כתובה

(ראה גם: איש-אשה, נשואין)

תלמוד בבלי:

שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה... (שבת יד ב)

...וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות... עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. (שם קל א)

והתנן נפל הבית עליו ועל אביו, עליו ועל מורישיו, והיו עליו כתובת אשה ובעל חוב, יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב, ובעל חוב אומר האב מת ראשון ואחר כך הבן, בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן... דלמא כתובת אשה שאני, משום חינא... (יבמות לח ב, וראה שם עוד)

הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, זו אשה רעה וכתובתה מרובה, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא זו אשה רעה וכתובתה מרובה... בגוי נבל אכעיסם, אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשה רעה וכתובתה מרובה. (שם סג ב)

...שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה, אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות... אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר יש להן כתובה... (שם פד א)

בעו מיניה בני בירי מרב ששת, שניה לבעל ולא שניה ליבם יש לה כתובה מיבם או לא, כיון דאמר מר כתובתה על נכסי בעלה הראשון לית לה, או דלמא כיון דאילו לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני אית לה... אמר רבי שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה, מפני שהוא פסול והיא פסולה, וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו כתובה, ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים אין להן כתובה, מפני שהוא כשר והיא כשרה, וכל מקום שהוא כשר והיא כשרה קנסו אותה כתובה. רבי אומר הללו דברי תורה, ודברי תורה אין צריכין חזוק, והללו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חיזוק. דבר אחר זה הוא מרגילה, וזו היא מרגילתו... (שם פה א)

תנו רבנן, יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה, כיצד, ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן, ושחרר את השפחה ונשאה, ועמד וכתב כל נכסיו לבנה, נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה... (שם צט א)

ומאי שנא קטנה דאית לה כתובה, ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה, דאם כן מימנעי ולא נסבי לה. וקטנה מנא לן דאית לה כתובה, דתנן הממאנת והשניה והאיילונית אין להם כתובה, אבל יוצאה בגט, וקטנה יש לה כתובה. וחרשת מנלן דלית לה כתובה, דתניא... ופקח שנשא חרשת או שוטה אפילו כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו, טעמא דרצה... (שם קיג א, וראה שם עוד)

אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה נלמוד, שהוא כותב לה, שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. (שם קיז א)

קידש אחת מחמש נשים ואין יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת אותי קדש, נותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתובה ביניהם ומסתלק, דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת... (שם קיח ב)

איתמר, אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר, חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו, שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן... תנא הואיל וקנס חכמים הוא, לא תגבה אלא מן הזיבורית, מאי קנסא, אלא אימא הואיל ותקנת חכמים היא, לא תגבה אלא מן הזיבורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר כתובת אשה מן התורה. ומי אמר רבן שמעון בן גמליאל הכי, והתניא, כסף ישקול כמוהר הבתולות, שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה, מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה... הא שמעינא לרבן שמעון בן גמליאל דאמר כתובת אשה מדאורייתא, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן ממעות קפוטקיא... כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים שרבן שמעון בן גמליאל אומר כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים... (שם י א)

אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים כתובתה מנה, בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מיחו בידם חכמים... אמר רב אשי שתי תקנות הוו, מעיקרא תקינו לבתולה ארבע מאות זוז ולאלמנה מנה, כיון דחזו דמזלזלי בהו, תקינו להו מאתן, כיון דחזו דקא פרשין מינייהו, דאמרי עד דנסבינן אלמנת כהנים, ניזיל ניסיב בתולה בת ישראל, אהדרינהו למלתייהו. אמר רב יהודה אמר שמואל לא בית דין של כהנים בלבד אמרו, אלא אפילו משפחות המיוחסות בישראל, אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין, עושין... (שם יב א)

האשה שנתארמלה או שנתגרשה, היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך, אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים... (שם טו ב)

המארס את בתו וגרשה, אירסה ונתארמלה, כתובתה שלו, השיאה וגרשה, השיאה ונתארמלה, כתובתה שלה, רבי יהודה אומר הראשונה של אב, אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה... ומיגבה מאימת גביא, אמר רב הונא מנה מאתים מן האירוסין, ותוספת מן הנשואין, רב אסי אמר אחד זה ואחד זה מן הנשואין... (שם מג ב, וראה שם עוד)

