...תרי מיכתבן מלייהו בספר הזכרונות (כשיושבים ולומדים), חד לא מכתב מליה בספר הזכרונות... (ברכות ו א)
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב חללה של רשות... (שבת יא א)
תנו רבנן, מי כתב מגילת תענית, אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות. אמר רבן שמעון בן גמליאל אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה, שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין. (שם יג ב)
אמרו עליו על רבי יוסי הכהן, ואמרי לה על רבי יוסי החסיד, שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם. (שם יט א)
והכותב שתי אותיות (בשבת חייב). תנו רבנן כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים פטור, מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב... (שם עה ב)
ורמינהו, קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל... תא שמע הלכה למשה מסיני תפילין (נכתבים) על הקלף, ומזוזה על דוכסוסטוס... דיו (המוציאו) כדי לכתוב, תנא שתי אותיות בדיו ושתי אותיות בקולמוס, שתי אותיות בקלמרין... אמר רבא הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב, כתיבתן זו היא הנחתן... (שם עט ב, וראה שם עוד)
הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו, בין משם אחד בין משתי שמות בין משתי סמניות בכל לשון חייב, אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו. אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ומשמואל, נח מנחור, דן מדניאל גד מגדיאל... (שם קג א, וראה שם עוד)
הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב, כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי זויות ועל שני לווחי פינקס והן נהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב, המסרט על בשרו, רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים פוטרין. כתב במשקין במי פירות באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפיקו כתב אות אחת סמוך לכתב וכתב על גבי כתב, נתכוון לכתוב חי"ת וכתב ב' זיינין, אחת בארץ ואחת בקורה, כתב על ב' כותלי הבית על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור. כתב אות אחת נוטריקון, רבי יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין... תניא אמר להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו... דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת, מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים אין השם מן המובחר... אמר רבי אמי כתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב, כתיבה היא אלא שמחוסר קריבה... תנא הגיה אות אחת חייב... הכא במאי עסקינן כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין, רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש... (שם קד ב, וראה שם עוד)
כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה... אף על פי שכתובין בכל לשון טעונים גניזה... איתמר היו כתובים תרגום או בכל לשון, רב הונא אמר אין מצילין אותן מפני הדליקה, ורב חסדא אמר מצילין אותן מפני הדליקה, אליבא דמאן דאמר ניתנו לקרות בהן דכולי עלמא לא פליגי דמצילין... (שם קטו א, וראה שם עוד)
תניא, זה א-לי ואנוהו, התנאה לפניו במצות... ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן... (שם קלג ב)
אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י... אמר רבי יהושע בן לוי כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין אין כותבין. תנו רבנן כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן... וכל העוסקין במלאכת שמים אינן רואין סימן ברכה לעולם, ואם עוסקין לשמה רואין. (פסחים נ א וב)
והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן באר והמן וקשת כתב ומכתב... (שם נד א)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן געור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד... (שם קיח ב)
...שמעת מינה כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, אמר ריש לקיש משום רבי ינאי באל"ף בי"ת, מיתיבי כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא, אימא רואה וכותב כמה שכתוב בטבלא... (יומא לז ב)
תנו רבנן בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב, אמרו עליו שהיה נוטל ד' קולמוסין בין אצבעותיו, ואם היתה תיבה של ד' אותיות היה כותבה בבת אחת, אמרו לו מה ראית שלא ללמד... (שם לח ב)
ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום, ותסברא והכתיב אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, אין מהוה הוו, ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה, ואתו צופים ותקינו פתוחים באמצע תיבה, וסתומין בסוף תיבה... (מגילה ב ב)
אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית... ורמינהו, מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא, וכתב עברי אינו מטמא את הידים, עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו... ותניא אמר רבי יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך. דתניא, מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת... (שם ז ב)
...והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה', שם זה הכתב... (שם י ב)
...אלא נבואה שנצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה... (שם יד א)
וימצא כתוב, כתב מבעי ליה, מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב, אמר רבי אסי דרש רבי שילא איש כפר תמרתא, ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק, כתב שלמעלה לא כל שכן. (שם טו ב)
אמר רבי יוחנן וי"ו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות, מאי טעמא, כולהו בחד זקיפא אזדקיפו. אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען, שאריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה, מאי טעמא, שלא תהא תקומה למפלתן. (שם טז ב)
