(ראה גם: כלי מקדש-מנורה, כהן-עבודה)
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. באהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות, יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה', חקת עולם לדורותיכם מאת בני ישראל. (שמות כז כ)
צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד חקת עולם לדורותיכם. על המנורה הטהורה יערך את הנרות, לפני ה' תמיד. (ויקרא כד ב)
דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר צוה ה' את משה. (במדבר ח ב)
מצוה זו היא שיסדר הכהן בכל יום נרות בבית המקדש, וכבר העמדנו זה בסוד המנורה, והוא סוד כעין שלמעלה, משום שאור העליון בשמן המשחה יורד תחילה על ראש כהן העליון, ואחר כך הוא מדליק ומאיר כל הנרות (ספירת המלכות), כי כתוב כשמן הטוב על הראש וגו', וכתוב כי שמן משחת אלקיו עליו וגו', ועל כן ניתנה רשות אל הכהן בלבד שיסדר הנרות ולהדליקם בכל יום ב' פעמים, כנגד הארת היחוד ב' פעמים, וקרבן התמיד שהוא בכל יום ב' פעמים, והכל צריך. ועל ידי הכהן מאירים הנרות בכל, למעלה ולמטה, לשמוח בשמחה, ושתמצא השמחה בכל הצדדים בהדלקת הנרות (בימין ובשמאל). כי שנים אלו הם על ידי הכהן להמצא שמחה בכל הצדדים, ואלו הם הדלקת הנרות וקטרת, וכבר העמדנו שמן וקטרת ישמח לב. (אמור יד, ועיין שם עוד)
ויקחו אליך שמן זית זך, אמר רבי אלעזר הרי העמידוהו, אבל למה הסמיך הקב"ה פרשה זו לפרשת מועדים, אלא כל הנרות העליונים (הספירות, שהוא סוד המועדים), כולם הם נרות להדליק שמן המשחה העליון (להמשיך שפע החכמה הנקרא שמן), וכבר למדנו, ועל ידי ישראל מתברכים העליונים והתחתונים, ונדלקים הנרות (שמאירים לעולם), כמו שהעמדנו שכתוב, שמן וקטרת ישמח לב, שמחת העליונים והתחתונים... (שם רצ)
ובכל דבר צריכים מעשה למטה כדי לעורר למעלה, בא וראה, מי שאומר שאין צריכים מעשה בכל או דבורים להוציאם ולעשות קול, תיפח רוחו, והרי פרשה זו מוכיחה, בהדלקת הנרות, וקטרת הסמים, שכתוב שמן וקטרת ישמח לב, כי במעשה זו נמצא הדלקה ושמחה למעלה ולמטה והתקשרות יחד (של חכמה ובינה) כראוי, (כי שמן מעורר החכמה והקטרת הבינה)... (שם רצג, ועיין שם עוד)
ואש המזבח תוקד בו, מנין לאש המזבח שלא תהא אלא ממזבח החיצון, תלמוד לומר אש המזבח תוקד בו, אש מחתה ומנורה מנין, ודין הוא נאמר אש במזבח הפנימי, ונאמר תן אש במחתה ומנורה, מה אש מזבח הפנימי ממזבח החיצון אף אש מחתה ומנורה ממזבח החיצון, או כלך לדרך זו, תן אש במחתה ומנורה, מה אש ממזבח הפנימי ממזבח חוצה לה לו, אף אש מחתה ומנורה ממזבח חוצה להם, תלמוד לומר אש תמיד תוקד על המזבח, אש שאמרתי לך תהא תמיד, לא תהא אלא ממזבח החיצון. (צו פרק א)
צו, אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר כל מקום שיש בו חסרון כיס, ויקחו אליך, אתה גזבר לדבר, שמן זית, ולא שמן שושמשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות. שמן זית מזיתו, מיכן אמרו שלשה זיתים ובו שלשה שמנים, הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכונסן לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנם בסלים וטענם בקורה, והיוצא מהם ראשון, פורקם וטוחנם שניה, היוצא מהם שני, וחזר וטוחן שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות. הזית השני מגרגרו בראש הגג וכונסו לתוך הבד וטוחנו בריחיים ונותנו בסלים וטוענו בקורה, והיוצא מהם ראשון, פורקן וטוענן שנייה היוצא מהם שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות. הזית השלישי עוטנו בבית עד שילקה ומעלהו ועושה תמרה בראש הגג... רבי יהודה אומר לא היה טוחנן בריחים אלא כותשן במכתשת, ולא היה טוענו בקורה אלא באבנים, ואינו נותן בתוך הסל אלא סביבות הסל, נותנן וקודח מתוך הסל... זך שיהא נקי, כתית רבי יהודה אומר אינו אומר כתית אלא כתיש, יכול לא יהיה כתית כשר למנחות, וכשהוא אומר עשרון סולת בלול בשמן כתית רבע ההין לימד על הכתית שהוא כשר למנחות... להעלות נר שתהא שלהבת עולה, להעלות נר, שתהא נר המערבי תדיר, שממנו יהיה מתחיל ובו יהיה מסיים, ובשעה שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות הוא היה מקדם לפניהם, כיצד, נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק, שממנו מדליקים את המנורה בין הערבים, מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, תמיד אף בשבת, תמיד אף בטומאה.
מחוץ לפרוכת העדות, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר וישם את המנורה באהל מועד נוכח השולחן, ואיני יודע אם סמוכה לפרוכת ואם סמוכה לפתח, וכשהוא אומר מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, מלמד שהיא סמוכה לפרוכת יותר מן הפתח. העדות - עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל. וכי צריכים לנר, והלא כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר לא צרכו לנר, שנאמר כי ענן ה' על המשכן ואש תהיה לילה בו, אם כן למה נאמר העדות, עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל. יערוך אותו אהרן ובניו, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, יכול יהיה כהן אחד נכנס בשבעה נרות, תלמוד לומר להעלות נר תמיד, יכול לא יהיה כהן אחד נכנס בשבעה נרות, אבל יהיו שבעה כהנים נכנסים בשבעה נרות, תלמוד לומר יערוך אותו אהרן ובניו, הא אהרן ובניו אינן עורכין אלא אחד.
