(ראה גם: כלי מקדש-ארון, כסא הכבוד, מלאך)
ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים. (בראשית ג כד)
ועשית כפורת זהב טהור, אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה. ועשית שנים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים. (שמות כה יז)
ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, כרובים מעשה חושב תעשה אותם. (שם כו א)
ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן עשר אמות קומתו. וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית, עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו... קומת הכרוב האחד עשר באמה, וכן הכרוב השני. ויתן את הכרובים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את כנפי הכרובים ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני, וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות כנף אל כנף. ויצף את הכרובים זהב. (מלכים א ו כג)
ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם. ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרק על העיר, ויבא לעיני. והכרובים עומדים מימין לבית בבא האיש, והענן מלא את החצר הפנימית. וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית, וימלא הבית את הענן, והחצר מלאה את נגה כבוד ה'... וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים, וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא. וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם. ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד, ומראה האופנים כעין אבן תרשיש... (יחזקאל י א והלאה)
וארבעה פנים לאחד, פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר. וירומו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר... ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית, ויעמד על הכרובים, וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעומתם, ויעמד פתח שער בית ה' הקדמוני וכבוד אלקי ישראל עליהם מלמעלה. היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה. ארבעה ארבעה פנים לאחד, וארבע כנפים לאחד, ודמות ידי אדם תחת כנפיהם... (שם יד והלאה)
ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צעצעים ויצפו אותם זהב. וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים, כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית, והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב השני. וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית, והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר. כנפי הכרובים האלה פורשים אמות עשרים והם עומדים על רגליהם ופניהם לבית. (דברי הימים ב ג י)
...ויהיו הכרובים פורשים כנפים על מקום הארון, ויכסו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה. (שם ה ח)
פתח ואמר, תא חזי, הכרובים באות ובנס היו עומדים, ושלש פעמים ביום היו פורשים כנפיהם וסוככים על הארון למטה, שכתוב פורשי כנפים, פרושי כנפים לא כתיב, אלא פורשי (שעושים מעשה ופורשים). ותא וחזי, הקב"ה עשה למטה כעין של מעלה, (הכרובים במשכן מעין כרובים של מעלה), צורתם כצורת נערים ועומדים תחת אותו מקום מימין ומשמאל, ואלו מתברכים תחילה מאלו הברכות הנמשכות מלמעלה, ומכאן נמשכות הברכות למטה. (ויחי שצו, ועיין שם עוד)
תא חזי, בשעה שבא השמש, אלו כרובים העומדים במקום הזה (בקדש הקדשים), והיו יושבים בנס, היו מכים בכנפיהם ופורשים אותם, ונשמע קול שירת כנפיהם למעלה, ואז מתחילים לשיר, המלאכים האומרים שירה בתחילת הלילה, כדי שיתעלה כבוד הקב"ה ממטה למעלה, ומהו השירה שהיו אומרים שירת כנפיהם של הכרובים, הנה ברכו וגו' שאו ידיכם קדש וגו', ואז מגיעה השירה למלאכים העליונים לזמר. במשמרת שניה הכרובים מכים בכנפיהם למעלה, ונשמע קול שירה שלהם, ואז מתחילים לשיר אלו המלאכים העומדים במשמרה השניה, ומהו השירה שהיו אומרים בשעה זו, שירת כנפיהם של הכרובים, הבוטחים בהר ציון לא ימוט וגו', ואז מגיעה השירה למלאכים העומדים במשמרה השניה לזמר. במשמרה השלישית הכרובים מכים בכנפיהם ואומרים שירה, ומה היא, היא הללויה הללו וגו' יהי שם ה' וגו' ממזרח שמש וגו', אז המלאכים העומדים במשמרה השלישית כולם אומרים שירה... (שם תמט, ועיין שם עוד)
הכרובים הם זהב, כמו שהעמדנו, משום שיוצא מצד הזהב, ולא נתערב בהם כסף ולא גוון אחר, וזה הוא זהב ירקרק... פירוש אחר על זהב וכסף, זהב חזר לכסף וכסף לזהב, והכל נכלל יחד ובמקום אחד, בג' גוונים חזרו, כשנצרך לשמחה ולא דין הוא זהב, וכשנצרך לרחמים הוא כסף... (תרומה תח, ועיין שם עוד)
ולמדנו זה שכתוב וירד ה' בענן, בענן אראה על הכפורת, למדנו שהוא המקום שהיו שורים בו אלו הכרובים (מטטרון וסנדלפון), כמו שלמדנו הכרובים היו יושבים על נס (המלכות), ולמדנו ג' פעמים ביום קרה נס בכנפיהם, בשעה שנתגלתה עליהם קדושת המלך הם מעצמם העלו כנפיהם ופורשים אותן, ומכסים על הכפורת, ואחר כך סוגרים כנפיהם ונאחזים בגופם, כמו שאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, פורשי כתוב, ולא כתיב פרושי, וכן סוככים ולא סכוכים, זה שאמרו בנס היו עומדים ושמחים בשכינה.
אמר רבי אבא מה רוצה כאן כי בענן אראה על הכפורת, בזאת יבא אהרן, והרי הכהן לא ראה את השכינה בשעה שהיה נכנס, אלא הענן היה יורד, וכשהיה יורד ומגיע על הכפורת מתעוררות כנפי הכרובים והיו דופקות בכנפיהם ואומרים שירה. איזו שירה היו אומרים, כי גדול ה' ומהולל מאד, נורא הוא על כל אלקים, את זה כשמעלים כנפיהם, (בחינת קו ימין חסד הנקרא גדול), ובשעה שפורשים אותם היו אומרים כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה, וכשמכסים על הכפורת אומרים לפני ה' כי בא לשפוט הארץ, ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים, (בחינת קו האמצעי הנקרא משפט). ואת קולם היה שומע הכהן בבית המקדש, אז נתן הקטרת במקומה, ונתכוון במה שנתכוון, כדי שיתברך הכל. וכנפי הכרובים היו עולות ויורדות ומזמרות שירה, ומכסות הכפורת ומעלים אותן, זה שאמר סוככים סוככים הוא בדיוק, ומאין לנו שקולם נשמע, היינו כמו שאמר ואשמע את קול כנפיהם וגו'.
