כלי מקדש   כיור

 

ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה מים. ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. (שמות ל יח)

ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת, במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד. (שם לח ח)

וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח, ויתן שמה מים לרחצה... (שם מ ל)

ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב. ופקעים מתחת לשפתו סביב סובבים אותו עשר באמה מקיפים אתו סביב, שני טורים הפקעים יצוקים ביצוקתו. עומד על שני עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה והים עליהם מלמעלה, וכל אחוריהם ביתה. ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל. ויעש את המכונות עשר נחשת ארבע באמה ארך המכונה האחת, וארבע באמה רחבה ושלש באמה קומתה. וזה מעשה המכונה מסגרות להם ומסגרות בין השלבים. ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר וכרובים ועל השלבים כן ממעל, ומתחת לאריות ולבקר לויות מעשה מורד. וארבעה אופני נחשת למכונה האחת וסרני נחשת וארבעה פעמותיו כתפות להם, מתחת לכיור הכתפות יצקות מעבר איש ליות... כזאת עשה את עשר המכונות מוצק אחד מדה אחת קצב אחד לכלהנה. ויעש עשרה כיורות נחשת ארבעים בת יכיל הכיור האחד, ארבע באמה הכיור האחד כיור אחד על המכונה האחת לעשר המכונות. ויתן את המכונות חמש על כתף הבית מימין וחמש על כתף הבית משמאלו, ואת הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב. (מלכים א ז כג והלאה)

ויקצץ המלך אחז את המסגרות המכונות ויסר מעליהם את הכיור ואת הים הוריד מעל הבקר הנחושת אשר תחתיה, ויתן אותו על מרצפת אבנים. (מלכים ב טז יז)

ואת עמודי הנחושת אשר לבית ה' ואת המכונות ואת ים הנחשת אשר בבית ה' שברו כשדים, וישאו את כל נחשתם בבלה... (ירמיה נב יז)

ומטבחת ומכון ערי הדרעזר לקח דויד נחשת רבה מאד בה עשה שלמה את ים הנחשת ואת העמודים ואת כלי הנחשת. (דברי הימים א יח ח)

ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אתו סביב, ודמות בקרים תחת לו סביב סביב סובבים אותו עשר באמה מקיפים את הים סביב, שנים טורים הבקר יצוקים במוצקתו... ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל. ויעש כיורים עשרה ויתן חמשה מימין וחמשה משמאל לרחצה בהם את מעשה העולה ידיחו בהם, והים לרחצה לכהנים בו. (דברי הימים ב ד ב)

כי עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלש קומתו, ויעמד עליו ויברך על ברכיו נגד כל קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה. (שם ו יג)

כיוצא בו אמר רבי יהודה ועשית כיור נחושת וכנו נחשת לרחצה, יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן, תלמוד לומר נחשת, לנחשת שוה לו לא שוה לו לרחיצה... (ויקרא פרק יא)

תלמוד בבלי:

...אמר רבי יוחנן אמר קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו, וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב. והא איכא שפתו, אמר רב פפא שפתו שפת פרח שושן כתיב ביה, דכתיב ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל. והאיכא משהו, כי קא חשיב מגואי קא חשיב. תניא רבי חייא ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה... הני מילי ברבועא, ים שעשה שלמה עגול היה, מכדי כמה מרובע יתר על העגול רביע, לארבע מאה מאה, למאה עשרים וחמשה, הני מאה ועשרים וחמשה הוו להו, תני רמי בר יחזקאל ים שעשה שלמה שלש אמות תחתונות מרובעות, ושתים עליונות עגולות... (עירובין יד א)

בן קטין עשה י"ב דד לכיור שלא היה לו אלא שנים, ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה... תנא כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת. תנא שחרית במילואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון, ערבית בירידתו מקדש ידיו ורגליו מן התחתון, מאי מוכני, אמר אביי גילגלא דהוה משקעא ליה. (יומא לז א)

...דאמר רבי יוסי ברבי חנינא כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו, שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו. תנו רבנן כיצד מצות קידוש, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומקדש, רבי יוסי ברבי יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו ומקדש... כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בעי אילפא, לדברי האומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, מי כיור מהו שיפסלו, מי אמרינן הני למי, לקידוש ידים ורגלים, קידוש ידים ורגלים גופייהו לא פסול בהו לינה, או דלמא כיון דקדוש להו בכלי שרת מיפסלי, כי אתא רבין אמר רבי ירמיה אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן הדר פשיט אילפא כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו. אמר לפניו רבי יצחק בר ביסנא רבי אתה אומר כן, אלא הכי אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משמיה דאילפא, כיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו לעבודת לילה, ולמחר אינו מקדש... (זבחים יט ב, וראה שם עוד)

