כהן   בת

(ראה גם: אב-ובת, חנוך)

 

ובת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת באש תשרף. (ויקרא כא ט)

ובת כהן כי תהיה לאיש זר, היא בתרומת הקדשים לא תאכל. ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל, וכל זר לא יאכל בו. (שם כב יב)

ספרא:

ובת כהן כי תחל, יכול אם חיללה את השבת תידון בשרפה, תלמוד לומר כי תחל לזנות, כשחיללתה בזנות ולא בדבר אחר. יכול אם זינת פנויה תדון בשריפה, תלמוד לומר אביה, ונאמר להלן אביה, מה אביה האמור להלן זנות עם זיקת הבעל, אף אביה האמור כאן זנות עם זיקת הבעל... את אביה היא מחללת, רבי אליעזר אומר עם אביה בשריפה, ועם חמיה בסקילה, היא באש תשרף, היא בשריפה ואין בועלה בשריפה, היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה. (אמור פרשה א)

יאמר גרושה, מה תלמוד לומר אלמנה, שאילו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט הרי היא חוזרת, אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט אינו דין שתחזור, אילו כן הייתי אומר גרושה שאין לה זרע תחזור, אלמנה בין שיש לה זרע בין שאין לה זרע תחזור, תלמוד לומר אלמנה וזרע אין לה... אין לי אלא זרעה, זרע זרעה מנין, תלמוד לומר וזרע אין לה... אין לי אלא זרע כשר פסול מניין, תלמוד לומר וזרע אין לה, כיצד, בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בת, והלכה הבת וניסת לעבד וניסת לנכרי וילדה ממנו בן, הרי זה ממזר, היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה, ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. יכול אפילו זרע מן השפחה ומן הנכרית יפסול אם יאכיל, תלמוד לומר לה, יצא זה שאינו זרעה, כיצד, בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בן, והלך הבן ונכבש עם השפחה והנכרית וילדה ממנו בן, יכול יפסול או יאכיל, תלמוד לומר אין לה, יצא זה שאינו זרעה. (שם פרק ה)

ושבה אל בית אביה, פרט לשומרת יבם, בנעוריה, פרט למעוברת, והלא דין הוא, ומה אם במקום שלא עשה הולד מן הראשון כולד מן האחרון לפוטרה מן היבם, עשה את העובר כנולד, כאן שעשה את הולד מן הראשון כולד מן האחרון לפוסלה מן התרומה, אינו דין שנעשה את העובר כילוד... מנין לבת כהן שניסת לישראל ואחר כך אכלה תרומה, ובן כהן שאכל תרומת חבירו יכול יהיו חייבים בחומש, תלמוד לומר וכל זר לא יאכל קדש, ואיש כי יאכל קדש, יצאו אילו שאין זרים לה... (שם פרק ו)

תלמוד בבלי:

...אדרבא, שריפה חמורה שכן ניתנה לבת כהן שזינתה, ומאי חומרא, שכן מחללת את אביה, קסברי רבנן נשואה יוצאה לשריפה ולא ארוסה, ומדאפקה רחמנא לארוסה בסקילה שמע מינה סקילה חמורה... (סנהדרין מט ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, ובת איש כהן כי תחל, יכול אפילו חללה את השבת, תלמוד לומר לזנות, בחילולין שבזנות הכתוב מדבר, יכול אפילו פנויה, נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה, מה להלן זנות עם זיקת הבעל, אף כאן זנות עם זיקת הבעל, או אינו אומר אביה אלא להוציא את כל האדם, כשהוא אומר היא מחללת, הוי כל אדם אמור, הא מה אני מקיים אביה, נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה, מה להלן זנות עם זיקת הבעל, אף כאן זנות עם זיקת הבעל, אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה, נערה והיא נשואה, בוגרת והיא ארוסה, בוגרת והיא נשואה, ואפילו הזקינה מנין, תלמוד לומר ובת כהן מכל מקום. בת כהן, אין לי אלא שניסת לכהן, ניסת ללוי ולישראל לעובד כוכבים לחלל לממזר ולנתין מניין, תלמוד לומר ובת איש כהן, אף על פי שאינה כהנת. היא בשריפה ואין בועלה בשריפה, היא בשריפה, ואין זוממיה בשריפה. רבי אליעזר אומר את אביה בשריפה, ואת חמיה בסקילה...