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין, כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב, שהוא תנאי בית בית. לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו, ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב, שהוא תנאי בית דין... מני רבי מאיר היא, דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות, דאי רבי יהודה האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת התקבלתי ממך מנה... (שם נא א, וראה שם עוד)

לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב, שהוא תנאי בית דין. בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי חייב, שהוא תנאי בית דין... אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין, כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו... (שם נב ב, וראה שם עוד)

אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף, נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל, רבי אלעזר בן עזריה אומר מן הנשואין גובה את הכל, מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה... (שם נד ב, וראה שם עוד)

...הכי אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה, אמר ליה אביי והא אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו, אי הכי זיל כתוב לה. (שם נז א)

...אמרה לו, רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי, אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה, חוץ משל חמיה... (שם סו ב)

ואלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית... (שם עב א, וראה שם עוד)

...ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון, מאי טעמא, אשה הקנו לו מן השמים, ואי לית לה מראשון אית לה משני, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה... אמר רב יהודה בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והיו מזקינין ולא היו נושאין, עד שבא שמעון בן שטח ותיקן כל נכסיו אחראין לכתובתה... (שם פב ב, וראה שם עוד)

הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה, עד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה, מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים ושלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה... (שם פז א)

קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה, גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. אמר רב הונא לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת אין לה, ורב יהודה אמר אפילו תוספת יש לה... מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, הראשונה קודמת לשניה, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה. נשא את הראשונה ומתה, נשא שניה ומת הוא, שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה... (שם צ א, וראה שם עוד)

אלמנה בין האירוסין בין הנשואין מוכרת שלא בבית דין, רבי שמעון אומר מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין, מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין, מפני שאין לה מזונות... אלא מן האירוסין מאי טעמא, אמר עולא משום חינא, רבי יוחנן אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין... (שם צז א, וראה שם עוד)

הממאנת והשניה והאיילונית אין להן כתובה... אמר שמואל לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש להן... נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה, כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת, וכל שכן מנה מאתים, והיוצאת משום שם רע נוטלת מה שלפניה ויוצאה... (שם ק ב)

כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם, כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים, שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה, דברי רבי מאיר שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל, וחכמים אומרים, כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם, כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים, מתה, יורשיה יורשי כתובתה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים... (שם קד א, וראה שם עוד)

נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל, נותן לה ממעות ארץ ישראל, נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא, נותן לה ממעות ארץ ישראל, נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל, רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא... (שם קי ב)

פותחין לאדם בכתובת אשתו, ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה, והיתה כתובתה ת' דינרים, ובא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה. אמר לו, רבי, ח' מאות דינרין הניח אבא, נטל אחי ד' מאות ואני ד' מאות, לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים, אמר לו רבי עקיבא, אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה, אמר לו אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר, והתירה רבי עקיבא. (נדרים סה ב)

איתמר, מאימתי כתובה משמטת, רב אמר משתפגום ותזקוף (במלוה), ושמואל אמר פגמה אף על פי שלא זקפה, זקפה אף על פי שלא פגמה... אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא, מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה, אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה... (גיטין יח א)

אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה, נמנעו מלהשביעה, התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה... (שם לד ב, וראה שם עוד)

...כתובת אשה בזבורית, רבי מאיר אומר אף כתובת אשה בבינונית... (שם מח ב)

...איתמר, ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד קבלן... והלכתא בכולהו אף על גב דלית ליה משתעבד, בר מערב דכתובה דאף על גב דאית ליה לא משתעבד, מאי טעמא מצוה הוא דעבד, ולא מידי חסרה... (שם מט ב)

פתח חד מינייהו ואמר, מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העובדי כוכבים והשיאום זה לזה, אמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך, ולא נגע בה עד יום מותו, וכשמת אמרה להן סיפדו לזה, שפטפט ביצרו יותר מיוסף... (שם נז א)

בעא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא, הוחזק שטר כתובה בשוק מהו, אמר ליה וכי מפני שמחזיק שטר בשוק נחזיק בה כאשת איש, מאי הוי עלה, אמר רב אשי באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן, כתבי והדר מקדשי לא חיישינן... (קדושין נ ב)

אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא, מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה, והרי היא תחתיו ומשמשתו, ונמצאו זוממין, אין אומרים ישלמו כל כתובתה, אלא טובת הנאת כתובתה, איזהו טובת הנאת כתובתה, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו, שאם נתארמלה או נתגרשה, ואם מתה יירשנה בעלה, ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא, אמאי יירשנה בעלה, תזבין כתובתה לגמרי... הא מני רבי מאיר היא, דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, וטעמא מאי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה... (בבא קמא פח ב, וראה שם עוד)

...דתניא רבי יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה, (כמו שאנו כותבין אחריות דנא קבילת עלאי), גובה מלוה, לכפול גובה מחצה. נהרבלאי גבו תילתא, מרימר מגבי נמי שבחא... רבינא משבח וכתיב לברתיה, אמרו ליה נקני מיני דמר, אמר להו אי מקנא לא מיכפל אי מיכפל לא מיקנא... (בבא מציעא קד ב, וראה שם עוד)

אמר רבה בר רב הונא לא נצרכה אלא באותן ג' שדות, אחת שכתב לה בכתובתה, ואחת שייחד לה בכתובתה, ואחת שהכניסה לו שום משלה... (בבא בתרא מט ב, וראה שם עוד)

מאי נשים ומאי פלגשים, אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה ובקידושין, פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין. (סנהדרין כא א)

ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם, וכולם אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק... אמר רבי אבא מקולי כתובה שנו כאן. (בכורות נב א)

תלמוד ירושלמי:

המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה, אם רצתה לגבות ממנו משאר נכסים גובה, אמר רבי הילא הורי רבי לעזר כהן תנייא חברייא בעיין לא תגבה אלא מנכסים משועבדין, אמרו לו ר"י בני חורין לפניה ואת אמרת תגבי משועבדין. מתניתין בשלא אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה, אבל אם אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה, אינו גובה אלא ממנה... (שביעית כז ב)

בית שמאי עבדין כתובה מדרש, דבית שמאי דרשין מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך... בית הלל עבדין כתובה מדרש, דרש הלל הזקן לשון הדיוט היו כותבין באלכסנדריא, שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק... ומצאו כתוב בהן לכשתכנסי לביתי תהויין לי לאנתו כדת משה ויהודאי... (יבמות עח א, וראה שם עוד)

בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה... חונה בשם שמואל בשקל הקודש, רבי בא בר בינא אמר מטבע יוצא, מתניתא מסייעה לרבי בא בר בינא... אמר רבי אבין כלום למדו מכתובת אשה לא מאונס וממפתה, מכיוון דתנינן האונס והמפתה, כמאן דתנא כתובת אשה עמהן... (כתובות ג ב, וראה שם עוד)

לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השולחן, אלא כל נכסיי אחראין לכתובתיך... כיצד הוא עושה, כונס ומגרש ומחזיר והיא שוברת לה כתובתה, אמר רבי יוסה לצדדין היא מתניתא, או שוברת לו כתובתה... בראשונה היתה מונחת כתובתה אצל אבותיה, והיתה קלה בעיניו לגרשה, וחזרו והתקינו שתהא כתובתה אצל בעלה, אף כל פי כן היתה קלה בעיניו לגרשה, וחזרו והתקינו שיהא אדם לוקח בכתובת אשתו כוסות וקערות ותמחויים, דתנינן לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השולחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה, חזרו והתקינו שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו, שמתוך שאדם נושא ונותן בכתובת אשתו והוא מאבדה, היא קשה בעיניו לגרשה והוא התקין שמעון בן שטח שלשה דברים, שיהא אדם נושא בכתובת אשתו... (שם נב)

אמר רבי זירא כולהון כעין שבועת תורה ירדו להן, וכתובת אשה לא הוחזקה בידו להגבות אלא כמו כמי שגבת מיכן והילך והוא תובעה שטר של מאתים פרוע, ואומרת אינה אלא מנה, נפרעת בלא שבועה... (שבועות לז ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

הלכה אדם מישראל שקידש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין, כך שנו חכמים אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן, והחתן נותן שכר, וממי למדנו מהקב"ה, בשעה שקידש לישראל בסיני, דכתיב (שמות י"ח) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם, ומי כתב השטר הזה, משה, מנין שנאמר (דברים ל"א) ויכתוב משה את התורה הזאת, ומה שכר נתן לו הקב"ה, זיו הפנים... (דברים ג יב)

