצא בהם הארה גנוזה, ואמר ואתה תצוה, שעל ידי שמשה רבינו ע"ה לא היה בכלל החטא והוא הוא הראש והשורש של כללות ישראל, ולכן היה בכחו לחזור לדבק אותם בנקודת השורש כנ"ל, והכל על ידי הביטול אל השורש, כידוע שיש בכל איש ישראל נפש טובה, ועליו מתלבשת נפש רעה... אבל עיקר נפש הפנימיות הוא טוב. (שם תרל"ט)
במדרש זית רענן... ובני ישראל נמשלו לכל מינים משובחים, אך נוסף עליהם יש בהם ענין הזית, הוא הכח שיכולין להוציא יקר מזולל ולברר האמת גם תוך התערובות, ובחינה זו מתערב עם כל המשקין, ואף על פי כן עומדת לעצמה, והיא המדרגה התחתונה שבבני ישראל, ועל ידי מדריגה זו עליה לכל האומות, ועל ידי כל גלות וגלות מבררין בחינה הנ"ל... (שם זכור תרמ"ה)
הענין שקבעו הימים למשתה ושמחה, ובאמת כל תגבורת בני ישראל על עמלק על ידי תענית, כמו שאמרו חז"ל... ולכן עיקר כחן של ישראל בקול וקנה ועץ החיים, ובזה גוברין על עמלק ומוציאין בלעו מפיו, כמו שאמרו עליו הצד ציד, ולכן אמרו חז"ל ששולחן שאומרין עליו דברי תורה נקרא שולחנו של מקום, כמו שכתוב זה השולחן אשר לפני ה', פירוש שבכח התורה מתברר פנימיות המאכל ומתגבר עור לבן פנימי שבושט... (שם פורים תרנ"ד)
במגילה נקראו ישראל רק בשם יהודים, כי זה השם לעולם בישראל אפילו בדורות השפלים שכופרין בעבודה זרה ומודים אל האמת, וזה בחינת יהודה שנקראו בני ישראל על שמו... וזהו שם יהודה, הד' רומז על דלות ושפלות, וחל עליו כל השם על ידי שחסה בשם ה'... (שם תרס"ג)
בפסוק אך את שבתותי תשמורו... ובני ישראל נבראו להיות קודש לה' כמו שכתוב קודש ישראל לה' ראשית... והיינו שלא יהיה להם שייכות לעולם הזה כלל כפירוש קדוש נבדל, וכן היה בלוחות ראשונות חירות וכו', ואחר החטא היה תיקון על בחינת טהרה, טהור מטמא, שעל ידי היגיעה בעולם הזה לברר האמת ולהנצל מסט"א, על ידי זה יבא כל אחד על מקומו... ועל ידי ההבל מהתורה שבלב כל איש ישראל שצריך על ידי זה ההתלהבות לשרוף כח היצר הרע שבו, כמו שכתוב בית יעקב אש וכו', ועל ידי השרפה ניתן הטהרה... (שם פרה תרל"ד)
...וקבעו חכמים לקרות בשבת זו פרשת פרה, כי בקבלת התורה נתעלו נפשות בני ישראל ונתדבקו בעץ החיים והיו חירות ממיתה, כמו שכתוב אמרתי אלקים אתם, כי הנשמה בכחה להפוך הגוף להיות חי... פירוש שימשיך חיות גם להגוף, ואחר החטא ששלט בנו המיתה נסתלקה אותה הנשמה, שאינה יכולה לשרות במקום שיש שם מיתה, רק שניתן לבני ישראל טהרת פרה מעין תיקון העתיד... ושבת הוא גם כן מעין עולם הבא, לכן יכולים לבא לטהרה בשבת קודש... והנה כתיב זאת חוקת התורה, לומר כי הטהרה באה בכח התורה... והנה במתן תורה היו נעשין בני ישראל תורה ממש, וכן בלוחות ראשונות... אבל אחר כך שבא רוח הטומאה, מכל מקום על ידי רשימה קדושת התורה שנשאר בבני ישראל זוכין על כל פנים להתטהר מן הטומאה בכח חקת התורה, וכן גם עתה כפי העסק בתורה זוכין לטהרה... (שם תרנ"ט)
במדרש גבורי כח עושי דברו וכו', כי היה ראוי בקבלת התורה להיות כל עם ה' נביאים... אכן בני ישראל אמרו אם יוספים וכו', וכמו שכתוב ככל אשר שאלת וכו'... ונתקן אחר כך על ידי התכללות במדריגות כהנים לוים ישראלים ומשה רבינו ע"ה על כולם... שכח הנבואה אליו על ידם הוא. ולכן נחלקו בב' מדרגות, עושי דברו לשמע בקול דברו, שיש עוסקי תורה ושזוכין לשמוע קול דברו, ויש עוסקים במצות ומעשים טובים, שהם אנשים פשוטים שבישראל, ועל ידיהם מתעלין גם הצדיקים וזוכין על ידי זה לשמוע בקול דברו... (ויקרא תרמ"א)
במדרש, עליונים שיכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה... ובודאי נשמת בני ישראל למעלה המה גבוהים ממלאכים, אבל כשנשתלחו למטה אינם יכולין לעמוד רק על ידי קריאה וסייעתא דשמיא, והטעם שאין הקדושה יכולה להתגלות בעולם הזה רק על ידי הסתר... ובעת קבלת התורה היו ראויין כל בני ישראל להיות נביאי ה', וכן אור התורה מתגלה תמיד, כמו שאמרו חז"ל בת קול יוצאת וכו', רק שאין יכולין לשמוע, ובמשכן ובית המקדש היה לישראל דעת והתקשרות לקבל הדברים, שעל ידי מקום הקודש נבדלו בני ישראל מתערובת הרשעים שנמצא בעולם... (שם תרמ"ו)
החדש הזה לכם... הענין הוא, כי הקב"ה מסר קידוש החודש לבני ישראל, היינו שכפי מה שמרגישין המה ההתחדשות, כך מתנהג העולם בזה ההתחדשות, וכאשר היו מקדשין על פי הראיה הרגישו בני ישראל התחדשות בכל ראש חדש... והנה החדש הזה הוא התחדשות המגולה ומבורר בלי הסתר כי בטבע הקב"ה מנהיג העולם, והוא על ידי הסתר מימי המעשה, אכן לבני ישראל יש הנהגה מיוחדת פנימיות, והוא דרך התורה... וביציאת מצרים התחיל להתגלות זה הדרך הפנימי... וניסן ראש השנה לחדשים שבו התחילה התחדשות דרך הנסים ונפלאות למעלה מן הטבע, ומסתמא בכל חודש ניסן מתגלה התחדשות על כל השנה, והיא הבחירה שבוחר השי"ת בנו בכל שנה מחדש, וזה הרצון הוא פנימיות קיום כל הבריאה... (שם החודש תרמ"ו)
שבת הגדול על שם מצוה ראשונה שנצטוו בני ישראל... פירוש כי הגם שיש מצוות גם לבני נח, אבל אינם בכלל עול מלכות שמים, ומה דעבדין לגרמייהו עבדין, כי עול מלכות שמים אי אפשר להיות רק לבני ישראל שנעשו בני חורין ביציאת מצרים מבית עבדים, כי כל הברואים הם משועבדים זה תחת זה בכל מדרגות דומם צומח חי מדבר, וכמו כן באדם זה שליט על זה, וכמו כן הנהגת המזלות על כל התחתונים, אבל בני ישראל יצאו מכל מיני עבדות, לכן הם כלים לקבל מלכות שמים, לכן נקראו גוי גדול, שהם גדולים מהכל, כיון שהם למעלה מהמזלות, אחר כך בקבלת התורה קבלו הרוח, בחינת בן הייתי לאבי... וזה אינו יכול לקבל שום בריה, רק בני ישראל שנעשו בני חורין כנ"ל... (שבת הגדול תרס"ד)
במדרש שהים נקרע... והקב"ה חפץ לשנות כל הבריאה בעבור עמו בני ישראל, ושינה הטבע בארץ בעשר מכות, וכן עשרה נסים על הים, ואחר כך שינה השמים בירידתו להר סיני בעשרת הדיברות, והכל כדי שיתבטל כל הטבע לבני ישראל כדי שיוכלו לתקן הכל במעשיהם הטובים... אבל כשמנצח (המלך) המלחמות ושמו נודע וכל העמים והשרים יראים ממנו, כי לו המלוכה וכי הוא גבור נוצח בכל אשר יפנה, אז אין צריך לשמור המלוכה, ויושב, כמו כן על ידי גאולת ישראל במצרים, שנתברר לבני ישראל כבוד מלכותו והם מבררין כי לו המלוכה, לכן כביכול יושב... שנתישבה כבוד מלכותו למטה שבני ישראל מבררין האמת ומבערין כל עבודות הזרות כנ"ל. (שם פסח תרל"ו)
בענין קריעת ים סוף... כי הים הוא החלק שאין בו ישוב, והקב"ה הוליך אותנו במדבר ובים להראות כי בני ישראל יכולים המה למצא הישוב בכל מקום... (שם תרמ"ה)
איתא במשנה בפסח על התבואה, הביאו לפני עומר שיתברך לכם תבואה שבשדות, הענין הוא כי בני ישראל כשיצאוממצרים נעשו כלים לקבל הברכה הבאה משמים בשורש השפע, לכן נאסר חמץ בפסח שבני ישראל מקבלין השפע קודם שנשתנה ומתחמץ ומתפשט לכמה ענפים ואז נקרא חמץ, ומצה היא השפע, וכאכילת מנחות לא תאפה חמץ וגו', כן אכילת בני ישראל בפסח בקדושה, ולכן סידר הקב"ה להיות דין התבואה בפסח על ידי שבני ישראל מוכנים בימים אלו לקבל הברכה כראוי... וכמו שדביקות הגוף בשורש על ידי ברית מילה, כמו כן דביקות הארץ על ידי העומר שהוא הראשית, וכמו שהמילה נותנת קדושה לכל הגוף, כן על ידי התנופה של העומר נשאר קדושה לכל המזון של כל השנה... (שם תרמ"ז)
עבדים היינו - טעם ענין זה, כי בני ישראל כל בריאתם למעלה מהטבע והמזלות, שכן ראה אברהם אבינו ע"ה במזל שאינו מוליד והקב"ה השיב לו אין מזל לישראל, וקשה ישראל מאן דכר שמיה, רק שהקב"ה השיב לו, לפי שישראל מוכנים ליצא מחלציך, ואין מזל לישראל, לכן כל לידת בני ישראל היה למעלה מן המזל... ולכן אין לבני ישראל מציאות בעולם הזה ובמזלות, ולכן היו גרים ועבדים, ולכן התחיל הגירות מלידת יצחק גר יהיה זרעך, ולכן עבדים היינו לפרעה שהוא רמז למזל טלה ראש כל המזלות, ולפי שאין מזל לישראל, ועולם הזה תליא במזלות, היו בני ישראל משועבדים לפרעה תחת מזל טלה, והקב"ה הוציאנו משם בדרך נס ונתן לנו ארץ ישראל בדרך נס, שמצד הטבע אין לנו מקום בעולם הזה... ולכן בני ישראל מקדשין הזמנים לפי שהם למעלה מן הזמן שתלוי במזלות, לכן הם נותנים קדושה וברכה אל הזמנים ואל העולם, שהרי העולם נברא בשביל ישראל... (שם תרס"ג)
ובמדרש פרשת מצורע... דאיתא, עלה במחשבה לבראות במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו במדת הרחמים, נמצא כי עיקר תכלית הכוונה היה להנהיג במדת הדין, רק שלא היה כלל העולם מתקיים, אבל אחר כך נבחרו בני ישראל הפרט מתוך הכלל, והמה ודאי צריכין לתקן עצמם על פי הדין, לכן ניתן להם התורה ועשרת הדיברות... היינו כשמתקן עצמו על פי דין וזוכה במעשיו נמצא עומד באותה מדרגה שהיתה המחשבה לבראותו במדת הדין, ושם הוא קודם לכל, אבל כשנצרך לרחמים, כתוב ורחמיו על כל מעשיו, אדרבא יותר יש רחמנות על חסרי דיעה, וזה שאמר, לא זכה אמר לו יתוש קדמך... לכן לא היה מחנה ישראל סובלת שום טומאה, ואשר נמצא בו פסולת נולד ממנו נגע ונתגרש חוץ למחנה... כי כל זמן שטומאתו בו אינו יכול להתקרב אל התורה...(שם תזריע תרמ"ד)
בפסוק כמעשה ארץ מצרים... הענין הוא, דלעולם יש לבני ישראל התנגדות, שעל זה נבראו בעולם הזה לתקן כל אלה המקומות, וכמו בפרט כל איש ישראל אין לו מנוחה ונקרא מהלך... כן בכללות בני ישראל... (שם אחרי תרמ"א)