בת כהן, אין לי אלא שניסת לכהן, ניסת ללוי לישראל ולעובד כוכבים ולחלל לנתין ולממזר מניין, תלמוד לומר בת איש כהן, אף על פי שאינה כהנת, משום דאינסבה להו להני לאו בת כהן היא, ותו, מידי כהנת לכהן כתיב, סלקא דעתך אמינא כי תחל לזנות אמר רחמנא, הני מילי היכא דקא מתחלא השתא, אבל הא כיון דקא מתחלא וקיימא מעיקרא, דאמר מר ובת כהן כי תהיה לאיש זר, כיון שנבעלה לפסול לה פסלה, ללוי וישראל נמי ושבה אל בית אביה כנעוריה, מכלל דכי איתיה גביה לא אכלה, אימא לא תידון בשריפה, קא משמע לן, ודלא כרבי מאיר, דתניא בת כהן שניסת לישראל ואכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשריפה, ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים זו וזו משלמות קרן ולא חומש ומיתתן בשריפה. רבי אלעזר אומר את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה... שלח רבין משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כך היא הצעה של משנה, לעולם כרבנן, והכי קאמר, כל שהוא למטה ממיתת אביה, ומאי ניהו נשואה בת ישראל, דאילו נשואה בת ישראל בחנק, הכא במיתת אביה בשריפה, כל שהיא למעלה ממיתת אביה, ומאי ניהו ארוסה בת ישראל דאילו ארוסה בת ישראל בעלמא בסקילה, הכא במיתת חמיה בסקילה... מאי רבי ישמעאל, דתניא ובת איש כהן כי תחל לזנות, בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר, אתה אומר בנערה והיא ארוסה, או אינו אלא אפילו נשואה, תלמוד לומר איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת, הכל היו בכלל הנואף והנואפת, הוציא הכתוב בת ישראל בסקילה ובת כהן בשריפה, מה כשהוציא הכתוב את בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה, אף כשהוציא הכתוב בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה, זוממיה ובועלה בכלל ועשיתם לו כאשר זמם וגו'. בועלה מאי כאשר זמם איכא, אלא זוממיה בכלל מיתת בועלה, משום שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה, יכול אפילו פנויה, נאמר כאן אביה, ונאמר להלן אביה, מה להלן זנות עם זיקת הבעל, אף כאן זנות עם זיקת הבעל... לכדתניא היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר את אביה היא מחללת, שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד נוהגין בו בזיון, אומרים ארור שזו ילד ארור שזו גידל, ארור שיצאה זו מחלציו. (שם נ ב)

אמר רבי אלעזר בן צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה, אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי. (שם נב א)

תנו רבנן ובת איש כהן כי תחל לזנות, רבי הונא בריה דרב יהושע רבי כרבי ישמעאל סבירא ליה, דאמר ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה, והכי קאמר, אם תחילת ביאה בזנות בשריפה, אידך בחנק... (שם סו ב)

 

מנהני מילי, אמר רב אחא בריה דרב איקא דתניא רבי יוסי אומר, מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, לפי שכל המזוממים שבתורה ובועליהן כיוצא בהן, בת כהן היא בשריפה ואין בועלה בשריפה, זוממין איני יודע אם לו הוקשו אם לה הוקשו, כשהוא אומר לעשות לאחיו, לאחיו ולא לאחותו. (שם צ א)

פוסל מן התרומה, וזרע אין לה אמר רחמנא, והא אית לה, מאי איריא זרע, אפילו עובר נמי, דכתיב כנעוריה, פרט למעוברת... (נדה מד א)

תלמוד ירושלמי:

בת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה, נישאת לאחד מכל הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים זו וזו משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה... כך היא מתניתא, זינתה מיתתה בשריפה, מה טעמא דרבי מאיר, כי תחל לזנות בית אביה, את שאינה ראויה לחזור לבית אביה, יצאת זו שהיא ראויה לחזור לבית אביה, נשאת לכשר וזינתה הרי היא ראויה לחזור לבית אביה, מאי כדון כי תחל לזנות, את שחילולה מחמת הזנות ולא חילולה מחמת נישואין. מה טעמא דרבנן, ובת איש כהן מכל מקום, מעתה אפילו חללה מבנה, תנא רבי חיננא בר פפא קומי רבי זעירא דרבי ישמעאל את אביה היא מחללת, את שחילולה מחמת עצמה, ולא שחילולה מחמת אביה, אמר רבי חנינה שונה אני על דרבי ישמעאל אפילו חללה מבנה. (תרומות לו ב)

