(ראה גם: בית המקדש, משכן, קרבן)
כלי הלח מקדש את הלח, כלי מדת היבש מקדש היבש, ואין כלי הלח מקדש את היבש, ואין מדת היבש מקדש את הלח, כלי הקדש שניקבו, אם עושים מהם מעין מלאכתם שהיו עושים עמהם שלמים מקדשים ואם לאו אין מקדשים, וכולם אין מקדשים אלא בקדש. (צו פרק א יב)
הכהנים עומדים שורות שורות, שורה שכולה כסף כסף, שורה שכולה זהב זהב, לא היו מעורבין, ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם... כיצד תולין ומפשיטין, אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים שבהן תולין ומפשיטין, כל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט מקלות דקים וחלקים היו שם, מניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט... תנו רבנן כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים, שמא יניחום ויפרוס הלחם. (פסחים סד א)
...אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת, ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה. חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת, וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו (המים לניסוך)... (סוכה מט ב)
כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שולחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי, אמרו לו משם ראייה, שפודין של ברזל היו וחופים בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו העשירו עשאום של זהב... (ראש השנה כד א)
...כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן, כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים מפני שהן מצופין... (חגיגה כו ב)
בעה מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית, צורך מזבח נינהו, ומקדשי בדק הבית אתו, או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין אותן, אמר ליה אין נעשין אלא מתרומת הלשכה. איתיביה וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע הכהן את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת וגו', אמר ליה דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי, אך לא יעשה בית ה' ספות וגו', כי לעושי המלאכה יתנוהו, אי הכי קשו קראי אהדדי, לא קשיא, כאן שגבו והותירו, כאן שגבו ולא הותירו. וכי גבו והותירו מאי הוי, אמר רבי אבהו לב בית דין מתנה עליהם, אם הוצרכו הוצרכו, ואם לאו יהו לכלי שרת. תנא דבי רבי ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה, שנאמר את שאר הכסף, איזהו כסף שיש לו שיריים, הוי אומר זה תרומת הלשכה... תנאי היא, דתנן מותר תרומה מה היו עושין בה, ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים, רבי ישמעאל אומר מותר פירות לקיץ המזבח, מותר תרומה לכלי שרת, רבי עקיבא אומר מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת, רבי חנינא סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת... (כתובות קו א)
ורמינהו סדר מנחות כיצד, מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב ונותנה לתוך כלי שרת, ומקדשה בכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה... וקומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותנו לתוך כלי שרת, ומקדשו בכלי שרת, ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו, ומעלהו ומקטירו בכלי שרת... קתני מיהת בקלתות של כסף ובקלתות של זהב, אמר רב פפא אימא בכלים הראויין לכלי שרת, מכלל דכפיפה מצרית לא חזיא, כמאן, דלא כרבי יוסי ברבי יהודה, דתניא כלי שרת שעשאן של עץ, רבי פוסל ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר. אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה, אימר דאמר רבי יוסי ברבי יהודה בחשובין, בפחותין מי אמר, לית ליה לרבי יוסי ברבי יהודה הקריבהו נא לפחתך. ונותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת, שמעת מינה כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת, אימא נותנה בכלי שרת לקדשה בכלי שרת... (סוטה יד ב, וראה שם עוד)