במדרש כשושנה בין החוחים, משל למלך שהיה לו פרדס ועשה חוחים... כי הנה בני ישראל נשלחו בעולם הזה להמשיך הקדושה גם בכל אלה המקומות, ולכן במקום שישבו בני ישראל היה מקולקל ביותר, כמו שאמרו ז"ל. ובאמת בני ישראל בעולם הזה זוכין אל הקדושה בכח שגוברין על הקליפות וגשמיות הטבע, וזה שאמר בפרשת קדושים בכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה... (שם תרמ"ח)
קדושים תהיו... אחר שהוציאנו השי"ת ממצרים שהיינו משועבדים להם, והבדילנו מהאומות שהחיות והכח שיש בתוך כל איש ישראל הוא מהשי"ת, וזה שאמר אנכי ה' אלקיך וכו', מיוחד מלכל האומות, אף שכח כל הנבראים ממנו יתברך, אבל בדרך הסתר וצימצומים, אבל חיות כל איש ישראל היא חלק אלקי ממעל, וממילא בכחינו להתקדש גם בעולם הזה, כי השי"ת מחיה הכל אף כי הוא קדוש ונבדל מכל... (שם קדושים תרל"א)
במדרש, העליונים מכתירים... וזה הוא ענין ג' הקדושות, וב' מהם נמצא גם בבני ישראל, בחינת הבדלה ואבדיל אתכם וכו', שהגם שבני ישראל הם בין האומות הם נבדלין בעצם, ואין להם התדבקות להם, ובחינת הקדושה עצמה קודש ישראל לה', נמצא שב' קדושות נתן הקב"ה גם לבני ישראל, זולת ענין קדושה הג' שאין השגה בה לנבראים, וכתיב קדושים תהיו, לשון הויה חדשה, שבכל עת שאיש ישראל מקדש עצמו מאיר בו כח הנשמה ונעשה כבריה חדשה, כדכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. (שם תרמ"ו)
במדרש קדושים תהיו... לומר שהצדיקים הדבקים בו יתברך גם המה מתרוממין וזוכין לבחינת הקדושה, ומעלה זו יש בישראל על המלאכים, שהרי בני ישראל ירדו למצרים ומכל מקום נשארו בקדושה, וזה הרמז שכתוב במדרש, כי למלאכים קדושה אחת ולבני ישראל שני קדושות, דקדושת המלאך מה שהאור נפרש ונבדל מגשמיות, אבל יש עוד קדושה שניתנה לישראל, שהגם שהם בגשמיות ובלבוש גשמי, אף על פי כן יכולין להשאר בקדושה, וזה שאמר קדושים תהיו, כענין שאמרו בהויתן יהיו. שצריך איש ישראל לשמור נקודה הקדושה שבו שלא יתדבק בו פסולת... (שם תרנ"ה)
ונקדשתי בתוך בני ישראל, חז"ל פירשו למסור עצמו על קדושת השי"ת, פירוש עיקר הקדושה תוך בני ישראל דוקא, כמו שאמרו חז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי תוך מעיו, וזאת הקדושה אי אפשר להרגיש רק במסירות נפש, וגם להכניס עצמו תוך כללות ישראל, וגם על ידי הביטול לכללות ישראל יכולין למסירות נפש... כי הנהגת בני ישראל למעלה מן הטבע, לכן בכח בני ישראל לעשות נגד הטבע, וממילא הטבע מתבטל בעבורם... (שם אמור תרל"ז)
בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל, דרשו חז"ל מסור עצמך וקדש שמי, וסמך ליה מצות מקראי קודש. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי בכח בני ישראל לקרא הקדושה בזמנים המיוחדים מאחר שהם בעצם קודש, כדכתיב ונקדשתי וכו', ולבאר הענין על פי מאמרם ז"ל, לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, כי בכל נפש ישראל נמצא הקדושה, רק על ידי שנתלבש הנפש בגוף צריכין לתקן הגוף שיוכל להרגיש הקדושה, ועל זה ניתנו המצוות, כמו שכתוב בספר שער הקדושה, לכוין בכל מצות עשה להמשיך קדושה לאבר המיוחד למצוה זו, ובלא תעשה לנקות הזוהמא מאותו הגיד... וכמו שבג' עבירות הנ"ל נכרת הגוף מהקדושה, כמו כן יש מצות גדולות אשר מאירין החשכות של הגוף, וכמו כן בג' רגלים שעלו בני ישראל לבית המקדש, כדכתיב יראה כל זכורך, היינו שנזדככו הגופים ונתגלה בהם הפנימיות, ולא היה גוף מחשיך הקדושה... וזה ההפרש בין השבת למועדות, כי השבת הוא מתנה בבית גנזיו, והוא יומא דנשמתין ולאו דגופא, כדאיתא בזוהר הקדוש, והוא קודש, ומועדות הם מקראי קודש אשר תקראו, שהוא קרוב יותר לנפשות בני ישראל, ויכולין לקבל הארת הקדושה גם בגוף... (שם תרמ"ז)
במדרש על פסוק ויעשו בני ישראל וכו' ...אך צריך אדם לידע ולהאמין כי אין כל מעשיו יכולין להכריע נגד בחירת השי"ת, ולזאת יכול כל אדם להבטל לכלל ישראל על ידי שיודע שעיקר כח ישראל שבחר השי"ת בנו, ואף כי בודאי מה שאדם מכניע ועובד ביגיעה זהו עיקר רצונו יתברך... (במדבר תרל"א)
במדרש וישלחו מן המחנה... בא להראות איך יכולין בעולם הזה להפשיט עצמו מהטומאה ולברר כל המעשים על ידי שיש בכח נפשות בני ישראל זה הבירור, שכבר נזדככו פעם אחת בעמדם בהר סיני, דכתיב פנים בפנים דיבר, נפשי יצאה בדברו, ואז נבדל מהם כל מיני פסולת, כדכתיב כהמס דונג מפני אש וכו', וממילא אף שאחר החטא חזרו למומם, עם כל זה שוב לעולם בנקל לחזור ולתקן עצמם... (שם נשא תרל"ח)
במדרש מפני מה אמרה תורה... ואיתא במדרש כשבני ישראל עושין רצונו של מקום נמשלו לפרדס המלך, כשרואה נטיעה יפה נוטע בתוכו, כמו כן כשרואה צדיק באומות מכניסו לבני ישראל, כמו יתרו ורחב, ולכן נקראו בני ישראל השולמית, שעל ידיהם מתקרבין הדברים לשורשן לעשות פירות... (שם תרנ"ג)
בענין מה שאמרו חז"ל שנזכר בני ישראל ה' פעמים בפסוק... ואמו"ז ז"ל אמר כי רמזו כאן על ידי שנבחרו הלוים לא יהיה פחיתות לבני ישראל, כי כח הלוים גם כן מכללות בני ישראל... ובאמת כלל העולם הוא ציור האדם, ובכלל בני ישראל הם הפה, כמו שכתוב כחן של ישראל בפה, כי כמו שבה' מוצאות הפה מתגלה רצון האדם מכח אל הפועל, כמו כן על ידי בני ישראל נשלם פנימיות הרצון מכל הנבראים, ובפרטות בני ישראל עצמם נמסר כח הפה ללוים שדיברו בשיר... (שם בהעלותך תרמ"ז)
במדרש שלוחי מצוה... אך תכלת היא בחינה אחרת שיש בנפשות בני ישראל שהם מוכנים לקבל ציור עליון, ועל זה מבקשין שימני כחותם, והוא חותם של זהב, והיא מתנה מלמעלה... ואלה הגוונים קבלו בני ישראל בעלותם ג' פעמים בשנה לראות פני ה' ולכן בעוונותינו הרבים חסר לנו בחינת תכלת, ולכן כתיב ב' פעמים אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, וזכו לחותם של לבן, להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם זה בחינת חותם של תכלת, והיא מדרגה גבוהה, אבל החותם של טיט הוא קבוע בבני ישראל לדורות, שזה בחינת לבן שלא יוכל להשתנות על ידי שום סבה, אם כן אפילו בגלות יכולין לאחוז בזה, ולכן קשה עונשו של לבן, דאין על זה שום תירוץ, כי זה הכח בעצם בני ישראל... (שם שלח תרנ"ח)
בפסוק כלם קדושים... בודאי גם דברי קרח אלו אמת כי כל העדה קדושים, אבל איתא שנתן הקב"ה לישראל ב' קדושות, עיין שם במדרש קדושים, וקדושה זו של כלל ישראל היא קדושה אחת, אבל בקדושה שלמעלה לא היה חלק לקרח ועדתו, ובזה כתוב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, אם כן הם ב' קדושות... וקרח ועדתו ידעו כי קדושת משה רבינו ע"ה למעלה, אבל אמרו לא נעלה, ורצו להתדבק במדרגה שלמטה, מאחר שראו שהעדה אין יכולים להתמשך אחר מדריגות משה רבינו ע"ה, אבל באמת הכל היה על פי הדבור, וכך רצונו ית"ש שיהיה לבני ישראל חלק והתקשרות גם בקדושה שלמעלה, הגם שאינו בשלימות לפי מעשה התחתונים... (שם קרח תרס"א)
במדרש וירא בלק... וביאור הענין כי היה מקטרג על בני ישראל באמרו העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ וגו', כי באמת בני ישראל אשר הוציאנו השי"ת ממצרים ובחר בנו להיות לו לעם נחלה היה המכוון כדי שבני ישראל יסתירו כח הקדושה שיוכל הקב"ה להשפיע טוב הגנוז לצדיקים, דכתיב וימנע מרשעים אורם וכו', ולכן גנז הקב"ה הטוב הצפון לצדיקים, אבל בני ישראל הם המחיצה שלא יוכלו עיניהם של הרשעים להסתכל בשפע זו, ובאמת זה עצמו הוא טובה גדולה גם לרשעים מה שיכולין לקבל על כל פנים מתמצית הקדושה, שלולא בני ישראל לא היה נמצא טוב ההוא כלל בעולם... והרשעים הללו קטרגו באמרם ויכס את עין הארץ, פירוש שביציאתם ממצרים וקבלו התורה היה להם להאיר לכל העולם ולא להעלים השגחת השי"ת שזה עין הארץ... אבל לא ידעו כי בנפשם דברו, כי הם מונעים שלא יוכלו לגלות הקדושה... (שם בלק תרל"ה)
במדרש וירא בלק... אבל רצו לקלל סוף המדרגה של בני ישראל, כי יש לבני ישראל ב' מדרגות בבחינה עליונה חלק ה' ממש, ויש להם גם כן חלק בכלל האומות, וחלק הזה רצו ליטול מהם, על ידי ראיות הארת הקדושה כנ"ל היה כקוצים בעיניהם, והוא עדות לבני ישראל כי יפה המה עושים בהסתרת הקדושה... (שם תרל"ט)
במדרש הצור תמים פעלו... וזה שהשיב בלעם כי מראש צורים אראנו וגו', כי כל העולם נברא בעבור בני ישראל שנקראו ראשית, והכל שייך רק להם, וכל מה שנמצא ניצוצי קדושה באומות הוא קודם התיקון והבירור, וכתוב והרשעים כים נגרש וגו', ובאמת גם מבלק יצא אחר כך רות ומלך המשיח, והרגיש בנפשו כי יש בו איזה שייכות להקדושה ולא יכול להוציאו מכח אל הפועל, ובני ישראל הם כלים להוציא כל ניצוצות קדושה, כמו שכתוב והייתם לי סגולה מכל העמים, וזה הענין הוא בעולם שנה נפש... (שם תרנ"ב)
איתא שרמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה, והענין הוא כי קידוש הזמנים שנמסר לבני ישראל הוא עדות כי בני ישראל למעלה מן הזמן, וכל ניחוש של אותו רשע הוא במזל האדם, שאם רואה עליו איזה חטא מה שעתיד לחטוא... שכל הכח שלהם לקרב הדברים ממקום למקום, וכן הוא בזמן שיכולין לקרב הזמן לזמן, אבל בני ישראל שהם למעלה מן הזמן אין הקללה שולטת בהם. (שם תרנ"ד)
