כופר

(ראה גם: כפרה, תשלומין)

אם כופר יושת עליו, ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו. (שמות כא ל)

ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי מות יומת. ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו, לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. (במדבר לה לא)

מכילתא:

...אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם, כשהוא אומר אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הא נותנין פדיון למומתין בידי שמים, ומה תלמוד לומר מות יומת המכה רוצח הוא, ועדיין אני אומר יומת בידי שמים, אתה אומר בידי שמים או אינו אלא בידי אדם, כשהוא אומר לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, הא אין נותנים פדיון למומתין בידי אדם, אבל נותנין פדיון למומתים בידי שמים. אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו של מומת, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר פדיון נפשו של ממית, וכן מצינו שאין נותנין פדיון מומתים בידי אדם, בכל מקום חייבי מיתות בית דין אין ליתן פדיון, שנאמר כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, אבל כאן ונתן פדיון נפשו. רבי ישמעאל אומר, בא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם, שאדם קונה את עצמו מידי שמים, שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו', ואומר איש כסף נפשות ערכו, ואומר כופר נפש איש עשרו, ואומר להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאך בצדקה פרוק, ואומר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, ואומר ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר... אומות אין להם פדיון, תלמוד לומר אח לא פדה יפדה איש ולא יתן לאלקים כפרו, ויקר פדיון נפשם. חביבין ישראל, שנתן הקב"ה אומות העולם תחתיהן כפרה תחת נפשותיהם, שנאמר נתתי כפרך מצרים... (משפטים פרשה י)

ספרי:

ולא תקחו כופר לנפש רוצח, למה נאמר, לפי שהוא אומר אם כופר יושת עליו, או כשם שנותנים פדיון למומתים בידי שמים, כך יהיו נותנים למומתים בידי אדם, תלמוד לומר ולא תקחו כופר... ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו, הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני אם יתן ממון ויגלה, תלמוד לומר לא תקחו כופר לנוס שמה... (מסעי קסא)

תלמוד בבלי:

ולא תקחו כופר לנפש רוצח למה לי, דאמר רחמנא לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מקטלא. לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו למה לי, דאמר רחמנא לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מן גלות. ותרי קראי למה לי, חד בשוגג וחד במזיד... האי כל חרם מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר, לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנים ממון ומתכפר להן, שנאמר אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן, תלמוד לומר כל חרם מן האדם לא יפדה, ואין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה, מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מניין, תלמוד לומר כל חרם... (כתובות לז ב)

...שייר חצי כופר, אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא, הא מני רבי יוסי הגלילי היא, דאמר תם משלם חצי כופר... (בבא קמא טו א)

ויהא אדם חייב בכופר מקל וחומר, ומה שור שאינו חייב בארבעה דברים חייב בכופר, אדם שחייב בארבעה דברים אינו דין שיהא חייב בכופר, אמר קרא ככל אשר יושת עליו, עליו ולא על אדם. איבעיא להו רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק מהו שתשלם כופר, מי אמרינן מידי דהוה אקרן, קרן כיוון דעבד תרי ותלתא זמני אורחיה הוא ומשלם כופר, הכי נמי לא שנא, או דלמא קרן כוונתו להזיק, האי אין כוונתו להזיק. תא שמע, הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו לבעל הבית ומת, השור בסקילה ובעליו בין תם בין מועד משלם כופר שלם, דברי רבי טרפון, כופר שלם בתם לרבי טרפון מנא ליה, לאו משום דסבר כרבי יוסי הגלילי, דאמר תם משלם חצי כופר ברשות הרבים, ומייתי לה מקל וחומר מרגל, אלמא איכא כופר ברגל... (שם כו א, וראה שם עוד)

תנו רבנן אפוטרופסים משלמין מן העליה ואין משלמין כופר, מאן תנא כופרא כפרה ויתמי לאו בני כפרה נינהו, אמר רבי חסדא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק, מאי לאו בהא קמיפלגי, דרבנן סברי כופרא ממונא הוא, ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר כופרה כפרה, אמר רב פפא לא, דכולי עלמא כופרא כפרה הוא, והכא בהא קמיפלגי, רבנן סברי בדניזק שיימינן, ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בר ברוקה סבר בדמזיק שיימינן. מאי טעמייהו דרבנן, נאמרה שיתה למטה ונאמרה שיתה למעלה, מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק. ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר ונתן פדיון נפשו כתיב, ורבנן אין פדיון נפשו כתיב, מיהו כי שיימינן בדניזק שיימינן... (שם מ א, וראה שם עוד)

שור שנגח את האדם ומת מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר... תנו רבנן ובעל השור נקי, רבי אליעזר אומר נקי מחצי כופר, אמר לו רבי עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו, הביאהו לבית דין וישלם לך, אמר לו רבי אליעזר כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה, אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים, על פי בעלים מודה בקנס הוא, קסבר כופרא כפרה... (שם מא א וב, וראה שם עוד)

אמר רבה שור שהמית בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר, שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת, אם כופר יושת עליו, כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר, אין השור בסקילה אין בעלים משלמין כופר... כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן כופר, מה תלמוד לומר אם כופר, לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה... (שם מג א, וראה שם עוד)

תנו רבנן ד' דברים בעדים זוממין... ואין משלמין את הכופר, קסברי כופרא כפרה, והני לאו בני כפרה נינהו... (מכות ב ב)

תלמוד ירושלמי:

תני ובעל השור נקי, נקי מחצי כופר דברי רבי אליעזר, אמר לו רבי עקיבא רבי, והלא מוקדם הוא לבית הסקילה חמורה, אמר לו לא אמרתי אלא בנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם וכו'... (בבא קמא כ ב, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

ונתנו איש כופר נפשו, כששמע משה כן נתיירא, אמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, רבי יהודה ברבי אילעאי אומר אמר משה, מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף, שנאמר והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקל, רבי יוסי אומר ממוציא שם רע אתה למד, שנאמר וענשו אותו מאה כסף, ואנחנו הוצאנו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל, ריש לקיש אמר מן האונס למד, כתיב ונתן האיש השוכב עמה וגו', ואנו אנסנו הדבור שכתב לא יהיה לך וגו', ועשינו עבודה זרה... ידע הקב"ה מה בלבו של משה, אמר לו, חייך, לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים, אלא זה יתנו... (שמות פרק ל, שפו)

אבן עזרא:

יומת - אין ספק כי אין כופר למומתי בית דין, על כן אמרו מעתיקי הדת כי וגם יומת מיתתו בידי שמים, הנה יהיה זה יומת לפי דעתי, כמו עין תחת עין שהוא ראוי שיומת, אם לא יתן כופר נפשו. אם כופר - אין זה היפך ולא תקחו כופר, כי הכתוב שם הוא רוצח גמור, וזה לא רצח רק נעשה בעבור שלא שמר שורו להיותו קשור... (שמות כא כט ול)

רמב"ן:

אם כופר - בעבור היות הכופר כפרה כענין הקרבנות, ואם הוא אינו חפץ בה אין מכריחין אותו לבא לבית דין לחייבו בכך, ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו, בעבור זה אמר אם. (שם)

משנה תורה:

מה בין תם שהרג את האדם למועד שהרג את האדם, שהתם פטור מן הכופר... (נזקי ממון י ב)

זה שכתוב בתורה וגם בעליו יומת, מפי השמועה למדו, שחיוב מיתה זו בידי שמים, ואם נתן כופר הנהרג מתכפר לו, ואף על פי שהכופר כפרה, ממשכנין מי שנתחייב כופר בעל כרחו. שור של שני שותפין שהרג, כל אחד מהם משלם כופר שלם, שהרי כל אחד מהן צריך כפרה גמורה. (שם שם ד וה)

נתכוון לעכו"ם והרג ישראל... פטור מן המיתה, ואם היה מועד הבעלים חייבין בכופר... (שם שם ט)

אין הבעלים משלמין את הכופר עד שתמית בהמתן חוץ מרשותן, אבל אם המית ברשות המזיק אף על פי שהוא בסקילה הבעלים פטורין מן הכופר... שהרי אין לו רשות ליכנס לרשותו של זה שלא מדעתו... בהמה שנכנסה לחצר הניזק ודרסה על גבי תינוק דרך הלוכה והרגתהו הבעלים משלמין את הכופר, שהרגל מועדת להזיק בדרך הילוכה, וברשות הניזק חייב אף על השן ועל הרגל. נמצאת למד, שהמועד שהמית בכוונה נסקל, והבעלים חייבין בכופר, ואם המית שלא בכוונה פטור מן המיתה והבעלים חייבים בכופר, ותם שהמית שלא בכוונה פטור מן המיתה ומן הכופר... (שם שם יא והלאה)

כמה הוא הכופר, כמו שראו הדיינין שהוא דמי הנהרג, הכל לפי שויו של נהרג, שנאמר ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו... למי נותנין הכופר, ליורשי הנהרג... (שם יא א)

חזקוני:

אם כופר - שהיו היורשין רוצים לקחת כופר, ומאחר שלא הרגו בידים בית דין רשאים לשום עליו כופר, ואינו מן הנמנים חובה. (שמות כא ל)

ספר החינוך:

שלא נקח כופר, כלומר פדיון, ואפילו כל ממון שבעולם להציל נפש הרוצח שלא להרגו, שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות. שורש מצוה זו ידוע, שאם הרשו אדוני הארץ לקחת כופר מיד הרוצח, נמצא שכל הגדול מחברו ועשיר ממנו יהרגנו אם יחרה אפו עליו, ויתן כפרו, ונמצא חרב איש באחיו והישוב בטל. מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל (כתובות ל"ז) שאפילו רצה גואל הדם לפטרו ואמר לדיין שהוא מוחל על דמו ושיקחו ממנו כופר אם ירצו, אינן רשאין... (מסעי מצוה תיב)

בעל הטורים:

פדיון נפשו - בגימטריא הדמים של מזיק, ובגימטריא הדמים של ניזק. (שמות כא ל)

אור החיים:

פדיון נפשו - נחלקו אם דמי מזיק או דמי ניזק, ונראה למאן דאמר בשל מזיק, אם המית שור של שנים חייבין לשלם דמי כל אחד... וכן ברמב"ם שפסק פרק י"א מנזקי ממון ששמין דמי נהרג, ובשור של ב' שחייבין ליתן כל אחד כופר שלם, ופסק לחומרא, דהוי ספק כופר נפש, ואם קדם גואל הדם והרגו קודם שיתן כופר נראה לי שנהרג עליו, דאין ענין "יחם לבבו" אם שורו הרג כבהורג ביד. (שם)

רש"ר הירש:

כופר - הוראת היסוד כיסוי מגן או מונע, הוא מגן על עצם, לבל יושפע מן החוץ, כך כאן וכך "כפורת"... (בראשית ו יד, וראה עוד כפרה)