כהונה   משמרות

(ראה גם: כהונה-עבודה, קרבן-הקרבה)

 

וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם, ובא בכל אוות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'. ושרת בשם ה' אלקיו, ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה'. חלק כחלק יאכלו, לבד ממכריו על האבות. (דברים יח ו)

ולבני אהרן מחלקותם, בני אהרן נדב ואביהו ואלעזר ואיתמר. וימת נדב ואביהו... ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר ואחימלך מן בני איתמר לפקודתם בעבודתם. וימצא בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר, ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר, ולבני איתמר לבית אבותם שמונה. ויחלקום בגורלות אלה עם אלה, כי היו שרי קדש ושרי האלקים מבני אלעזר ומבני איתמר. ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר וראשי האבות לכהנים וללוים בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר... (דברי הימים א כד א)

ספרי:

וכי יבא הלוי... ובא בכל אות נפשו, מנין אתה אומר כהן בא ונושא את כפיו במשמר שלו, שנאמר ובא בכל אות נפשו, מיכן אתה אומר כל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל, שנאמר ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה', יכול לעולם, תלמוד לומר מאחד שעריך, בשעה שישראל נכנסים בשער אחד בשלש רגלים... מנין אתה אומר כל המשמרות שוים באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים, תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו, חלק לאכילה כחלק לעבודה, חלק לעבודה כחלק לאכילה, יכול יהיו כל המשמרות שוין בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל, תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות, מה מכרו האבות זה לזה, אני בשבתי ואתה בשבתך. (שופטים קסח, קסט)

תלמוד בבלי:

יום טוב הראשון של חג היו שם י"ג פרים אילים שנים ושעיר אחד, נשתיירו שם י"ד כבשים לשמונה משמרות, ביום ראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד, בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד... בשביעי כולן שוין, בשמיני חזרו לפייס כברגלים אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה... בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים, בעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ, משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור ומקריב את הכל... תנו רבנן מניין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים, תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו ושרת, יכול אף בשאר ימות השנה כן, תלמוד לומר מאחד שעריך, לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד... (סוכה נה ב והלאה כמו בספרי לעיל)

אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל, שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין, שבע אחרונות אלו ואלו מתענין ומשלימין דברי רבי יהושע, וחכמים אומרים שלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין כלל, שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל, שבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין. אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים, ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה, אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. (תענית טו ב)

תנו רבנן מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו ויסייעו להם, מפני מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה, מפני שהן עסוקין תמיד בעבודה, מכאן אמרו כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו, ויודע שבתי אבותיו קבועין שם, אסור לשתות יין כל אותו היום, במכיר משמרתו ואין מכיר משמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם, אסור לשתות יין כל אותה שבת, אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו, ויודע שבתי אבותיו קבועין שם, אסור לשתות יין כל השנה, רבי אומר, אומר אני אסור לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו.

אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, מאי טעמא, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהן מנוולין. (שם יז א)

אלו הן מעמדות, לפי שנאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי, וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות, על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם, של כהנים של לוים ושל ישראלים, הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו מעמד מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית... תנו רבנן עשרים וארבעה משמרות בארץ ישראל ושתים עשרה ביריחו, שתים עשרה ביריחו נפישן להו טובא, אלא שתים עשרה מהן ביריחו, הגיע זמן המשמר לעלות, חצי המשמר היה עולה מארץ ישראל לירושלים, וחצי המשמר היה עולה מיריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים... אמר רב חמא בר גוריא אמר רב משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר, בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה, שנאמר בשנת הארבעים למלכות דוד נדרש וימצא בהם גבורי החיל ביעזר גלעד. מיתיבי משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר, בא דוד ושמואל הרמתי העמידום על עשרים וארבע. תניא אידך משה תיקן להם לישראל שש עשרה משמרות, שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר, וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר חלקום והעמידום על עשרים וארבע, שנאמר וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר, ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה, ואומר בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר. מאי ואומר, וכי תימא כי היכי דנפישי בני אלעזר הכא נמי דנפישי בני איתמר, שמנה מעיקרא ארבעה הוו, תא שמע... אמר לך רב חמא בר גוריא תנאי היא, ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שמונה.