מערב עד בקר, תן להם מידתן, שיהו דולקים מערב ועד בקר, ושלא תהיה להם עבודה מערב ועד בקר אלא הם... על המנורה הטהורה, על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות, יערוך את הנרות לפני ה', שלא יתקן מבחוץ ויכניס... (אמור פרשה יג)
למה נאמר פרשה זו, לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה, שומע אני יהיו כל הנרות דולקים על פני כל המנורה, תלמוד לומר אל מול פני המנורה יאירו, שיהיו נרות מקבילים את המנורה, ומנורה את הנרות, הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב, ואחת באמצע, נמצאו כולם מקבילים את האמצעי. מיכן היה רבי נתן אומר האמצעי מכובד... יאירו שבעת הנרות, שומע אני שיהו דולקים לעולם, תלמוד לומר מערב עד בקר, אי מערב ועד בקר לפני ה' תמיד, שיהיה נר מערבי תדיר, שממנו מדליק את המנורה בין הערבים. (בעלותך נט)
ויעש כן אהרן, להודיע שבחו של אהרן, שכשם שאמר לו משה כן עשה את המנורה, עשה לה מול פנים, העלה את נרותיה, עשה לה מעלה, מיכן אמרו אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות, שעליהן הכהן עומד ומטיב את הנרות, הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא. כאשר ציוה ה' את משה, חצי לוג לכל נר ונר, אין לי אלא מנורה שעשה בה את הבנים כאב, קטורת מנין... (שם ס)
תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש, משום שנאמר להעלות נר תמיד, הוא תני לה הוא אמר לה, כדי שתהא שלהבת עולה מאליה, ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר... תא שמע דתני רבה בר מתנה בגדי כהונה שבלו מפקיעין אותן, ומהן היו עושין פתילות למקדש, מאי לאו דכלאים, לא דבוץ... (שבת כא א)
מתיב רב ששת מחוץ לפרוכת העדות יערוך, וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים, והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי... תרגמא רב פפא בפתילות ארוכות. (שם כב ב)
שלשה זיתים ובהן שלשה שלשה שמנים, הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון, חזר וטען בקורה, רבי יהודה אומר באבנים, זה שני, חזר וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות. הזית השני מגרגרו בראש הזית, וכותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון, טוען בקורה, רבי יהודה אומר באבנים, זה שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות. שלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה, ומעלהו ומנגבו בראש הגג, כותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון, טוען בקורה רבי יהודה אומר באבנים זה שני, חזר וטחן טען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות... ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, תנא שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ, לא לאורה אני צריך. מחוץ לפרכת העדות באהל מועד, עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדותה, אמר רבא זה נר מערבי שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. (מנחות פו א)
אמר רבי יוחנן אמר רבי נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה, כיצד עושה, מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה, יתיב רבי זעירא וקא מיבעיא ליה כשהוא נותן בה שמן כמדה ראשונה, או כמו שחסרה, אמר רבי ירמיה פשיטא דכמדה ראשונה, דאי כמה שחסרה מנא ידעינן מאי חיסר... אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב ששת נר שבמקדש של פרקים הוה, קסבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב, כיון דמיבעיא הטבה, אי לאו דפרקים הוי, לא הוה מטייבא ליה. מיתיבי כיצד עושה, מסלקן ומניחן באוהל ומקנחן בספוג ונותן בהן שמן ומדליקן, הוא דאמר כי האי תנא, דתניא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה ממקומה, מכלל דאיבעיא ליה לאזוזה מצי מזיז לה, אלא אימא לא היתה זזה ממקומה, ומאן חכמים, רבי אלעזר הוא, דתניא רבי אלעזר ברבי צדוק אומר כמין טס של זהב היה לה על גבה, כשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה, כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה... (שם פח ב, וראה שם עוד)
...שלשה ומחצה למנורה, חצי לוג לכל נר, מנא הני מילי, דתנו רבנן, מערב עד בקר, תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר, דבר אחר מערב עד בקר אין לך עבודה שכשירה מערב עד בקר אלא זו בלבד, ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא ועד צפרא, איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו, ואיכא דאמרי ממטה למעלה שיערו, מאן דאמר ממטה למעלה שיערו התורה חסה על ממונן של ישראל, ומאן דאמר ממעלה למטה שיערו, אין עניות במקום עשירות. (שם פט א)
ראה עוד כלי מקדש-מנורה מנחות צח ב.
מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מערביים דולקין, מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומן, מצאן שכבו, מדשנן ומדליקן מן הדולקין, ואחר כך מדשן את השאר, ואבן היתה לפני המנורה ובה ג' מעלות, שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות, ומניח את הכוז על מעלה שניה ויצא. (תמיד ל ב)
מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מערביים דולקין, מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק, שממנו היה מדליק את המנורה של בין הערבים, מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, נטל את הכוז ממעלה שניה והשתחוה ויצא. (שם לג א)
ראה כלי מקדש-מנורה, יומא יא א.
