(ראה גם: אלקים-כבוד, עבודת ה', עמוד ענן, שכינה)
והנה כבוד ה' נראה בענן, רבי יוסי הגלילי אומר כל זמן שישראל מבקשין לרגום את משה ואת אהרן, מיד וכבוד ה' נראה בענן... וכל כך למה, אמר הקב"ה מוטב שילקה עמוד הענן, ואל יסקל משה ואהרן. (בשלח-ויסע פרשה ב)
...ואם יהרוס הורס ויאמר והיאך אפשר לבאר באורים הללו לבטוים גשמיים אלו ולמה שמתייחס אליהם, והרי כבר אמר הכתוב בפירוש כי דמות כדמות אדם כבר ראוה הנביאים מדברת עמהם, ויוסיף לומר ועל אחת כמה שהיא על כסא ומלאכים נושאים אותו מעל מושב נשא... ויש גם שתיראה דמות זו על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה, כמו שאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. אנו עונים, כי הדמות הזו ברואה, וכן הכסא והמושב הנשא ונושאין כולם נבראים בראם הבורא מזוהר, כדי שיתאמת לנביאו שהוא אשר נבא אותו בדבריו. והיא נכבדה מן המלאכים, עצומה בבריאתה בהירת זוהר, והיא הנקראת כבוד ה', ועליה הוא שתיאר אחד הנביאים: חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ועליה מה שמתארים החכמים שכינה. ויש שיהא זוהר ללא דמות אדם, וכבד ה' את נביאו בהשמיעו החזון מדמות עצומה ברואה מזוהר הנקרא כבוד ה', כמו שבארנו... ואם הזכיר שם ה' ולא צרף אליו כבוד ולא מלאך, אלא שצירף אליו ראיה או כסא או תיאור אדם, אין ספק שיש באותו הלשון מלה נסתרת, והיא כבוד ה', או מלאך ה', כפי שמצאנו שדרך הלשון להבליע. (מאמר ב פרק י)
ואומר על המקום לא יתכן שיהא הבורא צריך למקום שיהיה בו מכמה פנים... וכך מה שאמרו שהוא שוכן בבית המקדש ושכנתי בתוך בני ישראל, וה' שוכן בציון, כל זה כבוד לאותו המקום ולאותה האומה, ועם זאת הרי כבר הראה בו זהרו הנברא שהזכרנו לעיל, הנקרא שכינה וכבוד. (שם פרק יא)
הן הראנו ה' אלקינו את כבודו - ית שכינת יקריה וית רבות תושבחתיה... (דברים ה כא)
...אז יראה להם כבוד ה' והטעם על האש שיצא. (ויקרא ט ו)
אשר עין בעין - על הכבוד שראו הזקנים או על מראה כבוד ה' לעיני בני ישראל, והוא הנכון. (במדבר יד יד)
את כבודו - מראה האש, ואת גדלו - קולות וברקים וקול שופר. (דברים ה כא)
סוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר, וכמו שנאמר וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב הן הראנו ה' אלקינו את כבודו, וכן כתיב וכבוד ה' מלא את המשכן, והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד את כבודו ואת גדלו, והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני... והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם, יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממש, שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה' אלקי ישראל... (שמות כה א, ועיין שם עוד)
הראיני נא את כבודך - בקש שיהיה רואה במראה ממש את כבוד השם. ויתכן כי היה כבודך בכאן בכבודו הגדול אספקלריא המאירה, והשם ענה אותו אני אעביר כל טובי על פניך, שתשיגנו ותתבונן בכל טובי יותר מכל האדם, כי מראה הפנים ששאלת לא תוכל לראותם. (שם לג יח)
ויכס הענן - אמר כי הענן יכסה את האוהל מכל צד, והוא טמון ומכוסה בו, וכבוד ה' מלא את המשכן, כי תוכו מלא הכבוד, כי הכבוד שוכן בתוך הענן בתוך המשכן, כענין שנאמר בהר סיני אל הערפל אשר שם האלקים, ואמר כי לא יכול משה לבא אל אוהל מועד, אפילו אל הפתח מפני שהיה הענן מכסה אותו, ולא היה רשאי לבא אל תוך הענן... (שם מ לד, וראה שם עוד)