...איתמר רב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יווני לכל כשר, והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא, אינהו דאמור כרבן שמעון בן גמליאל, דתנן... אי אמרי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הוה אמינא הני מילי שאר ספרים, אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא, קא משמע לן... מיתיבי, היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה, לא קשיא, הא בכולה הא במקצתה... (שם יח א וב)
...מהו אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, מכלל דאיכא כתב שאינו אמת, לא הוה בידיה... לא קשיא, כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה... (יבמות קה א)
הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, רב הונא ורב חסדא... וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים. (כתובות נ א)
...אמר ליה רבינא לרב אשי דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב, אמר לו לא ניתנו ליכתב, איתיביה, הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי, מאי כותבין, אומרים, וקרי ליה לאמירה כתיבה, אין, והתנן הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך, ותני רבי חייא האומר לאשתו. תא שמע אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, הא מדעת שניהם כותבין, מאי לאו שטרי פסיקתא, לא שטרי אירוסין ממש... (שם קב ב, וראה שם עוד)
ובכתב בית ישראל לא יכתבו, זה סמיכה... (שם קיב א)
אמר רבי יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני... (נדרים לז ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר, כשהייתי למד תורה אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר, כשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי, בני מה מלאכתך, אמרתי לו לבלר אני, אמר ליה, בני, הוי זהיר שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם כולו, אמרתי לו דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו, אמר לי וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו, והתורה אמרה ומחה, כתב שיכול להמחות... (סוטה כ א, וראה שם עוד)
תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה, שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד... רבי שמעון אומר על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו'. (שם לה ב)
...לכדתניא, אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר פתוחי חותם, ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר במלואותם, אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ, והן נבקעות מאליהן... (שם מח ב)
מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה, אי רבי מאיר חתימה בעי כתיב לא בעי, דתנן אין כותבין במחובר לקרקע, כתבו על המחובר לקרקע תלשו חתמו ונתנו לה כשר, אי רבי אלעזר כתיבה בעי חתימה לא בעי... (גיטין ג א, וראה שם עוד)
דאמר רבי המנונא משמיה דעולא, אומר היה רבי מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר... אמר ליה צריך אתה לעמוד על כל אות ואות... אתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה, שוב אינו צריך, רב אשי אמר אפילו (שמע) קן קולמוסא וקן מגילתא... (שם ה ב, וראה שם עוד)
שרטט וכתב ליה... (שם ז א)
בכל כותבין בדיו בסם בסיקרא ובקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא של קיימא. אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים, על הכל כותבין, על העלה של זית ועל הקרן של פרה... בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו, כתב עליון כתב או אינו כתב, אמר לו אינו כתב, אמר לו והלא לימדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת... איתמר, עדים שאין יודעים לחתום, רב אמר מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו, ושמואל אמר באבר... רב פפא אמר ברוק... והני מילי בגיטין, אבל בשטרות לא... (שם יט א)
תנו רבנן, וכתב ולא חקק, למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא, ורמינהו... אמר רבי אלעזר לא קשיא, הא דחק תוכות, והא דחק יריכות... (שם כ א, וראה שם עוד)
דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב, אלא כיוון דלא אפשר, עת לעשות לה' הפרו תורתך... בעא מיניה אביי מרבה, מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה... אמר ליה אין כותבין... כתנאי, אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים מותר... אמר רבי אלעזר תורה רוב בכתב ומיעוט על פה, שנאמר אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, ורבי יוחנן אמר רוב על פה ומיעוט בכתב, שנאמר כי על פי הדברים האלה... דרש רבי יהודה בן נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב כתב לך את הדברים האלה, וכתיב כי על פי הדברים האלה, הא כיצד, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרו בכתב, דבי רבי ישמעאל תנא אלה, אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות... (שם ס א וב)
ואלו עוברין בלא תעשה, המלוה והלוה והערב והעדים, וחכמים אומרים אף הסופר... שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא (על ההלואה), שלח ליה אפילו אנא נמי, שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה. (בבא מציעא עה ב)
רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא איתרמי ליה אלא חד (שארכו כהקיפו), רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה, יהבו ביה רבנן עיינייהו ונח נפשיה. אמרו ליה רבנן לרב המנונא כתב רבי אמי ד' מאה ספרי תורה, אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה כתב... תנו רבנן סדרן של נביאים, יהושע ושופטים שמואל ומלכים ירמיה ויחזקאל ישעיה ושנים עשר... סידרן של כתובים רות וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים... ומי כתבן, משה כתב ספרו ופרשת בלעם, ואיוב, יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה, שמואל כתב ספרו ושופטים ורות, דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים, על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח. ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות, חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת, אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר דניאל ומגילת אסתר, עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו... אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה, אמר לו רבי שמעון אפשר ספר תורה חסר אות אחת, וכתיב לקוח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר, ומשה כותב בדמע... (בבא בתרא יד ב)
