ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו. וששה קנים יוצאים מצדיה, שלשה קני מנרה מצדה האחד, ושלשה קנה מנורה מצדה השני. שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתר ופרח, ושלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתר ופרח, כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה... ועשית את נרותיה שבעה, והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה. ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה. (שמות כה לא)
וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה. (במדבר ח ד)
ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפטם, ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאל. (דברי הימים ב ד ז)
אלא כך הוא כמו שכתוב, מקשה תעשה המנורה, אם הוא מקשה, אם כן מהו תעשה, שהיה נעשה מאליו, אלא ודאי הכל נעשה (בבית המקדש) מאליו, באות ובנס, כיון שהאומנים התחילו לעשות, המלאכה למדה את האומנים לעשותה, מה שלא היו יודעים לעשות מקודם, מהו הטעם, משום שברכת הקב"ה היתה שורה על ידיהם, ועל כן כתוב בהבנותו, שהוא נבנה מאליו... (נח שכד)
קם תנא אחד ואמר, רעיא מהימנא, ודאי כך הוא, ולך צוה לעשות הכל, שכתוב ועשית מנורה, ועשית שלחן, וכך הכל, וראה ועשה, ומכולם לא התקשה לך לעשות אלא ג' דברים הרשומים באותיות שמך, שהם מנורה, שקלים, החדש, למה התקשה לך, אמר לו, זקן זקן, אתם למדים קשוי זה שנתקשה לי מן הכתוב מקשה תיעשה המנורה, דא ודאי, הכלי של הקב"ה הוא השכינה שהיא כלי לשמש לבעלה (לז"א), היא המנורה שלו, שנאמר בה, שבע ביום הללתיך, שהם הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד יסוד ומלכות, שהיא כלולה משבע, משבע מדרגות אלו היא המנורה, שלשת קני מנורה מצדה האחד... (תרומה תקעד, ועיין שם עוד)
רבי אלעזר אמר, פרשה זו כבר נאמר מעשה המנורה וכל תקוניה וכל מה שבה, למה נאמר כאן פעם שניה, אלא כיון שהנשיאים הקריבו קרבנות המזבח וכל התקונים הראוי לו, בא הכתוב וספר מעשה המנורה, שהוא תקון על ידי אהרן, כי למעלה המנורה (שהיא המלכות), וכל הנרות שלה (הספירות), הכל מאיר על ידי אהרן, בא וראה, המזבח י"ב נשיאים היו, לחנכו ולתקנו, והרי העמידוהו שי"ב הם השבטים לד' רוחות י"ב דגלים... המנורה בשבעה נרות נתמנתה להדליקם על ידי הכהן, והכל כעין של מעלה, והמנורה על אות עומדת ובנס נעשית. ומזבח הפנימי והמנורה עומדים יחד לשמחת הכל, שכתוב שמן וקטרת ישמח לב... (בהעלותך מח, ועיין שם עוד)
ויעש כן אהרן, להודיע שבחו של אהרן, שכשם שאמר לו משה כן עשה את המנורה, עשה לה מול פנים, העלה את נרותיה, עשה לה מעלה, מיכן אמרו אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליהן הכהן עומד ומטיב את הנרות, הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא... (בהעלותך ס)
וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו', רבי עקיבא אומר זה אחר משלשה דברים שהקשה בהם משה, והראה לו הקב"ה באצבע, כיוצא בו אתה אומר החדש הזה לכם ראש חדשים, כיוצא בו אתה אומר וזה לכם הטמא. מקשה, אין מקשה אלא מין קשה, מעשה אומן מעשה קורנס. עד ירכה עד פרחה, אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין, תלמוד לומר ועשית מנורת, או יעשה אברים אברים תלמוד לומר ממנה יהיו. מקשה היא, עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר מקשה זהב, לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאין להם מין קשה עושים מין גרוטי, שומע אני אף במנורה כן, תלמוד לומר מקשה היא, שניה שינה עליו הכתוב לפסול, מיכן אמרו אין של זהב עושים של כסף ושל ברזל ושל עופרת, דברי רבי, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף של עץ ושל חרס, אבל אין להם מין קשה אל יעשו מין גוריטי... אין לי אלא מנורה, בנרות גביעיה כפתוריה ופרחיה מניין, אלא בזמן שהוא מין הככר מין זהב מין קשה. כמראה אשר הראה ה' את משה, להודיע שבחו של משה, שכשם שאמר לו המקום כן עשה... (שם סא)
מתיב רב ששת, מחוץ לפרוכת העדות יערוך, וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים, והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי... תרגמא רב פפא בפתילות ארוכות... (שבת כב ב)
שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה, שבעה נרותיה מעכבין זה את זה... מאי טעמא הויה כתיב בהו. תנו רבנן מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות פסולה, משאר מיני מתכות כשרה, מאי שנא מן הגרוטאות פסולה, דכתיב מקשה והויה, שאר מיני מתכות נמי זהב והויה, אמר קרא תיעשה לרבות שאר מיני מתכות, לא סלקא דעתך דאמקשה כתיב הויה, תיעשה נמי אמקשה כתיב, מקשה מקשה לעכב, זהב זהב נמי לעכב, האי מאי, אי אמרת בשלמא מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה, היינו זהב זהב מקשה מקשה לדרשא, אלא אי אמרת מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה, זהב זהב מקשה מקשה מאי דרשת ביה. מאי דרשה, דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה, באה זהב באה ככר, אינה באה זהב אינה באה ככר. גביעיה כפתוריה ופרחיה באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים. ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים, ההוא פמוט מיקרי...
תני רב פפא בריה דרב חנין קמיה דרב יוסף מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב, עשאה של כסף כשרה, של בעץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר, של עץ ושל עצם ושל זכוכית דברי הכל פסולה... ותניא אידך לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה כנגד אולם... מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמנה, ושל שבעה לא יעשה, ואפילו משאר מיני מתכות, רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי, אמרו לו משם ראיה, שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.
אמר שמואל משמיה דסבא גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים, הרגלים והפרח ג' טפחים, וטפחיים חלק, וטפח שבו גביע וכפתור ופרח, וטפחים חלק, וטפח שבו גביע וכפתור ופרח, וטפחיים חלק, טפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, וטפח חלק, טפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, וטפחיים חלק, נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעין וכפתור ופרח. וגביעין למה הן דומין, כמין כוסות אלכסנדריים, כפתורים למה הן דומין, כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין, כמין פרחי העמודין, ונמצאו גביעין עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה. גביעים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה. בשלמה גביעיה עשרים ושנים דכתיב ובמנורה ארבעה גביעים וגו', וכתיב שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד וגו', ארבעה דידה ותמני סרי דקנים הא עשרין ותרתין, כפתורין נמי אחד עשר כפתורין, תרי דידה, וששה דקנים, וכפתר וכפתר וכפתר הוא חד סר, אלא פרחים תשעה מנלן, פרחים תרי דידה וששה דקנים תמניא הוו, אמר רב שלמן כתיב עד ירכה עד פרחה מקשה היא.
אמר רב גובהה של מנורה תשעה טפחים, איתיביה רב שימי בר חייא לרב, אבן היתה לפני מנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות, אמר ליה שימי את, כי קאמינא משפת קנים ולמעלה. כתיב והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב, מאי מיכלות זהב, אמר רב אמי שכילתו לכל זהב סגור של שלמה. דאמר רבי יהודה אמר רב עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור, והעמידוה על ככר, כיון דקאי קאי. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב על המנורה הטהורה, שירדו מעשיה ממקום טהרה... תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם, שנאמר וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גבריאל חגור כמין פסיקיא היה, והראה לו למשה מעשה מנורה, דכתיב וזה מעשה המנורה. תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, ואלו הן, מנורה וראש חדש ושרצים, מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה. (מנחות כח א והלאה)
...אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדותה, אמר רבא זה נר מערבי, שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. (שם פו ב)
...ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא מנורה ונרותיה באות מן הככר, ואין מלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. במאי קא מיפלגי, בהאי קרא, דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה, למדנו למנורה שבאה מן הככר, מנין לרבות נרותיה, תלמוד לומר את כל הכלים האלה, יכול שאני מרבה אף מלקחיה ומחתותיה, תלמוד לומר אותה... רבי יהושע בן קרחה אומר מנורה באה מן הככר, ואין מלקחיה ומחתותיה ונרותיה באה מן הככר, ואלא מה אני מקיים את כל הכלים האלה, שהיו כלים של זהב... לא נצרכה אלא לפי נרות, סלקא דעתך אמינא הואיל ופי נרות אשחורי משחר התורה חסה על ממונן של ישראל וליעבד זהב כל דהו, קא משמע לן. (שם פח ב)
תנו רבנן, עשר מנורות עשה שלמה, שנאמר ויעש את המנורות הזהב עשר כמשפט, ויתן בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל, ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן מצינו מנורה בצפון, והתורה אמרה ואת המנורה נכח השולחן, אלא של משה באמצע, חמשה מימינה וחמשה משמאלה. תני חדא מחצי בית ולפנים היו מונחין, ותני חדא משליש הבית ולפנים היו מונחין, ולא קשיא, מר קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל, מר לא קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל.
