(ראה גם: כהונה-עבודה, שכור)
וידבר ה' אל אהרן לאמר. יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו, חקת עולם לדורותיכם. (ויקרא י ח)
ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית. (יחזקאל מד כא)
משום זה כהן שנכנס למקדש לעבוד עבודה אסור לו לשתות יין, כי מעשיו הם בחשאי, ובחשאי בא ומכוון ומזווג למי שמזווג, וממשיך ברכות לעולמות כולם, והכל בחשאי, שכל מעשיו הם בסוד, (ועל כן אסור לשתות) יין שהוא מגלה סוד, ואשר בכל מעשיו עומד להרים קול. (שמיני סו, ועיין שם עוד)
משמע שעולם התחתון (המלכות) תלוי בעולם העליון, ועולם העליון משפיע לעולם התחתון כפי דרכיו של העולם התחתון, ויכון בחסד כסאו, שמי שרוצה לברכו ולתקן כסאו, (שהוא העולם התחתון, יתקן אותו) בחסד ולא בדין. מה משמע, שכאשר הכהן נכנס לבית המקדש (המלכות), שיכנס בחסד שהוא מים, ולא יכנס ביין ששתה, שהוא גבורה... (שם צו, ועיין שם עוד)
ולאחר שמתו צוה לאהרן ולכהנים הבאים אחריו, להמנע עצמם מן היין בבואם אל אהל מועד, כדי שלא יכנסו וימצא לבם בגאות ובגסות הרוח. אמר רבי, תרי עניני אינון דלא מתיישבי כחדא, יינא ופולחן שמיא, דתנינן תמן, שתוי אל יתפלל, וכל שכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה... אמר רבי יצחק לית לך גוברין דאתקרון קדישין בר אינון פרישי חמרא, דכתיב כל ימי הזירו לה' קדוש יהיה. (זהר חדש נח צב)
יין ושכר אל תשת, יכול כל שהוא, יכול מגיתו, תלמוד לומר שכר, לא אמרתי אלא כדי לשכר, רביעית בן ארבעים. אם כן למה נאמר יין, מוזהרים עליו כל שהוא, ומוזהרים עליו מגיתו. רבי יהודה אומר יין אל תשת, אין לי אלא יין, מניין לרבות כל המשכרים, תלמוד לומר שכר, אם כן למה נאמר יין, על היין במיתה, ועל שאר כל המשכרים באזהרה. רבי אליעזר אומר יין אל תשת ושכר, אל תשתהו כדי שכרותו, הא אם נתן לתוכו מים כל שהוא פטור... בבואכם, אין לי אלא בביאה, מניין אף ביציאה, תלמוד לומר אתה ובניך. מניין לעשות המזבח כאהל מועד, תלמוד לומר אתה ובניך, ומניין שאינו חייב אלא בשעת עבודה, תלמוד לומר אתה ובניך, רבי אומר, נאמר כאן בבואכם, ונאמר להלן בבואם, מה בבואכם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד, ואינו חייב אלא בשעת עבודה, אף בבואכם אל אהל מועד האמור כאן עשה יציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד, ולא יהיה חייב אלא בשעת עבודה... חוקת עולם, לרבות יציקות ובלילות ותנופות והגשות וקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות, מניין לשתויי יין שאם עבד עבודה פסולה, תלמוד לומר ולהבדיל בין הקדש ובין החול... (שמיני-יין ושכר פרשה א)
תנו רבנן מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו ויסייעו להם, מפני מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה, מפני שהן עסוקין תמיד בעבודה... רב אשי אמר שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן, פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא גזרו בהו רבנן. מיתיבי ואלו שהן במיתה, שתויי יין ופרועי ראש, בשלמא שתויי יין בהדיא כתיב בהו יין ושכר אל תשת, אלא פרועי ראש מנלן... ואיתקוש פרועי ראש לשתויי יין, מה שתויי יין במיתה, אף פרועי ראש במיתה. ומינה, אי מה שתויי דמחלי עבודה, אף פרועי ראש דמחלי עבודה, לא... (תענית יז א)
אמר לו מבית אביך אתה למד, יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם, בבואכם הוא דאסור, הא מישתא ומיעל שרי, ולהבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא, אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שכרות... (בבא מציעא צ ב)
דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד חילל, תלמוד לומר יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל בין הקודש ובין החול... אשכחן מחוסר בגדים שתויי יין מנלן, אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים, והא תנא ולהבדיל בין וגו', קא נסיב לה מקמי דליקום גזירה שוה. והא תנא מחוסר בגדים הוא דקא יליף משתויי יין, הכי קאמר, מנין שלא נחלקו ביו מחוסר בגדים לשתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים, תלמוד לומר חוקה חוקה לגזירה שוה... (זבחים יז ב)
תנו רבנן יין ושכר אל תשת, יכול אפילו כל שהוא, אפילו מגתו, תלמוד לומר ושכר, אין אסור אלא כדי לשכר, וכמה כדי לשכר, רביעית יין בן מ' יום, אם כן מה תלמוד לומר יין, לומר לך שמוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגתו. רבי יהודה אומר יין, אין לי אלא יין, שאר משכרין מנין, תלמוד לומר ושכר, אם כן מה תלמוד לומר יין, על היין במיתה, ועל שאר משקין באזהרה. רבי אליעזר אומר יין אל תשת ושכר, אל תשתהו כדרך שכרותו, הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא פטור. במאי פליגי, תנא קמא סבר גמרינן שכר שכר מנזיר, ורבי יהודה לא יליף שכר שכר מנזיר... (כריתות יג ב, וראה שם עוד)
...לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת עבודה, כדי שלא תטלטל דעתו, אלא משמר התורה ומשמר הדעת, שנאמר (מלאכי ג') תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, וכן הוא אומר (שם) כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו', לפיכך הקב"ה מצוה על אהרן יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך. ולא תהיה סבור שמא לשעבר תחלה צויתי אתכם כשבית המקדש קיים ואתם משמשים בו, שנאמר בבאכם אל אהל מועד, אלא אף לעולם שמרו עצמכם מן היין, שנאמר (ויקרא י') חקת עולם לדורותיכם, לפיכך שמרו עצמכם מן היין, שהוא סימן קללה, שכן הוא אומר בנח וישת מן היין וישכר ויתגל... (שמיני ה)
ושכר - העשוי ממין חטה או דבש או תמרים, כי היין משחית הדעת לשותיו ויתערבו לו הדברים. (ויקרא י ט)
יין ושכר - רש"י, ודעתו של הרב שלא הוזהרו אלא על היין לא שאר המשכרים, ונלמוד שכר מן הנזיר, וכן הדבר לפי דעתי. אבל על דעת הרב רבי משה על שאר המשכרים באזהרה, ושכר כפשוטו, והטעם בצואה הזאת עתה, שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה כאשר עשו בניו. ויתכן כי מה שדרשו שהיו נדב ואביהוא שתויי יין, לומר כי מפני יינם טעו באש זרה, לא שיהיה העונש מפני היין, כי עדיין לא הוזהרו ממנו.
בבואם אל אהל מועד - אין לי אלא בבואם להיכל, בגשתם למזבח מנין, נאמר כאן ביאת אהל ונאמר בקדוש ידים ורגלים ביאת אהל, מה להלן עשה גישה מזבח כביאת אהל, אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל, לשון רש"י ותורת כהנים, והנראה לפי ההקש הזה, שאין הכהן חייב מיתה בגישת המזבח ולא בביאת האהל אלא אם כן עבד שם עבודה כדרך קידוש ידים, שאין האזהרה שם אלא שלא יעבוד, כדרך שנאמר או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה', בלשון הזה שנוי שם בספרא... ונראה עוד שאין החיוב הזה במקריב בבמה, ולכך יאמרו שם אין לי אלא אהל מועד, מנין לרבות שילה ובית עולמים, תלמוד לומר חוקת עולם, כי האזהרה לכהנים בעבודתם, ואין כהן מקריב בבמה, והנה פירוש בבאכם כאשר תעבדו עבודה... והכלל כי האזהרה והעונש באלו אינם אלא שלא יעבוד שתוי יין או שאינו רחוץ ידים ורגלים וכן מחוסר בגדים, אבל על הכניסה אין בה בתורה שום מניעה מאלו... (שם)
כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים, ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים, שנאמר ולא תמותו. והוא ששתה רביעית יין חי בבת אחת מיין שעברו עליו מ' יום, אבל אם שתה פחות מרביעית יין או שתה רביעית והפסיק בה, או מזגה במים, או ששתה יין מגיתו בתוך מ' אפילו יתר מרביעית, פטור, ואינו מחלל עבודה. שתה יותר מרביעית מן היין, אף על פי שהיה מזוג, ואף על פי שהפסיק ושהה מעט מעט, חייב מיתה ופוסל את העבודה (ראה ראב"ד שם).
