(ראה גם: דוד-והארון, לוחות)
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו, ועשית עליו זר זהב סביב. ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו... ועשית כפורת זהב טהור, אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה. ועשית שנים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת... (שמות כה י והלאה)
בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה, ועשית לך ארון עץ... (דברים י א)
ויצוו את העם לאמר, כראותכם את ארון ברית ה' אלקיכם והכהנים הלוים נושאים אתו, ואתם תסעו ממקומכם והלכתם אחריו... והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' אדון כל הארץ במי הירדן, מי הירדן יכרתון המים היורדים מלמעלה ויעמדו נד אחד... (יהושע ג ג ויג)
ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים, אל תחת כנפי הכרובים... כי הכרובים פורשים כנפים אל מקום הארון, ויסכו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה. ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה, ויהיו שם עד היום הזה. אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחרב, אשר כרת ה' עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים. (מלכים א ח ו)
אז יקהיל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל ירושלים, להעלות את ארון ברית ה' מעיר דויד היא ציון... ויבאו כל זקני ישראל, וישאו הלוים את הארון, ויעלו את הארון ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל העלו אותם הכהנים הלוים... ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים. ויהיו הכרובים פורשים כנפים על מקום הארון ויכסו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה. ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה... (דברי הימים ב ה ב)
פתח ואמר ועשו ארון עצי שטים, ספר תורה הוא עמוד האמצעי (ז"א), הארון שלו הוא השכינה, מבית ומבחוץ תצפנו, היינו הקב"ה בשכינתו מבחוץ ומבפנים (מכסה אותו, והקב"ה ושכינתו) הכל אחד, מה שאין כן בארון שבעולם הזה, שהתורה שמבפנים היא מין אחד, והארון הוא מין אחר, זה בכתיבת דיו, וזה עץ מצופה זהב. וודאי התורה חביבה מכל, זה שאמר לא יערכנה זהב וזכוכית... (תרומה תקצד, ועיין שם עוד)
פתח רבי אבא ויעש בצלאל את הארון עצי שטים וגו', אף על פי שכל הסודות של המשכן העמידו החברים באדרא קדישא, כאן יש להסתכל, כי סוד זה מתעטר בכמה סודות ללמוד חכמה. ארון זה הוא סוד להכניס בו תורה שבכתב, (כי ארון הוא סוד מלכות, ותורה שבכתב סוד ז"א), והתורה נגנזה בו בשש לוחות מסבבים (שנעשה מהם הארון מצדדים למעלה ולמטה), וזה נקרא ארון כשמסבבין אלו ששה לוחות (חג"ת נה"י דמלכות) להיות אחד, אף הוא גוף אחד להכניס בו, סוד התורה שהיא בששה קצוות. ואלו הלוחות של הארון הם חמשה, ונכנסים בו חמשה ספרים, ואלו חמשה לוחות הם ששה, עם מדרגה אחת הנכנס בהם בסתר, הנראת סוד הכל, וזה היא סוד הברית... כאן יש להסתכל ולדעת סוד הארון, כי יש ארון ויש ארון, (מלכות דקדושה ומלכות דסט"א) זה לעומת זה.
פתח ואמר, הכל נתן ארונה המלך למלך וגו', וכי ארונה היה מלך, אף על פי שהחברים העמידוהו... למה נקרא ארונה, אלא כתוב ארונה, וכתוב ארנן, בעוד שהמקום ההוא היה תחת ידו הוא נקרא ארונה, שרומז על ארון דסטרא אחרא, (שהוא המלכות שלהם), ומה שנתוספו בו אותיות יותר (על מלה ארון), כי צריך להתוסף לרע עין שהוא סוד הסטרא אחרא, כי תוספת ההיא אצלו גרעון. בצד הקדושה גורעין לו אותיות ונתוסף קדושתו... תא חזי צד הקדושה נקרא ארון הברית (הרומז על מלכות דקדושה), וארון הברית ההוא, (המחוברת בברית שהוא יסוד), ראוי אל הגוף (שהוא ז"א), להכניס בו צורת אדם, ועל סוד הזה אלו חסידים הקדושים שנפטרו מעולם הזה היו מכניסים אותם בארון, (לרמז על היחוד של ז"א בארון הברית), כי הסטרא אחרא אינו מתתקן בגוף, והוא אינו בכלל גוף האדם... (ויקהל שעה, ועיין שם עוד)
מה כתוב כאן, ויעש בצלאל את הארון, ולמה אלו חכמים שעשו את המשכן לא עשו את הארון, אלא בצלאל היה במדרגת סיום הגוף, שהוא סוד ברית קודש, ושמר אותו, ועל כן הוא עומד בנחלת חלקו. (שם שצ)
סוד זה הוא סוד הארון, שעומד בחשבון, ממי שהוא לוקח וממי שהוא מקבל וממה שיש בו... והרי העמידוהו, למה הארון מצופה בזהב מפנים ובחוץ... (פקודי רנו, ועיין שם עוד)
תא חזי, לא נאמר נו"ן (בא"ב של) אשרי יושבי ביתך, משום שהנו"ן (של מלכות) היא בגלות, וכך העמידו החברים שכתוב עליה, נפלה לא תוסיף קום וגו', אלא מה כתוב למעלה, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, כיון שהארון היה נוסע, היתה הנו"ן נוסעת עליו, (שהיא המלכות), שהרי השכינה ישבה על הארון. בא וראה, אהבת הקב"ה לישראל שאף על פי שהם סרו מדרך הישר, אין הקב"ה רוצה לעזוב אותם, ובכל זמן הוא מחזיר פנים אליהם, שאם לא כן לא היתה להם תקומה בעולם. תא חזי, הארון היה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, הנו"ן לא היתה נפרשת ממנו ונוסעת עמו. ומתוך אהבתם של ישראל החזיר פניו (לישראל), ומסבבת מן הארון כאותה אילה הצעירה כשהיא הולכת היא מחזרת פניה אל המקום שיצאה משם, ועל כן בנסוע הארון היתה הנו"ן מחזרת פניה כלפי ישראל וכתפי גופה אל הארון. ועל כן כשהיה הארון נוסע אמר משה קומה ה', היינו שלא תעזוב אותנו תחזר פניך אצלנו, ואז החזירה הנו"ן פניה אליהם כעין זה, כמי שמחזיר פניו למי שאוהב אותו. וכשהתחיל הארון לנוח, אז סיבב פניו מישראל והחזיר פניו אל הארון, ולגמרי החזירם... (בהעלותך קכח, ועיין שם עוד)
ארון ותורה, (שהם מלכות הנקראת ארון וז"א הנקראת תורה), נמצאים באחד (בזווג), התורה היא העיקר, והארון הוא בית (לתורה), ועל כן ארן בכל מקום חסר, דהיינו ארן הברית ארן העדות, (כי התורה שבתוך הארון היא סוד ו') בכל מקום... (שלח יד, ועיין שם עוד)
ועשית כפרת זהב טהור, רבי שמעון אומר, בכל הפרשה הזו מצאנו שנמסרה המלאכה בידיו של משה, חוץ מבשנים, כי בכולם כתוב ועשית, ובארון ואפוד כתוב ועשו ולא כתוב ועשית. מה הטעם לא כתוב בארון ועשית, משום שהארון (שהוא סוד מלכות) כולל בתוכו את משה, (שהוא סוד ז"א), כדי להאיר ממנו, ועל כן צריכים אחרים לתקן התקון והיופי שלה, כדי להכניסו בתוכו... (זהר חדש תרומה לג)
וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ארון זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות, שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. רבי שמעון בן יוחי אומר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, למה נאמר וארון ברית ה', משל לאנטיקיסר שהיה מקדים חיילותיו מתקן להם מקום שישרו, כך היתה שכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו... (בהעלותך פב)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים... (ברכות נה א)
...והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד, תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה. (שם סג ב)
כשבנה שלמה בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד... כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה... (שבת ל א)
...דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח, הרי כאן י'. (שם צב א)
אבא חנן אמר משום רבי אלעזר כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ, וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים, הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום... (יומא ג ב)
והאמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה. ואמר רבנאי אמר שמואל כרובים בנס היו עומדין... אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן, ארון וכפורת וכרובים... (שם כא א)
...הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים... אלא במקדש שני מי הוה ארון, והתניא משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה... ומי גנזו, יאשיהו גנזו, מה ראה שגנזו, ראה שכתוב יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך, עמד וגנזו, שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה', תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל. (שם נב ב)
משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתייה היתה נקראת, גבוה ג' אצבעות ועליה היה נותן... משנגנז לא קתני אלא משניטל, תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל, דתניא רבי אליעזר אומר ארון גלה לבבל, שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. רבי שמעון בן יוחאי אומר ארון גלה לבבל, שנאמר לא יוותר דבר אמר ה', אלו עשרת הדברות שבו. רבי יהודה (בן לקיש) אומר ארון במקומו נגנז, שנאמר ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר, ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה, ופליגא דעולא, דאמר עולא שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי, וכי מאחר שרבי אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל, ראשונה הא דאמרן, ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', שניה מאי היא, דכתיב ויצא מן בת ציון כל הדרה, מאי כל הדרה, כל חדרה, אתה מאי אתה אומר, אמר לו שאני אומר ארון במקומו נגנז... אמר רב נחמן תנא וחכמים אומרים ארון בלשכת דיר העצים היה גנוז, אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא, מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק, וראה רצפה משונה מחברותיה, ובא והודיע את חבירו, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם ארון גנוז. מאי הוה עביד, אמר רבי חלבו מתעסק בקרדומו היה, תנא דבי רבי ישמעאל שני כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים, ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה שם, ויצתה אש ואכלתו.