תנו רבנן מזרח ומערב היו מונחין, דברי רבי, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר צפון ודרום, מאי טעמא דרבי, גמר ממנורה, מה מנורה מזרח ומערב, אף הני נמי מזרח ומערב. ומנורה גופה מנלן, מדכתיב בנר מערבי יערוך אותו וגו' לפני ה', מכלל דכולהו לאו לפני ה', ואי סלקא דעתך צפון ודרום, כולהו נמי לפני ה' נינהו, ורבי אלעזר ברבי שמעון מאי טעמא, גמר מארון, מה ארון צפון ודרום, אף הני נמי צפון ודרום. ורבי נמי ליגמר מארון, דנין חוץ מחוץ, ואין דנין חוץ מבפנים, רבי אלעזר ברבי ליגמר ממנורה, אמר לך מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה, אלא הכתיב יערוך אותו אהרן ובניו, דמצדד להו אצדודי, דתניא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי. בשלמא למאן דאמר מזרח ומערב היינו דהוו יתיבי עשרה בעשרים, אלא למאן דאמר צפון ודרום, י' בכ' היכי הוו יתבי, ותו כהנים היכי הוו עילי, ותו מצינו ה' שלחנות בדרום, ותו שולחן דמשה היכא מנח ליה, וליטעמיך למאן דאמר מזרח ומערב נמי שלחן דמשה היכא הוה מנח ליה, תרי דרי נינהו... מי סברת שולחן דמשה בהדייהו הוה יתיב, לא דמידלי ליה ומנח ליה ומיתתי להו לדידהו פורתא כתלמיד היושב לפני רבו... עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב. רבי אלעזר בן שמוע אומר על כולם היו מסדרין, שנאמר את השולחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולן היו מדליקין, שנאמר את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור... (שם צח ב)
פתילה שכבת צריכה דישון, מה מיד תלמידוי דרבי חייה בר לולייני אמר מעתה צריך שהיא מיצן (להוציא כל השמן שבה), שמן מהו שיהא צריך דישון, מילתיה דרבי שמואל בר רב יצחק אמר שמן צריך דישון, רבי שמואל בר רב יצחק בעי, מעתה בא' בתקופת טבת מחצי לוג לכל נר באחד בתקופת תמוז מחצי לוג לכל נר, אמר רבי יוסה אין מן הדא לית שמע מינה כלום, דתנינן תמן בן בבי על הפקיע, שהיה מזייג את הפתילות. הכא את אמר מיטב ואחר כך מקטיר, והכא את אמר מקטיר ואחר כך מיטב, אמר רבי יוחנן תמיד דרש דרבי שמעון איש המצפה היא... אמר רבי יוסי בי רבי בון ולא כולה אלא מילין דצריכין לרבנן, מה טעמא דרבי שמעון איש המצפה, בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה, רבי אחא רבי חיננא בשם רבי שמעון בר רבי טעמון דרבנן מחוץ לפרכת העדות באהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר, שלא יהא שם אלא הטבת נרות בלבד. (יומא יא א)
...פעם אחת הטבילו את המנורה, אמרו צדוקים ראו פרושים מטבילין גלגל חמה. (חגיגה כב א)
ולקחו בגד תכלת וכסו את מנורת המאור, אף המנורה לפי שעומדת בהיכל היא וכל כליה הנכנסים לשם היו מכסים בבגד תכלת, הדא הוא דכתיב ולקחו בגד תכלת וכסו וגו', במנורה לא היה מפריש בינה ובין כליה, ואחר כך היו מכסין אותה ואת כל כליה במכסה עור תחש, והיו נותנין אותה על המוט, לפי שלא היו שם בדים שישאו אותה בהם, הדא הוא דכתיב ונתנו אותה ואת כל כליה וגו'. (במדבר ד טז)
דבר אחר, בהעלותך, את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראהו הקב"ה באצבע... וזה מעשה המנורה מקשה זהב, כלומר מה קשה היא לעשות, שהרבה יגע בה משה, כיון שנתקשה אמר לו הקב"ה למשה טול ככר זהב והשליכהו לאור והוציאהו, והיא מעצמה נעשית, שנאמר גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו. מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך הוא אומר מקשה תיעשה מלא יו"ד כתיב, ולא כתיב תעשה, כלומר מעצמה תיעשה. נטל משה את הככר והשליכו לאור, אמר משה רבונו של עולם, הרי ככר בתוך האש, כשם שאתה רוצה כן תעשה, מיד יצתה המנורה עשויה כתיקונה, לפיכך כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה משה את המנורה אין כתיב כאן, אלא כן עשה סתם, ומי עשה, הקב"ה, לפיכך אמר הקב"ה למשה אם הזהרתם להיות מדליקין לפני, אני משמר את נפשותיהם מכל דבר רע, שנמשלו נפשות בנר, שנאמר (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, ונאמר בהעלותך את הנרות. (שם טו ג)
...וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי, זה אהרן, שנאמר ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי (במדבר י"ז), ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו... דבר אחר אל מול פני המנורה, שלא תהיו מבזין על המנורה, הוי (זכריה ד') מי בז ליום קטנות ושמחו וראו האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה, אלה זו המנורה, שבעה אלו שבעת הנרות, כנגד ז' כוכבים שמשוטטין בכל הארץ, כך הם חביבין שלא תהיו מבזין עליהן, לכך נאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך לאורה, ראה מה כתיב בחלונות (יחזקאל מ') וחלונות אטומות אל התאים ואל אהלימה לפנימה וגו'. וכן לאילמות כהחלונות האלה, כחלונות אין כתיב כאן, אלא כהחלונות, שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ... ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן, אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה הוא צריך לאורה שלכם... ולא אמרתי לך אלא להעלות אותך, להעלות נר תמיד. (שם ה)
...רבי לוי בר רבי אומר, מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקב"ה למשה ועשית מנורת זהב טהור, אמר לו כיצד נעשה אותה, אמר לו מקשה תיעשה המנורה, ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבוני שכחתי אותה, הראה לו למשה, ועוד נתקשה בה, אמר לו וראה ועשה, עד שנטל מטבע של אש והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשה משה, אמר לו הקב"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ואמר לבצלאל, מיד עשאה, התחיל תמה ואמר, אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואת שלא ראית עשית מדעתך, בצלאל בצל א-ל היית עומד, כשהראה לי הקב"ה עשייתה, ולפיכך כשחרב בית המקדש נגנזה המנורה. (שם ז)
בהעלותך את הנרות וגו', למה שבעה נרות, כנגד שבעה כוכבי לכת חנכ"ל שצ"ם, דבר אחר כנגד שבעת ימי בראשית. דבר אחר למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות, אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות, שנאמר ושלמה היה מושל בכל הממלכות. אמר הקב"ה בעולם הזה אף על פי שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אף על פי שאני ממלא ירושלים מכבודי, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו', אני מדליק לתוכה נרות...
