(ראה גם: זקן, רב, תלמיד, תלמיד חכם)
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ויראת מאלקיך אני ה'. (ויקרא יט לב)
מפני שיבה תקום, יכול מפני אשמיי, תלמוד לומר זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא זה שקנה חכמה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. יכול יעמוד לפניו מרחוק, תלמוד לומר והדרת פני זקן, אי והדרת יכול יהדרנו בממון, תלמוד לומר תקום והדרת, מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בה חסרון כיס. איזהו הידור, לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דבריו, יכול אם ראהו יעצום עיניו כאילו לא ראהו, הרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מאלקיך אני ה', רבי שמעון בן אלעזר אומר מניין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת מאלקיך. (קדושים פרק ז)
ואמר רבי יהושע בן לוי בכ"ד מקומות בית דין מנדים על כבוד הרב, וכולן שנינו במשנתינו... כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב... (ברכות יט א וב)
אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, ואין לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא מרבנן. (שבת כג ב)
וליגמרו כולהו ממשה, כדי לחלוק כבוד לאהרן ובניו וכבוד לזקנים... (עירובין נד ב)
משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה... (סוטה מט א)
אמר רבי שילא אמר רב מתנא אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול, הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא, התם הקב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא, מחיל ליה ליקריה, הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא, אין, תורה דיליה היא, דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה. איני והא רבא משקי בי הלולא דבריה ודל ליה כסא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע וקמו מקמיה, לרב מרי ולרב פנחס בריה דרב חסדא ולא קמו מקמיה, איקפד, ואמר הנו רבנן רבנן והנו רבנן לא רבנן...
תנו רבנן מפני שיבה תקום, יכול אפילו מפני זקן אשמאי, תלמוד לומר זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... יכול יעמד מפניו ממקום רחוק, תלמוד לומר תקום והדרת, לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור, יכול יהדרנו בממון, תלמוד לומר תקום והדרת, מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס, יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ, תלמוד לומר תקום והדרת, לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור... איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע, רבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא, איכא בינייהו יניק וחכים, תנא קמא סבר יניק וחכים לא, רבי יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים. מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי, אמר לך אי סלקא דעתך כדקאמר תנא קמא, אם כן נכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום, מאי שנא דפלגינהו רחמנא, למימר דהאי לאו האי והאי לאו האי, שמע מינה אפילו יניק וחכים. ותנא קמא משום דבעי למיסמך זקן ויראת... מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס, מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם... תנא איזו קימה שיש בה הידור, הוי אומר זה ד' אמות, אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק מלא עיניו... רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת, אמר אביי נקטינן אי מקיף חיי... אמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה. רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי, אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני. רבא מיקם לא קאי, הידור עבד להו. אביי יהיב ידא לסבי, רבא משדר שלוחיה, רב נחמן משדר גוזאי (סריסים), אמר אי לאו תורה כמה נחמן איכא בשוקא. אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים... אמר רבי אלעזר כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח, שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים, מורא זו איני יודע מהו, כשהוא אומר ויראת מאלקיך, הרי מורא זו קימה... איבעיא להו בנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו. תא שמע דאמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא קום מקמי אבוך, שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה, דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה... איבעיא להו בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו, תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי אני איני כדאי לעמוד מפני בני, אלא משום כבוד בית נשיא, טעמא דאנא רביה, הא איהו רבאי קאימנא מקמיה, הכי קאמר, אני איני כדי לעמוד מפני בני, ואפילו הוא רבאי, דהא אנא אבוה, אלא משום כבוד בית נשיא... סבר לה כרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, לייט עלה אביי. (קדושין לב ב, וראה שם עוד)
ראה עוד כבוד-כללי, עירובין פז א, פסחים קיג ב, תענית ז א, נדרים סב א, קדושין לב ב, בבא בתרא קיט ב, הוריות יג ב, אבות ב ו.