...אמר רב שימי בר חייא אמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו, לדורות הבאין. מתיב רבא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשן, מיכן ואילך עבודתן מחנכתן, ואמאי, נימא וכן תעשו לדורות הבאים, שאני התם דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם, אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, ואימא אותם במשיחה ולדורות אי במשיחה אי בעבודה, אמר רב פפא אמר קרא אשר ישרתו בם בקודש, הכתוב תלאן בשירות, אלא אותם למה לי, אי לאו אותם הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה, דהא כתיב וכן תעשו, כתב רחמנא אותם, אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה. (סנהדרין טז ב)
בעא מיניה רבי יוסי בן שאול מרבי כלים ששימשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהן בבית המקדש, וקא מיבעיא ליה אליבא דמאן דאמר בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא, דתנן כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואינו צריך לומר לדבר אחר, כהנים הוא דקנסינהו רבנן משום דבני דיעה נינהו, אבל כלים לא, או דלמא לא שנא, אמר ליה אסורין הן, ומקרא היה בידינו ושכחנוהו. איתיביה כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו, מאי לאו הכנו דאטבלינהו הקדשנו דאקדישננהו, אמר לו ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי, הכנו שגנזום, והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם. לימא מסייע ליה, מזרחית צפונית (לשכה) בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון, ואמר רב ששת ששקצו לעבודת כוכבים... (עבודה זרה נב ב)
הגונב את הקסוה... קנאין פוגעין בו... מאי קסוה, אמר רבי יהודה כלי שרת, וכן הוא אומר ואת קשות הנסך, והיכא רמיזה, ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. (שם פא ב)
כלי הלח מקדשין את הלח ומדות יבש מקדשות את היבש, אין כלי הלח מקדשות את היבש ולא מדות היבש מקדש את הלח. כלי הקודש שניקבו, אם עושין בהן מעין מלאכתן שהיו עושין והן שלימים מקדשין ואם לאו אין מקדשין, וכולן אין מקדשין אלא בקודש. אמר שמואל לא שנו אלא מדות, אבל מזרקות מקדשין, שנאמר שניהם מלאים סולת... אמר שמואל כלי שרת אין מקדשין אלא שלימין, אין מקדשין אלא מלאין, אין מקדשין אלא מתוכן, ואמרי לה אין מקדשין אלא שלימין ומלאים ומבפנים. מאי בינייהו, איכא בינייהו בירוצי מדות... תנו רבנן כלי קדש שניקבו אין מתיכין אותן ואין מתיכין לתוכן אבר, נפגמו אין מתקנין אותן, סכין שנפגם אין משחיזין את פגימתה, נשמטה אין מחזירין אותה, אבא שאול אומר סכין מטרפת היתה במקדש, ונמנו עליה כהנים וגנזוה... (זבחים פח א, וראה שם עוד)
...והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחילה ליקרב, ואמר ליה אין מקדשין, אמר ליה אין מקדשין ליקרב, אבל מקדשין ליפסל... אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא ולוקמה כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע, אלא שמע מינה קומצין מכלי שעל גבי קרקע, אמר ליה קא נגעת בבעיא דאיבעית לן... (מנחות ז א, וראה שם עוד)
...תנן כלי מצרף מה שבתוכו לקדש, הני מילי היכא דנגעי בהדדי, אבל היכא דלא נגעי בהדדי לא, או דילמא לא שנא, אמר להו איהו מי תנן כלי מחבר, כלי מצרף תנן כל דהו. הושיט אחד לביניהן מהו, אמר ליה צריך לכלי כלי מצרפו, אין צריך לכלי אין כלי מצרפו... (שם כד א, וראה שם עוד)
שלא בכלי שרת פסול, ורבי שמעון מכשיר, הקטיר קומצה פעמים כשרה... תא שמע קמצו שלא בכלי שרת וקידשו שלא בכלי שרת והעלו והקטירו שלא בכלי שרת פסול, רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין במתן כלי, אימא ממתן כלי ואילך. תא שמע וחכמים אומרים קומץ טעון כלי שרת, כיצד, קומצו מכלי שרת ומקדש בכלי שרת, ומעלו ומקטירו בכלי שרת, רבי שמעון אומר כיון שקמצו מכלי שרת מעלו ומקטירו שלא בכלי שרת ודיו... (שם כו א, וראה שם עוד)
...רבי יאשיה אומר מדת הלח נמשח בין מבפנים בין מבחוץ, מדת יבש נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ, רבי יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ, מדות יבש לא נמשחו כל עיקר, תדע לך, שהרי אין מקדשו, דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה', אימתי הן לה' לאחר שנאפו... (שם נז ב, וראה שם עוד)
...רב פפא אמר דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת, והכא בסכין קא מיפליגי, מר סבר סכין מקדש ככלי שרת, ומר סבר סכין כיון דלית ליה תוך אינה מקדשת ככלי שרת... (שם עח ב, וראה שם עוד)
שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון וחצי עשרון, רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון... תניא היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר עשרון עשרון לכבש האחד, מלמד ששתי עשרונות היו במקדש, אחד גדוש ואחד מחוק, גדוש שבו היה מודד לכל המנחות, מחוק שבו היה מודד לחביתי כהן גדול, וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד, שנאמר ועשרון אחד לכבש האחד, אם כן מה תלמוד לומר עשרון עשרון, לרבות חצי עשרון... שבע מדות של לח היו במקדש, הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין, לוג וחצי לוג ורביעית לוג. רבי אליעזר בר רבי צדוק אומר שנתות היו בהין, עד כאן לפר ועד כאן לאיל עד כאן לכבש. רבי שמעון אומר לא היה שם הין, וכי מה היה הין משמש, אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם, שבה היה מודד למנחת כהן גדול, לוג ומחצה בבוקר לוג ומחצה בין הערבים... (שם פז א, וראה שם עוד)
כל מדות שבמקדש היו נגדשות חוץ משל כהן גדול, שהיה גודשה לתוכה, מדת הלח בירוציהן קדש, ומדת היבש בירוציהן חול, רבי עקיבא אומר מדת הלח קדש לפיכך בירוציהן קדש, מדת היבש חול, לפיכך בירוציהן חול, רבי יוסי אומר לא משום זה, אלא שהלח נעקר והיבש אינו נעקר... במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר מדת הלח נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ, מדת יבש נמשחה מבפנים ולא מבחוץ, ורבי עקיבא סבר מדת הלח נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ, מדת יבש לא נמשחה כל עיקר, ורבי יוסי סבר אידי ואידי נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ, והכא היינו טעמא דלח נעכר ומגווה דמנא קא אתי, והיבש אינו נעכר... (שם צ א, וראה שם עוד)
תנו רבנן כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית, חוץ מארון שארכו לרחבו של בית, וכך היה מונח וכך היו בדיו מונחין... (שם צח א)
...הוא תני לה והוא אמר לה כלי שרת מקדשין שלא בזמנן... (שם ק א)
תנו רבנן אבוב היה במקדש חלק היה דק היה של קנה היה ומימות משה היה, צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה. צלצול היה במקדש, של נחושת היה והיה קולו ערב, ונפגם ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו, ולא היה קולו ערב נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה. מכתשת היתה במקדש, של נחושת היתה ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים, נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה, ולא היתה מפטמת כמו שהיתה, נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה. אלו שני כלים נשתיירו ממקדש ראשון ומשנתפגמו לא היה להם ארוכה, ועליהם אמר דוד נחושת ממורט, ועליהם הוא אומר וכלי נחשת מוצהב שנים חמדות... אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר, במתניתא תנא היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה, כל אחד מוציא מאה מיני זמר... (ערכין י ב)
אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד... (מעילה יט ב, וראה שם עוד)
נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב... (תמיד ל א)
...הדא אמרה אף לגבוה פליגין, דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט, משנשתמש בו גבוה אסור להשתמש בו הדיוט. והא תני העושה כלי לגבוה לא ישתמש בו הדיוט, רבי חנניא בשם רבי יסא כמחלוקת, דתני העושה כלי להדיוט, עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה, משנשתמש בו הדיוט אסור להשתמש בו גבוה... כלי שרת מאימתי הן קדושין, מיד או בשעת התשמיש, אין תימר מיד ניחא, אין תימר בשעת התשמיש כאחת הן קדושין ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה, ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין בכניסתן לארץ, היו מפנין מתוך של משה לתוך של שלמה, לא היה שם של משה כאחת הן קדושין ומתקדשין ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם, לא היה שם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין... (יומא יז א)
מתניתא פליגא על רבי יונה, כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים, פתר לה חוץ מקידוש הראשון, מתניתא פליגא על רבי יוסה הכיור והכן מעכבין, פתר לה מקומן מעכב. (שם כג ב)