גופא אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק, אינו דומה נמחק פעם אחת, לנמחק שתי פעמים... אמר רבי הושעיא אינו דומה נמחק בן יומו, לנמחק בן שני ימים... (שם קסג ב, וראה שם עוד)
...זימנין הוה יתיב קמיה וקא פסיק דסידרא בספר תהלים, אמר רבי כמה מיושר כתב זה, אמר ליה לאו אנא כתבתיה, יהודה חייטא כתביה... (שם קסד ב)
כותבין גט לבעל אף על פי שאין אשתו עמו, והשובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד שיהא מכירן, והבעל נותן שכר, כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו, ואין כותבין למלוה עד שיהא לווה עמו, והלווה נותן שכר. כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו, ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו, והלוקח נותן שכר, אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר... (שם קסז א, וראה שם עוד)
וכותב לו (המלך) ספר תורה לשמו, ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. אמר רבא אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה... אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמית... מאי כתב עברית, אמר רב חסדא כתב ליבונאה. תניא רבי יוסי אומר, ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל... ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב, שנאמר וכתב הנשתוון... וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת, כתב הראוי להשתנות. למה נקרא אשורית, שעלה עמהם מאשור. תניא רבי אומר בתחלה בכתב זה ניתנה תורה לישראל, כיון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להם, שנאמר שובו לביצרון אסירי התקוה, גם היום מגיד משנה אשיב לך, למה נקרא שמה אשורית, שמאושרת בכתב. רשב"א אומר משום רבי אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי, כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר ווי העמודים, מה עמודים לא נשתנו, אף ווים לא נשתנו... (סנהדרין כא ב)
...ושני סופרי הדיינים עומדים לפניהם, אחד מימין ואחד משמאל, וכותבין דברי מחייבין ודברי מזכין, רבי יהודה אומר שלשה, אחד כותב דברי המזכין, ואחד כותב דברי המחייבים, והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין... (שם לו ב)
...ונער יכתבם, כמה נער יכול לכתוב, עשרה, ושמואל אמר תשעה... (שם צה ב)
והתני רב יוסף הנה קטן נתתיך בגוים, שאין מושיבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד, שאין להם לא כתב ולא לשון... (עבודה זרה י א)
עשרה דברים קשים ללימוד, ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר. (הוריות יג ב)
...החנות פתוחה והחנוני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת... (אבות ג טז)
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר מחוק... (שם ד כ)
תנא רבי אלעזר בן יעקב אומר שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה... ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית... (זבחים סב א)
...ואפילו כתב אחד מעכבן, פשיטא, אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד, והא נמי פשיטא, אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה... אידך דאמר רב הכותב ספר תורה ובא לגמור גומר ואפילו באמצע הדף... (מנחות כט א, וראה שם עוד)
תנו רבנן וכתבתם, יכול יכתבנה על האבנים, נאמר כאן כתיבה, ונאמר להלן כתיבה, מה להלן על הספר, אף כאן על הספר... (שם לד א, וראה שם עוד)
ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים, כתב שחיטה ומילה... (חולין ט א)
מתקיף לה רב אחא בר יעקב, אלא מעתה תפילין היכי כתבינן, הא בעינן כתיבה תמה וליכא, אשתמיטיתיה הא דאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב. (שם קיט ב)
והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה, והלמד מהן אינו נוטל שכר... ותנא דבי רבי ישמעאל כתב לך את הדברים האלה, אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות, אמרי דלמא מילתא חדתא שאני, דהא רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי, עת לעשות לה' הפרו תורתך... (תמורה יד ב)
...רבי זעירא בשם רבי אליעזר אכתוב לכם רובי תורתי, וכי רובה של תורה נכתבה, אלא מרובין הן הדברים הנדרשים מן הכתב, מן הדברים הנדרשים מן הפה, וכיני אלא כיני חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, מן הדברים הנדרשים מן הכתב. רבי יודא בן פזי אומר אכתוב לכם רובי תורתי אלו התוכחות, אפילו כן לא כמו זר נחשבו. אמר רבי אבין אילולי כתבתי לך רובי תורתי, לא כמו זר נחשבו, מה בינן לאומות, אלו מוציאין ספריהם ואלו מוציאין ספריהם, אלו מוציאין דפתריהן, ואלו מוציאין דפתריהון. רבי חגי בשם רבי שמאול בן נחמן נאמרו דברים בפה ונאמר דברים שבכתב, ואין אנו יודעין איזה מהן חביב, אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, האדא אמרה אותן שבפה חביבין... (פאה יג א, וראה שם עוד)
