(ראה גם: יעקב-ובניו, יששכר וזבולון, שבטים)
ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, ותקרא שמו יששכר. (בראשית ל יח)
יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבל ויהי למס עובד. (שם מט יד)
ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך. (דברים לג יח)
ליששכר יצא הגורל הרביעי לבני יששכר למשפחותם. ויהי גבולם יזרעאלה והכסולות ושונם... (יהושע יט יז)
ושרי ביששכר עם דברה, ויששכר כן ברק בעמק שולח ברגליו... (שופטים ה טו)
ולבני יששכר תולע ופואה ישוב ושמרון ארבעה... (דברי הימים א ז א, וראה שם עוד)
ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. (שם יב לב)
בא וראה, כתיב תני נא לי מדודאי בנך, אין הפירוש שהדודאים הולידו את רחל, אלא הקב"ה סיבב הדבר על ידי אלו הדודאים, שיוולד יששכר שהחזיק בתורה יותר מכל השבטים... הם גרמו שיצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה, וזהו שכתוב הדודאים נתנו ריח וגו', כי יששכר נאחז בתורה יותר מכל השבטים... (ויצא קצו, ועיין שם עוד)
יששכר חמור גרם וגו', אמר רבי אלעזר וכי יששכר חמור נקרא, ואם נקרא כן מפני שעסק בתורה, יקרא לו סוס או אריה או נמר, למה חמור, אלא אמרו משום שהחמור מקבל עליו משא ואינו בועט באדונו כשאר בהמות, ואין בו גבהות הרוח, ואינו דואג לשכב במקום מתוקן, אף כן יששכר מעסקו בתורה מקבל עליו המשא של התורה ואינו בועט בהקב"ה, ואין בו גבהות הרוח כחמור, שאינו דואג לכבודו אלא לכבוד אדונו. רובץ בין המשפתים, כמו שאמרנו ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל... משם זה יששכר שהיה עסקו בתורה, הכניע את (קליפת) החמור והורידו, ומה שהיה החמור גרם המעלות, (דהיינו) שכתוב (חמור גרם), שהיה עולה להזיק העולם, השים מדורו בין המשפתים, (בין האשפות, דהיינו) בין זוהמת של בקיעי העפר. יששכר (על ידי עסק תורתו השפיל קליפת) חמור גרם, (עשהו) רובץ בין המשפתים. תא חזי, מה כתיב וירא מנוחה כי טוב, זו היא תורה שבכתב, ואת הארץ כי נעמה, זו היא תורה שבעל פה, ויט שכמו לסבול, לסבול עול תורה ולהדבק בה ימים ולילות. ויהי למס עובד, היינו להיות עובד אל הקב"ה ולדבק בו ולהחליש את עצמו בה. (ויחי תרפא, ועיין שם עוד)
רבי שמעון ורבי יוסי ורבי חייא היו הולכים מגליל העליון לטבריא. אמר רבי שמעון נלך ונעסוק בתורה, כי כל מי שיודע לעסוק בתורה ואינו עוסק מתחייב בנפשו, ולא עוד אלא שנותנים עליו עול דרך ארץ ושיעבוד רע. שכתוב ביששכר ויט שכמו לסבול, מהו ויט, נטה... כי מי שמטה עצמו ודרכו שלא לסבול עול תורה, מיד ויהי למס עובד (נופל תחת עול דרך ארץ ושעבוד מלכות). פתח רבי שמעון ואמר להנחיל אוהבי יש וגו', אשרי הם בני העולם העוסקים בתורה, כי כל מי שעוסק בתורה אהוב הוא למעלה ואהוב הוא למטה... מקבל שכר טוב עליון, שאדם אחר לא זכה בו, ומה הוא, הוא יש (בינה), ומשום זה מרמז לנו השם יששכר שעסק בתורה, יש שכר, שזה הוא השכר של אותם שעוסקים בתורה. (שם תרפ"ז)
כתיב הדודאים נתנו ריח וגו', אלו הם שמצא ראובן, כמו שאמר וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ודברי תורה אינם מתחדשים בישראל אלא על ידיו, כמו שאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו'... ועל פתחינו כל מגדים הם בני יששכר, שגרמו שיהיה על פתחינו פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות כל מגדים. חדשים גם ישנים, דהיינו כמה דברי תורה חדשים וישנים שמתגלגלים על ידיהם לקרב את ישראל לאביהם שלמעלה, וזה שאמר לדעת מה יעשה ישראל... (שם תרצא, ועיין שם עוד)
...ואדם הראשון שלא שמר על הכבוד שנתנו לו, (שאכל מעץ הדעת), הורידו אותו שיאכל יחד עם חמורו, (שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע כנ"ל), ואמרו אני וחמורי נאכל באבוס אחד, ויששכר זכה בחמור הזה להקראות יששכר חמור גרם, (משום שהכניע תחתיו את החמור הזה נקרא חמור גרם, שהורידו מגרם המעלות). (תצא ה)
...לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאילו הקריב תחילה, אבא חנין אומר משום רבי אליעזר, לפי שזכה נתנאל בעצה מעלה עליו הכתוב כאילו הוא הקריב תחילה, וזכה שניתן בינה בחלקו, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים, ואומר שרי ביששכר עם דבורה, וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים, שנאמר ליישוב משפחת היישובי, ואין ישוב אלא בית דין, שנאמר ויבואו אליך כמביא עם וישובו לפניך עמי... (נשא נב)