דבר אל אהרן, לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן לכלל דבור, ואמרת אליו, הרי אזהרה לאהרן, בהעלותך את הנרות, עשה לה מעלות, אל מול פני המנורה, עשה לה מול ופנים, יאירו שבעת הנרות, שומע אני שיהו דולקים לעולם, תלמוד לומר מערב עד בקר, אי מערב עד בקר יכול כולם מערב עד בקר, תלמוד לומר להעלות נר תמיד, וזה נר מערבי, שהיה נר מערבי דולק תמיד, שממנו מדליק בין הערבים. בהעלותך, איני יודע אם בהעלותך להעלותם או לסדרם, כשהוא אומר יאירו שבעת הנרות, להעלותם אבל לא לסדרם,יכול שהיה מעלה כולם כאחד, אמרת להעלות נר תמיד, אחד אחד. יכול אהרן לא היה מעלה כולם כאחד, אבל בניו היו מעלים כולם כאחד, תלמוד לומר יאירו שבעת הנרות, יערוך אותו אהרן ובניו אחד אחד, ומנין שיהו חוזרין חלילה כמין עטרה, תלמוד לומר יאירו, ומנין שהיו כל הנרות מסודרין כנגד האמצעי, תלמוד לומר אל מול פני המנורה, וכן הוא אומר, והוא יושב ממולי...
מקשה תעשה המנורה, מנין לרבות קנים ופרחים, תלמוד לומר תעשה, יכול אף בצבתים והמחתות, תלמוד לומר היא, אי אפשר לומר היא שכבר נאמר תעשה, ואי אפשר לומר תעשה, שכבר נאמר היא, אחר שריבה הכתוב מיעט, הרי הן מוקשים למנורה, מה מנורה משמשת ואינה זזה, ואף אני ארבה את כל הכלים שהן משמשין ואינן זזין, יצאו הצבתים והמחתות שהן נכנסין ויוצאין. ומנין שהמנורה מן הככר, אמרת ככר זהב טהור יעשה אותה, מנין לרבות קנים ופרחים, תלמוד לומר יעשה אותה, יכול אף הצבתים והמחתות, תלמוד לומר אותה... יצאו הצבתים והמחתות שהם נכנסים ויוצאים, רבי יהושע בן קרחה אומר אם לומר שהמנורה מן הככר, הרי כבר נאמר ככר זהב טהור, ומה אני מקיים ואת כל כליה, אלא מה מנורה זהב טהור, אף כליה זהב טהור. וזה מעשה המנורה, מלמד שראה אותה ארבעה פעמים, ראה אותה עם שאר הכלים ושכח, וראה שנית מיכאל עומד וממתיח בה, וראה אותה נעשית, וראה אותה עשויה. (במדבר פרק ח, תשיט)
ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, אמר רבי אבין הלוי את מוצא מי שבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ, למה שיהיו שואבות אור, אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, למה שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם... לפי שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך, לא בשביל שאני צריך אורה, אלא בשביל להאיר לך ויקחו אליך שמן. ראה מה כתיב מחוץ לפרוכת העדות, לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת אצל הארון, והיא נתונה חוץ לפרוכת, להודיעך שאינו צריך אורה, כיוצא בו בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מנורה ושולחן, הוא נותן המנורה בשמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן, אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שולחן, להודיעך שאינו צריך אורה, אלא הקב"ה אורן של ישראל... (מלכים א פרק ו, קפב)
...ויעש את מנורת הזהב עשר כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות, שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים, ומיום שכבו הנרות נתגברו, ותורה נמשלה בנר, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור... (שם פרק ז, קפה)
ועשית מנורת זהב, המנורה כנגד עמוד הענן ועמוד האש, והיא מאירה על השלחן, כך המלך צריך לאור החכמים והנביאים... (שמות כה לא)
אמר רבי חנניה סגן הכהנים אני שמשתי במקדש ומעשה נסים היו במנורה, משהיו מדליקין אותה בראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת, ואמרו רבותינו כל חצר שבירושלים היתה משתמשת לאורה שלמנורה. (ויקרא כד ב)
והבאת את המנורה - ותהנעל ית מנרתא בסטר דרומא מטול דמתמן שבילי שמשא וסיהרא ומתמן איסטרטון דנהורי ותמן גנזי חכמתא דמתילין לנהורי, ותדליק ית בוצינהא שובעה כל קביל שבעתי כוכביא דמתילין לצדיקיא דמנהרין לעלמא בזכותיהון. (שמות מ ד)
מקשה תעשה המנורה - שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים ואחר כך ידביקם כדרך הצורפים, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך. מקשה - תרגומו נגדי, לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן הקשת קורנס... ירכה - הוא הרגל של מטה, העשוי כמין תיבה, ושלשה הרגלים יוצאים הימנה ולמטה. וקנה - הקנה האמצעי שלה, העולה באמצע הירך זקוף כלפי מעלה, ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה. גביעיה - הן כמין כוסות שעושין מזכוכית ארוכים וקצרים ואלו עשויין מזהב ובולטין ויוצאין מכל קנה כמנין שנתן בהם הכתוב, ולא היו בה אלא לנוי. כפתריה - כמין תפוחים היו עגולין סביב בולטין בסיבות הקנה האמצעי, כדרך שעושין למנורות שלפני השרים. ופרחיה - ציורין עשויין בה כמין פרחים, ממנה יהיו - הכל מקשה יוצא מתוך חתיכה העשת ולא יעשה לבדם וידבקם. (שמות כה לא)
ושלשה גביעים - בולטין מכל קנה וקנה, כפתר ופרח - היה לכל קנה, ובמנורה ארבעה גביעים - בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים, אחד בולט בה למטה מן הקנים, והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה. משוקדים כפתוריה - זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע, אין ידוע אם גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה. (שם שם לג ולד)
וכפתר תחת שני הקנים - מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך... את נרותיה - כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות. והאיר על עבר פניה - עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי, כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה, מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי, שהוא גוף המנורה. ומלקחיה - הם הצבתים העשויין ליקח בהם הפתילה מתוך השמן לישבן ולמשכן בפי הנרות. ומחתותיה - הם כמין בזיכין קטנים שחותה בהן את האפר שבנר בבקר כשהוא מיטיב את הנרות מאפר הפתילות שדלקו הלילה... (שם שם לה-לח)
יערוך - ...ונכון הוא להיות טעם יערוך בעבור היות הנרות כחצי עגול. (שם כז כא)
וזה מעשה המנורה - הזכיר שלא נראה כמוהו, ירכה - על הקנה שתעמוד עליו. פרחה - ידוע, ולא היה כח בחרש חכם לעשותה כן, לולי מהשם הראה אותה למשה במראה הנבואה. (במדבר ח ד)