אמר רבי יונתן דבית גוברין, ד' לשונות נאים שישתמש בהן העולם, ואלו הן... ויש אומרים אף אשורי לכתב, אשורי יש לו כתב ואין לו לשון, עברי יש לו לשון ואין לו כתב, בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי, ולמה נקרא שמו אשורי, שהוא מאושר בכתבו, אמר רבי לוי על שם שעלה בידם מאשור. תני רב יוסף ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו... אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו, וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית, ולא כהלין כתבא למיקרי מלמד שבו ביום ניתן. רב נחמן אומר ברעץ ניתנה התורה, ואתייא כרבי יוסה, רבי אומר אשורית ניתנה התורה, וכשחטאו נהפך להן לרעץ, וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית. גם היום מגיד משנה אשיב לך, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, כתב שהוא עשוי להשתנות, תני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי לעזר המודעי, כתב אשורי ניתנה התורה, ומה טעמא, ווי העמודים, שיהו ווים של תורה דומים לעמודים. אמר רבי לוי מאן דאמר לרעץ ניתנה התורה, עי"ן מעשה ניסים, מאן דאמר אשורי ניתנה התורה סמ"ך מעשה נסים. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ורבי סימון תריהון אמרין תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהם סתום, הא סמ"ך סתום... (מגילה י א, וראה שם עוד)
כל האותות הכפולים באל"ף בי"ת כותב הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה, ואת האחרונים בסופה, ואם שינה פסל. משום רבי מתיה בן חרש אמרו, מנצפ"ך הלכה למשה מסיני, מהו מנצפ"ך, רבי ירמיה בשם רבי שמואל רב יצחק מה שהתקינו לך הצופים... רבי סימון ורבי שמואל בן נחמן תריהון אמרין, אנשי ירושלים היו כותבין ירושלים ירושלימה, ולא היו מקפידין, (שמשמעות הענין אינו משתנה, או היו כותבים ירושלימ באותיות כפופות בסוף)... (שם יב ב)
מהו מכתוב תרי תלת מילין מפסוקא, מר עוקבא כתב לריש גלותא דהוה דמיך וקאים בזימרין, ישראל אל תשמח בעמים אל גיל... (שם כד ב, וראה שם עוד)
רבי שמואל בן נתן אמר בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר, רבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא, אמר לו כתוב, והרוצה לטעות יטעה... (בראשית ח ז)
אמר רשב"א בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה את דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה... (שם מח יז)
כתב לך את הדברים האלה, הדא הוא דכתיב (הושע ח') אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו... אמר לפניו, רבונו של עולם, אכתוב אותה להם, אמר לו איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני שאומות העולם עתידים לשלוט בהם וליטול אותה מהם, ויהיו בזויים באומות, אלא המקרא אני נותן להם בכתב, והמשנה והתלמוד וההגדה אני נותן להם על פה... דבר אחר אמר הקב"ה הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם, כדכתיב כתובים באצבע אלקים, אבל השניים כתוב אתה. (שמות מז א וב)
אמר רבי יצחק למדתך תורה דרך ארץ, שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח, שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם, היה טוענו ומוליכו אצל אביו... רבי כהן ורבי יהושע ברבי סימון בשם רבי לוי אמרו, לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם... (ויקרא לד ט)
...ודכוותה הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד... ויש אומרים למה נקוד, אלא כך אמר עזרא, אם יבא אליהו ויאמר למה כתבת אותן, אומר לו כבר נקדתי עליהם, ואם יאמר לי יפה כתבת, כבר אמחוק נקודותיהם מעליהן. (במדבר ג יג)
רבי חייא אמר ששים ושמונים הרי מאה וארבעים (אומות), ארבעים מהם יש להם לשון ואין להם כתב, וארבעים מהם אין להם לשון ויש להם כתב, ועלמות אין מספר, השאר מהם שאין להם לא כתב ולא לשון, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר (אסתר ח') ואל היהודים ככתבם וכלשונם. (שיר ו יג)
אמר ריש לקיש התורה של אש, עורותיה של אש, כתבה של אש... שנאמר מימינו אש דת למו... (יתרו טז)
אמר רבי יהודה בר שלום אמר לו הקב"ה למשה מה את מבקש שתהא המשנה בכתב, ומה בין ישראל לעכו"ם, שנאמר אכתב לו רובי תורתי, ואם כן כמו זר נחשבו... (תשא לד, וראה שם עוד)
אמרו ז"ל כמה קולמוסים משתברין וכמה דיו משתפכים לכתוב הדברים האלה שלא היו, ומפני מה, מפני השלום. (שופטים יח)
אמר רבי יהודה בר שלום, בקש משה שתהא המשנה בכתב, וצפה הקב"ה שעתידים עובדי אלילים לתרגם את התורה ולהיות קוראים בה יונית, ואומרים אף הם ישראל, אומר הקב"ה לאומות, מה אתם אומרים שאתם בני, איני יודע אלא למי שמסטירין שלי בידו הוא בני, ומהו המסטירין, זה משנה, שאם היתה המשנה ביד האומות, אם כן כמו זר נחשבו. (הושע פרק ח, תקכב)
ואחר כך חשוב במעלות אותיות המכתב והכתיבה, אשר בהמה מחברים מעשי העוברים הנמצאים ועניניהם לבאים אחריהם, ומגיעים דבריהם אל מי שאינו נמצא עמהם, ויודעים דברי הרחוקים מהם ועניני קרוביהם אשר בארץ אחרת, שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם והצלתם מרעתם ושחיתותם, ובו תתקיימנה החכמות בספרים ויתחברו הענינים המספרים בלבבות, ובו כותבין מה שיש ביניהם מעניני משא ומתן וסחורה והלואה וקנין ונשואין וגרושין, והענין רב מהשלים. ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהן הרושם והמכתב... (שער ב פרק ה)
בעט ברזל - יכתבו בצור, ואחר כך יעבירו עופרת עליהם להיות לאותיות מראה שחרות, כי עט עופרת היה רק אצל האבן. (איוב יט כד)
...ואחר שפירש כתובים משני עבריהם, אינם מאבני החושן, ואין פירוש כתובים נראים, כי אם כמו שכתוב מכאן כן מעבר השני, והלוח עב, ואין צורך לומר מ"ם וסמ"ך בנס עומדים, כי מחלוקת בפירוש המלה אשורית, אם הוא מאושר באותיותיו או שעלה מאשור, גם היה נראה הפוך מהצד השני... (שמות לב טו)
...ומה שנלוה אל הדבור האלקי מן המכתב האלקי, שחקק עשרת הדברות האלה בשני לוחות אבנים יקרות, ונתן אותם אל משה, וראו אותם מכתב אלקי... (א פז)
...ולא יצא הדבור עד שנמצא המעשה, והוא ספר, רוצה לומר המכתב, ומכתב אלקים הוא יצירותיו, ודבר אלקים הוא מכתבו, ושעור האלקים הוא דברו. הנה שב הספר והספור והספר בחק הא-ל דבר אחד, ובחק האדם שלשה, מפני שהוא משער בשכלו, ומדבר בפיו, וכותב בידו הדבור ההוא. בעבור שיורה אותך באלה השלשה על דבר אחד מבריאות הבורא יתברך, ויהיה שיעור האדם ודבורו ומכתבו אותות מורים על עצם הדבר, לא גוף הדבר, אבל שיעור האלקים ודברו הוא הדבר בעצמו, והוא מכתבו... ואילו היינו יכולים כשנדבר במלת אדם או כשנחקק גוף האדם להמציא צורתו, היינו יכולים על הדבור האלקי והכתב האלקי, והיינו בוראים...
