(ראה גם: מיתת בית דין, נשמה, עונש)
וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה, את בריתי הפר. (בראשית יז יד)
שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם, כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי. (שמות יב טו)
ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה', דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, ונכרת האיש ההוא מקרב עמו. (ויקרא יז ד)
כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. (במדבר טו לא)
אמר רבי יצחק הנשמה היא עומדת בקיום לעולם, מה הקב"ה קיים אף היא קיימת, אבל על נפש חיה הזו (הבהמית), אמר הכתוב הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. (זהר חדש בראשית תכב)
תא שמע אמר רבי בא, מה שכתוב הכרת תכרת הנפש ההיא, היינו כהבל היוצא מפי האדם, שאינו יכול להעלותו למעלה, אפילו כמלא עיניו, ומיד יכלה, כך היא אותה הנפש החיה, כאותו ההבל שנכרת מהרה מן הפה ותכלה, ואינה נראית בעולם והיתה כלא היה.
אמר רבי יוסי והרי למדנו נפשותיהם של רשעים הן הם המזיקים בעולם, אמר לו ר"י יפה אמרת שהן המזיקות לבעליהם, ומונעות כח הנשמה מעבודת בוראם, שאין מזיק לאדם אלא אותה הנפש, על שנכרתה וכלתה עם הגוף... (שם תלה)
רבי ברוקה אומר, כתוב ונכרתה הנפש ההיא מלפני, אם הנפש תכרת, אותו הגוף מה יהיה ממנו, (ואם תאמר שיבטל) אם כן כמה קברות הם בחנם, כי אחר כך שהקב"ה יחזור ויבנה אותה הנפש כבתחילה בעולם הזה, (שיתגלגל), נמצא שהגוף (הראשון) שעזב נאבד, והקבר הוא ריקם, (אין בו שום פעולה לטובת הגוף)... אלא הקב"ה אינו מכלה מעשה ידיו, רק מארץ ומתחת השמים האלה, והם יורדים למטה (מהארץ הזו, ויהיו נבנים בקיום אחר תוך אלו התחתונים במדור הנקרא נשיה, יהיו נשכחים לדורי דורות...
רבי יודאי היה לפני רבי עזריה בר סימאי, אמר לו צדיקים שקרתה להם עבירה מאלו חייבי כריתות שבתורה, וחושבים בתשובה ומתו, אם מיתה מכפרת עליהם או לא. אמר לו כן, ולפעמים הם נענשים בעולם הזה ונתכפר להם... (רות תרעד, ועיין שם עוד)
ונכרתה, אין הכרתה אלא הפסקה, הנפש ההיא מזידה, דברי רבי עקיבא, מישראל, שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר, תלמוד לומר מלפני ה', בכל מקום שהוא רשותי... (בא פרשה ח)
ונכרתה הנפש, ולא צבור, הנפש, להביא את השותה, האוכלת, ולא המאכלת, אוכלת כדי אכילת כזית, מעמיה, ועמיה בשלום. (צו פרשה י)
...ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו, גדולים על הקטנים, יכול יהיו נכרתים על ידיהם, תלמוד לומר כל אוכליו יכרת, הא אין נכרתים לא על ידי גדולים ולא על ידי קטנים. (אחרי פרק י)
...ונכרתו הנפשות, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר איש, שיכול אין לי אלא איש שהוא ענוש כרת על ידי אשה, אשה ענושה כרת על ידי האיש מניין, תלמוד לומר הנפשות הרי כאן שנים... (שם פרק יג)
ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרת, זה בנין אב כל שהוא קודש חייבים עליו כרת. (קדושים פרק א)
ואני אתן את פני, פונה אני מכל עסקיי ועוסק בו, באיש - ולא בצבור, ההוא - ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. והכרתי אותו מקרב עמו, ועמו שלום. (שם פרק ח)
והאבדתי מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואיני יודע מהו, כשהוא אומר והאבדתי, לימד על הכרת שאין אלא אבדן. (אמור פרק יד)
ונכרתה, אין הכרתה אלא הפסקה, והנפש ההיא, מזידה, דברי רבי עקיבא, מעמיה, ועמה שלום. (שלח קיב)
ויניחו אותו במשמר, מגיד שכל חייבי כריתות נחבשים. (שם קיד)
ונקלה אחיך לעיניך, מיכן אמרו מתקלקל בין ברעי בין במים פטור, רבי יהודה אומר האיש ברעי, והאשה במים, מלמד שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מיד כריתתן... (תצא רפו)
...מהו דתימא מיתה במקום כרת עומדת, וכי שגג במיתה נמי ליחייב, קא משמע לן. רבא אמר מיתה במקום כרת עומדת, וחומש במקום קרבן קאי. (שבת סט ב)
אין בין שבת ליום הכפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת... מתניתין רבי נחוניא בן הקנה היא, דתניא, רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין, מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין, אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין. תנן התם, כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר ונקלה אחיך לעיניך, כיון שלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל, אמר רבי יוחנן חלוקין עליו חביריו על רבי חנניה בן גמליאל... אמר רב נחמן הא מני רבי יצחק היא, דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא... (מגילה ז ב)
...מת בחמשים שנה זה היא מיתת כרת, חמשים ושתים שנה זה היא מיתתו של שמואל הרמתי, ששים זו היא מיתה בידי שמים... אמר רבה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת, והאי דלא חשיב להו, משום כבודו של שמואל הרמתי. רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן, אמר נפקי לי מכרת, אמר ליה אביי נהי דנפק ליה מר מכרת דשני, מכרת דיומי מי נפיק מר, אמר ליה נקוט לך מיהא פלגא בידך. (מועד קטן כח א)
איזהו ממזר... שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו. (יבמות מד א)
מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה, אמר אביי נאמר אסון בידי אדם ונאמר אסון בידי שמים, מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין, אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין... רבא אמר טעמא דרבי נחוניא בן הקנה מהכא, ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא וגו', אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם, מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין, אף כרת שלי פטור מן התשלומין... (כתובות ל א, וראה שם עוד)
אמר רבי יוסי ברבי חנינא, שלש כריתות בעבודה זרה למה, אחת לכדרכה, ואחת לשלא כדרכה, ואחת למולך... ולמאן דאמר מגדף עבודה זרה היא, כרת במגדף למה לי, לכדתניא, הכרת תכרת, הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי ישמעאל והלא כבר נאמר ונכרתה, וכי שלשה עולמים יש, אלא ונכרתה בעולם הזה, הכרת לעולם הבא, תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. (סנהדרין סד ב)