אמר רבי יוסי ועמים במישרים, מהו במישרים, הוא כמו שאמר מישרים אהבוך, (שהשכינה) כוללת שני הכרובים, (שהם מטטרון וסנדלפון, הנקראים) בודאי מישרים... וכתוב וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים וידבר אליו, רבי יצחק אמר מכאן למדנו, שבכל מקום שלא נמצאים זכר ונקבה אינו כדאי לראות פני השכינה, זה שאמר ישבו ישרים את פניך... אך כאן הכרובים הם זכר ונקבה, ועליהם כתוב אתה כוננת מישרים, וכן ועמים במישרים כנ"ל, ומשום זה ופניהם איש אל אחיו... (אחרי נב, ועיין שם עוד)
רבי בא בשם רב הונא אמר, כיון שחטא אדם, וגזרו עליו אותן הגזירות, גרשו הקב"ה מאותם ההנאות והעידונים שהיו לו בגן עדן, ומינה שומרים לשערי עדן, ומי הם, הם הכרובים, זה שאמר וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת כדי לשמר את הדרך והפתח של גן עדן. שאז נגזר שלא תהיה רשות לשום אדם מכאן ולהלאה להכנס שם, זולתי הנשמות הצרופות על ידי הכרובים תחילה, אם ראוים שראויה להכנס תכנס, ואם לאו דוחין אותה לחוץ, ותשרף באותו להב, או תקבל עונשה.
ולמדנו כנגדם היו במקדש כשנכנס הכהן לפני ולפנים שלמדנו, אמר רבי אבא אמר ר"י בשם רב הונא, לפני ולפנים הוא דוגמתו של גן עדן, וכשנכנס הכהן לשם נכנס בנשמה ולא בגוף, באימה ביראה... והכרובים עומדים שם ושומרים כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן. זכה הכהן נכנס שם בשלום ויוצא בשלום, לא זכה יוצא להב מבין ב' הכרובים וישרוף אותו וימות בפנים... (זהר חדש בראשית תתח)
בכל זמן שישראל היו זכאים היו הכרובים דבקים בדבקות פנים בפנים, כיון שחטאו היו מחזירים פניהם זה מזה. מאין היו יודעים, כאן נחלקו עמודי העולם, אבל בעשו הקרבן, ובקרבן שעל המזבח, ובכהן כשהיה מברך את העם בשלשה אלו היו יודעים שהכרובים החזירו פניהם זה מזה והקב"ה רוצה בתשובה של בניו... (שם תרומה סא, ועיין שם עוד)
משום שבשעה שהשכינה היתה באה לשרות על ידיו כל האצבעות האלו שהם בצורה עליונה היו שמחות בשמחה לקבל את השכינה עליהן, והיו פורחות להיות נשאות למעלה, כמו שהכרובים שבעולם הזה, ומכל שכן הכרובים שלמעלה, היו שמחים לקבל עליהם את השכינה... ועל כן הכרובים באותו זמן שישראל היו זכאים היו פנים בפנים מתדבקים זה בזה, וכשישראל לא היו זכאים, היו מחזירים פניהם זה מזה, ועל ידי סודות אלו היו יודעים אם ישראל זכאים או לא. כרובים היינו נערים, והכל עומד בסוד אחד, שכתוב כי נער ישראל ואוהבהו, ומשום זה הכל עומד בחידוש הלבנה, כמו שזו נתחדשה בהתחדשות, כך הוא הכל, ומשום נער (נקראים הכרובים) נערים... כרובים הם פנים גדולים ופנים קטנים ודאי כך הם הפנים הנסתרים שלמעלה, שאינם מגולים, ובשבילם היתה התחדשות הלבנה והמילוי שלה. פנים קטנים הם למטה, כמו שהעמדנו בכפורת, למעלה ולמטה בסוד אחד עומד, את השמים ואת הארץ, הם סוד ב' הכרובים, אחד זכר ואחד נקבה, שיהיו דבוקים אלו באלו באהבה, כמו שאמרו את הוא לרבות למעלה ולמטה יחד, שיהיה סוד הכרובים הכל בכלל אחד... (שם סו, ועיין שם עוד)
כתוב עבדו את ה' בשמחה, היינו השמחה של שני הכרובים, כי ילדים כל מי ששורה בתוכם חוזרים פניו להיות כילד, ושמח עמהם, וזה סוד כיון ששורה עליהם מי ששורה, וחזר הנער להיות בשמחת הכל, כי אף על פי שבאים בדין על העולם, כיון ששורה עליהם חוזר להיות בשמחה, הנער קשור בשמחה והעולם חוזר להיות ברחמים... (שם עב, ועיין שם עוד)
אלהי כסף ואלהי זהב, למה נאמר, לפי שהוא אומר ועשית שנים כרובים זהב, אמר הריני עושה ארבעה, תלמוד לומר אלהי כסף, אם הוספת שנים הרי הם כאלהי זהב... לא תעשו לכם - שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, תלמוד לומר לא תעשו לכם... (יתרו-בחודש פרשה י)
אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה, ואומרים להן, ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה... אי נימא במקדש ראשון מי הואי פרוכת, אלא במקדש שני מי הוו כרובים, לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת, פרוכת דבבי... רב אחא בר יעקב אמר לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא הווה קיימי, דכתיב ואת כל קירות הבית מסב קלע, כרובים ותמורות ופטורי ציצים וצפה זהב מישר על המחוקה, וכתיב כמער איש ולויות, מאי כמער איש ולויות, אמר רבה בר רב שילא כאיש המעורה בלוייה שלו. אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל וראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו... (יומא נד א)
ונילף מכרוב, דכתיב אל הכפורת יהיו פני הכרובים, אמר רב אחא בר יעקב גמירי אין פני כרובים פחותין מטפח, ורב הונא נמי מהכא גמיר, ומאי כרוב, אמר רבי אבהו כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא, אמר ליה אביי אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, היינו כרוב היינו אדם, אפי רברבי ואפי זוטרא... וכתיב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת, קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה, ממאי דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי, דלמא להדי רישייהו קיימי, אמר רב אחא בר יעקב למעלה כתיב... (סוכה ה ב)
עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי, מכפרת לכרוב ומכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן... דכתיב ונעדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, וכתיב וירכב על כרוב ויעף, וכתיב וכבוד אלקי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית... (ראש השנה לא א)
כתוב אחד אומר ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן וגו', וכתיב וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר, ואילו שור לא קא חשיב, אמר ריש לקיש יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב, אמר לפניו, רבונו של עולם, קטיגור יעשה סניגור. מאי כרוב, אמר רבי אבהו כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא... (חגיגה יג ב)
אמר רבנאי אמר שמואל כרובים בנס היו עומדים, שנאמר וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית, עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו, גופייהו היכא הוו קיימי, אלא שמע מינה בנס היו עומדין. מתקיף לה אביי ודלמא בולטין כתרנגולין הוו קיימי, מתקיף לה רבא ודלמא זה שלא כנגד זה הוו קיימי... כיצד הן עומדין, רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית, ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו הא כתיב ופניהם לבית, לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. ולמאן דאמר ופניהם לבית, הא כתיב ופניהם איש אל אחיו, דמצדדי אצדודי, דתניא אונקלוס הגר אמר כרובים מעשה צעצועים הן, ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו. (בבא בתרא צט א)
...ובליליא מאי עביד, איבעית אימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות, שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, אל תקרי שנאן אלא שאינן... (עבודה זרה ג ב)
אמר רב אבין בשעה שאדם הזה ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה לנפש והנפש למלאך והמלאך לכרוב, והכרוב לבעל כנפים ובעל כנפים יגיד דבר לפני מי שאמר והיה העולם... (ויקרא לב ב)
ראה גם כלי מקדש-ארון במדבר ד יג.