...מיתיבי, לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו עד ששומעים קול של עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן אומרים הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור, מאי לאו דמסלק ליה, אלמא משקע ליה, לא דמשקע ליה, אי דמשקע ליה מי משתמע קליה, משקע ליה בגלגלא... אמר ריש לקיש כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור, לרביעית אינו משלים... תנאי היא, דאמר רבי יוחנן מי כיור, רבי ישמעאל אומר מי מעין הן, וחכמים אומרים שאר מימות הן. (שם כא ב, וראה שם עוד)

מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור... (תמיד ל ב)

ראה עוד כלי מקדש-מזבח, זבחים נח א.

דתני רמי בר יחזקאל ים שעשה שלמה עומד על שנים עשר בקר, שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה, כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח... (זבחים סב ב)

תלמוד ירושלמי:

עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת, עוד היא דרבי יודאה, מן הים למדו, ויעש את הים מוצק עשר באמה וגו', אפשר לומר עגול שכבר נאמר מרובע, אפשר לומר מרובע שכבר נאמר עגול, אין תימר עגול נמצאת אומר ק"ס ידות טהרה הוא מחזיק, אין תימר מרובע נמצאת אומר ק"כ ושתי ידות טהרה היה מחזיק, אמור מעתה שתי אמות העליונות עגולות היו, שלש אמות התחתונות מרובעות היו, נמצאת אומר מאה וחמשים ידות טהרה היה מחזיק, כתוב אחד אומר אלפיים בת יכיל וכתוב אחד אומר מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל... נמצאת אומר אלפיים בלח שהן שלשת אלפים ביבש... (עירובין ח א)

...ויעשו דדין זה על גב זה (שהוא יותר נוי), אמר רבי יונה כיום מרובה של תמיד. העליון משם כלי פחות ברובו (הכיור היה כשני כלים, חלק העליון בפני עצמו ותחתון בפני עצמו, והעליון היה נפחת לתחתון, אם כן העליון לאו כלי הוא, וסובר שקדוש צריך להיות כעין מקוה ולא מתוך כלי), והתחתון אין בו משום אוירו של כלי, אמר רבי יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעיטם, והיו רגליו שבדרום פחותין כרימונים (לבטלו מתורת כלי). רבי שמעון בר כאסנא בשם רבי אחא הים בית טבילה לכהנים הוא, והים לרחצה לכהנים בו... (יומא יט א)

מדרשים:

ויעש את הים מוצק (מ"א ז' כ"ג) זה עולם שהוא מוצק, שנאמר בצקת עפר למוצק (איוב ל"ח), ואמר חזקים כראי מוצק. עשר באמה משפתו סביב, שהרקיע עגולה, וחמש באמה קומתו כנגד מהלך ה' מאות שנה שבין הארץ לרקיע. וקו שלשים באמה כנגד שלשים יום שבכל חודש וחודש, ונגד י' דברות וי' מאמרות וי' ספירות בלימה, יסב אותו סביב, שהעולם עומד בזכות עושים י' דברות, ובי' מאמרות נברא וספירתן עשרה. דבר אחר וקו שלשים באמה יסב אתו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם, שנאמר ונטה עליו קו תהו (ישעיה ל"ה). ופקעים מתחת לשפתו כנגד שס"ה חלונות שבמזרח ובמערב שהשמש יוצא באחת מן המזרח ושוקע באחת מן המערב. שני טורים הפקעים, אילו שמש וירח שהם סובבים ומנהיגים את העולם. עומד על שני עשר בקר אלו י"ב מזלות שהעולם מתנהג בהן. שלשה פנים צפונה וגו', למה צפונה תחלה שהיא פתוחה שרוח צפונה פתוחה לעולם... והים עליהם מלמעלה, שהעולם מתנהג על ימים, וכל אחריהם ביתה, שלא נבראו לבטלה אלא לצורך העולם. ועביו טפח טפח, ה' אצבעות בבינונית שעוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה, ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן, שהשמים מסובבים זה בזה. אלפים בת יכיל, שמי שהוא מקיים את התורה שנבראת מקודם שני אלפים שנה העולם מקבלו וסובל אותו... ויעש כיורים עשרה (דה"ב ד') כדי להרבות את הגשמים שהיו בכיורות מים, עשרה כיורות כנגד י' דברות... ארבעים בת יכיל, כנגד מ' יום שניתנה בהן תורה, ד' יום לכל דיבור ודיבור, לכך עשה שלמה לכל כיור ד' אמות, שנאמר ארבע באמה הכיור האחד. לעשר המכונות כנגד י' מאמרות על כל מכונה אמירה על כל כיור דיבור. ואת הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה, למה קדמה, שמשם המזלות והכוכבים והמאורות יוצאין לעולם, ומשם היה עיקר העולם, משם היה אבות העולם ומשם היה רוגש ומרגיש. (מדרש תדשא ב)