תני רבי חייא שמן זית ולא שמן שומשמין... אמר רבי אבין משל למלך שמרדו בו לגיוניו, ולגיון אחד משלו לא מרד בו, אמר המלך אותו לגיון שלא מרד בי ממנו יעשו דוכסין ואיפרכין ואיסטרליטין, כך אמר הקב"ה, הזית הזה הביאה אורה לעולם בימי נח, הדא הוא דכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה... (ויקרא לא ח)
מחוץ לפרוכת העדות, אמר רבי אלעזר בן שמוע בזכות יערוך תנצלו מן כי ערוך מאתמול, אמר רבי חנין בזכות להעלות נר תמיד אתם זוכים להקביל פני נרו של מלך המשיח, מה טעם, שם אצמיח קרן לדוד וגו'. (שם ט)
בהעלותך את הנרות, אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית, ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך (שמות כ"ז), וכן הוא אומר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות (ויקרא כ"ד), אף כאן בהעלותך את הנרות, זה שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אמר לו הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותכם, שנאמר (דניאל ב') ונהורא עמה שרא, וכתיב (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה, בא ללמדך שאינו צריך לנרות של בשר ודם, תדע כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, ושלמה שבנה בית המקדש לא עשה כך, אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לחוץ, שנאמר (מלכים א' א') ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם, ולמה צוה אתכם לזכותכם, לכך נאמר בהעלותך את הנרות, ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני, אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, לכך נאמר (ישעיה ס') קומי אורי כי בא אורך, והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. (במדבר טו א)
...לפיכך אמר לו הקב"ה למשה, אם הזהרתם להיות מדליקין לפני, אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו נפשות בנר, שנאמר (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, ונאמר בהעלותך את הנרות. (שם שם ג)
זה שאמר הכתוב (תהלים י"ח) כי אתה תאיר נרי, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לנו אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם, והאורה דרה אצלך, דכתיב (דניאל ב') ונהורא עמיה שרא, ואתה אומר אל מול פני המנורה, אוי כי אתה תאיר נרי, אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם, למה, לעלות אתכם בפני אומות, שיהיו אומרים, ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם... כיון שעמד המשכן קרא הקב"ה למשה ואמר לו תאירו לי, שנאמר בהעלותך את הנרות, בשביל לעלות לכם. (שם שם ד)
...אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, הברק הזה תולדות האש של מעלן, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר (יחזקאל א') ודמות חיות מראיהן כגחלי אש... ואני צריך לאורה שלכם, ולמה אמרתי לך, כדי להעלותך. אמר רבי חנינא אמר הקב"ה עינים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור, ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה הוא צריך לאורה שלכם, דבר אחר אל מול פני המנורה, בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יכול להדליק נר מתוך חשך, שנאמר (בראשית א') וחושך על פני תהום, מה כתיב אחריו, ויאמר אלקים יהי אור, ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לאורה שלכם, ולא אמרתי לך אלא להעלות אתך להעלות נר תמיד. (שם ה)
דבר אחר בהעלותך, זה שאמר הכתוב (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה, ולנו אומר בהעלותך, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד, אלא לך ותקן לי, הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט... אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי, והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות, אמר לו המלך, חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי, ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך, וכן הקב"ה כולו אורה, שנאמר ונהורא עמה שרא, והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות... (שם שם ו)
ואתה תצוה, זה שאמר הכתוב תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף (איוב י"ד), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, תקרא ואנכי אענה, כל מה שאתה גוזר אני מקיימה... אתה מאיר לכל העולם כולו, ואתה מצוה להעלות נר תמיד, אנו באורך נראה אור, ואתה אומר להדליק נרות, אמר רבי מאיר אמר הקב"ה חביב עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים, למה, שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח, ולא הקריב שבט לוי, היה אהרן נפשו עגומה, אמר כל הנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח, ואני לא היה לי חלק בקרבנות, אמר ליה הקב"ה, חייך, כל השבטים הקריבו חנוכה אחת, ואתה לעצמך תעשה חנוכה, מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, לכך אמר הקב"ה למשה ואתה תצוה, וכתיב יערוך אותו אהרן ובניו, אמר הקב"ה למשה צו את בני שיהו מביאין שמן זית כדי שיהא אהרן מדליק לפני. (תצוה ב)
אמר רבי חנינא סגן הכהן אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה, משהיו מדליקין אותה מראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת, ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכהנים לכבות (או לבכות), ואמר רבי חנינא סגן הכהנים אני הייתי בבית המקדש ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה, ראה מעשה נסים, לכך נאמר כתית למאור ולא למנחות, ולמה כן, אלא כך אמר הקב"ה פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית, אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום לא, לכך נאמר בה שמן זית זך כתית. אמרו ז"ל כיון שהיו מדליקין מן המנורה כל חצר שהיתה בירושלים היתה משתמשת לאורה, לכך נאמר ויקחו אליך שמן זית זך כתית. (שם ג)
ואתה תצוה את בני ישראל, אמרו ישראל, רבונו של עולם, באורך נראה אור, ואתה מצוה שנדליק לפניך נרות, אמר רבי יצחק לבית מלא פנסא, אמר בעל הבית לעבדו הדלק לנו בתוך החצר נרות, אמר לו כל הבית מלא אורה ואתה אומר שאדליק בו נרות, אמר לו הדלק בשביל העבדים שיהו מאירין להם, וכן הוא אומר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. אמר הקב"ה לא שאני צריך לאור בשר ודם, הזהרתי אתכם על הנרות, אלא שתדעו מה חבתכם לפני, תדע שהרי כתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ'), והוא אומר שידליקו לפניו נרות, אלא בשביל חבתכם אמרתי לכם. (שם ד)
...את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיא לוי, זה אהרן, שנאמר (במדבר י"ז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי, והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי, אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה... (בהעלותך ה)
לפני ה', לרבות שילה ונוב ובית עולמים חקת עולם, חק הוא ממי שאמר והיה העולם, לדורותם, שינהוג הדבר לדורות, מאת בני ישראל, משל צבור, דבר אחר לדורותם, שינהוג הדבר לדורות, אף על פי שאין לנו מקדש בעונותינו, הרי בתי כנסיות ובתי מדרשות. תנא כל הרגיל בהדלקת בתי כנסיות ובתי מדרשות זוכה למלוכה, דכתיב ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול, ולמה נקרא שמו נר, שהיה מדליק נרות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לכך זכה ויצא ממנו שאול. (שמות כז כא)
זך - בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות מגרגר בראש הזית וכו', כתית - הזיתים כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהא בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות. להעלות נר תמיד - מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. תמיד - כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום. (שמות כז כ)
מערב עד בקר - תן לה מדתה שתהא דולקת מערב ועד בקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום. (שם שם כא)
לפרכת העדות - שלפני הארון שהוא קרוי עדות, ורבותינו דרשו על נר מערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים. (במדבר כד ג)