אמר רבי חנינא בר פפא בשר ודם שהוא רוכב על טעונו על דבר שיש בו ממש, אבל הקב"ה אינו כן, טוען את רכובו ורוכב על דבר שאין בו ממש, הדא הוא דכתיב (תהלים י"א) וירכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח. כתוב אחד אומר וידא, וכתוב אחד אומר וירא, באיזה צד יתקיימו ב' כתובים, אמר רבי אחא מכאן שהיה לו להקב"ה עולמות ויצא להראות בהן. (שיר א מח)
ראה כלי מקדש-ארון, ויקהל ז.
אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, אני ראיתי הכפרת ברומי, וראיתי עליה כמין טפי דם, ושאלתי אותם מה הדם הזה שעל הכפרת, ואמרי לי מדם של יום הכפורים מה שהיה כהן גדול מזה, לפיכך כפרת היתה נתונה על ארון, ולמה נקרא שמה כפרת, שהיתה מכפרת על ישראל... (שם י)
...אמר הקב"ה למלאכי השרת, מה בכל הבריות שמשמשין לפני קל, אמרו לו והלא גלוי וידוע לפניך שאין בכל הבריות המשמשין לפניך קל ככרוב, שהוא יוצא מתחת מתחת כנפי הכרובים, רכב הקב"ה על כרוב ונצח סוסו של פרעה וכל חיילותיו... (שופטים יד)
...ואופן הגלגל וכרוב וחיה נותנין לפניו שבח, ודמות כסאו כעין ספיר של ארבע רגלים וארבע חיות הקדש קבועות על כל רגל ורגל, ארבע פנים לאחד וארבע כנפים לאחת מהן, שנאמר וגו', והן הן הכרובים. פני המזרח מדבר מבין שני הכרובים פני אדם... (פרק ד)
...כיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים ואמר אל תשלח ידך אל הנער חזרה הנפש לגופו (של יצחק)... (פרק לא)
ועשית כפורת, תנא רבי יוסי בר חנינה ועשית כפרת זהב טהור, יבא זהבה של כפורת ויכפר על זהבו של עגל, הכפרת היה כסוי על הארון, יכול היה לארון כסוי, תלמוד לומר ונתת את הכפרת על הארון, כפרת על הארון לא היה כסוי לארון, יכול לא היה כסוי לארון אבל היה דבר אחר מבדיל בין לוחות לכפרת, תלמוד לומר אל פני הכפרת אשר על העדות, כפרת על העדות, ולא היה דבר אחר מבדיל בין לוחות לכפרת. וכמה היה עביה שלכפרת טפח, שנאמר ועשית לו מסגרת טפח סביב, ומה טפל שלכלי אמרה תורה לא יהיה פחות מטפח, עצמו שלכלי על אחת כמה וכמה, ושנינו ארון תשעה טפחים וכפרת טפח, הרי עשרה כנגד עשר הדברות.
ועשית שנים כרובים, כרובים הללו למה, כדי לידע שיש כרובים למעלה, ומנין שיש כרובים למעלה, דכתיב היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרבים המה (יחזקאל י' כ'). ותסגי לי בחד, דלמא אתו למטעא ויאמרו אלוה הוא. למה היו דומין, פניהם וגביהם וידותם ואשדותם כמראה אדם, ולהם כנפים ככנפי העוף כדמות מרכבה שלמעלה... הכרובים היו עומדין על שפת הכפרת מצד זה ועל שפתה מצד האחר, ועולין למעלה, אבל אין אנו יודעין כמה היה גבהן שלכרובים שעשה משה, אלא משמצינו בבית עולמים כרובים עומדין בשליש הבית, ואף במשכן בשליש הבית היו עומדין... (שמות כה יז ויח)
וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, מלמד שהכרובים קדמו לכל מעשה בראשית... (פרק א)
כתב איש סודי כי ענין כרובים בכאן על דרך שהיו לעולם ועד בחורב ובימי זכריה בן עוזי הנביא בחרסים, אשר ראה במצולה כן כשברא העולם שיכן את הכרובים להיות שם בית ועד, ומשם נשלחים אל האדם ולהט ההר בשל הקב"ה ביד הכרובים, ומלבן אותם באש שנתנית לגלגול, וכשהאדם או מלאכים מתקבצים לפנים מגבולם הקבוע להם מכין אותו בהם, וכן מי שנמצא בו דבר שמץ, והם ס' פולסי דנורא. (בראשית)
דע איש המעיין כי הכרובים היו משתנים לפי מעשיהם של ישראל, אם היו ישראל מכעיסים המקום היו פניהם עשן, ואם היו עושים רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו ואורה מקפת אותם כמין מראה הקשת, וכאשר החשמל למעלה מן הכרובים במשכן, וכן רמז פני הכרובים ויעש את השלחן עצי שטים, סופי תיבות משתנים. (תרומה)
והצרוע אשר בו הנגע, שני כרובים הם ברקיע שהם מליצי יושר שבידם מעילי ישראל בכל יום ויום, ושני כרובים אלו הם סוד מגדול עוז שם ה' בו ירוץ צדיק הם צרוע בקדושה לאלקאה הצרוע סטרא אחרא, שהם שמחזאי ועזאל שהם סוד נופל וגלוי עינים, הכי הוי. (תזריע)
את הכרובים - מלאכי חבלה. (בראשית ג כד)
לא תעשו לכם - לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם. (שמות כ כ, וראה גם במכילתא לכאן)
כרובים - דמות פרצוף תינוק להם... פורשי כנפים - שלא תעשה כנפיהם שוכבים אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא י' טפחים בחלל שבין הכנפים לכפרת, כדאיתא בסוכה. (שם כה יח וכ)
כרובים - ציורים של בריות יעשה בה (בפרוכת). (שם כו לא)
עצי שמן - אעי זיתא, אחד מצפון ואחד מדרום לארון, סוככים על הארון ובדיו... ותגע - בקיר צפון ודרום, אל תוך הבית - ראשי הכנפים שתוך הבית נוגעים זה בזה. (מלכים א ו כג וכז)
תחת כנפי הכרובים - שעשה שלמה ועומדים על רגליהם על הקרקע. (שם ח ו)
כרוב ממשח - עוף גדול הסוכך בכנפיו סכך רב, כלומר ממשל רב... (יחזקאל כח יד)
ומלת כרובים יש אומרים כנערים, תרגום ארמית כרביא, ולפי דעתי שהיא מלת כלל צורות כולם, ויחזקאל שאמר בתחלה ופני שור לא התחלפה הצורה, שהעגל לא נעשה בימיו, ואחר כן באמרו פני הכרוב בה"א הידיעה הצורה צורת שור, כאלו אמר הצורה שהזכרתי בתחלה... והראיה הגמורה שאמר באחרונה כי כרובים המה, ופה אמר הכרובים והם המלאכים הידועים ובידם חרב יש לה להט ולה שתי פיות... (בראשית ג כד)