תני תקום והדרת, מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בה חסרון כיס, שנייא היא הכא שהיא אחת לקיצים, רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי חונא בר חייא בא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצוה, שמפני זקן אין עומדין, ובפני עושי מצוה עומדין... עד כמה אדם צריך לעמד מפני זקן, שמעון בר בא בשם רבי יוחנן פעמים ביום, רבי לעזר אומר פעם אחת ביום, לא כן תני רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת מאלקיך אני ה', על דעתיה דרבי יוחנן ניחא, על דעתיה דרבי לעזר לא יקום כל עיקר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר דלא יחמי סייעתא דסבין ועבר קומיהון בגין דיקומון לון מן קמוי. אמר רבי לעזר אין התורה עומדת מפני בנה, (תלמיד כשלומד אינו עומד בפני הרב, בנה של התורה). שמואל אמר אין עומדים מפני חבר (תלמיד חבר שאינו זקן)... חזקיה בר רבי מן דהוה לעי באורייתא כל צורכיה הוה אזל ויתיב ליה קומי בית ועדא בגין מיחמי סבין ומיקם ליה מן קומיהון, יהודה בר חייה הוה יליף, סליק ושאל בשלמיה דרבי ינאי חמוי מערב שבת לערב שבת, והוה יתיב ליה על אתר תלי (תולה עיניו לראותו ולקום מפניו) ומיקם ליה מן קמוי, אמרין ליה תלמידיו לא כן אילפן רבי לזקן ד' אמות, אמר לון אין ישיבה לפני סיני... רבי מאיר חמי אפילו סב עם הארץ ומיקם ליה מן קמוי, אמר לא מגן מאריך ימים. רבי חנינא מחי מאן דלא קאים מן קמוי, והוה אמר ליה מי בעיתא מבטלה דאורייתא... וחכם שנכנס אחד עומד ואחד יושב עד שמגיע ויושב לו במקומו... (בכורים יא א)
ראה עוד: כבוד-כללי, שבת סט ב.
וילך משה ואהרן וגו', אמר רבי עקיבא למה נמשלו ישראל בעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים. גדולה הזקנה, אם זקנים הם חביבין לפני הקב"ה, ואם נערים נטפלה בהן ילדות. תני רבי שמעון בן יוחי בכמה מקומות שנינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים, בסנה, דכתיב (שמות ג') לך ואספת את זקני ישראל, בסיני, דכתיב (שם כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה', באהל מועד דכתיב (ויקרא ט') קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני וגו', ולעתיד לבא כמו כן, שנאמר (ישעיה כ"ד) כי מלך ה' צב-אות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד... (שמות ה טו)
הלכה, בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, כך שנו רבותינו, בתוך ד' אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, שנאמר מפני שיבה תקום ושואל בשלומו בתוך ד' אמות, אי זה הידור אמרה תורה והדרת, שלא יעמוד במקומו ולא ישב במקומו, ולא יהא סותר את דבריו, וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה, ולא יקפוץ להשיב, ולא יהא נכנס בתוך דבריו, שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלה נקרא רשע לפני המקום, ותלמודו משתכח, ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי עניות, שנאמר (קהלת ח') וטוב לא יהיה לרשע, ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים. מורא זו איני יודע מהו, כשהוא אומר מפני שיבה תקום ויראת מאלקיך, הוי זה מוראת הרב... אלא אמר רבי אלעזר נאמר כאן פני זקן, ונאמר להלן איננו ירא מלפני אלקים, וחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה, ולנהוג בו מורא וכבוד, שנאמר את ה' אלקיך תירא, ותניא את לרבות בעלי תורה, שאין לך מדה אחרת כיוצא בה, וכן הוא אומר (דברים א') ואתן אותן ראשים עליכם, מיכן את למד שתנהוג בו מנהג בנשיאות, לעמוד מפניו, ומקדימו לכל דבר שבגדולה, אמר רבי אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן, שלא יהו רואין ועומדין מלפני, וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי ברבי זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואין אותך ועומדין לפניך, ואת מביאן לידי יראת שמים, שנאמר מפני שיבה תקום ויראת מאלקיך, למה שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה... וכן את מוצא שהזקנים אחד מי"ג דברים שהן כתובין לשמו של הקב"ה, אלו הן, הכסף והזהב... והזקנים... שנאמר (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש. (במדבר טו יג)
ובו תדבק, שתכבד תלמידי חכמים ותהנה אותם מנכסיך... (ויקרא ז)
ראה עוד: כבוד-כללי, תצוה יא, מסכת דרך ארץ פרק ט.