...בין לרבי ישמעאל בין רבי עקיבא עונה בה מאי עבדי ביה, לכדתניא, יכול אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. (שם צ ב)
אמר רבי יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה, מפני שעברו על שלשים ושש כריתות שבתורה. (שם קד א)
ואלו הן הלוקין... חייבי כריתות קא תני, חייבי מיתות בית דין לא קתני, מתניתין מני, רבי עקיבא היא, דתניא, אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין ישנו בכלל מלקות ארבעים, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן... רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו, לדונו בכרת ולא במלקות... אמר רבי אבהו בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות, דגמר לעיני מלעיניך... (מכות יג א, וראה שם עוד)
כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם, שנאמר ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל... אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כרבי חנניה בן גמליאל... (שם כג א)
דאמר רבי אבהו שלש כריתות בשלמים למה, אחת לכלל, ואחת לפרט, ואחת לדברים שאינן נאכלין... (שבועות ז א, וראה שם עוד)
...וכנגדן ד' דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן, עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולן, עבודה זרה מנין, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, מה תלמוד לומר עונה בה, מלמד שהנפש נכרתת ועונה בה... (פאה ד א)
...או נאמר בקדשים הכתוב מדבר, כבר כתיב כרת בקדשים ויהא מיתה וכרת בקדשים, וכי יש מת וחוזר ומת, כהדא דתני המת לחמשים שנה מת בהכרת, לחמשים ושתים זו היא מיתת שמואל הנביא, לששים מיתה האמורה בתורה, לשבעים מיתה של חיבה, לשמונים מיתה של זקנה, מכאן ואילך של חיי צער. מה חמית מימר מת לחמשים מת בהכרת, כתיב אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו'... וכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון שמע לה מן הכא, ימי שנותינו בהם שבעים שנה, צא מהן עשרים שאין בית דין של מעלן עונשין וכורתין, ונמצאת אומר המת לחמשים שנה מת בהכרת... תני רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב, וכי מי מודיענו שהוא בהכרת, כבהדא דתניא או שחילל את השבת מת בהכרת, אלא כיני, המת ליום אחד מיתה של זעם, לשנים מיתה של בהלה, לשלשה מת במגפה, תני רבי חלפתא בן שאול מת באחד בשנים בשלשה ימים בהכרת... (בכורים ו ב)
ילמדנו רבינו, העובר על כריתות שבתורה במה הן מתרפאין ויוצאין מידי כריתתן, כך שנו רבותינו כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו וגו', ונקלה אחיך לעיניך, כיון שלקה חסה התורה עליו, ואמרה ונקלה אחיך לעיניך, הרי הוא כאחיך. (במדבר כג)
ונכרתו הנפשות, מלמד שכל העריות חייבין עליהן כרת יתר על מיתת בית דין שיש בהן. (ויקרא יח כט)
המינים והמסורות ושכפרו בתחיית המתים וכו', הוי דוגמא דמאן דקטע איבריה דחבריה לגמרי, דלית להו תקנה ומשום הכי באינך חייבי כריתות כתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, כלומר היא נכרתת קצת שאינה בשלימות גמור עם עמיה, דהיינו שאר אברים, אבל מכל מקום עדיין היא דבוקה קצת בהם, ולהכי אית להו תקנה בדוחק, אבל בחובה דעבודת אלילים כתיב הכרת תכרת, כלומר כרת בתר כרת לההוא נפשא, עד דלא אשתאר ליה שום דביקו בגופא בדמלכא, ולית ליה שום תקנה לאיתקנא ולאיתדבקא... (ויקרא אמור)
...אבל בעלי החמורות הם שנכתב בהם כרת או מיתות בית דין, הרי כריתתו מן העולם הזה גורמת לו להכרת מבין הצדיקים גם בעולם הבא, מפני שלא שב. ואם הוא לא הכריתו, אלא מלא לו את ימיו מצד אריכות אפיו, ועם זאת לא שב, הרי עונשו יותר חמור, וכריתתו מבין הצדיקים ראויה לו יותר... (מאמר ט פרק ט)
ונכרתה - במותנא מן קדמי... (ויקרא כב ג)
והכרתי - ואישיצי יתיה במותנא מגו עמיה. (שם כ ו)
ונכרתה הנפש - הולך ערירי ומת קודם זמנו. (בראשית יז יד)
ונכרת - זרעו נכרת וימיו נכרתין. (ויקרא יז ט)
אשר ישכב את דודתו - המקרא הזה בא ללמד על כרת האמור למעלה שהוא בעונש הליכת ערירי. (שם כ כ)
...וכרת בידי שמים, והטועים יחשבו כי אם מת הנער ולא נמול אין לו חלק לעולם הבא, ואין פירוש הנפש כרצונם, כי נפש כמו איש, וטעמו גוף שיש לו נפש. ויש אומרים כי כרת המת קודם נ"ב שנה, ויש אומרים כי כרת שיכרת שמו במות זרעו, ועל כן אמר הכתוב מעמיה, כי מי שיש לו בנים כאילו הוא חי ושמו לא נכרת. (בראשית יז יד)
והאבדתי - יש הבדל בינו ובין ונכרתה, ולא אוכל לפרש. (ויקרא כג ל)
הנפש ההיא - אינה המשכלת כדברי תועה רוח, רק הוא חבור הנפש עם הגוף. (במדבר טו לא)
...ואמר ושמרתם את השבת, וחייב במחלליה כרת, כי הרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, וזו תכרת משם... (שמות לא יג)
ונכרתו הנפשות העושות - רש"י, והנה בכריתות בתורה שלשה ענינים, האחד שנאמר בו ונכרת האיש ההוא, והשני שנאמר בהן ונכרתו הנפשות העושות, ונכרתה הנפש ההיא מלפני, והשלישי שנאמר בהן הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. ואמר ביום הכפורים והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, ואמרו בסיפרא לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא, וכשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן, וביאור הענין, כי האוכל חלב או דם והוא צדיק ורובו זכיות, אבל גברה תאותו עליו ונכשל בעבירה ההיא, יכרתו ימיו וימות בנעורים קודם שיגיע לימי זקנה, והם ששים שנה, ואין נפשו בהכרת, אבל יהיה לו חלק לעולם הבא, הוא העולם שאחרי התחיה. ובזה אמר ונכרת האיש ההוא. ואשר עם החטא החמור ההוא יהיו עונותיו מרובין מזכיותיו, עונש הכרת שבעבירה החמורה מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרק מן הגוף, והיא נכרתת מחיי עולם הנשמות, ובמחויבי הכרת הזה רומז הכתוב ונכרתה הנפש ההיא מלפני, וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, ואלו אין להן כרת בגופם, אלא פעמים שיחיו ויגיעו לימים רבים, כענין שכתוב ויש רשע מאריך ברעתו, וזהו מה שאמרו רבותינו. אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו, ובכללן עון פושעי אומות העולם בגופן, ואמר רב פפא בעבירה, כלומר, בערוה מן העריות, ויורדים לגיהנם ונדונין שנים עשר חודש, לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים וכו'.
ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, לומר שהוא ימות בנוער וחיתו בקדושים, שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא. ואין כפל הכרת הזה הנאמר בתורה אלא בעניני עבודה זרה ומגדף. ורבותינו דרשו בו עוד במסכת שבועות, כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר, זה המפר ברית בשר, אבל אינו בכל הכריתות ושם מבואר זה בגמרא, שאין הכפל הכרת תכרת בשאר חייבי כריתות, אלא באלו הנדרשים מן הכתוב הזה, כי הכתוב הוא במגדף ועובד עבודה זרה, והם הוסיפו במדרשם הכופרים בעיקר והרשעים המוחלטים... וכן נראה שאין כל חייבי כריתות בערירות, אין כרת לזרעם אלא באותן שכתוב בהן ערירים, ויתכן שהוקשו כל העריות זו לזו, אבל בשאר הכריתות כגון חלב ודם אין לנו. כתב רבי אברהם יש הפרש בין והאבדתי ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש. יחשוב החכם כי האובדת תאבד והנכרתת תכרת, ולא ישא אלקים נפש. ותדע ותשכיל כי הכריתות הנזכרים בנפש בטחון בקיום הנפשות אחרי המיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות, כי באמרו יתברך ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה יורה, כי הנפש החוטאת היא תכרת בעונה, ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה קיימות לפניו בזיו העליון... אבל יאמר כי בעונש העבירות תתגאל ותטמא ותכרת מן הקיום הראוי והוא הלשון שתפסה בהן בתורה כרת, כענף הנכרת מן האילן שממנו יחיה שרשו. הוא מה שאמרו רבותינו מקרב עמה ועמה שלום, כי הכרת של הנפש החוטאת יורה על קיום שאר הנפשות שלא חטאו... וכבר פירשנו כי כל היעודים שבתורה כולם מופתיים מן הנסים הנסתרים... וכן תזהיר בכאן בכרת שהוא ענין נסי. והנה הכריתות שבתורה הם שלשים ושש, ומהם רבים באיסורי הערוה... מפני שגלוי העריות דבר נמאס מאד אצל התורה... ויש לענין סוד גדול בסוד היצירה. והרב אמר במורה נבוכים בעבור היות יצר האדם גדול בענין המשגל והתאוה בו רבה, והדברים שהם רבי המכשולות צריכים עונש גדול ליסר אותם, וגם זה אמת. (ויקרא יח כט)
...ועוד תוכל להבין סודי ממה שהזכיר הכתוב בכרת המולך ואני אתן וגו' וכן ושמתי אני את פני, כי שמי הגדול והנורא יכרית אתו, ולא הזכיר בכרת אוב וידעוני מלת אני ולא בשום כרת אחר. (שם כ ב)
ועל דרך הפשט הוסיף בכרת לעיני בני עמם, לומר שתמות בנוער נפשם, בענין שיראו ויבינו וישכילו יחד כי יד ה' עשתה זאת, וקדוש ישראל גזרה, וטעם עונו ישא, שיהיה החטא ההוא דבק בו מן העת ההיא מעשיו לא יצליחו, ורבצה בו האלה, כי יכהו השם בתחלואים רעים עד השמידו בכרת... (שם כ ט)
עונה בה - ... וראיתי בפרקי דר"א מהו עונה בה, מלמד שהנפש נכרתת ועונה עמה, כלומר שהעון דבק בה אחרי הכרת, להיות נדונית ביסורין לעולם, כענין כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה... (במדבר טו לא)
ועכשיו יש לנו לפרש העונש הגדול שהוא הכרת, והוא באמת אבדן הנפש, וכן אמרו בסיפרא, לפי שהוא אומר כרת בכל מקום... אלא שהאבדן הזה אינו אלא עונש צער, לא שימות הרשע ותאבד נפשו ותשוב כנפש בהמה ותתבטל, כי נפש הבהמה תשוב ליסודה שהוא האויר והיסודות, כשאר כל הדברים הגופיים השבים ליסודם... כל שכן הנפש שהיא עליונה, אי אפשר שתהיה בטלה ואובדת, ולא שתשוב בהמית ותצטרף אל היסודות הארבע שהן ממנה, כי זה איננו אמת בקבלה... ואם היא תשוב ליסודה כתולדות הנבראים בעלי ההויה וההפסד שהם שבים ליסודם, אשריה וטוב לה, כי הוא השכר הגדול והגמול הנכבד. אבל העיון הזה כולו ממה שנזכר למעלה מדברי רז"ל, שחייבי העונש הזה נדונין בגיהנם י"ב חדש לפי הראוי להם, לאחר גמר דינם נשמתן נשרפת והם נעשים אפר... והרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות, רצון האדון יתברך מקיים אותן, ודן הנפשות ההם בעונש וצער שאינו מכלה הנפש החוטאת...