ועשית - אמרו קדמונינו כי צורת כרובים כשני נערים, ופירשו כרוביא בלשון ארמי, וכ"ף משרת, ונכון דברו, שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה, ושמו המלה לזכר כמו מלת חשכה, כי כ"ף כרוב שורש, והעד והיו הכרובים, כי הה"א ה"א הדעת, ואינו לתימה... וכאשר חפשתי על מלת כרובים הנה הוא צורות, כמו את כרוב ממשח הסוכך אמר יחזקאל... (שמות כה יח)
והיו הכרובים - אמר יפת כי אל הכפורת יהיו פני הכרובים אל אמצע הכפרת, ולפי דעתי כי לא היו פני הכרובים עומדים על זוית נצבת על כן פניהם מעט פונים אל הכפורת. (שם שם כ)
...הנה הכלל כל כרוב נעשה לקבל כח העליון, גם בעבור שילמוד המשכיל... (שם שם מ)
ראה כלי מקדש-ארון, שמות כה כא.
...אבל פירושו,כי בעבור שיצוה בכרובים להיותם פורשי כנפים למעלה, ולא אמר למה יעשם כלל ומה שישמשו במשכן ולמה יהיו בענין הזה, לכך אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו, שהכל דבר אחד, על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אועד לך שם, ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון העדות, והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ולכך נקרא יושב הכרובים, כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד... ועל דעת רבותינו הם צורות אדם מלשון ארמית שתאמר לעלם רביא, והחזיר בשם הזה הכ"ף שרש כי כן השם בנערים להורות על ענינים. ואם תחשוב עוד למה היו פניהם איש אל אחיו, ולמה היו מקשה תורה לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפים למעלה, כי הם כסא עליו וסוככים על העדות שהוא מכתב אלקים, וזה טעם ולתבנית המרכבה, כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת, והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להן, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם... (שם)
...דומה לזה מה שכתב בבראשית רבה בענין וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, שהם מתהפכים, פעמים אנשים פעמים רוחות פעמים מלאכים... (האמונה והבטחון פרק ב)
וכנפיהם לתוך הבית - הכנפים הקצויות נוגעות בקיר, והאחרות התוכיות נוגעות זה בזה, וגוף הכרובים תחת הכנפים, ואין צורך שיעמדו בנס. (מלכים א ו כז)
כרוב - לרז"ל הוא אדם צעיר, והלעיג האבן עזרא ואמר שהכ"ף אינה כ"ף הדמיון, אלא פירושו צורה, ולא שנשתנתה אם כן צורת השור. אך האמת שכרוב דמות אדם נכבד ויפה, וידוע שיופי הפנים באדם בעת הילדות לטוב מזגו ולמעוט החשבונות, וכן במשכן הכרובים בצורת ילדים, לרמוז שמשכילים בטבעם ונקיים מכל עוון, ולכל כרוב כנפים, ופנית הגלגלים שהם הגרמים השמימיים היתה אל הכרוב המניעו, על זה אמרו פני כרוב, ופניה שניה לסבה הא', על זה אמר פני אדם... (יחזקאל י יג)
כרובים - עופות, כדכתיב (יחזקאל כ"ח) את כרוב הממשח הסוכך, עוף גדול בעל כנפים, וחכמים פירשו פני תינוק. (שמות כה יח)
...וכתוב במדרש קהלת, בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך, ומלאך אומר לכרוב. הנה כבר בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה גם כן יקרא מלאך, ושהשכל יקרא כרוב, ומה מאד הוא נאה זה למי שידע... (חלק ב פרק ו)
...הנה התבאר במה שהקדמנוהו שאמונת מציאות המלאכים נמשך אחר אמונת מציאות השם, ובהן תתכן הנבואה והתורה. ולחזוק אמונת זאת הפינה צוה השי"ת לעשות על הארון צורת שני מלאכים, לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון אשר הוא דעת אמתי שני לאמונת מציאות השם, והיא התחלה לנבואה ולתורה ומבטל עבודה זרה כמו שבארנו, ואילו היתה צורה אחת, רוצה לומר צורת כרוב אחד, היה בו הטעאה גם כן, שהיו חושבין שהיא צורת הא-ל הנעבד, כמו שהיו עושים עובדי עבודה זרה או שהמלאך הוא איש אחד גם כן, והיה מביא לקצת שניות, וכאשר עשה שני כרובים עם ביאור ה' אלקינו ה' אחד, יתבאר קיום הדעת במציאות המלאכים ושהם רבים... (שם חלק ג פרק מה)
כרובים - מין עוף... איש אל אחיו - כל זה להראות שלא נעשו להשתחוות, לכן אין פניהם כלפי העם, והם במקום שרק כהן גדול נכנס יום אחד. (שמות כה יח וכ)
את הכרובים - השכין באותו רוח שבו עץ החיים את הכרובים שהם מלאכי חבלה ופחד אלקים אשר כנה בלהט החרב... ויתכן לפרש כי הכרובים הם מלאכים הממונים על ז' מוקדי גיהנם, וכן מיעוט כרובים שנים ועם הה"א הרי ז', ויהיה באור הכתוב את הכרובים הממונים על להט החרב המתהפכת, כי להט הוא גיהנם שהרשעים מתהפכים בה כבשר בתוך קלחת... עוד תדע ותשכיל ממוצא פסוק זה את הכרובים הם חיות הקדש, כמו שכתוב (יחזקאל י') היא החיה אשר ראיתי וגו' ואדע כי כרובים המה, וידוע כי יש לכל חיה וחיה י"ט פנים ד' לכל רוח מארבע רוחות... והכרובים הללו הם דבר המתלהט מן החרב המתהפכת, היא חיה של הקב"ה שיש לה י"ו פנים, והיא מדת דינו... (בראשית ג כד, ועיין שם עוד)
ראה עוד כלי מקדש-ארון שמות כה י.