היה שכור משאר משקין המשכרין אסור להכנס למקדש, ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר משקין המשכרין, אפילו מן החלב או מן הדבלה הרי זה לוקה ועבודתו כשרה, שאין חייבין מיתה אלא על היין בשעת עבודה, ואין מחלל עבודה אלא שכור מן היין... שתה כדי רביעית בלבד והיה בה מים כל שהוא, או ישן מעט, או הלך כדי מיל כבר עבר היין ומותר לעבוד, אבל אם שתה יותר מרביעית אפילו מזוג, שינה מעט או הדרך מוסיפין בשכרותו, אלא ישהא לפי השכרות עד שלא ישאר משכרותו שום דבר שבעולם.
אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימי שבתן, ואפילו שאר בית אבות של משמר שאין עבודתן היום, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של יום ויצטרכו לאחרים מאנשי משמרתן לסייען. ואנשי בית אב של אותו היום אסורין לשתות בין ביום בין בלילה, שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו מעליו. (ראב"ד: הטעם הוא מפני הקטרת אימורים כל הלילה). כל כהן שיודע מאי זה משמר הוא ומאי זה בית אב הוא, ויודע שבתי אבותיו קבועים בעבודה (היום), אסור לו לשתות יין כל אותו היום... (ביאת מקדש א א והלאה)
יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או שכור משאר המשכרין... אף על פי שלא עבד עבודה הרי זה לוקה, הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה מנוול ככה, והרי הוא מוזהר שלא יכנס. ודין הנכנס ככה מן המזבח ולפנים ודין היוצא משם אחד הוא... וכן אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי יין או שכור או פרוע ראש דרך ניוול או קרוע בגדים, אף על פי שאינו באזהרה, שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש שיכנס בו מנוול... (שם שם טו)
שלא להכנס שתוי במקדש, וכן שלא להורות, כלומר שלא נדון בדבר מדיני התורה בעוד שיהא האדם שכור, שנאמר יין ושכר אל תשת... בבואכם אל אהל מועד... שורש המצוה ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היוקר כמו עניני המקדש ודברי התורה, רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו... (שמיני מצוה קנב)
יין ושכר - להזהירו שגם בימי אבלו לא ישתה, דלא נברא היין אלא לנחם אבלים... או שגם בעת שמבדיל בין הקדש והחול על היין לא ישתה כל כך שיתחלף לו בין הטמא והטהור. (ויקרא י ט)
...אין חיוב מיתה וחילול עבודה, אלא אם כן שתה יין בכמות משכרת, כמות משכרת היא רביעית יין חי, ויותר מרביעית יין מזוג, נמצא שאין מדובר כאן בשכרות גמורה, אלא רק בחשש סביר לערפול צלילות הדעת. משום כך השותה יין ושכר אסור לו לעבוד במקדש להורות הלכות מקדש ולפסוק הלכה למעשה, כי לא התחום האפל של התרגשות הנפש והדמיון, אלא דעה צלולה ושכל חריף ומפוכח הם הנדרשים לכל מעשי מצוות ה'... ומכאן הלקח לכל כהני העתיד ולכל מורי ההוראה בישראל, יראו עצמם רק כמשרתי המקדש וכמלמדי תורה ומקיימיה. אל ילמדו את מה שלבם אומר להם, אלא יורו את משפטי ה' ותורתו, יהיו שליחים ומדריכים לקיום מצוות, ואל יהיו בעלי דמיון טועה ומתעה... (שם)