וכלים טעונין טבילה, אמר רב בא אני אומר שמא שהיה שם אחד מן הכלים שלא הוזה, מעתה נחוש לכולן, אמר רבי בון בר חיה אני אומר שהיה שם אחד מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה על עסקי קינה, ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו וטמתו, מעתה נחוש לכולם, תיפתר בשניטמא בספק משקין... פעם אחת הטבילו את המנורה, אמרו צדוקים ראו פרושים מטבילין גלגל החמה. תמן תנינן נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים וג' כלי כסף וכלי זהב, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד תשעים ושלש אזכרות בפרשת חגי זכריה ומלאכי... (חגיגה כב א, וראה שם עוד)
דברים העשוים וגנוזין אלו הן אהל מועד וכלים שבו, וארון ושברי לוחות וצנצנת המן והמטה וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, ובגדי כהונה ובגדי כהן משיח, אבל מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחין ברומי. (מא יב)
ראה כלים-כללי אסתר ב.
את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, מקיש משכן לכלים וכלים למשכן, שכולם מעכבין זה את זה, וכולן מצוה אחת. (שמות כה ט)
חמשה כלים מעולים יש במקדש והם שמירת בני קהת, הארון והשלחן והמנורה והמזבחות, הארון כנגד האיש הצדיק שתוכו כברו, והשלחן כנגד מלכי ישראל, והמנורה כנגד חכמי ישראל, ומזבח הקטורת כנגד הכהנים, ומזבח העולה כנגד ישראל... (שם שם יא)
וקדשת אותם - משיחה זו מקדשת להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתם, כל הנוגע וגו', כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף ולהפסל ביוצא ולינה וטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשן... (שמות ל כט)
כל הנוגע בהם - למדנו מן הן ישא איש בשר קדש על דרך הפשט שהוא כמשמעו, כי אם יגע בשר הקדש בלחם או בנזיד או ביין או בשמן או בכל מאכל יקדש. וככה מזבח העולה, שגם בו כתוב קדש קדשים. (שם)
וכן תעשו - לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם, ואם לא יהיה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו. לשון רש"י. ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחושת עשה שלמה עשרים אמה ארך ועשרים רחב ור"א אמר וכן תעשו הכלים, כי בתחלה אמר ועשו לי מקדש... (שמות כה ט)
...אולם מזבח העולה להדבק בו האש הגלויה, ומזבח הזהב לאש היא יותר קלה ודקה, אבל המנורה להדבק בה אור החכמה והדעת, והשולחן להדבק בו השפע והטובות הגופיות, וכל אלה עבודות לארון ולכרובים אשר הם במדרגת הלב והריאה מרחפת עליו. והוצרך לאלה כלים ושמשים כמו הכיור וכנו, ומלקחים ומחתות, וקערות וכפות, ומנקיות וסירות ומזלגות וזולת זה, והוצרך אל דבר שישמור אותם, המשכן והאוהל... (ב כו)
המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד, ואם עשאום של עץ או עצם או אבן או של זכוכית פסולין. היו הקהל עניים עושין אותן אפילו של בדיל, ואם העשירו עושין אותן זהב, אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה והמדות אם יש כח בציבור עושין אותן של זהב, אפילו שערי העזרה מחפין אותן זהב אם מצאה ידם. אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקדש, ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה, וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט, ומשנשתמש בהן גבוה אסורין להדיוט. אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית. (בית הבחירה א יח)
כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר וימשחם ויקדש אותם, ודבר זה אינו נוהג לדורות, אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו, שנאמר אשר ישרתו בם בקודש בשירות הם מתקדשין. הכפות והקערות שמקבלין בהם המנחות וכן המזרקות שמקבלין בהם הדם ושאר כלי השרת כולן של כסף ושל זהב היו, ומותר לעשותן משאר מיני מתכות כמו שביארנו, וכולן מתקדשין במלאכתן, ואם נשברו מתיך אותם, ועושה אותן כלי אחר, ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם. כלי הקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן, אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים. סכין שנשמט מן הנצב או נפגם אין מחזירין אותו ואין משחיזין אותו, אלא גונזין אותו בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום, ועושין אחרים, שאין עניות במקום עשירות.
שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון וחצי עשרון, העשרון למנחות, וחצי העשרון לחלק בו מנחת כהן גדול שבכל יום. ושבע מדות של לח היו שם, הין וחצי ההין, ושלישית ההין ורביעית ההין, ולוג וחצי לוג ורביעית. ולמה היו, חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין למדידת הנסכים של זבחים, ולוג למדידת שמן המנחות, וחצי לוג למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה, ורביעית לחלק בה השמן לחביתין. ואין לנו דבר למדוד בו הין, ולמה היה שם, הואיל והיה במקדש בימי משה, שמדד בו שמן לשמן המשחה. ובחצי לוג שהיה במקדש היו מודדין מים למי סוטה ושמן לתודה, וברביעית שהיתה שם היו מודדין שמן לחם הנזיר ומים לטהרת מצורע, ולא מפני מעשים אלו נתקדשו, אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו.
כל המדות הללו קדש ומכלי השרת, אלא שמדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים, לפיכך בירוצי מדות הלח קודש, ובירוצי מדות היבש חול... (כלי מקדש א יב)
...ובמה הם מנגנים, בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל, ואין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה, ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר, ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה, ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם, והצלצל אחד בלבד... (שם ג ד, וראה שם עוד)
אין כלי הלח מקדשות את היבש, ולא כלי היבש מקדשות את הלח. במה דברים אמורים במדות הלח והיבש שהיו במקדש, כמו שביארנו בהלכות כלי המקדש, אבל המזרקות מקדשות הלח והיבש, וכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב. כל כלי השרת אין מקדשין אלא במקדש ואין מקדשין אלא מדעת, ואין מקדשין אלא מתוכן, ואין מקדשין אלא שלימים, ניקבו, אם עושין מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים מקדשין, ואם לאו אין מקדשין, ואין מקדשין אלא מלאין, אבל מדות אין מקדשות חסרות אלא אם דעתו למלאותן, ואם אין דעתו למלאותן מקדשות להפסל אבל לא ליקרב. כלי שרת מקדשין שלא בזמנן להפסל, אבל לא להקרב, כיצד, דבר שמצותו ביום שנתקדש בכלי שרת בלילה, נפסל וישרף, אבל אינו קרב, כגון שקמץ מנחה בלילה ונתן קומצה לכלי שרת הרי זו נשרפת. (פסולי המוקדשים ג יט)
ואף כי היום יקדש בכלי - הגם שנתקדש בכלי שרת שהוא סכין, כי אינו בשילה שיקדש כלי שרת. (שמואל א כא ה)
לא יעשה - בפסק הרמב"ם שאין עושין כלי שרת ממותר הלשכה כי אם ממותר נסכים, ובדברי הימים מדבר מקדשי בדק הבית שממותריהם עשו כלי שרת. (שמואל ב יב יד)
ואדניהם נחשת - מיותר, ודרשינן מכאן ללקמן, שכל כלי מתכות שבמשכן נחושת. (שמות כז יט)
ואת כל אשר יעשה להם - לרמב"ן אשר יעשה למשכן, ולפי זה נעשו הכלים לשמה, כמו גוף הקדושה, שבה הזמנה מלתא, אבל משא בני מררי היו כתשמישי קדושה, והזמנא לאו מילתא, לכן אמר בהם רק לכל כליהם.. (במדבר ד כו)