(ראה גם: הסטוריה-בית שני, חגי, זכריה, נחמיה, עזרא)
אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן, מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות, נחזי היכן תקון, אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה, העשירו קבעוה על הכוס, הענו חזרו וקבעוה בתפלה... (ברכות לג א)
ויצעקו אל ה' אלקים בקול גדול, מאי אמור, אמר רב ואיתימא רבי יוחנן בייא בייא, היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון, ועדיין מרקד בינן, כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא, לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן, נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת, אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של הקב"ה אמת, אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא, מסרוהו ניהליהו, נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים, אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודת כוכבים, שנאמר ויאמר זאת הרשעה, בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא (שערו), ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי, אמרו היכי נעביד, דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא, אמר להו נביא שדיהו בדודא דאברא (עופרת) וחפיוהו לפומיא באברא, דאברא משאב שאיב קלא, שנאמר ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה, וישלך את אבן העופרת אל פיה. אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי ואמסר בידייהו, אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא, חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח, אמרי היכי נעביד, נקטליה כליא עלמא, ניבעי רחמי אפלגא, פלגא ברקיעא לא יהבי, כחלינהו לעיניה ושבקוהו, ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה...
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה, שהחזירו עטרה ליושנה, אתא משה אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא, אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו, לא אמר נורא, אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו, לא אמר גבור, אתו אינהו אמרי אדרבה, זו היא גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים, ואלו הן נוראותיו, שאלמלא מוראו של הקב"ה, היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות. (יומא סט ב)
אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר... (בבא בתרא טו א)
משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים, הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה... (אבות א א)
ואידך דבעו רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה... (ערכין לב ב)
הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו... (ברכות יא ב)
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי למה נקרו אנשי כנסת הגדול, שהחזירו הגדולה ליושנה... הא-ל הגדול הגבור והנורא, ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו... (שם נה א)
אמר רבי יונה כתיב לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, זה רבי עקיבא שהתקין מדרש ההלכות והגדות, ויש אומרים אלו אנשי כנסת הגדולה תיקנו... (שקלים כא א)