וכי יגור - ...והטעם כאשר הזהרתיך לכבד הזקן הישראלי בעבור שאין לו כח, אזהירך על הגר שכחך גדול מכחו... (ויקרא יט לג)
מפני שיבה - רש"י, והוא השנוי בגמרא קדושין אין זקן אלא חכם, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני וגו', ורבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא שקנה חכמה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, והנה לדברי שניהם אין המצוה אלא בחכם, ואונקלוס תרגם מן קדם דסבר באורייתא... ועם כל זה העולה מן הגמרא לפי פסק ההלכה אינו כן, שהרי אמרו איסי בן יהודה אומר, כל שיבה במשמע, ואמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה, והנה יצוה על כל שיבה, אפילו על אשמאי שהוא הבור, ויחזור ויצוה על הזקן שהוא הקונה חכמה, ואפילו יניק וחכים... (שם שם לב)
כשם שאדם מצוה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא... ואין לך כבוד גדול מכבוד הרב ולא מורא ממורא הרב. אמרו חכמים מורא רבך כמורא שמים, לפיכך אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר בהצותם על ה', וכל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם השכינה, שנאמר אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם, וכל המתרעם על רבו כמתרעם על ה', שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה. איזהו חולק על רבו, זה שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו... ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו, ואפילו שלא בפניו, והוא שיהיה השם פלאי, שכל השומע ידע שהוא פלוני, ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו, כדרך שעושה בשם אביו, אלא ישנה את שמם, אפילו לאחר מותם, ולא יתן שלום לרבו או יחזיר לו שלום כדרך שנותנים לריעים ומחזירים זה לזה, אלא שוחה לפניו ואומר לו ביראה וכבוד שלום עליך רבי, ואם נתן לו רבו שלום יחזיר לו שלום עליך רבי ומורי. וכן לא יחלוץ תפילין לפני רבו, ולא יסב אלא יושב כיושב לפני המלך, ולא יתפלל לא לפני רבו ולא לאחר רבו ולא בצד רבו, ואין צריך לומר שאסור לו להלך בצדו, אלא יתרחק לאחר רבו, ולא יהא מכוון כנגד אחוריו ואחר כך יתפלל, ולא יכנס עם רבו למרחץ ולא ישב במקום רבו, ולא יכריע את דבריו בפניו, ולא יסתור את דבריו, ולא ישב לפניו עד שיאמר לו שב, ולא יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד, או עד שיטול רשות לעמוד, וכשיפטר מרבו לא יחזור לו לאחוריו, אלא נרתע לאחוריו ופניו כנגד פניו. וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו, ולא יראה קומתו ואחר כך ישב. וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. אין חולקין כבוד לתלמיד בפני רבו, אלא אם כן דרך רבו לחלוק לו כבוד, וכל המלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו... במה דברים אמורים ברבו מובהק, שלמד ממנו רוב חכמתו, אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו הרי זה תלמיד חבר, ואינו חייב בכל אלו הדברים, אבל עומד מלפניו וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא מתאבל עליהם, אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול... וכל תלמיד חכם שדעותיו מכוונות אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה אף על פי שלא למד ממנו כלום.
הרב המובהק שרצה למחול על כבודו בכל הדברים האלו או באחד מהן לכל תלמידיו או לאחד מהן הרשות בידו, ואף על פי שמחל חייב התלמיד להדרו, ואפילו בשעה שמוחל... (תלמוד תורה פרק ה, וראה גם כבוד אב ואם, רב)
כל תלמיד חכם מצוה להדרו, ואף על פי שאינו רבו, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, זקן זה שקנה חכמה, ומאימתי חייבין לעמוד מפניו משיקרב ממנו בארבע אמות עד שיעבור מכנגד פניו. אין עומדין מפניו לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא, שנאמר תקום והדרת, קימה שיש בה הידור. ואין בעלי אומניות חייבין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן, שנאמר תקום והדרת, מה הידור שאין בה חסרון כיס, אף קימה שאין בה חסרון כיס...
אין ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוין עצמו להן כדי שיעמדו מפניו, אלא ילך בדרך קצרה ומתכוין שלא יראו אותו, כדי שלא יטריחן לעמוד. והחכמים היו מקיפין והולכין בדרך החיצונה שאין מכיריהן מצויין שם, כדי שלא יטריחום. רוכב הרי הוא כמהלך, וכשם שעומדים מפני המהלך כך עומדין מפני הרוכב. שלשה שהיו הולכים בדרך, הרב באמצע, הגדול מימינו וקטן משמאלו. מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם עומדין לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו, ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו, שנאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע... (שם פרק ו, וראה עוד תלמיד חכם, תלמיד)
ראה כבוד-כללי, שנט.