ויששכר באהליך, מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה, שנאמר מבני יששכר יודעי בינה לעיתים, וכן מצינו שאביו משבחו, שנאמר וירא מנוחה כי טוב. דבר אחר ויששכר באוהליך מלמד שבית הבחירה היה ראוי ליבנות בחלקו של יששכר... (ברכה שנד)
אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן, דאילו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, וכתיב ואקח וגו', ואילו נבונים לא אשכח, ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא וגו', וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מה יעשה ישראל... (עירובין ק ב)
אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר, דכתיב ובני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ואימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא. (יומא כו א)
אמר רבי יונתן כל אדם שאשתו תובעתו, הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם, ולא כתיב נבונים, וכתיב יששכר חמור גרם, וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים, ההיא דמרציא ארצויי (ואינה תובעת בפה). (נדרים כ ב)
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר אשריכם זורעי, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וזוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף, וזוכה לנחלת יששכר, דכתיב יששכר חמור גרם, אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף, דכתיב בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. (בבא קמא יז א)
...והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא, מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה, שנאמר יששכר חמור גרם, חמור גרם לו ליששכר. (נדה לא א)
...אמר רבי לוי, בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולון, יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולון יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל, (שיר ז') והדודאים נתנו ריח. (בראשית עב ד)
יששכר תשיעי לשבטים, והוא הקריב שני למלך, הדא הוא דכתיב (במדבר ז') ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה, מפני היה בן תורה, הדא הוא דכתיב (דברים הימים א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מהו לעתים, רבי תנחומא אמר לקורניסין (פרקים, זמני השנה), רבי יוסי בן קוצרי אמר לעיבורים. ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד, וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני, וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולון, שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) זבולון לחוף ימים ישכון. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר, (דברים ל"ג) שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך, שמח זבולן בצאתך, ממה שיששכר באהליך, ויש אומרים יש שכר באהלי זבולן. (שם שם ה)
דבר אחר, ויהי לי שור וחמור, שור זה יוסף, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים ל"ג), חמור זה יששכר, דכתיב (בראשית מ"ט) יששכר חמור גרם... ובניו של יששכר יודעין מה הקב"ה עושה בעולמו, שנאמר (דברי הימים א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים. (שם עה יב)
ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים... ללמדך שלא היו גבורים, ומי היו, ראובן לוי בנימין שמעון יששכר... (שם צה ג)
יששכר חמור גרם, מה חמור זה גרמיו ברורין, כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו. רובץ בין המשפתים, אלו ג' שורות של תלמידי חכמים שהן יושבין לפניהם. וירא מנוחה כי טוב, זו התורה, שנאמר (משלי ג') כי לקח טוב נתתי לכם. ואת הארץ כי נעמה, זו התורה, (איוב י"א) ארוכה מארץ וגו'. ויט שכמו לסבול עול של תורה, ויהי למס עובד, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר. דבר אחר יששכר חמור גרם מדבר בארצו, מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר באמצע. רובץ בין המשפתים, אלו ב' בקעות, בקעת פסלן ובקעת יזרעאל. וירא מנוחה כי טוב זו תנעם, ואת הארץ כי נעמה זו נעים. ויט שכמו לסבול עולה של ארץ ישראל, ויהי למס עובד, רבי אליעזר אומר כל השבטים הניחו יתירות (של כנענים) ושבטו של יששכר לא הניח יתירות, ורבי שמואל בן נחמן אמר אף שבטו של יששכר הניח יתירות, אלא שהיו בעלי מסין. אמר רבי אסי הם מעלה מסין היו כמו שנשתעבדו (ולא העיזו לפרוק עולם אחר כך).