ילקוט שמעוני:

ועשית כיור נחושת, משה עשה כיור אחד, שנאמר ועשית כיור נחשת, שלמה עשה עשרה כיורות, ומה תלמוד לומר חמשה מימין וחמשה משמאל, חמשה מימין כיור משה וחמשה משמאל כיור של משה. שלמה הוסיף שעשה את הים, שנאמר ויעש את הים מוצק עשר באמה וגו', אי אפשר לומר אלפים שכבר נאמר שלשת אלפים, הא כיצד, אלפים בלח שהוא שלשה אלפים ביבש. אבל אי אתה יודע כמה הבת, שנאמר האיפה והבת תוכן אחד יהיה ואומר עשרת הבתים חומר, תנם עשרת בתים לכל כור, הרי מאתים כור, צא מהם חמשים כור, תנם חמשים על חמשים, הרי מאה וחמשים מקוה טהרה, שכל מקוה מחזיק ארבעים סאה. ומנין שמחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה, אם תאמר כלי מרובע מחזיק הוא יתר, על כן כרובים ותמורים ופטורי ציצים, ומנין שעגול טפח מלמעלה, שנאמר ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס, הוא למדת שעגול מלמעלה. ומנין שהיה מרובע מלמטה, שנאמר עומד על שני עשר בקר, ומה תלמוד לומר פונים פונים ארבעה פעמים, אלא מלמד נכנס להיכל פונה לימין לעזרה, פונה לימין להר הבית, פונה לימין לראש המזבח, פונה לימין שנאמר ודמות בקרים וגו'... (שמות פרק ל, שפז)

רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר אשר פתח אהל מועד, לפי שנאמר ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח, יכול בין אהל מועד ובין המזבח היה הכיור, תלמוד לומר המזבח, המזבח פתח אהל מועד, ואין הכיור פתח אהל מועד, והיכן היה הכיור נתון, בין האולם ולמזבח, ומשוך כלפי דרום... (ויקרא פרק א, תמב)

ויעש כיורים עשרה, כדי להרבות את הגשמים שהם ככיור, עשרה כיורות כנגד עשרת הדברות, ולמה לא עשה במדבר אלא כיור אחד, שלא היו ישראל צריכים לגשמים במדבר, שהמן יורד להם והבאר עמהם... ארבעים בת יכיל, כנגד ארבעים יום שבהם נתנה התורה, ארבעה ימים לכל דבור, וכן שלמה עשה כל כיור ארבע אמות, שנאמר ארבע באמות הכיור, עשר מכונות נגד עשרה מאמרות... ויעש את הים מוצק, הים זה העולם שהוא מוצק, שנאמר בצקת עפר למוצק. עשר באמה משפתו אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עומד עליהם. עגול סביב, שהרקיע עגול, וחמש באמה קומתו כנגד מהלך ת"ק שנה שבין הארץ לרקיע, וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב, כנגד שלשים יום שבכל חדש, דבר אחר יסוב אותו סביב שהעולם עומד בזכות עשרת הדברות, ובעשרה מאמרות נברא וספירות עשר בלימה הרי שלשים... (מלכים א ז, קפה, וראה שם עוד)

מדרש תדשא:

ויעש את הים מוצק, זה עולם שהוא מוצק, שנאמר (איוב ל"ח) בצקת עפר למוצק, ואמר (מלכים א' ז' כ"ג) חזקים כראי מוצק. עשר באמה משפתו, אלו עשר ספירות בלימה שעליהם העולם עומד עגול סביב שהרקיע עגולה, וחמש באמה קומתו כנגד מהלך ה' מאות שנה שבין הארץ לרקיע, וקו שלשים באמה כנגד שלשים יום שבכל חודש וחודש וכנגד י' דברות וי' מאמרות וי' ספירות בלימה יסב אתו סביב שהעולם עומד בזכות עושים י' דברות, ובי' מאמרות נברא וספירתן עשרה. דבר אחר וקו שלשים באמה יסב אותו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם שנאמר ונטה עליה קו תהו, ופקעים מתחת לשפתו כנגד שס"ה חלונות שבמזרח ובמערב שהשמש יוצא באחת מן המזרח ושוקע באחת מן המערב, שני טורים הפקעים אלו שמש וירח ושהם סובבים ומנהיגים את העולם, עומד על שני עשר בקר, אלו י"ב מזלות שהעולם מתנהג בהם, שלשה פנים צפונה וגו', למה צפונה תחלה, שהיא פתוחה שרוח צפון פתוחה לעולם... והים עליהם מלמעלה, שהעולם מתנהג כל ימים, וכל אחריהם ביתה, שלא נבראו לבטלה אלא לצורך העולם, ועביו טפח, טפח ה' אצבעות בבינונית, שעוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה, ושפתו כמעשה שפת פרח שושן, שהשמים והארץ מסובבים זה בזה, אלפים בת יכיל, שמי שהוא מקיים את התורה שנברא מקודם שני אלפים שנה העולם מקבלו וסובל אותו. וכתוב אחד אומר (דברי הימים ב' ד' ה') שלשת אלפים יכיל, שני אלפים לתורה ומי שמקיימה אני שומרו לאלף דור, שנאמר (דברים ז') שומר הברית והחסד לאלף דור. ויעש כיורים עשרה, כדי להרבות את הגשמים, שהיו בכיורות מים, עשרה כיורות כנגד י' דברות, ולמה לא עשה במדבר אלא כיור אחד, לפי שהיה להם מן יורד והבאר עמהם. שלמה עשה יו"ד כיורות כדי להרבות גשמים שהיה בארץ ישוב, והיו צריכים לגשמים הרבה, שנאמר ארץ הרים ובקעות. ארבעים בת יכיל, כנגד מ' יום שנתנה בהן התורה, ד' יום לכל דבור ודיבור, לכך עשה שלמה לכל כיור ד' אמות, שנאמר ארבע באמה הכיור האחד, לעשר המכונות, כנגד יו"ד מאמרות על כל מכונה אמירה, על כל כיור דבור. ואת הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה למה קדמה, שמשם המזלות והכוכבים והמאורות יוצאין לעולם, ומשם היה עיקר העולם, משם היו אבות העולם, ומשם היה רוגש ומרגיש. (פרק ב)

רש"י:

כיור - כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיה מים, וכנו - כתרגומו בסיסיה, מושב מתוקן לכיור. ובין המזבח - הכיור משוך קמעא ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן ואינו מפסיק כלל בינתים, משום שנאמר ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח לפני אהל מועד, ואין כיור לפני אהל מועד... (שמות ל יח)

במראות הצובאות - בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשוים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, כשהיו בעליהם יגיעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה, ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהם ליד תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר ח') תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות, ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו למי שקנא לה בעלה ונסתרה... (שם לח ח)

מים קדשים - שקדשו בכיור, לפי שנעשה מנחשת מראות הצובאות, וזו פירשה מדרכיהן שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תבדק בו. (במדבר ה יז)

וג' באמה קומתה - של מכונה חוץ מהכן שהיא יושבת עליו אמה וחצי, וגובה המכונה אמה וחצי, האמה גובה מרובעת, וחצי האמה העליון עגול. מסגרות להם - במשנה מדות שהיו כמין טבלאות המסגרות מיד אופן ליד אופן, ויד האופן הוא העץ התחוב בנקב האופן, וד' האופנים במכונה מסגרות מד' צדדים, ובין זו לזו ד' אמות, ומלמעלה סרנים כמו נסרים מול המסגרות, ושלבים מהעליונה לתחתונה, ומסגרות אחרות בין השלבים, לדעתי כעין שלבי סולם. (מלכים א ז כז וכח)

ועל המסגרות - שבין המכונות צורת אריות וכו', ועל השלבים כן - להושיב הכיור מלמעלה למסגרת שעל ראשם, לויות - מתחת ציורי האריות וכו' כמין זכר ונקבה ומחברים זה בזה, מעשה מורד - מרובדים אין בולטים ולא חקוקים, ויש אומרים מדבק. וארבעה אופנים - כעגלה, וסרנים - הנסרים העליונים מול המסגרות, כתפות להם - בולטת למעלה מהנסרים בזויות הכן, ותחת הכיור מעבר איש לויות - מכל צד כתפות היו מצויירות לויות זכר ונקבה. (שם כט ול)

ופיהו - של כן יוצא מתוך פי הכותרת, ועולה בגובה אמה, והכותרת גג המכונה כמין כובע משופע, ובאמצע נקב עגול אמה וחצי - וסביבו מחיצה חצי אמה כן לקמן, וקרוי פי הכותרת, ופי הכותרת עגול, ועל פיה מקלעות - צורת פרחים... (שם לא לב)

