(ראה גם: גיהנם)
וכל אלו המעשים שעוסק בהם האדם ואינם עבודת הקב"ה, דבר ההוא שעשה נעשה ממנו הבל, והולך ומשוטט בעולם, וכשיוצאת נשמתו הבל ההוא מגלגל אותה בעולם, כאבן בכף הקלע, כמו שכתוב, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, מאי יקלענה, הבל ההוא מגלגל אותו סביב בעולם, אז כל הדברים שנעשים ואינם עבודת הקב"ה, נעשה מהם הבל, שהוא שבירת הרוח, שמשבר את הרוח, ויורד ומתגלגל בעולם... (בשלח שכא)
וזו היא שאין לה מנוחה, זו היא שכתוב בה, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, שזו היא ההולכת ומשוטטת ומתגלגלת בכל העולם, ואין לה מנוחה כלל ימים ולילות, וזה הוא עונש הקשה יותר מכל, ונפש ההיא שתכלה עם הגוף, היא כלתה ממקום אחר, ההיא שכתוב בה ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה'... (תרומה רצט, ועיין שם עוד)
אוי לאלו הרשעים שנפשותיהם אינן זוכות בעולם הזה, כל שכן בעולם הבא, עליהם כתוב, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח להתקשר בו, ונטמאות בצד הטמא, וכרוז קורא ואומר נפש כי תמעול מעל בה' מקדש ה' טמא (היינו הנפש שלו)... והם מזיקי העולם משום שמתדבקים (בסטרא אחרא) ונטמאות. (ויקרא תכה)
על גופן של רשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים, ועל נשמתן הוא אומר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, תניא רבי אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, ושל רשעים זוממות והולכות, ומלאך אחד עומד בסוף העולם, ומלאך אחר עומד בסוף העולם, ומקלעין נשמתן זה לזה, שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. (שבת קנב ב)
רבי חנינא אומר... וכל המתים מן הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בקלע, שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, לעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות ארץ ישראל ומנער אותה כאדם שמנער את הבגד... (פרק לד)
כף הקלע - חתיכת עור רחבה כמין כף, שנותן בה האבן. (שמואל ב כה כט)
ואמר על נפשם נאמר ונפש אויבך יקלענה וגו', וכל זה מפני כי הרשע אשר היה הולך במעשיו לקצה הפך הצדיק אשר לא סר מן היושר ומן נקודה האמצעית, ולכך מלאך אחד עומד בסוף העולם ואחד בסוף העולם כפי מעשיו אשר הלך לקצה, והקצוות הם שנים, ולכך אין לו מנוח... כי כן ענין הרשע אשר היה יוצא מן האמצעי שייך אל הקצה, והקצוות הם שנים... יש לו קשור בצד מה אל כל קצה וקצה, ולכך מלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחד עומד בסופו ומקלעין נשמותיהן מזה לזה. (חדושי אגדות שבת קנב ב)
ורעבון זה של הרשעים לתאוות אפילו לאחר מותם ידחפם לחפש אחריהן מקצה העולם ועד קצהו, וזה גדר עונש כף הקלע, המוזכר בספרים הקדושים. כי הלא הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, והסתת היצר וקטרוג ועונש היינו הך, כמו שכתוב בספר צידה לדרך, וכן כתב הגר"ח מוואלאזין, שעונש שמים והחטא אחד הם, פירוש שכח הטומאה שנוצר בקרב החוטא על ידי החטא, הוא עצמו הכח המעניש את האדם, וידוע שרק אחר עונש כף הקלע מגיע החוטא למדרגת עונש גיהנם, וכבר כתב הגאון רש"ז זצ"ל, הלואי ויזכה החוטא לגיהנם, פירוש כי גיהנם ענינו חרטה ובירור, ועל ידי זה בא בסוף לידי תיקון. אך כף הקלע היא גלות נוראה של חיפוש אחרי מה שאי אפשר למצא שם. וכבר נאמר בספרים שמלאכי החבלה, שהם התאוות עצמן וכח הטומאה שבהן, לא יתנו מנוח לנפש הרשע, אלא יריצוהו הלאה והלאה, וכבר יחשיב לו לכעין מדרגה אם ירשוהו להכניס את עצמו על דרך גלגול באבן הדומם, פירוש שיעשה הדומם וישכח את תאוותו לרגע, ובכף הקלע עצמה אין תיקון, אלא שאורך הזמן משכח לאט לאט, כי הנפשות הדבוקות לתאוות העולם הזה נשארו אצלן כל גדרי העולם הזה... (חלק ב עמוד סב)