...אמר ליה כן אמר רבי זעירא רבי ענן בשם רב מהו בת כהן, מתלמדתה (המורגלת אצל) של כהן, כמה דתימר בת בבל השדודה, וכי בת בבל היתה, אלא שנעשית כמעשה בבל, רבי יוסי בי רבי בון בשם רב, שתי בנות אמורות בפרשה, אחת חוזרת ואוכלת, ואחת חוזרת ואינה אוכלת, בת כהן שנישאת לישראל חוזרת ואוכלת, בת ישראל שנישאת לכהן חוזרת ואינה אוכלת, אמור מעתה נישאת לכשר חוזרת ואוכלת, לפסול חוזרת ואינה אוכלת. רב אמר הלכה אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק, רבי יוחנן אמר אוכלת בחזה ושוק. תני רבי חייה מסייע לרב, מלחם לא כל הלחם, תני רבי שמעון בן יוחי מסייע לרבי יוחנן, מלחם אביה תאכל לרבות חלות תודה ורקיקי נזיר. (יבמות נג א, וראה שם עוד)

בת ישראל שנישאת לכהן מנחתה נשרפת, ובת כהן שנישאת לישראל מנחתה נאכלת, מה בין כהן לכהנת, מנחת כהנת נאכלת ומנחת כהן אינה נאכלת, כהנת מתחללת ואין כהן מתחלל, כהנת מטמאה למתים ואין כהן מיטמא למתים, כהן אוכל בקדשי קדשים, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים... 

דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, לא כהנת. רבי אבהו בעא קומי רבי שמעון בן לוי, והא כתיב וכהן כי יקנה נפש קניין כספו, מעתה כהן ולא כהנת, מאי כדון, והכהן המשיח תחתיו מבניו, את שבנו עומד תחתיו, יצאת זו שאין בנה עומד תחתיה. כהנת מתחללת ואין כהן מתחלל, דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו. אין לי אלא זרע שהוא מתחלל, היא עצמה מניין ודין הוא, מה אם הזרע שלא עבר עבירה הרי הוא מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שתתחלל, מה נפשך לומר לא יחל, לא יחלל, אף מי שהיה כשר ונתחלל. כהנת מטמאה למתים, רבי דוסא ממלחיא רבי אחא בשם רבי לעזר כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ... (סוטה יח א)

ילקוט שמעוני:

...כיוצא בו אתה אומר ובת איש כהן כי תחל לזנות, והכהן הגדול מאחיו, וכי מה ענין זה אצל זה, וכי אף הוא נשרף. משל למה הדבר דומה, לקטרין שהשלים שניו ולא שמש פלומי פילון שלו, אלא ברח והלך לו, שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו. עד שלא יצא ליהרג אמר המלך מלאו לו דינרי זהב והוציאו לפניו, ואמרו, אילו היית עושה כדרך שעשו אבותיך היית נוטל מדה של דינרי זהב, עכשיו אבדת נפשך ואבדת ממונך. כן בת כהן שזנתה, יוצא כהן גדול לפניה, ואומר לה אילו עשית כדרך שעשתה אמך זכית שהיה יוצא ממך כהן גדול כיוצא בי, ועכשיו אבדת את עצמך ואבדך את כבודך... (שמות פרק ו קעח)

תרגום יונתן:

ובת גבר כהין מארסא ארום תפיס גרמה למטעי בזני עד דהיא עם בית אבוהא וזניית, בנורא תתוקד. (ויקרא כא ט)

רש"י:

כי תחל - כשתתחלל על ידי זנות, שהיתה בה זיקת בעל וזנתה או מן הארוסין או מן הנשואין, ורבותינו נחלקו בדבר, והכל מודים שלא דבר הכתוב בפנויה. את אביה היא מחללת - חללה ובזתה את כבודו, שאומרים ארור שזו ילד, ארור שזו גדל. (שם)