וארבעת האופנים - מתחת למסגרות, שהמסגרות מיד אופן ליד אופן. וידות העץ התחוב בהם, במכונה - דבוקים במכונה ביציקה אחת. וחשוקיהם - העיגולים סביב שהוא קישורן, וחשוריהם - זרועות האופן שמגביהם לחשוקיהם. (שם שם לג ולד)

אבן עזרא:

...והנה לא הזכיר הכיור, כי לא נעשה מנדבת כל ישראל, רק מנדבת הנשים לבדם, על כן הזכירו עם פרשת הבשמים שכל ישראל לא הביאום רק הנשיאים לבדם. (שמות כז ח)

כנו - כמו מכונתו, והעד מכונות שלמה... (שם ל יח)

את הכיור - הנה אין לכיור ולכנו בדים, אולי על העגלות היו נשואים. (שם לה טז)

במראות הצובאות - והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות, רק באות כל יום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמע דברי המצוות. לא הזכיר הכתוב מדת הכיור, כאשר הזכיר מדת הכיורים שעשה שלמה, רק נעשה בכל המראות שהביאו, והכן שהוא המכונה לעולם הוא כמדת הכיור. (שם לח ח)

רמב"ן:

ורחצו אהרן ובניו - הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרתו ליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות, והוסיף כאן לרחוץ הרגלים, בעבור היות הכהנים משרתים יחפים, ויש בבני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור, ועל דרך האמת בעבור היות ראשי האדם וסופו הידים והרגלים, כי הידים למעלה מכל גופו בהגביהו אותן, והרגלים למטה, והם בצורת האדם רמז לי' הספירות שיהיה כל גופו ביניהם, וכמו שאמר בספר יצירה כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו ובין עשר אצבעות רגליו... לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידים והרגלים, והרחיצה הזאת לקדושה תרגם אותם אונקלוס, ומן הענין הזה תקנו רבותינו נטילת ידים בתפלה, שיתכוין לזה כטעם נשיאות כפים, והרחיצה היא המצוה, אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכפורים כהן גדול מקדש ידיו רגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו, אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי. (שמות ל יט)

במראות הצובאות - רש"י, והטעם במדרש הזה שבכל מלאכת המשכן קבלו התכשיטין מן הנשים, כדכתיב ויבואו האנשים על הנשים, והביאו חח ונזם וטבעת וכומז, אבל שם נתערבה כל הנדבה, אבל שיעשו כלי מיוחד מן התכשיט העשוי ליצר הרע לא היה משה בוחר בכך, עד שנאמר לו כן מפי הגבורה... ויתכן שנאמר בדרך הפשט שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול, ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן, והיה נחשת המראות נחשת קלל ממורט ויפה מאד, ועל כן ייחד אותו מתחלה לכלי הזה, והנשים בראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להעשות בהן כל הכיור וכנו, וכן נכון הוא שיתכוונו בכך מתחלה מפני ענין הסוטה, והן קבלו כן עליהם בשמחה והתנדבו לתת בו כל מראותיהן. (שם לח ח)

הריקאנטי:

ועשית כיור נחשת וגו', ורחצו אהרן ובניו ממנו וגו', הכיור רומז אל השכינה, כמה דאת אמר כל הנחלים הולכים אל הים, וכתיב יקוו המים מתחת השמים, ועל כן ירחצו בו בבואם להקריב, כמו שאת אמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. וטעם הרחיצה, לפי הפשט כי כל הקרב לשלחן מלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היותם עסקניות, והוסיף לרחוץ גם הרגלים, בעבור היות הכהנים משרתים יחפים, ויש ברגליהם זוהמא וכיעור... (כי תשא דף נב, ועיין שם עוד וברמב"ן)

ובעבור שאסור להסתכל באשה לכן עשו הכיור במראות הצובאות, כי כשהכהן מקריב קרבן נשים מסתכל בכיור ורואה בו פרצוף האשה המביאה הקרבן... (ויקרא דף נו)

משנה תורה:

הכיור היו לו שנים עשר דד, כדי שיהיו כל הכהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד, ומוכני עושה לו שיהיו בה המים תמיד, והיה חול, כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה, שהכיור מכלי הקדש ומקדש, וכל דבר שיתקדש בכלי קדש אם לן נפסל. (אמר אברהם, אני רואה בכן דברים זרים, ואנו מקובלים שהמוכני אינו מקבל מים, והוא גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל ומשקעין אותו בבור העזרה בערב, כדי שיהיו מימיו מחוברים ולא יפסלו בלינה, ומפורש כל זה ביומא). (בית הבחירה ג יח)

