(ראה גם: כהונה-אשה)
והוא אשה בבתוליה יקח. אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. ולא יחלל זרעו בעמיו, כי אני ה' מקדשו. (ויקרא כא יג)
כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, פתח רעיא מהימנא ואמר מצוה זו, היא שישא הכהן הגדול בתולה... ולמה צריכים שיקח רק בתולה בלי פגם, אלא אשה היא כוס של ברכה, טעמו פגמו, (מרמזת על המלכות הנקראת כוס של ברכה), והכהן המקריב קרבן לפני ה' צריך שיהיה שלם בלי פגם, שלם באבריו בלי פגם... כי הקרבן הוא מנחה, וצריכים ישראל לשלוח המנחה שלהם אל המלך על ידי אדם שלם, כי הם בהיפך מן הסטרא אחרא, אשר ביד עתי שהוא פגום היו שולחים לו מנחה... (אמור לח)
והוא - לא המלך, הוא ולא הנזיר, הוא לרבות משוח מלחמה, אשה בבתוליה יקח, פרט לבוגרת שכלו בתוליה, רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת. יאמר אלמנה מה תלמוד לומר גרושה, שאילו נאמר אלמנה ולא נאמר גרושה, הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול, גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט אינו דין שתהא אסורה לכהן גדול, אלו כן הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט זרעו ממנה חולין, גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט יהא זרעו ממנה ממזר, תלמוד לומר גרושה ולא יחלל... וחללה, איזו היא, זו שנולדה מאחד מכל הפסולים, זונה מה תלמוד לומר, שיכול אין לי אלא כהן גדול שנעשה זרעו מן הפסולות ממנה חולין, מניין לכהן הדיוט, תלמוד לומר זונה זונה לגזרה שוה... את אלה לא יקח, אלה לא יקח ולא יחלל, ואין זרעו מן הנדה חולין. כי אם בתולה, מלמד שהוא מצווה על הבתולה. מעמיו, להביא בת גיורת עמונית שתהא כשירה לכהונה, יקח אשה מה תלמוד לומר, מניין אתה אומר אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס, תלמוד לומר יקח אשה. מעשה ביהושע בן גמלא שקידש מרתא בת בייתוס, ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה. יכול אפילו עשה מאמר ביבימתו יכנוס, תלמוד לומר יקח אשה ולא יבמה... (אמור פרשה ב)
בעא מיניה רבי חייא בר יוסף משמואל כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו, בתר נשואין אזלינן או בתר אירוסין, אמר ליה תניתוה, נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות, אמר ליה לשוויה חללה לא קמיבעיא לי דביאה היא דמשוויה חללה, כי קמיבעי לי והוא אשה בבתוליה יקח, מאי, קיחה דקדושין בעינן, או קיחה דנישואין בעינן, אמר ליה הא נמי תניתוה, אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס, שאני התם, דכתיב יקח אשה, הכא נמי כתיב אשה, אחת ולא שתים, ומה ראית, הא אישתני גופה, והא לא אישתני גופה. כהן גדול לא ישא אלמנה בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנישואין, ולא ישא את הבוגרת, רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת. ולא ישא את מוכת עץ... במאי קא מיפלגי, רבי מאיר סבר בתולה אפילו מקצת בתולים משמע, בתוליה עד דאיכא כל הבתולים, בבתוליה בכדרכה אין שלא כדרכה לא. ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי, בתולה בתולה שלימה משמע, בתוליה אפילו מקצת בתולים, בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין, בין בכדרכה בין שלא כדרכה. אמר רב יהודה אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה... כי אתא רב דימי אמר מעשה בריבה אחת ביתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי מאחוריה, והכשירה רבי לכהונה, אמר שמואל ולכהן גדול... תנו רבנן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא, ואם נשא נשוי, אנוסת חברו ומפותת חבירו לא ישא, ואם נשא רבי אליעזר בן יעקב אומר הולד חלל, וחכמים אומרים הוולד כשר... (יבמות נח ב, וראה שם עוד)