אל מול פני המנורה - אל מול נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה, יאירו שבעת הנרות - ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי, ולמה, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך. (במדבר ח ב)
...וטעם ואתה תצוה - שהיא מצוה עולמית על הצבור, לתת תמיד שמן זית להעלות נר תמיד. ואל תשתומם בעבור השמן שהביאו הנשיאים, כי היה שמן המשחה, רק שמן למאור חיוב הצבור, ויש מנהג במקומות ששם זיתים שיבחרו הזית הזך, והטעם הגרגרים שאין בהם עפוש, או שלא נאכל קצתם, וממנו יעשו שמן למאכל המלכים, על כן הזכיר הכתוב זך לפני כתית... (שמות כז כ)
ויקחו אליך - שיביאוהו אליו, והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי. נר תמיד - רש"י, ומדרש רבותינו אינו כך, אלא כך שנו בספרי: יאירו שבעת הנרות, שומע אני שיהו דולקין לעולם, תלמוד לומר מערב עד בקר, אי מערב עד בקר יכול יהו דולקים מערב עד בקר ויכבם, תלמוד לומר יאירו שבעת הנרות, הא כיצד, לפני ה' תמיד, שיהא נר מערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים, ובתורת כהנים נמי... וקתני התם מצאו שכבה, מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, דאפילו ביום נמי מדליק נר מערבי, לפי שהוא תמיד לעולם. ובמסכת תמיד שנינו כך, מי שזכה בדשון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין, מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן, מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין, ואחר כך מדשן את השאר. וסתם משנה זו כדברי רבי מאיר, שאמר בנרות מזרח ומערב היו מונחין, ולדעתו נר מערבי הוא השני, ונקרא מערבי, לפי שהוא מערבי לראשון, ולפי שהוא צריך להדליק נר מערבי לקיים בו לפני ה' תמיד, צריך להדליק המזרחי שאין השני נקרא מערבי עד שיהא זה מזרחי אצלו. אבל לדברי האומר צפון ודרום היו מונחין נר מערבי הוא האמצעי שבגופה של מנורה, והוא לבדו מדליק בבקר, ועל הכלל לפני ה' תמיד בנר מערבי שהוא דולק תמיד ביום ובלילה. (שמות כז כ)
והקטיר עליו אהרן - אין המצוה הזו בכהן גדול בלבד, אלא היא אף בכהנים הדיוטים, כדין הדלקת הנרות שבצדה, שאמר גם כן ובהעלות אהרן את הנרות, ואינה בכהן גדול בלבד, כמו שאמר למעלה יערוך אותו אהרן ובניו. ולא ידעתי למה הזכיר אהרן בשניהם, ולא אמר הכהן, ואולי מפני שיטת הכתוב למטה וכפר אהרן על קרנותיו, שהוא באהרן בלבד, או שירמזו שאהרן יתחיל בקטורת ובנרות, וכן אמר בסוף אמרו יערוך אותו אהרן, ולא הזכיר בניו, בעבור שהוא יתחיל בה. (שם ל ז)
צו את בני ישראל - רש"י, ואיננו נכון בעיני, שאין הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המנורה, וכבר נאמר ויעל הנרות לפני ה' וגו', והנה המצוה והמעשה נזכרים ונעשים כבר, אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם צוה ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל, כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וצוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורות שמן זית זך כתית כשמן הראשון, ושם עוד לא אמר אלא יערוך אותו אהרן ובניו וגו', והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד, כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש על המנורה הטהורה, שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה, ומדרש רבותינו על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקסמים ובצרורות. יערוך את הנרות לפני ה' - שלא יתקן מבחוץ ויכניס. (ויקרא כד ב)
בהעלותך - ...וראיתי עוד בילמדנו וכן במדרש רבה, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, שקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע, שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו... השלים עוד כל דיני הנרות, וצוה שיהיו שבעה הנרות כולן דולקות לדורות אל מול פני המנורה, כאשר הזכיר במעשה המנורה, והעלה נרותיה והאיר אל עבר פניה, לא בלתי מנורה, ולא בלתי שיאירו כולם אל עבר פניה. ולא הזכיר בפרשה הזאת באהל מועד, ללמד שיהיה כן במקדש, אולי יחשב כי בעבור שאין חלונות באהל מועד יצטרך לאורה הזאת, אבל במקדש שיהיו שם חלוני שקופים לא יצטרך כן... (במדבר ח ב)
ויעש כן אהרן - לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו, ואף על פי שהמצוה כשרה בבניו, כמו שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר, אבל היה הוא מזורז במצוה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב, ואולי נרמז לו בפסוק מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן ובניו, כי בו בחר השם בימיו, ומפני זה אמר גם עתה דבר אל אהרן וגו' בהעלותך, ולא אמר דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם. (שם שם ג)
אל מול פני המנורה - היה מטה ראשי הפתילות של כל שבעת הנרות להאיר אל השולחן. (שם)
דישון המנורה והטבת הנרות בבקר ובין הערבים מצות עשה, שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו, והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן, שנאמר להעלות נר תמיד. וכמה שמן הוא נותן לכל נר, חצי לוג, שנאמר מערב עד בקר, תן לו כמדה שיהיה דולק מערב עד בקר, ואין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערבים.
מהו דישון המנורה, כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר, ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה, והוא חצי לוג, וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון המזבח הפנימי והחיצון, ומדליק נר שכבה. והדלקת הנרות היא הטבתם, ונר שמצאו שלא כבה מתקנו. נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון, אבל שאר הנרות כל נר משכבה מהן מדליקו מנר חבירו. (ראה ראב"ד). וכיצד מדליקו, מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה, לפי שהנרות קבועים במנורה ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון. כל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת אסור להדליק בהן במקדש במנורה, שנאמר להעלות נר תמיד, שתהא שלהבת עולה מאליה. לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת, אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק, ועושין עבודה אחרת, ואחר כך נכנס ומטיב השנים כדי להרגיש את כל העזרה. כל נר שכבה מדליקין אותו מנר אחר מהן, כמו שביארנו, וכיצד סדר ההטבה, זה שזכה בדישון המנורה נכנס וכלי בידו, וכוז שמו, ושל זהב היה דומה לקיתון גדול, מדשן בו את הפתילות שכבו ואת השמן הנשאר בנר, והטיב חמשה נרות ומניח הכוז שם לפני המנורה על מעלה שניה משלש מעלות שלפניה ויוצא, ואחר כך נכנס ומטיב שני הנרות ונוטל הכוז בידו, ומשתחוה ויוצא. (תמידין ג י והלאה)
ואחר שזורקין את הדם מטיב זה שבהיכל חמש נרות ויוצאין שניהן מן ההיכל... (שם ו ג)
...ואחר כך מפיסין פייס שלישי ורביעי וזוכה בקטורת מי שזכה, ונכנס ומקטיר, ואחר כך נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות, ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה, ועומד על מעלות האולם הוא ואחיו הכהנים. (שם שם ד)
מערב - לרש"י חצי לוג ללילי טבת הארוכים, ואם שייר אין בכך כלום, ואין נראה לזרק השמן, אלא לפי קיצור הלילות היו עושים הפתילות גסות, שלא ישאר מן השמן. (שמות כז כא)
להיטיב נרות תמיד לפני השי"ת, שנאמר יערך אותו אהרן ובניו, כלומר יערך הנר לפני השי"ת, וזוהי מצות הטבת נרות הנזכרת בגמרא. משרשי המצוה, שצונו השי"ת להיות נר דולק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקין, וכל ענין ההגדלה בו כדי שיכניס האדם בלבו כשיראהו מורא וענוה, וכבר אמרנו כי במעשה הטוב תכשר הנפש. וכל זה סובב על היסוד הבנוי לנו כי הכל נגזר מצד המקבלים, עם היותי מאמין באמת כי יש למקובלים בענינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים... (תצוה מצוה צח)
להעלת - חסר וי"ו, לומר שוי"ו נרות מכבין אותם, אבל נר מערבי דולק לעולם. למאור להעלות - בגימטריא חצי לוג שמן לנר. נר תמיד - בגימטריא בשבת. (שמות כז כ)
יערוך אותו אהרן - אף שעריכת המנורה כשרה בכהן הדיוט, כל ימי המדבר היה ענין המשכן כביום הכפורים לדורות, שנאמר כי בענן אראה על הכפורת, וכן היה כל ימי המדבר, על כן הקטורת והנרות הנעשים בפנים היו על ידי כהן גדול. (ויקרא כד ג)
ראה עוד כלי מקדש-מנורה, במדבר ח ב.
