(ראה גם: טומאה, כהונה-אבלות)
והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. ועל כל נפשות מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלקיו, כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה'. (ויקרא כא י)
...מיכן אמרו הרוגי בית דין אין מתעסקים עליהם לכל דבר, שמא תאמרו אנו הולכים לבתינו ומתאבלים ואוננים ובוכים, הלא פיקדנו המקום שלא נצא מבית המקדש, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו, מיכן אמרו כהן גדול שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה, הם נכסים והוא נגלה, הם נגלים והוא נכסה... (שמיני הקדמה כח)
...רבי מאיר אומר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום על מתו כדרך שבני אדם פורעים ופורמים על מתיהם, הא כיצד, כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה. ועל כל נפשות מת לא יבא, אמר רבי עקיבא מניין לרביעית דם שהוא משני מתים, תלמוד לומר ועל כל נפשות מת, שתי נפשות ומת אחד לא יבא... ומן המקדש לא יצא, עמהם אינו יוצא, יוצא הוא אחריהם, אלא הן נכסין והוא נגלה, הן נגלין והוא נכסה, ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר ומן המקדש לא יצא, אינו יוצא כל עיקר, ומניין אם עבד עבודתו כשירה, תלמוד לומר ולא יחלל את מקדש אלקיו, הא הדיוט שעבד אונן עבודתו פסולה. כי שמן משחת אלקיו עליו, אין לי אלא המשוח בשמן המשחה, המרובה בגדים מניין, תלמוד לומר כי שמן משחת אלקיו עליו אני ה', להגיד מה גרם. (אמור פרשה ב)
...מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, הן נגלין והוא נכנס, ויוצא עמהן עד פתח שער העיר, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש, משום שנאמר ומן המקדש לא יצא... וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך, והוא אומר להן תתברכו מן השמים, וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הספסל... תנו רבנן ומן המקדש לא יצא, לא יצא עמהן, אבל יוצא הוא אחריהן, כיצד, הן נכסין והוא נגלה... שפיר קאמר רבי יהודה, אמר לך רבי מאיר, אי הכי לביתו נמי לא, אלא הכי קאמר מן המקדש לא יצא, מקדושתו לא יצא, וכיון דאית ליה הכירא, לא אתי למינגע, ורבי יהודה, אגב מרריה דילמא מיקרי ואתי ונגע... (סנהדרין יח א ויט א)
כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה, כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל, וההדיוט לא מקריב ולא אוכל. אמר רב למטה למטה ממש, למעלה למעלה ממש, ושמואל אמר למטה למטה מקמי שפה, למעלה למעלה מקמי שפה, וזה וזה בצואר... (הוריות יב ב, וראה שם עוד)
...מאי כדון, חומר הוא בכהן גדול שיהא מבדיל קנה שפה. כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר כל אותו היום, רבי שמעון אומר גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. בין לרבי מאיר לרבי שמעון חדא, בין רבי יודא לרבי שמעון חדא. בין רבי מאיר לרבי יהודה הכנסה. רבי יעקב בן דסאי מפסיק ביניהן, רבי מאיר אומר היה בפנים היה יוצא, היה בחוץ היה נכנס, רבי יהודה אומר, היה בפנים היה נכנס, היה בחוץ לא היה נכנס, רבי שמעון אומר גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו... (סנהדרין י א, וראה שם עוד)
ומן המקדש לא יצא - אינו הולך אחר המטה, ועוד מכאן למדו רבותינו שכהן גדול מקריב אונן, וכן משמעו, אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן המקדש, אלא עובד עבודה. ולא יחלל - שאינו מחלל בכך את העבודה אם עבד כשהוא אונן, שהתיר לו הכתוב לעבוד, הא הדיוט שעבד אונן חלל לשון רש"י. ושני המדרשים הללו חלוקים הם זה על זה, שאם הכתוב התיר בכהן גדול שאינו צריך לצאת מן המקדש מפני אנינותו כהדיוט, אבל יכול הוא לעבוד כשהוא אונן, אם כן אין בכאן אזהרה כלל שלא יצא אחר המטה, וכן לא יחלל את מקדש אלקיו כפי הלשון הזה אינו אלא לומר שאין עבודתו מחוללת, וללמד שההדיוט שעבד אונן חלל... ובעלי ההלכות מנאוהו בלאוין בהלכות גדולות, ועוד שכבר כתבתי הברייתא שהיא שנויה בתורת כהנים ומפורש בה שהוא לאו גמור, כדקתני ומפתח אהל מועד לא תצאו, יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה, תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי אינו יוצא ואין מחלל, הוי אומר בשעת עבודה...
