(ראה גם: קטורת)
ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שטים תעשה אותו. אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קומתו ממנו קרנותיו. וצפית אותו זהב טהור, את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו ועשית לו זר זהב סביב... ונתת אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות, לפני הכפורת אשר על העדות אשר איועד לך שמה. והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו. וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם, קדש קדשים הוא לה'. (שמות ל א והלאה)
ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור, ויצף מזבח ארז... (מלכים א ו כ)
פתח ואמר, מקרא זה יש להסתכל בו, כי יש ב' מזבחות, מזבח לעולות ומזבח לקטרת הסמים, זה בחוץ וזה בפנים מזבח הקטרת הזה שהוא פנימי למה נקרא מזבח, הרי אין מקריבים עליו זבחים שיקרא משום זה מזבח. אלא משום שביטל ואסר כמה צדדים רעים, ומשום שסטרא אחרא ההוא אסור אינו יכול לשלוט ולא להיות קטיגור, ועל כן נקרא מזבח (משום שהסט"א נאסר ונעקד עליו כמו קרבן), כשהסט"א היה רואה את עשן הקטורת עולה הוא נכנע ובורח, ואינו יכול לקרב כלל למשכן, ומשום זה נטהר, ולא נתערב אחר בשמחה ההיא שלמעלה חוץ מהקב"ה לבדו, ומשום שחביב כל כך אינו עומד מזבח ההוא אלא בפנים, כי הוא מזבח שברכות נמצאות בו, ועל כן הוא מכוסה מעין... בא וראה מה כתוב, מזבח מקטר קטורת, כיון שכתוב מזבח למה נקרא מקטר קטרת, אלא משום שלוקחים (אש) ממקום הזה להקטיר קטורת, כמו שעשה אהרן. (שנאמר קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח), ועוד, משום שהמזבח צריכים להקטיר ולקדש אותו בקטרת ההיא, ועל כן נקרא מקטר קטורת... (ויקהל תעא, ועיין שם עוד)
ומזבח פנימי והמנורה עומדים יחד לשמחת הכל, שכתוב שמן וקטורת ישמח לב. והעמדנו, כי ב' מזבחות היו, האחד פנימי של הכל, וזה עומד לשמחה, ואחד לחוץ העומד להקריב קרבנות. וממזבח הפנימי (שהוא כנגד הבינה) יוצא שפע לזה שמבחוץ (שהוא המלכות), ומי שרואה ומסתכל יודע חכמה עליונה... ועל כן לא נקרב קטרת אלא בשעה שנמצא שמן. (בהעלותך נ, ועיין שם עוד)
פתח ואמר, ועשית מזבח מקטר קטורת וגו', מקרא זה יש להסתכל בו, כי שני מזבחות היו, מזבח העולות ומזבח קטורת הסמים. זה לחוץ וזה מבפנים, למה נקרא מזבח, והרי אין שוחטים בו זבחים, משום שמבטל ועוקד כמה צדדים רעים, ואותו הסטרא אחרא היה עקוד, וכמו עגל העקוד לשחיטה, אף כך הסט"א היה עקוד שלא היה יכול לשלוט ולא להיות מקטרג, ועל כן נקרא מזבח... ומשום (שהקטורת) חביבה כל כך, אין אותו המזבח הפנימי עומד אלא בפנים, כי זה הוא מזבח שהברכות נמצאות בו, ועל כן הוא מכוסה מן העין. (זהר חדש שיר שמט)
דאמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן, קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה וכמה שנים ולא שלטה בו האור, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, שנאמר כפלח הרמון רקתך... על אחת כמה וכמה... (עירובין יט א)
ויצא אל המזבח אשר לפני ה', זה מזבח הזהב, התחיל מחטא ויורד, מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית... תנו רבנן ויצא אל המזבח מה תלמוד לומר, אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר הבא על כל המצוות שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן, תלמוד לומר ויצא אל המזבח, היכן היה, לפנים מן המזבח. תניא אידך לפני ה'... מזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה', הא כיצד עומד חוץ למזבח ומזה... ואי בעית אימא בהא קמיפלגי, מר סבר סביב דמזבח פנימי כסביב דמזבח החיצון, ומר סבר כוליה מזבח פנימי במקום חדא קרן דמזבח החיצון קאי... (יומא נח ב, וראה שם עוד)
...והאמר רב גידל אמר רב מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו, כדאמר רבא, מודה היה רבי יהודה בדמים... (זבחים נט א)
ראה גם: כלי מקדש-מזבח, חגיגה כו ב, זבחים כז ב.
...שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים... (מנחות מט א)
דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין... מנא לן, אמר רבי אליעזר דאמר קרא והסיר את מוראתו בנוצתה, אם אינו ענין למזבח החיצון תנהו ענין למזבח הפנימי... (מעילה יא ב)
מניין לדישון המזבח הפנימי, רבי פדת בשם רבי לעזר והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן, אינו צריך, אם לקבע לו מקום כבר כתיב אצל המזבח, אם ללמדך שינתן במזרחו של כבש כבר כתיב... רבי זעירה בשם רבי לעזר לא אמר כן, אלא מניין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנייה, תלמוד לומר אל מקום הדשן, שיהא מקומו לעולם. מניין לדישון מזבח הפנימי והזה עליו והקטיר, מה הזייה בגופו, אף הקטרה בגופו. מנין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה, קל וחומר אם מזבח החיצון אסור בהנייה, הפנימי לא כל שכן... (יומא יא א)
ראה גם: כלי מקדש-מזבח, חגיגה כב ב.
רבי מאיר אומר כל האמות היו בינוניות חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד... (כלים יז י)
ראה כלי מקדש-מזבח, ויקרא ז ה.
ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת, אף מזבח הזהב, לפי שהיה עומד בהיכל היו מכסין אותו בבגד תכלת תחלה, ואחר כך כסוהו במכסה עור תחש ושמו בדיו ליטול בהם, אבל כליו לא היו נותנין עמו, אלא לבד היו נותנין אותן על בגד תכלת, ומכסין אותן במכסה עור תחש, והיו נותנין אותן על המוט כדי ליטלן עליו, שנאמר כל כלי השרת אשר ישרתו וגו', מה היו כליו, כף ומחתה, כף לקטרת סמים ומחתה להכניס בה גחלים. היה מניח המחתה של גחלים על גבי המזבח, ומערה הקטורת שבכף לתוכה על גבי הגחלים, זה היה מזבח הזהב... (במדבר ד יז)
ועשית מזבח מקטר קטורת. מהו קטרת, ק' קדושה, ט' טהרה, ר' רחמים, ת' תקוה. אמה ארכו ואמה רחבו רבוע וגו', מה עסקו של מזבח הקטרת, כיון שעשו אותו מעשה בקש הקב"ה לכלותן, ועמד משה ובקש רחמים עליהם, כמה שנאמר (שמות ל"ב) ויחל משה את פני ה', ונחבט בקרקע עד שנתרצה לו הקב"ה, שנאמר (שם) וינחם ה' על הרעה, אמר משה, רבונו של עולם, הרי כבר נתרצית, מי מודיע לבאי עולם שאתה נתרצית לישראל, אמר לו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ויהיו מקריבין לי קרבנות בתוכו ואני אקבל מהם... אלא מכל קרבנותיהם איני רוצה אלא הריח, וכאילו אכלתי ושתיתי, שנאמר (במדבר כ"ח) את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו, תדע לך, שמזבח העולה שהיה לקרבנות היה נתון בחוץ, ומזבח הקטרת שהיה לריח נתון בפנים, לפיכך נאמר למשה ועשית מזבח מקטר קטורת. (תצוה יד)
...כשם שהגוף אוכל, כך המזבח הנחשת היה למאכל, כשם שהנשמות אינם נהנות אלא מן הרוח, לכך לא היה נקרב במזבח הזהב אלא קטורת סמים דבר העשוי לריח. למה יש קרנות במזבח, אלא שכל החיות טהורות בין המקריבין למזבח בין שאין מתקרבין אבל מקרין מפריס... (פרק יא)