בפסוק מה טובו אהליך וגו', הקדושה נמשכת אחר בני ישראל בכל מקום שהם, כמו שכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', והנה ארץ ישראל ובית המקדש מיוחד בקביעות לבני ישראל, וזה משכנותיך ישראל, אבל אפילו בכל מקום שבני ישראל שרוין אפילו בדרך עראי שם נגלה בהם הקדושה, כנחלים נטיו, כי מעין התורה נמשך בכל מקומות מושבותיהן... (שם תרנ"ו)
איתא במדרש עקב מה שבני ישראל אוכלין בעולם הזה מברכתו של בלעם... דבאמת בני ישראל הם למעלה מהברכה של עולם הזה, כמו השבת דלא אשתכח ביה מנא... כמו כן בני ישראל כל הברכות באין על ידיהם, כמו שכתוב והיה ברכה, שהוא עצם הברכה, וזה שאמר כי ברוך הוא, ולכן באמת חסרה לבני ישראל זו הברכה של עולם הזה. אך מוכן היה להיות האומות מכינים מזון לבני ישראל, וכמו חול מכין לשבת, ואז היה גם להם חלק בברכה הגנוזה, אבל מאחר שאין האומות מבינים זאת ואין מבטלין עצמם לבני ישראל צריכין ליקח מהם ברכת עולם הזה שלא בטובתן, ולכן נהפך פיו של בלעם לברך את ישראל... (שם תרס"א)
במדרש שלשה שאמרו איכה וגו'... הענין הוא, כי באמת כל הנהגת בני ישראל הוא באופן משונה, ואין לשער גודל רוממות מדרגת בני ישראל, ואין לשער גם כן גודל החטאים שנעשו בבני ישראל לפי התקרבותם להבורא יתברך, כענין סביביו נשערה, ואין לשער גם כן גודל היסורים ועונשים שעובר על בני ישראל עד שיגאלנו השי"ת במהרה... ולכן ראה משה רבינו ע"ה מיד לפי רוממות מדרגתם... וכי לא הוטב בעיני משה רבינו ע"ה טובתן של בני ישראל, רק שראה שצריכין שמירה מאד לפי הנהגה שלהם שלא בדרך טבע, והיו צריכין באמת להתחזק בימים הטובים להכין על ימי הירידה, כי אם היה מתוקן אז הכל לא היה נצמח אחר כך החטאים הגדולים... (דברים תרמ"ג)
בפסוק ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו', פירוש עיקר כחן של ישראל בתורה ומצוות, ומזה זוכין להחכמה האמיתית, רק עם חכם ונבון, ורק לשון מיעוט, על ידי שאין סומכין על חכמתם, ויראת חטאם קודמת לחכמתן ומעשיהם מרובין מחכמתן, ומחמת זה זוכין לחכמה האמיתית, וזה עיקר החילוק שבין חכמי האומות אפילו חסידי אומות העולם כפי החכמה שלהם עושין לפעמים דברים טובים, אבל בני ישראל אדרבא, המעשים והמצות הם נותנין להם החכמה והדעת... (שם ואתחנן תרנ"ג)
בפסוק בנים אתם וגו', והם ג' בחינות בבני ישראל, והוא כמו שאמרו קוב"ה ואורייתא וישראל כולהו חד, בנים אתם מצד חלק ה' עמו, והיא נשמת אלקי ממעל, מצד זה נקראו בנים, עם קדוש אתה, הוא מצד קדושת התורה ומצותיה שמביאין קדושה ופרישות לאיש ישראל להיות נבדלים במאכלם ובכל מעשיהם מכל האומות, ובך בחר ה' הוא בחינת עצם נפשות בני ישראל, שהם מוכנים לעבודת הבורא יתברך, לכן בחר ה' בהם, וג' בחינות אלו הם נשמה ורוח ונפש. (שם ראה תרס"א)
בפסוק תמים תהיה וגו'... הענין הוא כי לכל הדברים יש שורש למעלה, וכל מעשה בראשית בטבע היסודות כל זה נמשך אחר שורש עליון... אבל בני ישראל שניתן להם התורה שבה נברא העולם ולכן נקראו ראשית, לכן יש להם דביקות למעלה ממעשה בראשית, זה לראש ולא לזנב, כי כל הטבע בכלל זנב, ואיש ישראל כולל כל העולמות, ונשמתו חלק אלקי ממעל, והגוף יש בו מהטבע וד' יסודות, והרשעים כל חכמתם במעונן ומנחש הכל בחכמות הטבעיות, ובזה מחזקים כחות הגוף ומתמעט בהם כחות הנשמה, ואנחנו צריכים להתחזק רק בתורה ולהעלות הנפש אל השורש, ובזה מתחלש כח הגוף, תמים תהיה עם ה' זה חלק אלקות והיה תמים... (שם שופטים תרנ"ו)
במדרש בנולד כשהוא מהול... והנה המילה ניתן רק לבני ישראל שהם בעצם נמולים, כי נפשות בני ישראל אין להם חלק בסט"א, חלק ה' עמו, ולכן גם בגשמיות הגוף צריכין להסיר הערלה זה המל ימול, מי שהוא בעצם נימול ימול גם הגוף... (שם תצא תר"ס)
היום כולכם וגו', כי הכלל ישראל לעולם עומדין לפני הקב"ה, והעבודה רק לכל פרט לבטל עצמו אל הכלל, וזה היום הוא בכל יום ויום, וגם מאחר שכתוב בתורה אתם נצבים... ומצד זה יכולין כל הרשעים לחזור בתשובה, כי החטא רק במקרה שנפרש מכללות ישראל, ולכן יכול לחזור לשורשו, כמאמר לירושת אבותי אני חוזר... שיש בכל איש ישראל נקודה מקודשת אליו יתברך, והיא נשמת חיים, רק על ידי החטאים מתרבה משא החומר וגשמיות על אור הנשמה ואינו יכול להאיר, לכן בשבת זמן תשובה, כי יש לכל אחד נשמה יתירה, והוא התרבות כח הנשמה להאיר בגוף... (שם נצבים תרל"ה)
בכסא ליום חגינו... כי יש בכל איש ישראל נקודה טמונה בלב שיש לנקודה זו דביקות בהשי"ת ממש, כדכתיב בנים אתם, אך נקודה זו צריכה להיות נסתרת באדם שלא יהיה קטרוג עליו, שלא יהיה ניכר על פניו היתרון שיש לו על כל הנבראים, אבל צריך לידע בפנימיותו כי חלק ה' עמו... וכפי מה שהאדם שומר נקודה זו הפנימיות זוכה להתדבק בהשי"ת, ועל זה נאמר בכסא ליום חגינו... (ראש השנה תרל"ד)
במדרש ועתה אל תירא... אבל עכשיו בגלות אנו קיימים בזכות אברהם ויצחק, כמו שכתוב ועקידת יצחק לזרעו תזכר... כי על ידי העקדה נמשך מדרגת הסולם והנהגות העולם על פי הדין והטבע, כי העולם בדין נברא, נמשך גם הנהגה זו לישראל. וכמו שאמרנו במקום אחר, פירוש הכתוב וירש זרעך את שער אויביו, הוא הבטחה שכל הפתחים והשערים שיש לכל האומות הכל בא על ידי בני ישראל, שהם קודמין גם בשערים אלו כנ"ל... (שם תרל"ו)
בפסוק אף חובב עמים... והנה כל מין אינו יכול לתקן עצמו עד שמתקן מדרגה תחתונה שבו מקודם, כענין שאמרו חז"ל ונתתי עשב לבהמתך והדר ואכלת וגו', לכן אנו רואין שאין האדם יכול לתקן עצמו כראוי עד שמתקן מקודם נפש הבהמיות שבו... ולכן הוצרכו בני ישראל מקודם להקריב בעבור האומות, וגם בראש השנה ויום הכפורים שמבקשין תן פחדך לתקן כל הברואים, ועל ידי זה זוכין אחר כך לשמיני עצרת ושמחת תורה. (סוכות תרל"ז)
ערבה נגד אלו שאין להם טעם וריח, אם כן מה חשיבותם, אך הפה שהוא עיקר כחן של ישראל הקול קול יעקב, והיא בחינת דוד המלך ע"ה, כי ג' מינים הם ג' אבות, ודוד המלך ע"ה אמר ואני תפלה, אם כי בודאי קול הצדיקים שיש להם טעם וריח עולה למדריגות רבות ביותר, אף על פי כן יש להם תערובות מעשים טובים, ומי שאין לו טעם וריח, הוא רק תפלה בלבד, וזה שאמר תפלה לעני כי יעטוף, היינו שמתעטף כולו בתפלה... וזה ערב לפניו יתברך ונקראת ערבה... (שם תר"מ)
ליום הושענא רבה, מה שקבעו חז"ל רוב תפלות בזה היום, כבר כתבנו שנקרא הושענא רבה שיכולין להוושע בו אפילו השפלים... וכן היא באמת מדתן של בני ישראל, כשהקב"ה משפיע להם בחסדו מתבוננים האמת שאין ראוים לכך, וממעטין עצמן ביותר, וכן הוא המדה, כי עיקר הישועה לדלים, ולכן עיקר הישועה שיבוא משיח צדקינו במהרה מוכן דוקא להיות בדורות השפלים... (שם תר"נ)
בסוכות תשבו... ובסוכות יש התגלות הקדושה בבני ישראל, והנה בכל שנה יש בחירה חדשה משמים לבני ישראל, כמו שכתוב במדרש ואבדיל אתכם וכו' בורר וחוזר ובורר, ומסתמא בכל שנה מוציאין בני ישראל נצוצי קדושה משל האומות, שזה תכלית הגלות עד שיתבררו כל הבירורים ויהיה תיקון השלם במהרה בימינו אמן... (שם תרנ"ג)
...והטעם מובן, שאברהם אבינו ע"ה הוא עלה במעלותיו ממטה למעלה, ועל כן מעלין בקודש, ראשונה שלמות הגוף ואחר כך שלימות הנפש, ואחר כך שלימות השכל. אבל זרעו שבאים אחריו מפאת זכותו של אברהם אבינו ומשפיעין להם מן השמים קדושת גוף ונפש ושכל, ותדע שהרי הקדושה באה בהם בעודם קטנים כשנולדו, ואם הקדושה היא מלמעלה למטה, על כן ראשונה היא קדושת הנשמה והשכל, אף שעדיין אין בו השכל, מכל מקום הקדושה באה תיכף בעת השבת הראשונה, ואחר כך הנפש ואחר כך הגוף. (בראשית לך תרע"ב)
...ונראה עוד לומר, דהנה חודש מלשון התחדשות, והיינו שיש לישראל התחדשות בכל חודש, כי כל חודש הוא צירוף אחר כנודע. אך יש לדקדק מאחר שהחשבון נודע מראש מסיבוב הגלגלים למה יקרא חודש. אך הטעם כי ישראל יש להם החידוש לא מפאת סיבוב הגלגלים אלא מפאת דביקותם בהשי"ת, וכענין שכתב אור החיים בענין שבת... וכן הוא בישראל שמונין ללבנה ומתחדשין בחידושה, והיינו שישראל אינם כבריאה נפרדת, אלא דבקים בהשי"ת ושואבין בכל ראש חודש חיות חדשה, וישראל והלבנה הם התדמות, וכמו שאנו אומרים שהם עתידין להתחדש כמותה, וזהו היום טוב של ראש חודש המתייחס לדוד המלך ע"ה, שזו היתה צורתו... (חנוכה תרע"ד)
ונראה שישראל זוכין לשתי אלה מחמת שהם נזהרים מדברים אסורים, ומחמת שהם מקדשין עצמן במותר להם, ומחמת שנזהרים מדברים אסורים אין שום דבר רע יכול להתקרב אליהם, ומחמת שהם מתקדשין במותר להם ומרחיקים עצמן מרחוק מגדר האיסור, לעומת זה זוכין להתפשטות הקדושה להלאה מגבול הקדושה. (שם תרפ"ה)
...והיינו דיש להבין ענין גאולה כפולה, ונראה שהיא להורות שגאולת ישראל איננה באופן שוה עם גאולת שאר האומות, אומה מאומה אחרת, כי כל אומה יש לה מהות בפני עצמה, אלא שלפעמים תתגבר אומה על זולתה, ואם כן כאשר אך מסירין את כח האומה השולטת עליה תשוב האומה הנכנעת למהותה. אך בני ישראל אינם באופן זה, כי ישראל אין להם שום מציאות בעולם זה הגשמי, ונשמות צדיקים נקראים גרים בעולם הזה... ולא היה חשוב שיש להם מציאות בפני עצמם כלל, וגם עתה כשמסירין מהם כח מצרים עדיין לא יספיק, אלא שצריכין עוד שהשי"ת יתן להם מציאות מצד דביקותם בו ית"ש.