דע כי שם ה' רוצים בו פעמים השם לבד, באמרו לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, ופעמים רוצה בו עצמו יתעלה ואמתתו, כמו ואמרו לי מה שמו, ופעמים רוצים בו דברו יתעלה, עד שיהיה אמרנו שם ה', כאלו אמרנו דבר ה' או מאמר ה', כמו שאמר כי שמי בקרבו, ענינו דברי בקרבו או מאמרי בקרבו, הענין שהוא כלי לרצוני וחפצי. והנה אבאר הדברים בשתוף מלאך וכן כבוד ה', פעמים רוצים בו האור הנברא אשר ישכינהו השם במקום להגדלה על דרך המופת, וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו וגו' וכבוד ה' מלא את המשכן, ופעמים רוצים בו עצמו יתעלה ואמתתו, כמו שאמר הראיני נא את כבודך, ובא המענה כי לא יראני האדם וחי, מורה כי הכבוד הנאמר הנה עצמו, ואמרו כבודך להגדיל... ופעמים רוצים בכבוד הגדלת האנשים כלם את השם, ואף כל מה שזולתו יתברך יגדילהו, כי הגדלתו האמיתית היא השגת גדולתו... ולפיכך קראו זה הענין כבוד, נאמר מלא כל הארץ כבודו, דומה לאמרו ותהלתו מלאה הארץ, כי השבח יקרא כבוד, כבר נאמר תנו לה' אלקיכם כבוד, ונאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד, ובא ממנו הרבה, והבן זה השתוף גם כן בכבוד, ופרשהו בכל מקום כפי ענינו, ותמלט מספיקות גדולות. (חלק א פרק סד)
...וכן מצטייר מן הגשם הדק הרוחני הנקרא אצלנו רוח הקדש, הצורות הרוחניות הנקראות כבוד ה', ונקרא על דרך העברה ה', כמו וירד ה' על הר סיני. (מאמר ב ד)
אמר הכוזרי: כבר התבאר לי סוד המדות ונתגלגלה לי הבנת ענין כבוד ה' ומלאכות ה', ושכינה, ושהם שמות נופלים על דברים נראים אצל הנביאים, כמו שנאמר עמוד ענן ואש אוכלת. אמר החבר: כן הכבוד ניצוץ אור אלקי מועיל אצל עמו ובארצו... (שם ז וח)
...ואחר כן אברהם יצחק ויעקב עד משה, ומי שהיה אחריו מהנביאים. וקראוהו הם ה' בראייתם, וקראוהו העם המקבלים מהם בהאמנתם אותם ה', בעבור שהיה דברו והנהגתו דבק בבני אדם, והיו דבקים הסגולה מבני אדם בו, עד שהיו רואים אותו במיצוע מה שנקרא כבוד ושכינה ומלכות ואש וענן וצלם ותמונה ומראה הקשת, וזולת זה ממה שהיה ראיה להם שהדבור עמם מאצלו, וקוראים אותו כבוד ה'... והספק במה שראה ישעיהו ויחזקאל ודניאל, אם הם מהנבראים לעת הצורך או מן הצורות הרוחניות הקיימות. וכבוד ה' הוא הגוף הדק ההולך אחרי חפץ האלקים, המצטייר כפי שירצה להראות על הנביא כפי הדעת הראשונה. אך על הדעת השניה יהיה כבוד ה' כלל המלאכים והכלים הרוחניים, כסא ומרכבה ורקיע אופנים וגלגלים, וזולת זה ממה שהוא קיים עומד, והוא נקרא כבוד ה' כאשר נקראו שמושי המלך כבודה. ושמא היתה זאת בקשת משה באמרו (שמות ל"ג) הראיני נא את כבודך, ואמר לו הן, על מנת שיזהר מראות הפנים אשר אין יכולת לאדם לראותם, וכמו שאמר וראית את אחורי, ובכבוד ההוא מה שתוכל לסבלו ראות הנביאים, ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו, כמו הענן ואש אוכלת ממה שהוא רגיל אצלנו, ויש אחריו דק יותר מדק עד שיגיע למדרגה שלא ישיגנה הנביא, ואם יהרוס אליו תנתק הרכבתו... אבל עצם השמש בעת זכותה לא תוכל עין להביט אליה, ואם ידחק לזה