דבר אחר פירותיו של יששכר גסין היו, והיה שבטו של זבולן נוטל מהם ומפרש בים, והיו אומות רואין אותן ומתמיהין עליהן, והיו אומרים להם ישראל על אלו אתם מתמיהין, אילו הייתם רואים לאדוניהם של אלו עוסקין בתורה היה לכם להתמה עליהן, והרבה גרים היו באים ומתגיירים. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי אחא אמר יששכר חמור גרם, יששכר חמור לגרמיה (גרם ללידתו). (שם צח יז)
זבולון לחוף ימים ישכון, הרי זבולון קודם ליששכר, שכן מייחסן יששכר זבולון, ולמה כן, אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו, לפיכך קדמו, עליו אמר הכתוב (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה. יששכר כונס, וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו. וכן משה אמר (דברים ל"ג) שמח זבולון בצאתך, למה, שיששכר באהליך, שלך הן שאת מסייעו לישב בהן. יששכר חמור גרם, יששכר מביא בחמור וזבולון באניות, שנאמר והוא לחוף אניות. דבר אחר יששכר חמור גרם, חמור גרם אותו, וכי מניין היתה לאה יודעת שבא יעקב, אלא נהק החמור ושמעה קולו ויצאת לקראתו. דבר אחר יששכר חמור גרם, כשם שהחמור טוען את המשא, כך יששכר טוען את התורה. רובץ בין המשפתים, אלו התלמידים שיושבים בארץ לפני חכמים, שנאמר (תהלים ס"ח) אם תשכבון בין שפתים. וירא מנוחה כי טוב, זו תורה, דכתיב (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם. ויהי למס עובד, מהו מס, זו הלכה שהיו טועים בה, יהיו מבקשים מידם, וכן הוא אומר (שופטים ה') בעמק שולח ברגליו, בעומקה של הלכה. (שם צט יא)
...יששכר ספיר (אבנו בחושן), ומפה שלו צבועה שחור דומה לכחול, ומצוייר עליו שמש וירח על שם (דברי הימים א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים... (במדבר ב ו)
ביום השני הקריב נתנאל וגו'... דבר אחר הקריב כאילו הקריב תחילה, למה כן, לפי שזכה בעצת נשיאים העלה עליו הכתוב כאילו הוא הקריב תחילה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר לפי שזכה בעצה זכה שניתנה בינה לשבטו, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ונאמר (שופטים ה') ושרי ביששכר עם דבורה וגו'. וכן הכתוב מספר בשבחו בבתי דינין במצרים, שנאמר (במדבר כ"ו) לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב אלא בתי דינין, שנאמר (יחזקאל ל"ג) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך וגו', (בראשית כ"ה) ויעקב איש תם יושב אוהלים, ואומר ויששכר באהליך. (שם יג יד)
קערת כסף אחת, בא נשיא יששכר והקריב על שם התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', מהו לעתים, רבי תנחומא אמר לקרסין, רבי יוסי אומר לעבורים, לדעת מה יעשה ישראל, באיזה יום יעשו מועדים... וכל אחיהם על פיהם, היו מסכימים הלכה על פיהם, ואומר ויט שכמו לסבול (בראשית מ"ט), שהיו סובלים עול תורה, ויהי למס עובד, שכל מי שהיה טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר, והם מבארים אותה להם, קערת כסף כנגד התורה, שהיא קרואה לחם, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי, ונאמר בלחם הפנים (שמות כ"ה) ועשית קערותיו... שלשים ומאה משקלה, צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב, ושמונים מן המשנה שמתחלת במ"ם מאימתי קורין וכו' ומסתיימת במ"ם ה' יברך את עמו בשלום... (שם שם יג, וראה שם עוד)