ככר זהב - רש"י, שלא יהא משקלה עם כל כליה אלא ככר... אבל אין דעת רבותינו כמו שאמר הרב, אלא כך שנו חכמים במנחות... (ראה לעיל תלמוד בבלי). והנה על דעת כולם לא יבא במשקל הככר אלא גוף המנורה, במה שהוא עמה מקשה, לא כלים נפרדים ממנה כלל... אבל בברייתא של מלאכת המשכן שנויה בענין אחר... יכול שאני מרבה גביעיה כפתוריה ופרחיה, תלמוד לומר אותה, ומה ראית לרבות נרותיה ולהוציא גביעיה כפתוריה ופרחיה, אחר שריבה את נרותיה מיעט, מרבה אני את נרותיה שהן נעשין עמה, ומוציא אני גביעיה כפתוריה ופרחיה שאין נעשין עמה, ומנין לרבות מלקחיה ומחתותיה, תלמוד לומר תעשה, יכול שאני מרבה את הצבתים ואת המלקטות, תלמוד לומר אותה, ומה ראית לרבות מלקחיה ומחתותיה ולהוציא את הצבתים ואת המלקטות, אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני מקלחיה ומחתותיה שהן משתמשין עמה, ומוציא אני את הצבתים ואת המלקטות שאין משתמשין עמה... ונראה ממנה שאין המלקחים צבתים, אבל הם שעושים על פי הנרות טס של זהב פותח וסוגר ושוכב עליו, שלא יפול בשמן דבר, כאשר עושים היום במנורות של מלכים, והוא מלשון ולשוני מודבק מלקוחי... והמחתות הם ספלים שתחת כל נר לחתות ניצוצי אש שיפלו ממנה, והכל מקשה אחת ובאין מן הככר... וכן מיעט בברייתא זו גביעיה כפתוריה ופרחיה, שאם רצה שלא לעשותם עמה מקשה רשאי, וינתן הטעם לפי שאין נעשין עמה, כלומר שאין מעכבין בה, שאם עשאה של שאר מיני מתכות אינה באה גביעים כפתורים ופרחים, אבל קנים מעכבין בה לעולם, ולפי הברייתא הזו אמר הכתוב ואת כל כליה לרבות שעשה לה כל הכלים הצריכין לשמושה והראויין לה זהב... ויתכן גם מה שאמר במעשה ואת כל כליה רמז לכלים האלה הם הנזכרים בה, שהיו כולם עמה ככר זהב טהור כפשוטו של מקרא, אבל כלי שמנה לא הוזכרו במעשה, כאשר לא הוזכרו בצוואה, וברצון עצמם עשו אותם, ואולי לא עשאם בצלאל אבל יחידים עשו אותם ומסרום לצבור, ועל הכלל: גופה באה מככר, ואין דבר שחוץ לגופה בא מן הככר לדברי הכל. (שמות כה לט)
וזה מעשה המנורה - לרמוז שצריך לדורות שתהיה מקשה, כי הוא מעכב בה, ולכך הזכיר תחילה בפירוש מעשה המקשה, ולא הזכיר במעשה שלה שהיו בה קנים וכפתורים ופרחים וגביעים משוקדים. והזכיר זהב כי כן היה מצוה לדורות לעשות ממנו לרומם את בית אלוקינו, והחזיר מקשה היא, לומר שאין מעכב בה אלא מקשה, לא הזהב, וכל שכן שאר יפויים שבה, וכך אמרו רבותינו בספרי ובמסכת מנחות. (במדבר ח ד)
ועשית מנורת - להאיר על השולחן, כדכתיב ואת המנורה נכח השלחן. ירכה - הוא הרגל הרחב של צד קרקע שעומדת עליו כל המנורה, וקנה - הוא הקנה האמצעי שיוצאים ומתפצלים ממנה שלשה קנים מכאן ומכאן... שלשה גביעים - חלולים כמין כוסות גומות גומות בקנה. משקדים - כעין תפוחים, כפתר ופרח - באמצע כל קנה לנוי. נרותיה - שנותנים את השמן והפתילות, והעלה הכהן את נרותיה שבעה על שבעה הקנים, והאיר על עבר פניה - ידליק הפתילות אל עבר מול המנורה, שזהו לצד השולחן שכנגדו, שכן שבעתן מאירין לצד השולחן שכנגדו לפניה. (שמות כה לא והלאה)
המנורה מפורשת צורתה בתורה, וארבעה גביעים ושני כפתורים ושני פרחים היו בקנה המנורה, שנאמר ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה, ועוד פרח שלישי היה סמוך לירכה של מנורה, שנאמר עד ירכה עד פרחה. ושלשה רגלים היו לה, ושלשה כפתורים אחרים היו בקנה המנורה, שמהן יוצאים ששת הקנים, שלשה מצד זה ושלשה מצד זה, ובכל קנה וקנה מהן שלשה גביעים וכפתור ופרח, והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן. נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים, והפרחים תשעה, והכפתורים אחד עשר, וכלן מעכבין זה את זה, ואפילו חסר אחד מן השנים וארבעים מעכב את כולן.
במה דברים אמורים, בשעשאוה זהב, אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים, וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה, ותהיה כולה מקשה מן העשתות, ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה, ואם היתה חלולה כשרה, ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות, בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות.
המלקחים והמחתות וכלי השמן אינן מכלל הככר, שהרי נאמר במנורה זהב טהור, וחזר ואמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור, ולא נאמר נרותיה זהב טהור, מפני שהנרות קבועין במנורה והן מכלל הככר.
שבעת קני המנורה מעכבין זה את זה, ושבעת נרותיה מעכבין זה את זה, בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות, וכל הנרות קבועים בקנים. ששת הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה כולן פניהם לנר האמצעי שעל קני המנורה, וזה הנר האמצעי פניו כנגד קדש הקדשים, והוא הנקרא נר מערבי.
הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר, והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין, והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ. גובה המנורה היה שמונה עשר טפח, הרגלים והפרח שלשה טפחים... ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות, שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות, ומניח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה בשעת הטבה. (בית הבחירה פרק ג א והלאה)
...ואחר כך הושמה מנורה לפניו לכבוד ותפארת לבית, כי הבית שדולק בו הנר תמיד הנסתר בפרכת יש לו בנפש מעלה גדולה... (חלק ג פרק מה)
גביעיה - סביב הקנה, וכשהשמן מתמצה יורד לגביע הראשון וממנו לשני ולשלישי ולאותו שבירך. והעלה את נרותיה - המטלטלים אל שבעת הקנים. (שמות כה לא ולז)
המנורה הטהורה - על שם שלא היו מזין עליה שום דם, נרות המערכה - על שם יערוך אותו אהרן ובניו, או שמאירות על מערכת לחם הפנים. (שם לט לז)
ועשית מנורת - על דרך הפשט היה ענין המנורה במשכן ובמקדש כדי לקבע בנפש מעלת הבית ויראתו, וכדי שתהיה יראת המקום ההוא קבועה בלבבות רשומות במחשבות, וכענין שכתוב ומקדשי תיראו, ומזה הוצרכה להיות מחוץ לפרוכת ולא לפנים מן הפרוכת, שכן כתיב מחוץ לפרכת העדות באהל מועד יערוך וגו', כדי שיהיה הענין נראה מפורסם לכל יוצא ובא ויראו רבים וייראו. ועוד כדי להורות שאינו צריך לאורה שלנו, ולפיכך היתה של זהב שהיא מעולה שבכל המתכות. והיו הנרות שבעה, שהוא חשבון בינוני בהיותו היקף אמצעי. וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות, והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה, אע"פ שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר, הוא שאמר (משלי ה') נר ה' נשמת אדם.
ועל דרך המדרש המנורה בשבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ, כך דרשו בתנחומא, ובאור זה כי שבעה כוכבי לכת הם נרות ברקיעים ופועלים בשפלים ומנהיגים את העולם השפל הזה תמיד ביום ובלילה, וכן שבעת הנרות היו דולקות ביום ובלילה לפני ה' תמיד...
ועל דרך השכל המנורה בשבעה נרותיה תרמוז לתורה הנקראת אור, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, והיא כוללת שבע חכמות, ועל כן היו נרותיה שבעה, וששה קנים יוצאים מצדיה, כנגד ששה קצוות של עולם התלוים בתורה שנתנה בששה בסיון שהעולם מתקיים בשבילה. שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד, בכל קנה היו ג' גביעים, ואם כן הרי הם י"ח גביעים לששה הקנים ובמנורה ד' גביעים אחרים הרי כ"ב גביעים והם כנגד כ"ב אותיות התורה וכנגד כ"ב חלקים שבעולם, ואלו הן רוח ומים, אש, שבעה כוכבי לכת, י"ב מזלות, וכנגד כ"ב חלקים שבגוף האדם... (שם כה לא, וראה שם עוד)
ומלקחיה - ידוע כי העצה והמחשבה הם מלקחים לתורה, כענין שכתוב (משלי א') ונבון תחבולות יקנה, והמחשבה היא בלב, והמשיל הלב למחתה, כי כשם שהמחתה הוא כלי לקחת ממנו האש להדליק הנרות, כן הלב כלי השכל שישתמש בו האדם בתורה. והיתה משקלה ככר זהב לא פחות ולא יותר, על שם שהתורה אין להוסיף עליה ואין למעט ממנה... והיתה מקשה להורות על האחדות, על שם שכתוב תורה אחת, והיתה מונחת בדרום, מפני שרוב החכמה בדרום ונקראת ארץ ישראל ארץ הדרום, לפי שהיא מונחת במבחר המקומות באמצע האקלים מז' אקלימים שהעולם נחלק בהם...
