כלי מקדש   ארון   בפלשתים

(ראה גם: הסטוריה-שופטים, פלשתים)

 

ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו ה' היום לפני פלשתים, נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישיענו מכף אויבינו. וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית ה' צב-אות יושב הכרובים, ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלקים חפני ופינחס... ויראו פלשתים כי אמרו בא אלקים אל המחנה, ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם... וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד, ויפל מישראל שלשים אלף רגלי. וארון אלקים נלקח, ושני בני עלו מתו חפני ופנחס... (שמואל א ד ג)

ופלשתים לקחו את ארון האלקים ויביאהו מאבן העזר אשדודה, ויקחו פלשתים את ארון האלקים ויביאו אותו בית דגון, ויציגו אותו אצל דגון. וישכימו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון ה', ויקחו את דגון וישיבו אותו למקומו, וישכימו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון ה' וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן, רק דגון נשאר עליו... ותכבד יד ה' אל האשדודים וישמם ויך אותם בעפולים את אשדוד ואת גבוליה... ויאמר גת יסב ארון אלקי ישראל, ויסבו את ארון אלקי ישראל. ויהי אחרי הסבו אותו ותהי יד ה' בעיר מהומה גדולה מאד ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול וישתרו להם עפלים. וישלחו את ארון האלקים עקרון, ויהי כבא ארון האלקים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את ארון אלקי ישראל להמתני ואת עמי. וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים ויאמרו שלחו את ארון אלקי ישראל וישב למקומו ולא ימית אותי ואת עמי כי היתה מהומת מות בכל העיר כבדה מאד יד האלקים שם. (שם ה א והלאה)

ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים, ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה נעשה לארון ה', הודיענו במה נשלחנו למקומו. ויאמרו אם משלחים את ארון אלקי ישראל אל תשלחו אותו ריקם, כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם. ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו, ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה עפולי זהב וחמשה עכברי זהב, כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם. ועשיתם צלמי עפוליכם וצלמי עכבריכם המשחיתים את הארץ ונתתם לאלקי ישראל כבוד, אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם... וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת, ואם לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו. ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת בניהם כלו בבית. וישימו את ארון ה' אל העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחוריהם, וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאל וסרני פלשתים הולכים אחריהם עד גבול בית שמש... (שם ו א והלאה)

זהר:

רבי יוסי פתח ואמר, מזמור שירו לה' שיר וגו', מקרא זה בארו החברים שהפרות אמרו אותו, כמו שכתוב וישרנה הפרות בדרך, מהו וישרנה, היינו שהיו אומרים שירה חדשה, ואיזה שירה אמרו, מזמור שירו לה' שיר חדש. כאן יש להסתכל, שכל מה שברא הקב"ה בעולם כולם אומרים תשבחות ושירים לפניו, בין למעלה ובין למטה, ואם תאמר הפרות מעצמם אמרו שירה זו, כן הוא, ודאי, כי סוד עליון יש כאן, אבל אלו הפרות הארון היה עליהם, וכיון שהארון נלקח מהם, היו גועות כדרך שאר פרות העולם,ולא אמרו שירה, ודאי הארון שעליהם עשה אותם לזמר. (חיי כז)

פתח רבי שמעון ואמר, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו', מזמור זקוף טעם עליו למעלה, למה, אלא רשום בזה טעם גדול, כי מזמור הזה בא מתעטר בעטרה עליונה למעלה על ראשו, בא זקוף, מי אמר שירה זו, היינו אלו הפרות באלו הגעיות שהיו גועות. שירו לה' שיר חדש, למי היו אומרות שירו, לכמה מרכבות לכמה ממונים לכמה מדרגות, שהיו באים שם ויצאו לקבל את הארון ולהם היו אומרים שירו. 

