(ראה גם: חרב, כידון, מלחמה, קשת, רומח)
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח, ואם יצא חייב חטאת, רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו, וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי, שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה... תניא אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח, אמר להן לפי שאינן צריכין, שנאמר לא ישא אל גוי חרב... (שבת סג א)
וכל היוצאין להציל חוזרין למקומן... אמר רב יהודה אמר רב שחוזרין בכלי זיין למקומן... כדתניא, בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה, פעם אחת הכירו בהן אויבים ורדפו אחריהם, ונכנסו ליטול כלי זיינן ונכנסו אויבים אחריהן, דחקו זה את זה, והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו אויבים, באותה שעה התקינו שיהו חוזרין למקומן בכלי זיינן... אמר רב יהודה אמר רב נכרים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת... במה דברים אמורים כשבאו על עסקי ממון, אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת, ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא בא על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת... (עירובין מה א)
רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר וגו'. (נזיר נט א)
תניא רבי יהודה בן בתירא אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להם אונאה, מפני שיש בהן חיי נפש. (בבא מציעא נח ב)
ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו, מיכן שאין נכנסין בלי זיין לבית המדרש... (סנהדרין פב א)
...ועוד תניא אין מוכרין להם לא זיין וכל כלי זיין, ואין משחיזין להן את הזיין... אחד עובד כוכבים ואחד כותי... תנו רבנן אין מוכרין להן תריסין, ויש אומרים מוכרין להן תריסין, מאי טעמא, אילימא משום דמגנו עלייהו, אי הכי אפילו חיטי ושערי נמי לא, אמר רב אי אפשר (בלא איבה), הכי נמי. איכא דאמרי תריסין היינו טעמא דכי שלים זינייהו קטלי בגווייהו... אמר רב אדא בר אהבה אין מוכרין להן עששיות של ברזל, מאי טעמא משום דחלשי מינייהו כלי זיין, אי הכי אפילו מרי וחציני נמי, אמר רב זביד בפרזלא הינדואה, והאידנא דקא מזבנינן, אמר רב אשי לפרסאי דמגנו עילון. (עבודה זרה טו ב)
כתיב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין, ואיזו היא האלה, מן מה דתני רבי יעקב בר סיסי רבי יוסה מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה, הדא אמרה כמין דייקרן. ומה טעמא דרבי אליעזר, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, מה טעמון דרבנן, וכתתו חרבותם לאתים, לאטין, וחניתותיהן למזמרות, למיגזיין. (שבת לו ב)
הסייף והסכין והפגיון והרומח מגל יד ...הרי אלו טמאין... (כלים יג א)
שלשה תריסין הם, תריס הכפוף טמא מדרס, ושמשחקין בו בקונפון טמא טמא מת, ודיצת הערביים טהורה מכלום. (שם כד א)
ומה היה הלבוש, רבי יוחנן אומר עטרות הלבישן, ורבי שמעון בן יוחאי אומר כלי זיינן נתן להם והשם הגדול חקוק עליו, וכל ימים שהיה בידם לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהם... (שמות נא ו)
תובל קין לוטש - תובל אומנתו של קין, תובל לשון תבלין, תובל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים. (בראשית ד כב)