ועל דרך הקבלה המנורה תרמוז לכל האצילות, ומה שהיתה מקשה רמז לאחדות גמורה, וששה קנים היוצאים מן הקנה האמצעי כנגד השש המשתלשלות מן הקו האמצעי, והנר הדולק עליהם כנגד הבינה שהיא למעלה מן הי' שהיא נר ה' שמשם נשמת אדם... (שם שם לח, ועיין שם עוד)
ויעש בצלאל - בד' פרשיות אלו רמז לשם, כי קומת הארון י' נגד י' ראשונה, והשולחן סימן למלכות המקבלת שפע מהחמישית, שהיא שמאל המקבלת מה"א ראשונה, ולכן הקדים שולחן למנורה הרומזת בו' קנים נגד ו' שבשם, ומזבח הקטורת נגד ה"א אחרונה, כי הקטרת למדת הדין... (שם לז א, ועיין שם עוד)
אל מול פני המנורה - של מעלה, לכן נכתב ב' פעמים מלא וב' חסר... (במדבר ח ב)
ועשית מנורת - ז' פעמים כתיב מנורה, כנגד ז' רקיעים וז' ארצות, ואין בפרשת מנורה אות סמ"ך, וכן במעשה בראשית, לומר במקום נר אין שטן ואין מזיק, ובזכות נר מצוה ותורה אור סותם פיו של שטן מלהשטין. (שמות כה לא)
בהעלותך את - בגימטריא עשה בה מעלות. פני המנורה יאירו - בגימטריא וכי אני לאורך צריך... (במדבר ח ב)
ואחר שרמז לב' הגלגלים הראשונים, רמז לג', שבעת הגלגלים של ז' כוכבי לכת, ואמר וששה קנים על סדר שצ"ם חנכ"ל, והשמש שם אוהל בהם באמצעיתם, כי הנהגת העולם כולו מיוחסת לשמש, ונתנו לו ו' משרתים להשלים ענינו בדברים חלקיים... (שמות כה א)
המנורה: מלבד מה שפירשנו לעיל על הקנים, יש עוד לעיין על הקשוטים שאינם במקרה, כי הנה כאשר אות אחת בתורה תהיה פסוקה או אינה מוקפת גויל הספר תורה פסול, וחלילה לא-ל שיכתוב בתורה זו כמעשה האנשים, שיכוונו רק ליופי... והסכימו החכמים שהחכמה אחת, אלא שתתחלק לז' חלקים בחלופי הנושאים, וכן במנורה הקנים, האמצעי רומז אל כללות כוונתה, והו' קנים אל כוונות חלקיות, שבהם תושלם הכוונה עד שתהיה כמנורה העליונה, השמש, שהוא הקנה האמצעי שעליו הוטל עיקר ההנהגה. הקנה האמצעי רוצה לומר שעיקר הכוונה שבתורה שהיא גם כן מורה על זאת התמונה, השבת הנפש לנצחיותה, מה שאין אפשר זולתה, וב' הקנים הראשונים מימין ומשמאל מורים על הכח החמרי והשכל, שכל אחד נחלק לג' חלקים, ואמר על הא' עדות ה' נאמנה וגו', כי הרצון והבחירה הם שרי צבאות החומר, וכבר קדמו להם תכונות רעות שצריך להחליפן, ולכן באו בתורה מצוות המידותיות, כהרחקת העושק הגזל השנאה וכו', ולקבע מדות טובות כגון רחמנות וחנינה, ועליהם אמר שם במזמור פקודי ה' ישרים וגו', ואחר כך יקבל עליו עול המצוות התוריות, כציצית תפילין וכו', שבהם יוכל לפקח עיניו על תכליתו האחרונה, אחר שענינם לא היה להועיל לחיים הזמניים, ועל זה אמר מצות ה' ברה מאירת עינים, אלו ג' הקנים משמאל, והימניים על החלק השכלי, מה שמחוייב מההשכלה בו יתברך ובנוראותיו, שעליו אמר יראת ה' טהורה, ב' אמונת השכר והעונש, שעל זה יחדה התורה החוקים, שמקיימיהם לא יקוו לתועלת אחרת זולת זאת, ועל אלו אמר מלמד שבחו של אהרן שלא שינה, כי על דרך זו היתה התורה האלוקית מנורה מאירה, ואשרי הזוכה להעלות נרותיה כתקונם.
אם כן ענין הקנים מורה על קניית דבר מהוראת ה', וגביעים על הקבול והשמיעה, שהם צורת כלי מקבל ומחזיק, והכפתורים יורו על הגלות והראות הענין, כמו שהם בולטים ונראים סביב הדבר שנעשו לו, והפרחים סימן לצמיחה, ודומה לזה מצאתי ה' חומשי תורה כנגד המנורה נאמרו, בראשית (פסוק הראשון) ז' תיבות כנגד נרות, שמות י"א נגד הכפתורים, ויקרא ט' נגד פרחים, במדבר י"ז נגד גבהה שלטפח אחרון חסר, דברים כ"ב נגד גביעים. והיו למנורה ג' רגלים נגד ג' התחלות החומר הצורה וההעדר, (שהוא צורה קודמת ותנאי להויה חדשה), כי מהתחלות אלו בא האדם לעולם...
והנה כתב החוקר על השכל שיחלק בראשונה לב', שכל עיוני ומעשי... והאדם ישיג מעלות אלו אחת אחר השניה, ותמיד שתים מהעיוני והשכלי מקבילות זו לעומת זו, ולכן היו ב' קנים יוצאים זה לעומת זה, ובכל קנה ג' גביעים לרמוז לג' מיני השמיעה, החושית הלבבית, רוצה לומר ההבנה, והרצונית, שהיא הקבלה לעשות... אחר כך היו בקנה האמצעי עוד ג' גביעים, רוצה לומר שהשלם ראוי שיתישר באלו הג' שלמיות, כדי להשלים בזה כוונת בוראו בבריאה, מבלי נטות ממנו ימין ושמאל, ואולי הנר מתמר למעלה כי נר ה' נשמת אדם, צריך להשיבה למקום מושבה... (שם כה לא, וראה שם עוד)
המנורה רומזת על ז' גלגלים, הקנה האמצעי נגד השמש והשאר משרתיו, וקשוטיה מורים על תנועותיהם... (שמות כה א, וראה שם עוד) כבר כתבתי שהמנורה רמז לחכמה העיונית, ז' קנים נגד ז' החכמות או נגד כוכבי לכת, והקשוטים לעניניהם ותנועותיהם... (שם שם לא, וראה שם עוד)
ועשית מנורת - אחר סדור שני הכתרים, והם כתר תורה בארון וכתר מלכות בשלחן, סדר ענין מנורה כולה מקשה אחת, ואור נרותיה אחד, כאמרו והאיר על עבר פניה. וזה שיהיה אור נרות הימין ונרות השמאל מכוון אל האמצעי, וכן ראוי שיהיה ענין האור השכלי בחלק העיוני וגם כן אורו בחלק המעשי, שיהיו פונים אל האור העליון לעבדו שכם אחד, כי אז יאירו כולם, כאמרו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה וכו', וזה מעשה המנורה מקשה, כי בהיות כל האור מכוון לאחד בענין המקשה המורה אחדות, אז נראה אור כי יהל מן המאור הגדול. (שם)
בהעלותך - כשתתדליק את שש הנרות, אל מול פני המנורה - שהוא הקנה האמצעי, וזה כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי, אז יאירו שבעת הנרות, כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי, שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם, והמשמאלים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים, כאמרם אלמלא עלייא לא מתקיימי אתכליא, תהיה להפיק רצון הא-ל ית', באופן שיושג מכוונו בין כלם וירוממו את שמו יחדו, כמו שקבלו עליהם, כאשר העיד באמרו ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, כלומר בין כלנו נשלים כוונתו. וזה מעשה המנורה מקשה - וזה התכלית בעצמו המכוון בהדלקת הנרות, אל מול פני המנורה, הוא בעצמו מכוון בענין חיוב היות המנורה מקשה להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו. (במדבר ח ב-ד)