והכרת הזה שאמרנו שהוא אבדן הנפש אינו בכל מחוייבי כריתות... שהכרת המפורש בתורה עונש כפול לגוף ולנפש, אף על פי שיש בהם במחוייבי כרת שהעונש מגיע לו בגופו והוא מת בחצי ימיו, כמו שאמרו מת בן חמישים שנה זו היא מיתת כרת, ואמרו בספרי מפני מה ענש להלן מיתה וכאן כרת, ללמדך שכרת היא מיתה ומיתה היא כרת. וכן רומז בתורה במקצת הכריתות שנאמר בהם ונכרת האיש ההוא מעמיו, לאחר שימות זה המחוייב הכרת בגופו, כיון שרובו זכיות אינו יורד לגיהנם, אלא זוכה למעלה הראויה לו מחלקי גן עדן. ויש במחוייבי כרת מי שעונותיו מרובין מזכיותיו, ועונש כרת שלו מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף שהיא נכרתת מחיי גן עדן, והם הרשעים שהזכרנו שעונותיהן מרובין, ויש בכללן עון פושעי ישראל בגופן שמנו חכמים, שיורדין לגיהנם ונדונין בה י"ב חודש... ויש עוד במחוייב הכרת שגופו נכרת מחיי העולם הזה, ונפשו נכרתה אפילו מחיי העולם הבא, ואין צריך לומר מחיי גן עדן, והם עובדי אלילים והכופרים, כגון אלו שמנו חכמים במשנת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא...
אף על פי שיש בחטאים האלו המורים כרת בגוף בעולם הזה, וכרת בנפש לעולם הבא, יש כופר בעיקר שמאריכין לו ואוכל חיי העולם הזה. ואם תאמר והיאך תולין לו על כרת שבגופו, אם בשביל זכות שעשה, אין לכופר בעיקר זכות לעולם, לפי שהוא עושה לשם כפרנותו ולא לשם הקב"ה יתברך, זו אינה קושיא, שיש בדרכיו של בעל הרחמים לרחם על מי שעושה טובה ומעשה הגון בעולם הזה, אפילו עשאו לשם עבודת אלילים...
דברי הרב ז"ל (הרמב"ם) על סוף האבדון והכליון החרוץ שאין אחריו עונש ונקמה, והוא הכרת שהוא בטול הנפש, וכלל בה, שהביטול הזה מלבד מה שנתייסרה תחלה בענשי גיהנם ויסורין שבו, שהוא עונש גדול ואבדן חמור, לפי שאבדה הנועם הגדול שהיתה ראויה לו מצד שהיא בריה זכה שלוקחה ממקום הכבוד כמלאכים או למעלה, וזהו זכות הצדיקים ומעלתם שהם זוכים לה... אבל יש לו להרב ז"ל במקום אחר דברים משבשים הדעות, חזר ושנה זה הענין בפירוש המשנה בפרק חלק, ואמר כי העונש הגדול הוא שתפסק הנפש ותאבד ושלא תשאר. והוא מה שנזכר בתורה בענין כרת... וכל מי שהיה נמשך אל התענוגים הגשמיים וישליך האמת אחרי גוו ויגביר השקר על האמת,יכרת ויאבד מן המעלה ההיא וישאר גוף אובד בלבד... (תורת האדם שער הגמול, וראה עוד ערך גיהנם)
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה וזהו העולם הבא, שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו. ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו, אלא יכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת, שאינו חי לעולם, אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתובה בתורה, שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא. מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא, אלא גם מן העולם הבא נכרתת. (תשובה ח א)
הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה, שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון, ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קורין לו, לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה, וההפסד שאינו חוזר לעולם. (שם שם ה)
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת... וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת, חייבין על שגגתה חטאת, חוץ משלש עבירות, מגדף, ומבטל מילה, וקרבן הפסח, הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה, וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה, ומגדף מפני שאין בו מעשה... נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש, ובשאר העבירות שבע עשרה, ואלו הן... (שגגות א א והלאה)
וזהו טוב הגדול אשר אין טוב להקיש לו, ואין תענוג שידמה לו, כי איך ידמה התמיד אשר אין לו סוף וקץ בדבר הנפסק, וזה שאמר למען ייטב לך והארכת ימים, לעולם שכולו ארוך. והרעה השלמה והנקמה הגדולה היא, שתכרת הנפש ותאבד ושלא תהיה חיה וקיימת, והוא הכרת הכתוב בתורה, כמו הכרת תכרת הנפש ההיא, ואמרו רז"ל הכרת בעולם הזה, תכרת בעולם הבא, ונאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, הנה כל מה שחבר והרגיל בתענוגי הגוף ומאס באמת ואהב השקר, נכרת מאותה מעלה, וישאר חומר נכרת... ( סנהדרין הקדמת פרק חלק)
המדרגה הששית מיתה בידי שמים, ההפרש אשר בין מיתה וכרת, כי חיוב המיתה עליו לא על זרעו, ובעונש הכרת, הוא וזרעו נכרת. אולם אמרו רז"ל (פסחים ל"ב ב') כי על ענין אחד ועל צד ינשא חומר המיתה בידי שמים מן הכרת, כי מי שהוא חייב מיתה בידי שמים עולה מות בחלונותיו, ובעלי חיים מקנה קנינו מתים... וידבק המות בו עד כלותו אותו. (שערי תשובה ג קז)
המדרגה השביעית, חומר הכרת. העונות שחייב על זדונן כרת, חייב השוגג בהם להביא חטאת, וכן אמרו רז"ל (כריתות ב' א') כי אין אדם חייב להביא חטאת זולתי בדבר שענוש על זדונו כרת, והכרת שנכרת הוא וזרעו, כענין שנאמר (ויקרא כ' כ') חטאם ישאו ערירים ימותו. וחיוב הכרת על שני החלקים:
החלק האחד שנכרתים מן העולם הזה, כגון הבא על אחותו ועל אחות אביו... והאוכל חלב ודם, והאוכל חמץ בפסח, והעושה מלאכה ביום הכפורים, ומי שלא עשה פסח, והבא על הנדה.
והחלק השני שנכרתים מן העולם הזה ומן העולם הבא, כגון העובד עבודה זרה, והעושה עבירות בפרהסיא, והבוזה התורה, כגון המבזה לומדיה ואוהבי השי"ת, והמפר ברית בשר. ומי שנתחייב כרת פעמים שתאריך לו הזכות בעולם הזה שנים ושלשה דורות... שמא יעשו תשובה, או עשה מצוות שישלם להם הקב"ה שכרם בעולם הזה, או שמא יצאו מהם בנים צדיקים.