שירו לה' שיר חדש, זכר, מהו השינוי שכאן שיר, ומשה אמר שירה, שהיא נקבה, אלא שם במשה היה ארון לבד, כי זאת (המלכות) המלכות יצאה מן הגלות היא והמוניה (השכינה וישראל), ולא יותר, ומשום זה נאמר את השירה הזאת, שהיא נקבה, אבל כאן הארון, ומה שגנוז בתוכו (ז"א) יצא, ובשביל אותו שהוא גנוז בתוכו נאמר שיר חדש הוא זכר... (בלק רצט, ועיין שם עוד)

ספרי:

...כיוצא בו, אוי לנו מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה, עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים אמרו אלה הם האלקים המכים את המצרים בכל מכה במדבר. אמרו לו עשר מכות היו לו והביאם על המצריים, שוב אין לו מכה מעתה, אמר להם המקום אתם אומרים שאין לי מכה, מכה אביא עליכם שלא נהיתה מעולם, והיה אחד מהם יושב בטבור ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו וחוזר לתהום, וכן הוא אומר ותכבד יד ה' על האשדודים. (בהעלותך פח)

תלמוד בבלי:

ראה כלי מקדש-ארון, סוטה לה א.

וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו', מאי וישרנה, אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר שאמרו שירה, ורב זוטרא בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה, ומאי שירה אמרו, אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אז ישיר משה ובני ישראל, ורבי יוחנן דידיה אמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו, ורבי שמעון בן לקיש אמר מזמורא יתמא, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, רבי אלעזר אמר ה' מלך ירגזו עמים, רבי שמואל בר נחמני אמר ה' מלך גאות לבש, רבי יצחק נפחא אמר רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים... (עבודה זרה כד ב)

מדרש רבה:

רבי ירמיה בשם רבי שמואל ברבי יצחק בשם רבי אבא למה לקו אנשי בית שמש על ידי שהיו מליזין בארון, אמר הקב"ה אילו תרנגלותו של אחד מהם אבדה היה מחזר עליה כמה פתחים להביאה, וארוני בשדה פלשתים ז' חדשים ואין אתם משגיחים בו, אם אין אתם משגיחים עליו אני אשגיח עליו (תהלים צ"ח), הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, הדא הוא דכתיב (שמואל א' ו') וישרנה הפרות בדרך, מהלכות בישרות, הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה, והיינו וישרנה, אמרו שירה נאה, אי זו שירה אמרו, רבי מאיר אומר שירת הים אמרו, נאמר כאן כי הלכו הלוך וגעה, ונאמר להלן כי גאה גאה, רבי יוחנן אמר שירו לה' שיר חדש, רבי אליעזר אומר הודו לה' קראו בשמו (תהלים ק"ה), רבנן אמרי (שם צ"ז) ה' מלך תגל הארץ, רבי ירמיה בשם רבי שמואל ברבי יצחק אמר תלת, שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ, ה' מלך ירגזו עמים, תני אליהו רוני השטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת ברקמי זהב, המהללה בדברי ארמון, המעולפת מבין שני כרובים, אמר רבי שמואל בר נחמן כמה יגיעה יגע בן עמרם עד שלימד שירה ללוים, ואתם אומרות שירה מאליכם, יישר חילכם. (בראשית נד ו)

מדרש תנחומא:

ראה כלי מקדש-ארון, ויקהל ז.

שוחר טוב:

הא כיצד, היה יושב בטחור ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו ויורד לו לתהום, הדא הוא דכתיב ותכבד יד ה' אל האשדודים וישימם וגו', חזרו להיות עושים להם ספלים, היה עכבר אומר לספל אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם, ואתה ברייתו, תן כבוד למי שבראך, והיה הספל נבקע, ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו ויורד לו לתהום... (שמואל פרשה י)