ועל כן משה שהיה תמה מה חטאו ישראל יותר מכל שבעים אומות, כשראה שהיו בהם דלטורין אמר אכן נודע הדבר. ואינו מובן, שאפילו ישראל שהיו בהם דלטורין, מכל מקום טובה היתה צפרנו של קטן שבהם מכל מצרים, שישראל היו גדורים מעריות, ועוד מעלות ומדות טובות שלא היו נמצאות בטובים שבאומות. אך לפי האמור יובן, שהרי ישראל אין להם מציאות מפני עצמותם, אלא מצד דביקותם בהשי"ת, ומאחר שהיו בהם דלטורין, ואינם ראויים שהשי"ת יתן להם מציאותם, שוב אין להם מציאות כלל... עד שהשיבו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ויהיו דבוקים בהשי"ת, וזו תהיה מציאותם, ולפי הדברים יובן ענין הגאולה הכפולה, אחת להוציאם מתחת סבלות מצרים, והשנית שהשי"ת יתן להם מציאות, וזה יהיה מתן תורה... (ויחי תרע"ד)
...דהנה ידוע שמצד השכל כל איש הוא בפני עצמו, כאמרם ז"ל אין דעתן של בני אדם שוה, אך מצד הלבבות יש התאחדות בישראל, כאמרם ז"ל מה תמר אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, והיינו כאמרם ז"ל ג' תשוקות הן, תשוקת ישראל לאביהן שבשמים, ותשוקה מקומה בלב, ומאחר שכל הלבבות אין להם אלא תשוקה אחת, אם כן הלבבות מתאחדים, ואף שבהשקפה חיצונית נראה בהן תשוקה לעניני עולם הזה, בפנימיות התשוקה היא לאביהן שבשמים, ועולם הזה הוא אמצעי להיות פנוי לתורה לגדל בניו לתורה וכדומה... ועל כן יש לומר הריצוי מצד הפרט הוא ששכל האדם נרצה להשי"ת, שהשכל הוא פרטי, והריצוי מצד הכלל הוא שהלב נרצה כנ"ל, שהתשוקה מונחת במקום הראוי, ואז הוא מתאחד בכלל ישראל, דבלאו הכי אין כלל ישראל קולטתו.
ונראה עוד לומר, ששני השמות יעקב וישראל מקבילים לשני מיני ריצוי, שם ישראל הוא מצד מעלת השכל, וישראל אותיות לי ראש, ושם יעקב הוא מצד מעלת תשוקת ישראל שבלב, שבזה מתאחדים בהכלל, והיינו ששם יעקב הוא הכנעה בחינת עקב, ובזה שכל אחד מישראל מכניע את עצמו להכלל, בזה מתאחדים, וכל תשוקות ישראל הן תשוקה אחת, שבלתי מדת הכנעה אי אפשר להתאחד, ועל כן התאחדות ישראל נקראת בשם קהלת יעקב... (שמות תרע"ה)
ונראה לפרש, דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצלל"ה הגיד בטעם שעבד עברי יוצא בשש, כי הנקודה הפנימית שבישראל לא יתכן בה שעבוד אלא בחיצוניות המתייחסת למספר ששה כידוע, ועל כן בשביעית שמאירה הפנימיות שבו אז יצא חפשי... ולפי האמור דיבור זה ונוקב ויורד עד התהום לכל הזמנים ולכל העתים, שאי אפשר שיהיה שעבוד על ישראל, שהרי ההקדש מפקיע אותם מידי שעבוד, וזה עצמו היו שני הכתרים שנכתרו ישראל באמרם נעשה ונשמע, דנעשו בני חורין מן המלכות וממלאך המות... אך מחמת העגל נפלו ישראל ממדרגה זו, וכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב. ומכל מקום נראה היות כתיב וירא העם כי בושש וגו', ואמרו בא שש ולא בא... הטעם במספר שש שעות, שלא היתה לשטן שליטה אלא בחיצוניות שהיא במספר שש, אבל בפנימיותם של ישראל לא היתה לשטן חס ושלום שום נגיעה כלל, ולבם היה לשמים אף בכל מה שעבר עליהם. ועל כן אף שנפלו ישראל ממדרגתם, לא נפלו אלא במה שהיו להם מדרגות גבוהות, שאפילו בחיצוניותם היו קודש קדשים ופסקה זוהמתן... וכן מה שהיו בני חורין משעבוד מלכיות, שאי אפשר להם לבא לכלל חטא, שבאמצעות החטא תהיה למלכיות שליטה עליהם, ובחטא העגל שהיה בחיצוניותו, שוב אפשר להם חטא בחיצוניות בדומה לו. אבל בפנימיות ישראל נשארו במדרגתם שאי אפשר לחול עליהם שעבוד, שההקדש מפקיע אותם מידי שעבוד... (משפטים תרע"ו)
...והנה כל זה נמשך ממה שישראל הם למעלה מן הטבע ולמעלה מן הזמן, שקנו ישראל מעלה זו בעברם בים, וזהו כל העובר על הפקודים, כל דעבר בימא יתן, דכל ענין השקלים נצמח מפאת העברת הים... (ויקהל תרע"ו)
ונראה דהנה בברכת הלבנה אנו אומרים שהם עתידים להתחדש כמותה, ובשמות רבה שלכך נאמר החודש הזה לכם, שאתם בדוגמתה. ויש לפרש דהנה הלבנה אין לה אור מעצמה, אלא שמקבלת מן החמה, ועל כן היא נבנית לעתים ונפרצת לעתים לפי מעמדה נוכח החמה. שבדוגמא זו הם ישראל, שאין להם מציאות בעולם הטבע מפאת המערכת והגרמים השמימיים אלא כל מציאותם היא מהשי"ת למעלה מסדר הטבע, ועל כן אמרו ז"ל שבת קנ"ו אין מזל לישראל. ומובן שכל ענינם תלוי לפי מצבם נוכח פני ה', ומסתכלין כלפי מעלה ומשימים בטחונם באביהן שבשמים כדמיון הלבנה לפי מצבה נוכח השמש. וכמו שבלבנה שכיחים לקויים, היינו שאחד הכוכבים או הארץ עצמה מפסיקים בינה לבין השמש ומסתירין ממנה אור המאיר, כן בישראל אם חס ושלום חוטאים ומושכין עליהם כחות חיצוניים המטמטמין את הלבבות ומפסיקין בין ישראל לבין אביהן שבשמים, ואין מגיע אליהם אור פני מלך חיים, ואין מועיל מה שמסתכלין כלפי מעלה ושמו בטחונם בו... ואז חס ושלום ישראל בדיוטא התחתונה שפלים וירודים מכל האומות, כי האומות יש להן מציאות בעולם הטבע, ואפילו כשהגלגל שלהן למטה, מכל מקום יש להן מציאות בצד מה, אבל ישראל בהעדר מהן האור האלקי אין להם מציאות של כלום...