לפיכך אני אומר לקיים כל דברי חכמים שעיקר הכתוב הזה יזהיר בכהן גדול שלא יצא מן המקדש בשעת עבודה על כל נפשות מת, ולא יחלל את המקדש שיעזוב עבודתו לכבוד המת, אבל יהיה כבוד המקדש ועבודתו גדול עליו מכבוד המת ואהבתו אותו, וכל שכן שאם מניח עבודתו ללא דבר ויוצא שעובר בלאו הזה, אבל הזהירו הכתוב בענין המת להתיר לו העבודה כשהוא אונן, ומאחר שהיא מותרת לו אם יניחנה מרצון עצמו יהיה חלול המקדש... ועוד מצינו שנחלקו רבותינו בפרק שני של מסכת זבחים, ואמרו אונן מנא לן דמיחיל עבודה, דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הא אחר שלא יצא חלל, ורבי יהודה אמר מהכא, הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, אני הקרבתי, מכלל דאי אינהו אקרבו שפיר וכו'...
והסוגיה ששנויה בסנהדרין ומן המקדש לא יצא, שאינו יוצא אחר המטה עמהם אלא הם נכנסין והוא נגלה הם נגלין והוא נכסה, דברי רבי מאיר, ורבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש כלל... וכל זה בכהן גדול מעלה מדבריהם, וסמכו אותה לכתוב הזה כדרך האסמכתות בתלמוד... (ויקרא כא יב)
מת לו מת אינו יוצא אחריו, ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש, וכל העם באים לנחמו לביתו, והוא עומד בשורה וסגן מימינו וראש בית אב וכל העם משמאלו, ואומרים לו אנו כפרתך, והוא אומר להם התברכו מן השמים. וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל, ואינו קורע על מתו כשאר הכהנים, שנאמר ובגדיו לא יפרום, ואם קרע לוקה, אבל קורע הוא מלמטה כנגד רגליו, ואינו מרבה פרע לעולם, שנאמר את ראשו לא יפרע, ואפילו בעת שלא יכנס למקדש, אלא מספר מערב שבת לערב שבת... (כלי המקדש ה ה)
כהן שיצא מן המקדש בשעת העבודה בלבד חייב מיתה, בין כהן גדול בין כהן הדיוט, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, כלומר לא תניחו עבודה ותצאו מבוהלים ודחופים מפני גזירה זו. וכן זה נאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא, אינו אלא בשעת העבודה בלבד, שלא יניח עבודתו ויצא. אם כן מפני מה נשנית אזהרה זו בכהן גדול, שכהן הדיוט שהיה במקדש בעבודתו ושמע שמת לו מת, שהוא חייב להתאבל עליו, אף על פי שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד מפני שהוא אונן, ואם עבד והוא אונן של תורה חילל עבודתו בין בקרבן יחיד בין בקרבן ציבור, אבל כהן גדול עובד כשהוא אונן, שנאמר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, כלומר ישב ויעבוד עבודה שהיה עוסק בה, ואינה מתחללת.
ומניין שעבודת האונן פסולה, מקל וחומר, מה אם בעל מום שאוכל בקדשים אם עבד חילל, ואונן שהוא אסור בקדשים, שנאמר לא אכלתי באוני ממנו, דין הוא שיחלל. ואף על פי שכהן גדול עובד אונן אסור לאכול בקדשים, שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', וכן אינו חולק לאכול לערב... (ביאת מקדש ג ה, וראה שם עוד)
כהן גדול חייב בכל דברי אבילות, אלא שאסור לו לקרע בגדיו למעלה ולגדל פרע ולצאת אחר המטה... (אבל ז ו)
שלא יכנס כהן גדול באהל המת, ואפילו לששה מתי מצוה, שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבא... משרשי המצוה, שענין הטומאה ראוי להתרחק מן הכהנים שהם קדושים עושי מלאכת השם תמיד, והכהן הגדול נבדל להיות קדש קדשים עם היותו בעל גוף, נפשו תשכן תמיד בתוך המשרתים העליונים, על כן לא תחוש התורה עליו להתיר לו טומאה לעולם, ואפילו בקרובים כמו לכהנים הדיוטים, דחס רחמנא עליהן שישפכו נפשם בבית המת, כי יחם לבבם על קרוביהם, מה שאינו כן בכהן גדול, כי מרוב דביקות נפשו למעלה יתפשט לגמרי מטבע בני איש, וישכיח מלבו כל עסק העולם הזה הנפסד, ועל חברת הקרוב לא תבכה נפשו, כי כבר הוא נפרד ממנו בעודנו בחיים... ואפילו אם היה מקרה שיצא לחוצה לארץ מוזהר מהכנס באהל המת... (אמור מצוה ער)
שלא יטמא כהן גדול אפילו במת מקרוביו, וכל שכן בכל שאר מתים שבעולם במין ממיני הטומאה, בין בנגיעה בין במשא, שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא... (שם מצוה רעא)
...וכענין הכהן הגדול, כי מהיותו מעולה מאד בענינו ונפרש מחברת האוהבים, ואין כל עסקיו ומחשבותיו זולתי בעבודת אלקיו יתברך, תמנענו התורה גם כן מהטמא לאחד מכל קרוביו... (נשא מצוה שעו)
ראה כהונה-אבלות ויקרא כא.