מקטר קטורת - להעלות עליו קטור עשן סמים. את גגו - זה היה לו גג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתם. זר זהב - סימן הוא לכתר כהונה. לפני הפרכת - שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, תלמוד לומר לפני הכפורת, מכוון כנגד הארון מבחוץ. (שמות ל א והלאה)
לא תעלו עליו - על מזבח זה קטרת זרה, שום קטורת של נדבה, כולן זרות לו חוץ מזו. ועולה ומנחה - ולא עולה ומנחה... חטאת הכפורים - הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. קדש קדשים הוא - המזבח מקודש לדברים הללו בלבד, ולא לעבודה אחרת. (שם שם ט)
והזה עליו מן הדם - אחר שנתן מתנות באצבעו על קרנותיו, מזה שבע הזאות על גגו, וטהרו - ממה שעבר, וקדשו - לעתיד לבא. (ויקרא טז יט)
מזבח ארז - לקטורת, ותמיה אני למה נגנז של משה. (מלכים א ו כ)
...ויש לתמוה למה לא הזכיר מזבח הקטורת, והתשובה בדרך משל, כי הכבוד לא ימוש, על כן הארון דמות כסא, והנה מנורה ושולחן ערוך, על כן לא הזכיר מזבח הקטורת רק אחר מזבח העולה, בעבור שיזהיר לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך... (שמות כה כב)
ועשית מזבח - מזבח הקטורת מן הכלים הפנימיים היה ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה, שהוא מזבח עמהם, וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל, אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי, ושכנתי בתוך בני ישראל, אמר כי עוד יתיחד להם שיעשו מזבח מקטר קטרת להקטיר לכבוד השם, וזהו רמז שנמסר למשה רבינו שהקטרת עוצרת המגפה כי הקטורת במדת הדין... (שם ל א, ועיין שם עוד)
ויצף מזבח ארז - אולי היה של אבנים. (מלכים א ו כ)
מזבח הקטורת היה אמה על אמה, והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון והדרום, משוך בין השלחן והמנורה לחוץ, ושלשתן היו מונחין משליש ההיכל ולפנים כגנד הפרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. (בית הבחירה ג יז)
מזבח הפנימי מקדש פסולים בין ראויין לו בין שאינן ראויין לו, אבל מזבח החיצון אינו מקדש אלא פסולין הראויין לו... אבל מזבח הפנימי שעלה לו קומץ מנחה בין כשר בין פסול לא ירד, וכן כל כיוצא בזה... (פסולי המוקדשים ג יח)
ושתי טבעות - ונראה שנושאים אותו רק שני בני אדם, שאין מקום לשנים באמה אחת. (שם (שמות ל ד)
...אבל מזבח הפנימי כנגד שכינה, וכתיב (שיר ח' י"ד) ידיו גלילי זהב, לכן כל דם אם נכנס בפנים לא תאכל אותה חטאת, שאין אכילה למעלה. (ויקרא ו ה)
ואמר לעשות מזבח הזהב רמז על עניני המזלות עם שאר הענינים השמימיים שבמחיצת ההיכל, ולא עשה בו מלאכת מזבח רק פעם אחת בשנה, להורות שהוא קדש קדשים, וכן איחר מעשהו לאחר מעשה המנורה, לומר שההקטרה רק לצורך הטבת הנרות, לומר שאינם ראויים ליעבד כעכו"ם המזבחים למזלות... (שם כה כ)
נשאר מזבח הזהב, שהוא נגד הגלגל הט' שאין בו כוכב, ובתנועתו יתנועעו שאר הגלגלים, כן ימלא עשן הקטורת את כל המשכן. והזהיר מקטורת זרה, לומר שאין המניע עלול מאתו, כי אם השי"ת בעצמו, ואין להעלות בו זבח, כי אין בו הפסד, ומהיותו כסא כבוד יכפר עליו ביום הכפורים. ומזה שסדרו בסוף, כי הראשונים וגם אריסטו לא השיגוהו, ולכן סדר אותו לפני בגדי הכהנים, לרמז שהשגתו תושג רק באחרית הימים... (שמות כה א)