רבי חייא בריה דרב אדא דיפו אמר הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער מאתים נוטל בשכרו, ממי את למד, משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי. שבטו של נפתלי על ידי שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף, אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה שלא בצער נטלו מאתים, שנאמר (שם) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. רבי יודן בשם רבי בון אמר הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף, ובמקומו נוטל מאתים... אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה במקומן נטלו שכר מאתים... (שיר ח יד)
ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וגו' מי היו, אמר רב סימון זה שבטו של יששכר, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו'. (אסתר ד)
זבולון לחוף ימים, קדם זבולון ליששכר, ולמה שזבולון עוסק בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה, עשו שותפות ביניהם, שיהא פרקמטיא של זבולון ליששכר, שכן משה ברכן, שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך (דברים ל"ג), שמח זבולון בצאתך לפרקמטיא משום דיששכר באהליך, עוסק בתורה, למה (משלי י') עץ חיים היא למחזיקים בה, לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שאלמלא זבולון, לא עסק יששכר בתורה, ומתוך שנתייחד יששכר בתורה ולא עסק בפרקמטיא, ולא היה לו עמל בדבר אחר, לפיכך כתוב בו מבני יששכר יודעי בינה לעתים. יששכר חמור גרם, יששכר נותן עצמו על התורה כחמור למשוי, וזבולון מביא באניות הסחורה. רובץ בין המשפתים אלו התלמידים שלו, שמרביצין תורה בארץ ישראל לפני חכמים, שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וגו'. וירא מנוחה כי טוב, זו תורה, שנאמר (ירמיה מ"ה) יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. כי טוב זו תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם, ויט שכמו לסבול עולה של תורה, ויהי למס עובד, זו הלכה, כשהיו טועין היו שואלין ומבקשין מידן, שנאמר (שופטים ה') ושרי ביששכר עם דבורה, ויששכר כן ברק בעמק שולח ברגליו, בעומקה של הלכה שלח ברגליו. (ויחי יא)
...והיאך ציוום (יעקב), אמר להם יהודה ויששכר וזבולון יטענו מטתי מן המזרח... כשם שהקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן... מכאן אמרו אשרי לצדיק ואשרי לשכניו, אלו שלשת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה... ביששכר כתיב ומבני יששכר יודעי בינה וגו', והיו מסמיכין הלכה על פיהם. (במדבר יב)
כיון שראו שנעשה המשכן ולא היה חסר בו כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין עליהן את המשכן. ומי נתן את העצה הזו, שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה, לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב וגו', שעל פי הדבור הקריב, שבקשו שאר השבטים להקריב תחלה לפי שהיו גדולים ממנו, והכריעו אותן מן השמים... כל כך למה, על שהיו יודעים בתורה... (נשא יד)
יששכר חי קכ"ב שנה... (סדר עולם זוטא)
יששכר חמור גרם, כשם שהחמור הזה שובר הגרם והעצם, כך היו שבטו שוברים כל ישראל בהלכה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה... (בראשית פרק מט, קסא)