ועשית מנורת - רמז לאדם שגובהו י"ח טפחים, מקשה - שהיסורין ממרקים חלאתו, וצריך להכניע בו ג' דברים, ירכה-התשמיש, וקנה-הדבור היוצא מן הקנה, גביעיה כפתוריה-שתיה ואכילה ומלבוש. ושלשה קנים-אוזן עין ויד שמצדיו, השומעים ומסתכלים בדברי תורה, והיד תעשה המצוות. ארבעה גביעים-המח מושב השכל, וכפתור תחת שני הקנים-הלשון השמיעה מה שהאוזן שומעת, ועל כל זה יאירו שבעת הנרות. (שמות כה לא)
וזה מעשה המנורה - במדרש מלמד שראה אותה ד' פעמים בכלל הכלים ושכח, ראה מיכאל עומד וממשיח בה, וראה אותה נעשית ועשויה. נראה שלמדו זאת מדכתיב המנורה ד' פעמים, בכלל הכלים אשר אני מראה אותך, במנורה כתוב וראה ועשה, וכאן וזה מעשה המנורה וגו' כמראה אשר הראה וגו'. כי בפעם הראשונה הראה אותה בעולם העליון הרוחני מאד, ואפילו גבול כפתוריה ופרחיה אין הציור נתפס בעצם שכל האדם, ובשנית עולם המלאכים יצטייר מראה גבוליות בצד מה, וזה שאמר מיכאל ממשיח, רוצה לומר נותן בה מדה, כי במעשה המלאכים שייך גבול, ואחר כך הראה לו מנורה של אש נתפסת, מעין אש שבעולם הגלגלים, ואחר כך הראה לו עשיה ממש, ועל ידי ההדרגות נתפס בשכלו גם המראה הראשון. ומה שאמר לאהרן שלך גדול משלהם, כי כשהדליק הנרות למטה הודלקו גם למעלה לעולם, וקרבנות החנוכה עשו רושם אבל לא לעד, כהנרות... (במדבר ח ג)
זאת החיה - ומה שאמר בהקומץ רבה שנתקשה משה בג' דברים עד שהראה לו הקב"ה באצבע, הוא דבר נפלא לחכמים, כי דברים אלו רחוקים מהנבואה, כי יוצאים מכלל מציאות העולם הזה, המנורה מפני מדרגתה העמוקה, שהיא למעלה מהמציאות, שהיא מקשה מעולם האחדות... (גור אריה ויקרא יא ב)
פני המנורה - פני המנורה הוא פני הנר האמצעי, שהנר היה עגול, ופניו הוא מהצד העומד נגד כותל מערבי, והנר האמצעי מאיר כנגד פניו. ובספרי, ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב, וא' באמצע, ולמה, שלא יאמרו לאורה צריך, פירוש לכן כל הנרות אל מקום אחד, ולא נפרדים זה מזה לפזר האור. (שם במדבר ח ב)
וזה מעשה - שהיה משליך הככר לאור ומכה במקום שהראה לו הגביעים וכו', והיו נעשים על ידי המכה, וכך כל מעשה שפועל השם צריך פועל למטה, וה' גומר על ידו, ולכן היה משה צריך לדעת כל מעשה המנורה. (שם שם ד)
שלשה דברים היו קשים למשה וכו'... כי המנורה מפני שמדריגתה כמו שידוע בסוד המנורה שהיא למעלה מן העולם, וזה ידוע ממה שהיתה המנורה מקשה, לפי שהיא מעולם האחדות לגמרי, לכך היה מקשה, שכל גופה אחת, ולפיכך נרמז בלשון מקשה כמה היתה קשה המנורה, ומפני זה לא היה יכול להשיג בהשגת הנבואה דבר זה, עד שהיה צריך להראות לו באצבע ולסייע לו... (חידושי אגדות מנחות כט א)
...והשכר הרוחני לעולם הבא הנרמז במנורה, שהנר רומז לנשמה, ואמר תיעשה-מאליה, ושלהבת עולה מאליה, כי בלי מניעת חטאים הנפש עולה מטבעה למקורה, ובעולם הבא עיקר השכר, על כן היא מימין, והוא קשה לצייר מכל, וזהו שנתקשה משה במעשה המנורה... (שמות כה לא)
ויקחו אליך - על ידי נס נר מערבי תתחזק נבואת משה, שהוא עדות לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל... וזה שאמר ויקחו אליך שמן, רמז לתורה המאירה לעולם, זך - שצריך לעסוק בתורה לשמה, שלא להתגדל או לקנתר, כתית - שצריך לכתת עצמו, גופו וכחו על דברים תורה. למאור - שבזמן הגלות נחשך אור הלבנה ונפרד אלוף ממנה ושפחה תירש גבירתה... (שמות כז כ)
את המנורה - למה שינה במנורה, שבמצוה אמר מנורת זהב, וכאן אמר את המנורה, ואולי כי לפי מה שאמרו ז"ל בהקומץ רבה כי המנורה באה גם מהמתכות, שכתוב תעשה לרבות, זה שאמר מנורת זהב, לומר כי מה שהתיר בשאר מתכות אינו אלא לדורות, ודקדוק זה אין שייך להודיעו במעשה. (שם לז יז)
עוד צוה לתת שם את המנורה, שהסכימו כולם שהיא מורה על אור ההשכלה והדעת, וכבר כתבתי שהארון היה מורה על חכמת התורה והנבואה, שהיא החכמה הבאה רק על ידי הופעת אלקים בנבואה, והמנורה היתה מורה על מה שישכיל האדם מדעתו להבין בכח התבונה... לכן סדר את המנורה עם השלחן בהיכל שהוא נגד עולם המלאכים כנ"ל, שמצד שהם משפיעים החיות היה השלחן בצפון, ומצד שמשפיעים ההשכלה לשכל הטבעי העמיד את המנורה בדרום... ופרי התבונה הזאת הם שבע חכמות שהמציאו בני אדם משכלם, ולעומת זה היה במנורה שמורה על אור השכל שבעה קנים שכולם פונים אל נר האמצעי, שהיא החכמה האלוקית... והיה במנורה מ"ט דברים שהם שבעה קנים וי"א כפתורים ט' פרחים כ"ב גביעים סך הכל מ"ט, ועם המנורה בכלל יש חמשים שערי בינה, כי המנורה רמזה על הבינה... (שמות כה א רמזי המשכן)
...עוד אמרו שגבהה של מנורה י"ח טפחים, ונראה כי יצא להם זה ממה שכתוב (שמות כ"ו ל"ה) ואת המנורה נכח השלחן, והשלחן גבהו ט' טפחים, ממילא המנורה שעמדה על הארץ בודאי עד התחלת יציאת הקנים היה ט' טפחים, למען יתחילו הקנים שהם המנורה בשוה עם גובה השלחן, ומסתברא כי חציו שלמעלה מן השלחן היה שוה עם חציו שלמטה, שכן הנוי והיופי... (שם שם לה)
בהעלותך - לא נמצא בשום מקום לשון העלאה על הדלקת הנר, רק גבי מנורה, ומזה הוציאו חז"ל לפרש גם מענין העלאה שמעלם למקום גובה, והנרות הם הבזיכים שנותנים בהם השמן והפתילה, וזה מורה כמאן דאמר (מנחות פ"ח) שהנרות לא היו קבועים, והעלה אותם לקבעם במנורה, ובמה שכתב אל מול פני... שיפנו לשניהם, היינו מצודדים אל השלחן והנר האמצעי... (במדבר ח ב)
המנורה - ...מול השולחן המסמל את השפע הגשמי, מסמלת המנורה את ההכרה הרוחנית, אך אנו פוגשים את הנר והאור גם כן כסמל לחיים ואושר, לתנועה אורגנית של צמיחה ושמחת חיים. היסוד הנותן לאדם את כל אלו הוא הרוח, הנותן הכרה ותבונה, וגם רצון פעולה להניע את האדם. וכן מפורש על המנורה שראה זכריה: לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צב-אות, ומשמעות רוח גם שם הוא במובן של כח יצירה, ולא רק של כח הכרה בלבד, כי זרובבל לא היה מורה רוחני של העם, כי אם מנהיג מדיני. המנורה מסמלת את הרוח ועשויה בצורת אילן נושא האור. רק המנורה עשויה כולה מזהב, סמל לחוק התורה הבלתי משתנה, ובנגוד לשולחן שעקרו עץ המשתנה תמיד ומתפתח. האלוקי שבאדם גם הוא חזק ואינו משתנה, האמיתיות הפשוטות והנעלות ביותר שוות באמיתותן ובטובן, ואין בהן יותר ופחות. בגשמי מתקיימת כל מדרגה יותר גבוהה על הקבר של המדרגה הקודמת, אך ברוחני לא מאבדת המדרגה היותר נמוכה מאומה מערכה, הגבוהה היא המחשת הנמוכה ממנה...