להעלות נר - ולא כתב להדליק נר, כי על ידי ההדלקה למטה שהיא מעשה מצוה עושה רושם למעלה, ומאירה נר רוחני תמיד, כפי שאמרנו למעלה שהמועדים מתקדשים על ידי בית דין של מטה, ואם נכנסו בית דין של מעלה לדין ועברו של מטה החודש מפסיקין... מחוץ לפרוכת - ואם היה צריך לאורה, היה מדליק לפנים מהפרוכת, אלא יערוך אותו - אין הכונה שידליק, כי אם שיערוך המצוה בכונה, ובזה מעלה לפני ה' למעלה תמיד, על המנורה הטהורה - שבמקדש של מעלה. (ויקרא כד ב)
בהעלותך - הנה דרכו יתברך להסתיר הסוד בתורה, והנה זולת מה שהאדם העושה מצוה מתקדש, גם החפץ שנעשה בו מצוה קונה איכות קדושה, ואפילו הוקדש רק קדושת דמים, ואפילו אם הכוונה רק לקיים מצות בוראו, ולמעלה מזה אשר לו חלק בבינת סוד התורה ובכונת יחוד עליון בכל מצוה, זה שאמר בעשותך מצוותי תתן מעלה בנרות גם בכוונה סודית, כך שאל מול פני המנורה - כי בדרך רוחני יש נרות במשכן העליון ויעשה יחוד, באופן שיאירו גם בעליונה, והיחוד הזה נרמז בדבר אל אהרן. ויעש כן - הבין מדעתו היחוד, ומהיכן למד, מוזה מעשה המנורה - שהיתה כלי חבור מקשה אחת... (במדבר ח ב, ועיין שם עוד)
מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - להמפרשים קשה שלא אמר ו' הנרות, ולדעתי רוצה לומר שיפנו למעלה, ואמר שיפנו מול פני המנורה, להוציא מלב פתי שלאורה הוא צריך, אבל מפני השוטים בלבד לא יצוה בלשון מצוה, אלא אמר תעשה כך, ואני אעשה שיאירו הנרות לעולם, וכברמב"ן, ואף על פי שלא היה שם ציווי, ויעש כן אהרן, כאילו היה ציווי. ואמר וזה מעשה המנורה - למה יבואו לטעות שלאורה הוא צריך, כי רק המנורה נעשית מאליה, ויוכלו לטעות שעשאה לצרכו. (שם)
ויקחו אליך - על ידי נר מערבי תתחזק נבואת משה, שהיא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל... זית זך - שצריך לעסוק בתורה לשמה, שלא להתגדל או לקנתר. כתית - שצריך לכתת עצמו גופו וכחו על דברי תורה, למאור - שבזמן הגלות נחלש מאור הלבנה ונפרד אלוף ממנה, ושפחה תירש גברתה... (שמות כז כ)
בהעלותך - כשיעלה הנרות לגוף המנורה יקבעם באופן שיאירו אל מול, וירמוז בז' הנרות לאומות העולם, שכל אחד ירמוז לכלל העשר, ומאירים לנוכח המערבי, ישראל שהם בחינת המערב, כידוע, ורמז שכולם כלים, ונר ישראל לא יכבה. ותמצא שהארת הנרות אינה אלא בלילה, והוא סוד הגלות שנקרא לילה, מה שאינו כן בזמן הישועה המתייחסת לבקר, שיכבה נר האומות, וישאר מכללותם נר ישראל. וגם רמז במצות הדלקתם שיכוון שתבא הדלקתם למול פני המנורה, הכל לצרכי ישראל המתייחס לשם פנים. (במדבר ח ב)
ויעש כן אהרן - לענין פירוק הנרות וקינוחם כדי שתהיה כחדשה. כאשר ציוה - לצד עשות מצות ה', ולא לצד הכבוד והמעלה. (שם שם ג)
ואתה תצוה - הפסיק בזה במעשה המשכן והבגדים, כי באמת זו הקדמה לבגדים הרומזים לטהרת המדות והדעות, שהם בגדי הנפש, התורה והאדם הם נר אלקים, התורה להב מתפרד מאלקים הגוף הפתילה ונשמתו שמן זך, ובהסכמתם והצמדם ימלא הבית אורה, ואם גופו או נשמתו אינם מזוככים ידעך נרו, וצוה שישראל, שהמקדש סמל איחודם, שהם הגוף הכללי, יביאו אל משה שמן זך שיטהר נשמתם, ובאמצעותו שהוא הוריד תורה לארץ תעלה נשמת ישראל נר תמיד הבא מהתורה שבארון, ולכן יערוך הנרות ממערבי המיוחס לשכינה. (שמות כז כ)
להעלות נר - על הדלקת המנורה ישתמש תמיד בלשון העלאה, ולמה לא בחר בלשון הדלקה או הבערה, מזה גזרו חז"ל שלשון העלאה מציין אם גומר ההדלקה עד תאחז השלהבת בכל חלקי הפתילה ועולה היא למעלה... (ויקרא כד ב)
בהעלותך - פה חדש איך יהיו הנרות מסודרים... ובפרשת תרומה אמר והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה, היינו שהמנורה יש לה שני עברים העבר הפונה אל השלחן נקרא עבר של פניו, והעבר שכנגדו נקרא עבר אחוריו, וממה שכתב והאיר על עבר פניה, משמע שדי אם נרותיה פונים לצד שנגד השולחן, לכן באר פה שיאירו אל מול פני המנורה, שהמנורה הוא הקנה האמצעי, וכבר בארתי גדר מלת מול, שמציין השטח הסמוך לאיזה דבר באורך בענין שמשקיף אליו ורואה אותו, ומזה ידעינן שיצדדו הנרות מול הקנה האמצעי, ובכל זאת יפנו גם כן אל פני המנורה, שהוא לצד השלחן, בענין שיטה הבזך והפתילה לצד השלחן ולצד הנר האמצעי... (במדבר ח ב)