...וחייו של יששכר מנין לו, מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה, הדא הוא דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון, ובשביל כך יששכר חמור גרם, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, הדא הוא דכתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, ואומר ושרי ביששכר עם דבורה וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב אלא בית דין, שנאמר ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך... יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, וכתיב דגל מחנה יהודה וגו', ונעשו גדולים בתורה, שנאמר יהודה מחוקקי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר... (דברי הימים פרק יב, תתרעט)
יששכר נולד בי' לחודש החמשי, ומת בן קכ"ב שנה. (פרק ח)
...וכולם כתוב בהן קרבנו חוץ ביום שני, ולמה חסר בו, אלא סימן מי שאין מבני יששכר אין הוא שני למלך, דכתיב ויחמס כגן שכו... (פרק י)
ובני יששכר תולע - מה תולעת זה אין לה אלא פיה, כך שבטו שליששכר אין להם אלא הגיון פיהם. ופוה, מה פואה זו מין צבע היא וצובעת את הכל, כך שבטו שליששכר צובעין את כל העולם בתורה. יוב, כתוב ויוב וכתיב וישוב, שהן משיבין את ישראל לאביהן שבשמים. ושמרון, שמקיימין מה שכתוב בתורה כי אם שמור תשמרון (דברים י"א כ"ב)... (בראשית מו עג)
יששכר חמיר באורייתא ושבט תקיף ידע כוני בזימניא והוא מרבע ביני תחומי אחוי. וחמא נייחא דעלמא דאתי ארום טב וחולקא דארעא דישראל ארום בסימא הוא, בגין כן ארכין כתפיה למלעי באורייתא והוו ליה אחוי מסקי דורונין. (בראשית מט יד וטו)
יששכר עתיר בנכסין ואחסנתיה בין תחומיא. וחזא חולקא ארי טב וית ארעא ארי מעבדא פירין, ויכבש מחוזי עממיא וישיצי ית דייריהון, ודאשתארון בהון יהון לה פלחין ומסקי מסין. (שם)
יששכר חמור גרם - בעל עצמות סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד. רבץ - כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית, וכשהוא רובץ לנוח רובץ בין התחומין, בתחומי העיירות שהוליך שם פרקמטיא. למס עובד - לפסק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין... (שם)
וירא מנוחה - כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור ושב כעבד נותן מס, וזה הטעם על יששכר שלא היו גבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם, וכן אמר משה ויששכר באהליך, והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו. (שם)
חסרו שי"ן אחד מהמבטא, כמו מחצצרים שיקרא מחצרים. (שמות א ב)
...וכן היה שילדה בן ותקרא את שמו יששכר, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', וזהו נתן אלקים שכרי, כמו בשכרי... (האמונה והבטחון)
חמור גרם - חזק רובץ לנוח ויקום עם משאו, רוצה לומר ארצו טובה ולא יצא למלחמה, אלא יתן מס למלך ישראל שיניחהו בארצו. ורז"ל פירשו זה הענין שהיה שבט יששכר עוסק בתורה והיתה לו ארץ טובה, והוא משל שתהיה תורתו נעימה ושלימה ויגיעתו בתורה היתה לו מנוחה. ויט שכמו לסבל עבודת התורה והחכמה, ויהי למס עבד, שהיה עבד ישראל ושלח להם דברי תורה וחכמה. (בראשים מט יד)
יששכר - אחד בשביל הדודאים, ואחד בשביל השפחה. (שם ל יח)
למס עובד - עישור למלכי ישראל, ובשורת עושר היא ליששכר. (שם מט טו)
בין המשפתים - נחלתו בין תחומי אחיו. כי טוב - מבחין טובת המנוחה, ואינו כזבולון השרוי בצער כשהולך בפרקמטיא. לסבול - עול מלכי ישראל ולתת מס. דבר אחר כל העובר לנחלה אחרת עובר דרך גבולו, וסובל טורח כולם. (שם)