זאת אשיב אל לבי וגו', רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר משל למה הדבר דומה, למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה, ואמר לה כך וכך חופות אני עושה ליך... וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה כך וכך חופות אני עושה, כך וכך ארגוותנות טובות אני נותן ליך, מיד היתה מתנחמת, לימים בא המלך אמר לה בתי אני תמה איך המתנת לי כל אותן השנים, אמרה לו אדני המלך אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי, כבר אבדוני שכנותי... (איכה ג יט)

לקח טוב:

ויט עד איש עדולמי - מיכן סמכו אנשי ארץ ישראל לכתוב כתובות אשה כ"ה סלעים, מנין וי"ט. (בראשית לח א)

רש"י:

מהר ימהרנה - יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה וישאנה. (שמות כב טו)

 

רמב"ן:

מהר ומתן - מהר כתובה, שהוא הדבר הנתן לבתולה, כדכתיב כמהר הבתולות, והם סבלונות שהבחורים שולחים לבתולות כאשר ישאו אותן. ומתן מגדנות או כסף וזהב לאביה ולאחיה. ובבראשית רבה אמרו מהר פראנון, מתן פרא פראנונון, והם כתובה ונכסי מלוג בלשון ירושלמי, כלומר שיתן לה הוא משלו נכסים שיהיו שלה כנכסי בית אביה, ויהיו אצלו כנכסי מלוג... (בראשית לד יב)

מהר ימהרנה - ...מה שפירש הרב במהר ימהרנה לו, שיפסוק לה מהר כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתובה אינו אמת, שהמפתה אם ישאנה אינו נותן קנס, ואם יגרשנה אחר הנשואין אין עליו כלום מן התורה, שהכתובה מדברי סופרים היא, אבל פירוש מהר השלוחים שאדם משלח לארוסתו, כלי כסף וכלי זהב ובגדים לצרכי החופה והנשואין, והם נקראים סבלונות בלשון חכמים, ואונקלוס תרגם בהרבו עלי מאד מוהר ומתן אסגו עלי לחדא מוהרין ומתנן, דלא היה נודר להם לכתוב לה כתובות הרבה מאד, אבל המהר סבלונות כמו שפירשתי... (שמות כב טו)

וטעם וענשו אותו מאה כסף, כי המנהג לכתוב לבתולות מוהר חמשים כסף, והנה זה הוציא עליה שם רע בעבור ששנאה, ורצה להוציאה בלא כלום... אף על פי שהכתובה מדבריהם, למי שיתנה עמהם או ישאנה סתם, אבל המנהג היה לכתוב מוהר לבתולות, כמו שנאמר כמהר הבתולות, והרוב יעשו כן, ואם לא היתה כתובה לאשה הזאת למה ישים עליה עלילות דברים... (דברים כב יט)

משנה תורה:

וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה, ואחר כך יהיה מותר באשתו, והחתן נותן שכר הסופר. וכמה הוא כותב לה, אם היתה בתולה אין כותבין לה פחות ממאתים דינרים, ואם בעולה אין כותבין לה פחות ממאה דינרים, וזה הוא הנקרא עיקר כתובה, ואם רצה להוסיף לה אפילו ככר זהב מוסיף, ודין התוספת ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים, לפיכך כל מקום שנאמר בו כתובה סתם, הוא העיקר והתוספת כאחד. וחכמים הם שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה. דינרים אלה לא תקנו אותם מן הכסף הטהור, אלא ממטבע שהיה באותן הימים, שהיה שבעה חלקים נחשת ואחד כסף, עד שיהיה סלע חצי זוז כסף, ונמצא מאתים דינרים של בתולה חמשה ועשרים זוזין של כסף טהור, ומאה דינרים של בעולה שנים עשר זוזים ומחצה, ומשקל כל זוז שש ותשעים שעורות כמו שביארנו בתחלת עירובין, והדינר הוא הנקרא זוז בכל מקום, בין שיהיה מן הכסף הטהור בין שיהיה ממטבע אותן הימים.

אין פוחתין לבתולה ממאתים ולבעולה ממאה, וכל הפוחת בעילתו בעילת זנות, אחד הכותב את הכתובה, ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה מאה או מאתים, הרי זה מותר, וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה הרי זה מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב.

הכונס את האשה ולא כתב לה כתובה, או שכתב ואבד שטר הכתובה, או שמחלה כתובתה לבעלה, או שמכרה לו כתובתה, חוזר וכותב לה עיקר כתובה אם רצה לקיימה, לפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, אבל המוכרת כתובתה לאחרים בטובת הנאה אינו צריך לכתוב לה כתובה אחרת, שלא תקנו כתובה אלא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, ואם הוציא זה משלם כתובתה ללוקח.

המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה, עדיין ארוסה היא ואינה נשואה, שאין הכתובה עושה נשואין, ואם מת או גרשה גובה עיקר כתובתה מבני חורין, ואינה גובה תוספת כלל, הואיל ולא כנסה, אבל אם ארס אשה ולא כתב לה כתובה ומת או גרשה והיא ארוסה, אין לה כלום, ואפילו העיקר, שלא תיקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא או עד שיכתוב... (אישות י ז והלאה)

הנושא בתולה שנתאלמנה שנתגרשה או נחלצה, אם מן האירוסין נתאלמנה או נתגרשה או נחלצה כתובתה מאתים, ואם מן הנשואין כתובתה מאה, שמשנשאת הרי היא כבעולה, וכן הנושא בתולה משחוררת או גיורת או שבויה, אם נשתחררה השפחה ונתגיירה הכותית ונפדית השבויה והן פחותות מבת ג' שנים ויום אחד כתובתן מאתים... ומפני מה תיקנו חכמים לאלו כתובה מאה, ואף על פי שהן בתולות, הואיל וחזקת הנשואה שתבעל, וחזקת השפחה והכותית והשבויה שתבעל, תיקנו לאלו מאה, בין נבעלו בין לא נבעלו, והרי הן כבעולות לכל דבר... (שם יא א, וראה שם עוד)

הנכסים שמכנסת האשה לבעלה, בין קרקע בין מטלטלין בין עבדים, אף על פי שהן נכתבין בשטר הכתובה, אין נקראין כתובה אלא נדוניא שמם, ואם קיבל הבעל אחריות הנדוניא עליו ונעשית ברשותו, אם פחתה פחתה לו, ואם הותירה הותירה לו, הרי זו נקראת נכסי צאן ברזל, ואם לא קיבל אחריות הנדוניא עליו, אלא הרי היא ברשות האשה, אם פחתה פחתה לה, ואם הותירה הותירה לה, הרי זו נקראת נכסי מלוג... ואין נקראין כתובה אלא עיקר כתובה שהוא מאה או מאתים עם התוספת בלבד. כבר הודענו שחכמים תקנו כתובה לאשה ודין התוספת כדין העיקר, ולא תקנו לגבותה כל זמן שתרצה, אלא הרי היא כחוב שיש לו זמן, ואין הכתובה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל או אם גירשה, וכן התקינו שאם היו לבעל שדות טובות ורעות ובינוניות, ובאה האשה לגבות כתובתה ממנו, שלא תגבה אלא מן הרעה שבנכסיו, והיא הנקראת זיבורית. וכן התקינו, שכשתבוא לגבות כתובתה אחר מותו לא תגבה עד שתשבע בנקיטת חפץ שלא הניח אצלה כלום ולא מכרה לו כתובתה ולא מחלה אותה, ושמין לה כל מה שעליה ופוחתין אותו מכתובתה, אבל אם גירשה לרצונו גובה בלא שבועה, ואין שמין כסות שעליה, שהרי לקחן לה וזכתה בהן, והוא רוצה להוציאה, לא היא. וכן התקינו שלא תגבה האלמנה כתובתה אלא מן הקרקע, ואינה גובה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל, ואין הבנות ניזונות לאחר מיתת אביהן משבח ששבחו נכסים לאחר מיתתו... ודברים אלו מקולי כתובה הם. וכן מקולי כתובה שתטול האשה בכתובתה מן הפחות שבמטבעות, כיצד נשא אשה במקום אחד וגירשה במקום אחר... במה דברים אמורים, בשהיה בכתובתה מעות סתם, אבל אם פירש בה מטבע ידוע, בין בעיקר בין בתוספת, הרי היא כדין המלוה את חברו מטבע ידוע, שנותן לו כמה שהלוהו. 