...להוריד אור השכינה ואור הנבואה והתורה וההשכלה מלמעלה היה צריך להקדים אור של מטה, שהוא אור המנורה, שבעת העלה אהרן את שבעת נרות המנורה בקדש בהיכל ירד אור הגנוז בשבעת קני מנורה אשר למעלה בקדש, שימלא את הבית באור השכינה ואור החכמה ונבואה, והיא אורה הקיימת לעולם, גם בזמן שאין בית המקדש קיים, אם ימצא איש שימלא את לבו אורה ויאיר מחשכי נפשו על ידי אור התורה והנבואה, אז עליו יזרח כבוד ה' וקרנים מידו לו מן המנורה הטהורה אשר ראה זכריה במראה, שהיא נמצאת גם בעת החורבן... (שם תורה אור)
ואתה תצוה - כפי שפירשנו בתרומה השמן רומז להארת הרוח, והקטורת לעבודת ה' לרצונו, אלו מראים את מטרת האדם המעודן, והקדש ישמש מכשיר לעידונו. לפני מצות בגדי כהונה מדבר שוב על הדלקת נרות הרוח, לומר שעבודה זו קודמת לכל, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, הארת הרוח באה אם המעשה הוא רצוי... ואתה - המסמל את המביא את התורה לעם, תצוה - באופן מיוחד על כך, לחז"ל צו הוא מיד ולדורות ובמקום שיש חסרון כיס, כן כאן צריך להקריב יתרונות חמריים עבור הרוחניים, ובכל זאת מדגיש: את בני ישראל, מאת בני ישראל, כי טפוח הרוח הוא תפקיד כל האומה בכללה, ולא רק של כת הכהנים בלבד, שמן ניתן מכלל האומה, וכן ההדלקה כשרה בזר. להעלות נר - תפקיד המורה הוא לעשות את עצמו מיותר, ובאותו זמן זו אזהרה לסבלנות הן מצד המורה והן מצד התלמיד... (שמות כז כ)
מערב עד בקר - שיעור השמן שבכל שבעת הנרות הספיק רק כדי שידלקו מערב עד בוקר, שעות היום מיועדות לעבודת כלל האומה, והן מיוחדות לחיי המעשה, ואילו שעות המנוחה שבלילה מיועדות לעבודת הרוח. אף על פי כן עד לימות שמעון הצדיק היה נר מערבי דולק מערב עד ערב, אם כי שיעור השמן לא נשתנה... (שם שם כא)
אש תמיד - מפסוק זה לומדים (יומא מ"ה ב') שכל אש במקדש מודלקת ממזבח החיצון, אש האידיאל של הקטורת, אש הרוח של המנורה, וכן אש ההתמסרות העליונה שביום הכפורים, זאת אומרת שהחדרת הרוחניות בחיים נעשית רק על יסוד ודרך המעשה, בלי אש העולה של מזבח החיצון לא תתכן הקדשה על מזבח הזהב, במנורה, ובקדש הקדשים. (ויקרא ו ב)
והאיר על עבר פניה - לרש"י לאמצע, ונראה שרוצה לומר לצד הקדמי, שמשם מדליק. (שמות כה לז)
ואתה תצוה - אור התורה הוא תכלית המשכן, והמשרה שכינה בישראל, ובא באמצעות הארון והמנורה, הארון בא ליעוד דברות שבכתב, וציוי בקבלה דעל פה, ואין בזה עדיין כח פלפול וחידוש שאדם רשאי לחדש מעצמו הלכה, וכח זה מהמנורה שנכללו בה ז' חכמות והכחות לפלפולה של תורה, ובעת שרבו ישיבות ונתחזק כח המנורה זכו לנס המנורה בחנוכה... לדורותם - ויועילו הנרות לגדולי ישראל גם אחרי מות משה. וכמו שיתרמו לקרבנות צבור לפרנסת כל ישראל, כן יביאו שמן להאיר עיני גדולי הדור. (שם כז כ וכא)
בהעלותך - כתבנו כבר שהמנורה לפלפולה של תורה, וזה הלמוד היה בלילה, כבשמות רבה תשא, שאז משה חוזר בפני עצמו תורה שבעל פה עם סיוע מלאכי השרת... פני המנורה - אינו נר אמצעי, אלא הצד שממנו באים למנורה, ורוצה לומר שיהיו נוטים לפנים שבגוף המנורה, שהוא נר האמצעי, שבעת הנרות - שבתורה שבעל פה נכלל ז' חכמות, שבלי ידיעה בכולן אי אפשר לבא לכמה עיקרי תורה, כשעורי כלאים ועוקצין וקדוש החודש ועוד. וכולן באו לשמש ולבאר תורה שבכתב, ומי שיש לו עינים מוצא כולן רמוזות בתורה שבכתב, ורוצה לומר שהחכמות יאירו לפני התורה. (במדבר ח ב)
בהעלותך - ביומא כ"ד אמרו שהדלקה לאו עבודה, וכשרה בזר, ונראה שלחנך את המנורה פעם ראשונה צוה את אהרן, ולדורות רק יערוך - ההטבה והסדור. (במדבר ח ב)
ואיתא בגמרא מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה צריך... והוא כמו שאמרו כי נר מערבי שהיה דולק על פי נס, אם כן הוא בחינת מאורי אור, שאינו על ידי כילוי ושריפה, רק עצם האור, אכן המצוה היה שיערוך אהרן ובניו הנרות בכח מאור האש, ואחר כך יחול על זה הנס לאור הגנוז וזה בחינת נר מערבי, לערב ב' המאורות הנ"ל. ועל זה כתב שאין צריך לאורה, כי תהלוכות בני ישראל במדבר היה על פי העמודים ענן ואש בלי שום אש הדיוט, ורק עדות הוא שבכח בני ישראל לעורר אור המאיר על מאור האש שלהם, וזה הרמז בהעלותך עד שתהיה שהלבת עולה מאליה הוא בחינת מאורי אור הנ"ל, וכמו כן בנס דחנוכה שהיה דולק בלי שמן, אם כן הוא בחינת אור הגנוז, אף על פי כן היה הנס באופן שנשאר פך אחד כדי לערב ב' המאורות כנ"ל... (חנוכה תרנ"ד)