וענין הכרת קיצור השנים, כענין שנאמר, (משלי י' כ"ז) ושנות רשעים תקצורנה. ויש בענין קצור השנים הפרש בין מיתה לכרת, כי הכרת מות האדם קודם חמשים שנה, והמיתה קודם ששים, כמתי מדבר, רצוני לומר כי מי שנגזר עליו לחיות שבעים או שמונים שנה ונתחייב מיתה, ימות פחות מבן ששים, אבל יש צדיקים שמספר ימיהם פחות מששים...
ויש בחייבי כריתות אשר גורם לזרעו מוקש רע ושחיתות, לבד מאשר אחרית הזרע להכרת, והוא הבא על הנדה, וההוא יקרא זרע מרעים, כי יהיה תו העזות על מצחו בעודו בחיים... (שם קיט והלאה)
ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורים, כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצוות המגינות מן היסורים, כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המות.... וכן יעסק בגמילות חסדים... (שם שער ד יא)
ענין הכרתת הנפשות הוא כענף הנכרת מן השורש אשר הוא חי ממנו, כשלא תשוב לצרור החיים, וכן אמרו רבותינו ז"ל בספרי, אין הכרתה אלא הפסקה, וענוש מדה כנגד מדה, הוא הפר הברית העליון, שמשם פורחים הנשמות, שנאמר את בריתי הפר, לפיכך נשמתו לא תשוב לשרשה. ודע כי אין הכרת בכל חייבי כריתות שוה, שהצדיק הגמור שתקפו יצרו ואכל כזית מן החלב אינו נכרת ואבד מן העולם הבא, או בעל אחד מחייבי כריתות אינו אבוד לגמרי מגן עדן ועולם הבא, שהרי מנו רז"ל ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, ולא מנו רק הכופרים בעיקרי התורה. אלא הכרת לפעמים הוא לנפש ולפעמים לגוף. ומי שזכיותיו מרובין מעונותיו אע"פ שיש בהם מחייבי כריתות, העונש מגיע לו בגופו, והוא מת בחצי ימיו, כמו שאמרו רז"ל מת בן חמשים שנה זו היא מיתת כרת... ולאחר שמת זה המחוייב בגופו, כיון שרובו זכיות אינו יורד לגיהנם, אלא זוכה למעלה הראויה לו מחלקי גן עדן. ויש חייב כרת שעונותיו מרובין ועונש שלו מגיע לנפש החוטאת, שהיא נכרתת מחיי גן עדן, ומחוייבי כריתות הללו רמז בהן הכתוב ונכרתה הנפש ההיא מלפני, והאבדתי את הנפש ההיא, ורשעים הללו אין להם כרת בגופם, רק מזקינים בעולם הזה, שנאמר ויש רשע מאריך ברעתו. (לך לך דף כג)
והאבדתי וגו', יש שפירשו כי אין חלוק בין והכרתי והאבדתי, ולזה נוטה דעת רז"ל שאמרו לימד על הכרת שאינו אלא אובדן של נפשות. אמנם יש מפרשים כי ונכרתה רוצה לומר שאינה שבה אל המקום אשר חוצבה משם, אבל לאחר שקבל את דינו ומת בחצי ימיו תהיה נשמתו בתענוג הכבוד, אך לא במקומו הנזכר. אמנם והאבדתי רוצה לומר שהיא נאבדת מכל הנאת שכינת כבודו של מקום, ומצאתי סיוע לזה הדעת מדברי רז"ל במדרש רות, אמר שם ר' סימאי ור' אסי חד אמר נחית ליה קב"ה לארץ התחתונה, וחד אמר באבדון מאן דנחית תמן אתאביד מכל וכל, עליהם כתיב והאבדתי את הנפש ההיא. (אמור דף סו)
...והבן מאמר רז"ל גלות מכפרת עון, שילך למקום שאין מכירין אותו, ויכרת ממקומו דוגמת עונש כרת הנפש הנכרת משרשה, מדה כנגד מדה, וירפא מחליו וימצא צרי למכתו בקבלו בגופו וברצונו דוגמת העונש הראוי לנשמתו מאהבה... (נשא דף עב)
העונש הזה שאמרנו שהוא מגיע, אם לגוף ולנפש ביחד, ואם לנפש בלבד, יתחלף באנשים כפי חלוף מדרגותיהם, כי מי שיש בידו מעשים טובים קצת ויש בידו קצת עבירות, אי אפשר שיהיה נדון תמיד בצער המופלג ההוא שאמרנו, כי הזמן יספיק לשכח ההרגל והמנהג, ולפי מה שאמרו רז"ל (סנהדרין י"ב) הזמן הזה הוא שנים עשר חדש. ויש שאחר שנים עשר חדשים שנשתכח מהם ההרגל והמנהג על ידי הצער ההוא, ואין בידם מעשים טובים כדי שיזכו בהם לשום מדרגה שישארו נעדרים, אחר שאין בהם הכנה כלל לקבל השכר ההוא הרוחני, וזהו כרת הנזכר בתורה על הנפש, ועליהן הוא שאמרו רז"ל לאחר י"ב חדשים גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. ויש רשעים אחר שנדונין בעונש נצחי כפי מעשיהם ואותם שכפרו בתורה ובעקריה, כמו שיבא, ואלו צריך הגבלת מקום אל הנפש להתמיד בו העונש כמו שאמרנו... (מאמר ד פרק לד)
...ומכל מקום אחר שלדברי כלנו העונש המיוחד לנפש הוא בזולת הגוף, הגמול גם כן יגיע לנפש בזולת הגוף, וזה הדרך בעצמו דברה בו התורה כשיעדה העונשין לנפש בעברה על מצוות ה' ואף על פי שהדברים הנאסרים הם מזונות נאותים לגוף, ואין בהם נזק כלל, שהרי אמרה תורה כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו'... והוא דבר ידוע שאין אכילת החמץ בפסח והחלב בכל זמן סם מסמי המות שיכרת האוכל בימי עלומיו, כי החוש מכחיש זה, אבל בלי ספק הכרת הזה הוא עונש לנפש החוטא. ואף אם יש כריתות בתורה שענשם מגיע לזרע החוטא גם כן, כאמרם רז"ל כרת הוא וזרעו נכרתין, אין זה הדין בכל הכריתות, כי לא יהיה דין ישר, כי ראובן בהיותו בן שמונים שנה אם יאכל כזית חלב שימותו בניו וכל זרעו בלא עתם, ולא יגיע מזה עונש אל החוטא, כי ימות בן שמונים שנה. אלא שמזה יתבאר שיש עונש בכרת מגיע לנפש החוטא בהכרת... (שם פרק מא)
ונכרתה - כי מוציא עצמו מהעדות שהוא מיועד להנהגה האלקית, ואם כן אין לו חלק עמהם לעולם הבא, ובשכרם. (בראשית יז יד)
ונכרתה הנפש - שלא תדבק ביום הזה באלוקיה, כי לא תזכה בכפרה, והכרת בעשיית מלאכה גזרת עונש לעובר מצות המלך. (ויקרא כג כט)
הכרת: לרב סעדיה גאון נאמר על הבשר והגוף, כדרך והנפש אשר תאכל בשר, וכן לאבן עזרא, והוא קצור ימי החוטא, ואם כן הוא מיתה בידי שמים, וקשה, כי בסנהדרין מנו מחויבי מיתה בידי שמים ולא זכרו הכריתות עמהם, ועינינו רואות שהתורה תקרא חבור הנפש והגוף איש, ומלת נפש מתכוונת לנפש המשכלת המיוחד לאדם. ואם אמר והנפש תולה המעשים ברוע אמונה והפסד הדעות, כאכילת דם וטומאה בקדשים... שנתחייבו מיתה על חטא נפשותם, והעוונות שיעשם מתוקף יצר הרע והתאוות יחסם לאיש ולא לנפש.