רב יהודה רמי, כתיב ויראו ראשי הבדים, וכתיב ולא יראו החוצה, הא כיצד, נראין ואין נראין. תניא נמי הכי, ויראו הבדים, יכול לא יהו זזין ממקומן, תלמוד לומר ויאריכו הבדים, יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין, תלמוד לומר ולא יראו החוצה, הא כיצד, דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה, שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין... (שם נג ב)
אמר רחבה אמר רב יהודה שלש ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשר ומשהו, והתניא אחד עשר ומשהו, לא קשיא, הא כמאן דאמר יש בעביו טפח, הא כמאן דאמר אין בעביו טפח, ומאי משהו, זיר. אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שולחן. של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח, שמא תאמר פחות הוא, תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו. רבי יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר, זכה נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו. רבי יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ, וכתיב ועשו ארון עצי שטים, מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. מבית ומחוץ תצפנו, אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם... (שם עב ב)
שלש עשרה השתחויות היו במקדש, של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה, והיכן היתה יתרה כנגד דיר העצים, שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז. מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה, בא ואמר לחבירו, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו בייחוד ששם הארון גנוז... תני בשם רבי אליעזר הארון גלה עמהן לבבל, מאי טעמא, לא יותר דבר אמר ה', אין דבר אלא שהדיברות לתוכו... רבי שמעון בן לקיש אומר במקומו היה הארון נגנז, הדא הוא דכתיב ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים אל הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה, כתיב ויראו, ואת אמרת ולא יראו, אלא נראין ולא נראין בולטין ויוצאין כשני דדי האשה. ורבנן אמרי בלשכת דיר העצים היה הארון גנוז. מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים, וראה את הרצפה שהיא משתנה מחברותיה, בא ואמר לחבירו בא וראה את הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו בייחוד ששם הארון גנוז. תני משום רבי הושעיא הקיש עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו.
תני רבי יהודה (בר אילעי) בן לקיש אומר ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו, ואחר שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו, זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד, הדא הוא דכתיב וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו, היה נכנס ויוצא עמהן, ופעמים שהיה מתראה עמהן. ורבנן אמרי ארון א' היה, ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. קרייא מסייע להו לרבנן, אוי לנו מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה, מילה דלא חמון מן יומיהון, קרייא מסייע לרבי יודה בן לקיש, ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלקים, והלא הארון בקרית יערים היה, מה עבדון ליה רבנן, הגישה אלי הציץ... (שקלים טו ב, וראה שם עוד)
תניא נמי הכי, ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך, וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות, ארון גופיה היכא הוה קאי, אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד. (מגילה י ב)
...וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו, אמרו אחד של מת ואחד של שכינה, וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה, אמרו קיים זה כל מה שכתוב בזה... (סוטה יג א)
...וכיוון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, שנאמר ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן, נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן וגו', נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד, נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם. ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון, אמר לו הקב"ה, עוזה, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן... אמר לו הקב"ה (לדוד) דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות, הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקדש וגו', ואיהו אתיה בעגלתא.
ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון, משום דראו ויך, רבי אבהו ורבי אלעזר, חד אמר קוצרים ומשתחוים היו, וחד אמר מילי נמי אמור, מאן אמריך דאימריית, ומאן אתא עלך דאיפייסת... (שם לה א)
וכל כך למה, מפני שהשם וכל כינויו מונחין בארון... (שם מב ב)
מיתיבי ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת ששה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה, מונחות כנגד ארכו של ארון, כמה לוחות אוכלות בארון שנים עשר טפחים, נשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהן טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים שבהן ספר תורה מונח, שנאמר אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה וגו', מאי אין בארון רק, מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ספר תורה שמונח בארון. פירנסת ארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו, כמה לוחות אוכלות בארון ששה טפחים, נשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהן טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר באמה בת חמשה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות באורכו של ארון, כמה לוחות אוכלות בארון, שנים עשר טפחים, נשתייר שם חצי טפח אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה, פירנסת ארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו, כמה לוחות אוגדות בארון, ששה טפחים, נשתייר שם טפח ומחצה, צא מהן חצי טפח, אצבע ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה, נשתייר שם טפח שבו עמודין עומדין, שנאמר אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן וגו'. ארגז ששיגרו בו פלשתים דורון לאלקי ישראל מונח בצדו, שנאמר ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך, ועליו ספר תורה מונח, שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה', מצד הוא מונח ולא בתוכו, ומה אני מקיים אין בארון רק, לרבות שברי לוחות שמונחים בארון... ורבי יהודה מקמי דליתי ארגז ספר תורה היכי הוה יתיב, דפא הוה נפיק מיניה ויתיב עילוה ספר תורה... דאמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחאי מלמד שהשם וכל כינויו מונחין בארון... (בבא בתרא יד א, וראה שם עוד)
תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם... (מנחות כט א)
תנו כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית, חוץ מארון שארכו לרחבו של בית, וכך היה מונח וכך היו בדיו מונחין. מאי קאמר, הכי קאמר, כך היה מונח מדבדיו כך היו מונחין. ובדיו מנלן, דתניא ויאריכו הבדים, יכול לא היו נוגעים בפרוכת, תלמוד לומר ויראו... ומנלן דבדיו לפותיא דארון הוו יתבי, דילמא לארכו דארון הוו יתבי, אמר רבי יהודה תרי גברי באמתא ופלגא לא מסתגי להו. ומנא לן דבארבעה הוו דרו להו, דכתיב ונסעו הקהתים תרי, נושאי המקדש נמי תרי. (מנחות צח א)
מנין למעלה מי' שהיא רשות אחרת, רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים, וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת, אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת, וארון לא תשע טפחים הוא, דבית רבי ינאי אמרו בכפורת טפח, רבי זעירא בעי, מניין לכפורת שהוא טפח, תנא רבי חנניה בר שמואל כל הכלים שהיו במקדש נתנה התורה מדת ארכו ורוחבו ונתנה שיעור קומתן, חוץ מן הכפורת, שנתנה התורה מדת ארכה ורחבה ולא נתנה שיעור קומתה, תלמדנה מכלי קטן שבמקדש, ועשית לו מסגרת טופח סביב... (שבת ד ב)
...אמר לו אותו שכתוב בו (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון... (בראשית ד ג)
...אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה, ודכוותה (יהושע ג') ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו', רבי הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון, אמר רבי אחא בר חנינא צמדן בין שני בדי ארון, רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון, אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה היא ביניכם... (שם ה ו)
...הדא הוא דכתיב (תהלים כ"ד) שאו שערים ראשיכם, שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשרה אמות, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של י' אמות והארון של י' אמות, ואין י' אמות יכולין להכנס בתוך י' אמות, ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבא להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות, התחיל להתפלל פני הקב"ה, מה עשה שלמה אמרו רז"ל הלך והביא ארונו של דוד, ואמר (תהלים קל"ב) ה' אלקים אל תשב פני משיחך, אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו באותה שעה חיה דוד... (שמות ח א)
דבר אחר ועשו ארון עצי שטים מה כתיב למעלה ויקחו לי תרומה, מיד ועשו ארון עצי שטים, מה התורה קדומה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים... (שם לד ב)
דבר אחר ועשו ארון, מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון, אמר רבי יהודה ברבי שלום אמר לו הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. אמר רבי שמעון בן יוחי ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה... וכתר תורה זה הארון, דכתיב בו זר זהב... (שם שם ג)
...ואלו הן ד' דברים, הקב"ה סובל עולמו, שנאמר (ישעיה מ"ו) אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, וצוה לבני קהת שיסבלוהו, שנאמר (במדבר ז') ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ותדע שכביכול הוא היה סובלן, בשעה שבאו לירדן, שנאמר (יהושע ג') והירדן מלא על כל גדותיו, ולא היו יכולין בני קהת לעבור, מה עשה הקב"ה סבלם, שנאמר (שם) והיה כנוח כפות רגלי הכהנים. אמר רבי ברכיה הארון סבל את סובליו, לא הכהנים סבלוהו, אלא הוא סבלן... (שם לו ד)
רבי נתן אומר חביב מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת, שהמקדש מכוון כנגד בית המקדש, והארון כנגד הכסא, עשה למעלה הימנו כפורת כשרפים שהם עומדים ממעל לו, עשה בו שני כרובים שהם חביבים כנגד שמים וארץ שהיה בהם מושבו של הקב"ה, שנאמר כרוב אחד מקצה מזה וגו', וכשם שהשמים פותח את אוצרו לארץ, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, כך השכינה נתונה למעלה משתי כרובים שנתונין מזה ומזה הם מכוונים זה לזה, שנאמר ופניהם איש אל אחיו, כנגד כסא הכבוד שמכוון כנגד הקב"ה, שנאמר (תהלים נ') מציון מכלל יופי אלקים הופיע. ואף בשעה שהיו נוסעים לא היו פורסין עליו לא בגד ארגמן ולא תולעת שני אלא בגד כליל תכלת, למה שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, ללמדך שהארון דומה לכסא הכבוד, ולכך נאמר בו כליל תכלת, שכולו היה דומה לו... (במדבר ד יג)
...אמרו רבותינו שני דברים היו קדושים וגדולים, וכסבורין בני אדם שהן קשים, וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהן דבר גדול של שבח וברכה, ואלו הן, קטורת וארון... ארון שלא יאמר אדם כמה קשה הוא הארון, הוא הכה בפלשתים, הוא הרג באנשי בית שמש, הוא הרג לעוזא, לכך כתב בו ברכה, שנאמר וישב ארון ה' וגו', ללמדך שאין קטרת וארון הורגין, אלא עוונות הורגין... (שם שם כא)
דבר אחר אפריון זה הארון, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר למלך שהיתה לו בת נאה משובחת וחסודה, אמר המלך עשו לה פרוים, מוטב שתראה נויה של בתי מן פרוים, כך התורה נאה ומשובחת וחסודה, אמר הקב"ה עשו לה ארון שיראה נויה של תורה מן הארון. עשה לו המלך שלמה, זה הקב"ה שהשלום שלו, ועשה התורה כולה, שנאמר (משלי ג') וכל נתיבותיה שלום. מעצי הלבנון, (שמות כ"ה) ועשו ארון עצי שטים, עמדיו עשה כסף אלו שני עמודים של כסף שהיו עומדין לפניו כמין איסטווה. רפידתו זהב וצפית אותו זהב טהור, מרכבו ארגמן זה הכפרת שהוא דומה לארגמן, וכתוב בו ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, רבי יהודה ברבי סימון אמר זו זכות התורה, זו זכות הצדיקים שעוסקים בה. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר זו השכינה... (שם יב ד)
רבי ברכיה פתר קרייה בארון, תורי זהב זה הארון, דכתיב (שמות כ"ו) וצפית אותו זהב טהור, עם נקודות הכסף, אלו שני העמודים העומדים לפנים שיהו של כסף כמין אצטוון. וכיצד נעשה הארון, רבי חנינא אמר שלש תיבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ, נתן של עץ על של זהב, ושל זהב על של עץ, וחיפה שפתיו העליונות זהב. ריש לקיש אמר תיבה אחת עשאו וחפהו מבפנים ומבחוץ, דכתיב (שמות כ"ה) מבית ומחוץ תצפנו... (שיר א נד)
כתמרות עשן, אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח, ועשן המערכה עולה, כמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון ושורפין לפנים נחשים שרפים ועקרבים, והיו אומות העולם רואין ואומרים אלוקות הן אלו, אין תשמישן של אלו אלא באש... (שם ג ה)
אמר רבי לוי כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות, שנאמר (תהלים צ"ב) שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו, והיו הולכין ועושין פירות, והם היו פרנסה גדולה לפרחי כהונה, עד שמנשה הכניס את הצלם בבית קדשי הקדשים, ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות, שנאמר (נחום א') ופרח לבנון אומלל, וכאן הקב"ה אומר למשה בדים שעשית לארון עתידין להאריך אחר תפ"ד שנה, שנאמר (מלכים ח') ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש... (תרומה יא)
ויעש בצלאל את הארון, אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון, וכל המלאכות האחרות כל הכלים האחרות באמירתו ובעצמותו, ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו, בשביל ששם צלו של הקב"ה שהוא מצמצם שם שכינתו, ולפיכך קראו בצלאל שעשה צלו של הקב"ה בין שני הכרובים, שנאמר ונועדתי לך שם, ודברתי אתך וגו', והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה ג'), אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, משל למערה שהיא נתונה על שפת הים, געש הים נתמלאת המערה, והים לא חסר כלום... ולא תאמר שצמצם הקב"ה שכינתו בתוך המשכן, אלא אף בתוך הארון שעשה בצלאל צמצם שכינתו, שנאמר הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע ג'), זה הקב"ה שהיה בתוכו, ומי עשאו בצלאל, שנאמר ויעש בצלאל... ולמה עצי שטים נתונה בתוכו, בשביל שהתורה נקראת עץ חיים, שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה. ויצף אותו זהב טהור, לפי שהתורה ודבריה נחמדים מזהב ומפז, שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב וגו', ועשית לו טבעות ובדים לשאת אותו בהם, הם נושאים אתו, והוא נושא עונותיהם של ישראל, שהתורה שבו נושאת עונותיהם של ישראל. רבי נתן אומר חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וגו', שמקדש של מעלה מכוון כנגד מקדש של מטה, והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון, ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו, הוי פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך, אל תקרי מכון, אלא מכוון כנד כסא הכבוד, הוא עשוי למעלה הימנה שהם כפרה, עשה למעלה הימנו כפורת שהשרפים עומדין ממעל לו, ועשה בו שני כרובים שהן חביבין לו כנגד שמים וארץ שהיה בהם מושבו של הקב"ה, שנאמר ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. כשם שהשמים נפתחין אוצרן לארץ, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו, כך השכינה נתונה למעלה משני הכרובים שהן נתונין מזה ומזה ומגדלין לישראל בלוחות, שנאמר בהם מזה ומזה הם כתובים, מכוונים זה לזה. שמא שנאמר פניהם איש אל אחיו כנגד כסא הכבוד, שהיה מכוון כנגד שני הכרובים, שנאמר (תהלים נ') מציון מכלל יופי אלקים הופיע, ראה מה היה הארון חביב, שהמשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון שהשכינה בתוכו, וכל הנסים שהיו נעשים לישראל בארון היו נעשים, לפי שהשכינה בתוכו. ראה מה כתיב בו: וארון בית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י'), והיה הורג נחשים ועקרבים ושורף את הקוצים והורג שונאיהן של ישראל. אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא שני ניצוצין יוצאין מבני שני הכרובים והורגים נחשים ועקרבין ושורפין את הקוצים, והיה העשן עולה ומתמר, וכל העולם מתבסם מן הריח שהיה מוציא, והאומות אומרים מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו' (שיר ג'), כיון שהיה מקדימם שלשה ימים לתור להם מנוחה יומם ולילה, שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, היה משה אומר באותה שעה קומה ה' וגו', כלומר עמוד והמתן לנו ולא תניח אותנו... (ויקהל ז)