ויובנו עוד דברי המדרש כשם שהלבנה נראית ביום ובלילה כך ישראל נוחלין עולם הזה ועולם הבא, כי באשר אין להם מגרמם כלום אלא מהשי"ת, אם כן אין נפקא מינה בשינוי העולמות ושינוי הזמנין, כי אצל השי"ת הכל שוה, וכל אימת שישראל מסתכלין כלפי מעלה ואין ביניהם דבר החוצץ אורם מבהיק, ומובן שלעולם הבא יושלמו תנאים אלו ביותר. אבל אומות העולם שמציאותם מצד עצמם בסדר הטבע, אין להם ענין אלא בעולם הטבע... (ויקרא תרע"ד)
...והנה בסיום פרשת עריות שבסוף הסדרא, אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, כי בענין זה ניכר ביותר ההבדל שבין ישראל לעמים, שהם כל מהותם היא ערוה, וענין זה רגיל על לשונם והאי לישנא קולמוסא דליבא, וישראל הם עם קדוש, ואם כן כשישראל מתנהגים כפי מהותם הנה ההבדל בין מים לאש, והאש גוברת... וממוצא הדבר מה שבעתים הללו כח האומות מתגבר רחמנא ליצלן, ומתחכמים לקפח פרנסת היהודים, נצמח מצד שנתמעט ההבדל, היינוי הקדושה בענינים אלו בקצת אנשים, ובשבילם סובלים זה הכלל כולו, כי ישראל ערבים זה לזה, ונראה דשמירת שבת היא תיקון לזה... (קדושים תרע"ב)
והנה כוכבי השמים יש להם לכל אחד ממשלה בארץ, והם אמצעים לקבלת השפע ממעל ולהורידו לארץ הן לשבט והן לחסד. ובאשר ישראל נמשלו לכוכבים, הם אמצעים להחיות אלקות הנמצאת בעולם, והכל על ידי ישראל. ובאם יצויר חס ושלום שלא יהיו ישראל בעולם, היה כל העולם חרב, כמו מבלעדי כוכבי השמים, וכמו כל כוכב וכוכב פרטי יש לו ממשלה ומשטר פרטי בארץ כן כל איש ישראלי הוא צינור פרטי, ויש לו ממשלה פרטית, ואם חס ושלום מקלקל את מעשיו, לא את עצמו לבד הוא מקלקל, אלא את כל הצנור, ומגיע הפגם לכל אשר הוא יש לו ממשלה עליו, וממנו לכל העולם... ולפי האמור יש לפרש דברי רש"י, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, דהשראת השכינה היתה כמו בכלל כן בפרט על כל אחד, ובזה נמסר לו מה ששייך אליו כנ"ל, ועל זה הוצרך למנין, שהוא התמנות... (במדבר תרע"ב)
...והנה ישיבת ישראל בארץ ישראל שהיתה ישיבתן מצוה, וכן כל העבודת האדמה שם להוציא פירות, הכל היא מצוה... ועל כן ישיבת אומות העולם אינה ישיבה, שאין בה קביעות, שכל מגמתן היא להשיג עוד יותר ולמלאות תאותן עוד יותר. אבל ישראל יש להם ישיבה בעוסקין במצוות השי"ת, וזה שמביא הכתוב בשבת ישראל בחשבון וגו', שהיתה ישיבתן מצוה, ואפילו בזמן הזה איש המקיים עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, וכשהוא עוסק בעסקיו נקרא אצלו יציאה, שיוצא ממקום הקביעות... מאחר שדעתו ורצונו לחזור, חשוב כאילו עדיין שם הוא. ואפילו מי שאינו מגיע למדה זו, זהו מחמת תוקף הגלות והתפשטות כחות הרע וטומאת ארץ העמים גושה ואוירה, ומכל מקום בשבתות וימים טובים כל ישראל לקביעא קמא הדרי כל אחד לפי ערכו. (שבועות תרע"ד)
אך לפי דרכנו יש לפרש דמכל מה שעברו עליהם עדיין לא הרגישו את התועלת העצומה במה שנסתלקה מהם החיות המלובשת בטבע, והיה להם מקום לחשוב עדיין שמא היה יותר טוב שכל היעודים הטובים יהיו רק תוספת מעלה, באופן חס ושלום כשלא יהיו עושים רצונו של מקום על כל פנים ישארו בלתי גרועים משאר האומות, אך בימי אחשורוש שכבר נכתבו למיתה... ואם היה ככה לשום אומה כבר ספו תמו מן בלהות, אלא ישראל שחיותם בלתי מלובשת בטבע כלל, אלא הכל תלוי בעשותם רצון אביהם שבשמים, והאיר להם ועתיד להאיר להם, על כן אפילו כשהיו בתכלית השפלות והירידה לא אבדו בענים, וכאשר עשו תשובה כרגע זכו לנס ולחיות חדשה באופן נפלא. וכל זה לא היה אפשר אם לא שכל ענינם הוא מהשי"ת בכבודו ובעצמו... ומעתה מובן שבכל הנסים שנעשו מאז לא הרגישו תועלת העצומה מסילוק החיות הטבע עד ימי אחשורוש... (שם תרע"ח)
...והפירוש שקרא לאומות העולם האהובה ולישראל שנואה, פירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה משום שהאומות אהובים בעיני עצמם, ותמיד דומה בעיניהם שהם צדיקים ויוצאים ידי חובתם למכביר, וישראל הם להיפך, שכל מה שמסגלים מצוות ומעשים טובים ביותר, דומה בעיניהם שעדיין לא עשו כלום, והם שנואים בעיני עצמם. ונראה דירושה היא לישראל מהאבות הקדושים, אברהם אחר מסירת נפשו לכבשן האש וסבל כמה צרות ועינויים עבור הדבקו בהשי"ת ואיחה את כל באי עולם, לא מצא בעצמו שום מעלה, ואמר ואנכי עפר ואפר... וגם זו ירושה לישראל למצא תמיד במעשיהם הטובים חסרון... (שם בלק תרע"ד)
ונראה דהנה לפי מרחק הגשמיות מהרוחניות, היינו עולם הזה מן העולם העליון, צריכין לממוצע, ותיכף בעת בריאת העולם היה אדם הראשון צריך להיות ממוצע להמשיך את כל הנבראים אחר השי"ת, ובאשר נתקלקל הענין וכל הדורות היו מכעיסין ובאין, נבחרה האומה הישראלית ותעודתה למשוך את כל באי עולם תחת כנפי השכינה, וכן יהיה לעתיד, שנאמר (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו. ומדה זאת נוהגת בעולם שנה נפש. בעולם הם המקומות המקודשים שבאמצעותן יש לכל כדור הארץ אחיזה בעולם העליון... בנפש הם ישראל, אך לפי זה צריכין האומות להיות נכנעים לישראל וטפלים אליהם, ואז היה בכח ישראל להעלותם... (שם שם תרע"ו)
ובהתבוננות שרשי הדברים הנ"ל יש לומר, דאות יו"ד באדם היא ראשית המחשבה, ואות ה"א הבל הלב שתוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. ותאותן של ישראל הוא הקב"ה, וידוע כי פגם ברית פוגם במוח המחשבה, וזה לימוד לאדם, אף שחס ושלום פגע באות ברית קודש, אל יאמר נואש חס ושלום, כי כל עוד דופק בו עורק אחד מעורקי הלב היא התאוה להיות יהודי... כמו שדייק אבי אדומו"ר זצללה"ה מש"ס שבת פ"ו, ישראל דדאיגי במצוות חביל גופייהו, וזו הלכה שנאמרה בכל איש ישראל, ואם עוד יש בלבו תאוה לאביו שבשמים, הנה עדיין נחשב שעדיין יש בו אות הה"א משתי האותיות, ועדיין יש לו תקוה לשוב ולהרויח שנית גם אות יו"ד על ידי קריאת שמע שחרית וערבית, למסור נפשו על קידוש השם... (שם פינחס תרע"ג)
במדרש למה זכו להכתב בתורה כל המסעות האלה, על שקבלו את ישראל, ועתיד הקב"ה ליתן שכרן וכו'. הפירוש, דהנה מהות ישראל היא חוץ לדרך הטבע, כי בטבע לא היה אברהם ראוי להוליד, ועל כן עולם הטבע מתנגד להם, וכל האומות שונאים את ישראל, אבל קיומם הוא בהשי"ת, ועל כן מקומם בארץ ישראל שהיא ארץ למעלה מהטבע... ומיום שגלינו מארצנו לא נחלו ישראל ארץ מיוחדת לשבת בה, אף שרבים השתדלו להשיג כברת ארץ מיוחדת עבור ישראל... ועל כן אין להתפלא, שאף שהם בזמן הזה דווים סחופים ויסורין באים עליהם, ופתאום יוולד גוי פעם אחת, כי דבר שהוא למעלה מהזמן אינו צריך המשך זמן... ומשום שהמדבר אינו מקום הטבע, על כן מצאו בו ישראל מנוח... (שם מסעי תרע"ג)
שמע ישראל, וברש"י: אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד. הענין דקריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים, ואף שהאדם רואה שכמה פעמים קבל עליו עול מלכות שמים ולא נעשה מזה כלום, אף על פי כן לא יהא שפל בעיניו, רק עליו להתחזק ולהתחיל מחדש, וזהו כחם של ישראל להתחיל תמיד מחדש, וזה אינו מצוי בעכו"ם, כי הם שלמים בעצמם, ועשו מלשון עשוי ונגמר, ומה שאינו כן יעקב, מלשון עקב, שקטן הוא בעיני עצמו, ומתחיל תמיד מחדש... (דברים שופטים תע"ר)
...אך הענין, דהנה הירידה לאומות העולם באה על ידי עלייתם, שמתגאים בעלייתם ואינם מכירין מאין באה להם העליה, ונעשים יש בפני עצמו, וזוהי עבודה זרה, ונעשים עוד יותר נפרדים ועל ידי זה באה להם ירידה... אכן בני ישראל אם מקבלין טובה ועולין לגדולה הם מכירין מאין באה להם העליה, וממעטים ומבטלים עצמם ונעשים יותר דבוקים בהשי"ת, כי מחמת שישראל יש בהם חלק אלוקי ממעל, על כן באמצעות ההשפעה הבאה להם מהשי"ת נתעורר בקרבם החלק האלוקי להדבק בהשי"ת, וההשפעה היא כמו שלשלת המחברת את החלק לכלל... (ראש השנה תרע"א)
ונראה דהנה אמרו ז"ל סוכה כ"ט, אומות העולם מונין לחמה וישראל מונין ללבנה, ויש לומר דטעמא רבא איכא בדבר, דהיות ידוע שהאדם הוא עולם קטן, ודוגמת חמה ולבנה בעולם הגדול מוח ולב בעולם הקטן, וידועין דברי מהר"ל, שבמצוות השכליות יש לאומות העולם קצת אחיזה, ועל כן עשו היה זהיר בכיבוד אב שהוא ממצוות השכליות, אבל במצוות ששרשן בלב, היינו שיהיה נמשך אחר השי"ת לדבקה בו באהבה, אין לאומות שום אחיזה... על כן מונין לחמה שורש ודוגמא דידהו, אבל ישראל שהם מיוחדין שאין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, והם דביקים באהבה, מונין לדוגמא דידהו, שהיא הלבנה... (שם תרע"ו)
ובזוהר (י"ז א') על פסוק ויאמר מלך מצרים איתא דהשר אמר בלחישה בלבהון... כי באמת אין בית ישראל מיוחד להיות נבחר לקדושה רק כל הנפשות תלויים בבחירת מעשיהם ואין שום אומה נבחרת כלל... וזהו ענין "בית ישראל", ולכך יעקב קראו בית כי אצל יעקב נמשך מטה שלימה בלי פסולת, ולכך השיג הוא שם זה של בית שרוצה לומר דקבוע וקיימא... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד יד)
...מה שאינו כן בישראל ההכרה מצד השינוי שבעצמם, לכך יכולים לומר בכל זמן שירצו (שירה). וזהו המעלה הראשונה שהיא מצד היצר הרע שבהם ומצד מה שהם בעולם התחתון ובשפלות המעלה שדבר זה גורם להם שיהיו בעלי יצר הרע, דבר זה עצמו הוא להם מעלה, ומצד הזה נקראו עושי דברו, וכמו שנתבאר. והמעלה השניה כאשר מרגישים הרגשת הלב בנפשות ישראל יתירה מהרגשת המלאכים שהם שומעים ונבהלים כמו שנתבאר לעיל... וזהו הנרמז אצלם בענין ב' תיבות של ישראל, רוצה לומר שהזכרת השם שהוא הכרה שהשי"ת הוא נכחו אחר ב' תיבות, רוצה לומר ב' העלמים מקודם פרגודים ומחיצות, והם שמע ישראל שמע הוא מאמר המצווה שהוא השי"ת, וישראל הוא שם הנברא המשיג אלו ב' ההעלמים קודמים להזכרת והכרת השי"ת שהוא אלקינו. אבל המלאכים יש להם עוד פרגוד שלישי...