...אי הכי חלל דלאו זר הוא מעיקרא לא לפסול, אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו, מקיש זרעו לו, מה הוא פוסל אף זרעו נמי פוסל, ואימא משעת הויה, דומיא דכהן גדול באלמנה, מה כהן גדול באלמנה בביאה, אף האי נמי בביאה. ואימא עד דאיכא הויה וביאה, דומיא דכהן גדול באלמנה, מה כהן גדול באלמנה בביאה לחודה, אף האי נמי בביאה לחודה... תנא קמא סבר מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל, אף האי נמי פוסל, ורבי יוסי ככהן גדול, מה כהן גדול שזרעו פסול ופוסל, אף כל שזרעו פסול ופוסל, לאפוקי מצרי שני דאין זרעו פוסל... (שם סט א)
...דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן בת גר עמוני ובת מצרי שני רבי יוחנן אמר כשרה וריש לקיש אמר פסולה, ריש לקיש אמר פסולה דיליף לה מכהן גדול באלמנה, רבי יוחנן אמר כשרה, דתני רבי זכרי קמיה דרבי יוחנן כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, להביא גיורת מכנה שהיא כשרה לכהונה, (שאביה ואמה מעם אחד ונולדה בקדושה), ואמר ליה אני שונה עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה מב' עממין, ואת אמרת גיורת מכנה ותו לו... (שם עז א)
...אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים, אחת משום לא יקח, ואחת משום לא יחלל. ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו, בשלא גמר ביאתו... אמר אביי קידש לוקה, בעל אינו לוקה, משום דכתיב לא יקח ולא יחלל, מה טעם לא יקח, משום לא יחלל. ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה, לקחתה לו לאשה אמר רחמנא, והא ליכא. ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קדש שלוקה, ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא, והרי הוא חילל... וכולן מקרא אחד דרשו, כי אם בתולות מזרע בית ישראל, רבי יהודה סבר עד דאית כל זרע מישראל, רבי אליעזר בן יעקב סבר מזרע ואפילו מקצת זרע, רבי יוסי סבר מי שנזרעו בישראל, רבי שמעון בן יוחי סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל. אמר ליה רב נחמן לרבא, האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט, אמר ליה אין... (קידושין עז ב, וראה שם עוד)
והוא אשה בבתוליה יקח - פירוש אבל לא בעולה, והוא לאו הבא מכלל עשה, ואחרי כן הזהיר בלאו על האלמנה והפסולות, ואמר כי אם בתולה מעמיו יקח אשה לצוות עליו שיקחנה. וזהו שאמרו רבותינו מוזהר על האלמנה ומצווה על הבתולה, וכך שנו בתורת כהנים כי אם בתולה, מלמד שהוא מצווה על הבתולה. ולא יחלל זרעו - הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו ממנה חלל... רש"י, ועל דעת רבותינו הוא לאו שני, וכך אמרו, קדש ובעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל, ואמרו בעל ולא קדש לוקה משום לא יחלל, והנה הם שני לאוין, ונדרש להם גם כן כטעם קדש ולא בעל אינו לוקה, מה טעם לא יקח משום לא יחלל, אם כן פירוש את אלה לא יקח כי אני מזהירו בלא יחלל זרעו, ומאלינו נלמוד שהזרע מן הפסולות הוא מחולל. (ויקרא כא יד וטו)
שלש נשים נאסרו על כל הכהנים, גרושה זונה וחללה, ועל כהן גדול ארבע, אלו השלש, והאלמנה. אחד כהן גדול משוח בשמן המשחה או המרובה בגדים, ואחד כהן העובד ואחד כהן גדול שמינוהו ועבר, וכן כהן משוח מלחמה, כולן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה. כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו בין גדול בין הדיוט ובעל לוקה, ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה, שנאמר לא יקחו, עד שיקח ויבעול. אבל כהן גדול שבא על אלמנה לוקה אחת אף על פי שלא קידש, שנאמר לא יחלל, כיון שבעלה חללה ופסלה לכהונה, אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו, ולפיכך לוקה כהן גדול לבדו על בעילת אלמנה לבדה, אף על פי שאין שם קדושין, שהרי חללה והוא מוזהר שלא יחלל כשרים לא אשה ולא זרעו. קידש כהן גדול אלמנה ובעלה לוקה שתים, אחת משום אלמנה לא יקח, ואחת משום לא יחלל, ובין כהן גדול ובין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה... כל כהן הבא על הכותית בין גדול בין הדיוט לוקה משום זונה, שהרי אינה בת קידושין, והוא אסור בבעילת זונה בין ישראלית בין כותית.