כרובים - על דרך הפשט הכרובים במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות מלאכים... והוא העקר השני, לפי שהמלאכים הם המשפיעים כח השכל ושמים הדבור בפי הנביאים במצות השי"ת, שאלמלא כן אין נבואה, ואם אין נבואה אין תורה, ומפני זה צוה הכתוב מעשה הכרובים, להורות על מציאות המלאכים. ומה שהיו שנים, כדי שלא תחשוב שהוא צורת הא-ל הנעבד, ואם תאמר יש לך להסתפק בשתי רשויות, אין זאת, שהרי היו פורשים כנפים למעלה מקבלים שפע כח הבא להם מלמעלה. זהו דעת הרמב"ם.
ומפני שהכרובים לדעתי הם רמז למציאות המלאכים, והמלאכים רבים, על כן נוכל לומר לפי זה, כי באה מלת כרובים לרמוז על לשון רבים, וה' אלקי ישראל עליהם, כאמרו (תהלים פ') יושב הכרובים. ואם כן מלת כרובים מורה שני ענינים, לשון רבים ולשון נערים, כלשון רביא, ולשתי משמעיות הללו תהיה הכ"ף נוספת, לפי שאות כ"ף מורה על כסא, שהרי שם הכסא נתיסד על אות כ"ף לענין נעלם, וכן מורה על כבוד. ויתבאר מזה, כי המלאכים כסא כבוד לקבל הכבוד, כי כן כתיב (יחזקאל י') וכבוד אלקי ישראל עליהם מלמעלה...
וכן דרשו רז"ל במסכת יומא פרק אמר להם הממונה אמר רב קטינא בשעה שישראל עולים לרגל היו מגלים להם את הפרוכת ומראים להם הכרובים וכו', ואומרים ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר עם נקבה... וצריך שתתבונן במאמרם זה, כי היו הכרובים כצורה הזו למשל נמרץ להעיד על הפלגת הדבקות שבין הקב"ה לישראל בלא שום אמצעי, כי הוא יתעלה בדד ינחנו לישראל, ואין עמו אל נכר כשאר העובדי גלולים, אשר חלק להם שרים של מעלה. והיה אפשר שהיו הכרובים האחד כצורת אדם גדול והשני כצורת ילד קטן, כענין שראה יחזקאל פני האחד פני הכרוב, והשני פני אדם. ויהיה זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו שהיא אהבה חזקה, אבל רצה לעשות משל בדבקות גופני שאין למעלה ממנו, שאי אפשר באמצעי והוא יותר חזק כשהוא מנעורים... וכל זה כדי שנדע ונשכיל שדבקותו יתעלה עמנו דבקות גדול וחזק בלא שום אמצעי...
ואם תשכיל בדעת הרמב"ם ז"ל בענין הכרובים תמצא כי הם כנגד הכרובים שראה יחזקאל הנביא ע"ה והם חיות הקדש, ואע"פ שראה ארבע חיות הכל חיה אחת... (שם כה יח, ועיין שם עוד)
פניהם איש אל אחיו - כמו שני חברים שנושאין ונותנין בדברי תורה. כרובים - בגימטריא מראה כבוד. שני כרובים - בגימטריא אברהם יצחק יעקב, שהיו שם כדי להזכיר זכות אבות... (שם)
וירכב על כרוב - הוא השכל הפועל, מלאכו השלוח להשגיח על אישי בני אדם, ופעולתו במהירות הרוח. (שמואל ב כב יא)
הכרובים - לאבן עזרא המלאכים הידועים ובידם חרב, ופירש בעל הפרדס על האקלים החם שאי אפשר לאדם לבא לשם, ונראה שגרשו מגן עדן כדי שישאר על ב' ענינים, שכלי ועובד אדמה, ויהיה על בחירתו, שהשתוקק אליהם בהשתקעו בענינים המפורסמים באכילת עץ הדעת. והשכין מצד אחד את הכרובים השכליים שהשגתם קשה, ואת להט החרב - את שכלו העיוני שאין השגתו תמידית... (בראשית א כד)
פסל וכל תמונה - מהנמצאים במדור התחתון, ואם כן אין הכרובים בכלל, כי אין צורתם באחד מהמדורים, ונאסרו רק אחרי שנמצאו במדור הנכבד בקדש הקדשים על הארון... (שמות כ ד)
הכרובים מורים על עולם השכל, ששם מחנה המלאכים מתפשטים מזיו חכמתו, והם הנמצאים הרוחניים הקרובים אליו, ועל ידם משפיע אור הנבואה על השלמים... ועל ידי המלאכים מגיעה שלימות התורה לתחתונים, והיו בתמונה אנושית הנכבדת שבתמונות, לא שבאמת נמצאים בתמונה זו או בתמונה בכלל, והיו זהב לומר שאינם מחומר, שממנו יפרד בריבוי האישי, אך היו ב', לומר שהם רבים במין, כי האחדות הפשוטה מכל הצדדים תצויר רק בו יתברך, ועל ענין נפלא זה אמרו שהיו בדמות זכר ונקבה. ועם שענינים אלו הם גופי הקבלה וסודותיה, הורו הוראה גדולה על ענין ריבויים, שהוא להיות עלות ועלולים, ומדרגת כל אחד נכבדת ונבדלת מהשגת זולתו, כהתחלפות הזכריות והנקביות, שחלופם מצד הצורה והיותם עלות ועלולים, ומשפיעים אלו על אלו, עד שירד השפע לשפל מצבנו, וכשהם בהסכמה ומסבירים פנים זה לזה ירד שפע רב. והם פורשים כנפים למעלה, להורות על אמיתת הסבה הראשונה יתברך, שאליו נושאים לבם ותשוקותיהם, להפיק ממנו שפע רצון שעליו הם חיים. סוככים - ועם כל זה נשארים תמיד במדרגת עלולים, ועל זה תורה גם התנועה הסבובית המתמדת של הגלגלים, שהם רודפים אחר השלמות, ואי אפשר שתמצא להם, והם השיר והשבח בו משבחים ליוצרם... (שם כה י וכ)
...או האדם בצלם אלקים, לפי שיש בו דוגמת העולם בכללו, הראש נגד העולם השכלי... וכמו שחלקי העולם מתאחדים בצורה העליונה, כן האדם על ידי הנפש השכלית, ומצד זה היו הנביאים השלמים בצלם ההוא עושים נפלאות בחומר העולם, כאילו נעשו שותפים במעשה בראשית, ולכן הכרובים בדמות אדם... (בראשית א כו)