וזה שאמרו ז"ל כי המבזה תלמיד חכם הוא בוזה דבר ה' ואין לו חלק לעולם הבא, יש לדבר שורש בשכל ועיקר במחקר, והנה אנחנו מציעים לענין טוב טעם ודעת.
אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ג') כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון, ענין קלון הוא איש קלון, פירוש האיש הנקלה והנבל מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם, כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות, ובכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים, כי בהתהדר החכמים ובתתם עליונים דבריהם נשמעים, וילוו עליהם העם כלו וידמו למועצתם. והשנית, בראות בני אדם את כל כבודם ילמדו לקח לנחול כבוד ותרב הדעת. והשלישית, רבים מישני לבבות יעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה ויכירו מעלתה, ויבא חשקה בלבבם, ויהיה עסקם בה לשם יתעלה ולעבדו בלבב שלם.
יש עוד טעם נכבד עולה על כלם, ואליו רמזנו בפתח דברינו בענין הכתות הרעות הנזכרות. כי הדבר ידוע, כי מדרכי קדוש השי"ת, להודיע בכל מבטא שפתים, ובכל אשר ירמזון עינים... כי יסוד לנפש אדם, והעיקר והתועלת אשר בו, עבודת השי"ת ויראתו ותורתו, כמו שכתוב (קהלת י"ב) כי זה כל האדם. ודבר זה כבוד השי"ת. והמבזים לתלמיד חכם ויראתו, מבטלים הידיעה הזאת, ומראים ההיפך בהנהגתם, וכאלו אומרים כי אין העבודה עיקר, וכי הכבוד להצלחת עניני העולם, וכי שרש דבר נמצא בלתי עבודת השי"ת, והם מחללים התורה, על כן יאבדו מתוך הקהל. הלא הדבר ידוע, כי אין העבודה מתקיימת בלתי על ידי לומדי התורה, אשר יהגו בה יומם ולילה, כי הם יורו דעה לדעת מה יעשה ישראל... ובמקום שאין עוסקי תורה ירבו המכשולים, על כן יכבדו עבדי השי"ת את חכמי התורה לכבוד השי"ת, ולהודיע כי עבודתו לבדה עיקר הנמצא...
ונאמר (משלי כ"ז) מצרף לכסף וכור לזהב, ואיש לפי מהללו, פירושו, מעלות האדם לפי מה שהוא יהלל, אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים, תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושרש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את לבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, ולגנות את העבירות ולהבזות בעליהן. ואם יתכן כי יש בידו עונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שרש בבחירה, והוא מעדת מכבדי השם... (שערי תשובה שער ג קמז וקמח)
וענין האפיקורוס פירשו בו ז"ל כי הוא האיש אשר איננו נוהג בדרך מורא והדר בתלמידי חכמים, אף על פי שאינו מבזה אותם, כגון שהוא מבזה חברו בפני תלמיד חכם, ולא שם כבוד לתורת החכם, כי אחרי שאין התורה הדורה בעיניו לנהוג בה כבוד, אין לו חלק לעולם הבא, כי גם זה במחללי התורה יחשב, על כן אמרו רז"ל את ה' אלקיך תירא (דברים ו') לרבות תלמידי חכמים. והשנית, כי היראה מהם סבה ליראת שמים, כי בהיות דבריהם נשמעים מדרך יראתם, הלא הם יורו וידריכו את העם ליראה את השם הנכבד והנורא, ונאמר (שמואל א' י"ב) ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל. וכן בכלל האפיקורוס האומרים מה הועילו לנו הלומדים בלמודם, היש דבר שיאמרו ראה זה חדש... (שם קנה וקנו)
ראה עוד: כבוד-כללי, אבות ד ז.