החלוצה אסורה לכהן מדברי סופרים, מפני שהיא כגרושה, ומכין אותו מכת מרדות מדבריהם. כהן שנשא ספק חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו, והיא כשרה וולדה כשר, מפני שלא גזרו על ספק חלוצה, וכן מי שהיתה ספק גרושה או ספק אלמנה או ספק זונה וספק חללה מכין אותו מכת מרדות ומוציא בגט...
כהן גדול שמת אחיו אף על פי שהוא מן האירוסין הרי זה לא ייבם אלא חולץ, נפלה לו יבמה והוא כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול, אף על פי שעשה בה מאמר כשהוא כהן הדיוט, הרי זה לא ייבם אחר שנתמנה, אבל אם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול הרי זה יכנוס אחר שנתמנה, היתה מקודשת ספק קידושין ומת ארוסה, הרי זו ספק אלמנה.
מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה ומשתבגור תאסר עליו, שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח, אשה לא קטנה, בבתוליה ולא בוגרת. הא כיצד, יצאה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה זו נערה. ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת, שנאמר אשה אחת ולא שתים, (ראה ראב"ד). כהן גדול לא ישא מוכת עץ, אף על פי שלא נבעלה. נבעלה שלא כדרכה הרי זו כנבעלה כדרכה, נבעלה לבהמה הרי זו מותרת.
כהן גדול שנשא בעולה אינו לוקה, אבל מוציא בגט, נשא בוגרת או מוכת עץ הרי זה יקיים, אירס בעולה ונתמנה כהן גדול הרי זה יכנוס אחר שנתמנה. אנס נערה בתולה או פיתה אותה, אפילו אנסה או פיתה אותה כשהוא כהן הדיוט ונתמנה כהן גדול קודם שיכנוס, הרי זה לא יכנוס, ואם כנס מוציא. אירס את הקטנה ובגרה תחתיו קודם נישואין, הרי זה לא יכנוס מפני שנשתנה גופה, ואם כנס לא יוציא... (אסורי ביאה פרק יז, וראה שם עוד)
...וטעם הדבר כדי שתהיה נמשכת לדעתו ולרצונו, והכהן הגדול יצטרך שיהיה גדור ביותר בענין המשגל, ולכך נאסרה עליו אם היתה רגילה תחלה באיש אחר, פן תמשכנו היא לדעתה. (ויקרא כא י)
כי אם בתולה - למה הוצרך, והלא כבר הזכיר והוא אשה בבתוליה יקח, אלא מכאן למדנו שאסור לכהן גדול לקדש בביאה, לפי שסוף ביאה קונה, וכשהוא קונה אותה בסוף ביאה הרי אינה בתולה, שבעולת עצמו היא. (שם שם יד)
שישא כהן גדול נערה בתולה, שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח, והראיה שזה נחשב מכלל מצות עשה מה שאמרו ז"ל (כתובות ל') עושה היה רבי עקיבא ממזר אפילו מחייבי עשה. ובארו זה, כשיהיה כהן גדול בא על אשה שאינה בתולה שיהא אסורה עליו בעשה, שהעיקר אצלנו לאו הבא מכלל עשה עשה... משרשי המצוה לפי שהעיקר הטוב שבאדם הוא שיהיה לו מחשבת טהרה ונקיות, כי אחרי המחשבות הגופות, על כן ראוי לו למשרת הגדול להדבק באשה שלא קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי בו שהוא קדש קדשים, ומתוך כך יהיה הזרע אשר יתן לו השם ממנה טהור ונקי וראוי לעבד בקדושה. ושמא תאמר ומי יודע אם גם הבתולה קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי בו ונתנה עיניה באחר, התשובה בזה, שכל זמן שלא יצאה מחשבתה מן הכח אל הפועל, אינה נפסלת, אבל כל זמן שנבעלה נפסלה. ואף על פי שאמרו ז"ל ביבמות נ"ט דמשתבגר אסורה עליו, הענין הוא, דמכיון שהיא גדולה כל כך יצר מחשבת לבה רק רע, ואולי קבעה מחשבתה באדם אחר, ומחשבתה הרעה כיון שהיא גדולה נחשבת לה כמעשה. וכן מזה הטעם אמרו שאם נתאלמנה מן האירוסין אפילו בעודה קטנה אסורה היא לכהן, דמכיון שנעשה בה מעשה הקדושין כבר קבעה מחשבתה באיש אחר מתוך מעשה האירוסין ונפסלה. וכן אמרו שאם נבעלה שלא כדרכה גם כן פסולה, שכבר נעשה בה מעשה רב, אף על פי שבתוליה קיימין, וכן אמרו שאף מוכת עץ פסולה, והטעם בה, לפי הדומה, לפי שאינה קובעת עוד מחשבתה בכהן גדול, מכיון שאבדו בתוליה אינה כורתת ברית חזק לעולם לאיש... (אמור מצוה רעב)
שלא ישא כהן גדול בלבד אלמנה, שנאמר אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, ולא היה צריך הכתוב לחזר איסור גרושה וחללה זונה בכהן גדול, שדרך כלל נאסרו על כל הכהנים, ועל כן פירשו ז"ל כי ללמד לנו ענין זה בא כפל האזהרה בגרושה וחללה זונה בכהן גדול, ואמרו בגמרא שבא ללמד שבזמן שיקרה שיהיו כל איסורין אלו באשה אחת כסדר הזה, שבתחילה תתאלמן ואחר כך תתגרש ואחר כך תתחלל ואחר כך תעשה זונה, ובא עליה כהן גדול, שחייב על כל ביאה ארבע מלקויות... לפי שיש בה בענין זה איסור מוסיף...
משרשי המצוה, לפי שיש בנישואי האלמנה מחשבות זרות, כעין מה שאמרו ז"ל שבחור שנשא את האלמנה שלש דעות יש במטה וכו'...
שלא יבעול כהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קדושין, שנאמר ולא יחלל זרעו בעמיו, ואמרו בקדושין כהן גדול באלמנה לוקה שתים, משום לא יקח ומשום לא יחלל, כלומר שאם נשאה ובעלה לוקה שתי מלקויות, ואם בעלה מבלי שקדשה לוקה אחת משום לא יחלל... (שם מצוה רעב ורעד)
וטעם אשה זונה וחללה כי הכהנים הם תחלת הבנין, ועל כן נאמר בכהן גדול והוא אשה בבתוליה יקח, מוסף על זה כי הנשים האלו קבלו מצד הטומאה, ואין ראוי לכהן שהוא מצד החסד והטהרה להשפיע בהן רק בבת זוגו, ואלו הד' נשים שהם אלמנה וגרושה וחללה זונה נקראין לבעלי הקבלה ד' חיות של טומאה כנגד ד' חיות הקודש, שמשם רוחות הטומאה באין לעולם, וזהו אמרו את אלה לא יקח. (אמור דף סה)
ראה כהן גדול כללי, ויקרא כא א.
והוא אשה - משמעו גדולה בדעת ומשכלת ביראת ה', אף על גב שעדיין בבתוליה - צעירה. כי אם בתולה - אם אינו מוצא משכלת וכו' יקח פשוטה מעמיו, שאסור לישב בלא אשה. ולא יחלל זרעו - אפילו בביאה בלא אישות. (שם)