(ראה גם: אדם-חברו, הודאה, קרבן-תודה)
אחרים אומרים, יבא עמלק כפויי טובה, ויפרע מן האדם כפויי טובה, שנאמר ואלה המתקשרים עליו וגו', יבאו אלו כפויי טובה ויפרעו מן יואש כפויי טובה, שנאמר ולא זכר יואש המלך החסד וגו'. (בשלח-עמלק פרשה א)
...אמר דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מינעי אינשי ולא מגלו לי... (מגילה טו ב)
אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, אמר ליה דכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. (בבא קמא צב ב)
ושתי רצועות וגו', תנא של חמור, כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו. (מכות כג א)
תנו רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן אתה, כפויי טובה, דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, בני כפויי טובה, דכתיב האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל... (עבודה זרה ה א)
ג' כפויי טובה הן, הארץ, והאשה והנפש, הארץ שנאמר (משלי ל') ארץ לא שבעה מים, האשה מנין, (שם) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, הנפש מנין (קהלת ז') גם הנפש לא תמלא. (ויקרא ד ב)
...ואם עשית לחברך טובה הרבה יהא בעיניך מעט, ואם עשה לך חברך טובה קימעא יהא בעיניך הרבה... (פרק מא יא)
אשר לא ידע את יוסף, והלא עד היום הזה מצרים יודעין חסדו שליוסף, אלא שהיה יודע ולא השגיח עליו, וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו שלהקב"ה, שנאמר לא ידעתי את ה', הא למדת שכפיית הטובה הוקשה לכפירה בעיקר. אמר רבי אבון למה הדבר דומה, לאחד שנטל אבן וזרקה באקיונין של דוכוס, אמר המלך התיזו את ראשו, עכשיו בשלדוכוס, למחר הוא עושה בי... אין לך קשה לעולם מכפוי טובה, שהוא גורם שלא תהיה טובה בעולם, לכך הקב"ה מזהיר את ישראל ואומר אנכי ה' אלקיך וגו', הזהרו שלא תכפו טובתי, שכפוי טובה אינו יכול לקבל מלכות שמים, וכן יהושע אומר לישראל אם כפיתם הטובה הזאת לא תוכלו לעבוד את ה', והן משיבין אותו כי ה' אלקינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו וגו'. (שמות א ח)
קשה היא כפיית הטובה, שהרי לא כעס הקב"ה על אבותינו במדבר אלא על שאמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. אמר הקב"ה אני בחרתי להן מאכל קל, והן כפו טובתי ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, הריני מגרה בהן את הנחש... (במדבר כא ה)
אשר הוצאתיך, מה תלמוד לומר, אמר להן הזהרו שלא תכפו טובה, שכפוי טובה אינו יכול לקבל מלכות שמים. (דברים ה ו)
את הנחשים - יבא נחש שכל המינין נטעמין לו טעם אחד, ויפרע מכפויי טובה שדבר אחד נהפך להם לכמה מטעמים. (במדבר ה ו)
לעולם לא יהא אדם כפוי טובה, כי ממהרים ליפרע ממנו, שהרי נבל היה כפוי טובה לדוד ועבדיו ששומרים צאנו, מת לעשרת הימים, ושמעי שהיה עושה לו רעה גדולה מזו לא מת, אלא שמעי בעבור שהיה קרוב לשאול לא היה כפוי טובה, אבל דוד ואנשיו היו קרובים לנבל ועשו לו טובה, וכפוי טובה היה, לפיכך מיהרו להפרע ממנו. וכתיב (משלי י"ז י"ג) משיב רעה תחת טובה, לא תמיש רעה מביתו... וירמיה ביקש על כפוי טובה אלו שלא לארך אפים לאותן שהתפלל עליהם טובה והם משיבים לו רעה תחת טובה, ואם תאמר למה בקש נקמה, כי לית דינה בארעא, כי היו חפצים בעלילה בלא ידיעתו לתופשו... (קפה)
...ואל ירחם על מי שהוא כפוי טובה, כגון מי שמרמה את חברו וגנב וגוזל ומסית ומדיח... ועל כפוי טובה כגון שנתן לו אחד, והוא אומר לאחרים מה שלכלבים היה משליך הוא נותן לי, ומשקר, כשעושים לו טובה מכריעו לכף חובה, ולאותו אדם כל זמן שנהנה ממנו שלא יאמרו לו, וכשלא יהנהו יהפך לשנוא אותו, ויש כשיעשו לו טובות הרבה, ואם פעם אחת יעשה לו דבר מועט שאין מקובל לו, ישכח כל הטובות בשביל דבר מועט, ולא יחזיק לו טובה, וכל מי שאינו מחזיק טובה לכל מי שיעשה לו טובה כגון שלא בפניו, לא יברך את ה' שזימן לו מה שזה נותן. (תתרכו)
אל יגרום אדם עצמו להיות כפוי טובה, כגון שלא יאמר ראובן לשמעון הלוה לי, וראובן נאמן לשמעון, ושמעון אינו נאמן לראובן, ואם ילוה לו אחר כך יאמר שמעון לראובן כמו כן תלוה לי, וראובן לפי שאינו מאמינו לא ילוה לו, ויאמר שמעון ראו שהוא כפוי טובה כנגדי. (תתרפח)
נותן לך נחלה - מצות בכורים היא להראות שאינו כפוי טובה, שהוא עיקר גדול בכל עניני הדת, ובשכר קיומה יקבלו הארץ בירושה שאין לה הפסק... (דברים כו א)
אמרו רז"ל כל הכופר בטובתו של חבירו לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה... דברנו תחילה על חומר הענין של הכופר בטובתו של חבירו, יען כי העולם חסד יבנה, על ידי החסד זה לזה מתקיים העולם, קיבוץ המדינה, והנה כפיית הטובה היא נעילת דלת לעשות חסד, והרי זה ממחריבי העולם. והנה יש חסד שהוא לפי שעתו, לחם לאכול, וכיון שאכלו כבר הלך החסד, ויש חסד קיים, היינו הנותן לחבירו כלים להתפרנס בהם, וכל זמן שהכלי קיים קיים חסד לחברו, והכופר בחסד כזה, חרפתו ועוונו גדול הרבה... ועל כן המביא חברו לדרך טובה שהיא קיימת לעד, החזקת טובה יותר גדולה מאד. והנה כשנשים לב על טובת השי"ת, הרי תרתי לטובתנו, כל שעה ושעה וכל רגע הוא נותן חיים ובריאות, ולכן צריכה להיות החזקת הטובה לו יתברך הרבה מאד.
והנה באמת החזקת הטובה היא בעומק הלב, כי בלאו הכי הרי זה כדיבור התוכי שמלמדים אותו לומר תודה, והרי זה כאילו כופר בעיקר, בהשגחה. והנה אנחנו רואים כי זה דבר קשה מאד, לצייר אצלנו הודאה לו יתברך כאילו מודה לחברו בפניו על טובתו, ולכן תיקנו חז"ל ברכות על כל דבר להתרגל להכיר טובתו של הקב"ה, להודות כאילו עומד לפניו. (חלק ב סימן יא)