לכבד החכמים ולקום מפניהם, שנאמר מפני שיבה תקום, ותרגם אונקלוס מן קדם דסבר באורייתא תקום. והדרת פני זקן, פרשו ז"ל אין זקן אלא מי שקנה החכמה, וזה שהוציא הכתוב החכם בלשון זקן, הטעם מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברוב שניו. משרשי המצוה, לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, מתוך כך יתעוררו האחרים עליה, ומזה השורש פירש איסי בן יהודה בגמרא קדושין ל"ב, שאפילו זקן אשמאי כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו, מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד... בתנאי שלא יהא בעל עבירות, שאם כן מנע עצמו מכבוד... (קדושים מצוה רנז)
מפני שיבה - הם יודיעוך האמיתויות ולא האובות, ויראת מאלקיך - שדרך הבחורים ללעג לזקנים, ומזהירם שאם לא יכבדום לא יגיעו לזקנה. (ויקרא יט לב)
אף על פי שהאדם מוזהר שלא יבזה לשום נברא הנברא בצלם אלקים, וכל שכן לבני ישראל שנקראו בנים למקום ונכללו בכלל, אבל האזהרה והעונש הגדול הוא על המבזה תלמיד חכם, שכבר מצינו שהמלך אסא נענש עליהם בחליו, כבסוטה י' א' מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים... וגם מתו תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה עם זה... וגם מצינו שחרבה עיר ירושלים על חטא זה, כדגרסינן במסכת שבת קי"ט ב', אמר רב לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיגים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו... מצינו שחכמי ישראל וגדוליהם היו מבקשין לראות לכל תלמידי חכמים שימצאו ומכבדים אותם, מה יש לעשות בזמן הזה שנתמעטו בעונותינו ולא נשאר מהם בכל ישראל אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש לנו ללמוד מרבינו הקדוש, שאף על פי שהיה נשיא ישראל וגדול הדור, בכל מקום שהיה הולך היה שואל אם היה תלמיד חכם בעיר לראותו, כבחגיגה ה' ב'... וגם מצינו על רבינו הקדוש שאמר שזכה לתורה לפי שראה את רבי מאיר מאחוריו, וכל שכן אם זכה לראותו בפניו... (נר ד כלל ד פרק א וב)
מצות עשה שיקום אדם מלא קומתו מפני חכם כשבא בארבע אמותיו, אף על פי שאיננו זקן, שנאמר והדרת פני זקן, וקבלו רז"ל דפירוש זקן זה היינו חכם... ופירשו המפרשים דהידור היינו בדברים, לדבר לו בלשון כבוד ואדנות וענוה, לכפוף ראש לפניו. ענפי המצוה: לקום מלא קומתו מפני זקן אפילו אינו חכם, וכן מצוה להדרו, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת, ופירשו התוספות וסמ"ג דתקום נדרש לפניו ולאחריו, כאילו אמר מפני שיבה תקום והדרת, תקום והדרת פני זקן. ושיעור שיבה ע' שנה, ואמרו בגמרא מפני שיבה, כל שיבה במשמע, אפילו זקן אשמאי, ומצאתי בפירוש הגאונים כתיבת יד דאשמאי היינו גוי... ודחו האחרונים פירוש זה, ואמרו דרבי יוחנן מפני דרכי שלום היה קם, ולא מדין תורה, ורש"י פירש אשמאי ישראל רשע, וגם פירושו דחו האחרונים, דהא כתיב שאת פני רשע לא טוב. ופירוש אשמאי כדפירש רבינו תם, דהיינו אדם בור עם הארץ, מלשון והאדמה לא תשם, דתרגומו לא תבור. והרגיל במצוות אלו יזכה ליראת שמים, דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמיך ליה ויראת מאלקיך... (פרק ו מצות עשה מן התורה התלויות ברגלים, ג-ו)
...מכל מקום אין חטא שגורם הפסד כמו מי שפוגע בכבוד חכמים, ששאר חטאים אין בהם דבר זה שיהיה בהם הפסד כמו התלמיד חכם שעקיצתן עקיצת נחש ושרף, והטעם הזה כי השכל הוא יותר קרוב אל המציאות כאשר בארנו, ולכך השכל נקרא אור... ולפיכך המתנגד אל השכל הוא מתנגד אל המציאות, עושה עצמו בלתי נמצא והוא נעדר... (חידושי אגדות בבא מציעא פד ב)