מקטר קטורת - יספיק בו מעט אש, ולא יצטרך להיות חלול ומלא אדמה, כי לא יספיק לשרוף עץ המזבח, ולא הזכירו בתרומה, כי לא היתה הכוונה בו להשכין הא-ל ולהוריד מראה כבודו כענין מעשה הקרבנות, כאמרו ונועדתי שמה לבני ישראל וגו', אלא ענינו לכבד הא-ל אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו, ולשחר פניו במנחת קטורת. (שם ל א)
...והמזבחות אמותיהם שלמות, כי ענינם להשלים האדם החסר. (שם כה י)
נראה שמזבח החיצון מכפר על חלקי חומר הגוף, והפנימי על הנפש, ומספר אמותיו יוכיח, שהן יחידות כנשמה הצריכה כפרה אחר שהוטמאה בגוף, וזמן הקטרתו בבקר זמן העלת נר אלקים באדם, ובערב זמן שקיעת שמשו, וזר הזהב על השכר לצדיקים לעולם הבא, שעטרותיהם בראשיהם וכו'. (שם ל א)
...ומזבח הזהב שגנז שלמה את של משה, נראה שנרמז במה שעקרה תורה ציוויו לאחר ציווי כל הכלים והמשכן, לומר שהגם שלא תשתנה עבודתו יעשו אחר לגמרי. (שם כה ט)
תעשה אותו - למעט של שלמה, שהיה כולו של זהב. (שם ל א)
ועשית מזבח - מה שלא נכתב אצל שאר הכלים... להגר"א שלא היה להשכין השכינה, אלא לכפר אחר ששרתה כבר, להר"ם חגיז שאינו מעכב, ואם אינו מקריבים במקומו, וכן ברמב"ם. (שם)
...ושני כלים אלו באו לציין הענין שנעשה על ידי קדושת ישראל ועבודתם שמעלים ריח ניחוח וקטורת סמים לעולמות העליונים, ומורידים משם השפע והברכה והקדושה ממקור מים חיים לעולמות התחתונים, כמו שיתבאר במקומו, לכן אין להם ענין פה, רק אחר שגמר כל הענינים וצוה על דבר החינוך והתחלת העבודה, שאז יוכנו כלים האלה, אשר מלאכי אלקים הקדושה והברכה עולים ויורדים בם. (שם כה א, רמזי חצר המשכן והמזבח)
וכן הוא בברייתא דמדות ודמלאכת המשכן, ושם אמר שמן השלחן והמנורה לפרוכת היה חמש אמות, ואמר ביומא שם, מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קמעא, ובירושלמי שקלים מזבח הזהב היה נתון בתוך הבית וחולק את הבית מתוכה ולפנים, משוך קמעא כלפי צפון, ומשמע שחולק על ש"ס שלנו בתרתי, שלהבבלי היה באמצע ההיכל, ולהירושלמי משוך כלפי צפון וכן לש"ס שלנו משוך קמעא, ולהירושלמי נמשך שתי אמות וטפח, ויש לומר דברייתא דירושלמי כרבי יוסי ביומא נ"א, דפתחא בצפון קאי, וכיון שדייק בצווי מזבח הזהב ונתתה אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות, צריך שיהיה מכוון נגד הארון שעמד באמצע, וצריך שלא יפסוק דבר בינו לפרוכת, לכן עמד בין שלחן למנורה, וכן צריך שיתקרב נגד הפתח, שזה נשמע מדיוק הכפל לפני הפרוכת וגו' לפני הכפורת וגו',לכן משך קמעא לצד צפון לקרבו נגד הפתח. וש"ס שלנו כרבנן ביומא, שהיו שתי פרוכות, אחת פרופה מן הצפון ואחת מן הדרום, ולא היה פתח מכוון, לכן אמר שעמד באמצע, אבל מה שכתוב בש"ס משוך קמעא הוא לאו דוקא, שכן בברייתא דמדות שמזבח הזהב היה נתון בסוף עשר אמות חולק את הבית עשר אמות למזרח ועשר למערב, חמשה לצפון וחמשה לדרום, ופירוש עשר למערב עם המזבח... וכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן, והוסיף שמן מזבח הזהב עד קרשים שבמזרח עשר אמות, ושהיה חולק את הבית לשני חלקים, לפי זה היה רחוק מן השלחן שתי אמות וטפח... (שם כו לה)