ויעש בצלאל את הארון עצי שטים, לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שישראל חוטאים בשטים, לכך תקן להם הקב"ה שטים לכפר על מעשה שטים. ויצף אותו זהב טהור אלו התלמידים בני תורה, כי כמו שמתכבד העץ בזהב יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה שהיא בתוך לבם... ויעש בצלאל אנו מוצאין כשאמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן אמר לו על כל דבר ודבר ועשית, ועל הארון אמר ועשו, למה, אלא שצוה הקב"ה לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר שאני נתתי הרבה בארון לפיכך אני לומד הרבה, ואני יש לי בו יותר ממך... אמר רבי שמעון בן יוחי שלשה כתרים הם, כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות, כתר תורה מנין, שכך כתוב בארון ועשית זר זהב... ולמה כתוב זר וקורין זר, ללמדך זכה אדם נעשה לו זר זהב, לא זכה נעשה זר בתוכם מהם. ומפני מה בכולם כתוב ועשית ובארון ועשית עליו, ללמדך אם זכה לתורה זכה לכולם... (שם ח)
ויהי בנסע הארון, מה עסקו של ארון הזה, לא שהיו לוחות הברית נתונות בתוכו והשכינה דרה בתוכו, שכן הוא אומר הנה ארון הברית אדון כל הארץ וגו', וכן הוא אומר ה' אלקיך הוא עובר לפניך... כך היה הארון מקדים לפני ישראל, כיון שהיה משה רואה היה אומר מה אתה מניח את ישראל, המתן לה מעט, שנאמר ויאמר משה קומה ה', זה שאמר הכתוב צדיק מושל יראת אלקים... (במדבר פרק י, תשכט)
אם על פיך יגביה וגו', אמר הקב"ה לאהרן אם על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על הארון או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי ארון, מקדש ראשון סלע ישכון ויתלונן לינה אחת, מקדש שני על שן סלע ומצודה לינות הרבה. ותנינן תמן משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת שממנה הושתת העולם... (איוב פרק לט, תתקכו
ארון כנגד המלאך שהיה מהלך לפניהם, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ"ג), ויש אומרים שהארון הוא המלאך, דכתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ... (שמות כה י)
ובא אהרן ובניו וגו', זה הוא שאמר הכתוב מי הוא זה מלך הכבוד ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה (תהלים כ"ד י'), הכבוד זה הארון, מלך הכבוד זה הקב"ה, הוא מלך הכבוד שהוא חולק כבוד לעושי רצונו. אמר רבי חייה כל הכלים עור תחש מלמעלה ותכלת מלמטה, אבל הארון עור תחש מלמטה ותכלת מלמעלה, ולמה שכן דרכן שלמלכים פורפירא שלהן תכלת, והארון הוא מלך על כל העולם, אמר רב יודן העליונים והתחתונים אינן מתקיימין אלא בזכות התורה הנתונה בארון, ולמה תכלת, משום רבי מאיר אמרו, תכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, ורקיע לקשת, והקשת לענן, והענן לכסא, והכסא לכבוד, שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן (יחזקאל א' כ"ח). ומכבודו חלק לעושי רצונו, זו מצות תכלת, לכך נאמר הוא מלך הכבוד סלה. (במדבר ד ה)
בפסוק ארון וכפורת וכרובים אין בהם ג' שמורים על הגאוה. (תרומה)
עמודיו - הארון שהוא עמוד העולם, כסף - ובו הלוחות הכבדים מכסף מזוקק וטובים מזהב... (שיר ג י)
ועשו ארון - כמין ארונות שעושים בלא רגלים עשויים כמין ארגז יושב על שוליו. מבית ומחוץ תצפנו - ג' ארונות עשה בצלאל, שנים של זהב ואחד של עץ... זר זהב - כמין כתר מוקף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעולה למול עובי הכפורת, ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה. (שמות כה י ויא)
ארבע פעמותיו - בזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונות הטבעות, שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם הנושאין את הארון מהלכין ביניהם... (שם שם יב)
ודברתי אתך מעל הכפורת - ובמקום אחר הוא אומר, (ויקרא א') וידבר ה' אליו מאהל מועד, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, ובבא משה וגו' וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת וגו' (במדבר ז')... קול יורד משמים לבין הכרובים ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד. (שם שם כב)
וכלי הקדש - זה הארון והציץ, שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים... (במדבר לא ו)
בעת ההיא - לסוף מ' יום נתרצה לי ואמר לי פסל לך, ואחר כך ועשית ארון, ואני עשיתי ארון תחילה, שכשאבוא והלוחות בידי היכן אתנם. ולא זהו ארון שעשה בצלאל, שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן... וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה, ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה. (דברים י א)
ועשו ארון - בעבור שאמר בתחלה ועשו לי החל ככה ועשו ארון, ולא ידענו אם זאת המדה בחוץ או בפנים והנה אם היא בחוץ והיה עבר הארון מצופה מבית ומחוץ מב' העברים חצי אמה, עד שתהיה מדת כל לוח הברית אמה אורך ואמה רוחב, ואם אמרנו שגם הקומה חצי אמה תהיה כל אבן כבדה מאד... וככה כתוב כי שלשה ארונות היו, ויש לתמוה על הכבדות, ועוד כי עובי הכפרת טפח, ועוד כי ראינו שלא היה זהב התנופה רק פחות מן חלק אחד מג' אלפים וארבע מאות מהזהב שהניח דוד. והנה הכרובים היו עצי שמן גם מזבח הקטורת לא היה כולו זהב, והיה שוה לפי הסברא, כי הציפוי למראה העין הוא ומעט הזהב יכנס בציפוי, הלא כי הקרשים והבריחים והשלחן ומזבח הקטורת כולם מצופים, ואין דבר שהיה זהב כלו רק המנורה, אחר שעשו הארון זהב מה צורך לעץ... (שמות כה י)
פעמותיו - ...על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון, כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ... ויש מחכמי דורינו שהבין זה ואמר כי הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים, וכאשר יצטרכו לשאת את הארון יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות, וכן כתוב ושמו בדיו, ולפי דעתי שהבדים אחר שהושמו בטבעות העליונות לא הוסרו משם, כי כן כתוב לא יסורו ממנו, ופירוש ושמו בדיו על הכהנים שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים, וכאשר הושם הארון בדביר הוצרך להיותו סמוך אל הקיר שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו, על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים, וזהו ויאריכו הבדים. והנה הד' הטבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים. (שם שם יב)
ונתת - ...רק אמר על הלוחות שפסלם משה ועשית לך ארון עץ, וקדמונינו אמרו כי אין זה הארון שעשה בצלאל, ונכון הוא. ועל דרך הפשט אינו רחוק בעיני כי על הארון שעשה בצלאל ידבר, וכן כתוב ועשו ארון עצי שטים, ואין טעם לשאול אנה היו מושמים אלה הלוחות עד שהוקם המשכן, כי אין צורך להזכיר זה... גם לאות ולעד כי ספר התורה לא היה בארון, כי בתחלה שם הלוחות בארון, ואחר כן הכפורת עם הכרובים, והנה שכן הכבוד על הכרובים וכתוב יושב הכרובים, אם כן איך ישים משה ספר התורה בשנת הארבעים בתוך הארון אם לא יסיר הכפורת עם הכרובים מעל הארון, ואין צורך לכל זה. (שם שם טז)
ארון עץ - אמרו המעתיקים ז"ל כי ארון אחר עשה משה בתחלה, והעד ואעש ארון ואחר כך אמר ואפסול, ואמר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ודעתם רחבה מדעתנו... (דברים י א)
...והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה, שהוא הארון, כמו שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן, כי הוא מוקדם במעלה וסמך לארון השולחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורו נעשה... וסוד המשכן הוא , שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר, וכמו שנאמר שם וישכן כבוד ה' על הר סיני... ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני, וכמו שאמר במתן תורה מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו... ועל כן היו שניהם זהב, וכן אמר הכתוב אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי... וכתיב על הארון (שמואל ב' ו') להעלות משם את ארון האלקים אשר נקרא שם שם ה' צב-אות יושב הכרובים עליו... (שמות כה א, ועיין שם עוד)
ועשו ארון - יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה, ואחרי כן וצפית אותו ויצקת לו וכולן בלשון יחיד, כי משה כנגד כל ישראל. ויתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולן לתורה... (שם כה י)
ארבע פעמתיו - כך פירש רש"י ויפה פירש. אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפורת היו הטבעות, שהכובד היה גדול יותר מאד. ועוד כי דרך הכבוד הוא שיהיה הארון נשא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים, ור"א אמר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זוית רק רגל... ופירש כי הם שמונה טבעות, ארבע תחתונות לשאת אותו בהם, והעליונות היו ליופי, ואין דבריו נכונים כלל... אבל לפי דעתי אין פעם רגל, אבל הוא שם הפסיעה... ואמר הכתוב בכאן פעמותיו לפסיעות הכהנים הנושאים אותו, רמז שני דברים, שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש סמוכים למושב הארון, ושיהיה כל ארכו של ארון מפסיק בין שני הטבעות, כי הארון ארכו למזרח, והטבעות שנים בצפון, אחד בראש המזרחי ואחד במערבי, ושנים בדרום, ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת ולפניהם... (שם שם יב)
ואל הארון תתן - ... ויש לומר שבא ללמד שבעוד ארון בלא כפרת יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן הכפרת עליו... אבל פירושו, כי בעבור שיצוה בכרובים להיותם פורשי כנפים למעלה ולא אמר למה יעשה כלל ומה שישמשו במשכן, ולמה יהיו בענין הזה, לכך אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו, שהכל דבר אחד על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות, כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, בעבור שהוא על ארון העדות. והנה הוא המרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה, ולכך נקרא יושב הכרובים כי היו פורשי כנפים להראות שהם המרכבה נושאי הכבוד... ועל דעת רבותינו הם צורות אדם מלשון ארמית, שתאמר לעלם רביא... ואם תחשוב עוד למה היו פניהם איש אל אחיו ולמה היו מקשה, תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפים למעלה, כי הם כסא עליו וסוככים על העדות... (שם שם כא, ועיין שם עוד)
ועשית לך ארון עץ - שתשים הלוחות בתוכו בעת שתרד, והיה הארון הזה כולו עץ הוא, והמכסה אשר עליו מלמעלה, כמנהג בכל הארונות... וכתב רש"י ולא זה ארון שעשה בצלאל שהרי לא נתעסקו במשכן אלא לאחר יום הכפורים... ודברי אגדה הם שמצא כתוב בתנחומא. ויש לשאל ואחר שהוציא משם הלוחות ונתנם בארון שעשה בצלאל מה היה בזה, ולמה הוא יוצא עמהם במלחמה, ואומרים ששברי הלוחות היו בם, וכן באגדה, אבל דברי יחיד הם... ודעת רבותינו בכל מקום בתלמוד אינו כן, אלא לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, ועוד אנה יעמוד הארון הזה עם הלוחות הראשונות כל ימי המדבר, כי המשכן בבית קדשי הקדשים לאחר הפרוכת אין שם שתי ארונות, וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד, אבל הארון הזה של משה כשנעשה ארונו של בצלאל גנזוהו כדין תשמישי קדושה... (דברים י א וה, וראה שם עוד)
ארון - חסר עוד פעם מלת ארון, או פירושו ברית אדון וגו', ויש מפרשים על הארון אדון, כי שם שוכן הכבוד, וכן אמר עליו קומה ה' וכו', ועל ידי הארון הראה שהוא אדון, הופך הטבעים לרצונו. (יהושע ג יא)
יושב הכרובים - אדון החיילות, וקרוב לבני אדם שיקראוהו באמת... וזה היה הארון שבו שברי לוחות, יש מרז"ל אומרים שלוחות ושברי לוחות בארון אחד, ויש שהוכיחו מדכתיב יושב הכרובים שזה היה הארון עם הכרובים, וזהו שהיה בבית שמש ונכנס לקדש הקדשים. (שמואל א ד ד)
ארון האלקים - אורים ותומים שהיו עם הארון. (שם יד יח)
נקרא שם - עתה נקרא השם יותר, אחר שנתקדש שמו של הקב"ה עליו בשדה פלשתים. (שמואל ב ו ב)
לתתן - תוספת נו"ן, ופירשו רז"ל שצפה שסוף הבית ליחרב, והכין שם מקום במטמוניות עמוקות ועקלקלות לגנוז שם הארון, ועליו אבן שעליו הארון עומד, ויאשיה גנזו שם. (מלכים ו יט)
וישאו הכהנים - לרז"ל נשאוהו בג' מקומות, כשעברו בני ישראל הירדן, וכשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו כשברח דוד, ועתה כשהכניסוהו, ואולי הוא בכלל שהחזירוהו למקומו. (שם ח ג)
אין בארון - זו ראיה שאין שם שברי לוחות וספר תורה, וארון שבו ספר תורה שנראה שנתנוהו באוצרות בית ה', וכן נראה מדברי חלקיה, ספר תורה מצאתי בבית ה', שלא היו יודעים בו אותו הדור. (שם שם ט)
מלך הכבוד - ולא הזכיר מלחמה, כי משבא הארון לבית המקדש לא יצא עוד למלחמה, מלך הכבוד - שנראה כבודו בבית המקדש... (תהלים כד י)
לא יסורו ממנו - מפני קדושת הארון לא רצה ה' שימשמשו בבדים. (שמות כה טו)
זר זהב - לכסות שפתו למעלה שהעץ נראה שם. ושתי טבעות - גדולים, להיות בתים לבדים, והם קבועים בטבעות קטנים שבארון, וכשמניחים הארון הבדים עם הטבעות נשפלים ונתלים, וזה שלא ימשמשו בארון. (שם שם יא ויב)
לא יסורו - ...או אין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים, ולא יפריעו, ולכך אין צורך להסירם כבכלים החיצוניים. (שם שם טו)
ושמו בדיו - שהיו בו ד' בדים, ב' קבועים, ועליהם נאמר לא יסורו ממנו, ועל ב' האחרים אמר ושמו בדיו. דבר אחר היו רק ב' בדים וב' חריצים בבדים, ונותנים הטבעות במקום החריצים שלא יפול ויזוז הארון על ההולך ראשון ברדתם ועל האחרון בעלותם, דבר אחר ושמו בדיו על כתפי הנושאים. (במדבר ד ו)
ועשו ארון - ...ועל דרך הפשט היה הארון כמין תיבה מיוחדת להצניע בתוכה לוחות העדות, ומפני שהתורה היא ראשית, לכך קדם הארון לשאר הכלים. ומה שנקרא ארון, מלשון אורה, על שם שהתורה שבתוכו נקראת אור. ומה שהזכיר ואמה וחצי קומתו, אמה של תורה בת ששה טפחים, נמצא קומתו של ארון תשעה טפחים, והכפרת שבאה הקבלה לרז"ל שיהיה עביו טפח משלימו לעשרה... וכל הנסים שנעשו לישראל היו נעשים בארון שהשכינה שרויה בתוכו, וכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם, והיה הורג נחשים ועקרבים והורג כל שונאיהם של ישראל... ויש לפרש עוד ועשו ארון עצי שטים אלו המסייעין לעוסקי תורה, וצפית אותו זהב טהור על שם שהקב"ה עתיד לעשות צל לשנים יחד, לעוסקי תורה ולמסייעי אותם... והבאת את הבדים בטבעות אלו ההמון שחייבין להעמיד ולהחזיק לומדי התורה כשם שהיו הבדים מעמידין את הארון, זהו לשאת את הארון בהם, כי מאחר שהוא עוסק בתורה הוא מתנשא בשבילם... ודרשו רז"ל כל האמות שבארון היו שבורות, מכאן לתלמיד חכם שיהא נכנע ולבו נשבר בקרבו.
ועל דרך השכל ועשו ארון, יתכן לפרש ענין הארון שבו לוחות הברית והכפורת אשר עליו עם שני כרוביו, שהוא רומז לשלשה דברים שיש באדם הגוף והנפש והשכל וירמוז לתכלית הגמול הטוב והשכר העצום אשר להם בידיעת התורה... והעולה לך מזה כי עם ידיעת התורה שבארון הנפש והשכל לקוחים ונאצלים מכסא הכבוד מתעלין למעלה וחוזרים לשרשם, ומזה אמר הכתוב סוככים בכנפיהם על הכפורת לרמוז כי שם שרשה...
ועל דרך הקבלה ועשו ארון, הארון דוגמא לכסא הכבוד, וזהו שאמר ואת תבנית כל כליו, שהראה הקב"ה תבנית כל כלי המשכן, שלכך היו פורשין על הארון בגד תכלת שהתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד... ומפני שכסא הכבוד מיוחד מג' יסודות בג' מראות כמו שהזכרתי בפסוק (שמות כ"ד) כמעשה לבנת הספיר, לכך הוצרך בצלאל לעשות ג' ארונות, וזהו שדרשו רז"ל שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ, שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וצפה שפתותיו זהב... והיו ג' ארונות ונראים ארון א', ולכך תמצא בפרשה זו של ארון כל אותיות אלפ"א בית"א חוץ מאות ג' שרצתה התורה להעלימה בכאן להעלמת יסודות הכסא שהם ג'... (שמות כה י, ועיין שם עוד)