יששכר - יש בו ב' שיני"ן אחת בשביל משמעות נתן אלקים שכרי, ואחת כנגד שכור שכרתיך, שהוא לשון גנאי, ואינה נקראת. דבר אחר משום הכי אינה נקראת, לפי שניתנה ליוב בנו, כדכתיב ובני יששכר וכו', אמר יששכר אין יוב שם, אוסיף לו אות אחת משמי, ויקרא שמו כבפרשת פנחס ישוב. (שם ל יח)
שמח זבולון - ינחל שמחת העולם הבא, לפי שהוא סבה לתורת יששכר, ולכן הקדימו ליששכר, וכלל יששכר בברכתו והאריך בו, וקצר ביששכר במלה אחת באהליך, שבזה נכלל הכל, אהל של מעלה ששם השמחה שלמה, שנאמר השמחה במעונו, ובאהל של מטה, דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, ואולי נכפלה השי"ן של יששכר על שכר העוסק בתורה והתומכו. (דברים לג יח)
בין המשפתים - כמו שהחמור נושא כל המשא, כך היה יששכר נושא משאו של ישראל בתורה, ורוב סנהדרין משל יששכר, כתיב הכא בין המשפתים, וכתיב התם (שופטים ה') למה ישבת בין המשפתים. רובץ - שהיו מרביצין תורה בישראל, בין המשפתים - בלשכת הגזית, שהיתה חציה בקדש וחציה בחול, וכתיב התם למה ישבת וגו', שהיתה נחלתו על שפת הים בין ים ליבשה, כדמתרגמינן אחסנתיה בין תחומיא. למס עובד - ואידך ביהושע למס עובד (יהושע ט"ז), ובשלמה (מלכים א' ט'), לומר לא די שלימד תורה לכל ישראל, אלא שהעלה להם מס ממונו, שהיה מספיק לחם לכל מי שיבא ללמד. (בראשית מט יד וטו)
חמור גרם - עובד אדמה, וגם כן אינו ראוי למלוכה. בין המשפתים - מערכות האדמה לעבדה. וירא מנוחה - המנוחה הנפשית, ואינו יוצא למלחמה כזבולון, כי אם משלם מס למלך ישראל או לאויבים. (שם)
שמח זבולון - השותפות היתה שזבולון רוכבים על אניותיהם, ויששכר מטפלין עמהם ומוכרים אותם, ואמר שמח - שישמחו בחלקם, כי זהו העשיר... (דברים לג יח)
יששכר חמור - בלתי מוכן למלחמה, כאמרם אי סייפא לא ספרא. גרם - בעל עצם חזק, ובחזקו רובץ בין המשפתים - שהוא חונה רובץ בין שתי החבילות הנתונות למשא על שני צדיו... כוונתו שזה לא יתכן זולתי לחמור חזק מאד שירבץ עם החבילות על גביו, וכמו כן יששכר נושא עליו עול תורה ועול דרך ארץ והנהגת מדינות כראוי לחכם שלם במדות ובמושכלות. וירא מנוחה - וזה ראה שהמנוחה בשלמות המושכלות, אשר בו תנוח הנפש, כענין ומצאו מרגוע לנפשותיכם, שהוא הטוב והתכלית המכוון. ואת הארץ כי נעמה - וראה גם כן שארצו מוכנת לתת מזונו בלי טורח ולהתפרנס שלא בצער. ויט שכמו לסבול - שני מיני המשא, והם עול תורה ועול צבור כאמרם האי צורבא מרבנן דאיתי במתא כל מילי דמתא עליה. ויהי למס עובד - וההמון העובד כל מלאכת עבודה בעסקי חיי שעה היה לו למס, כאמרם רז"ל שבני עירו היו מצוים לעשות מלאכתו. (בראשית מט יד וטו)
...ואולי רמזה תורה באמרה בימי קציר חטים שהיה ליל מתן תורה, כי שבועות מתיחס לקציר חטים, ונולד יששכר שבט התורה... (שם ל יד)
רובץ בין המשפתים - נטל על עצמו חיי צער, אף שזבולון מפרנסו, כי לקח לעצמו ג' מתנות טובות שניתנו על ידי יסורין, כבברכות ה', תורה ארץ ישראל ועולם הבא, ועליהם אמר בין המשפתים, וירא מנוחה, ואת הארץ. (שם מט יג)
חמור - שהוא ומשאו קשורים יחד, כך קנין התורה דבק בו, ואינו נפרד ממנו תמיד כקנין זבולון. בין המשפתים - בין הגבולים, כי כל הצלחות הגוף יסובבוהו, כמו שכתוב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. (שם)