כבר בארנו ברמזי המשכן שמה שלא הזכיר בין כלי ההיכל את מזבח הקטורת ובין כלי החצר את הכיור, מפני ששני כלים האלה לא היו כלים כנגדם באדם ובעולם, כי בחלק החזה לא נמצא רק הלב והריאה, שנגדם היה בהיכל השולחן והמנורה לא יותר, ומזבח הקטורת אין כלי מקביל לו, שלכן אינו מעכב, והלכה דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו (רמב"ם תרומות ומעשרות ג')... ומזבח הקטורת מצין את הריח והרוחניות שעולה מלמטה למעלה וקושר כל העולמות על ידי מעשה העבודה... (שם ל א, רמזי מזבח הקטורת והכיור)
רק לאחר סיומם הגמור של דברי הציווי על הקמת כל מוסדות המקדש והקדשתם, ומיד לאחר ההבטחה בדבר השגת מטרתו העליונה של המקדש כולו, בא הציווי על עשיית מזבח הקטורת, ובכך יושלם מקום ההיכל. שני הדברים מציינים את משמעותו העמוקה של מזבח הקטורת, מקומו בהיכל ולא בעזרה, והוא שייך אל אותם הכלים המשמשים סמלים לחזון התעודה הישראלית, ולא אל כלי העזרה המסמלים רק את הדרך שמובילה אל החזון הזה... החזון הישראלי לא יושג אלא במדרגה הגבוהה של החומר המזוקק, הנפש הארצית כבר נתמלאה רוח ה' במדה כזאת שכולה טהורה וזכה, ללא סיגים, וכולה כבר ריח ניחוח לה'. את האידיאל הזה מסמלת הקטורת שעל מזבח הזהב. מזבח הזהב הוא איפוא באמת קרן אחת מקרנות מזבח הנחושת, והוא הפסגה הרמה שאליה שואף מזבח הנחושת... (שם)
על שתי צלעותיו - הלשון קשה, ואולי רוצה לומר, שהיתה רק טבעת אחת באמצע כל צד, ובזה משווים לו את צורת הכלי, בנגוד למזבח החיצון. לפני הפרוכת - ההתעלות אפשרית רק על ידי האידיאלים של התורה בלי תערובת זרה של חלומות סוביקטיביים, הלקוחים, כביכול, מתוך התורה. (שם, וראה שם עוד)
מתחת לזרו - הטבעות למעלה כפי שיתבאר. צלעותיו - הטבעת על הזוית, והבד בטבעת אחת, וד' נושאים בב' בדים, ועל ידי שמשקלו מלמטה לא היה נשמט... (שם ל ד)
בהיטיבו את הנרות - למסקנת הגמרא במנחות שהתחלת הקטורת בערב, היה צריך לומר להיפך, תחלה של בין הערבים, ומה השייכות של נרות לקטורת? אלא ללמדנו תכלית ב' כלים אלו, המנורה לפלפולא של תורה, האפשרית רק על ידי גמילות חסדים, כדי להסיר משא הפרנסה, ועל זה הקטורת, נמצא שהגמילות חסד הראשון צריך להיות בערב, עד שלא הגיע לפלפולא של תורה, ומכל מקום עיקר האזכרה בבקר אחר הגירסא. (שם שם ז)
הזכיר המזבח בסוף, כדאיתא בזבחים נ"ט, דמזבח שנעקר מקטירים במקומו גם בלי מזבח, אבל דמים אינם ניתנים במקומו, לכך הדגיש יכפר עליו. (שם שם א)
ראה כלי מקדש-מזבח, שמות תשא תרע"ב.
...ומזבח הקטורת הממוצע בין שניהם, נראה שממנו בא שפע בנים, כמו שכתב הפרדס, שמהמדה הממוצעת תלויים בנים, אם כן שלשה כלים אלו מושכים לישראל שפע בני חיי ומזוני... (ויקרא אמור תרפ"ב)