ועשית עליו - ...ולא אמר ועשית לו כי אינה ירושה לו כענין המלוכה והכהונה. ובמדרש ועשית עליו הזכיר בארון עליו מה שאין כן בשלחן ובמזבח, ללמדך שכתר תורה עליון הוא על הכל, זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן, שנאמר זר זהב סביב... (שם שם יא)
ועשית לך ארון עץ - ...וקבלו רז"ל ארון זה שהוא הארון שעשה משה ולא הארון שעשה בצלאל במלאכת המשכן הארון זה שעשה משה היה לשעה כדי שיהא מזומן לתת הלוחות לתוכו מיד כשירד מן ההר, עד שנעשה ארון בצלאל הנעשה לדורות, זה של משה היה יוצא עמהם למלחמה, של בצלאל לא היו מוציאין אותו כלל אלא בימי יהושע בלבד הוא שהוציאוהו על פי הדבור... וכבר כתבתי בסדר ויהי בשלח שהארון הזה שעשה בצלאל נגנז שם בבית המקדש עם צנצנת המן ושאר הדברים, ויאשיה המלך צוה לגנזם תחת מחילות ההיכל, והסבה ליאשיהו שגנז הארון יותר משאר כלי הקדש לשני ענינים, האחד לעילוי קדושתו, שאין לך מקודש ומעולה בכל הכלים כמוהו, וכשם שהוא קודם לכולם במעשה, כך הוא מקודש מכולן, שהוא דוגמא לכסא הכבוד ומעון לשכינה והשכינה דבקה לעולם עם הארון, ולכך בבית שני לא היה בו ארון, וכשחסר ארון חסרה שכינה. ולפי שהיה יאשיהו יודע שהבית עתיד ליחרב על ידי נבוכדנצר והנביאים שבימיו מתנבאין וצווחין כן, והיה דבר ברור אצלו שכל הכלים יגלו לבבל, לפיכך חס על כבוד הארון לעלויו ורצה לגנזו, והשני שראה בארון סימן הנסיעה, והוא שהבדים שהאריכו בימי שלמה נתקצרו בימיו וחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה, וכשהיו ישראל נכנסין במקדש והיו רואין הפרוכת ושני בדי הארון היו ראשיהן נראין מחוץ לפרוכת כשני דדי אשה... וכשנתקצרו עתה בימי יאשיהו וחזרו כלפי פנים היו ישראל נכנסין ולא היו רואין אותן יוצאין ובולטין מן הפרוכת כמנהג... ועוד ראה כשנכנס חלקיה הכהן לעבוד עבודה בהיכל שמצא שם ספר תורה שהוא מצד הארון ברית ה' שיצא לתוך ההיכל, והכיר בזה שזה אות לגלות ולחורבן בית המקדש... והא למדת שעיקר הקדושה לארון זה של בצלאל היה לא לארון שעשה משה לשעה, ועל ארון זה של בצלאל אמרו רז"ל במסכת עירובין פרק הדר כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה, שאם תאמר על ארון שעשה משה שהיה יוצא עמהם במלחמותיהן, היאך אפשר לומר כן, דשבעה חדשים שישב הארון בשדה פלשתים שיהיו ישראל אסורין בתשמיש המטה ונמנעים מפריה ורביה... (דברים י א)
ויהי בנסע הארון, בנס"ע בגמטריא יעקב, ועל כן הנו"ן הפוכה כאדם הכורע על ברכיו לפני המלך ומבקש ממנו צרכיו, וכן צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד, קומה ה' כבר ידעת כי הארון רמז למדת הדין והיא הנלחמת לישראל, ועל כן בנסיעתה אמר קומה ה' ויפוצו אויביך ולא אמר קום ה' לרמוז לה"א אחרונה של שם הנרמזת בארון... (בהעלותך דף עד)
שלא להוציא בדי הארון מתוך הטבעות... משרשי המצוה, לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחיבנו לנהג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכלתנו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול מידם, ואין זה כבודו. אבל בהיותם מוכנים בו לעולם ולא יסורו ממנו נעשה אותן חזקים הרבה, ולא יארע תקלה בהן. ועוד טעם אחר, שכל כלי המקדש צורתן מחויבת לרמז ענינים גדולים עליונים, כדי שיהא האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בהן... (תרומה מצוה צו)
ועשו - בכולם כתיב ועשית חוץ מבארון, שכל הכלים עשה שלמה כיוצא בהן חוץ מארון. ארון - אותיות אורן, שיש בה אורן של ישראל, ואותיות נורא, כי הוא אש אוכלת, ארון בגימטריא נזר, שכתר תורה עולה כל הכתרים, לכן כתיב ועשית עליו זר זהב, ושלחן כתיב ועשית לו. אמתים וחצי - כל אמותיו שבורות, ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו... (שמות כה י)
...ג', הדבר הראשון הוא הארון, עולם השכל, והכרובים, שיש בשכלים עלות ועלולים, פועל ומושפע כזכר ונקבה, וכן ומקבלין דין מן דין, הכפורת נגד הגלגל העליון שממנו נבואה ותורה, והם פורשי כנפים, שמציאותם והשפעתם מלמעלה, סוככים בכנפיהם - להשפיע בשלמים, ופניהם איש אל אחיו - שמשפיעים גם בשכלים האחרים, הכל על עולם השכל... חלקי המשכן לומר שהעיקר הוא העסק בתורה, ושמירת המצוות שבקדש הקדשים, והכרובים לומר שהתורה האלקית נתנה על ידי השכלים הנבדלים, או רומזים לכל איש ישראל שיהיו ראש מעייניהם למעלה לעבודת ה', וגם איש אל אחיו בריעות, והפרוכת מבדילה, לומר שלא יעבד על מנת לקבל פרס... (שמות כא א, וראה שם עוד)
וארון ברית - ...ונטיתי גם כן לדרך הרמב"ן, כי לא הוזכר במעשה המשכן ובהקמתו מארון שני, וארון העץ הראשון נגנז אחר שעשה בצלאל הארון, ומה שאמר שאול הגישה ארון האלקים היה ארגז להוליך בו האפוד ואורים ותומים, ולכן קראו ארון האלקים ולא ארון ברית ה', וכן גם הארון שאמר אוריה הארון ויהודה וישראל יושבים בסוכות, כי ארון הברית יצא ממקומו רק על פי ציווי, וכשחטאו ולקחוהו בלי צווי נענשו ונשבה. וכאן היה ציווי מיוחד שיסע הארון לפניהם, ולכן התפלל משה רק כאן קומה ה' וגו'. (במדבר י לג)
לא יאמרו - בבית ראשון היתה קדושת ישראל בבית המקדש, והארון ממשיך עליהם ההשגחה לשמירה ולעונש, וגם התפללו שם, ובזמן הגאולה לא תזוז הקדושה מקרב ישראל הגם שירבו, ולא יפחדו מעונש על ידי השגחה שבארון, ולא ילכו לפניו להשבע, כי הקדושה תהיה בכל העם... (ירמיה ג טז)
ושמתם בארון - אמר לו שאחר כך ישים גם שברי לוחות שם, כי לא חש כל כך למעשה ידיו, אבל משה חש, ועשה הארון קודם לשים בהם השברים מיד, כששמע שיש בהם קדושה. (דברים י ב)
נראה שהארון הנשבה הוא שבו התורה בלוחות שלמות, והוא הניתן בקרית יערים, ובשלה נשאר זה שבו שברי לוחות, ונתנוהו בבית אבינדב בגבעה הקרובה לשילה, ורק בארון הא' נאמר התואר ארון הברית וכו', ודוד רצה להעלות ב' הארונות, ולקח הארון שבו שברי לוחות והרכיבוהו על עגלה, ועוזה ואחיו נוהגים בה, ואחר כך כתב וילך דוד להעלות משם שהוא מקרית יערים את ארון האלקים אשר נקרא שם וגו', שבלוחותיו כתוב השם, וגם שם ה' צב-אות נקרא רק עליו, ואותו נשאו בכתף, ורצה השי"ת להראות שגם קדושת שברי לוחות גדולה ושמטו הבקר וכו'. (שמואל ב ו ב)
ואלו שלשה דברים נרמזים בארון, שהארון של עץ, והוא זהב טהור מבית ומבחוץ, ואין הזהב מחובר בעץ, רמז על הנפש האלקית הנבדלת מן הגוף, והוא זהב טהור, כמו שאמרו נשמה שנתת בי טהורה היא, ובו מונחים הלוחות שהיא התורה, ועל הארון הכרובים למקבלים כבוד השכינה... (גבורות ה' פרק מו)
ועשו ארון - ג' ארונות עשה, שאם ידבק הזהב על העץ הוא תוספת על השיעור שנאמר, ואם ידביק במסמר אין הארון של עץ אלא מעורב בזהב, וכך כל ארון בפני עצמו. מכל מקום צריך ארון עץ שהתורה נקראת עץ חיים, שהעץ נטיעה קיימת, כך דברי תורה מתחברים נטועים דבקים עם הקב"ה שהוא קיים נצחי, והזהב אף על פי שחשוב אינו נטיעה. והציפוי של זהב, כי האורך ימים שבימינה הוא עולם הבא שאינו נראה, לכן הנטיעה הנצחית מכוסה, ואילו הכבוד יש לו בעולם הזה, לכן הזהב נראה. תצפנו - גם שפתו העליונה... ויש ראיה לרש"י שהטבעות בזויות העליונות, דכתיב ויאריכו הבדים, ובפרק הוציאו לו יכול מקרעין בפרוכת, תלמוד לומר לא יראו וגו' אלא כשני דדין, ואם היו למטה צריך לומר שיעברו מתחת לפרוכת, וגם אין נראין כדדין. (גור אריה שמות כה י)
ונתת אל הארון - שנה עליו לעכב, שאם אין עדות אין ארון, ולכן לא עשו ארון בבית שני. (שם שם כא)
נמצא ארון היה נושא נושאיו וכו', הפשטנים מפרשי המקרא הם רוצים לפרש שלא על דרך שאמרו חכמים, ואומרים כי הפירוש כך, כי מה שאמר כאשר נתקו כפות רגלי הכהנים אל היבשה, היינו בעבר השני, ולפי זה לא היה ארון נושא את נושאיו. ורז"ל לא רצו בפירוש זה, כי הוקשה להם מן המקרא ומן השכל, שאם כך יקשה לך אחר שהדין שהארון היה עובר לפני העם, אם כן למה נאמר (יהושע ג') וכבא נושאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נושאי הארון נטבלו בקצה המים וגו', משמע תכף כאשר באו לירדן נבקע הירדן, ועמדו תכף הכהנים על עמדם עד שעברו כל ישראל... ואם כן יש לשאול למה לא הלכו הכהנים נושאי ארון ברית ה' עד עבר השני של הירדן, ושם היה להם לעמוד עד שעברו כל ישראל, ודבר זה יותר ראוי, שאז הלכו ישראל אחר הארון כסדר הליכה שלהם, ועתה שעמד הארון בקצה הראשון של ירדן הלכו ישראל קודם הארון, אלא שאין ראוי זה מחמת כי תכף שעברו הכהנים נושאי הארון קצת, היו חוזרים למקומם המים שכבר עברו, שאין צריכים לעבור שם עוד...