מהו קול ענות אנכי שומע, קול חירופין וגידופין אני שומע, אנשי כנסת הגדולה עמדו ופרשו אותה, (נחמיה ט') אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים חסר כלום, מהו ויעשו נאצות גדולות חירופין וגידופין שהיו שם, ואחר כל מה שעשו לא היה המן צריך לירד, אלא מה כתיב (שם) ומנך לא מנעת מפיהם, הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים... (שמות מא א)
ד' הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, מי מנאן, אמר רבי אנשי כנסת הגדולה מנאום, אמר רבי יהודה אמר שמואל בקשו לצרף את שלמה עמהם, ובא דמות דיוקנו של דוד ונשתטח לפניהם ולא השגיחו עליו, ויצאת אש מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיהם ולא השגיחו עליה, יצתה בת קול ואמר להם (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו וגו'... מיד נמנעו מלצרפו עמהם... (במדבר יד א)
רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן פ"ד זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים היו שהיו מצטערים על הפסוק הזה, אלה המצוות אשר צוה ה' את משה, אלה אין להוסיף ואין לגרוע, ואין נביא רשאי לחדש דבר עוד מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשין ממנו לחדש דבר עלינו, עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה בנביאים ובכתובים... מה עשו אנשי כנסת הגדולה, כתבו ספר ושטחוהו בעזרה, ובשחרית עמדו ומצאוהו חתום, הדא הוא דכתיב (נחמיה י') ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים על החתום... (רות ד ז)
אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי... (א ג)
אמר רבי אבא בר כהנא שני דורות נשתמשו בשם המפורש, אנשי כנסת הגדולה ודורו של שמד... (תהלים לו)
לדורות עולם, אמר רבי יודן לדרת כתיב, פרט לב' דורות, דורו של חזקיהו ודורן של אנשי כנסת הגדולה, שלא עמדו אלא בזכות עצמן. (בראשית פרק ט, סא)
וכבר התמידה הנבואה בבית שני קרוב לארבעים שנה, וכבר שבח ירמיהו עד מאד בנבואתו אנשי בית שני וחסידותם וחכמתם ויראתם, ואם לא נסמוך על אלה על מי נסמוך? (ג לט)
אמר החבר, כי הנבואה התמידה עם אנשי בית שני ארבעים שנה, מהזקנים הנעזרים בכח השכינה שהיתה בבית ראשון, שהנבואה הנקנית נסתלקה בהסתלק השכינה, ולא היו מקוים לה אלא בעת מופלאה ובעבור כח גדול... ונשאר לעם בשובם אל הבית חגי וזכריה ועזרא וזולתם, ואחר הארבעים שנה היה המון החכמים הנקראים אנשי כנסת הגדולה, ולא יספרו מרוב, והם שעלו עם זרובבל סמכו קבלתם אל הנביאים, כאשר אמרו (אבות א' א') ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה... (שם סה)
כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה... ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר... וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג... (תפלה א ד, וראה שם עוד)
ואמר והנביאים לאנשי כנסת הגדולה, הוא מדריגה בפני עצמה, לא כמו הזקנים שהיו מיוחדים בחכמה, והנביאים מיוחדים בנבואה, אבל אנשי כנסת הגדולה היה להם מדריגה מיוחדת שהיו עדה קדושה, שהיו קדושים במעשיהם, ומצד קדושתם היתה להם מעלה עליונה עד כי בימיהם נתבטלה עבודה זרה מן העולם, ומדריגה זאת מיוחדת להם ולא כמו מדריגת הנבואה, ולפיכך צריך אל זה כנסיה, לאפוקי הנבואה, כי שם נביא יש על אחד כמו על הרבה, אבל אלו, שהיה להם מעלה קדושה קרובים אל השי"ת, בודאי השי"ת עם הכנסיה ביותר, והיו מאה ועשרים לטעם מופלג... (דרך חיים פרק א א)
יש לך לדעת, כי ראו אנשי כנסת הגדולה שכבר התחיל השכל להיות פוחת והולך, ולא היה ידם בחכמה, וכאשר הרופא רואה חולשה באחד מאבריו של חולה, אז הוא עושה לו תרופה עד שעל ידי התרופות שיתן לו משלים מה שמקצר הטבע ממנו, ולפיכך כאשר ראו הכנסיה הגדולה התחלת החסרון בחכמה, באו לתקן החסרון... (שם שם ב)