לרש"י בפרשת מילה ומעלה בחוץ זרעו וימיו נכרתים, אם כן כל כרת הוא ערירי, והקשה על זה תוספות בריש יבמות ובשבת כ"ה דמצאנו רק ב' עונשי ערירי, וכן ברמב"ם וברמב"ן, ומה עם הוא עקר או בניו גדולים? לתוספות כרת מיתה בן נ', ומיתה בידי שמים בן ס'... ונמצא החוטא צעיר נשכר, ועוד. ועוד בתוספות מועד קטן כ"ה אם מת ביום ג' מחליו כרת, ומיתה בידי שמים בשנים, ואינו נראה, דמה יוסיפו לו ימי חליו, וחסידי ישראל ונביאיהם לא האריכו בחלים, וגם משמע כאן שהכרת בשנים ולא רק בימים.
לרמב"ם בפירוש המשניות לאלו הנשרפים, בכרת נשאר עונש אחר המיתה, מה שאינו כן במיתה בידי שמים, וזה שאמר הכרת תכרת בעולם הזה ובעולם הבא. ואינו רוצה להשוות כל הכריתות למגדף או לעשות מדרגות כרת שונות, אלא שהכרת העדר והפסד הנפש... ובמגדף הוסיפה התורה קיצור שנים. וקשה דאם כן עונש אוכל חלב עריות ומעביר למולך כולם שוה, ועוד.
לרמב"ן בפרשת אחרי ובשער הגמול ג' מיני כרת, גשמי למי שזכויותיו מרובים מעוונותיו, ומת בן נ' ואינו יורד לגיהנם, ועל זה אמר ונכרת האיש ההוא, ב' כרת נפשי למי שעוונותיו מרובים מזכיותיו, ונכרת מחיי גן עדן בעולם הנשמות ומתחיית המתים, ועל זה אמר ונכרתה הנפש ההיא, ומאריך ימים בעולם הזה. ג' בעבודה זרה ובמגדף יש ב' הכריתות האלו יחד. וקשה מה ההבדל בין הכרת הא' למיתה בידי שמים, ועוד קשה מהפסוקים, ועוד.
ונראה לי שהכרת בכלל לגוף ולנפש, שתתרחק מזיו השכינה וקבול השפע העליון כענף הנכרת מאילן המזינו, ואינו הפסד גמור, כי הנפש עצם רוחני בלתי נפסד, אלא צער גדול, שאחריו תשוב לקבל העדן, וענשו גם יותר מי"ב חודש, ולפי זה אמרו שהוא לנ' שנה, ומה שכתוב במגדף הכרת תכרת הוא ביאור לכלל הכריתות, ולכן לא הבדיל בפסוק ובמשנה בין הכריתות, ואונקלוס תרגם תמיד ואשתיצי אינשא משמע לגוף ולנפש שזו האנושות... (במדבר טו לא)
...ומלקות בג' בעדים והתראה וחקירה רבה, והוא על עבירות שהזיקם בגוף בלבד, ולא בנפש ובאמונה, שעל אלה מיתות בית דין אם ילמדו אחרים מהם, ובכרת כשאינן מזיקות לאחרים. (דברים כה ב)
ולא ימותו - יש חילוק בין כרת ומיתה בידי שמים, דמיתה הוא לבד מת, וכרת הוא וזרעו נכרתים, מכל מקום מצאנו כאן דכרת דמטמא מקדש נקרא מיתה, ויש לומר משום דכאן איירי גם בנשים, ואין באשה שתהיה היא וזרעה נכרתים, שאין הבנים מתים בשביל אמם... (גור אריה ויקרא טו לא)
יכרת - כדפירשנו, שהכרת הוא שיסתלק חיוניות המאיר נשמתו, כי ה' ברא הנפש הכח המניע את הגוף בתכונה שתהא נוטה לגשם, כדי שתוכל להתמזג עמו, והגוף מוכן לרוח הרוח לנשמה, והנשמה לשכינה, וכל אלו אוכלים מהדם, אבל נכרת רק חוט הנשמה, ועל ידי זה ייבשו כל הענפים... (ויקרא יז יד)
ונכרתה - יש לבאר למה חמור עונש כהן אוכל קדשים חוץ לזמנם מנבלה ושקצים. דע שמן הטעם הזה עצמו אמרו ישראל מטמא באהל ולא עכו"ם, שישראל בחינת הקדושה, וכשמסתלקת ממנו, כל הקליפות מתקבצים ובאים עליו, וכן הקדשים כשעבר בזמן שציוה ה' מסתלקת הקדושה, ושורה עליו טומאה גדולה הכורתת נפש האוכלת, מה שאינו כן בטומאת אכילת שאר איסורים, שאין כח הטומאה ההיא להכרית הנפש ומתטהרת במלקות... (שם יט ח)
ובקצרכם - ...וטעם הסמיכות לכרת אולי שאם נתחייב כרת אל יאמר שמעתה אין לו להשמר מהרע, אלא אפילו בקצרכם, שגרם שנקצר ארצו, לא תכלה פאת שדך במעשים רעים אחרים. והודיע שלא תכרת כל הנפש, אלא הענף שבו רמוזה מצוה זו, והענפים האחרים עוד דבוקים בשורשם, כי לכל נפש ישראל שרשים למעלה נגד כל מצוות התורה. ולקט קצירך - ואפילו באותו ענף לא יוסיף לחטא, כי כהאריז"ל בטבע הקדושה להשאיר רושם, ואפילו נכרת יש השארות, ובאמצעות אותו לקט יתעורר וישוב, ואמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, פירוש, שהגם שנכרת החוט המחבר, ולא נשאר רק חלק קטן בקרבו, התשובה מגעתו עד כסא הכבוד. (שם שם ט)
הכרת תכרת - דע כי שורש נשמות ישראל בהררי קודש, בסוד השמים כסאי, וחצובות מתחת כסא כבודו, וכבר ידעת סוד ה' שהוא הנשמה, והמשתרר יכרית שורש נשמתו שהוא הכרת. והבדילו - כי שורש אחד לנשמות ישראל, וה' יבדילו מהם שישלט חלק הרע רק ברצועתו. (דברים כט יט)
...אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו יתברך, כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ומלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ואיהו ממלא כל עלמין וכו', אלא כמו שכתב בישעיה כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, והטעם לפי שהם נגד רצון העליון ב"ה המחיה את הכל, כמו שכתוב כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, וזהו ענין הכרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הויה ב"ה, שנמשכה מה"א תתאה כנ"ל, וכמו שכתב בפרשת אמור, ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה', מלפני דייקא. ובשאר עבירות שאין בהן כרת, על כל פנים הן פוגמין הנפש כנודע, ופגם הוא מלשון פגימת הסכין, והוא על דרך משל מחבל שזור מתרי"ג חבלים דקים, ככה חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצוות, והעובר חס ושלום על אחת מהנה נפסק חבל הדק וכו', אך גם בחייב כרת ומיתה נשאר עדיין בו הרשימו מנפשו האלקית, ועל ידי זה יכול לחיות עד נ' או ס' שנה ולא יותר. (אגרת התשובה פרק ה)
...וכל כך הפליגו רז"ל בחומר עונשו של האדם, שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, או שנה ופירש חס ושלום, עד שכרתוהו ברוח קדשם מעולם הבא לגמרי רחמנא ליצלן. כמו שכתוב בפרק חלק (סנהדרין צ"ט א') כי דבר ה' בזה, רבי נתן אומר כל שאינו משגיח על המשנה, רבי נהוראי אומר כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, וסיפיה דהאי קרא הכרת תכרת הנפש ההיא, פירשו ז"ל שם לעיל מינה, הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא. השמיענו הכתוב חומר זה הכרת שאינו כשאר כריתות האמורות בתורה על שאר עונות, אשר אף אם דינו חרוץ שהוא נכרת חס ושלום, עם כל זה לא איבד חלקו בחיי עולם הבא, שרק אותו הניצוץ הקטן של הנפש שעשה בו את העוון הוא הנכרת מקישור ודיבוק החבל הנמרץ שהיה מקושר ודבוק עד עתה עד שורש נשמתו בקב"ה, אמנם כאן אמר הכרת תכרת, היינו שכל חלק בחינת נפשו איבדה חלקה בחיי עולם לגמרי חס ושלום, ואין לה חלק לעולם הבא כלל. וכן פסק הרמב"ם להלכה בהלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה י"ג... וכן פסקו וחתכו ז"ל דינו, שנגזרה אבדה תקותו לדור דורים חס ושלום שגם עד נצח לא יראה אור, בל יחי עוד לנצח בעת קץ הימין... (שער ד פרק כד)
ונכרתה - אין הכרת טעם למיתת בית דין, אלא רוצה לומר שהוא נפרד מישראל, כהוראת מלת כרת, ועל כן ראוי לבערו, כדי שלא יסית אחרים, ונראה שמקרא זה נפקא שהמחלל שבת בפרהסיא יצא מכלל ישראל, ומומר לכל התורה. (שמות לא יד)
ונכרת האיש - ובמקום אחר כתב ונכרתה הנפש, כי יש כרת לגוף לבדו בשנים או בימים, למי שרובו זכיות ונכשל בכרת ימות בחצי ימיו, ואם הוא כבר זקן ימות לג' ימים כבחז"ל, ונפשו זוכה לעולם הנשמות, ויש כרת לנפש למי שעוונותיו מרובים וחטא בכרת, שהכרת מגיע לנפשו אחר מיתתו, ויוכל לחיות שנים רבות, ועל זה אמר ונכרתה הנפש, וכרת לגוף ולנפש הוא בעובד עבודה זרה, שעליו אמר הכרת תכרת. (ויקרא יז ד)
ושמתי אני את פני - ענין עזיבה והסרה, כמו ושית ממני באיוב י', ורוצה לומר אעזוב השגחתי ממנו ויבא למקרים הרעים. (שם כ ה)
והאבדתי - כדבר האבד וחוזר ונמצא, כי רחום ה'... (שם כג ל)
...ושנו חכמים שלשים ושש כריתות בתורה, והמפרשים כולם נלאו לתת טעמים. והאמת כי חז"ל מצאו בתורה ל"ו פעמים כרת, והם כ"ט פעמים שמפורש פעל כרת: ג' כריתות באוכל קדשים בטומאה, ד' בחלב, ה' ו' ז' ג' כריתות בדם, ח' ט' בשחוטי חוץ, י' בנותר, י"א בעריות, י"ב באחותו, י"ג בנדה, י"ד בעינוי דיום הכפורים, ט"ו בפסח, ט"ז י"ז י"ח במגדף, י"ח י"ט בטמא שנכנס למקדש, כ"א כ"ב באוכל חמץ בפסח, כ"ג סך משמן המשחה, כ"ד מפטם הקטורת, כ"ה עושה מלאכה בשבת, כ"ו מילה, כ"ז כ"ח שתי כריתות במולך, כ"ט באוב וידעוני, ל' בלשון אבידה במלאכה דיום הכפורים, ל"א ל"ב ל"ג כתוב עונו ישא, שקבלו ולמדו מגזרה שוה שהוא כרת, והם בפיגול, באחות אמו ואחות אביו, במקלל, ל"ד ל"ה ב' פעמים דכתיב ערירי בדודתו ובאשת אחיו, ל"ו עוד נמצא פעם שהוציא הכתוב הכרת בלשון מיתה בפרשת מצורע, ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני... ונגדם נמצא ל"ו עבירות שחייבים עליהם כרת, כפי שלמדו חכמים בלמודיהם... (ויקרא ז כ, וראה שם עוד)