חזקוני:

כיור - לפי שאינו אלא להכשר מצוה, לא כתב עשייתו עם שאר הכלים. לכיור ולכנו לא היו בדים, אלא נשא על גבי העגלות. ורחצו ממנו - ולא בתוכו. (שמות ל יח)

רלב"ג:

את הים - וכדי שלא יהיו מים שאובים היו המים נובעים דרך רגלי הבקרים. ל' באמה - בקירוב נמדד מבפנים, שעביו טפח, ואז הקיפו ל' אמה ושליש. ופקעים - בפני בקר, ונדמה שהמים נבעו מתוך הפיות האלה. (מלכים א ז כג)

וד' אופני - ועליהם סרנים לוחות נחושת, שלד' זויותיהם כתפות עולות עד מתחת לכיור. (שם שם כט)

ופיהו - פי הכיור עולה אמה מתוך המסגרת העליונה שהיא הכותרת. (שם שם לא)

י' כיורות - משמשים לרחיצת ידים ורגלים ולהדחת העולה, כבדברי הימים, ומחזיקים כל אחד ארבעים בת שהם ק"כ סאין, ואם כן חללו ט' אמות מעוקבות. את הכיורות - רוצה לומר הסירות כמו שאמר אחר כך בפסוק מ"ה. (שם שם לח ומ)

וזה מעשה המכונה - אחשוב שהמסגרות הן באופן המסגרת אשר סביב השולחן, שתשים השלחן כמו כלי קבול, והנה הצורה היתה לפי הנראה בעיני, שהיו מתחת המכונות ארבעת אופנים, צורתם כמעשה אופן המרכבה, והיו בין האופנים כמו נסרים מנחשת נצבים עליהם, ובארבעת קצוותיהם היו כתפות מחוברות בהם אלו הנסרים, כדרך שיעשו האומנים בארגזים שהם עושים כתפות בד' זויות הארגז יחוברו בהם הנסרים מקצה אל קצה. והכתפות והנסרים היו עולים בגובה עד מקום מושב הכיור, והבולט מהכתפות היה מבפנים, אך מבחוץ היה הכל מרובע ושוה. ומחוץ מלוחות אלו היה עושה כמין שלבים, הם מעלות סולם היו מרקעים ויוצאים מלוחות שהיו בגובה, ושטחם נוכחיי לשטח הקרקע, ומהם יוצאים מסגרות סביבם בגובה, ועל המסגרות ההם עשה צורות אריות בקר וכרובים. והנה היו מתחת למסגרות האלו השליבות שהיו מחוברות סביב הלוחות, ויוצאות מהם כאילו היו מרוקעות, ויוצאת משם. והנה על השלבים היה מלמעלה כן הכיור, והמסגרת העליונה היתה סוגרת ומקיימת הכיור שם, והיא הנקראת כותרת. והנה כן הכיור היה גבהו אמה וחצי, והאמה התחתונה היתה עולה ברבוע, וחצי האמה העליונה היתה עגולה, ושם היה נכנס הכיור אמה וחצי, ועל הכתפות הנזכרות היה עומד, ועל השלבים העליונים... (שם)

אברבנאל:

...הכיור רומז לשלמות המדות, והמכונות שלו רמז לסיגים שיגבילו את המדות הטובות. (שמות כה א)

פקעים - שלש מאות בכל טור, בצורת ראש שור, והמים יוצאים מפיותיהם. עומד - על מכון מרובע ששם צורות בקר שלם. (מלכים א ז כד וכה)

המכונות - לדעתי מושב לכיורות, כל מכונה ד' על ד' וקומתה ג', מסגרות להם - כמסגרות שסביב לשולחן, כדי לחבר הכיור בתוך המכונה, ועוד מסגרות בין השלבים, ועל השלבים כן - מושב, לויות - תחת האריות וכו' היה מושב מעשה רדוד. (שם שם כח וכט)

ספורנו:

ועשית כיור - גם זה הכלי לא הוזכר למעלה עם שאר הכלים, כי לא היתה הכוונה בו להשכין שכינה במקדש כענין הכוונה באותם הכלים כמבואר למעלה, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם. (שמות ל יח)

הכתב והקבלה:

במראות הצובאות - אפשר לפרש צבא מלשון יופי, המראות המבהיקות מנחושת מזוקק מאד, ואם כן היה הכיור תכשיט יפה בכניסה. (שמות לח ח)

מלבי"ם:

...ובחלק הבטן לא נמצאו רק כלי העיכול שנרמזו כולם במזבח העולה, לא כלי הטהרה והרחיצה שנרמז בכיור, ושני כלים האלה באו לציין הענין שנעשה על ידי קדושת ישראל ועבודתם, שמעלים ריח ניחוח וקטורת סמים לעולמות העליונים, ומורידים משם השפע והברכה והקדושה ממקור מים חיים לעולמות התחתונים, כמו שיתבאר שם במקומו, לכן אין להם ענין פה, רק אחר שגמר כל הענינים... (שם כז א רמזי חצר המשכן)

...ואחר זה צוה על הכיור שהוא המרמז על הורדת שפע הקדושה והטהרה והברכה ממקור מים חיים מלמעלה למטה, שאחר כך על ידי עלית קיטור הקטרת בסוד מים נוקבין מלמטה למעלה יזלו מים מדליו מצינורות העליונות מלמעלה למטה מהים שעשה שלמה שעמד על י"ב בקר, והוא הים העליון, שאליו ילכו כל הנחלים, שתחתיו שנים עשר מחנות קדושים שלשה לכל רוח כנודע... ובן קטין עשה י"ב דדים לכיור, שירחצו י"ב כהנים נגד שנים עשר מלאכים המושכים מי השפע מן הים העליון, ועקרם הם ארבעה, שלשה לכל רוח, ועל כן מצות התורה שירחצו ממנו ארבעה כהנים בבת אחת, וכל זה לא התחיל עד אחר החינוך, ובאו מפורשים בסוף המעשים בחכמה ובדעת. (שם רמזי מזבח הקטרת והכיור)

כיור - כמין דוד ולה דדין המריקים מים, וביומא (כ"ט) שהיו לה שני דדין, וכנו - מושב לתקון הכיור, שאם ישב על הארץ לא יוכלו לקדש מן הדד שבתחתיתו. ואופן צורת הכן עיין זבחים כ"ב (תוס' ד"ה ק"ו) ב' פירושים, ובמכונות שעשה שלמה היה גובה הכן חצי אמה... (שם ל יח)

הכיורות היו של אמה ושלשת רבעי אמה על אמה ושלשת רבעי אמה, וגובה ד' אמות, ואמה וחצי התחתונות מרובעים. והמכונה ד' על ד' ועודפת על הכיור, ובמקום מושב הכיור היו מסגרות מקיפות הכיור, ומסגרות בין השלבים - חיצוניות המכונה מוקף קנים משולבים מעין סורג, וביניהם מסגרות שאליהם חוברו השלבים. ועל המסגרות אשר בין השלבים שהיו נראים היו פתוחים, ולא על המסגרות שסביב הכיור, ואותן צורות היו על השלבים ממעל, מדובקות עליהן. לויות - נדבקו אל הטסים. כתפות להם - ב' כתפות היו פנימיות על הנסר מתחת לכיור, שהיו יצוקות ועשויות למושב הכיור, וכתפות חיצוניות עולות מן הסרנים ומקיפות המכונה ד' על ד', והן לויות - מחוברות להם ועשויות להפתח ולסגר, כדי להכנס לכיור. ופיהו - אמר כאן שכאשר הכניסו הכיור לכותרת בלט ממנו ולמעלה אמה, ואחר שהכותרת חצי אמה והמכונה ד' אמות, נמצא הכיור עומד על הכתפות שיצאו מהסרנים, משוקע במכונה ב' אמות ומחצה, ופיה עגול - לקבל הכיור שרק אמה וחצי ממנו היו מרובעות, ונמצא העיגול נכנס לפה המכונה, אך למטה היתה המכונה מרובעת... (מלכים א ז כז והלאה)

העמק דבר:

כיור - לא נכתב למעלה, שלא נעשה לקדושת עבודה, וגם שמקדש את המים, אלא להכשיר האדם לעבודה. (שמות ל יח)

משך חכמה:

ונתת שמה - ולא אמר ונתת בו, לומר שהמקום מעכב. (שם)

ומשחת את הכיור - ולא כתב והיה קדש, דמי כיור אין מועלין בהם. ונראה שאינו ככלי הלח שנמשחו בפנים ובחוץ, ולפיכך בירוציהם קדש, אלא מלאו מים ומשחו רק בחוץ. (שם מ יא)

רש"ר הירש:

כל חלקי הגוף פרט לידים ולרגלים מתקדשים בתכונה הסמלית של הכהונה על ידי לבישת בגדי הכהונה, רק הידים והרגלים שבהן מבצע האדם את עיקר מעשיו ושאיפותיו אינן מכוסות בגדים, ובמקום זה ירחצו אותן מים מתוך הכיור... אין לפרש טעם הרחיצה בהקשר של נקיון ממשי, למשל, הרחיצה עלתה לכהן רק אם נעשתה בכלי שרת בפנים, אולם קידש בכלי שרת בחוץ או בכלי חול בפנים או שטבל במי מערה ועבד עבודתו פסולה ועוד...