יתעוור. וזהו כבוד ה' ומלאכות ה' ושכינת ה' בשמות התוריים. אך פעמים הושאלו גם כן למשפטים הטבעיים, ואמרו (ישעיהו ו') מלא כל הארץ כבודו, ומלכותו בכל משלה (תהלים ק"ג), אך באמת לא יראה הכבוד אלא על בחיריו וסגולתו ונביאיו, אשר בהם יתברר לאפיקורוס כי יש לאלקים ממשלה ומלכות קיימת וידיעה בחלקי מעשי היצורים... ואין להרחיק כל מה שנאמר בתמונת ה' יביט (במדבר י"ב), ויראו את אלקי ישראל (שמות כ"ד), ומעשה מרכבה, אף לא שיעור קומה בעבור מה שיש בו מהכנס מוראו בנפשות. (מאמר ד ג)
והיה בעבור כבודי - מדותי. (שמות לג כב)
...ומה שאמר הכתוב ושכנתי בתוך בני ישראל, וכן והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם, לא שיהיה צריך אל מקום שישכון בו, אבל בעבור הראות הכבוד יהיה באמצעות גשם הנראה לחוש, כמו אש או עמוד הענן, אמר הכתוב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, והנה כבוד ה' נראה בענן, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, כי הראות עמוד הענן פתאום, ולבת אש מתוך הסנה, והסנה איננו אוכל, הוראה על שכבוד השם הבלתי נראה לחוש הוא שם, לכך ייחס הכתוב אל שכינת הכבוד במקום מיוחד, לא שיצטרך הכבוד אל מקום ולא אל גשם שיעמוד בו. (מאמר ב פרק יז, וראה עוד אלקים-מקום)
...וכן יקרא ירושלים ה' שמה (יחזקאל מ"ה), לפי שהוא מקום שנראה ונגלה שם כבוד ה' בתמידות יותר מכל המקומות. ורז"ל שאמרו (בבא בתרא ע"ה ב') אל תקרי ה' שמה אלא ה' שמה, ששם ירושלים הוא ה', מזה הטעם גם כן, וכן נמצא באברהם קרא שם המקום ה' יראה, על שנראה בו פעל מורה על השם שרואה ומשגיח. ועל זה הדרך הוא שיקרא הכתוב לשכינה או לכבוד הנראה או המושג במראה הנבואה ה', וירא ה' כי סר לראות וגו'... כי יקרא הכתוב את השכינה או הכבוד הנראה ה' ואלקים, ואלקי ישראל, ואף על פי שהוא יתברך לא ישיגהו שום נברא זולתו... (שם פרק כח)
וישכן כבוד ה' - לא הענן, כי אם אש נוגה ועליו הענן כעשן. (שמות כד טז)
הראיני נא את כבודך - לפי שאמר לו לעתיד ואדעך בשם, שאל ממנו ראיית הכבוד, שיראנו בנבואתו כבודו וגדלו, לא מהותו, ואלו הנמצאים כולם מעשה ידיו לכבודו, ובקש הדרכים בשם ידיעה, כי יושגו בשכלו. והכבוד בלשון ראיה, כי סדר הנמצאות טבעם וקשרם ישיג רק בנבואה... והיה בעבור כבודי - הדברים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות. (שם לג יח-כב)
ויכסהו הענן - ראיתי לבאר כאן ענין כבוד ה' הענן והאש, אם היו טבעיים או נסיים, מתי נבראו, אם התחלפו או התמידו ועוד. הנה כבוד ה' נאמר על האור שנראה בתוך הענן, ומה שכתב בסוף משפטים ויכסהו הענן הוא על הכבוד ולא על ההר. והסכים הרב המורה בפרק י"ט מחלק א' שדבור ה' הוא האור הנברא הנקרא כבוד ה', ומה ששתף לזה בפרק י"ח שכבוד ה' יאמר על עצמו ועל השבח של בני אדם אינם אמיתיים. ויותר נכון שכבוד ה' הרוחני העליון נאמר על העלול הראשון ממנו, כי הוא בתחלת דרכיו וראשית בריותיו, ונקרא בחז"ל שכינה, שאינה האור הנברא כבהמורה, ולא עצמותו כהרמב"ן, ומשה בקש להשיגו באמרו הראיני נא את כבודך, ועליו נאמר מלא כל הארץ כבודו, שבאמצעותו נמצאו הנמצאים ומשפיע עליהם... וכן קראוהו חכמי הקבלה אור קדמון צח מצוחצח, שהאור המעולה בחושים וסבת כל הנראים. והאור מתפשט מדרגה לדרגה ברוחניים