המנורה והרוח מקיפים שוני גדול, כפי שפירשנו בישורון שנת תרי"ח מסמל המספר שבע את השפע המושלם של הכרה רוחנית ורצון מוסרי, הנר האמצעי הוא המטרה הסופית המאחדת, וגם המוצא המשותף של כל הנרות המאירות כולן נגדו, המספר שש מסמל את עולם הבריאה המוחשי, והאחד בקשר אתו מסמל את הבלתי גשמי העומד למעלה ממנו, סמל האלקות, הנר האמצעי מסמל לפי זה את הרוח השואף להכרת ולעבודת ה', וששת הקנים את העולם הגשמי והרציה המכוונת אליו. הכרת ועבודת ה' אינן איפוא אבסטרקטיים ותלושים מהמציאות, כי אם מעורבים בה. אך שרשה ומטרתה של כל הכרה, של כל מדע ומעשה הם בה' ואל ה'. הקנים יוצאים מתוך מקור משותף לכוונים מנוגדים, כפי שהרוח שבאדם מתבטא בשנים, בהכרה וברצון. במקור אין להפרידם זה מזה, כי אין רצון אנושי בלי הכרה, ואין הכרה אנושית שאינה מכוונת להגשמת הטוב, אך בתוצאה הסופית הם נפרדים לפי ההדגשה היתרה של צד אחד או השני.
אם המנורה נתונה בין צפון לדרום יהיה הנר האמצעי גם הנר הנקרא נר מערבי, הפונה לצד התורה האלוקית, והצפון והדרום, הגשמי והרוחני פונים זה אל זה. אם המנורה נתונה בין מזרח למערב, הנר האמצעי פונה למעלה, ומסמל את הרוח הפונה אל ה' ושואב הכרתו מצד מזרח ומערב, מהתורה ומהעדה הרוצה להתקדש בעבודת בוראה... נשוה עתה את העטורים לצדדים של הרוח שהזכרנו. בגביע נאספים כחות הצמח, ומהכפתור קשר הפרי הם פורצים החוצה ומתחילים בהויה עצמאית. הפרח נועד להיות כנפי חרות והגנה לגרעין הזרע. מול הגביע האוסף ושומר את תוכנו אנו מוצאים חכמה ובינה, הקבלת דבר מתוך דבר, ועל ידם אוסף הרוח את האמיתויות הנתונות להכרתנו. בעצה ובגבורה מחליטים להמחיש את ההכרה וליישמה למעשה, כמו תפקיד הכפתור שבפרח הצמח. כדי להגשים את המעשה עליו להיות ברוח נכונה, רוח דעת ויראת ה'... צורת השקד מורה על מרץ בלתי פוסק להמחשת הדבר, כמו כי שוקד אני על דברי לעשותו, לכן סמוכה המלה משוקדים לגביעים, לאסיפה וללמוד יומם ולילה, הגביעים קוראים לנו-הוי שקוד ללמוד תורה... (שמות כה לא)
זהב טהור - בסמיכות לטהור, שאינה מאירה כראוי אלא כשהדור טהור, ותכליתה להאיר כח הפלפול והחידוש, וכשאין הדור ראוי ונכבית המנורה, נעשית תורה כב'. (שמות כה לא)
וקנותם - היה צריך לומר וקנותיה וכפתוריהם, אלא מתכוון לקנים קטנים שבהם הכפתורים שבקנה, וכן כפתורים שבגוף המנורה, והיינו דאיתא שם במנחות, וטפח שבו גביע וכפתור ופרח, והקשו בתוספות איך כולם בטפח אחד, ולרש"י כל אחד מצד אחר, ולפירושנו לא קשה, כי אין לכפתור מקום בגוף המנורה. (שם שם לז)
ואתה תצוה - אור התורה הוא תכלית המשכן והמשרה שכינה בישראל, ובא באמצעות הארון והמנורה. הארון בא ליעוד דברות שבכתב וציווי בקבלה בעל פה, ואין בזה עדיין כח פלפול וחידוש שאדם רשאי לחדש מעצמו הלכה, וכח זה מהמנורה שנכללו בה ז' חכמות והכחות לפלפולה של תורה, ובעת שרבו ישיבות ונתחזק כח המנורה זכו לנס המנורה בחנוכה, ומשה ואהרן היו חברים בתורה כי משה היה גדול בפלפול לחדש מה שלא שמע... (שם כז כ)
בהיטיבו את הנרות - למסקנת הגמרא במנחות נ' שהתחלת הקטורת בערב, היה צריך לומר להיפך, תחלה בין הערבים, ומה שייכות נרות לקטורת? אלא ללמדנו תכלית ב' כלים אלו, המנורה לפלפולא של תורה, האפשרית רק על ידי גמילות חסדים להסיר משא הפרנסה, שעל זה באה הקטורת, נמצא שהגמילות חסד הראשון צריך להיות בערב, עד שלא הגיע לפלפולא של תורה... (שם ל ז)
בקנה אחד - ובמקום אחר כתב בקנה האחד... ענין הגביעים שמשוקדים בכפתור ופרח, איתא ברבה מקץ שרבי טרפון בשעה שהיה אחד אומר לפניו דבר הגון בתורה היה אומר כפתור ופרח, מלמדנו שהבין שרמוזים בהם חדושי תורה, ונתבאר ריש תצוה שהמנורה בכלל מרמזת להאיר על חכמתה של תורה, בפלפול וחקירה ועיון, וששה קני מנורה עם הקנה האמצעי המה ז' חכמות חיצוניות הטפלים לתורה, ושהתורה צריכה להם להתפרש, ועל זה מצויר גביעים, שהתורה משקה בחכמות, והחכמות משקים הדעת להבין דקדוקי דבר ה', ומשוקדים, שכל זה אינו בא אלא על ידי שקידה, ובאו ג' גביעים משוקדים, שההשקדה מועילה לידיעת התורה ולדקדוקיה, גם למעשה המצוות, וגם לכשרון דרך ארץ והליכות עולם. ויש תועלת מיוחדת על ידי שקידה דוקא לאותה חכמה ולא זולתה, ועל זה אמר בקנה האחד, המיוחד, ויש תועליות משקידה בחכמה לשם ידיעת התורה שאינן מיוחדות לאיזו חכמה, ועל זה מרומז הלשון בקנה אחד. וענין ד' גביעים אלו בגוף המנורה לרמוז לד' תועליות בשקידת התורה, להבין בגוף התורה, בשאר חכמות, בעבודה ובדרך ארץ. (שם לז יט)
בהעלותך - כתבנו שהמנורה לפלפולא של תורה, וזה הלימוד היה בלילה, כבשמות רבה תשא, שאז משה חוזר בפני עצמו תורה שבעל פה עם סיוע מלאכי השרת... פני המנורה - אינו נר האמצעי, אלא הצד שממנו באים למנורה להדליק, שבעת הנרות - שבתורה שבעל פה נכלל ז' חכמות, שבלי ידיעה בכולן אי אפשר לבא לכמה עיקרי תורה... ומי שיש לו עינים מוצא כולן רמוזות בתורה שבכתב... (במדבר ח ב)
מקשה - כשם שהזהיר שהנרות יאירו אל מול פני המנורה, לרמוז שיהיו החכמות להבין ולהשכיל בתורה, כן מעשיה מקשה ללמד שכל החכמות חוצבו ממקור התורה. (שם שם ד)
ויקחו אליך - יתכן על פי דברי רבי אברהם אבן עזרא, שה' דבר עם משה רק ביום, ובזמן שהנרות דולקים הוא כיום, כי דעת האדם בהירה באור, ואם כן אליך רוצה לומר לצרכך, אך לדורות הוא חוקת עולם, בלי טעם זה. ונפח המשכן היה ג' אלפים אמות מעוקבות, ובנין שלמה היה ששים על עשרים וקומתו ל', אם כן נפחו פי י"ב, אך שלמה עשה רק י' מנורות חוץ משל משה, שיהיו בכל צד של מנורת משה ה' מנורות. (שמות כז כ)
במדרש קץ שם לחושך... נראה לפרש גם כן כנ"ל, דאחר שמעון הצדיק כבה נר מערבי, ונראה שהיונים גרמו זה במה שאמרו כתבו לכם על קרן השור וכו', וכפו לפרש להם התורה יונית ואמרו שהמה שייכים לתורה, ועל ידי זה ההתקרבות נסתלק הקדושה כנ"ל, וכל זה לטובה כמו שכתבנו, וזה הברכה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור... מכל מקום בשעת איבוד מלכות יון הרשעה נעשה נסים במנורה, ואז הבינו בני ישראל כי הכל לטובה... (מקץ תרמ"ד)
בפסוק וראה ועשה... ואיתא ברש"י ומדרש שעוד נתקשה משה רבינו ע"ה, ואמר לו הקב"ה השלך ככר לאור ויהיה נעשה מעצמו, אם כן קשה למה הראהו, הלא ידע הבורא ית' כי לא יוכל לעשותו, אכן וודאי לא נעשה לגמרי מעצמו, כי אם כן מה עשו בני ישראל, רק כי על ידי שהראהו והשיגו משה רבינו ע"ה בדעתו והיה מוכן לעשותו, אף כי במעשה בפועל לא היה יכול לעשותו, רק על ידי ההכנה בדעת לעשותו, על ידי זה נגמרה מעצמה... (תרומה תרל"ז)
ראה עוד כלי מקדש מזבח-אש, פרה תרמ"א.