...ואמרו עוד שבכל מקום בא לשון כרת, ופה תפס לשון אבדה, ללמד כי ה' ברחמיו חשב מחשבות בל תכרת הנפש בהחלט, כי יש הבדל בין כריתה ובין אבדון, הכורת כורת העצם משרשו וקוצץ הדבר עצמו, והמאביד הוא שינוי מקומי, שלא תעלה הנפש אל צרור החיים רק יורדת לגיהנם, ובכל זאת אינה נכרתת, רק נאבדת לזמן מוגבל, כמו שאמרו משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, וכל אובד מתבקש... (שם כג כח)
כי התורה מכירה בחולשתו של האדם, ומגישה לו כפרה, בעיקר לאלו המצוות שחייבין עליהן כרת. העובר על אלו נכרת מעמיו, כי אינו מושרש בישראל. במקום אחר נוכיח, שחיובי כרת הם בעיקר עבירות בעלות אופי יהודי מובהק, והדברים אמורים גם באותן עבירות שעונשן כרת וגם מיתת בית דין, כי הכרת שבהן הוא על בחינתן היהודית המיוחדת, נציין לדוגמה, מילה, פסח, חלב, דם, נידה, כן נזכיר את כל העריות שחייבים עליהם כרת, ובהתאם להנחתנו אין בן נח מוזהר עליהן... אך נראה ש"הכרת מעמיה" הוא כמשמעו, עקירת הנפש מעתיד עמה, בזה ובבא, העובר עבירה שעונשה כרת איננו ראוי להיות מושרש בקרקע העתיד של עמו, ומכאן שעונש כרת קשור קשר הדוק עם ההוויה היהודית המובהקת... (ויקרא ד ב)
...לדעת רש"י (שבת כ"ה א') כל חייבי כרת נידונים בערירי... הקושיות הנשאלות על דעת רש"י תורצו על ידי אמ"ו מו"ה יעקב עטלינגר בערוך לנר יבמות ב' א', כל חייבי כריתות נידונים בערירי, אלא שדין זה יכול להתקיים גם לאחר מותם, ואילו במקום שנאמר ערירי בכתוב, מתקיים דין זה בחייהם... (שם כ כא)
ונכרתה הנפש ההיא מלפני - ולא כתב מעמיה, רוצה לומר אני לא הייתי בהכרתו בעסקו בקדשים, על כן נכרת מלפני. (שם כג ג)
להכרית - על הפסקת החיים, כברמב"ן, וגם על הפסקת הנפש ממקורה, וכאן הפסקה והכרתה מפרעה ומעמו... (שמות ח ה)
והכרתי - בחלב שהוא אוכלו לתיאבון כתב ונכרתה, אבל בדם שנפשו של אדם קצה בו ואוכלו להכעיס, כתב והכרתי, וכן ביום הכפורים באכילה כתב ונכרתה, ובמלאכה והאבדתי. (ויקרא יז י)
איתא במדרשים... כן יש בזמן מועדים וראש חדש שבהם נגלו אלה הגוונים, וכתוב שער החצר וגו' יהיה סגור ימי המעשה וביום השבת וגו', וכמו כן הוא בנפשות כמו שכתבנו במקום אחר, שהם ברית הלשון וברית המעור, דהנה יש רמ"ח אברים, אבל פנימיות החיות מתעורר רק בלשון וברית, לכן רוב כריתות הם באיסורי מאכלות וביאות אסורות, כי החיות הפנימית מתגלה באלה ב' האברים... (נח תרנ"ג)
בפסוק אני ה'...והשי"ת ייחד שמו עלינו בחינת הראשית והאחרית, והם ב' בריתות, ברית הלשון וברית המעור, ועל ידי יציאת מצרים זכינו לברית הלשון וקבלת התורה, ועל ידי ברית המעור ירשנו את הארץ, כמו שאמר לאברהם אבינו בבשורת הארץ, ואתה את בריתי תשמור. והנה רוב הכריתות הם במאכלות אסורות ובביאות אסורות, כי מאחר שנקראו בריתות, אם כן החיים תלוי בהם, וממילא יש כריתות במי שפוגם בהם, ועליהם נאמר מות וחיים ביד לשון... (אחרי תרנ"ז)
ויש בעונשים בחינת כרת, וידוע מה שכתוב בספרים הקדושים, דאין הכונה שהאני מתבטל, דאם כן הרי לא יהיה מי שיסבול את העונש, אלא שהאני עומד עם הטומאה הקשורה בו, כמו שכתוב עוונה בה, והוא נכרת ונפסק מהשפעת הקדושה, ועל הנפש לסבול את העונש הנורא הזה לעולם. ויש בחינה זו אפילו בעבירות שלכאורה אינן חמורות כל כך, אבל יש בהן משום חילול, כהא דעושה שמן המשחה במתכונתו ומושח בו... וגם השבת שיש בעבירותיה עונש כרת הזכירה התורה בה את בחינות החילול שבעבירותיה. וחז"ל הודיעונו, כי בכל רפיון מלמוד תורת ה', אם גם בטול הכי קצר, כבר הוא בגדר זלזול, ויש בה בחינת כרת, כריתת ההשפעה הרוחנית... (חלק א עמוד ש)