ובשכליים, עד שהתגשם בשמש וכו'. וכמו שיש אור השמש העליון ואור האש התחתון, כן המציא הקב"ה אור רוחני עליון הנאצל הראשון, ואור נברא שנראה בסיני ובמדבר. והנה סביב לשכינה ענן וערפל, שהוא קוצר שכלנו בהשגתו, אבל לאור הנברא ענן וערפל סביביו להסתירו. והאור הנברא הוא שר העולם הגשמי, ובהגלתו יכהה החמה והלבנה, וזהו האור שנברא ביום הראשון, להרמב"ן היה מחומר שמימי, ויותר נראה שה' ברא אור פשוט וטהור, וגנזו להשתמש בו בעתות הצורך לאוהביו, והחושך שזכר שם אם כן אינו העדר אור, ולא יסוד האש כברמב"ם, אלא שה' ברא לכבודו ענן עב, שממנו תבא ברכה לעננים השפלים לתת מטר, והוא ענן הכבוד, ובו נבראה הקשת, והשפיעה על העננים האחרים שתראה גם בהם על ידי השמש, וזהו שראה יחזקאל ענן גדול ואש מתלקחת. אם כן כבוד ה' הוא האור הנברא הדומה לאש, וענן הכבוד שאינו ענן רגיל הוא מקיפו, והם שירדו על סיני ויהלכו לפני ישראל במדבר, והוא ירד בחנכם בית המקדש, והאש שירדה לאליהו בכרמל. (שם מ לד)
ה' נראה אליכם - האש האלקי שהוא שלוחו, כי הוא האור הצח שלא ישלוט בו עין, וכינה שליח בשם שולחו. (ויקרא ט ד)
זכר כאן רק ביאת הענן והכבוד, ולא ביאת האש כבדברי הימים, הנה כבוד ה' נאמר על האור שנראה בתוך הענן, וכינהו הכתוב אש, והענן סביבו, וענן זה אינו כהמתילדים מהאדים, וכן האש אינו מהאש היסודית והמורכבת, אלא דברים נסיים שבראם ה'. ולדעתי הענן הוא מהחושך על פני תהום שבמעשה בראשית, ונקרא ענן הכבוד, והאור גם כן הנברא שגנזו הקב"ה לצדיקים, והוא סוד מסודות התורה ביארנוהו מספר מחזה ש-די, והם העננים שהלכו לפניהם במדבר, וכשאמר כאן והענן מלא בית ה' מתכוון גם כן לשניהם, ומודיע בזה ששכינת ה' והשגחתו בבית זה... (מלכים א ח סד)
...והנה תדעי ודאי שאין המעשים הטובים תועלת לו יתברך כלל, ולא המעשים הרעים חסרון... אלא הוא יתברך המציא מין הנהגה אחת במשפטים ודרכים מיוחדים שידע היותם הגונים לתכלית הזה, שמצידם יהיה מציאות זכות וחובה לאדם, שעל כן הדרכים האלה יוכל להקרא תועלת מה שיקיימו בני האדם את המצות, וחסרון כשיעברו עליהם, לא תועלת וחסרון לעצמו יתברך, אלא למה שהוא רוצה לפעול בנו. והוא ענין כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה. ואף גם זאת, לא לפי שאינו יכול לפעול אלא על פי מעשי התחתונים חלילה, אלא לפי שאינו רוצה לפעול, ועל כן יקראו המעשים הטובים כבודו יתברך, והמעשים הרעים ההיפך חס וחלילה... (דעת תבונות קלד)
...כן יש לנו עוד לדעת עניני הכח של התחתונים עם התחתונים עצמם, ואודיעך ענין עמוק בזה, והוא כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות, והעיד הכתוב (נחמיה ט' ו') ואתה מחיה את כולם, ועל כן נאמר מלא כל הארץ כבודו. ואמנם העונות של בני האדם מרחיקים הכבוד מן התחתונים, הוא ענין כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו', ולהיפך, הזכיות משכינים הכבוד בתחתונים והוא ענין ושכנתי בתוכם. והנה הכבוד עצמו מתעלה ומתרומם בהיותו שוכן בתחתונים וכבר אמרו ז"ל: כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. ובגלות נאמר וילכו בלא כח לפני רודף, לפי שהיה הכח העליון רחוק מהם, וכענין סר צלם מעליהם, ובהגאל ישראל נאמר: וכבוד ה' עליך זרח, ואז הכבוד עצמו יתרומם.