אך הלשונות והמכתבים יש לקצתם יתרון על קצתם, מהם מה ששמותם נאותים הרבה בקרואים, ומהם רחוקים מהנאות להם, והלשון האלקית הברואה אשר למדה האלקים לאדם ושמה על לשונו ובלבבו, היא מבלי ספק השלימה מכל הלשונות... ועל זה נאמר "במכתב", כי צורתו צורת אותיותיו אינו בלא כוונה ובמקרה, אבל לענין נאות עם המכוון מכל אות ואות. ואל יהי רחוק בעיון הזה רושם השמות והדומה להם מדרך הדבור והכתב וקודם להם השיעור, רוצה לומר מחשבת הנפש הטהורה הדומה למלאכים, ומתקבצים השלשה ספרים ספר וספור וספר בדבר אחד, ויהיה הדבר ההוא המשוער כאשר שער אותו בעל הנפש הברה, וכאשר דבר בו וכאשר כתבו... (מאמר ד כה, וראה שם עוד)
כל כתבי הקדש אין כותבין אותן אלא בשירטוט, אפילו כתבן על הנייר, ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט, יותר על זה אסור... (תפילין ז טז, וראה שם עוד)
הכותב שתי אותיות (בשבת) חייב, המוחק כתב על מנת לכתוב במקום המחק שתי אותיות חייב, הכותב אות אחת גדולה כשתים פטור... כתב אות אחת והשלים בה את הספר חייב. הכותב על מנת לקלקל העור חייב, שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב, אבל המוחק על מנת לקלקל פטור... הכותב אות כפולה פעמים והוא שם אחד, כמו דד תת גג רר שש סס חח חייב, והכותב בכל כתב ובכל לשון חייב, ואפילו משני סימניות... אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד... הכותב על בשרו חייב מפני שהוא עור, אף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן, הרי זה דומה לכתב שנמחק. אבל המשרט על בשרו צורת כתב פטור. הקורע על העור כתבנית כתב חייב משום כותב, הרושם על העור כתבנית כתב פטור. המעביר דיו על גבי סקרא חייב שתים, העביר דיו על גבי דיו וסקרא על גבי סקרא או סקרא על גבי דיו פטור. רושם תולדת כותב הוא... (שבת יא ט, וראה שם עוד)
לא ישרטט אדם קונטרס על הספר, מפני שהספר יש לו קדושה ולזה אין קדושה. (קא)
כשרבה דיו על אות לא יכתוב את השם ממנו, וכן אם רבה על השם לא יכתוב ממנו אות אחרת. (קטו)
מי שמשכיר סופר לכתוב מסורות לעשרים וארבע, יעשה תנאי עם הסופר שלא יעשה ציורים במסורות כעופות וחיות או כאילן ולא שום ציור, כי מה שהתחילו המסורה לכתוב בעשרים וארבע, לפי שהראשונים היו בקיאים במסורת לכך כתבו בספרים, ואם יעשה ציורים האיך יראה, ועוד לא יכתוב בצידי הדף, כי כשיראה בדף לא יהיה מה שבצידי הדף פונה לעומת פניו, אלא צריך להפנות הצד אליו ומה שיהיה לדף לא יהיה מול פניו.
אחד כשהיה כותב היה צריך כמה קולמוסים בשבוע, לפי שהיה דוחק הקולמוסים בקלף, ותקן לו קולמוס מן עצם של עגור מן השוקים, אף על פי כן כשהיה כותב מזוזות לא היה כותב אלא בקולמוס של קנה, אבל דברים שבעל פה היה כותב בקולמוס של עצם, אמר לו חברו אם יפה אתה כותב תכתוב בקולמוס של עצם, דכתיב בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון (איוב י"ט כ"ד). אחד היה מעתיק מן הספר ומן הפירוש והיה קורא בפיו וכותב, וכל מה שהיה כותב היה קורא בפיו תחלה, שאלו לו למה אתה קורא קודם שאתה כותב, אמר קבלתי כשאדם מוציא מפיו השדים שומעים ומברכים אותו, ועוד יזכור מה שיכתוב. (רפג-ד)
...מי תיכן את רוח ה' (ישעיה מ' י"ג), כי הקב"ה גוזר מי יהיה חכם ומה חכמתו, וכמה שנים וכמה ספרים יעשה, יש שגוזר עליו שעושה ספר אחד, או שנים או שלשה, וכן בתלמוד... וכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב, הרי גוזל מי שגילה לו, כי לא גלה לו אלא לכתוב, דכתיב (תהלים כ"ה י"ד), סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, וכתיב (משלי ה' ט"ז) יפוצו מעינותיך חוצה... (תקל)