ועוד נראה לומר כי הוכרחו עוד רז"ל לזה, מפני שאין סברא שאם היה הארון עובר כדרכו היה עובר הארון אחר העם, ולא מצינו דבר זה, גם אין ראוי שיהיה הארון עובר אחר העם... ודע כי דברי חכמים מוכרחים מאד למי שיבין דברי חכמה, כי האמת הוא כי הנפש נושא את הגוף, ולכך גם כן ראוי שיהיה הארון נושא את נושאיו, ואם אין הדבר כך בכל שאר מקומות, דבר זה מפני שאין כח הארון נגלה לגמרי, כי גם הגוף הוא נושא את הנפש בצד מה, שהרי עומד הנפש בגוף... אבל כאשר היה נס, וזה מפני כי נגלה כח הארון במקום הזה, שהרי מפני כח הארון נבקע הירדן, היה בודאי הארון נושא את נושאיו כראוי להיות... וכן בעוזא, מפני ששם היה נגלה קדושת הארון כאשר היה בשדה פלשתים... (חדושי אגדות סוטה לה א)
מקום ארון אינו מן המדה, דבר זה מבואר מה שמקום ארון אינו מן המדה, מפני שאין משתתף ואין מצורף הארון שבו התורה השכלית אל שאר הבית, כי הארון הוא נבדל מכל הבית במדריגתו ובקדושתו, וכל דבר שהוא נבדל מן הגשמי אין ראוי שיהיה לו רוחק כלל, ואם יהיה לו מדה יהיה הארון בכלל שאר כלי הבית המקדש שהיו בעלי מדה, ואין הדבר כך בארון, כי מפני שהוא נבדל לגמרי, אין ראוי שיהיה בכלל ומשותף כלל עם שאר בית המקדש... (שם בבא בתרא צט א)
ותמצא כי במעשה הארון רמזים על עסק התורה ולומדיה היאך יתנהגו, כל אמות הארון היו שבורים, כי אמתים וחצי ארכו רומז על בעל תורה שיאחז בענוה ויהיה לבו נשבר בקרבו ולא יתגאה. והנה ארכו ורחבו ד' וקומתיה י' עם הכפורת, רומז לשם הוי"ה ב"ה שהוא רחב ד' אותיות, וקומתו דהיינו במלואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה עשרה... הכרובים הסוככים היו דמות תינוק, רומז על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שאין בו חטא, שהן מבטלין גזירות. והרמז של כרובים אמרו אפי רברבי ואפי זוטרי, אשר בזה מתורץ שאמר שנים כרובים ולא אמר שני, כי לא היו שוים בבחינה אחת. ויש בזה סוד גדול. אמנם מה שאמרנו רומז להרב עם תלמידו, פניהם איש אל אחיו, והיו עיניך רואות את מוריך... והנה ג' זרים הם, ואמרו זרים ולא כתרים, לרמוז למה שאמר זכה זר בצירי, לא זכה זר בקמץ, והזר הקרב יומת. הענין הוא מי שאוחז בתורה לומד על מנת לשמור ולעשות ולקיים אשריו, אז הוא מוכתר בכתר, ואם נאה דורש ואינו מקיים אזי נעשה זר לגמרי ומתרחק, ועונשו כפל כפלים... (תורה שבכתב תרומה)
במעשה המשכן נתנים הפרטים בתלמוד, ולא נשאר כי אם לדרוש רמזיהם, וגם רש"י שכל דבריו פשוטים, רמז, כגון מזבח נחושת-לכפר על מצח נחושה. בארון כל המדות שבורות, כמו שאמרו במדות, הבט למעלה ותראה שחסר עוד מהשלמות, וקנאת סופרים תרבה חכמה, אבל בענין העולם הזה, השולחן, המדות שלמות, יסתכל במי שלמטה ממנו וישמח בחלקו... ועשו - בלשון רבים, שתורה לכולם, ומי שאינו יכול ללמד יחזיק ידי לומדי תורה, כיששכר וזבולון. (שמות כה י)
ועשו - בלשון רבים, אולי לרמוז שאין גופה של תורה יכול להתקיים אלא בכללות ישראל, שאין מציאות שיוכל אחד לקיים כל עיקרי התורה, כהן אינו מקיים כ"ד מתנות כהונה, וישראל אינו מקריב, ובכללות ישראל יתקיים הכל. ובפרטי הארון לשון יחיד, כי לתקן כלי התורה שהם לומדיה יוכל יחיד, או מלבד ארון עץ שתעשה אתה יעשו ארון זה, או שלא יהיה זה גם כן משלו. (שמות כה י)
וישם את הבדים - ובעדות כתב ויקח ויתן, שאין קפידא באיזה צד בארון ישים אותם, אבל בבדים צריך להקפיד שלא יצאו או יכנסו מדי... (שם מ יח)
...והנה בארון ב' לוחות נגד המח הגדול והקטן, והלוחות השבורים נגד המח הארוך המחולק גם כן לשנים, ונגד ד' חללים שבמח היו גם בארון ד' חללים כבשבת י"ד, ובארכו חלל ב' טפחים בו ספר תורה מונח, נגד החלל בין המח לגולגולת, בו אוירא דכיא, כבזוהר. והיו ג' ארונות נגד ב' קרומי המח ועצם הגולגולת, והזר לרמז על כת"ר תורה, היוצא מתרי"ג מצוות וז' מצוות דחכמים, וכולל בתוכו זר השולחן והמזבח, כי כתר תורה עולה על גביהם. וג' פעמים זר עולה כתר עם הכולל, ושני בדים נגד העין והאוזן, ומצוות לא יסורו מן הארון לרגע... (שם כה א, וראה שם עוד)
ועשו ארון - הקדים עשיית הארון, כי כל צווים אלה נצטוה במ' יום הראשונים שהיה עתיד להוריד את הלוחות ולבנות המשכן תיכף, והוצרך להקדים את הארון להניח בו את הלוחות, ואחר שחטאו בעגל ושבר את הלוחות, שאז צוה לו ועשית לך ארון עץ להניח בו לוחות השבורות, אף אחר שמחל עונם וחזר להתעסק במעשה המשכן לא היה הארון נחוץ, כי הניח לוחות השניות אצל השבורות עד שהוקם המשכן, לכן הקדים בצלאל את המשכן אל הכלים... אמתים וחצי ארכו - פליגי בזה רבי מאיר ורבי יהודה בבבא בתרא י"ד, לרבי מאיר אמה בת ששה טפחים ... והכי קיימא לן כמו שכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה... (שם שם י)
ושתי טבעות - ...ויותר היה נראה לפי זה שהיו שמונה טבעות, שתים על צלעותיו לשום שם הבדים בעת הנסיעה, והיו בשליש העליון כמו שכתוב שבת צ"ב, וארבע על פעמותיו סמוך לרגליו, ששם היו הבדים קבועים בעת החניה. ופירוש הכתוב: והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון בהם, רוצה לומר שבעת הנסיעה תוציא את הבדים מטבעות שבפעמותיו והבאת אותם בטבעות שבצלעותיו, בטבעות הארון - רוצה לומר בטבעות שבפעמותיו יהיו הבדים קבועים בעת החניה, לא יסורו ממנו - בעת החניה... על כן נראה שיש הבדל בין פעמותיו ובין צלעיו, שפעמותיו הם הזויות כתרגומו זויתיה, וצלעיו הוא רחוק מן הזויות לצד אמצע הארון, והיה קבוע בכל צד ארבע טבעות בשורה אחת, שתים בצד הזויות ושתים לצד האמצע רחוק מן הזויות שלשה טפחים לכל צד, ובעת הנסיעה עברו הבדים את כל הטבעות, ובעת החניה היה יכול להוציאם משתי טבעות, וישארו בשתי טבעות בלבד, שעל זה אמר בטבעות הארון יהיו הבדים, שימצאו תמיד בשתי טבעות, ובמקדש של שלמה כתוב (מלכים א' ח') ויאריכו הבדים, ופירשו רז"ל שהיו בולטים מן הפרוכת כשני דדי אשה, ואורך הבדים שעשה משה לא היה יותר מעשר אמות, כי המשכן היה עשר, ובעת החניה משכם לצד חוץ אל הפרוכת שיהיו בולטים בפרוכת, ובמקדש של שלמה שהיה עשרים על עשרים והארון עמד באמצע הבית, כשמשכם עד אמצע הארון הגיעו עד הפרוכת, וכשמשכם עד טבעות הצלע של צד מזרח שהיה שלשה טפחים רחוק מן הזויות בלטו הבדים ודחקו בפרוכת טפח ומחצה והיו כשני דדי אשה... (שם שם יד, וראה שם עוד)
ואל הארון תתן את העדות - ...וכשעלה להר לקבל לוחות השניות צוהו לעשות ארון עץ, ומשה עשה מדעתו ארון עצי שטים... והונחו בו לוחות השלמות והשבורות, ואחר שנתרצה ה' לישראל וחזר ונתרצה שיבנו המשכן לשכון בתוכם, לא הוצרך לעשות ארון אחר, כי ארון של עצי שטים כבר היה, רק שבצלאל תקנו עם שני ארונות הזהב שצפו אותו ועשה עליו כפורת מלמעלה... (שם שם כא)
ארון הברית - פעם נקרא על שם הלוחות, ופעם על שהוא עצמו בעצמו ברית ה', נס להתנוסס. (יהושע ג יד)
ויציקו - נראה שעשו לארון מקום מוצק וגבוה ועלה אביתר לשם לשמרו. (שמואל ב טו כה)
את ארון - שהוא כנשמה במח, שיש לה מעון מיוחד, ומשם שולחת שכל והארה לחוץ. (מלכים ב ח ה)