בחנוכה קורין בנשיאים... ולכן אמרו וכי לאורה צריך, ומה היה נצרך להיות נס בנר מערבי להיות דולק כל היום, והלא יכול להיות נר מאיר מעצמו במשכן על פי נס, רק שזה העדות שחל מעשה הנס כפי הכנת בני ישראל, כמו שכתוב יערוך אותו וכו', וזה רמז נר מערבי להיות התערבות מעשה נסים בהכנת האדם, וזה עדות שהשכינה שורה בישראל דייקא... (שם תרנ"ו)
במדרש ואתה תצוה... ודייק מו"ז ז"ל דלכן כתיב בלשון הערכה, כי עיקר הדלקה היה בכח עליון, וכמו שכתוב שתהיה עולה מאליה, רק שעל ידי הערכת הכהן בא ההארה. ונראה לפרש עוד דמה מערב עד בוקר, הלא הדליק רק פעם אחת, ויתכן לרמוז... שעל ידי זה נתקן מעשה בראשית ממש, ולכן נקראו קרבנות, שנתקרבו התחתונים לעליונים בכח עבודת הכהן... (שמות תצוה תרמ"ז)
במדרש זית רענן... אף כי למנורה פסול זה השמן, רק הראשון... אך על ידי הרמת נקודה ראשונה הזכה, על ידי זה זוכין להוציא אח"כ גם התפשטות הנקודה שמתערב תוך השמרים, ובודאי עיקר עבודת האדם הוא הבירור, ועל זה נאמר למנחות שיש מזה נחת רוח לפניו, וזאת עבודת האדם, אבל למנורה הוא התעלות הנקודה לה' תן לו משלו, שאין בזה עבודת האדם רק להחזיר הנקודה לשורשה, וכפי הארת הנקודה נכח פני ה' כן יכולין לברר השאר, כי מעט שמן הטוב שלמעלה מושך אליו מעט מעט כל השמן הטוב ומבדילו מן הפסולת, וזהו ענין שתהיה שלהבת עולה מאליה... (שם זכור תרל"ו)
והנה ידוע שלכל דבר הניתן מהשמים צריכים לעורר מלמטה, וזוהי הבאת שמן זית זך למנורה שבזה מעוררין שהשי"ת יתן חכמה וגו' בלי פסולת שיהיה יכול לעשות חשבון צודק כנ"ל, אבל הנה ידוע שיש הפרש בין צדיק העושה מצוה לבין איש פשוט, וכל איש לפי מדרגתו מעורר בעשייתו, ובאשר האדם מתולדה אינו מזוכך ואינו נבדל מחומר, איך יעורר להשיג חכמה מלמעלה, שהיא שכל נבדל, לזה היתה עצת ה' שמשה רבינו ע"ה יהיה המביא והמעורר, באשר היה מזוכך בתכלית הזיכוך, ונהפך אצלו החומר לשכל... לזה אמר ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך, שישראל המביאים יהיה הכל בשליחות משה כנ"ל, ויהיה כאילו משה רבינו ע"ה עשה הכל... (שמות תצוה תרע"ב)
ונראה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצוקלה"ה בטעם זך כתית למאור, שאור נרות המנורה רומז לתורה, ולתורה צריכין שכל נבדל, והיינו שכמו השמרים שמעכרים את צחות השמן, כן החומריות מעכרת את צחות השכל, ומעט עיכוב בשכל מוליד טעות כמובן, על כן לשכל התורה צריכין להיות מובדל מהחומר... (שם תרע"ד)
במדרש רבה מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך אמר רבי אלעזר ברבי שמעון בזכות יערוך תנצלו מן כי ערוך מאתמול תפתה, ויש לפרש על פי מה שאמרו ז"ל ביומא כ"ד, הדלקה לאו עבודה היא, אלא סידור הנרות הנאמר בלשון הערכה היא עבודה, ובא לרמז שעיקר המתבקש מהאדם הוא הערכת הלב והכנתו, ולא עצם הקרבן, והנה בזוהר הקדוש כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול, היינו שמי שיש בו דעת לידע המתבקש ממנו ועושה חשבון עם נפשו כמה הוא רחוק מהנדרש לא נמצא בשאול... ועל כן עריכת נרות המנורה שרומזת להערכת הלב לדברי קדושה, והיינו על ידי חשבון הנפש להיטיב מעשיו, זה מציל מעריכתו של גיהנם, שהוא צלמות ולא סדרים, על כן אינה סובלת מי שיש בו דעת וחשבון. והנה משונה מצות הנרות מכל המצוות, שאין בה אלא עריכת הלב, וקטורת היא עצם הקישור הנסתעף זה מזה וזה מזה, שלעומת שאדם הוא מקושר יכול להעריך את לבבו, וזה הוא מאמרם ז"ל פסחים נ"ט, בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת, וכן נמי להיפוך לעומת שמעריך את לבבו יכול לבא לידי קישור, וזה למאן דאמר בקטורת מפסיק להו, כדי שיהא נרות קודם הקישור ולאחר הקישור, וסוף דבר הוא נרות לעמוד בהכנה כענין עושי דברו לשמע בקול דברו... (אמור תרע"ד)
...וניחמו השי"ת בנרות, היינו מלמטה למעלה, כמו שפירש"י בהעלותך שתהיה השלהבת עולה מאליה, היינו ההתלהבות להשי"ת מלמטה למעלה, וזוהי עבודת הלויים, וזהו שאמרו ז"ל (יומא כ"ד) הדלקה לאו עבודה היא, מחמת שהיא אינה עבודת כהנים. ונראה שמחמת שעבודת הכהנים היתה מלמעלה למטה היתה צריכה להיות בחשאי ותוך המקדש... ולזה ההלכה (שבת כ"ג) הדלקה עושה מצוה ולא הנחה, היינו כי לא יכלו חז"ל לתקן מצות נר חנוכה בגלות נגד הנחת השמן והפתילות במנורה, שזו היתה מלמעלה למטה, ששמן הוא חכמה ושבעה קני המנורה שבע מדות, כנודע, עבודת הכהנים שפסולה בזר, וזה אי אפשר להיות בגלות, רק הדלקה שהיא לאו עבודה זו יכולה להיות בגלות, ומשום זה הדלקה עושה מצוה, והבן... (במדבר בהעלותך תע"ר)