ותדעי שענין זה מצטרך מאד לענין המלאכים ופעולותיהם, כי הנה רצה האדון ב"ה לעשות מעשיו על ידי משרתים, ועל כך רצה ושיכן שכינתו על המלאכים האלה, הם הם שלוחיו המוציאים כל גזירותיו לפועל, ואדנותו בהם תמיד, כמו שאמרו ז"ל: ה' בם-אדנותו בהם... והנה זה הכבוד עומד על כל הצבאות ומתדבק עליהם תמיד, אך בערך המלאך וחשיבותו. ותדעי עוד, שאף על פי שהכבוד בכל מקום, אמנם מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר, והוא מקום המיוחד לו, ששם ידרשוהו הרוצים לידבק בו, והוא ענין (דברים י"ב ה') לשכנו תדרשו ובאת שמה... ועל ענן זה עומד כל תבנית המשכן והמקדש, מקום לפנים ממקום עד לפני ולפנים ששם הכבוד שורה לידרש ולימצא למבקשים להדבק בו. וכן יש מקדש למעלה מכוון למקדש של מטה.
והנה כל צבא מעלה מעלים שבחו של הכבוד הזה, ואומרים מלא כל הארץ כבודו, ברוך כבוד ה' ממקומו, כי הוא לבדו כח כל הנמצאים. וכן נאמר (תהלים כ"ד ל"א) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, כי הכבוד מתעלה משבח מעשיו יתברך, ולכך אמרו רז"ל פסוק זה שר העולם אמרו, ואמנם עילויו של הכבוד נעשה מכח כל הנמצאות כלם למיניהם, כל אחד לפי הפעולה המיוחדת בו, וזאת היתה כוונתו של הכהן בעשותו עבודת הקרבנות... והיו מכוונים לקשר כל הנבראים בבורא, ויודעים מה שצריך להשלמת ענין זה... (שם קס)
ויכס הענן וגו' וכבוד ה' - נראה מזה שהם נבדלים, והכבוד התעטף בענן כדי שיוכלו לראותו, כמו אור השמש שאי אפשר להסתכל בו בלי זאת, וכאן נפרדו זה מזה, ולכן לא יכול משה לבא שמה. (שמות מ לד)
הראיני נא את כבודך - ...ונראה לי שכבוד ה' היא הבריאה כולה, ובקש להשיג כמה שיכול מזה. (שמות לג יח)
ויכס הענן - או אפשר לומר שהענן נסתלק לגמרי, ונכנס משה, דכתיב ענן ה' על המשכן יומם, אלא שביום ח' מלאהו כבוד ה' שהוא האש הנברא, ומבחוץ הענן, והוא סימן לגלוי שכינה, וכשהכבוד מגולה אינו יכול לבא, כי אם כשהוא מכוסה בענן, והענן בלא הכבוד היה תמיד שם. (שם מ לד)
...וכך נאמר על הענן שהוא "כבוד ה'", כי רושם מציאות ה' בענן מגלה לאדם שמץ ממציאותו. והנה בשום מקום אין רושם המציאות הזאת גדול יותר, ופעולתו כבירה יותר, מאשר במקום עגום של צייה ושממה הנהפך לנווה ולגן רווה על ידי מעשה ה', הרושם הזה גדול כל כך, משום שהניגוד כה גדול ומשום שנפש האדם מכירה אז בעל כורחה, כי כל הדר היקום אינו בא מכוחה של הארץ... אולם הבקר יעלה, ועיניכם תחזינה מראה, אשר יגלה לכם שמץ מגדולת כבוד אלקיכם, עוד אתם אחוזי ייאוש למראה הצייה והשממון, והנה יד ה' עורכת שולחן מלא כל טוב... (שמות טז ז)