הבדים לא היו רק מכשירי הובלה שהשתמשו בהם באורח זמני בשעת ההובלה, אלא לא יסורו ממנו... בדי הארון מסמלים את הייעוד ואת התפקיד, לשאת את הארון ואת תוכנו בשעת הצורך, גם מעבר לגבולות מקום עמידתם הנוכחית, והמצוה שלעולם לא יסורו הבדים מן הארון קבעה מראש לכל הדורות את דבר האמת שהתורה הזאת ותעודתה אינן תקועות באדמה, שעליה עמדו בשעתם הקודש והמקדש... שולחן ישראל ומנורת ישראל, ברכת חייו הגשמיים ופריחת חייו הרוחניים קשורים באדמת הקדש (שולחן ומנורה), אך לא כן תורת ישראל. (שמות כה יג)
לפני הפרוכת אשר על ארון העדות - ... נוכח השתלמותה החומרית והרוחנית (שולחן ומנורה) של האומה עומד ארון העדות של תורת ה', ועליה מופקדת השמירה המיוחדת של הכרובים. שמירה זו באה לומר, אם ביום מן הימים חיי החומר והרוח של האומה הבאים ממקור החיים של תורת ה' יתנהלו בניגוד לתורת ה' במקום להשתעבד לקיומה, או אז יופקעו חיי האומה משמירת הכרובים, והכרובים יחלצו את התורה למען אחרית האומה, עת תשוב ותקיימה בטהרה ובאמונה... (שם ל ו)
מבית ומחוץ תצפנו - והמדות היו אם כן על הארון של עץ, ועל הציפוי שמבחוץ היה זר זהב, ויוצא מעל לכפורת. (שמות כה יא)
ושתי טבעות - בפשט נראה כאבן עזרא ושהיו ד' בדים, שנים הביא בצלאל בטבעות כדכתיב בפקודי, ושנים הכניס משה בשעת הבאה כדדי אשה. (שם שם יג)
והבאת את בדיו - מצוה על בצלאל בשעת מעשה, וכן במזבח העולה, דשני כלים אלו תמיד עם ישראל, כח התורה והעבודה, ונישאים לכל מקום שישראל שם... (שם שם טו)
ואתה - אור התורה הוא תכלית המשכן והמשרה שכינה בישראל, ובא באמצעות הארון והמנורה, הארון בא ליעוד דברות שבכתב וציווי בקבלה בעל פה, ואין בזה עדיין כח פלפול וחידוש שאדם רשאי לחדש מעצמו הלכה, וכח זה מהמנורה... (שם כז כ)
משכן העדות - הוא ארון עץ שעמד באהל משה ונתן לתוכו הפרשיות שנגמרו, והביאו לאהל מועד לקדש הקדשים, והוא מרמז על המתיגע הרבה בלקח ופלפול אין קץ לכבודו, וארון בצלאל על המגיע במהרה ללמודו... (שם לח כא)
ארון ברית ה' - הוכחנו דכך נקרא רק הארון שבו שברי לוחות, ונראה דריש לקיש מודה שבשעת מלחמה נטלו השברים מארון בצלאל ושמום בארון בפני עצמו, שלצורך מותר ליכנס לקדש הקדשים... (דברים לא כו)
ויעש בצלאל - אולי הזכירו בו כי בארון הקפיד שלא יעשו אחר חוץ בצלאל, ועוד שלא יבא מישהו אחר לעשותו ויהרהר בעבודה זרה אמר שבצלאל יעשהו, שאביו נהרג על שמיחה בעגל. (שמות לז א)
עלית למרום... וכתב באור החיים פרשת עקב כי לוחות הראשונים לא היו צריכין ארון, כי היו מחזיקים את עצמם בנס. אך אחר החטא הוצרכה להתלבש בארון, ובג' ארונות שהוא רמז למיני צמצומים שיש לתורה עד שיכולין להנות מאורה, וסיום הפסוק לא תצא כצאת העבדים כי התורה שהוריד אותה הקב"ה בשבילנו בודאי הסוף שתעלה כל העוסקים בה להוציאם מאפילה לאורה... (שמות תרומה תרנ"ד)
במשנה אבות ג' כתרים הם, ובמדרש רבה (נשא י"ד) דכתר שם טוב הוא כנגד המנורה, היינו שהארון שהוא כתר תורה וכו' היה להם זר זהב סביב, ובמנורה לא היה זר כלל. ונראה דענין זר הוא כל פי מה שכתב אבן עזרא כי נזיר הוא מגזרת נזר אלקיו על ראשו, כי כל בני אדם עבדי התאוות, והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו הוא מי שהוא חפשי מן התאוות, ועל זה בא לשלשתם זר זהב, ולרמוז שבשלשתם יש קליפות שצריך להזהר מהן שלא ימשך אחר הקליפה רק שיהיה הכל לשם שמים, וקליפת התורה היא גיאות כמבואר בספרים... (שמות תרומה תרע"א)
...ובעניותן נראה לפרש דהנה יש להתבונן בענין הכתר שהוא מורה על ממשלה ומלוכה, ואין בכאן פירוש ממשלה על זולתו, שמי לא משכחת כתר תורה שיושב ועוסק בתורה בחדרי חדרים ואין איש יודע ממנו... אלא על עצמו, שיהיה מושל ברוחו ולבו ברשותו... בלי שום תערובת מחשבת פיגול לקנטר, או להתגאות בחכמת תורתו, אף שהטבע האנושי נוטה לזה... (שם תצוה תרע"ג)
ולפי האמור יש לומר דהא דועשית לך ארון עץ לאו לפקדון והנחה בעלמא, אלא שיהיה מוצנע לגמרי מפני שליטת עין הרע, כי האור בוקע ומאיר. ולפי זה יש ליתן טעם למה ארון עץ דוקא ולא של מתכת, כי באשר הלוחות היו לוחות אבן שהיא דומם, מין במינו אינו חוצץ, על כן נתבקש ארון עץ שהוא מין צומח, והיה חוצץ לגמרי עד שלא היה האור בוקע ומפלש דרך דופני הארון. ולפי האמור יש ליתן טעם על ג' ארונות שעשה בצלאל, נתן של עץ בשל זהב ושל זהב בשל עץ, שלכאורה אינו מובן למה לא נצטוה לעשות ארון אחד של זהב לבד, כמו הכפורת, ולנ"ל יש לומר שהכוונה היתה שיהיה העץ מין בשאינו מינו, ויחצוץ שלא יהיה האור בוקע ויוצא דרך הדפנות אלא למעלה לבד להכרובים שעל הכפורת.
ולפי האמור מיושב שבלוחות הראשונים לא נצטוה לעשות ארון, שבעודן בחיותן לא היה צריך לצניעות, ועל אחר שיפרחו האותיות מהן לא יתכן לומר מראש... (דברים עקב תרע"ה)
והארון היה מעצי שטים, דזהו העצה דמשכהו לבית המדרש להמשיך החשק והתאוה שלו לדברי תורה שהם נחמדים וגו' שיש בהם כל מיני חמדה, והדמיון הוא מצופה זהב מבית ומחוץ, היינו תוקף היראה הקדושה המבטלת תאוות רעות... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד יד)
...וזה ענין ארון עצי שטים, שמרמז נגד יצר הרע דתאוה, שאמרו (סוכה נ"ב) שמתגרה בתלמידי חכמים יותר מכולם, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, שיצר היינו חשק, והבחירה נתונה לאדם להכניס החמדה לקדושה או להיפך חס ושלום... וקליפת ישמעאל שהוא יצר הרע דתאוה איתא בזוהר הקדש שלא יתבטל לגמרי לעתיד לבא, רק דנקרא לבן, כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה, ואיתא דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתתא לא ליהוי, שזה תכלית שנברא היצר להיות חשק וחמידו דאורייתא, ולכן הגדול מחברו מצד ששקוע בו חמידו דאורייתא ביותר, על כן מתגבר אצלו גם החמדה לצד ההיפך, וזה מרמז ארון עצי שטים, כי עץ מרמז על התורה שנקראת עץ חיים, ושטים מרמז על ההיפך ועל ידי עץ חיים דתורה מתגבר על יצרו וכובש ענין שטים... והב' ארונות של זהב רומזים לתלמיד חכם שיהיה תוכו כברו, שרוצה להתדבק בקדושתו ית', על ידי כן יוכל להתגבר על היצר להכניסו לקדושה שהקב"ה עוזרו. (פרי צדיק שמות תרומה ח)
וכן ענין הארון שמרמז על התלמיד חכם הכלי המקבל דברי תורה... שמשה רבינו לפי מדריגתו, שתורה שבעל פה שלו שחידש מפלפולו, היה גם כן מפורש לנגד עיניו, לא הוצרך משכן ואוצר להעמיד הארון, שהארון שהוא בחינת תורה שבעל פה היה גם כן אצלו כמו תורה שבכתב מפורש הלכה מסיני, ולכך אמר לו לעשות ארון ואחר כך משכן, מה שאינו כן בצלאל שהיה משורש תורה שבעל פה של החכמים שסבורים שמחדשים מדעתם, לזה נצרך מקודם אפותקאות של אוצר של יראת שמים, והמשכן הוא מקום היראה... מה שאינו כן במשה רבינו שהיה מפורש לנגד עיניו שאף הלכות שחידש הוא מסיני היה הכל בבחינת תורה שבכתב ושמו של הקב"ה, לכן לא היה הבדל אצלו בין הלוחות להארון והכלים, שהוא התלמיד חכם המחזיק בתוכו דברי תורה, ולכן לא הבין שיהיה נצרך מקודם משכן להכניס בו ארון וכלים... (במדבר בהעלותך ט)