חמור גרם - חמור גרם יציאת אמו לקראת יעקב, והוא הטעם שבני תורה יסובבו מעיר לעיר, כי המעשה הבלתי מוכן יוליד ענפיו. וירא מנוחה - העליונה, כי טוב - לא כהנאות עולם הזה שאינם מצד עצמם כי אם מצד הגוף, ולכן אם יהיה שבע ימאס בהם... ויט שכמו לסבול - צער העולם הזה, ויהי למס - עבודת הקדש הנעימה, או כל הנבראים יעלו מס לפרנסתו, וכן בכל דור. (שם)
בני יששכר - רמזה תורה בו, שדוקא זה ישנו לשכר שהוא בן תורה, ורמז תנאי השגת התורה בשמות משפחותיו, תולע - שישים עצמו כעדין זה כדוד, ב' שיתעסק בפיו כתולעת שכחה בפיה... ורמז שאמר בפוה למשפחת הפוני, שצריך לפנות מפיו כל, חוץ מהגות בתורה, לישוב, שצריך להרבות בישיבה ולהתיישב בכל פרט שבתורה, שומרון, על חיוב השמירה היתרה המתחייב עשות בן תורה יותר על ההמון. וראה שם עוד. (במדבר כו כג)
חמור - להיותו בוחר בעסק התורה היה משליך אחרי גוו כל דברים המונעים מעסק התורה, והוא אהבת התענוגים, על זה אמר חמור גרם, רוצה לומר שהיה משבר כל תאוות התענוגים, כי הכתובים יכנו את תענוגי הגופים בשם חמור... אמנם לפי שאין טוב לאדם לפרוש עצמו מכל דבר חמדה, לאכול לחם צר ומים לחץ ולהתענות... אמר רובץ בין המשפתים... שתאות נפשו הבהמית נשברה ונחלשה עד שאין בכחה להתלהט אל רדיפת התענוגים... (בראשית מט יד)
יששכר - וטבע יששכר יהיה בהיפך, שהוא איש אוהב מנוחה ולשבת בארצו, על כן המשילו לחמור בעל עצמות, שאין טבעו ללכת למרחקים רק לרבוץ בין המשפתים, וכן יבחר לשכון בארצו, וירבץ בין המשפתים, רוצה לומר בגבול ארצו שגבל עם זבולון שהיה שכן לו, וזבולון הוביל פירות יששכר שהיו גסים וטובים למרחקים לסחור, וחלקו ביניהם עולם הזה ועולם הבא. וירא מנוחה - שבחר יותר לנוח במקומו ולא לסחור למרחוק, כי עסק בחכמה ובתורה, שלזה צריך מנוחה, ועל ידי כן ראה את הארץ כי נעמה - ובחר בעבודת קרקע... (שם)
ולזבולון אמר - שהיו שכנים בנחלתן, ושכל הברכות משולבים שני שבטים ביחד... שזבולון היה מסחרו לנסע על הים ולבא בארצות הגוים עם סחורתו ופרסמו שם ענין האלקי, ויששכר מסחרו לישב באהלים על שפת הים לקנות הסחורה שיביאו הגוים דרך הים ולמכור צרכי עוברי ים, והיו מפרסמים גם כן כבוד ה', ועל ידי שהיו מקורבים עם עוברי הים ולפנים קודם שהיה כלי המצפן היה מהלך הספינות רק על פי סימני הכוכבים, וגם על ידי שעלית המים וירידתם הוא מסבת הירח, ולכן היו יודעים חכמת התכונה, ופרנסתם גם כן היתה נקיה וקלה, לכן נמסר להם סוד העבור... (דברים לג יט)
חמור גרם - אינו מציין את חוזק העצמות, כי אם את תנועתם וכושר העבודה, כמו גרם המעלות, רוצה לומר נושא משא ומובילו. וירא מנוחה - יששכר מציין את האכר העברי, העובד כדי להרויח שלוה, ונותן לזבולון להרויח הון תועפות על ידי מכירת תוצרתו. בשלוה זו מוצא האדם את עצמו, את דאגות המדיניות והמסחר הוא משאיר לאחרים, וכך הוא יכול להתעלות למטפח האוצרות הרוחניים של האומה. אל דוד נאספו מבין האלפים רק מאתים משבט יששכר, אך אלה היו יודעי בינה לעתים. עם הארץ במקורו רוצה לומר העם הנבחר, ורק יותר מאוחר, כאשר התרכזה התרבות בערים הפך המושג לשם נרדף לבור. (בראשית מט יד וטו)
חמור גרם - שלא יצא למלחמה עד שגזר עליהם דוד, וכן בדברי הימים א' ז'. ויט שכמו לסבול - תחת יציאה למלחמה סבל מה שהטילו עליו לצורך המדינה. (שם)
ובראובן נתברר הראיה וביששכר הידיעה בלא ראיה, דזהו הידיעה דבינה שבלב שלא בראיה נגלית כלל רק על דרך "ולבי ראה הרבה חכמה", שהיא ההתלה שנית דקיבול שכר בשלימות הראיה רוחנית... (חלק ה תקנת השבין עמוד לג)