תקנו הגאונים בכל הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין, כדרך שהתקינו לבעל חוב... וכן שאר תנאי כתובה כולן ככתובה הן, וישנן במטלטלין כבקרקע, חוץ מכתובת בנין דכרין, שלא מצאנו מנהג ירושתן פשוט בכל הישיבות, לפיכך אני אומר מעמידין אותה על דין הגמרא, שאין יורשין כתובת אמן אלא מן הקרקע. כבר נהגו בכל המקומות שידענו וששמענו שמען, שיכתבו בכתובה בין ממקרקעי בין ממטלטלי, ודבר זה תיקון גדול הוא... ועוד תיקנו חכמים שיהיו כל נכסי הבעל אחראין וערבאין לכתובה, אפילו כתובתה מנה ויש לו קרקע באלפים זהובים, הכל תחת שיעבוד הכתובה, וכל שימכר אחר הנישואין מנכסיו, אף על פי שממכרו קיים, ויש לו למכור כל נכסיו אם ירצה, יש לה לטרוף אותן בכתובתה כשיגרשנה או כשימות, אם לא תמצא נכסים בני חורין, וכשתטרוף לא תטרוף אלא בשבועה בנקיטת חפץ, כדין כל בעלי חובות, ותקנה זו כדי שלא תהיה כתובה קלה בעיניו.

כשמשביעין בית דין או היורשין את האלמנה כשתבוא לגבות כתובתה, אין משביעין אותה אלא חוץ לבית דין, מפני שבתי דינין היו נמנעין מלהשביעה, שחוששין לה שמא לא תדקדק על עצמה בשבועה, ואם רצו היתומים להדירה נודרת להן כל מה שירצו, ומדירין אותה בבית דין, ואחר כך נוטלת כתובתה... (שם טז א, וראה שם עוד)

מי שהיה נשוי נשים רבות ומת, כל שנשאת בתחלה קודמת ליטול כתובתה, ואין אחת מהן נוטלת אלא בשבועה, ואין לאחרונה אלא מה ששיירה שלפניה, וגם היא נשבעת... וכן מי שמת והניח אשה ובעל חוב וקרקע שאין בה דין קדימה, האשה נדחית מפני בעל חוב, והוא גובה חובו תחלה, וכיון שתקנו הגאונים שתגבה האשה ובעל חוב מן המטלטלין, והדבר ידוע שאין דין קדימה במטלטלין, אם לא הניח מטלטלין כדי ליתן לשניהם, נותנין לבעל חוב כל חובו תחלה, ואם נשאר לאשה מה שתטול בכתובתה תטול, ואם לאו תדחה... הערב לאשה בכתובתה אף על פי שקנו מידו אינו חייב לשלם, שמצוה עשה, והרי לא חסרה כלום. ואם ערב של כתובת בנו הוא וקנו מידו, חייב לשלם, שהאב בגלל בנו משעבד עצמו וגומר ומקנה... הבעל שמכר נכסיו ואחר כך כתבה אשתו ללוקח דין ודברים אין לי עמך והסכימה למעשיו, אף על פי שקנו ממנה הרי זו טורפת, שלא כתבה לו אלא שלא תהיה בינה לבין בעלה קטטה, ויש לה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, אבל אם קנו מיד האשה תחלה, שאין לה שעבוד על מקום זה, ואחר כך מכר אותו הבעל, אינה טורפת אותו... (שם יז א והלאה, וראה שם עוד)

וזה נוסח כתובת יבמין שנהגו העם, "ביום פלוני כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך..." טופס הכתובה, "ביום פלוני וכו', איך פלוני בן פלוני אמר לפלונית בת פלוני בתולתא כלתא הוי לי לאינתו כדת משה וישראל, ואנא במימר דשמיא אפלח ואוקיר ואסובר ואיזון ואפרנס ואכסי יתיכי כהלכות גוברין יהודאין..." (יבום וחליצה ד לב, וראה שם בפירוט)

ואין לה (לאנוסה) כתובה, שלא תקנו חכמים כתובה לאשה אלא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, וזה אינו יכול להוציאה. (נערה בתולה א ד)

ספר חסידים:

זה ספר תולדות אדם (בראשית ה' א'), מכאן רמז שמיד אחר ברכת חתנים יתן שטר כתובה, לפיכך סמך זה ספר תולדות אדם לפסוק לקרא בשם ה'... (תתשלט)

רש"ר הירש:

מהר - יתן לה מה שהיו נוהגים לתת, גם אם כתובה רק מדרבנן, על פי המשנה בפאה מי שיש לו מאתים זוז וכו', שהוא רק שמינית מנ' שקל של התורה, נראה כי סכום זה מספיק למחיה של שמנה שנים, ורביעית סכום זה מספיק למשא ומתן. והעונש שמשלם לה, שתוכל לחיות באופן עצמאי. (שמות כב טו)