והמעלה השלישית מצד הידיעה שהוא התחלת ההתעוררות לדעת מעלת השי"ת, ההתחלה הוא על ידי החכמה והידיעה, וכמו שכתב הרמב"ם "וכיצד הוא הדרך לאהבתו ויראתו" וכו'. ולכך אין המלאכים אומרים שירה עד שיאמרו ישראל, שמצד ההתחלה הם מתעלים ולכך הם המתחילים... (שם שיחת מלאכי השרת עמוד כט)
...וכמו שיש חלוקת קדושה במקום שהוא העולם, וכן בשנה בחלוקת הזמנים דשבת ויום טוב ומקראי קדש, כך יש חלוקות בנפשות, ובכל דור ודור יש נפש אחת דוגמת הלב שהוא נגד בית קדשי קדשים, כמ"ש בזהר שלח קס"א ב', והוא הכהן הגדול שבדור הנבדל לקדש קדשים, ואחריו שאר נפשות המקודשות דוגמת הכהנים, ואחריו שאר ישראל קדושים הנכנסים לעזרת ישראל שהיא גם כן מקודשת מכלל המקדש עצמו, ועד האחרון שבישראל הכלול בכלל הקומה שכולם גוי אחד ואגודה אחת אפילו פושעי ישראל... כל שהוא מזרע יעקב יש לו חלק בארץ שיש בו מקדושת הארץ, שבזה נבדל מכל העמים וארצות העמים שאין בהם שום קדושה כלל... וכלל הדורות כולם הם גם כן יחד קומה שלימה שהוא כלל קומת כנסת ישראל החלוק גם כן כפי מדרגת הדורות שבעולם הזה, ודור החביב מכל הדורות כדור המדבר הוא הלב וקדש קדשים שבכלל הקומה כולה... ונפש היותר פחות שבדור המדבר הוא אחר כך מתגלגל ובא להיות ראש באיזה דור... (חלק ב ישראל קדושים עמוד טו)
וג' קדושות נאמר בתורה, "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'", היינו מה שהאדם מתקדש מעצמו בהשתדלותו ואתערותא דיליה, וזהו ההתחלה שצריכה להיות מצד האדם באתערותא דלתתא והשתדלותא דידיה, כי הוא העיקר בעולם הזה שהוא עולם הבחירה. ואחר כך זוכה להקדושה שיש לו בשורש מורשה מאבות שנוצר מזרע ישראל קדושים, והוא כבר קדוש בתולדה מאבותיו דאף על פי שחטא ישראל הוא, ואפילו פושעי ישראל עדיפי מנביאי אומות העולם, ודבר זה לא בהשתדלותם רק מצד הקדושה שבתולדה בכל זרע ישראל. וזהו החילוק שבין ישראל לגרים... ואחר כך "כי קדוש אני", היינו מה שהשי"ת מקדש האדם מלמעלה, שזהו עיקר ושורש ומקור כל הקדושה דישראל, וכמו שכתוב "קדושים תהיו כי קדוש אני ה'", "ואתם הדבקים בה' וגו'", צריך שתהיו כמוהו... והיינו מתוך דביקותם בשרשם במקור הקדושה, ואם כן סלקא דעתך כמוני דאין שום טומאה חוצצת בפני קדושתו ית', וכמ"ש "ועברתי וגו' אני ולא מלאך" וגו'... וסלקא דעתך דגם ישראל כן שקדושתם למעלה מקדושת מלאכי השרת ויוכלו להשתקע בכל מקום שישתקע ועם כל זה הקדושה לא תזוז, ועל זה אמר "אני ה'" קדושתי למעלה, דזהו שם הוי"ה המורה על כל קומת הקדושה כולה עד רישא דכל רישין כנודע. והגם שהכל יחוד א' ואורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד והם ג' קדושות הנ"ל, אורייתא הוא מה שהאדם משתדל בעצמו על ידי התורה שהיא עיקר הקדושה כמ"ש בזוהר קדושים שם. וישראל הוא קדושת כל הכנסת ישראל בשורשם מאבות, והקב"ה הוא מה שהוא מקדשם בקדושתו שלמעלה, והכל א' ביחוד גמור. ומכל מקום קדושת ישראל היא למטה שהם יונקים מהקדושה שלמעלה המשפיע לקדושה שבהם מעצמם ומאבותם, ועל כן צריכים לקדש עצמם גם כן. ואף דאני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם כתיב, מכל מקום הכל כפי הכנת האדם עצמו מלמטה, ואפילו פושעי ישראל כפי הכנת הקדושה שיש בשורשם מאבות מה שלא ניתק מהם בהגדלת החטאים, כי אי אפשר לנתק הכל כל השורש דיהדות. ומכל מקום הוא מתמעט והולך על ידי החטאים, ולעולם השראת הקדושה דלמעלה כפי הקדושה דלמטה. (שם ישראל קדושים עמוד צא)
ישראל אין להם שום מקום בעולם, דוגמת השי"ת מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכן כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא וחנינא די לו וכו' (עירובין). כי אין להם תפיסה במקום מיוחד, כמ"ש על מאמר בני לן ביתא באוירא דעלמא, כמ"ש נתן ליעקב העולם הבא ולעשו העולם הזה, ואין להם תפיסה בעולם הזה אלא על ידי ניצוח, כמ"ש עשר בשביל שתתעשר (תענית ט'), כאשר מנצח תאות העושר על ידי מעשר וחלוקה לעניים שאינו חפץ כלל בעושר על ידי זה יוכל להשיג עושר, וכן כל הבורח מן הגדולה הגדולה רודפת אחריו... וזה שאמר בזהר (לך לך) דארץ ישראל היה צריך להיות מקודם ביד הכנעני, כמו בת שבע לדוד באוריה, דלהם אין מקום מיוחד להם בפני עצמם רק על ידי ניצוח. (חלק ג קומץ המנחה י עמוד כג)
...כי ידוע ב' ראשי הרעות הם לא תרצח ולא תנאף, נגד מצורע וזב, זב אין משתלח ממחנה ישראל, שדבר זה נמשך ממקור ישראל, שהמקור לעבודה הוא התשוקה וגם התאוות כאשר הם על פי הראוי הם עיקר החיים, ההשארה והולדה חיים בדומים וכן האכילה חיי הגוף, ולכך בירושלים היה זנות ראש תועבותיהם, וכמ"ש בסנהדרין לא עבדו וכו' אלא להתיר עריות, אבל באומות עיקר רציחה, וזה משתלח חוץ למחנה ישראל, וכשז"ל (ע"ז) על "והגבעונים לא מבני ישראל", ודבר זה נמשך בישראל מצד לבן שהוא שורש האמהות והבנים אין מתייחסים אלא אחר האב, לכך אין זה ממחנה ישראל בדרך משפחה ומחנה כי משפחת אם אינה משפחה, רק מכל מקום הוא נמצא בהם אף על פי שאינו בקנין עצמי. ולכך "ויגנוב יעקב וגו' על בלי הגיד" וגו' כדי לעקור ההשתלשלות והשייכות לו... (שם עט עמוד ע)
...ואמרו בפ"ק דפסחים (ח') דבישראל גם כשמתכוין גם להנאת עצמו ובודק חמץ לבקש מחט מקרי צדיק גמור, ולכך הק' דהיינו המילוי זה נקרא קדוש, כמשז"ל (חולין ז') ישראל קדושים הם אפילו הבעלי עבירות שמילוי הרצון שלהם אפילו לדבר עבירה מקרי קדושה, וכמ"ש בע"ז של ישראל דאין לה ביטול ילפינן מקדושת מזבח, עיין שם (ע"ז נ"ב), והיינו דע"ז שעשה ישראל ודאי אינו באמת אלא לעבוד לה' אלא שבעולם הזה אין נגלה עדיין זה ההכרה הברורה, דכל מעשי ישראל הכל פעולת ה' ממש שהם חלק א-לוה, ומכל מקום גם על המחשבה לבד אין נענש כמו שאז"ל (קידושין מ') מחשבה רעה אין מצרפה למעשה, והיינו דאמיתות עומק ראשית דמחשבת איש הישראלי הוא רק לעשות כרצון השי"ת, וכמ"ש הרמב"ן (בפ"ר מהלכות גטין) בטעם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני... שאי אפשר זה להיות שאיש הישראלי שיסודו בטוב רק ענפיו נוטים למקום טומאה... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד ריח, וראה שם עוד)
וזהו גם כן מצות הסוכה שבחודש זה לצאת מדירת קבע לדירת ארעי, כי אין לישראל שום קביעות בשום דבר, ואומות העולם אין מבינים זה איך אפשר לדור באויר שמשיגים שישראל יש להם בזה דירה ובית באויר, שהרי גם הל' מכלל השורה משמע מזה דיש סדר וקביעות ליציאה זו... היינו על ידי דביקותם בהשי"ת שהוא גם כן באוירא דעלמא, והשי"ת הוא צור לבבם ובו הוא יסודם ועל כן יכולים לעשות יסוד באויר שאין לו יסוד... (שם מחשבות חרוץ עמוד צו)
וזה כל עיקר עסק אברהם אע"ה לבנות יסוד קיים בלב שזה לא ימוט לעולם, אף אם ילך בכל אשר ילכו מחשבותיו ורצונותיו מכל מקום היסוד קבוע וקיים בלב מדביקות בהשי"ת לא ימוט. ולפיכך נתברך בירושת הארץ שהוא הבטחת קביעות מקום שאף שגלו מכל מקום דעתם להתם ולעולם כל מחשבת ישראל רק על ענין יהדותם ושורש היהדות תקוע בלבם אף אם ילכו למקום שילכו בגוף ובנפש. ועל ידי מצות מזוזה ביחוד זוכה לקדושת קביעות מקום לנפש, וכיוצא בכל המצות... (חלק ה רסיסי לילה עמוד נב)
...ואיתא בכתבי האריז"ל, שנפשות ישראל שהיו במצרים בעבודת פרך ושקבלו את התורה, הם היו הנפשות מדור המבול ומדור הפלגה, שהיו ביניהם נפשות גדולות, רק שהיו מעורבים יחד טוב ורע, כי מאכילת עץ הדעת נעשה העירבוב גם בנשמות, וגם הנשמה הטהורה היתה מעורבת עם הפחותה, עד שבא אברהם אבינו ע"ה וזכה להיות אב לנשמות ישראל, ואז נבדלו הנפשות הטהורות נפשות ישראל לאוצר בפני עצמו, וכמו שכתוב בתוספות (עבודה זרה ה') דעד שיכלו כל הנשמות שבגוף הם נשמות ישראל, שהם באוצר מיוחד בפני עצמו... ואחר שנתבררו במצרים ונגאלו וזכו לקבל התורה, לא נצרכו עוד לעבדות ועינוי, רק להיות עמלים בתורה ולהיות דרופתקי דאורייתא, ובמקום עמלם בשעבוד חומר ולבנים ושסבלו ממה שהושלכו ליאור, זכו אחר כך למים דאורייתא ולפלפול תורה שבעל פה בקל וחומר ליבון הלכתא, ונגד המגדל זכו לירושלים ובית המקדש... (פרי צדיק בראשית נח ב)
...ואפשר לפרש דקאי על מפלת מצרים, דמפלת האומה מורה על מפלת הקליפה שהיא משורשה, ואז מאיר בלב ישראל שנעקר מלבם הקליפה הזו, שכבר אמרנו, דהשאור שבעיסה מסתעף ממה שנמצא מציאות הרע בעולם, ועל ידי זה בא מעט בלב ישראל, וזה מה שאמרו (סוכה נ"ב) משה קראו ערל, שהיצר הרע כח זר כמו ערל, יושב בלב ומפתה ואין לו שייכות לישראל, וכשתפול אומת מצרים, אז אצמיח קרן לבית ישראל, והיינו שיהיה צמיחת קרן בלב ישראל, ואף שאז כבר היה שנה ח' לגלות בבל, מכל מקום אז הרגישו הקדושה בלב שנסתעפה ממפלת מצרים, שנעקר מהם היצר הרע של תאוה קליפת מצרים, ונעשה ממנו חמידו דאורייתא... (שמות וארא ה)