במשנה אבות שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה כתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן, ובמדרש רבה נשא פרשה י"ד, דכתר שם טוב הוא כנגד המנורה, היינו שהארון שהוא כתר תורה, ומזבח הזהב שהוא כתר כהונה, ושלחן שהוא כתר מלכות, שלשתם היה להם זר זהב סביב, ובמנורה לא היה זר כלל. ונראה דענין זר הוא על פי מה שכתב אבן עזרא (במדבר ו' ז') כי נזיר מגזרת נזר אלקיו על ראשו, כי כל בני האדם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת מי שיש לו עטרת מלכות בראשו, כל מי שהוא חפשי מן התאוות, ועל זה בא לשלשתם זר זהב, לרמוז שבשלשתם יש קליפות שצריך להזהר מהן שלא ימשך אחר הקליפה רק שיהיה הכל לשם שמים וקליפת תורה היא גיאות, מה גם מלוכה צריכה שמירה מאד שלא יפול חס ושלום ברעות רבות, וכן כהונה צריכה שמירה יתירה שלא יתגאה על הציבור, ועוד דברים ידועים למבינים, אך במנורה שהיא רומזת למעשים טובים, ואור הנרות רומז לאור האלקי השופע על המוכנים, לזה אין שייך קליפה מיוחדת כמובן, על כן אין לה זר... (שמות תרומה תרע"א)
...ולפי זה יובן מהו ענין כתר שם טוב שהוא מעשים טובים, למנורה, שהמנורה תרמוז לכתר שם טוב, שהמנורה היא כלי אור וחכמה, שהרוצה להחכים ידרים, ולא כלי מעשה, אך הנה מנורה היא כלי אור שנתהוה משמן זית זך, והנה שמן זית הוא דבר הנבדל ונפרד חשוכא מנהורא ומרירו ממתקא, שהרי זית קשה לשכחה, היפוך החכמה, והוא מר בטבעו, אלא שעל ידי כתישה וביטוש וסחיטה נפרד הטוב מהרע, ומוציא שמנו, ושמן מפקח השכל ומחכים כבמנחות פ"ה. וכתישות הזיתים עד שמבטל צורתם הוא פועל דמיוני לאיש המבטל דעתו ורצונו להשי"ת, וכמו שעל ידי הכתישה מוציא שמנו ונעשה נפרד מפסולת עד שמוציאין ממנו שמן זית זך בלי שמרים, היינו שאיננו מתערב בו מגוף חומר הזית שטבעו היפוך השמן, כן איש המבטל דעתו ורצונו כנ"ל, נפרדו ממנו חלקי הפסולת, והיא חכמה כח-מה, שלעומת שנעשה נפרד מהפסולת וכל מעשיו לשמה, זוכה לחכמה נבדלת שהיא בלי פסולת, וחכמה נבדלת בלי ביטול מעשים טובים כנ"ל בלי פסולת אי אפשר, ועל כן בזה עצמו שהיא כלי אור בחכמה נבדלת הוא פועל דמיוני למעשים טובים, על כן מעשים טובים שהם בלי פסולת כנ"ל מרומזים במנורה, ולפי האמור יובן קושית הדרך חיים למה לא היה נגד כתר שם טוב שהוא על גביהן זר, ולהנ"ל הוא עצמו עוד יותר מזר, שזר מורה על ממשלה שלא יתגאה ולא ילמוד לקנטר כנ"ל, והרי המנורה מורה על תכלית הלשמה והביטול, אם כן המנורה כולה מראשה עד ירכה היא עוד יותר מזר משהוא, שהוא על הכלים... ולפי האמור יובן ענין דשמן זית זך כתית למאור ולא למנחות, דכל עצמה של המנורה באה לרמז על התהפכות ובחינת ביטול, עד שיהיה לשמה בתכלית בלי שום פסולת, על כן נצרך להיות זך וכתית, שאין זה ענין למנחות. ועם זה יובן שנצרך למצוה זו כחו של משה ואתה תצוה ויקחו אליך וגו', היינו כי משה היה בלי שום פסולת מתולדתו כנ"ל, על כן היה בכחו להשפיע ענין זה בישראל להתהפך עד בלי פסולת. (שם תצוה תרע"ב)
והנה זה בעצמו היא היא הוראת המנורה, כי מנורה בדרום והרוצה להחכים ידרים, ונרות המנורה הם אור השפע ממקור החכמה בכל עת בלי הפסק, וכעין שאמרו ז"ל ברכות נ"ג המוציא שלהבת בשבת פטור, שמה שעקר לא הניח, שכל רגע נתוסף חדש, והיתה דולקת תמיד ביום ובלילה, והיא עדות שהשכינה שורה בישראל. ומאחר שהמנורה רומזת למעלת כהן גדול כנ"ל, על כן היה אהרן בעצמו מדליקה כל ימיו, אף שכשרה בכהן הדיוט, וזה שנחמו בנרות
המנורה, לעוררהו על מדתו שהיא נעלה וקדושה... (דברים ליקוטים בהעלותך)
...וכתיב כתית למאור ולא למנחות, אף שדרך לתת היפה בתבשיל, והמנחות קרבין על גבי המזבח, רק המנחות קרבין על מזבח הנחושת, וידוע דנחושת נגד יעקב אבינו ע"ה, ואמרנו שמרמז שאף הפסולת שבישראל על כל פנים הם נחשת ולא חרס, ועל מזבח הנחשת קרבו חטאות ואשמות שאף פושעי ישראל יתוקנו על ידי תשובה, מה שאינו כן המנורה של זהב מרמז שיתוקן על ידי משה רבינו ע"ה, שיהיה זך שרומז להאור בלא פסולת, וכמו באדם הראשון קודם הקלקול, וכמו שזכו להכיר במתן תורה, ואמר כתית למאור, שמרמז דכמו שהזית מוציא שמנו על ידי כתישה, כך ישראל וכו'... (שמות תצוה ד)
...וכבר אמרנו דענין המנורה דאיתא (מדרש רבה לכאן), בא והאר לי, היינו אור תורה שבעל פה, שניתן לחכמים הכח להאיר כביכול לפניו, כענין נצחוני בני (בבא מציעא נ"ט), וזה הכח ניתן לאהרן להופיע על ידי הדלקת נרות המקדש אור תורה שבעל פה בלב ישראל, וזה ענין חנוכת אהרן. וגם המנורה יש לה כתר תורה, אך כתר דתורה שבעל פה הוא בארון בבית קדש הקדשים, ושם רק הלוחות וספר תורה, רק דתורה שבעל פה עיקרה כשבא מתורה שבכתב דברי אשר שמתי בפיך, דאם לא כן אינו אור תורה שבעל פה כלל, דאף בכתובים אמרו מי איכא דלא רמיזי באורייתא... (שם יב)
ועוד בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ופירש רש"י אל מול נר האמצעי וכו', ולפי זה קשה דהוה ליה למימר ששת הנרות, ועל כרחך דגם האמצעי היה פונה אל מול פני המנורה שהוא צד מערב, ולמאן דאמר מזרח ומערב היו מונחין היו כולם פונים למערב, דנר הב' נקרא מערבי, אך למאן דאמר צפון ודרום היו מונחים והיו כולם בין מזרח למערב, על כרחך צריך לומר דהאמצעי פונה למערב והששה פונים להנר אמצעי, ועל ידי כן היו כל ז' הנרות מאירים למערב, דהו' פונים לאמצעי, והוא למערב, אך למה הוצרכו להיות פונים לאמצעי והוא למערב, למה לא הטה כולם שיהיו פונים למערב, אך הנר מערבי הוא נגד שבת וכנסת ישראל, וזה פונה למערב והשאר פונים אליו, שהם כנגד ו' ימי המעשה שהם ההכנה לקדושת שבת... (בהעלותך ה, וראה שם עוד)