תורה נביאים כתובים שכתב בהם הסופר את האותיות להיפך תיבות או אותיות או פסוקים, כמו שכתב יהי נחש דן, לא יכתוב על דן א' ועל נחש ב' למעלה, כדי לקרא המאוחר קודם, אלא ימחק מה שטעה ויכתוב כסדר, או יתלה למעלה תיבה שהוא כתוב כסדר... וכן בפסוקים וכן בתפלות וברכות שמתפללים בו מחמת שהתפלות שגורות בפיו יקרא כמו שרואה כתוב לפניו... הכותב סדר תפלות ובא לכתוב דבר אחד שכבר כתב, כגון בואתה קדשת רצה במנוחתינו, וכשיגיע לישמח משה במתנת חלקו אל ידלג רצה במנוחתינו, אלא יכתוב כל סדר התפלה עד שיסיימוה, כי יש מתפללין בו שאינן יודעים לחזור למעלה, ואפילו יודע לחזור למעלה צריך להפסיק עד שיחפשו אנה הוא... וכשיכתוב יעסוק שיכתוב יפה, וכל מה שאדם יכול לכוין לבו לשמים יעשה... הבא לכתוב את השם אם נזדמן לו רוק או צריך להשליך מחטמו ירוק או ישליך מחוטמו תחלה ויקנח ידיו, ואחר כך יכתוב, ולא יתכן שיכתוב ובאמצע השם יפסוק או ירוק או ילכלך ידיו, ולא יתכן כשאדם כותב את השם שידבר או ישחוק... שמעון שכותב תפילין ומזוזות או שאר דברים מדברי תורה, והנה ראובן צריך דיו וקולמוס לכתוב כתב, לא יקח הקולמוס והדיו מיד שמעון, מפני שמבטלו ממלאכת שמים. אם הטביל הקולמוס בדיו כדי לכתוב השם, ונזדמן לו לכתוב כתב על משכון או כתב אחר באותו טבילת קולמוס אל יכתוב... (תתפ-תתפח, וראה שם עוד)
לא יוליך אדם כתב עמו אלא אם כן יודע שלא ינזק לשום אדם, ואם רואה שהפריצים רוצים לשלוח בידו כתבים, ואם הוא לא יקבל ישלחו ביד אחרים, יקח מידם, ולא יתנו למי שנשתלחו לו, כדי שלא יבא תקלה על ידו, ואם ירא מן המחלוקת לא יקבל. ואם תפרו הכתב כדי שלא ידעו מה שכתוב בו, אל יקבלו, עד שיאמר תראו לי הכתב, כדי שלא יוזק על ידו, ואם יכול לקבל ולשורפו כדי שלא יבא תקלה זהו טוב... וכשאדם חכם בא לכתוב אל יכתוב דברים שיכשלו בהם בני אדם כמעשה שדים, שמא יעסוק בהם אדם נמצא תקלה באה על ידי שכותבם והעתיקם ושעשאם... (תתקלז)
...וכאשר עלו מבבל ראו לעשות זכר לגאולה השניה, ועשו זה בשני דברים האחד שהניחו כתב עברי ובחרו להם כתב אשורי, זכר שגלו אל אשור ונגאלו משם, וכן אמרו רז"ל בתוספתא דמסכת סנהדרין, למה נקרא שמה אשורית, שעלה עמהם מאשור, רבי אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל וכו', ולפי הנראה מסוגית הגמרא ריש פרק כל כתבי (שבת קכ"א) הכתב שבידינו היום שהספרים נכתבים בו, אינו כתב עברי בלי ספק, ואם כן יש לומר כי רבי אינו חולק, אלא לומר שאחר שהלוחות היו כתובים בו לא נקרא שמו אשורית על שעלה עמהם מאשור, אבל יורה שהכתב הנהוג באומה מקדם שהיה כתב עברי, נשתנה... (מאמר ג פרק טז, וראה שם עוד)
והמאירי כתב, כי אמר הכתב על מלאכת הכתיב בין האנשים, והמכתב על מציאות הלשון שנקרא מכתב, לפי שמה שידבר האדם יעשה טופסו בכתב, ולכן היתה הלשון הוא הדבר הנכתב... ומצאתי כתוב כי הכתב הוא צורת האותיות, והמכתב הוא צירוף האותיות ונעשים תיבות... (אבות ה ה)
...וכן מה שמקבלים הנמצאים אינו מאמיתת שמו יתברך, שאין העולם נוהג באמיתת שמו יתברך כמו שהתבאר, כי השם המיוחד הוא נבדל מכל הנמצאים בעולם הזה שהם גשמיים, ואף כי הוא נכתב בשם הויה, לא נקרא כך, כי הכתיבה הוא מורה על אמיתת עצמו, אבל הקריאה הוא אל האדם, והכתיב נבדל מן האדם, ובעולם הזה אשר האדם הוא גשמי חמרי, ויש מסך מבדיל בין השי"ת ובין האדם, לכך בעולם הזה הקריאה בפני עצמו בשם אדון... (נצח ישראל פרק מב)
אחר שאמרנו כי התגין שבתורה באים לדרוש מהם תלי תלים הלכות, יש לשאול מה שאמרו בסנהדרין כ"א אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא, בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, וחזר וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית וכו', ואם כן לדעת מר זוטרא שהתורה נתנה בכתב עברי קשה, הרי לכתב עברי אין תגין, ובלא זה קשיא, דאיך אפשר לומר שהתורה נתנה בכתב עברי, דהא אמרינן בפרק הבונה אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, ודבר זה לא תמצא רק בכתב אשורית ועוד...