...פעמים אחדות נאמר בתורה וירא כבוד ה', לפיכך אם ביקש משה כאן, שה' יראה לו דבר שעד כה לא זכה לראותו, דבר, שכפי שיוצא מן הפסוקים הבאים, ה' אף לא הראה לו כמידת בקשתו של משה, וכפי הנראה אף לא כדרך שביקש לראותו, הרי שבהכרח קיים הבדל עיקרי בין מה שהעם זכה לראות שעה שנאמר וירא כבוד ה', ובין מה שמשה ביקש כאן לראות, ולא זכה לראותו כמלא בקשתו. ויש לומר, שההבדל הוא בשיעור הראייה, "הראה אל" משמעו רק להיות נראה לעיני מישהו, לצאת מן התחום הבלתי נראה ולהתגלות לעיני מישהו. מושג זה כולל אף שמץ וצל של מראה הרומז על מציאות של יישות, ואילו "ראה את" מבטא ראייה גמורה, אמנם דבר זה נאמר גם הוא על העם "ובקר וראיתם את כבוד ה'" (שמות ט"ז), אך נראה ששם אין "כבוד" מציין מראה המגלה את מציאותו ומהותו של ה', אלא מעשה הנהגה המגלה את כחו והשגחתו... בבקשה השניה בקש משה שה' יעניק לו דעת ה' באורח ישיר, ומתוך דעת ה' יבא ממילא לכלל דעת דרכי ה', ואשר לדעת ה' עצמה, הוא ביקש שתוענק לו על מדרגה גבוהה יותר של השראה עילאית, "הראיני" לא "הודיעני"... (שם לג יח)
כי שכן עליו הענן - בכל יום היה מלמעלה וגבוה מן המשכן, ובאותה שעה שכן עליו ממש, והיה פרוס גם על הפתח, והיינו דכתיב בתורת כהנים נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו, פירוש נתקפל למעלה... (שם מ לה)
אמרו ז"ל בסנהדרין צ"ט, תנו רבנן, כי דבר ה' בזה וכו', דבר אחר זה המגלה פנים בתורה וכו', מכאן אמר רבי אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וכו'... אין לו חלק לעולם הבא. מזה אנו רואים דבר חדש, הלא מחלל קדשים ומבזה מועדות אינם מעבירות חמורות כל כך, ובכל זאת ענשם חמור הרבה יותר מהעבירות היותר חמורות כמו חייבי סקילה, כי חייבי סקילה יש להם חלק לעולם הבא, ולאלו אין להם חלק לעולם הבא. ואמרנו כי זהו גילוי חדש אשר גילו לנו חז"ל, כי כל העבירות שבתורה אף היותר חמורות אינם חמורות כל כך כמו בוזה דבר ה' רחמנא ליצלן, כל העבירות אף היותר חמורות אם עושה אותם מצד כי יצרו תקפו אינם כלום נגד עבירה של בוזה, היינו שמבזה את השי"ת ואת כבודו... ובזה הורונו חז"ל כי מפסוק דבר ה' בזה יש לנו אזהרה על כבוד ה', ומצוה זו היא שקולה כנגד כל התורה כולה. ואמרנו עוד על זה, כי היסוד הגדול הזה, רצוני לומר שהעיקר היותר גדול הוא כבוד ה', הוא אשר מצינו במסכת ברכות כ"ח, תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו... אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם וכו', וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי עולם הבא... ולא ציוה לנו בזה לכוון את כוונת התפלה, כנראה משטחיות הענין, כי לא סגי בהכי, כי אם שאף אם התפלה תהיה יפה ומהודרה, בכל זאת תוכלו בקל ליפול בעבירה היותר חמורה מן כוונת התפלה, והוא כבוד ה', היינו אם לא עמדתם לפניו כפי הראוי לעמוד לפניו, ואם תנקשו בעבירה זו, מוטב שלא התפללתם כלל... וזהו יסוד ומצוה בפני עצמה, להיות זהיר בכבוד ה', ובכל דבר תביט בעין פקוחה רק על זה היסוד, וממילא תתרחק מכל הרע בתכלית הריחוק, היינו שתשמור הנקודה והיא כבוד ה'... (דעת חכמה ומוסר חלק ג לב)