...להרמב"ם הכרובים להורות על מציאות שכלים נבדלים רבים חוץ מהגלגל, בנגוד לדעת העכו"ם... להרלב"ג הכרובים שכל פועל והיולני, והם פורשי כנפים, מגמתם להתעלות למציאות יותר גבוהה, והנבואה תבא באמצעותם, לכן הם על הארון... לדעתי הארון עולם השכל, הכרובים שיש בשכלים עלות ועלולים, פועל ומושפע כזכר ונקבה, וכן ומקבלים דין מן דין, הכפורת - הגלגל העליון שממנו נבואה ותורה, פורשי כנפים - שמציאותם והשפעתם מלמעלה, סוככים - להשפיע בשלמים, ופניהם איש אל אחיו - שמשפיעים גם בשכלים האחרים, והכל על עולם השכל... (שמות כה י)
אל הכפורת - בכל פניותיהם למעלה או למטה או איש אל אחיו ישמרו פניתם אל התורה, רמזי הכרובים כבר כתבתי למעלה, ולא כיוונו איפוא להיותם אמצעים, ועל כן לא עברו על לא תעשה לך... (שם שם כ)
וירומו - שסילקו הכרובים המלאכים הרוחניים השגחתם מבית המקדש וירושלים, ונתרחקו מהשגיח, בראותם שהשי"ת מסלק שכינתו. (יחזקאל י טו)
אמר כאן שהיו לאופנים כנפים, כי כאן ראה תנועת התנשאותם מהארץ, וכשראה מתנועתם על הארץ ראוים להקרא בשם חיות, שתנועתם הליכה בארץ, ופני השור על הרגל העגולה המורה על הליכה בארץ, וכאן שראה התנשאותם קראם כרובים, שלהם תתיחס העפיפה, והקדים פני הכרוב, ואמרו רז"ל שבקש יחזקאל רחמים והפכו לכרוב, רצה לומר אחר שנגזר שיסתלק הכבוד, בקש שלא יחליף את ישראל באומה אחרת, ולכן היו פני אדם פרצוף יעקב, והפך הפרצוף שור המורה על הליכה ממקום למקום לכרוב, שתסתלק ותעוף שכינה למעלה ולא תעתק לעם אחר. (שם שם כא)
הכרובים היו פני כפיר ואדם, לומר שמשחית וגם מרחם לפי מעשיהם. (שם מא כא)
ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך - אשכון ביניהם לקבל תפלתם ועבודתם באותו האופן שאני מראה אותם שכינתי בהר על הכפורת בין שני הכרובים עם תבנית המשכן ועם תבנית כל כליו, כי אמנם בתבנית המשכן תורה על כרובים שהם שרפים עומדים ממעל לו, הנראים לנביאים, ומהם בקדש, ומהם בקדש הקדשים בשני מחברות מחוברות בקרסים להיות לאחדים לעבודת בוראם, וכן ראוי שיהיו בישראל כל קדושיו מחוברים אל ההמון להבין ולהורות. ובקדש הקדשים נתן התורה תוך גוף מצופה זהב מבית ומחוץ, כאמרם ז"ל בזה כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם, ועל אותו הגוף שהוא הארון נתן כפרת כלו זהב מורה על צלם אלקים בלתי מחובר עמו כלל, וכן הכרובים פניהם איש אל אחיו מורים על פעולת המצאת המושכל וקבלתו, וזה בהביט אל התורה, כאמרו אל הכפרת יהיו פני הכרובים, ובזה הם פורשים כנפים למעלה, כאמרו אורח חיים למעלה למשכיל, ובזה יתעשת לנו האלקים כמו שאמר ואל זה אביט. (שם כה ט)
והיו הכרובים - כבר בארו הנביאים שהמלאכים במראה הנבואה נראים לחוזים כדמות כרובים והם פני אדם ולהם כנפים, ובכל זה יורו ענין השכל הנבדל אשר כל הלוכו לצד המעלה, וזה להביט אל האלקי השכל וידוע אותו כל אחד מהשכלים הנבדלים כפי האפשר אצלו וזה בעצמו הורה עתה באמרו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה כי בהיות השכל האנושי שכל בכח אל השלמות השני, אשר יקנהו בעשותו כללים ויפשיטם מחומר להשכיל ולדעת את בוראו כפי האפשר, וזה יעשה בהביט נפלאות מתורתו המורות במופת פלאות מעשיו ודרכי טובו. כי אמנם מהות הדבר ותורתו תוודע לנו מצד פעולותיו, וזה יקרה לשכל האנושי כשישכיל ממציאות הבורא יתברך את האפשר אצלו כאמרו הודיעני נא את דרכיך וגו', אמר שיהיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, וכבר אמרו שהכרובים זכר ונקבה היו המורים פעולת המצאת כללים מופשטים, שהיא כפעולת הזכר בממציאו, ומורים קבלת אותם המופשטים שהיא כפעולת הנקבה, ואמר ופניהם איש אל אחיו, כי פעולת המצאת הכללים והפשטתם תביט ותכוין אל פעולת קבלת הכללים המופשטים מחומר אשר בה קנין השלימות המכוון. ואמר אל הכפורת יהיו פני הכרובים וכו', כי אמנם הבטת השכל והמצאות הכללים והפשיטו אותם מחומר וכן קבלתו אותם לעשותם קנין, כל זה יעלה לו באמצעות העיון וההכנות המעשיות, אם כן יושג כל זה בהביט אל העדות אשר בארון אשר עליו הכפורת, כי אמנם בעדות שהם הדברות נמצאים החלק העיוני והמעשי... (שם שם כ)
...ויזכה לעשות שנים כרובים - ילדים זכר ונקבה, מקשה - תיסרם לבל יסורו מהדרך, משני קצות - שלא תקלקל האם בגעגועיה על ידי מוסרי האב, על שני קצותיו - שיעלו במעלה על האב והאם, וזכותם תרחף עליהם... (שם)
...ויש שואלים בענין הכרובים שבמקדש, וכמו שאמרו במדרש בשעה שנכנסו שונאים למקדש נכנסו עמון ומואב עמהם לבית קדשי קדשים ומצאו שם שני כרובים וכו', אבל רשעים אלו סכלו ולא ידעו השואלים, כי הכרובים שהם במקדש כיון שצוה הקב"ה ועשית שני כרובים וגו', הרי אלו הכרובים כמו כל הדברים אשר ברא השי"ת וסדר בחכמתו, שאין בכל הדברים שברא השי"ת יציאה מרשותו יתברך חס ושלום, וכן אחר שהשי"ת צוה לעשות הכרובים איך אפשר לומר שזה הוא יציאה מרשותו חס ושלום, ואין זה אלהות אתו, כאשר אין יציאה מרשותו כמו כל הצורות שברא השי"ת... אבל אם עושה צורה זולת זה, אשר אין זה מסדר השי"ת, דבר זה אלהות אתו, ולפיכך אמרו שאם עשה הכרובים במקדש של כסף, והוסיף עוד ב' כרובים בבתי כנסיות, נחשבים אלהי כסף ואלהי זהב... רק אם עשה דבר שהוא מצוה מן השי"ת, כמו הכרובים שבמשכן וכן הכרובים שעשה שלמה שהכל מיד ה' עליו השכיל, וזה נחשב בעצמו כמו כל שאר צורה שברא השי"ת... (תפארת ישראל פרק מו)