לכן בעל העקרים שהאריך בדבר זה ורצה להוכיח מזה, שאפשר שמצוה אחת מהתורה תהיה בטלה כמו שנשתנה הכתב (מאמר ג' פרק י"ט), דבר זה דברי הבאי, וצריך הוא כפרה על דבר זה, ולא מצאתי דבור זר כמו זה, שיאמר שתהא מצות התורה בטילה, רק נאמר כי מתחלה לא היתה המצוה רק לזמן מה, כל זמן שלא גלו ישראל... וכל דבריו של בעל העקרים אין בהם ממש... ומעתה התבאר לך, כי אף אם היה הכתב מתחלה כתב עברי, ואחר כך נשתנה לכתב אשורי, אין כאן שינוי מצוה כלל, כיון דכתיב וכתב את משנה התורה, אף בודאי אם רודפי הפשט לא יודו בדרשה זאת לדרוש וכתב את משנה התורה כתב הראוי להשתנות, הנביאים כמו עזרא הוא שידעו פירוש הכתוב והדרש שלו...
ולכן הכתב שהוא התחלה, כי קודם הוא הכתב ללשון, שמתחלה האות ואחר כך מתחבר ממנו הלשון, וראיה לזה כי תמצא אות בלא לשון, ולכך כאשר לא היו ישראל במקום שהיו בהתחלתם נשתנה הכתוב שהוא התחלה, אבל הלשון היה לשון הקודש כפי מה שראוי לישראל להיות להם לשון מיוחד, רק הכתב שהוא התחלה היה להם כאשר היו ישראל במקום שהיו בתחלה. אבל כאשר הוגלו לאשור, לא היה להם התחלה, לכך נשתנה להם הכתב המורה על ההתחלה. ועוד כי הכתב הוא יותר עליון מן הלשון שהוא לאדם, ולכך מתחלה לא הגיעו אל המדרגה להיות להם כתב אשורי שנקרא כך שהוא מאושר באותיות, ולבסוף הגיעו אל זה על ידי עזרא, שהיה ראוי שתנתן תורה על ידו... והוא דבר מופלג ועמוק איך הגיעו ישראל למעלה העליונה הזאת שהיה להם הכתב המאושר על ידי עזרא...
ואולי תשאל למה ספרים נכתבים בכל לשון אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל בפרק קמא דמגילה, ואילו בכתב הכל מודים שצריך שיכתוב אשורית, ואם לא כתב בכתב אשורית פסול, זה לא קשיא, כי התורה היא תורה שבכתב, ולפיכך צריך שיהיה הכתב כמו שראוי, דהיינו כתב אשורי. אבל הלשון שאינו תולה במה שהוא תורה שבכתב, לכך כל הלשונות כשרים לזה על דעת חכמים.
וכן מה שכתוב הוא עזרא עלה מבבל, רוצה לומר העלה אותם מפחיתות החמרי עד שהיו מתדבקים במעלה השכלית, ופירוש זה נכון מאד, רמזו אותו חכמים בחכמתם, במה שאמרו אף על גב שלא נתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב. ופירוש זה כמו שאמרנו, כי ראוי היה בימי משה שיהיה להם כתב עברי, כי התחלת ישראל עבריים, לכך אין ראוי שיהיה הכתב רק עברי, וכאשר הוגלו לאשור הוסר הכתב העברי שהיה להם, מפני שהתחלתם עבריים, והרי הגיע שנוי להם, ולכך נשתנה הכתב על ידי עזרא, או בשביל שלא הגיעו למעלת הכתב של אשורי עד שבא עזרא, כדלעיל. אבל רבי אומר כי התורה נתנה בכתב הזה לישראל, רק כאשר חטאו ויצאו מן הסדר הראוי, גם הכתב בטל מהם, ונשתנה הכתב שלהם, כי אין ספק שהכתב מתייחס לכל אומה, שכל אומה יש לה כתב מיוחד, ואין כל האומות משתמשים בכתב אחד. וכתב הזה אשורי, שהוא מאושר באותיות, מתייחס לאומה הקדושה, ולפיכך כאשר חטאו ולא היה להם מעלתם אשר היתה להם קודם, נשתנה הכתב ונטל מהם, וכיון שחזרו החזיר להם הכתב. והבן למה נשתנה הכתב ולא הלשון, כי הכתב יש לו מדרגה יותר מן הלשון, שהוא לאדם, ולכך נשתנה הכתב שלהם... ולפי דברי הכל הכתב שבלוחות הוא כתב אשורית, שכבר אמרנו כי לא נחלקו אלא בכתב של ישראל, מפני שבכתב של ישראל ראוי שיהיה עברי, אבל כתב הקב"ה שכתב הלוחות, שנאמר וכתבתי על הלוחות וגו', אין ספק שהיה בכתב משובח, שכן היה גם כן כתב שכתב המלאך שלא היו יכולים לקרותו כתב אשורי, ולא פליגי רק בכתב שכתבו ישראל, אם היה ראוי שיהיה הכתב עברי... וכך מה שאמרו ז"ל כשעלה משה לרקיע היה מוצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות... אבל לפי הנראה כי התגין האלו אינם מגוף הכתב, כיון שאמר שהקב"ה היה קושר כתרים לאותיות, אם כן אין הכתר ההוא מגוף האות, רק שהקב"ה הוסיף לאותיות התורה, וכמו שאפשר לקשור כתרים ותגין לכתב אשורי, כך אפשר לקשור כתרים ותגין לכל כתב... (תפארת ישראל פרק סד)