...והנביאים הראשונים היו מחזיקים עדיין בחינת גילוי פנים מה שהיו יכולים, אבל כשבאו אנשי כנסת הגדולה, אז הסכימו שלא להשתמש עוד בבחינת הגילוי כלל, אלא בבחינת הסתר פנים, ואז יהיה הסדר בכל פרטיו, הגדול הגבור והנורא, ונאמר טעם הסכמתם זאת, הנה ממשה ועד הם, ראשי הדורות היו ממשיכים ההשפעה היכולה לבא, ואחר כך כל אחד מקבל לפי הבחינה שלו ועובד לפי בחינתו, וברדת הגלות נסתמו האורות יותר עד שהוצרך שיעמדו הם לסדר תיקון כללי שיהיה שוה לכל בבחינת הכללות ולא הפרטיות, ולכן לא יכלו לעשותו לפי בחינת גילוי פנים, כי הוא עולה ויורד לפי הזמן, אלא בבחינת הסתר פנים שהוא שוה תמיד, כי זה לא יגרע. (ילקוט ידיעת האמת ב' עמוד שיט)
גם אלה - אנשי כנסת הגדולה הסדירו תנ"ך, ובתהלים שחובר על ידי דוד המלך ע"ה ברוח הקדש סדרו גם שאר דברים שחוברו על ידי אנשים ברוח הקדש, וכתבו בראשם שם המחבר, וכן אספו במשלי חכמות ומוסר לעבודת ה'. (משלי כד כג)
העתיקו - אנשי כנסת הגדולה מצאו דברים אלו שהעתיקו אנשי חזקיה שהחזיר התורה ליושנה. (שם כה א)
אל פיה - שלא ישמעו קולה, שהעופרת בולעת הקול, ורמז שאנשי כנסת הגדולה בטלו יצרא דעבודה זרה, והשליכוהו בדוד עופרת שהתבטל הקול, ורוצה לומר על ידי שראו משפטי ה' בטלה המינות. (זכריה ה ח)
תשמר את חצרי - על ידי פעולת אנשי כנסת הגדולה יוחדרו חיי כל העם ברוח המקדש, ובתיהם יהיו חצרות לבית ה'. אנשי מופת המה - אנשי בית שני, עם כל מיעוטם המספרי החדירו את התורה לתודעת העם כולו לעד. (שם ג ז וח)
כי אנשי כנסת הגדולה המתקנים התקנות בישראל כשעלו מהגולה היו עניים עד מאד וכו' ועם כל זה בשמחת לב בחרו בפת חרבה ושלוה בה בארץ ישראל מכל חמודות עולם הזה שהיה להם בחוצה לארץ תחת יד מלכי אומות העולם, שהם היו בתכלית השלימות לאתחלתא דגאולה, דעל כן זכו לביאה ב' ובנין הבית... ובב"ר רפל"ה דב' דורות לא הוצרכו לקשת, דחזקיה ואנשי כנסת הגדולה. ודחזקיה כבר אמרו בסנהדרין צ"ד א' דביקש הקב"ה לעשותו משיח, ומסתמא גם בדור אנשי כנסת הגדולה כן, אלא שגרם החטא בתוקף הקליפה הסובבת לפרי... (חלק ד מחשבות חרוץ כ עמוד קצ)
...הנה ענין זה עמוק הוא מאד, ואין כאן מקומו לבארו במלואו. הניתן להסביר הוא, שראו אנשי כנסת הגדולה צורך להשתדל בכל כחותיהם הרוחניים לבטל מישראל את יצר הרע של עבודה זרה, שבו ראו סבת החורבן, והיו מוכנים לוותר תמורת זה על השכר הגדול הכרוך במציאות יצר הרע הזה וכיבושו. ומצינו בדברי רבי צדוק הכהן ז"ל, שכל עוד שהיה קיים יצר הרע של עבודה זרה, היתה כנגדו הנבואה, והיו נסים גלויים בישראל, כי זה לעומת זה עשה האלקים, שכן לעולם יש שיווי משקל בין כחות הקדושה והטומאה, וכל זמן שהיתה נבואה בעולם, שעל ידה משיגים אמונה חושית, היו לעומתה גם כחות טומאה מוחשים, שפעלו לצד העבודה זרה, כגון רוח השקר של נביאי הבעל, כישוף וכו', וזה כדי שתשאר בחירה חפשית. וכן רואים אנו שבתחלת ימי בית השני בטל יצרא דעבודה זרה, ולעומתו פסקה גם הנבואה מישראל. והנה אף שהצורך לביטול היצר של עבודה זרה היה ברור להם כל כך, עד שהיו מוכנים לוותר על מדרגות רמות כאלה, מכל מקום לא התענו עד שנפלה להם פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה אמת, ההסבר הוא, שלולא זה לא היו בטוחים ששאיפתם לבטל יצר הרע של עבודה זרה הינה טהורה ואמיתית לגמרי, אילו נשארה בפנימיותם נקודה אחת של התקרבות לעבודה זרה, או אילו מקור רצונם היה הנוחיות, יודעים היו שלא תהא תועלת בתפלתם... (חלק ג עמוד רעז)