...דכבר אמרנו דמכות בכורות אף שנתבררו ישראל שקשורים בראשית ונקראו בני בכורי ישראל, לא יחרץ כלב וגו', מכלל שקליפת עמלק כלב נובח היה לו לקטרג על מה שניצולו בכורי אדם ובהמה מישראל, דאף דבאמת כבר פסקה זוהמא מאבותינו מיעקב שמטתו שלמה, ופסקה גם מזרעו... וגם אותן שמתו בימי אפילה גם כן לא ידח ממנו נדח, וכמו האובדים בארץ אשור שנטמעו, והיה להם תיקון על ידי גלגול וכדומה, והיינו שיעקב מטתו שלמה, שכל שהוא מזרעו לא ידח, וכבר פסקה זוהמא מיעקב וזרעו, רק בהתגלות לא היה הפסק הפסיקת זוהמא עד מתן תורה... (שם בשלח ח)
...והשי"ת ציוה לנשא ראש ישראל כולם, כי בישראל כל אחד הוא גדול ומנושא באיזה דבר, מה שאין בכל ישראל כמותו בדבר זה, כידוע, דשורש נפשות ישראל הוא מהתורה ס' רבוא דור המדבר הם מהתורה שבכתב, ועל כן איתא במדרש (רבה ויצא פרשה ע') דאילו היה חסר אחד מהם לא ניתנה תורה... ונפשות שבכל דור (שהם מצאצאי דור המבול), הוא מהתחדשות תורה שבעל פה, הנובע ויוצא מתורה שבכתב כאור הלבנה המקבלת החמה... (פרשת שקלים א)
...הענין דישראל קדושים בשלש קדושות משורש הכתוב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, והיינו קדושת ישראל מצד עצמם מאתערותא דלתתא, וזהו שנאמר והתקדשתם, וקדושת האבות שנקנה בהם מצד ושורש קדושת האבות, על זה נאמר והייתם קדושים, והיות הקדושה מהשורש, כי קדוש אני, הוא הקדושה דלעילא מצד השי"ת, ועל ג' קדושות אלו מרמזים ג' אותות שישראל מיוחדים בהם, תורה הוא מצד אתערותא דלתתא, והוא רק לישראל, דעכו"ם העוסק בתורה חייב, ומצות מילה היא הקדושה נשרש מהאבות, ואין שייכות לה רק ישראל, דמולי עכו"ם דינם כערלים, וקדושת שבת היא מצד קדושא דלעילא, דקביעא וקיימא מהשי"ת, כמו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם, והוא גם כן מיוחד לישראל, כמו שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם... (פורים ז)
...והעיקר יהיה יעקב שהוא איש תם, שעל ידו יתברר שסוף כל סוף יתקיים הקדושה לדורותיו, כי כל נפשות ישראל נקראים בית יעקב, וכל מה שיעבור על כל פרטי נפשות ישראל איך שיהיה לבסוף ישארו בהקדושה, כי לא ידח ממנו נדח. וכמו שנאמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, וכמו ששמענו מהרבי מאיזביצא זצ"ל, שכל נפש ישראל איך שנופל הוא נופל בחיקו של הקב"ה, ויש לומר שעל זה רמזו חז"ל צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, שכביכול יתברך מצמצם את עצמו לנפשות ישראל בכל פרטי עניניהם, וכפי ההשגה שלהם שהיא בצורת אדם... (במדבר נשא טו)
וזה היה טענת קרח, שכיון שבאמת בשעת מתן תורה היה ראוי להיות התיקון האמיתי, כמו שיהיה לעתיד, וזה שטען כי כל העדה כולם קדושים וכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלקיך, ובתוכם ה', היינו כמו שיהיה לעתיד, שהקב"ה יושב ביניהם והם סביב במחול, כאמור, ובעיגול אין שום מדרגות כנ"ל, ומדוע תתנשאו על קהל ה'. וכן הוא באמת כשיש התגלות מדת עתיקא כמו שהיה בהתגלות בשעת מתן תורה, דכתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם, וכמו ההתגלות שהיה בקריעת ים סוף, שהיה גם כן ממדת עתיקא... והיינו שהשפחה ראתה כמו הגדול שבישראל, הכל שוים, כיון דבעתיקא תליא אז אין שום מדרגות, וכן היה במתן תורה גם כן, וכמו שנאמר שם ויחן שם ישראל, ופירש רש"י כאיש אחד בלב אחד, ולא היה מדרגות כמו שנאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, אבל אחר כך נתבטלה מדרגה זו, ולא היה ההתגלות הזו עד לעתיד שיהיה התיקון האמיתי, וזה הענין שנכתב טענת קרח בתורה, אף שהוא שקר, אם שהדבר אמת שקרח טען כן... אבל באמת אינם דברים בדויים לגמרי, כי מה שאמר כל העדה כולם קדושים הוא בודאי אמת, דישראל קדושים הם, וכמו שנאמר כי עם קדוש אתה, ומה שאמר ובתוכם ה' הוא גם כן אמת, דביום השבת שיש התגלות בחינת עתיקא כמו שאומרים ועתי"ק אתיין לסעדא בהדיה, אז בתוכם ה'... (שם קרח א)
...ואמר בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו, היינו הגם שיש בישראל פושעים גם כן, ומכל מקום כשהן באגודה אחת גם הם כשלג ילבינו ואפילו החלבנה שמרמז לפושעי ישראל, כיון שהוא מחובר עם הי' סממנין שנותנים ריח טוב, גם החלבנה נותן ריח טוב, וזה שאמר שאולין, שאף שיש אחד שאין לו בגד לבן, שהוא מפושעי ישראל, מכל מקום כשמתערבין עם ישראל אז גם הם כשלג ילבינו, וזה שאמר כל הכלים טעונים טבילה, שיש מי שיש לו מעשים מכוערים בפועל, ומטמאין, נטבלין ונטהרין, וזהו מצד ישראל ההשתדלות לתקן המעשה על ידי תשובה... (דברים ט"ו באב ו)
...וזה שאנו מבקשים ותן חלקנו בתורתך, שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה והוא נר שלו, נר ה' נשמת אדם, אך מקודם צריך להסיר כל חמדת עולם הזה, כמו שכתבו תוספות (כתובות ק"ד ד"ה לא), בשם מדרש, עד שיתפלל אדם שיכנס דברי תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ומתפללים מקודם קדשנו במצוותיך, שעל ידי מצוות זוכין לקדושה ופרישות, ולא נוכל לקיים כל מצוות ה' רק על ידי שבת, שדרשו ששקולה שבת ככל התורה כולה... (שם האזינו ה)
...ואראה פלאות בדור הזה, הנה לפי טבע האדם כאשר יחלה איש מחלתו יתחקה הרופא על שרשה של המחלה ולתת סם ההיפוך. והנה נראתה המחלה בישראל בהתעורר השנאה להם בלבות היושבים ביניהם, למה, מפני שהם מובדלים ומופרשים מהם. אם כן כאשר נרצה לרפאות המחלה מהצורך להסיר מקור המחלה, היינו הפירוד. ומה עשו היהודים בדור החדש במקומותם? התקבלו על עצמם לשמר שבת, שלא לאכול טרפה וכדומה... על כרחך נתגלה לנו סוד, כי רוח הנבואה טמון בלב האדם הישראלי, מושרש בקרבו להאמין כי יש לה שורש רב ממש. בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב (אבות ב'), ולא בהר חורב, אבל בלבי ובלב כל ישראל יוצאת בת קול מאמונת הר חורב, רק אני ישנה ולבי ער, פירוש עומק הלב נוהם כנהמת ים אל האמת, ורק מחמת שאני ישינה איני שומעת צעקת הלב גם בגדרי אמונה. ולכן כאשר הקיצו מעט משנתם נשמעה להם בת קול של לבם, היא הנבואה ממש הנתונה בלב האדם, אם כי כבר נשכח מהם כמעט שם שמים מפיהם, ובחרפות וגדופין הם על מקימי הדת וחוקקיהם אשר דמינו כי שם ישראל לא ראוי להם, עתה נתגלה בעליל "נפלאים מעשיך ה'", לא לחנם חיבבת האומה הזאת וקראת לה גוי אחד בארץ... (חלק ב סימן קצז)
...כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, וכבר העירו שאם לא ישים ממה ירפא? ובפשוטו יש לומר, דהנה מכת מצרים היתה נקראת מכה, יען שלא נמשך ממנה תועלת, כי פרעה הכביד את לבו ונתווסף חטא על פשע, ונמצא שהיתה מחלה בלי רפואה, אבל מכת ישראל תמיד היא מכה שמביאה רפואה. כי בדור המן לא נתחרטנו על המאורע שאירע להם בדבר המן להפחיד לבם, יען שאחר כך נתהפך מן הפחד והצרה ידיעה ברה כשמש מאירה להגדיל תורה ולהאדירה... אם כן בישראל המכה יהיה כי אני ה' רופאך, ממכה יתקן רטיה... (שם סימן שיא)
ובזה יבוארו לנו דברי הגמרא ראש השנה הנ"ל, כי חכמינו בכחם האלקי לחדור לתוך נפש האדם פנימה ולמדוד כל כח אשר בו, ידעו, כי כורש אחר שנתן כל הקרבנות האלה כדי שיצלון לחיי מלכא, ברור הוא שנתחמץ, שהרי חפצו כמו שהוא בודאי לא נתמלא, כי הנפש לא תמלא, וזה המעט שיחסר לו יהיה בעיניו כאילו הוא עיקר חפצו, וכל מה שהשיג וקבל כאין הוא, ובודאי יקרא תגר. כי אפילו הכשרים מאומות העולם אין להם הסגולות והמעלות המיוחדות להתגבר על רגש זה, לתלות האשמה במה שחסר להם בעונותיהם, כי לזה מסוגל רק בן ישראל, שיש לו קדושת ישראל... בן אברהם יצחק ויעקב, שראה יציאת מצרים וראה כמה נסים ונפלאות שהראה ה' וספג בקרבו תורת ה' לו אפשר שישאר תמיד לבו לשמים ויתלה את החסר בעונו... (חלק ב עמוד קמו, האדם ותשוקותיו)
וזהו סוד קיום אומתנו הקדושה, כי יש לה שרשים חזקים והם אבותינו הקדושים, אשר כל עמלם ויגיעם היה להשריש שרשים חזקים וקיימים אשר כל רוחות לא יוכלו לעקור אותם... אף כי איזה הפסדים וקלקולים יוכלו לקבל, כמו חורים וסדקים בבנין, אמנם קל מהרה יוכלו לתקן והיה שלם ובריאה כמקודם, אחרי שהיסודות חזקים וקיימים, ועל דרך זו ענין השרשים, כי עשו שרשים חזקים חסד ואמת, ומזה מתהוה האילן הגדול הם כנסת ישראל, והשרשים החזקים מאבותינו הקדושים מהם אנו יונקים והם חיותנו וקיומנו, רוצה לומר על מדותיהם אנו מתגדלים... והשרשים הללו הם נותנים לנו חיות אף בהיותנו בגלות, וכל הרוחות לא יזיזו אותנו... (דעת חכמה ומוסר ג, סימן נג)
היוצא מזה, כי יש לנו כחות אחרים, לא כתכונות וכחות כל המין האנושי, כי אם תכונות וכחות מתאימים להנהגת התורה ולחיות חיי עולם, ולכן אחרי כל זאת נקרא זאת חיותנו וקיומנו. רוצה לומר, בזה נשתנינו מכל האומות, כי לא השכל הוא קיומנו בטבע, כי אם התורה היא חיינו וקיומנו בטבענו ממש, היא מדריכתנו והיא המיעצת לנו תמיד, והיא טבע קיומנו אחרי כי הבדילנו ורוממנו מכל לשון, וחיינו לא כחיי כל מין האנושי. אנחנו נקראים עם קדוש, והקדושה היא קיומנו וחיותנו ובזה אנו קיימים לעד, כי נבדלנו להיות ממש מין אחר, ולחיות חיים אחרים... והענין גלוי ומפורסם, כי אפילו אומות העולם יודעים ומכירים זאת, כי משונים אנחנו בכחותינו ותכונותינו, וזהו אמת וגלוי לכל... (שם סימן נו)