מקום הכיור מעורר תמיהה, בין אהל מועד ובין המזבח... מפסוק כ' אנו למדים, כי קידוש ידים ורגלים היה דרוש גם בגשתם אל המזבח לשרת וגו', ולכאורה היינו משערים אפוא שמקום הכיור לפני המזבח ולא מאחוריו... כבר רמזנו למעלה שניתן להסביר את מזבח הנחושת על המיבנה המתרומם שבו, כמורה דרך אל הגשמת חזון התורה המיוצג בהיכל. ביאה ריקנית וגישה אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה', הן אפוא זהות במשמעותן, ולפי זה יבטא הכיור את שתיהן, כשהוא עומד בין המזבח לבין פתח ההיכל. הן אסורה לכל כהן הכניסה להיכל ללא צורך עבודה, ונמצא שאין הכתוב מוסיף כאן אלא חיוב מיתה לגבי כהן שלא רחוץ ידים ורגלים... (שם ל יח)

...טעם עמוק יש בעבודה, שאותו כלי הקודש שהיה מיועד לקידוש ידים ורגלים, כלומר לקידוש מוסר המעשה והשאיפה, היה עשוי ממראות היינו מכלים שתכליתם להבליט את הופעתו החושנית-גופנית של האדם, כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצאנו למדים שהחושניות שבהוייה האנושית הגופנית לא זו בלבד שאינו מוצאת מכלל הקידוש הבא מן המקדש, אלא דווקא היא הדבר הראשון והעיקרי שהקידוש חל עליו... ושמא פירוש הביטוי במראת הצובאות הוא, שהמראות אף לא הותכו, אלא הכיור הורכב מן המראות כך שצורתן כמעט שלא שונתה, ועדיין ניתן היה להכיר אותה בכיור... (שם לח ח)

שם משמואל:

יש להתבונן בפרשת הכיור, שלא נכתבה בין הכלים אלא אחר פרשת שקלים, וגם מקומו הקבוע של הכיור בין אוהל ובין המזבח, אף שמשוך כלפי דרום, מכל מקום לפי דרך הפשוט יותר יצדק אם היה לפני המזבח במזרח? ונראה דהנה בתרגום יונתן הכיור רומז לתשובה, כן הוא בפשיטות דרחיצת ידים ורגלים רומז להכתוב רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני וגו' (ישעיה א'), והנה תשובה מעומקא דלבא לאיש המטונף בעבירות קשה מאד, כי עבירה מטמטמת לבו של אדם, ואינה מניחתו לעשות תשובה, וצריך סיוע מזכות הרבים... אבל העצה היעוצה שלא להשגיח על שום דבר, רק לאגד עצמו עם הצבור, ואף שעדיין מצואתו לא רחץ, וכמו החלבנה בסממני הקטורת, וזהו הענין בשקלים, שכל ישראל עושין אגודה אחת להתחיל מחדש בעבודה, ואז זכות הרבים מסייעת לו, שיהיה ביכלתו לעשות תשובה ולהתרחץ מטנופת של מעשיו... והנה זה עצמו מרומז במקום הכיור, שמקומו בין מזבח לאוהל מועד רומז שבלתי אפשר לבא אל הכיור הרומז לתשובה, אלא באמצעות המזבח שהוא רומז לכנסת ישראל כנודע... (שמות תשא תרע"ב)

ולפי האמור יובן מקומו של כיור שהוא בין אוהל מועד ובין המזבח, באופן שלבא אל הכיור שהוא רומז לתשובה אין דרך אלא לעבור לפני המזבח, וקולט על כל פנים מרחוק ריח טהרה ואהבה השופע מעל המזבח, ואז רק אז יכול לבא אל הכיור שרומז לתשובה... ועל כן קידוש ידים ורגלים הרומז לתשובה, יכול אחר כך לגשת אל המזבח לשרת, שהיא אהבה רבה כנ"ל, ובזה מבטלין את היצר הרע שכגוי נדמה לו, ואחר כך באין לאוהל לדישון מזבח הפנימי והקטורת, וזוכין לישוב הדעת ומבטלין את היצר הרע שכתלמיד חכם נדמה לו... (שם תרע"ג)