ובענין הדלקה לאו עבודה היא יש לומר, דהנה במדרש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, אמר לו הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותכם וכו'. וצריך להבין מי לא ידע שהקב"ה אינו צריך לנרות... וזה שאמר במדרש לא שאני צריך לנרות, היינו כי הדלקת הנרות איננה נצרכת לתקן העולמות העליונים, ואינה צורך גבוה רק צורך ישראל לזכותם, ואינה דומה להערכת הנרות שעבודה היא. ויובן על פי דברי הכוזרי שענין אלקי חל ממילא על כל מקום שראוי לחול, ועל כן אין לומר שצורך הדלקת הנרות הוא להיות מושך אור מלמעלה על מקום הראוי לחול, שזה בא ממילא, ואינו בא על ידי התעוררות התחתונים, ואין התחתונים מעוררים אלא עשיית הכלי, והיינו סידור המנורה, שזה מעורר שהעולמות העליונים נעשים כלים וראויים לחול עליהם האור האלקי, וזוהי עבודה, כי עבודה הוא מלשון עבד, שעושה לצורך רבו, אבל לא לצורך עצמו, ועל כן על עריכתה וסידורה של המנורה שזה מעורר בעליונים, והוא צורך גבוה, יצדק לשון עבודה וצריך כהונה, אבל הדלקה שאינה צריכה לעורר בעליונים אלא לזכותם אינה נקראת עבודה, ואינה צריכה כהונה. והענין לזכותם הוא, שיהיה לבב ישראל כדמיון להב אש בוער באהבתו ית"ש, וכמו שמן הנמשך אחר הפתילה ליכלל בלהב האש עד שיכלה, כן יהיה לבב ישראל, וכמו שכתוב (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום... (שם תרע"ב)
ולפי האמור יובן מה שחלשה דעתו של אהרן שלא זכה ליישר את ישראל ולהשפיע עליהם גם בבחינת המח והשכל, כמו כל הנשיאים, ועל זה אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות, היינו שידוע שהדלקה לאו עבודה היא, וכל עבודת המנורה היא ההערכה ונתינת השמן והפתילה. והענין יש לומר על פי המדרש ששבעת הנרות הם כנגד שבעת הכוכבים המשוטטין בארץ, ולפי האמור לעיל הם המשפיעים שבע המדות בנפש האדם, אם כן ז' נרות המנורה הם מקבילין לשבע המדות, והאור שעל גביהן הוא מקביל לשכל שעל המדות, שלפי הערכת המדות בא עליהם אור השכל. והנה עבודת כהונה היא רק בהערכה שהיא מקבלת לז' מדות, אבל האור שעליהן אין בו ענין לכהונה, וזהו הפירוש הדלקה לאו עבודה היא, כי עבודה היא בלב וזהו בשכל, ועל כן לא נאמר כהן אלא בהערכה והטבה, אבל לא נאמר כהן להדליק, ומכל מקום ההדלקה היתה נמי בכהן, כי אין הזר קרב אל ההיכל. והנה כתב הרמב"ן שאהרן כל ימיו הוא הדליק ולא בניו, והיינו משום שרצה השי"ת שאהרן הוא יהיה המשפיע אור המנורה המקביל לשכל. ולפי האמור יובן הוא דלא נחמו בקטורת ובכל הקרבנות וכו', כי כל אלה הם עבודות מתיחסות ללב, והוא חלשה דעתו שלא יישר את ישראל בענין השכל והמוח, על כן לא היה לו תנחומין אלא בהדלקת הנרות דוקא... (שם תרע"ד)
...והיינו שמשה רבינו ישפיע באהרן הכהן כח זה שיוכל להעלות הנרות, שעל ידי הדלקת הנרות ישפיע בישראל כח תורה שבעל פה, שהוא כוחו של אהרן, כמו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, וזה שנאמר בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, היינו ששבעת הנרות שהם כנגד ז' מדות תחתוניות... יאירו אל העומד מול פני המנורה, שהוא נר האמצעי, שהוא נגד יום השבת... ועל זה אמר משה רבינו ע"ה לאהרן שבהדלקת המנורה יהיה המכוון שלו, שמי שיעמוד מול פני המנורה, היינו מי שיכין עצמו לקבל אור תורה שבעל פה ויעמוד מול קדושת השבת מוכן לקבל האור, יאירו שבעת הנרות, היינו הנר האמצעי, שהוא שבת מדת מלכות... ועל זה מובן מה שנכתב אחר כך ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, כיון שהדבר תלוי עיקר בכונת לבו בהדלקה להשפיע כחו בחינת תורה שבעל פה לכל מי שיעמד מול פני המנורה מוכן לקבל קדושת תורה שבעל פה מיום השבת שנקרא מול פני המנורה... אך על פי זה יובן זה האמור לו, לגדולה מזו את המתוקן וכו', אבל הנרות לעולם, שנשאר כח זה לעולם לאהרן ולבניו להשפיע לישראל אור תורה שבעל פה... (במדבר בהעלותך ג)
...אך פנימיות ענין הדלקת המנורה הוא כמו שכתב במדרש רבה, שאמר הקב"ה באו והאירו לי, שהוא בחינת אור תורה שבעל פה שניתן לישראל הכח שהם יאירו כביכול להשי"ת, כענין נצחוני בני ולא בשמים היא, וכח הזה ניתן לאהרן הכהן שהוא יכניס זאת בלב ישראל... שהוא בבחינת מלאך שאין לו יצר הרע כלל, ועל ידי זה יש לו הכח להאיר בלב ישראל אור תורה שבעל פה, וזה שאמר במדרש אבל הנרות לעולם... (שם קרח ו)