...אבל עם ישראל, כל מקומם ודירתם הוא בעניני סתר, מקטינים עצמן, אם כן יצא מזה כי הם אינם בטבע, היינו שאינם נמצאים בטבע, כי אם למעלה מהטבע, וזהו עליון שמת מעונך, ואם כן צריכים אנו להבין ולהאמין, שכל חיינו וקיומנו הוא בדרך נס נסתר, היינו בנקודה שקשורה היחידות, היינו האחד עם הטבע, ובדרך זה קשורה הטבע עם הלמעלה מן הטבע... (שם סימן קסו)
זכורני בעת השרפה הגדולה בעירנו מיר, וכרגיל התקהלו כל הכבאים של העיר ומהסביבה לכבות את השרפה, אבל כמובן שלא הועילו כמעט ולא כלום לרגל האש הנוראה, ובתוך המהומה הלך לו פורק אחד ואמר, אם הרבונו של עולם היה שולח את הכבאות שלו, אם היה שולח שפך של גשם מן השמים! נתפעלתי אז ונשתוממתי מן המחזה, הרי פוקר הוא בתכלית, ומעולם לא האמין לכלום, והנה כשדחקה לו השעה, כשלא ראה עזר מכל צד, אז נתעוררה בו נקודת אבותיו, אז כבר הוא יהודי כמו אביו... לא כן כל העמים, אשר אומנות אבותם אומנות החרב, ובעת דחקם הם, גם הכשר שבהם ראשית כל אוחז ויוצא בחרבו... (דעת תורה שמות בשלח יד י)
הנה מדרך העולם, כשקונים סחורה של ארג צמר, עיקר הסתכלותו בה היא אם היא חזקה ויפה... אם הסחורה היא מתקיימת הנה זה הטוב אשר מחפשים. וכן הוא ברוחניות, אם נפשך לדעת מהו אמיתי וטוב, לזה מסרה לנו התורה כללים איך לידע סוד מהותם, והבחינה העקרית על זה, אם הוא מתקיים... והבה נראה איך שמבין גדול דיבר על אודות כלל ישראל, ואיך בחן להכיר את כוחם. אמר (במדבר כ"ג ט') כי מראש צורים אראנו וגו', ופירש רש"י שם אני מסתכל בראשיתם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות... זהו הבחינה הבדוקה עליהם כי יעמדו לעולם... (שם תשא לב ח)
...היוצא מזה כי יש לנו כחות אחרות לא כתכונות וכחות כל מין האנושי כי אם תכונות וכחות מתאימים להנהגת התורה ולחיות חיי עולם. ולכן אחרי כל זאת נקרא זאת חיותנו וקיומנו, רוצה לומר בזה נשתנינו מכל האומות, כי לא השכל הוא קיומנו בטבע, כי אם התורה היא חיינו וקיומנו בטבענו ממש, היא מדריכתנו והיא המיעצת לנו תמיד, והיא טבע קיומנו, אחרי כי הבדילנו ורוממנו מכל לשון. וחיינו לא כחיי כל מין האנושי, כי אם "אשר יעשה אותם אדם וחי בהם" (ויקרא י"ח ה'), רוצה לומר אנחנו נקראים עם קדוש והקדושה היא קיומנו וחיותנו, ובזה אנו קיימים לעד, כי נבדלנו להיות ממש מין אחר, ולחיות חיים אחרים. וזהו "וחיי עולם נטע בתוכנו", וזהו כי הם חיינו - שמירת התורה ומצות, ולהיותנו עם קודש ולדבקה בו, זהו חיותנו קיומנו בטבענו. והענין גלוי ומפורסם, כי אפילו אומות העולם יודעים ומכירים את זאת, כי משונים אנחנו בכחותינו ותכונותינו, וזהו אמת וגלוי לכל, כי כחותינו מותאמות לכל ענין הנצח ולא לחיי עולם הזה... (דעת תורה דברים עמוד קכו)
...מאין להם לישראל הכח הזה, לעמוד למעלה מכל רובי צרותיהם ולא להתיאש כלל רק לקוות, הלא זו היא רק ירושת אבות, מאבותינו הקדושים שקבלו הכל באהבה. צאו וראו אם תמצאו ביהודי שעדיין יש בו ריח של ירושת האבות, אשר יאבד את עצמו לדעת חס ושלום, ואף אם סבלו רב מאד, יחשוב שיהיה לו לכפרת עוון, כי אבותינו הקדושים קנו דביקות לחיים הרוחניים, שהיא דביקות אל מקור החיים, דביקות אליו יתברך. ובהגיעם לזה השיגו כח, כי כל אשר יעשה השי"ת על פי מציאותם הפנימית המעשים ההם רוחניים המה, ובכל אופן שיהיו אין בהם שום רע חס ושלום... כח זה קנה לו אבינו אברהם, אשר עמד בנסיון של רעב, ועוד כמה צרות שאין דומה להם, ולא נפל לבו בקרבו, כי ידע ברור אשר אך טוב וחסד הוא, מטובו של הקב"ה שאין גבול וקץ לטובותיו. העושר הגדול הזה הנחיל לנו אבינו, ועל כן נמצא כח פנימי בלב עם ישראל, שלא יפול לבבם בקרבם מתוך כל הצרות הרבות שאין ספורות למו, אשר נסבול זה אלפי שנים ובתוך תוכה של נפשנו נדע, כי כל זה הוא לטובתנו, כי יהיה לנו שם ושארית. ואז נראה, כי כל אשר עבר עלינו וחשבנום לצרות רבות ורעות, זה היה בחיצוניותם, אבל באמת היה אך טוב וחסד... ואם נמצא לפעמים איזה איש בן ישראל, אשר עתה, בשעה שגברו עלינו הצרות יותר מאשר במשך גלותנו הארוך והמר, יתיאש מן הרחמים ויתאונן על מר גורלו, עד כי מחשבות של אבוד לדעת חס ושלום עולים במוחו, זה לאות כי האיש הזה אך נולד מבני ישראל, אבל בקרבו כבר חתך וקטע והפסיק את הקשר שיש בו אל אבותינו הקדושים... (חלק א עמוד יא, ביאור ענין מדת הרחמים)
ברוחניות נדרש הגדר השלישי, פירוד של יחידים, וכן פירוד של אגודות אגודות מונע התכלית. אבל גם הערבוביא לא טובה, אלא כל יחיד צריך להתפתח על פי המדות והכלים החיצוניים המתאימים לו ובתוך חוג אנשים המסוגל לו. ואף על פי שדרכי היחידים ושל החוגים משונים זה מזה, צריך שכל הדרכים יובילו למקום אחד, לשלמות. ואם בסביבה אחת מתחילים בעבודה על פי מדה ידועה אחת, ובסביבה אחרת על פי אחרת, כגון מוסר וחסידות, הרי כדי להגיע לשלמות צריך שסוף סוף ילמדו זה מזה, וילמדו כל המדות, כל אחד על פי דרכו... (שם עמוד צב, דגלי מדבר)
באור הדברים: בכל אחד ואחד מישראל יש נקודה דקה דקדושה, וכיון שהיא נקודה פנימית היא מצטרפת עם כל פנימיות של ישראל שבכל הדורות, דהיינו הגילוי מכל גילויי כלל ישראל, של כל הצדיקים הגדולים והקדושים יחד עם האבות ומשה רבינו ע"ה וכו'. אבל רק מצוה מיוחדת היא מצוות תלמוד תורה, שאפילו חיצוניותה פנימית היא, כי אם גם לא ילמד מצד הדביקות בו יתברך, שהוא נותן התורה, ורק מפני דביקותו בתורה באהבתו את התורה, גם זו פנימיות היא... ומה נפלא הוא, כי כל בן ישיבה, אפילו בדורינו היתום, מאוחד הוא עם ישיבות בית שמאי ובית הלל וכל גדולי עולם... (שם עמוד ריד, עניני תורה ומצוות)
והנה כלל ישראל כשהם באיחוד הם מגלים בעולם הזה כלל גילויי כל העולם. אמנם לעתיד לבא יצטרפו אליהם האומות בגדר כלים מסייעים לישראל... (שם עמוד רנ, תשובת הצבור)
והענין הנ"ל, שביאוש מהעולם הזה מתגלה בישראל הנקודה הפנימית. ואם גם אפשר שמהיחיד תאבד חס ושלום נקודת הנשמה הישראלית, יש הבטחה שמכלל ישראל לא תאבד, כמו שכתוב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם... וסוף הגלות יביא לתשובה, כי הנה גם בדור שכולו חייב יש כמה הכנות המסוגלות להתגלות המשיח... (חלק ב עמוד נ, אורך הגלות וצמיחת הישועה)
קדוש פירושו מופרש ומובדל... בחינת קדושה שלמה. כשזוכים למדרגה זו, אז הקב"ה משפיע שפע קדושה מלעילא, אשר ענינה הסתלקות מכל שייכות לשום אומה ולשון בעולם הזה, ועוד חיי עולם הזה של ישראל במצב זה הינם כולם בקדושה, ושאיפתם בכל עניניהם רק לשם שמים ממש. ובכן חדלו להיות חיי עולם הזה במובן הרגיל, ונהפכו להיות מעין חיי העולם הבא, כי הרי ענין העולם הבא הוא שלמות הקדושה בלי כל זיקה לגופניות וחומר, במדרגה זו מובן שאין שום אומה יכולה לשלט בהם. (שם עמוד רסו, שופטים)
סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל עקבות דמשיחא, שבה חוצפא יסגי (סוטה מ"ט), אז גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל, הן נשמות ערב רב המעורבות בישראל, אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא, מדת עמלק. זה לשון הגר"א: ערב רב שבישראל הן עמלקים, כמו שכתב בזוהר... בכח גאותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של כחי ועוצם ידי, ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה, התורה ועבודת ה'.
זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל בעקבות דמשיחא. השי"ת משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל חוצפתם, יגבר רצונם להשליט את האפיקורסות חס ושלום. זהו נסיון אחרון של גלות השכינה, הנסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הנסיון הזה בכל הקיפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו, להתחזק נגד הדעות החמריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה בידי הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו, באנו לארץ ישאל, נלחמנו עליה, והננו שולטים בה, וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים... העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה של הדעות הכוזבות של כוחי ועוצם ידי, ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה, ואדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלוא נימה, הם אשר יזכו לגאולה השלמה על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו. (חלק ג עמוד ריז, עקבות משיחא)
...והנה אמרו ז"ל דורשי רשומות היו אומרים כולן באים לעולם הבא, היינו אפילו רשעים גמורים כירבעם אחאב ומנשה (סנהדרין ק"ד), וצריך עיון במה זוכים? אלא הענין הוא, שקיימת בנפש כל אחד מישראל נקודה פנימית של אמת שלעולם אינה נאבדת, כגדר לא מאסתים וגו' לכלותם הנאמר בכלל ישראל, והיא נקודת העולם הבא שבלבו של כל יהודי בזכות ברית אבות. ולזה רמזו חז"ל במתק לשונם, כשאמרו (ויקרא רבה י"ח א') שיש עצם קטן, לוז שבשדרה, שאינו נטחן ואינו נשרף ואינו נרקב, ומשם מציץ האדם לעולם הבא... (חלק ד עמוד קנה, גדר תחיית המתים)