כרובים - פירשו רז"ל שיחזקאל בקש רחמים ונהפכו פני שור לכרוב, והטעם שכולם משתתפים בכרוב, רק שמחולקים בפניהם, ועכשיו נראית בו רק הצורה המשותפת לכולם, ולא כמו שהקשה האבן עזרא שהעגל לא נעשה בימי יחזקאל, שהוא חשב שהעגל חטא מקרי, רק כי חטא העגל מסוגל לישראל, ויורה שיש בהם חסרון, והוא חטא עצמי, ואם כן הוא קטרוג על ישראל וקשה הסרה, וכאשר נהפך השור לכרוב לא היה נמצא הדבר אשר ישראל מתייחסים אל החטא, והמראות נראים לנביא כאשר ראוי באותו זמן במציאות, וכאשר בקש רחמים שלא יהיה נזכר העגל חטא העצמי לישראל, נהפך לו המראה לכרוב שכולל כל הד' חיות, וכדי שלא יהיה נמצא חטא ישראל. (שמות כה יח)
כרוב אדון ואמר וכו', פירוש אמרתי שיהיה לפני ככרוב שהכרוב הוא מרכב השכינה, כדכתיב (שמואל א ד') יושב הכרובים, ומפני שהכרוב הוא מרכב של השכינה נקרא כרוב, כי הוא אותיות רכב, כדכתיב (שם ב' כ"ב) וירכב על כרוב ויעוף, וזה ראיה על הכרוב שהוא קדוש ונבדל שהוא מן מרכבה לקדושתו יתברך... (חידושי אגדות קדושין ע א)
לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכו', ואין פירושו בזמן שהיו עושים רצונו של מקום היו פניהם איש אל אחיו, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום היו פניהם אל הבית, רק כי הכרובים שהיו עומדים זה כנגד זה ופניהם איש אל אחיו, רוצה לומר כי יש להם שני פנים, כי יש לאמר שכל אחד מביט לתוך הבית ואינו מביט אל אחיו שכנגדו... אבל צורת הכרובים שהיו עומדים זה כנגד זה ויש רוחק ביניהם, והתמונה זאת נוכל לומר כי פניהם איש אל אחיו, וגם נוכל לומר כי פניהם תוך הבית...
דע כי עיקר מחלוקת כי שני הכרובים היו בתאר עלה ועלול, כי לכך היו הכרובים אפי רברבי ואפי זוטרי, כי הקטון הוא העלול והעלה, עם העלול יש בזה שתי בחינות, הבחינה האחת מצד הצרוף כי העלה והעלול מצטרפים ביחד, כמו שתראה האב והבן שהם מצטרפים, ויש להם חבור ביחד ובצד מה הם מחולקים כי העלה מחולקת מן העלול, ולפיכך למאן דאמר פניהם איש אל אחיו סובר שהעלה מצטרפת אל העלול לגמרי ולפיכך פניהם איש אל אחיו, רק בזמן שאין עושים רצונו של מקום, אז העלה פונה אל העלול, ולמאן דאמר פניהם תוך הבית עיקר הכרובים מצד כי זה עלה וזה עלול ואין להם חבור ביחד להיותם משותפים ביחד, כי זה עלה וזה עלול ולכך עיקר שלהם פניהם אל תוך הבית... (שם בבא בתרא צט א)
ראה כלי מקדש-ארון
...והכרובים של שלמה, נראה שרמז שמה שכתב ועשה שנים כרובים וגו' ועשה כרוב אחד וגו' למה הוכפל ולמה הוסיף משני קצות הכפורת, ועל שני קצותיו, אלא לרמוז על שני כרובים נוספים בבית עולמים, ואמר ועשית לנוכח, ועשה לבית עולמים, ואלו מקצה מזה שרגליהם בארץ... (שם שם ט, וראה שם עוד)
...מהו אהיה אשר אהיה, כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך... ובזהר תצוה תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר וכו', ולעלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מלעילא... והוא ענין הכרובים שהיו מעורין כמער איש ולויות פניהם איש אל אחיו, ובכרובי שלמה כתיב ופניהם לבית כמו שיתבאר. הנה אמרו רז"ל בענין הכרובים כיצד הן עומדים... ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו, הכתיב ופניהם לבית, לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכו', ועיין רש"י, ולמאן דאמר פניהם לבית הכתיב ופניהם איש אל אחיו, דמצדדי אצדודי, רוצה לומר קצת לזה וקצת לבית. והא ליכא לתירוצי כדלעיל, כאן בזמן שישראל עושין וכו', דכיון דעיקר עשיית כרובים פניהם לבית, לא היה להם לעשותו לסימן שאין ישראל עושין רצונו של מקום... ולכאורה תקשי למה העמידו תחלה כרובי שלמה פניהם מצודדין ולא איש אל אחיו ממש, והענין הוא... וידוע שהכרובים הא' רמז עליו ית"ש, והשני על ישראל סגולתו, וכפי שיעור התקרבותם ודביקותם של ישראל אליו ית"ש, או להיפך חס ושלום, היה ניכר הכל בענין עמידת הכרובים דרך נס ופלא, אם פניהם ישר יחזו עליו ית"ש, גם הכרובים עמדו אז פניהם איש אל אחיו, או אם הפכו פניהם מעט ומצדדי אצדודי, כן היה ניכר הענין תיכף בכרובים, או אם חס ושלום הפנו עורף, גם הכרובים כרגע הפנו הפכו פניהם איש מעל אחיו לגמרי חס ושלום... והנה דור המדבר שזכו להיות מאוכלי שלחן גבוה לחם מן השמים דבר יום ביומו וכו', ולא היו צריכים לשום עסק פרנסה בעולם כלל, לדברי הכל לא מקרו עושין רצונו של מקום, אלא אם כן היו מסתכלין כלפי מעלה ביושר גמור ומשעבדין את לבם רק לתורה ועבודה, ויראתו יתברך שמו יומם ולילה לא ימוש מפיהם דברים ככתבן ממש, בלי נטות אל הצד כלל אף שעה קלה לעסק פרנסה, ולכן