תנו רבנן ארבעה משמרות עלו מן הגולה, ואלו הן, ידעיה חרים פשחור ואימר, עמדו נביאים שביניהם וחלקום והעמידום על עשרים וארבעה, בללום ונתנום בקלפי, בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבירו שש, בא חרים ונטל לחלקו וחלק חבירו שש, וכן פשחור וכן אימר, וכן התנו נביאים שביניהם, שאפילו יהויריב ראש משמרת עולה לא ידחה ידעיה ממקומו, אלא ידעיה עיקר, ויהויריב טפל לו... (שם כו א)

תלמוד ירושלמי:

...תני המשמרות שהיו במקדש היו שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות, שהיו שונות ולא היו משלשות בפרים. רבי לעזר שאל מהו להתחיל מהן לרגל הבא, אמר רבי יוסה מתניתין אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים, לא צורכה דילא כהדא דתני בשם רבי נתן, דתני רבי נתן שמיני לא היה בו פייס, על דעתיה דרבי נתן מהו להתחיל מהן לרגל הבא, אמר רבי יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו... יום טוב הסמוך לשבת היו כל המשמרות שווין בחילוק לחם הפנים חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע נוטל עשר החלות והמתעכב נוטל שתים, ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש, רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש, הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום, בלגה לעולם חולקת בדרום, וטבעתה קבועה וחלונה סתומה... רבי יודה בן טיטס בשם רבי אחא קרייא מסייע להן תנייא, ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא, ואחימלך מן המשמר היוצא היה... ויעשו אותן עשרים ושלש, לית יכיל, דכתיב המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם, באומנותם, אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חברו... (סוכה כה ב, וראה שם עוד)

...תני כל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו, ואינו מבתי אבות קבועין, אסור כל אותו היום, וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואינו מכיר אנשי בית אב שלו, ואינו מבתי אבות קבועין, אסור כל אותה השבת, וכל מי שאינו מכיר לא אנשי משמר שלו ולא אנשי בית אב שלו, ואינו מבתי אבות קבועים, רבי אומר אומר אני שהוא אסור לעולם, אלא שתקנתו קלקלתו, שהוא מותר בהספד, כמה דתימר קלקלתו תקנתו, שהוא אסור בהספד, ודכותה קלקלתו תקנתו, שהוא אסור במלאכה. (תענית יא ב, וראה שם עוד)

רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם ר"י שמנה משמרות כהונה העמיד משה, ד' משל אלעזר וד' משל איתמר, ובקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן כ"ד, ומצאו משל אלעזר ולא מצאו משל איתמר, הדא הוא דכתיב וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר וגו'. רבי יעקב בר אחא רבי חונה רבה דציפורין בשם ר"י בית אב אחד בית אב אחד אחוז לאלעזר, שניתוסף לו בתי אבות אחרים, ואחוז אחוז לאיתמר מה שתפס תפס. רבי זעירא בשם רב הונה לחזיר י"ז שחזר המחזיר לאלעזר, לעשות כ"ג אין את יכול, דכתיב המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם... ועמדו ראשי משמרות ועשו עצמן בית אבות, ויש משמר שהיה בו ה' ו' ז' ח' ט', משמר שהיה בו חמשה, שלשה קריבין שלשה ימים ושנים מקריבין ארבעה ימים, משמר שהיה בו ו' ה' מקריבין חמשה ימים ואחד מקריב שני ימים, משמר שהיה בו שבע כל אחד ואחד מקריב את יומו, משמר שהיה בו ח' ו' מקריבין ו' ימים וב' מקריבין יום אחד, משמר שהיה בו ט' ה' מקריבין ה' ימים וד' מקריבין ב' ימים. ויש מהן שקבעו עצמן לעולם, משמר שהיה בשבת היה בשבת לעולם, במוצאי שבת היה במוצאי שבת לעולם, ויש מהן שהיו מקריבין על כל משמר ומשמר, ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבוע ושבוע... (תענית כ א)

נתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא, אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה, ואם לאו יחזיר ויביא אשם אחר... רבי חזקיה אמר בשתי שבתות פלגינן, רבי יוסי אמר בשבת אחת, מאן דמר בשתי שבתות נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא, רבי אומר אם כדברי רבי יודן, אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן, אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב, ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר להם. זאת אומרת אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותו מידן, מאן דמר בשבת אחת פליגין נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה אשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא וכו', זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן אין מוציאין אותן מידן, ואם עיבר משמר בני יהויריב כיני מתניתין, ואם היה שעיבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן, אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה לבני יהויריב, ויקריבו בני יהוידע את האשם ויתכפר להן, זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן, נתעצלו ולא הקריבוהו, מוציאין אותן מידן. (בבא קמא מא ב)