רבי יהונתן פתח לה פתחא מהכא, וקמתי עליהם נאם ה' צב-אות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה', שם זה הכתב, ושאר זה הלשון... ומה שאמר שם זה הכתב, פירוש כי יש לכל אומה מהות בפני עצמה, מה שהיא אומה זאת, וכל המהות הוא ציור שכלי מה שהוא, ועל דבר זה מורה הכתב, כי כל כתב הוא ציור הדבר, ומפני כי יש לכל אומה מהות בפני עצמה, והמהות הוא ציור מה שהוא הדבר, ולכך יש לכל אומה כתב בפני עצמו. ואמר שהכתב יכרת מהם, עד שלא יהיה להם המהות אשר היה להם קודם, ודבר זה נקרא שם, כי כבר התבאר בכמה מקומות, כי השם מורה על המהות של הדבר... ולכך מה שהקשו בתוספות הרי עדיין יש להם כתב לבבל (מגילה י'), אינו קשיא, כי אם עדיין יש בידם כתב זה, זהו בשביל שהיה להם כבר כתב, ונשאר הכתב אצלם בשביל שהורגלו בכתב שהיה להם כבר, ומכל מקום אין ראוי שיהיה להם כתב אחר שנאבד מן האומה המהות שלהם כבר, רק משום שהיה כבר בידם. ודבר זה ידוע לכל משכיל ענין זה. ומה שאמר ושאר זה הלשון, ידוע כשם שיש לכל אומה מהות שכלי, כך יש לכל אומה צורה מיוחדת, וכל אומה במה שהיא אומה זאת, יש לה צורה מיוחדת וההפרש שיש בין המהות ובין הצורה, כי המהות הוא שכלי בלבד, אבל הצורה אינה שכלית, רק שעל ידי הצורה נמצא הדבר בפועל... (אור חדש)
נשתנה הכתב, ואין להקשות איך נשתנה הכתב, והרי מצוות התורה הם נצחיות, כיון דשנוי זה עצמו ילפינן מן התורה, וכתיב משנה התורה, כתב שיהיה משתנה בסוף, אין כאן שינוי כלל... ואולי תשאל למה לא נתנה בתחלה בכתב אשורי. דע כי ההפרש שיש בין הכתב ובין הלשון, כי הכתב הוא ציור השכלי, והלשון הוא הוצאה לפעל, הדבור, וכאשר מתחלה נתן השי"ת התורה בדבור לישראל, שהרי היה מדבר עמהם פה אל פה, ראוי שתנתן התורה בלשון הקודש כמו שדבר עמהם, ולא נתן להם בכתב אשורי שהוא מאושר באותיות, ובמה שנתנה להם בדבור לא בכתב, לכך היה ראוי שתנתן התורה להם בלשון הקודש ולא בכתב המאושר. אבל בימי עזרא אז לא נתנה להם התורה בדבור, רק כי היה להם אישור הכתיבה, כמו שנקרא הסופר, ולכך נתן להם התורה בכתב אשורי, כי כל אחד כפי מעלתו, משה שנתן לו התורה בקול לא נתנה לו בכתב המאושר, אבל עזרא לא נתנה לו בלשון, היה דורש התורה שהיא כתובה לפניו...
אבל ר' סבר כי התורה נתנה בכתב הזה, וכאשר חטאו נשתנה הכתב, כי הכתב הוא מתיחס להם, והיה להם ציור מאושר, וכאשר היו ישראל מאושרים ראוי להם הכתב המאושר, כי הכתב מתיחס לכל אומה כפי מה שהיא בציור שלה... וכאשר חזרו להיות מאושרים החזיר להם הכתב המאושר... (חידושי אגדות סנהדרין כא ב)
ה' אלקים - נקוד השם המיוחד נעלם, והוא סוד השם המפורש, ופירושו לפי הכתב הוא נמצא קיים, ולפי קריאתו שהוא אדון הכל, וכן עיקר לפי הקריאה, אף שיש גם בכתיבה סודות גדולים הלכה למשה מסיני... (בראשית ב ד)
ופתחת עליהם - מלת פתח מורה שהאותיות בולטות, וכן אמרו על הציץ בגיטין כ', ובסוטה מ"ח, דאמר כותב על האבנים בדיו, ומראה להן שמיר והן נבקעות, לרש"י משמע שהיו אם כן שוקעות. ואפשר לפרש שהבקוע היה סביב לאות. העולה מזה, כי הנקרא חקיקה הוא חק ירכות הכשר, כי עושה בו מעשה כתיבה בגוף האות, והיא הצורה השוקעת, והנקרא בכתוב פתיחה, נקרא לחז"ל חק תוכות, ועושה מעשה רק סביבות האות, ואינו נקרא כתיבה... (שמות כח ט, וראה שם עוד)
תשבע לבטא - קודם ישבע ואחר כך יפרש, או להיפך, שכתב יבטא בשבועה, ועיין שם בענין ידות שבועה, ואם כתב שבועה, אם כתיבה כדבור והאחרונים באורח חיים מ"ז. (ויקרא ה ד)
ויתנה לכהנים - ...פירוש כי עזרא שינה הכתב, כי באמת ראוי שהתורה תהיה מסורה לכהנים ולזקנים, ומי שנדבו לבו ילמד שם בירושלים מפיהם, ולכן היתה כתובה כתב עברי, כדפירשנו, שלא ילמד תלמיד שאינו הגון, ועזרא ראה לפי פיזור ישראל ושכחת עקרי התורה ונסתם חזון, שיותר נאות לכותבה בלשון מובנת לכל, אף על פי שעל ידי זה רב ההיזק בבית שני מתלמידים שלא שמשו כל צרכם, ונתפשט למוד התורה מאד... (דברים לא ט)