העמידו אז את הכרובים לפי מה שהיו עושין רצונו של מקום, פניהם איש אל אחיו ממש. אמנם בימי שלמה, שהיו כלל המון ישראל צריכים ומוכרחים לנטות מעט אל הצד לעסק הפרנסה, על כל פנים כדי חיי נפש, שזה עיקר אמיתת רצונו יתברך לדעת רבי ישמעאל, דסבר דלרבים טפי אריך למיעבד הכי, וכמו שכתב באבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו', וכל מילי דאבות מילי דחסידות נינהו, רק שגם בעת עסקם בפרנסה יהא לבם נוהג בחכמה בהרהור דברי תורה, לכן העמידו אז בתחלה את הכרובים לפי מה שיהיו עושין רצונו של מקום פניהם מצודדין מעט, ועם כל זה היו מעורים כמער איש ולויות בפנים של חיבה, להראות חיבתו יתברך אצלנו, שזה עיקר רצונו יתברך כנ"ל... (שער א פרק ז עד ט)
...וקראם בכל הפרשה בשם כרובים, יען משתמשים בכנפיהם להגביה עוף למעלה מן המערכת... (שמות כד י)
עוד צוה לעשות כפורת על הארון ועליו שני הכרובים ומבואר בזהר בכל מקום שהכרובים הם תורה ומצוה, צדק ומשפט, כי שורש התורה בא מעולם האצילות... והכנפים רומזים על השפע שמקבלים ממה שלמעלה מהם עת יגביהו עוף אל החכמה והבינה, וצוה שיהיו פורשי כנפים למעלה וישפיעו למטה ויסוככו על הכפורת, וכן שיהיו פניהם איש אל אחיו... ובמקדש של שלמה היו עוד כרובים שעמדו על הארץ אצל הארון, והיו של עצי שטים, ופניהם אל הבית, שהם רמזו על הכרובים של המרכבה... שהם בעולם היצירה, ובאשר במקדש שרתה השכינה בקביעות וגם הנהגת הטבע והמערכת באה מלמעלה עשה גם כרובים מכוונים נגד כרובי המרכבה שמנהיגים את האופנים שהם המערכה, ועל כן עמדו בארץ ופניהם היו אל הבית, כי שם לא נמצא הזיווג כמו למעלה, ולא היה מזהב טהור...
גם למד דעת את העם בענין ההנהגה, כי באשר בשני הלוחות שבארון בלוח אחד היו כתובים חמש מצוות שבין אדם למקום... והיו בישראל שני מיני מנהיגים, המלך ושריו שהיו ממונים מה' לעשות משפט ולבער כל עושי רשעה בין אדם לחברו, והכהן הגדול ומורי הדת היו ממונים ללמד את העם ולהשגיח על עבודת האלקים ומצות שבין אדם למקום, ונגדם עמדו שני הכרובים אחד הסוכך בכנפיו על צד האחד של הארון, שבו הלוח המזהיר על מצות שבין לחבירו, והשני הסוכך בכנפיו על צד השני של הארון שבו הלוח המזהיר על מצות שבין אדם למקום, ועל כן עמדו שניהם על הכפורת הסוכך על הלוחות בכלל, והיה צריך ששני הכרובים יפרשו כנפים למעלה שיעשו הכל לשם שמים ויתנשאו על כל עניני החומר ותאוותיו, ושיהיו סוככים על הכפורת ומגינים על מצות ה' איש כפי עבודתו. וצוה שיהיו פניהם איש אל אחיו שהמלך והכהן גדול יהיו עוזרים זה לזה, לא כמו שהיה בימי מלכי בית שני הרשעים... (שמות כה א רמזי המשכן, וראה שם עוד)
...אבל יתר אצילי בני ישראל לא הגיעו להשגה זאת רק ראו את האלקים דהיינו שהשיגו אותו כפי שהוא מנהיג ההנהגה הכללית, שאז נקרא אלקים סתם, לפי זה אהרן והזקנים ראו החיות בצורת כרובים שצורה זו יש לה בעת העטיפה שהיו ההנהגה הנסיית, ותחת פני שור ראו פנו כרוב, אבל אצילי בני ישראל שלמטה מהם במדרגה ראו פני שור מהשמאל, וכבר ידעו ממשה שיביא להם צורה מן המרכבה, שעליו ישכון כבוד ה', רק היה עתיד להביא צורת הכרובים שתחת כנפיהם, שכן ה' בקדש הקדשים... וזה כבר הודיע משה לישראל, וידעו שיביא צורה מזהב שעליו ישכון כבוד ה', והזקנים לפי השגתם השיגו האמת שיהיו צורת כרובים, שזה מורה על ההנהגה שינהיג מצד שהוא אלקי ישראל, בדרך הנסים והנפלאות, וההמונים שראו המרכבה בשפל המדרגה שנראית בצורת חיות ראו פני שור מהשמאל, ואם היה עושה להם צורת כרובים סוככים בכנפיהם על ארון הברית לא היה בזה עוון כלל... (שם לב א)
לשמר את דרך עץ החיים - בכל מקום הכרובים הם מרכבה לשכינה, המתגלה לאדם ומתערבת בהליכותיו, כרובים שומרים את עץ החיים שבמקדש, שהוא גן עדן בזעיר אנפין, כדרך שהם שומרים כאן על דרך עץ החיים, לבל תאבד מן האדם... מסורת בידי רז"ל שדמות הכרובים כדמות נער, ומאידך דמות יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד, נראה אפוא, שהכרובים מסמלים את האידיאל של כלל האנושות, כמרכבה לכבוד השכינה, אידיאל זה נתגשם בישראל, שכן הקב"ה יושב תהלות ישראל... (בראשית ג כד)
כרובים באים במקרא בהוראה כפולה, שומרים ומגינים מחד, ומאידך נושאי השכינה, כאן הם מכוונים כלפי מעלה לנשיאה, וסוככים כלפי מטה לשמירה, בזה מתבטא הרעיון, כי מי ששומר התורה האלוקית שומר בזה על עצמו, וגם נושא את כבוד ה'. טעם היותם כפולים, כי גם הלוחות שתחתיהם הם כפולים, מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו, רק על ידי שניהם בשוה נהיה לכרוב השומר עצמו ונושא כבוד ה'... (שמות כה יח)
...במקום בו מתמסר האדם כולו לתורה, לבנות עליה את רוחו ואת חמריותו, יורדים כרובים אלוקיים להקיפו במקדש, להגן עליו ולעזר לו, הכרובים אינם מאותו חומר כבגדי כהונה, חסר בהם החוט של זהב, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים... (שם כו לה)