מדרש רבה:

דבר אחר שערך כעדר העזים שגלשו מהר הגלעד, הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם, ואיזה זה, אלו המשמרות, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו, שניך כעדר הקצובות, מילין קצובין, כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה, י"ב מחלקות שעלו מן הרחצה, שמשמרין לישראל, שכולן מתאימות, דתנינן תמן בג' פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות... (שיר ד ח)

רש"י:

ושרת - למד על הכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפילו במשמר שאינו שלו. דבר אחר עוד למד על הכהנים הבאים לרגל שמקריבין במשמר שאין המשמר שלהם. חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל, שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי. (דברים יח ז)

רמב"ן:

יחנו סביב - ...היא מצוה לדורות גם במקדש, כי מכאן תקנו המשמרות. וטעם ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות, שישמרו אותו בלילה, וילכו סביב המשכן, כמו שאמרו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, והם כלם כשומרים לראש המלך... והפסוקים בדברי הימים מפורשים בענין המשמרות וכל התקון. (במדבר א נג)

משנה תורה:

משה רבינו חלק הכהנים לח' משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר, וכן היו עד שמואל הנביא, ובימי שמואל חלקם הוא ודוד המלך לכ"ד משמר, ועל כל משמר ומשמר ראש אחד ממונה ועולין לירושלים לעבודה משמר לכל שבת, ומיום השבת ליום השבת הן מתחלפין, משמר יוצא והאחר שהוא אחריו נכנס, עד שיגמרו וחוזרין חלילה. ומצות עשה להיות כל המשמרות שוים ברגלים, וכל שיבא מן הכהנים ברגל ורצה לעבוד עובד וחולק עמהם, ואין אומרים לו לך עד שיגיע משמרך, שנאמר וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגו'.

במה דברים אמורים בקרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת, אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותן אלא משמר שזמנו קבוע, ואפילו ברגל, שנאמר חלק כחלק יאכלו, לבד ממכריו על האבות, כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות הצבור, ואין חלק כחלק בשאר הדברים, שכבר חלקו אותם האבות וקבעום כל משמר ומשמר בשבתו, וכן עבודת לחם הפנים במשמר שזמנו קבוע, אבל עבודת שתי הלחם בכל המשמרות... וכן כהן שהיה לו קרבן הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה, שנאמר ובא בכל אות נפשו ושרת, ואפילו חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו, והעור של קרבנו ואכילתו שלו, ואם רצה ליתן את קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו נותן, ועור הקרבן ועבודתו לאותו כהן בלבד שנתן לו...

כל ראש משמר ומשמר מחלק משמרו לבתי אבות, עד שיהיה כל בית אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבת,והאחר ביום של אחריו, והאחר ביום של אחריו, ולכל בית אב ואב ראש אחד ממונה עליו... (כלי המקדש פרק ד ג והלאה, וראה שם עוד)

רבינו בחיי:

חלק כחלק - ...ובמדרש על המשמרות, ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות, ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ"ד משמרות קבועות. והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה. אבל דע והבן, כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב"ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ"ד משמרות כנגד ג' כתות של מעלה, שכל אחת מהן כ"ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועים כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה, כי כן למעלה הקב"ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצאת, מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה ושלום ורעות... (דברים יח ח)

 

ספר החינוך:

מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל חמשה עשר ממונים היו במקדש, אחד על הזמנים, כלומר לכוון עת הקרבן, ומיד מזרז אותם ואומר עמדו כהנים לעבד וישראל לדוכן וישראל למעמד... וכהנים ולוים ידועים היו עובדים שם, וכמו שאמרו ז"ל כי משה ושמואל הרואה ודוד המלך חלקום לכ"ד משמרות, ועובד כל משמר שבת אחת וחוזרין חלילה, וכל אנשי המשמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות, וכל יום מימי השבת עובדין בו אנשים ידועים, וראשי האבות מחלקין להם אנשים ידועים איש איש על עבודתו, ולא היו רשאין לסייע זה את זה... ומן הדומה כי הכהן שסייע במלאכת חברו גם כן במיתה. (קרח מצוה שפט)

שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות, כלומר לכתות ידועות, ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד בעבודה, חוץ מן הימים טובים בלבד, שהיו הכל עובדים יחד... משרשי מצות המשמרות ידועות וקבועות לפי שכל המלאכות המוטלות על מספר אנשים ידועים נעשות כראוי, ואין העצלה והיאוש והקפדנות מצויה בהן, אבל המוטל על הרבים מבלי שיהיה בהם אנשים ידועים לעשותה, פעמים יטילו אותה קצתן על קצתן, ופעמים יקפידו אלו על אלו בענין... אבל ברגל מפני השמחה נצטוו להיות יד הכל שוה בהן.

מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שבכל משמר ומשמר היה ממנה איש אחד והוא מחלק אותן לבתי אבות ובכל יום ויום מימי השבוע מחלקים ראשי האבות ביניהם אנשים ידועים לעבודה איש איש על עבודתו, ומיום השבת ליום שבת מתחלפין המשמרות וחוזרים חלילה... ונוהגת מצוה זו בזכרי כהונה ולויה בזמן הבית, והעובר על זה ומיחה ביד חברו ברגל שלא לעבד כאות נפשו, בטל עשה זה. והרמב"ן ז"ל השיג בזאת המצוה על הרמב"ם ז"ל, ואמר שהיות הכהנים עובדים למשמרות אינו במשמע הכתוב כלל, כדעתו של הרב ז"ל, אלא הלכה למשה מסיני היא, שיחלקו ביניהם העבודה למשמרות, ומשה רבינו הוא שהתחיל תחילה לחלקם, והוא עשה מהם שמונה משמרות... וזה שאמר הכתוב לבד ממכריו וגו' שלילות הוא, ולא מצוה כלל, כלומר, שיעבדו הכהנים בכל אות נפשם בכל עת, בין בחול בין ברגל, לבד אם רצו והסכימו לחלק ביניהם העבודה למשמרות, וקבלנו הלכה למשה מסיני שראוי לעשות כן, כדי שתעשה המלאכה כסדר ובזריזות. (שופטים תקט)

מלבי"ם:

וכי יבא הלוי - ...ופירוש הדבר, שהגם שתקנו משמרות והיה העבודה שייך לכהני המשמר, מלמדנו שיש דברים וזמנים שגם כהן שאינו מאנשי המשמר זוכה בעבודה, וציין זה במה שאמר מכל ישראל, אשר הוא גר שם, כי כהני המשמר היה כל משמר גר בעיר מיוחדת, וכשבא זמנו הלכו כלם לעבודה, על פי זה מציין כהן יחידי הבא לשם שבא מכל ישראל אשר הוא גר שם, לא מעיר שהמשמר שלו הלכו ביחד, רק הוא בא יחידי ממקום אחר שלא בזמן משמרתו, כשרוצה להביא איזה קרבן או כשהולך להראות בג' רגלים, ועל האופן שמקריב שם קרבן אמר ובא בכל אות נפשו ושרת, ורשות בידו להקריב הקרבן בעצמו, אף שלא בזמן משמרתו... (דברים יח ו)

חלק כחלק יאכלו - עוד למדנו שברגלים שבאים שם מכל שערי ישראל לרגל, מלבד מה שיש לכל הכהנים הבאים זכות לעבוד עבודה, יש להם גם חלק באכילה באמורי הרגלים, דהיינו בקרבנות האמורים מפני הרגל הראוים להתחלק, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה, ועורות של עולת ראיה ומוספי צבור ושעירי חטאת. ואולם זה אין צריך ללמדנו, שכבר נאמר לכהן המקריב אותה לו תהיה, שפירוש המוכן להקריב... ועל כן שעקר מלמד על לחם הפנים שאין בו שום עבודה, שכבר נעשתה עבודתו בשבת שעברה, ועל זה אמר חלק כחלק יאכלו... (שם שם ח)

העמק דבר:

כאשר צוה ה' - כל זה מיותר, ונדרש בתורת כהנים שסדר משה עבודת כהונה ולויה, פירוש סדר משמרות כהונה ולויה. (ויקרא ח ד)

משך חכמה:

עשירית האפה - מאכל איש ליום, ולפי זה יתכן שציותה התורה בלחם הפנים להביא כ"ד עשרונים, שבכל משמר היו כ"ד כהנים, שאם יארע להקריב פר יהיו כ"ד כהנים כראוי לפר צבור. (ויקרא ה יא)