כל שכנגד זקניו כבוד, פירוש שראוי אליו הכבוד, כי עולם הבא כולו כבוד, ומפני מה ראוי אל הזקנים כבוד, מפני שהם מסולקים מן החומר, שממנו הפחיתות, כי כאשר הוא זקן אז מסתלק הגוף, ולפיכך ראוי אליו הכבוד בעולם שהוא מסולק מן הגוף... (שם בבא בתרא י ב)
מפני שיבה - רז"ל אמרו מפני שיבה שהוא גדול בשנים תקום והדרת, קימה שיש בה הדור, זקן זה שקנה חכמה, וקשה דהיה לו לומר מפני שיבה ומפני זקן תקום והדרת. ואולי נתכוון להמשיך ההדור לזקן שקנה חכמה והקימה לשיבה הבא בימים, והכונה בזה שצריך הדרגה גדולה בכבוד החכם יותר מכבוד גדול בשנים... שהמשיך ההדור לזקן... ומעתה נמצינו למדים שצריך לכבד החכם יותר מבעל שיבה. עוד ירמוז על דרך אומרם בב"ר אברהם אבינו בקש על השיבה, כדי שיהיה נכר האב מהבן, והוא אומרו מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, זה אברהם, שעל ידו היה דבר זה. עוד ירמוז כי הרשעים כפופי קומה, ויצו ה' לאדם שיתעורר לתקן מעשיו לשוב לה', וזו היא קומתו, ויתקן מעשיו מפני שיבה שלא תאבד ממנו, על דרך אומרם ז"ל זכה משלימין לו, לא זכה פוחתין לו, ולא יגיע לימי שנותינו ע' שנה. גם רמז כדי שלא יבואו ימים רעים בעת שיבתו, שהם יסורין הקשין לאדם, כי הם ימים שכוחות האדם והשתדלותו אפסים, וצריך להשגחה אלקית. עוד ירמוז והדרת פני זקן, זקנת עצמו, על דרך אומרם אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתינו... (ויקרא יט לב)
מפני שיבה תקום - ...ולכן בשיבה תפס שם המקרא שהיא השיבה עצמה, ובזקן תפס שם המתואר, כי החכמה מתיחסת אליו לשקידתו והשתדלותו, והשיבה היא בלתי מתיחס אליו, לומר תקום מפני השב... שהזקנים אספו חכמה על ידי הנסיון ותולדות הימים, אם החכם על ידי הרוח, כמו שכתוב אכן רוח הוא באנוש, שלפעמים ישפיע ה' שפע החכמה על איש צעיר לימים, וגם הוא נקרא בשם זקן על קנין החכמה שבאה לו מאת ה'... ורבי שמעון בן אלעזר למד פה דרוש מוסרי, שגם הזקן עצמו מחויב במצוה זו לקום מפני שיבה שלו, ולהדר פני זקנתו במעשים נאים ומשובחים, כמו שכתוב אשרי זקנותינו וכו', וכמו שכתוב עטרת תפארת שיבה אם בדרך צדקה תמצא, וכמו שנצטוו אחרים לירא מאלקים ובל יעצמו עיניהם מלכבדו, כן גם הוא יירא ה' היודע תעלומות לב, ולא יטריח על הצבור לקום מפניו בכל עת, כי בזה מפיל הדר הזקנה ומשפיל כבוד השיבה, ולא ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. (שם)
מפני שיבה - בנגוד לבעל אוב עליכם לכבד את הידיעות שנאספו על ידי נסיון החיים, או על ידי החכמה הבהירה השואבת מתוך התורה. והדרת - בקדושין ל"ג א' למדו זקני ישראל שאין בזה כבוד חמרי, ואין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם. (שם)
מפני שיבה - נגד מה שהזהירה תורה שלא להיות משוקע בטומאת אוב, על זה אמרה תורה נגד זה מפני שיבה תקום, ויהיה תועלת ממנו לתפלה, וכדאיתא בבבא בתרא קט"ו מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם, ואם כן מקרא זה עצה לפרנסה ולברכת הארץ. דכמו שביארנו בשמות כ"ב כ"ח דביזיון תלמיד חכם מביא רעב, הכי נמי כבוד תלמיד חכם מביא ברכה לארץ... (שם)
מפני שיבה - אחר שכתב שיבה למה כתב עוד זקן, מזה דרשו אפילו צעיר שקנה חכמה. וגם העוסק בצדקה ומעשים טובים חייבים להדירו, שגם כן כלול בשם זקן. ומצינו במגילה י"ז ב' שכוללים בתפלת שמונה עשרה גרי הצדק בברכת הצדיקים, דכתיב והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתך גר, הרי שפירוש של זקן הוא צדיק, וכן בקדושין רב יחזקאל דבר מעשים הוא, דאפילו שמואל קאים מקמיה. ובשבת ל"א משמע רק מירא ה' באמת חייבין לקום. שיעור השיבה לרא"ש ע' שנה, ובסדור האר"י בן ס', אולי על פי תרגום אונקלוס, זקן-סבא, ובאבות בן ס' לזקנה, וצריך עיון, דעל פי הגמרא זקן אינו על זקנה. (שם)