ופלשתים לקחו את ארון וגו', רבי יוחנן אמר כבדוהו, אמרו זה א-לוה וזה אלוה, יבא א-לוה וישכון אצל אלוה. רבי שמעון בן לקיש אמר כך היה בשכרן, אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח, יבא נצוח ויעבוד לנוצח. וישכימו אשדודים ממחרת וגו', אמר להן הקב"ה אין אתם נכוין בפושרין אלא ברותחין, הדא הוא דכתיב וישכימו בבקר וגו', רק דגון נשאר עליו קודמין דידיה... ויסתר להם טחורים, רבי שמעון בן לקיש כנת מעיהם החיצונה נסתרה, רבי שמואל בר נחמן אמר כנת מעיהם הפנימי נסתרה, ויסתרו להם טחורים, דברים שבאופל. (פרשה יא)

ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים, כתיב (בראשית כ"א) כי את שבע כבשות וגו', אמר לו הקב"ה לאברהם אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שארוני מחזר בשדה פלשתים שבעה חדשים, הדא הוא דכתיב ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים... (פרשה יב)

ילקוט שמעוני:

וירץ איש בנימין מן המערכה, זה שאול, רבי לוי ברבי סימון ורבנין, רבי לוי אמר ששים מיל הלך שאול באותו היום, במערכה היה, ושמע שנשבו הלוחות,והלך וחטפן מיד גלית ובא, ורבנין אמרין ק"פ מיל, במערכה היה וברח לשילה, ושמע שנשבו הלוחות וחטפן מיד גלית ובא. (שמואל א פרק ד, קב)

מהר"ל:

וישרנה הפרות וכו' פירוש דהוה ליה למכתב וילכו הפרים בדרך הישר, אלא שבא ללמד שאמרו שירה... ולא שהיו אומרים שירה בחתוך לשון ודבור, רק הליכתם בדרך הישר כדכתיב וישרנה הוא בעצמו השירה. וחולקים מה מורה השיר הזה, למאן דאמר שהשירה הזאת היא אז ישיר, כי מורה זה שהשי"ת אשר הוציאם ממצרים אינו עוזב אותם ביד שונאיהם, כי לכך הוציא אותם ממצרים, שיהיו ישראל אל השי"ת לעם ויציל אותם, ולכך אמר כי שירת אז ישיר אמרו, שאמרו ישראל כשהוציאו אותם ממצרים. ואפשר לומר גם כן, כי מפני שהיו פרות אשר יש להם שייכות אל מצות פרה אדומה, ושירת אז ישיר משה במדרגת פרה אדומה, ולכך פותחת שירת אז ישיר במלת אז... ולמאן דאמר מזמור יתמא, רוצה לומר מזמור שהוא כולל שלא נזכר שם האומר, ולפיכך מזמור זה שייך על הכלל על כל נס שעושה הקב"ה, ודבר זה ראוי להם, כי לא שייך דבר מיוחד אל הבהמה, ולפיכך מזמור זה שייך על הכלל על כל נס שעושה הקב"ה, כי זה המזמור כולל הכל, ודבר זה ראוי להם, כי לא שייך דבר מיוחד אל הבהמה... ומי שאמר כי אמרו ה' מלך ירגזו עמים, פירוש מפני כי היה מכה באומות, ודבר זה גרם שהשיבו הארון, ולפיכך על זה באה השירה... ומי שאמר ה' מלך גאות לבש אמרו מפני שהיה מתגאה השי"ת על דגון אלהיהם, ועל זה באה השירה, ומי שאמר כי אמרו רוני רוני השטה על שם הוד ושבח הארון שנשבה, ובשבילו עשה הקב"ה הפלא. ורב אשי מתני אהא, כלומר משה היה אומר קומה ה', אבל ישראל נתנו השבח אל התורה, שבשביל התורה השי"ת עמהם, ולכך כמו שמשה אמר קומה ה', אמרו ישראל רוני רוני השטה התנופפי וגו', כלומר שתרומם התורה ותהיה עמהם להציל אותם משונאיהם ולעשות נקמה בשונאיהם. (חידושי אגדות עבודה זרה כד ב)